שיעור ערב 21.03.04 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

מוצאי חג שני, פסח תשפ"א

פסח - קטעים נבחרים מהמקורות

זה שיעור קצר, בסך הכול שעה ואחר כך נמשיך ללמוד שיעור אחר עם נשים, ולכן בואו נשקיע כמה שיותר כוחות בזה, ובכל זאת "טוב מעט בכוונה".

קריין: כותרת "בוא אל פרעה", קטע מספר 49.

בוא אל פרעה

"כתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה הכביד את לבו. הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.

והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה. וזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", ש"אותותי" הכוונה על אותיות התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע"י הכבדת הלב, אז יש מקום לצעוק לה', שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא."

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה ב'" 1986)

הכול כתוב חלק, יפה, הבורא בעצמו מזמין את האדם לגשת לפרעה כי הוא בכוונה סידר את כל התנאים האלו גם באדם וגם בפרעה, שאם האדם מגיע כנגד פרעה, זאת אומרת כנגד יצר הרע שלו, של האדם, זה בדיוק המפגש הנכון. ואדם ודאי לא בצורה חלקה ויפה מגיע לזה, אלא הוא מפחד ולא רוצה, והוא מרגיש עד כמה פרעה הזה, יצר הרע שלו הוא חזק, הוא לא נותן לו לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע, ואז בסופו של דבר אדם זקוק לעזרה מהשמים, מהבורא.

וזו בעצם כוונת הבורא ב"בא אל פרעה, כי הכבדתי את לבו", שהכבדתי את ליבו זו הכנה לזה שאדם יכול להגיע, לראות עד כמה שלא מסוגל, שלא יהיה לו שום ספק בזה, ורק הבורא יכול לעזור לו. מזה מובן שיש לאדם חיסרון, וחיסרון זה הכלי, ולכן על ידי הכבדת הלב שהבורא עושה באדם שנקרא לב של פרעה, "הכבדתי את לבו", יש מקום לאדם לצעוק לה' שיעזור לו. ובמה הבורא עוזר לו? בזה שנותן לו כוח השפעה שנקרא "נשמתא קדישא", נשמה קדושה, וכך הבורא עוזר לאדם להגיע לחלק ממנו, "חלק אלוה ממעל".

זה בעצם מה שיש לי כאן להגיד, דברים רגילים, כבר דיברנו על זה הרבה אבל בכל זאת כדאי לחזור עליהם.

שאלה: אתה יכול לעזור לי להבין קצת יותר מה זה הלב הזה שעובר הכבדה?

רצון לקבל על מנת לקבל שגדל, "יצר האדם רע מנעוריו", "לב האדם רע מנעוריו", ולכן זה מה שהבורא עושה באדם שיהיה ברור לאדם שהוא נמצא רחוק מהשפעה, רחוק מכוח הבורא ולכן אין לו שום סיכוי להתקדם ולהיכנס לרוחניות, אלא אם כן יעשה פעולות שהתורה דורשת. זאת אומרת, להתקשר לחברים ויחד מתוך הקשר שלהם לדרוש מהבורא, לבקש מהבורא שיתקן אותם לחיבור כזה שהם ירגישו בתוך החיבור את נוכחות הבורא ויוכלו על ידי הכוח הזה כבר להמשיך.

שאלה: תמיד היה לי ויכוח בעניין הזה שכדי לבנות כלי צריך הכבדת הלב, ואז רב"ש אומר, יש מקום לצעוק. מה הסיפור פה, למה צריך הכבדת הלב?

שאתה מרים ידיים ואומר שאני לא מסוגל להתגבר על הכוח הרע שבי, שאתה קורא לו כבר כוח הרע, שהוא אגואיסטי, שהוא שולט עליך והוא זורק אותך כמה שיותר רחוק מהקדושה, מההשפעה, מאהבת הזולת, מכל דבר, ואתה כבר רואה שאתה לא מסוגל, שאם כך יימשך עד סוף החיים, אתה מסכים רק לקבל איזה פינוקים קטנים ולשייך את עצמך אליו, וזה נקרא שאתה נמצא בגלות אצל פרעה.

תלמיד: למה יש מקום לצעקה, למה אני צריך להגיע לצעקה כזאת גדולה לה' על מנת שיעזור?

זה מפני שאתה רוצה לנוח ולעשות חיים, ולכן אתה מוכן למכור את כל מה שיש לך ממש תמורת פרוטות במחיר כלב ובמחיר זונה כמו שכתוב, וכך אתה מוכן לעשות רק שיהיו לך חיים טובים, שקטים, רגועים, שיהיה לי חם וטוב. אז מה יכול לעשות הבורא? הוא חייב לארגן לך חיים אחרים, שפרעה יתחיל לתת לך מכות, להראות עד כמה הוא לא מתכוון להיות איתך יפה וטוב, שאתה תבין את הכבדת הלב שלו, "בא אל פרעה כי הכבדתי את לבו", עכשיו אתה כבר יודע שזה לא יהיה כך כל הזמן, יהיה לך קשה.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא ברא אותי בכוונה כך כדי שאני אתהפך, זו הכוונה?

הבורא ברא אותך ברצון לקבל כי אתה צריך להבין שהרצון לקבל לרעתך, והרצון להשפיע לטובתך. ואם אתה לא מבין את זה אז הבורא מתחיל לשחק עם זה, שאתה תתחיל להרגיש ברצון לקבל יותר ויותר צרות, וברצון להשפיע, עד כמה שאתה מסוגל להקים אותו נכון, אתה תראה חיים חדשים.

תלמיד: מה השורש לזה, למה הוא עשה אותי עקום ממנו ואני צריך עכשיו להתיישר בחזרה אליו? מה השורש לזה?

השורש לזה שהבורא רוצה להביא אותך לתיקונים, ושאתה תבין את התיקונים. זהו, אין יותר.

תלמיד: הוא עשה אותי הפוך ממנו ואני צריך להתיישר אליו, זו הכוונה?

נגיד שכך.

שאלה: לגבי הרצונות הגשמיים, הבורא נותן מחסור בתוך הרצון שאנחנו לא יכולים למלא את הרצון בעולם הגשמי, איך הרצון הזה מתהפך לחיסרון לבורא?

הבורא נותן לנו כל מיני רצונות, אנחנו צריכים למיין אותם ולהשתדל להגדיל, להעריך, לכבד רצונות כאלו שהם שייכים לכוח השפעה, לכוח הבורא, לכוח החברה, לכוח החיבור בינינו, ומתוך זה כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כעיקרון בהתחלה מתעורר אצלנו רצון שאנחנו לא יודעים איפה למלא אותו ואז מוצאים את חכמת הקבלה, הרצון הזה מביא אותנו לחכמת הקבלה, הרצון עצמו הוא גשמי, הכול בשביל עצמנו. אז איך הרצון הזה אחר כך הופך לצורה שאני צריך לחפש רק את הבורא ושרק הוא יעזור לי?

אנחנו לא יודעים את זה, זה על ידי המאור המחזיר למוטב. יש כוח עליון שעושה בנו לפעמים כאלו שינוים שאנחנו מרגישים שמשהו השתנה. אבל איך השתנה, על ידי מה השתנה, אנחנו לא יודעים, זה פעולת המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה האור עושה איתנו, פשוט מכוון אותנו לכוח השפעה, מראה לנו שאין ברירה אחרת, מוצא אחר?

האור שמשפיע עלינו, מפני שהוא מגיע לרצון להשפיע, הוא מוסיף בהארה שלו דלהשפיע כוח השפעה ואנחנו כבר מתחילים יותר ויותר כל פעם להיות כלולים מכוח השפעה. וכך מתקדמים גם במחשבה, גם ברצון להבנה ולמימוש עצמנו קצת יותר קרוב לכוח השפעה.

תלמיד: כעיקרון הבורא דווקא מסתתר מאיתנו.

הוא עושה הכול כדי למשוך אותנו לרוחניות. ועכשיו בינתיים הוא מושך אותנו לרוחניות על ידי זה שהוא כאילו משחק איתנו במחבואים. לכן הוא נקרא "אל מסתתר", כי הוא מסתיר את עצמו וקצת מתגלה, מסתיר את עצמו וקצת מתגלה, כמו בפלירט, וככה על ידי זה הוא מעורר בנו רצון, מראה איפה הוא יכול להיות ואיפה הוא לא יכול להיות, וכך הוא מפתח אותנו, כמו שאנחנו במשחקים עם הילדים הקטנים.

שאלה: אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להתגבר ואז זועקים לבורא וזה כנראה הכלי שלנו. אבל מה זה אומר שהוא ממלא את הכלי באותיות התורה כמו שכתוב?

זה שאנחנו כל פעם יותר ויותר לומדים גם מהעליות וגם מהירידות, אנחנו לומדים כל מיני מצבים. ואחר כך נוכל לקשור את המצבים האלו לאט לאט לפעולות שלנו, ודרך זה נכיר את פעולות הבורא עלינו, וזה יהפוך להיות לאותיות התורה.

שאלה: רב"ש כותב בהמשך שזה "להיטיב לנבראיו", כלומר בזה הוא מיטיב לנו. לא הבנתי במה בדיוק?

הבורא נותן לנו תענוג בזה שהוא מראה לנו כמה אנחנו קרובים יותר לאמת. הוא מגלה לנו תמונות, צורות, אופנים של הבריאה כאלו שהם פשוט שייכים לאמת, והשגת האמת זה בעצם התענוג הכי גדול. כי אתה בזה מרגיש שזה יסוד הבריאה, שככה זה נמצא, ביסוד הטבע, שנתנו לך לגלות כאלה דברים שאתה יודע את זה, אתה מבין את זה, אתה מרגיש את זה, אתה שייך לזה.

תלמיד: זה בזכות הדחיות והבקשות שלנו?

כן. אבל הנטיות שלנו אליו צריכות להיות מטעם הקבוצה.

שאלה: כבר מספר ימים אנחנו מסתובבים סביב אותו מושג שלפיו הרצון לקבל מגלה תענוג גדול יותר, ואז הוא עוזב אותו ומתחיל להשיג מטרה יותר גדולה. אתמול אחד החברים שאל אותך על התשוקות, ואמרת שאנחנו נשארים לכודים בתוך התשוקות שלנו עד שאנחנו לא מגלים רצון גדול יותר. איך נוכל להשתמש בקריטריון יותר אגואיסטי שלא ישפיע עלינו באופן שלילי אלא להיפך, איך זה יכול לקרות? כי זה נראה לי ממש נס.

יפה מאוד. קודם כל, למה אתה חושב שזה רע אם אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במצבים רעים? אני חושב שזה טוב. ובסופו של דבר אנחנו צריכים להתקדם למצב שנראה את עזרת הבורא שמציל אותנו מתוך האגו שלנו, שזה הנס. אנחנו באמת רואים שזה בלתי אפשרי לצאת ממנו, זה נקרא ו"יאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם", מרימים ידיים, לא מסוגלים. ככה זה.

שאלה: אמרת שהבורא נותן מילוי. האם המילוי הזה מחזיק אותך עד לשלב הבא? אתה משתמש במילוי הזה עד שהוא נגמר ואז אתה פונה בזעקה לבורא?

זה לא כל כך פשוט כמו שאתה אומר, אבל בינתיים תחשוב שזה כך.

תלמיד: כי כשאני עושה דברים אני מרגיש שיש לי רצון ויכולת לעשות את זה עד נקודה מסוימת, זה המילוי בעצם?

כי אתה פועל מתוך האגו שלך, והמילוי שלך בינתיים הוא מילוי אגואיסטי, לא אמיתי.

שאלה: איך לעבוד עם המצב שמצד אחד אתה מאוד מיואש, ומצד שני אתה מאוד שמח במצב כי אתה יודע שהמערכת עובדת, אבל אתה נמצא בייאוש?

"מיואש מכוחותיו עצמו", כך כתוב על האדם, בזה הוא מיואש. אם הוא מיואש מעצמו אז מה ההיפך מזה? שהוא מבין ומרגיש דחף שהוא יכול לפנות לבורא וכך ולהתקדם. לא אני ולא בכוחי ובעצם ידי עשו לי את החיל הזה, אלא שאם הבורא יעזור לי הוא יוציא אותי ממצרים, ואם לא אז לא. אז אני צריך להיות שמח שאני מגלה את האפסיות שלי, אבל מתי אני מגלה את האפסיות שלי בצורה השלמה? כשאני אעשה כל מה שאפשר בכוחי, "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", ואז אתה מגיע למצב שאתה מרים ידיים וצועק "הצילו", והבורא מציל אותך, את העשירייה.

תלמיד: אבל איך לא להאמין לתמונות שנראות לך תמיד מול העיניים, שתמיד שמות לך מציאות שונה?

אני לא מבין איזה תמונות, איזה בעיות? אתה מבין שבכוח שלך אתה לא יכול יותר להתקדם. אם עוד לא, אז תמשיך להתקדם בכוחות שלך, בסדר. אבל תנסה לא לשכוח אלא לבדוק עד כמה עוד ועוד אתה מגיע לייאושים, תאסוף אותם יחד ותצעק לבורא, אבל מתוך הקבוצה יחד עם כולם, אחרת זה לא יעזור.

הבורא לא מתחשב באדם עצמו אף פעם, וזו בעיה, אם לבד, אנחנו מסוגלים להיכנס לכל מיני מערכות יחסים עימו. אבל אם זה כבר דרך העשירייה, זה הרבה יותר קשה. ולא בגלל שקשה לנו עם העשירייה, אלא עובדים כאן כבר חוקים אחרים, חוקי הטבע הרוחני שאנחנו צריכים לעבוד נגדם, לקשור את עצמנו יחד זה כבר הרבה יותר קשה, אבל חייבים להגיע לזה.

שאלה: איך אפשר לחזק את עצמנו עם הכוונה הנכונה?

לחזק את הכוונה הנכונה זה נקרא לחזק את עצמנו.

שאלה: היום בשיעור בוקר דיברת על גילוי הרע שבי, מה זה גילוי הרע שבי?

שאני לא רוצה להשפיע ולהתחבר, אלא אני חושב כל הזמן איך להתקדם לבד בצורה עצמאית.

תלמיד: אבל כמה שאני מנסה יותר להתחבר עם החברים אני מרגיש יותר התנגדויות, וככל שההתנגדויות עולות אני רוצה יותר להתחבר, זה אומר שאני מגלה בי כל יום עוד רע?

תבכה לבורא, אל תגיד לי על זה.

שאלה: אם אדם מגיע לייאוש, איך הוא מבקש דרך הקבוצה? מה זה נקרא לבקש דרך הקבוצה?

יחד עם הקבוצה זה נקרא דרך הקבוצה, כי הם רוצים אותו הדבר כמוך.

שאלה: אם אני פונה לחברים באיזו בקשה, האם זה אומר שאני פונה לבורא?

לא, זה לא אומר שאתה פונה לבורא אם אתה פונה לחברים. אלא אם אתה רוצה לפנות לבורא, אתה צריך לפנות לבורא יחד עם החברים. תאסוף אותם יחד, תתחברו יחד, תסכמו יחד שאתם פונים לבורא ואז הפנייה שלכם תהיה ממש מכוונת לבורא. מי שצועק לבד לבורא זה נקרא "צעקה מתוך המדבר".

קריין: קטע מספר 50.

"נתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך."

(בעל הסולם. אגרת י"ד)

ברור לנו מה שבעל הסולם כותב כאן, שהבורא מכביד את ליבו של אדם, והאדם אם הוא רוצה להתקדם, אם זה לא עוצר אותו, הוא בכל זאת הולך יותר לקראת החיבור ולקראת הבורא, ורוצה להתקדם דרך החיבור לבורא, ולבטל את האגו שלו עוד יותר ועוד יותר כמה שאפשר. ובזה הוא מרגיש שהבורא הגדיל לו את הרצון האגואיסטי שלו, והוא עוד יותר ויותר לא מסוגל להתעלות למעלה מהאגו שלו, זה נקרא "הכבדת הלב". מה זה פרעה? פרעה זה הלב של האדם בעצם. ואז יוצא שהאדם לא יודע מה לעשות. כשהוא פונה לבורא, הבורא מאיר לו קצת, לפעמים, בזמנים שנקראים זמן העלייה, ואז אדם מרגיש ומבין שזה הבורא בכוונה סיבב לו את כול הירידות, ועכשיו מסדר לו קצת עליות, כדי שהאדם בין העליות והירידות ירגיש מה שנקרא "אותיות התורה". כך אדם מתחיל ללמוד מתוך המצבים הללו איך הבורא מדבר עימו, וכך הוא מתקדם.

לכן לא להתייאש, אלא לראות שהכול אלה תרגילים שהבורא עושה איתנו, ואין לנו ברירה העיקר לא לעצור. וכמה שיותר מהר ב"איש את רעהו יעזורו" בקבוצה אנחנו נתרומם, ועוד ועוד נרצה להתקרב אליו ולדרוש, לבקש, להתייאש וללכת קדימה. מכל הדברים האלה אנחנו מוציאים אותיות, אותות, סימנים של עבודת הבורא איתנו, שזה נקרא אותיות התורה.

שאלה: מה זו פנייה מהעשירייה, ומה זו פנייה מהמדבר?

מהמדבר זה סתם, אדם שצועק לבד.

תלמיד: וכשאני מתפלל לדוגמה עבור העשירייה בלילה לפני השינה?

אם אתה מסדר את עצמך נכון דרך העשירייה לבורא, זה בסדר. אבל אם אתה סתם צועק עבור עצמך, מי אני, מה אני, מה איתי, זה נקרא צעקה מהמדבר.

תלמיד: הפנייה מתבצעת כמובן לא עלי, אני לא מתפלל על עצמי, אני מתפלל על החברים.

תלמד את כל הדברים האלה על עצמך, תבקש כך ואחרת, ותראה איזו תגובה אתה מקבל, זה נקרא אותיות התורה. ככה בפועל.

תלמיד: כשמתבצעת הפנייה דרך שער הדמעות?

אני לא יודע מה זה שער הדמעות, בינתיים אני לא יודע. אני לא רוצה להכניס הגדרות שאנחנו עוד לא למדנו, לא עברנו, שאנחנו לא מרגישים אותן. סתם שאנחנו נשתמש במילים זה לא נכון, לא טוב כך לעשות. כשסתם אדם בוכה זה לא נקרא שהוא נמצא בשער הדמעות.

שאלה: דיברנו על מצב השפלות, ואני הבנתי שזה קורה כשאנחנו לא מצליחים לראות בחיים שלנו את רשות הבורא, שהוא שולט עלינו. האם זה מה שאנחנו מבקשים מתוך מרכז העשירייה, את הגילוי שלו, אפשר לעשות את זה רק מתוך מרכז העשירייה?

לא, אנחנו לא מבקשים, אנחנו לא צריכים לבקש, לא טוב לבקש גילוי הבורא, לא. אנחנו מבקשים רק להשפיע לו, להשפיע לו תענוג ולא שהוא יתגלה לנו. אנחנו לא צריכים לבקש ממנו שום דבר חוץ מהזדמנות לתת לו, להשפיע לו תענוג. לא לקבל ממנו אלא לתת לו.

שאלה: אנחנו משתתפים בכל השיעורים ואוהבים אחד את השני מאוד וקוראים הרבה ספרי קבלה, האם אנחנו בדרך טובה?

אתם בטוח בדרך טובה אם מה שאתה אמרת זה נכון, כן.

שאלה: מדוע הבורא זקוק לאותיות? כתוב שהוא צריך אותיות, למה הוא זקוק להם?

הבורא רוצה שיהיו לנו אותיות התורה כדי שהוא יוכל דרך הסימנים האלו לדבר איתנו. כל פעם ופעם הוא שולח לנו איזה אות, סימן, ואנחנו על ידי כאלו סימנים נדע מה הוא רוצה מאיתנו. ואנחנו גם נוכל, מהחיבורים בינינו על מנת להשפיע לו נחת רוח, לשלוח לו כאלה סימנים.

תלמיד: מהם אותם סימנים?

צורות ההשפעה השונות.

שאלה: איך אני יכול לעזור לקבוצה שלי בעביות שלי באופן טוב?

רק שאתה תתפלל עבורם.

שאלה: כשאדם מצליח להכניס את כל המצבים, פרעה, מצרים, כל מה שלמדנו, תחת מחשבת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו, מה אז היחס הנכון שלו לחיים, לחברים בעשירייה?

שמשתמש בכול מה שיש לו, חוץ מהבורא, כדי לסובב את כול האמצעים האלה בלעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: אתה אומר שהבורא שולח לנו תרגילים. איך לזהות את התרגילים האלה נכון, להבין מה עלינו לעשות, איך עלינו להגיב על התרגילים?

רק להתחבר לעשירייה ולבקש מהבורא הזדמנות, אפשרות, איך להשפיע לו נחת רוח מכל העשירייה.

קריין: קטע מספר 51.

"בא אל פרעה" היינו שנינו ביחד, היינו שהאדם צריך להתחיל. ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. וזהו הרמז, שמשה היה ירא לגשת אליו. ואז אמר הקב"ה "הנני עליך פרעה", שאז באה העזרה מהקב"ה. ובמה, בנשמתא קדישא."

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה ב'" 1986)

שאלה: יש קשיים עצומים שאנחנו צריכים לעבור גם כדי להגיע לרוחניות. איך אנחנו יכולים להצדיק שהכול מאין עוד מלבדו, שהכול זה מהבורא? לפעמים אני לא מצליח, אז איך אפשר להתגבר על זה?

אם אתה כל הזמן חושב על אין עוד מלבדו, שהבורא כך מסדר לך את הכול, אז אני לא חושב שזאת בעיה, זו לא בעיה, פשוט להמשיך. ואם אתה אומר שזה בכל זאת קשה מאוד וזה חוזר על עצמו, זה סימן שאתה לא מחובר מספיק לעשירייה. אני לא אומר שזו צריכה להיות דרך קלה וקצרה, אבל ההרגשה הזאת שאתה לא מתקדם זה מפני שאתה לא מספיק מחובר לעשירייה.

שאלה: מה זו היראה של משה שמתיירא לגשת לפרעה?

זה פחד לגשת לאגו שהוא שולט עליך ויכול לעשות איתך מה שהוא רוצה. אתה לא יודע מה אתה תעשה ברגע הבא, הוא נותן לך פקודה לקפוץ מבניין גבוה, אתה תקפוץ, הוא נותן לך עוד דברים לעשות כמו שעשית כבר בחיים כל מיני שטויות והרבה יותר גרועות, אתה תעשה. האגו הוא מנהל אותנו.

קריין: קטע 52.

"בא", ולא, "לך". כי "בא" פירושו, בא שנינו, ביחד. שאל יחשוב האדם שהוא בעצמו יוכל להכניע את הרע שלו, אלא כמו שכתוב "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". לכן אל יאמר אדם שאין באפשרותו לנצח את הרע שלו, כי הוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עוזרו. וזה פירוש, "בא"."

(הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")

זאת אומרת שאין לנו ברירה, אם אנחנו מגיעים לבורא ודורשים תיקון הבורא מתקן אותו. כי כוח התיקון, האור העליון נמצא בידו ואז כל מה שצריך הוא יתקן. יכול להיות שלא בדיוק מה שאנחנו מבקשים, כי מי יודע אם אנחנו מבקשים נכון או לא, אבל אם אנחנו פונים לבורא וכמה שיותר מבקשים אז זה כמו ילד קטן שכל הזמן בוכה ובוכה שרוצה זה ורצה את זה אז אנחנו בסופו של דבר עושים מה שהוא דורש.

כך גם אנחנו כלפי הבורא, צריכים כל הזמן להיות בנטייה אליו, בפנים אליו וכל הזמן לבקש. ואם אנחנו נשתדל לעשות את זה כל פעם יותר ויותר ממרכז עשירייה, יותר ויותר עבור כולנו יחד בעשירייה, זה קורה.

שאלה: לגבי הבקשה. ענית מספר פעמים שיש לבקש, רק איך אנחנו יכולים להנות לבורא, איך בונים כזאת תפילה, פונים עם חיסרון, בלי חיסרון?

אני לא יודע מה לענות לך. אתם צריכים לחבר את הפנייה הזאת. לא אני ולא אף אחד ואל תסתכלו בכל הספרים, שום דבר לא יעזור לכם, רק אתם בעצמכם. אבל אנחנו סיכמנו שיום יום אתם משתדלים לעשות פנייה לבורא, לשלוח אס.אמ.אס לבורא, ולא יותר, חמישה, שישה משפטים זה מספיק, אפילו פחות. אבל שיהיה ברור מה אתם רוצים.

תלמיד: אנחנו עושים את זה כבר כמה זמן, כותבים תפילה, אחרי זה מה עלינו לעשות?

לא צריכים שום דבר, רק מה שאתם רוצים היום להגיד, תגידו לו. אבל מה שהיה אתמול אתם לא זוכרים, אלא מה שנחוץ היום.

תלמיד: היום כל אחד כותב את המשפט שלו.

יהיה ככה, כן. אחר כך תתקדמו למצב שאתם עושים כל החמישה או עשרה משפטים יחד. עד כדי כך אתם תרגישו שיש לכם בעצם פחות או יותר להגיד אותו דבר, אז אתם תוכלו לחבר את התפילה, זה נקרא תפילת רבים. מדברים כמו רבים, הרבה, אבל על דבר אחד, עשרה כאחד.

שאלה: למה משה פוחד מפרעה אם הוא מכיר אותו, אם הוא גדל אצלו, ומאיפה הפחד הזה?

אנחנו לא יודעים מי זה פרעה. זה כל הטבע. עכשיו ייתן לך איזה שהן מחשבות, רצונות שאתה תהיה משוגע ואתה תהיה משוגע. מי יודע? אף אחד לא יודע. זה כמו שאנחנו אומרים שהבורא ממלא כל המציאות, ככה פרעה ממלא את כל המציאות, הבורא ברא אותו ככה, "זה כנגד זה ברא אלוהים".

שאלה: יש כזאת הרגשה של הרפתקה נפלאה בהתקדמות, שאנחנו נופלים וקמים, ואתה אומר שבנפילות ועליות האלו בזה הבורא מדבר איתנו, זה האותיות של הדיבור שלנו. אז איך לקשור את זה לשיח אחד איתו, איך לראות בזה אותו, איך להיכנס איתו לאיזו שיחה?

אם אתם לא תרצו להיפרד מהבורא, כל הזמן לאחוז בו, כל הזמן לדבר אליו, כל הזמן לברר עימו כל מיני צורות יחסים, אז אתה תראה שאתם נמצאים עימו בקשר הדוק, תמידי, ללא הפסקה, וזה מביא אתכם ממש למצב חדש של הרגשת המציאות, תפיסת המציאות, הכול מגיע בחיבור נפלא. ואז תתחילו לדבר כל הזמן עם הבורא "אני לדודי ודודי לי" בצורה כזאת שאין בעולם, במציאות יותר ממה שאתה והבורא, ואחר כך גם אתה נעלם ונשאר רק הבורא.

תלמיד: אתה מנסה לעשות את זה. יותר ויותר יש נחיצות לקשר איתו, בינינו לבינו, ואיך בכל זאת להגיע להבנה של המחשבה שלו, מה הוא רוצה להגיד, ממש להבין אותו?

תעשו כאלה פעולות שאתם תרצו לגלות מה הוא רוצה, מה לעשות בשבילו, ובתוך זה תגלו את כל מהות הבריאה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בבחירה החופשית שלנו כדי לבדל את עצמנו, להתנתק מהעולם החיצון?

אנחנו צריכים לעסוק רק בלימוד חכמת הקבלה ובמשפחה ובעבודה שלנו כדי להרוויח כסף, שום דבר חוץ מזה אנחנו לא צריכים מהעולם הזה. ועל ידי לימוד חכמת הקבלה אנחנו רוצים לקיים קשר בינינו כדי להתקרב לבורא. זה מה שאנחנו צריכים. זה הכול. רק להיות מרוכזים עם כל הקבוצה לעבודה רוחנית ולבורא, זה הדבר העיקרי בחיים. וחוץ מזה גם לעבוד ולהיות במשפחה.

שאלה: שאלה על קטע 51, "הנה הגיעה העזרה מהבורא כנשמתא קדישא". מהי "נשמתא קדישא"?

נשמה נקייה, זה נקרא שיש לה רק רצון להשפיע.

קריין: קטע מספר 53.

"למה כתוב "בא", היות שמשה לבד לא היה יכול לנצח לפרעה מלך מצרים," לבד, בלי בורא "אלא שה' ערך עמו מלחמה." ואז יצליח.

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

שאלה: למה אנחנו מפחדים מהלב אם הוא רוצה להביא אותנו קרוב יותר אל הבורא, איך אנחנו נתגבר על הפחד הזה?

היום כבר שאלות מסוג כזה, שיש פחד מהלב. גם אני מפחד מהלב. הלב שלי עכשיו יגיד לי, "לך, חס ושלום תגנוב, או לך תרצח, או לך תקפוץ מהגג". "לב" זה רצונות ואני לא שולט על הלב, אני לא שולט. רק אני מסתכל על העולם עד כמה הבורא נותן לפעמים לבני אדם רצונות כאלה, מעורר בהם רצונות כאלה מוזרים, אז אני מפחד, כן. לכן אנחנו צריכים למלאות את עצמנו, את החיים שלנו בכאלו תנאים שהבורא ייתן לנו רק רצונות המכוונים למטרת הבריאה. ולפחד לקבל בתוך הלב רצונות שיכולים להזיק מאוד לנו ולעולם, זה יכול להיות.

שאלה: למה הבורא ברא משהו שהוא צריך להילחם איתו אחר כך?

אין לו בעיה להילחם, אלא המלחמה שהוא עורך היא לפי בקשות האדם, עד כמה שהאדם מקבל על עצמו שהוא נמצא תחת שליטת הבורא, עד כמה שהאדם מגלה שהוא נמצא גם תחת שליטת פרעה, ורק הבורא יכול להילחם עם פרעה ולהכניע אותו. ולכן האדם פונה לבורא ומבקש ממנו להילחם עם פרעה. כמו ילד קטן שתופס אדם גדול ומושך אותו שהוא יעזור לו להסתדר עם משהו מפחיד, עם משהו כזה, הוא מפחד ללכת לבד, אבל יחד עם אבא הוא מסוגל, ומבקש מאבא לגשת לזה. כך זה איתנו. לכן נקווה שאנחנו ככה נגדל. רק בזכות חכמת הקבלה ועל ידי המלחמה שהבורא עורך עבורנו.

שאלה: יוצא, שכל הזמן יש סיטואציה דרמטית, שלא ניתן, ויזעקו, אתה לא יכול לנצח את הטבע שלך. למה פשוט לא נאמר, "חבר יקר, מצאת את חכמת הקבלה תצליח בכול, הכול יהיה בסדר", אלא לא, כל הזמן איזו התרגשות, איזו דאגה, כל שיעור כמו איזו מלחמה.

איזה יופי אתה מדבר, אתה חייב לכתוב. תכתוב לכולם מה שאתה אומר, מה שאתה חושב, זה יעזור לכולם ויעזור לך. טוב מאוד, מצוין. אני מבקש, תכתוב את כל המילים שבאות לך מהלב, מהמוח, תכתוב וייצא לך משהו טוב. אתה תראה עד כמה על ידי זה תתחיל להתקדם. בכמה שתקדם את כולם, תתחיל להתקדם גם אתה.

קריין: קטע מספר 54.

"אמר ה' "אני ולא שליח". אם כן מה עזר לנו משה בזה. אם כן מדוע כתוב "בא אל פרעה". אלא כנ"ל, היינו, שהאדם צריך להתחיל ללכת בדרך ה', ולהגיע אל האמת, היינו לזכות לדביקות ה'. ואז, אם הוא מתקדם בהליכה, אז האדם מקבל סיוע הראשון, היינו הרגשת החסרון לדעת מה שחסר לו. ואז משיג שחסרים לו רק ב' דברים עיקרים, שהם בחינת מוחא וליבא. ויחד עם זה הוא מקבל יסורים, מזה שאין לו. היינו, שמרגיש את הצורך לזה. ואז, אם אין האדם עובד בעצמו, לא שייך לומר, שהאדם מרגיש יסורים, בזה שאין לו, כנ"ל, שרק הצורך להדבר, אם האדם השקיע עבודה להשיג איזה דבר, אז שייך לומר, שיש לו צורך לזה, עד כדי כך, שהוא סובל יסורים מזה שאין לו. לכן כתוב "בא אל פרעה"."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

תלמיד: רק להגיד תודה רבה על התקופה הנפלאה שעברת איתנו ופתחת בפנינו את הרגעים הכי מאושרים ב"בני ברוך".

אז אני אענה לך תלמיד אהוב, שעוד לא עברנו, אנחנו ממשיכים. זה שלפי לוח הזמנים אתה עברת את החג הזה, זה לא אומר שום דבר, אלא ממשיכים ולומדים עד שאנחנו באמת נצא מעל מנת לקבל שנקרא מצרים, לעל מנת להשפיע שנקרא העולם העליון.

שאלה: איך העשירייה עושה בירור שהבורא ירצה להיות ביניהם, מה זה בירור נכון?

אנחנו רוצים שבינינו תשלוט תכונת הבורא, השפעה הדדית, זה נקרא שהבורא מתלבש בנו, שורה בינינו. זה הכול. תשתדלו.

שאלה: למה כל כך חשוב לבורא שנתפוס אותו ביד כמו ילד את אבא, כמו שאמרת?

כי על ידי זה אתה מקבל ממנו כוחות השפעה, ואז בטוח שתצליח בתיקונך ובתיקון העולם. לכן הכנעה כלפי הבורא זה דבר מאוד מאוד מיוחד, חשוב, כי זה נגד האגו שלך שהוא ברא, ובעד החיבור עם כולם ועימו, עם הבורא.

(סוף השיעור)