שיעור בוקר 21.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

מה המיוחד במעבר? אומנם לא כולנו נמצאים במעבר, ובכלל אנחנו עוד לא נמצאים במעבר הזה ממש, רק לומדים עליו וניגשים, מתקרבים, אבל בכל זאת צריכים להשתדל לתאר אותו, לתאר מה צריך להשתנות בנו כדי שנעבור את הגבול המאוד מיוחד הזה מלא לשמה לשמה. זה מעבר שבו קורה באדם שינוי בתפיסת המציאות, בהרגשת המציאות, מתפנה מקום לבורא שנמצא בכל הסביבה של האדם, כך שהבורא הוא שממלא את המקום והוא מסדר הכול והוא קובע את כל החיים של האדם, את המחשבות והרצונות, בכול הוא נמצא וחוץ ממנו אין כלום, "אין עוד מלבדו".

אז איך אנחנו עוברים ממצב שבו אנחנו נמצאים היום, בתפיסת מציאות שיש הרבה גורמים וגם אנחנו איכשהו מייצבים את המציאות לפי הרצונות, המחשבות, הפעולות שלנו, למצב שאנחנו מגלים שהכול זה רק הבורא, שהוא ממלא את כל העולם, את כל המציאות, ורק הרצון שלו, רק היחס שלו, רק הוא עושה את הכול, ממלא את הכול ואנחנו נמצאים בתוכו. זאת אומרת, כל העבודה שלנו בסופו של דבר מתקרבת למצב שבכל צעד ושעל, בכל פעולה, בכל מחשבה שלנו אפילו, בכל מה שקורה בינינו ובנו, אנחנו מגלים שבכול פועל הכוח העליון יותר ויותר, ואנחנו מפנים כביכול מקום לבורא, וכך מגלים את המציאות האמיתית העליונה.

קריין: קטע מספר 15, כותב בעל הסולם.

"הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ב)

זאת אומרת, האדם מרגיש בכל הפעולות שלו, במחשבה, דיבור ומעשה, שהוא חייב להמשיך את פעולות הבורא שהוא ממלא את העולם והוא מסדר את העולם, וכל מה שקורה זה רק הבורא, והאדם רק מפנה מקום כביכול מהאגו שלו, מהמחשבות והרצונות שלו, ואז המקום הזה מתמלא בבורא, ברצון ובפעולות הבורא בלבד.

לכן כדי לתת לנו אפשרות לפנות מקום, לצמצם את עצמנו ולתת מקום לבורא שיגלה את עצמו בכל המציאות כלפי האדם, אנחנו צריכים לעשות את העבודה הרוחנית שלנו, זאת אומרת לצמצם את הרצון לקבל שלנו ולתאר את הבורא שממלא את הכול וסובב את הכול ושאין עוד מלבדו. כך בעצם צריכה להיות העבודה שלנו במשך כל היום, זאת אומרת במשך כל הזמן שאנחנו נמצאים בהכרה שקיימים, אנחנו צריכים לפנות מקום לבורא, ואז האגו שלנו מצטמצם ונותן מקום לבורא להופיע. זה מה שחייבים לעשות.

שאלה: איך אדם מפנה מקום בלב שלו?

הוא צריך להרגיש את הלב שלו, לְמה הלב נמשך, מה הוא רוצה, לְמה הוא מתקדם, מתקרב, מה הוא עושה, ולהשתדל לראות בכל הפעולות והמצבים האלו שהבורא ממלא את הכול, שכוח ההשפעה, האהבה, החיבור, באים במקום מה שקודם האדם חשב שהוא רוצה לקבוע שכך העולם יתקיים.

תלמיד: איך אדם מעורר את הלב שלו להֵרגש ההתפעלות שבעל הסולם כותב עליה?

אני חושב שהכי טוב כאן ש"איש את רעהו יעזורו", אנחנו לא נוכל לבצע את זה לבד. אלא חייב להיות כאן מאמץ כללי, קבוצתי, עולמי, ככל האפשר מכל הקבוצות, מכל החברים שלנו בכל העולם, לרצות שבכל מקום שאני יכול לתאר לעצמי את המציאות שבה אנחנו קיימים, הכול מתמלא בכוח עליון, בכוח הבורא. כוח הבורא זה חיבור ואהבה, ביטול של כל אחד כלפי האחרים, וכשנרגיש את השדה הזה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", אז נתחיל לגלות אותו יותר ויותר כשורה בינינו, ממלא את המקום בינינו, מחבר אותנו ומתגלה.

שאלה: במה תלוי הצמצום שצריך לעבור על האדם?

צמצום זה שאני מצמצם את עצמי, את היחס הטבעי שלי, ובמקום זה אני מכתיר את הבורא כממלא את הכול וסובב את הכול.

תלמיד: למה בלי צמצום לא יכול להיות בורא במציאות?

כי אני, האגו שלי ממלא את העולם. אם אני מרגיש עכשיו את המציאות, את העולם, את האנושות, לא חשוב מה, אז אני ממלא את העולם, אני מצייר לעצמי מה זו העשירייה שלי, מה זו הקבוצה שלנו, מהי בכלל האנושות, אני עושה את זה, ואם אני מוציא את עצמי מלקבוע את צורת המציאות אז אני צריך במקום זה להביא את העשירייה ואת הבורא שממלא אותה.

תלמיד: מה זה נקרא שהבורא ממלא את המציאות?

שאהבה, חיבור, השפעה הם ממלאים את כל המציאות, ומה שנראה לי הפוך, מתוך זה שהאגו שלי מצייר לי מציאות אחרת שאנחנו רגילים אליה, הכול מפני שאני מתייחס למציאות כך ואני רוצה לקבוע יחס חדש.

תלמיד: אבל מה הפעולה שצריכה לקרות כדי שיקרה עליך הצמצום הזה שהבורא ימלא לך את המציאות?

אני רוצה להפסיק את פעולת הרצון לקבל שלי כלפי העולם, גם כלפי עצמי, גם כלפי העשירייה, גם כלפי הקבוצה הכללית שלנו, וגם כלפי על כל האנושות, ולא להתייחס אליהם דרך האגו שלי בצורה טבעית כמו שאני עושה, אלא אני רוצה באמת להכתיר את הבורא למלך העולם, ובמקום האגו שקודם היה שולט, שעכשיו כוח ההשפעה, האהבה והחיבור יהיה הכוח שממלא את כל העולם.

תלמיד: נדרש פה ממש לשנות את כל מכשיר הקליטה שלך?

כן.

תלמיד: אז את המכשיר השני שהוא מותאם למציאות הבורא, מאיפה מביאים אותו?

אני מתאר לעצמי מתוך מה שאנחנו לומדים, מתוך מה שאני מרגיש שלאט לאט מתגלה גם בעשירייה שלי.

תלמיד: אתה קולט את המציאות דרך העשירייה?

כן.

תלמיד: עד שאין צמצום על כל מה שהוא מקבל אתה לא יכול להתחיל לקלוט דרך העשירייה?

אני יכול לקלוט אבל זה בכל זאת מאוד מצומצם, מאוד מוגבל.

תלמיד: בעצם מה מביא לנו הצמצום, האם הוא מביא לנו יכולת לשנות את כלי קליטה?

הצמצום מביא לנו שליטה חדשה, שהבורא כוח האהבה, חיבור, השפעה, הוא מתחיל להיכנס לכל העולם וממלא את כל המקומות שהיו קודם מתמלאים בכל מיני רצונות ומחשבות זרים שכל אחד שם היה רוצה לשלוט, ועכשיו רק כוח אחד שולט.

שאלה: האם את צמצום א' אנחנו מייחסים לבורא או לנברא?

אנחנו את הכול מייחסים לבורא.

תלמיד: האם ללא צמצום א' אין נברא?

נכון.

שאלה: נראה שלפעולת הצמצום הזאת יש שלבים, זה לא משהו שקורה בפעם אחת?

נכון, אנחנו צריכים להבין שבכלל מה שאנחנו עושים זה כתוצאה מהשפעת הבורא עלינו ואנחנו מבצעים את הפקודות שלו, את הרצונות שלו, שיש לי עכשיו רצון חדש, מחשבה חדשה, נטייה, תנועה, וזה הכול מגיע אלי מהבורא ואני משתדל לעכל את זה, להבין, להכיר ולהמשיך בעצמי. זאת אומרת, יש כאן משהו שמגיע מהבורא אליי ויש כאן מה שאני ממשיך בעצמי, בכך שאני חושב מה קורה ומסדר את הדברים, מלביש מה שאני מקבל מלמעלה בתוך המחשבות והרגשות שלי וכך אני כבר ממשיך על העשירייה ועל כל העולם.

שאלה: כשאני מנסה לבנות את תכונת האהבה בתוך העשירייה איך אחר כך אני ממשיך את התכונה הזאת לכל הקבוצה ולכל העולם?

האמת שזו לא כל כך בעיה. אם אני כבר יכול לקלוט את היחס שלי לעשירייה, שאני רוצה שיהיו כולם מחוברים במחשבה אחת, ברצון אחד, בפעולה אחת, לראות לפנינו מציאות אחת שזה הבורא ואנחנו מזדהים עימו ורוצים לקבוע על עצמנו רק אותן הפעולות שהוא יסדר אותנו וילווה אותנו, ינהל אותנו, אז כשאנחנו עושים מאמץ כזה בעשירייה אז כל אחד מתוך העשירייה יכול לתאר את הדברים האלה שהם קורים בעולם כולו.

שאלה: מה זה נקרא שהבורא מלווה אותנו?

הבורא מלווה אותנו כל הזמן, אלא עכשיו אנחנו בכוחות שלנו רוצים לקיים את זה, רוצים להחזיק אותו, להגדיל אותו בעינינו, ש"יגדל אלהים חי".

שאלה: איפה כדאי להשקיע את המאמץ בלהקטין עצמי או להגדיל את הבורא?

יש פעולות שהן קובעות זו את זו, וכשאני מגדיל את הבורא אז אני כביכול בזה יחסית מקטין את עצמי או ההיפך, ויותר מזה זה קורה בפעולה הקבוצתית. שאנחנו בקבוצה משתדלים לקבוע יחסים בינינו שאנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי" שאנחנו בונים את הבורא בקשר בינינו, שסוג הקשר, עוצמת הקשר, אופי הקשר בינינו זה יהיה כבורא והבורא הוא קודם כל אהבה, חיבור, ביטול כל אחד כלפי האחרים.

אז ככל שאנחנו מפנים את המקום שלנו מהאגו שלנו ומתעלים מעליו ורוצים להתחבר בינינו מעל ביטול האגו, אז אנחנו נותנים לבורא אפשרות להתגלות, אנחנו מגלים אותו. כתוב "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בזה ממש בונים בינינו איזה מרחב שם שורה תכונת הבורא.

תלמיד: לפי הקטע הוא אומר שלעשות מצוות לחברים, להתחבר עם החברים ולהתחבר עם הבורא זה אותו דבר.

כן.

תלמיד: אחר כך הוא אומר שבשני המקרים לא צריכה להיות לך תקווה לשום דבר לחזרה לעצמך.

הכוונה היא שאתה מרוויח מזה.

תלמיד: וזה היא מתואר כלשמה, כמצב הכי גבוה.

כן.

תלמיד: איך זה מסתדר עם המצב של לקבל על מנת להשפיע שזה גם המצב הכי גבוה, הוא אומר בסוף אתה צריך להגיע לקבל על מנת להשפיע?

נכון.

תלמיד: אז לפי מה שהוא כותב פה לא מקבלים כלום?

בינתיים זה ככה, זה השלב הראשון שאני לעצמי לא מקבל כלום, ואחרי שאני מנקה את עצמי מלקבל, שזה לטובתי, אז אני יכול להתחיל לתכנן פעולות שאני מתקשר פועל מתחבר לאחרים כדי להשפיע לבורא.

תלמיד: לפי מה שכתוב בקטע לשמה זה שאני לא מקבל שום דבר חזרה לעצמי.

כן.

תלמיד: ולשמה מתואר כמצב של גמר התיקון, המצב הכי גבוה שאדם צריך להגיע אליו.

נגיד, לשמה זה תנאי.

תלמיד: במקביל אנחנו לומדים שלקבל על מנת להשפיע זו הרמה הכי גבוהה שהנברא מגיע אליה.

לקבל על מנת להשפיע נמצא יותר גבוה מלהשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: לקבל על מנת להשפיע זה יותר גבוה מלשמה?

לא. לשמה זה נקרא שאני לא עושה לעצמי אלא לשם הזולת, זה יכול להיות בפעולה דרך הקבוצה ולבורא. זה נקרא "לשמה".

תלמיד: אם הייתה טבלה, לשמה ולקבל על מנת להשפיע, זה היה באותו הגובה?

לשמה כולל בתוכו כל מיני פעולות השפעה. לשמה, זאת אומרת לשם שמיים, לשם הבורא, לשם החיבור בין כולם אם זה בפועל מדובר בינינו, איך אנחנו מבצעים.

תלמיד: מה מקבלים בלשמה?

בלשמה מקבלים תענוג מזה שמשפיעים לבורא, כי אנחנו לא יכולים לעבוד בלי קבלת התענוג, אנחנו עובדים עם הרצון שלנו, הרצון לא מזדכך. ואז אנחנו מגיעים למצב שאני פועל למען העשירייה, הקבוצה הכללית שלנו או העולם. וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: ממש מגיע איזה מחסום פסיכולוגי, שאתה לא מוכן לקבל על מנת להשפיע ועדיין להיות בלשמה, כאילו זה ממש הגבול, זה לא הגיוני. משהו כזה שאי אפשר לעבור אותו מבחינת השכל.

לקבל על מנת להשפיע ולשמה?

תלמיד: כן, ביחד זה כאילו לא מסתדר הגיונית.

למה? זה כמו בדוגמה של האורח ובעל הבית. כמה שהאורח מקבל עם הכוונה שלו להנות לבעל הבית אז הוא בזה דווקא מצליח להנות לבעל הבית כמה שמקבל יותר. ובעל הבית נהנה ממה שהאורח מקבל את זה ואת זה, וכמה שנהנה. וזה מצד בעל הבית. ומצד האורח, שהוא בזה שמקבל יותר ויותר הוא מהנה לבעל הבית יותר ויותר.

תלמיד: אבל בסוף מדובר על פעולות השפעה. נניח אני צריך להתחבר עם החברים, אני צריך לעזור להם, אני צריך לתת להם.

כן.

תלמיד: בזה אני מרגיש טעם של סטייק?

יותר מזה, תלוי באיזו רמה, באיזה גובה אתה עובד איתם.

תלמיד: זה מעניין שמגיע מצב שבמקום להוציא מעצמך משהו, אתה בעצם אוכל את האוכל שהבורא שם לפניך.

אבל מזה שאתה אוכל את האוכל שהבורא שם לפניך אתה מתקשר אליו, והאוכל שאתה מקבל זה לא סתם אוכל אלא זה מה שמקשר אותך בצורה הכי נמוכה עם הבורא, ועל זה אתה בונה את היחסים. ועם היחסים האלה אתה יכול להגיע עד אור היחידה.

שאלה: אז מהן המנות? תמיד אנחנו אומרים שמתחילים מהקל. מתחילים בכוס מים, אחר כך סלט, אחר כך אורז, ואז סטייק. מה הן ה"מנות" האלה בין החברים?

הרצון לקבל והמידה בה אתה יכול להפעיל אותו בקשר עם הזולת.

שאלה: איך אני מפעיל רצון לקבל בעשירייה? מה זאת הפעולה של הרצון לקבל בעשירייה רוחנית?

שאתה רוצה להתחבר איתם, להיות ממש ברצון אחד, אמנם שהרצונות שונים אבל אתם רוצים לחבר את הרצונות האלה לרצון אחד מורכב כזה שכולכם יחד יכולים לעשות נחת רוח לבורא בצורה שלמה.

שאלה: וכל אחד מפעיל בסופו של דבר את הרצון לקבל שלו בתוך המשוואה הזאת?

כן, ודאי. איך אתה תתקשר לאחרים ללא רצון לקבל?

שאלה: כי נראה בינתיים שההכוונה היא יותר להשפיע לחברים.

אבל איך אתה משפיע?

תלמיד: נותן להם דברים, מכין להם קפה.

זאת אומרת שאתה מבטל את הרצון לקבל.

תלמיד: בדיוק.

אתה בכל זאת עובד עם הרצון לקבל.

תלמיד: ביטול הרצון לקבל זה קבלה?

ביטול הרצון לקבל זה השפעה.

שאלה: איך עושים פעולת קבלה רוחנית בעשירייה?

קבלה רוחנית בעשירייה זה כשאני מרגיש את הרצון של החברים ואני עושה את מה שהם רוצים. הם רוצים שאני אקבל מהם מנת תענוג, אז אני מבטל את עצמי מלרצות לעצמי את התענוג הזה ומעביר את זה באופן שאני עושה את זה רק עבורם.

שאלה: נניח ואחד החברים הכין לי משהו לאכול, האם אני צריך לקבל את מה שהוא נותן, לעשות איזה חישוב שעכשיו אני אוכל את מה שהוא הכין לי, לא כי אני רוצה אלא כי הוא הכין את זה? אבל אני כן רוצה להשתמש ברצון לקבל שלי.

ודאי. בלי זה אתה לא יכול ליהנות לחבר. אם אתה לא נהנה אתה לא מהנה לו.

שאלה: אמרת שכשאתה עושה את הפעולה הזאת של לנסות להשפיע נחת רוח בזמן האכילה אז לאוכל אין טעם.

כן. אתה יכול להגיע למצב שאין לאוכל טעם.

שאלה: ועד כמה שאפשר לדמיין האם זה קבלה על מנת להשפיע?

לא, זה מעבר. כשאנחנו מתחילים לעשות משהו על מנת להשפיע, אז אנחנו יכולים לאכול את הדבר הכי טעים שיכול להיות במציאות ולא מרגישים בו שום טעם, כי הרצון לקבל נעלם משם. אני רוצה לבטל את הרצון לקבל, אני רוצה לעשות את זה רק על מנת להשפיע. ואם אני מתאר לעצמי שאני עושה את זה רק כדי להשפיע לזולת, והזולת הזה עדיין לא מחובר אלי, ואני לא משתמש בכלים שלו אלא רק בכלים שלי שבהם אני מבטל את קבלת התענוג, אז אני לא נהנה מהאוכל בכלל, אני מרגיש את זה כמו חתיכת צמר גפן.

שאלה: האם זה שלב ביניים, והשלב הגבוה יותר הוא זה כשארגיש גם את הטעם?

זה הכל אחר כך.

שאלה: יש רגעים מאוד מיוחדים, שהעבודה בחיבור עם החברים ועבודה עם הבורא מורגשים היינו הך, ויש רגעים שיש לעבודה עם הבורא טעם אחד ולעבודה עם החברים יש טעם אחר. האם רגעים אלה באים להראות לי שעכשיו אני לא בשלמות, או שאולי אני צריך לטעום את שני הטעמים כדי לעבוד איתם בצורה מסוימת?

כן, אתה צריך לטעום משניהם כדי לעשות ביניהם בירורים.

שאלה: האם לגרום לחבר להשפיע לי, זאת פעולה טובה?

כן. יותר נכון להגיד, לתת לחבר אפשרות להשפיע לי. כן. ודאי שזו פעולה טובה.

שאלה: לא הבנתי מה ההנאה של הבורא מזה שאני לא מרגיש טעם באוכל? הרי הוא רוצה שאני איהנה.

זו לא המטרה, אלא זה בדרך כדי להראות לך שאתה עובד למעלה מהרצון לקבל שלך. שיצאת מהרמה בה קבעת הכול לפי טעמים, ועכשיו אתה יכול לקבוע את רמת העבודה לפי גודל בעל הבית בעיניך.

תלמיד: אבל אני לא מרגיש את בעל הבית כרגע.

בצורה כזאת אתה תתקדם, עד שתרגיש אותו.

שאלה: כשאדם רוצה לצמצם את עצמו מהמציאות, כמו שאמרת כשפתחת את השיעור, כלומר לבלום את המחשבות הטבעיות שלו, התוצאה המידית שהוא מרגיש זה חושך. איך ממשיכים מהנקודה הזאת?

איך ממשיכים? תשתדל להמשיך ולעשות הלאה פעולות השפעה.

תלמיד: הוא חייב להתחיל לתאר את החברים.

גם, אבל אני לא רוצה לענות לך. תנסה להמשיך את המצב הזה הלאה.

תלמיד: בסדר. הרבה פעמים כדי לקבל כוחות, אנחנו משתמשים במחשבה על גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: מאיפה הרשימו הזה קיים בי, המחשבה הזאת על גדלות הבורא? מאיפה אני מקבל אותה?

מאיפה שאתה מקבל, כרגע זה לא חשוב.

תלמיד: איך מפתחים מחשבה על גדולת הבורא?

אתה רוצה לעלות לדרגה ממנה זה מגיע אליך, וזה לא שייך לך.

תלמיד: אני מחפש כל הזמן כוחות, כוחות לעשות פעולות.

כדי לשלוט בהם, כדי להכיר אותם, ולשלוט בהם, וזו לא הצורה הנכונה.

תלמיד: אני צריך לחפש כוחות כדי לבצע משהו.

כן.

תלמיד: על זה אני שואל.

אתה לא שואל את זה.

תלמיד: נכון, אתה צודק. אז שיניתי את הגישה. כרגע, כדי לקבל כוחות, איך אני מפתח את המחשבה על גדלות הבורא?

תבטל את עצמך, ותתאר את הבורא שממלא את כל המציאות.

שאלה: אנחנו רצון לקבל עם הכוונה על מנת לקבל. אם אני מבין נכון, ב"לשמה" הכוונה היא על מנת להשפיע. וההנאה שאנחנו מקבלים לפני המעבר ללשמה, היא מהכוונה על מנת לקבל, הרצון הרי לא משתנה, רק הכוונה, האם אחר כך הכוונה כבר נעשית מהכוונה על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שהתענוג, ההנאה בעצם מגולמים בכוונה עצמה?

כן.

שאלה: מה זה בדיוק המצב הזה של להשפיע על מנת להשפיע?

שאני רוצה רק להשפיע, ולא לקבל שום תוצאה בכלים דקבלה שלי.

תלמיד: יש בלא לשמה את המצב הזה של לקבל על מנת לקבל. להשפיע על מנת לקבל, זה מאוד ברור, ואז נכנסים למצב של להשפיע על מנת להשפיע. אבל איך יכולה להיות מציאות של להשפיע על מנת להשפיע? מה זה אומר, הרי הרצון לקבל זה הדבר היחיד שיש לאדם.

ודאי שאני עובד תמיד עם הרצון לקבל.

תלמיד: אז מה זה אומר שזה "להשפיע על מנת להשפיע"?

זאת אומרת, שאני לא רוצה לקבל לרצון לקבל שלי שום תגובה מהפעולה שלי.

תלמיד: אבל זו גם פעולה מתוך הרצון לקבל, הלא לרצות לקבל.

תמיד, בלי זה אין לנו על מה לדבר, הרי כל הבריאה היא רצון לקבל

תלמיד: בסדר, אבל בכל זאת, האם צריך להתמקד ברצונות מסוימים? להשפיע על מנת להשפיע זה אומר שאפשר להרכיב כוונה נכונה רק על פעולות שגם הן במשהו פעולות השפעה. כמו שאמרת, לתת לחברים כל מיני דברים, קפה, דברים שהם כביכול השפעה בעולמנו?

כן, זה כאמצעי.

תלמיד: בפעולות כאלה צריך להתמקד בשלב הזה?

כן.

שאלה: אז להשפיע על מנת להשפיע מגיע אחרי המעבר מלא לשמה ל-לשמה? להשפיע על מנת להשפיע כבר נכלל בתוך לשמה?

כן, להשפיע על מנת להשפיע כבר נכלל בתוך לשמה.

תלמיד: ולפניו קודם כל בא הצמצום?

נניח. כן.

שאלה: אנחנו לומדים שבצורה פרקטית אנחנו צריכים להתאמץ לעשות פעולות של השפעה, גם אם הכוונה עדיין לא נכונה, אבל שצריך להתאמץ לעשות פעולות השפעה בקבוצה.

כי זה מאוד מועיל, ומאוד עוזר לנו להכיר את עצמנו.

תלמיד: למה זה ככה? כי לפי הסכֶמה, בהתקדמות הרוחנית קודם צריך להיות צמצום, ורק לאחר שעושים צמצום, מתחילים לעשות פעולה של להשפיע. אז למה אנחנו לא מתרגלים צמצום, אלא ישר מתרגלים השפעה?

אתה בכל זאת בדרך חייב לעשות פעולת צמצום על הרצון לקבל לעצמו, ולכוון אותו לטובת החבר.

תלמיד: אז למה כשאנחנו מתרגלים דברים בינינו, אנחנו מתרגלים ומדברים על זה שאנו עושים פעולות של השפעה, ולא מתרגלים קודם את זה שאנחנו צריכים לעשות צמצום?

אנחנו לא מדברים על צמצום כי אנחנו צריכים לעבור מפעולות קבלה לפעולות השפעה. וזה שבאמצע אנחנו צריכים לעצור את עצמנו מהפעולה הקודמת, על מנת לקבל, ואז אנחנו עוברים לפעולה של על מנת להשפיע.

ודאי שבדרך יש כאן היפוך בכוונה שלנו, לשם מי אנחנו פועלים, אבל אנחנו עדיין לא כל כך מבליטים את השוני הזה בכוונת הפעולה.

ברור לנו שכך זה יהיה, או שאני עושה את זה כאורח לעצמי, או כאורח למען בעל הבית. זו הפעולה שעוברת בתוך האורח, והיא לא כל כך שייכת לבעל הבית.

שאלה: אם הבנתי נכון, לשמה זה אהבה, מה שאנחנו מדברים במובן הרוחני?

עדיף לא להתבלבל בין, אהבה, ולא אהבה. אנחנו מדברים על פעולות, ולשמה זה לא לעצמו.

תלמיד: אבל בסופו של דבר מגיעים ללשמה על ידי יגיעה, נכון?

כן.

תלמיד: ולגבי היגיעה יש פה עניין של מידת הסבל, כי אתה פועל נגד הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו מגדילים את רמת היגיעה, ומתקדמים לאותה מידת צמצום שעליה אנחנו מדברים?

על ידי החיבור בינינו.

שאלה: איך אני יכול ליצור מקום לבורא שבו הוא יוכל להתגלות, ואיך לעורר את אותה התעוררות בחבר?

על ידי תשומת הלב שלי, שאני רוצה להתחבר איתם ,ולהשפיע גם לבורא וגם לחבר.

שאלה: אמרת בתחילת דבריך היום שאנחנו נמצאים במציאות שיש בה הרבה גורמים שמעצבים לנו את המציאות. מי הם אותם הגורמים? אמרת שאנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו לאותם גורמים. על איזה גורמים מדובר?

יש הרבה מאוד גורמים שונים, לא צריך עכשיו להיכנס לתוך זה.

שאלה: כשאני חושב על לשמה ולא לשמה כמצבים הפוכים, יש ביניהם איזה נתק שלא ברור איך לעבור אותו. לעומת זאת אם אני חושב על זה כהר, שהמדרון זה הלא לשמה, והפסגה זה הלשמה. איך יותר נכון לחשוב על זה בשתי הצורות האלה?

אני לא יודע, תנסה להיות יותר קרוב למה שאנחנו מדברים, ולדוגמאות שלנו.

שאלה: אנחנו יכולים להיות יותר רגישים לרצון של החברים, כי האגו שלי מקשיב מעט.

ככל שאני מתפתח אני בכל זאת מתחיל להרגיש את החברים יותר, כי ההתפתחות שלי תמיד כוללת את התכונות שלהם בי וכך לאט לאט אני מרגיש אותם יותר ויותר. אפילו אדם שהוא לא כל כך רך לב, הוא בכל זאת מתחיל להרגיש שיש לו יותר הבנה וקרבה לחברים.

שאלה: איך אני עובד בתוך העשירייה בלי שום תענוג או תועלת בתוך הרצון לקבל שלי?

זו העבודה שלנו. עד שאנחנו על ידי המאמצים שלנו מקבלים הארה מלמעלה והיא נותנת לנו אפשרות להשפיע זה אל זה, לעבוד למעלה מהרצון לקבל. וזה במידה שהחבר באיזו פעולה יהיה יותר יקר בשבילי ממה שאני לעצמי, ואז יוצא שאני עושה הכול למענו. החשבון חייב להיות חשבון ריאלי. אז אנחנו צריכים להשתדל כל חבר וחבר לראות יותר ויותר מיום ליום בעינינו.

שאלה: האם בעבודה לשמה מקבלים פעמיים, פעם מקבלים חיסרון מהחברים להשפיע להם ופעם מקבלים מהבורא את השפע להשפיע?

נגיד שכן.

שאלה: אני רצון לקבל מובהק, התא הבסיסי שהוא ברא, רצון לקבל. הוא מפעיל אותי באמצעות שני סנסורים, במוח - במחשבות, ובכוונות והרצון לקבל שזה הלב. כל עוד אני לא מבטל את הרצון לקבל כלפי החברים אני נשאר אותו תא בסיסי, לכן אני חייב לצמצם את עצמי בעשירייה כדי שביחד נפרוץ ונבנה את הבורא ומהבורא ליקום. האם התהליך הוא נכון?

בינתיים כן.

שאלה: איך אני מגיע למצב שאני לא ארצה לשלוט על ההשפעה?

תנסה קודם כל להשפיע ואחר כך תבדוק בשביל מה אתה עושה את זה, מה זה נותן לך, האם זה באמת השפעה או להשפיע על מנת לקבל. וכך תתקדם לבירורים.

תלמיד: אז מה הפעולה, מה עלי לעשות? כי אני מוצא את עצמי שאני רוצה לשלוט דווקא בזה שאני משפיע לחברים.

תמשיך בכל זאת להשפיע לחברים אבל תעשה ביקורת על הכוונה יותר ויותר, בשביל מה אתה עושה את זה.

שאלה: האם הבורא מסדר את העשירייה שלי לפי מידת הכוונה והרצון שלי ללשמה?

ודאי שכן. ככל שאתה יכול להיכנס ללשמה, לפי זה הבורא כבר מסדר לך את הפעולות הבאות, את הצעדים הבאים.

שאלה: האם נכון שאני צריך ליהנות מהרצון לקבל של הזולת?

לא, לא תמיד. "אני רוצה ליהנות מהרצון לקבל של הזולת", מה המשפט הזה? רצון לקבל יש בכל זולת, בכל, בכל אחד מהם. אני צריך ליהנות מהרצונות שלהם, מזה שאני ממלא אותם, מסדר אותם, מתקן אותם ודרכם מביא תענוג לבורא, אולי תגיד כך.

תלמיד: זה מה שרציתי לשאול, איך אני תופס שם את הבורא?

ברצון לקבל של הזולת אתה לא תופס את הבורא. אם אתה משתמש ברצון לקבל של הזולת כדי לחבר אותו לפעולות הקבוצה, אז אתה יכול דרך הפעולה המשותפת להנות לבורא.

שאלה: מה יש בפעולת הגדלות שהאדם עושה?

מה זה פעולת הגדלות?

תלמיד: האדם תמיד צריך להגדיל את הבורא, להגדיל את החברים, להגדיל את החברה, להגדיל את העשירייה. מה יש בפעולה הזאת?

שהוא מגדיל אותה בעיניו, הוא מגדיל את הבורא ואת החברים בעיניו ואז הוא יוכל יותר להשפיע להם והשפעה הזאת תירשם בו כקבלה.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה שלא נתפסת, איך הפעולה הזאת נחשבת כקבלה?

כי הם גדולים בעיניו, וההשפעה לגָדול מביאה הנאה.

תלמיד: להגיד שהם גדולים אני יכול להגיד, להגיד שהבורא גדול אני גם יכול להגיד.

לא, אתה לא יכול להגיד. אם אתה לא מרגיש את הפעולה הזאת, אז אתה רק סתם אומר מילים.

תלמיד: איך מרגישים את הדבר הזה, איך עובדים עם דבר הזה?

צריך לעבוד איתם, לך לשרת אותם, לך לעשות להם משהו. תשתדל לשרת אותם ואז אתה תראה עד כמה העבודה כלפיהם תהפוך להיות להשפעה ולתענוג.

תלמיד: אם החבר משרת את העשירייה, משרת את החברה, אומר גם ומרגיש שהם גדולים אבל לא מצליח לקבל מהם את הגדלות. יש כאן איזו פעולה שכאילו אמורה להיות איזו הדדית עכשיו אחרי שאתה עושה את פעולת השירות, אתה אמור לקבל את הגדלות הזאתי בתוך הרגש, השכל.

הכול תלוי באדם, ככל שהוא מקטין את עצמו כלפי השני, אז הוא יכול לקבל, להכיר את הגדלות של השני וליהנות ממנו ולקבל את הכלים האלו ולהשפיע דרכם.

תלמיד: איך העשירייה יכולה להשרות על האדם גדלות?

בהתאם לכמה שהוא מוכן לזה, לכמה שהוא דבוק אליהם. הם אפילו מוכנים להשפיע לו מהגדלות שלהם, להראות לו משהו, אבל אם הוא לא מכוון לזה, אם הוא לא עובד באותו גל לא ייצא לו לקבל את הגדלות שלהם.

תלמיד: יש לנו איזה מקרה בעשירייה שיש לנו חבר מאוד מאוד גדול שהחליט שהוא רוצה לצאת מהעשירייה כי הוא לא מרגיש את הגדלות הזאת. איך אנחנו כעשירייה צריכים להתמודד עם זה?

סימן שהוא לא מרגיש שום דבר, סימן שהוא לא גדול. אתם זוכרים את הדוגמה של רבי יוסי בן קיסמא שהיה עם התלמידים הקטנטנים שלו ובכל זאת קיבל מהם כלים גדולים ויכול היה לעלות לדרגות גבוהות. אז זה לא תלוי בגודל של החברה, אלא תלוי בהערכת החברה בעיני האדם. אם יש להם נטייה למטרת הבריאה, כבר לא חשוב באיזו רמת התפתחות רוחנית הם נמצאים.

תלמיד: ואיך אנחנו כעשירייה יכולים לתפקד כלפיו עכשיו? איך אנחנו יכולים לתת לו גדלות?

תקראו איתו יחד את המאמר על רבי יוסי בן קיסמא.

שאלה: אנחנו לומדים שבשביל להרגיש את הגדלות של החברים אני צריך להתבטל כלפיהם, לשרת אותם. אז כשאני משרת אותם ואני משתדל לעשות את זה אני מרגיש את הגדלות שלי, וזה להיפך כאילו.

בסדר, בכל זאת כדאי לעשות את זה.

תלמיד: להמשיך עם זה ואז עד שאני ארגיש את הגדלות שלהם? או שיש עוד משהו שאני צריך לעשות?

בינתיים תמשיך.

שאלה: אמרת שאנחנו תופסים את המציאות דרך העשירייה. האם זה אומר שחייב להיות כלי שלם של עשירייה ומסך?

לא, תופסים ככל שאפשר. גם עכשיו אנחנו מקבלים דרך העשירייה, אומנם שאנחנו לא רואים ולא מזהים אותה, אבל בכל זאת אנחנו מקבלים דרכה כי צורת המציאות לא משתנה. ואפילו שכולנו שבורים ולא קיימים כל אחד בפני עצמו, אומנם שכך מדברים, אבל את מה שאנחנו מרגישים אנחנו מרגישים דרך העשירייה. רק שהעשירייה הזאת היא בינתיים על חשבון הבורא, אבל בלעדיה לא היינו מרגישים אפילו שאנחנו קיימים בצורה כמו שאנחנו מרגישים היום את עצמנו.

שאלה: איך לבטל את עצמי ב"לא לשמה" כדי לקבל את האור של "לשמה"?

אם אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי החברות, אז אנחנו מקבלים דרך הביטול הזה כבר איזו התרשמות מהבורא, מהקבוצה, כבר יש לנו התקדמות.

שאלה: מה ההבדל בין צמצום לבין להשפיע על מנת להשפיע?

צמצום זה על הרצון לקבל. להשפיע על מנת להשפיע זו כבר עבודה עם הרצונות והכוונות שלנו בהשפעה על מנת להשפיע.

שאלה: האם השולחן בינינו לבין הבורא זה היחס שלנו כלפי החברים?

אני לא הייתי מתאר זאת בצורה ציורית כזאת, נעזוב את זה.

שאלה: האם להשפיע בעל מנת להשפיע זה מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך?

להשפיע על מנת להשפיע זו פעולה רוחנית, שאני יכול להשפיע לחברים ודרכם לבורא, אבל אני עדיין לא יכול לצרף לזה את הרצון לקבל שלי, אני יכול רק להתעלות מעליו.

תלמיד: 16, כותב הרמב"ם.

""ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה"."

(הרמב"ם. "משנה תורה")

שאלה: כתוב שאדם בדרגת לשמה צריך לקיים פעולות בלי איזו תקווה לעצמו כמו, שכר וכבוד עצמי. כשאני רוצה לראות שהעשירייה מחוברת, שהחברים מחובקים ונהנים מזה, האם זה רצון למען עצמי או לא?

אתה צריך לעשות בדיקה, האם מה שקורה לך, שנותן לך כוח להשפיע זה באמת כוח כדי להשפיע לזולת ולא דרך הזולת לעצמך בחזרה.

תלמיד: אנחנו עושים יגיעה, וכתוצאה מהיגיעה אני רוצה לראות את החברים מתחברים ביניהם. אני לעצמי לא צריך כלום, לא צריך שמישהו יגדיל אותי או יגיד לי כל הכבוד, אני בכלל לא לוקח את עצמי בחשבון אלא רק רוצה לראות את העשירייה מחוברת. אם אני לא רואה את זה, אז ממה אני יכול לקבל תענוג מהעבודה הזאת? ואם אני רוצה לראות את העשירייה מחוברת, למה זה נחשב למען עצמי?

לא, זה לא נחשב למען עצמי, לראות עשירייה מחוברת זה דווקא טוב. אתם מבינים מה הוא שואל?

תלמיד: אם הוא עושה פעולת השפעה של חיבור אז הוא רוצה לראות תוצאה. האם הרצון הזה לראות תוצאה נחשב כקבלה?

כן, הרצון לראות תוצאה יכול להיות כקבלה, בשביל מה הוא רוצה לראות תוצאה?

תלמיד: כתוב בקטע 15, שהאדם על ידי טרחתו לא צריך שום תקווה שמשהו יחזור אליו, איזה תשלום או גמול או כבוד וכדומה. אני רוצה לראות את העשירייה מתחברת, האם זה נחשב שכר או גמול?

אתה שואל כך, אם אתה רואה את העשירייה מחוברת ונהנית מזה שהיא מחוברת, האם מצידך זה נקרא "לשמה"?

תלמיד: האם השאיפה שלי שהעשירייה תהיה מחוברת מוגדרת כשכר שאסור לי לשאוף אליו אם אני רוצה להיות ב"לשמה"? האם יש בעיה עם זה שאני רוצה לראות את העשירייה מחוברת? האם זה נכנס לגדר שכר, תשלום, שאסור לצפות לכלום שכר?

תלוי איך אתה מקבל את ראיית העשירייה. אם אני רואה אותה מחוברת, ולא חשוב לי באיזו צורה היא באמת נמצאת, ואני נהנה מזה שהיא מחוברת, אז זה יכול להיות שכר.

קריין: קטע מספר 17, כתוב במשנה.

רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

(משנה. מסכת אבות, פרק ו')

אין כל כך מה לברר על כך בעבודה הרוחנית, זה קורה למי שנמצא ב"לשמה".

(סוף השיעור)