שיעור בוקר 18.09.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור רב"ש מוקלט (הקלטה חלק א')

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד',

דף ר"ט, עמ' 209, "עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים", אות א'

mlt_o_rav_2018-09-18_lesson_bs-tes-04_n1_p2_T6GjILkc

חלק 1

קריין: אנחנו נלמד עכשיו מתוך שיעור של הרב"ש, את "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד', נקרא בדף רט עמ' 209, "עשר ספירות של עקודים כולל ו' פרקים", אות א'.

אנחנו נעשה בימים האלה מין הרצה, ניסוי, ובינתיים אנחנו מכינים את חלק י', עיבור, וכשיהיה מוכן אנחנו ניגש אליו כבר בצורה רצינית ועקבית. בינתיים בואו נראה איך זה ילך.

האזנה לקטע מתוך שיעור תע"ס מוקלט של הרב המקובל ברוך שלום אשלג

"חלק רביעי כאן מדובר מ- עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

אות א. כאן הוא אומר אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות.

א) כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.

מה כתוב כאן ש- קודם אצילות יוד ספירות, לא יכולים לדבר (ולא לדמות א) שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.

כאן נשאלת שאלה קשה מאוד משמע על.. יד.. אצילות" על דרך אצילות "שם מדברים דרך משל.. שם מדברים לשכך את האוזן הלא גם רוכשים רוחניות את זה הוא רוצה לתרץ למטה באור פנימי

אות א' אור פנימי נראה מה הוא אומר

ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אז הוא אומר

א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.

קודם כל צריכים לדעת מה שהוא אומר שלפני עולם האצילות לא נקרא י' ספירות מטעם שעדיין לא היה לנו י' כלים מה זה נראה אחר כך לכן הוא אומר הלאה

וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אותו דברים.. כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי.

אז הוא אומר עשר ספירות שנעשה כלים זה נעשה דווקא בעולם האצילות ההתלבשות האצילות בכלים ולפני זה עוד לא נבחנים לכלים הגם שאנו מדברים שם מכלים זה רק לשכך את האזן מדוע הוא לא מפרש כאן הוא חושב כלים אומר בפעם אחת כלים הראויים לקבל שכבר לא היה הסתלקות וזה היה דווקא בעולם האצילות שהיה שם עניין של תיקון קוים מה שכן לפני זה לא היה דבר כזה

ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.

וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין לו מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו על ענף בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה.

ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.

ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, שנקרא עולם התיקון דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.

וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות.

אם כן מה הקושיה ומה התשובה הוא אומר כך כל מה שמדברים מעולמות עליונים מדברים רק דרך משל ודמיון משל ודמיון נקרא שפת הענפים הוא מדבר מהענפים וכל ענף מראה על שורשו לכן כל אלה שיש להם הבנה השגה בשורשים שמדברים מענפים הם כבר יודעים ממה שמדברים זה יכול להיות רק מעולם האצילות הנקרא עולם התיקון מה שיש בלמעלה מזה נמשכים מעולם האצילות באופן אחד ישר לכן זה מראה על זה

אבל בעולמות שלמעלה מאצילות אין משל ודמיון ישר לכן מה שמדברים שם דרך משל ודמיון הוא רק לשכך האוזן זאת אומרת לאחר שמבררים ענפים לשורשם באצילות שזהו יחס ישר אחר כך מדברים ש.. ... להראות את השורשים של עולם האצילות בעולמות העליונים המל.. זה שאומר כאן

הוא אומר כאן

ב. י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה, צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף.

אות ב'

ב) אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, האור והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות האור מתפשט בהם והנה צריכים אנו והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, לאורות ולכלים ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. לת.. את השורשים לעולם האצילות מאיפה הם נמשכים

אות ג'"..

עד כאן. שאלות, התרשמות, בעיות. בבקשה.

תלמיד: באופן אישי, היום נשמע שזה יותר מתחבר מאתמול, כאילו אתמול ההתרשמות הייתה התחלתית, עכשיו יש יותר ניסיון לשמוע אותו, להרגיש אותו.

האוזן מתרגלת.

תלמיד: ממש.

יפה.

תלמיד: ההסבר שלו היה מאוד ברור.

כן.

תלמיד: גם אני הרגשתי כך. יש הבדל מסוים מהאופן שבו אנחנו לומדים כאן מבחינת המעברים שהוא עושה. פה הקריין עוזר ואומר לך "עכשיו הוא באות ב', עכשיו הוא למטה, עכשיו הוא למעלה. עכשיו באות ב' קטנה, עכשיו הוא באות ב' גדולה", לעומת זאת רב"ש הרבה פעמים עובר ופתאום מתחיל לקרוא.

מאיפה שהיה, הוא ממשיך.

תלמיד: כן, אבל זה מקשה קצת לעקוב. אולי זה טוב, אולי זה לא טוב, אני לא יודע. אני רק מציין את זה. אבל לי היה יחסית קל להתחבר אליו, זה היה מאוד טוב, מאוד חזק.

טוב.

תלמיד: יש כוח מאוד גדול פנימי, ויש משהו לא רק במה הוא מדבר ואיך שהוא מדבר, אלא גם באינטונציה שבה הוא קורא את כל הטקסט הזה, יש משהו מאוד מיוחד, אני לא יכול לישון.

זה כבר הישג גדול.

תלמיד: ההרגשה היא שהוא קורא מתוך משהו שהוא מרגיש. זאת אומרת, הקריין שקורא פה, בלי לפגוע חס וחלילה באיזה קריין שלנו, קורא מהספר, ופה ההרגשה היא שרב"ש לא קורא אלא הוא מתאר את המצב שהוא עובר אותו וחי אותו, כאילו שהוא נמצא בטיול בעולם הרוחני ומתאר לנו מה שכתוב שם.

כן, הוא חי אותו, זה ברור מאוד שככה זה אצלו.

תלמיד: מאז השיעור אתמול יש הרגשה של תוספת עביות.

שנתוספה לך עביות. זה טוב, גילוי העביות זה נכס.

תלמיד: מורגש באמת כמו שאמרו פה, שהוא מרגיש את זה ממש ומוליך אותנו איתו ביחד. הקצב שלו הוא גם יותר איטי ממה שאנחנו רגילים, שזה טוב.

לא כמו שאני שואל שאלות, בלי לתת תשובה.

תלמיד: דווקא בתע"ס, נשמע שזה יותר מתאים.

תע"ס הוא מאוד רגשי. שימו לב שהוא מעורר בנו כל הזמן את הרגש. נדמה לנו שזה עובד דרך השכל, לא. הוא רוצה כל הזמן להעלות את הרגש שלנו, שאנחנו נתחיל לחשוב רגשית. להשוות רגשות.

תלמיד: לכן הקצב שלו, שהוא יותר איטי, הוא יותר טוב להרגשת התע"ס. גם זה שהוא לא עושה את זה מסודר כמו שאנחנו עושים אלא קופץ, זה מכריח אותנו להיות ערניים ולראות איפה אנחנו נמצאים.

צריכים להתרגל, צריכים להבין אותו, צריכים להתקרב אליו.

תלמיד: קודם כל זה טוב, בוא נמשיך. אחרי שנתרגל אני ממליץ אולי שננסה פעם להתחיל את השיעור מזה, מחלק א'. כאילו להיכנס לתוך הדבר הזה.

אין בעיה, אבל נראה לי שבכל זאת אנחנו נתחיל משיעור י'. מעובר. נחזור אחר כך לא'.

תלמיד: מבחינה רגשית זה לא הרגיש לי לאט, זה הרגיש שזה הר געש כזה, שקשה להכיל את כל הרגשות שרב"ש מעביר לנו. דווקא זו היתה מין אוטוסטרדה כזאת של רגשות. ומצד שני, לראות את החברים על המסך, ולהרגיש את ההשתוקקות, שאנחנו אותו כלי, באותה השתוקקות בכל העולם, שכולם עכשיו מכוילים על רב"ש, זה היה מאוד חזק.

זה נכון. להשתדל להבין שהוא מעביר לנו רגש וגילוי הבורא ולא שכל.

תלמיד: אני חושב שמורגש מאוד הביטול שלו כלפי בעל הסולם באופן שבו שהוא קורא את הטקסט וכמעט לא מוסיף. מצד אחד הוא מסביר אבל לא מוסיף מילים. אם נשווה לטקסט הוא כמעט ולא אומר מילה מעצמו, אבל הוא ממש מביא את בעל הסולם דרך המתיקות של הקול הזה, הרכות שלו, דרך הקול הממש חודר כזה. הוא ממש הביא לנו את בעל הסולם פה, מתוך ביטול עצמו.

כן.

תלמיד: לא התכוונתי שנלמד חלק א' מתע"ס, התכוונתי שב-3 נתחיל את השיעור פעם, מלקרוא את זה ולצלול פנימה רגשית לזה.

בסדר גמור, אנחנו מכינים חלק י' ונתחיל בזמן הקרוב.

תלמיד: קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה. יש הרגשה שכל מילה זה ממש משהו מיוחד, שבתוך המילים יש הרבה הרבה כוחות. רציתי רק להוסיף שיש הרבה מאוד תוספת של רגש, ממש כמו שאנחנו קוראים את הזוהר, לא צריך שאלות, לא צריך כלום, אז אולי מספיק ששעה רק נהיה בתוך זה, נהיה בכוונה ונצא למסע הזה.

תלמיד: קודם כל יש הודיה גדולה. מורגש כאילו אתה יושב לצד הרב"ש, וזה חודר לתוך הנימים, לתוך הגידים, לתוך כל כולך. ויש גם יראה גדולה, עד כדי רעד. ואולי בגלל זה אם אפשר שגם הקריין יקרא לאט, כמו הרב"ש למשל.

הכוונה לתרגום?

תלמיד: באופן כללי הכוונה לכך שהקריין יקרא לאט יותר את הטקסט של המקור.

בסדר גמור. טוב.

תלמיד: זה עורר אותי חזק להפצה.

טוב.

שאלה: רב"ש פשוט לוקח את כל הרגשות ומכניס את הרגשות שלו, מנתק אותנו לגמרי מאיזשהו רגש משלנו. וכשאנחנו לומדים רגיל, אז יש יגיעה לפתח רגש משל עצמנו. השאלה היא, מה יותר נכון בשלב שלנו, במצב שלנו, האם לקבל את מה שהוא נותן בצורה פסיבית ולנתק את כל הרגש שלנו, או כן לנסות ולהשתדל לבנות רגש משל עצמנו לדבר הזה?

נמשיך ונראה. עוד מוקדם לנו להגיע לסיכום.

תלמיד: רק להוסיף לחברים, שבאמת מאוד מאוד מרגש וכאילו המוסיקה שלו נשמעת בין המילים אפילו יותר מהמילים עצמן. הקצב שלו, האינטונציה שלו כל כך מיוחדים, זה כמו לשמוע סיפור אגדה כזה מסבא, מה שמכניס אותך לאיזו מערה ומנתק אותך לרגע מהמציאות של העולם הזה, ולוקח אותך איתו פנימה.

אנחנו רק מנסים כאן איך אפשר ללמוד עם המלווה של רב"ש.

"אות ג' מה כתוב באות ג'

יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים:

ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, התפשטות האורות הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: גם כן נקרא כלים א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. באלה ה' פרצופים וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, הכלים והאורות שלכל אחד ואחד יש סדר אחר ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה האורות עם הכלים מקצה אל הקצה,

דהיינו למדנו כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, דהיינו שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, שיש לכל אחת ואחת תהליך אחר ושונה מחברו אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו.

וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה.

מביא לנו הש..

כאן הוא מדבר האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

אות ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן,

מתחיל לפרש כי לבן אנחנו אומרים לבן הרשע כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, מה שאנחנו מתחילים לדבר מהכלים מלמטה והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם מיהו אצילות אשר הוא נקרא בשם יעקב,

והתחיל לדבר הפסוק בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם בעקודים התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו שאור מקיף ואור פנימי מקושרים יחד נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.

נראה מה שהוא מפרש לנו אות ד עקודים נקודים (וברודים), אור פנימי

ד) הם עקודים נקודים וברודים הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו.

עכשיו הוא מוסיף

ונקרא ג"כ קו אחד עקודים או עולם אדם קדמון, מפרש קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.

אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין שהוא אומר שזה קו אחד נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.

וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת.

אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א' בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.

אם כן מה שכתוב תחילה ואחר כך מפרש סבה ומסובב שמתחילה היה צריך להיות באופן הזה ואחר כך היה יכול להימשך מכאן בחינה אחרת

וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, עולם אדם קדמון נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, מה זה מידת הדין שהיה דין על מלכות שאסור לקבל שאסור להשתמש מכלי הזה שנקרא מקבל בעל מנת לקבל

אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, מי הדין שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שפירוש הדבר היות שדעת עליון מידת הדין וצריכים לתקן את מידת הדין לכן שיתוף מידת הרחמים שיתקן את הדין לא שיתחרט יש סיבה בשביל מה שנעשה אחר כך שיתוף

זה שאומר שמחמת זה יצאו ונאצלו איך.."

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-18_lesson_bs-tes-04_n1_p2_T6GjILkc