שיעור הקבלה היומי22 mag 2021(בוקר)
שיעור בוקר 22.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
להצדיק את הבורא - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו לומדים במסמך מקורות "להצדיק את הבורא". קטעים נבחרים מהמקורות.
כן, ודאי שהעבודה שלנו היא קודם כל בלהצדיק את הבורא, כי בכל רגע ורגע שאנחנו באים לתקן הבחנות חדשות שמתעוררות בנו, אנחנו מוצאים שההבחנות האלה שייכות לשבירה. נניח בלהרגיש שאנחנו נמצאים בלב אחד, אנחנו לא נמצאים בלב אחד, אנחנו מרגישים את עצמנו בכל מיני מצבים של ריחוק וצריכים לתאר לעצמנו יום יום איך אנחנו מייחדים את זה לכלי אחד, כי לפי זה אנחנו גם נגלה את הבורא.
אז אנחנו צריכים לנסות לעשות מאמצים, כמו ילד קטן שרוצה לחבר נניח איזה קוביות יחד או משהו, כך אנחנו במאמץ הפנימי שלנו רוצים לחבר את הלבבות שלנו. "לבבות" כאן זה נקרא נטיות לאיחוד בינינו ועם הבורא. וככל שנעשה יותר מאמצים אנחנו גם נרגיש שאנחנו לא בזה, וגם שאנחנו כן מתקרבים אולי במשהו לזה, עד שנתחיל להרגיש שהבורא עושה אתנו יחד. כמו שאנחנו רואים את הילדים שהם מנסים ומנסים לעשות את החיבורים, באיזה משחק שלהם, ואנחנו בסופו של דבר גם עוזרים להם, כך קצת וכך קצת, מהצד, כך אנחנו גם נתחיל להרגיש שהבורא מדי פעם עוזר לנו, מזיז אותנו אחד כלפי השני.
ובמידה הזאת שאנחנו מתחילים להיות יותר קרובים זה לזה, במידה הזאת אנחנו מתחילים יותר לאתר את מושג "הבורא", מי הוא, מה הוא הכוח הזה, כי אותו אנחנו משיגים רק מתוך החיבור, כתוצאה מהחיבור בינינו. כי הבורא זה "בוא" ו"ראה". "בוא" זה שאנחנו מגיעים לחיבור ו"ראה" זה שאנחנו רואים תוצאה מהחיבור, ורק כך אנחנו משיגים את הכוח העליון.
וכשהוא פועל בנו, אז מתוך כל מיני צורות התחברות בינינו, הצורות שהוא פועל בנו בהתאם לצורות ההתחברות השונות בינינו, אנחנו מתחילים לראות את הפרצופים, העולמות, המצבים, העליות, הירידות. וכך הכול נמדד לפי ההתקרבות וההתרחקות, שזה כמו בנשימה, כך אנחנו מרגישים את פעולת הבורא עלינו, כך שההתקרבות וההתרחקות שלו היא כמו בנשימה. בעל הסולם מתאר את זה בהרבה מקומות, ממש יש על זה אפילו מאמרים שלמים. אנחנו עוד נלמד את זה.
אז כאן אנחנו צריכים להבין את הדברים, והעיקר זה להצדיק את הבורא. במיוחד להצדיק אותו במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו כאילו זרוקים, לא שייכים, לא מעניין אותנו כלום, לא מתעניינים בשום דבר, וכך אנחנו נמצאים כאילו תלויים באוויר. והכול כדי שאנחנו נגלה מה זה נקרא "רשימו" לפני התיקון, שאחרי השבירה האדם מרגיש את עצמו ממש בצורה נבדלת מכולם, שהוא לא שייך למערכת, ואחר כך לאט לאט על ידי כל מיני פעולות שהוא עושה, שהחברה עושה, בסך הכול שהמאור המחזיר למוטב, האור המקיף משפיע עליו, אז הוא מרגיש את עצמו יותר ויותר מחובר עם אחרים ועם הבורא. יש פעמים שהוא מרגיש את עצמו מחובר עם החברים, יש פעמים שיותר עם הבורא, עד שהוא מגיע למצבים שהוא מרגיש שגם החיבור עם החברים הוא ככלי לחיבור עם הבורא.
וכך הוא מגיע ל"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". ש"ישראל" זה הוא, האדם המשתוקק לישר-אל, ו"אורייתא" זה אותו אור עליון שפועל עליו ומחבר אותו עם כל הכלים השבורים באיזו מידה ואופן, ו"קודשא בריך הוא" זה הכוח הכללי שאז מתגלה לאט לאט בחיבור ביניהם, שהאדם מרגיש את עצמו יותר ויותר שייך אליו, וכך הוא יותר ויותר מפתח רגש ושייכות לבורא. עד שמתחילים כבר לעבוד "אני לדודי ודודי לי", יחד, בצורה הדדית.
את זה אנחנו משתדלים לקבוע בינינו, לגלות, ואני חושב שאנחנו בדרך לזה. אני שומע מהרבה תלמידים שהם אומרים כך, כותבים כך, ואני שמח שאנחנו מתקרבים לדברים האלה בפועל. עד שמצבים כאלה יהיו אצלנו בצורה מספקת כדי שנתחיל לגלות אותם בצורה הכללית. שיהיה חלק גדול בכלי השבור שלנו שכבר נמצא באיזו נטייה, בהתקשרות, בנטייה, זאת המילה, באיזו נטייה להיות קשורים זה לזה כדי לגלות את הבורא בינינו.
וכך אנחנו נתחיל לגלות את התורה, את המאור המחזיר למוטב, את הבורא שמסתתר בתורה, שאז על ידי התורה אנחנו מגלים אותו, את הכוח העליון, את השכל, את הרגש הכללי, שזה בעצם הבורא כי אנחנו עושים אותו, "בוא וראה". סך הכול הבורא מתגלה כלפינו כתוצאה מהמאמצים שלנו בחיבור, כמו שכתוב אתם עשיתם אותי, אנחנו בונים את המושג הזה "בורא", "בוא וראה". וכך אנחנו נגיע לחיבור הנכון. בחיבור בינינו אנחנו מגלים את השורש העליון שלנו וכך נתקדם לתיקונים.
אנחנו נמצאים בדרך לזה ואני חושב שאלה השלבים האחרונים לפני הגילוי. אז להמשיך במאמץ. והעיקר במאמץ הזה, הוא לשים לב שאנחנו מצדיקים את הבורא בכל מצב ומצב, גם בהרגשה טובה וגם בהרגשה רעה. הרגשה טובה זו גם בעיה, האם אני מצדיק אותו מפני שאני נמצא בהרגשה טובה, ואז צריכים להשתדל לעשות כאן כל מיני תרגילים כדי לבדוק שאני לא אהיה קנוי על ידי הרגשה טובה. שאני אוהב את הבורא מפני שהוא משפיע לי טוב ואני שמח ואני כמו ילד קטן קשור להרגשה, אלא אני רוצה להיות קשור למטרה, לתהליך, האם הצעדים שאני פוסע הם צעדים נכונים, טובים ואני קשור למטרה.
וגם במצבים הרעים שבהם אני יותר בקלות יכול לאתר את עצמי האם אני נמצא למעלה מהדעת, שגם במצבים שאני מרגיש לא כל כך טוב, אני בכל זאת מצדיק את הבורא, אני בכל זאת מפתח אהבה לחברים ולבורא, ומרוצה מהתהליך שלי ולא דורש לשנות את ההרגשה שלי. אלא דורש רק לחזק את עצמי במצבים, דווקא הטובים והרעים שיהיו כאחד ולהיות למעלה מהמצבים האלו.
אנחנו נעבוד על זה, אבל למה אמרתי את זה, כי יכול להיות שלפי הכותרת "להצדיק את הבורא", נשאל "למה לך את זה"?
שאלה: הזכרת את המצב בהתחלה של בין שמיים לבין ארץ. מצד אחד, אני מבין שיש כאן בורא ומצד שני, אני לא תמיד מצליח להצדיק אותו. איך אנחנו עוברים את התקופות האלה, את המצבים האלה של בין שמיים לבין ארץ?
על זה כתוב פשוט, "כשור לעול וחמור למשא"1. וזה יכול לקחת כמה שנים טובות, אני אומר לך מניסיון, עד שאדם מגיע למצב שהוא מתחיל לגלות את היחסים שלו עם הבורא בצורה גלויה, הוא צריך להגיע למצב שהיחסים האלה לא ישפיעו עליו בצורה אישית לטובה או לרעה. אלא שאת כל המצבים האלה הוא ידע איך לשייך אותם לכלי הכללי, לתהליך הכללי, לאנושות, לגמר התיקון, לכן הוא נברא מכל הנבראים כדי להיות מוביל אותם לתיקונים. כך כל אחד ואחד מאתנו צריך לחשוב.
ולכן אפילו שעכשיו אין לו עדיין גילויים ורגשות בזה, הוא צריך לתאר לעצמו שהוא כאילו נמצא בזה. כמו ילד קטן שמתאר לעצמו שהוא כבר גדול והוא בונה משהו, או משחק נניח להיות כנהג אוטו ועוד משהו. כך אנחנו צריכים לשחק בזה שכאילו אנחנו גדולים ולאו דווקא להשפיל את עצמנו שאנחנו כלום ואין לי שום דבר ואין שום תועלת במאמצים שלי, לא. אני חייב לתאר את עצמי כפועל, משפיע על כל המציאות, משפיע על כל האנושות. אני לא רואה את עצמי בצורה נכונה.
אם אני רוצה לגדול, אני צריך תמיד לתאר את עצמי בדרגה יותר גבוהה ממה שאני באמת, ואז בצורה כזאת אני אגדל. וזה חלק מהעלאת מ"ן, העלאת חיסרון. מה אני מעלה? אני מעלה את ההשתוקקות שלי להיות גדול ברוחניות, כך אני צריך לסדר את עצמי. ולא חשוב שזו לא אמת, אני יודע שזו לא אמת, אבל אני עושה את זה כדי לגדול. לא לשכוח, זה מאוד חשוב, זה חלק מהעלאת מ"ן שאני רוצה להיות גדול, אני רוצה להיות כך וכך, וזה נקרא חלק מהתפילה שלנו.
תלמיד: מה שתיארת עכשיו זו יכולת, זה משהו שאפשר לפתח אותו?
בטח, אתה רואה שילדים עושים את זה מצד הטבע, ואנחנו יכולים לעשות את זה למעלה מהטבע. מה המקובלים כותבים לנו? אתם צריכים להתקרב זה לזה, אתם צריכים לנסות לאהוב זה את זה, אתם צריכים לחשוב על הבורא, איך אתם מתקרבים אליו. את כל הדברים האלה הם אומרים לנו כמו לתינוקות, "תעשו, תעשו את הדברים האלה כמו גדולים ולא חשוב שאתם לא מסוגלים לעשות את זה ממש בפועל, שאין לכם כוחות ושכל והרגשה שאתם נמצאים כבר בעולם הרוחני, ודאי שלא". לילד נותנים דמיון כזה שהוא נמצא כנהג אוטו או בנאי או משהו, נותנים לו את זה כדי שיתפתח. לנו לא נותנים כדי שאנחנו בעצמנו נפתח תפילה לקבל מהבורא כוחות ואז לבצע, כאן מקום התפילה.
תלמיד: היכולת הזאת שעכשיו תיארת שאפשר בהחלט לפתח אותה היא הכרחית, התקופה הזאת של להמשיך בלי טעם בעבודה היא הכרחית כדי להשיג רוחניות?
אנחנו חייבים להשתדל לראות את עצמנו בצורה, במדרגה יותר גבוהה ולבקש מהבורא שיעשה לנו את כל התרגיל הזה, "תעלה אותנו למדרגה יותר עליונה". מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים להיות יחד, אז נעשה כאילו שאנחנו יחד. אנחנו צריכים לעשות כאילו שאנחנו מבינים מה זה נקרא רוחניות, נעשה כאילו שאנחנו ברוחניות, כאילו.
כל המאמצים האלו הם כבר תפילה, הם כבר העלאת מ"ן, שאני במצב הנוכחי מתאר את עצמי כגדול. ואז אני שואל את עצמי מה זה להיות גדול, מה זה לעבוד עם האורות, עם האור העליון, מה זה להעלות חיסרון להיות בדרגה יותר עליונה.
וכך אנחנו מתחברים עם הבורא מצדנו, כי מצדו אנחנו נמצאים בו, ומעוררים אותו, מגרים אותו שיעזור לנו, שיעשה משהו עם החיסרון שלנו. אומנם החיסרון שלנו הוא לא אמתי, הוא לא נכון, אבל נעשה כמו ילדים, ממש כך, כך גדלים תמיד.
זה הקשר בין המדרגה התחתונה לבין המדרגה העליונה. בהעלאת מ"ן לא דורשים מאתנו שאנחנו נבין בדיוק מה אנחנו צריכים ושאנחנו נבקש בדיוק מה שצריך. זה כמו ילדים, אתה רואה מה הם מבקשים, דברים שטותיים ואנחנו בכל זאת מטפלים בהם. תלמדו מזה.
שאלה: הרבה פעמים אני שומע שאלה מהחברים שלי, לפעמים יש תחושה נעימה, אבל אתה לא רוצה לקבל אותה לעצמך, אמרת שזה דבר לא נכון, אלא אנחנו כן צריכים לקבל את זה, ואפילו במקום כזה אנחנו צריכים להצדיק את הבורא ולבדוק אם אנחנו קנויים או לא. האם תוכל לתת דוגמה לתרגיל כזה?
פשוט מאוד. נניח שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ועושים מאמצים וכולנו יחד. ויחד עם זאת שאנחנו עושים מאמצים כאלו, אנחנו פונים לבורא, כי אנחנו יודעים שהמאמצים האלו הם בכל זאת לא שלמים ואנחנו רוצים שהוא ישלים אותם. זה נקרא "הבורא יגמור בעדי", "ה' יגמור בעדי"2, תמיד כשאנחנו פועלים ברוחניות, אנחנו מוסיפים עם "הכולל" מה שנקרא, עם הבורא.
אז כל מצב שאנחנו רוצים שיתקיים, אנחנו צריכים לעשות מאמצים ולבקש מהבורא שיתקן את המאמצים שלנו ויגמור אותם, יקשור אותם יחד. זו בעצם השתתפות הבורא שנקראת "הכולל". אנחנו רוצים להתקשר, אבל מסוגלים, לא, איכשהו ואז מבקשים ממנו והוא סוגר את כל המערכת יחד. תנסו לחשוב כך, אתם תראו עד כמה זה עוזר.
שאלה: מהי פעולת הצדקה?
פעולות הצדקה זה שאני משתדל בכל מצב שלי קודם כל להתייחס לבורא כך, שהמצב שאני עובר הוא המצב ההכרחי והוא לטובתי בתנאי שגם אני במצב הזה קשור אליו. אני לא דורש בעצם אף מצב יותר, חוץ מִלא להתנתק ממנו.
תלמיד: זאת אומרת, לשייך לבורא זו נקודת ההצדקה, שזה בא ממנו?
כן זה העיקר, העיקר לא להתנתק מהבורא. ואז יותר לחזק ולחזק את הקשר בין כולם בקבוצה כדי לאחוז בו יותר.
שאלה: קשה להצדיק את הבורא בגלל כל מה שאנחנו רואים בעולם, איך אפשר לעבוד עם זה?
זאת העבודה שלנו. וככל שאנחנו נתקדם יותר ותהיה לנו איזו הרגשה ושייכות לרוחניות, זאת אומרת לבורא, הבורא זה כוח רוחני, זה הבורא, אז כמה שאנחנו נתקרב אליו יהיה לנו יותר קשה להתחבר בינינו כדי להחזיק אותו, לאחוז בקשר בינינו לבינו, ויהיו לנו טענות יותר גדולות. אנחנו נהיה במצבים כאלו שנרצה להרשיע את הבורא.
לכן הקטעים שאנחנו לומדים נקראים "להצדיק את הבורא", אנחנו מכינים בזה את עצמנו לכאלו מצבים. ומה זה נקרא להיות צדיק? "צדיק" נקראת דרגת הבינה, שבכל המצבים שאנחנו עוברים אנחנו נמצאים בהם רק בהשפעה. לא חשוב מה עובר עלי, אני מצדיק את הבורא על כל מצב ומצב שעובר עלי.
אני מבקש מהבורא להיות בהשפעה, להיות באור חסדים, להיות במצב שמה שלא עובר עלי אני לא אתנתק ממנו, שאני אשאר במצב שזה בא ממנו, כל דבר, ואני אצדיק את המצבים האלה כבאים כדי לתקן אותי ואת הקשר שלי עם כל הכלי השבור. כך אני מגלה דווקא את הכוח הזה שמחבר בינינו שנקרא "בורא", בוא וראה.
שאלה: המצבים שמתגלים לנו, אנחנו מתעלים מעליהם באיחוד שבינינו מעל אותה סיטואציה, זה האיחוד שאנחנו שואפים אליו?
דרגת בינה היא דרגה מאוד גבוהה, היא נמצאת למעלה מכל המלכות. אם אנחנו מדברים על בינה ממש, זה נקרא "צדיק שאינו גמור", שיכולים להצדיק את פעולות הבורא בכל הכלים דהשפעה. ואחר כך יש עוד דרגה יותר עליונה שנקראת "צדיק גמור", ששם אנחנו יכולים להצדיק את הבורא בכל הרצונות שלנו, בכל המצבים שלנו.
תלמיד: על זה בדיוק רציתי לשאול. כאשר אתה רוצה להתעלות יחד בחיבור עם חברים, להתנתק ממה שקורה, אבל אין תחושה כזאת שאתה באמת מצדיק את הבורא, מכיוון שאם אתה חוזר לאותו מצב שבו היית אתה לא יכול להצדיק אותו.
אנחנו לא צריכים לחזור לשום מצב. אנחנו צריכים רק כל הזמן לעלות בחיבור בינינו ולהתחבר מחיבור איתנו לבורא כך, שאנחנו רוצים שתתגלה בינינו תכונת ההשפעה, תכונת החיבור, ויתור, הצדקה, הערכה כמה שיותר. כך נוכל להצדיק את החברים ולהצדיק את הבורא, וכך נתחיל להרגיש את המערכת הזאת שקיימת באמת בקשרים בינינו והבורא שממלא את הקשרים, מחזיק אותם.
תלמיד: בינתיים העבודה היא רק לברוח מהמצבים?
יכול להיות, אבל אני לא חושב שצריכים כך להגיד. אני חושב שצריכים להגיד שאנחנו צריכים להימשך מכל המצבים לחיבור. לא לברוח, אמנם אתה צודק, אבל צריכים להגיע בכל זאת לחצי השני של המצב. לא לברוח מכל הדברים האלה לחיבור, אלא להימשך מכל המצבים האלו לחיבור. זאת אומרת שהנטייה שלי תהיה לא לברוח מהרע, אלא להימשך לטוב, הבדל קטן אבל בכל זאת חשוב.
תלמיד: אבל בתוך העבודה הזאת אתה באמת מקבל איזה ביטחון וחן מהמצב שאליו אנחנו שואפים אל החיבור, אבל האם באותו מצב שהבורא מחזיר אותך אחורה אל המציאות הרגילה שלנו, האם שם, במציאות הזאת ניתן להצדיק אותו או רק למעלה בחיבור?
רצוי שאנחנו נשתדל להתקשר לבורא ולהצדיק את הבורא מתוך החיבור בינינו, אבל בינתיים שיהיה כתרגילים שאנחנו עושים הצדקה, מתוך מאמץ של כל אחד. גם זה טוב, אמנם זאת לא צורה רוחנית, אבל בכל זאת כתרגיל זה טוב.
שאלה: האם בקשת מ"ן שאני רוצה להיות גדול ברוחניות היא לא בקשה לעצמי בלבד?
בקשת מ"ן זו תפילה לבורא שיכולה להתחיל מזה שכל אחד צועק במה שהוא חושב שטוב לו, שכדאי לו, שזקוק לו, למה שהוא נמשך. אז גם הצעקות האלה שכל אחד צועק כמו תינוק שנולד וצועק, הוא לא מרגיש בכלל את האחרים ואיפה הוא נמצא, הוא צועק, כך הטבע מעורר אותנו, בינתיים גם זה טוב.
אבל בסופו של דבר ככל שאנחנו מתקדמים ומדברים על זה שמטרתנו מושגת רק בחיבור בינינו, אז הצעקה האישית צריכה להפוך יותר לצעקה קבוצתית, שאת המטרה אמיתית אנחנו מתחילים להרגיש ולחזק אותה ולגלות אותה יותר ויותר רק בעוצמת החיבור בינינו. אז המ"ן שלנו הופך להיות מ"ן, מי נוקבין, שזה עשר ספירות של נוקבא ריקניות שמרגישות את עצמן כנפרדות ושרוצות להיות שייכות בקשר ביניהם לבורא, דרך כל הספירות שבין כתר למלכות. וכך עולה המ"ן, ממלכות לכתר, ושם כל המאמצים שלנו.
כל אחד ואחד איך שהוא מבין את המטרה ואיך שהוא מבין את המצב הנוכחי רק רוצה להיות מחובר עם האחרים, וכך אנחנו מתפללים. זה העלאת מ"ן, ולכן כמה שאנחנו מרגישים את עצמנו נפרדים בתחילת העבודה הרוחנית שלנו, נניח בתחילת השיעור, כך אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו האם במשך השיעור, לא חשוב מה אנחנו לומדים, זה בכלל לא שייך לנושא הלימוד, האם אנחנו נמצאים במצבים שהלבבות שלנו יותר ויותר מתקרבים ונעשים נכונים להיות משענת לגילוי הבורא.
שאלה: איך לסגנן את הבקשה החדשה, מבקשה לעצמי לבקשה לכל העשירייה, שאני לא אבקש עבור עצמי רוחנית אלא שכולנו נהיה ברוחניות?
תתפלל לבד כדי להרגיש את החברים ולהיות איתם יחד. תבקש שאתה רוצה להיכנס בהרגשות שלהם, ויחד עם ההרגשה המשותפת לעלות לבורא. אז אתם תהיו ראויים לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא. תבקש.
שאלה: אם אנחנו צריכים להתקדם מעל הדעת, בשביל מה לנו להצדיק את הבורא, מה זו ההצדקה הזאת, האם היא בדעת או למעלה מהדעת?
זאת שאלה רצינית מאוד. אנחנו צריכים לחפש את הצדקת הבורא בתוך הדעת, ואחרי שאנחנו מוצאים איזה קשרים לזה, שאני משתדל להצדיק את הבורא גם במצבים הטובים וגם במצבים הרעים כביכול, שיש כאלו וכאלו לפי הרגשתי, אז אני רוצה להגיע למצב שאני מצדיק את הבורא, מברך אותו כמו שנקרא, על הרע כמו על הטוב.
שאני משתדל לא לבדוק ולא להיות שקוע ברגשות שלי, אלא למעלה מהרגשות שלי, שתמיד בשבילי המטרה והחיבור והנטייה לבורא, הכוונה לבורא תהיה יותר חשובה ממה שאני מרגיש. כך שאפילו הדברים הגרועים ביותר שאני ארגיש, אני אוכל להיות למעלה מהם וקשור עם הבורא.
כמו שרב"ש היה אומר, הוא היה דוקר את עצמו ואומר על הגוף שלו "שיסבול", הוא לא עשה את זה לפני כולם, אבל כשהיינו בכל מיני מצבים יחד כך הוא לימד אותי, שיסבול. זה לא פשוט וזה לא שאנחנו יכולים לתאר את זה נכון, אבל אז אני הייתי גם במצב כמו שאתם היום, ולכן אני מרשה לעצמי לחזור על אותם התרגילים, אותן דוגמאות.
שאלה: תפילה זו תוצאה מהמאמצים או שאפשר להגיע לרוחניות אך ורק על ידי התפילה?
אפשר להגיע לרוחניות אך ורק על ידי תפילה. אך ורק, כי אפילו המאמצים שאתה עושה גם הם תפילה. הקשר בין תחתון לבין העליון הוא מתוך זה שהתחתון מעלה את המ"ן, ואז העליון לפי זה, כמה ומה שהתחתון מבקש עם כל הנסיבות מה שאפשר, במה שנמצא התחתון, במה שהוא צריך להיות, מוריד עליו את התגובה שנקראת מ"ד. רק מ"ן ומ"ד, זה מה שיש לנו, אבל במ"ן ומ"ד הזה יש הרבה אורות וכלים ורשימות, הכול זה מכלול של הנתונים.
כך בנוי הקשר בין מדרגה תחתונה לבין העליונה וגם בעולמנו זה כך, אנחנו רק לא מודעים לזה, איזה רשימות אנחנו מעלים ומה אנחנו עושים, איך אנחנו פועלים, מה מפעיל אותנו. אבל בדיוק אותן הפעולות יש גם במצבנו, בין כל בני האדם. כי כל בני האדם הם בכל זאת קשורים לבורא, והבורא מלווה אותם, מלמד אותם, מנהל אותם, רק הם לא נמצאים בקשר איתו ולא רוצים לגלות את הקשר עימו. אבל החוקים הם אותם חוקים, על כל הבריאה, מ- 0 עד 100% של כל הדרגות הבריאה, מ"ן ומ"ד בלבד.
שאלה: איך לבצע יחד בדיקה בשיעור שהלבבות שלנו מתקרבים ונעשים נכונים להיות משענת לגילוי הבורא?
בזמן השיעור להיות כל הזמן במאמץ לחבר את הלבבות ולכוון אותם יחד מתוך מקום החיבור ביניהם לבורא, ואחר כך לשמוע את השיעור. ממש כך, זה חשוב יותר מהנושא של השיעור, מכל החוכמות שאתם תשאלו ותשמעו, העיקר זה המאמץ בחיבור הלבבות ובנטייה שלהם לבורא. זה קודם כל. ותשתדלו בזה לקשור את כולם, מה זה כולם? כמו שאני משתוקק עכשיו לחיבור בינינו לבורא, אני רוצה שגם כל החברים שלי בקבוצה וכל הקבוצות שלנו, שכולם גם ירגישו כך ויהיו בנטייה כזאת. זה מאוד מועיל, זאת כבר תפילה ממש.
שאלה: אם אתה מצדיק את הבורא בהרגשה רעה, זה כמו נותן לגיטימציה להמשיך להישאר באותו מצב, ואפילו לחזור עליו, לא להתרגש כי אין עוד מלבדו. איך אתה גם מצדיק את הבורא וגם מבקש לשנות את המצב?
אם אני מצדיק את הבורא מהרגשה כלשהי, כבר אני רואה אותה לא כהרגשה רעה, אלא אני רואה אותה כתנאי שמעורר אותי להתקשר לבורא. ואז כבר בזה אני הופך את החושך לאור, בזה אני כבר מתקדם. אני לא מבקש שהמצב ישתנה, אני מבקש מהבורא רק חיבור יתר, כדי לעשות לו נחת רוח. אני הולך לסיים את המצב מזה שהרגשתי לא כל כך טוב, ביררתי את המצבים שלי, את המצב שלי עם החברים, ניסיתי להרגיש מה זה נקרא להיות במצב מעודכן יותר, פניתי לבורא שיחבר בינינו יותר ויתגלה בנו יותר ויותר, למצב שהולך ומשתפר. שבזה אנחנו אולי יחד, אני דרך חברים, רוצה לעשות לו נחת רוח. נחת הרוח שלו היא להתגלות בתחתונים, אין לו יותר למה לצפות מאיתנו. כך זה עובד.
שאלה: מה תחשב לתפילה או להעלאת מ"ן בעשירייה כדי שהבורא ישמע, יקבל ויענה לה?
שרוצים להיות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד".
תלמיד: מה זאת אומרת?
פשוט מאוד. אתה אומר "מהי תפילה?", תפילה היא שרוצים להיות "ישראל", זאת אומרת אנחנו, "אורייתא", עם האור העליון שמחבר אותנו יחד ו"קודשא בריך הוא", שממלא אותנו בכלי שמתוקן על ידי האור העליון, על ידי התורה. תורה זה אמצעי, יש לנו רצונות שבורים, אנחנו רוצים להתחבר בינינו על ידי התורה, כדי שהתורה, האור העליון הזה, יתקן אותנו בחיבורים נכונים בינינו, ואז החיבורים שלנו יגיעו לחיבור כזה שהבורא יכול להתגלות, שהכלי שלנו יהיה דומה לאור, נניח לדרגה הראשונה של האור, ואז הבורא מתגלה בתוך הנברא.
תלמיד: "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא" זה מצב, זה לא תפילה, או שזה כן?
לזה אנחנו רוצים להגיע, לכן הנטייה שלנו לאותו מצב נקרא "תפילה".
שאלה: האם לשים את עצמי מעל האגו שלי זה אותו דבר כמו לעלות מעל הרצון, מעל הדעת, והאם זה יכול להיות כמו דלת של יציאה וכניסה מהגשמיות לרוחניות?
אתה צריך לבדוק את עצמך, באיזה קשר עם החברים בעשירייה אתה נמצא? כי זה מה שנותנים לך. תתחבר איתם יחד, ואז אתה תגלה שאתה נמצא בכלי הרוחני, שאתה נמצא בנשמה. כי כל אחד בכמה שהוא נמצא בנטייה לחיבור עם האחרים, בזה הוא מתחיל לגלות את הנשמה שלו.
נשמה היא כלי שמורכב נניח מעשרה אנשים, כשכל אחד מהם בכל מצב ומצב מתחיל לתפקד כמו "כתר", "חכמה", "בינה", "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", "מלכות". וסך הכול כל אחד וכולם יחד מתחילים להרגיש כתרים, מלכויות, כל מיני ספירות, כל מיני מצבים, עשר כפול עשר, זה מה שאנחנו מתחילים להרגיש.
במידה שאנחנו יכולים כך להרגיש את עצמנו שנמצאים בכזה חיבור, במיקס כזה בינינו, בזה אנחנו מתחילים להרגיש כוח אחד שעושה את הדברים האלה, מדביק אותנו בצורה כזאת ברצונות האגואיסטים שלנו, למרות שהם אגואיסטים ונמצאים בדחייה טבעית זה מזה, אנחנו מתחילים להרגיש שיש גם כוח שמדביק בינינו.
ובפער בין המצבים האלה של הריחוק שהבורא ברא יצר הרע לבין החיבור שהוא בורא עכשיו יצר טוב לפי הבקשה שלנו, בפער בין זה לבין זה אנחנו מגלים אותו. זה נקרא "מלך מחיה ממית ומצמיח ישועה". זאת אומרת "ממית", זה מרחיק בינינו, את זה אנחנו מגלים שזה גם בא ממנו, "ומחיה", מחבר אותנו בחזרה, ומתוך זה מגלה את עצמו, את הנשמה. כך אנחנו מתחילים לגלות.
שאלה: לגבי מה שתיארת כרגע, אמרת שבתוך החיבור מצד אחד אנחנו מגלים את הכוח האחד של החיבור ומצד שני אנחנו מפרקים את זה לספירות, איך זה משתלב?
זה הנתון שיש לנו משבירת הכלי. זאת המצאת הבורא שמרצון אחד שהוא ברא, כי הוא בעצמו לבד אחד יחיד ומיוחד, איך הוא עשה כך שהרצון האחד הזה שנמצא כנגדו ושהם שווים במהותם, הרצון והאור, איך הרצון הזה עכשיו מתחלק לאלפי אלפי רצונות שונים, איך הוא עשה את זה? זה הפלא שבבריאה. ומאיפה הוא עושה את זה? הוא עושה את זה דווקא מתוך האיחוד שלו, שאנחנו על ידי החיבור אחר כך בין כל החלקים השבורים האלה נוכל לגלות אותו כאחד.
זה מה שהוא הכין לנו, שמהרצונות האלה השונים שיש בכל אחד ואחד, מהתכללות מכולם, בכל אחד ואחד יש רצון אמיתי אחד שלו, שזה הנקודה שבלב, "חלק אלוה ממעל", ובכולם. וחוץ מזה יש התכללות עם כל יתר הרצונות, עם כולם. וכשאנחנו מתחילים לעבוד, אנחנו מתחילים יותר ויותר לחבר ולחבר את הקשרים בינינו כך שלפי עוצמת החיבור, לפי גודל החיבור, אנחנו מגלים את הבורא.
אנחנו יכולים לגלות רק עשירייה, אחר כך אנחנו יכולים לגלות שכל פרט ופרט, כל פריט ופריט בעשירייה הזאת, הוא גם כלול מעוד עשירייה ועוד עשירייה, עד שאנחנו מגיעים למצב שהאדם מרגיש שהוא נושא בתוכו כלי של כל המציאות, וכל הבורא מתגלה בו, וחוץ ממנו אין אף אחד. וכך אנחנו כולנו מתוך הנקודה הפנימית שלנו מגלים. יחד עם זה שאנחנו משתמשים בכולם כדי לחבר את הכלי הזה בנו. אנחנו עוד נדבר על זה.
שאלה: מה יש בפעולת השיוך ל"אין עוד מלבדו וטוב ומיטיב" שבונה כלי דהשפעה, כלי לאהבת הזולת, מה הקשר?
אני מתחיל יותר ויותר, קודם כל לשטוף את השכל שלי בידיעה שכולנו נמשכים מכלי אחד, כולנו שבורים, כולנו התחלקנו לשבעים אומות העולם, וכולנו צריכים להגיע שוב לחיבור בינינו להיות כ"איש אחד בלב אחד", שכולנו נעלה את עצמנו לשורש הרוחני בפועל, ממש בזמן שנמצאים כאן בעולם הזה, בנקודה התחתונה ביותר של כל המציאות.
כך אני צריך לראות את עצמי ואת העבודה שלי. והאנושות עכשיו מתחילה בזה לראות את עצמה, עד כמה היא מסוגלת ודאי, אבל נקווה שבעזרת ההפצה שלנו היא תתאר את עצמה שהיא נמצאת בתהליך הזה כל יום יותר ויותר.
תלמיד: כשמנסים לתפור את כל השברים ואת המערכת ועובדים בחיבור בשביל שורש אחד, העסק ברור. אני שואל מהצד השני, אם אני מנסה להצדיק את הבורא, לשייך כל דבר אליו כמו שאמרת לפני כמה שיעורים "בכל רגע, בשבתך, בלכתך בדרך, שאתה מצחצח שיניים" הכול זה אין עוד מלבדו. מה בפעולה הזאת בונה אצלי כלי לאהבת הזולת?
אני צריך להבין עם מה יש לי עסק. על הצחצוח שיניים אני אומר כי אלה הפעולות הראשונות שאדם עושה בבוקר, שכבר בזה האדם יתחיל לחשוב איך הוא מסדר את עצמו, פשוט. אתה עושה עוד משהו בבוקר, לא יודע מה, אולי נכנס להתקלח, גם שם תחשוב. לא חשוב איפה, הבורא לא מתחשב עם המצב של הבהמה שלך, הוא מתחשב עם המצב של הנשמה שלך, זה מה שאתה רוצה עכשיו, ואתה עושה חשבון.
תלמיד: יש לי נניח עכשיו איזו הרגשה רעה ואני אומר, "בסדר, זה מגיע מהבורא", מנסה להצדיק אותו, להסכים איתו.
לא. זה בטוח. אלא שניתן לי דרך ההרגשה הרעה הזאת להגיע עכשיו לקשר עם הבורא.
תלמיד: מה בפעולה הזאת עוזר לי לבנות כלי לאהבת הזולת?
קודם כל אני צריך להתעלות מעל הכלי שלי שנמצא בהרגשה רעה ולהשתדל דרכו להתקשר עם הבורא בצורה אישית, כי אני נמצא שבור. אני מדבר לעת עתה מה שמתאים לכם, שאני מתחיל להצדיק את הבורא בצורה פרטית שלי, שאני עכשיו מקבל מה שמגיע לי כדי שאני אעלה בדרגה, כדי שאני אתקן את עצמי ולכן אני מקבל איזו הרגשה רעה, שנובעת מתוך זה שמתגלה בי רשימו חדש, אז אני עכשיו מודה לבורא שגילה לי את הרישמו הזה, כלי חדש, שעל ידו אני עושה עוד מדרגה אחת לקראתו.
"לקראתו" איך אני עושה את זה? הוא גילה לי שבירה חדשה בי, פתח לי הרגשת שבירה חדשה בי, אני צריך עכשיו להתקשר לעשירייה, ודרך העשירייה אני יכול להתקשר אליו ולבקש ממנו שיעזור לי לתקן את הכלי השבור שעכשיו נגלה. ואז, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" אני כבר נמצא בתהליך הזה ואז אני הולך ומוסיף. וחשוב מאוד שאנחנו נעשה את זה ממש מהבוקר "בשכבך ובקומך" שכך נעשה.
שאלה: זה קצת מבלבל שהבורא לא קיים אבל הוא מולך עלינו. להאמין בבורא זה כמו לגלות את הבורא, להשיג את הבורא?
אני רוצה לגלות את הבורא ככוח החיבור בינינו, קודם כל, כוח החיבור בינינו. אנחנו מרגישים את עצמנו כמפורדים, רחוקים ממש זה מזה, אני מבקש את הבורא שיחבר בינינו ואז מתוך החיבור בינינו אני יכול לגלות אותו, אני יכול להרגיש אותו. אני ארגיש את החיבור בינינו ובתוך החיבור בינינו אני ארגיש את האופי של החיבור, אופן החיבור, עוצמת החיבור, טעם של חיבור, הצבע של החיבור, זה הכול יהיה כבר בורא. מה שאנחנו מגלים מתוך החיבור השבור שבא ומשתקם, וזה נקרא "בורא", "בוא וראה".
מאיפה בא? מאין כלום עד שמתגלה. כך אנחנו צריכים לעשות פעולות לגילוי ולדרוש את זה ממש מתוך החיבור בינינו. תנסו. זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'.". אנחנו לא יכולים לברוח מזה.
בהתחלה אדם לא מבין על מה מדובר, אבל שישתדל, ישתדל יותר ויותר להרגיש שהקשרים בינינו הם כבר קשרים רוחניים, הם כבר שדה רוחני, שדה כוח רוחני, שדה של השפעה. ובשדה הזה אנחנו נעבוד עד גמר התיקון, עד שהבורא מתגלה לפי עוצמת השדה הזה, עוצמת הקשר בינינו ככלי, הוא מתגלה שם כמילוי. זה נקרא "אתם עשיתם אותי". אנחנו בונים את הקשרים בינינו ובהם מתגלה הכוח העליון, אחד לכולם.
תלמיד: היינו יכולים לומר שהבורא זה שם של השגה?
הבורא זה השגה, נכון. וגם יש לו בהתאם לזה הרבה שמות. בהתאם לפי איזה תנאים אנחנו משיגים אותו. ולכן בורא נקרא "בוא וראה". שבהתאם לכלים שלנו אנחנו מגלים אותו, את האופנים של הגילוי שלו. ובעצמו אנחנו לא מגלים אותו. רק לפי הכלים.
שאלה: איך להצדיק את הבורא בכל הרצונות, גם ברצונות הנבזיים ביותר, האם להתייחס לזה כאל משחק מצדו של הבורא?
ודאי שזה משחק. כל התהליך שאנחנו עוברים זה כמו שתינוק גדל על ידי משחק. אפילו חיות קטנות, גורים, גם משחקים, כי אחרת הם לא יגדלו. משחק זה דבר הכי רציני שישנו במציאות שלנו, כי הוא מעלה כל פרט ופרט של הבריאה למדרגה מעליו. אנחנו משחקים במשהו יותר גדול.
לכן אנחנו בקבוצה צריכים לשחק כאילו שאנחנו מחוברים, כאילו שאנחנו גדולים, כאילו שאנחנו משפיעים זה לזה, קשורים זה לזה. כאילו בקשר בינינו אנחנו כבר מוכנים לגלות את הבורא ומבקשים את זה ממנו.
זה ענין של משחק. העלאת מ"ן, זה משחק. מלכתחילה נקרא ש"הקדוש ברוך הוא משחק עם הבריאה, עם לוויתן." וכן הלאה. כתוב ב"זוהר" הרבה, יפה.
שאלה: כיצד הקבוצה יכולה לעזור לנו במאמצינו האישיים להצדיק את הבורא בכל מצב?
אין לנו מצבים אישיים. זו טעות גדולה שאנחנו נמצאים במצב הזה, כאילו יש לנו משהו אישי. כל ההרגשות שעוברות עלינו זו תוצאה מהמצב שהכלי שלנו עובר, בצורות פרטיות, פרטי פרטיות, אבל הכול בא כתוצאה מהשפעת האור העליון על הכלי הכללי של אדם הראשון לאחר השבירה. אתה לא תמצא שם שום דבר אישי. הכול כפיזור האור בכל הכלים השבורים.
שאלה: כיצד להפוך את החושך לאור בעבודה רוחנית?
כמו שאומרים המקובלים, אין לנו שום אמצעי אחר חוץ מחיבור על ידי המאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, לנסות להתחבר, להעלות חיסרון לבורא שלא יכולים להתחבר, ולקבל ממנו את כוח החיבור. הוא בעצם יעשה הכול.
זה בהתאם למצב שלנו. לפעמים מקבלים את זה כהבנה, כעצה. לפעמים מקבלים את זה כמצבים כבר גמורים. אבל זה נקרא "ה' יגמור בעדי.". אני צריך רק לבקש. אין לנו יותר מה לעשות. רק לבקש כמו תינוקות שמבקשים הכול מהגדולים, כך אנחנו צריכים הכול לבקש ממנו. הכול מסודר רק על ידי התפילה.
שאלה: האם הצדקה של הבורא קשורה לשמחה? כי כשאתה מצדיק אותו אז מיד נעשה שמח.
זה אולי מצב אגואיסטי. אני צריך להיות בשמחה בעצם בכל רגע ורגע במצב שלי. גם בניתוק, גם בחיבור, גם בחושך, גם באור. כי אלו הצורות שעוברות עלי, על הרצון לקבל שלי המקולקל. ואני עדיין לא מרגיש שאני נמצא בעצם באור אין סוף.
והמצב שלי האמיתי הוא מצב של גמר התיקון. רק שאני צריך לתקן את עצמי ואז אני אגלה את זה. לכן אנחנו צריכים כמה שיותר להשתדל לא להיות מושפעים מהמצבים הפרטיים שלנו. אלא לקבל אותם אך ורק כדי לתקן אותם, להתעלות מעליהם. זה נקרא להתייחס אליהם ב"אמונה למעלה מהדעת.".
קריין: אנחנו קוראים במסמך "להצדיק את הבורא", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7. כותב רב"ש.
"אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקבל על עצמו עול מלכות שמים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו, אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה'. ואם ה' רוצה שהוא ישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי שום תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי".".
(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)
באמת, ההתקדמות שלנו ברוחניות תלויה בכמה שאנחנו מסכימים עם כל מצב שנמצאים בו ורוצים להתקדם רק כדי לעשות נחת רוח לבורא. ואני מצידי מוכן להישאר במצב מנותק, ולא יודע, ולא מרגיש, וממש נמצא בתשתית, בתחתית של כל הבריאה.
העיקר שאני אבנה בכל כוחי קשר של כל הנבראים במה שתלוי בי לבורא. בשביל זה אני צריך להתקשר אליהם, בשביל זה אני צריך להתקשר לבורא, אבל העבודה שלי בעצם לקשור את כולם לבורא. זה המצב המתוקן שאני רוצה להיות בתחתית הסולם ורוצה להעלות את כולם לראש הסולם. ואז כל הסולם, היינו כל הנשמה הכללית של אדם הראשון נמצאת מלאה על ידי המאמץ שלי וכך כל אחד ואחד.
שאלה: אז נניח שזיהינו שבירה בעשירייה אז מטפלים בה, מדברים עליה?
אתם יכולים קצת לדבר, רק בתנאי שאתם תבדקו את עצמכם עד כמה זה מעלה אתכם, מעמיד אתכם נכון על שתי רגליים, ולא שאתם תפלו על ידי זה, או תתנתקו. הכול צריך להיות רק לכיוון החיבור.
קריין: 8. כותב רב"ש.
"אמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה.
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה" (מו"ק ט"ז), שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה.
וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית.".
(הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")
שאלה: מה ההבדל בין גזירה לבין עונש?
זה האדם בעצמו צריך לעשות חשבון. בדרך כלל גזירה זה התנאי שיש לפני האדם שעומד לפניו, והעונש זה תיקון על מה שאדם לא הצליח במצבו הקודם לבצע.
שאלה: האם זה בכוחו של אדם לעבוד בלי חיּוּת?
ודאי, תדרוש חיּוּת, אבל לא חיּוּת אגואיסטית שאתה רוצה עכשיו תדרוש חיּוּת, מה שאתה רוצה רק כדי לבצע פעולת חיבור. אתה יכול לבקש מהבורא הכול, הוא יסדר.
ודאי שאנחנו צריכים להרגיש חיּוּת בעבודה שלנו והחיּוּת הזאת שהיא תהיה מורגשת. כשאנחנו מתחברים אנחנו צריכים בזה להרגיש את החיּוּת, כשאנחנו לומדים מרגישים חיּוּת, בכל דבר אנחנו רוצים להרגיש חיּוּת. חיּוּת, אהבה, התעלות למעלה. אנחנו לא צריכים לסבול, מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו. אתה לא יכול לבכות ולהגיד "זה הבורא מטיב לי", לא, אתה צריך לתקן את הכלים שלך, המודעות שלך, כך שאתה עושה פעולות השפעה ואתה לא סובל מהן אלא אתה נהנה מהן. זה הכול תלוי וההערכה שלך.
תלמיד: אז המצב הזה של אמונה טהורה שהוא כותב עליה, זה אומר שאתה עובד מעל החיּוּת או שאתה מבקש את החיּוּת ואז עובד?
זה לא חשוב אם אתה מבקש או כבר יש לך חיּוּת, אמונה זה נקרא שאתה עובד בכוח השפעה.
שאלה: אני חשבתי שאנחנו מביאים אחד לשני בעשירייה את החיּוּת, אז מה הכוונה לבקש מהבורא את זה?
יש לכם חיּוּת שאתם יכולים להעביר אחד לשני?
תלמיד: עוסקים בזה, לא?
אתם יכולים רק לתת דוגמאות אחד לשני אבל לא את כוח החיּוּת, החיּוּת תמיד מתעוררת מלמעלה. אין באף אחד מכם איזו תחנת כוח רוחנית שאתם מספקים חיּוּת זה לזה, אבל לגרום חיּוּת אחד לשני אתם כן יכולים.
שאלה: אמרת שאני רוצה להימצא בתחתית הסולם ורוצה להעלות את כולם למעלה, מה זה?
אני לפי האמת רוצה לראות את עצמי כאחרון, הנמוך ביותר, התחתון ביותר שמחזיק את כל הנשמות ומסדר אותן, מחבר אותן ומעלה אותן לבורא. ולהגיע למצב שאת כולן אני מחבר ומביא לבורא שימלא אותן וייהנה מהן ואני בעצמי אהיה למטה מכולן, רק להחזיק אותן שכך זה יקרה, ועלי אני אפילו לא רוצה שהבורא ידע, אלא כך להישאר בהסתרה. זה המצב של ההשפעה האמיתית שאני עכשיו בינתיים יכול לתאר לעצמי.
תלמיד: ומה זה אומר שאני לא רוצה שידע עלי הבורא?
כי אחרת זה יהיה כשכר, אחרת זה יהיה כצ'ופר, כאיזו קנייה, כאילו שאני אעבוד כדי לקבל משהו ממנו ואני לא רוצה להיות כזה. אני רוצה להיות כמוהו, הוא הכול נותן לבריאה ואני הכול נותן לבריאה, בזה אני מגיע להזדהות, לדבקות אמיתית בו.
תלמיד: השאלה היא איך אני יכול להביא אליו את החברים ויחד עם זאת שהוא לא ידע עליי?
אתה תעבוד. פשוט מאוד תעבוד כך שכאילו כל הפעולות שלך זה כדי לגרום לאחרים קשר עם הבורא. זאת העבודה שלך. ומה שיהיה לך, לא חשוב לך, אתה רוצה לעשות לו נחת רוח לבורא אז תעשה, תביא לו את כולם. כך בעשירייה אתה צריך לעבוד, שאתה דואג רק לזה שחברים שלך יגיעו לחיבור ביניהם ולבורא, אבל אתה מחזיק את החיבורים האלה, אתה מסדר אותם, אתה גורם אותם.
שאלה: מה הצדיק עושה בעצם, מה זה הגזירה?
הצדיק רוצה להיות עובד הבורא, כדי שכל מה שהבורא רוצה זה יתקיים והוא עושה מצידו את כל הפעולות בלי לשים לב על עצמו, אלא רק על רצון הבורא ואיך רצון הבורא יתגשם, יתייצב בתוך העשירייה שלו. כך עושה אדם שרוצה להיות צדיק. זאת אומרת, איך אני יכול לפעול על העשירייה שלי כדי לעשות נחת רוח לבורא. זה בקיצור.
שאלה: כבר כמה ימים אין לי טעם בשיעורים, בעשירייה, ואני גם מבין עכשיו שזה לא משנה מה אני מרגיש, אני צריך להצדיק את הבורא ולחבר את החברים. אבל החברים מרגישים שאני פחות מדבר, פחות שמח, ואין לי כוח לשחק, אז מה לעשות במצב הזה?
קודם כל להתחבר איתם בכוח כמה שאפשר, אפילו שאתה לא רוצה, אבל תעשה את זה למעלה מהרצון. זה דבר אחד. דבר שני, תבקש מהבורא כוחות שיהיו לך בכל זאת, כדי להתחבר עם החברים אפילו בצורה חיצונית מלאכותית, ותשתדל כל הזמן להיות בזה.
זאת אומרת, בפעולות גשמיות לקשור את עצמך עם העשירייה ולקשור את עצמך בתפילה לבורא שיעזור בזה. אין לך יותר מה לעשות. רק את זה. אבל את המאמצים האלו אפילו הכי קטנים וכאילו לא מוצלחים, תמשיך ותמשיך ותמשיך אותם, כמו שעושים ילדים קטנים ואתה תראה בהם הצלחה.
קריין: קטע מספר 9
קריין: כותב רב"ש.
"כתוב "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שפירושו, שרק אז, על ידי יציאת הצדיק, היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת", זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום. זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת. וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שמזמן שהאדם אומר, "שעכשיו, כיון שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת.
נמצא לפי זה, שדוקא מהסתלקות המדרגה שהיתה לו, זה עושה לו רושם, שידע עוד הפעם איך להיזהר, שלא יפגום בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אלא תמיד להצדיק את ההשגחה העליונה."
(הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)
אני נמצא באיזה מצב ואת המצב הזה אני רוצה לנהל איכשהו, אז אני קושר את המצב הזה למצב הקודם, איך המצב הנוכחי נבנה על המצב הקודם ואיך אני יכול מהמצב הנוכחי להגיע למצב הבא, וכך אנחנו מתגלגלים, כך אנחנו מתחברים.
קריין: שוב קטע מספר 9.
"כתוב "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שפירושו, שרק אז, על ידי יציאת הצדיק, היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת", זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום." זאת אומרת, זה שהוא עוזב את הקשר שלו עם הקבוצה, עם הבורא, הוא לא קובע שמתוך זה בא לו איזו הבנה, הרגשה, תפיסה, קשר לרוחניות, אלא הוא בעצמו כביכול מתנתק מהקשר דרך הקבוצה לבורא, ואז נופל מהעניין. "זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת."
שאלה: אם בתוך העבודה מופיע טעם מאוד חזק, איך אני יכול בצורה מעשית להימצא למעלה מהדעת? במה זה למעלה מהדעת, כשיש לך טעם בעבודה?
אתה מרגיש שהטעם שקיבלת מהרוחניות זה טעם טוב, לעומת שהיה לך פעם טעם רע. ואתה צריך להשתדל בעבודה שלך להשתמש גם במצבים של הרגשה טובה וגם בהרגשה רעה, אבל לא שההרגשה הטובה או הרעה הזאת היא משפיעה עליך. אלא אתה רוצה להיות למעלה מהרגשות, זה נקרא שאתה נמצא במסך, בצמצום, וכל מה שאתה מרגיש בכלים דקבלה שלך אתה לא מושפע מזה.
אתה מרגיש את זה טוב מאוד, בוודאי, ותרגיש את זה עוד יותר ויותר במדרגות יותר עליונות, אבל אתה לא רוצה להיות מושפע מהן, אתה רוצה להיות למעלה מהן.
אז קודם כל זה התרגיל. כשמגיעה הרגשה רעה, מגיעה הרגשה טובה, אתה מרגיש אותן, אתה לא יכול לסלק אותן ולא צריך. אתה צריך להיות למעלה מהן וזה נקרא שאדם צריך לברך על הרע כמו על הטוב ואתה משתדל גם על ההרגשה הרעה וגם על המצב או ההרגשה הטובה, אתה רוצה לקבוע את הקשר שלך עם החברים ועם הבורא בצורה כמה שיותר לא תלויה בהרגשה שלך, זה חלק מהביטול שלך, חלק מהצמצום שאתה צריך לעשות על עצמך.
תלמיד: אם אפשר לדייק, כלומר בתוך העבודה עצמה לא משתנה כלום, אין טעם, יש טעם, אני ממשיך לעבוד רגיל. או שאם מופיע טעם אני מיד משנה את העבודה?
אם אנחנו מרגישים רע, אנחנו משתדלים להיות למעלה מההרגשות האלה, רק בחיבור עם החברים, ואת החיבור הזה להביא לבורא. בצורה כזאת אנחנו נתחיל להרגיש טעמים בחיבור וטעמים בהתקשרות שלנו לבורא, טעמים אחרים, רוחניים. זה בתנאי שאנחנו לא שמים לב, לא נכנעים תחת הרגשה ברצון לקבל שלנו, הרגשה רעה או הרגשה טובה, אלא מתעלים מעל הרצון שלנו, מתחברים עם החברים ולבורא, ובזה רוצים להרגיש את הטעמים. אלו כבר יהיו טעמים רוחניים, טעמים מהשפעה, טעמים מהאור העליון. כמו שנגיד אתה נותן לאורח שלך משהו לאכול, מכבד אותו, ואתה רוצה להרגיש מה הוא מרגיש מהכיבוד שלך. זה לא על חשבון זה שאתה רוצה ליהנות, אלא אתה רוצה להרגיש איך הוא נהנה ממך.
שאלה: הטוב והרע שאתה מדבר עליהם, האם זה קשור לבניית הקו האמצעי?
כן. נלמד את זה אחר כך. זה קשור לקו האמצעי.
שאלה: איך אני מקדם את החברים שלי לקשר עם הבורא, האם זה נעשה דרך התפילה?
זה יכול להיות דרך התפילה, זה יכול להיות דרך הדיבור איתם, זה יכול להיות בפנייה שלך או בפנייה קבוצתית לבורא. יש ביניכם כל מיני צורות התקשרות, כל דבר הוא טוב. אבל הכי טוב שאתם ביחד מדברים על מה אתם פונים לבורא, ומשתדלים בפועל, בדיבור ביניכם, זה נקרא תפילה בציבור, שאתם מדברים ביניכם על מה אתם רוצים להתקשר כדי לבקש מהבורא, לפנות לבורא. זה נקרא תפילה בציבור, היא מאוד חשובה, הכי חשובה שיכולה להיות, תפילה מהעשירייה.
שאלה: המצבים העתידיים מרגישים כמו איזושהי נקודה. אתה נופל לתוך המצבים האלה וזה משפיע על כל מה שנמצא מסביבך. איך הקשר בעשירייה עוזר? איך להשתמש נכון בקשר בעשירייה? אני לא מרגיש את הקשר הזה באותו מצב.
זה שאתה מרגיש או לא מרגיש קשר עם העשירייה זה המצב הפרטי שלך. אבל אתה חייב, פשוט חייב כל הזמן לדמיין את עצמך שאתה נמצא איתם בקשר, והקשר הזה הוא קשר באפס, או במינוס במשהו, או בפלוס במשהו. אבל רק על הקשר, על מהות הקשר אתה חייב כל הזמן לחשוב. ובקשר הזה, בעוצמת הקשר, אתה מקווה לגלות את הבורא.
תלמיד: ניתן לומר שהקשר הזה צריך להגיע מתוך קשר כשאנחנו מאוחדים בכוונה, או מקשר של חיבור ברצונות?
נכון.
שאלה: מהו ההבדל, או הקשר בין להצדיק את הבורא ולהצדיק את החבר?
האמת שהבדל מהותי כמעט ואין, כמו שאנחנו אומרים שאחרי כל חבר עומד בורא, וכל השינויים שאתה רואה בחברים וההתנהגות שלהם זה משחק הבורא איתך. לכן אין כל כך הבדל. אבל בכל זאת הבורא הוא הכולל והחברים הם ההשפעות הפרטיות שלו אלינו. עד שאני מחבר אותם אלי בצורה כזאת שהם הופכים להיות מרכיבי הנשמה שלי. והנקודה היסודית שלי שהיא האני, שהתחלתי את החיבורים ואת כל התהליך הרוחני הזה, הנקודה היא רק כדי שאני ארכיב ואחזק את הקשר בין כל הנשמות שמתגלות לי, שהן חלקי הנשמה שלי. עד שאני מגלה את עצמי שאני הוא הוא האדם, הנשמה הכללית, והבורא הוא שמסדר אותי, מוליד אותי, מטפח, מפתח אותי, ממלא אותי.
שאלה: באיזה חושים מרגישים טעמים רוחניים?
בחושים רוחניים. חוש רוחני זה נקרא בעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך בונים אותו?
על זה אנחנו מדברים כל הזמן. איך בונים אותו? על ידי חיבור בינינו, על ידי תפילה לבורא. איך מתחברים בינינו? תקרא מאמרי רב"ש על החברה. טוב שאתה שואל את זה.
אנחנו בזה סיימנו את החלק הזה, מיצינו אותו כבר להיום. מתחילים כבר לחזור על אותם המצבים והשאלות.
(סוף השיעור)