שיעור בוקר 13.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - פסח, קטע 166, כותרת: טענות משה לבורא.

הנושא הוא מאוד מיוחד, אנחנו ממש נוגעים במערכת עליונה, כי משה, הנקודה שבלב באדם, מרכז הנשמה שלו נוגעת בבורא, וגם כתוב איך אנחנו יכולים להתחיל לגלות את הקשר ביניהם. לכן הנושא הוא מאוד חשוב.

הוא מתחיל מטענות, כי הבורא הוא כוח להשפיע, נקודת משה היא גם כוח להשפיע אבל נמצאת בהסתר בתוך הרצון לקבל שלנו, ואז יש כאן מפגש בין הנברא לבורא, בין הרצון לקבל לרצון להשפיע. וודאי שמתוך כך שהם מנוגדים אנחנו מדברים על טענות, על ההתנגשות, על חוסר הבנה, על כל מיני בירורים שביניהם. אלו דברים מאוד חשובים כי מזה מתחיל להיות הקשר שלנו עם הבורא.

קריין: קטע 166, בכותרת: טענות משה לבורא.

טענות משה לבורא

"עם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

יש כאן פגישה בין האדם לבורא. איפה נראית ההתנגשות הזאת? כשאדם מתחיל להבין מה זה "לשם שמיים", מה זה "על מנת להשפיע". הוא עדיין לא מבין, הוא עדיין לא מרגיש זאת, אבל המגע הראשון בין שני העולמות, בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, בין כוח קבלה לכוח השפעה שמנוגדים זה לזה, כשאדם מתחיל להרגיש את נקודת הקשר ביניהם, כשיש מפגש ואפילו התקרבות ביניהם, מזה הוא מתחיל להיות כבר בהרגשת פיצול פנימי. הוא מתחיל להבין שמה שדורשים ממנו - לעבוד לשם שמיים - זה באמת נמצא בהתנגדות פנימית עמוקה וטבעית בו.

הוא מתחיל להבין שהאגו שלו, פרעה, וכוח ההשפעה שהוא יכול לתאר שזה תכונת הבורא, נמצאים לגמרי הפוכים זה מזה, ורק מהנקודה שהם נפרדים - כוח הקבלה וכוח ההשפעה, כוח הנברא וכוח הבורא - אז האדם מתחיל להרגיש שזה מה שמתחיל לגדול בו. הוא גם מתחיל להבין שגדילת הבורא בעיניו יכולה להיות רק על פני גדילת פרעה בהרגשת האדם, כלומר התגלות האגו והתגלות הבורא חייבים להיות במקביל, תלויים זה בזה וממש מיישמים זה את זה. זה נקרא שאין בורא ללא נברא. הנברא הוא הרצון לקבל, וככל שאדם מרגיש ומגלה שהוא כולו רצון לקבל, במידה הזאת הוא יכול לבנות, לתאר לעצמו מה נמצא נגדו שזה הבורא ועד כמה הם תלויים זה בזה.

לכן אומר רב"ש, "עם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים", ברגע שהם שמעו מהנקודה הפנימית שבהם, מהנקודה שבלב, והבינו והרגישו פעם ראשונה על מה מדובר בכלל, "התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע" הזה "שבאדם". "לזה אני לא מסכים, רק לא זה". ומרגע זה והלאה כבר יש הגברת, הגדלת האחד במקביל לאחר, פרעה ובורא, הרצון לקבל של האדם והרצון להשפיע שהוא יכול לתאר שנמצא במציאות והוא רוצה להגיע אליו.

שאלה: ההרגשה היא שמשה הוא ממש נפרד מהעם, מאותם רצונות ומחשבות שיש. איך הם יוכלו להיות מחוברים?

"העם" אלו כל הרצונות שיש בתוך האדם, "פרעה" אלו אותם הרצונות במימוש האגואיסטי, "משה" הוא הנקודה שעומדת להתממש בצורת דבקות בבורא. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים להשתדל לבאר בנו, להעמיד אותם זה כנגד זה, ואז מתוך ההבנה שלנו מה הן התכונות האלה בנו דרכן נתחיל לזהות את העולם הרוחני, את המציאות הרוחנית, את הכוחות הרוחניים, נראה איך הם מנהלים את המציאות שלנו, את העולם שלנו, ויהיה לנו ברור יותר באיזו מציאות אנחנו נמצאים.

כשאנחנו מסתכלים על ילדים רואים שיש להם עולם משלהם, הם משחקים, רצים, צועקים, יש את היחסים שביניהם, את הערכים שביניהם, אבל אנחנו מבינים שזה העולם שלהם שנמצא בתנאים מיוחדים והם לא רואים יותר. אנחנו מתחילים לראות שכך חיינו עד כה, ומעכשיו והלאה יש לנו אפשרות להיות גדולים יותר במידה שנגדיל את משה כנגד פרעה, ואז יהיו לנו את שתי הדמויות האלה שכל פעם יגדלו יחד.

וודאי שאנחנו לא צריכים לדאוג לגדלות פרעה, הוא יגדל, לזה הבורא ידאג, אבל גדלות כוח ההשפעה, החיבור, לזה אנחנו צריכים לדאוג. זה מתגלה אצלנו כעבודה לשם שמיים, זאת אומרת עבודת השפעה.

קריין: קטע מס' 167.

"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם.

מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה."

(הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")

האדם החי בעולם הזה, הכול קיים לפניו לפי שכלו ותכונותיו. הוא נקשר לעולם הזה, לכל הדומם הצומח החי והמדבר שיש לפניו, וכך בונה את חייו ומשתדל לקיים את עצמו במסגרת המתגלה לו, הוא לא מרגיש שום בעיה מכל האנשים האחרים שגם נמצאים באותן בעיות ופתרונן. אלה החיים. אבל אם אדם נמצא באיזה דחף פנימי לגלות בשביל מה הוא חי, ה"בשביל מה" כבר לא נמצא במסגרת החיים שלנו בהם אנחנו מקיימים את עצמנו, זה כבר למעלה מהקיום שלנו. עבור מה החיים נמשכים, לאן הם צריכים להביא אותי, אלה שאלות שכבר לא בדיוק נמצאות במסגרת בה אני עכשיו מגלה את עצמי ואת כולם. אז האדם נמצא כבר בשאלה.

וכאן אנחנו צריכים לדמיין את עצמנו כילדים קטנים המשחקים, רצים, צועקים, יש להם חיים בגובה ותפיסה שלהם. הם עוד לא מבינים באיזה עולם אנחנו חיים, שצריך לעבוד, להרוויח כסף, לקנות מזון, לבוא הביתה, לכבס, להלביש את כולם, להכין את הכול. זאת אומרת, קודם כל לשרת אפילו את החיים שלנו. הילדים הקטנים לא מבינים זאת, זה למעלה מההשגה שלהם. ועלינו מוטל למעלה מזה, לגדול עד להבנת מהות החיים, שהיא למעלה משכלנו, אז מה עושים? לכן כמו שילדים גדלים בחברה שלהם ולאט לאט כל אחד לומד מהאחר ומהיחס ביניהם, בעיקר הם לומדים מההתקשרויות ביניהם וכך הופכים להיות גדולים, כך אנחנו צריכים להבין ש"או חברותא או מיתותא". אנחנו צריכים להתקשר בינינו, ומסוגי ההתקשרות שנגלה נבין גם מערכות יותר עליונות מהרצון האישי של כל אחד ואחד, ואז נעלה מהדרגה האינדיבידואלית לדרגה הקולקטיבית. וכך נתחיל להבין יותר את מערכות הקשר בינינו, כי מתוך המערכות האלה נוכל לעלות ולהבין מי מחייה את אותן, מי סידר לנו אותן בצורה כזאת, וכך לאט לאט בהדרגה נכיר את הבורא.

במה זה תלוי? זה תלוי בכמה נרצה להתקשר לחברים ובמידת הקשר איתם נעורר אור מקיף, כי האור המקיף הפועל סביבנו הוא כבר כוח הבורא. ואז נתחיל לגדול לא מתוך הקשר בינינו בלבד, אלא מההתקשרות שלנו עם מה שמעלינו, עם האור המקיף. ולכן כשמשה אומר, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". הכוונה נעשה יותר גרוע, מפני שאני כבר מדבר על משהו יותר כולל שקושר אותנו יחד, נמצא בדרגה עליונה מזו שכולנו תופסים בדרך כלל. "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך," בפנייה לאגו שלנו ממצב יותר גבוה, מהכוח המחבר את כולם, "הרע לעם הזה". למה הרע? כי העם נמצא בשבירה, כל אחד דואג לעצמו, מסדר את החיים שלו כלפי האחרים במערכות קשר אגואיסטיות, וכאן אני מתחיל לדבר על כך שכולנו קשורים, תלויים זה בזה וצריך לקבל את רשת הקשר בינינו אחרת מאשר נראה לנו. ולכן הרע זה מתנגש. "כי בזמן שמשה [רבנו עליו השלום] בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם [השם,]" שמיים, על מנת להשפיע, לחיבור הדדי, אז ""הרע לעם הזה",". למה נעשה רע? "הם נעשים יותר גרועים." למה? כי הרגישו את הדרישה להיות מקושרים יחד כבעיה.

ודווקא עכשיו מתגלה גם בעולם הזה שלמען חיים טובים כולם מחויבים להגיע לקשר נכון, להתקשרות נכונה של כולם עם כולם. ויחד עם זאת העולם מגלה שלפי טבע בני האדם כולם, המדינות והארגונים, נמצאים בהתנגשות טבעית. במצב של התקרבות לגמר התיקון מתגלות מערכות שהן בעד ונגד, ואנחנו אומנם רואים שוודאי טוב להיות מחוברים יפה וטוב, אבל יש בנו את היצר הרע שמתגלה וממש יוצא כנגד החיבור, לא נותן לנו להתחבר, להתקרב, לחשוב על חיבור. ואם כך חושבים אז מה עושים? כתוב "כי בזמן שמשה בא לדבר "בשמך"", היינו לעסוק בחיבור, לשם שמיים, להתקרבות, אז נעשה רע לכולם. כי הם הרגישו ש"הם נעשו יותר גרועים". וזה לא שהם נעשו יותר גרועים, כי כך הם היו גם קודם אבל זה לא היה מגולה להם, "היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים," להשפעה, לאהבה, לחיבור, אז כולם עשו את העבודות שלהם, כולם היו בעסקים שלהם, בחיבור האפשרי ביניהם, "וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם." כדי לחיות, להסתדר, להתקיים.

"מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות," שם הוא אומר "שצריכים לעבוד לשם שמים," כדי לחבר את המערכת יחד שתהיה ממש כאיש אחד בלב אחד. אנחנו עוד לא רואים שכך מתגלה לעולם, אבל הכיוון הוא בעצם כזה. אם נסתכל על מה שקורה אנחנו נמצאים בנטייה לזה. "אז נעשו יותר גרועים." אנחנו רואים שהתנגדות בין כל העמים והמדינות יותר גדולה. לכן אומר משה "[אם כן לפי זה,] היה יותר טוב [להם,] אם לא היה" מתגלה, אם לא היינו רואים שאנחנו כל כך מנוגדים. זאת אומרת ככול ש"נכנסים בעבודה [דלשמה.]" דלהשפיע, להתחבר עם השני. כשהאדם מגלה שלפי תוכנית הטבע הוא צריך להיות קרוב לזולת, הוא מרגיש כמה הוא רחוק מהזולת. קודם זה לא היה כל כך גלוי לו. זה דומה למצב שאני נותן לאנשים הנראים לי טובים להיכנס לביתי ואנחנו חיים יחד במקום אחד, ואז מתחילים לגלות כמה אנחנו שונים, כמה כל אחד חי לפי הטבע שלו, לפי האגו שלו, איך אפשר לעשות משהו זה עם זה. כאן הבעיה. אותו דבר בעשירייה, ככול שאנחנו גדלים יותר ברוחניות, יותר קשה לנו להיות ביחד, בעשירייה. ולכן כתוב שתלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה. בין אנשים רגילים אין דבר כזה.

שאלה: אנחנו צריכים להסכים עם מה שאומר העם או שאנחנו צריכים להזדהות רק עם נקודת משה?

"עם" הם כל התכונות הטבעיות שבנו, איתם אנחנו צריכים לעבוד עד שהם יתוקנו כולם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מצד אחד נעשה מעניין יותר, יש סקרנות, התפעלות וחשיבות, מצד אחר בחיים הגשמיים לא נעשה קל. איך להתייחס למה שכתוב כאן?

רק להמשיך, אנחנו עדיין נמצאים במעבר, ביציאה מהאגו ושם זה חיים אחרים. בינתיים אנחנו צריכים להכין את עצמנו לעלייה למעלה מהאגו ואז נחיה בכוח הבורא והיחסים בינינו, החיים שלנו יהיו אחרים ובערכים אחרים. כך נתקדם.

תלמיד: יוצא שעלינו להתעלות מעל האגו ולא לתת תשומת לב לכך שקשה לנו בתוך האגו, בחיים האלה, האם כך?

נכון, זה מה שאנחנו רוצים ללמוד - איך אנחנו יכולים להתעלות מעל החיים האלה. וזו בעיה, זו כל העבודה שלנו, להתעלות.

תלמיד: מה הוא המצב שהאדם פתאום מרגיש שאיבד את שכלו, שהוא נעשה טיפש והוא מפחד להישאר במצב הזה? מה הוא הפחד הזה שאדם מרגיש שהוא לעולם לא יחזור להיות כמו שהיה?

לא לפחד על כך לא תחזור למה שהיה, כל ההתקדמות שלנו מגיעה לנו מלמעלה ומה שיהיה יהיה. אני לא צריך לדאוג להישאר היום כמו אתמול, כי אז מפגר בהתקדמות. אני צריך לדאוג לאיך אני מקיים חוקים של התקשרות בינינו ומבינינו לבורא מיום ליום יותר ויתר, כי בזה אני לא אפגר אלא אתקדם. את זה אנחנו לומדים, נמשיך ונראה את הדברים.

שאלה: למה אנחנו מרגישים הסחות דעת כאלה חזקות כאלה שאפילו במקרים מסוימים אנחנו שוכחים לחלוטין את הדרך? האם זה בגלל שהפכנו להיות רגישים יותר?

כן, אלה דברים שיעברו. בואו נתקדם, כי אני רואה שאתם לא בדיוק שואלים לפי מה איך שאנחנו צריכים להתקדם.

קריין: 168.

"שאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.

מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

ההתקדמות שלנו לא נעשית בצורה לוגית כמו שאנחנו רגילים כך, ככל שגדלים נעשים יותר חזקים, ככל שגדלים נעשים יותר חכמים וכן הלאה. בעבודה רוחנית זה הפוך, ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו נעשים יותר טיפשים, אנחנו נעשים יותר חלשים. למה? כדי שאנחנו עוד ועוד נזדקק לעזרת העליון, לעזרת הבורא.

לכן, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ואין ברירה לאדם אלא עוד ועוד לשייך את עצמו לבורא ועוד לבקש ממנו שיעזור לו, שיטפל בו, שישנה אותו שיעשה ממנו מה שהוא רוצה. ככל שהאדם מתקדם הוא מרגיש את עצמו יותר טיפש, יותר חלש, פחות מבין, פחות מרגיש, פחות מסוגל - אלה סימני ההתקדמות.

השאלה איך הוא עובד עם התכונות האלה של חולשה שמתגלים בו? ההתקדמות שלנו לא נעשית לפי הרעיון שלנו, לפי הלוגיקה שלנו שכך אנחנו צריכים להתקדם, ככל שיותר גדלים אז גדלים בכוח, גדלים במוח. מה אנחנו צריכים להבין? שכל הדברים שמתגלים, מתגלים כדי שכל אחד מאיתנו יהיה עוד ועוד נזדקק לעזרת העליון, כי אין לו שום סיכוי להצליח בכל דרגה ודרגה שעולה אלא אם הוא עוד ועוד יאחוז בבורא וידרוש ממנו עזרה ובקשת התקרבות, חיבור, זאת בעצם התוצאה שצריכה להיות.

זו העבודה שלנו בקבוצה. אדם שמגיע לקבוצה מבין, כמו בכל קולקטיב, כמו לכל מקום שהוא בא חדש הוא מרגיש את עצמו לא כל כך בנוח והולך להתחבר עם כולם כי בזה הוא מרגיש יותר ביטחון. העבודה שלנו ברוחניות היא לא מפני שיש לנו חוסר ביטחון ואז אנחנו הולכים לרכוש אותו בצורה כזאת שאנחנו מתחברים עם כולם, לא.

אנחנו הולכים להתחבר עם כולם כדי לבטל את עצמנו, כי רק במידת הביטול, כמה שאני מבטל את עצמי - באותו מקום שביטלתי את עצמי, במקום שאני לא שולט בו, אלא ההיפך אני מגלה לבורא שאני ריק, באותו מקום אני מקבל מהבורא עזרה כי הוא נותן לי את הכוחות ואז אני יכול לעלות כלפי הבורא עם אותם כוחות של הבורא שקיבלתי.

זה כל העיקרון של הערבות, כך אנחנו מגלים בתוכנו שבקבוצה מתחיל להתגלות כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח הבורא, כוח הקשר בינינו. תחשבו על זה ואנחנו נוכל להוסיף על כך עוד.

שאלה: כתוב שאם אנחנו מתקדמים בדרך האמת העבודה צריכה להיות חדה יותר, קשה יותר. מה זה קשה יותר?

שאנחנו יותר נבין אילו כוחות פועלים עלינו ואילו כוחות אנחנו רוצים שיתגלו בינינו. שההגדרות שלנו יהיו יותר מדויקות, חדות.

שאלה: אני מרגיש שאני מבין טוב יותר, אבל העבודה קשה יותר. האם אנחנו צריכים לעשות משהו בצורה קשה יותר?

כן, ההגדרות שלנו צריכות להיות יותר מדויקות כך שיותר ויותר יהיה ברור לנו איפה אנחנו נמצאים.

שרון ר

שאלה: בקשר למה שאמרת יש לי איזה ספק, כי כשאדם מתקדם העולם הפנימי והחיצוני שלו נחלש כלפי העשירייה. איך אני יכול לתאם את שתי הנקודות האלה? כי בדרך כלל הדברים האלה דוחים אותי מהעשירייה, למרות שאני רוצה להתקדם, אני מרגיש שהתהליך הזה כאילו מוציא אותי מהעשירייה. איך להתאמץ כדי להתאחד עם העשירייה?

כאן כבר נתתי לך פתרון, אם אתה מבטל את עצמך כלפי הקבוצה, אתה מקבל מהקבוצה כוחות לעלות יחד איתם. הכוחות האלה נקראים כוח הערבות. הוא לא נמצא באף אחד, הוא מתעורר מכוח הביטול כשכל אחד מבטל את עצמו כלפי הקבוצה. ואז הקבוצה פועלת כמו מעלית שמתחילה להעלות אותו לדרגה יותר עליונה. הדרגה העליונה יותר כלפינו תמיד נקראת "בורא". כך אנחנו מגלים את הבורא בכל פעם יותר ויותר גדול, עליון, וכך אנחנו מתעלים אליו.

שאלה: למה נראה שהבורא עושה רע לעם שלו ברגע שהעם מתחיל להקשיב למשה? הרי אנחנו יודעים שחכמת הקבלה אמורה להיות הפוכה לדרך הייסורים?

אנחנו אומרים שחכמת הקבלה מביאה לנו רק טוב בתנאי שאתה נכנס לכלים דהשפעה, אז אתה מגלה בהם כוח עליון, אור עליון, ושהבורא רק טוב. אבל אם אתה נמצא וממשיך להיות בכלים דקבלה ובהם אתה מרגיש טוב. אז איך אתה תצא מזה?

לכן במידה שאתה מסוגל לסבול, אז לפי המערכת הכללית שבה אתה נמצא, לפי הרשת הכללית שבה אתה נמצא, מגלים לך את המצב הרע שלך, ואת המצב היותר טוב שאתה יכול להשיג במצב יותר עליון. אבל המצב היותר טוב, שייראה לך כטוב הוא כשאתה משפיע. זאת אומרת מחליפים לך גם את העקרונות שלך, את היוצרות שלך, וכך אתה עולה.

אתה לא יכול להסתכל על המצבים הבאים דרך התכונות הנוכחיות שלך, כי הם כולם ההיפך ממך. נניח מה זה גמר התיקון? לגמרי השפעה, לגמרי אהבה מחוצה לך, כשאתה מקבל כל אחד ואחד בצורה שהם יותר חשובים, יותר יקרים ממך. בשבילך עכשיו זה לגמרי לא מקובל. אז צריכים להבין איזה תכונות אנחנו צריכים לרכוש כדי להתקדם ברוחניות.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו לא יכולים להיות ערבים לחבר מסוים אפילו שהוא ותיק איתנו בדרך, כבר דנו בזה, ולא הצלחנו.

להתפלל, לבקש מהבורא שיפתור לכם את הבעיה. יכול להיות שאפילו את השאלה אתם לא יודעים לסדר נכון, אז תבקשו ממנו. תבקשו ממנו שיעזור לכם לכתוב את הפנייה אליו ,לבורא. תגידו שאתם לא יודעים איך לסדר את זה. ותבקשו, תבקשו הבנה, הרגשה מה לעשות ואיך לעשות. אם תבקשו יחד יתברר לכם איפה אתם נמצאים.

תלמיד: ולגבי הערבות בתוך העשירייה, מה בדיוק אפשר כאן לבקש, מה זה ערבות פה?

אנחנו מדברים על זה שאנו באים לרכוש כוח השפעה. כוח השפעה זה כוח הבורא אותו אנחנו רוצים לקנות, לקבל, ואותו אנחנו מבקשים. רק הבורא יכול לתת את זה, כי הוא בעצמו כוח ההשפעה. כשהוא נכנס בנו, ומתחיל להיות קיים בנו, זה נקרא שהבורא מתיישב או מתלבש באדם, ובמידה הזאת כל אחד מתחיל להבין, לראות, להרגיש את עצמו בכוח השפעה כמו הבורא. אז אתה כבר מבין את הדברים של העולם העליון, ואיך להתייחס לאחרים בצורה אחרת. אתה נכנס למערכת השפעה, למערכת של העולם העליון, למערכת האמיתית שקיימת במציאות.

ולא למציאות המדומה שאנחנו רואים בחושים שלנו. מה שאנו מתארים לעצמנו בחמשת החושים שלנו, ואנו קוראים לו "העולם הזה" שכולו אגואיסטי, כולו ממש מדומה, הוא נמצא באוויר לפנינו. נתקדם אליו.

שאלה: לא ברור מה זה העַם ומה זה היחסים שיש בין משה לעַם?

העם זה הקהל או הקבוצה, העשירייה, ומשה זה אותו כוח שמייצג את הבורא בקבוצה.

שאלה: האם תהליך שמגלים לאדם את המשה כאילו מקרין לו על גשמיות והוא לא יכול להתחייב אפילו על דברים קטנים, מחליט על משהו ולא מצליח?

מראים לו עד כמה חסר לו כוח השפעה, ושבלי זה הוא לא יכול להתקיים, לזוז.

תלמיד: ואז אפילו דברים כאלה גשמיים אתה יכול לפתור רק דרך הבורא?

גם זה טוב, עוד יותר טוב, זה כדי שאתה תראה עד כמה אתה תלוי בבורא בכל דבר, ואז תראה שאין הבדל בין גשמיות לרוחניות, שהכול זה עולם אחד.

שאלה: כשאנחנו מדברים על משה יש הרגשה נעימה כזאת, אתה רוצה להשתחוות, להתבטל בפניו. איך אפשר להביא את זה לידי ביטוי בקבוצה?

משה זה כוח שמושך אותנו מהעולם הגשמי לעולם הרוחני כל פעם ממדרגה למדרגה, עד שאנחנו יוצאים ממצרים, עוברים דרך המדבר, ומגיעים לרצון שבו אנחנו יכולים לממש את תכונות ההשפעה האלו בפועל, שזה נקרא "ארץ ישראל". ארץ זה רצון, וישראל זה ישר-אל. שהרצון כולו יהיה מכוון על מנת להשפיע לבורא, ולפי זה הבורא מתגלה בתוכנו ממש בפועל. לכן אנחנו צריכים להשתדל לגלות בנו את נקודת משה, את תכונת משה שמושכת אותנו מהגשמיות לרוחניות.

שאלה: נראה שהשלב הזה שבו אתה שומע שצריכים לעבוד לשם שמים זה שלב מתקדם בעבודה. מתי זה קורה?

עכשיו.

תלמיד: ומה מיוחד עכשיו, למה עכשיו?

כי אתם צריכים ברצינות לחשוב איך אתם מתארים לעצמכם מה זה נקרא לעשות פעולות לא לטובת האגו אלא לטובת הקבוצה.

תלמיד: מה עשינו שהביאו אותנו למקום הזה, למה הגענו למקום הזה, ואיך מגיעים למקום הזה?

אתם לא אשמים בכך שהגעתם לזה, וזכיתם בזה משום שבכל אחד יש נקודה שבלב. האור העליון משפיע על הנשמות השבורות האלו עם הנקודה שבלב שבהן, ואוסף אותן יחד כדי שהן יתנו יגיעה בעבודה הדדית ויוכלו לעלות למעלה מהאגו שלהן לחיבור.

תלמיד: האם העם כולו שומע ביחד את זה שצריכים לעבוד לשם שמים או שכל אחד שומע מתי שהוא שומע?

כל אחד שומע, אבל צריכים להשתדל שכל הקבוצה תשמע. כל הקבוצה, כל עשירייה ועשירייה צריכה לשמוע ואנחנו צריכים לעזור זה לזה. אנחנו מתקדמים ממש לפי תוכנית יציאת ממצרים.

שאלה: אם הבנתי נכון קודם, אז באותם מצבי חולשה האדם דווקא צריך להוסיף בביטול כלפי העשירייה, איך עושים את זה? דווקא כשכאילו הבורא מחליש אותו ומעביר אותו מצבים הוא צריך עוד להוסיף מעצמו, עוד ביטול בעשירייה, זה בעצם העיקרון של הערבות?

זו לא בעיה, אנחנו רואים שכשילד או אפילו אדם מבוגר מרגיש את עצמו בחוסר ביטחון, הוא מרגיש שזה דוחף אותו להתחבר לאדם חזק, לקבוצה, לאיזשהו כוח שייתן לו ביטחון וילווה אותו.

תלמיד: ומה כאן עיקרון הערבות?

למדנו עכשיו את עיקרון הערבות. אני מבין שזה כבר קצת נשכח, אבל עיקרון הערבות הוא שאף אחד מאתנו לא מסוגל לעשות כלום, ויחד אפשר לעשות הכול. זה העיקרון.

שאלה: האם זו הסיבה, שכשאתה מספר על קבלה בקהילות דתיות הן מתנגדות?

כמה פעמים אני צריך להסביר לכם, ואתם לא מבינים ממה שאתם לומדים, שאסור לדבר על קבלה עם מי שלא רוצה ואסור לדבר על קבלה עם דתיים. למה אתם ממשיכים בזה? אתם רוצים שהם ישנאו אתכם?

אתם עושים דבר שפוגע בבורא, בחכמת הקבלה, בכל הדברים. תפסיקו את זה. מה יש לכם? אתה מתפוצץ מזה שאתה רוצה לדבר? דבר לקירות בבית. דבר לעצמך.

אסור לדבר עם אנשים דתיים. יש להם שיטה, יש להם תורה, יש להם הכול. למה אתה מקלקל אותם? מלמדים אותם שאם הם יעשו כל מיני פעולות כאלו וכאלו, מצוות, בלי לתקן את עצמם, אלא רק פעולות, הם יזכו לעולם הבא, לגן העדן. ככה מוכרים להם רוחניות. אז למה אתה הולך לקלקל להם את החיים? כמה פעמים אני צריך להסביר לכם? למה אתם לא מבינים? אסור לנו לעשות את זה. כתוב "אל תשים מכשול לפני עיוור", זו מצווה.

אסור לדבר עם אדם שיש לו משהו בחיים והוא הולך לפי העקרונות שלו, להיכנס ולשבור לו את העקרונות - תן לו להמשיך. כי זה הבורא שמנהל אותו. אני אף פעם לא מדבר עם אנשים דתיים, כי יש להם משלהם והם חיים טוב, אז למה שאקלקל להם את החיים? כתוב. "המכה נפש בהמי ישלמני".¹ זאת אומרת, מי שנותן לבהמה מכה הוא חייב להשלים אותה. "ישלמני" זה להשלים.

תשאיר אותם בשקט. למה באגו שלך אתה רוצה להכניס להם משהו? זה האגו שלך שככה דוחף אותך. אתה בזה רק מראה לכולם שאתה אגואיסט ואתה עושה את זה לא מטעם אהבה לאנשים, אלא מטעם שאתה רוצה לשלוט עליהם בידיעה שלך - וזה אסור.

אפשר לפנות רק לאנשים חילוניים שאין להם שום דבר בחיים, ואז אתה יכול לבוא אליהם ולאט לאט, להסביר. וגם לא אתם, כי אתם לא מסוגלים, כי יש לכם כבר גישה מסורתית ואתם בעצמכם מסורתיים. ולכן לא יכולים להסביר לאחרים. תטפלו בעצמכם.

קריין: קטע 169.

"כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."

(בעל הסולם. אגרת י')

זאת אומרת, כל אחד מאתנו היה צריך לגלות בו קול פנימי שנקרא "משה". ואז לפי הקול הזה אנחנו נוכל לזהות איפה יש הפרעות, איך אנחנו יכולים לשמוע מלמעלה את קול הבורא שפונה אלינו ומייעץ לנו מה לעשות.

זה מאוד חשוב ולזה אנחנו צריכים להשתוקק. זאת אומרת, איך אנחנו יכולים לשמוע קול שמושך אותנו מגשמיות לרוחניות? איך אנחנו יכולים לשמוע את העצות שלו, איך להתקדם מגשמיות לרוחניות? ואיך בתוך העצות האלו אנחנו יכולים לזהות שאלה עצות מלמעלה שמגיעות מהבורא, והעצות האלו מלובשות בתוך הקול של משה שמושך אותנו, מוביל אותנו - זה מה שאנחנו צריכים לגלות.

אנחנו צריכים להאמין שאנחנו יכולים לשמוע את הקול הזה, בתנאי שאנחנו יותר ויותר מתחברים בינינו וככל שאנחנו נמצאים ביותר דחיסה, ביותר חיבור, ביותר התקרבות בינינו, בזה אנחנו מייצרים בינינו את מכשיר השמיעה, האוזן.

"אוזן" זה נקרא דרגת הבינה. במידה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי האחרים בערבות, ומגיעים לחיבור בינינו, אז אנחנו מייצבים את חוש האוזן ומתחילים לשמוע את קול משה שמוסר לנו את ידיעת הבורא.

והדרגה הזאת היא נמצאת למעלה מהפה והדיבור, כי זה האוזן, זו כבר דרגה רוחנית, כוח השפעה. אז ככל שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העשירייה, ככל שאנחנו יכולים להתחבר בינינו קצת בביטול, ומספיק אפילו רק ביטול בינינו, ועוד לא לקבל על מנת להשפיע, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, וכל אחד מתרומם קצת מעצמו - אז אנחנו מייצבים את חוש השמיעה מלמעלה. כי לפי ההתאמה, לפי השתוות הצורה, אנחנו כבר נהיה באיזושהי מידה מותאמים לעולם העליון, לגלים רוחניים.

במידה הזאת אנחנו מתחילים לשמוע ממש עצות מלמעלה, ומתחילים לזהות איך כדאי לעשות דברים, ולא מתוך הניסיון שלך, ולא מתוך השכל שלך, אלא ממש מדרגה עליונה יותר.

תלמיד: אתמול נתת תרגיל שכל אחד צריך להיות משה כלפי החברים בעשירייה. ויש משהו במשה שהוא חמקמק, כאילו אי אפשר לתפוס אותו.

לגמרי לא. למה? משה חמקמק? משה זה כוח רוחני שמתגלה בנו, מושך אותנו מהאגו שלנו לדרגת הבורא. הוא נציג הבורא כלפינו.

תלמיד: אנחנו רואים שגם העם אף פעם לא מבין אותו וגם פרעה לא מבין אותו. הוא תמיד צעד לפני כולם. הוא לא נתפס בשכל אלא נתפס במשהו אחר.

כן, כי הוא נציג של הבורא. משה כביכול לא נמצא בעולם שלנו. כמו שכתוב שמצאו אותו בנילוס ודווקא בת פרעה גידלה אותו.

שאלה: אז מה שיש, זה לתפוס אותו בעשירייה?

כן. זה כוח פנימי שגדל מתוך הכוח העליון, אבל עובר דרך כל האגו שלנו, דרך בית פרעה, ומתגלה אצלנו. כי הלידה שלו מלמעלה ואחר כך כשהוא תופס את כל הרצונות, כל התכונות מלמטה, לכן הוא נמצא בנו ויכול להביא אותנו בחזרה לדרגת הבורא.

שאלה: אז זה קורה דווקא עכשיו שהתחלנו עבודה מאוד אינטנסיבית, כי אנחנו נפגשים בעשירייה כעשר פעמים ביום, חמש דקות כל פעם.

אני לא חושב שזה טוב, אבל בסדר, אם אתם רוצים ככה - שיהיה. רק שזה לא יבלבל אותכם.

תלמיד: לא, להיפך.

זה צריך להיות רציונלי.

תלמיד: להיפך, זה ממש נותן תזכורת מאוד מאוד טובה כל היום על מה שחשוב.

כן?

תלמיד: אז דווקא בזה יש איזו תפיסה ואחר כך עוד המון הפעמים ביום יש הזדמנות להבחין בין משה, שפתאום מושך אותך מהעולם לבין כל השאר. לכן אני אומר שזה חמקמק.

נכון, זה תמיד ככה. הרוחניות היא תמיד כזאת, היא תמיד באה ונעלמת, באה ונעלמת כדי לתת בהתחדשויות האלה, יותר ויותר אפשרויות להתקדם בכניסות ויציאות.

שאלה: אם אנחנו אומרים שמשה זה כוח שמגיע מלמעלה לכל העשירייה, לכל העשיריות, האם זה פרצוף עליון, או הארה מתוך זיווג?

אנחנו נדבר על זה קצת יותר מאוחר. אני מאוד שמח שאתה שואל, מזמן לא שמעתי אותך. אנחנו נדבר מה זה בדיוק משה שמתגלה בכל דור ודור ולמה הוא צריך ללוות אותנו ודווקא מופיע במצרים ולפני זה כי אין לו שום שורש, וזה ממש קורה כאילו במקרה. איפה אימא שלו? איפה אבא שלו? איפה המשפחה של?, כלום, יוצא מתוך היאור. והיאור זה נהר שמחייה את מצרים, שנותן כוחות למצרים, נותן כוחות לאגו הגדול ביותר שמצרים מסמלת לנו. ומשה יוצא מתוך היאור הזה, מתוך הנילוס וכך מופיע.

אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה. מאוד מעניין איך שזה קורה. אחר כך נלמד את מערכות דקדושה, מערכות דטומאה, כל עולמות דקדושה לעומת עולמות דטומאה, איך הם מורכבים ונכללים זה בזה, ואז נוכל יותר להבין מאיפה באים לנו הכוחות שמייצבים אותנו ועוזרים לנו להוציא משתי המערכות האלה, מערכת אחת כוללת את שתיהן.

כי אנחנו אחר כך בבריאה לא מפסידים שום דבר, אנחנו לוקחים הכול גם ממערכת הטומאה וגם ממערכת הקדושה מערבבים אותן נכון, והן מתערבבות בנו יחד בצורה נכונה ושלמה, ואז אנחנו מגיעים לתיקון. אבל לדבר על משה בינתיים, זה קצת מוקדם. שאלה טובה.

שאלה: במאמר כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי", מה זה אומר? למה ניתנה כזאת חולשה למשה?

זו באמת חולשה והיא ניתנה למשה מפני שאי אפשר שזה יתגלה אחרת. אומנם הוא מגלה את הדרך, אבל חוץ מלתת כיוון הוא בעצם לא מסוגל לעשות כלום. הוא מראה לכולם את מידת הביטול שלו כלפי הבורא ועד כמה הוא דואג לעם.

מצד אחד משה הוא רק נקודה שמבוטלת כלפי הבורא, ומצד אחר מבוטלת כלפי העם, והוא בעצמו רק משרת את שניהם, רק מביא למפגש ביניהם, שהם יפגשו. העם מוסיף את כל הרצונות שלו לבורא, הבורא מוסיף את כל האורות שלו לעם, ומשה הוא המשדך שביניהם, המקרב ומרכיב את הקשר. אנחנו נלמד עליו, הוא כוח מאוד מיוחד.

שאלה: דיברת על כך שבתוך האוזן המשותפת שאנחנו בונים בהשפעה בינינו בעשירייה אנחנו מתחילים לשמוע את עצות הבורא. איך בדיוק לשמוע את העצות האלה?

אם אתם מתחברים ביניכם כך שאתם רוצים להתבטל כלפי האחרים ולבנות את המערכת הזאת שנקראת בינה, כוח השפעה, אז שם תתחילו לשמוע.

תתחילו כל הזמן לחשוב איך אתם בונים את האוזן הזאת, כלומר מלכות שנמצאת בהתעלות לכוח השפעה כדי לשמוע את הבורא. היא עצמה צריכה להיות רצון לקבל, אבל הרצון לקבל הזה צריך לכוון את עצמו. כמו שאתה מסובב כפתור במקלט רדיו עד שאתה קולט גל ושומע, כך אתם צריכים לסובב את עצמכם לחיבור כזה שתשמעו את הבורא ברדיו שלכם, ממש כך. תנסה לעשות את זה ואתה פתאום תגלה שיש לך בפנים כל כך הרבה הכנות ואתה יכול לעשות את זה. ואם תעשו את זה כולכם, אתם תראו איך אתם פתאום נעים למצב שבו יכולים להתחבר ויכולים לשמוע יחד באוזן אחת.

רצון לקבל הוא האוזן, הגל שאליו אתם צריכים לכוון את עצמכם הוא גל של השפעה הדדית ובו אתם תופסים את קול ה'.

תלמיד: נגיד שאנחנו מתאספים, מה לכייל בתוכנו כדי לתפוס את הגל הזה?

ביטול של כל אחד כלפי כולם. אני כל הזמן בודק איך אני מבטל את עצמי עוד ועוד בעוד תכונה, בעוד מחשבה, בעוד משהו כלפי כולם, כך שאני אהיה לגמרי מבוטל, כי בינה היא אפס רצון לקבל. ובמידה שאני מתקרב לביטול, אז זה כמו ברדיו שאתה קולט קול חלש, גל חלש, ופתאום אתה תופס את השידור, כך אנחנו צריכים להשתדל להתאים את עצמנו. זו עבודה בדבקות ובערבות.

שאלה: כשאני עוקב אחרי כל הסיפור של משה מאז שהוא היה תינוק בתיבה על היאור, בבית פרעה, אחר כך היציאה משם, ההצטרפות לעם, המשא ומתן עם פרעה ויציאת מצרים, אז נראה שמשה הוא מעגל שלם, האם זה כך?

זה מעגל הקשר שאתה בונה בין העם לבורא.

תלמיד: בעניין האוזן, האוזן היא מרכז שיווי המשקל שלנו, האם יש בזה משהו?

כן, צריכים לאזן כלים דקבלה עם רצון להשפיע, לכן זה נקרא "אוזן".

תלמיד: ואז אתה ממש שומע את העצות מלמעלה.

כן. אומנם זו מלכות אבל היא מסוגלת לקבל תכונות, השפעות מהכתר ולכן זאת בינה.

תלמיד: אני חושב שאני מרגיש את זה, איך אני לא מאבד את ההרגשה הזאת?

ודאי שתאבד את זה אם לא תביא את זה לקבוצה. זה כל העניין.

שאלה: האם כוח משה הוא מעבר מהשכל אל הרגש? האם זו תנועה כזאת?

זה נכון, אבל לא מדויק. אנחנו צריכים להיכנס עוד ועוד פנימה ואז נגלה את הפירוש האמיתי, אבל להתחלה זה בסדר.

תלמיד: מה ההתאמה בין זה שמשה היה כבד פה וכבד לשון, לא יכול היה לדבר, ופתאום מכבד פה וכבד לשון אנחנו מדברים על האוזן. האם יכולת הדיבור היא השכל והאוזן היא השמיעה?

כן, אנחנו עוד מעט נדבר במילים שלך, אבל בינתיים אני נזהר לדבר כך כי זה יכול לבלבל את הקהל הרחב שלנו ולכן נעזוב זאת. אנחנו נתקרב לזה.

שאלה: האם קול הבורא זה מה שאנחנו שומעים מהחברה על גדלות וחשיבות העבודה הרוחנית בדרך לדבקות בבורא?

נכון.

שאלה: האם הקול הפנימי שבאדם הוא משה?

גם נכון, אבל יהיו עוד תוספות. אלה הגדרות מאוד פשוטות כמו שאנחנו אומרים לילדים.

שאלה: אמרת שבהתקדמות הרוחנית אני צריך לראות שאני נעשה יותר חלש וטיפש. מה זה המצב שבמקום שאני רואה שאני יותר חלש וטיפש, אני רואה הפוך שהקבוצה יותר חלשה וטיפשה?

הלכת לכיוון הפוך, אבל זה בסדר, רק תמשיך.

שאלה: האם הסיפור המקראי על יציאת מצרים, משה והגלות, קרה בהיסטוריה או שרק המסר הקבלי יכול לתת הבנה נכונה של התהליך הזה?

כל שורש רוחני חייב לנגוע בענף הגשמי. לכן אנחנו צריכים להבין שזה קרה, ובמשהו זה עוד יתגלה ויקרה במלואו. בינתיים אנחנו צריכים לקבל את זה ולדבר על זה בצורה פנימית, כי יש לנו בעיה בכלל מה זה נקרא גשמיות, רוחניות, העולם הזה, העולם הרוחני, איפה זה קורה, זה קורה בתוך המוח והלב שלי או בכלל חוץ ממה שאני מרגיש בפנים, יש עוד משהו מבחוץ? יש כאן עוד בלבול גדול אצלנו ולכן נתקדם.

כמו שנותנים לילדים איזו תשובה קטנה חלקית עד שיגדלו ויבינו. גם אנחנו מקבלים בינתיים תשובות שאיכשהו מספקות אותנו, אבל העיקר בשבילנו זה להתקדם. ההתקדמות עצמה פותחת לנו את החושים ואנחנו נראה בכלל מהי אותה המציאות שבה אנחנו קיימים. אני לא יכול לדבר על זה יותר כי ללמד זה מקצוע שאתה צריך כל פעם למדוד אותה מנה שאתה משחרר לתלמיד, שזה ייכנס ויבנה אותו וירחיב לו את הדעת שבתוך הדעת אתה עזרת לו להרחיב - הוא בעצמו יקבל את הנתונים, בעצמו יעבד אותם וזה יהיה שלו. לכן הוראה צריכה להיות כזאת שאתה עושה כאילו חצי דבר, והחצי השני ממשיך התלמיד.

שאלה: האם משה זה גרעין השפעה בתוך הרצון לקבל?

כן, זה נכון.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי לחשוף בתוכנו את נקודת משה?

אתם תראו לפי הסיפור. אותה קבוצה שנכנסה למצרים - לא גדלה, וגדלה אצלנו לא בכמות אלא בעיקר באיכות, בעבודה שלהם, בחיבור ביניהם וכן הלאה. כול עוד היא לא גדלה אז לא היה שם משה. אלא מתי? כשכבר איכשהו נמצאים כקבוצה ואז נגלה כוח משה. צריכים לעשות כל מיני פעולות בקבוצה לפני שאנחנו נרגיש, נגלה מתוכנו, מתוך האגו שלנו, זה נקרא "מבית פרעה", גדל נסיך כמו הבן של פרעה, שקוראים לו משה.

זאת אומרת נקודה מאוד מיוחדת שכולה צומחת מתוך האגו הכי גדול, הכי מרכזי, והוא גדל על ידי בתיה, בת יה', בת פרעה שמגדלת אותו, ואז כשהוא גדל הוא מושך כל כך הרבה מהכוח העליון שמסוגל להתנתק מפרעה ומבית פרעה ולהיות מנהיג של עם ישראל. פעם זה יהיה לנו יותר ברור, זה יבוא מעצמו, כל ההבנה הזאת תתגלה.

שאלה: כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". איך הגיע משה אל פרעה, האם זה היה אחרי שהאדם עשה מאמצים להתחבר מעל "לא לשמה"?

ודאי בזמן שהאדם כבר נמצא בכיוון ההתפתחות הרוחנית, אז מה שקורה בו - הוא פונה לפרעה שבו ולמשה שבו ולעם ישראל שבו, הוא מתחיל לראות את עצמו שנמצא בכל מיני מצבים שונים, ואז כן יודע, לא יודע בדיוק איך ללכת, וכך התורה מספרת לנו.

שאלה: האם אתה יכול להביא דוגמה כדי להסביר באיזה דיבור משה מדבר אלינו?

מרגישים מתוך הלב.

שאלה: מהו הכוח הקיים בנו לרצות לעזוב את גלות מצרים מבלי שיהיו מוכנים כלי הקבלה לעשות את השינוי. האם תכנית הבריאה מאלצת אותנו לקפוץ?

ודאי שזו תכנית הבריאה. התוכנה שנמצאת בתוך לבו של האדם, דרך האגו שזה כל הלב, ודרך הנקודה שבלב שזה משה, כך אנחנו לפי הכוחות האלה מתפתחים.

שאלה: מהו "ישראל" בנו ומיהו "משה" שבנו ומה היחס ביניהם?

ישראל שבנו זה אותו הרצון שלא נותן לנו מנוחה ומושך אותנו למטרת הבריאה שעדיין לא מובנת, אבל בכל זאת מרגישים שיש לנו שייכות לזה. משה זו הנקודה הפנימית בנו, פרעה זה הרצון לקבל הכללי. יש הרבה הבחנות, נברר אותן בדרך.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהאדם שנכנס לכוח ההשפעה מתחיל להרגיש את זה. האם אדם עלול לטעות ולחשוב שמה שהוא מרגיש זה כוח השפעה, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת כוח הקבלה?

כן, זה לא מפריע אחד לשני להיות תחת שליטת כוח הקבלה וגם להימשך לכוח השפעה וההיפך. אנחנו צריכים להבין את המצב שאנחנו נמצאים בין זה לזה. ואז בכמה שאנחנו נמצאים בגיחות האלה, פה ושם, שם וכאן, זה כל סיפור מצרים, ואחר כך המלחמות שיהיו וכל הבעיות, הכוחות - הרצון לקבל והרצון להשפיע - כל הזמן נמצאים בנו בהתנגשות. אנחנו צריכים רק להיות ערים כדי להיות ביניהם ולברר אותם. בזה תלויה מהירות ההתקדמות שלנו.

שאלה: אם אנחנו רוצות לרכוש חוש שמיעה אמיתי, אז אנחנו צריכות ללמוד איך לסגור את הפה, האם עבור נשים זה נקרא ביטול עצמי?

כן.

שאלה: מה העשירייה תשמע מהבורא באוזן המשותפת?

באוזן המשותפת אנחנו נשמע את משה. אנחנו יכולים לשמוע גם את הבורא, עוד נראה מה ההבדל ביניהם. כמו שכתוב שהתורה מדברת מתוך גרונו וכן הלאה. העיקר בשבילנו זה לקדם את עצמנו לדרגת בינה, ממנה והלאה אנחנו יכולים לקלוט את המסר מלמעלה, את הבורא. או בדיבור של משה או אולי נראה עוד באיזה צורות.

שאלה: מה ההבדל בין שני סוגי פרעה שעימן מתמודד משה, הראשון ממנו ברח והשני שעומד מולו, מה גרם למשה להשתנות?

כשמשה בורח מפרעה, יש סיפור כזה, ומשה שעומד מול פרעה, זה תלוי באיזה מצב הוא נמצא. את זה אנחנו צריכים ללמוד. הם מביאים לי סיפורים שלא בדיוק תואמים למה שאנחנו נמצאים כרגע. אנחנו נמצאים כרגע ללא משה וללא פרעה, אלא אנחנו מדברים כמו שדברנו קודם, עד שהתחלנו עם שאלות נשים. הנשים מתקדמות מאוד לפי השאלות שלהן, אנחנו לא קופצים כל כך מהר. אני מצטער אבל רוב השאלות הן עדיין לא בעניין שלנו. אני מבקש מכן, תנסו להתקשר לפסוקים שאנחנו קראנו ואת הפסוקים האלה לברר, להתעמק בהם ואז אנחנו נבין יותר זה את זה.

קריין: אז מאמר 645 של הרב"ש, "ממעשיך היכרנוך". הוא אומר כך.

"כתוב בזוהר הקדוש, "אין מקום פנוי ממנו". וזה שלא מרגישים הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה. כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות, אלא שהקולות ישנם במציאות העולם ומטרם שהיה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיה במציאות. כמו כן יכולים להבין ש"לית אתר פנוי מיניה, אלא למכונת הקליטה אנו צריכים. ומכונת הקליטה נקרא בחינת דביקות והשתוות הצורה, שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו מכונה הזו אזי תכף נרגיש, שלית אתר פנוי מיניה, אלא "מלא כל הארץ כבודו".

(הרב"ש. 645 "ממעשיך היכרנוך")

שאלה: אנחנו בעשירייה משוחחים כל היום, עושים סדנאות, כל אחד מוסיף מעצמו את נקודת המבט שלו וככה מתגבשת הדעה של העשירייה כולה. בדרגה שלנו, מה ההבדל בין הקול המשותף הזה של העשירייה לבין קול הבורא?

את קול משה אנחנו מקבלים מלמעלה. קול העשירייה אנחנו מקבלים מאיתנו. אנחנו צריכים להגיע למצב ששני הקולות האלה יתחברו לקול אחד.

קריין: אנחנו בקטע 170.

"אי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם." נקרא שוב, זה משפט מאוד חשוב.

"אי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם." על הרע השלם בעצם. "לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה. כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם".

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

כמו שלמדנו, מלמעלה לא נותנים חצי דבר אלא דבר שלם, לכן אנחנו צריכים לתת יגיעה שלמה ואז מקבלים תשובה. יגיעה שלמה היא לא מכאן עד גמר התיקון, אלא מידה שלמה שאליה אנחנו צריכים להגיע. זאת אומרת אנחנו צריכים להגיע לאיזו מדרגה שהיא לא מגולה לנו, אנחנו לא יכולים לראות אותה מראש, כי אין לנו כלים לראות אותם מראש, אלא כשמשיגים וזה קורה אז סימן שהגענו לעת עתה לסוף המדרגה שלנו ולכן מקבלים עזרה.

לכן "אי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם." על רע שלם שהתגלה. כי אנחנו גם לא מסוגלים לצעוק ולבקש להקל על המצב אם כל הרע שבו לא התגלה, לכן צריכים כל הזמן להמשיך לאותו כיוון. "לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה". כשמתגלה הרע בכל כוחו, זה הזמן שתבוא הישועה "לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה". כי עכשיו הם מבינים מה הם צריכים והם מסוגלים לקבל את העזרה שלי "כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם". זה העניין, על כל הרע שמגולה, באותה מדרגה ודאי, לא בכל הדרך, אלא במנות מסוימות, כל רע שמתגלה, יש עליו עזרה. כל פעם שמתגלה עוד מנה, יש עזרה.

אבל כדי שיתגלה אנחנו צריכים לתת כוחות. במה? בזה שאנחנו משתדלים ללכת נגד הרע אז הוא מתגלה עוד יותר. מתגלה בנו עוד כוח ללכת נגד הרע, והרע שוב מתגלה, וכך בכאלו מאמצים, מהלכים משלנו ושל פרעה, אנחנו מתקדמים למצב שכבר יש צעקה, יש עזרה מלמעלה ואנחנו יוצאים, מתעלים מהרע.

שאלה: יוצא שהרע הולך ומתגבר, וזה כמו גל שמעלה אותך. אני מנסה להתבטל, לברוח מהרע, אבל שוב עולה הגל וקשה מאוד להחזיק חוץ מאשר בנקודת הביטול והתפילה.

אני לא חושב שאנחנו צריכים להילחם נגד הרע, אני חושב שאנחנו צריכים להימשך לטוב. תן לרע לעשות מה שהוא רוצה, זה עניינו, אל תשים לב אליו, אלא רק תנסה להגדיל את הטוב. כי ככל שתטפל ברע הוא יגדל יותר, בשביל מה לך? אתה צריך כל הזמן להתקשר לטוב, להגדיל אותו, להשתדל לטפח אותו.

תלמיד: אם אפשר לחדד, מתגלות כאלה תמונות מחרידות, ואני לא רוצה את זה.

אל תשכח שמה שמתגלה זה משחק של הבורא איתנו. משחק ממש. אתה צריך קצת להתעלות למעלה ממה שנראה לך בעיניים, במקצת לתת לטיפה מהדרגה הרוחנית להיכנס לתוך החיים שלך, תתאר את זה, ואז תוכל להתייחס נכון לרע שמתגלה בצורה שלא תפחד עד כדי כך שזה יקשור אותך וממש יעצור אותך, ינעל אותך.

תלמיד: מה לעשות אם אתה בשוק מעצמך?

יש מצבים כאלו ואנחנו צריכים במקרים כאלה פשוט לחכות. יש מצבים שבהם "שב ואל תעשה עדיף", אתה לא עושה כלום, שום דבר, אלא אתה מצפה שהגל יעבור, כמו שמספרים על רבי עקיבא שהכניע את עצמו עד שהגל עבר.

שאלה: לגבי קטע 170, האם זה אומר שלא נוכל לקבל את המאור המחזיר למוטב לפני שהעשירייה שלנו תגלה את כל יצר הרע?

לא. אנחנו כל הזמן נמצאים תחת השפעת המאור, המאור לא מפסיק, אבל באמת נקבל עזרה כמו שצריך לפי הרע שמתגלה, במידה שאנחנו מסוגלים לגלות את הרע. כי בזה שאנחנו מסכימים לגילוי הרע אנחנו בעצם מסכימים להתכלל עם כל הרע כדי לקבל עזרה ולהתכלל בטוב. צריכים להסתכל על הדברים האלה כמו גבר, בהתגברות, בעיניים פקוחות, שמה שמתגלה מתגלה, ואנחנו הולכים לקראת זה, ואין לנו ברירה, אנחנו מבינים שהכול בא מאין עוד מלבדו וכן הלאה.

שאלה: האם המצב הזה שכל הרע מגולה זה אותו מצב שאדם מרגיש שהוא הגיע למצב שהוא מיואש מכוחותיו עצמו?

לא. אם אחרי שהוא הגיע לייאוש מכוחותיו עצמו הוא יכול לפנות לבורא ולצעוק, אז נקרא שכל הרע מגולה. אם הרע מתגלה רק בצורה שזה עוצר אותו והוא נכנע לרע הזה זה עוד לא גילוי הרע בצורה שלמה, כי הרע צריך להיות מגולה בצורה כזאת שהוא יביא אותו גם לפתרון, זה נקרא ש"המשחית נמצא בתוך המבול".

שאלה: האם אפשר לתאר במילים את ההרגשה שאדם חווה כשכל הרע מגולה? איך האדם חווה את זה, מה עובר על האדם באותו רגע?

באותו רגע שכל הרע מגולה האדם מתחיל לקבל קשר עם הבורא, שמהבורא יצא הרע הזה ויצא כדי לבנות באדם מדרגה שלמה חדשה.

שאלה: למה מתכוון הכתוב ב"רע"? הרע זה רע שמתגלה רק ביחסים בינינו או שזה כולל גם מחשבות זרות והתנגדויות ובכלל מה שמחוץ לנו בעולם?

כל מה שאדם קולט מתוך עצמו ומתוך העולם ונמצא כהפרעה לביטול כלפיי הקבוצה והבורא נקרא "כוח הפרעה" ו"רע".

תלמיד: זאת אומרת אם אני רואה בעולם מלחמות ואסונות זה קשור אליי?

לא, זה לא קשור אלייך. זה קשור אלייך במידה שזה מפריע לך באמת להכניע את עצמך כלפיי הקבוצה והבורא. אחרת זה לא רע, זה סתם מידע שממלא את הראש והלב כמו איזה אבק ולא יותר.

שאלה: למה למרות התפילות המשותפות שלנו אנחנו לא מקבלים אפשרות להתבטל?

אנחנו נמצאים בדרך ואי אפשר להגיד שאנחנו לא מתקדמים ובהחלט יש כאן תוצאות טובות מאוד מהמאמצים שלנו. אני מרוצה ממה שאתם עושים יום יום, ודאי שתמיד יש אפשרות להוסיף, אין לזה גבול, אבל יש התקדמות יפה וטובה, והשנה אנחנו נמצאים במצב טוב מאוד ברוך ה'. נקווה שאלו כבר מצבים שהם באמת לפני יציאת מצריים שלנו.

שאלה: במה אנחנו עוד לא מוכנים כדי לשמוע את קול משה?

המצב של יציאת מצרים הוא שאנחנו מתחברים יחד וצועקים. עדיין אין לנו עד כדי כך נכונות לחיבור ונכונות לצעקה, עדיין לא הגענו למצב כמו שאומרים "הגיעו מים עד נפש", עוד לא, ולכן עוד נמצאים במצרים ואיכשהו מסתדרים, עדיין המצב לא לוחץ עלינו מספיק כדי שנברח ממנו.

שאלה: לפני כמה ימים אמרת שנלמד איך לעשות צמצום, האם אפשר ללמוד איך לעשות את זה בעשירייה?

זה יבוא, אל תדאג, זה יבוא. אני לא שוכח ובכלל אי אפשר לשכוח, אנחנו מתקדמים לפי המצבים הרוחניים שצריכים לעבור, זה לא תלוי במה שאתה תגיד או שאני אגיד, אלא המציאות קובעת. אתם לא מרגישים איך אנחנו מתקדמים בצורה שהכול כביכול יורד אלינו מלמעלה.

קריין: 171.

"יש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

רב"ש מדבר על כך שהמידה צריכה להיות שלמה, שצריכים להשקיע ולהשקיע עד שזה מגיע למצב שעכשיו, במקום הזה, במאמצים האלה זה יכול לקרות ולא לפני כן.

שאלה: מה שענית קודם לחבר לגבי זה שמתגלה הרע הגדול ואני בעצמי בשוק מעצמי ועדיף במצבים כאלה שלא אצור קשר עם העשירייה, יוצא שבצורה כזאת אני מתרחק מהכרת הרע שבי, ממה שהרב"ש כותב כאן, אז אני צריך להתחיל מחדש את העבודה?

ודאי שאם אדם מזלזל ביציאה לקשר עם הסביבה מתוך פחד שיתגלה לו יותר רע מקודם זה פספוס גדול מאוד. אם מכל מיני סיבות אחרות יכול להיות שהוא לא יוצא לקשר עם עשירייה, יש לו דברים יותר חשובים הוא חושב, יש לו משהו לעשות, זה פחות בעיה, אבל כאן זו הבעה רצינית, כי הוא מפחד שיעורר עד כדי כך את הרצונות האגואיסטים שלו שלא יכול לעמוד בהם, זה לא טוב.

דווקא ההיפך, הוא צריך להתקשר לעשירייה ולקבל מהעשירייה גם רצונות אגואיסטיים וגם כוח השפעה וכוח התגברות עליהם. הכול הוא מקבל דרך העשירייה.

תלמיד: מה שאמרת ש"שב ואל תעשה, עדיף" הכוונה היא שאני מתבטל בעשירייה ובכל זאת מתקשר איתם?

נכון.

תלמיד: אפילו שאני לא יכול לעשות שום דבר טוב אני מתאמץ, מתחבר?

נכון. לי היו כאלה מקרים שציירתי לעצמי שאני הולך להרוויח הרבה ואז אני מתקשר לעשירייה או שאני סוגר עיניים ומאין ברירה אני מתקשר לעשירייה וכולי, זאת אומרת העיקר להיכנס ואחר כך כבר זורמים יחד איתם או אפילו מתעוררים בכוחות עצמנו. כל אחד בכוחות עצמו משתתף אבל אדם חייב להיכנס לקשר, אפילו כמו תינוק, לא עושה כלום, מתבטל כלפיהם ושותק, אבל חובה להשתתף.

שאלה: במצבים האלה כשהדבר הזה מתגלה בי מתעוררת תחושה של ספקנות מתוך פחד להזיק, אז איך להביא הספקות שמתגלים לעשירייה, איך להתקדם עם זה? כתוב באיזה מקום שכשאתה מתחיל להסתפק בבורא גם הבורא מתחיל להסתפק בך. איך כל זה ניתן להוסיף לעשירייה לצורך התקדמות? וחוץ מהפחד יש כמובן גם שנאה.

כן, כי הכול מתברר בביטול, אין יותר, ביטול, זו דרגת משה, זו הדרגה הכי חשובה, זה הצמצום ואחרי הצמצום אנחנו עוד נבין איך אנחנו גדלים אבל לאחר שנכנסים דרך הצמצום לרוחניות, איך אנחנו גדלים שם? שם זו גדילה בצורה אחרת לגמרי, לא על חשבון הרצון שלי אלא על חשבון הרצון שאני מקבל מלמעלה. אנחנו נברר את הדברים האלה. ובינתיים כמה שאפשר לצמצם את עצמו כלפי החברים ש"נפשי כעפר לכל תהיה".

תלמיד: הספקות מתעוררים ואני מצמצם אותם איך להשתמש בהם? איך עובדים עם הספקות?

אתה לא מסתכל עליהם, אתה מזיז אותם אחורה, אל תיכנס אליהם. אתה צריך להיכנס לתוך קבוצה וזהו, זה דווקא המצב הכי טוב. "יש לי בלגן, בלבול, כל מיני הפרעות, כל מיני מחשבות, אני לא יודע מה לעשות", אני נכנס לקבוצה, זה הכול, מה שיהיה, יהיה. זה פתרון הכי ברור.

שאלה: כשאני בשיעור רואה שהחברים לא מגיעים, יש לי יחס רע כלפיהם כי הם לא הגיעו לשיעור. אז איך לעבוד עם היחס הזה?

להתבטל, אין לי מה להגיד. התשובה אחת לכל המקרים, להתבטל.

מה קרה לך היום לעומת מה שהיה קודם, זאת דרגה חדשה?

תלמיד: היום הרגשתי מאוד שמח מהעבודה שהבורא נתן לעשירייה, אבל לא כולם כאן אז אני לא מרגיש שהם עושים מספיק עבודה, כי הייתי רוצה להרגיש את כולם פה, את כל העשירייה שלי.

בסדר גמור, בהצלחה.

נראה לך שאתה יודע איך עושים את הביטול, כשחברים מבטאים את זה דרך התקשרות, דרך סדנה, אבל כשאתה נמצא במהלך השיעור אתה רואה רק עשר דמויות, ואז איך החיפוש אחר הביטול בא לידי ביטוי בזמן שיעור?

זה ניתן לך ולא חשוב איזו עשירייה, כמו שאנחנו נופלים לעשירייה וכמו שמסבירים לנו במאמר הערבות, העיקר בשבילנו זה שיש מקום לביטול, כי דרך הביטול אני מתפטר מה"אני שלי" ונכנס כמו דרך החור לעולם העליון, בביטול שלי, ומזה אני כבר יכול להתחיל להתפתח בצורה רוחנית. אז אפילו לא חשוב לי באיזו עשירייה אני נמצא, כלפי מי בדיוק אני מתבטל, כך זה מסודר.

תלמיד: למשל ממש עכשיו, בשיעור, אני רואה את החברים שלי. מה אני מבטל בדיוק? אני לא מרגיש דחייה כלפיהם, אז אין לי מה לבטל. גם איזו משיכה ואהבה אני לא מרגיש. איך הביטול שלי בא לידי ביטוי בשיעור?

אתה חייב לגלות את הלב שלך כלפיהם, אתה חייב לחמם את הלב שלך כלפיהם, להראות שאתה רוצה להתאחד איתם כי רק בחיבור איתם אתה מגלה את הבורא בקשר ביניהם כאיש אחד בלב אחד. ולכן, אתה חייב להתקשר, אתה חייב להתקרב אליהם, אחרת לא יהיה שום כלי רוחני. אחרת אנחנו, כל אחד מאיתנו הוא בדרגת חי, ואפילו שניים שמחוברים יחד הם מייצבים ביניהם את דרגת המדבר.

שאלה: משה פונה בטענה לבורא, כאילו שהוא לא מבין את הצורך בתוספת של הרע. מהו המצב הזה?

הוא פונה כדי לברר בשביל מה, "מה עשית לעם הזה ומה עשית לקבוצה שלי כך שכולם נמצאים עכשיו בהתנגשות, בריחוק ובריב ביניהם. מה עשית לכל הרע הזה, הוא נעשה עוד יותר גדול. קודם הוא לא היה עד כדי כך גדול". זו הבעיה שמשה רוצה לברר.

תלמיד: איך בחינת משה פותרת את הטענה, מה הבירור פה?

הבירור הוא בכך שמתחילים להבין שדווקא על ידי התגברות הרע מתקרבים להבנה של מצרים וליציאה ממצרים. כתוב בקטע 170, "אי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע" שבמדרגה. לא את כל הרע עד גמר התיקון אלא במדרגה. "ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם". לא יכולים לגלות חצי רע ולקבל עזרה.

לכן לוקח לנו זמן להבין את הרע ולהרגיש את הטעם המר שבו ושנרצה להפטר ממנו. כל זה לוקח הרבה זמן, המדרגה הראשונה היא הכי קשה ואחר כך יהיה יותר קל. אנחנו לא מבינים, אנחנו לא יודעים וזו בעיה, אבל במדרגות הבאות אנחנו בעצמנו נרצה לסגור את העיניים וללכת קדימה.

שאלה: במאמר כתוב שמשה היה צנוע, עניו. למה הכוונה?

שהוא מוכן להרכין את הראש בכל מצב.

שאלה: למה יש הרגשה של פחד ושל יראה מול גילוי הרע שהבורא ירחיק אותי לחלוטין מהעשירייה? ואז יש לי רצון להיאחז חזק, ממש בשיניים, ולעומת זאת אני מרגיש דחייה ופחד מאוד גדול.

טוב מאוד שיש לך גם את זה וגם את זה, אלו נתונים טובים מאוד להתקדמות. רק תמשיך קדימה עם הפחד כאילו שאין לך פחד, ואתה תראה שעוד מעט דווקא תצליח.

שאלה: איך לא להיכנס לאדישות מתוך הביטול?

ביטול צריך להיות מתוך מאמץ גדול, בקפדנות. אתה לא סתם עוזב ויהיה מה שיהיה אני מבטל את עצמי, אלא אני מבטל את עצמי מהשתתפות אקטיבית במה שעכשיו הבורא מפיל עלי, ועושה את הכול בדבקות בבורא ככל שאני יכול, כאילו שה"אני" מבוטל - זהו "ביטול". ביטול הוא דבר אקטיבי, זה לא שאני מת, אלא אני מסתובב בהסכמה ובהתאמה לכל מה שמסובב אותי, אני רק לא מראה את הרצון לקבל האקטיבי שלי, זה נקרא "שאני מבטל את עצמי", אבל אני נמצא עם כולם.

אם יש קבוצה והיא עושה אלף ואחת פעולות, אז אני עושה איתה את הפעולות בכל כוחי. אבל בכל הפעולות האלה אין "אני" בצורה כזאת של "אני", אלא ה"אני" שלי מתבטל כלפי הקבוצה, נכלל בתוכה ומקיים את מה שהקבוצה מחליטה, זה נקרא "ביטול". אני בזה לא מוחק את עצמי כמו שאולי נראה, ולא שנעלמתי מהעולם, הרצון שלי והשתתפות שלי הם רק בכך שאני נכלל עם כל מה שהחברה מחליטה, אבל אני מוסיף בביטול הזה את כל הכוחות שלי חוץ מהשכל, השכל הוא של האחרים. זה נקרא שאני מבוטל, כלומר האני שלי מבוטל.

תלמיד: ענית קודם לחבר לגבי טענה שעולה בו כלפי חברים שהוא לא רואה אותם בשיעור לדוגמה. אם אני מבטל את הטענה, אז יכול להיות שאני כבר מגיע למצב של אדישות, שלא אכפת לי אם הוא לא או כן הגיע.

נכון. אני לא יכול לבטל סתם טענה על החברים שלא נמצאים בשיעור כי הם הגוף שלי.

תלמיד: אתה נמתח פה בין שני קצוות ואתה כבר לא יודע מה לעשות, איך לחיות?

אתה צריך לחיות בין שניהם.

שאלה: האם עזרה מלאה זו עזרה לראות את החברים שלמים?

לא רק, אבל גם זה.

שאלה: האם ניתן לומר שהנקודה של משה באדם היא אמונה למעלה מהדעת והיא המורה הפנימי שלו?

נכון, כי משה הוא המושך, הוא הולך ראשון ביציאה ממצרים.

שאלה: האם אפשר לקדם את עצמנו לדרגת בינה רק על ידי ביטול?

כן, כי התכונה העיקרית של הבינה היא ביטול, היא נמצאת למעלה מכל הרצון לקבל.

שאלה: איך מתוך גילוי הרע מגדילים את הטוב?

ביטול הרע מגדיל את הטוב כי אז אין הפרעות לגילוי הטוב, ואחר כך מתחילים לספח לטוב את הרע כדי להגביר עוד יותר את הטוב.

שאלה: האם לנסות להרגיש את החיסרון של העשירייה, או פשוט להוסיף באופן מכאני את החיסרון הפרטי שלי כשאני מחברת תפילה בסדנה כללית?

לא, צריכים להשתדל להתכלל עם החיסרון של העשירייה ולחבר את עצמי לאותו החיסרון.

שאלה: כאשר אנו מוצאים את עצמנו במיעוט הרבים שניים הקשר נעשה הרבה יותר חד ונוקשה. איך לעבוד על ביטול עצמי בין שני אנשים בצורה מאוזנת?

להתבטל, אין יותר מה לעשות. רק להבין שכל הוויתור שלנו הוא לטובת בניית הכלי הרוחני, ואין לנו שום פעולה אחרת גבוהה יותר מהביטול. בינה היא האמא שממנה נולדים כל הדרגות וכל המצבים הרוחניים, לכן צריך קודם להגיע אליה.

שאלה: נכון להיום הגברים נפגשים לתפילה עולמית פעמיים ביום לרבע שעה, בשלוש ובשבע וחצי. לנשים יש תפילה עולמית גדולה והרבה מהן מגיעות אליה בשבע וחצי בערב, וגם יש להן רמח"ל במשך כל היום. לפני שבועיים דיברת על מינון של פגישות עשירייה. האם אתה חושב שזה צריך להשתנות, יש משהו מומלץ יותר להיום?

טוב שמרגישים פעם ביום את הקבוצה העולמית, וטוב אם עוד פעם או פעמיים ביום מרגישים את הקבוצה הפרטית של האדם, כך אני חושב שצריך להיות. אני לא יודע איך אתם מסתדרים. אני לא רואה שיש לאנשים הרבה זמן, לכן פעם או פעמיים ביום שיהיה קשר עם העשירייה, ופעם ביום קשר עם הקבוצה העולמית לתפילה עולמית, אבל לא לבלבל את האדם כל שעה להיכנס ולעשות משהו כי הוא יעזוב את זה. צריכים לקבוע כאלו זמנים שכל אחד יכול לקיים אותם.

סדנה

מה אנחנו ככוח משה צריכים היום להגיד לבורא בצורה קונקרטית? הכוח הכללי שלנו הוא משה, מה אנחנו צריכים להגיד לבורא שיעשה איתנו היום? במה השיעור מייצב אותנו, לקראת מה הוא מסובב אותנו?

*

(סוף השיעור)

---

1. ויקרא כ"ד, י"ח.↩