שיעור בוקר 20.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 298, מאמר "ענין יראה ושמחה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 298. מאמר "ענין יראה ושמחה".

המאמר הזה הוא מהמאמרים הראשונים שכתב רב"ש, "ענין יראה ושמחה", מה הקשר ביניהם. בואו נשמע.

ענין יראה ושמחה

תשמ"ו - מאמר כ"ג
1985/86 - מאמר 23

"הזה"ק שואל (אחרי דף א' אות ב' בהסולם) וזו לשונו "רבי יצחק פתח, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה. מקראות אלו סותרים זה את זה, אלא כך למדנו, עבדו את ה' ביראה. כי בכל עבודה שרוצה האדם לעבוד לפני רבונו, בתחילה צריך יראה, לירא מפניו, ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה. ועל כן כתוב, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה. שעל ידה יזכה לכל".

ויש להבין את ענין יראה מהו, כי אנו רואים שיראה ושמחה הם שני הפכים. ואיך יכול להיות שיראה תהיה סיבה לשמחה, כמו שאומר "ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה". הלא הם בסתירה זה לזה.

ועוד יש להבין, וכי בשביל מה רוצה ה' שיראו מלפניו. מה זה נותן לו. הלא זה דומה, שאדם יכנס ללול של תרנגולים ויגיד להם, אם אתם תקבלו עליכם יראה, שאתם תיראו מלפני, אני אתן לכם לאכול ולשתות, וכל מה שאתם רוצים אני אתן לכם תמורת שאתם יראים מפני. וכי אפשר לומר שהאדם יש לו איזה התחשבות בזה שהתרנגולים יתנו לו כבוד.

ועל אחת כמה וכמה הנבראים כלפי הבורא. איזה ערך וחשיבות יש לומר שהבורא זקוק שהנבראים יראו מפניו. עד כדי כך, שחז"ל אמרו, שאין האדם צריך לעשות שום דבר, רק לעסוק ביראה, כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וכמו כן כתוב (קהלת ג') "אלקים עשה שיראו מלפניו", שפירושו, שכל מה שעשה ה' עשה שיראו מלפניו.

ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, היינו לאיזה צורך ברא הבורא את הבריאה. כידוע, הטעם הוא, משום שרצונו להטיב לנבראיו. אלא בכדי שיצא לאור שלימות פעולותיו, היינו שלא תהיה הבחינת "נהמא דכסופא", עשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שמטרם שיש לאדם כלים דהשפעה, אין הנבראים יכולים לראות ולהרגיש את מציאותו יתברך, המכונה "הכרה בה'".

זאת אומרת, הגם שאנו אומרים בכל יום בהתפלה "מלוא כל הארץ כבודו", מכל מקום אין לנו הרגשה בזה, אלא אנו צריכים להאמין למעלה מהדעת שכך הוא. והסיבה היא, כי אף על פי שאין בהאור שום השתנות, מטעם "אין העדר ברוחניות", מכל מקום מצד הכלים יש שינויים, והכלים הם מגבילים את האור. כי בהכלים מבחינים את גדלות השפע, מה שהם מתפעלים מהשפע. ואם אין לו (לאדם) כלים, שיוכלו להיות בחינת לבוש להאור, אז לא ניכר שום אור במציאות, כפי הכלל "אין אור בלי כלי", היינו שאנו צריכים לדעת דבר אחד, שאנו יכולים לדבר ממה שמושג לנו בהרגשתינו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר משל על ענין הצמצום, שזה דומה לאדם, המכסה את עצמו שלא יראה אותו אף אחד. וכי שייך לומר, שהאדם שהסתיר עצמו שלא יראו אותו אחרים, וכי בשביל זה הוא לא רואה את עצמו. כמו כן כשהבורא עשה צמצום והסתר, שהתחתונים לא יראו אותו בעת שהם משוקעים באהבה עצמית, שזו היא בחינת מקבל בעל מנת לקבל, שזה הוא הגורם שינוי צורה ופירוד בין המשפיע, שהוא הבורא, לבין המקבלים, שהם הנבראים.

והיות שענין קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, שהוא הבורא, אי לזאת, בזמן שהאדם כן עוסק בקבלה, הוא מרגיש משום זה אי נעימות, המכונה "נהמא דכסופא", לכן נעשה תיקון מצד התחתונים, היינו שהצמצום אנו מתייחסים להתחתונים. פירוש, שהתחתונים צריכים את הצמצום וההסתר, כי דוקא ע"י תיקון זה תהיה להם היכולת לתקן את ענין של קבלה, להיות בעמ"נ להשפיע. אבל מצד העליון אין שום שנויים, וכל השינויים הם רק בבחינת הכשרת הכלים שלנו, כפי כמה שהם מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע.

ולפי זה, שאין הטוב ועונג מאיר במקום הפירוד, אין כח בידי אדם לזכות לבחינת אמונה שלימה מטרם שתיקן את הרצון לקבל שלו. כמו שאומר (הקדמת ספר הזהר, דף קל"ח, בהסולם אות קל"ח) וזו לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

ומכאן אנו רואים את נחיצות תיקון של ענין השפעה, שלא לבד שאין מציאות לקבל את הטוב והעונג שהוכן בעדינו, אלא שיש כאן דבר המרחיק אותנו מאמונתו יתברך, שזה יותר רע מהכל.

ועכשיו נוכל להבין מהו ענין של יראה, ששאלנו, וכי הקב"ה צריך שאנחנו נירא מלפניו. ולפי מה שהסברנו, שענין יראה הוא כמו שכתוב בהסולם, שהאדם מתירא אילו הוא לא יוכל להתגבר ולקבל בעמ"נ להשפיע כמו שצריך להיות, אלא יקבל בעמ"נ לקבל, שזה גורם לו פירוד לאו דוקא מהטוב ועונג שלא יכול לקבל, אלא הוא מתירא שלא יבוא חס ושלום לידי כפירה באמונתו יתברך. נמצא, שהוא יכול לבוא לידי הס"א ממש.

וזה פירוש "והאלקים עשה שיראו מלפניו", שע"י יראה זו יהיה תיקון גדול בשניים:

א. שתהיה להם אמונה בה',

ב. שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת להם.

נמצא, מה שהבורא רוצה שיראה מלפניו, זה הוא בשביל שיהיו לנו כלים לקבל את הטוב והעונג, שעל ידי זה תהיה לנו אמונה בו יתברך, כנ"ל בהסולם (דף קל"ח) "שיראה הוא שמירה שלא נתרחק מאמונתו יתברך חס ושלום".

ומזה נבין מה שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", שפירושו, שהוא רוצה לתת לנו כל טוב, אלא דבר שהמעכב הוא השינוי צורה, שאין האור יכול להתלבש בכלי דקבלה. לכן כשהאדם מתירא ונזהר, שתמיד תהיה כונתו בעמ"נ להשפיע, אז הבורא יכול לתת לו את השפעתו יתברך, ושיהיה בשלימות, היינו בלי שום אי נעימות, המכונה "נהמא דכסופא".

ובזה מובן מה ששאלנו, איך יראה יכולה להיות "יראה סיבה לשמחה". ובהנ"ל הוא פשוט, שעל ידי זה שתהיה לו יראה, היינו שיהא נזהר להשתמש תמיד בכלים דהשפעה, אז הבורא יכול כבר לתת לו את הטוב והעונג, כי יש לו כלים דהשפעה. ובטח שאז תהיה לו שמחה מהשפע שקיבל בעמ"נ להשפיע. נמצא שהיראה הוא גורם לשמחה. ואם אין לו היראה כנ"ל, הוא מרוחק מכל."

שאלה: כתוב "ומכאן אנו רואים את נחיצות תיקון של ענין השפעה, שלא לבד שאין מציאות לקבל את הטוב והעונג שהוכן בעדינו, אלא שיש כאן דבר המרחיק אותנו מאמונתו יתברך, שזה יותר רע מהכל."

יש פה שני עניינים, בזה שהאדם הפוך מהבורא הוא גם לא יכול לקבל את הטוב והוא גם מתרחק מהאמונה. מה זו ההתרחקות מהאמונה שהרב"ש מגדיר אותה שהיא יותר רעה מהכול?

שהוא לא יכול להגיע להרגשת הבורא, להרגשת מציאות הבורא בכלים, ברצון המתוקן שלו. אם הרצון שלו הוא לא על מנת להשפיע, אז הוא לא יכול לגלות את הבורא, אין כלי.

תלמיד: ולמה זה יותר רע מהכול?

כי הוא נעשה הפוך מהבורא, ממש מנוגד לו.

שאלה: כתוב, "חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי". מתי נקבע החוק הזה בהשתלשלות מלמעלה למטה?

רצונו להיטיב לנבראיו הוא מלכתחילה, זו כוונת הבריאה. מתוך הרצון הזה, מתוך הכוונה הזאת הבורא התחיל את הבריאה, ייסד את הבריאה. ולכן אין דבר כזה שמהבורא ייצא משהו רע לאדם, אלא מה שנראה רע לאדם, סימן שבתכונה הזאת, ברצון הזה האדם מנוגד לבורא ולכן כך מרגיש.

שאלה: אנחנו רואים אנשים שמקללים את הבורא. אם יש חוק שהבורא נעלם כשמרגישים רע, אז איך זה קורה?

איך זה קורה שאנשים מקללים את הבורא?

תלמיד: כן.

מפני שלא מבינים אותו, לא מרגישים אותו ואת מה שיש להם עקב חוסר השתוות הצורה עם הבורא, הם משייכים לבורא. ולכן הם באים למצב שהם לא מרוצים ממנו, מקללים אותו. ככה זה.

שאלה: כתוב פה ככה "שע"י יראה זו יהיה תיקון גדול בשניים:

א. שתהיה להם אמונה בה',".

חשבתי שבתחילת הדרך אנחנו צריכים להשיג אמונה שהיא כלי ובתוך הכלי הזה אנחנו משיגים יראה.

אבל כדי להשיג את האמונה צריכים יראה.

תלמיד: אז מה זו יראה ביחס לאמונה?

יראה היא שאני לא יכול להשיג אמונה בבורא.

תלמיד: כן, זה כבר התנאי, אבל אנחנו אומרים שכדי להשיג משהו צריך לקבל את הכלי, צורך לזה, אז למה יראה היא לפני אמונה? למה לא יכולה להיות תחילת תכונת האמונה, גישה שנקראת אמונה, לפני שיש לאדם יראה?

בלי יראה, בלי שאדם מתיירא שהוא לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, לא יכול להגיע להתייחד עם הבורא, בלי זה אין לו שום קשר עם הבורא והוא לא יכול להתחיל לקבל ממנו כוחות לתיקון.

תלמיד: אבל אם אדם לא מאמין לבורא, איך הוא יכול להרגיש יראה כלפי הבורא?

אני לא יודע מה זה מאמין לבורא. למה אתה מתכוון?

תלמיד: ברמה שלנו, של מתחילים, בהסתרה, בלא לשמה, כל הזמן קוראים שאדם צריך להאמין בה'. מה זה?

זה לא כך. אדם צריך להגיע לאמונה, אמונה זה כוח ההשפעה כלפי הבורא. במידה שאדם משפיע לבורא, הוא מתחיל להרגיש אותו כי יש ביניהם כבר רגשות משותפים, ואז הוא מתחיל לגלות את הבורא, ומה שמגלה זה כבר נקרא אמונה, אמונה שלמה, יש דרגות אמונה.

תלמיד: ולפני זה הוא צריך להשיג יראה?

כן. יראת ה' היא הדבר הראשון.

שאלה: הרב"ש כותב פה, ש"בעת שהאדם מרגיש רע", אז הוא כאילו מתרחק מהבורא. אנחנו תמיד נשארים ברצון לקבל, אפילו שהוא מתוקן, אפילו אם מכסים את זה בכוונה, אבל עדיין האדם אמור להרגיש רע ברצון לקבל. יש מצב שאדם לא מרגיש רע?

ודאי. במידה שהוא מתחיל להרגיש את הבורא, את יחס הבורא אליו, אז במקום הרגשת הרע הוא מתחיל להרגיש תענוג.

תלמיד: אבל הרצון לקבל נשאר?

כן, הרצון לקבל נשאר אבל השאלה באיזו צורה הוא נשאר, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע. אם הוא מגיע להשתוות הצורה עם הבורא, אז כבר יש לו יחסית אותה הרגשה כמו שיש לבורא.

תלמיד: אז יש מצב שאדם לא מרגיש רע ברצון לקבל?

כן, ודאי. ברצון לקבל על מנת להשפיע הנברא ממש נשאר, כי הוא נשאר ברצון לקבל, הרצון לקבל לא יכול להיעלם, כי אז כל הבריאה נעלמת, ורק צריכים לראות באיזו צורה הרצון לקבל.

תלמיד: נעלמת הכוונה על מנת לקבל?

כן.

תלמיד: ומה זה משנה לבורא אם האדם מרגיש רע או טוב, העיקר שיהיה דבוק בו, אנחנו תמיד אומרים שצריך להיות מעל המצבים.

כי מטרת הבריאה להנות לנבראיו. מצד הבורא הוא רוצה להיטיב לנבראים, ולכן הוא מתקן אותם דווקא מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה מצידו, אבל מצד הנברא מה זה משנה?

אם הנברא רוצה גם להיטיב לבורא, אז הוא גם מקבל את התנאי הזה - במקום לקבל להשפיע.

תלמיד: אבל בהרבה מקומות כתוב שלא משנה איך אני מרגיש, אפילו לא מרגיש כלום, רע, טוב העיקר להמשיך למטרה, להיות דבוק. אז מה פתאום הרב"ש אומרפה "אסור לך להרגיש רע, אם אתה מרגיש רע אתה כבר לא דבוק בבורא".

אתה לא מצדיק את הבריאה, אתה לא מצדיק את הבורא, אם אתה מרגיש רע.

תלמיד: אני אומר שלא משנה מה אני מרגיש, העיקר להיות דבוק.

אבל אתה לא יכול לקבל רע מהבורא ולהיות שמח, זה לא ייתכן.

תלמיד: לבורא חשוב שנרגיש טוב?

לבורא חשוב שאנחנו נהנה ממנו, מכל הבריאה שזה הוא.

שאלה: רב"ש כותב שמצד העליון אין שום שינויים וכל השינויים הם רק בהכשרת הכלים.

כן.

תלמיד: אז מה קורה במערכת? כי יוצא שברירת המחדל היא כלי של קבלה שהוא כל הזמן הפוך והוא כל הזמן אמור להרגיש רע.

אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד על הכלים דקבלה כדי להתאים אותם לתכונות הבורא, להשפעה.

תלמיד: מה זה הכשרת הכלים?

שמלכתחילה הרצון שהבורא ברא זה רצון לקבל והוא לא משתנה, אלא אנחנו צריכים להרכיב על הרצון לקבל את הכוונה על מנת להשפיע, ואז נוכל לקבל מהבורא את כל מה שהוא רוצה לתת, את כל המציאות, בעל מנת להשפיע לו נחת רוח.

תלמיד: במה תלויה ההרגשה בכלים? מה קובע את הרגשת הכלי?

הרגשת הכלי נקבעת על ידי המצב שבו הכלי נמצא, הרצון שלו, הכוונה שלו, הקשר עם הבורא.

תלמיד: אבל הרצון הוא תמיד לקבל, ואם הרצון הוא תמיד לקבל, אז הוא תמיד ירגיש רע.

לא, זה תלוי בכוונה. אני יכול לעבוד עם הרצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז הכוונה קובעת את הרגשת המילוי?

כן, את מהות המילוי.

תלמיד: וזה גורם לזה שיש הרגשת טוב ועונג?

כן.

תלמיד: למה רב"ש כותב שהיראה יוצרת את הכלים, שצריך יראה כדי ליצור כלים?

כי יראה היא בעצם תחילת היחס הנכון מהנברא לבורא. איך אני אסדר את עצמי, את הכלי שלי כך שהוא יהיה בהתאם למה שהבורא משפיע לי.

תלמיד: על מה הדגש, למה כשיש לך יראה, יש לך יחס כזה, זה משנה לך את הכלי?

כי יראה, זה שאני מפחד מכך שלא אהיה באותו היחס, באותו התדר כמו הבורא. "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: ממה הפחד, ממה בדיוק אתה מפחד?

שלא אשפיע.

תלמיד: אין חשבון עם הרגשת המילוי בכלי, החשבון זה לא אם אני ארגיש רע או אני ארגיש טוב?

לא, זה בדיוק החשבון.

תלמיד: זה החשבון?

כן. אני רוצה להרגיש טוב, כי הטוב הזה מורגש בבורא שאני נהנה ממנו.

תלמיד: אבל אם אני רוצה להרגיש טוב, אז איפה פה אני רוצה להשפיע? אני רוצה להרגיש טוב.

אני רוצה להרגיש טוב כדי להשפיע לבורא. זו הכוונה.

תלמיד: זאת אומרת, התוספת הזאת "כדי להשפיע לבורא" חייבת להיות?

כן, זה העיקר.

שאלה: אנחנו בדרך כלל קושרים יראה לאהבה, זה כמו בת זוג, יראה ואהבה.

קושרים יראה לאהבה.

תלמיד: אהבה היא השפעה, וגם אמונה היא השפעה. אז מה ההבדל? רב"ש מדבר פה על כך שיראה זה כלי לאמונה ויראה זה כלי לאהבה, אז חסר איזה מרכיב של אהבה שאנחנו צריכים להגיע אליו. מה ההבדל?

נתחיל מקודם. יש לנו רצון לקבל, אם הרצון לקבל נמצא תחת הצמצום, מסך ואור חוזר, אז הוא יכול להשפיע לבורא. מה נקרא שהוא יכול להשפיע לבורא? שהוא מקבל את מה שהבורא שולח לו, את מה שהבורא ממלא אותו, בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, שבהרגשת המילוי, הוא רוצה לתקן את היחס שלו למילוי ולנותן המילוי בצורה חיובית. בזה יש להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע מצד הנברא כלפי הבורא.

תלמיד: אמונה זה לקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע?

להשפיע על מנת להשפיע זו ההתחלה, ולקבל על מנת להשפיע זו אמונה שלמה.

תלמיד: ואיפה נכנסת האהבה?

במידה שהוא עובד עם הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אז בהם מרגישים מה שנקרא אהבה.

תלמיד: מה ההבדל בין אהבה לאמונה, יש בכלל הבדל או שזה אותו דבר?

אהבה היא שהוא מתקשר לנותן ומרגיש שנמצא יחד עמו "כאיש אחד בלב אחד" מה שנקרא, יחד. אמונה היא תיקון על הרצון לקבל כך שיש לו כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז אמונה זה תיקון?

ואהבה היא פעולה.

שאלה: אנחנו לומדים שגם כלי וגם אור נותן הבורא. ואם יש לי חיסרון לתכונת ההשפעה, יש עליו עוד מרכיב כביכול וזו היראה?

כן.

תלמיד: כלומר, קודם בא החיסרון לתכונת ההשפעה. אבל אם אני מקבל את זה מהבורא ממה אני מתיירא?

הכול אתה מקבל מהבורא, על זה אין שאלה, השאלה היא איך אתה יכול להגיע להשפעה גמורה, לאמונה שלמה. אז אתה צריך להפעיל כלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אם יש לי חיסרון לתכונת ההשפעה, חיסרון אני מקבל מהבורא. גם מסך אני מקבל מהבורא.

כן.

תלמיד: עדיין יש יראה שאני לא אצליח להשתמש נכון במסך כדי לקבל את האור?

כן.

תלמיד: אני לא סומך על זה שהוא נותן לי מסך מספיק גדול?

כן, כי אתה נמצא בפעולה הפוכה מהרצון שלך. הפעולה היא נתינה והרצון שלך מלכתחילה הוא קבלה, והרצון הזה לא מזדכך, הוא ממשיך וגדל עוד ועוד, ואתה רק פועל בכך שאתה מתאים את הרצון הזה לעל מנת להשפיע. זה צמצום, מסך, אור חוזר, כמו שלמדנו תמיד.

תלמיד: הרבה מאמרים מדברים על יראה, גם בעל הסולם כותב על יראה בכל מיני מאמרים ב"שמעתי", וגם הרב"ש.

כן.

תלמיד: יראה נראה ומרגיש קצת כמו אמצע הדרך, ואם יש לי כבר יראה, אז אני בדרך?

היראה היא מכאן ועד גמר התיקון. תלוי מאיפה היראה, איזה יראה? על מה היא מתבססת? מה אתה רוצה להשיג על ידי היראה?

תלמיד: אנחנו מדברים על יראה שאני לא אצליח לעשות לו נחת רוח.

זה מלכתחילה, מהדרגה הראשונה ועד הסוף.

תלמיד: אבל הנקודה הזאת, אם כבר הגעתי אליה, זה נשמע לי כבר כמו אמצע הדרך ויש הרבה דברים שצריך לעשות לפני כן.

בסדר, אלה תיקונים כדי להרגיש את היראה, אבל אחר כך על ידי היראה אתה מכוון את עצמך על מנת להשפיע. איך להשפיע, מה להשפיע, לכמה, עד כמה, וכן הלאה, והכול בכלי של יראה.

שאלה: מה מיוחד ביראה שמדברים עליה, ולא מדברים נגיד על השלב הראשון, של צמצום למשל. למה היראה היא כאילו השער שממנו הכול מתחיל?

גם הצמצום מגיע מיראה, כשאני מפחד להיות המקבל ומנותק מהבורא. ואני חייב להיכנס עימו בקשר, ואז יוצא שכל החיים הרוחניים שלי הם מסתובבים סביב יראה, האם אוכל לעשות נחת רוח? האם אוכל להשפיע, בכמה כן, בכמה לא? האם אוכל להגביל את עצמי, לשמור על עצמי שלא לקבל בכלל? וכן הלאה.

תלמיד: אז אתה אומר שהיראה היא באמת השער, היא ההתחלה?

כן. כך גם כתוב שזה שער הכניסה לבורא.

שאלה: מה זה שהאדם קובע שהוא מרגיש רע?

במידה שהוא מרגיש רע הוא מנותק מהבורא, ואז במידה הזאת הוא קובע שרע לו, זאת אומרת תמיד במידת הרגשת הרע יש לו נתק מהבורא.

תלמיד: ולא משנה איזה רע אני מרגיש? גם אם קיבלתי מכה באצבע אני מרגיש רע עכשיו?

על ביולוגיה אנחנו לא מדברים.

תלמיד: איך אני עושה בירור. אם עכשיו אני מרגיש רע, אני בעצם כופר באמונת ה'. וגם למדנו שכאשר אני מרגיש רע או טוב, זה דוחף אותי לעבודת ה'.

כן.

תלמיד: אז איך אני עכשיו לא כופר כי אני מרגיש רע?

חשוב מהי הסיבה לרע, ומה אתה עושה עם זה, איך אתה קם מזה ומכוון את עצמך נכון לדבקות בבורא.

תלמיד: מהם הכלים דהשפעה שאמורים להשיג, לתקן ולבנות, אם אנחנו תמיד אומרים שאנחנו מקבלים את זה מהבורא?

אנחנו מקבלים כלים דקבלה. כל הזמן האור העליון פועל עלינו יותר ויותר ואנחנו מרגישים אותו יותר, וזה מעורר בנו כל מיני הבחנות, קירוב כלפי הבורא, ריחוק, קירוב, וריחוק כלפי תכונת ההשפעה.

שאלה: אז ההרגשות של ריחוק וקירוב זה כבר נמצא בתיקון של הכלים לכלי השפעה?

כן זה תמיד כלפי הכלים דהשפעה, אומנם אנחנו לא מרגישים אותם אבל אם יש בי שינויי המצבים כלפי הבורא, כלפי המצב שלי, אז תמיד יש שינוי בכלים דהשפעה.

תלמיד: והיראה היא לא לאבד את זה?

כן, זה מתחיל להיות מזה.

תלמיד: ושם גם מתחילה השמחה, שהוא מדבר עליה?

שמחה אני לא יודע. שמחה גם יכולה להיות בזה, שאני שמח שאני כבר נמצא בדרגת היראה אפילו הגשמית, ואני מפחד להתנתק מהבורא.

שאלה: ההיפך מיראה זה זלזול בבורא, או אדישות לבורא?

ההיפך מיראה זה לא אדישות ולא זלזול, זה ניתוק.

שאלה: מה הקשר בין חיבור ליראה?

במידה שאני דואג לראות את הקשר שלי עם הבורא, לדאוג לו, להגדיל אותו, לקרב אותו, במידה הזאת אני יותר קרוב לבורא.

שאלה: מה הקשר בין העבודה באהבת חברים, המאמץ להתחבר בינינו, לפיתוח של תכונת היראה?

אם אני רוצה לשנות ולהגדיל את תכונת היראה, אז אני צריך לעשות את זה דרך הקשר שלי בעשירייה. כי מתוך הקשרים בינינו אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שיהיה לנו יותר הזדמנות לתקן את הכלים דהשפעה, להפוך אותם לעל מנת להשפיע.

שאלה: אדם צריך לפתח יראה גם כלפי החברים, כמו שיש מאהבת החברים לאהבת ה', אז יש מיראת החברים ליראת ה'?

אני צריך להיות ביראה אם תהיה לי אהבת החברים ואם החברים יאהבו אותי, ונרצה גם אני וגם הם, להתקרב זה לזה.

תלמיד: היראה זה כלי פרטי או משותף?

גם וגם.

תלמיד: מה קודם?

זה לסירוגין. קשה להגיד מי קודם ומי אחר כך. ודאי שקודם זה פרטי כי האדם עוד לא מצא קשר עם העשירייה, ואחר כך זה דוחף אותו למצוא קשר עם העשירייה. ואז מפעם לפעם הוא עושה חשבון על מצבו האישי, איך הוא יכול לעורר את הכלים האלה.

תלמיד: מה העצה הפרקטית כדי לתרגל ולבנות בינינו את היראה?

שנבין שבמידת היראה אנחנו יכולים להתקדם, וזה מה שמשפיע עלינו, זה מה שדוחף אותנו, מגלה לנו כלים חדשים, את הצעדים הבאים, זה בעצם מה שחשוב לנו.

שאלה: בעשירייה מורגש הפחד לא לראות את גדלות החברים, פחד לזלזל בהם, לא להיות בקשר עם הבורא דרכם. ומה עם שאר הרצונות הגשמיים, ששם לא קל ליחס את הכול לבורא?

אני לא מבין כל כך מה אתה רוצה להגיד. מה זה עם כל הרצונות?

תלמיד: בעבודה, במשפחה, שאני עכשיו הולך למוסך, אני לא מרגיש שם את המציאות של הבורא, אבל אני מרגיש שבסופו של דבר צריך לייחס את הכול אליו, אני צריך לחבר את כל מה שקורה במציאות לבורא. איך אני יכול לעשות את זה עם שאר הרצונות שהם לא בקשר שלי עם החברים?

זה כבר עניין יותר פרקטי. אתה מתאר לעצמך שכל הרצונות שלך מגיעים מהבורא ואתה משייך כל רצון ורצון לבורא.

תלמיד: איך עושים את זה פרקטית?

אתה חושב על זה, זו הכוונה, הכול נפתר בכוונה. ואם אתה משייך את זה לבורא, אז אתה משתדל כל הזמן להיות מכוון אליו בכל התיקון של הרצונות שלך, אפילו הקטנים ביותר.

שאלה: אם אין לנו יראה, זה אומר שאנחנו לא עובדים נכון?

כן. זה נקרא שאני לא מפתח את הכלי שלי.

תלמיד: איך עובדים, מתקדמים בלי יראה?

בלי יראה אי אפשר להתקדם.

שאלה: אם אנחנו חיים בשכר ועונש, ואני מפחד מעונש כי אני לא משפיע, אז הכוונה שלי היא אגואיסטית?

כן ולא. אם האדם מפחד מעונש כי הוא לא משפיע, זאת אומרת הוא נמצא בהשפעה, רק יש לו בעיה שהוא לא משפיע מספיק?

תלמיד: הוא חושש מהעונש מזה שהוא לא משפיע. לא מזה שהוא לא משפיע, אלא מהעונש שהוא לא משפיע.

זאת אומרת הוא נמצא בעל מנת לקבל, ומפחד מהעונש כי הוא לא נמצא בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זו כוונה אגואיסטית?

זו כוונה אגואיסטית.

תלמיד: אז מה זו היראה?

יראה מהעונש שהוא חושב שעומד לקבל, כי הוא לא עובד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז זו הרגשה טובה, נכונה?

כן, לפחות יש את זה.

שאלה: כרגע יש לאדם יראה שאם הוא לא ישפיע לחברים, אז הוא יקבל איזה עונש בגשמיות.

זה המצב שלו כרגע.

תלמיד: כן. מה גורם לכך שהאדם ירגיש יראה מזה שהוא לא משפיע ולא מהעונש הגשמי?

הוא מפחד שיקבל עונש כי הוא עוד לא נמצא בהשפעה.

תלמיד: אבל זה כביכול בגשמיות, זה לא פחד מזה שהוא לא משפיע לבורא.

כן.

תלמיד: אז מה נותן לאדם להרגיש בדיוק את ההרגשה הזאת, שהוא לא משפיע לבורא, ולא שהוא יקבל עכשיו איזה עונש גשמי?

מאיפה הוא מרגיש את זה?

תלמיד: הוא רוצה להרגיש את זה.

הכול מהאור העליון, אבל האור העליון כבר עומד להשפיע עליו בצורות כאלה שהוא ירגיש אם הוא משפיע או לא.

תלמיד: זה פשוט עניין של זמן עד שהוא באמת יקבל את ההרגשה הזאת שיש לו יראה כי הוא לא משפיע לה'?

כן. זו תחילת היראה שהוא לא משפיע על ה'.

תלמיד: אבל מה מזרז את התהליך?

לחשוב על זה בכל מיני צורות, לא לרדת מזה, ואחרי שהוא מברר את הדברים האלה הוא יתקדם.

שאלה: איך אדם מגיע להבנה שהוא יכול להשתמש ברצון כלשהו על מנת להשפיע? זה מגיע מלמעלה או שזה חשבון שאדם עושה?

הכול בא מלמעלה.

שאלה: אם אני מרגיש רע אז זה אומר שאני מרשיע את הבורא?

כן.

תלמיד: ברצון לקבל זו תמיד הרגשה רעה. איך אני לא מרשיע את הבורא? איך אני מסכים עם כל מה שהוא עושה איתי?

אם אתה מבקש מהבורא תיקון ואתה כבר עובד עם הכלים דקבלה על מנת להשפיע, או לפחות להשפיע על מנת להשפיע, אז אתה כבר מרגיש תענוג ולא עונש.

תלמיד: אז צריך לבקש את זה מבורא?

כן.

שאלה: האם נכון להגיד שאת היראה אנחנו תמיד נותנים מלמטה ואמונה מגיעה מלמעלה?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שהעבודה בעשירייה בונה באדם את היראה הנכונה?

כן.

תלמיד: אז האם היראה שלנו צריכה להיות למשל איך אני מפחד להתנתק מהשפעת העשירייה?

כן.

תלמיד: זו היראה הקרובה אלינו הפרקטית למימוש?

כן, זה ודאי בידינו.

תלמיד: זאת אומרת, כל הזמן, כל רגע אני צריך למדוד את עצמי, לא משנה אם אני מדבר איתם עכשיו או לא, האם אני נמצא תחת השפעתם ולפחד לא להרגיש את זה?

לפחד להתנתק.

תלמיד: היראה היא מורגשת בפולסים או בתדר מתמשך?

היא מורגשת יותר או פחות, יותר או פחות. בגלים יותר נכון, לא בפולסים.

שאלה: הוא כותב "כשהאדם מתירא ונזהר, שתמיד תהיה כונתו בעמ"נ להשפיע, אז הבורא יכול לתת לו את השפעתו יתברך, ושיהיה בשלימות". ממה אדם צריך להיזהר?

הוא צריך להיזהר שהכוונה שלו להשפיע לבורא לא תיעלם ולא תיפסק.

תלמיד: ואיפה הזהירות הזאת באה לידי ביטוי בעבודה בין החברים בעשירייה?

היא באה לידי ביטוי בכך שהוא כל הזמן רוצה לחזק את הקשר שלו עם החברים, כי רק בזה תלויה ההצלחה שלו בהשפעה.

תלמיד: יש הבדל בין להיזהר לבין להיות ביראה?

לא הייתי מבדיל ביניהם כל כך.

שאלה: אתמול דיברנו על בושה, האם היא שלב מקדים של יראה?

כן, היא שלב מקדים.

תלמיד: וכשיש לך כבר את הכלי אתה מפסיק להתבייש?

תראה, אנחנו נמצאים במצבים בהם יש בנו גם בושה, גם יראה, כל מיני הבחנות גשמיות ורוחניות וביניהן אנחנו עדיין מסתובבים. צריך להתעלות כבר למעלה מהן, זה בעצם המצב שלנו.

תלמיד: כשאדם מגיע לחיבור עם החברים והוא יכול להעמיד את הכוונה הנכונה, האם הוא כבר עבר את השלב של תיקון הבושה או שעדיין לא?

בושה נשארת כל הזמן, כמעט עד סוף הדרך.

שאלה: לא הבנתי את המשל שהוא מביא פה בעניין הצמצום "שזה דומה לאדם, המכסה את עצמו שלא יראה אותו אף אחד. וכי שייך לומר, שהאדם שהסתיר עצמו שלא יראו אותו אחרים, וכי בשביל זה הוא לא רואה את עצמו." מה זה אומר "וכי בשביל זה הוא לא רואה את עצמו"?

אם אדם הסתיר עצמו מאחרים, אז כלפי עצמו הוא בכל זאת כל הזמן מגולה.

תלמיד: כלפי עצמו הוא כל הזמן מגולה?

כן. אם נניח לקחתי שמיכה וכיסיתי את עצמי אז לא רואים אותי רואים שמיכה. אבל כלפי עצמי אני קיים, רק כלפיהם אני לא קיים. אז מה אתה שואל?

תלמיד: הוא אומר שהבורא מסתיר עצמו כשהנברא נמצא בעל מנת לקבל, מה זה אומר?

זה אומר שכלפי הכלים בעל מנת לקבל של הנבראים הבורא לא קיים.

תלמיד: והנבראים גם צריכים לעשות את הצמצום הזה?

כדי לראות את הבורא הם צריכים למעלה מהצמצום.

תלמיד: על מה פועל הצמצום כשאנחנו עובדים בינינו בחיבור?

החיבור בינינו פועל בדיוק כדי להוריד מאיתנו את עניין הצמצום, את עניין השמיכה בה אנחנו מתכסים.

תלמיד: כשאנחנו עושים מאמצים נגד האגו ומנסים להתחבר אז דווקא מתגלה אור חסדים, הפוך, אנחנו עובדים עם אורות. אז ברגע הזה על מה עובד הצמצום אם אנחנו דווקא כן מושכים את המאור וכן עובדים עם אורות?

אנחנו לא צריכים לבטל את הצמצום אלא לראות את כול המציאות למרות הצמצומים. זאת אומרת להיות למעלה מהצמצום, זו המטרה שלנו.

שאלה: נאמר "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". מהיכן באה היראה לאדם, האם מתוך אותו איום המסתתר מאחורי הנאמר או שהבורא נותן אותה?

אני לא חושב שזה איום. אני חושב שזו עזרה גדולה שיש לנו יראה כי על ידה אנחנו מגלים את החיסרון, מגלים מה חסר לנו.

תלמיד: אבל האם אדם מפתח את היראה מתוכו או שהוא מקבל אותה מהבורא. כמו שהוא אומר מה אני למעשה דורש ממך, תירא אותי, כי אם לא תירא אותי אז יקרו א', ב' ג'. אז מאיפה היראה הזו באה לאדם, מתוך עצמו?

לא, היא באה מהבורא.

תלמיד: כלומר הבורא נותן לו את היראה, לא האדם מפתח אותה?

זה תלוי גם בפעולות האדם, אבל מקור היראה הוא בבורא.

תלמיד: אז כל העניין הוא שהבורא מבקש מהאדם לירא ממנו?

כן.

תלמיד: ואם הוא ירא מ-ה' הוא מגיע לתכונת ההשפעה?

אז כבר יש לו כלי, ועם הכלי הזה הוא יכול לעבוד ולהשיג את תכונת ההשפעה.

שאלה: אמרת קודם שלא צריך לבטל את הצמצומים אלא לראות הכול למרות קיומם, להיות למעלה מהם. תוכל להסביר מה זה להיות למעלה מהצמצום?

הצמצום פועל על הרצון לקבל, ואני עכשיו נמצא בתכונות שהן למעלה מהרצון לקבל, לכן במידה הזאת הצמצום לא פועל עליי.

תלמיד: אם הוא לא פועל אז הוא מתבטל?

כן, הוא מתבטל, כאילו שלא נמצא.

תלמיד: אז איך אני מקבל את התענוג בצורה נכונה?

אתה מקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה המסך שמשנה בעצם את הצמצום?

כן.

שאלה: האם יראה היא מצב של חוסר וודאות שברגע הבא אדם יצליח לא לקבל?

הייתי אומר שיראה היא כבר תיקון, אדם כבר מתחיל להיות מתוקן, הוא כבר מפחד שלא יוכל להשפיע לבורא.

תלמיד: אבל למה הוא לא יכול לבטוח בבורא שייתן לו כוח להשפיע?

נכון. אבל שידרוש.

תלמיד: למה המצב של אי וודאות, פחד, הוא הכי טוב שיש?

כי זה מעורר את האדם ומעמיד אותו במקום הנכון, בכיוון הנכון.

שאלה: אומרים שיראה היא תיקון, אבל גם אומרים שהבורא לא יכול לתת לאדם יראה, אלא הנברא צריך לפתח את היראה. אז איך הנברא יפתח אותה, הוא צריך לבקש?

היראה מגיעה מלמעלה.

תלמיד: כלומר אנחנו צריכים לבקש. כי הבורא לא יכול לתת לנו ואנחנו לא יכולים לפתח. אז צריך לבקש מהבורא?

כן.

שאלה: בהמשך לשאלה אני חושב שהחבר התייחס למשפט "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים".

תוכל להסביר איך אנחנו מגיעים ליראת שמים אם אין בנו כלום ואנחנו הפוכים מזה. אם יראה היא משהו שאנחנו צריכים להשיג בעצמנו, אנחנו צריכים לפתח אותה בנו, איך הנברא יכול להשיג אותה?

רק על ידי פניה לקבוצה ופניה לבורא. אם מדובר על להשיג משהו, זה רק מלמעלה.

תלמיד: כמו שמתואר כלפי אדם שצריך להיות כל הזמן בזה, אז גם היראה צריכה להיות כמו אווירה כזאת בתוך העשירייה, בתוך החברה שלנו כדי שאני אוכל להיות ניזון מזה כל הזמן ושיהיה לי את זה? כי אדם קם בבוקר ואין לו יראה, הוא איבד הכול ויש ניתוק.

כן, הוא קם כבהמה.

תלמיד: מה מחזיר אותו ליראה?

כשהוא מתחיל להתעורר, כשהוא מתחיל להתקשר לקבוצה, לבורא, כל צורות הקשר האלו מתחילות לפעול. הוא מתחיל להרגיש בהם חסרונות וזה מעורר בו רצון לכסות עליהם וכך הוא מתעורר.

תלמיד: יש כמה צורות של יראה. אנחנו לומדים שצריך להתחיל בלא לשמה, והיראה הנכונה לא תהיה מיד. האם היראות האחרות גם נועדו לקדם אותנו להשיג את המטרה או יכול להיות שיש לי יראה בהמית יותר והיא לא תעזור לי להתקדם?

אמנם אנחנו מקבלים רק יראה ראשונית, כל מיני פחדים שהבורא נותן לנו כלפי עצמנו, אבל איך אני מגיע מזה ליראה שאני לא אוכל להשפיע?

איך מגיעים ליראה האם אני אוכל להשפיע לבורא?

תלמיד: כן, איך מגיעים לזה, אדם שלומד קבלה מרגיש סוג של פחד על עצמו. האם הפחד הזה בכל זאת נחוץ לו כדי להתקדם?

מהפחד על עצמו הוא מגיע בהדרגה לפחד האם הוא יוכל להשפיע לבורא.

תלמיד: יש צורך בפחד הראשוני הזה?

בלי זה אי אפשר. מתחילים מזה. מתחילים מדאגה לקיום עצמו בצורה הבסיסית ביותר, ומתוך זה מתקדמים הלאה.

שאלה: בכל דרגה עד גמר תיקון קודם כל יש פחד על עצמי ואחר כך פחד לא להשפיע לבורא?

לא, יכול להיות שהפחד על עצמו כבר לא יהיה עד כדי כך, אלא האדם כבר נמצא במצב שיש לו פחדים רוחניים.

תלמיד: זאת אומרת כל הפחדים הגשמיים יהפכו לפחד רוחני, לא להשפיע לבורא.

כן.

שאלה: הנושא של יראה כאילו עובר מאפס לאחד או מאפס למאה, זאת אומרת מאין יראה ליש יראה, אין מנעד באמצע. אני אתן דוגמה, באהבת חברים יש עולם עשיר שאנחנו מדברים עליו, יחסים עם החבר, ביטול, עבודה של תעשה לך רב, קנה לך חבר, ופה אנחנו אומרים, האדם צריך להיות ביראה, כאילו אין שביל.

כן, נכון.

תלמיד: אז מהם שלבי הביניים?

הכול נמצא, אבל זה לא כלול באותה יראה, אלא במה שהאדם נמצא, כלפי זה מתעוררת יראה.

תלמיד: זה גם מה שחברים ניסו לברר, כדי להגיע ליראה צריכה להיות אהבה, כדי להגיע ליראה צריכה להיות אמונה. אין פה שלב א' שלב ב' שלב ג' ואז יראה, אלא האדם צריך להיות ביראה והכול כלול בזה.

כן.

תלמיד: אני לא יודע אם זה במכוון לא במכוון, אבל זה לא מוסבר בעצם.

זה לא שלא מוסבר, זה מתברר מהנקודות הפרטיות של האדם שנמצא בדרך. אין כאן שום דבר שעוד צריכים להסביר.

אולי נקרא שוב את המאמר הזה, הוא קצר.

קריין: אנחנו קוראים שוב את מאמר "ענין יראה ושמחה".

ענין יראה ושמחה

תשמ"ו - מאמר כ"ג

1985/86 - מאמר 23

"הזה"ק שואל (אחרי דף א' אות ב' בהסולם) וזו לשונו "רבי יצחק פתח, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה. מקראות אלו סותרים זה את זה, אלא כך למדנו, עבדו את ה' ביראה. כי בכל עבודה שרוצה האדם לעבוד לפני רבונו, בתחילה צריך יראה, לירא מפניו, ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה. ועל כן כתוב, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה. שעל ידה יזכה לכל".

ויש להבין את ענין יראה מהו, כי אנו רואים שיראה ושמחה הם שני הפכים. ואיך יכול להיות שיראה תהיה סיבה לשמחה, כמו שאומר "ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה". הלא הם בסתירה זה לזה.

ועוד יש להבין, וכי בשביל מה רוצה ה' שיראו מלפניו. מה זה נותן לו. הלא זה דומה, שאדם יכנס ללול של תרנגולים ויגיד להם, אם אתם תקבלו עליכם יראה, שאתם תיראו מלפני, אני אתן לכם לאכול ולשתות, וכל מה שאתם רוצים אני אתן לכם תמורת שאתם יראים מפני. וכי אפשר לומר שהאדם יש לו איזה התחשבות בזה שהתרנגולים יתנו לו כבוד.

ועל אחת כמה וכמה הנבראים כלפי הבורא. איזה ערך וחשיבות יש לומר שהבורא זקוק שהנבראים יראו מפניו. עד כדי כך, שחז"ל אמרו, שאין האדם צריך לעשות שום דבר, רק לעסוק ביראה, כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וכמו כן כתוב (קהלת ג') "אלקים עשה שיראו מלפניו", שפירושו, שכל מה שעשה ה' עשה שיראו מלפניו.

ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, היינו לאיזה צורך ברא הבורא את הבריאה. כידוע, הטעם הוא, משום שרצונו להטיב לנבראיו. אלא בכדי שיצא לאור שלימות פעולותיו, היינו שלא תהיה הבחינת "נהמא דכסופא", עשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שמטרם שיש לאדם כלים דהשפעה, אין הנבראים יכולים לראות ולהרגיש את מציאותו יתברך, המכונה "הכרה בה'".

זאת אומרת, הגם שאנו אומרים בכל יום בהתפלה "מלוא כל הארץ כבודו", מכל מקום אין לנו הרגשה בזה, אלא אנו צריכים להאמין למעלה מהדעת שכך הוא. והסיבה היא, כי אף על פי שאין בהאור שום השתנות, מטעם "אין העדר ברוחניות", מכל מקום מצד הכלים יש שינויים, והכלים הם מגבילים את האור. כי בהכלים מבחינים את גדלות השפע, מה שהם מתפעלים מהשפע. ואם אין לו (לאדם) כלים, שיוכלו להיות בחינת לבוש להאור, אז לא ניכר שום אור במציאות, כפי הכלל "אין אור בלי כלי", היינו שאנו צריכים לדעת דבר אחד, שאנו יכולים לדבר ממה שמושג לנו בהרגשתינו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר משל על ענין הצמצום, שזה דומה לאדם, המכסה את עצמו שלא יראה אותו אף אחד. וכי שייך לומר, שהאדם שהסתיר עצמו שלא יראו אותו אחרים, וכי בשביל זה הוא לא רואה את עצמו. כמו כן כשהבורא עשה צמצום והסתר, שהתחתונים לא יראו אותו בעת שהם משוקעים באהבה עצמית, שזו היא בחינת מקבל בעל מנת לקבל, שזה הוא הגורם שינוי צורה ופירוד בין המשפיע, שהוא הבורא, לבין המקבלים, שהם הנבראים.

והיות שענין קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, שהוא הבורא, אי לזאת, בזמן שהאדם כן עוסק בקבלה, הוא מרגיש משום זה אי נעימות, המכונה "נהמא דכסופא", לכן נעשה תיקון מצד התחתונים, היינו שהצמצום אנו מתייחסים להתחתונים. פירוש, שהתחתונים צריכים את הצמצום וההסתר, כי דוקא ע"י תיקון זה תהיה להם היכולת לתקן את ענין של קבלה, להיות בעמ"נ להשפיע. אבל מצד העליון אין שום שנויים, וכל השינויים הם רק בבחינת הכשרת הכלים שלנו, כפי כמה שהם מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע.

ולפי זה, שאין הטוב ועונג מאיר במקום הפירוד, אין כח בידי אדם לזכות לבחינת אמונה שלימה מטרם שתיקן את הרצון לקבל שלו. כמו שאומר (הקדמת ספר הזהר, דף קל"ח, בהסולם אות קל"ח) וזו לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

ומכאן אנו רואים את נחיצות תיקון של ענין השפעה, שלא לבד שאין מציאות לקבל את הטוב והעונג שהוכן בעדינו, אלא שיש כאן דבר המרחיק אותנו מאמונתו יתברך, שזה יותר רע מהכל.

ועכשיו נוכל להבין מהו ענין של יראה, ששאלנו, וכי הקב"ה צריך שאנחנו נירא מלפניו. ולפי מה שהסברנו, שענין יראה הוא כמו שכתוב בהסולם, שהאדם מתירא אילו הוא לא יוכל להתגבר ולקבל בעמ"נ להשפיע כמו שצריך להיות, אלא יקבל בעמ"נ לקבל, שזה גורם לו פירוד לאו דוקא מהטוב ועונג שלא יכול לקבל, אלא הוא מתירא שלא יבוא חס ושלום לידי כפירה באמונתו יתברך. נמצא, שהוא יכול לבוא לידי הס"א ממש.

וזה פירוש "והאלקים עשה שיראו מלפניו", שע"י יראה זו יהיה תיקון גדול בשניים:

א. שתהיה להם אמונה בה',

ב. שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת להם.

נמצא, מה שהבורא רוצה שיראה מלפניו, זה הוא בשביל שיהיו לנו כלים לקבל את הטוב והעונג, שעל ידי זה תהיה לנו אמונה בו יתברך, כנ"ל בהסולם (דף קל"ח) "שיראה הוא שמירה שלא נתרחק מאמונתו יתברך חס ושלום".

ומזה נבין מה שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", שפירושו, שהוא רוצה לתת לנו כל טוב, אלא דבר שהמעכב הוא השינוי צורה, שאין האור יכול להתלבש בכלי דקבלה. לכן כשהאדם מתירא ונזהר, שתמיד תהיה כונתו בעמ"נ להשפיע, אז הבורא יכול לתת לו את השפעתו יתברך, ושיהיה בשלימות, היינו בלי שום אי נעימות, המכונה "נהמא דכסופא".

ובזה מובן מה ששאלנו, איך יראה יכולה להיות "יראה סיבה לשמחה". ובהנ"ל הוא פשוט, שעל ידי זה שתהיה לו יראה, היינו שיהא נזהר להשתמש תמיד בכלים דהשפעה, אז הבורא יכול כבר לתת לו את הטוב והעונג, כי יש לו כלים דהשפעה. ובטח שאז תהיה לו שמחה מהשפע שקיבל בעמ"נ להשפיע. נמצא שהיראה הוא גורם לשמחה. ואם אין לו היראה כנ"ל, הוא מרוחק מכל."

שאלה: היראה שומרת על האדם שלא ייקח לעצמו. זאת אומרת, המאמר מדבר קודם כל על אנשים שכבר נמצאים בקשר עם הבורא, בהשגה, אם אני מבין נכון.

אנשים שמגיעים לקשר עם הבורא.

תלמיד: האם אדם שכבר השיג את המדרגה הראשונה יכול לקחת את אותו דבר לעצמו? זאת אומרת, הוא יכול ליפול למקום הזה אחרי שהוא השיג את המדרגה הראשונה?

הכול יכול להיות.

תלמיד: אז כל העניין של היראה הוא לשמור על הקשר עם הבורא, זאת אומרת, אם כבר השגנו את המדרגה הראשונה אז לשמור על הקשר עם הבורא, כדי שאני לא אקח את זה לעצמי.

כן, גם זה. אבל גם לפני שהוא מגיע לדרגה הזאת.

תלמיד: איך מחזיקים את היראה הזאת? איך אנחנו מבקשים מהבורא להחזיק את הקשר הזה שלא ניקח לעצמנו? כי מהטבע שלנו, אחרי שהשגנו אנחנו בטח רוצים לקחת לעצמנו עוד יותר.

אז יש סביבנו קבוצה ועל ידי חיבור עם הקבוצה אני דואג שכולנו לא ניפול מלמעלה, וכך אנחנו מחזיקים את כולנו.

תלמיד: בהכרח אדם ייפול מהמצב הזה?

אנחנו נראה בדרך.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם לא יכול להשיג את הבורא כפועל רעות ולכן הבורא נעלם. לפעמים כן יש מצב שאנחנו מרגישים רע מאוד וזוכרים שזה הבורא, הוא לא נעלם, אנחנו זוכרים לבקש. מה זאת אומרת שהבורא נעלם ברגע שמרגישים רע? מהו המצב הזה?

כשאני מרגיש רע ושקיבלתי את הרע הזה כביכול מהבורא, אז נעלם לי הקשר עם הבורא, כי זה לא אמת.

תלמיד: לפעמים קורה שאני מרגיש רע ובכל זאת מבקש ממנו, יש מצבים כאלה.

אתה יכול לבקש ממנו תיקונים ואז יתנו לך קשר גם להרגשת הרע וגם לבורא, אבל לא שאתה משייך לו את זה.

תלמיד: איך מגיעים לזה? זו נראית לי הבחנה מאוד מאוד חשובה בדרך להגיע למצב הזה.

בטח, זה כמו נקודה שעליה אתה הופך את הכלי שלך.

תלמיד: איך מתחילים לפחד מלהרגיש רע כי הבורא יסתלק?

קודם כל, זה שאתה לא רוצה שהבורא יסתלק זה לא מפני שאתה מפחד, אלא כדי לעשות לו נחת רוח. זאת השמירה.

שאלה: האם יש תופעה כזו שהאדם ההולך בדרך מפחד עד חרד להרגיש הנאה בכל דבר גשמי או רוחני? האם זה קורה בדרך? איך להתייחס?

לא. אנחנו לא צריכים להגיע למצב שאנחנו דוחים את כל צורות ההנאה, אלא אם אני מרגיש קשר עם הבורא ויכול ליהנות מהקשר הזה, אז אני יכול ליהנות, וזה רק יחזק לי את הקשר עם הבורא. אני לא יכול להיות עם הבורא ולסבול. זה לא ייתכן.

תלמיד: החבר מפחד שהוא פוגם בהליכה בדרך, בקשר שלו עם הבורא, בזה שהוא נהנה.

לא. בתנאי שהוא יבדוק את עצמו וינסה לקרב את עצמו לבורא, אז הוא יראה שדווקא יש מקום ליהנות בצורה נוספת.

שאלה: במאמר מתואר מצב שבו יש ייאוש, ויש פחד מכך שהאדם לא מצליח שום דבר, וגם פחד לעתיד שהוא יפול עוד יותר נמוך. מתי מגיעה ההבנה שצריך לעבור ליראה וגם איך ליהנות מהמצב הזה?

אני צריך להשתדל למצוא בכל מצב ומצב שלי נקודת קשר עם הבורא, שהיא הכי חשובה, ואם יש לי נקודה או מקום של קשר עם הבורא, אני צריך להחזיק בזה ומזה אני אקבל הנאה.

שאלה: האם יש קשר בין יראת ה' ובין גדלות ורוממות הבורא?

זה עובר באדם ולכן האדם צריך לקבוע איזה קשר יש בין זה לזה.

תלמיד: האם זו איזושהי סקאלה, נגיד אם יש לך יראת ה' קטנה מאוד, אפשר לשייך אותה לגדלות בורא קטנה יותר. אם יש גדלות בורא גדולה יותר, אז יש לך יראה גדולה יותר. האם יש כאן איזושהי סקאלה שקשורה אולי לעביות שדיברת עליה?

כן, פחות או יותר כמו שאתה אומר.

תלמיד: האם אפשר לומר שאם יש לאדם יראת ה' זה קשור לקבלת תענוג אמיתי?

כן. יראה היא הכלי החדש שבתוך היראה הזאת אני מגלה את הקשר שלי עם הבורא.

שאלה: הרב"ש כותב לנו פה שאדם יכול לכסות את עצמו במצוות ובתורה, וכולם כאילו רואים אותו צדיק, אבל בתוכו הוא יודע שהיראה שלו היא בבחינת הבושה והיא יראה לכבודו ולא לכבוד ה'. המצב הזה הוא מצב רוחני?

בטח שזה מצב רוחני, אבל עדיין לא מתוקן מספיק.

תלמיד: וזו עבודה שלא לשמה?

עדיין לא.

שאלה: בשיעור האחרון דיברנו על כך שהבורא בעצמו דוחף את האדם לרצון לקבל. ושהוא עושה זאת כדי לקדם את האדם, בסופו של דבר, להגיע לאמונה מעל לדעת.

בהתחלה האדם פוחד מפגיעה גופנית או גשמית שהוא יכול לקבל מהרצון לקבל שלו, אבל כשהוא מתקדם לאמונה מעל לדעת, זה הופך מפחד גשמי, לפחד מזה שהוא לא יהיה מסוגל להצדיק את הבורא. כלומר, לפחד מזה שאני לא אוכל להשפיע. האם זה נכון?

כן.

שאלה: האם תוכל להסביר עוד על אותה יראה שרב"ש מדבר עליה? כלומר, יכול להיות שלמרות שהבורא הוא טוב ומיטיב, דווקא יראה זה משהו שהוא כאילו הפוך מהתכונות שלו, שמביא לנו תיקון גדול, ומאפשר את המעבר לאהבה והשפעה.

כן. בצורה פשוטה יראה זה ללכת עם השאלה "האם יש לי פחד לאבד את אהבת הבורא"?

תלמיד: אז האם זו הכוונה שכתובה כאן, שעל ידי יראה יהיה תיקון גדול בשניים?

כן. האהבה קושרת את השניים ביחד.

שאלה: האם אתה ממליץ לנו ללמוד בעשיריות איך להשתמש נכון בתכונות הטבעיות שלנו כמו סבלנות, איפוק, חוסר סבלנות, תאווה, עצלות, גאווה, כדי לזרז את התיקונים, ולבנות את תכונת ההשפעה מעל כל הרצונות שלנו? האם שימוש נכון בתכונות שלנו יזרז את התיקון?

ודאי שכן, מה השאלה?

שאלה: כתוב ש"אין אור בלי כלי". מה זה אומר? למה אנחנו צריכים לקבל את כל המציאות בצורה שלמה כדי לפתח את הכוונה על מנת להשפיע?

למה אני צריך לקבל את כל המציאות בכוונה אחת כדי לקבל בעל מנת להשפיע?

תלמיד: כן, למה אני צריך להסכים עם כל מה שהבורא שולח לי?

הבורא שולח לי את הכול כדי שאני אוכל להרגיש את כל החבילה הזאת בכוונה על מנת להשפיע. אם הרצון שמקבל את זה יהיה בעל מנת להשפיע, כי כך זה מסודר, זה תיקון הכוונה. ואז אני אקבל את זה בעל מנת להשפיע, אני אקבל מהבורא, כדי שאני אוכל לתקן את עצמי, ואחר כך לקבל בעל מנת להשפיע את מה שהבורא רוצה למסור לי.

שאלה: אנחנו מתקדמים בחושך, והשמחה שאנחנו מקבלים זה כמו סימן שהבורא שולח לנו, שאנחנו מביאים לו נחת רוח. אז הבורא נותן לנו שמחה, ואנחנו מצידנו רק צריכים לדאוג לפתח כלפיו יראה?

לא רק יראה, גם כוונה לעשות לו בזה נחת רוח.

תלמיד: אני מפחד שלא אוכל לקבל אפילו את מעט האור שהבורא נותן לי. מה אני יכול לעשות?

תגדיל את הכלי שלך על ידי הודיה לבורא, התקרבות לחברים, ומהם לבורא, ולא יחסר לך כלום.

שאלה: אם "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", האם זה אומר שאנחנו לא צריכים לבקש יראה?

היראה שומרת עלינו, עוזרת לנו לגשת נכון לכלים דקבלה, בלקבל על מנת להשפיע, לכן לזה אנחנו צריכים לדאוג.

תלמיד: אם אדם לא מרגיש יראה, מה עליו לעשות, לבקש על זה, או איכשהו ללכת לעשירייה ולהתחבר?

אני חושב שעליו ללכת לעשירייה. אני חושב שדרך העשירייה אנחנו יכולים לקבל את הרגשת היראה. כי ככל שאנחנו מפספסים את העניין הזה, אנחנו מכשילים בזה את כל העשירייה, ולכן כדאי לנו לדאוג לזה.

שאלה: נאמר בטקסט, "ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה." אם כך, בחברה שלנו, כשאנחנו מתאספים להתפלל, לקרוא, לאכול ביחד, ואנחנו מרגישים איזו תחושת שמחה, האם המשמעות היא שהצלחנו להכיל איזה חלק מאותה יראה?

כן, ודאי, יופי.

שאלה: כשאני בשיעור ועושה מאמץ להתמקד בכוונה, הפוקוס האינטלקטואלי נעלם לי, וקשה לי להתרכז. וכשאני חוזר שוב למשהו שכלתני, אני מאבד את הכוונה. מה אפקטיבי יותר רוחנית, להתמקד בכוונה או בשכל?

קודם כל בכוונה.

שאלה: כשאתה מתמוסס בחברים בשקט, ומתחבר עם הקול הפנימי, האם אפשר לקרוא לזה השפעה לבורא, כלומר קבלה על מנת להשפיע?

כעיקרון כן.

שאלה: כשאדם מתחיל להרגיש יראה, ופחד שעלולים להוציא אותו מהעשירייה בגלל שהוא לא עושה את העבודה בצורה נכונה בתוכו, האם זו היראה הפרקטית הראשונית?

כן.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על כך שאם אני מרגיש טוב, אני תמיד צריך לשאול את עצמי האם אני משפיע לבורא? אם מדברים מניסיון, כשמגיעות מכות מהבורא, מתגלה בך איזה כוח שמאפשר לפנות לחברים, לחפש את הבורא דרך החברים. אבל כשעובר הזמן, זה איכשהו מתעמעם.

אמרת פעם שאי אפשר להגיע ללשמה מתוך המכות, האם אני לא מרגיע את עצמי, אבל אני מגיע למסקנה שיש איזשהו כוח שמגיע דרך המכות, ודרך הניסיון, צריך להפנות אותו לשאלה האם אני משפיע לבורא?

האם אני משפיע לבורא, האם אני מכוון אליו? זה רק דרך החברים. אפשר לכוון אליו רק אם העברתי את זה קודם דרך החברים.

תלמידה: האם נכון להגיד שהכוח הזה שאנחנו מקבלים דרך המכות, זה בעצם הכוח שאני יכול להשפיע לחברים?

כן.

שאלה: האמת היא שהנושא של היראה תמיד גורם לי קונפליקט. אני מבינה את כל מה שהחברים והחברות אומרים, ומנסה ליישם את זה, אבל תמיד יש לי אמונה שהבורא הוא טוב ומיטיב, ואז אני לא יכולה להרגיש יראה. האם אני טועה פה במשהו, או שפשוט העשירייה שלי מאוד חזקה?

הכול יסתדר.

שאלה: ככל שאנחנו מרגישים תחושות כנגד החיבור, והן הולכות וגדלות, כך גדלה בתוכנו גם תחושת היראה. מצד שני למה אנחנו לא יכולים להרגיש יראה כשיש לנו תחושות חיוביות כלפי החיבור?

התחושות החיוביות לא יתנו לנו לעורר את היראה, להרגיש אותה. לכן דווקא בתחושות השליליות, שם אנחנו מרגישים איפה נמצאת היראה, ואפה עוד אנחנו יכולים להעמיד אותה כדי להשיג את המדרגה השלמה.

(סוף השיעור)