שיעור בוקר 22.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מתן תורה", אותיות י"ב - י"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מתן תורה", אות י"ב.

אות י"ב

"ואלה הם דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד) בשאלתם: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה, למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות". עד כאן לשונם.

והצירוף הזה, פירושו הזדככות הגוף העכור, שזהו התכלית היוצא מקיום התורה והמצות כולנה. מפני ש"עייר פרא אדם יולד". כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמא והשפלות, שפירושם, הוא ענין רבוי גדלות אהבה עצמיית הנטבע בו, אשר כל תנועותיו סובבים בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום".

זה הטבע שלנו, שכולנו רוצים רק לטובת עצמנו, כך הבורא ברא את הרצון לקבל שלנו, ואין לנו עליו שום שליטה.

"באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית' וית', דהיינו מן הקצה אל הקצה":

אנחנו לגמרי הפוכים מהבורא, זו בעצם תחילת הדרך שלנו, תחילת המצב.

"א. בהיות השורש ית' כולו להשפיע, בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל חס ושלום.

ב. ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו, בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום".

זאת אומרת, הניגוד שלנו לשורש, לבורא, הוא בזה שהבורא כולו משפיע בלבד ואנחנו נמצאים במצב הפוך, לקבל בלבד. וכך זה בכל מצב, בכל רגע, בכל מה שאנחנו עושים, מדברים, לא חשוב במה, אנחנו תמיד בקבלה במאה אחוז, והבורא נמצא בצורה הפוכה לגמרי כנגד זה.

"ועל כן נבחן מצבו בנקודה התחתונה של השפלות והזוהמא, המצויה בעולמינו האנושי.

וכמו שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של "השפעה לזולתו". וזהו ודאי תלוי בערכי התפתחות, הנמצאים באותה הסביבה".

אם אדם נמצא בסביבה נכונה שנמצאת בהתפתחות של השפעה הדדית בין אנשים, אז הוא יכול ללמוד מהם מהי השפעה הדדית וגם הוא יתכלל מזה וגם יופעל כך.

"והנה גם אז מתחילים לחנכו בקיום תורה ומצוות - לאהבת עצמו - משום שכר בעולם הזה ובעולם הבא", כי הוא לא מבין אחרת, זאת אומרת צריכים להתחיל לדבר עימו שאיכשהו יעשה כל מיני פעולות, אבל להסביר בשפה שהוא מבין שזה לטובתו, אחרת הוא לא יקלוט את הפעולות האלה. "המכונה "שלא לשמה". כי אי אפשר להרגילו באופן אחר".

וכשגדל ובא בשנים, אז מגלים לו, איך לבא לעסק המצוות לשמה, שהוא רק בכוונה מיוחדת, רק לעשות נחת רוח ליוצרו.

כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"י), שלנשים וקטנים, אין לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו. רק כשנגדלים וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה".

"נשים וקטנים" הכוונה היא לרצונות לקבל שבכל אדם ואדם, אפילו בכל גבר שכבר גדול בשנים, שמלמדים אותם שכדאי לעשות פעולות השפעה כי על ידי פעולות השפעה הם יגיעו למשהו, לגילוי הבורא, לגילוי מטרת האנושות וכן הלאה. למה מסבירים בצורה כזאת? אחרת הם לא יקלטו. כמו שאנחנו מזינים את המחשב, כך אנחנו צריכים לעבוד באותה התבנית, באותה התוכנה, באותה השפה כמו שהאדם בנוי, והוא בנוי כך שכל התאים שלו מכוונים ומחוברים רק כדי להרוויח, להצליח.

ולכן אנחנו צריכים בצורה כזאת, בסגנון כזה להסביר לאדם בשביל מה אנחנו עושים את כל זה כדי שיממש בינתיים את התוכנה המקורית שלו. וכשהוא קולט את הדברים האלה, אז לאט לאט המילוי שהוא קולט בתוך התוכנה המקורית הזאת שהיא תוכנת הקבלה, לאט לאט יתחיל להשפיע עליו כך שיבין שיש תוכנה חדשה, אחרת, שעובדת בשדרוג כזה מיוחד שהיא יכולה להעלות אותו. לא להעלות אותו למצב שהוא יידע בשכל איך להשתמש בכל מיני דברים שבעולם הזה, אלא הוא יעלה את עצמו לרמה אחרת של רגש והבנה והתכללות בחיים נצחיים, שלמים, הוא יעבוד בתנאים אחרים לגמרי, בתוכנות אחרות.

בזמננו אולי יותר קל להסביר שזה כמו תוכנה חדשה במחשב, שלוקחים את הנתונים הקודמים ומשתמשים בהם לפי החשבון החדש. עלינו להבין שלזה הבורא מתכוון בכך שנעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

"וכמו שאמרו ז"ל: "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהוא המוגדרת בהכונה לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום אהבה עצמיית, יהיה מה שיהיה".

האדם בעצם צריך להתנתק מכל התוכנה הקודמת שלו שהיא על מנת לקבל ולעבור לתוכנה חדשה שהיא על מנת להשפיע, ואז הוא יהיה כ"בן העולם הבא".

"וע"י סגולה הטבעיית, שבעסק התורה ומצוות לשמה.

אשר נותן התורה ידעה, כמו שאמרו ז"ל (קידושין, ל ע"ב), שהקב"ה אומר: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". הרי נמצא הנברא ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע, באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע.

וזהו אמרם ז"ל: "לא נתנו מצוות, אלא לצרף בהם את הבריות"".

יש מערכת מיוחדת שהאדם נכנס בה והיא מעדכנת אותו, מתקינה בו, פשוט מכניסה בו תכונה חדשה שנקראת "תכונת ההשפעה". ואז כל הנתונים שהוא קולט מעובדים, עוברים דרך התוכנה החדשה הזאת והוא מקבל כבר תוצאות של העולם העליון, של המערכת העליונה. כמו שהבורא נמצא בפעולות השפעה, בחשבונות השפעה, כך גם האדם. אומנם הוא יקבל את הרצונות לקבל שלו אבל הוא יוכל להעלות אותם ולעבד אותם כמו הבורא בעל מנת להשפיע. ואחרי שהוא עושה חלק מהעבודה הוא נמצא בהשוואת הצורה לבורא, וכך הוא מתחיל להבין, להרגיש את הבורא לפי אותם כוחות של השתוות הצורה.

שאלה: אמרת שאדם מקבל בכלים שלו של קבלה אבל הוא לא מבין ולא מעבד כמו הבורא, אז מה עושה?

קודם צריך שיהיו לאדם כלים דהשפעה. כלים דהשפעה יכולים להיות לו אך ורק בתנאי שהוא מגלה עד כמה הוא נמצא בעל מנת לקבל, ומוכן להתחבר עם החברים כדי לבנות את הקבוצה ובקבוצה לבנות יחסים של השפעה הדדית. אפילו על ידי משחק כמו שילדים משחקים יחד במשהו, גם אנחנו נצטרך לשחק במשהו בינינו כאילו שנמצאים בתכונת ההשפעה, כאילו שנמצאים בפעולות השפעה, כאילו שנותנים, כאילו שדואגים, כאילו שאוהבים זה את זה.

וכך על ידי הפעולות שלנו שהן פעולות במשחק, הן לא אמיתיות, אנחנו מעוררים את "המאור המחזיר למוטב". כשאנחנו רוצים להתקדם, כאילו, אנחנו לא באמת רוצים, אז כאילו מלא לשמה מגיעים לשמה, וכך אנחנו מתקדמים לעל מנת להשפיע, למצב שאנחנו באמת רוצים להתכלל יחד ברצון אחד בינינו.

אנחנו מבקשים מהבורא שישפיע אלינו את האור העליון כך שיחבר את כל הרצונות שלנו לרצון אחד, שאנחנו נרגיש שאנחנו תלויים זה בזה. אנחנו לא מסתכלים על הפרצופים, על אף שאנחנו רואים עכשיו לפנינו הרבה פרצופים, אלא אנחנו רואים רק רצונות שאנחנו חייבים להתכלל ולהיות בהם לגמרי כך שיהיה רצון אחד רק לבורא, ואז אנחנו מגלים את הכוח העליון שעומד אחרי התמונה הזאת וזה מקרב אותנו לדבקות בבורא.

תלמיד: אחרי שהתאמצת להתכלל ברצונות של החברים, הוא כותב שגם המינימום ההכרחי שהוא מקבל הולך להשפעה.

כן. זאת אומרת, שאנחנו בכל זאת נמצאים עדיין בדרגות דומם, צומח וחי, חוץ מדרגת אדם שאנחנו משתוקקים לבורא - כביכול להשפעה - אבל בדרגות דומם, צומח, חי, אנחנו נמצאים עדיין בקיום שנקרא "העולם הזה". בדברים כאלה אני עדיין נמצא במצב כאילו אגואיסטי, אני מקבל וניזון וחי בחיים הרגילים שלנו. לאט לאט אנחנו נתחיל אחר כך להרגיש איך אנחנו צריכים לאזן את החיים הגשמים עם החיים הרוחניים. על זה כתוב "לא יגונה ולא ישובח", נלמד איך לעשות את זה, זו לא בעיה. הבעיה שלנו היא רק להשתוקק עכשיו מפנימיות הלב שלנו לחיבור בינינו ובין הבורא.

שאלה: יש בי איזו קנאה שאני לא יכול לקבל נבראים אחרים שיותר קרובים לבורא ממני. אני לא יכול לקבל שיש נבראים שהם יותר גדולים ממני, אפילו אתה - רב או בעל הסולם או האר"י הקדוש או משה רבנו, יש בי קנאה שאף אחד לא יכול להיות יותר קרוב ממני לבורא. האם זה משהו שאני צריך לעבוד עליו והבעיה היא בי, מה לעשות עם זה?

אין לבורא מישהו יותר קרוב ממך כי אתה מדבר מנקודת הלב שלך ומנקודת הלב שלך אתה באמת הקרוב ביותר לבורא ויש לך מקום בו וזה המקום שלך. יש מקום, תיבה וכתוב שם שזה שלך, זה דבר אחד.

דבר אחר, אם לא תתקשר לבורא אז דרכך לא יקבלו את מה שצריכים לקבל כל יתר הנשמות. אז אתה מיוחד וחייב להתקשר לבורא ולספק לכולם את הקשר שלך עם הבורא, שממך לא יהיה יותר חוץ מהקשר, זה נקרא "בעל מנת להשפיע".

אתה מקשר את כל הנשמות לבורא ואתה מספק להם את הקשר הזה בלבד ולעצמך אתה לא רוצה כלום חוץ מלהיות כקשר, זה נקרא "בעל מנת להשפיע". אז אתה מרגיש נכון - יש לך תפקיד מיוחד ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממך ולהיות במקומך, אז תממש את זה.

תלמיד: מאוד קשה להתכלל או להתבטל. כמו שמגיעים מים ואתה לא יכול להרים את הראש ולנשום.

אני מבין אותך. כול אחד מאיתנו, לא חשוב באיזו הצטיינות שכל אחד נמצא. לכל אחד יש נטיות, יכולות בפיזיקה, במתמטיקה, במוזיקה, בריקוד, בספורט, מה לא, לכל אחד ואחד. יש רק דבר אחד שכל אחד כן יכול לבצע - זה התקרבות לבורא כדי להיות המקשר בין הבורא לבין האחרים. בזה כל אחד יש לו מקום וכל אחד יכול להצליח.

תלמיד: אבל אני לא מצליח, אני אפס, אני לא מוצלח, אני בושה.

על זה אנחנו נדבר בעוד כמה זמן, אז תגיד אם אתה מצליח או לא. אתה נוסע בדרך ועוד לא רואה את המטרה אז נראה לך מי יודע מתי, אתה כבר יודע שזה יגמר בעוד כמה זמן וכן הלאה. כאן אתה נמצא בדרך שאתה עוד לא יודע וזה תלוי רק בך - לקצר את הדרך.

שאלה: בסעיף י"ב כתוב שהוא הולך וגדל כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של השפעה לזולת. אם נתמקד בעבודה בעשירייה - אילו פעולות מעשיות יכולות לעזור לקבל שיעורים חלקיים של השפעה לזולת?

ודאי על זה הוא מדבר. במיוחד לנשים זה חשוב. תתחילו להתקרב אחת לשנייה בעשיריות וכל אחת תספק דוגמאות נכונות, טובות לשנייה ומתוך זה אתן תיראו כמה הכלי הרוחני שלכן נבנה ומתחיל להתקיים ולספק לכן הבחנות רוחניות.

שאלה: בסעיף י"ב בעל הסולם אומר שהבורא כולו רצון להשפיע בלי שום ניצוצי קבלה. בהמשך בעל הסולם אומר שככל שהאדם גדל המטרה שלו היא רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. מדוע השפעת נחת רוח לבורא לא נחשבת לקבלה מהבורא?

מה אתה משפיע? אתה משפיע לבורא כלים שהוא יכול למלא. הבורא לא מקבל ממך שום דבר חוץ מנכונות למלא את הכלים שלך. זה בשבילו כל הרווח שהוא צריך ממך. שאתה תרצה לקבל, כמו תינוק, אתה תרצה לאכול והוא מוכן רק להשפיע. כמו הפרה שמתפוצצת מזה שלא לוקחים ממנה חלב. אתה משפיע לבורא את היכולת לקבל ממנו - ואז זה באמת עושה לו תענוג. אתה מכין לו כלים שיכולים לקבל בעל מנת להשפיע. הכלים האלה נמצאים בקשר עימו והוא יכול להשפיע בהם.

שאלה: באיזה שלב מתרחש המעבר מ"לא לשמה" ל"שמה", איך זה קורה בדיוק?

המעבר מלא לשמה ל-שמה מתרחש בצורה הדרגתית, איטית, בהתאם כמה האדם יכול להשתתף בו, באיזו מידה האדם מארגן את החיים שלו הפנימיים ואולי קצת חיצוניים אבל בעיקר את הפנימיים שלו, רצונות, מחשבות, במה הוא מתעניין, במה הוא עוסק, כשכל החיים שלו בעצם יהיו לא בחיצוניות. בחיצוניות לכל אחד יש משפחה, עבודה וכן הלאה. אלא שכל העולם הפנימי של האדם יהיה בסופו של דבר מכוון להשגת ההשפעה דרך חברים לבורא.

קריין: אות י"ג.

אות י"ג

"ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בהתורה:

א. מצות הנוהגים בין אדם למקום ית',

ב. מצות הנוהגים בין אדם לחבירו.

הנה שניהם לדבר אחד מתכונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי המטרה הסופית של הדביקות בו ית', כמבואר.

ולא עוד, אלא אפילו צד המעשית שבשניהם, הוא גם כן בחינה אחת ממש. כי בשעה שעושה מעשהו "לשמה", ולא לשום תערובות של אהבה עצמית, דהיינו בלי שום הפקת תועלת של מה בעדו עצמו, אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו: בין אם הוא עובד לאהבת חבירו, בין אם עובד לאהבת המקום ית'."

אם אנחנו עובדים בהשפעה מחוצה לנו, אז אנחנו משפיעים גם לחברים וגם לבורא, לגמרי ללא שום הבדל ביניהם כי כולם עומדים מחוצה לנו כמערכת עליונה ואנחנו ממש לא מרגישים שום הבדל. אני משפיע וזה העיקר - בפעולה הזאת אני דבוק בבורא. ואז בשבילי להיות להשפיע לזולת, לחברים, לאנושות, זה ממש להשפיע לבורא. מה תשפיע לו, מה תיתן לו? אין מה לתת לבורא, רק דרך זה שאתה משפיע לנבראים שלו.

שאלה: הזכרת שכדי להשיג את התוכנה החדשה אנחנו צריכים חברים. איזו מערכת יחסים או דיאלוג אנחנו צריכים לייצר בתוך העשירייה כדי שנוכל ליצור קשר, או להתקשר לבורא?

אנחנו צריכים קשר בינינו כדי שהאור העליון יתלבש בנו כמו שהוא נמצא בבורא. זאת אומרת שאנחנו ניצור בינינו, כי כל אחד הוא אגואיסט, יחסים כאלו שיהיו דומים לטבע של הבורא, להשפעה. ואז האור העליון - הוא הבורא בעצם, יתלבש בנו כמו שנמצא בבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לבנות מערכת כזאת.

המערכת היא נוסחת הקשר בינינו. נוסחת הקשר בינינו היא כולה קבלה אגואיסטית, כל אחד כלפי כולם. אם אנחנו נשתדל להעביר את צורת הקשר בינינו, זאת אומרת תוכנה שקיימת בינינו - להשפעה, אז אנחנו כאילו עושים שידרוג על עצמנו, מעבירים את עצמנו לתוכנה חדשה, להתקשרות חדשה בינינו. אז בהתקשרות החדשה, בתוכנה החדשה, אנחנו נרגיש תוצאות חדשות.

התוצאות החדשות האלה הן העולם העליון, העולם הרוחני. וכך אנחנו נעשה יותר ויותר מידות התקשרות בינינו מעביות שורש, א', ב', ג', ד', מעולם לעולם עד שנגיע להתקשרות השלמה, ואז אנחנו נגלה - בתוך ההתקשרות בינינו - את הבורא עצמו. ובמידות לפני שמתקשרים, נרגיש אותו באיזו מידה חלקית.

שאלה: כתוב "לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו: בין אם הוא עובד לאהבת חבירו, בין אם עובד לאהבת הבורא" מה זה אומר?

הוא לא ירגיש. כי באמת אין לך מה להשפיע לבורא, כי אין לו כלים דקבלה. כל הכלים דקבלה של הבורא שאתה יכול להשפיע להם, אלה הנבראים שמחוץ לך. לכן הבורא ששבר את הכלי ונתן לכלי הזה אגו, רצון לקבל, הוא נותן לכל אחד ואחד להשפיע לכלי הזה, כלומר לבורא.

במידה שאתה משפיע לבני אדם אתה משפיע לבורא. אין יותר, אין אני, נבראים ובורא, אלא שהנבראים שאני מקבל דרכם את ההשפעה אלי ומשפיע ממני אליהם, אני משפיע לבורא. כך הנבראים נמצאים ביני לבין הבורא כמקור להשפעה אלי, ומקור להשפעה ממני לבורא, אין משהו אחר. לכן החוק הזה של אהבת הבריות הוא חוק כללי לכולם במאה אחוז.

תלמיד: מה אדם מרגיש כשהוא עובד למען אהבת הבורא, ומה הוא מרגיש כשהוא עובד למען אהבת חברו?

אם הוא עובד למען אהבת חברו ולא מתכוון שהוא בזה עובד למען הבורא, אז בעבודה הזאת אין שום דבר. זה גם קיים בעולם הזה, זאת אהבה אגואיסטית. אם הוא רוצה בהשפעה לחברו להגיע להשפעה לבורא, אז כבר זו ההשפעה האלטרואיסטית, למעלה מדעתו של אדם. כי הוא פועל כאן למעלה מהרצון לקבל שלו, זה לא חוזר אליו, ואז בצורה כזאת הוא נמצא כבר ברוחניות.

תלמיד: ומה הוא מרגיש כשהוא עובד כך?

הוא מרגיש שמשפיע. וכוח ההשפעה הזה שהוא משיג זה בעצם הבורא.

תלמיד: הוא לא מרגיש הבדל בין עבודה למען הבורא לבין עבודה למען אהבת חברו בגלל שאין לו יכולת להבדיל?

לא, בגלל שאין דרך אחרת, אין נבראים ואין בורא. בהשפעה שאני משפיע לנבראים, במידה הזאת אני משפיע לבורא, במידה שאני מתכוון להשפיע לבורא אני משפיע לנבראים, אין בזה הבדל.

תלמיד: אז למה בכל זאת יש שני מושגים?

כי אני כנברא לא יכול להתייחס אחרת, בינתיים.

תלמיד: בשלב מסוים אני אוכל להתייחס אחרת?

בשבילך זה יהיה אותו דבר.

תלמיד: אז אין מצב שאני יכול להבדיל בין הבורא לנבראים?

אין, בהשפעה אין הבדל.

תלמיד: מאיזה עיקרון זה נובע?

זה נובע מכך שכלים דהשפעה נמצאים כולם בנבראים, וזה הקשר היחיד שיש מהבורא לנבראים ומהנבראים לבורא. כולנו נפגשים שם, באמצע, בכלי הכללי שהבורא ברא, והוא שבר את הכלי כדי לתת לכל החלקים של הכלי ואחר כך לכלי כולו להיות בהשפעה. רק מזה שאנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה אנחנו יכולים להגיע להשפעה אליו. כלומר, אליו - זה הכלי הכללי, זה נקרא שאין בורא ללא נברא.

תלמיד: חוץ מהכלים אנחנו אומרים שיש גם מילוי.

המילוי זה היחס שלנו.

תלמיד: אנחנו לפעמים אומרים שיש כלי שאנחנו צריכים ליצור והבורא ממלא אותו.

כי יש לנו מחשבה, כוונה מה שנקרא, למלא את הכלי ביחס שלי, אבל הבורא איתי יחד משתתף בזה, אנחנו נמצאים עימו כשותפים ואז אנחנו ממלאים את הכלי. בלי השתתפות שלי הבורא לא יכול למלא את הכלי דאדם הראשון. אני צריך לגרום לחיבור של הכלי דאדם הראשון ולמילוי שלו.

תלמיד: אז מה ההבדל בין חיבור למילוי?

זה הכלי וזה האור.

תלמיד: אז יש הבדל בין הכלי לבין האור?

ודאי, מתי שמעת אחרת?

תלמיד: אז מהו הכלי ומהו האור?

רצון שאני מחבר מכל הרצונות האחרים, שאני מחבר את כל הרצונות הפרטיים האלה לרצון אחד, זה נקרא תיקון הכלי, שכולנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, ואז הלב הזה במידה שנעשה כאחד הוא מתמלא.

תלמיד: במה?

באור העליון, במילוי, שהכלי והאור שווים כי כולם עובדים בהשפעה.

תלמיד: מה זה אומר שאין הבדל בעבודה בין האהבה לחבר לבין עבודה למען הבורא?

ודאי שאין הבדל. איזה הבדל יש? אין. מצידי אין שום הבדל, אם אני מתוקן אין שום הבדל. לכן אני לא מזהה את החברים שנמצאים בפני עצמם, אלא בשבילי הכול הוא "שדה אשר ברכו ה'".

תלמיד: אבל עכשיו אמרנו שיש הבדל בין כלי לבין אור?

בזה שזה רצון לקבל וזה המילוי.

שאלה: כשאני מפיץ יש לי כוחות, ואז אותו הכוח מחליש אותי וזה גורם לפחד, הפחד הזה גורם לי לעצור וליפול לתוך מצב של אדישות. איך אני יכול להתמודד עם זה?

רק על ידי חיבור עם החברים. כל המצבים של תיקון הכלי יכולים לעבור אך ורק בתנאי שאנחנו מחוברים, תומכים זה בזה. תקרא שוב את מאמר "הערבות" ותראה מה כתוב שם על זה.

שאלה: למה כתוב "לשמה" ולא לשמו או לשם הנבראים?

לשם תורה. הוא מסביר את זה.

תלמיד: מה זה אומר "לשם תורה"?

לשם תורה, לשם התוכנה לממש את התיקון. אתה צריך לקרוא על זה, תבקש שייתנו לך מאמרים על מה זה נקרא "לשם תורה".

שאלה: אנחנו אומרים כל הזמן שאנחנו צריכים לעבור מאהבת החברים לאהבת הבורא. כוונה להשפיע לחברים זה משהו שאני יכול לתאר לעצמי, אבל כשמדברים על כוונה להשפיע לבורא למי אנחנו מתכוונים?

תתחיל להשפיע דרך חברים ואתה תגלה את הבורא. הבורא זה בעצם בסך הכול דמות שנראית בך, שהיא מייצבת אותך ואת החברים יחד ורוצה לקבל תוצאה מהיגיעה שלכם. אתה שואל על צורת הבורא, אז בצורה כזאת אתה תגלה אותו, בגישה כזאת אתה תגלה אותו. יותר מזה אין לי מה להגיד, הכול הוא כתוצאה מהיגיעה.

שאלה: כתוב פה במאמר "באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע". אני מגלה יותר ויותר שהרצון לקבל רוצה למען עצמו בכל דבר, אז האם לא לוותר ולתת לזמן, לאור שיבוא ויתקן, אלא אני צריך לעשות מאמץ אף שאני מפחד, שזה נראה מוות לרצון לקבל, לא להיכנס לכל מיני דברים שאני יודע שהם למען עצמי?

כל הדברים האלה מופיעים מתוך זה שחסר לך קשר עם הקבוצה. אם תהיה קשור לקבוצה זה בנוי בצורה כזאת שאז כל הפחד ייעלם. תנסה במקרים כאלה יותר להתקשר לחברה, לא לרדת בדרישות, אלא רק לחבר לזה עוד חברים.

"משום שחוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו.

ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו.

אולם לעשות איזה תנועה וטרחא, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקוה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות.

ועל כיוצא בזה, אמרו בזוהר על אומות העולם: "כל חסד דעבדין, לגרמייהו הוא דעבדין". פירוש: כל מה שהמה מתחסדים עם חבריהם או בעבדות אלהיהם, אין זה משום אהבת זולתם, אלא משום אהבה עצמיית". אנחנו כאלה שבאמת פועלים רק מתוך אהבה עצמית, שהיא מכוונת אותנו באיזה כיוון, סגנון, כוח, הכול נפעל על ידי אהבה עצמית. "והוא משום שדבר זה הוא מחוץ לדרך הטבע, כמבואר. ועל כן, רק מקיימי התורה ומצוות, מוכשרים לדבר זה. שבהרגיל את עצמו לקיים את התורה ומצוות, לעשות נחת רוח ליוצרו, אז לאט לאט נפרש ויצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהוא אהבת זולתו האמורה.

וזהו שהביא לחכמי הזוהר, להוציא את אומות העולם מדבר אהבת זולתו מכל וכל. ואמרו: "כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין", משום שאין להם ענין עסק בתורה ובמצות לשמה. וכל דבר עבדות לאלהיהם, הוא משום שכר והצלה בעולם הזה ובעולם הבא, כנודע.

ונמצא גם עבדותם לאלהיהם, הוא משום אהבה עצמיית. וממילא לא יארע להם לעולם שום פעולה, שיהיה מחוץ למסגרת גופם עצמם, שיוכלו להתרומם בשבילה, אפילו כחוט השערה ממעל לקרקע הטבע".

כולנו פועלים מלכתחילה בתוך רצון לקבל לעצמנו ואין לנו שום מחשבות לעשות משהו טוב למישהו, אלא רק אם אנחנו קשורים למישהו הזה, וככל שקשורים אז פועלים. אם אין קשר לא נוכל לפעול אפילו שנדמיין איזה דבר שיהיה. לא נוכל לפעול למען מישהו אלא רק בתנאי שיש קשר בין הרצונות שלי ושלו, אז נוכל לפעול במידה ובסגנון שאנחנו קשורים זה לזה, כשברור לי שבהשפעה שלי לזולת אני כביכול משפיע לעצמי.

מה שאנחנו עושים על ידי השימוש הנכון בחכמת הקבלה, אנחנו מתחילים להרגיש את המערכת כשקשורים יחד, שזה ודאי מגיע אלינו על ידי האור העליון שמאיר על כולנו ומעורר כל אחד להיות קשור לאיזה חלק מאיתנו. בדרך כלל אנחנו עושים את זה בעשירייה. כשאנחנו מעוררים את הקשרים בינינו על ידי האור העליון, אז נעשית מזה כבר מערכת שבתמיכה הדדית יכולה לעזור לכל אחד להגיע להשפעה לזולת, כל אחד לאחרים. במידת השתוות הצורה אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא, להשפיע לו, להתאים את עצמנו לזה, וכך להתקדם.

שאלה: יוצא שכל פעולה שאני עושה גם בתוך העשירייה וגם בדרך שלנו אני עושה לטובת עצמי.

בינתיים ודאי שכן. אבל אחר כך על ידי המאור המחזיר למוטב קורה שינוי, ואז אתה יכול להבין שאתה יכול לעשות פעולות השפעה ללא קשר לרצון לקבל שלך. יהיה קשר לרצון לקבל שלך אבל הפוך, מעל הרצון לקבל שלך.

תלמיד: האם הגורם שמעורר את המאור המחזיר למוטב הוא שאנחנו מכוונים לעשות נחת רוח ליוצרו?

כן, ודאי.

תלמיד: ואם אני פועל בתוך העשירייה בלי הכוונה הזאת לבורא, שוכח אותה, אלא עובד עם החברים, מתחבר איתם?

זה נקרא שאתה פועל בדרגת נפש אבל בכל זאת יש בזה התקדמות. כמו שכתוב ש"מצוות לא צריכות כוונה".

תלמיד: איך לעלות מדרגת נפש?

אתה צריך להתכלל ברצון לקבל יותר גדול, אתה צריך להתכלל בכוונות להשפיע, זאת אומרת שיהיה לך כיוון, נטייה, מטרה, דרך אליה, ותבין שכשאתה רוצה לפעול, אתה רוצה שהפעולה תצא ממך והתוצאה תהיה במישהו מחוץ לך. היחס בין תחילת העבודה וסוף העבודה יהיה בשני רצונות שונים, בשני גופים, בך ובחבר.

תלמיד: איפה פה נחת הרוח ליוצרו?

בזה שאתה רוצה לעשות נחת רוח לחבר, או מילוי לחבר, השפעה לחבר, בזה אתה עושה נחת רוח לבורא.

תלמיד: האם אני צריך להיות מודע לזה שאני עושה גם נחת רוח לבורא?

בהתחלה אולי אתה לא כל כך מודע ויש לך מקום בראש ובלב, אבל אחר כך ודאי שכן.

תלמיד: האם באופן מלאכותי צריך להכניס את המחשבה הזאת "נחת רוח ליוצרו"?

כן, ודאי, אני עושה פעולה כדי לעשות נחת רוח לבורא, ולכן אני עושה נחת רוח לחבר.

תלמיד: איזו נחת רוח אני עושה לבורא?

בזה שאתה מתייחס לחברים כמו שהוא מתייחס לנבראים.

תלמיד: למי אני גורם נחת רוח?

אתה הגורם שדרכך הוא יכול להשפיע לאחרים, אתה פותח דרך להשפעה שלו. אנחנו עושים קישורים בינינו ואחר כך זיווגים עם האור העליון, והאור העליון עובר דרכנו לכל הנבראים, למלכות.

תלמיד: ובלי זה האור לא פועל עליהם?

בלי זה האור לא פועל, על כל הבריאה יש צמצום. עוד נגלה את הצמצום הזה בצורה שכולנו נרגיש בחושך גמור, ממש בחושך. אנחנו מתקרבים לזה. אז נצטרך להסביר לכולם מהי הסיבה לחושך ומהי הדרך לצאת ממנו.

שאלה: אם אדם עושה הכול למען עצמו, האם כל התוצאות שהוא מקבל מהפעולות האלה למען עצמו יהיו רעות?

כן. אתם לא קוראים מאמרים, לא קראתם על כל הדברים האלה? אלו שאלות שנשאלות ויש עליהן הסבר בכל מקום. אתם צריכים יותר לקרוא.

אות י"ד

"והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג.

אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני, כנ"ל. ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית', כמבואר.

וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו להמטרה הנרצה:

משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע.

משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה - ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה."

שאלה: מה זה לשמה ומה זה לא לשמה בעשירייה?

על מנת להשפיע לבורא דרך החברים זה "לשמה", ועל מנת לקבל מזה תועלת עצמית זה "לא לשמה". אבל מאין ברירה מתחילים מלא לשמה.

תלמיד: אם הפעולות הן תמיד לא לשמה, אז מה הופך אותן ללשמה?

אנחנו עושים אותן יחד, מתפללים לבורא, מקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב, ואז מגיעים ללשמה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שכל מה שנעשה מתוך הרגל הוא כבר לא יכול להביא לו תועלת, ואתה אמרת לא פעם ש"הרגל נעשה טבע שני". אם כן, איך להבין את מה שבעל הסולם אומר כאן?

זה לא שייך ללשמה, כי בלשמה יש לך כל פעם עוד ועוד רצון לקבל אגואיסטי שמתגלה ואתה צריך להתגבר עליו, לכן אין בזה הרגלים וטבע שני.

(סוף השיעור)