שיעור בוקר 23.05.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר: "מצוה אחת", עמ' 479

עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

אין לנו ברירה, לפי איך שאנחנו צריכים להגיע למטרה, אנחנו צריכים להתחיל ממצב שהוא לפני הרוחניות, כדי להיכנס לרוחניות ברצון שלנו.

מלכתחילה אין לנו רצון, אלא רק על מנת לקבל שהוא הפוך מהרוחניות, ולכן אנחנו צריכים לעבור מעבר גדול מאוד שהוא נקרא "לא לשמה". אנחנו לומדים במעבר הזה כל מה שאנחנו צריכים כדי לחבר את העולם הזה לעולם הרוחני, וללמוד כל מיני אופנים ומרכיבים וחיבורים בין הפסיכולוגיה שלנו ובין העולם הרוחני, כמו שמספרים לנו מקובלים במאמרים שלהם. עד שאנחנו נכנסים לעיבור ומשם כבר מתחיל להיות סולם המדרגות הרוחני.

אבל אפילו אם אנחנו לא מספיקים בחיים שלנו להגיע לגמר התיקון הפרטי, אפילו להיכנס ל"לשמה" בדרגות הראשונות שלה, זה לא חשוב. כל מאמץ ומאמץ שאנחנו עושים כדי להתקרב לבורא, הכול נרשם ויש על זה שכר גדול מאוד לכולם, כמו שהוא אומר, שמי שמבצע, אפילו מבצע בצורה הקטנה ביותר, בכל זאת נשאר לו מהחיים. כל מאמץ שאנחנו עושים בחיים שלנו כדי להגיע לרוחניות, לבורא, לעל מנת להשפיע, לחיבור בינינו, לא חשוב באיזו צורה אנחנו עושים את זה, כל מאמץ שאנחנו עושים נרשם לנצח ושייך כבר לאותו אדם המבצע. ולכן אומר בעל הסולם, שהשכר של האנשים האלה הוא גדול מאוד, וודאי שלא גומרים את החיים שלהם כמו בהמה שהיא דואגת רק לטובת עצמה בלבד, ולא הייתה לה אפילו נטייה של נטייה של משהו, אפילו איכשהו בשקר, להגיע למעלה מעצמה.

ולכן אנחנו צריכים רק לדבר על זה יותר ויותר, עד כמה אנחנו צריכים להעריך את ההזדמנות שלנו שניתנה, הרצון שלנו שניתן. ושאנחנו באמת נזכה אפילו לעשות יגיעה הקטנה ביותר ולהיות שמח בחלקו, מפני שבאמת השכר הכי גדול שאנחנו יכולים לתאר לעצמינו הוא הרבה הרבה פחות ממה שאנחנו מקבלים עבור קצת יגיעה שאנחנו נותנים במצבנו עכשיו.

שאלה: אם מתים ולא בחכמה, איפה מקבלים את השכר?

אנחנו מתים ללא חכמה, זאת אומרת אנחנו לא משיגים עוד כלים בלקבל על מנת להשפיע. נניח שנמצאים ב"להשפיע על מנת להשפיע", זו גם רוחניות ובכל זאת חצי מהדרך, ואפילו יותר מזה, וזה בסיס לכל המצוות, זאת אומרת לכל הפעולות על מנת להשפיע שאנחנו עושים. קודם צריכים לסדר את הכלים האלו שהם יהיו להשפיע על מנת להשפיע. וזה נקרא "ימותו ולא בחכמה".

לא מדובר על האנשים הרגילים שהם כ"בהמות נדמו", אלא מדובר על אנשים שנמצאים בדרך והם עדיין לא הגיעו לכלים "לקבל על מנת להשפיע", אלא רק ב"להשפיע על מנת להשפיע" ואפילו קצת לפני זה. אבל בכל זאת ב"לא לשמה" איכשהו נמצאים, כמונו.

שאלה: התרשמתי מהטקסט שהוא כותב כאן, שגם אנשים שלא לומדים את חכמת הקבלה עושים נחת רוח לבורא. האם זה אפשרי ואיך זה אפשרי?

אנחנו לומדים שלעשות נחת רוח לבורא, זה נקרא שאנחנו משפיעים לו. להשפיע או לזולת או לבורא, שזה היינו אך, אפשר רק בתנאי שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, אחרת אני משפיע לעצמי.

אני צריך להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלי ואז אני משפיע לזולת. "זולת" יכול להיות או בני אדם או בורא. בדרך כלל זה מסודר כך שדרך בני אדם אני משפיע לבורא. "בני אדם" זה הקבוצה שלי, הכי פשוט שיכול להיות, שנמצאת לרשותי, והבורא מביא אותי ואומר להשתמש.

אם אני לא מסדר את הדברים האלה בצורה כזאת, אני לא מסוגל לעשות נחת רוח מחוצה לי לאף אחד. אני תמיד עושה, פועל, רק לטובת עצמי.

שאלה: אני לא מבין את מה שהוא אומר, "ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה"". למה צריכים למות בכלל? זה לא ברור.

אדם מת או לא מת?

תלמיד: בסוף בסוף הוא מת.

מה זה בסוף בסוף? בסוף מהר או בסוף לאט?

תלמיד: בסוף לאט.

שיהיה לאט, אבל הוא מת.

תלמיד: אבל למה בעל הסולם כותב "ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה""? למה ליפול שלא לשמה? למה צריך ליפול שם? בתקופה של גמר תיקון, למה מגיעים לשם? למה לא משתנה משהו?

אנחנו נמצאים בדרך של תיקון הכלים. אני מדבר על אלו שנכנסו לעבודה הרוחנית, שמבינים שהם צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלהם, להתחבר ביניהם, ואז מתוך החיבור ביניהם להשפיע לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", לעשות לו נחת רוח. איזה? שיתגלה בהם.

זאת העבודה. מי שנמצא בזה הוא נקרא "אדם", כי הוא רוצה להידמות לבורא. מי שלא נמצא בזה, הוא נקרא "בהמה". זה לא לגנאי, אלא פשוט שמשתמש בכלים דקבלה שלו בלבד. אנשים שרוצים להידמות לבורא, עושים מאמצים אבל במאמצים האלו יש כל מיני תנאים.

נניח אתה נמצא באיזה תהליך ולפי התיקונים שלך, אתה צריך לעשות תיקון מספר 80. אז כל התיקונים שצריכים להיעשות לפניך, צריכים להיות כבר בביצוע ובעשייה. ואם הם לא יבוצעו, אז אתה לא מתעורר. ואפילו שאתה התעוררת והגעת אלינו ונמצא אצלנו, בכל זאת התיקונים שלך תלויים בתיקונים של האחרים. ולכן ישנם דברים שהאדם נמצא בהם כמו בגורל. זאת אומרת שזה לא תלוי בצורה ישירה במאמצים הרוחניים שלו.

ולכן אנחנו צריכים לקבל את כל הדברים האלו בצורה פשוטה. אני משפיע נחת רוח לבורא במה שאני עכשיו יכול? די, אני לא צריך יותר. אני צריך רק להיות שלם עם זה שכולי, במה שהוא נותן לי, כל הרצונות, המחשבות, היכולות, הכוחות, בכל מה שנותן לי, אני משתדל בכמה שאפשר, לכוון להשפיע נחת רוח לו, זה הכול.

אם אני משתדל, אני צריך להיות שמח. והאם הגעתי למשהו או לא הגעתי בסוף החיים, זה לא חשוב. או שאתה מתכוון, "או שאני מקבל גמר תיקון, תביא לי מה שמגיע לי או לא", אז אני מצטער, אתה בכלל לא נמצא בקטע הנכון.

תלמיד: בכל זאת 10, 20, 30 שנה, אני בא לפה להשיג משהו, מה זאת אומרת?

אנחנו כבר נמצאים אלפי שנים, אז מה? אנחנו מרוצים מרגע אחד שיש לנו אפשרות להשתדל במשהו להשפיע נחת רוח לבורא. אתה לא מעריך את זה, אתה לא יודע על מי אתה מדבר. אתה בתת ההכרה חושב, מה יהיה לי מזה? ואז אתה בכלל לא יוצא לאותו המסלול שעליו דברנו.

תלמיד: 10, 20, 30 שנה אני עושה את כל העבודה שאני צריך לעשות, אני בא כל בוקר עם החברים, באמת עושה עבודה, אני לא בא לפה לעשות צחוק או בדיחות. יש סיכוי שאני אצא מהעולם הזה בלי להגיע לגמר תיקון, לעבור מחסום, יש דבר כזה? במי זה תלוי?

אני לא יודע מה זה העולם הזה. אם אתה מדבר על העולם הגשמי הזה, אז ודאי שכן.

תלמיד: לא, הכוונה מה שנקרא "לעבור ללשמה", האם יש דבר כזה, שלמרות שאני עושה עבודה כמו שצריך, כמו שאר החבר'ה מתחבר, עושה חיבורים, בסדנאות, אני לא אגיע לזה?

אם אתה עושה עבודה כמו שצריך, אני לא משקר לכם, אתה תהיה מרוצה ממה שיתנו לך. וזה ייראה לך כדברים גדולים מאוד, עצומים. ואתה לא תרצה שום דבר כי קודם כל אתה תרכוש את התיקון של "חפץ חסד".

שאפילו אם אין לך חולצה, לא העולם הבא, אלא חולצה אפילו אין לך, אתה תשמח ותגיד, אני לא רוצה כלום יותר. יש לי אפשרות להשפיע בלי לקבל בחזרה כלום? זה עוד יותר טוב. אני כל כך שמח שאני התפטרתי מכל החשבונות שלי לקבל.

תלמיד: תסביר מה זה אומר להשפיע בלי לקבל כלום?

אתה לא יכול להבין אותי.

תלמיד: אני זוכה בעולם הבא או לא? שורה תחתונה, תכל'ס, אני משיג את העולם הבא?

אם לא תרצה, אז תזכה.

שאלה: בעל הסולם אומר במאמר שגם עם "לא לשמה" עושים נחת רוח לבורא, אז השאלה היא מה ההבדל בין "לשמה" ו"לא לשמה" מהבחינה זאת.

לא, את כל סולם המדרגות שאנחנו עושים אנחנו מחלקים, מדרגים לפי עשיית נחת רוח לבורא. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ועוד מחולקים כל אחד לחמישה ועוד לחמישה, אלה המדרגות שאנחנו עושים לו נחת רוח, זה נקרא האור העליון שאנחנו מקבלים, שאנחנו מרגישים, זה אור של נחת רוח, אור של חסדים ואפילו אחר כך אור של חכמה, זה הכול אור של השפעה.

תלמיד: אז מה זה נקרא לעשות נחת רוח "לא לשמה"? ומה ההבדל בין זה לבין לעשות נחת רוח "לשמה"?

נחת רוח ב"לא לשמה" זה כדוגמת תינוק, הוא יודע מה שהוא עושה? לא, אבל מתוך זה שהוא שייך להורים אז במה שהוא עושה, הוא עושה להם נחת רוח. אותו דבר אנחנו, אנחנו עוד לא הגענו לפעולות מכוונות, הכרתיות, להשפיע, אבל מתוך זה שאנחנו נמצאים במערכת, אתה מגיע לשיעור, אתה משקיע, אתה מוסר את החיים שלך לזה, אתה זורק את כל האפשרויות האחרות שיש לך בחיים ומשקיע לזה. אומנם בינתיים אתה נמצא בצורה אגואיסטית וזה בהכרח, כי זה בינתיים הרצון לקבל שפועל בך, אתה נקרא "אנוס", אבל אתה רוצה להשתדל איכשהו להגיע ל"לשמה" וזה נקרא שאתה עושה נחת רוח בלא ידיעתו.

שאלה: בסופו של דבר אנחנו רוצים להביא את כל הבריאה לגמר התיקון. איזה קשר יש בין גמר התיקון הפרטי לגמר התיקון הכללי?

אנחנו לא מדברים על זה. אלה מערכות מאוד רחוקות מהבירור.

קריין: כותרת "אמת נבואי במודד גופני" בעמ' 480.

אמת נבואי במודד גופני

"מכיון שכן הוא ודאי המוחלט, על כן שפע הנבואי, מוכרח להתקבל באותם צירופי אותיות, אשר מותאמים לגמרי לרוח המתחילים, כלומר, שיהיו תועלתם, גלוי לענינים העצמיים של הדור שלו, כי רק אז מובטח שדבר ה' יתקבל על הדור בדרך של, "שלא לשמה", שהבורא ית' לא הכין אותם באופן אחר כנ"ל. ועל כן, זהו הסימן של נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו. כמ"ש "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". כי קרבת ההצלחה הגופנית יאשר את אמיתותם, כי סוף סוף, הוא פתח הכניסה בהחלט כנ"ל."

אני לא חושב שאנחנו יכולים לפרש את זה והייתי ממליץ להמשיך הלאה.

קריין: כותרת "החיוב בקיום תרי"ג מצוות".

החיוב בקיום תרי"ג מצוות

"התרי"ג מצוות בבחינת שמות הקדושים הם ענין השגחה פרטית לכל המתקרב לקבלת השפע האלקי, שמוכרחים לעבור עליו, כל הסדרים האלה, איש מהם לא נעדר, ועל כן השלימים נוהים אחריהם בכל נפשם ומאודם, לקיימם עד לענפיהם הגשמיים בסוד הכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".".

יש לנו רצון לקבל שאנחנו צריכים לתקן אותו בתרי"ג המצוות ואנחנו צריכים לעשות אותם בכל המדרגות ובכל האופנים ובזה אנחנו מקיימים את הקשרים בין כל החלקים השבורים של אדם הראשון, ותיקון החלקים האלה נקרא שאנחנו מבצעים את תרי"ג המצוות. מה הן "מצוות"? זה ציווי, שאנחנו צריכים לתקן את הכלי שלנו כדי לתת לבורא מקום להתגלות.

שאלה: מהי "נבואה"?

אחת הדרגות להשגת הבורא נקראת "נבואה". זו דרגה מיוחדת. מי שרוצה להבין את זה, אני לא יודע עד כמה, צריך לקרוא בספר "דרך ה'", של רמח"ל, ושם הוא מסביר על כל הדרגות האלו כולל על דרגת הנבואה.

שאלה: לפני כן הסברת לנו, שאני למשל עושה תיקון במדרגה השמונים ובגלגול הבא אני אעשה תיקון במדרגה התשעים. אתה יכול להסביר מה זה "אני"?

"אני" זה שכרגע אני נמצא ברצון לקבל עם הרשימות, עם המסכים, עם קבלת האורות בעל מנת להשפיע. במצב המסוים הזה, זה נקרא "אני". מלכות שבעולמות נקראת "אני". אז במצב שנמצא החלק הזה של מלכות זה נקרא "אני של האדם". יותר מזה לא תבינו עכשיו, כי אלו דברים שיוצאים מהפסיכולוגיה, מתפיסת המציאות שלנו, אלא אנחנו צריכים להשתוקק לגלות אותם, זה נכון, אבל להבין שההשתוקקות יכולה להיות מציאותית. טוב להשתוקק לכול אבל לדעת איך אני מגיע למימוש ההשתוקקות. אנחנו נגיע לזה ונבין מי זה "אני", "אנחנו", "אדם", "עולם", כי נקבל צורה אחרת לגמרי של כל המציאות.

שאלה: כמה "אני" יש לנו?

בכל דרגה ודרגה ובכל מצב ומצב אתה אדם אחר, יש לך "אני" חדש, אחר מתוך אותה נקודת המלכות שאתה נפעל, אתה נקרא "אדם חדש".

תלמיד: איך אפשר לזרז את תחלופת ה"אני" שלנו במדרגות השונות?

רק בהשתוקקות ובהבנה שעל ידי החיבור אנחנו מזרזים את המצבים, את המדרגות. רק בחיבור בינינו. עד כמה שיותר ויותר מהר רוצים להקים את החיבור.

תלמיד: איך אנחנו מממשים את האני שבו אנחנו נמצאים ברגע הנוכחי, כדי להביא לתוצאות הטובות ביותר לקראת הכנסים שלפנינו?

אנחנו צריכים רק למצוא בינינו חיבור יותר עוצמתי, יותר פנימי, יותר מכוון, ועל זה אנחנו נקווה שנדבר בחודשיים האלו שנשארו לנו עד הכנס. אני מאוד מקווה שנבין עד כמה זה רציני. מאוד חשוב שלא ניתן לאף אחד לשלוט במטרה שלנו, אלא כולנו יחד בחיבור בינינו צריכים לבנות כלי חדש כל פעם. כמו שעכשיו דיברנו, בכל רגע לפי כל רשימו כשאנחנו נמצאים בצורה חדשה ואדם חדש, כך גם הקבוצה החדשה בכל רגע ורגע. ולכן אין כאן חשבון עם אף אחד, אלא רק עם הקבוצה. כשישנה קבוצה, ישנה מציאות רוחנית שהיא יכולה להשיג כדי לעבוד ולדבר. כשאין קבוצה, אין מציאות רוחנית.

לכן כל העבודה שלנו היא לגרום לאירופה להתחבר למרות הקושי הגדול בשפה, היום זה כמו בבל, ואנחנו צריכים לדאוג שכולם יתחברו ואנחנו נחבר אותם ונלחץ עליהם. בעוד חודשיים יהיה לנו כנס ואנחנו צריכים להכין אותו כך שלא חשוב על מה נדבר בכנס, בשיעורים ובכל מיני סדרים שיהיו שם, העיקר זו האווירה שבה אנחנו צריכים להיות מחוברים בכל העולם, וללחוץ על אירופה כמו על מרכז העולם באותה העת, ולחייב אותם להיות יותר מחוברים. אם האירופאים ייקחו את זה וימשיכו את כל הכנסים שלנו כמו שהיו בעת האחרונה ויוכלו כך להמשיך את זה, זה טוב, ואם נגלה שהם לא יכולים, נגלה שהם לא רוצים ונגלה שיש שם כאלה שרוצים לשלוט, אנחנו לא נעשה את הכנס הזה באירופה. הכנס נעשה כדי שיהיה כינוס לא על ידי מישהו שרוצה לשלוט, רוצה לארגן, ודווקא הוא ודווקא בקבוצה, אלא אך ורק לשם חיבור כדי לגלות שם את הבורא.

לכן אני מאוד מקווה שאנחנו נעשה כולנו עבודה מאוד מאוד קפדנית ועמוקה ובאמת שתהייה עבודה בעל מנת להשפיע. ואם אנחנו לא מסוגלים לזה, נצטרך לעשות משהו. עכשיו וכאן זה המקום הגורלי. גם באמריקה זה היה כך, אבל הייתה דוגמה מאוד טובה איך הם עשו את זה. כל הכבוד לכלי האמריקאי. עכשיו הגיע הזמן של אירופה. נקווה מאוד שהם ייקחו דוגמה מאמריקה ויבנו את עצמם נכון. התוצאה, האפקט מזה יהיה הרבה יותר מזה שהיה באמריקה, כי יש להם שוני בשפות, במנטאליות, בכל מיני התנגשויות שונות וכן הלאה. אז נעזור להם ונגיע לחיבור. אני מאוד מקווה. ואני מבקש את כולם להיות ממש מכוונים לזה.

תלמיד: משימה יומית. כל היום לדרוש מהבורא את איחוד העשירייה לפרצוף אחד תוך כדי זה שאנחנו מתעלים מעל לכל המצבים.

(סוף השיעור)