שיעור בוקר 19.06.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בניין החברה העתידית - קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם, "בניין החברה העתידית", קטע מס' 51.

"הצורה הדתית של כל האומות, צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו, בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הקומוניזם. אבל חוץ מזה, יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

קריין: שוב.

"הצורה הדתית של כל האומות, צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו, בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. זאת אומרת, זאת הצורה הכללית שחייבת להיות בין כולם ובצורה שווה והיא חייבת להתקיים ולהתקבל על כולם, שכולם מגיעים לשוויון ודואגים שכך זה יקרה, השפעה לזולתו. "וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הקומוניזם." קומוניזם מהמילה קומונה, כללי, קומון (common), וזו הדת. זאת אומרת סך הכול "ואהבת לרעך כמוך" בשוויון הגמור זה נקרא "דת" "אבל חוץ מזה, יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה." אז מה זה בדתה? שיש דת כוללת, שזו השפעה כללית, ויש לכל אומה ואומה דת משלה? זה לא מובן. זו השפה, מה לעשות. זאת אומרת, חוץ מזה לפי האופי של כל אומה ואומה יכול להיות שבהם יהיו איזה מין שינויים חיצוניים בביטוי של אותה דת שנקראת "אהבת הזולת", "ואהבת לרעך כמוך". זה בהתאם לאופי של כל אומה ואומה, כי בכל זאת יש לנו שבעים אומות העולם, שבעים שורשים, שזה נובע מהשורש הרוחני, והשורשים הרוחניים הם לא נעלמים והם צריכים להתממש. למרות החיבור שהוא כולל לכולם, צריכים גם לממש את זה.

זה כמו שאמרו שהקשר יהיה בתוכו "ואהבת לרעך כמוך", על מנת להשפיע זה לזה, אבל בצורה החיצונה הוא צריך להיות בהתאם לאופי של האומה, סוציאליסטי בתוכנו ולאומי בצורתו. כי כל אחד מבטא את זה בצורה אחרת, גם ב"ואהבת לרעך כמוך".

אם אני אוהב צפרדע, אז אתה מביא לי לארוחת בוקר, מתוך האהבה שלך אליי, צפרדע לצלחת. זה לי. ולמישהו אחר זה יהיה איזה המבורגר. זאת אומרת ההבעה יכולה להיות שונה, המהות היא אותה מהות.

זו הדת הכללית, אין שאלה, לזה אנחנו נצטרך להתקדם במכות נוראיות. לפי מה שאנחנו מבינים ויודעים היום, מה שמתגלה באופק עם כל המשבר העולמי, עם האקלים הכללי, עם כל הדברים האלה, עם המלחמות שבדרך, זה מצב שדורש מאיתנו מאמץ.

שאלה: לגבי שבעים השורשים האלה, זה נראה כאילו העולם מתערבב, לא רק ישראל, נראה שכל האומות גם מתערבבות אחת עם השנייה, איך מישהו ידע לאיזו אומה הוא שייך?

ישראל מגיע להתערבבות על ידי השבירות, על ידי מצבים רוחניים במיוחד, כי המצב הגשמי אצלם הוא שהם היו כבר בחיבור ביניהם. אומות העולם צריכים להגיע בסך הכול לאיזו צורת התכללות חיצונה, אבל לא נדרש בזה הרבה, העיקר זה ישראל שבתוכם.

תלמיד: הם יסתדרו באיזו צורה שיש ממש שבעים אומות ברורות?

לא, ההיפך. כל השורשים צריכים להתכלל זה בזה עד שלא יהיה שום הבדל. או שיהיה הבדל, אבל למעלה מההבדלים יהיו בכל זאת חיבורים למעלה מזה, "על כל פשעים תכסה אהבה". זה לא שאתה הולך עכשיו לעשות איזו הפרדה בין כולם לכולם, מי בשלושת רבעי, מי בשמינית, מי במאה אחוז שייך לאיזה שורש. איך תבחין בזה? תפעיל איזה מכון שיבדוק את כולם?

יש כאלה בדיקות היום, אתם קוראים לפעמים שלוקחים איזה אדם ופתאום מגלים שיש לו מהאינדיאניים חלק ומהאפריקאים חלק ומהיפנים חלק והוא בעצמו נורווגי. ככה זה בכל אחד ואחד בעולם. אתה לא יכול לראות היום זן נקי, אני לא חושב שיש דבר כזה. אומרים שבין הכוהנים יש אחוז גבוה מאוד של נקיות הזן, בגלל ההתקשרות, אבל זה לא כך, בכל זאת אין.

תלמיד: אז מה זו אומה?

היום אין אומות. היום יש לך כזה בלבול, תראה אפילו בישראל, אתה יודע מה ייצא אם תתחיל לבדוק את הישראלים? לא יהיה לך אף אחד נקי. ולא צריכים, כי זה הולך לפי השורשים הרוחניים וכל הגשמיות הזאת היא רק העתקה כשמזמן אין לנו קשר ישיר בין הרוחניות לגשמיות, ולכן אנחנו צריכים במה שאנחנו מתערבבים להביא את עצמנו רק להתערבבות הרוחנית. בתמיכה ב"ואהבת לרעך כמוך" זה נעשה ברוחניות.

תלמיד: זה לא ברור אם באמת כולם יחיו ב"ואהבת לרעך כמוך", או לפחות יהיו קרוב למגמה הזאת.

ובכל זאת אסור לך להתערב בדתה של איזו אומה, ואם הם רוצים בצורה כזאת מסוימת להביע את אהבת הזולת בהם אז כך זה יהיה.

תלמיד: למה שיהיה להם צורך כזה בכלל? ה"ואהבת לרעך כמוך" ימלא אותם, זה יהיה עיסוק.

לא, זה בא מהשורש הגשמי. כשאני אוהב מישהו אז אני נגיד שולח לו זר פרחים ואתה שולח לו איזו עז נגיד, ומישהו אחר לוקח אותו לטיול, כל אחד מביע את האהבה שלו לשני בצורה אחרת. אני אפילו לא יודע איך, אבל אתה רואה, אפילו שאנחנו נמצאים בערבוביה בין בני אדם בכל זאת יש לך טיולים גסטרונומים. אני נוסע למזרח התיכון דווקא כדי לאכול שם את הג'וקים המבושלים האלו בצורה מיוחדת, רק לזה.

תלמיד: זאת אומרת שכל אומה יכולה ללכת בדתה הכוונה היא רק לצורות ביטוי של אהבת הזולת.

כן, זה נקרא צורות.

תלמיד: כי רוב הדתות לא מתעסקות בזה.

בפנים זו חייבת להיות אהבה שמתבטאת מבחוץ בצורה שהיא מותאמת לכל אומה ואומה. זה ברור. ושוב, מה שאני רוצה להגיד, זו לא סתם צורה חיצונה שהיא תעלם, היא יכולה לא להיעלם מפני שזה שייך לשורש רוחני, שיש שבעים שורשים לשבעים אומות העולם. ולכן במישהו שמדבר שורש כזה, ככה זה. לא חשוב, העיקר שהוא מביע אהבה. ובאהבה שלו הוא כבר צריך לא ללכת לפי דתו, זאת אומרת לפי מה שהוא מבין שצריכה להיות אהבה, אלא לפי מה שהוא רואה שלשני צריכה להיות הבעת האהבה בצורה כזאת. זאת אומרת אם אתה אוהב צפרדעים ואני יהודי כשר, אז אני משתדל להזמין לך מתל אביב צפרדע כשרה. אני אומר ברצינות, בלהתחשב בזולת אז יש התלבשות.

קריין: קטע מס' 52.

"חוקי הדת השוה לכל העולם הם:

א. שיעבוד בשביל טובת בני האדם כפי יכולתו ויותר מיכולתו אם יהיה צורך, עד שלא יהיה רעב וצמא בכל העולם." אנחנו כל כך אנחנו רחוקים מזה, אבל לפחות להבין שהקשר שנמצא בטבע, ומתגלה כל יום יותר ויותר זה מה שמחייב אותנו. זה לא הקדוש ברוך הוא ולא איזה נשיא או מישהו, הקשר שבטבע, שאם אנחנו מתקרבים אליו יהיה לנו טוב, אם לא מתקרבים אליו יהיה לנו רע, וזה מה שהוא דורש.

ואנחנו לא יכולים להימלט מהחיים. עכשיו מדברים על חיים על פני כדור הארץ שהם עוד מעט נעלמים, החום, אוזון, מתאן, יש כל מיני גזי מתאן כאלה שממיתים הכול וכן הלאה. לא, שום דבר לא יקרה, זה לא יקרה, אנחנו נחנק, אבל לא נמות. נעבור את כל הייסורים עד שנקיים את זה. רק להבין שאם זה נמצא בשורש הבריאה, במטרת הבריאה, אתה תגיע לזה, אתה תגיע, רק [השאלה] כמה תשלם על זה.

שוב.

"א. שיעבוד בשביל טובת בני האדם כפי יכולתו ויותר מיכולתו אם יהיה צורך, עד שלא יהיה רעב וצמא בכל העולם." לזה צריכים להגיע. זאת אומרת אני צריך לדאוג לכל העולם, האם יש עוד מישהו שאין לו מה שהוא צריך. בפועל אני לא יכול לעשות את זה ואני לא צריך לעשות את זה בפועל. לתקן את עצמי שאני אדאג לזה, שאהיה מוכן לעבוד בשבילם, לתיקון הזה אני אצטרך להגיע. ומזה אין מנוס.

שאלה: למה בעל הסולם מדגיש "יותר מיכולתו"?

יותר מיכולתו, זאת אומרת ממש בכל הכוחות, בכמה שהוא רואה מהטבע והיה מבקש עוד יותר כוחות. יותר מיכולתו, זאת אומרת לפי היכולת אני יכול להגיד "זהו, יותר אני לא יכול", אבל האם ביקשת שיהיה לך יותר כוח או לא? אם לא ביקשת, לא הגעת למימוש האמיתי. האם היית מעלה על זה מ"ן בשבירת הלב שלך? שאתה מאוד מצטער שיש לך רק עשרים קילו כוח לעבוד לטובת האנושות, ואתה מבקש ממש בשבירת הלב, "תן לי כוח". זה נקרא "יותר מיכולתו".

שאלה: אתה מסביר כל כך יפה, אבל אם אני קורא את בעל הסולם אני לא מבין על מה הוא כותב. למה בעל הסולם כל כך סוגר את כל הדברים?

קודם כל הוא כתב לעצמו, הוא לא כתב את זה כמאמר. אלו רשימות של "הדור האחרון", דבר אחד. דבר שני אני כאן, בשביל זה אני כאן.

תלמיד: פשוט אם לקרוא את בעל הסולם אפשר להתבלבל לגמרי, אי אפשר להבין אותו.

לכן לומדים, ואתה גם תגיע לזה. כשתתעמק יותר ויותר בדרך, בעיקר דרך עשירייה וערבות אתה תראה מה שכתוב.

תלמיד: אני מתכוון שדווקא כתבי הדור האחרון זה מבלבל.

לא מבלבל. כתבי הדור האחרון הם סתם מימוש של ואהבת לרעך כמוך, לא יותר.

"ב. אע"פ שהוא עובד חרוץ, לא ייהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל, באופן שיהיה רמת חיים שווה לכל נפש."

דואג לזה, זאת אומרת לתת מעצמו במאה אחוז ולחיות בצורה השווה עם כולם. לא פחות ולא יותר, אלא שתהיה רמה שווה דווקא לכולם. כל אחד לפי כמה שהוא צריך כדי להתקיים שהקיום שלו כולו לטובת החברה. זה חוק הערבות, רק שמתקיים גם כבר בצורה הגשמית.

שאלה: כשקוראים את הקטעים האלה, כל פעם באות מחשבות על מה שהיה בברית המועצות.

זה לא היה, בברית המועצות רק קראו לך כאלו קטעים ולמעשה הכול היה הפוך.

תלמיד: איך אנחנו מסבירים את זה? כל פעם צריך להבדיל בין מה שהיה לזה.

אני מסביר את זה בצורה פשוטה. אין ברית המועצות ברוך ה' כבר, אמנם היום זה לא בהרבה יותר טוב, אלא מה שיש זה דבר אחד, יש את חוק הטבע שאנחנו חייבים אותו לקיים. זה הכול. ואנחנו לומדים את חוקי הטבע. אל תגיד לי על איזו מדינה או משטר ואיזה משהו, ותביא לי עוד פילוסופים למיניהם. אני לא מסתכל על שום דבר, רק על הטבע שזה מעליי, ומה הטבע הזה מכתיב לנו. כי אם לא נקיים, יהיה לנו רע ובכול זאת נקיים אבל בדרך מכות, וכך אנחנו יכולים להתקדם בדרך אחישנה. אבל לקיים בטוח נקיים.

כמו שאמרתי, כולם אומרים שבעוד חמישים שנה או מאה שנה לא יהיו חיים על פני כדור הארץ, הכול יישרף, לא יהיה אוזון, חמצן, יהיה מוות, לא יהיו חיים, לא יודע. תעזוב, תן לבורא לשמור על זה. אתה תשמור על החוקים שנמצאים בידיך לקיים, שזה "ואהבת לרעך כמוך". על ידי זה אתה מסדר את כל הטבע.

ואתה תראה במשך השנים, את זה כבר אני רוצה להוסיף, שאפילו אם על פני כדור הארץ אנשים ישתדלו לקיים את הכול, ילכו לסדר את הצמחים והאילנות, עצים ויערות, ויפסיקו לדוג דגים בצורה כזאת שיתרבו, והקורלים, האלמוגים האלה שנעלמים, שזה באמת אסון גדול, כי אין לכל הגופים האלה, האורגניזמים האלה שבים איפה לחיות, ואנחנו לא מודעים עד כמה חיים בתוך האוקיינוסים האלה, וכן הלאה, זה לא יעזור.

בוא נגיד שמהיום והלאה עושים סוויץ', לא משתמשים בשום דבר במה שיכול לפגוע בכדור הארץ. ומה למחרת? יהיו לך מכות אחרות. יבוא משבר בכסף, בחברה האנושית, יותר גדול ועוד. זאת אומרת, חייבים להביא אותך להחלטה שאתה חייב להתחבר. אז אתה תיחנק מחוסר חמצן, אז אתה תישרף מזה שהאטמוספירה תפגע, השמש תשרוף אותך, והרי געש מבפנים, מלמטה יעוררו אותך והוריקנים מלמעלה וכן הלאה. אתה בכול זאת תצטרך להגיע למצב שאין לי ברירה, רק על ידי חיבור בינינו אנחנו מרגיעים את הטבע.

כי זו הרמה העליונה ביותר של קיום בטבע, שאנחנו כולנו מחוברים יחד. ואם אנחנו מגיעים לאיזון בדרגה הזאת, לחיבור בינינו, כל יתר הדרגות נכנסות לחיבור אוטומטי מהדרגה העליונה. וההיפך, אם אנחנו בדרגה עליונה עושים בינינו שנאה, בלגן כזה בשנאת חינם, כל יתר הדרגות מלמטה, כמה שנשקיע בהן דברים טובים, נשמור על האקולוגיה, על הכול, שום דבר לא יעזור. עושים על זה ועידות, וכמה כסף שופכים בשביל זה, וכלום לא יעזור. רק דבר אחד, איך זה נקרא? ערבות בינינו. החינוך החברתי הנכון.

תלמיד: כשאנחנו מעבירים שיעורים בקמפוס, אנחנו מסבירים שקבלה היא לא דת.

ודאי. זה דעת העליון, שבה אנחנו צריכים לבצע את החוקים האלו של ואהבת לרעך כמוך. חוק אחד. דת מאוד פשוטה. "ואהבת לרעך כמוך". אין יותר. זה מה שאברהם התחיל, ומזה כול הדתות עשו איזה פולחן, כל אחד ועם כל הדברים, עם מלא קדושים וכולי, ובסופו של דבר ביסודו זה ואהבת לרעך כמוך.

שאלה: היום הייתי ברחוב בניו יורק, כל כמה בלוקים עוצר אותך מישהו, מנסה להחתים אותך על "בוא תעזור לסודן", "תעזור לסוריה", "תעזור לדובים, ללווייתנים". יש באמת הרגשה תחושה לאנשים שהם רוצים לעשות משהו. איך אנשים ישמעו על הקשר הזה בין היחסים הטובים בינינו למצב של הטבע, הקפיצה הפסיכולוגית היא כל כך גדולה?

אתה שואל אותי? על זה דיברתי איתך, ועם כל החברים שלנו מצפון אמריקה שהתאספנו שם בחדר, ואמרנו שאנחנו צריכים להתחיל להשפיע על כלל העם האמריקאי. לא על יהודים ולא על אלו שמשתוקקים לרוחניות, אלא על כלל העם האמריקאי, להסביר להם במה תלוי העתיד הטוב שלהם.

תלמיד: אנחנו עובדים על זה, רק אני מנסה פשוט לברר, חוץ מלשמוע את המסר הזה, אם יש איזה דרך מסביב, כי האנשים עדיין קושרים את הפעולות הפיזיות שלהם, אל תוך המציאות.

גם זה טוב. הלוואי שיהיו לנו האלה הזדמנויות, אפשרויות שיש לכול הארגונים האלה. אבל אנחנו צריכים לעשות משהו. אני לא יודע באיזו צורה, זה מה שביקשתי מכם, תבררו באיזו צורה בכול זאת אנחנו יכולים להשפיע על העם האמריקאי, להביא להם ידיעה במה תלוי העתיד הטוב שלהם. היום כולם נמצאים בכול העולם, תראה מה שקורה באירופה, עכשיו יהיו כאלה ירידות, שלא תוכל לעצור אותן בדרך. לא תוכל לעצור את הנסיגה הזאת שתהיה להם. ואנחנו צריכים להסביר שלא יעזור לנו כלום חוץ מהחיבור הטוב, הנכון בינינו. באיזו צורה? לא יודע. באיזו שפה? לא יודע. בואו ננסה בכול הצורות והשפות.

תלמיד: ודאי. אני שואל לגבי הקטע האחרון שקראנו, הוא אומר בסוף שצריך להגיע למצב כמו שאמרת, לא להאכיל בפועל את כל העולם אבל לדאוג בפועל לכול העולם. זאת אומרת המטרה היא שאנשים ירצו לפתח את הדאגה הזאת לכול העולם? את זה אפשר להגיד?

הכי קל שאתה מגיע אלי, דופק בדלת ואומר "אני דואג לעתיד האנושות". אני אומר לך, קח עשרה דולר או חמישים דולר, אפילו מיליונים ומיליארדים תורמים לזה, קח ותעזוב אותי. לא, אני צריך להגיד "אדוני, אני לא דורש ממך יותר אם אתה עשיר, מאה דולר. אבל חוץ מזה כדי שאנחנו נוכל להסביר, בעצם אנחנו לא צריכים כסף להשקיע בשום דבר בטבע. לא ללכת עכשיו לשנות כלום, לא לעצור מים, ולא להביא צמחים, ולא לגרום להפסיק עם הנפט ועם השרפות ואלה, שום דבר, אני צריך רק להסביר, אני לוקח ממך כסף רק להסברה, כי אנחנו צריכים רק להסביר לכולם שביחס הטוב בינינו אנחנו מחזירים את הטבע לאיזון. רק ביחס הטוב בינינו. לא צריכים לעשות כלום חוץ מזה. בואו נחשוב על זה בלבד.

תלמיד: והאם נכון שהיחס הטוב יתמקד כרגע במעגל הכי קרוב אלי? אני לא צריך לחשוב על העיר שלי עדיין, על המדינה, על אפריקה. אני צריך לחשוב על המעגל.

צריכים לחשוב על כל העולם, על כל האנושות, אבל תתחיל מהמעגלים הקרובים אליך, בלי זה לא יצא כלום. שוב אני אומר, אתם צריכים להבין קודם כל, ושזה יהיה בראש ובנשמה שלכם, שחוץ מחיבור אין לנו יותר לעשות משהו, אין. כל יתר הליקויים שמתגלים בכול החיים שלנו זה מחוסר החיבור. רק בזה הכול תלוי. ולכן חבל לנו לפזר כוחות "לדובים לבנים", ו"לים ולדגים" ולצמחים, [לחוסר] החמצן, ושום דבר לא יעזור לך. אם אתה דואג רק לחברה הנכונה, לחיבור הנכון, אתה בזה מרגיע את כל הטבע.

תלמיד: והתגובה מזה היא יחסית מידית אתה חושב?

אם אנחנו עושים את זה במקצת באמת, התגובה מידית. התגובה מידית. זה בטוח שהכול תלוי ברצון שלנו, לא במחשבה שאנחנו נשב ב"פוזה לוטוס" ונתחיל, אתה יודע.. לא, אלא בלב. בלב, כשאנחנו עובדים על חיבור הלבבות, זאת אומרת הרצונות.

שאלה: אתה יכול לפרט מה זה יחס טוב? כי כמו שהחבר אמר יש הרבה מאוד ארגונים ואנשים שמרגישים שהם ביחס טוב כלפי המציאות, כלפי הבריאה. יש בעיה עם פליטים, יש בעיה עם אנשים שאין להם מה לאכול, יש בעיה עם חיות, אז הם ביחס טוב. מה זה היחס הטוב שאנחנו מדברים עליו?

אין אדם בעולם שעושה משהו רע בעיניו, אפילו אם הוא הולך עכשיו להרוג מיליונים. הוא בזה "מנקה את השטח", עושה משהו, יש לו איזו משימה מלמעלה שיורדת אליו. אבל הוא מצדיק את עצמו בעת המעשה. לכן, אל תביא לי כל מיני דברים כאלה. יש דבר אחד. רק "ואהבת לרעך כמוך", שבעל הסולם כאן, פחות או יותר, מפרש לנו את זה. אז הוא אומר, לעבוד לטובת האנושות. זה ביטוי אחד. דבר שני, שאף על פי שאני עובד הרבה, אני מקבל כמו כולם. הוא מפרט את הדברים האלה איך שהם צריכים להיות, אבל סך הכול זה הביטוי ל"ואהבת לרעך כמוך". זהו. השוויון הרוחני בין כולם.

תלמיד: אז אנחנו רואים שאם אנחנו נתחבר אז כל הטבע יסתדר.

כן.

תלמיד: אז מה זה חיבור? מה בפרקטיקה אנחנו דורשים מהאנושות? מה, לשבת ללמוד שיעורי קבלה כל יום?

לא.

תלמיד: אז מה?

לשנות את הלב של כל אחד ואחד.

תלמיד: איך ישנו את הלב שלהם?

על ידי החינוך. "ואהבת לרעך כמוך" זה בלב. כמו שאני אוהב את עצמי אני צריך כך להתייחס לכולם. מתוך זה שאני אתייחס לכולם כך, אני פתאום ארגיש שאנחנו נמצאים באמת במקום אחד, ברצון אחד, שיש מעלינו כוח אחד שהוא מעלה אותנו. אני מגיע לגילוי הרוחני, למצב האמיתי.

"ואהבת לרעך כמוך" זה אמצעי ל"ואהבת את ה' א-לוהיך", לדבקות בו. כך זה מתבצע.

תלמיד: בעיני, זה פה מקור הבלבול. אני גם כמרצה היום במכללת "קבלה לעם", וגם זוכר את עצמי שכשבאתי ללמוד קבלה הייתי בטוח שאני אדם מאוד טוב ומאוד אוהב אנשים. ותוך כדי העבודה, נהיה איזה בירור פנימי מאוד עמוק, ואז הבנתי איפה המקום שבאמת נקרא "אהבת חברים", "אהבת הזולת". גיליתי את עצמי, את הטבע האמיתי שלי.

כן.

תלמיד: אבל זה לקח תקופה מאוד ארוכה של לימוד מאוד אינטנסיבי.

בסדר.

תלמיד: מאיפה תבוא לאנושות ההכרה, ההבנה הזאת, שגם בן אדם שתופס את עצמו כאדם טוב כלפי הבריות, הוא עושה את זה ממניעים אגואיסטיים, וזה לא החיבור שאנחנו מדברים עליו?

לא. אנחנו מדברים ממניעים אגואיסטיים. אתה הגעת לקבוצה מיוחדת, ואתה מתעסק בשיטה מיוחדת. אנחנו מדברים איתם על "ואהבת לרעך כמוך" כדי להינצל מהמכות, מהמוות, מהייסורים שהם גרועים יותר ממוות. למות זאת לא בעיה. לחיות בכאלו ייסורים זו בעיה. ולכן, אנחנו הולכים להסביר להם את זה. וזה לא דורש שינוי הטבע. אמנם אנחנו מדברים על אהבה במקום שנאה, אבל אתה לא הולך על זה בצורה פרונטאלית. אתה פשוט מקיים לאט לאט יחד עם כולם, בתמיכה כללית, מתוך שאין ברירה, גשמית, כי אין לך ברירה, איך להתקיים על פני כדור הארץ, אתה והילדים שלך. ואם אתה לא מקיים, הכול נשרף.

שאלה: אז חייבים להגיע לנקודת הקיצון שאנשים ירגישו שאין להם ברירה.

הכול תלוי בתעמולה. יש לך היום מספיק נתונים כדי להפחיד את כולם. להביא אותם למצב ש"חבר'ה, אתם מבינים שאין ברירה"? "כן". זה מה שעושים האקולוגים, ועוד כאלו, מה הם [עושים]? מפחידים.

תלמיד: נכון.

כי אין [אפשרות] אחרת להשפיע על האדם. אתה יכול להגיד, "מה, זאת המגמה שלך?". כן, המגמה שלי היא כך, כי אני צריך לנענע את האגו של האדם. האגו מתפעל או מפרס טוב או מרע.

תלמיד: אני עדיין לא מבין מה אתה מציע בשונה מהאחרים? למה שהחבר לא ילך ברחובות ניו יורק ויתרום לכל האנשים האלה שרוצים לעזור לאנושות, ובזה נעשה איזה תיקון לעולם?

אני קורא לכל האנושות שתבין מהי צורת ההתנהגות הנכונה, ושכל אחד משפיע לשני. היום אתה ואני דופקים בדלתות ומסבירים, ומחר יהיו כל אלו שאנחנו נפגשנו איתם אתמול, ומחרתיים עוד ועוד. הכול תלוי בהבנה שלנו עד כמה נמשכים לזה, אני מדבר לא על עובדי ה', אני מדבר על כל באי העולם.

תלמיד: דפקנו על הדלת. מה אנחנו רוצים שהם יעשו?

אנחנו באנו אליהם כדי להציל אותם, להציל אותם ממוות.

תלמיד: ומה אנחנו רוצים מהם?

שישתתפו כדי למנוע את האסון הזה שמתקרב.

תלמיד: מה הם צריכים לעשות? דפקת אצלי בדלת, פתחתי, "שלום", מה אתה רוצה ממני?"

אני לא רוצה ממך כלום, חוץ מדבר אחד, אתה יודע שצונאמי מתקרב?

תלמיד: כן.

ראית סרטים כאלה, כל מיני דברים? עוד מעט זה בא. אני מציע לך להשתתף בזה שאנחנו [בונים] איזה ביטחון, איזו חגורה, איזה סכר, משהו. אני מציע לך לעשות דבר כזה. במה זה תלוי? ביחס הטוב בינינו, כי זה החוק הכללי של הטבע.

ו"ואהבת לרעך כמוך" מקובל על כולם רק לא יכולים לבצע. אנחנו לא צריכים לבצע, בואו רק נחשוב על זה. נעשה נגיד, פעמיים, שלוש ביום, חמש דקות בכל העולם או דקה אפילו בכל העולם, שכולם חושבים על "ואהבת לרעך כמוך", בואו נראה עד כמה זה עוזר. אחר כך נעשה כל שעה דקה אחת. אפשר לעשות כל מיני דברים. אתה לא מאמין שהמחשבה שלך משנה את המציאות.

תלמיד: אני מרגיש שזה בדיוק העניין. כי גם כשאתה מסביר לתלמידי הקמפוס את הדבר הזה, הם אומרים "אבל תן לי משהו פרקטי".

זה פרקטי. אתה לוקח את הכוח הכי גדול בעולם ומתחיל בו לממש, לבצע פעולה. אתה משפיע על הרמה הגבוהה ביותר של הטבע במחשבה שלך, ברצון שלך, ואפילו ברצון שהוא מעל הרצון, זה נקרא כבר "אמונה למעלה מהדעת". שלמרות שאתה לא רוצה, הבורא הכין לך כך שמאין ברירה אתה אומר "טוב אני ארצה, טוב אני אסכים, טוב אני אעשה. מה לעשות, דקה אחת ביום? נעשה". יש לך את האפשרויות האלו בידיים. תתחילו לעצב את זה בצורה נכונה כדי לצאת להמונים.

תחשבו כל אחד ואחד, איך אנחנו יכולים להפעיל בזה את העניין. כי באמת אתם צריכים קודם כל להתרגש מזה שזה מפחיד אתכם, כי בלי פחד לא יהיה כלום.

"ג. עכ"ז אע"פ שיש דת, יש להוסיף אותות כבוד ע"פ דת. שכל המהנה להחברה יותר, יקבל אות כבוד חשוב ביותר."

אני רוצה להביא לך מדליה, תעשה משהו. מה אני רוצה להגיד? אתם אמרתם, "אבל זה לא רוחני, אבל זה לא על מנת להשפיע, זה לא למעלה מהדעת". לא דורשים על זה למעלה מהדעת, מה דורשים? בשביל המדליה, בשביל הכבוד. אנחנו נכתוב על זה ונזכיר את השם באיזה מקום. כבוד, כבוד.

כל דבר שאתה יכול, אפילו לקנות, כמו שבעל הסולם כותב, ללכת ואפילו לקנות מומחים, לשכור את המומחים שיעזרו לנו בכל הדברים האלו. עושים את זה על פני כדור הארץ. כמו כל הארגונים האלו שמסתובבים ברחובות ניו יורק כמו ששמענו קודם מהחבר, רק למה הם באים אליו ולא הוא בא אליהם עם ההצעה שלו?

עם כל זאת שיש דת, זאת אומרת שכל אחד יכול להיות שמבין שב"ואהבת לרעך כמוך" הוא בזה מציל את האנושות, בכל זאת עובדים על האגו, מחלקים מדליות כבוד, אותות כבוד.

שאלה: יש הבדל כלפי התיקון אם אותה פעולה שאנחנו אומרים לעשות מישהו אחר עושה?

כל אחד בדרגה שלו ואתה לא יכול להתערב בדרגה שלו. הוא לא מרגיש שיש לו מטרת החיים, מטרת הבריאה, בורא ומשהו, הוא מבין שאת זה צריכים לעשות אחרת כולנו נמות. ועוד יותר מזה, אפילו את זה אני לא מבין, אבל אני יכול לקבל מדליה, אני יכול להגיע למצב שיכתבו עליי בתוכנית ערב בטלוויזיה וכולם יראו את הפרצוף שלי. אתה מבין בשביל מה אנשים עובדים, כל אחד ואחד.

תלמיד: כלפי הדוגמה שהחבר נתן, שאנשים בניו יורק כל שנייה עוצרים אותו. אם אנחנו עושים את אותה פעולה, עוצרים כל בן אדם ומספרים לו על המצב?

תבקש מהחבר שלנו שיעשה עיתון כזה שאתה תוכל למסור את העיתון, ויהיה כתוב שם מה אנחנו צריכים לעשות כדי לא ללכת לאט לאט למות, להתדרדר. אתה לא צריך לדבר אפילו, תן להם עלון אחד, לא צריך משהו, כאלה דברים. אני מבין שלא כל אחד יכול להסביר ולדבר ומלב ללב, ובכלל לאנשים אין סבלנות לשמוע, אז טוב שיהיה להם את זה. אולי נוכל לשלוח דרך הטלפונים, כל מיני דברים, אבל צריכים לזה להגיע. וצריכים לעבוד אפילו בשביל כבוד.

"ד. כל המעכב מלגלות מדת חריצותו לטובת החברה יענש לפי חוקי החברה."

זהו, כי זו העבירה. אם אתה לא יכול למנוע מחברה התדרדרות, זה כמו שאתה משתתף בהתדרדרות הזאת בעצמך ואז מגיע לך עונש. העונש זה תיקון, שאתה תבין שאתה חייב להשתתף בתיקון החברה, בהצלת החברה. זה עניין של המעשה החינוכי. זאת אומרת לוקח את החגורה ומרביץ כדי שהוא יבין שהוא חייב להתנהג אחרת, כמו שרב"ש סיפר על עצמו.

קריין: בעל הסולם כותב עוד יותר חריף וב"כתבי הדור אחרון" הוא נותן דוגמה:

"שצריכים לארגן תעמולה כזו, בדרך מדעי ובדרך מעשי, שתהיה בטוחה להשריש מין דעת הצבור, שכל חבר שאינו מצטיין במדת אלטרואיזם, הוא כמו חיה טורפת, שאינו ראוי לבא בחבר האנושיות, עד שירגיש עצמו תוך החברה כמו רוצח וגזלן.

ואם נעסוק בהדבר בתעמולה מתאימה באופן שיטתי, לא יהיה צורך לתהליך ממושך כל כך. וההיטלריזם יוכיח, שבמשך זמן קצר, נהפכה מדינה שלמה על ידי תעמולה וקלטה את רעיונו המוזר."

"ה. כל אחד ואחד מחויב להתאמץ על פי הדת להרים רמת חיים של העולם יותר ויותר באופן שכל באי עולם יהנו מחייהם ויהי' להם חדות [חדוות] החיים יותר ויותר." זאת אומרת, לא שאנחנו הולכים ויורדים ויורדים בצרכים שלנו במזון, בביגוד, בנוחיות לחיות, לא. תעשו מה שאתם רוצים, כל אחד שיהיה לו ארמון, כל אחד ואחד, זה לא מפריע. אם אתם מתייחסים ביחס יפה אחד לשני, תהיו כולכם עשירים, תהיו כולכם בריאים, עם מטוס פרטי לכל אחד ויכטה.

זה לא מפריע. אתם לא צריכים לחיות כולכם בחדר אחד. לכל אחד שיהיה אי בודד ונחיתה שם למטוסים ויכטה ליד זה ואיזה ארמון באמצע האי. זה לא מפריע ליחס יפה אחד לשני, כשכולם דואגים לכולם. רק בעיה אחת, שלכולם יהיה אותו דבר, שצריכה להיות רמה שווה לכולם.

"ו. וכמו כן ברוחניות אלא ברוחניות לא כל אחד מחויב לעסוק בזה אלא אנשים מיוחדים לפי הצורך." ברור שברוחניות גם כך לא יבואו מיליונים לעסוק בזה. ולדחוף לנו בדרך, אני לא רואה, יש כאן מישהו מלמטה שמתפרץ אלינו? לא. זה ברור.

"ז. יהיה כמו ב"ד עליון, וכל מי שירצה לתת חלק כושר עבודתו על חיים רוחניים מחויב לקבל רשות מב"ד הזה. וכן לפרט יתר חוקים הנחוצים." כבר מדובר על זה שבאמת יותר ויותר אנשים יתחילו להרגיש עד כמה ההשתתפות לפי הרצון, לא רק לפי ההבנה אלא לפי הרצון, לפי הלב, לפי עבודת הלב. הם רוצים גם להשקיע בזה ואז זה כבר יהיה מנגנון אחר. לקבל אותם, לסנן אותם, ללמד אותם והם כן ישתתפו בעבודה הזאת בצורה של המלמדים ומסבירים.

זה עוד נראה בעתיד.

שאלה: האם ההסבר לקהל הרחב חייב לכלול את החוק הכללי של הטבע, שהוא "ואהבת לרעך כמוך", או שאפשר פשוט לדבר על חיבור בלי הסבר על החוק הכללי של הטבע?

כולם צריכים לדעת את החוק הכללי של הטבע, שזה הטבע הגלובלי, האינטגרלי שדורש מאיתנו חיבור כללי בינינו. ברמה האנושית לא הרוחנית, האנושית "ואהבת לרעך כמוך". והכללים "ואהבת לרעך כמוך" בצורה גשמית, בעל הסולם כאן קצת פירש לנו.

תלמיד: השאלה אם בהסבר לקהל הרחב אפשר לדבר רק על חיבור בלי להזכיר את החוק הכללי של הטבע?

אני חושב שכדאי להסביר את החוק הכללי של הטבע, בצורה שהטבע כולו גלובלי וקשור מכול וכול. כי זה ברור מכל המחקר שלנו המדעי, ויש לך בזה הסכמה כללית של כל המדעים. ואפשר להסביר את זה בקלות לבני אדם.

ואיך שאנחנו מתקדמים לקשר בינינו יותר ויותר מיום ליום. אבל הקשר בינינו הוא לא טוב, כי הטבע שלנו מקולקל. ואז אנחנו נמצאים בניגוד בין טבע האדם שכולו אגואיסט ורוצה לשלוט על כולם לבין הטבע הכללי ששם המערכת נמצאת בתמיכה הדדית, בחיבור הדדי. ואז יוצא שבין הטבע האנושי האגואיסטי והטבע הכללי, הטבע עצמו, יש לנו ניגוד. ואנחנו בזה סובלים עד כדי כך שכבר רואים אנחנו את הסוף.

אז כדי לא להביא אותנו להשמדה על ידי אותם כוחות הטבע, הוריקנים, הרי געש, גלי חום, שמתחילים כבר אנחנו להבין את זה. אתה תראה איך נעלמות עכשיו הדבורים אז לא יהיה לך מה לאכול מהתבואה, ועוד ועוד. לא יעזור לך שום דבר. אלא אתה חושב שאתה חזק היום שאתה תבנה איזו חממה אחת שהיא תציל לך את העולם. לא, לא יעזור, לא יהיה. וגם האוויר, לכלוך, כל מה שתרצה, יש לך היום כבר מספיק עובדות שאתה יכול לראות את הסוף.

אז באה לא חכמת קבלה, עזוב את חכמת הקבלה, באה לך שיטה שהיא אומרת שאין לנו ברירה אנחנו צריכים בינינו להתקשר יפה וטוב, בצורה כזאת נהיה בהדדיות עם הטבע הכללי, ואז נרגיש את כולנו ברמה טובה, יפה, שלא חסר לנו כלום חוץ מיחס טוב בינינו. זהו, תסביר את זה. אתה לא צריך לזה קבלה, אתה צריך לזה רק דוגמאות שיש לנו מהמדע.

והאקולוגים וכל אלה שדואגים לזה, אמנם הם תולים את זה בכך שצריך להפסיק לשרוף נפט ולהפסיק לכרות העצים וכן הלאה, אבל זה לא נכון. אתה צריך להסביר שעוד למעלה מכל הדברים האלה יש יחס בין בני אדם, וזה כתוב בכל הדתות שרק על ידי "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו מגיעים לחיים טובים. תסביר את זה שהרע שבינינו הוא שגורם לכך שהטבע יתייחס אלינו ברע. זה הכול. אדם לא צריך להשקיע בזה כלום, חוץ מהיחס שלו, להוסיף קצת יחס יפה לאחרים. לזה אתה מזמין אותם. זה הכול.

שאלה: אני חושב שענית על שאלתי אבל רק להבהיר. השורש לכל הדברים הקטנים שאנשים מנסים לעשות כמו להציל את הדובים והאלמוגים וכל זה, זה הקשר בינינו. אם כך זה מה שעלינו להסביר לאנשים, לא להתמודד עם הדברים הקטנים, לשים כאילו פלסטר?

צריך ללכת לאנשים פשוטים, וגם לאנשים שחושבים שחייבים לשרוף נפט, ולאלו שבעד הדובים הלבנים, ולאלו שבעד חיים על קרחון, כל מיני דברים כאלו, ולאלו שבעד האוזון, ואלו שהם עבור המתאן, ולאלו שבעד ריף הקורלים, האלמוגים וכן הלאה וכן הלאה, אנחנו צריכים ללכת לכולם ובאותם המקומות איפה שהם מפיצים את התורה שלהם, אנחנו רוצים גם להוסיף מהתורה שלנו. אנחנו ודאי לא רוצים לבטל אותם אבל יש עוד פן אחד ששם אם אנחנו מצליחים אנחנו באמת מצליחים, ובכל יתר הדברים, אפילו שמורידים פחם ונפט ואוזון ומה שלא יהיה, אנחנו בכל זאת לא מצליחים אפילו לעצור את ההתדרדרות שבטבע. לכן אנחנו חייבים להגיע לאיזון עם הטבע ברמה הגבוהה ביותר שהיא יחס בין בני האדם.

שאלה: נניח ואנחנו יוצאים בקמפיין של דקה אחת ביום מחשבה על אהבת חינם, על "ואהבת לרעך כמוך", על מה אדם צריך בדיוק לפנטז?

אני לא חושב שזו כבר אהבת חינם, אני חושב שאני מקבל על זה פרס גדול מאוד. אל תקרא לזה אהבת חינם. אני משקיע בזה מאמץ ואני מקבל על המאמץ הזה שכר טוב, חיים יותר רגועים, יותר מאושרים, יותר בטוחים לכולם, אני מבטיח את העתיד לי, לילדים, לכל העולם.

תלמיד: מה ההשקעה מצידי בדקה הזאת? רק דקה אני אתן ביום, דקה אחת, לא יותר?

להקשיב למה שמדברים בתוך דקה אותם אנשים שרוצים להפיץ לי את שיטת החיבור.

תלמיד: אמרנו לחשוב, שאני צריך לחשוב על משהו.

אתה חושב יחד איתנו. אם לתת סתם לחשוב, אני לא יודע אם יש לך על מה לחשוב. זה לא חייב להיות דקה דומיה, לא. אלא מה שאנחנו מדברים תוך דקה, איך אנשים על ידי חיבור מגיעים לחיים יפים, בטוחים, או חס ושלום להיפך. גם כך וגם כך.

תלמיד: מה צריך להשמיע לו בדקה או בזמן הזה שתשומת הלב שלו עכשיו איתך?

רבע דקה על המצב הכללי שלנו ושאנחנו מנוגדים לטבע. רבע דקה על זה שבחיבור שלנו אנחנו מגיעים להזדהות עם הטבע. רבע דקה עד כמה שזה מבטיח לנו את העתיד הטוב שלנו. ורבע דקה, איזה שיר לבבי. או להביא מישהו שידוע היום בעולם, איזה פסל שידבר. מישהו שבעוצמה שלו יכול להגיד "כן, אני מסכים איתם. אני באמת חושב שזה יעזור לנו, גם אני מכל הלב איתם יחד". זהו, תשתמשו בכל העצות. אני חושב שאם אתה באמת משיג דבר כזה ומבקש ממישהו רבע דקה לדבר בעד האהבה, בעד התמיכה, בעד החיבור, אדם ירצה את זה, זה בשבילו בכל זאת משהו.

(סוף השיעור)