שיעור בוקר 22.07.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון

קריין: שיעור בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "שבירת הכלים", מקטע מספר 8.

"האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת.

והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום."

(הרב"ש. 867. "שליטת השלום")

אנחנו רואים שבדרך הקלקול ובדרך התיקון יש לכל אחד דרך משלו, והאדם צריך להיות בנוי לכך ולכך, וכך אנחנו יכולים לבדוק אותם, להכיר בהם, ובזאת לקבל אותם ולהתקיים. על ידי קיומנו בין דרך הקלקול והתיקון, אנחנו יכולים לגדול, להבחין יותר ויותר בהבחנות הקטנטנות ביניהם, כך שבכל פעם, בכל מקרה, אנחנו נוכל להבדיל בין דרך התיקון ודרך הקלקול.

תלמיד: מה היא שליטת השלום?

שליטת השלום היא שדרך התיקון ודרך הקלקול מתחברים, והאדם שמפעיל את המערכת בצורה כזאת מתחיל לראות עד כמה ההשלמה דרך התיקון ודרך הקלקול, אם הם נעשים ביחד, הדבר הזה מושך את כל חלקי הבריאה לתיקון.

תלמיד: הרב"ש כותב פה שהאדם לא מסוגל לעבוד על דרך התיקון, אין לו כוח לעבוד על דרך התיקון.

כן

תלמיד: למה?

כי מלכתחילה אנחנו מקולקלים. אנחנו מקולקלים ולא יכולים לחשוב איך לחבר רצון לקבל ורצון להשפיע כך שהשבירה ביניהם תיתקן, וזה שאנחנו כנבראים נרגיש שקיומנו דווקא יכול להתקיים בקשר הדדי, בשפה הדדית בין השלום והקלקול, בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, ששניהם יתחברו ושניהם ישלימו זה את זה, ואנחנו כתוצאה מכך נרגיש את העולם השלם.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מקבלים על עצמנו את שליטת דרך התיקון?

כשאנחנו רוצים שהוא ישלוט.

תלמיד: אבל הוא כותב פה שאין לנו רצון כזה, כל היגיעה שלנו היא רק להפוך.

לא. יגיעה היא מה שאנחנו נותנים נגד הרצון שלנו שפועל בנו.

תלמיד: רב"ש כותב פה, "האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח, משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת."

כן, נכון.

תלמיד: איך אפשר להבין את זה שדווקא בדבר התיקון אנחנו לא מסוגלים לתת יגיעה?

מפני שאז אנחנו מבינים איפה אנחנו נתקעים, מה הוא המפריע האמיתי שלנו בדרך לחיבור, השפעה וקבלה, ואז אנחנו חייבים להביא את שני הקצוות האלה, קבלה והשפעה יחד, שהם יתחברו, ובסופו של דבר יביאו אותנו בחיבורם לגמר התיקון.

תלמיד: אבל יש בנו רצון לעשות את החיבור הזה?

לאט לאט זה מתגלה. אנחנו לא נולדנו עם הרצון לתקן את המציאות, העולם, הבורא, אותנו, את עצמנו, לא. אבל לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות, דרך כל מיני מקרים ומצבים, שהדבר הטוב ביותר הוא שאנחנו נשלים את התיקון על גבי החיבור, ואת החיבור על ידי התיקון.

תלמיד: הרב"ש כותב פה משהו מעניין מאוד, "והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום". מה זאת אומרת, דרך אחרת, שליטת שלום? זו לא אותה הדרך שעכשיו אנחנו מדברים עליה.

לא.

תלמיד: מה זה אומר?

שליטת השלום היא שאנחנו משלימים בכוח השליטה של התיקון והשליטה של החיבור, שהם יעבדו יחד.

תלמיד: איך מביאים את שתי הצורות האלה, היצר הטוב והיצר הרע, לשלום?

זה בעצם הלימוד שלנו נכון להיום. אנחנו היינו רוצים להתקרב לבורא ולמטרה במה שיש לנו, וכאן אנחנו מגלים שזה לא מספיק. אנחנו צריכים עוד לברר בדיוק את התכונות היותר פנימיות שלנו, וכך נתקדם.

ההתקדמות מתקיימת בנו במידה שבה אנחנו מודעים עד כמה התכונות של החיבור הן לא יותר טובות מהתכונות של השבירה. וכך אנחנו משתדלים להגיע למצב כזה שאנחנו מתחברים, משלימים זה את זה, מגלים מקום לבורא שישלוט בנו, וכשהוא ממלא אותנו אנחנו מרגישים בכך תיקון וטוב.

תלמיד: מה הכוונה שהתכונות של החיבור הן לא יותר טובות מהתכונות של השבירה?

אולי כך אפשר להבין, לא בטוח שכך אפשר להגיד בכל מקום. אבל אנחנו צריכים לגלות את התכונות של השבירה ולדרוש, לבקש, למשוך עליהן את התכונות של החיבור. אז על ידי זה שישלטו זה על זה, תיקון, חיבור שישלוט על השבירה, אנחנו נראה איך אנחנו מגיעים לעולם הטוב.

תלמיד: אני מבין שיש קלקול ויש תיקון, יש שבירה ויש חיבור. האם האדם צריך לשאוף לתיקון, או להגיע לשליטה של שלום, להכיר בשני הכוחות האלה יחד?

האדם צריך לשאוף לשלום.

תלמיד: זה אומר שהוא מכיר בשני הכוחות, גם של השבירה וגם של החיבור.

שיתחברו יחד, ואז מגיעים לשלום.

תלמיד: אז הוא לא רוצה רק תיקון, רק את הטוב.

לא. לנו לא חשוב איפה להיות, העיקר להיות דבוקים בבורא. לזה אנחנו מתפללים, לזה אנחנו רוצים להגיע. וזה מה שעומד לפנינו.

תלמיד: וכשאדם נמצא בתכונות של שבירה.

הוא לא נמצא בתכונות של שבירה. אם מתגלים בו תכונות של שבירה, אז דווקא כנגדם הוא מקבל הרגשה נכונה מה התכונה שלו, למה הוא נמצא בתכונת השבירה.

תלמיד: בהמשך למה שהוא כותב שקשה לנו לעשות פעולה של תיקון אפילו קטנה. מאיפה מקבלים כוחות לעשות את הפעולות הקטנות האלה שאנחנו לא מסוגלים?

זה שאנחנו לא מסוגלים לעשות תיקונים - זה אמת, זה המצב שלנו, זה גילוי הכוח שלנו כמה אנחנו כן מסוגלים להיות כמו הבורא. כמעט ולא, אפס לעומת הר גבוה. מה שכן אנחנו יכולים, רק לבקש, להתחנן, להסכים לכל דבר שיעשה בי או עליי, כל מיני פעולות רק שאני אראה את האמת וגם אראה באיזו צורה אני יכול להגיע אליו.

תלמיד: איך עובדים נכון עם הפער הזה בתחושות? יש תחושה שאנחנו נותנים הרבה מאוד יגיעה, הרבה מאוד מאמצים. פתאום כשמגיע איזה מאמץ קטן אתה לא יכול, אתה לא מסוגל, אין כוחות, ויש פער גדול וזה סוג של תסכול.

כן.

תלמיד: מה הצורה לעבוד עם זה?

אבל יש לפניך חוץ מדרך קלקול ודרך תיקון גם דרך שאתה יכול לחבר בה את כל הכוחות של הקבוצה. ואז זה לא יראה לך קשה. זה לא פשוט, זה צריך להיות לפי הכתבים, אבל כך אתה יכול להתקדם.

תלמיד: האם אתה יכול לתת הכוונה איך משתמשים באותו כוח? אמרת עכשיו לחבר את הכוח של הקבוצה כדי להתגבר על הפעולות של התיקון.

פעולות התיקון שאנחנו יכולים להפעיל הן פעולות שאנחנו מעלים את החיבור בינינו מעל הכול וכך נתקדם. על ידי הכוח המיוחד הזה שאנחנו מייצבים אותו בעבודה הרוחנית בינינו, אנחנו כן יכולים להגיע למצב שאנחנו מושכים אותו בכוח שלנו, מזמינים, מבקשים, מתפללים והוא מופיע.

תלמיד: איך כל העשירייה יכולה להתכלל עם המורה בצורה פנימית כדי שיהיו לנו כוחות לכל העבודה?

יש לכם אפשרות להתחיל בחיבור ביניכם מהדרגה של העולם הזה הגשמי. אתם יכולים לעזור אחד לשני במה שכל אחד מרגיש שהוא תלוי, זקוק, נחסר מהחברים. וזה לאט לאט מקרב אותו למצב שהוא רואה שאין ברירה, הוא חייב להיות מחובר עם החברים שלו גם בלילה גם ביום, בוקר וערב, לא חשוב איך ומתי, העיקר שהוא כל הזמן יכול ללכת לקראת זה.

ואז, אם יש לו חיסרון כזה, הוא כבר לא יורד בזה. וכשהוא מגיע לחיסרון הזה, הוא מתחיל להתפרץ בכל הכוחות שיש לו לרמה שהוא מגלה בה שהבורא מצפה לו, מחכה לו, ועומד על זה, לא יורד, עד שמקבל את התשובה.

תלמיד: האם המאמר שקראנו עכשיו הוא כמו המאמר שלמדנו לפני כמה ימים שבו רב"ש כתב שיש הרבה אנשים שהולכים לבית הכנסת אבל רק מעטים יודעים איך להתפלל. האם על זה מדובר פה, האם הבן אדם בעצמו יודע איך לעשות את התיקון או שהוא לא יודע איך לעשות את התיקון?

לא, הוא לא יודע, אבל על ידי המאמץ שלו להיות מחובר בכלי אחד, שנקרא בית הכנסת, ולהיות מחובר שם עם נשמות פרטיות כמוהו כי גם הוא בנשמה פרטית, אז במאמץ הזה הוא מגיע לחיבור.

תלמיד: למה גם הפעולה הקטנה ביותר בדרך התיקון מורגשת כל כך קשה לאדם, ואיך להתמודד עם מצב כזה?

זה מפני שהוא לא נלחם לחבר את כל ההבחנות, בחינות, רצונות, מחשבות ומצבים שיש בו רק בתוך הקבוצה, ובחיבור איתם לייחד אותם, ולעלות לדרגת פגישה עם הבורא. זה דבר חשוב מאוד.

תלמידה: מה הוא אותו תבלין שעלינו לשלב בין ההפכים, על מנת להשיג את החיבור, ולהגיע לדרגה של שלום?

רק תפילה. רק תפילה, לגלות את החיסרון שבו אנחנו נמצאים, לבקש בכל כוחנו את הכוח הזה שיחבר אותנו יחד, שזה מה שאנחנו צריכים להרגיש, ובזה אנחנו רוצים לחיות בו.

תלמיד: האם אפשר להגיע לתיקון או לגמר תיקון גם ללא תפילה, רק על ידי פעולות אחרות, או שהתפילה היא הכרחית בהגעה לתיקון?

כן, התפילה היא הכרחית, ובתפילה דווקא אתה מגלה עד כמה יש לך כוחות, ועד כמה אתה נמצא בכיוון הנכון לתיקון. לכן בלי תפילה שאתה מקבץ בה את כל הכוחות שלך, בקשר עם המטרה, אתה לא יכול להתקדם. אתה חייב לתאר לעצמך נכון לאיזה מצב אתה רוצה להגיע.

תלמיד: רב"ש כותב פה "מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום." מה צריך להיות מהאדם בשביל שהוא יהיה מוכן לקבל על עצמו שליטה אחרת, ולבקש את זה? מה הוא צריך להיות, הוא צריך להיות בנקודה של שבור, או מיואש, למה שהוא ירצה לקבל על עצמו שליטה אחרת חוץ מהאגו שזה מה שהוא?

הוא צריך לרצות לברר איזה כוחות הוא צריך כדי להתקדם לבורא, להתחבר לבורא, להתכלל בבורא. זה ההכרחי, ואז לא לעזוב את הנקודה הזאת, וכל הזמן לבקש עליה.

תלמיד: זו אותה נקודה, כשמבררים אותה בינינו בעשירייה, נגיד האדם מזהה שחסר בו כוחות חיבור, השפעה, נגדיר את זה ככה. איך עושים את הפריצה הזאת שביחד מבקשים על כוח כזה? כי גם לא מכירים אותו, לא מזהים אותו, אין בנו את זה. אז איך מגיעים לפריצה, לתפילה לזה?

אתה מגלה שאין לך ממי עוד לבקש מצב חדש, עלייה, בירור. אתה לא מסוגל. רק בתנאי שאתה מתפלל לבורא, והוא מופיע, ופונה אליך את הפנים שלו.

תלמיד: מתוך מה הוא מופיע?

מתוך התפילה שלך.

תלמיד: מתוך הרגשת הייסורים, הכאב, או דווקא ממקום אחר?

מתוך זה שאתה רוצה להיות בקשר עימו כדי לממש את המטרה שלך.

תלמיד: ואותו הרצון הזה, שאני רוצה להיות בקשר איתו, תמיד יבוא מתוך חושך?

יכול להיות שלא.

תלמידה: לא כל החברות בעשירייה מרגישות באותו זמן שאי אפשר להשיג שום דבר בלי עזרת כל החברות. מה לעשות במצב כזה, איך אנחנו יכולות לחזק את הכוח של העשירייה?

רק על ידי זה שאתן תדברו על זה, תתחברו יותר חזק. ומתוך הליכוד שלכן, אתן תמצאו עוד מילים, עוד נטיות של הלב של כולכן לבורא. אבל אתם מתקדמים, דווקא. מתקדמים.

תלמידה: מה הדברים הקטנים שלא מצריכים הרבה מאמץ אם אנחנו בדרך התיקון?

הדברים הקטנים יתוקנו בעצמם, אל תדאגו. אתם צריכים לקחת את הדברים הגדולים, הגלובליים שכוללים בתוכם כמה מצבים, כמה מדרגות, וכך להתקדם.

תלמידה: האם עלינו להתחיל באיזה בירור, תפילה והודיה?

תתחילו. תתחילו, ואחר כך נברר.

תלמיד: כתוב "היות ואנחנו עובדים מחוסר יכולת לתקן, אלא מתוך השבירה, בא הכוח". איך לוקחים את אותו הכוח שקיים והופכים אותו לכוח חיובי על מנת שנוכל להתחבר ולא לעבוד בפירוד כמו שכתוב בפסקה?

אנחנו כן יכולים לעשות כך, כי אנחנו מחברים את כל הרצונות לקבל בתוך הקבוצה לרצון לקבל אחד. אנחנו מעלים את עצמנו בקבוצה לבורא אחד ורוצים שמתוך התפילות שלנו, מתוך פנייתנו לבורא, הוא ילכד אותנו ונקבל אותו כוח שממנו נוכל לפתח את היגיעה האמתית רק לבורא ולא לאף אחד מחוץ לו.

כשאנחנו עוברים ממצב הפירוד שלנו למצב החיבור שלנו, אנחנו מרגישים בכך כמה נמצאים יותר פנימה במערכת שלנו, שבה כולנו יכולים באמת להתכלל בראש אחד, בלב אחד, בגוף אחד.

תלמיד: האם אפשר לומר שאם אנחנו מחברים את השליליות שבינינו ומשם שואבים את הכוח, זה כאילו שמינוס ומינוס הופכים להיות פלוס?

לא. כל המשפט הזה לא נכון. אנחנו שנמצאים בשבירה, לא יכולים מהנקודה הזו לתת מאמץ, רצון, כוח להתחבר יותר ולהתעלות. אנחנו לא יכולים. אנחנו צריכים רק לעבוד על החיסרון, מה חסר לנו באמת במצבנו. ואז אנחנו מגלים שמה שחסר לנו, זו הרגשת החיסרון, חיסרון לדבקות בבורא, שאותו החיסרון ללא בורא, לא נדע מה לעשות בלעדיו. ולכן אנחנו מבקשים שאותו כוח הבורא יתגלה לנו, יתגלה לפנינו, ואז לפי אותו כוח נתקדם יחד אליו וקדימה, וזו תהיה דרך התיקון הנכונה.

קריין: קטע 9.

"הכלי הזה, הנקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", הוא ממש ההפכי להכלי, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", שהכלי הזה אנו מיחסים להבורא, שהוא ברא את זה יש מאין. לכן, אם אנו רוצים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זוהי עבודה קשה, היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות, מה שאנו לומדים. לדוגמא, הסתלקות האורות, שבירת הכלים, קדושה, טומאה, ס"א וקליפות. וכל מיני השמות, שאנו רואים המבוארים בזה"ק ובספרי קבלה, הכל נמשך רק מבחינת תיקון הבריאה. וזהו מסיבת שהכלים דתיקון הבריאה אנו מיחסים להנבראים, כמו שכתוב ב"עץ חיים" בתחילתו. וכפי שמבאר בתע"ס, שהרצון לקבל הראשון, הנקרא "מלכות דאין סוף", היא אמרה, שאינה רוצה לקבל בעל מנת לקבל, אלא בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה" 1989)

תלמיד: זו עבודה קשה, האם כדי לבחור בדרך הנכונה של התיקון, עלינו לבחור תמיד במה שדורש מאתנו יותר יגיעה ויותר מאמץ?

לא, זה לא נכון. כדי להיכנס לתוך הפעולה שאתה רוצה להיות בה, להיות מחובר ככל האפשר עם כל הפרטים שבה, אתה צריך לקחת את המצבים שלה, של הדבר הזה שאתה רוצה להיות קשור אליו, וככל שאתה יכול להידבק בו.

תלמידה: איך אפשר לעבוד עם הרצון לקבל שהבורא יצר בנו בצורה אקטיבית מבלי ליפול אלא להישאר לעבוד להשפעה?

נבראנו, נולדנו ואנחנו קיימים עם כל התכונות הפנימיות שלנו ועם כל העולמות שלנו שאנחנו קיימים בתוכם, אך ורק כדי שנרגיש עד כמה דרך התיקון, היא אומנם קשה, ארוכה ולא פשוטה, אבל עם זאת אנחנו צריכים להתקדם רק בה. יש לנו על זה עוד הרבה פסוקים והכול לפנינו.

תלמידה: האם אתה משיג משהו דרך החברים ומאבד את זה לגמרי ואז משיג שוב פעם או שמה שהשגת נשמר? האם זה הולך לאיבוד וגדל או נשמר וגדל?

גם נשמר וגם נעלם וגם שוב חוזר. האדם צריך לראות רק את הדרך שלו, איך הוא ברצון שלו מתקדם לדבקות.

תלמידה: נאמר שהמתפלל עבור חברו מקבל תחילה. ואם הוא מתפלל ורואה שהחבר מקבל והוא לא, אז יש חוסר תיקון?

אם האדם רואה שהחבר מוציא מעצמו הרבה אנרגיה, משתתף בכל הפעולות שעושה הקבוצה וכן הלאה, אז הוא מבין שזו העבודה שלו, ולהיפך. אנחנו צריכים להרגיש איפה אנחנו באמת צריכים להיות. כל אחד מאתנו וכולנו יחד צריכים להיות במרכז, במרכז הרצון לבורא, כדי שכל הרצונות שלנו יתאספו יחד, יתאחדו, ידבקו וישתוקקו לבורא. זה הדבר החשוב ביותר.

תלמידה: כולנו מתפללים בימים האלה, גברים, נשים וגם בקבוצה. איך מגיעים לתפילת רבים שתהיה מאוד חזקה ומאוד עמוקה? איך מגיעים לכלי הזה של תפילת רבים?

באותה דרך שאתם עכשיו הולכים. רק לא לרדת מזה.

תלמיד: כתוב בקטע 9 "זוהי עבודה קשה, היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות, מה שאנו לומדים." איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות כדי שהשבירה הזו תקרה לא בצורה חיצונית, במיוחד בתקופה הזאת שאנחנו רואים את הבעיות בעולם, אלא שכל זה יקרה בינינו בעבודה הפנימית שלנו?

אנחנו חייבים פשוט לעמוד על זה. לא לפחד ולבקש שוב ושוב מתוך הכלים שלנו חיבור, דבקות וכן הלאה. אנחנו עושים את זה, רק צריכים להיות יותר אקטיביים בזה.

תלמידה: הבורא מראה לנו כל הזמן שאין לנו חיסרון להשפיע. אנחנו מדברות על זה כל הזמן בעשירייה. אנחנו מרגישות שאנחנו רוצות להשפיע, ועושות את כל הפעולות בעשירייה וזה ברור ומורגש. אז מה חסר לנו כדי לשמור על הכוונה הזאת עבור כוח ההשפעה?

להשתדל שכל שיעור שאנחנו עוברים יכנס לליבה של כל אחת, ובצורה כזאת נגיע עוד מעט למצב שיפתח לנו הכלי.

קריין: קטע 10.

"עיקר אצל האדם הוא הלב. ש-"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכול הולך לחוץ.

כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי," כך הוא אומר לבורא, "כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש," כך "שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים," משהו, דבר הכי קטן שאף אחד לא ירצה, "ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם." עם כולם ועם הבורא.

(הרב"ש. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, בעבודה" 1991)

קריין: קטע 11.

"מאמר חז"ל שאמרו. פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים, והוא על פי מ"ש האר"י ז"ל בעולמות העגולים שאין עגול נוגע בחבירו, ושם היה השבירה עד שניתקן בעולם היושר. ופירוש הענין והמשל, שהשכל של העגולים פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו, וזה שמתנשא לומר "אני אמלוך" וזה היה השבירה. וכן הרשעים כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים, כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו, ולהם נאה הפזור. מה שאין כן הצדיקים, הגם שכל אחד עובד" את "בוראו בסגנון אחר, מכל מקום כולם מכוונים לדבר אחד - לאביהם שבשמים, והם מתקבצים ומתאספים אחד לאחד, כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו ומהדר העבודה להשי"ת, שנותן בו כח ושכל לעובדו, ולכן לא יתגאה על חבירו והם בעולם היושר ומתיחדים זה עם זה."

("עבודת ישראל". פרשת שלח)

זה קטע מאוד חשוב כי אנחנו צריכים לדעת שמה שקיבלנו מלמעלה זו תחילת דרכנו הרוחנית. אז בואו נאחד את המאמצים שלנו ונשתדל לגלות במשך היום שעלינו להיות כאיש אחד בלב אחד. בזה בעצם צריכים להתאחד.

(סוף השיעור)