שיעור בוקר 01.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם",

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", עמ' 145, אות ט"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 145, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות". אות ט"ז.

אות ט"ז

"וצריכים לדעת, טיב של ב' מיני הבירורים הנוהגים אצלנו:

בירור הא', נק' בירורי טוב ורע,

בירור הב', נק' בירורי אמת ושקר.

פי', שהשי"ת הטביע כח המברר בכל בריה, שפועל בה כל התועלת הנרצה, ומעמידה על שלימותה הנרצה, והנה בירור הא' הוא כח הפועל גופני, שאופני פעולתו, ע"י הרגש מר ומתוק, שהוא ממאס ודוחה צורת המר, כי רע לו, ונאהב לו, ומקרב צורת המתוק, כי טוב לו. והנה כח הפועל הזה, די ומספיק, בדומם, צומח, וחי, שבהמציאות, שמעמידם על גמר שלימותם הנרצה.

ונוסף עליהם מין האדם, שהטביע בו השי"ת כח פועל שכלי, שאופני פעולתו בבירור הב' הנ"ל, שדוחה עניני שקר וריקות, במיאוס עד להקאה, ומקרב ענינים אמיתיים, וכל תועלת, באהבה גדולה. ובירור הזה, נק' בירור אמת ושקר, ואינו נוהג זולת במין האדם כאו"א לפי שיעורו. ותדע, שכח הפועל הזה הב', נברא והגיע להאדם, בסבת עטיו של הנחש, כי מצד היצירה, לא היה לו זולת כח הפועל הא', מבירורי טו"ר, שהיה די ומספיק לו לתועלתו בעת ההיא.

ואסביר לך על דרך משל, אם היו הצדיקים נגמלים כמפעלם הטוב, והרשעים נענשים על מעשיהם, כדי רשעתם, בעוה"ז, היה אז הקדושה מוגדרת לנו, במציאות של המתוק והטוב. והס"א היתה מוגדרת לנו, במציאות של הרע והמר. ובאופן זה, היה מצוות הבחירה מגיענו, ע"ד ראה נתתי לפניך את המתוק ואת המר, ובחרת בהמתוק. ובאופן זה, היו כל בני אדם בטוחים בהשגת השלימות, שבטח היו בורחים מן העבירה, להיותה רע להם, והיו טרודים במצוותיו ית' יום ולילה לא יחשו, כמו הטפשים של עתה בעניני הגוף וזוהמתו, להיותה טוב ומתוק להם. והנה כן היה ענין אדה"ר, מפאת יצירתו ית' אותו. והניחוהו בג"ע, לעבדה ולשמרה, שפירשו ז"ל, לעבדה אלו מצות עשה, ולשמרה אלו מצות לא תעשה, ומצות עשה שלו, היה לאכול ולהתענג מכל עצי הגן, ומצוות ל"ת שלו, היה שלא לאכול מעצה"ד טו"ר. אשר המצוות עשה, היתה מתוקה, ונחמדה, והמצות לא תעשה, היה הפרישה מן הפרי המר והקשה כמות. ואין לתמוה איך אפשר להקרא כאלה, בשם מצוות ועבודה, כי מצינו כזה, גם בעבודתינו של עתה, אשר ע"י התענוג בשבתות ויו"ט, אנו זוכים לקדושה העליונה, וכן על ידי הפרישה משקצים ורמשים, וכל אשר נפשו של אדם קצה בו, אנו מקבלים שכר. והנך מוצא, שענין הבחירה, בעבודתו של אדה"ר, היה ע"ד ובחרת במתוק כנ"ל, ונמצא שחיך הגופני לבד היה די ומספיק לו לכל תועלתו, לדעת אשר צוה ה', ואשר לא צוהו."

שאלה: יש פה מורכבות איך אפשר לפתור אותה, יש בגן העדן הזה כביכול עצים שונים שאפשר לאכול מהם ומעץ אחד אי אפשר, אסור. בעבודה שלנו המורכבות היא בזה שבכל תענוג אתה צריך למצוא כביכול את שני סוגי העצים האלה, משהו שאתה יכול לקבל, משהו שאתה לא יכול לקבל לטובת הבורא. אז איך להתמודד עם הסתירה הזאת?

אין כאן שום דבר קשה כי הבירור הוא בירור בך, ברצון לקבל או ברצון להשפיע, שאתה צריך בכל פניה ובכל מעשה שלך ומחשבה שלך להשתמש בכוח ההשפעה. ואין לך כוח השפעה אז אתה מבקש מהבורא שייתן לך. אין שום בלבול בעבודה. כי בסופו של דבר אתה צריך לברר שאין לך שום רצון להשפיע ועליו אתה פונה לבורא ומבקש. כי אין לך מאיפה להשיג את זה, רק ממנו. ומה שאתה כן יכול לעשות, בדברים ההכרחיים לחיים אתה משתמש ברצון לקבל שלך שזה נקרא "ההכרח לא יגונה ולא ישובח"¹. זאת אומרת, שבהכרח אתה צריך כדי להחזיק בחיים את הבהמה שלך.

תלמיד: כדי לחיות ולקיים את הבהמה שלי בדוגמה הזאת של כל העצים האחרים בגן, אפשר ליהנות מהם. וממה אסור?

מכל עצי הגן אתה יכול לאכול מפני שבהם אתה פועל כמו בהמה. ואיפה שאתה פועל כאדם, זה עץ הדעת טוב ורע, שם זו בעיה. אתה לא יכול לקבל ממנו.

תלמיד: אז המורכבות היא דווקא בזה שצריך להבדיל אלה מאלה.

זו העבודה הפנימית שלנו. כן. באיזו כוונה אנחנו עובדים.

שאלה: כתוב "על דרך משל, אם היו הצדיקים נגמלים כמפעלם הטוב, והרשעים נענשים על מעשיהם, כדי רשעתם, בעוה"ז, היה אז הקדושה מוגדרת לנו, במציאות של המתוק והטוב.". בעצם אנחנו לא רואים את זה בעולם הזה שהצדיקים זוכים במשהו והרשעים לא נענשים. זה בדיוק הפוך ממה שהוא אומר פה בדרך המשל.

נגיד.

תלמיד: למה הוא מתכוון?

הוא אומר שאם היינו רואים בעולם הזה מעשה הצדיקים כטוב ומעשה רשעים כרע, לא היינו עושים טעויות, לא היה לנו בירור.

תלמיד: אז איך צריך לעבוד פה?

אנחנו עובדים כדי לרכוש את תכונת ההשפעה ועל ידי תכונת ההשפעה אנחנו יכולים לראות את כול הפעולות של הבורא ושלנו בצורה נכונה.

תלמיד: וכרגע לא רואים את זה ככה?

כרגע לא רואים. אנחנו עושים הכול הפוך והבורא גם נראה לנו שעושה הכול הפוך ואין שום דבר טוב בעולם.

תלמיד: ואנחנו צריכים להגיע לראות שהכול טוב בעולם.

נכון.

שאלה: יוצא שיש איזו היגיינה שהאדם צריך לפעול לפיה, אנחנו קודם כל צריכים לעבור את השקר, להפוך אותו לאמת, ורק אחרי זה אפשר להשתמש במשהו. זו סכמה כזאת?

כן. העיקר להתקדם.

שאלה: בימים האלה, בתקופה הזאת של ימי החורבן, מורגשת איזו הכבדה, השאלה איך לנצל את ההזדמנות הזאת?

אני חושב שזו לא רק הכבדה, אלא אלה ימים מיוחדים להתקדמות. לא סתם כתוב שיום הלידה ויום המיתה זה בעצם אותו היום. על משיח גם כתוב, ביום שנולד המשיח, גם ביום שמת המשיח וכן הלאה. זאת אומרת לא לשים לב כול כך מה קורה בימים האלה אף על פי שיש הארה מיוחדת, יש הזדמנות מיוחדת.

תלמיד: אז איך לנצל את ההזדמנות, על מה לתת תשומת לב?

אנחנו עושים זאת. אין שום בעיה. אם אדם משתתף בשיעורים ואחר כך רוצה לחזור עליהם, לממש אותם במשהו בחיים שלו, בחיי הקבוצה הכוונה וכולי, אז הוא עושה את זה.

שאלה: איך הדמעות עושות את המעבר מניגודיות להשתוות לבורא?

דמעות זה נקרא שאדם לגמרי מיואש מכוחות עצמו, מזה שהוא יכול להשיג משהו בעצמו, אלא הוא מרגיש שהוא חייב ממש ליפול לפני הבורא ורק בעזרת הבורא, רק בזה שהבורא יעשה עליו פעולה מיוחדת של תיקון, הוא יכול לעבור את המעבר הזה מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם הרוחני. ואין לו שום סיכוי בעצמו לעשות זאת. ולכן כך הוא עושה ועובר. הוא מוכן להתחבר לחברים, הוא מוכן הכול לעשות כי רואה ששער הדמעות נקרא שהוא מבין שבעצמו לא יכול להגיע לכלום.

שאלה: אין נוכל לסמוך על החושים שלנו לפני שנהפוך לעשירייה הרוחנית, במיוחד אם אנחנו עוברים תחושות שונות ממה שאנחנו רואים בעיניים.

אבל על התחושה שאנחנו מדברים עליה, שאנחנו צריכים להגיע למצב שאין לנו סיכוי בעצמנו להצליח אלא הכול מגיע מלמעלה, זו התחושה הנכונה והיא תשלוט על כולנו.

שאלה: האם אפשר לבכות עבור החברים?

אתן יכולות לעשות מה שאתן רוצות, אני חושב שהעיקר זה שאנחנו נשפיע אחד לחברו כמה שאפשר עוד ועוד ואז מה שיקרה - יקרה. ההכוונה העיקרית היא לעזור לכולם בעשירייה.

שאלה: לאחר כל שער של דמעות האם הבורא מחזק שוב את האגו?

לא, הבורא ממשיך לחזק את האגו אבל ביחד עם זה נותן לנו כוח לעבוד עימו בצורה נכונה.

שאלה: האם בכי הוא הרגשת חיסרון?

בכי זה לא הרגשת חיסרון, אלא הרגשת החיסרון בכוח, שאין לי שום אפשרות להשיג מה שאני רוצה.

שאלה: האם אנחנו מסוגלים להגיע למצב של דמעות לא מתוך ייאוש כוחותינו אלא מתוך השתוקקות, כמיהה לבורא?

זה לא מספיק. אנחנו צריכים להגיע לייאוש, ומזה שאנחנו רוצים להגיע למשהו זה לא מספיק כי אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להגיע למשהו וזה לא נמצא בכלל בידיים שלנו, זה נמצא בידיים של הבורא והוא הפוך והוא רחוק וכן הלאה. כל זה מגיע כך.

שאלה: למה הרצון לאהבה ויראת שמיים מתעוררים רק לרגע קצר, האם אפשר להאריך את משך הזמן כדי לצאת מהאגו אחת ולתמיד?

תשתדלו. הכול תלוי באדם.

שאלה: האם השער הנעול הוא מניעה מצד הבורא או מניעה מצד האדם?

רק מצד האדם, מצד הבורא אין שערים ואין מנעולים ואין כלום, זה הכול נמצא בתוך האדם.

שאלה: האם גם בהכרחיות מעורבים טוב ורע, האם האדם מחויב להיות בצמצום תמידי?

אדם צריך להיות תמיד בצמצום תמידי בעל מנת לקבל ולפתוח רק אותם הרצונות שמסוגל לעבוד בהם בעל מנת להשפיע.

(סוף השיעור)