שיעור בוקר 30.04.23- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 9.

כל מצב שאנחנו נמצאים בו, אנחנו צריכים להעמיד אותו כלפי משהו אחר, ולפי זה אנחנו מודדים, בודקים, נותנים לו משקל ומידה, ולכן אם אנחנו מדברים על לא לשמה, גם את זה צריכים להעמיד כנגד איזו הבנה בעלמא מה זה לשמה ואז להגיד שנמצאים בלא לשמה. זאת אומרת זה עניין גדול, שאיכשהו אנחנו מבינים את היחס ביניהם.

ולכן כמה שאנחנו מעריכים את הלשמה, גם הלא לשמה הוא חשוב מאוד, כי אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בדרכנו ללשמה ועדיין חסרה לנו איזו תכונה חשובה ואנחנו נמצאים במאמצים להשיג את זה.

לכן להגדיר משהו שהוא לא לשמה, זה לא שאנחנו אומרים שכך אנחנו נמצאים, גם כל העולם לא נמצא בלא לשמה, הוא נמצא בהבחנה גשמית, בהמית.

מה שאין כן לא לשמה, זה כשאנחנו מבינים כמה אנחנו עדיין לא בלא לשמה וצריכים לעשות מאמצים יותר או פחות, שאנחנו מבינים שמגיע לנו לבצע כדי להגיע ללשמה.

לכן לא לשמה זה כמו שאנחנו עושים משהו ומודדים מה שעושים ויכולים איכשהו להגיד כמה אנחנו עוד טועים כדי להגיע ללשמה, ומה עוד חסר לנו.

לכן לא לשמה זה גם דבר לא פשוט, ואנחנו צריכים להשתדל כל הזמן לאחוז בו וממנו כבר להתקרב ללשמה. זאת אומרת, להתנתק מהתפיסה הבהמית, גשמית ולהתקרב למצב שאנחנו כל הזמן רוצים לתאר את עצמנו נמצאים בדרך ללשמה ואז לאט לאט נשיג את המצב שלא לשמה.

קריין: אז אנחנו בקטע מס' 9.

"נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך חשוב בעיניו." זאת אומרת הוא מחלק, שלשמה מגיע מהבורא ולא לשמה לא מגיע מהבורא. וזו הטעות שלו בינתיים, כי שניהם מגיעים מהבורא.

"אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו" [...] שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. כי מה שהאדם מצייר לעצמו, שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, זה רק מטעם, שעוד אין לו הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, והוא משמש את המלך.

לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה." 

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתלבש "בלבוש של לא לשמה"?

אין כוח אחר חוץ מהבורא שפועל ולכן באיזה מצב שאנחנו נמצאים, הבורא הוא הקובע את המצב ומלווה אותנו דרך כל המצבים וכך אנחנו ממשיכים קדימה. ולכן אומנם נראה לנו שהבורא לא נמצא במעשים שלנו, בהרגשה שלנו, אבל לא כך הוא. אלא תמיד אנחנו נמצאים בשליטת הבורא וצריכים תמיד לעשות מאמץ כדי להשיג אותו בסופו של דבר, ובזה אנחנו נעשה לו נחת רוח.

שאלה: אמרת קודם שאת הלשמה והמגע עם הבורא האדם נוטה לשייך לבורא, אבל בלא לשמה הוא עושה טעות ולא משייך לבורא. מה הכוונה בטעות הזאת?

אנחנו צריכים לקיים כל הזמן קשר עם הבורא בכל מצב שאנחנו נמצאים. אז במצב שלא לשמה אנחנו לא מרגישים את הבורא ולא קשורים אליו כביכול, אבל צריכים לעשות מאמצים כדי להתקרב ולגלות שאין עוד מלבדו. מה שלא כך בלשמה, אז אנחנו כבר מגלים אותו ומשייכים את עצמנו אליו באיזו מידה, וכך מרחיבים יותר ויותר את הקשר בינינו.

תלמיד: איך אני יכול לבדוק את עצמי בלא לשמה שאני לא עושה את הטעות הזאת ואני משייך את הדברים לבורא? מה המדד?

דרך הקבוצה. ככל שאתה מקושר עם החברים ואתם מגלים את עצמכם במגע ביניכם ועם הבורא, זה נקרא הכיוון הנכון של מאמצים שלכם, ובסופו של דבר תגיעו ללשמה.

שאלה: במילים אחרות, כל העולם מבצע את מצוות הבורא כשהבורא מלובש בפרעה.

נגיד שכך.

תלמיד: ובלא לשמה יש לנו איזושהי מטרה, אבל בכל מקרה פרעה שולט בנו.

כן.

תלמיד: לפי הקטע אני מבין שיש שני מצבים של לא לשמה. אחד שלא מודע לעצמו ואחד שמודע לעצמו.

לא, אנחנו מדברים כלפי האדם. אם האדם קובע לפי התכונות שלו, התפיסה שלו שהוא נמצא בלא לשמה, אז זה לא לשמה, ובמידת מה הוא עדיין לא יכול להדביק את עצמו לבורא.

תלמיד: אם הוא מודע לכך שזה שלא לשמה, אז מובלע בכך שהוא יודע שיש גם לשמה?

לא. לא כך הוא.

תלמיד: אז איך?

אדם משתוקק להגיע ללשמה, לדבקות בבורא ומרגיש שהוא לא נמצא בדבקות כמו שהיה רוצה להשיג, ולכן המצב הזה נקרא שלא לשמה. הוא עדיין מרגיש שהרצון לקבל שלו שולט עליו ומכוון אותו.

תלמיד: בקטע כתוב, " שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה." כלומר הוא לא מודע לכך שיש רמה מעבר. או שאני מפספס כאן משהו?

שיהיה בינתיים כך.

שאלה: מה זה אומר שאדם מעריך את פעולותיו בלא לשמה?

שהוא שוקל את הפעולות שלו בלא לשמה, ומבין שגם הן מגיעות מהבורא כדי לקרב אותו ללשמה. זה נקרא שמעריך אותם, וזו הדרך מלא לשמה ללשמה.

שאלה: לשמה מראה שהאדם מסתכל על עצמו ומגלה שהוא בלא לשמה. אז איך אפשר לקבל את המראה הזאת שתהיה יותר מלוטשת?

על ידי חיבור עם החברים. ככל שהוא מחובר איתם אז יש לו יותר כלי של לשמה.

שאלה: אפשר לומר שלא לשמה זה אהבת חברים ולשמה זה אהבת הבורא?

לא, זה לא כך.

שאלה: האם המצבים של לשמה ולא לשמה ממשיכים להתקיים ברוחניות, בהתאם לבירור, בהתאם למסך שאדם מקיים?

כן אפשר להגיד שזה בערך כך.

שאלה: איך אדם יכול לדעת שהגיע ללשמה? מה מרגישים אנשים שהגיעו ללשמה?

כשהוא יגיע, הוא יראה שזה לשמה. כי הגילוי הזה בעצמו, יראה לו כמה הוא נמצא כבר במצב האמת.

שאלה: האם המעשים שלנו, שאנחנו משייכים לעצמנו, נקראים לא לשמה?

לא. לא לשמה זה לא פשוט, זה כשאני מתכוון ללשמה ועדיין אני נמצא באיזו סטייה מכך.

שאלה: האם ברוחניות שני המצבים לשמה ושלא לשמה מתקיימים באדם במקביל בהתאם למסך שיכול לקיים?

לא, אדם יכול להיות במצב אחד, או בלא לשמה או בלשמה.

שאלה: מה קובע את טיב החיבור בין החברים?

מידת הקשר ביניהם.

שאלה: אנחנו לומדים מאהבת הבריות לאהבת ה'. האם על היחס הזה אפשר להגיד שמי שמקיים את מצוות העשירייה יוכל להרגיש את מצוות השם?

כן ודאי שהכול מתגלה בתוך העשירייה. מידת הקשר בעשירייה היא בעצם מידת השגת העולם העליון.

תלמיד: ומה זה אומר שהוא מקיים את מצוות העשירייה?

חיבור בלב אחד, אנחנו מרגישים בכך כשאנחנו מתעלים למעלה מהתפיסה האגואיסטית ונכנסים לחיבור בינינו. ביטול האגו בינינו ותפיסת המציאות ברצון אחד, בכלי אחד, בהתכללות אחת, זו כבר רוחניות.

תלמיד: כלומר, כשאני מגיע לחיבור עם העשירייה בין אם זו פעולה יזומה שלי או פעולת העשירייה שהיא פעולת חיבור, מה אני רוצה להרגיש בתוך הפעולה הזו?

כוח אחד שמטפל בכם, מכוון אתכם, אתם רוצים לגלות אותו.

תלמיד: והכוח הפועל, זה מצוות השם?

הכוח הפועל בכם בזמן שאתם מחוברים, הוא הבורא בעצמו.

תלמיד: אנחנו נוהגים לקרוא למצווה גם "תיקון", זה קשור?

מצווה נכללת מהמצבים שלנו, מהרצונות, החיבורים, התפילות, עד שאנחנו מגיעים לרצון המשותף שלנו ובו מתגלה הכוח העליון.

שאלה: מה אדם צריך להדגיש בתוכו, כמה אין לו מספיק דביקות, מסירות, או כמה הוא מודה על מה שיש?

קודם כל להודות על מה שיש, כי בזה הוא מציין את הקרבה לבורא. אחרי כן, עוד חיסרון, כמה הוא רוצה עוד להתקרב אליו.

שאלה: למה בסוף הקטע הוא מודה לבורא שהוא התלבש בלבוש שלא לשמה?

כי האמצעי להגיע ללשמה הוא העזרה, ולכן הבורא עשה את המדרגה הזאת, עיצב אותה כך שאנחנו נוכל דרכה להגיע ללשמה, אחרת לא היינו יכולים לקפוץ ללשמה מיד.

כשאנחנו בלא לשמה, אנחנו מרגישים במקצת הארה מלשמה והעיקר זה לא לשמה, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים באמצע ויכולים מתוך זה לברר מה יש לנו ומה חסר לנו, על מה להתפלל וכך אנחנו מתקרבים. כלומר, נותנים לנו כלים על מנת שנשיג את זה, לכן אנחנו צריכים להעריך את הלא לשמה.

תלמיד: כשאני מסתכל על החברים ומנסה לחשוב בהסתכלות פנימית על המילים "חיבור בינינו", אני מרגיש שיש כעין תקרת זכוכית שאני לא יכול לפרוץ. אני כבר מכיר אותם, עברנו כל מיני חוויות ביחד ועכשיו אומרים עוד פעם להתחבר בינינו, אבל כבר התחברנו, אין לאן עוד לקפוץ. איך כל פעם להסתכל על זה שיש עוד הרבה מה לעשות ולגלות חיבור בינינו?

אתה צריך להשתדל להרגיש את הקיר הזה שנמצא ביניכם ואיך אתה בכל זאת לא עוזב אותו, משתדל לבטל אותו כל פעם יותר וכך באיסוף כל המאמצים, אתה בסופו של דבר תגרום שהקיר, הגבול הזה, יעלם. ככל שאתם נכללים יותר בלב אחד, תתחיל להרגיש את הרוחניות.

תלמיד: איך אני ממוסס את הקיר הזה? כי הקיר כבר קיים.

הוא קיים מראש.

תלמיד: אז נניח אני ניגש לחבר, אני מכיר אותו, כבר דיברתי איתו על חשיבות המטרה, דיברתי איתו על החיבור בינינו, קראנו מאמרים, היינו בכנסים, היינו בישיבות חברים, עשינו לחיים. הוא פה, לידי. עכשיו, מה אני יכול היום לעשות כדי עוד יותר להתחבר למישהו שאני כבר כל כך מכיר?

זה תלוי בפתיחת הלב, ועל זה צריכים לפנות לבורא ולבקש. זה לא שאתם יכולים לעשות את זה לבד, ואין כאן מישהו מצטיין, אלא למי שהבורא עוזר יותר, הוא המצטיין. ולמה הבורא עוזר למישהו יותר ולמישהו פחות? זה תלוי בכמה נתונים, בכמה שהנקודה שבלב שלו יותר גדולה, בכמה שהוא יותר מתפלל, בכמה שיש לו איזה תנאים. אז צריכים להשתדל להגיע ממש למצב שהקשר בינינו יתגלה.

תלמיד: למה הבורא נותן כזה טעם של עפר במילים "חיבור בינינו"?

זה מפני שאנחנו מגלים עד כמה הטבע שלנו הוא נגד החיבור, ההפך מהחיבור, וזה בעצם כל החיים שלנו. כל אחד רוצה לחיות לבד, בפני עצמו ללא קשר עם האחרים. לנצל את אחרים זה משהו אחר, אבל לא להיות בקשר, וזו התוצאה מהתנאים שעוצבו בתחילת הבריאה.

הוא עשה את זה בהחלט בצורה נכונה כדי שאנחנו כנבראים נוכל להרגיש תופעה רק מהתופעה שכנגדה. לכן אנחנו צריכים להכיר עד כמה אנו רחוקים זה מזה, מנותקים זה מזה, ומתוך זה כשנתחיל להתקרב נוכל למדוד את הקרבה בינינו, וכך למצוא את הקשר בינינו, ועם הבורא. כי הבורא זו מידת הקשר, מידת הקרבה, מידת ההשלמה הדדית שתהיה בינינו תקרא בורא.

שאלה: אז איך מודדים את הקשר בינינו?

ככל שהלב שלך מוכן לעזוב את מה שעליו הוא דואג, ולדאוג למה שחברך דואג.

תלמיד: אתמול היה לנו מפגש עשירייה, ניסינו ללכת עם כיוון ההתוועדות שדברנו, כל חבר ניסה להביא את הלב שלו לחברים, ודיברנו על חשיבות המטרה. איך בסוף המפגש אנחנו יכולים למדוד אם עשינו עוד צעד קדימה בקשר בינינו? בעבר היו לנו מפגשים שהיו בעינינו יותר חזקים, יותר משמעותיים. איך אפשר למדוד שאנחנו מתקדמים קדימה בקשר בינינו בעוד צעד?

אני לא חושב שאנחנו יכולים בדיוק למדוד את זה, כי למדוד זה נקרא להיות בשני מצבים הפוכים, גם נתק, וגם חיבור, ובינתיים אין לנו לא נתק, ולא חיבור, ולכן אנחנו פשוט רוצים לבצע את כל מה שניתן כדי להתקרב ללשמה.

שאלה: בפרקטיקה של היום יום, איך אפשר לחיות בעולם בלי להיות כל כך מושפעים מהשקר של העולם, ולהצליח לשמור על הכוונה שלנו לכיוון לשמה בצורה חזקה?

אנחנו מקבלים מהעולם את כל השקר שיש בו, וזה נמצא בנו. בנוסף לזה אנחנו שייכים להארה העליונה שמאירה עלינו, ומחזיקה אותנו במקצת למעלה מהעולם הזה, כדי שתהיה לנו הבחנה במשהו בין העולם הרוחני, ועולם הזה.

וכאן אנחנו צריכים להוסיף את היגיעה שלנו כדי להגדיל את הקשר בינינו, למרות כוחות דפרודא, כוחות הפירוד, וכך אנחנו צריכים להמשיך במאמץ עוד ועוד להתקרב זה אל זה עד שנגיע לחיבור האמיתי הראשון.

שאלה: על מה בדיוק אני מתפלל בלשמה?

אני מתפלל על להיות בקשר עם החברים, ושבתוך הקשר הזה אנחנו נגלה את הכוח העליון שמאחד אותנו, ובמצב הזה אנחנו רוצים לגלות נחת רוח לו, שאנחנו רוצים להביא לו נחת רוח מתוך החיבור בינינו, ומבינינו עמו, עם הבורא. יותר מזה לא צריכים.

שאלה: הרוח הזאת שיש בעשירייה, המציאות הזאת שכל פעם כשאנחנו נפגשים מקרבת בינינו, משחקת איתנו, ומצד שני הכוח הזה כל הזמן גם מרחיק בינינו, ויוצא שבעצם אנחנו מתנדנדים ככה בתוך העשירייה, והכוח עושה איתנו מה שהוא רוצה. האם אין עבודה שאפשר לעשות מול הכוח הזה, זו רק עבודה לעזור לחבר שלידך?

טוב, אנחנו בעיקר צריכים לעבוד עם החברים. לדבר בינינו, להתחבר בינינו בצורה כזאת שנרגיש את עצמנו ממש קיימים זה בתוך זה כולנו יחד. ואז במידה שכך אנו מתקדמים לחיבור, אנחנו נתחיל להרגיש את הכוח העליון שקיים בתוכנו.

הרגישות שלנו תעלה, ונתחיל להרגיש שכך אנחנו יכולים לאתר אותו בינינו. זה מה שצריכים לעשות. אז ודאי שזה נמצא בידינו. החברים נמצאים לידי, כל התנאים בניתוק בינינו נמצאים בינינו, אנחנו צריכים רק להשתדל להתחבר, וכמה שיותר להגיע במאמצים שלנו ללב האחד.

שאלה: אנחנו חיים בשני מצבים, לא לשמה, ולשמה, והתפילה מתפתחת ממצב הלא לשמה. האם התפילה נולדת מתוך המצב הלא לשמה?

כן, ודאי. העיקר בשבילנו בכל מצב ומצב שאנו נמצאים זה להגיע לבקשה משותפת מבינינו כלפי הבורא. זו צריכה להיות המטרה העיקרית שלנו. במקום שאנחנו מגיעים ל"כאיש אחד בלב אחד" בפעולה, בכוונה, ובפנייה לבורא.

שאלה: בחלק מאירועי החיבור שלנו אנו מגיעים למצב שבו אנו מרגישים שהאור מאיר וגורם לנו להרגיש בתוכנו את הזבל שלנו, את הריחוק, את השנאה שלנו. האם מצב כזה יכול להיקרא לא לשמה?

עוד לא, כשאני מזהה את עצמי כנמצא במצב האגואיסטי בלבד, זה עוד לא לשמה. כי לא לשמה נמדד כלפי לשמה, כשאני משתוקק אליו.

שאלה: בכל פעם שאני מנסה להיכנס למצב לשמה אני מגלה יותר ויותר שאני תחת השפעת האגו. איך אפשר להתגבר על האגו, ולעבוד למען החברים?

איך? דיברנו על זה הרבה פעמים. פשוט להבין שאין לנו שום אפשרות להתקדם מדרגת החי לדרגת האדם אם אנחנו לא מתחברים. אז אנחנו חייבים להתחבר, וכך להתקדם יותר ויותר בחיבור, אין שום אמצעי אחר.

שאלה: כתוב בקטע שאם אני מאמין ש"אין עוד מלבדו" אני צריך להחשיב את המעשה. מה זה אומר להחשיב את המעשה?

שאני באמת עושה את הפעולות מתוך שאני אוחז באין עוד מלבדו.

תלמיד: זאת אומרת הכול בכוונה, אני צריך לכוון כל הזמן, ולא משנה איזו פעולה, לבורא?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו מגיעים לכזה חיבור בינינו שמרגישים בו את המגע הראשון עם הבורא. ומרגישים בחיבור הזה שאנחנו משפיעים לבורא, שרוצים להשפיע לו. מה זה אומר שמתוך החיבור בינינו אנחנו מרגישים שמשפיעים לבורא?

אנחנו מגיעים בחיבור בינינו להרגשה שנקודת הקשר המרכזית בינינו זו בעצם הנקודה שבה נמצא הבורא. וסביב הנקודה הזאת אנחנו מתלכדים, מתחברים, וכך מתחילים לאחוז בו, להרגיש אותו, לתפוס אותו.

תלמיד: אמרת שאנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו משפיעים לו או רוצים להשפיע לנקודה המרכזית הזו. איך זה קורה שאנחנו משפיעים על הנקודה המרכזית הזו?

אתה רוצה להעביר אליה את הרגשות שלך, את הנטיות שלך.

תלמיד: מה היא הנקודה המרכזית?

נקודת הקשר בינינו, בין הלבבות שלנו ולבורא.

שאלה: לא ברור אם ככה, מה ההבדל בין מה שתיארנו עכשיו, שהבורא מורגש בנקודה המרכזית של הקשר בינינו, לבין זה שהוא כותב בקטע ש"הבורא מתלבש בלבוש של לא לשמה"? איך יכול להיות שהוא מתלבש בלא לשמה?

למה לא?

תלמיד: כי אז מה ההבדל בין לא לשמה ל-לשמה?

זה תלוי באיכות הקשר בינינו, לא במשהו מבחוץ, אלא במשהו פנימי בינינו.

תלמיד: זה לא ברור, מה ההבדל באיכות?

אם עדיין יש בינינו כל מיני חשבונות אגואיסטיים, בין המצבים הנכונים, המתוקנים אז אנחנו עדיין נמצאים בלא לשמה. ולכן אנחנו צריכים לעלות הלאה לדרגות יותר גבוהות כך שכל הכוונות, הפעולות, והמחשבות יהיו מכוונות דרך חברים רק לבורא.

תלמיד: ויכול להיות, כשיש לנו את החשבונות האגואיסטיים האלה, אז הבורא מתלבש בתוך הקשר הזה?

כן, ודאי.

תלמיד: איך אנחנו יכולים מנקודה כזאת, כשבכל זאת מרגישים קשר עם הבורא, וזה עדיין קיים בינינו קשר אגואיסטי, איך מפה אנחנו מתקדמים ל-לשמה?

על ידי תפילה.

תלמיד: על מה יכולה להיות התפילה אם הבורא מגולה?

אם הבורא מגולה, זה אומר שאנחנו כבר נמצאים בקשר עימו ואין בינינו שום גבול.

תלמיד: אבל הוא כותב שזה יכול להיות בלא לשמה.

אם זה בלא לשמה, אז הבורא לא מגולה.

תלמיד: אז מה זה נקרא שהוא מתלבש בלא לשמה?

הבורא מתלבש בלא לשמה, אבל לא שאנחנו מגלים את זה, אלא אנחנו מקבלים את זה, אבל לא שהוא מגולה, בלא לשמה הבורא לא יכול להתגלות. זה שכבודו מלא עולם, זה ברור, אבל זה לא שאנחנו מגלים אותו.

קריין: קטע מספר 10.

"בזמן התגלות אור ה', זאת אומרת בזמן שהקדוש ברוך הוא מאיר לאדם, ונותן לו התעוררות בתורה ועבודה, אז אין מקום לבחירה, כי התענוג מכריח האדם להיות עוסק בדבר שהוא מרגיש בו תענוג. ומשום זה אין בזמן ההוא מקום לבחירה.

וממילא אז אין הוא מחויב להיות מאמין בה' עד כדי כך, ולהגיד שבלי אמונה לא יעשה את הדבר, כי המחייב להדבר, יש לו כבר גורם אחר שהוא התענוג. וזה נקרא שלא לשמה, מטעם שלא האמונה היא הגורם לאותו מעשה, אלא התענוג, הוא הקובע אצלו והוא המניע אותו לפעול להרבות במעשים טובים.

לכן הגם בזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לו התעוררות גדולה לתורה ועבודה, אבל מזה אין הוא יכול להתעלות במדרגה של אמת. כי "אמת קְנֵה", שצריכין לקנות את מדרגת האמת. ורק על ידי יגיעה בקבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה זוכים לעלות במדרגת האמת, בכל פעם למדרגה יותר גדולה." 

(הרב"ש. 32. "גדלותו של האדם היא לפי עבודתו")

שאלה: מה זאת אומרת, "יגיעה בקבלת עול מלכות שמים"?

יגיעה זה משהו שהאדם עושה נגד הרצון שלו לכיוון החיבור עם החברים ודרכם עם הבורא.

תלמיד: מהי "יגיעה בקבלת עול מלכות שמים"?

"קבלת עול מלכות שמים" זו המטרה, היגיעה לקבלת עול מלכות שמים. שהאדם מוכן לקבל את כל התנאים שהבורא מייצג לפניו כדי לקיים את רצון העליון.

שאלה: כתוב "על ידי יגיעה בקבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה זוכים לעלות", מה זה בחירה?

שהוא בוחר לקבל עול מלכות שמים על עצמו.

תלמיד: זו פעולה פנימית או חיצונית?

אני לא יודע מה זו פעולה פנימית או חיצונית, זאת פעולה שהאדם חייב לעשות.

שאלה: כתוב, "על ידי יגיעה בקבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה", במה האדם משוחרר מהעליון?

על ידי היגיעה הוא מגיע למצב שיש לפניו הזדמנות לקבל עול מלכות שמים על עצמו.

תלמיד: הוא משוחרר מההשפעה של העליון? כי קודם הוא דיבר על מצב שהבורא מעורר אותו וכאן אומר שהוא מקבל קבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה.

כן.

תלמיד: כתוב, רק כאשר יש לו בחירה הוא יכול לקנות את מדרגת האמת. אבל כשיש התעוררות מלמעלה הוא לא יכול כי הוא נתון בתוך התענוג, אז מהי הבחירה, בין מה לבין מה יש בחירה?

"בזמן התגלות אור ה', זאת אומרת בזמן שהקדוש ברוך הוא מאיר לאדם, ונותן לו התעוררות בתורה ועבודה, אז אין מקום לבחירה," כי הוא קיבל כבר התעוררות. בחירה היא מתי שהוא צריך לעשות נגד הרצון. "כי התענוג מכריח האדם להיות עוסק בדבר שהוא מרגיש בו תענוג. ומשום זה אין בזמן ההוא מקום לבחירה." מה שמעניין וטוב ומתוק לנו, אנחנו לא צריכים לזה בחירה, אנחנו נמשכים בעצמנו לזה.

"וממילא אז אין הוא מחויב להיות מאמין בה' עד כדי כך, ולהגיד שבלי אמונה לא יעשה את הדבר," למה? כי המחייב להדבר, יש לו כבר גורם אחר שהוא התענוג. וזה נקרא שלא לשמה, מטעם שלא האמונה היא הגורם לאותו מעשה, אלא התענוג, הוא הקובע אצלו והוא המניע אותו לפעול להרבות במעשים טובים." זאת אומרת התענוג הוא הקובע.

"לכן הגם בזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לו התעוררות גדולה לתורה ועבודה, אבל מזה אין הוא יכול להתעלות במדרגה של אמת. כי "אמת קְנֵה", שצריכין לקנות את מדרגת האמת. ורק על ידי יגיעה בקבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה זוכים לעלות במדרגת האמת, בכל פעם למדרגה יותר גדולה."

זאת אומרת, אם יש לי התנגדות גדולה ואין לי ברירה, אני לא יכול לעלות לעשות פעולות השפעה. אז מה אני עושה אם אני לא מסוגל? אני פונה לבורא, אני מבקש ממנו ואז מקבל עזרה ועולה לדרגת לשמה. זה מה שכתוב.

שאלה: אני מבין מהקטע, שכשהבורא מאיר לאדם ונותן לו התעוררות זה לא טוב.

מה זה לא טוב או טוב, אלה שלבי ההתקדמות, שלבי העלייה בסולם.

תלמיד: למה זה צריך להיות כך, למה מצד אחד האדם צריך לעבוד בהסתרה בלי גילוי הבורא, וכדי שיהיה לו מקום בחירה עליו להכריע ביגיעה, ומצד האחר פתאום הבורא מאיר לו ונותן לו תענוגים והתעוררות?

הוא קונה בזה כלים חדשים וכך הוא עולה בסולם.

תלמיד: איזה תענוג או התעוררות היא לגיטימית בעבודה?

שאני משפיע נחת רוח לבורא, אבל אני לא רוצה להרגיש את התענוג שאני משפיע לו.

תלמיד: אבל אני צריך לקבל חומר דלק ממשהו, בסדר ישיבת התועדות, כתוב שחיוב גדול ליהנות ממעשה השפעה וזה מהחשיבות של העבודה וכן הלאה, אז כן צריכה להיות לאדם התעוררות שנותנת לו חומר דלק דלהשפיע.

התעוררות בזה שאני המשפיע.

תלמיד: וזה לא נקרא שהבורא מאיר לו?

מאיר לו אור החסדים, מאיר לו כוח עליון שהאדם מסוגל לעשות מעשה השפעה.

תלמיד: אז כביכול רק על אור שנכנס לכלי דקבלה זה לא טוב לו, אבל כל מה שקשור לחסדים זה כן להשתוקק?

ודאי.

שאלה: מה זה נקרא לקנות מדרגת האמת, האם זה כמו לקנות חבר לקנות מדרגת אמת?

נגיד שזה דומה לכך.

שאני מוכן לשלם, לתת יגיעה כדי לקנות את מה שחשוב לי.

תלמיד: אז אני צריך להתייגע דרך החברים כדי להתקשר עימם ודרך זה אני קונה את מדרגת האמת?

כן, ודאי שזה כך.

שאלה: כתוב שרק אמונה יכולה להוציא אותו מהתענוג, זאת אומרת כדי שלא יהיה דרך התענוג הוא צריך לקבל אמונה או כפי שהוא כותב, "עול מלכות שמים", מאיפה אני מקבל את האמונה?

ודאי שמלמעלה, מאותו מקור, מהבורא הוא מקבל את כוח האמונה - כוח חסדים, שמתמלא בכוח הזה ואז הוא יכול לעבוד עם כל ההפרעות בדרך.

שאלה: איך הוא מבקש את זה? הוא צריך לזהות שזה חסר לו? אם הוא נמצא בתענוג איך הוא יכול לבקש אמונה?

הוא לא יבקש מפני שהוא נמצא בתענוג. אין כאן שאלה, זה סותר את זה.

קריין: קטע מספר 11.

"בפסוק "לא אמות כי אחיה". האדם בכדי להגיע להאמת, צריך שיהיה בהרגשה, שאם לא ישיג את האמת, הוא מרגיש את עצמו למת, כי רוצה לחיות. זאת אומרת, שהפסוק "לא אמות כי אחיה" נאמר על מי שרוצה להשיג את האמת.

וזה סוד "יונה בן אמִיתַי". יונה מלשון אונאה. בן מלשון מבין. שמבין, משום שתמיד מסתכל על מצבו, שבו הוא נמצא, ורואה שאונאה את עצמו ואינו הולך בדרך האמת. כי אמת נקרא להשפיע, היינו לשמה. והיפוך מזה אונאה ושקר, היינו רק לקבל, שהוא שלא לשמה. ועל ידי זה הוא זוכה אח"כ לבחינת "אמיתי", היינו להאמת."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ח. "לא אמות כי אחיה")

שאלה: מה זה אומר "אמת נקרא להשפיע"?

כי זאת תכונת הבורא ולכן זה נקרא "אמת".

שאלה: מה מיוחד בשאלות ותשובות שיש בהן ערך עליון לתיקון הנשמה?

יש בהן ערך עליון לתיקון הנשמה, לכן זה מיוחד.

קריין: קטע 12.

"ענין "נקיות" הכוונה היא, שצריך להיות נקי, שלא תהיה שם תערובת של שקר, בזמן שרוצה ללכת בדרך של אמת, כי אמת נקראת "לשמה", כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י') וזה לשונו, "העובד מאהבה, עוסק בתורה ומצות, והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה"".

(הרב"ש. מאמר 18 "ענין המשטינים" 1985)

שאלה: "העובד מאהבה עושה האמת מפני שהוא האמת". מה זה העובד מאהבה?

שיש לו כבר אהבת ה' ובשבילו אמת זה הערך העליון, הוא נמצא בזה.

תלמיד: "עושה האמת מפני שהוא האמת".

כן. כי אהבה ואמת זה אותו דבר, זה כוח עליון, זה חוק עליון.

תלמיד: וזה עניין נקיות?

הוא נקי כי הוא הכל עושה מטעם אהבה. "ענין "נקיות" הכוונה היא, שצריך להיות נקי, שלא תהיה שם תערובת של שקר, בזמן שרוצה ללכת בדרך של אמת, כי אמת נקראת "לשמה", כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י') וזה לשונו, "העובד מאהבה, עוסק בתורה ומצות, והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה"".

תלמיד: אז מה מניע אותו?

מניע אותו שזאת אמת. אין צריכים חוץ מזה כלום. אמת זו הדרגה הכי גבוהה, זה שם הבורא.

שאלה: לשמה מה שקראנו שהוא בא לידי יגיעה זה כאילו הגירומין האלה שאדם צריך כל הזמן למצוא איפה עוד להוסיף, אם לא הוא לא יוכל להגיע ללשמה. נכון?

כן.

תלמיד: נראה שככל שהזמן עובר האדם מגיע לדרך, לומד לסדר את החיים שלו לפי הדרך ומסדר לעצמו איזו שיגרה לפי כל התנאים שהבורא סידר לו. ונראה שככל שהזמן עובר הגירומין האלה הולכים ומתמעטים, נראה שיותר מורכב למצוא מקום לאקסטרה יגיעה, ונראה שזה התנאי.

איזה תנאי?

תלמיד: התנאי ללשמה הוא הגירומין, הוא האקסטרה יגיעה שהאדם מוצא כל פעם.

נכון.

תלמיד: ומלהסתכל על התהליך נראה שככל שמתקדמים, המקומות האלה למצוא את האקסטרה יגיעה מתמעטים.

נכון.

תלמיד: אז מה עושים עם המשוואה הזאת?

מחפשים, מתפללים שהבורא ייתן עוד אפשרות לעבוד. זה סך הכל מה שיש לנו. אומרים שבגמר התיקון מתגלה צער גדול שאין כבר מה לעשות.

שאלה: בעניין הנקיות, שצריך להיות נקי, שלא תהייה שום תערובת של שקר, מה מאפיין את הנקיות? אדם הרי מרגיש את עצמו יותר ויותר מלוכלך ככל שמתקדם, יותר מגושם, יותר שפל, יותר ברצון לקבל.

כן, אבל בדרגות יותר גבוהות ולא בדרגות כמו שהיו לו קודם, הוא מרגיש את העדינות שבדבר.

שאלה: כן, אבל הוא לא מרגיש נקי, מתי אדם יכול להגיד "עכשיו אני עובד בנקיות", אם כל הזמן מרגיש את כל המטען של הרצון לקבל המלוכלך שהוא סוחב איתו? ויצרו של אדם גדול ממנו וכן הלאה, זאת אומרת מה מאפיין את הנקיות, מתי אדם יכול להגיד עכשיו אני עובד בנקיות? זה עניין של בחירה?

הוא כל הזמן עובד בנקיות, אבל לא מגיע לנקיות עצמה. זה עניין אינסופי.

תלמיד: אז מה זאת הנקיות שכבר נקראת לשמה?

מה שהוא מנקה מעצמו, הופך להיות ללשמה. שבזה הוא דבוק בבורא במשהו.

תלמיד: מה שהוא מנקה מעצמו הופך להיות לשמה?

כן ודאי. אלה כל התיקונים.

שאלה: זאת אומרת אדם צריך לגלות בדרך שהרצון לקבל שלו כל הזמן משקר לו ולבקש להיות נקי מזה, הוא לא יודע למה הוא הולך אבל הוא יודע מה הוא לא רוצה?

כן ודאי.

תלמיד: ואז זה נקרא כבר נקיות שהוא מבין איפה כל השקרים שמובילים אותו?

מה שמתגלה בו מהשקרים, מהלכלוך הוא רוצה לנקות.

שאלה: בהמשך לזה, מה יותר רלוונטי לעבודה שלנו? כי בקטע 9 שפתחנו איתו את השיעור רב"ש אומר שאדם דווקא צריך לשייך את הכול בכל זאת לכך שהבורא הוא המחייב, ובשאר הקטעים או ברוב הקטעים, אנחנו רואים שהעבודה היא דווקא לזהות שהוא לא נמצא שם, זאת אומרת זו עבודה כאילו כנגד השלילה ובקטע 9 הוא אמר לא, האדם דווקא צריך לקבוע שהבורא מחייב אותו, דווקא על דרך החיוב.

אז מה הקושיה?

תלמיד: אז הקושיה היא מבחינה מעשית כשאנחנו רוצים להתקרב כדי לקבוע את לשמה, אנחנו עושים את המעשים שלא לשמה בחיבור בינינו, עכשיו אנחנו צריכים לקבוע שמה? הבורא מחייב אותנו או שאנחנו לא באמת נמצאים בחיבור לשמה ואנחנו לא באמת נקיים? הרבה הבחנות ביחד.

תמיד הבורא מחייב.

תלמיד: ואיפה נכנסים כל שאר הדברים שאדם רואה שהוא לא באמת נמצא בלשמה והוא עדיין בעל מנת לקבל והוא לא נקי?

אף על פי שהוא רואה את זה ככה, בכל זאת הבורא מסדר לו.

תלמיד: איך אפשר להחזיק את כל המערכת הזאת? למשל הרבה פעמים אנחנו מתמקדים בחיבור, עכשיו שמענו בקטע 9 שוב שאם הוא לא משייך את זה לבורא אז לא תהיה לו הודיה, והוא בכלל לא יהיה בכיוון ולא יהיה לו את העזרה הזאת מהבורא. ועכשיו אנחנו גם צריכים להוסיף את זה שלמרות שאנחנו עושים את כל זה אנחנו לא באמת נמצאים בזה, זה המון דברים. מה לעשות?

הכול לשייך לבורא וגם את עצמו, ולא יהיה לו קשה.

תלמיד: מה זאת אומרת לשייך הכול, גם את עצמו?

בדבקות ככל האפשר. תדביק את עצמך לבורא וזהו.

תלמיד: אבל מה זה אומר, איך אדם יכול להדביק את עצמו, רק דרך החיבור ורק דרך זה שהוא משייך את המעשים שלו לבורא?

כן, להגיע למסירות נפש ככל שהוא יכול לתאר לעצמו.

תלמיד: וכשהוא מגיע להבנה שהוא לא בזה, הפוך מזה?

להתפלל, לבקש ובכל זאת להשתדל להתקרב.

תלמיד: ואיך מצבים כאלה בכל זאת לשייך לבורא? שהוא כביכול כן עושה את ציווי ה'?

שהבורא עושה לו את כול התנאים האלו ומתוכם הוא יכול להגיע לבקשה.

תלמיד: וגם בזמן שהוא הפוך הוא בעצם נמצא בציווי ה'?

ודאי.

תלמיד: איך?

ודאי אלה התנאים שהבורא עושה לו, כדי שמהדברים האלה הוא יבקש דבקות.

תלמיד: אולי עכשיו באמת התבררה במקצת השאלה, כשהאדם עושה פעולת חיבור מתאמץ, אז הוא איכשהו יכול להגיד "בסדר, זה הבורא נותן לי עכשיו, גם את ההתנגדות וגם את האפשרות לעשות איזו פעולת חיבור ואני רוצה לשייך את זה לבורא".

כן.

תלמיד: אבל כשאדם לא נמצא באותה פעולה של התגברות, של איזה מעשה, של איזו תפילה, מחשבה על החברים וכן הלאה, איך הוא יכול את המעשים האלה לשייך לבורא כשהוא עדיין לא עושה צעד מעצמו?

אז הוא לא יכול.

תלמיד: אז מה לעשות במצבים האלו?

אין מה לעשות, להמשיך עוד קצת ועוד קצת ובכל זאת יתקרב למצב שהוא יראה שכל המצבים האלה באים מהבורא.

תלמיד: ומה נקודת ההתחלה כדי לצאת מהמצב הזה שהוא לא משייך אותו לבורא?

קשר עם החברה, שהחברים יכוונו אותו להבין שזה בא מהבורא.

תלמיד: ואז? מה הצעד הבא?

ואז כשהוא מרגיש, מבין במשהו שזה מגיע מהבורא, הוא יחזק את הקשר שלו עם הבורא וכך ייצא מהמצב.

(סוף השיעור)