שיעור בוקר 17.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 184, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה", אותיות צ"ב – ק'

אני רואה שאנחנו שוב חוזרים על מה שעברנו, "ענין עלית מ"ן דז"ת דנקודים לאו"א וביאור ספירת הדעת". דבר מאוד חשוב, כי זה בעצם התהליך שכולנו עוברים. עד כה דיברנו על מה שקורה מלמעלה. שדרך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, מגיעה בניית הכלי ומרגע שהכלי כבר מוכן לתפקיד הוא מתחיל להגיב. פעולת הכלי היא בזה שמלכות עולה לבינה ויורדת מבינה למקומה חזרה. וכל הפעולות בתוך הכלי הן עד כמה שהכלי מפעיל את עצמו, והרצון לקבל שבכלי מתבהר מז"ת דבינה, מאמצע הבינה, מנקבי עיניים אם זה בראש, או מחזה אם זה בתוך הפרצוף. בקיצור אחרי גלגלתא ועיניים דראש או דגוף.

מלכות כשהיא עולה לבינה או יורדת מבינה היא עושה את כל הפעולות, עובדת כמו "משאבה", כך כתוב, לעילא ולתתא. ועל ידי זה שמלכות פותחת או סוגרת את הרצון שלה, על ידי זה נמשכים האורות מלמעלה למטה עד שמתמלאת כל המלכות דאין סוף וכך יוצאת תכנית הבריאה למימוש. לכן העניין הזה של העלאת מ"ן, מלמטה למעלה, זאת אומרת כשקורה חיסרון נוסף, זו הבעיה הכי גדולה שאנחנו צריכים לגלות ולדעת איך אנחנו משתמשים בה.

כי כל הזמן אנחנו נמצאים במצב שפתאום לא חסר לי כלום, פתאום אני לא רוצה שום דבר, פתאום לא בא לי כלום ואני נמצא בייאוש, בחוסר כל, לא מרגיש בכלל שום חסרונות, שום בעיות ושום דבר, זה נקרא "מצב ללא הכרה". ואז כשאני מתחיל לגייס באיזו צורה חסרונות לרוחניות, עד שאני מתחיל להעלות את עצמי ממלכות לבינה ולהתכלל בה ולמשוך את המאור, או לא את המאור, קודם כל שיהיה לי חיסרון, חיסרון גם אין, חיסרון לחיסרון, בצורה כזאת ממש, שאני מושך את החוט מרחוק, עד שהחסרונות מתבהרים, עד שהרצונות עולים, כך התפילה, הבקשה, מתחילה להיות יותר ויותר מיוצבת נכון, עוצמתית, עד שהיא תיקרא מ"ן.

"מ"ן" זה כבר נקרא חיסרון במידה כזאת שהעליון חייב לענות. יש כבר בעליון איזה סף הרגשה כזאת, רגישות, כך שאם הבקשה שלי מתאימה לרגישות של העליון אז אני פותח לו איזה מין שסתום ואז הוא שומע, מרגיש. האמת שהוא שומע ומרגיש את הכול, אבל הוא מגיב, ואז מלמעלה כבר מתחילה להיות פעולת העליון שמסדרת לי את הכלי והמילוי וכך אני מתקדם.

זאת אומרת העלאת מ"ן זה בעצם כל מה שנדרש מאיתנו בעבודה הרוחנית. והעלאת מ"ן דווקא נמדדת במצב שאני נמצא בחוסר אונים. לכן אנחנו צריכים להבין ולזכור טוב טוב, ממש לרשום על לוח ליבינו, שאיפה שאני דווקא מרגיש חוסר טעם, חוסר רצון, ייאוש, אפילו לא ייאוש, ייאוש זה כבר משהו, אפילו פחות מזה, בכלל כלום, ריקנות לגמרי, שם דווקא המקום שבו אני יכול להתחיל איזה פעולות מכניות, ואפילו אותן בקושי, אלא הקבוצה כבר צריכה לקחת אותי על אלונקה וכך להביא אותי לאיזו הכרה. אבל דווקא ממצבים כאלו, "ממעמקים קראתיך" כך אנחנו מתחילים.

לכן עניין העלאת המ"ן שמתחילים עכשיו בז"ת דנקודים, מלמעלה למטה כשמכינים לנו את המערכת, אחר כך אנחנו כל הזמן נמצאים במערכת הזאת ומשתמשים בה, כל העבודה הרוחנית שלנו היא בזה.

כאן אנחנו צריכים להבין, שאפילו אם אנחנו מבינים או לא מבינים, המערכת הזאת היא כך עובדת, ואם אנחנו רוצים או לא רוצים, אם אנחנו בהכרה או לא, אנחנו כל הזמן נמצאים בהעלאת מ"ן. אמנם זה לא נקרא מ"ן, כי אנחנו לא מעלים את החיסרון שלנו ממש בהכרה, אבל בכל זאת כך זה קורה, שכל פעם הקשר בין מלכות לבין בינה מתחדש, וכל פעם, על ידי זה ישנה התחדשות של הבריאה מלמעלה למטה. האמת שזה קורה בכל דרגה של דומם, צומח, חי ומדבר, בכל תנועה כללית או פרטית, בכל חלקיקי הבריאה הכי דוממים, זה תמיד כך, הקשר בין בינה לבין מלכות.

קריין: אנחנו בעמוד 184 טור א', אות צ"ב

ענין עלית מ"ן דז"ת דנקודים לאו"א וביאור ספירת הדעת

אות צ"ב

כבר נתבאר, שבסבת עלית ה"ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב', דהיינו לעת יציאת הקטנות דע"ס דנקודים, נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים במדרגה ונקראים משום זה כלים דפנים, ואזן חוטם פה, הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים. כנ"ל באות ע"ו, באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח"פ הנפולים דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו"א, ואח"פ הנפולים דאו"א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז"ת דנקודים, עש"ה.

אות צ"ג

ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע"ב ס"ג דא"ק להמדרגה, המוריד בחזרה את הה"ת למקומה לפה, דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ"ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח"פ שלה, ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות, כנ"ל, נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח"פ דעליונה, עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה. כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח"פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח"פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

מה קורה כאן? יש לנו במדרגה כתר, חכמה, ג"ר דבינה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, עשר ספירות סך הכול (ראו שרטוט מס' 1). כתר, חכמה וג"ר דבינה הם כלים דהשפעה, הם נקראים גלגלתא ועיניים. למטה, אוזן חוטם פה, אח"פ, ז"ת דבינה זעיר אנפין ומלכות, הם כלים דקבלה.

אנחנו לומדים שכלים דהשפעה הם חפץ חסד, חסדים. כלים דקבלה הם דורשים חכמה, כלים דקבלה, לקבל. אחרי צמצום א' אם למלכות אין כוח לקבל על מנת להשפיע, היא עושה צמצום על הרצון שלה. כמו האורח שנמצא אצל בעל הבית, הוא רוצה לעשות השפעה לבעל הבית, אבל אם אין לו אפשרות לקבל כיבוד מבעל הבית על מנת להשפיע, הוא לא מקבל וזה נקרא צמצום ב'. צמצום א' זה לא לקבל לעצמו, צמצום ב' זה לא לקבל על מנת להשפיע מתוך שאין מסך.

יוצא שמלכות עולה לבינה וחוזרת בחזרה, אם יש אור שנותן לה כוח לקבל על מנת להשפיע, אז מלכות יורדת למטה. האור שנותן למלכות כוח לרדת למקומה מבינה ולקבל על מנת להשפיע, האור הזה שמגיע אליה ופועל עליה כך הוא נקרא אור ע"ב ס"ג, כי הוא מגיע מע"ב ומס"ג. ע"ב זה כלים דלקבל על מנת להשפיע, ס"ג זה להשפיע על מנת להשפיע. זאת אומרת אור חכמה מלובש באור החסדים, שני האורות האלה מגיעים לכלים דקבלה ומקדשים אותם, מתקנים אותם, מוסיפים להם מסך. הכוח הזה שהבורא נותן לנברא, במה הוא? הוא פותח קצת את עצמו, את הגדלות שלו, והנברא מיד מבין עם מי יש לו עסק, מתפעל מזה ממש ומוכן לקבל על מנת להשפיע. גדלות הבורא או גדלות בעל הבית ברורים לו, והוא כך מוכן לעשות. זה אור ע"ב ס"ג. אז אור ע"ב ס"ג הוא מוריד את הפרסא בחזרה למלכות.

שרטוט מס' 1

שאלה: אפשר לחזור?

ממלכות דאין סוף יש ד' בחינות דאור ישר, שורש שזה כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. כשאנחנו לומדים את ד' הבחינות האלו ברור לנו שעד חצי בינה הכול לא שייך בכלל לתחתון, הכתר רוצה כולו להשפיע, חכמה רוצה כולה לקבל, בינה לא רוצה לקבל, הם כולם נמצאים בשליטת האור העליון. רק מז"ת דבינה יש כאן עניין, כי היא מתחילה לחשוב, אני רוצה להשפיע, אני משפיעה, אבל מה עם המקבל, מה עם בעל הבית? ואז מז"ת דבינה מתחיל להיות חשבון של בינה עם הכתר.

היא אומרת, אני רוצה לקבל, כאן אני לא מקבלת, בינה לא מקבלת, אני רוצה כן להמשיך ולקבל אבל אני ממשיכה. כתר רוצה כולו להשפיע, זה הבורא, חכמה כולה מקבלת, כי כך הבורא רוצה, הוא בנה כלי קבלה, ובינה לא רוצה לקבל, אבל עכשיו כשהבינה לא רוצה לקבל, כביכול לא רוצה לקבל לעצמה, היא ממשיכה כדי להיות מקבלת לפי רצון בעל הבית. ואז איפה זה מתבטא? בזעיר אנפין (ראה שרטוט מס' 2).

בבינה זה נקרא ראש וזעיר אנפין הוא הגוף, הביצוע. בינה וזעיר אנפין הם כמו אמא וילד נניח, ז"ת דבינה מחליטה, זעיר אנפין מקבל. הכול כביכול בסדר, אבל זה לא בסדר, כי דווקא אחרי שבינה מקבלת בתוך זעיר אנפין, שהיא ממשיכה לקבל את האור בשביל בעל הבית, היא מרגישה שהיא מקבלת את זה מפני שכך היא בנויה, כי בעל הבית כך עשה אותה, כי הוא גילה לה את העוצמה שלו ואת הרצון לקבל שבז"ת דבינה. היא מתחילה להרגיש שהיא עושה את זה בגלל שמעוררים אותה מלמעלה, ואז יש כוח נוסף של לקבל שנקרא שהוא המקבל במלכות, שאז היא מקבלת, כלי קבלה.

מלכות שמקבלת מרגישה, רק היא יכולה להרגיש את הבושה כי היא המקבלת, היא החליטה לקבל. מה רע בזה? היא לא רעה, היא עושה את כל מה שבעל הבית רוצה וכביכול צריכה להיות מרוצה מאוד. אבל כשהיא מקבלת היא מרגישה שלפי הכוונה שלה היא הפוכה מבעל הבית, חסרה לה הכוונה על מנת להשפיע שיש לבעל הבית.

אז היא עושה צמצום א' ואחר כך מסך, ומחליטה שהיא עכשיו תלך לקבל על מנת להשפיע, ואז היא בונה את עצמה. כשהיא בונה את עצמה היא מגיעה למצב שהיא אומרת כך, "אני מקבלת רק איפה שאני מסוגלת לקבל, כמה שכן וכמה שלא". לכן כאן כבר מלכות כל הזמן מווסתת את עצמה, כשיש לה כוח היא מקבלת, וכשאין לה כוח לקבל היא מעלה את עצמה לבינה ואומרת "לא מקבלת כלום". ואם יש למלכות כוח לרדת מבינה בחזרה, אז היא כן מקבלת, במידה שהיא כן יכולה לרדת, להפעיל את הכלים דקבלה שלה. זאת אומרת, היא עובדת כמו בוכנה, עולה למעלה, סוגרת את הכלי דקבלה שלה כדי לא לקבל, מקבלת קצת כוח מלמעלה, בהתאם לזה יכולה לרדת ולקבל. אז היא עולה יורדת, עולה יורדת. בצורה כזאת היא כל הזמן ממלאה וממלאה את עצמה מעכשיו ועד גמר התיקון.

על ידי מה היא עולה? על ידי זה שהיא עושה "צמצום ב'" זה נקרא, מצמצמת את עצמה, לא רוצה לקבל. על ידי מה היא יורדת? על ידי אור ע"ב ס"ג, כך זה נקרא. מגיע מלמעלה כוח האור, זה מה שאנחנו מצפים שיבוא אלינו, והאור הזה מוריד את מלכות מבינה בחזרה. במה? נותן חשיבות, גדלות הבורא, חשיבות לתכונת ההשפעה.

אז מלכות יורדת למקומה, במידה שהיא מקבלת את הכוחות האלו, ומקבלת בעל מנת להשפיע. כמה שקבלה כך יכולה לממש. כמה שקבלה כוח, חשיבות הבורא, חשיבות המטרה וכן הלאה למעלה מהאגו שלה, אז היא פועלת. לא יכולה, לא קיבלה מספיק, לא פועלת. אין כאן ניסים. הכול זה חשבון.

שרטוט מס' 2

שאלה: בנוגע לעלייה הזאת של מלכות לבינה.

כן. זה צמצום ב'.

תלמיד: כן, אני מכיר את הטכניקה של העלייה והירידה ואולי אפילו יכול להבין למה זה עולה ויורד. אבל איך יכול להיות שלמשהו אין כוח והוא עולה לעליון?

לא, יש לו כוח. לצמצום יש לו כוח, אחרת הוא לא היה נמצא בכלל ברוחניות, היה נופל מהרוחניות לתוך הגשמיות.

תלמיד: זאת אומרת, מלכות עולה לבינה בגלל שיש לה כוח.

יש לה כוח לעשות צמצום. אם אין לה כוח לעשות צמצום היא נמצאת מחוצה לרוחניות, מנותקת מזה, נמצאת בגשמיות.

שאלה: אין פה זיווגים, אין פה כלום, רק צמצום?

כן.

תלמיד: האור הזה נמשך כתוצאה מהצמצום?

אנחנו נלמד, עוד לא דיברנו על זה.

שאלה: לפני שאין לה כוח והיא איכשהו קשורה ברוחנית, זה נקרא מצב "חפץ חסד"? זאת אומרת, כל צמצום ב' מתחיל אחרי שחפץ חסד מיצה את עצמו?

כן.

שאלה: הוא קרא לאח"פ גם "כלים דאחוריים".

כן.

תלמיד: יש מצב שהם לא כלים דאחוריים?

אני לא מבין למה אתה מתכוון, בכלים דאחוריים, אין מצב, יש מצב. אין דבר כזה שיהיה חצי. תמיד יש שאלה, האם משתמשים בהם או לא?

תלמיד: אז כשמשתמשים בהם הם לא אחוריים?

תמיד הם נקראים "כלים דאחוריים", או בפעולה או לא בפעולה.

שאלה: ברגע שמלכות עלתה לבינה, אתה אומר שרק אם היא מקבלת כוח, מה שנקרא "אור ע"ב ס"ג", היא יכולה לרדת למלכות.

כן, ודאי.

תלמיד: אז מאיפה לבינה יש כוח ע"ב, כי בינה זה ס"ג הרי?

יש זיווג ע"ב ס"ג. נלמד את זה.

תלמיד: זה משהו שהמלכות גורמת?

גם את זה נלמד. אנחנו מדברים על הפעלת מערכת שיש בה הרבה גורמים, ואת זה לאט לאט נלמד, מעכשיו עד גמר התיקון אנחנו בעצם נמצאים בזה.

תלמיד: מלכות שעולה לבינה, הסיום שלה מבחינת התהליך הזה שהיא מגיעה לבינה. אין עוד איזה תהליך?

מלכות לא יכולה לעלות למעלה מחצי בינה, כי משם השורש שלה.

שאלה: הוא גם כותב ש"התחתונה הדבוקה באח"פ בעת הקטנות". במה הדבקות בעת הקטנות?

דבקות היא תמיד השתוות הצורה.

תלמיד: במה?

השתוות הצורה, בצורה. מלכות לא מקבלת ובינה לא מקבלת. לכן, הן יכולות להיות יחד.

שאלה: בשביל מה לעשות צמצום ב' ולבטל אותו, אפשר לבקש את הכוח מבפנים ולא צריך לצמצם ולבטל?

צמצום ב' נעשה מתוך שבפרצוף בינה, שזה נקודות דס"ג, שירד למטה למלכות, שילוב בין בינה ומלכות, השפעת המלכות על הבינה הביאה את הבינה לצמצום. זאת אומרת. מה הצטמצם שם? לא המלכות הצטמצמה, הבינה שעכשיו במקום ז"ת שלה שהיה לה בתוך בינה, שהיא רוצה להוליד את זעיר אנפין ומלכות, שם הייתה מלכות דבינה, עכשיו למלכות דבינה הזאת הגיעה מלכות עצמה. ואז במה הצטמצמה? היא לא התכוונה לעבוד עם המלכות ההיא. מלכות בבינה זה רק להוליד נניח את זעיר אנפין, לעשות כל מיני פעולות קטנות, ופתאום מגיע איזה רצון כל כך גדול מהמלכות עצמה. אז היא מצטמצמת.

תלמיד: למה?

אין לה כוח.

תלמיד: שתבקש.

מי בינה? לא, אין לה בזה שום עניין. היא רוצה להיות רק בהשפעה.

תלמיד: אז אין לה כוח להשפיע למלכות הזאת.

לא. זה כבר לקבל על מנת להשפיע, זה לא תפקידה, היא בכלל לא בנויה לזה. היא בנויה רק להשפעה.

תלמיד: אז מה היא מצמצמת?

בינה מצמצמת את השפעתה לזעיר אנפין ולמלכות. כי הם מתגלים עכשיו ככלים דקבלה ללא מסכים, ללא כלום.

תלמיד: ואז מה קורה?

ואז בינה מצמצמת את עצמה, וסיום עולה, מהסיום רגלין לבינה דגופא, לפרסא.

תלמיד: ואז מה קורה?

ואז עובדים רק בחצי מדרגה. עד שמקבלים אור ע"ב ס"ג ויכולים לעבוד במדרגה שלמה.

תלמיד: מי מבקש אותו? למה מקבלים אותו?

אחר כך עוד יבוא החיסרון הזה ממלכות.

תלמיד: אז מי שעשה את הצמצום זו בינה?

לא. מלכות, צמצום ב' נעשה על ידי השפעת המלכות מנה"י דא"ק על הפרצוף נקודות דס"ג.

תלמיד: מי שצמצם את צמצום ב' זה מי שמבקש אחר כך כוחות של ע"ב ס"ג?

כן, אבל כבר במקום אחר, בפרצוף אחר, בהתפתחות אחרת. לא במקום הזה. לא אותו רצון, לא אותו מקום. זו התפתחות. כמו שנניח, אתמול עשית משהו והיום אתה מצטער על זה. אז אתה, זה אתה של אתמול? לא. אתה חדש. מה שהיה היה.

תלמיד: אז מה התפתח באובייקט הזה? מה השתנה בו?

הוא מגלה עד כמה הוא שונה מהבורא, ועד כמה הוא יכול דווקא בגלל השוני להשפיע לו.

שאלה: לפני שמלכות עולה לבינה היא בחושך, אין לה כלום, אז מה נותן לה את הכוח לעלות?

"לעלות" זה נקרא רצון לקבל שמצמצם את הבינה. ועל העלייה הזאת אנחנו עוד נלמד, אתם שואלים על דברים שנמצאים [עדיין] לפנינו בעוד עשרים שלושים דפים. נכון שמלכות עולה לבינה, אז מצד אחד כאילו, מאיפה היא מקבלת כוחות לעלות? מצד שני, כשהיא עולה, היא עושה בזה פעולת השפעה? לא. היא רק מגנה על עצמה, בינתיים, אחר כך נראה איך זה בנשמות, אבל בינתיים היא רק מגנה על עצמה לא לקבל בעל מנת לקבל כדי להישאר בהשפעה. זה מה שמחייב אותה לעלות.

תלמיד: ומאיפה היא קבלה את הכוח לא לקבל בעל מנת לקבל?

היא נמצאת בזה. היא סך הכול מגלה שאין לה כוח לעשות פעולת על מנת להשפיע. אבל להישאר בלא לקבל, לזה יש לה כוח.

תלמיד: מעצמה?

מעצמה אין לה כלום. מעצמה זה רצון לקבל. יש לה כוח מתוך זה שהיא נמצאת במערכת הקדושה. היא נמצאת באיזו השגה של האור, במצב מסוים, והכוח הזה מספיק כדי לא לקבל. אני יושב מול בעל הבית, הוא לוחץ עלי, אני אומר "לא", אז יש לי כוח לא לקבל. לקבל על מנת להשפיע אני מגלה שאין לי. אלה כוחות שונים.

שאלה: בבינה יש כלי קבלה שמלכתחילה לא נועדו בשבילה, הם נועדו בשביל להעביר לזו"ן נכון?

כן.

תלמיד: כשאח"פ נפלו לגלגלתא ועיניים אחרי צמצום ב', ודברנו על מה אח"פ עושים אז, אמרת שהם מעבירים לגלגלתא עיניים.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין זה שאח"פ של בינה מלכתחילה לא נועד בשביל עצמה, לבין אחרי צמצום ב', שהוא עדיין מעביר הלאה?

בינה משתמשת בכלים דקבלה באח"פ שלה או לא? אם לא משתמשת, זאת אומרת, היא לא מעבירה אור חכמה למטה.

תלמיד: מתי היא לא מעבירה?

כשאין לה כוח באח"פ שלה לקבל אור החכמה מחכמה ולהעביר אותו למטה.

תלמיד: אבל אתה מצייר שכאילו אח"פ הם עכשיו מעבירים לגלגלתא עיניים שלידם, של התחתון.

הם מעבירים אור חסדים. (ראו שרטוט משמאל מס' 3 ) במצב שאח"פ האלו נמצאים בתוך גלגלתא עיניים דתחתון, הם מעבירים. למעלה זה חסדים. באח"פ אין חכמה, ואז הם מעבירים מלמעלה למטה לגלגלתא עיניים משני הצדדים אור החסדים.

שאלה: למה בעל הסולם אומר שהאח"פ דעליון נפלו לגלגלתא עיניים דתחתון? למה לא ירדו? למה לא התפשטו?

נפלו מפני שאין להם כוח להיות במקומם.

תלמיד: הם היו מצומצמים לפני כן, בקטנות לא היה בהם כלום.

בקטנות הם עכשיו, בגדלות הם היו במקומם עם הגלגלתא עיניים שלהם. זה מצב של קטנות, קטנות. מה זה קטנות? שהאח"פ נמצא בתוך גלגלתא עיניים דתחתון ועושה עימו עשר ספירות, שכל גלגלתא ועיניים ואח"פ זה פרצוף בפני עצמו.

תלמיד: מה ההרגשה של כלי של מלכות, רצון לקבל, שמתמלא באור חסדים, איך אפשר להרגיש את זה?

בקטנות זה מצוין, לא צריך יותר, הוא מקטין את עצמו ומקבל אור חסדים בשמחה, כמו תינוק שמוצץ את חלב אימו.

תלמיד: הכלי דמלכות זה רצון לקבל, המילוי שלו צריך להיות אור חכמה, צריך לקבל תענוג.

תלוי באיזו דרגה הוא נמצא. יש גם קטנות וגם גדלות.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמא אחרת.

יש לך דוגמה מהחיים, מה אתה רוצה.

תלמיד: תינוק שמוצץ חלב זה המילוי שלו.

אבל זה מילוי שהוא מקבל בהכרח ולכן זה נקרא "חסדים".

שרטוט מס' 3

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח"פ שלהם. הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א, והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן ובהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א."

יש לנו (ראו שרטוט מס' 4 ) גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג יורדות למטה, משפיעות לבחינה ב', מקבלות בחינה ד', מצטמצמות עד הפרסא, והרשימות עולות בחזרה לראש דס"ג ומראש דס"ג לנקבי עיניים דראש דס"ג והזיווג נעשה בנקבי עיניים דראש דס"ג והפרצוף יורד עד שהוא כתר, אבא ואימא, גלגלתא עיניים ואח"פ וזו"ן. אבא ואימא וזו"ן שזה גלגלתא ועיניים בכל אחד ובתוך גלגלתא עיניים יש אח"פ דתחתון, בתוך אח"פ דעליון יש גלגלתא עיניים דתחתון. זה קטנות דעולם הנקודים.

גדלות דעולם הניקודים, שמגיע ד'/ג', ובפרצוף הקודם זה ב'/א' צמצום ב', ד'/ג', אז יורד המסך בחזרה לפה, עושה זיווג על הגדלות ויורד עד הסוף, שם נעשתה שבירה. על ידי מה זה נעשה? מה הוא אומר?

שרטוט מס' 4

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג," או"א האלו, שהיו בגלגלתא עיניים והיה הכתר באו"א, כתר זה דראש דהתלבשות, או"א זה חכמה ובינה, כשהם קבלו אור ע"ב ס"ג, כך זה נקרא, אור ע"ב ס"ג, זאת אומרת אור שמוריד את הפרסאות, שמוריד את הקטנות לגדלות, אז "והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם," באבא ואמא זה ראש, אז בראש הזה הייתה קטנות ואחר כך גדלות, ועכשיו יש עשר ספירות בגדלות. "והעלו אליהם את האח"פ שלהם. הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו" של או"א "בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א,"

שרטוט מס' 5

זה כמו מ"ן. אני אצייר את זה אחרת (ראו שרטוט מס' 6), יש גלגלתא עיניים של העליון שהאח"פ שלו נמצאים בתוך ג"ע דתחתון. ברגע שהעליון מקבל אור ע"ב ס"ג, מה עושה אור ע"ב ס"ג? הוא נותן כוח לאח"פ, והאח"פ עולה ומצטרף לג"ע ונעשות עשר ספירות יחד. אבל יחד עם האח"פ האלו, גם ג"ע של התחתון עולים, כי הם היו דבוקים בקטנות, וממשיכים להיות דבוקים גם בגדלות. וג"ע האלו שהם עלו והצטרפו לעליון, הם כמו חיסרון, הם אומרים "ואנחנו, מה איתנו? היינו יחד בזמן הקטנות, עכשיו אנחנו נמצאים יחד בגדלות, איפה מה שמגיע לנו?". "עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשן הז"ת למדרגה אחת עם או"א, והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן ובהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א."

בגלל שהג"ע של התחתון היו בקטנות יחד עם האח"פ, כשהם עולים עכשיו לדרגה יותר עליונה, מהי דרגה יותר עליונה? הדרגה הזאת למעלה מפרסא, שמבדילה בין ג"ע לאח"פ. אז עכשיו שהאח"פ עולה למעלה, הוא מעלה איתו גם ג"ע דתחתון שהיו איתו יחד, והתחתון הזה שנמצא עכשיו במדרגת העליון זה רק מטעם הדבקות, אין כאן שום דבר אחר. העליון עולה, זה כמו הסיפור על אליהו שעלה לשמיים, שאז צעקו, אליהו, אליהו, כשהוא תופס את האח"פ דעליון וכך עולה. כך זה קורה, בגלל הדבקות בזמן הקטנות, שהוא לא עוזב את העליון ואז העליון מעלה אותו.

והאמת שכל התהליך הזה וביאת אור ע"ב ס"ג שעכשיו מגיע, זה מגיע רק בגלל התחתון, כי העליון נשאר בחפץ חסד, הוא לא צריך את הגדלות. הגדלות נעשתה אך ורק בגלל שהתחתון, גלגלתא עיניים האלו דתחתון דבוקים באח"פ דעליון, ואז העליון [מעלה אותו], בזה שהוא מרגיש שהתחתון כבר דבוק אליו. זה מה שאנחנו רוצים לעשות, שהעליון ירגיש שאנחנו דבוקים אליו. ומיהו העליון? מה שנמצא יחד איתנו. אנחנו לא צריכים כלום, רק להשתדל לאתר אותו, את מרכז הקבוצה, שאנחנו יחד, אם אנחנו תופסים אותו הוא מתחיל להעלות אותנו, איתו יחד.

לא לעצמו, האח"פ שלו לא פועל כדי להתמלאות, הוא פועל רק כדי להעלות את הגלגלתא עיניים האלו, אותנו, אליו, ואז אנחנו נכנסים לעליון וזה נקרא "העלאת מ"ן".

התהליך הזה הוא פשוט, אין יותר, כל חכמת הקבלה היא כאן.

שאלה: אז כשהגלגלתא עיניים של התחתון עלו, הם באותה קומה של הגלגלתא עיניים דעליון?

לא.

תלמיד: אז הם עדיין אחד מתחת לשני?

עם אח"פ דעליון, כן.

תלמיד: רק מלאים באור שזה היה ההבדל.

כי אח"פ דעליון מתמלא עכשיו. כי הוא עולה למעלה מפרסא, אז הוא מתמלא באור וגם גלגלתא עיניים דתחתון, והם משלימים אותו. הם משלימים את האח"פ דעליון בגלגלתא עיניים דתחתון, וגם האח"פ דעליון נמצא עם הגלגלתא עיניים דעליון שלו.

ואז יוצא שיש כאן שני פרצופים, כאלה גדולים מיוחדים, הגלגלתא עיניים ואח"פ שהיו יחד למטה הם עולים למעלה, וכשעולים למעלה הם נמצאים יחד גם עם הגלגלתא עיניים ואח"פ של העליון, ואז יוצאת דבקות.

שרטוט מס' 6

תלמיד: אז הם כולם עולים יחד אבל הסדר של עליון ותחתון נשמר, הם לא מצטרפים אליהם?

הטבע לא יכול להשתנות, אלא דבקות, מסכים, כל מני השפעות הדדיות, זה נשמר.

זה כל הקשר שלנו עם העליון וככה זה מדרגה לדרגה, אחר כך אנחנו נראה איך שאנחנו ממדרגה למדרגה יכולים לטפס.

צריכים להתרגל לזה, ללעוס את זה יותר ויותר עד שמרגישים איך שזה עובד.

שאלה: אני יכול לתאר לעצמי שיש לי רצון או שאני עובד עם מסך או שבלי מסך, אבל אני לא מבין מה הקשר בין שני הפרצופים, איך זה יכול להיות שאני מעלה עוד משהו מפרצוף אחר, או שזה מתחבר, אתה יכול לתת לי איזה ציור?

קודם לא דיברת על זה שיש לך דבקות עם העליון. יש מצב שנקרא העליון ואני מרגיש אותו שהוא יותר עליון ממני ויחד עם זה אני מרגיש את עצמי. ואתה שואל איך יכול להיות קשר ביניהם? על ידי השפעה הדדית.

תלמיד: מה זאת אומרת על ידי השפעה הדדית?

האורח ובעל הבית, יש ביניהם קשר או לא? שאחד רוצה להשפיע לשני. אנחנו לא מדברים על זה שהם הופכים להיות אחד, לא. הם נעשים כאחד, מפני שרוצים להשפיע זה לזה. אבל אחד ממש, אין דבר כזה, אחד ממש זה הרשימו שהוא אחד, ויוצא בזיווג אחד מהעליון פרצוף אחד. אבל שני פרצופים אף פעם לא יכולים להיות אחד לפי החומר שלהם, אלא לפי השפעה הדדית.

תלמיד: זה מובן לי. אני יכול לתאר לעצמי, או שאני משתמש בכלים דקבלה, או שלא משתמש בהם ואני עושה צמצום, אבל באותו רגע שאני כן מתחיל להשתמש בכלים דקבלה ביחד עם המסך, זה שני פרצופים שונים, כתר,אבא ואמא וז"ת.

פרצופים שונים, נכון. זו השפעה הדדית, דבקות, חיבור למען השפעה לעליון.

תלמיד: אני לא מבין מה הקשר?

אנחנו יחד אתך מתחילים לעבוד על מישהו אחר, להשפיע לו. איך זה לא מובן? אחרת לא יהיה קשר בכלל בין הפרצופים.

תלמיד: פרצוף זה לא אפשרות שלי לקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כי זה המצב שלי, מצב של הנברא?

כן.

תלמיד: אם הנברא נמצא עכשיו באיזה מצב ועובר אחר כך למצב הבא, איך זה יכול להיות שיש לו איזו השפעה על משהו אחר? הוא נמצא באיזה סטטוס.

איזה סטטוס? הוא היה?

תלמיד: הוא היה בסטטוס שלא יכול לקבל על מנת להשפיע.

היה ועכשיו הווה. זה שני פרצופים שונים.

תלמיד: כן, אז איזו השפעה יש לעבר, או לסטטוס איקס מינוס אחד, אם אני עכשיו נמצא בסטטוס איקס?

אתה משפיע על העבר שלך, כי אתה קשור אליו.

תלמיד: איך?

זה לא שייך [לעכשיו] אבל ככה זה. זאת מערכת אחת כולה, ואתה משפיע על העבר והעתיד שלך. עתיד שלך לא ידוע, אבל גם עליו אתה משפיע. הכול זה מערכת אחת.

אני נותן לך קצת אפשרות "להתפרע" בשאלות, אבל צריכים להמשיך.

שאלה: מרכז העשירייה, המשמעות זה העלאת מ"ן?

לגמרי לא. מרכז זה מרכז והעלאת מ"ן זה העלאת מ"ן. מרכז העשירייה זה מצב מסוים והעלאת מ"ן זו פעולה. מצב ופעולה זה לא אותו דבר.

שאלה: מה קורה כשאנחנו מתכללים אחד עם השני בעשירייה?

כשהעשירייה נכללת יחד?

תלמיד: כשהעשירייה נכללת יחד אפשר להשוות את זה להתכללות אח"פ וגלגלתא עיניים?

לא. זה לא זה.

שאלה: רציתי לשאול על שני תהליכים, תהליך של דבקות, גלגלתא עיניים ואח"פ, ותהליך של עלייה אחרי הדבקות. על ידי מה גלגלתא עיניים של התחתון נדבקים לאח"פ דעליון?

הם נדבקים מתוך זה שאח"פ דעליון נפל לתוך גלגלתא עיניים דתחתון. וגלגלתא עיניים דתחתון נולדו מאח"פ דעליון. ועכשיו, חוץ מזה שנולדו, אח"פ דעליון נמצא בהם ונמצא בהשתוות הצורה איתם, באותה הפעולה.

אח"פ דעליון לא מקבל כלום, וגלגלתא עיניים תחתון לא מקבלים כלום. אבל אח"פ דעליון לא מקבל כלום מפני שאין לו כוח, או אולי אם הוא רוצה להשפיע וכך מוריד את עצמו לתחתון, עושה מעצמו קטן. וגלגלתא עיניים דתחתון, הם לא יכולים אחרת. זה הטבע שלהם. למשל אימא שעושה קולות ומשחקת עם התינוק, זה נקרא שאח"פ דעליון ירד לגלגלתא עיניים דתחתון. זאת בדיוק השתוות הצורה.

תלמיד: אז איך נעשה הקשר? זאת אומרת איפה האינטראקציה ביניהם, שיש להם עכשיו אותה התנהגות?

אח"פ דעליון ירד לגלגתא עיניים דתחתון ושניהם לא מקבלים. ולפי זה יש ביניהם השתוות. אבל חוץ מזה אין השתוות לגמרי. אח"פ דעליון זה כלים דקבלה גדולים, אבל עכשיו מצומצמים. גלגלתא עיניים דתחתון, הם כלים דהשפעה. מה זאת אומרת כלים דהשפעה? אין כלים דהשפעה בכלל בטבע, אלא רצונות לקבל קטנים שלא יכולים לעשות שום דבר. המקסימום שיכולים, אם אתה תיתן להם במקצת משהו, תמלא אותם באור חסדים, שזה אור החיות הקטנה, הם מוכנים להרגיש את זה בעל מנת להשפיע. זה לא פשוט. זה שאני קיים בשבילו, בשביל העליון, לא מקבל על מנת להשפיע, אבל אני קיים בשבילו. זה גלגלתא עיניים דתחתון.

תלמיד: אז מה הפעולה של אח"פ דעליון זה ברור, הוא מצמצם להשתוות הצורה.

זה באמת בעליון, זה כלים דהשפעה דעליון שבהם הוא קשור לעלי עליון.

תלמיד: לא, גלגלתא עיניים של תחתון, מה הפעולה שלהם, שעל ידה הם נדבקים לאח"פ דעליון?

לא מקבלים שום דבר.

תלמיד: אבל זה המצב הרגיל שלהם.

כן, זה הכול. לא יכולים יותר.

תלמיד: אז בעצם גלגלתא עיניים של תחתון לא עושה כלום, רק אח"פ דעליון עושה את הפעולה?

ברגע שהעליון יורד לתחתון, והתחתון מרגיש שהעליון נמצא בו אז איך התחתון מרגיש שהעליון נמצא בו? איך אני יכול להרגיש שבי נמצא העליון? זה שאני באמת רוצה לבטל את עצמי ולהגיע למצב כמו אח"פ דעליון, שהוא מבטל את עצמו למעני, ואני עכשיו רוצה לבטל את עצמי למענו. ואז אנחנו משתווים בינינו. האח"פ שלו עם גלגלתא עיניים שלי, ונמצאים יחד.

ואז, ברגע שהוא מרגיש שאנחנו יחד בביטול ההדדי אחד כלפי השני, ושום דבר לא רוצים, רק להיות יחד, אז הוא מתחיל להעלות אותי. הוא מקבל אור ע"ב, ס"ג, עושה שם פעולות שאני לא מבין בהן, לא חשוב, והוא מתחיל להעלות אותי.

שאלה: אז פעולה של עלייה זה בזמן ששניים נמצאים בביטול, ואז מתחילה להיות עלייה.

אבל כל אחד בביטול משלו.

שאלה: לא ברור איך גלגלתא עיניים דתחתון, מגיע אחר כך לגלגלתא עיניים דעליון.

הוא לא מגיע.

תלמיד: אמרת שהוא עולה.

הוא עולה למעלה מפרסא. גלגלתא עיניים דתחתון עם אח"פ דתחתון, עולים למעלה מפרסא. אז יש למעלה מפרסא (ראו שרטוט מס' 7) גם גלגלתא עיניים דעליון, גם אח"פ דעליון, וגם גלגלתא עיניים דתחתון, הכול נמצא למעלה מפרסא.

שרטוט מס' 7

תלמיד: אבל הוא אף פעם לא משיג גלגלתא עיניים דעליון?

זה לא יכול להיות. הוא יכול להשיג דרגות. כשגלגלתא עיניים דעליון עולה לעלי עליון, אז אח"פ גם עולה. כל זה כמו ברידג'סטור, כמו במחשב שהכול זז. סולם המדרגות לא משתנה, זזים כולם יחד.

תלמיד: דבקות גלגלתא עיניים דתחתון, היא תמיד באח"פ דעליון. הוא לא משיג יותר בעליון חוץ מאח"פ שלו?

אתה לא יכול להשיג באח"פ את הראש, אלא אם הראש עולה למעלה, אז אתה עולה למקום ראש. אבל גם כשאתה עולה למקום ראש, אז בכל זאת אח"פ עולה למקום ראש. כלים בעצמם לא משתנים.

תלמיד: אז מה יוצא בזה?

שאתה מעלה את עצמך עד אין סוף.

תלמיד: אבל אם התחתון עולה למקום של גלגלתא עיניים דעליון, הוא משיג אותו גלגלתא עיניים.

לא. תסתכל בספר "האילן" איך שזה כתוב. כולם עולים. כל הפרצופים עולים. אז איפה שהיה ראש דעליון, עכשיו נמצא גוף דתחתון, וראש דעליון בינתיים עולה למעלה. הסולם הזה לא משתנה. היחס בין הפרצופים לא משתנה. הוא או למעלה, או למטה, הוא לא משתנה. אלא בצורה איכותית איפה שהיה ראש של העליון, עכשיו נמצא אפילו גוף דתחתון. אבל זה מבחינת ההשגה.

תלמיד: אז בשביל מה הוא מעלה אותו למעלה מהפרסא?

כדי להפעיל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בדבקות ביניהם, הוא לא מופעל בעל מנת להשפיע?

לא, איך? למטה מפרסא אי אפשר לקבל על מנת להשפיע שום דבר.

תלמיד: אז מה הבסיס לדבקות שם?

להשפיע על מנת להשפיע. להיות בקטנות.

תלמיד: זה רק תחילת הקשר?

כן.

שאלה: וברגע שהם עולים, אז גם גלגלתא עיניים דעליון עולה?

זה חייב להיות כך, זה סולם, זה לא יכול להיות אחרת.

תלמיד: אז כל עלייה גורמת לכולם לעלות?

כן. גם בכלל בכל המערכת הזאת. הפרצוף הכי קטן באיזה מקום, אפילו אתה שאתה עושה איזו תנועה רוחנית, אפילו שאתה לא יודע במה, אתה מזיז את כל המערכת. היא כולה עולה, וגם ההיפך יורדת.

אני שמח שאתם כל כך מקבלים, שותים את החומר. אבל עוד יהיה, יהיה. כל זה עכשיו כך ילך.

שאלה: לפי מה שלמדנו עכשיו, אפשר להגיד שאור ע"ב, ס"ג, יורד רק כתוצאה מגלגלתא עיניים דזו"ן דנקודים?

אור ע"ב, ס"ג, יורד למטה מזיווג ע"ב, ס"ג.

תלמיד: למה מגיע אור ע"ב, ס"ג, מי דורש אותו?

על ידי מ"ן. על ידי העלאת מ"ן, אנחנו מזמינים כוח מלמעלה שזה נקרא "אור ע"ב, ס"ג".

תלמיד: כשגלגלתא עיניים דעליון עולה למעלה, הוא מעלה ביחד אתו את האח"פ, אז עולים גם גלגלתא עיניים דתחתון?

כן.

תלמיד: זה נובע בגלל?

הדבקות ביניהם.

תלמיד: דבקות, שזה כל הקונספט הזה של הביטול שנוצר בצמצום ב', לפני זה לא היה את העניין הזה.

כן.

תלמיד: זה בגלל שאח"פ יכול להיות נפול בתוך הגלגלתא עיניים דתחתון.

כן.

תלמיד: אבל מה נוצר שם שמאפשר את הקשר הזה?

השתוות הצורה. אני לא אענה לך אחרת, ולא אתן לך עוד כמה מילים שאתה תתבלבל אחר כך. ואני ממליץ כך ללמוד, ואיך ללמד. תשובה צריכה להיות קונקרטית, עניינית וקבועה, מבלי שתעטוף אותה במשהו. השתוות הצורה, זה הכול. זה מפתח.

שאלה: בשרטוט, גלגלתא עיניים דתחתון כשהוא עולה עם האח"פ דעליון, הם הופכים להיות אח"פ במדרגה העליונה?

אף אחד לא הופך להיות אח"פ, אלא כל מי שהיה, גם כך יהיה. הוא משנה רק את המדרגה הרוחנית שלו כלפי מלכות דאין סוף. עולה, יורד, לא יותר מזה.

תלמיד: ופרסא יש בין כל מה?

בין כל גלגלתא עיניים ואח"פ אחרי נקודות דס"ג, ישנה פרסא.

שאלה: תיארת פעולה כמו של משאבה, שמלכות עולה ויורדת. מה התכלית של המשאבה הזאת?

לעלות, לעלות, לעלות למעלה. עוד ועוד, ועוד הבחנות חלקי המלכות עד שהם יצטרפו לבינה, ואחר כך יתפתחו יחד עם הבינה, ואחר כך ירדו במקומם עם כוח הבינה ויהיה גמר התיקון. זיווג רב פעלים מקבציאל.

שאלה: אוקי. בין מצב אחד שמלכות למטה, שאח"פ דעליון נפול בגלגלתא עיניים דתחתון, לבין מצב שני המתקדם ממנו שמלכות יורדת, ושוב אח"פ דעליון שרוי בגלגלתא עיניים. מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

רשימות, רשימות חדשות. כל פעם רשימות חדשות.

תלמיד: כלומר, מלכות מקבלת כוח, זה בעצם ביטול צמצום ב' כל פעם בדרגה מסוימת?

מתגלה רשימו יותר עבה.

תלמיד: ואז יותר חלקים מנה"י דא"ק יכולים לעבוד בלקבל על מנת להשפיע?

כן, זה נקרא ש"מתגלים רשימות חדשות".

תלמיד: מצד אחד אמרנו שפרסא מסמן גבול שמתחתיו אי אפשר לעבוד עם הכלים האלה.

למטה מפרסא אתה לא יכול לעשות כלום, חוץ מהעלאת מ"ן.

תלמיד: מה פתאום יש כוח לעשות פעולה? אין, אמרנו לא משתמשים שם, ועכשיו יוצא שמתחת לפרסא מזיז את כל המערכת.

נו, איך אתה חושב?

תלמיד: כאילו יש פה איזו סתירה.

אם אנחנו נמצאים במערכת, אז אין כלום. כנראה שיש משהו שמזיז אותנו.

תלמיד: זו השאלה. במקום שהחלטנו לא לעבוד אתו, עכשיו יוצא שהוא הכי חשוב ודווקא אתו עובדים.

עם מה אתו?

תלמיד: מתחת לפרסא, עם גלגלתא עניים של התחתון.

כן. כל העבודה שלנו זה להעלות כלים דקבלה מלמטה מפרסא ללמעלה מפרסא, ולתקן אותם בעודם למעלה מפרסא. זה כל התיקון שלנו, שנקרא "העלאת אח"פ לגלגלתא עיניים", "העלאת מ"ן".

שאלה: אז שוב השאלה, מתחת לפרסא, אם החלטנו שלא עובדים שם, מאיפה הכוח לעשות את הפעולות האלה שם?

מה זה לא עובדים?

תלמיד: אין, אי אפשר להתמודד עם הכלים שם. זו עביות שאי אפשר להתמודד איתה.

איך אתה יכול למשוך לשם איזו הארה שתעזור לך לעלות, לבקש עלייה? על ידי חיבור בעשירייה. עכשיו אנחנו מבינים למה אנחנו צריכים את העולם הגשמי הזה, עם העשירייה הגשמית הזאת, עם החברים האלה שאני לא מבין בכלל מה יש כאן ששייך בכלל לרוחניות.

דווקא מפני שאנחנו צריכים לעלות את השבירה למעלה, אז אנחנו צריכים להימצא עם השבירה הזאת יחד, ולעלות אותה. דווקא כך זה עובד. עכשיו אתה מבין אולי, למה אנחנו צריכים להיות בעולם הזה עם העשירייה, עם הספרים, עם המורה, עם כל הדברים האלה? למה צריכים להיות בעולם הזה כוחות שפועלים עלינו, לוחצים עלינו, עם ממש כל מה שקורה? כל זה כדי שאנחנו נוכל לייצר את הבקשות. נהייה רגישים לעלות למעלה להשפעה.

איך זה קורה? על ידי זה שאני מחובר עם העשירייה, ואני מתחבר איתם ולא רוצה, אבל איכשהו זה יוצא שבחיבור איתם אני מעלה עליי איזה אור ע"ב ס"ג. אז על ידי זה שאנחנו מתחברים, משתדלים להתחבר, איכשהו עושים מאמצים, על ידי זה מגיע אור ע"ב ס"ג, מאיר, מאיר, וכך אנחנו מקבלים התעוררות ושוב קמים, ושוב נופלים. ושוב קמים, ושוב נופלים. וככה הרבה, הרבה פעמים, עם יאושים שיכולים לפעמים להיות במשך חודשים, ואדם כבר מבין שאין לו מה לעשות, שהוא כבר ייצא מכל הדברים האלה, רק מכנית הוא חייב להמשיך את הדרך.

ואם הוא מכנית ממשיך את הדרך, כמו רבי עקיבא שמרכין את ראשו, אז מרגיש שהוא מגיע לחוף, ואז פועל עליו אור ע"ב ס"ג. אמנם שכל הזמן הוא היה פועל, אבל עכשיו הוא מרגיש, וכבר מתחיל לחזור לחיים.

תלמיד: אמרת עכשיו במשפט האחרון אור ע"ב ס"ג כל הזמן היה פועל עליו.

אבל לא הרגשת את זה. לא היית מרגיש, כי זה היה מתחת לרף ההכרה שלך.

תלמיד: אז האנרגיה שמאחורי החיבור בעשירייה היא בכל זאת?

היא פועלת כל הזמן.

תלמיד: מה שמניע זה אור ע"ב ס"ג, פשוט לא מודעים לזה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים לפתח הכרה לזה בעשירייה.

רגישות.

שאלה: כשאח"פ דעליון יורד לגלגלתא דתחתון ומתחברים, ונהיים עשירייה, ונהיים שתי עשיריות אחת בתוך השנייה, את זה הבנתי. אבל מה קורה לאח"פ דתחתון?

לא, זה לא שתי עשיריות, זו עשירייה אחת. אח"פ דעליון זה מרכז העשירייה, זה הבורא הנסתר שבתוכה, שבתוך עשירייה.

תלמיד: אבל בכל אופן אנחנו אומרים שגלגלתא דעליון ואח"פ דעליון הם עשירייה אחת. נפל האח"פ דעליון לגלגלתא דתחתון, ונהיו עוד פעם עשירייה.

כן, אבל זו לא עשירייה אמתית, זה מן השלמה כזאת. זה נקרא "השלמה דמינה הא'", "השלמה דמינה הב'". אנחנו עוד מעט נלמד את זה.

תלמיד: היות וזה כך, מה קורה לאח"פ דתחתון, הוא פתאום נהייה בלי גלגלתא דעליון, כי היא התחברה לאח"פ דעליון.

בינתיים לא מדברים על אח"פ דתחתון, כי זה כלים דקבלה ואני לא יכול איתם לעבוד. מה אתה רוצה? אני את הכלים דהשפעה שלי לא תיקנתי, את גלגלתא ועיניים, אז אתה רוצה שאני אתקן כבר את האח"פ שלי גם כן?

תלמיד: אני כן מתקן, כי ברגע שהם התחברו הם עלו מעל הפרסא.

לא. תשאל שאלה אחרת, הגלגלתא עיניים דתחתון יחד עם אח"פ דעליון, עולים למעלה מפרסא על ידי אור ע"ב ס"ג. מה קורה הלאה? מה קורה עם האח"פ דתחתון שנשאר למטה?

תלמיד: זה השאלה.

זו לא שאלה. עוד לא למדנו. אנחנו עוד מעט מתקרבים. עוד מעט יהיה לנו עניין שבירת הכלים, אז מתוך זה שאנחנו נעבור שבירת האח"פ שעליו אתה שואל, אנחנו נלמד מזה איך לתקן אותו. בלי שבירה, אין לנו מה לעשות. למה? כי אתה שואל נכון, מה עם אח"פ? אני אגיד לך מה עם אח"פ, אח"פ לא קשורים, הם נמצאים למטה מפרסא, הם לא קשורים לגלגלתות ועיניים. איך אתה יכול לתקן אותם? אני לא יודע איך.

אז כבר הוכן מראש עניין השבירה, שכלים דגלגלתא ועיניים נשברים ונופלים לתוך אח"פ, ומתקשרים עם אח"פ, ואחר כך פועל אותו אור ע"ב ס"ג על הגלגלתות ועיניים ומתחיל להעלות אותם למעלה מאח"פ. ואז כל פעם כמו שאתה טובל משהו, מכניס חתיכת לחם נגיד לתוך טחינה, אתה טובל ומעלה קצת משהו, טובל ומעלה קצת משהו. זה קורה אחרי שבירה. אם לא שבירה, לא הייתה שום אפשרות לתקן את האח"פ. לכן, תכתוב שלפנייך לעבור שבירה.

תלמיד: אבל אז מתחבר חזרה לגלגלתא עיניים דתחתון, האח"פ דתחתון אחרי השבירה?

כן. יופי. עכשיו אתה מבין בשביל מה השבירה.

שאלה: גלגלתא ועיניים דתחתון, ואח"פ דעליון שהם מתחברים מעל הפרסא, אין פה עכשיו שני כתרים באותו פרצוף? איך זה יכול להיות?

אני לא יודע, מתחברים. יותר מזה לא למדנו. פשוט גלגלתא עיניים דתחתון עולים למעלה עם אח"פ דעליון.

לא נכון להיכנס לדברים כאלה שאין לכם מושג עליהם, בשביל מה? צריך ללמוד בצורה דידקטית אלמנטרית, שאדם לומד איפה שהוא לומד, ולא שואל לכמה שלבים קדימה, כי זה רק מבלבל אותו בתוך המקום שבו הוא צריך ללמוד.

שאלה: יש מצב שלפני עליית המ"ן "הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות". אתה יכול להגדיר מה זה קטנות?

קטנות זה נקרא שהפרסא קיימת בין גלגלתא עיניים ואח"פ.

תלמיד: אם הם באים ביחד לאבא ואמא למה התנאי הזה להיות בקטנות? מה זה בכלל קטנות?

קטנות זה נקרא שאין לי כוח להפעיל את האח"פ שלי, לצרף אותו לגלגלתא עיניים לעשר ספירות שלמות. קטנות זה נקרא שאני משתמש בגלגלתא עיניים שלי בלבד.

תלמיד: הוא אומר ואז הם עלו ונהיו יחידה אחת עם אבא ואמא. מה במצב הקטנות מביא אותי להיות במצב יחד עם אבא ואמא?

אור ע"ב ס"ג, מגיע כוח ומעלה אותי לעליון. מה זאת אומרת? זה נקרא שאמא לוקחת את התינוק ומעלה את התינוק נגיד לשד, לתת לו אספקה של חלב, להביא לו אור החסדים. אז התינוק עולה לדרגת אבא ואמא, בחיצוניות, רק לכלים דהשפעה שלה, שזה נקרא חלב, ושם מקבל את האספקה ועל ידי זה הוא גדל. זה נקרא שגלגלתא עיניים דתחתון עולים לעליון. שהעליון מעלה אותם.

תלמיד: עדיין לא ברור לי המושג הזה שנקרא קטנות. ואם הייתי בגדלות יש מצב כזה?

לא, זה שהעליון מעלה אותך אליו עם האח"פ שלו אתה עדיין נמצא בקטנות, אבל אתה כבר יכול לעלות לדרגת העליון. לא בכוחות שלך, אלא בגלל שאתה דבוק לעליון, שאתה שייך לעליון, שאתה תינוק של האמא, אז היא מעלה אותך.

תלמיד: מעלה אותי זה נקרא העלאת מ"ן? אם אני בקטנות ואז הוא מעלה אותי זה העלאת מ"ן?

יש בזה גם העלאת מ"ן קודמת, כן, כתינוק שבוכה. לא מספיק שהוא יהיה שייך לאמא, אלא הוא גם צריך לבכות, הוא צריך לגלות רצון משלו. האמא מרגישה את הרצון שלו, לא חשוב באיזו צורה שתהיה, ואז מעלה אותו אליה.

שאלה: לא ברור מה זה הז"ת שהוא כותב, איפה זה בשרטוט?

ז"ת או אח"פ זה אותו דבר.

תלמיד: ז"ת של מה?

בכל מקום. ז"ת זה נקרא ז' תחתונות. ו"ק זה נקרא זעיר אנפין, ועוד השביעית שזו מלכות, יחד זה נקרא ז"ת או אח"פ.

תלמיד: בפרסא הכללית אין גלגלתא ועיניים מתחת לפרסא הכללית, גלגלתא עיניים של זו"ן הם מעל הפרסא.

גלגלתא עיניים של זו"ן הם למעלה מפרסא.

תלמיד: מה התהליך שקורה עם אח"פ דאבא ואמא וגלגלתא עיניים של זו"ן? הם כבר נמצאים מעל הפרסא.

יש לנו כתר אבא ואמא וזו"ן. הפרסא היא בין גלגלתא עיניים דזו"ן ובין אח"פ דזו"ן (ראו שרטוט מס' 8).

תלמיד: כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו זה שגלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון הם מתחת לפרסא.

לא. כאן אנחנו מדברים על משהו אחר. כאן זה יש לך אח"פ דאבא ואמא, גלגלתא עיניים, גלגלתא עיניים דזו"ן, גלגלתא עיניים דכתר.

תלמיד: מה קורה כשמגיע אור ע"ב ס"ג?

אור ע"ב ס"ג מגיע, תיכף אנחנו צריכים ללמוד את זה, ונותן לנו גדלות דמין הא'. יש כאן שני שלבים. יש גדלות שהוא נותן לכתר ולגלגלתא עיניים דאבא ואמא, יש גדלות מסוג שני שהוא נותן כבר לאח"פ דאבא אמא ולגלגלתא עיניים דזו"ן ואז זה עובר למטה ונעשית שבירה. את זה אנחנו נלמד מהטקסט.

שרטוט מס' 8

תלמיד: גלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון, אמרנו שהם פרצוף.

זה נקרא גדלות דמין הא'.

תלמיד: איפה שם הכתר ואיפה המלכות בפרצוף הזה?

אני לא יודע. אתה מבין שלא למדנו, לא לשאול על מה שלא למדנו. אני לא אתן לכם לשאול בכלל אם כך, כי אתם פורצים לכל המקומות בפנטזיות שלכם ואני מאוד נגד זה.

לומדים רק מה שאפשר עכשיו לדבר ולהסביר וכל היתר שיהיו בחסרונות. שיהיו התלמידים בחסרונות, לא נורא. שיהיו להם כל מיני הזיות, זה לא חשוב מה, אבל אל תיתן להם חצי הסבר או איזה רמזים לעתיד. כי אתה נותן לתלמיד חצי תשובה ומזה הוא עושה לעצמו מי יודע איזו מערכת ואחר כך הוא לא יכול לצאת מזה. אתם לא מגלים את זה לפעמים בתלמידים שלכם שהם נמצאים באיזה אשליות, באיזה דמיונות, שנים אפשר להיות בזה. לכן רק לפי מה שכתוב.

אות צ"ה

"ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה, ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א כנ"ל, נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם."

זאת אומרת, אבא אמא, חכמה ובינה, ברגע שיש אליהם העלאת מ"ן מהאח"פ שלהם אז הם מתחילים להשפיע לתחתון (ראו שרטוט מס' 9). "ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה," הז"ת שעולים לאבא ואמא מחזיר אותם פנים בפנים. וקודם היה נגיד פנים באח, אח באח. יש הרבה מצבים.

"ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א" גלגלתא עיניים של זו"ן ואח"פ של אבא ואמא נעשים כאחד. נעשים כאחד יחד. "נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם." זאת אומרת, ברגע שזה קורה יש זיווג וכל אור החכמה מגיע לזו"ן.

שרטוט מס' 9

אות צ"ו

"אמנם עלית הז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן, שהגם שהז"ת עלו לאו"א למ"ן כנ"ל, מ"מ נשארו ג"כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן."

שאלה: בעל הסולם חוזר כמה פעמים על המושג הזה של "אין העדר ברוחניות", התפיסה הרוחנית שהיא כל כך שונה מאצלנו.

למה, הוא אומר לך "מדליק נר מנר".

תלמיד: ההבדל היחידי ש"מדליק נר מנר" שאנחנו רואים בגשמיות אנחנו לא כל כך מתייחסים אליו.

אתה מתייחס או לא זה עניין אחר. אבל אתה אומר שאין כדוגמתם. יש דוגמה.

שאלה: לא הבנתי. מקודם אמרנו שאח"פ גלגלתא עיניים של תחתון אף פעם לא משיגים את גלגלתא עיניים דעליון, ואמרנו שתמיד זו עליה של כל המערכת כלפי מעלה ופה הוא מסביר משהו אחר.

מה הוא מסביר לך משהו אחר? הוא מסביר לך שהאח"פ דעליון שזה אבא ואימא, עם גלגלתא עיניים דתחתון שזה זו"ן, מתחברים יחד ועולים לדרגת אבא ואימא, לגלגלתא עיניים דאבא ואימא ושם גורמים לזיווג. איפה יש כאן השגה? יש העלאת חיסרון.

תלמיד: גלגלתא עיניים דזו"ן משיגים את האח"פ של אבא ואימא?

לא משיגים. מה אתה מוסיף מילים כאלו, איפה יש כאן השגה? הוא מבטל את עצמו לגמרי ועולה לעליון.

תלמיד: מה כוונה "עולה", מה זה "עולה"?

מתבטל. מתבטל לעליון.

תלמיד: ונכלל בו?

נכלל בעליון. מה זה "נכלל"? אני לא יודע מה אתה מכניס לי את המילים האלה? לכן אני מאוד נזהר ללמד דברים עד שלא תשתמשו במילים הנכונות, אחרת יהיה בלבול.

שאלה: ב"אין העדר" הוא מתכוון לכך שהוא רוצה לשמר את מצב העליה?

לא. "אין העדר" זה נקרא שכל דבר שזז ממקומו גם נשאר במקומו.

תחזור על מה שאמרתי?

תלמיד: כל דבר שזז ממקומו גם נשאר במקומו.

זהו, סך הכל. עכשיו יוצאים מזה אלף דברים, אבל קודם כל את זה. זה נקרא "אין העדר", לא נעדר שום דבר.

תלמיד: זה בגלל שזה תחתון, עליון ועלי עליון?

זה בגלל שהרוחניות היא נצחית ולכן אף מצב לא נעלם.

שאלה: ב"אין העדר" הזה נאמר שיש מצב קטנות ועכשיו מצב גדלות. זו"ן עלו למעלה והם בגדלות.

זו"ן שעלו למעלה הם לא בגדלות, מי אמר לך? למה אתם מוסיפים, איפה זה כתוב?

תלמיד: זו דוגמה.

אין דבר כזה דוגמה. כשאני עולה לעליון, אני נעשה גדול? אני צריך לבטל את עצמי כדי להיות בעליון.

תלמיד: בסדר. אז הם עלו למעלה והם נמצאים במצב אחר, לא במצב שהיו למטה. האם הזו"ן שנשארו למטה נשארו כמו שהם, או שהמצב החדש משנה גם אותם?

ודאי שיש קשר ביניהם, עוד לא למדנו זאת אבל יש קשר ביניהם. כל החיסרון הקטן ביותר שעולה מכאן עד אין סוף משאיר את עצמו בכל הרמות, בכל המדרגות בכל המצבים, ולכן דרכו כבר יש לך קשר מלמעלה וללמטה. וגם לך יש קשר כי אתה ירדת מאין סוף, אז יש לך שביל משלך. לכן לכל אחד יש דרך משלו והיא כבר סלולה, רק השאלה היא איך אתה מתקדם בה, או דרך תורה או דרך ייסורים.

קריין: אות צ"ז.

אות צ"ז

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה"

אתם מבינים עד כמה זה ממש רבגוני. בכל מקום שהיינו, "בכל מקום" זאת אומרת בכל רצון, בכל מחשבה, בכל התקשרות, הכול נשאר ופועל ועובד בבת אחת זה על זה, וזה על זה כל הזמן.

אות צ"ח

"ומכאן תבין סוד ספירת הדעת, שנתחדש בעולם הנקודים. כי בכל פרצופי א"ק עד הנקודים, אין שם כי אם ע"ס כח"ב זו"ן, ומעולם הנקודים ואילך כבר יש גם ספירת הדעת, ואנו חושבים כחב"ד זו"ן, והענין הוא כי כבר נתבאר לעיל באות ע"ט, שגם ענין עלית מ"ן לא היה בפרצופי א"ק, אלא רק ענין עלית המסך לפה דראש, ע"ש. ותדע, שספירת הדעת נמשך מעלית מ"ן דזו"ן אל או"א. כי נתבאר, שזו"ן שעלו שם למ"ן לחו"ב, המה נשארים שם גם אחר יציאתם משם למקומם למטה, בכדי ליתן קיום והעמדה להזווג דאו"א פב"פ, והזו"ן האלו הנשארים באו"א, נקראים ספירת הדעת. וע"כ יש עתה לחו"ב ספירת הדעת המקיים ומעמיד אותם בזווג פב"פ, שהם הזו"ן שעלו שמה למ"ן, ונשארו שמה גם אחר יציאת הזו"ן למקומם. וע"כ אנו חושבים מכאן ואילך את הע"ס בשמות כחב"ד זו"ן, אבל בפרצופי א"ק, שמקודם עולם הנקודים שעוד לא היה שם ענין עלית מ"ן, ע"כ לא היתה שם ספירת הדעת. גם תדע שספירת הדעת מכונה תמיד בשם ה' חסדים וה' גבורות. כי הז"א הנשאר שם הוא בחינת ה"ח, והנוקבא שנשארה שם היא בחינת ה"ג."

שאלה: דעת זה מתוך זה שיש מ"ן.

חיסרון.

תלמיד: כן, חיסרון. זה לא ספירה אבל היא כאילו ספירה.

כן.

תלמיד: זה עוד איזה סוג של הבחנה.

כן. מה זה הבחנה? תינוק מחבר בין אבא ואימא. הוא יוצא מהם וגם כשהוא פונה אליהם הוא מעורר את שניהם, מעורר קשר ביניהם. זה הדעת. דעת זאת לא ספירה אלא חיסרון שבא מלמטה ומחייב את אבא ואמא להתקשר.

שאלה: והמיקום שלה זה אחרי כתר, חכמה, בינה?

כן, בז"ת דבינה, היא מחייבת את הבינה להתקשר לחכמה. כי בינה לא רוצה חכמה. יש לך כתר, חכמה וג"ר דבינה ואחר כך ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות אלה כלים דקבלה. אם יש מהם דרישה היא עולה לג"ר דבינה, למקום איפה שיש פרסא בין ג"ר לז"ת דבינה, ומחייבת את הבינה לפנות לחכמה, לקבל חכמה ולהשפיע לזו"ן. החיסרון הזה שנמצא בבינה המחייב אותה לפנות לחכמה ולהשפיע לזו"ן, החיסרון הזה נקרא "ספירת דעת".

תלמיד: אני שואל על "אין העדר ברוחניות". הוא אומר ש"יוצא ממקומו למקום אחר" זה רק כתוספות.

כן.

שאלה? מה זה המונח "גלות", מאיפה הוא נובע?

אני לא יודע.

שאלה: בשרטוט שבו אנחנו רואים שיש אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון, איך אנחנו מגיעים לסכום הכולל הזה בעשירייה כדי שבכל זאת האח"פ דעליון יתחיל לעבוד עלינו? מה זה הסכום הזה בינינו בעשירייה שצריך להגיע אליו?

סכום המאמצים שלנו להתחבר בינינו כדי לעלות לעליון. שכל אחד יגיד לשכן שלו. אנחנו מתחברים בינינו כדי לחייב את העליון שנמצא בנו לחבר אותנו. אנחנו מתחברים כדי שהוא יחבר בינינו ואותנו לעליון. אנחנו כגלגלתא עיניים דזו"ן שפועלים על אח"פ דאבא ואמא שהם יעלו אותנו מעלה. זאת מטרת החיבור שלנו.

שאלה: מה חסר בבקשה הזאת שלנו? אולי איזשהו עומק.

חסר שאתה תרגיש שיש לך אבא ואמא רוחניים והם מאוד מחכים ומצפים וממש מתגעגעים שתפנה אליהם ותבקש מהם שיטפלו בך. הם כל כך רוצים לטפל בך ולהעלות אותך ממש על הידיים שלהם למעלה מעלה מעלה וזהו. אז תתחיל לעורר אותם, והכול זה רק העשירייה יחד, הם לא מרגישים אחרת.

תלמיד: אז השוויון הזה בין החיסרון שלנו בעשירייה לבין החיסרון של העליון זו איזו תחושה של אהבה? איפה נקודת הממשק?

החיסרון שלנו הוא להצמיד את עצמנו לעליון. כשאנחנו נהיה כאחד אנחנו נהיה צמודים לעליון, אנחנו נהיה כמו העליון לפחות בנקודת החיבור שלנו, ואז העליון יוכל להתחיל לפתח אותנו. דרך נקודת החיבור, שהייתה נקודת החיבור, שהיא כמו טיפת זרע, איפה שאנחנו מתחברים בינינו במרכז העשירייה, הנקודה הזאת תתחיל להתפתח על ידי אבא ואמא שהם מביאים כבר את אור החכמה. זאת הטיפה שלהם, של אבא ואמא, אבל כשאנחנו נגיע לטיפה הזאת אנחנו כאילו מחייבים אותה להתחיל להתפתח. אז מתחילה ההתפתחות של העשירייה מתוך הנקודה, זאת העבודה.

תלמיד: לכל חבר יש הרגשה של קשר עם החברים בעשירייה, הרגשה של משהו משותף. יש רגעים כאלה ואחרי זה הם נעלמים והוא צריך להתגבר על זה, להימצא בזה לאורך זמן, הוא צריך להשקיע בזה ולעשות את זה יותר אינטנסיבי, יותר עמוק. מה בדיוק הוא צריך לעשות?

כתוב על זה, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה", אבל כל המאמצים שלך צריכים להיגמר בבקשה. שאתה מבקש, שאתה מרים ידיים ו"ידיו לא-לוהים" מה שנקרא. בלי תירוצים. "כוש תריץ ידיו וידיו לא-לוהים"¹, שאין שום תירוצים ואין כלום, אתה מבין שרק זה יעזור לך.

אבל לזה מגיעים אחרי מאמצים גדולים, וייאושים, שלא בורחים וממשיכים ומחזיקים זה את זה. כאן צריכים לעבור את נקודת הייאוש הסופית, שהיא ממש סופית וסופנית, "חוץ מצא", למות - אני מת, לחיות - אני חי, לעשות ככה - אני אעשה. אין לי חשבון עם עצמי. ואחרי זה זה מגיע. זה נקרא שאתה מתבטל כלפי אח"פ דעליון ואז הוא מתחיל לפתח אותך כמו שהוא מבין שאתה צריך להיות.

שאלה: למה ג' ראשונות דבינה הן חמש ספירות ושליש דתפארת? למה ג"ר דבינה זה לא שלוש אלא חמש ושני שליש?

לא שני שליש אלא שליש. אנחנו למדנו את זה, מפני שיש לנו כתר, חכמה, בינה, ואחר כך הוא מסביר לנו שיש לנו גם חסד, גבורה תפארת ובאמצע תפארת, אחרי שליש עליון דתפארת שם נמצאת הפרסא. משם ומטה מתחילים כלים דקבלה. כי חסד, גבורה ושליש עליון דתפארת עדיין נקראים כלים דהשפעה שבגוף הפרצוף.

שאלה: מה זה "מוחין"?

מוחין זה אור החכמה. אור החכמה נקרא "מוחין". כי הוא ממלא את הראש, אז כך זה נקרא.

תלמיד: דיברנו על למצוא את האח"פ דעליון, אם אדם לומד את זה בפעם הראשונה זה מרגיש מאוד קרוב אבל האדם רוצה להבין יותר ושוכח את התפילה, לבקש על החברים, לבקש שגם הם ייכנסו לשדה הזה של הרצון. כל הדבר הזה נהייה כל פעם יותר ויותר פרקטי, יותר ויותר קרוב אלינו. מה העצה שלך?

העצה שלי היא כך, ללמוד ולשכוח. אני דיברתי על זה גם אתמול ושלשום וכל פעם שהמטרה שלנו בלימוד "פתיחה", אפילו ב"תלמוד עשר הספירות", המטרה שלנו היא שתהיה לנו השקפה כללית. שאנחנו נמצאים במערכת עגולה שהכול קשור יחד ואנחנו צריכים להתחבר ודרך החיבור שלנו להכיר את המערכת. ועכשיו אנחנו לומדים את המערכת, רק כדי סתם להכיר אותה באיזו צורה, לא להיכנס פנימה מדי. המקובלים הקדמונים אפילו היו מתפללים כדי לשכוח, ועל זה כתוב "לא החכם למד". כי משיגים לא בחכמה אלא דווקא בבינה, בכוח ההשפעה.

אז אני מאוד מקווה שאתם לא תהיו חכמים, כמו שכאן אני רואה שכל אדם שני כבר מפתח את החכמות שלו, ולכן אני לא סובל את זה. אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב רק איך להשיג את הדברים האלה דרך החיבור. ועל זה לא כתוב כאן, אלא כתובות הפעולות של הפרצופים והמערכות העליונות. אבל אנחנו צריכים לעורר אותן ולא לשכוח על זה, אתה צודק.

שאלה: האם אור ע"ב ס"ג הוא מגיע ומניע פה את כל התהליך כתוצאה מד'/ג', מרשימות ד'/ג' שעלו לראש דס"ג?

ד'/ג' זה רשימו דע"ב, שזה יוצא פרצוף ע"ב, לכן ככה זה נקרא, אבל בעצם נכון, אתם יכולים לזכור את זה ויכולים לא, מאיפה מתחיל אור ע"ב ס"ג? שס"ג מזדווג עם הע"ב ומשפיע אור ע"ב ס"ג למטה, זה נעשה בטעמים דס"ג. לא צריכים ללכת יותר למעלה, בס"ג יש לך אור החכמה ואור הבינה שם לפי הזמנתך נעשה זיווג בין שניהם וזה יורד למטה.

תלמיד: כל התהליך הזה שעכשיו למדנו הוא בעצם מונע על ידי הרשימות ד'/ג'?

כן. זה נקרא ד'/ג'. זה כמו שאנחנו למדנו שנעשה צמצום ב' על ידי רשימו ד'/ג'.

תלמיד: רשימו ד'/ג' זה המניע את כל התהליך הזה, גורמות לאור ע"ב ס"ג לבוא

ולהעלות את אח"פ דאבא ואימא שדבוקים בהם גלגלתא עיניים דזו"ן. ואז גלגלתא עיניים דזו"ן עולים מעל הפרסא וזוכים להארת חכמה.

כנראה, עוד לא למדנו.

תלמיד: כתוב פה.

כן.

תלמיד: "ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם."

איך זה משפיע על המקום שממנו יצא ד'/ג' נה"י דגלגתא?

חכה, נדבר על זה בשבירה. תרשום את השאלה שלך, אנחנו מבינים שהכול עובר דרך כל הפרצופים עד אין סוף ובחזרה אין לך שום דבר שלא עובר דרך גלגלתא כולה וע"ב וס"ג וכל הדברים האלה עד שזה מגיע לאיזה מקום שממנו בא הרשימו, מאיפה שבאה העלאת מ"ן. ולכן צריכים לראות את הסיבוב הזה איך שזה קורה, אבל ודאי שעל ידי כל הפעולות האלה סוף הגלגלתא מתמלא, מקבל שינויים, תוספות.

שאלה: למה החיסרון המיוחד הזה שזו"ן משאירים למעלה נקרא ספירה, "ספירת דעת"?

אמרתי את זה הרבה פעמים. זה סימן כדי להדגיש שיש עכשיו חיסרון מהתחתון שנמצא בעליון. איך תעשה?

תלמיד: לא, השם ספירה, המושג "ספירה".

ככה זה נקרא כי יש לך עוד תוספת, כחב"ד זו"ן. אז ברור לך שיש כאן צמצום ב' וביטול של צמצום ב' והעלאת חיסרון מהכלים דקבלה לכלים דהשפעה כדי לקבל מילוי וכל זה ועוד הרבה אתה יכול להגיד ספירת דעת כחב"ד. מאוד נוח. למה הם קראו לזה כך, אני לא יודע, לזה קראו אנשים שהשיגו את כל סולם המדרגות, איפה אני לעומתם, אבל ככה הם קראו, אז אני מקבל את זה. אין בזה משהו מקרי.

תלמיד: מה זה ספירה ומה מיוחד בה?

מאיר, ודאי שזה מאיר כי זה חיסרון של התחתון שהוא רוצה לקבל על זה מילוי כלים דהשפעה, כוחות דהשפעה מהעליון.

תלמיד: וכל שאר הספירות הן מבנה שככה נוצר מלמעלה, ופה זה משהו שהוא תוספת.

זה בא כתוספת מצד התחתון למערכת השלמה שעליון ייצב, אז במערכת השלמה הזאת התחתון עכשיו ממש נכנס ובונה את עצמו לפי זה שמחייב את העליון כך לעשות וכך ואחרת, זה דווקא מאיר ספירת דעת, בלעדיה שום דבר לא היה מאיר בכל העולמות, זה רק העלאת מ"ן.

שאלה: בתהליך הזה עכשיו אמרת ביטול של צמצום ב', איך זה בא לידי ביטוי, מה קורה כשהוא מתבטל?

צמצום ב' מתבטל בזה שאתה יכול להעלות כלים דקבלה לכלים דהשפעה, אבל לא שאתה יכול להוריד את הכלים האלו למטה. את זה אנחנו נלמד כבר בעולמות בי"ע, שהכול עולה למעלה מפרסא ורק שם למעלה מפרסא ניתקן, זה לא יותר.

שאלה: הוא כותב פה באות צ"ח שפרצופי א"ק אין ענין של עלית מ"ן רק עלית מסך לפה דראש. מה ההבדל בין שתי הפעולות האלה?

כי זה באותו פרצוף וזה בפרצוף שונה.

תלמיד: אז מי שמעלה מ"ן פה שמזה נובעת ספירת דעת זה בעצם הזו"ן של נקודים. אם עולם הנקודים הוא שייך לפרצופי א"ק? קצת מבלבל אותי ההגדרות האלה.

לא.

תלמיד: לא שייך לפרצופי א"ק?

לא.

תלמיד: זה השלב הבא של ההתפתחות?

נגיד שזה השלב הבא, זה שלב מקביל.

שאלה: מה מפעיל את כל המערכת הזאת, הצורך של התחתון, או הרצון של העליון לתת לתחתון?

רצונו להיטיב לנבראיו. בכל מקום בכל דרגה בכל פינה, במה שטוב או רע ומה שלא יהיה וכן, קודם כל רצון להיטיב לנבראיו הוא ממית ומחייה מצמיח ישועה.

תלמיד: אז כאילו העליון רוצה לתת והגלגלתא עיניים דתחתון חייב להתבטל לאח"פ דעליון כדי לקבל.

כן אבל מה זה חייב? הוא בוחר בזה בעצמו.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שחייב להיות חיסרון של התחתון כדי כדי שהאור יכנס לתוך המערכת.

אז חיסרון לחיסרון.

תלמיד: אז מה קודם חיסרון של התחתון או צורך של העליון לתת כי רצונו להיטיב לנבראיו?

אני לא יודע מאיזו נקודה אתה שואל, הכול בא מלמעלה, אין אדם תוקף אצבעו מלמטה אם לא מכריזים עליו מלמעלה שהמלאך אומר לו גדל, זה הכול מלמעלה, אבל אנחנו לא מרגישים את זה ולכן חושבים שזה אנחנו. אתה רואה אדם בוכה, צוחק, מחבק מישהו משהו, אתה לא רואה שמלאכים מסדרים אותו בצורה כזאת.

תלמיד: אני שואל כדי להבין את המנגנון של המערכת, כי אנחנו אומרים שכדי לקבל אור אז אנחנו צריכים להתחבר כדי לייצר איזשהו חיסרון לעשות תפילה לעליון ואז נכנס האור למערכת, אז אנחנו צריכים לעשות לייצר חיסרון. מה אח"פ דעליון צריך לעשות כלפי גלגלתא עיניים דתחתון כדי שתהיה זרימה של האור למערכת לתוך התחתון?

הוא צריך לעורר אותם לחיסרון שהם ירצו, הכול בא מלמעלה. לא יכול להיות שהתחתון יתעורר במשהו, אין התחתון מתעורר אלא בהקדם העליון.

קריין: "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל ושוטר מלמעלה שמכה עליו ואומר לו גדל וזה סוד אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה"

אבל יחד עם זה אתה צריך לארגן את הסביבה.

שאלה: העשירייה נמצאת בשרטוט בגלל שהעשירייה נמצאת בעבודה רוחנית. האם זה קשור לקשר שלנו לאומה או קשר שלנו לכל העולם בשרטוט הזה?

כן. כאן למטה (ראו שרטוט מס' 10) זה כל העולם, כל העולם ממש. אנחנו עשירייה, עם ישראל כל העולם הכול נמצא למטה באח"פ.

שרטוט מס' 10

תלמיד: אז כל הפעולה בינינו והבורא ועם זה העולם עולה איתנו או שיש משהו בדיוק בינינו לבין כל העולם?

עד כמה שאתה תקבל חיסרון מהקבוצה ומעם ישראל ומכל העולם ותוכל להעלות את החיסרון הזה למעלה, בהתאם לזה תקבל מלמעלה אור והוא מעלה אותך ואחריך את כל העולם שממנו לקחת חיסרון.

תלמיד: אז זו בדיוק השאלה. איך אנחנו מבטלים את כל העולם להיות בשווה עימהם?

לא אתה לא צריך להיות שווה, אתה עליון מכל העולם ולכן אתה צריך לקחת מהם את החסרונות שלהם, וכמו שאבא ואימא כלפי זו"ן פועלים כך אתה צריך לפעול כלפי כל העולם. כאילו יש כאן (ראו שרטוט מס' 11) עוד חלק, עוד אח"פ ועוד אח"פ שזה נגיד "עם ישראל" וזה "אומות העולם", ככה זה.

שרטוט מס' 11

תלמיד: יש פעולה בין אנחנו והבורא.

כן.

תלמיד: הבורא הוא מוריד את עצמו אלינו ואנחנו מנמיכים או מורידים את עצמנו לבורא ובזה אנחנו הופכים להיות לשווים.

אנחנו לא מורידים את עצמנו לבורא.

תלמיד: לא. אנחנו מבטלים את עצמנו לבורא.

כן.

תלמיד: אז אומות העולם אינן מתבטלות בפנינו.

זה הכול הולך לפי גלגלתא עיניים ואח"פ ככה זה (ראו שרטוט מס' 12) . בעל הסולם כתב על זה שזו כל הפירמידה הזאת, בסוף הקדמה לספר הזוהר ועוד כל מיני דברים, ככה זה עובד מלמעלה למטה. אבל נגיד שזה בני ברוך, אז אתה נמצא עם האח"פ שלך בעם ישראל, ועם ישראל נמצא באומות העולם.

שרטוט מס' 12

תלמיד: השאלה היא מה הפעולה שלנו כלפי העולם. אנחנו מבינים את הפעולה שלנו כלפי הבורא, אבל מה הפעולה שלנו כלפי העולם?

כלפי העולם אין לנו כל כך פעולה, אלא לפרסם להם את סיבת האנטישמיות, למה הם שונאים אותנו, כי זה הקשר שלנו עם העולם. הבעיה בין המדרגות שזו הדלתא בין המדרגות. ההבדל בין המדרגות. את ההבדל הזה צריכים לברר ולהסביר. זאת העבודה שלנו, לכן אנחנו צריכים להסביר לעצמנו בתוך העשירייה למה אנחנו לא רוצים להתחבר, זאת אומרת לברר את האגו שלנו ולהשתדל לעלות מעליו. אחר כך אנחנו צריכים לברר את היחס שלנו לעם ישראל ולעורר את הקשר בינינו ומה לעשות עימו ולהתחבר עימו, ואחר כך בין עם ישראל לאומות העולם.

אבל אנחנו צריכים לעסוק בכל הדברים האלה ביחד. (ראו שרטוט מס' 13) למה? כי זה לא רק מלמעלה למטה, זה גם מלמטה למעלה פועל כהעלאת מ"ן. למה הבורא מעורר את כל אומות העולם שהם ישנאו אותנו? כי בלי זה הם לא יכולים להתעורר. אם לא נתעורר מהם אז אנחנו לא נוכל להעלות מ"ן לעליון, לא נתחיל להתחבר. תאר לעצמך אם היינו חיים טוב? מי מאיתנו היה מתעורר, חוץ מבני ברוך שהם מתעוררים בגלל שמעוררים אותם מלמעלה, אנחנו בעצמנו לא היינו מתעוררים אף פעם. גם אנחנו לא היינו מתעוררים, אלא ישנם אנשי מיוחדים שהבורא מעורר אותם מלמעלה. אבל חוץ מהם כל היתר, הוא לא מעורר, לכן עלינו לעורר אותם. כי בהם דווקא התיקון האמיתי, כי אנחנו מעוררים אותם. אבל אנחנו לא נמצאים בתיקון האמיתי, כי הבורא מעורר אותנו, הוא מושך אותנו, הוא עושה בנו כל מיני שינויים כאלו וכאלו, זה הוא שעושה את התיקונים עלינו, לכן אנחנו נקראים ראש הפרצוף. ראש לא מתקן, הוא רק גורם לתיקון. התיקון נמצא דווקא בגוף ודווקא בשכבות התחתונות.

שרטוט מס' 13

תלמיד: רק להסביר על האנטישמיות?

זה לא רק להסביר. אתה מסביר מה עם המערכת, למה זה קורה, מאיפה אנחנו, מאיפה כל העמים, מה הוא הקשר, מה חובת עם ישראל כלפיהם, האם הם צריכים לעזור לנו וכן הלאה. זה לא סתם האנטישמיות, זו רק סיבה לפתוח לכולם את המערכת שבה אנחנו קיימים.

תלמיד: איך אנחנו מודדים את ההצלחה שלנו אם זה עובד?

אני לא יודע, אני לא יכול למדוד את ההצלחה, כי למדוד הצלחה אני צריך לדעת מה המצב המתוקן יותר שצריך להיות בעולם, ואני לא יודע האם צריך להיות מתוקן שזה יהיה יותר טוב, אני לא בטוח שמזה יהיה טוב, אם יהיה יותר טוב. מהרע העולם מתעורר, מהטוב הוא לא יתעורר. לכן אני לא יכול למדוד, אני פשוט צריך לעשות ולא איכפת לי מה התוצאות, אני צריך להשתדל לעשות כמה שיותר טוב לפי הבנתי, להשפיע על כל הדרגות האלה, בני ברוך, עם ישראל, אומות העולם וכן הלאה, עד כמה שאפשר להשפיע עליהם, אין לי שום כלי מדידה. שתגיד לי אחר כך שמישהו מתחיל להתייחס יפה וטוב והאנטישמיות פחות, אני לא יודע אם זה טוב שזה פחות, אני לא יכול להגיד.

אם זה לא בא מטעם התיקון, איזה טוב יש בזה? אני מסתכל על סוף מעשה במחשבה תחליה, ולא על מה שבדרך. אנחנו תלויים בזמן, דבוקים לרגע, ולכן אנחנו מתחשבים עם ההרגשה שלנו, אבל באמת אני לא חושב שזה נכון. הכול צריך להיות מטרתי יותר.

שאלה: ראשית הייתי רוצה להודות שללמוד עם השכל אין טעם, זה פשוט לא ניכנס. וחוץ מזה תודה רבה לחברים שהתחילו להזמין את העשיריות שלנו לזום במהלך היום. זאת פעולה מאד יוצאת דופן.

כאשר הגלגלתא והעיניים של התחתון מתחיל להתבטל לגמרי כדי להיכנס לאח"פ דעליון, אז נוצרת הרגשה שהאח"פ דעליון הוא שעושה את הכול. בעיקרון אין איזו התנגדות למצב הזה?

לא. אתה צריך כל פעם להיות יחד עם העליון שהוא עושה איזו פעולה, אתה ניכלל באותה פעולה, אתה מתבטל כלפי אותה פעולה. אתה כל הזמן נמצא עימו, כמו תינוק שדבוק לאימא אז הוא מוכן שהיא תעשה עליו את העבודה. התינוק לא יודע, הוא בדרגת חי. אבל בדרגת המדבר, מה זה נקרא שהתחתון מעלה את העליון. הוא מעלה את העליון רק בתנאי שהתחתון יכול יותר ויותר לבטל את עצמו, ואז העליון מעלה אותו לחזה שלו, זה לכלים דהשפעה של העליון. לחזה, ונותן לו אור החסדים, חלב, זה אור החסדים, והתחתון מקבל את זה בשמחה, בהסכמה, ברצון, הוא בוכה שלא נותנים לו. אתה כבר בוכה שאין לך כלים דהשפעה, שאתה לא מתמלא באור ההשפעה, בתענוג מלהשפיע, על זה אתה מסכן סובל? זה הכול עבודה גדולה מאד.

תלמיד: נניח שיש לנו חבר חולה עכשיו, והעבודה בביטול מובילה דווקא לתחושות שאתה כאילו לא מבקש שום דבר עבור עצמך, ודואג שכל מה שמצד העליון יתממש בצורה הטובה ביותר. ואז אתה סובל דווקא מזה שאתה לא יכול להוסיף משהו מעצמך, יש הרגשה שצריך להוסיף משהו, אבל במה בדיוק, באיזו צורה?

רק בהשתתפות לעליון, בתפילה לעליון. שאנחנו מאד רוצים שהוא יחזיר את החבר הזה שאתמול עבר ניתוח. שיחזיר אותו אלינו, שאנחנו בלעדיו ממש לא יכולים להתקדם הלאה בלהתקרב לבורא. אנחנו מבקשים מהבורא שיחזיר לנו את החבר, שנוכל יחד להתקרב בחזרה אליו.

שאלה: יכול להיות שנוצר ניתוק בין העליון לתחתון, או בין עלי עליון לעליון?

ניתוק או חיבור יכול להיות אך ורק בהכוונה מצד התחתון. ודאי שבהקדם לעליון, אבל העליון רואה אם התחתון מוכן לקשר או לא, ולפי זה הוא מעורר אותו. התעוררות באה מהעליון, אבל לפני זה צריכה להיות הכנה מצד התחתון. מה זאת אומרת מצד התחתון? יש לך קבוצה, יש לך ספרים, יש לך מקום לימוד, יש לך עשירייה, יש לך מורה, יש לך זמן לימוד, יש לך כל מיני דברים בדרגה שלך. האם אתה עשית, זה נקרא הכנה, עשית את ההכנה? עכשיו העליון יכול לעורר אותך.

תלמיד: הניתוק נוצר כתוצאה מירידת התחתון, או מעליית העליון?

הניתוק נעשה אך ורק מצד התחתון, שהתחתון לא מוכן לקבל התעוררות מהעליון.

שאלה: ספירת דעת כביכול נוצרת מתוך עליית המ"ן, כמו שהוא כתב. אז זו בעצם נקודת הקשר גם לאח"פ דעליון וגם לגלגלתא עיניים דתחתון?

דעת זה הקשר בין אבא לאימא, בין חכמה לבינה.

תלמיד: זאת הזרמת האור כלפי מטה?

לא, זאת לא דעת. דעת פותחת לך קשר, אבל הזרמת האור, עוד נלמד על זה. זה גורם אבל לא בדיוק, דעת עצמה היא לא הצינור שהאור יורד מלמעלה למטה.

תלמיד: והקשר הזה נוצר כביכול במצב גדלות, במצב קטנות עדיין לא קיים קשר כזה?

הקשר גורם לגדלות העתידית.

תלמיד: בסוף האות הוא כותב שדעת מורכבת מה' חסדים וה' גבורות?

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

זה חכמה ובינה, בוא נגיד כך. כלים דקבלה, כלים דשפעה, זה חיבור ביניהם.

שאלה: אחור באחור שקוראים לזה אח באח, זה קצת בלבל אותי, אח זה אחור אבל אח יכול להיות גם פנים.

אני לא יודע, אני לא בקיא בעברית, באבן שושן או איפה שזה כתוב שם, אני לא יודע. אני למדתי את העברית שלי מהספרים האלו, אז אל תשאל אותי בקשר ללינגוויסטיקה [חקר הלשון]. לי זה לא מפריע, כי אין לי שום דבר אחר.

שאלה: הוא אומר שהזו"ן יורדים למקומם והזיווג בעליון נשמר.

כן. ספירת דעת שנמצאת שם בין אבא לאימא ומחייבת אותם להיות בקשר, היא נמצאת.

תלמיד: זה נשמע כמו איזו מערכת סגורה שמזינה את עצמה כל הזמן.

את זה נלמד. אני לא יודע.

שאלה: הוא אומר כך, "שגם ענין עלית מ"ן לא היה בפרצופי א"ק".

לא היה, לא היה צמצום ב', לא היה קשר בין מלכות לבינה. הכול היה מלמעלה למטה. העלאת מ"ן, צמצום ב', זה הכול כבר תגובה ממטה למעלה, לא היה דבר כזה.

תלמיד: מלמעלה למטה לא היה קשר?

מלמטה למעלה לא.

תלמיד: מלמעלה למטה.

מלמעלה למטה כן, כל הזמן יש פעולות מלמעלה.

תלמיד: הוא ממשיך, "אלא רק ענין עלית המסך לפה דראש".

כן, זה היה מטבור לפה. זאת היתה התגובה של הפעולה.

אות ק'

"ואין להקשות הרי איתא בספר יצירה, שהע"ס, הן עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. ולפי האמור שבעולם הנקודים נתחדש ספירת הדעת הרי יש אחד עשר ספירות: כחב"ד זו"ן. והתשובה היא, שאין זה הוספה של כלום על הע"ס, כי נתבאר, שספירת הדעת היא הזו"ן שעלו למ"ן ונשארו שם, וא"כ אין כאן הוספה אלא שיש ב' בחינות זו"ן: הא' הם הזו"ן שבמקומם למטה, שהם בחינת גוף, והב' הם הזו"ן שנשארו בראש באו"א, מטעם שכבר היו שם בעת עלית מ"ן ואין העדר ברוחני, הרי שאין כאן שום הוספה על הע"ס, כי סוף סוף אין כאן אלא ע"ס כח"ב זו"ן בלבד, ואם נשארו גם בחינת הזו"ן בראש באו"א, אין זה מוסיף כלום על בחינת הע"ס."

זאת אומרת, הוא אומר שספירת דעת זאת לא ספירה אלא רק תוספת, חיסרון שבאמצע הפרצוף, ולכן היא נקראת ספירה, אבל צריכים להבין שזה עשר ולא תשע ולא אחת עשרה.

זאת אומרת, הזו"ן שעלו לאבא ואימא, שזו"ן זה נקרא תוך הפרצוף, ואבא ואימא זה ראש הפרצוף, אז זו"ן שעלו לאבא ואימא ושם משאירים את החיסרון שלהם, זה נקרא "ספירת דעת".

אז מחר אנחנו סוף סוף נתחיל את עניין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע. כך זה לאט לאט יתברר, אנחנו נוכל לחזור אחר כך ונברר שוב. אבל בסך הכול שוב אני אומר, המגמה שלנו לראות את כל המציאות בצורה מאוד כללית. לא להיכנס לתוך הפרטים האלה, מתחילים בזה וזה הופך להיות ממש מחכמת הקבלה, מתיקון, הופך להיות רק ללמדנות, יש כאלה. אלא ממש בצורה כזאת, העיקר כל הזמן לראות איך שזה מוסיף לי לתמונה הכללית של המציאות. בסך הכול הבורא ברא נשמה אחת, ד' בחינות, כל העולמות, הכול בפנים והמערכת אינטגראלית.

(סוף השיעור)

---

1. יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים (תהילים מג סח)↩