שיעור בוקר 16.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פורים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – פורים, קטעים נבחרים מן המקורות.

בין כל הימים שאנחנו מציינים במשך השנה יש יום מיוחד שנקרא "חג פורים". "פור" בעצם שייך למזל, כמו בהגרלה, מי שמרוויח מצליח, וכך גם אנחנו. מצד אחד אנחנו צריכים לקוות ליום הזה, להתכונן אליו ולהכין את עצמנו, מצד אחר הכול תלוי במה שיקרה מלמעלה, באופן שבו הבורא הכין לנו את החג הזה וייתן לנו אותו, את היום הזה.

בעצם זה לא יום ולא חג, אלא מצב. מצב רוחני מיוחד שנמצא למעלה מכל מה שאנחנו מסוגלים להכין לעצמנו ונקרא פורים. פור זה כמו שמשחקים במשחקי מזל ומישהו מרוויח, מצליח. יש כאן עניין של התעוררות מלמטה, משלנו, שאנחנו מצפים לכך שנזכה לאור הגדול וכתוצאה ממנו לתיקון הגדול בכלים שלנו, ועם זאת שיהיה לנו כוח לקבל את האור הגדול הזה בעל מנת להשפיע ולהשיג בו את כל הבריאה, את כל גמר התיקון שכבר עומד ומחכה לנו.

זה מה שאפשר להגיד, נקרא את הקטעים ונשתדל להיכנס לתוך המצב הזה, מפני שאומנם הרוחניות היא למעלה ממקום וזמן, אבל בכל זאת יש סימנים בעולם שלנו ובימים האלה יש הארה מיוחדת שאנחנו יכולים להשתמש בה. וכשאנחנו לומדים בימים האלו, ביום הזה על החג הזה, אז אנחנו נכללים באור המיוחד הזה שיכול להאיר עלינו ולקדם אותנו. נשתדל לכוון את עצמנו אליו ונקרא מה כותב על זה רב"ש, בעל הסולם.

רק רציתי להגיד, למי שעוד לא יודע, שהמקרה הזה קרה לפני 2500 שנה, בערך חמש מאוד או שש מאות שנה לפני הספירה בבבל העתיקה, באותו מקום שממנו יצאה הקבוצה הזאת בראשותו של אברהם שנקראת "עם ישראל". אומנם זה לא עם אלא אוסף אנשים מכל אומות העולם שחיו אז באותו המקום, במסופוטמיה, ומשם יצאו. המקרה קרה לפני 2500 שנה, ומאז אנחנו חוגגים את החג הזה שנקרא "פורים", גורל.

קריין: קטע מס' 1 של הרב"ש:

האור של פורים

"ענין האור הזה, שהיה בימי פורים, יכול להאיר רק בגמר התיקון ולא לפני זה. והאור הזה נקרא "אור של מטרת הבריאה". פירוש, אור החכמה המתלבש בכלים דקבלה. היינו, שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג, מה שיש שמה, שזה באה מכח מטרת הבריאה. והאור הזה של מטרת הבריאה, הנקרא "אור החכמה", אינו יכול להאיר בלי לבוש, שהוא מתלבש באור תיקון הבריאה, הנקרא "אור דחסדים". ולפני גמר התיקון אור החכמה הזו, הנקרא "גדלות דחכמה", אינו יכול להאיר ביחד עם אור דחסדים.

ואז היה נס, מחמת דברי הצומות וזעקתם, שהמשיכו גם אור דחסדים. ואז אור החכמה היה יכול להתלבש בתוך אור דחסדים, וזה נקרא, שהיה נס, בזה שהיה מאיר האור עוד לפני גמר התיקון, היות שמצד הטבע האור הזה יכול להאיר רק בגמר התיקון, שזה נקרא "לעתיד לבוא". והיה נס, שהיה מאיר עוד מטרם גמר התיקון. לכן אמרו חז"ל "כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר", היות האור של פורים הוא האור שיאיר לעתיד לבוא."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" 1991)

בגמר התיקון, כתוצאה מהמאמצים שלנו במשך כל השנים אנחנו מגיעים למצב שיש לנו צעקה גדולה, תפילה גדולה ורצון לקבל את כל האור העליון על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. ובפורים קרה מצב מיוחד, אפילו שעוד לא הגיע הזמן של גמר התיקון, אבל על ידי התעוררות מלמטה מבני האדם שצעקו, רצו, ביקשו, התעורר אור חסדים גדול שיכל לקבל את אור החכמה הגדול, ג"ר דחכמה, וכך זה קרה.

ולכן אנחנו חוגגים את המקרה הזה. אומנם המקרה הזה היה זמני אבל יש לו שורש ברוחניות בכל הכוחות שפועלים עלינו, שאור החכמה מופיע בתוך אור החסדים. יצא כך שמלמעלה, מהבורא היה רצון גדול להאיר לנו את אור החכמה, ומלמטה מהנבראים כלפי הבורא היה רצון גדול לקבל את אור החכמה על מנת להשפיע לבורא, זה נקרא "אור החסדים", ואז שני האורות האלו נפגשו והתלבשו זה בזה, וכך נעשה.

לכן אנחנו צריכים לא לחגוג את מה שהיה, אלא לכוון לכך שנימשך לאותו המצב. והמצב הזה בטוח יקרה אחרי תיקון הכלי, ויכול להיות שגם קודם, כמו שהסימן עצמו של פורים נותן לנו תקווה לזה.

שאלה: אנחנו יכולים להשתמש בעיקרון של הפור, של "לפני הזמן", בעבודה?

כן, ודאי, אנחנו יכולים להשתמש. כל הפעולות שלנו שכבר היו בעבר ואפילו אלו שצריכות להתרחש בעתיד, כל הפעולות האלה שלנו וגם של הבורא, נמצאות כבר ברוחניות, בנצחיות והן מרכיבות את המצב הסופי, את גמר התיקון. וכמו שעשו בזמנים ההם, אנחנו יכולים למשוך את האור הזה על ידי התעוררות מאיתנו, אתערותא דלתתא, וכך יכול לקרות גם בזמננו. הכול תלוי במידה שבה אנחנו נמשכים לזה, שקועים בזה, רוצים רק את זה.

תלמיד: מה ההבדל בין להשיג את האור המסוים שמגיע לנו לפי המדרגה הבאה שלנו, לבין המצב הזה של להשיג לפני הזמן, כ"נס"?

אנחנו יכולים להשיג קודם על ידי אתערותא דלתתא, ואומנם משיגים את זה אבל זה דבר זמני, כי יש התעוררות מהתחתונים אבל עדיין אין את המצב השלם. ולכן זה בא והולך, עובר, וההארה הזאת חוזרת אלינו כל שנה ושנה, זאת אומרת גם בעולם שלנו יש הארה מסוימת שנקראת פורים. אומנם היא מאוד מאוד קטנה ודלה, חלשה, אבל בכל זאת היא נמצאת ולכן אנחנו חוגגים אותה כחג פורים.

ובגמר התיקון, כשבאמת נתקן את הכלים שלנו באור החסדים כך שכל אור החכמה יוכל להאיר בתוך אור החסדים, אז בהחלט יהיה חג פורים סופי שאור החכמה יתגלה במלואו.

תלמיד: זו כאילו הפרה של החוקים, איך מקבלים לפני שיש כלי? איך יש במערכת כזה מצב?

לכן זה זמני ולכן זה מקרי ולכן זו הארה מסוימת מאותו המצב העתידי, שודאי כבר קרה ונמצא, אין זמנים ברוחניות, הכול נמצא, רק זה מתגלה כלפי בני האדם המשיגים לפי מידת ההתעוררות שלהם. הם התעוררו באותו יום שאנחנו חוגגים אותו, ולפי זה הם קיבלו את ההארה הזאת מלמעלה ששרתה עליהם. אבל זה רק במקרה, ובבחינת שורש וענף, שהשורש הרוחני ששם קיים המצב הנצחי הזה מאיר עלינו לעולם שלנו, למצבנו בצורה זמנית, מקרית.

והיום בשנה, הזמן, והמקום, הכול היה מותאם לשורש העליון וכך זה האיר עליהם. ואנחנו צריכים לעבוד שאותו המצב יקרה לכולנו, לכל בני האדם, כמו שבבל עצמה, אותה מסופוטמיה דאז מסמלת לנו שכל האנושות כביכול הייתה קשורה לשם, ואנחנו מקווים שגם אנחנו נוכל לקשור את כל האנושות לבורא דרך החיבור בינינו שבו נגלה את הבורא.

שאלה: אמרת שכל המצבים קיימים כבר כמתוקנים, אז מה הוא בדיוק הפור במצב כזה?

את זה נלמד עוד מעט. אתה שואל כך, איך יכול להיות שזה חייב לקרות אם אומרים שזה מקרי, שזה יכול לקרות ויכול גם לא לקרות, כאילו אני הולך לשחק במשחק מזל. אז אכן באמת מדובר במשחק מזל, כמו שבכלל כל העיסוק שלנו בחכמת הקבלה הוא מזל, מצידנו לא מגיע לנו אבל אנחנו עוסקים בה ורוצים להגיע ומעוררים לכך. ודווקא מהחושך הגדול מאוד, כשאנחנו נמצאים ממש במצב סכנה, כמו שמסופר במגילת אסתר שכולם היו בחושך גמור והעיר שושן, עיר הבירה נבוכה, כלומר הייתה במבוכה, לא ידעה מה לעשות ועם מי הצדק ומה יהיה ומה יקרה, מגיע האור מלמעלה ומאיר להם וכולם מבינים שזה הזמן אותו הם צריכים לנצל ולנצח את האגו שלהם. ואז קמים והורגים והורסים את המן, כתוב המן, אבל בעצם מדובר בסמל של האגו שלנו. עוד נקרא ויתברר לנו.

שאלה: למה לאחר 1500 שנה ישראל חוזרים לאותו מקום בבבל, אחרי שכבר עברו את מצרים ועברו את ישראל?

כי המצב שהיה שם בפורים עוד לא גמור. הוא היה אבל לא בצורה שלמה, היה רק בין האנשים שהיו בשושן הבירה, זאת אומרת בבבל. אבל אנחנו, מגיעים כולנו יחד, מכל כדור הארץ על ידי האור העליון המאיר עלינו, שמעורר אותנו להיות מחוברים ורק בחיבור הזה נוכל לגלות את הבורא, את האור העליון שישרה בנו לתמיד.

שאלה: איזו התנהגות בעשירייה שנקראת צום וזעקה, תוביל אותנו לגמר תיקון?

הכול כלפי הרצון לקבל שלנו, כשאנחנו נכנסים למצב בו אנחנו לא רוצים שום דבר לעצמנו, זה נקרא "צום", ו"צעקה", היא תפילה לבורא שיתקן אותנו. כלומר, כשאנחנו עושים כול מה שצריך, זה נקרא צום, ומבקשים מהבורא שיגמור את התיקון שלנו מלמעלה.

שאלה: האם השאיפה, ההשתוקקות לאיחוד השלם או החושך השלם, הם שהפכו את הדבר הזה לאפשרי?

כן, ודאי, שאיפה לחיבור בינינו בעצם מגלה את האור הגדול.

שאלה: אנחנו יודעים שאם נעשה את הצעדים עליהם מדברים המקובלים נגיע בוודאות ובאופן מדויק. מצד שני, הפור הזה הוא מעין הגרלה ושרירותיות ואקראיות. איך ליישב זאת?

למרות שאנחנו צריכים לבצע בינינו את כל הפעולות המומלצות על ידי המקובלים, אנחנו נמצאים בפור. הפור הזה לא תלוי בנו, הוא תלוי בעזרת ה', באתערותא דלעילא. אנחנו מבקשים שזה יקרה, אבל לא בטוחים כי בבקשה יש תמיד נתק בין המבקש לנותן ולכן כאן אנחנו מעלים מ"ן ומאוד מקווים שהוא יגרום למ"ד, לזה שנקבל את מה שאנחנו מבקשים.

תלמיד: ואנחנו צריכים פשוט לחיות באי ודאות?

אנחנו בכלל לא חושבים על ודאות או אי ודאות, הגישה הזאת לא נכונה. אנחנו לא עובדים עם השכל אלא עם אמונה למעלה מהדעת. אני משתדל לבצע את מה שאני מבין שנדרש ממני לפי המערכת ומאוד מקווה שהמערכת הזאת תקלוט אותנו ותתקן אותי, עד שהחיסרון שלי יוכל לעורר את החיסרון העליון.

קריין: קטע מס' 2.

"ההכנה לפורים, היא [...] הרגשת הרע של המן, שהוא רוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף, ונשים, ביום אחד.

לכן האדם צריך לתת תשומת לב לבחינת המן שבלבו. איך שהוא רוצה להשמיד כל דבר ששייך לקדושה, היינו כל מה שיכול לצאת מאיזה דבר, שהוא בחינת קדושה, לא חשוב השיעור שבדבר, אפילו דבר הכי קטן, הוא רוצה להשמיד את זה. והוא מצטער על זה, שאין כוח בידו, להתגבר על מחשבת המן, מה שהוא רוצה להשמיד את כל היהודים.

שיש לפרש "כל היהודים", היינו אפילו כל שהוא, שיש שייכות לבחינת לשם שמים, הוא רוצה לאבד. וזה נקרא בחינת "הכרת הרע", שהוא בחינת כלי וחסרון. ואח"כ יכולים לקבל על זה מילוי, הנקרא בחינת "אור", הבא למלאות את החסרון שיש בהכלי. לכן אח"כ זכו ישראל אז לבחינת "ונהפוך הוא", אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וזכו לקבל התורה."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" 1991)

קריין: שוב קטע מס' 2.

"ההכנה לפורים, היא [...] הרגשת הרע של המן, שהוא רוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף, ונשים, ביום אחד.

לכן האדם צריך לתת תשומת לב לבחינת המן שבלבו. איך שהוא רוצה להשמיד כל דבר ששייך לקדושה", לחיבור, "יהודים" זה מהמילה ייחוד, אחד. מי שרוצה להתחבר, להתאחד נקרא יהודי. והכוח שפועל מבפנים ולא נותן לנו את זה, נקרא "המן", הוא השונא של התיקון, "היינו כל מה שיכול לצאת מאיזה דבר, שהוא בחינת קדושה, לא חשוב השיעור שבדבר, אפילו דבר הכי קטן, הוא רוצה להשמיד את זה. והוא מצטער על זה, שאין כוח בידו, להתגבר על מחשבת המן, מה שהוא רוצה להשמיד את כל היהודים.

שיש לפרש "כל היהודים", היינו אפילו כל שהוא, שיש שייכות לבחינת לשם שמים, הוא רוצה לאבד. וזה נקרא בחינת "הכרת הרע", שהוא בחינת כלי וחסרון. ואח"כ יכולים לקבל על זה מילוי, הנקרא בחינת "אור", הבא למלאות את החסרון שיש בהכלי. לכן אח"כ זכו ישראל אז לבחינת "ונהפוך הוא", אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וזכו לקבל התורה."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" 1991)

שאלה: אתמול שמעתי את התוכנית על מחשבת ישראל, ושם הם אמרו שהייתה גלות אשור ואחרי זה גלות בבל. למה חילקו את עם ישראל כך שרק יהודה ובנימין באו לבבל?

אני לא יודע עכשיו, אנחנו מדברים על דברים כלליים ולא נכנסים לכל הפרטים שאתה יודע, והאחרים לא. זה לא מעניין אותנו עכשיו, אנחנו צריכים לקבל את העיקרון.

שאלה: בשביל מה צריך להתמקד ולהסתכל על הרע?

אנחנו צריכים להכיר את הרע, לגלות, להרגיש אותו, איפה הוא נמצא בנו, ואיפה הוא נותן לי להתחבר עם האחרים, כי על ידי כך אנחנו ממש מגיעים לתיקון הכלי דאדם הראשון. בסך הכול כל התיקונים הם כדי לתקן את עצמנו לחיבור כמו שהיה לפני שבירת אדם הראשון, שבירת הנשמה הכללית האחת. לכן כל העבודה מצטברת ומסתיימת בכך שאנחנו סוף סוף מרגישים שאנחנו נמשכים זה אל זה, גם על ידי הכוחות הרעים וגם על ידי הכוחות הטובים. אנחנו צריכים לראות איך אותם כוחות רעים שהם המן במגילה, פועלים גם, רק בצד האחר, כאילו מאחורה, כדי לחבר, לאחד אותנו. כי אין כוחות רעים בעולם, אלא הכול רק כדי לכוון אותנו מימין ומשמאל יותר נכון לאיחוד. ואם אנחנו קוראים נכון את מה שקורה בעולם, גם היום, בכל שלב ושלב שאנחנו מתקדמים, אנחנו רואים שהבורא מנהל את הכול מלמעלה על ידי שני כוחות, פלוס ומינוס, תקרא לזה כוח הטוב וכוח הרע, אם כי אין רע וטוב, אנחנו צריכים לדעת שרק על ידי שני כוחות מנוגדים אנחנו יכולים להגיע לשלמות, לחיבור ולגמר תיקון.

שאלה: למה הפיכתו של אור החכמה לחסדים מגיע כנס, מה הקושי?

הקושי שאור החכמה ואור החסדים, אלה שני אורות מנוגדים - מצד אחד. מצד אחר - הם צריכים להתלבש זה בזה. אור החסדים זה אור שאנחנו יכולים לייצב אותו, לגרום שהוא יאיר, זה האור שמאיר מזה שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל, מדרגת מלכות לבינה. וכשאנחנו מגיעים לדרגת הבינה - לאור החסדים, לאור ההשפעה, אז אנחנו יכולים לפי עוצמת אור החסדים להתחיל לגלות בו, לקבל בו אור חכמה, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם יש בנו את המוכנות לקבל את אור התורה?

עדיין לא. אור התורה זה ג"ר דחכמה, האור הכי גדול שמופיע מאותו כלי שהיה פעם בתיקון ובדבקות לפני שנשבר. האור הזה מגיע מכל הכלים המחוברים יחד ואנחנו צריכים לגלות אותו דרך הכלים השבורים שמתקנים אותם. כל המאמצים שאנחנו עושים, מצטרפים לגילוי האור שהיה פעם מאיר בכלי אחד וכשאנחנו מצרפים את הכלים השבורים, אז אנחנו מוסיפים כוחות גדולים מאוד משלנו במשך אלפי שנות התיקונים שלנו, ואז האור שאנחנו מגלים – מתגלה.

אני לא יכול להגיד אפילו מספר, אומרים פי תר"ך פעמים, אבל זה לא סתם 620 פעם, אלא פשוט אור גדול מאוד מפני שהוא מגיע על ידי אתערותא דלתתא, על ידי התעוררות מאיתנו. אנחנו מזמינים, אנחנו מושכים אותו, ולכן מפני שאנחנו משתוקקים לגלות אותו - הוא מורגש בנו פי כמה וכמה יותר ממה שהיה מאיר קודם בלי מאמץ מצידנו.

כמו אדם שנותנים לו משהו לאכול, הוא אוכל. אבל מי שהיה משתוקק ורעב וממש מת מרעב ונותנים לו עכשיו משהו שהיה כל כך דווקא לזה משתוקק, עד כמה הוא מרגיש ויכול להעריך את המילוי.

לכן כך אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון. ברצון גדול מאוד לאותו האור הגדול שצריך למלא, להתגלות בכל הכלי שלנו המחובר. מצידנו זה החיבור בינינו כדי לקבל את כל האור העליון או את הבורא, זה אותו דבר, שיתגלה בנו כדי לגרום לו נחת רוח. אני גורם את זה דרך חיבור בין החברים, עם החברים שרוצים לעשות נחת רוח זה לזה ויחד כולנו דרך כולם לבורא.

יוצא שיש לנו שורש של הכלי שזה הבורא ושורש של האור שזה הבורא, ובו אנחנו נתחבר "כי בו ישמח ליבנו". זהו יום מאוד גדול, יום של גמר התיקון שאנחנו חוגגים יום אחד בשנה שנקרא "פורים". ובאמת אין לנו סימנים כל כך גדולים בחג הזה. אנחנו עוד לא מבינים מה זה בכלל בפועל כדי לקחת משם דוגמאות, ולכן כך אנחנו חוגגים אותו כשמחה קטנה.

שאלה מה זה בדיוק אומר שהמן רוצה לחסל ולהשמיד את כל היהודים?

המן זה הכוח הרע שמנוגד לחיבור. יהודים זה ממילה ייחוד, יהודים ממילה שמתחברים. המן הוא כוח הפירוד, יצר הרע, והיהודים - כוח החיבור, יצר הטוב, ככה זה נקרא. ולכן זה כנגד זה. וזה שהם מתנגשים ביום הזה ומבררים סופית מה כל אחד ואחד רוצה ואיך ייגמר המעמד ביניהם, נקרא "פורים". ולפי מה? לפי פור. פור זה גורל, כמו שזורקים קובייה.

לא רק קובייה, כל דבר שלא יודעים מה ייצא, אלא הולכים על זה מפני שסומכים על הכוח העליון במאה אחוז, שמים על זה את כל החיים שלנו, והכוח העליון - המברר. אם לא הכוח העליון, אז כאן מרדכי, כאן המן, שני כוחות מנוגדים ולא יודעים עם מי הצדק וכל האנשים נמצאים במבוכה, לא יודעים איך להתקדם בחיים, איך אנחנו נבנה את החיים שלנו, מה יהיה העתיד ולא רק שלנו, אלא בכלל איך בנויה כל המציאות. כך אנחנו מגיעים למצב שמושכים מעצמנו כל מה שיש לנו - שכל, רגש, לא חשוב מה, מוסרים את עצמנו לחיבור בינינו ולבורא - "קח" ואז בא האור הגדול וגומר בנו את התיקון.

שאלה: מאז הסעודה ביום ראשון, אני מלא בשנאה וכעס ולמעשה אני לא יודע מה הסיבה. אני כאילו מצדיק את ההמן שבתוכי ואני ממש רוצה להשמיד כל ניצוץ של קדושה בתוכי ואני רוצה לנתק את עצמי מכל המערכת, אני רוצה לצאת מהמערכת. למה זה קורה, מה הסיבה?

זה סימן מאוד יפה. סימן מאוד יפה שאתה נמצא במצב חד ובדיוק ממש אתה שונא את הקדושה, שונא את החיבור, לא יכול להסכים עם זה, לא יכול להסכים עם התיקונים האלה. הרצון לקבל מתגבר ומראה לך את הצורה האמיתית שלו. יפה. מה לעשות? להמשיך. להמשיך ואתה תראה שלאט לאט אתה מקבל רגש ושכל חדשים יותר ויותר, ויכול לבקר את המצב שלך גם מכל מיני נקודות אחרות, וכך תתקדם. אבל ודאי שיהיו לך עוד הרבה מצבים בדרכך שאתה תשנא את הקדושה ותצעק לבורא, תרצה ממש לתת לו מכות, זה עוד קדימה.

תלמיד: אני מפחד כאילו יש העניין של גלגול הנשמות ואני חושב שאין דרך לצאת, אני חייב להמשיך ולהתקדם ואני לא יכול לקבל את זה.

אלו המצבים שאנחנו צריכים לעבור בדרך. כמה שתדבר על המצבים האלו אני אגיד לך שיש סביבך הרבה מאוד חברים שגם מרגישים כך או כבר עברו את זה וזו דרכנו. בדרך לחיבור אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים בעד ונגד החיבור עד שמגלים את החיבור ובו הבורא.

תלמד: שמעתי אותך אומר - מה שאתה מרגיש, זה לא אתה אלא מה שהבורא נותן לך, אתה - התגובה. איך אנחנו יכולים להגיב בנסיבות כאלה, במצב כזה?

אנחנו צריכים להשתדל להתקדם בתוך החברים, בכל שיעור ושיעור יותר ויותר וכך בצורה כזאת אנחנו נגיע למטרה. אין לי יותר מה להגיד. בכל מצב ומצב עוד יותר להתחבר עם החברים, למרות שיהיה יותר קשה, ועוד יותר להשתדל להתבטל כלפי החברים, כלפי הבורא וכך אתה מגיע למטרה בצורה שאתה מבוטל לגמרי ונכלל בתוך המטרה, וזה ילך לך, אתה תראה.

שאלה: מהן הפעולות בעשירייה שמושכות את אור החסדים, מה התפילה, החיסרון?

רק להיות יחד למעלה מהרצון לקבל. זאת אומרת, למרות הרצון לקבל, אנחנו רוצים להיות יחד ולא חשוב שהרצון לקבל מפריע לנו, אנחנו בכל זאת רוצים להיות יחד. ובהרגשה הזאת שאנחנו מחוברים, הרגשה פנימית כזאת, שכל אחד יכול לתאר לעצמו, בזה אנחנו צריכים להמשיך.

וכמה שנמשיך על פני כל ההפרעות, שבמיוחד היום הן גדולות מאוד, ומגיעות ממש מהדרגה התחתונה ביותר של הקיום והחיים הרגילים שלנו, ועד הגובה הרוחני - למרות זאת אנחנו רוצים להיות יחד. וזו בעצם הפעולה "על כל פשעים תכסה אהבה", המשפט שדיברנו עליו כל כך הרבה פעמים.

אז עכשיו תבינו מה אתם יכולים לממש ביניכם. בלי לכתוב, בלי לדבר במכשירי קשר, פשוט דרך הלב. ולמרות שיש לי חברים שאני לא מסכים איתם ואולי שונא אותם אפילו, למרות זאת אני נמצא איתם בלב אחד וזה העיקר וזה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". את הפשעים האלה נותן לנו הבורא ואנחנו רק צריכים להתעלות מעליהם בחיבור. וכמה שיכולים, אז יכולים, וכמה שלא, אז מבקשים. אנחנו מבקשים חיבור בינינו עד המצב שמתגלה שם את הבורא.

עם כל הניגודים שלנו, עם כל הכלים שדוחים זה את זה, כל זה לא חשוב, אנחנו רוצים שהם כולם יתחברו. בכל המצב של המערכות בעולם ובמיוחד בשלנו, שכוללות כוחות דחייה וכוחות חיבור, פלוס ומינוס בחשמל, במכניקה, ובמה שלא יהיה, לא יכול להיות אחד ללא השני.

עכשיו כשמתגלים לנו כל מיני כוחות כנגד החיבור, אדרבא, אנחנו לא רוצים לבטל אותם, אנחנו רוצים מעל זה להיות בחיבור ואז פלוס ומינוס יתחברו יחד, ואנחנו מגלים שם דרך כוח העביות שזה דחייה הדדית, ודרך כוח החיבור שזו זכות הדדית – כך נגלה את הבורא, כי אנחנו נבנה כלי שיש בו עביות וזכות - וזה מה שצריכים.

נשתמש היום כמה שיותר בכל הרגשות שלנו במלואם והשימוש הסופי שלהם צריך להיות חיבור על פני הפירוד, ואז אנחנו יכולים להרוויח בגדול, כשנראה את כל מה שקורה לנו היום ממש עזרה מלמעלה, כאשר נתגבר על הדברים האלה בצורה נכונה.

שאלה: האם כדי להגיע לחיבור, יש צורך להגיע קודם למצב, שכל הרצונות שהאדם מרגיש הם כאילו לא רצונות שלו?

אנחנו מגלים שזה כך, שגם כוחות הפירוד וגם כוחות האיחוד מגיעים מלמעלה, ומה שבנו, ותלוי בנו, זה רק לייחד אותם למערכת אחת, לכוונה אחת, למטרה אחת וזה חיבור בין כל הכוחות והמצבים האלו בבורא.

תלמיד: האם לפני כן צריך להגיע להרגשה של מצבים כבדים, אבל אם אני מרגיש שזה רצון לא שלי, אז אני מתחיל להסתכל על זה אחרת, כאילו זה מנותק ממני ולא אכפת לי?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לדון כל כך אם זה רצונות שלי או לא שלי וממי אני מקבל, כי אנחנו בעבודה שלנו מתקרבים עוד ועוד לשילוב והתכללות הרצונות והמחשבות. ולכן לעולם לא נדע מאיפה זה הגיע, אלא זו המערכת הכללית. העיקר בשבילנו זה לבקש תוצאה, חיבור בין כולם וגילוי הכוח האחד שמייחד אותנו.

שאלה: האם אנחנו צריכים ללמוד לאהוב את המצבים השפלים האלה ורק להתחבר עם החברים?

חיבור עם החברים זו בעצם הפעולה הכי נכונה שמכוונת אותנו לגמר התיקון, אין יותר מזה. מה שקרה, שהיה כלי אחד שהבורא בכוונה שבר אותו – וזה מה שנקרא "חטא עץ הדעת", ועכשיו אנחנו צריכים לבקש ממנו שיחבר אותו. אז אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות חיבור, שבהן אנחנו כביכול רוצים לתקן אותו, ובכך לגלות שאנחנו לא מסוגלים. וכמה שמהר יותר מגלים שלא מסוגלים לעשות שום פעולת חיבור - מהפעולה הכי קטנה עד הפעולה הכללית הגדולה – אז אנחנו פונים ומבקשים מהבורא שיתקן.

אנחנו מתקנים את הכלי בכך שאנחנו מתחברים לבורא, ואז גם הכלי יהיה מחובר בכל החלקים שלו, וגם אנחנו מתחברים עם הבורא בכל האפשרויות שמתגלות בשבירה, ומגיעים לגמר תיקון.

שאלה: מה נוכל ללמוד מגמר התיקון, באופן שיש שם מזל, פור, וזה כאילו קורה במקרה. איך אנחנו צריכים לבנות בהתאם לזה את היחס שלנו למצב?

מזל, מקרה, גורל, מתגלה במיוחד בפעולה הזאת שנקראת "פורים", או "פור". פור בעצמו זה מזל. כמו שזורקים קוביית משחק, ומה שכל אחד מרוויח, זה פור, זה הגורל. ולמה זה ככה? מפני שאני צריך אז לעלות למעלה מהדעת בדרגה הגבוהה ביותר ולמסור לבורא את החלק הכי פנימי מהרצונות שלי, זה נקרא "פור", "פורים" - כשהולכים למעלה מהדעת על הרצון הגדול הכללי ולזה אנחנו לאט לאט מתקרבים.

שאלה: זה נוכח בכל מצב?

כן נכון.

שאלה: אף פעם לא הרגשתי כל כך הרבה שמחה כמו היום, כי הרגשתי שהטעויות שלי הן למעלה מהדעת. האם זה נכון שאני מרגיש ככה? או זה האגו שמשחק עם הדעת שלי?

אני לא יודע מה לענות לך חוץ מהעצה, להתחבר יותר ויותר עם החברים ושם תמצא את כל התשובות. אבל דווקא שם, לא בשכל שלך ולא בכל מיני אמונות, פעולות ומיסטיקה, אלא רק בחיבור עם החברים. ככל שתפתח את הלב ותתחבר איתם, תתחיל לגלות דווקא בהם את כל התשובות שלך.

שאלה: מה זה אומר ללכת אחרי הכוח העליון ב100%?

זאת הליכה באמונה למעלה מהדעת, בעיניים עצומות. אני לא רוצה לקבל שום תשובה בשכל, אלא רק בכוח האמונה. וככל שיתלבש אור החכמה, זאת אומרת בנטייה מעצמי, באור החסדים, בדחייה, באור חוזר, בזה אני רוצה לגלות את הבורא.

שאלה: עשירייה עובדת לשם שמים, ואז נאמר שיש מבוכה. למה נדרשת עדיין מבוכה, אם כבר עובדים לשם שמים ומה התפקיד של המבוכה?

מבוכה, זה שהם לא יודעים לפי השכל והרגש שלהם לבחור עם מי הצדק, עם המן או עם מרדכי, עם כוח הקבלה או עם כוח ההשפעה. שמגיעים למצבים שלא ידוע מה לעשות, במה לבחור, על ידי איזה כוח להתקדם - זאת המבוכה. אנחנו עוד נגיע לזה, זה עוד לפנינו, אנחנו עוד לא רואים את זה.

שאלה: יש פה כמה דברים שדומים לתהליך הכללי. כמו שמכינים את הכלי, ויש אור, ובסוף יש תורה. מה ההבדל בין זה לפורים?

אפשר להגיד שחג פורים בשינויים, באיזשהן צורות, נמצא בכל הפעולות שלנו מתחילת השבירה עד גמר התיקון. ובכל פעם שאנחנו מתקנים משהו מהגורל, אם יודעים ולא יודעים, מחפשים עם מי הצדק וכן הלאה, הוא נמצא בכל הפעולות שלנו וכשנגלה אותו אז יהיה לנו ברור.

כתוב "מתחילה לנגמר". קודם נגמור את כול התיקונים ואחר כך נראה בחזרה את הדרך שעברנו, ויהיה לנו ברור הכול. מאמצע הדרך אי אפשר לדרוש הבנה והסכמה.

תלמיד: למה החג הזה הוא מיוחד?

כי הוא מדבר על גמר התיקון.

שאלה: אנחנו שומעים שהמן ממש רצה להשמיד את כולם, אבל אנחנו לא שומעים על שנאה מצד מרדכי או מהיהודים להמן.

מרדכי מבין שבלי המן הוא לא יכול להופיע. בלי המן למרדכי אין כוח, על מה הוא יתגבר? על מה הוא יכול להראות את החסדים שלו, איך להתנהג לפי החסדים, לפי החסד, אם המן לא יהיה? לכן מרדכי יושב על האבן בשער המלך, אין לא שום עבודה ואף אחד לא מכיר אותו. אלא רק על ידי זה שהמלך בכוונה גידל את המן, אז אפשר כבר להתחיל לדבר על מרדכי.

אחד לא יכול לגדול, להראות את עצמו ללא האחר, זה מה שקורה לנו במציאות. אנחנו חייבים את הכוח הרע שהבורא ברא בכוונה כדי על פניו לגלות את הכוח הטוב. בלי הכוח הרע, כוח הקבלה, השנאה, הדחייה, אנחנו לא יכולים לגלות את כל התכונות האחרות. לכן אסור לנו להשמיד שום דבר שבמציאות אלא רק לתקן.

שאלה: בהתחלה הבנתי שהזכייה בפורים היא זמנית, ועכשיו אני מבין שזו זכייה כל פעם בחלק פאזל חדש שבסוף יוצר לנו את התמונה הכללית של גמר התיקון. מה נכון?

נכון. בכל הפעולות שלנו יש משהו מפורים, מגמר התיקון, ולכן על ידי כל פעולה ופעולה אנחנו מתקרבים לגמר התיקון. אפילו שאנחנו לא כל כך מבינים איך זה קשור, אבל מבפנים יש קשר ואנחנו מתקדמים לגמר התיקון בכל פעולה.

שאלה: האם אפשר לתאר את המעבר מהכרת הרע לכלי דחסדים?

אנחנו על ידי הכרת הרע כביכול בורחים מהרע, מתעלים למעלה ממלכות לבינה, אבל עדיין לא משתמשים ברע עצמו. אחר כך מגיע הרע ומצטרף לטוב ואז הם עובדים יחד.

תלמיד: המעבר מכלי שמכיר את הרע שבו, שאין לו יכולת להשפיע, איך נבנה אור חסדים?

בכך שאנחנו מתעלים למעלה מהדעת ורוצים להיות רק בהשפעה. אנחנו מצמצמים כלים דקבלה ורוצים להיות רק בהשפעה.

תלמיד: גם אם יודעים שלא יכולים?

ככל שיכולים, כל פעם יותר.

תלמיד: אבל הכרת הרע היא כשמרגישים שלא יכולים להשפיע.

נכון, זה קודם כל, שלא יכולים להשפיע, רוצים להשפיע ורוכשים את כוח ההשפעה למרות כוח הקבלה שכל פעם מתראה בנו.

שאלה: עשירייה שמתחילה לגלות את הרע היא מגלה שהם רחוקים מחיבור וערבות ביניהם הרבה יותר ממה שהם חשבו, ואז דווקא הם צריכים להתחזק, אבל יש הרגשה שכל חבר מתחיל להיחלש. איך דווקא לשמוח ולהתחזק?

ככל שכל אחד ואחד נחלש, בהתאם לזה הוא מבקש עזרה מהחברים ומהבורא וכך מתחזקים כולם בקשר ביניהם ובקשר עם הבורא. דווקא זה הסימן. איך הבורא יכול עוד לקרב אותנו יחד ולקרב אותנו אליו? רק על ידי זה שהוא מראה לנו עד כמה אנחנו חלשים ולא מסוגלים. ואנחנו צריכים להודות על כך כי השגת החולשה מביאה אותנו להכרחיות להתקשר עם הבורא.

תלמיד: האם יש מקום בעבודה שלנו לאכזבה? אתה פתאום רואה חברים פועלים בצורה מסוימת וגם את עצמך ואתה מתאכזב.

נכון, מתאכזב מכוחות עצמו, אבל מבין שעל ידי הקבוצה הוא יכול לקבל כוח מלמעלה. "וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהרצון באדם הוא גדול, כי בסופו של דבר הוא מיועד להיות חלק יותר חשוב מסך כל הכלים של אדם הראשון, אז ככל שיש לו כלי גדול יותר הוא מאוכזב יותר, הוא נמצא יותר זמן בירידות, בנפילות, בחולשה, וממשיך בכל זאת.

שאלה: אתה אומר שאנחנו לא משמידים את היצר הרע אלא עובדים איתו, משאירים אותו כמו שהוא, אבל אנחנו יודעים שתלו את המן בסופו של דבר, אז איך עובדים איתו נכון?

את המן שלך אתה יכול לתלות, אל תדאג, הוא יישאר. אתה צריך להשמיד אותו ואתה משמיד אותו רק באותה הרמה, באותו שטח שבו הוא נמצא ומפריע לך בפועל. אבל השורש של המן נשאר עד גמר התיקון האמיתי ואז הוא נכלל בטוב.

תלמיד: איך עושים נכון את הפעולה הזאת? הרי לפני שתלו אותו היה שם סיפור שלם של הכנות.

זה לא חשוב לנו איך זה מתבטא, ברוחניות אתה תראה שכך זה הולך. מבטלים את כל התוצאות שלו, כלומר את הילדים שלו, את אשתו וכן הלאה, וכשהורסים את כל התשתית שלו ומעבירים אותו לצד הטוב, אז אין שום צורך בהמן ולכן נקרא שהוא נפטר. כלומר הוא נפטר מהעבודה שלו שבה הוא מפריע, אין לו יותר במה להפריע, הוא גמר את התיקון שלו ולכן נחשב לטוב כי גרם ליציאת הטוב, לגילוי הטוב. לכן מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש.

תלמיד: ובעבודה המעשית שלנו ניתן להגיד שאנחנו הורגים את המן בזה שאנחנו בוחרים כל פעם מחדש את המחשבות כלפי חברים?

נכון.

שאלה: אמרת שבפורים יש הארה מיוחדת שאפשר להשתמש בה, מה הכוונה? האם האור לא נמצא במנוחה מוחלטת ללא שינויים?

האור לא נמצא במנוחה מוחלטת ללא שינויים. מנוחה מוחלטת זה נקרא שהוא כל הזמן רוצה להשפיע, כל הזמן קשור לגמר התיקון, כל הזמן נותן לנו רק עזרה ותמיכה. אבל כשהוא משתנה בעוצמתו ואפילו באופיו כשעוזר לנו בצורות שונות, זה התפקיד שלו.

שאלה: איזו התעוררות מיוחדת נדרשת מאיתנו ביום הזה של פורים שתתאים לאור הפורים?

בכך שאנחנו רוצים להיות קשורים בינינו ועם הבורא ללא שום הגבלה. אני רוצה להיות קשור לחיבור של כל הכוחות ושל כל האורות יחד ולתמיד.

שאלה: מה מאפשר לנו לזכות בצער על מחשבת המן?

אנחנו לא צריכים לעשות עם המן שום דבר, רק לשנוא את כוחות הפירוד שהם המן.

שאלה: איך לא נותנים לבחינת המן שבנו להשמיד שום דבר שקשור לקדושה?

אנחנו מנהלים את המאבק הזה, אנחנו באמצע, אנחנו במרכז הסצנה הזאת של המאבק בין הבורא להמן, בין הכוח הטוב לכוח הרע, ואנחנו באמצע מכריעים את המאבק שביניהם. לכן אנחנו נקראים ישראל, ישר אל, בכך שמכוונים את עצמנו בדיוק לבורא. והבורא הוא השורש גם למרדכי - לכוח הטוב, וגם להמן - לכוח הרע, וכמו שכתוב "העיר שושן נבוכה", שלא ידעה עם מי הצדק. כי מה רוצה הבורא, הוא רוצה שישלוט הכוח הרע? כי הוא נתן לכוח הרע תוקף וכל העולם שלנו מתנהל על ידי הכוח האגואיסטי. או שהוא רוצה שאנחנו בכל זאת נלך לכוח השפעה, אהבה וחיבור? אבל אנחנו רואים כמה הכוח הזה הוא חלש, כמו מרדכי שיושב בשער המלך ואין לו שום קשר לכלום, ואילו המן נעשה קרוב למלך ומנהל את כל המלכות של המלך, כלומר כוח האגו ממש שולט. אז באמת כשמסתכלים על המציאות לא רואים מה קורה.

לכן כל הסיפור הזה על כל המציאות הזאת איך היא מתנהגת לקראת גמר התיקון נקרא "מגילת אסתר", גילוי של הסתרה. זה כביכול מבלבל אותנו מאוד, אז למה זה בנוי כך? זה בנוי בצורה כזאת אך ורק כדי לתת לנו חופש בחירה, שאנחנו בעצמנו נחליט איך אנחנו צריכים ללכת, עם מי הצדק, עם כוח החיבור או עם כוח הפירוד. כל החיים שלנו הם בעד כוח הפירוד, להפריד, לחלק, זה שלי וזה שלך, רק בצורה כזאת כולם חושבים שאנחנו יכולים להתקיים, בלי מלחמות, בלי בעיות, זה שלך וזה שלי. אבל לא. הכוח האמיתי של הניצחון הוא בזה שמשלימים זה את זה, מחפשים איך אנחנו יכולים להוסיף זה אל זה, ולא שאחד מתגבר על האחר, אלא כל אחד רוצה להכניע את עצמו כלפי האחר, הפוך דווקא מהאגו, ואז ננצח. שימו לב, אפילו עם מה שקורה היום בעולם, דווקא הכוח שהוא שקט, שהוא מכניע ומצניע את עצמו, הכוח הזה הוא ינצח, ולא אלה שצועקים "אנחנו נחייב, אנחנו נכניע אותם", זה לא יקרה, זה לא ינצח.

שאלה: מה הדמיון בין מצבנו הנוכחי למצב של פורים?

אנחנו נמצאים במשהו לקראת הפעולה שנקראת "פורים". ובכל פעם יש לנו במשהו פור, גורל, שנמצא לפני כולם ולפני כל אחד ואחד, וכל אחד ואחד בכל רגע ורגע בחייו צריך לבחור מהו טוב ומהו רע, מה זה המן ומה זה מרדכי ואיך אני הולך, אני לא יכול להיפטר מאחד מהם, אלא לחבר את שניהם בקו האמצעי, שהטוב יכלול בתוכו את הרע, בצורה כזו נגיע לתיקון הרע על ידי הטוב. אבל לא לבטל, להרוס ולהרוג את הרע, גם הרע חייב להיות, הוא כל הטבע. ללא כוח הרע לא תהייה בריאה, כי כוח הטוב מגיע מהבורא, זה כוח הבורא, אבל כדי לתת לכל הבריאה את צורת הבורא אנחנו מושכים את הכוח הטוב, כוח ההשפעה, החיבור והאהבה, את הצורה הזו אנחנו צריכים להלביש על הכוח הרע, זה התיקון, זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר".

שאלה:. במגילה אנחנו רואים שדווקא בעזרת כוח האישה, אסתר, הגיעה הצלה ליהודים, מה אנחנו כנשים צריכות לקחת מהמסר הזה, איך זה בא לידי ביטוי בימינו?

אישה צריכה בכל כוחה לעזור לתיקון ולהשתתף בו באופן שהיא לא רק עוזרת, כאילו היא כוח עזר, אלא ככוח העיקרי. לא מן הסתם אנחנו קוראים למצב הזה "מגילת אסתר", על שם האישה שהיא הסתרה, מלכות שנמצאת בהסתרה, מלכות שמיים, נקראת "אסתר", הסתרה. לכן אנחנו צריכים להוציא את כוח ההסתרה הזה החוצה ובמקום זה לגלות. אז במקום הסתרה תהיה גאולה.

שאלה: מצד אחד אומרים שחכמת הקבלה היא מדע מדויק ומצד אחר אומרים שיש גורל, מזל ולא מחפשים תוצאות אז איך ליישב את שני המצבים ביחד?

אנחנו נמצאים בעולם שאין בו שום דבר מדויק, גם במדע שלנו ידוע כמה בכל חשבון, בכל חישוב ובכל נוסחה מדעית, יש פלוס ומינוס, אפשרויות וכו'. מי שעוסק בזה יודע.

אנחנו צריכים להשתוקק לדבקות בבורא, ושם לראות איך כל הניגודים בין הרצון לקבל לרצון להשפיע משלימים ולא מתנגדים זה לזה. ולא מדובר על ספקות, עד שנשלים את הפלוס והמינוס למקור אחד, בבורא, וזה יהיה בגמר התיקון, תמיד יהיו לנו ספקות, שאלות ובעיות. רק כשנשלים את הרצון לקבל והרצון להשפיע לפעולה אחת, למטרה אחת, נגיע למצב שזה ייפסק, עד אז הספקות הם אלה שמקדמים אותנו קדימה. ואנחנו, בכל רגע ורגע צריכים לראות אפילו על עצמנו עד כמה אנחנו כשמגיעים נניח לשיעור, מצויים בבלבול, בערפול ולא יודעים, ואחר כך במשך השיעור בהשפעה הדדית, בלימוד יחד אנחנו יותר ויותר מסדרים את עצמנו, זו דרכינו.

קריין: שמעתי ל"ג של בעל הסולם "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן".

"אצל המן כתוב "והפיל פור הוא הגורל" (מגילת אסתר ג, ז).

גורל הוא נוהג במקום שלא יכולים לברר בשכל, מטעם שאין הדעת מגעת שם, שיוכלו לברר מהו טוב ומהו רע. אז עושים גורל, שסומכים עצמם לא על השכל, אלא מה שהגורל אומר להם. נמצא לפי זה, כשמשתמשים במילת "גורל", זה בא להשמיענו שהולכים עכשיו למעלה מהדעת."

נכון, בדיוק. מתי אנחנו מגיעים לפעולות למעלה מהדעת, כשאנחנו מגיעים לגבול הפעולות האנושיות ורואים שהלאה איננו יכולים להתקדם אלא רק בהליכה למעלה מדעתנו. ואז הפעולות האלה נעשות על ידי פור, על ידי גורל, אנחנו רוצים למסור את עצמנו לכוח העליון שיחליט ויבצע במקומנו, אבל בשביל זה צריך להתבטל כלפיו.

שאלה: תסביר בבקשה בכמה מילים מהו אותו כוח שקט? נראה שאנחנו מתגעגעים אליו.

הכוח השקט הוא כוח הבינה, בינה, נקרא שיש מים תחתונים ומים עליונים, "מי מנוחות", כוח בינה הוא כוח שקט, מפני שעל ידו אנחנו יכולים להרגיע את הכול. כשהתיקון הראשון שיש לרצון לקבל יתמלא במים, במי בינה, הרצון לקבל ייכנע מפני שהוא יראה שהוא לא מסוגל לקבוע בעולם שום דבר. נקווה שכך יקרה גם בעולמנו, הוא לא יוכל לשלוט בעולם ואז נרצה להגיע למצב שרק כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח הדבקות זה בזה יוכלו להציל אותנו. וזה באמת כוח וכוח גדול ולא מרעיש אלא נמצא בכל אחד וכל אחד על ידי כך שהוא מכניע את עצמו, כלומר, משתיק את עצמו, את האגו שלו, כך הוא יגיע למצב שהוא יהיה מתוקן בכוח הבינה, וכך כל האנושות תגיע לתיקונה הראשון, להשפיע על מנת להשפיע.

נקווה שנשיג זאת, שנגיע למצב בו נראה שזה הכרחי ושבלי זה לא נוכל להתקיים. כמו שכותב בעל הסולם, בעולם בו יש פצצות אטום ומימן לא יכול להיות שנתקדם לפי כוח האגו, כי ברור שבאחד המקרים נלך להרוג זה את זה. אנחנו צריכים להגביל את עצמנו ולבצע פעולות תיקון על ידי הבינה, זה כוח רגוע, שקט. נתעסק בעל כל פשעים תכסה אהבה, אומנם זה עוד רחוק, הרי מדובר על אהבה, אבל לפחות נרגיע את כל קפיצות האגו שלנו ולא נרצה לשלוט על האחר.

שאלה: האם אני מבין נכון שהמן ומרדכי הם כוונות, כוונה על להשפיע, וכוונה לקבל? ודווקא ברצון לקבל, לא בכוונה לקבל, הרצון צריך להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, ולקבוע שמה שלא יהיה, חיים, מוות, רק לבקש את שליטת הבורא עליו, כלומר בכל הרצונות להרגיש שנאה להמן?

כן, אבל אני לא בטוח שאנחנו מבינים את זה נכון וטוב לכל העומק. אנחנו לא יכולים לתקן את הרצון אלא את הכוונה. הרצון לקבל נשאר, ואנחנו יכולים לצמצם אותו על ידי זה שאנחנו מראים לו עד כמה לא כדאי לנו להיות בעל מנת לקבל, ואחר כך כבר מגיעים לתיקון שלו שיהיה בעל מנת להשפיע, אבל בעצם כן.

שאלה: איזה סוג של תפילה אנחנו צריכים להעלות כדי להפוך את ההפכים האלה לאנרגיה החיובית של פורים? מה צריך להיות הבסיס של התפילה הזאת כדי שנוכל למשוך את האור המקיף לכלים שלנו?

אתה שואל ממש על המצב של גמר התיקון, שמלאך המוות יהיה כמלאך הקדוש, מה שנקרא. שכוח המינוס יהיה ככוח הפלוס וכולם יעבדו למטרה אחת. כמו בזרם חילופי, שיש פלוס ומינוס, ושניהם פועלים לכיוון אחד. זה מה שאנחנו עושים, מתעלים מעל כל כוחות הפירוד, ובונים במקומם את כוחות החיבור, כוחות האיחוד.

זה מה שהבורא ברא כדי שנגלה אותו, שנמצא למעלה מהרצון שלנו. כי אם אנחנו נבראים ובנויים מרצון, איך אנחנו יכולים להיות במושגים, בהרגשה, בפעולה, שהיא למעלה מהרצון? איך אנחנו יכולים לקפוץ מלהיות הנבראים, לדרגת הבורא?

דווקא על ידי זה שהוא ברא את העניין של הרצון לקבל, והרצון לקבל יכול לקבל את התכונה הזאת של כוונה על מנת להשפיע, איתו אנחנו מגיעים. אנחנו חיים בכוונה, והרצון הוא רק כדי להחזיק את הכוונה, אין בו שום דבר חוץ מזה שהוא מחזיק את הכוונה.

שאלה: אמרת שמלאך המוות יהפוך למלאך הקדוש. כל הקבוצה העולמית שלנו עוברת עכשיו מצבים מאוד קשים, מאוד מסובכים, לא פשוטים. איך אנחנו יכולים להעלות את המצבים האלה למעלה מהדעת?

בתפילה, בתפילה יחד.

תלמיד: מה הכלי שבתוכו נקבל את המ"ד, מה הכלי שבתוכו נקבל את התיקון?

על ידי זה שאנחנו מארגנים את עצמנו להיות יחד בפנייה לבורא, הפעולה הזאת, של להתארגן יחד, להתקשר יחד, כדי לפנות לבורא, כדי לחייב אותו לעזור לנו, לסדר אותנו, למלא אותנו, על ידי הפעולה הזאת, שאנו עושים יחד, אנחנו עושים את הכול. אנו בונים את הכלי, מחייבים את הכוח עליון דרך התפילה שלנו לשפוך עלינו אורות שיתקנו אותנו, יחברו אותנו, ייצבו אותנו וימלאו אותנו. הכול מושג בכוח הפנייה שלנו לבורא, בכוח התפילה.

תלמיד: יש בשיעור שלנו כוח מיוחד, אפילו כשאני נכנס עם כבדות או עם מצבים קשים, זה מוציא אותי מהירידה, מעלה אותי למעלה, ועכשיו אני מלא בשמחה, אני מוכן אפילו לרקוד. אני ממש נינוח, אבל לפני השיעור הייתי ממש כמו מת, בכבדות. מה זה הקסם הזה, מה הכוח שיש בשיעור?

ילד, אתה נכלל בהמון אנשים, וכל אחד מהם במשהו קשור לבורא, והבורא רוצה לכל אחד ואחד לתת משהו. אתה רואה את התמונה? לא אותי, אלא לידי, ואתה נכלל ביניהם. הם מושכים כוחות אדירים מהבורא, והכוחות האלה נמצאים לרשותך. לכן ודאי שמראים לך מהשמיים עד כמה אתה, כאחד, אפס גמור, וכמה אתה יכול להיות הכול. זאת אומרת, אם אתה נכלל בהם אתה יכול להגיע לדבקות בבורא בצורה השלמה, הכול לפנינו.

קריין: קטע מספר 3.

דרך מרדכי

"איש יהודי היה בשושן הבירה". למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי לומר יהודי - יחידי. ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו, מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה, אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה, כמ"ש "ורבים מעמי הארץ מתיהדים", וייחד שמו של הקב"ה וקדשו ולפיכך נקרא יהודי, דכתיב "איש יהודי" אל תקרא יהודי אלא יחידי."

(מדרש רבה אסתר. פרשה ו', ב')

הוא לא כמו כל בני האדם, אלא הוא מייחד את עצמו בקשר עם כולם, ועם הבורא.

קריין: קטע מספר 4.

"דרך מרדכי הצדיק הוא רק לעבוד בעמ"נ להשפיע לה', שזה נקרא בחינת "משפיע". וע"י דרך זו יכולים אח"כ להגיע למדרגת השלימות, שהוא בא לידי מדרגה, שכבר הוא יכול לומר להבורא "אני רוצה, שתיתן לי הנאה ותענוג, משום שאני רוצה לקיים, את מה שאתה רוצה לתת להנבראים טוב ועונג, ואני מוכן עכשיו לקבל את הטוב והעונג, מטעם שאני יודע בעצמי, שאין אני רוצה זה מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם להשפיע".

ועכשיו, עם הכוונה בעמ"נ להשפיע, קבלת מתנת המלך היא בשלימות. היינו, שאין שם בחינת בושה. היות שהקבלה היא מטעם רצונו לסייע להבורא, שתתגלה מטרת הבריאה, שכולם ידעו, שהמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו."

(הרב"ש. מאמר 11 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

שאלה: רב"ש אומר שדרך מרדכי היא לעבוד בעל מנת להשפיע, זאת אומרת מרדכי זקוק להמן, בעצם הוא צריך אותו.

ודאי, לכן קודם צריך לגדל את המן, שהוא יגיע לכוח הבינה, וזה יכול להיות רק בתנאי שיהיה כוח הרצון לקבל, המלכות, שאפשר להתגבר עליה. המן זה עיקר הבריאה, ומרדכי זה רק תיקון, לכן מרדכי הוא קטן, הוא תוספת, ומתגלה רק אחר כך, עיקר הבריאה זה המן.

תלמיד: אז למה מרדכי לא בא ואמר "אני רוצה את המן, אני רוצה שיבוא המן כזה"

אין לו כוח לדרוש, הוא לא יודע כלום, הוא לא מבין, הוא גדל רק במידה שהמן דורש. בגלל שהמן גדל ורוצה לשלוט, הוא בעצם מחייב את מרדכי לבוא ולשלוט. למה? כי המן רוצה להגיע לקשר עם הבורא, ואי אפשר שזה יתגלה בלי מרדכי, יוצא שבמאבק ביניהם מרדכי משתמש בהמן.

תלמיד: אז יש פה מלך אחד, וכל המשחק הזה מנוהל מלמעלה, אבל מלמטה אין כוח אחד, יש כמה כוחות. אין כוח אחד שבא ואומר אני רוצה עכשיו שיבוא המן, אני רוצה שיבוא מרדכי. אז איפה פה הבחירה של הנברא?

אנחנו מדברים על נברא רק כשהוא מגיע למצב שמתגלה לפניו, שהעיר שושן נבוכה, שלא ידעו עם מי הצדק, ואחר כך זה מגיע אליהם דרך אסתר המלכה שאומרת לכו ותעשו צומות ותפילות, ורק אחר כך זה מתגלה, בצורה מאוד מסובבת.

תלמיד: זאת אומרת הנברא מכיל המון כוחות, והכוח האחד מתגלה לנו רק בסוף?

כל הכוחות משתתפים. המן, מרדכי, אסתר, אחשוורוש, חרבונה, יש הרבה תפקידים בסצנה הזאת.

תלמיד: אבל כשכל כוח שולט, אז הוא שולט, ואיפה הנברא שמחזיק אותו ושומר על הפרופורציה?

כל הכוחות עובדים על הנברא, על הרצון לקבל, כדי להביא אותו למצב כמו של בצק. כמו שאתה מכין בצק, כולם לשים אותו בידיים עד שהוא מוכן להיכנס לתנור. אי אפשר לדעת, אלה כוחות מנוגדים, כל אחד מגיע בזמן שלו, עם הידע שלו, בצורה שלו, כמו בתבשיל, שצריך לעשות את זה ואת זה, ואת זה אחרי זה, ככה.

או כמו שאתה בונה בית, אתה לא יכול להתחיל מהחלונות, קודם צריך לבנות את הקירות, ואת הקירות את אי אפשר לבנות בלי דלתות, בלי תקרה, רצפה וכן הלאה. זאת אומרת אחד קשור לשני והכול לפי הסדר. כלפי הנברא הסדר לא יכול להתגלות מלכתחילה, אין לפניו שרטוט, ובצורה כזאת הוא יודע מה יהיה.

אנחנו איכשהו לומדים, אבל לומדים לא כדי לבצע את הדברים האלה, אלא כדי להשתתף בביצוע. כדי להשתתף, כדי להסכים עם זה ככל שאנחנו מסוגלים, ולבקש מהבורא שיבצע עלינו את הפעולות שעל ידן נקבל את הצורה הסופית בצורה כמה שיותר מהירה ומועילה.

קריין: קטע מס' 5.

"דרך של המן היא, שלא להסתכל על תיקון הצמצום, שנעשה על הכלי קבלה. אלא הוא אומר "היות שהבורא ברא את העולם להטיב לנבראיו. ואנו רואים, שיש בהטבע שלנו רצון לקבל הנאה ותענוג. ולשם מה ברא הבורא את הרצון הזה. בשביל שלא להשתמש עמו. אלא ברא בנו רצון וחשק לקבל תענוג, ואמר, שלא להשתמש עמו, אלא לסבול צער ויסורים על ידו. נמצא לפי זה, שהוא דרך הפכי."

(הרב"ש. מאמר 11 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

המן אומר, לא יכול להיות שהבורא ברא את העולם כדי לא ליהנות ממנו, ומרדכי אומר לא, אנחנו צריכים להתעלות ממלכות לבינה, ואז נהנה בצורה שנימצא בעל מנת להשפיע, בטבע השני. כי שם התענוגים הם בלי גבול, אין עליהם שום הגבלה, שום צמצום. מה שאינו כן כאן. כאן על כל דבר אתה תצטרך לשלם פי כמה וכמה, וגם אחרי שתסיים את העבודה, אחרי כל חלק וחלק בעבודה שאתה עושה, אתה לא מגיע לתענוג, למילוי. בכל זאת אחרי כל מילוי ומילוי אתה נשאר ריק, והאגו לא רוצה לשמוע את זה.

קריין: קטע מס' 6.

"המן טען, היות שהמלך, היינו הקב"ה, ברא את הרצון לקבל, בטח הוא רוצה, שאנחנו נקבל ולהנות. וכל עבדי המלך היו כורעים, היינו שנכנעו לדעתו של המן, מטעם שהוא בא בטענה, הלא הרצון לקבל הזה, מה שמרדכי אומר, שלא להשתמש עמו, אינו נכון, כי הבורא לא בראו לבטלה, אלא שישתמשו עמו. אבל מרדכי אמר "לא", כמו שכתוב "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". וזה שכתוב "ויאמרו עבדי המלך, אשר בשער המלך, למרדכי, מדוע אתה עובר מצות המלך".

ואמר על זה אאמו"ר זצ"ל, שפירושו, שעבדי המלך היו אומרים למרדכי, הלא המן אומר לנו, מה שהוא הולך בדרך שלו, ולא בדרך של מרדכי, כי זוהי דרך האמיתית. שזהו פירושו, ששאלו את מרדכי, מדוע אתה עובר את מצות המלך. הכוונה על הקב"ה, שהמן היה אומר, כי כן צוה לו המלך, היינו מלך מלכי המלכים.

ופירוש הדבר יהיה, מטעם שהרצון לקבל ולחשוק לאהבה עצמית, זה מלך מלכי המלכים, ברא כח זה בנבראים, לכן כל העולם תומכים בדעתו ובשכלו של המן."

(הרב"ש. מאמר 11 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

כי ככה הבורא ברא אותנו, אנחנו נמצאים תחת שליטת המן, וכל העבודה שלנו היא לעבור לשליטת מרדכי. כשאנו עוברים לשליטת מרדכי זה נקרא שאנחנו "עולים ממלכות לבינה". ואחר כך אפילו את כוח הבינה אנחנו מורידים למלכות, וכל המלכות הופכת להיות תחת שליטת הבינה.

קריין: קטע מספר 7.

"מרדכי היה מבחינת עץ החיים, שלא רצה כלום להמשיך למטה, מפני שלא היה בעל חסרון. לכן היה מוכרח להגדיל את בחינת המן. ושהוא ימשוך האורות למטה. ואח"כ, כשהוא מראה את החסרון, אזי מרדכי מקבל אותם בבחינות בסוד קבלה עמ"נ להשפיע."  

(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר קל"ז. "צלפחד היה מקושש עצים")

שאלה: לפי הקטע יוצא שהאורות אף פעם לא מגיעים לתכונת הקבלה ומי שמקבל אותם זה מרדכי.

רצון לקבל בצורה כמו שהוא לא יכול לקבל כלום, אלא מה שהרצון לקבל בסופו של דבר מקבל, זה בכוונה על מנת להשפיע שהוא בונה מעליו.

לכן יש לנו צמצום על הרצון לקבל, אחר כך מסך שהוא בונה ואור חוזר שהוא מייצב, ואז באור החוזר הזה, בהשפעה לבורא הוא יכול לקבל בהתאם לזה גם השפעה מהבורא אליו - אור ישר.
ורק באור חוזר, שם מתרחש קשר בין הנברא לבורא ולא ברצון לקבל עצמו. אבל בלי רצון לקבל אתה לא יכול לייצר אור חוזר. לא יהיה לך כלי. כלי לרוחניות, להרגשת הבורא, לגילוי הרוחניות זה אור חוזר.

שאלה: אמרת שכשאנחנו עושים צמצום ויש אור חוזר, לאן הוא נכנס?

הכול בכוונה על מנת להשפיע. לא יכול להיות אחרת. איך אתה תעשה אחרת? במה תקבל? הרצון לקבל לא מיועד למלאות את עצמו בתענוג. תענוג מקבלים רק בכוונה.

קריין: קטע מספר 11.

"ענין המחלוקת בין מרדכי והמן. שטענתו של מרדכי היה, כי מה שאנו רואים עתה, שה' מגלה את שליטת החכמה, אינו בכדי שיקבלו את החכמה, אלא להשביח את החסדים. כלומר, שעתה יהיה להם מקום להראות, שזה שמקבלים את החסדים, הוא ברצון. כלומר, יש מקום לקבל חכמה, כי עתה הוא שליטת השמאל, שמאיר חכמה, ומכל מקום הם בוחרים בחסדים. נמצא, שהם מראים עכשיו, בזה שמקבלים את החסדים, שהימין שולט על השמאל. 

[...] והמן טען ההיפך, כי מה שה' מגלה עתה את הקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, הוא בכדי להשתמש עם החכמה, אחרת נמצא שה' עשה פעולה בחינם, היינו עשה דבר, ואין מי שיהנה מזה. לכן אין להסתכל על מה שאומר מרדכי, אלא שכולם צריכים לשמוע בקולו, ולהשתמש עם גלוי חכמה, שנתגלה עתה." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר ל"ז. "מאמר לפורים")

יש בפורים מנהג שאנחנו צריכים לשתות ולהשתכר עד שממש אדם לא רואה ולא מבין כלום כי השכל נעלם, הכול נעלם. הכול, כלומר אם הבורא שולט אז לא צריכים שכל ולא כלום. רק למלאות את עצמו עד בלי די באור. לכן זה נקרא "עד דלא ידע".

קריין: קטע 13.

""עד דלא ידע" - יש ג' בחינות: 

א. דלא ידע הבחן בארור לברוך, היינו שעוד לא נקבע הידיעה, שהרצון לקבל נקרא המן, והרצון להשפיע נקרא מרדכי הצדיק, אלא אפילו כשעוסק על מנת לקבל, נחשב אצלו שהוא צדיק.

ב. שכבר נקבע אצלו הידיעה, שקבלה נקרא המן והשפעה נקרא צדיק.

ג. בגמר התיקון, הנקרא בחינת מאוד שהס"ם יהיה מלאך קדוש, היינו שהקבלה כבר קיבלה תיקון על מנת להשפיע, אם כן אין כבר הבחנה מקבלה להשפעה, היות שהקבלה כבר נכנסה כולה בעל מנת להשפיע. וזה "חייב אדם לבסומי [להשתכר]", היות שכל המועדים בטלים חוץ מפורים, משום שהוא ענין של גמר התיקון. 

לכן צריכים לרמז על גמר התיקון, שענין לבסומי הוא נקרא המתקה, שכל הרע כבר נמתק. מה שאין כן הלא ידע דבחינה א' עדיין אין המתקה." 

(הרב"ש. 910. "עד דלא ידע")

קריין: קטע מספר 21. כותרת "גמר התיקון".

"בגמה"ת, כשיתבטל הס"מ, יתגלה לכל, שהס"מ לא היה חי מעולם, אלא הייחוד היה שולט תמיד, כמ"ש, אין עוד מלבדו." 

("זוהר לעם". בראשית - א', מאמר "אבני שַׁיִשׁ טהור", סעיף 255)

בגמר התיקון אנחנו מבררים אם הייתה שליטה תמיד רק לכוח הטוב, אבל כדי לגלות את עצמו בטוב כלפי הנברא, כך שהנברא ירגיש שזה טוב, חייב להיות כנגד זה כוח הרע. ולכן אותו כוח הטוב היה מנהל ומסדר את גילוי הרע כדי אחר כך להתגלות עליו ולהביא את הכול לגמר תיקון, לטוב.

שאלה: אני כל השנים האחרונות בפורים הייתי צריך להשתכר. מה המנהג הזה? למה צריך להשתכר?

אתה צריך להיות עד כדי כך בפעולות השפעה שבהן אתה לא מבדיל בין הרע לטוב, אלא הכול טוב. אתה צריך להגיע לתיקון הפנימי כזה שלך שאין רע בעולם. הכול טוב ועל מה שלא תסתכל הכול זה טוב. משתנה הראיה שלך, התפיסה שלך בצורה כזאת שאתה רואה פעולות הבורא בכל מה שנמצא לפניך, סביבך, ממש. אין רע בעולם. זה נקרא "גמר תיקון".

שאלה: אתה לא רואה שיש רע? אתה לא רואה מלחמות? אתה לא רואה מלחמה במה שקורה היום, אתה באופן אישי כמקובל?

אני עליי אישית לא מדבר אתך.

שאלה: מה רואה המקובל במצבים כאלה?

מה שרואה, רואה לפי מצבו.

שאלה: מה זאת אומרת, "מצבו"?

אני לא אענה לך.

שאלה: לפני כמה ימים קבוצת מוסקבה אמרו לך שהם התאחדו בעשירייה וביקשו ביחד גמר תיקון ואמרת להם שזו בקשה ילדותית. איך לבקש נכון גמר תיקון?

זה לא שלא טוב, חס ושלום, תמיד כשאנחנו מבקשים, אנחנו מבקשים על דבר שהוא למעלה מאיתנו, שאנחנו לא מסוגלים להגיע אליו ואנחנו בוכים כמו ילדים שיתנו לנו, ונשמח כנראה אם נקבל. לכן אני לא צוחק מזה, תבקשו גמר התיקון, תבקשו כל דבר שאתם רוצים, רק תבקשו ותפנו לבורא, העיקר זה לפנות לבורא.

שאלה: עוד לא היינו ביציאת מצרים, עוד לא יצאנו מהאגו כולי.

זה לא חשוב לי, מה אכפת לי מה שעוד לא הייתי, אולי אני עכשיו אעשה קפיצה לגמר התיקון, למה אני צריך לעבור את כל הדברים האלה? הם כבר היו, הם כבר נכללו בכל הנשמות שלנו.

לפנינו רק דבר אחד - גמר התיקון. בעל הסולם כותב שדורנו נמצא כבר בגמר התיקון, בדור אחרון, לפנינו אין שום דבר חוץ מלעלות על המדרגה האחרונה, וזה שאנחנו לא נמצאים בה ולא מרגישים שנמצאים בה זה דווקא נכון, כי ככל שאנחנו עולים, אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים למטה. לכן זה לא מחליש אותי ולא מבלבל אותי, אני רק צריך לבקש.

תלמיד: ככה בלי לעבור יציאת מצרים ישר לגמר תיקון?

אם עברנו את זה בשורשים שלנו זה נכלל בנשמה של כל אחד ואחד ואנחנו לא צריכים לעבור את זה בפועל, מי אמר לך את זה?

תלמיד: כי אנחנו לומדים שאין קפיצות ברוחניות.

זו לא קפיצה. כל האנושות עברה את כל הדברים האלו והגיעה עכשיו למצב שלפני כולם רק גמר תיקון, ואנחנו לא צריכים לעבור שום דבר חוץ מהמדרגה הזאת. וזה שאנחנו לא מרגישים שאנחנו בכלל נמצאים במצב רוחני כלשהו זה נכון, כך צריך להיות בכוונה.

שאלה: רצינו לשאול על המסך. אנחנו לאט לאט מתחילים להבין מהו צמצום, מהו ביטול עצמי, כשהדחייה מהעבודה עם החברים מגיעה אליי, דרך הבירורים השונים, דרך הפנייה לבורא ודרך זה שאני מתחיל לראות שהכול בתוכי, הכל זה האינטראקציה שלי עם הבורא וכל הבירורים האלו, מה קורה אחרי זה, איפה מתחיל המסך, איך מקבלים אותו?

זה צריך להגיע מלמעלה בהתאם למה שאתה מבקש, שאתה רוצה להתגבר על הרצון לקבל שלך ולהיות מחובר עם החברים, ואת כל זה אתה מכין כדי להיות מחובר עם הבורא, כדי לעשות פעולת השפעה דרך חברים לבורא, זה בעצם מה שצריך להיות.

תלמיד: האם יכול להיות כזה מצב שאנחנו עוברים את כל זה אבל אנחנו לא יודעים שזה זה, שזה המסך בעצם?

לא, אנחנו עוברים כל מיני מצבים כאלה כמו בחוסר הכרה. אבל כאן אנחנו מדברים על זה שצריכים לעבור בהבנה, בהכרה, בחיבור בינינו, שזה צריך להתגלות בינינו. זה שאני נמצא יחד עם החברים ואנחנו בונים כזה מצב, בזה אני מרגיש שהם עוזרים לי להתעלות מעל הרצון שלי ואני לא מרגיש שאני קשור לאני שלי שזה מושך אותי פנימה, אלא ההיפך החברים כאילו מוציאים אותי מהבור שאני נמצא בו ואני יכול להיות למעלה מהרצון לקבל. ובזה שאני נכלל בהם, מתבטל ביניהם כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, כך אני מתקדם יותר ויותר להשפעה, וכך מגיע לפעולות ההשפעה, ובפעולות ההשפעה האלה אני מגלה את הבורא.

תלמיד: לעיתים אני מרגיש שאני עובר את הדברים האלו ושומע מהחברים את מה שתיארת, אבל איך אני אדע שבאמת יש לי את המסך, איך נבין את זה יחד? במה זה שונה מלעשות צמצום על עצמנו?

על ידי החברים אני רוצה להגיע לכוח השפעה ולהפעיל אותו כלפי החברים בחזרה ויחד איתם לבורא. ואת כל הדברים האלה אני רוצה לעשות יחד, אנחנו עושים את זה יחד כלפי כל אחד ואחר כך - יחד כלפי הבורא. אין יותר חוץ מזה שום פעולות. כל היתר זה אופני הקשר שאנחנו מגלים בינינו.

תלמיד: אז המסך קבוע או נעלם?

"מסך" זה נקרא מה שאנחנו בונים בינינו כהשתתפות שלנו הכוללת כולם בכולם בתוך העשירייה וכלפי הבורא.

תלמיד: לי נראה שיש לנו את זה, אבל אתה אמרת מקודם שאין לנו.

אם יש לכם מסך, אז בתוך המסך אתם צריכים לגלות כבר קשר עם הכוח העליון.

תלמיד: כל הזמן נראה שיש כזה חוק "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" של האגו. נראה שהאגו מבלבל אותי, שהוא אומר שיש לי את זה, אבל אין.

אל תדאג, תן לבורא לנהל אתכם, במידה שאתם מתבטלים כלפיו תראו שתתקדמו. לי אין יותר מה להגיד, הכול תלוי רק בביטול שלכם כל אחד כלפי האחרים וכלפי הבורא יחד.

שאלה: יש לנו תפילה משותפת פעמיים ביום, זאת פעולה חזקה אבל אני לא מרגיש שאנחנו משפיעים על משהו חוץ מאשר על עצמנו. מה שקורה בעולם ממשיך לפי תסריט קבוע מראש. על מה התפילה שלנו משפיעה? מה היא יכולה לשנות?

כל מה שכתוב על התפילה תקרא ותראה.

שאלה: אם כולנו כצדיקים נרגיש את הבורא ונגיע למצב שנוכל לראות דרך כולם שהוא טוב ומיטיב, ונראה את זה כעשירייה אחת שכוללת את כולם, אז מה המטרה בזה? איך זה מביא אותנו לגמר התיקון?

את גמר התיקון אנחנו מרגישים בתוך הכלי שלנו שמתחיל להיות מהעשירייה הפרטית שלנו עד שהוא מתרחב וכל העולם, כל הנבראים יהיו כעשירייה, כעשר ספירות.

שאלה: האם גילוי המן נחוץ בכל פעם כדי שאוכל לשנוא באופן מלא את הרצון לקבל ולרצות את הרצון המלא להשפיע?

כן, בלי המן, בלי גילוי כוח הרע, מה הוא עושה וכמה רע הוא עושה לנו, לא נוכל להתקדם. על פני מה נתקדם? אלא רק בזה שאנחנו בורחים מהרע ורוצים להפוך אותו לטוב. מתעלים על הרע בחלק הראשון של הדרך עד דרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בחלק השני של הדרך עד לקבל על מנת להשפיע, אבל כשכול זה מתבסס על הכוח הרע. ולכן מה שהבורא ברא "בראתי יצר הרע".

שאלה: מה זה אומר לבחור בחסדים ומה זה לבחור בחכמה בעבודתנו?

אנחנו בוחרים בחסדים, זה אומר שאנחנו מצמצמים את הרצון לקבל, לא רוצים לעבוד עימו, אנחנו רוצים לעבוד רק בהשפעה. במה שאני יכול להשפיע לאחרים, להתפלל עבורם, לדאוג להם, זה מה שאני קודם כל צריך לעשות. בצורה כזאת אנחנו עולים לדרגת הבינה. אחרי שאנחנו נכללים בבינה ומגלים שאנחנו כבר נמצאים בדרגת הבינה, בדרגת ההשפעה מעל הרצון לקבל שלנו, אנחנו עוברים לחצי השני של הדרך ויכולים גם לקבל על מנת להשפיע, זו כבר דרגה מאוד גבוהה ומיוחדת. כך אנחנו מתקנים את עצמנו, קודם להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע זה ממלכות לבינה, ולקבל על מנת להשפיע זה מבינה לכתר.

שאלה: איך נכניע את המן בכוחות משותפים?

בזה שאנחנו מתחברים וכל אחד רוצה לספק תמיכה לחברו, בצורה כזאת אנחנו מתחברים בכוחות ההשפעה שמעלינו, ואז אנחנו כאילו בונים מטרייה מעלינו, מסך משותף וממנו והלאה אחרי שבנינו אותו בלהשפיע על מנת להשפיע בינינו, אנחנו יכולים להתחיל להשפיע לבורא.

קריין: קטע 22.

גמר התיקון

""זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו".

"בו" פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר התיקון."

(הרב"ש. 386. "זה היום עשה ה'")

(סוף השיעור)