שיעור בוקר 03.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לפתוח את השערים הנעולים - קטעים נבחרים מהמקורות

אתם כבר מבינים שיש לנו תוכנית, ולפי התוכנית הזאת אנחנו מתקדמים יום יום, בכתבי הרב"ש, בכתבי בעל הסולם וגם בכתבי האר"י וכך כל פעם אנחנו חותכים עוד ועוד למנה יומית. חלק נעשה בשיעור בוקר, חלק נעשה בשיעור צהרים, זו דרכנו. אבל ודאי שחוץ מהמנות האלה שאנחנו מקבלים, נפגשים ולומדים יחד, יש עבודה פנימית לכל אחד, איך הוא נמצא בנטייה לחיבור עם החברים שלו בעשירייה ומתוך העשירייה גם בנטייה לבורא.

זו העבודה היומיומית שלנו, אז נתחיל את השיעור של היום.

קריין: אנחנו בקטע מס' 7, של בעל הסולם.

מלך, שחשק לבחור לעצמו, כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה. מה עשה, נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול, יבוא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים, על פיתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים להיכלו. וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל.

וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך. אומנם, נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר. ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא.

וכן חזרו ובאו ושבו, ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות יותר. ורק הגיבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו.

וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ג)

מילים כל כך מדויקות, נקיות, יפות. יש כאן מה לשאול? בזמן האחרון אני רואה שקייב נעצר על ידי השומרים האלה, כבר לא בוער, לא שואל. זה טוב, זו דווקא תקופה טובה.

שאלה: למה ככל שמתקרבים להיכל, השומרים הם יותר אכזריים?

אנחנו מתקרבים נגד האגו שלנו ולכן כמה שאתה מתקרב לבורא האגו שלך מתנגד יותר. וגם בעולם הזה, כשאתה הולך, לגן ילדים, לבית ספר, לאוניברסיטה אתה יותר ויותר צריך להשקיע ופחות ופחות עוזרים לך ויותר דורשים ממך. כך גם בעבודה הרוחנית. אם נתנו לנו כלים ואמרו לנו מה לעשות, איך אנחנו צריכים להתקדם, אז תיקח את זה בחשבון.

ואם אתה לא עושה את זה, זאת אומרת אם אתה לא עושה מה שיכולת לעשות היום, אז כבר יחסר לך גם למחר. וכך אם אתה יום יום מתעצל, אז אתה מגיע למצב שאין לך כוחות ואין לך מחסומים ברורים בדרך, שאתה צריך לעבור אותם, לקפוץ מעליהם לעקוף אותם איכשהו, באיזה צורת חיבור עם החברים, באיזה צורת לימוד המקורות, איך לעבור אותם.

אז יום יום יש לנו עבודה. ובאמת אין אדם שלא נכשל, אין דבר כזה. ודווקא מהמכשולים ששוב חוזרים, ושוב חוזרים לעבודה, לחיבור, ללימוד, מתוך זה האדם מתקדם. זאת אומרת, אנחנו לא מתקדמים מזה שאנחנו חכמים, כי אין חכמים בדרך הזאת, אנחנו מתקדמים רק מתוך התגברות על הייאוש, הסלידה, החולשה, הדחייה, חוסר מצב הרוח, חוסר אונים, דחייה מחברים, כל מיני דברים כאלה, סימנים קטנים שהאגו שלנו מביא לנו כמחסומים ואנחנו עוקפים אותם מימין, משמאל, קופצים מעליהם. וכך עוברים, בעיקר בחיבור.

תלמיד: בקשר לאיכות של ההתמודדויות האלה, אני זוכר שהייתה תמיד תמיכה גדולה מכל הכלי העולמי. מה גורם לאיכות של ההתגברות על מכשולים?

גם אני זוכר. הייתי נוסע כמה שנים מרחובות לבני ברק, איפה שלמדנו בביתו של הרב"ש ולפעמים זה היה קל, והנסיעה ארכה חצי שעה ולפעמים היו בעיות, והאוטו היה נכבה בגשם, ואז לפעמים הייתי מגיע משך שעה, שעה וחצי וגם היה קר וחם, וכל מיני הפרעות.

אני מבין את זה אבל אני חושב שכל זמן הוא מה שמתאים לנו וכנראה שאנחנו צריכים להיות שקועים בחיבור הפנימי בינינו, ולא בכל מיני הפרעות גשמיות. וגם בחיבור הפנימי, אם נרצה להשתמש נכון בהתקרבות בינינו, אנחנו נראה מלא מלא מחסומים ושומרים ושוטרים ומה לא. כמו שאני הייתי פוגש בדרך שלי, גם בגשם וגם בסערה וגם אנשים לא יפים בדרך, כל זה היה בשתיים בלילה.

זה היה אז, והיום כל הדברים האלה נמצאים בינינו מבחינת הכוחות ולא פרצופים ובריונים ולא האוטו מתקלקל אלא אתה מתקלקל. וככה זה קורה.

שאלה: איך אפשר לשמוח מהשומרים האלה?

זה תלוי כמה אתה נמצא בחיבור עם החברים ויחד עם החברים אתה מתגבר, עושה מלחמה נגד ההפרעות, שהן יכולות להגיע בצורת דומם, צומח, חי ובני אדם. וההפרעות יכולות להיות חיצוניות, מבני אדם, או מכל מיני מקרים חיצוניים, או מדברים פנימיים יותר, מהיחס ביניהם, מהקשר ביניהם.

אבל סך הכול זה אותן הפרעות שרוצות לדחות אתכם משער המלך, שלא תיכנסו, שלא תתקרבו למגע עם הבורא. וזו העבודה שלכם, להיות ממש חזקים ועיקר החיזוק זה ביחד. אנחנו לא יכולים, לבד, אף אחד לא גיבור, אלא כל הגבורה היא מה שאתם יכולים לייצב ביניכם - חיבור. בחיבור הזה ביניכם אתם יכולים לנצח כל הפרעה ולא באגרוף של כל אחד, אלא כמו שאתם מתחברים, וזה נקרא אגרוף.

לכן רק לאתר את זה טוב, להבין את זה נכון, להרגיש את זה. וזו בעיה גדולה מאוד, כי אנחנו לא רגילים מהחיים שלנו להיות כך מחוברים ולייצב את עצמנו כך שכל אחד הוא אפס, אבל כשמתחברים אז בינינו מתגלים כוחות ואיתם אנחנו יכולים להילחם. הבורא מתחשב רק בכוחות שאנחנו מייצבים בקשר בינינו, ולא שיש בכל אחד. אף אחד לא גיבור. אלא ההיפך, ככל שאנחנו הולכים קדימה יתגלה שכל אחד יותר ויותר חלש, אבל כשאנחנו מתחברים, אז החיבור שלנו צריך להיות חזק יותר ויותר ולזה צריכים לשים לב.

תלמיד: אתה אומר שהעיקר זה להכיר בזה, ומיד להתחיל לעבוד עם זה, ולא להרפות ידיים ולהסתכל על התוצאה.

לדוגמה אתה שומע ממני עכשיו למה לשים לב - לקשר ביניכם ולא לכל אחד ואחד. דווקא ההיפך, כשתשומת הלב היא על כל אחד ואחד זה לא טוב, זה האגו. וכששמים לב לקשר ביניכם, דווקא לזה, זו כבר תכונה רוחנית אמיתית, השפעה, ביטול הדדי.

ואם במשך היום אתם רוצים כך לייצב את עצמכם, כבר יש ביניכם כוחות נכונים, חדשים, רוחניים שבנויים על ויתור הדדי. וכך תתקדמו, פתאום תרגישו שיש לכם כוח חדש בידיים. זה לא כמו שקודם כל אחד היה לחוד ואז הוא היה רוב הזמן במצב שהוא לא יודע מה קורה לו. אלא אם שמים לב להתקשרות ביניכם ואיך אתם מתקיפים את כל ההפרעות על ידי הקשר המתגבר ביניכם, אז אתם כבר נמצאים ממש בדרך קדימה.

שאלה: כשמישהו כמוני, שלא יודע מה זה להתחבר, חיבור, שומע את המילה הזו, אין לי הרגשה, אין לי מושג מה זה.

אני אמרתי לך מה לעשות, אין לי מה להוסיף. מה שעכשיו אמרתי תעשה.

שאלה: מה נחשב התקפה עם תכונת הסבלנות?

סבלנות חייבת להיות כל פעם ופעם וצריכים לעזור לכל החברים להגיע למידת הסבלנות, לתת דוגמה.

שאלה: מה זו סבלנות במקרה שלנו? זה לפתח הרגל לסבול?

לא, הרגל לסבול זה משהו אחר. "סבלנות" היא כשאני חוזר כביכול על אותן השאלות, פותר אותן הבעיות, אפילו שהן נראות לי אותו דבר, ומקבל אותן כחדשות. יום יום הן חדשות, בכל רגע הן חדשות, הבורא מחדש בכל רגע מעשה בראשית, וכך אני לוקח אותן ופועל לכיוון החיבור בינינו ולחיבור כלפי הבורא.

שאלה: למה כשיש לנו התקרבות פיזית יש יותר הפרעות, אבל גם יש יותר התרגשות?

זה טוב, זה נכון. יש גם יותר התרגשות וגם יותר הפרעות, כי מתקרבים לשער המלך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להילחם בצרות שמגיעות מהעולם הזה אם אנחנו יכולים לעבוד רק על ידי אמצעים רוחניים?

אבל אין שני עולמות. יש שדה ובו אנחנו פועלים, והבורא דוחה אותנו כל פעם לפי מה שאנחנו יכולים להרגיש, להתפעל נגד האגו שלנו. ולכן אם אלו הפרעות גשמיות או הפרעות רוחניות, הכול תלוי בך, איך אתה מתייחס אליהן.

אם אתה מתייחס לכל ההפרעות כך שאתה חייב לעבור אותן כדי להגיע להשפעה, אז כבר לפניך הפרעה רוחנית. אתה חושב שיש איזה תמרור בכביש שאתה צריך לעבור אותו ויהיה כתוב עליו "מכאן והלאה זה עולם העשיה או העולם הרוחני"? אין דבר כזה. אלא לאט לאט אתה מתחיל להרגיש ביחס שלך לחיים, לכולם, לקבוצה, להפרעות, לבורא, שאתה נמצא כבר בהבחנות רוחניות. שחשוב לך להיות בהשפעה, בחיבור וכן הלאה.

שאלה: מה ההבדל בין שוטרים לשומרים?

שומרים הם אלו ששומרים על משהו. נגיד, בשער המלך עומד שומר. שוטר הוא יותר בשטח. זו שאלה נכונה, אנחנו נראה את הדקויות האלה, למה הם כתבו כך.

שאלה: האם אפשרי להתנתק מההפרעה?

לא יכולים ולא צריך. אני לא צריך לאהוב את ההפרעות, בינתיים אני אולי לא יכול לעשות זאת, אבל אסור לי לזרוק אותן, לעקוף אותן, מימין או משמאל, או לקפוץ מעליהן. זה לא כמו במרוץ מכשולים, אני צריך באמת לדעת איך אני מתמודד איתן. איך אני לוקח אותן והופך אותן לאמצעי להתקדמות. כך יותר נכון לראות את ההפרעות.

מה שיש זה שלי, זה נמצא במבנה הפנימי של הנשמה שלי. ולכן גילוי ההפרעות האלה זה נקרא "עזר כנגדו". נראה לך שזה נגדך, אבל בעצם זה עזר. אתה צריך לקחת את ההפרעה ולעבוד עימה נכון, ולא להסתכל על כך שאתה שונא אותה. אומנם שכתוב, "שימו עיניכם ויהיו גל של עצמות"¹, גם זה יהיה, אבל צריך לנסות באהבה להפוך אותן לעזרה.

כי ללכת בצורה חזיתית, זה לא ילך, לנו אין כוחות. אבל אם אני מבין שזו עזרה, אני רק צריך להתייחס להפרעה בצורה כזאת שהיא עומדת נגד האגו שלי. מה הן הפרעות? הן מראות לי איפה האגו שלי הוא כזה גדול שאני לא יכול לדלג עליו.

זאת אומרת, הפרעה היא עזרה בדרך. היא מראה לי איפה אני עדיין חלש, ולא בסדר, ולא יודע. כמו כל תרגיל ותרגיל שנתנו לנו בבית ספר, המורה שנתנה לנו תרגילים בשיעורים, רצתה שאנחנו נתקדם. אם היינו מזלזלים בתרגילים האלה, אז לא היינו מתקדמים. בסך הכול הדברים האלה לטובתנו, רק השאלה איך אנחנו עוברים עליהם. וכאן אנחנו יכולים לעבור את המחסומים האלה רק על ידי חיבור בינינו ותפילה לבורא.

אנחנו משתדלים להתחבר, ובהתחלה אנחנו חושבים שעל ידי זה אנחנו יכולים לעבור את המחסומים האלה, את ההפרעות האלה, אבל אנחנו לא יכולים לקפוץ מעליהם כמו במרוץ, אז אומרים לנו - תפנו לבורא.

תפנו לבורא ואז תראו שהוא נותן לכם כוחות, שכל וכוחות רגשים. וכך תגדלו ותוכלו לעבור את המכשולים האלה, והמכשולים האלה כבר יהיו תחתיכם. אתם לא עוברים אותם ושוכחים, הם נכנסים בצורה מתוקנת למבנה הרוחני שלכם.

שאלה: אפשר לשנות את היחס להפרעה הזאת, למכשול, על ידי כך שאני אהפוך למשפיע במקום להיות מקבל, אולי זאת הבעיה?

אני לא מבין מה שאתה אומר ואל תהיה חכם, תעשה מה שאנחנו אומרים. אתם כל הזמן רוצים לחפש עוד דרכים ואני לא רואה שאתם מצליחים. תעשו מה שמקובלים אומרים, זה הכי בטוח.

שאלה: נראה כאילו שומרי הארמון בעודם מכים אותנו, רוצים שאנחנו נטהר את הכוונות שלנו. נראה לי שזה כדי לבדוק את הכוונות שלנו, למה אנחנו רוצים להיכנס להיכל המלך. הם מכים אותנו עד שאנחנו כבר לא רוצים שום דבר בשביל עצמנו יותר, אלא להיכנס לארמון. האם זה נכון?

נכון. רק הם לא מכים בנו, אלא ברצון האגואיסטי הלא מתוקן שלנו. אחר כך נראה את זה.

שאלה: יש אלגוריה, "לנשק את המקל". איך אנחנו יכולים להגיע למצב של "לנשק את המקל", איך אנחנו יכולים להעריך את הצרות וההפרעות שאנחנו מקבלים ככוח שדוחף אותנו, איך אנחנו יכולים להיות בהודיה על זה?

זאת עבודה בשלבים. בהתחלה אנחנו עובדים רק כדי לאתר שהדברים האלה באים לטובתנו, באים מהבורא כדי לעזור לנו. אחר כך אנחנו כבר לומדים איך להשתמש בהם בצורה מעשית. עד כדי כך שכל מה שמקבלים, מקבלים כעזרה ולא כהפרעה. וזה כבר תלוי בכלים שלנו שאנחנו יכולים להכשיר אותם. יש להשפיע על מנת להשפיע. יש אפילו לקבל בעל מנת להשפיע. כל הרצונות שהיו כרצונות האגואיסטיים - אנחנו יכולים להפוך אותם ולעבוד איתם להפך, לטובת הזולת.

כי בלי האגו לא היינו מרגישים את הזולת, לא את החברים ולא את הבורא. כל אחד היה פועל כאילו שאין מחוצה לו כלום. בגלל האגו אנחנו רוצים, או להזיק לזולת או להתחבר עם הזולת, להיטיב לזולת. ולכן כך אנחנו מתקרבים זה אל זה.

תלמיד: נראה שככל שאני מרגיש יותר כאב, כך אני נעשה רגיש יותר לכאב של אחרים. אם אני לא הייתי מרגיש כאב, אז לא הייתי מסוגל להזדהות עם הכאב של החבר. האם אפשר להגיד שהכאב מוציא את האדם מהכלי ומרכך לו את הלב, נותן לו לב יותר רגיש?

כן, אתה צודק. יש עוד הבחנות, אבל זה נכון.

שאלה: ברגעים הקשים בדרך כשאנחנו מתמודדים עם ההפרעות הרוחניות, איזו עצה תוכל לתת לנו כדי שאנחנו נוכל להתייצב ולהתמקד שוב בחיבור בינינו?

לאדם כדאי לצמצם את עצמו, שירגיש את עצמו כתינוק קטן שלא מבין, לא מרגיש שום דבר אמיתי, ולכן כדאי לו להתחבר עם החברים, כמו תינוק שרוצה להיות צמוד לאימו. ובצורה כזאת הוא יתחיל להרגיש את הסביבה ועל ידי הסביבה יותר ויותר יקום לעבודה הרוחנית בצורה נכונה.

קודם כל הכי חשוב זה חיבור. בתוך החיבור הוא מתחיל להתייצב בצורה נכונה. כי בחיבור הוא מתחיל לגדול בצורת עיבור, יניקה, מוחין, בכל השלבים שיש לו. הוא נכלל בקבוצה - בתשעה ירחי לידה - וכשנולד הוא כבר שייך לקבוצה והקבוצה הופכת להיות עובר שנולד. העבודה הכי חשובה זה להתבטל כלפי העשירייה.

שאלה: למה ברגע שהאדם מתחיל להרגיש שהוא מתקרב אז יש דחייה, למה זה עובד במיוחד בצורה כזאת ולמה ההרגשה הנפלאה נעלמת?

יש דחייה בכל מיני צורות כדי לכוון אתכם לחיבור יותר נכון ביניכם. כמו שאתה רוצה להכניס איזה חוט לצינור מכופף. אז יש לך בעיה, אתה צריך ללכת בדיוק לפי הכיוון של הצינור. ואין לך ברירה, רק לבטל את עצמך ולקבל את הדרך והצורה של הצינור. והוא כותב לנו שם על הצינור, רצון, בקשר לחיבור.

תלמיד: למה ברגע שמתחילים להתקרב, מיד מופיעה דחייה, דוחים אותך?

זו לא דחייה, זו ההכוונה הנכונה בדרך כדי להגיע. הדרך לא ישרה, יותר נכון להגיד, הדרך ישרה רק אנחנו לא ישרים. הרצון לקבל שלנו כל הזמן רוצה ברמאות להגיע לעל מנת לקבל, ולכן נתקע כל פעם, כי אי אפשר להתקרב בעל מנת לקבל, ואז הוא מחפש. ואז מכוונים אותו בכל מיני צורות שיכופף את עצמו בהתאם לצינור, בהתאם לדרך. ואם הוא מבין שנמצא בתוך הרצון שנקרא "צינור" אז הוא נכנע ולאט לאט מתקרב, דווקא על ידי השומרים והשוטרים.

שאלה: איך אנחנו צריכים לקבל את הבעיות של הבריאות במשפחה שלנו, הילדים שלנו אולי בכלא או צורכים סמים או כל מיני בעיות כאלה שמפריעות לנו בעשירייה?

יש בעיות שנראות לנו ממש לא בדרך ומפריעות לנו. אבל אין מקרה ברוחניות. וודאי שאנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כמקל, כמכות, כהפרעות, ולהשתדל ליישר את היחס בינינו בקבוצה.

אני מקווה כשאנחנו נתקדם יותר, נתחיל לראות כמה כל ההפרעות האישיות, המשפחתיות, יהיו תלויות גם במידה שאנחנו מחוברים ומתקרבים לבורא. לא שיהיה יותר קל, אבל אנחנו נראה שזה תלוי בזה. אין מקרה בחיים.

שאלה: בהתחלה אמרת, שההפרעה נחשבת כהפרעה שכבר עברת כאשר המבנה הרוחני שלנו נכלל בתוך המערכת. מה זה אומר שההפרעה נכללת בתוך המבנה הרוחני?

אנחנו מקבלים כל מה שיש לנו, כל מה שמגיע אלינו, בצורה שהכול מגיע מהבורא וזה טוב ומיטיב כדי לכוון אותנו לדבקות בינינו ואליו.

תלמיד: מה זה אומר לשנות את המבנה הרוחני, זה אומר שאנחנו לוקחים איתנו את ההפרעה?

ההפרעה שהייתה היא כבר לא הפרעה, כי אנחנו הבאנו אותה בחשבון ולפי זה אנחנו בונים את עצמנו בחיבור בינינו המתגבר, ולכן זו כבר לא הפרעה. היא עזרה לנו להיות יותר מחוברים, יותר מיוצבים.

תלמיד: אם אפשר לדייק, איך אנחנו עובדים עם הפרעות בעשירייה? בדרך כלל בחיי יומיום אם אני מעמיד את האויב שלי מולי בצורה נכונה, כמו דיאגנוזה שאני עושה לעצמי, זו כבר חצי רפואה. האם אנחנו רוצים כך להתייחס להפרעה, לדון עליה בעשירייה, ולהגיד, כן, זאת ההפרעה שלנו?

בדרך כלל לכל אחד יש את ההפרעות הפרטיות שלו, עליהן הוא לא צריך לספר לאחרים. לפעמים יש הפרעות שעוברות על כולם, אבל כל אחד מקבל אותן בזמן המיוחד שלו ובצורה מסוימת. אתם יכולים לדבר על זה, אבל השאלה היא האם בזה לא תבלבלו ותפריעו לחברים. יותר טוב אם כל אחד עוסק בבעיות שלו, ומראה לאחרים רק בדוגמה יפה, טובה, איך הוא מתגבר על ההפרעות, ומושך את כל החברה לקראת הבורא.

שאלה: אם אנחנו אוספים את החיבור, אז החיבור שאספנו הוא כולו מההפרעות?

נכון, זה באמת נכון. כל הדרך שלנו לא יכולה להתקדם אפילו במילימטר קדימה, אם לא על ידי הפרעות. כי בכל הפרעה והפרעה יש תוספת עביות לכלי שלנו, וכך צריך להתקדם. לא יכול להיות שאני מתקדם בלי הפרעות, זה נכון.

שאלה: למה הבורא שם שומרים, ועל מה הוא שומר?

אנחנו עדיין לא יכולים להבחין בין השומרים לשוטרים, עדיין אין לנו הרגשה מה ההבדל ביניהם ועד כמה הם נמצאים כתמרורים בדרך. איך אנחנו יכולים לעקוב, מה אנחנו יכולים לעשות, ומה אנחנו צריכים. איפה צריך לשלם קנס, איפה צריך להתקדם, ואיפה אסור. יש דברים שאסור לך להיכנס אליהם, ויש דברים שמותר אבל בתנאי, יש כל מיני, והכול כדי לייצב את הכלי השבור שלנו שיהיה מוכן לקבלת גילוי הבורא.

תלמיד: על מה הבורא שומר, על הכלי?

הבורא שומר, הבורא רוצה שאנחנו נתחבר בכלים שלנו, כך שהכוונות על מנת להשפיע שלנו יחברו בין הרצונות האגואיסטים שלנו.

שאלה: בדרך כלל ההפרעה היא כלפי חברים בעשירייה, כלפי משהו מאוד קונקרטי, דעה מסוימת, התנהגות מסוימת של חבר. מה זה אומר לשים לב על החיבור ולא על כל יחיד בפני עצמו?

להשתדל לעשות מכל הדרך שלנו מערכת, שלא במקרה מגיעות ההפרעות, ואיך אתם צריכים להתגבר עליהן, באיזה אופן. איך על פניהן אתם מתקדמים קצת יותר קדימה, וממש להשתדל להגיע למצב של חיבור מבורר, משותף, רגשי ושכלי. זה מה שאנחנו צריכים. כמה שיותר לצרף לכל מצב ומצב שלנו, חיבור. ומה יש בחיבור שלנו עם השכל והרגש. האם כבר יש לנו הסכמה מה זה החיבור והרגש המשותף בחיבור? ואיך אנחנו יכולים איכשהו להתקרב לזה.

תלמיד: שמעתי שלא צריך לשים לב על כל אחד ואחד אלא דווקא על החיבור. אבל יש הפרעה מאוד קונקרטית כלפי החבר.

והוא צריך לכוון אותה כאמצעי לחיבור.

תלמיד: מה זה אומר? כי יש בחבר משהו שמפריע לי, איזו התנהגות מסוימת.

אפילו לא בחבר. יש לי כל מיני הפרעות אחרות בחיים, אמנם אני צריך לטפל בהן ולא לזלזל, אבל יחד עם זה אני צריך לראות עד כמה זה יהיה יותר מועיל להתחבר לחברים ולעשות עוד צעד קדימה לקראת הבורא.

תלמיד: אז מה אני אומר לעצמי? אני לא צריך ללכת עכשיו חזיתית נגד מה שמפריע לי בחבר ולעבוד נגד זה? שזה ייפתר על ידי החיבור בעשירייה, כאילו אני עובד במקום אחר?

כן, הכול נובע ופועל לתוך החיבור בינינו, הכול. בדרך כלל אם אתה מטפל נכון בהפרעות, הן מביאות לייתר חיבור בין החברים.

תלמיד: ואז מה קורה עם ההפרעה הקונקרטית כלפי אותו חבר, שעוררה אותי מלכתחילה, מה אני צריך להרגיש בה אחרי החיבור?

כלפי אותו חבר? אתה מרגיש חיבור, ואהבה כי הוא עזר לך.

תלמיד: והביטול, צריך להיות כלפי ההפרעה הספציפית הזאת או כלפי החיבור?

לגבי הביטול, אני לא יכול להגיד, כי אני לא יכול לענות כאן בצורה כללית. הביטול צריך להיות לזה שאני הולך לקראת חיבור מתגבר על ידי שימוש בהפרעה.

תלמיד: איך אני משתמש בהפרעה כדי להגביר את החיבור?

כי זו לא הפרעה, זה אמצעי לחיבור. תנסה לסובב אותה כך או כך ולראות איך דווקא על ידי שימוש יותר נכון בה, אתה גורם לחיבור יותר חזק.

תלמיד: וכשיהיה חיבור, אני לא אראה את ההפרעה הקונקרטית בחבר, אני אוהב אותה, אני אראה שטעיתי?

ודאי שתאהב אותה, זה נקרא שאתה מנשק את המקל.

תלמיד: העבודה היא כלפי חבר מסוים, או כלפי העשירייה כולה?

גם וגם.

תלמיד: כי ההפרעה היא כלפי חבר קונקרטי, ואז החיבור הוא כלפי העשירייה כולה?

כן, ההפרעה רק נראית לך שהיא כלפי החבר, אבל היא פוגעת בכל החברה.

תלמיד: וכלפי אותו חבר אין לי עבודת חיבור ספציפית, ישירה מולו?

יכול להיות שכן, אתם שואלים שאלות כלליות, אבל אחר כך אתם דורשים תשובה פרטית, וככה אי אפשר לענות. יכול להיות שכלפי החבר אתה צריך לעשות איזו עבודת התקרבות, להתפייס איתו וכן הלאה.

שאלה: איך לעבוד עם הפרעות פנימיות?

על זה אנחנו מדברים כל הזמן, ויש הרבה מאוד אפשרויות. אבל העיקר הוא שאני יכול לטפל בכל ההפרעות הפנימיות שלי רק במידת הקשר שלי עם החברים בקבוצה. ומה שמפריע לי בסופו של דבר, זה שאני לא מספיק מחובר עם החברים בקבוצה.

שאלה: כל חבר בעשירייה רואה את ההגברה של החיבור בצורה אחרת, אחד רואה את זה בצורה של פעולות יותר חיצוניות, השני רואה את זה בפעולות יותר פנימיות, לכל אחד יש זווית שונה. מה היחס הנכון שאני צריך לפתח ליוזמות האלה, אם יש חלק מהיוזמות שאני פחות מתחבר אליהן ולחלק יותר?

מה לעשות? כך אנחנו, כל אחד בשלו, אבל סך הכול אנחנו צריכים לפעול נכון, כל אחד לקראת החיבור המתגבר, זה הכול. בוודאי שכל אחד יפעל במשהו אחר מחברו.

שאלה: הוא אומר פה שהגיבורים הם אלה שמידת הסבלנות עמדה להם. סבלנות זו מידה נרכשת, זה משהו שלומדים?

הייתי אומר שזו ברכה מהשמיים.

שאלה: אתה אומר על עצמך הרבה פעמים שאתה בטבעך חסר סבלנות, אבל כלפי הדרך יש לך סבלנות אין סופית. זה משהו שרוכשים אותו, לומדים אותו בדרך, ומה זה ברכה מהשמיים?

אני לפי הטבע שלי כבר מזמן הייתי בורח מכל הדרך, וזה שאני נמצא בזה נניח כבר משנת שמונים, ודאי שזו עזרה גדולה מהשמיים. לא "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה".

תלמיד: איך מקבלים ברכה כזאת?

אך ורק על ידי תמיכה הדדית בקבוצה. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם, רק מתוך זה שהוא נמצא בקבוצה, אז יש לו קנאה תאווה וכבוד, והכול כתגובה שהוא מרגיש מהקבוצה על כל מצב ומצב שלו, דווקא על פני זה הוא מתקדם.

תלמיד: אפשר לבקש סבלנות עבור החברים?

שתהיה לך סבלנות לסבול אותם?

תלמיד: לא, שתהיה להם סבלנות.

להתפלל אפשר, כן, להתפלל אנחנו יכולים עבור החבר בכל דבר ודבר.

שאלה: בנוגע לאהבה, מעת לעת אנחנו נמשכים לאנשים מסוימים, פתאום באופן רוחני אנחנו מפתחים איזו אהבה גדולה, אבל אני גם מרגיש שהאהבה יכולה להיות גם הרסנית, יש לי יותר מדי אהבה ואני לא יודע איך לתת. כל רגע אני יכול להגיד לאותו אדם אני אוהב אותך, מה הן הפנים ההרסניות האלה של האהבה?

פנים הרסניות של האהבה זה כשאנחנו רואים באימא לפעמים, כמה היא עושה הכול כדי לפייס, כדי למלא את האגו של הילד, ועל ידי זה האגו שלו רק גדל וגדל, במקום לחנך אותו שהוא צריך קצת יותר להיות באיפוק, להתחשב עם אחרים. זה הטיפול ההרסני באגו.

שאלה: הבעיה שאני מרגיש שאני קשור לאדם בצורה חומרית, גשמית, יותר מדי אהבה כלפי האדם, אבל אני לא יכול לראות את הבורא מאחוריו, זה מקבע אותי בעולם הזה. זה לא מאפשר לי לעלות מעל זה ולראות את הבורא מאחורי הכול, אלא אני קשור מדי לחומריות הזאת בגלל זה.

אני לא חושב שזו בעיה, תנסה להבין שבקשר שלך עם החבר אתה צריך לגלות את הבורא, והבורא צריך להתגלות בתכונות שלו ככל שאתה מבטל את עצמך כלפי החבר. בסופו של דבר מה אתה משיג? אתה משיג את תכונות ההשפעה שלך כי אתה מבטל את עצמך כלפי החבר, ותכונות ההשפעה שלך שאתה מקבל במקום האגו שלך שבטלת אותו כלפי החבר, אתה כך משיג את הבורא.

כי יוצא שבאגו שלך והאגו של החבר, שאתה משייך זה אל זה, שם אחד על השני, מבטל זה את זה, אז אתה מקבל את צורת הבורא, שהוא ייצב אותך וייצב את החבר ואם אתה עושה עם הדמויות שלך ושל החבר כך שאין שום הבדל בין הצורות האלה האגואיסטיות, כך אתה מגיע לצורה של הבורא, צורת השפעה מסוימת.

תלמיד: האם אנחנו מתחברים בחלק השבור שלי והחלק השבור שלו, שבאותו כאב כאילו אנחנו מרגישים את החיבור.

כן, אפשר כך להגיד.

שאלה: אחרי כל התשובות וההכוונות המאוד יפות שנתת לנו, אנחנו רואים לאורך השנים שחברים ותיקים השקיעו מאוד בחברה, גם בתוך החברה וגם בהפצה, שמו את כל החיים שלהם בדרך ופתאום מאוד נחלשים. איך להישמר, מה קרה להם, למה פתאום הם נחלשו? והאם ניתן לעזור לאותם חברים שהשקיעו את כל כולם בדרך ופתאום ממש כל הרוח יוצאת מהם, מה ניתן לעשות, אם ניתן לעשות משהו?

הם נתקלים בשומרים ושוטרים חדשים, ורואים שהם עומדים מול תנאים יותר קשים מקודם, כי כך זה נמצא בשער החדש, בשער המלך. אין לי מה לעשות להם ולעזור להם, רק במה שאני תומך, אבל העבודה היא עבודה פרטית של כל אחד ואחד, ואנחנו צריכים לחזק זה את זה. מה עוד אתם רוצים ממני? אני מוכן לעשות הכול, חוץ מלעבוד עם השומרים ושוטרים האלה. אתם צריכים לעשות את זה לבד, לתמוך, לעזור, לתת עצות, בבקשה. אתם מקבלים אני חושב את זה במידה שלמה.

אני מבין את העבודה שלכם ואני מבין את הקושי ואת הטענות והתלונות, אבל אין לי בזה מה להוסיף. אם אפשר אז נוסיף, אבל בינתיים זה כך. אבל אפשר להוסיף רק במידת הקשר ביניכם, כי לעבור את המחסום אתם יכולים רק בתנאי שאתם מגיעים למצב כאחד, אחד הראשון זאת אומרת, בתנאי הראשון שהעשירייה כאחד. אחר כך תהיה העשירייה כאחד בחזקת עשר עוד ועוד עד שאנחנו נגיע כנראה למושג אחד האבסולוטי שזה הבורא, ממש בגובה של האין סוף.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון שרק סבלנותם עמדה להם, איך בדיוק הסבלנות זה מה שבסוף מנצח את השומרים?

כבר שאלו אותי על הוותיקים שהם נמצאים באיזו מין חולשה, שהם לא יודעים מה עוד לעשות. אין מה לעשות, השיטה היא שיטה והיא לוקחת הרבה שנים, אבל אנחנו צריכים להשתדל לממש אותה. לא לממש שאני יושב על הכיסא כמה שעות ביום ושומע שיעור ואיכשהו משתתף, אלא לממש שאני בלב שלי מרגיש כמה אני מחובר לחברים ובכל רגע ורגע אני משתדל להיות איתם מחובר עוד ועוד ומחפש איפה השומרים ושוטרים האלה יכולים לומר לי איפה אני עדיין לא בסדר ועוד יכול להתחבר, בכל פינות הלב שלי להיות מחובר עם החברים.

וזו הבעיה. במידה שאנחנו מגיעים לחיבור השלם לעת עתה אז אנחנו כבר מתקדמים עוד שלב, וגם שם נפתחת פתאום נקודת החיבור שהשגנו יחד כולנו ומרגישים שזו לא נקודה אלא שיש כאן הרבה שאלות ובעיות, ושוב "שדה אשר ברכו ה'" אנחנו שוב צריכים להתקרב בינינו עד שמגיעים שוב לחיבור אחד כאיש אחד בלב אחד ושוב משיגים בזה את המצב הבא וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: יש לנו כל מיני תכונות אופי שיש לאדם שמרגיש שהן מכשילות אותו, לא נותנות לו להתקרב, להחזיק בדרך. אם אדם או חסר סבלנות, הוא מרגיש שזה מונע ממנו להתקדם.

אז הוא מתקדם ככל שהוא מסוגל ובדרך כל הדברים האלה מתייצבים. אני לפי האופי שלי יותר גרוע מכם, אין לי סבלנות לגמרי, אין לי שכל, אין לי רגש, אני אכזר, ולאט לאט זה בכל זאת מגיע לתיקון. זה לא כל כך מפריע לחיבור בקבוצה. כפי שאדם נברא כך הוא ראוי לחיבור. והבורא לא מפסיק לטפל בנו ולכן בדרך עוד נקבל כל מיני שינויים.

שאלה: מקובלים מנסים ללמד אותנו משהו והרבה פעמים הם עושים את זה באמצעות משלים. מדוע משתמשים במשלים במקום ללמד אותנו בצורה ישירה?

מפני שהם לא יכולים בצורה ישירה להסביר לך הכול כי אתה לא תבין או שזה יזיק לך, יותר טוב אם אתה ברמז סביב אתה תתחיל לראות את המצב.

שאלה: מה מיוחד בדיוק בהפרעות שכל כך עוזר לדייק את הרצונות לדרך להתקדמות?

ההפרעות הן אותן הפרעות שנמצאות בנו. כמו אדם שהרגיש את עצמו בריא ופתאום הרגיש את עצמו חולה, אז החולי הזה היה בו גם קודם אבל עכשיו התגלה, אותו דבר אצלנו. אנחנו צריכים לראות בהפרעות האלה שהן מתגלות, הרשעים האלה הנסתרים כמו שאומר בעל הסולם הם עכשיו רשעים גלויים ואנחנו יכולים לעבוד איתם.

שאלה: אם הכול קשור אליי, ההפרעות באות כלפיי, מה זה אומר שההפרעה גם פוגעת בכל הקבוצה?

ההפרעה היא לא אישית, היא תמיד שייכת לעשירייה ואפילו לכל הכלי העולמי. אבל אנחנו לא יכולים לזהות אותה ולכן יכולים בצורה כזאת כמו שהיא מתגלה לטפל בה.

שאלה: השומרים של המלך עבודתם הייתה להטות את האדם מלהיכנס בפתח ההיכל, האם זה מרמז שאנחנו כבר נמצאים ממש בכניסה להיכל, שכבר קיבלנו הזמנה מהמלך רק שיש לנו הסתרה ולא מסוגלים לראות את זה?

כן ולא.

שאלה: אנחנו בשבוע האחרון זכינו לשיעור צהריים שהתחיל לנו בחיים ואני רוצה לשאול האם בעצם הפעולה הזאת שהתחיל שיעור צהריים כבר מרמזת על כך שאנחנו צפויים כל אחד כנדבך פרטי ואולי גם ככלי להגיע לאיזו רמה נוספת של הפרעות שהמטרה של השיעור לעזור לנו ולהתחזק ולהתגבר ולתת לנו ממש עוד איזה כלים להתמודד אל מול ההפרעות?

אני לא חושב שיש בכך הפרעות נוספות גדולות אומנם אתה צודק ברגע שאנחנו מוסיפים בלימוד תורה אז וודאי שיש לנו הפרעות יותר גדולות כדי שאנחנו נתקדם על ידי הלימוד שלנו בצורה יותר אינטנסיבית למטרה, אבל סך הכול אני רואה את שיעור הצהרים כחלק משיעור הבוקר ונראה לי שהוא עובד, הוא מוסיף, הוא עושה לנו טוב.

תלמיד: ואני רוצה גם להגיד תודה רבה באמת, גם ממני וגם מכל העשירייה על המאמץ שאתה עושה לתת לנו את השיעורים האלה.

תודה לכם.

שאלה: מה משתנה בתוכי לאחר העבודה בעשירייה ואיך אני מרגיש את התיקון שעברתי ומה ישתנה בסופו של דבר בגמר תיקון?

אני לא יכול להסביר את זה כי אנחנו לא נמצאים בזה ואיך אני אגיד? אנחנו נתקדם ונעבור את כל השלבים האלה ובהתאם לזה נראה. זה כמו שילד קטן שואל מה יהיה איתי כשאני יהיה גדול. איך אפשר להראות לו? הוא לפחות רואה את האנשים גדולים ואת החיים שלהם וכן הלאה, אבל מה כאן אפשר להסביר? רק לעשות לעת עתה מה שאנחנו חייבים כדי לגדול כל רגע ורגע לעוד צעד קדימה.

שאלה: אמרת שצריך לדאוג להפרעות בצורה נכונה, איך לקבל אותן כחלק מהלימוד, חלק מהדרך? איך אפשר להרגיש את ההפרעות בצורה נכונה כדי שנלמד לעבוד עם זה, וזה לא יסיט את תשומת ליבנו מהעבודה הפנימית?

הפרעה היא רק בזה שהיא על מנת לקבל, אבל אם אתה ניגש אליה בעל מנת להשפיע זאת לא הפרעה אלא כבר קרש קפיצה למדרגה הבאה, זה מה שאנחנו צריכים לא לשכוח. לכן תנסו לראות בהפרעה רק אמצעי שמעורר אתכם לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אם כך תתייחסו לחיים, לקשר ביניכם, להתקדמות, אתם תראו עד כמה ההפרעות האלה הן באמת לא הפרעות אלא הן באות כדי לעזור לכם.

שאלה: ללא השתתפות שלנו אפשר לקרוא לכל דבר הפרעות, כל דבר שאנחנו ניזונים ממנו?

כן, נכון.

שאלה: עד כמה העבודה עם הפרעות תלויה בלוח הזמנים הנכון בחיים שלי, במסגרת שלי, עד כמה זה צריך להיות מאוזן בצורה נכונה?

אתה חייב לחלק את החיים שלך בצורה נורמלית כמו שצריך, תראה את החברים, תשאל את כולם, שיהיה מקום לכל דבר ודבר, ואז תראה שההפרעות מגיעות כדי לקדם אותך.

שאלה: כשהשליח של הבורא מנצח, כשהכעס פועל בי ואני דוחה את החבר או משפיל אותו, אחר כך אני מרגיש אשם ועצוב, האם זה בסדר או שאני צריך להודות לבורא על זה שהוא מגלה את הרשע שבי?

אתה צריך ככול היותר להיות קרוב לבורא, וזה ייתן לך תמיד תשובה נכונה.

קריין: קטע מס' 8 של בעל הסולם.

"צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.

ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו".

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

אני מקווה שתעשו את זה בבית.

שאלה: אחרי הכניסה פנימה הם זכו מיד לראות את פני המלך. כתוב "אשר מינה כל אחד לתפקיד המתאים לו", למה הכוונה?

כשאנחנו נכנסים להיכל המלך אנחנו רואים שיש שם מקום לכל אחד, והמקום שלו כבר מיועד לו מתחילת הבריאה.

שאלה: האם בהתגברות על ההפרעות מגיעים לתכונת ההשפעה, לתיקון השלם ולדביקות?

כן.

שאלה: מחלות הן רק בשביל עבודה אישית או שאני צריכה לעזור לחברה חולה?

גם וגם אם אפשר.

תלמידה: איך לעזור?

במה שאפשר.

שאלה: האם הפרעות והתגברות עליהן בעולם החיצון שונות מאלה המתעוררות בתוך העשירייה?

לא, כולן דומות, רק יש קנה מידה שונה.

קריין: נקרא שוב את קטע מס' 8.

"צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.

ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו"".

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

כלומר, אל תחשבו שהבורא לא עונה לכם, הוא עונה רק אתם לא שומעים כי אתם עדיין לא ראויים לשמוע, וכשיבוא הזמן אז אתם תשמעו. זאת לא דממה, אלא "אל תתנו דמי לו". כלומר, כשיבוא הזמן אתם תראו עד כמה הבורא כל הזמן הקשיב למה שאתם אומרים, גם בלב, בדממה, גם בשפתיים, בכל מקום. כל תנועה ותנועה הכי קטנה מורגשת בבורא בצורה מאוד בולטת, והוא עונה על זה. רק שהאדם לא שומע ולא מרגיש את תגובות הבורא מפני שזה לטובתו, לטובת האדם.

שאלה: יש חברה שמקלידה את תמליל השיעור ולא משתתפת בעשירייה, האם זו הפרעה בדרך לחיבור, איך להתייחס לזה?

אנחנו צריכים להיות בלב ונפש עם האנשים האלה שמשרתים אותנו. יש הרבה אנשים שנמצאים עכשיו בתרגום, מסדרים את המכשור, עושים הכול. אני נמצא עכשיו במרכז בני ברוך בפתח תקווה ישראל, ויש כאן עכשיו כעשרים איש או יותר שעובדים כדי להחזיק את הקשר בינינו, במחשבים, בקליטה, בהוצאת הקו אליכם, ואני לא מדבר על תרגומים וכולי, עוסקים בזה הרבה אנשים.

אז אנחנו מאוד מודים לכם. הם עובדים בתורנות, יש כאלה שהתורנות שלהם כמעט ולא נפסקת כי אין במקומם מישהו אחר, שכרם גדול, הבורא ישלם להם על הכול, באמת כל הכבוד להם. אז אם החברה נמצאת בתרגום או באיזה מצב אחר חוץ מבעשירייה, תטפלו בה אחר כך בעשירייה, תחבקו אותה יחד כולכן ושהיא תרגיש שהיא אתכן יחד.

שאלה: מה גורם לשינוי היחס כלפי ההפרעות, מלסבול מהן ולרצות שייעלמו, עד שנוכל לראות בהן אמצעי להתקדמות?

זה הבדל בין לקלל את הבורא לבין לברך את הבורא.

שאלה: האם אפשר איכשהו לעזור לבעלי להתגבר על המכשולים, ולהחזיר אותו לשיעור הבוקר?

באהבה.

שאלה: מהו המכשול הכי גדול שמעכב אותנו, שמונע מאיתנו לעשות קפיצה לרוחניות?

גאווה פרטית.

שאלה: מה זה אומר שאין בך מום?

כי באמת כל המומים הם לא מומים, אלא הבורא עשה אותם בכוונה כדי שאנחנו נרפא אותם בזה שנבקש ממנו שיירפא, וכך נתקשר אליו. כל מום ומום הוא בעצם הסיבה שאני פונה לבורא, הוא רופא כל החולים, ואני מבקש ממנו שיטפל וירפא את המומים שלי, את התכונות האגואיסטיות. ולכן אני מודה לו על זה שהוא ברא אותי כל כך רע, אגואיסטי, ואני מברך אותו על זה שהוא נתן לי אפשרות לפנות אליו ולבקש ממנו ריפוי. שאני יכול להרגיש עד כמה הוא מרפא אותי והופך אותי לעל מנת להשפיע לכולם, ואני יכול להתחבר לכולם ולעזור לכולם. זאת כל הפניה שלי לבורא.

שאלה: מהיכן נוכל להשיג את הכוחות שאנו צריכים כדי להיות מסוגלים להיכנס לארמון המלך?

מהדוגמאות שאני רואה מהחברות שלי, מהחברים, שאני מסתכל עליהם ורואה עד כמה הם משתדלים. וכך על ידי קנאה תאווה וכבוד, מגיע לי גם הכוח לעשות את אותו הדבר.

(סוף השיעור)

---

1. עין איה על ברכות ט', רצ"ו↩