שיעור בוקר 10.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 729. אגרת ל"ג

קריין: אגרת ל"ג, בעל הסולם, עמ' 729 ב"כתבי בעל הסולם".

אגרת ל"ג

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יו"ד למסב"י תרפ"ז לאנדאן יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחיו

שלשום בלילה קרה לי מקרה נפלא: איש אחד ביקש ממני לבוא לביתו, כדי לראות את אוצר הספרים שלו. שביניהם גם ספרי קבלה...

ראיתי שם, ספר גדול, כמאה שמונים דפים, ב' לבויגען - בשם "עמק המלך" לחד מבני עליה הפלא ופלא הרב נפתלי אשכנזי זלה"ה, נדפס באמסטרדם שנת ת"ח.

המחבר עשה סדר שלם לחכמת האמת, ע"ד ספר עץ החיים, מתחיל מהצמצום, ומסיים בעולמות בי"ע התחתונים. ובנוי על יסודות האריז"ל בביאורים של עצמו. גם מסתייע מקבלת הגאונים והראשונים, ע"ד הר' יעקב קאפיל זצלה"ה.

כשפתחתי את הספר, ראיתי בו הרבה ענינים ויסודות שאינם מובאים בשום ספרי האריז"ל והראשונים, זולת בספר לימודי האצילות לבד שמובאים בספרו אות באות - והיה לי לפלא. עברתי על הספר בעיון רב, עד שנתברר לי, שכל ספר לימודי האצילות, המיוחס להאריז"ל, הוא בדוי ומזויף, אלא מעתיק אחד קיצר את ספר עמק המלך הנ"ל, ועשה ממנו חבור קטן, שהוא ספר לימודי האצילות המצוי אצלנו.

ולא עוד, אלא שהמעתיק הזה היה בור גדול ולא הבין בקבלה כלום. ועל כן בלבל את דפי הספר באופן מבהיל, כי לקח מכל עשרה דפים חצי דף ושליש דף, והעתיקם אות באות, ואחר כך חברם יחד לענין אחד, ויצא שענין אחד בספר לימודי אצילות מלוקט ומחובר מעשרה שלישי דפים מעשרה ענינים מיוחדים, שבספר עמק המלך. ועל כן הוא מוזר ומתמיה. גודל כעסי על הרשע השוטה הזה אין להעלות על הכתב. היות ולקח אצלי זמן רב לסדר לעצמי את הענינים.

אולם חביבים היו עלי מחמת רום קדושתם של הענינים המובאים שם, על כן ביליתי זמן רב מאד - למעלה מהמשוער, על ספר זה. ואני מבין שלכל הגדולים קרה אותו הדבר. ומכיון שכן ברצוני לפרסם ברבים: א. שהוא לא מכתבי האר"י ז"ל. ב. שהוא משובש ומבולבל עד שאסור להסתכל בו ויש לגנזו כדי להסיר מכשול מדורות הבאים. והרוצה לעמוד על קדושתם של הדברים, ימציא לו את הספר הקדוש עמק המלך הנ"ל ששם מובאים הענינים בשלימותם ותפארתם הרמה. ואני חושב לפרש הדבר בהקדמה שאסדר.

הספר הנ"ל הוא יקר המציאות. כנראה שלא נדפס יותר מפעם אחת. קרוב לשלוש מאות שנה. וזו לי הפעם הראשונה שאני רואה אותו. והשגחה עליונה היתה בדבר. היות שלקחתי עמי לדרך את ספר לימודי האצילות, וכשרציתי לעיין בו, לא מצאתי אותו. התענינתי אולי אוכל לשאול אותו. אך לא מצאתיו באף מקום. ובסוף מצאתיו בתרמילי והיה לי לפלא.

אודות השאלות הפרטיות. אשא תפלתי: שבכל אשר יפנה יצליח, כי א"א לי להתיישב בענינים פרטיים בימים אלו. כי טרדותי מקיפים אותי, וע"כ באורו נראה אור."

יהודה ליב

קריין: האגרת הבאה "ספרי בעל הסולם", עמ' 730.

אגרת ל"ה

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה אחד ושלשים למב"י תרפ"ז פה לאנדאן יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'

...ומה שמשתומם על קנאתי והתמסרותי על עמק המלך, שאני רוצה לפרסמו, הוא משום שלא הבין אותי, כי לא את עמק המלך אני מקנא, רק הקיצור הימנו, והוא לימודי אצילות, שהמעתיק בזדון יחסו על האר"י ז"ל. ומתוך קצורו שתי רעות עשה. א' שלקח זמן מכל חקרי לב, בחנם ולבהלה, לסבת הרחוקים, המתקרבים בשורותיו ומתמיהים. ב', שאלה דברים של הרב החכם בעל עמק המלך בכהאר"י, ומביא בזה ערבוב הדעת, עד אין לשער. ומתוך זמני עצמי, שהלך לאבוד, אני מקנא.

ובנדון הספר הנ"ל, הנה המחבר הוא אדם קדוש מאד נעלה בלי ספק. אבל דבריו בנויים על יסודות מהר"י סרוק ז"ל, שגם לדעתי, לא הבין דברי האר"י ז"ל רבו.

אמנם דברי הר"י סרוק ז"ל, התפשטו לכל הקדושים אשר בארץ המה, והוא משום שהר"י סרוק ז"ל סדר על כל פנים דבריו ששמע מהאר"י ז"ל, ועל כן מובנים המה, לכל בעל מדרגת השגה, כי גדלות מוחו והשגתו של מהר"י סרוק, הוא עד אין חקר.

ועל כן גם בעל עמק המלך, נסמך כולו על יסודותיו, ועמו כל המקובלים שבחו"ל עד היום הזה, וזאת משום הקושיות שבדברי הרח"ו ז"ל, שקצרים המה ובלתי מסודרים. והוא גם אחד מהסבות שנתעוררתי לחקוק דברי עלי ספר, בסדור קבלת האר"י ז"ל, שהגיע לנו מהרח"ו, שהבין אותם כמו שהאר"י ז"ל בעצמו מעיד עליו. וגם מהר"י סרוק הודה לזה.

ולפלא על החיד"א שלא הבין להציל את עמק המלך מקשיות המקור חיים, שח"ו לא שיקר כלל בקבלת האר"י ז"ל, חוץ ממה שנסמך על מהר"י סרוק, והוא מקרה כל המקובלים והמחברים מחו"ל פחות או יותר, אחד מהם לא נמנע.

ולדעתי גם מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש, מהר"ן שפירא ומהר"מ די לונזאנו זכר כולם לברכה וכו'. נבנים הרבה מאד מהר"י סרוק ז"ל, ולמה לא כעס עליהם?

אולם כשאני לעצמי אקוה בעז"ה לטהר דברי האר"י ז"ל בלי ערוב משמות והשגות מזולתו, שנתערבו עד היום הזה בתוך דבריו, באופן שיהיה מוסכם במשך הזמן, מכל הגדולים, ולא יצטרכו להשקות יסודות האר"י ז"ל במעינות זולתו.

ומענין... שהתפלא מדוע לא הבאתי את הרש"ש? למה לא ענה לו שהרש"ש ז"ל מתחיל ספרו מעולם-הנקודים, ואני - באמצע עקודים עומד. ופרט לאיזה דברים מקוטעים בהשמש, שגם המה שייכים לה' פרצופי אצילות, לא נשמע דבר הימנו בענינים אלו.

ומה שהשיג על פירושי "הכתר" מש' מ"ב בע"ח. תוכל לומר לו משמי, שאינו מבין הפירוש שם. כי שם מדבר מספירת הכתר שכולל ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר שה"ס א"ק הפנימי, שהוא אמצעי בין א"ס, ובין עסמ"ב, אלא שנגלו לחוץ הימנו כנודע, ועד"ז יש בכל פרצוף ופרצוף סוד הכתר, דוגמת א"ק הפנימי, שכולל עשרים ספירות, דע"כ נקראים בלשון הזוהר "כ". ועליו אומר הע"ח שאפשר לקראו א"ס, ואפשר לקראו נאצל. ואלו ואלו דברי אלקים חיים.

ואני מדבר רק מהכתר מע"ס דאור ישר, שלא יתכן לקראו רק בשם א"ס, ובשם מאציל, ולא יתכן כלל לקראו אמצעי ח"ו, ומכל שכן תחת שם היולי, ושורש לד' יסודות דחו"ב תו"מ. כי טרם הגלות ספירת הבינה דאו"י, אין כלל אפילו בחינת שורש לכלי, כמו שהארכתי בענף א', אשר בחינת הכלי הן הכוח, והן הפועל, הכל מצד הנאצל. עש"ה.

ובענין אור פנימי דעגולים, עירבב דברי לאחר שחלקתי אותם בב' נקודות, בזה שחלקתי דהארת או"מ, הוא מצד א"ס המקיף. וענין אור פנימי הוא ממה שיכולים העגולים מצד עצמם לקבל, שהם ב' בחינות.

שם בסמוך בבחינה ג' פירשתי האו"פ וז"ל: "ואור זה המגיע להם נקרא אור פנימי, שכ' פי' שמגיע להם מצד עצמם, וזה נקרא אור הרשימו, כלומר, שהרשימו עדיין בכוחה למשוך ולינק מא"ס, אלא בהארה המצומצמת, שמכונה משום זה, רשימו הנשאר אחר אור הגדול שמטרם הצמצום". והארכתי שם. לאפוקי [להבדיל] מהמדמים לעצמם שענין הרשימו בכל מקום מורה כמו שנחצב חלק מאור הקדוש. ונשאר דבוק במקום, אחר הסתלקות האור, שהוא טעות מופלג, להיות כל אור דבוק בשורשו, ונמשך משורשו בלי הפסק אפילו רגע, הן אור גדול, והן אור קטן, הנשאר אחר הסתלקות הנקרא רשימו.

ובבחינה ד' שם פירשתי, את או"מ בזה"ל: "כי הא"ס מאיר עכשיו בחי' השפעה ממקומו" וכו' ע"ש. כוונתי, שאור זה אינו בא על תכונת מקום הצמצום, שהוא בגבול ומדה כמו או"פ, אלא אדרבה, הוא מאיר בלי גבול. ואינו מבחין בין גדול לקטן, שעשה הנאצל לעצמו.

וענינים אלו מפורשים במבו"ש ושה"ק במקומות הרבה. ואין כלל חלוק בינו וביני, רק במובן, אבל לא בלשון כלל, כי גם אני אומר, שאור הרשימו הוא או"פ, אלא פירשתי אותו כדי שלא יטעו בזה כנ"ל.

ומה שכתב, שאינו מסודר אל התכלית הנרצה, שהיא הכוונה. אמור לו, שלזה כל כוונתי בסדור ההקדמות, שרבים טועים בו, וכל אחד ואחד, בונה במה לעצמו, והוא משום, שהאר"י ז"ל ורח"ו, לא סדרו בעצמם, וע"כ הכרחתי לבאר יסודותי בפרוש ע"ס, שרובם טועים בו מאד. ובפרוש ובסדור פרצופי א"ק שרובם טעו בו הרבה.

ואחרי שאבאר סדר פרצופי האצילות, ועליות המדרגות כהלכתם, אז אבאר את ספר נהר שלום, שנדפס בסתירות גדולות, מסבה שהדפיסו אותו שלא מדעת הרש"ש ז"ל. ונתחברו דברים שאמר בילדותו... וחזר מהם לעת זקנותו. ולולא היה מחברם בעצמו, ודאי היה מגיה מה שצריך.

אמנם נודע הדבר, שהוא לא חברו, אלא אחרים גנבו והדפיסו אותו, בשעה שלא היה בביתו, והיה מצטער על זה כנודע. וראיתי פירושים שנדפסו לתרץ דבריו, אך פירושיהם מעידים עליהם שלא ירדו אפילו לתחילת דעתו של הרש"ש ז"ל, חוץ מספר אחד, תורת חכם, המשיג למקצתו, אבל לא ירד להיישיר הדברים. ובעז"ה יתפרש כל זה לנכון.

אמנם שיטת הרש"ש ז"ל, הוא כנגד כל המחברים עד היום, ועל כן לא יכולתי לישא וליתן בדבריו האמיתיים, בטרם אני מראה יסודותיו האמיתיים, בלמוד הע"ח, אשר בעז"ה אגלה אותם אי"ה בימים הבאים.

והנה אחבר גם כן מראה מקומות, על כל דברי שב"פנים מסבירות ופנים מאירות". כי לא הוספתי שום מובן על הכתוב ומפורש בשמונה שערים, ובעץ חיים ובמבוא שערים, וגם מספר חפצי בה להרח"ו ז"ל, קבלתי איזה דברים, ומשאר כתבי האר"י לא קבלתי ליסדותי כלום וכלום, מיראתי על טהרת בעליהם עליהם, ואין צריך לומר מקבלת הראשונים והגאונים וכל זולתו, אשר כמעט שלא ראיתי אותם כלל. ומה שהבאתי את הרמב"ן ז"ל בפירושו על ספר יצירה, לא הבאתי ליסוד החכמה, אלא ליסוד הטהרה מגשמיות, שגם הרח"ו מביא אותו לענין זה, כי כן הבאתי גם את הרמב"ם לענין זה.

מצאתי לנחוץ להאריך בזה, כדי שתוכלו להשיב למי שצריך. בהשכל ודעת, ודברי חכמים בנחת נשמעים. ובעז"ה אחבר מראה מקומות כדי שתוכלו להראות כל דבור ודבור.

כעת אני טרוד לסדר הקדמת הספר. ולאחר מכן אסדר מראה מקומות ומפתחות הענינים ור"ת ומרוב טרדותי מאריכים לי הזמן, ומה עוד שהמה מלאכות שאני לא רגיל בהם וע"כ נדחים מיום ליום.

מענין בית הכנסת החדש, אני נהנה מאד, ורציתי לשמוע מה נעשה בבית הכנסת השני שקוו לעשות בעיר העתיקה.

ואדרוש בשלומכם,".

יהודה לייב

שאלה: אנחנו רואים, כמו שהוא כותב במקום אחר, ברצון העליון, שספרי המקובלים במשך מאות שנים עברו בלבולים ואפילו כל החכמים התבלבלו והמשיכו בכך, עד שבא בעל הסולם וסידר את כל היסודות של האר"י. למה זה כך? מה הכוונה בבלבול הזה?

הכוונה היא שזה היה נסתר. איך תגרום לכך שזה יהיה גלוי וברור לכל מי שייכנס לעניין, שעדיין לא מבין על מה מדובר?

תלמיד: אנחנו אומרים שההשגה היא לפי השגת הלב, השתוות הצורה. מה היה העניין עם חכמת הקבלה שלחכמים היה כל כך חשוב להסתיר, ולבלבל ובמכוון?

לא. הם לא רצו לבלבל אנשים אלא רצו שלכל מעוניין יהיה מה צריך. דווקא ההפך. הייתה דאגה שאנשים יתבלבלו מרוב טקסטים, ספרים שונים וכן הלאה. אבל לא לבלבל. כל מקובל ומקובל בעצם רוצה שיתעניינו כמה שיותר אנשים. אבל שכל אחד לפי רמתו ילך קדימה לפי דרכו וכך ישיג את החכמה.

תלמיד: במשך מאות שנים של גלות, חכמת הנסתר הייתה פשוט מוחבאת ולא שלמה, מה היה החשש הגדול? מה יכול היה לקרות אם הכול היה מסודר וברור מאז תקופת בית שני? אז יש את תורת הנגלה שכולם מכירים, ואת חכמת הקבלה בצורה מסודרת וברורה.

היה חשש שיבואו אנשים ללא הכנה, ללא מורה לידם ויתחילו להתעניין בחכמת הנסתר, הם לא יידעו איפה ההתחלה והסוף לכל דבר ויתבלבלו. זה כמו שאנחנו שומרים על תינוק שיקבל רק את מה שמתאים לו להתפתחות טובה, כך אנחנו רוצים שזה יהיה לכל בני האדם, כי ברוחניות הם תינוקות.

תלמיד: ובשאר הספרים של התורה, אין חשש שיתבלבלו?

לא.

תלמיד: למה לא?

כי שם לא מדובר על העולם הנסתר ושצריך להשיג ושהאדם צריך לטרוח הרבה זמן. שם הדברים האלה נעלמים.

תלמיד: זה העניין, הרי אנחנו יודעים שגם שם זו תורת הנסתר אבל פשוט בשפה אחרת.

כן, אבל אף אחד לא שואל מה יש מאחורי המילים האלה?

תלמיד: הם קראו את הכתבים והבינו אותם כפשוטם? "זה ה"זוהר", כך כתוב, כך לומדים ואין מעבר לזה".

כן, בדיוק.

תלמיד: וזה החשש הגדול. "תורת הפשט" כביכול, כפי שזה נקרא.

כן.

תלמיד: ואז מה הבעיה?

הבעיה שהם היו מורידים את התורה לעניינים של העולם הזה והיו במחשבות בדויות, באופן שאחר כך לא היה ניתן לתקן. אם הכול ברמה אחת של בני אדם, אז יש את כל מה שחושבים על התורה. לכן חל איסור ברור לכל מקובל לפתוח לאדם, מלבד למי שלבו חפץ ומוכן.

שאלה: האם אדם בעל השגה רוחנית מפתח יכולת או רגישות מיוחדת לזהות מקורות קבליים אוטנטיים?

ודאי שכן.

תלמיד: כמו שקרה לבעל הסולם, שמתחילים לזהות זה זיוף ולא אוטנטי.

כן.

תלמיד: ומה הסיפור שגנבו טקסטים מהרש"ש, העתיקו, הפיצו שגיאות? למי יש אינטרס כזה?

אני לא נכנס להיסטוריה ולא מחטט בזה.

תלמיד: יוצא שאם לא בעל הסולם, שפירש במדויק את כתבי האר"י, את כתבי ה"זוהר" ואת כל הטקסטים שיש לנו היום, היה ממש בלתי אפשרי להבין כלום בחכמת הקבלה האוטנטית של האר"י ושל רשב"י.

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שמתקופת האר"י נפתחה החכמה לכולם?

שאפשר, שכביכול אין איסור מלמעלה. יש יכולת מלמטה, אבל אין איסור מלמעלה.

שאלה: בעל הסולם לא פעם כתב שהוא לא הוסיף אף מילה לדברי האר"י, ואנחנו ניזונים רק מהפירוש שלו. השאלה היא מה ההבדל בין פירוש להוספה?

את זה אנחנו לא כל כך מבינים, אבל ודאי שבלי בעל הסולם קשה להבין מה האר"י כתב, הוא כביכול רק פותח קצת, מרחיב את הסתכלות האר"י. אבל באמת, זה כך.

שאלה: הצלחת בעל הסולם הייתה בכך שהצליח להתחבר לאור אין סוף, זאת לעומת מקובלים אחרים שכתבו מהרשימו שהיה באור מקיף, ושורש נשמתם התפתח כאילו עד מקום מסוים בלי יכולת לקלוט את כל כללות המציאות. הוא כותב פה "אלא אדרבה, הוא מאיר בלי גבול. ואינו מבחין בין גדול לקטן, שעשה הנאצל לעצמו." איך הוא הצליח להתחבר לאותו אין סוף?

אני לא יכול לפרש את זה, נתקדם ונראה, אולי אפשר יהיה להבין.

שאלה: אנחנו מבינים שלמקובלים יש הרבה מקורות בכתב ובעל הפה והם הסתמכו עליהם. איך ניתן להבחין בין מקור אמיתי לבין כל הידיעות השונות?

אנחנו רואים איך בעל הסולם בעצמו כותב שמגיע אליו איזה כתב לא ידוע, והוא מסתכל עליו ורואה לפליאתו שהרבה דברים שם מוסברים, הוא נכנס פנימה יותר ויותר, עד שרואה שהמחבר או המעתיק הוא טיפש גדול שלא מבין שום דבר וכן הלאה. זאת אומרת, זה לא פשוט, גם למקובלים גדולים לא פשוט להבין אם האדם מדבר לעניין או לא, זה לא מובן מראש.

תלמיד: האם מישהו שהוא לא בעל השגה יכול להבחין בזה?

למי שאינו בעל השגה בכלל אין שום עניין בזה. הוא לא יכול להבחין, מקבל וזהו.

שאלה: האם הבלבול בעסק הרוחני הוא בלתי נמנע?

לא, אבל אנחנו לא מבינים למה מהשמיים, היינו, מהבורא, מגיע אי סדר ובלבול, טעויות, שגיאות, מימין לשמאל וחזרה, וכן הלאה, אבל גם לזה יש סיבה.

שאלה: איך אנחנו שומרים על הכיוון הנכון?

אנחנו לומדים מה שיש לנו מבעל הסולם, את תוספת רב"ש על כתבי האר"י וכמעט לא נוגעים במקורות אחרים.

שאלה: איך אנחנו שומרים על הטקסטים בשנים הקרובות?

מה זה שומרים על הטקסטים?

תלמיד: שלא יהיו שינויים כאלו ואחרים.

אנחנו מוציאים לאור את כתבי בעל הסולם, רב"ש, האר"י, אבל היום אין שום אפשרות לזייף ולהוסיף משהו, להוריד משהו, אלא אנחנו מפיצים אותם כמו שהם.

שאלה: האם תלמיד יכול לבלבל את החבר שלו בלימוד?

כן, כל אחד יכול לבלבל את חברו, אבל אנחנו צריכים להיות דבוקים למקור.

שאלה: מדוע הצדיקים, כמו רב"ש, סובלים כל כך הרבה מצרות?

על ידי זה הבורא מתקן אותם.

שאלה: למה בעל הסולם, גדול המקובלים בכל הדורות, היה צריך להסתמך ולפרש את דברי האר"י ולא היה יכול פשוט לכתוב מתוך השגתו הפרטית?

לא נהוג כך, ממשה רבנו והלאה כותבים הכול על פני המורים שהיו בדור הקודם, וכך עוד ועוד.

שאלה: מה ההבדל בין השגתו של האר"י לבין השגתו של חיים ויטל שמשיג על ידו, מה ההבדל בין ההשגה של המורה ובין ההשגה של התלמיד?

בדרך כלל השגה של התלמיד היא חלק קטן מהשגת המורה, וכך זה גם כלפי הארי ז"ל ומרח"ו. תלמיד זה תלמיד, מורה זה מורה, אבל לפעמים אנחנו רואים, כמו בבעל הסולם, שפתאום מתגלה משהו מיוחד, אבל אלו תוכניות הבורא.

תלמיד: אנחנו רואים שבעל הסולם דווקא לקח מאוד גבוה את ויטל, הוא לקח ממנו את ההתרשמויות הכי מדויקות, הכי קרובות לאר"י, למרות שהיה תלמידו.

כן.

שאלה: אנחנו רואים שיש ירידת הדורות, כל הזמן באות נשמות יותר גסות או עם עביות יותר גדולה, ובכל דור צריכים להיות מקובלים שיסבירו עוד יותר את השיטה, יקרבו אותה לנשמות האלה. בלי בעל הסולם לא היו מבינים את האר"י, ובלי ההסברים שלך לא היינו מבינים את בעל הסולם, את מה שהוא כותב ב"תע"ס". האם המגמה הזאת צריכה להימשך, או שהגענו למצב שכבר אין מה לקרב את החכמה, להוריד אותה לנשמות יותר גסות שיבואו?

לא נראה לי שיכולות לבוא עוד נשמות יותר גסות מאיתנו, ונראה לי שכבר זה סוף הדורות, זאת אומרת, לא יכול להיות יותר מרחק ממה שאנחנו נמצאים, זה כבר נתק מהקדושה.

תלמיד: אי אפשר לפרש יותר פשוט, יותר קרוב את החכמה?

לא. זה גם כן עניין שאתה צריך להשאיר מקום לאנשים החדשים שיכנסו לחכמה, אז אין.

שאלה: בעמוד 732 בעל הסולם כותב שהרשימות מתפתחות ללא פסיק, זאת אומרת, כל הזמן יש ההתפתחות הרשימות והאור אמור להתלבש בהן. מה שעשה באותה תקופה האר"י ז"ל וגם בעל הסולם בתקופתו, זה להכין את הרשימות, שתהיה התלבשות של האור באותם הכלים. אנחנו גם יודעים שהייתה מין התפרצות של ההתפתחות, גם בתקופה של בעל הסולם הייתה מין קפיצה. המקובלים הכינו מקום לגילוי האור, זאת אומרת, הם הכינו את הכלים, ואם אין התלבשות של האור באותן רשימות, אז מה שקורה זה דחק, זאת אומרת, האור בכל זאת לוחץ ולוחץ, ואותה הרגשה, אותם הייסורים, אותן הגזירות, מה שקורה, זה מחוסר התלבשות האור ברשימות שמתפתחות. האם זה מה שקורה?

כן.

תלמיד: המקובל בעצם מנסה לבנות כלי ראוי עם התלמידים?

כן.

שאלה: האגרות האלה באמת מרגשות כי אפשר ללמוד מהן על חייו של מקובל בעל השגה שאין כמוהו. קודם כל יש הרגשה שהוא מאוד בודד, הוא מגלה איזו אמת, הוא לוקח ספר שכולם חשבו שהוא ספר אמיתי ופתאום הוא מגלה שהוא מזויף, ועכשיו הוא צריך לעמוד מול כל העולם ולהגיד שהספר הזה מזויף והנה ראיתי ספר אחר.

חוץ מזה יש גם את הסיפור על ספר לימודי אצילות. זה משהו אנושי מאוד, הוא מתפלא, לקחתי אותו לדרך, חיפשתי ולא מצאתי, ואחר כך הוא מגלה את עמק המלך ופתאום מגלה בתרמיל שלו את הספר ההוא. זה מראה כמה הנשמה שלו היא כזאת גדולה, וזה גם מסביר למה כל כך שונאים אותו.

אני מניח שהיו הרבה בעלי חנויות ומאכרים שאמרו לו, מה אתה מספר שהספר הזה מזויף, אנחנו צריכים למכור אותו, יש כל מיני אינטרסים כאלה קטנים. ממש אפשר להבין את חייו של המקובל דרך האגרות האלה והשאלה היא איך אנחנו יכולים להידבק בנשמה כזאת גדולה. זה אדם שאומר אני רואה את הרשע רק בעולם הנקודים, אני מתאר רק את עולם העקודים אז אני מתאר מדרגה יותר גבוהה, מי בכלל יכול להבין על מה הוא מדבר?

כך מקובלים היו חיים, כך היו חיים מאות שנים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להידבק בנשמה כזאת גדולה כשקוראים בספר שהוא כותב?

לקרוא ולהשתדל להיות שייכים לזה ככל האפשר.

תלמיד: במה אפשר להידבק בו חוץ מאשר להיות בביטול מוחלט כלפי מה שהוא כותב?

כנראה שרק בזה.

שאלה: האם יש משמעות בתיקון הקלקולים, האם בעל הסולם רוכש בזה משהו, או פותח יותר בזה שהוא מתקן את הקלקולים?

אני לא יודע לדבר במקום בעל הסולם, אבל כנראה שהוא כן מרגיש.

שאלה: אפשר להגיד שכל מה שאנחנו שומעים ממך מהשיעורים הישנים על "תלמוד עשר הספירות" או על בעל הסולם, אלו דברים שאנחנו שומעים ממה ששמעת מרב"ש, ששמע מבעל הסולם ישירות, ואין בשום מקום דברים ישירים כאלה שנשמעו מבעל הסולם?

תלוי מי אתה חושב שנמצא מעליך, רב"ש, בעל הסולם, האר"י וכן הלאה.

תלמיד: מה שאנחנו שומעים ממך זה מה ששמעת מרב"ש?

פחות או יותר כן.

תלמיד: ומה ששמעת ממנו כנראה שזה מה שהוא שמע פנים מול פנים מבעל הסולם?

או שהסיק בעצמו.

שאלה: מהאגרות רואים שהבירור שעושה בעל הסולם והמקובלים האחרים הוא לגבי עומק ההיכרות וההבנה בתהליכים שקורים בעולמות העליונים. אנחנו בלימוד שלנו בשנים האחרונות לא לומדים בכלל את מה שקשור לתלמוד עשר הספירות, אלא התכנסנו ללימוד של הרב"ש על העבודה הפנימית שלנו והחיבור בינינו, וללימוד מאמרי בעל הסולם שנותנים הסתכלות כללית על התפתחות העולם, האנושות וכן הלאה.

האם מכאן ואילך צורת הלימוד ושיטת הלימוד בקבלה הולכת להיות בפורמט שבו אנחנו מתרכזים באהבת החברים ובחיבור, מתוך שאיפה לגלות את העולמות העליונים ודרכי התפשטות האור בתוך הכלים מתוך השגה ממטה למעלה, ובעצם מתנתקים מהעיסוק והמחקר של המקובלים בלימוד הסטרוקטורה עצמה?

אנחנו לא צריכים להיכנס ללימוד הסטרוקטורה של העולמות העליונים, המבנה שלהם הוא לא הבעיה, אלא הבעיה היא איך אנחנו בונים בתוכנו, בקשר בינינו, את אותה סטרוקטורה, זה כן. זה לאו דווקא מופיע בתע"ס או בכתבים אחרים, אלא יותר ביחס בינינו, כך שנהיה מוכנים לקבל ולגלות בקשר בינינו אותם הקשרים, מבואות, שיש לנו מבעל הסולם. ורב"ש מפרש את זה, רק בצורה אחרת.

שאלה: באגרות האלה רואים כמה חשוב לבעל הסולם טוהר החכמה, כמה הוא כועס על זה שהוא גילה שההוא סידר את הספר על לימודי אצילות לא בצורה נכונה. והכול מדבר על טקסטים כל כך גבוהים, כל כך עמוקים, על איזה ספר אחד שהוא מצא.

אני מסתכל על הדור שלנו, אם בעל הסולם היה פה עכשיו והיה מסתכל מה קורה נניח בחנויות הספרים, באמזון, יש ערמות של ספרים שמדברים על קבלה, וכל טוהר החכמה הוא כבר לא משהו רלוונטי. הכול נהיה כל כך מבולבל ופתוח, שלא לדבר על התוכן המדובר, וכל אחד נהיה מורה ופותח אתר. למה ההשגחה סידרה את זה כך? לאן זה מוביל אותנו, ומה אנחנו עושים עם העניין הזה?

כנראה שאנחנו צריכים בכל זאת להכין את הדור שיברר את הכול, ויוכל למשוך את הכלל לספרים אמיתיים, להסבר אמיתי. שלא ירוצו אחרי כל מיני דברים בדויים, אלא מה שהם יגלו בקשר ביניהם, בין התלמידים, זה מה שהם צריכים לפתח ולהעלות.

תלמיד: כל הבלבול הגדול הזה שיש עם ההצפה של כל מיני טקסטים ומקורות, שהם לא מקורות, הם ליד המקורות, ופרשנויות מסולפות, האם הדבר הזה מקרב את ההמון לתיקון או שהוא מבלבל ומרחיק אותו?

אין רע בלי טוב וטוב בלי רע, לכן אי אפשר להגיד. אני לא יכול להצביע על דבר שאין בו צורך, לכל דבר יש צורך וכל דבר מביא לאמת, לסוף, אומנם בדרך לא קצרה אולי. כי אנחנו, בהתכללות עם כל המקורות הלא אמיתיים האלה, מבולבלים בהתאם לזה. אז זה על זה בא, וכך אנחנו מתיישרים.

תלמיד: האם לנו כארגון יש תפקיד להיות מובילי הלפיד של החכמה האוטנטית המקורית בתהליך של התיקון?

כן. אבל אנחנו קודם כל רוצים לקשור את עצמנו בהתפתחות הרוחנית למאמרי רב"ש ובעל הסולם, ואחר כך לחכמה בתע"ס.

שאלה: אחת השאלות שמתעוררות כשעובדים עם תלמידים בשלבים שהם עוד מתעניינים, עוד לפני שהם תלמידים, זה העניין של ההגבלה, כמו שרב"ש כותב, התאספנו כאן כל המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם. ברגע שאנחנו אומרים שאנחנו עוסקים אך ורק בללכת בדרכו ובשיטתו, אז אנשים שמגיעים הם שמעו את הרב הזה, רב אחר, ויש להם איזה מישמש. ובאופן טבעי, לא מכוונת זדון חלילה, הם רוצים לשתף מה שלמדו ומה שאמרו אחרים.

האם זה לגיטימי לתת למתעניינים, ממש ברגעים הראשונים כשהם רק פוגשים אותנו, לשתף מה ששמעו, או שממש על סף הכניסה אנחנו צריכים להגיד שלפה זה לא נכנס?

אנחנו לא יכולים לעשות כך כמו שאתה אומר, על סף הכניסה. אבל שיהיה ברור לכולם שאנחנו נמצאים בשיטת בעל הסולם שדאג רק להבין ולצרף אלינו את שיטת האר"י.

תלמיד: הפעולה הזאת שאנחנו באים ומגבילים עלולה קצת להרתיע, כי זה לא נהוג אצל אנשים שמגיעים ממש בצעדים הראשונים. לכן אני שואל האם לתת האפשרות הזאת.

אז מדברים על זה בלשון רכה.

שאלה: באגרות שקראנו מורגש שבעל הסולם מרגיש שמשהו לא בסדר בתיאור שהוא קורא בספר לעומת מה שהוא מרגיש. הוא גם אומר "התעכבתי הרבה שנים בשביל לנסות לסדר את זה וראיתי שבספר הישן לא הצלחתי". אנחנו שבקצה למטה, יש לנו אותך, את רב"ש, חברים, והיה לי מקרה השבוע שממש הרגשתי איך החברה מסודרת כלפי כל חבר ומרגישה אותו, מה עובר עליו, איך לסדר אותו נכון.

רציתי לשאול עלינו, על אלה שבקצה. בעל הסולם הרגיש כנראה מערכת רוחנית והרגיש שהיא לא מתאימה וסידר אותה, ואנחנו יותר קרובים להרגיש את העשירייה, את החברים, ולסדר את עצמנו נכון כלפי המערכת. מהו המתאם שאנחנו אמורים להיות? האם אנחנו אמורים גם לסדר את האנושות כלפי המערכת?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה עד כדי כך, שאנחנו מגיעים לאנושות לסדר אותם. אבל יוצא מתוך הלימוד שלנו שכולם צריכים להיות פחות או יותר מסודרים לפי קבוצות, וכל הקבוצות יהיו מסודרות יותר ויותר לקבוצה יותר רחבה וגבוהה, וכך אנחנו נעלה.

תלמיד: פעם בהתחלה היית מסביר, משרטט, היה מורגש איך התאמצת להסביר את המערכת, ולאט לאט נכנסו למצב שבו אתה יותר מרגיש אותנו, נמצא איתנו, יושב איתנו. ואמרת הרבה פעמים בתקופה האחרונה, "אני לא רוצה שתדבקו לשרטוטים, אני רוצה שתרגישו".

במה כל כך נעלה המצב הזה שאנחנו מתאמצים לסדר את עצמנו בעשירייה, שנהיה מותאמים למערכת הזאת כל פעם מחדש?

אנחנו נלך יחד עם הלימוד ונראה לאן הוא מביא אותנו. הוא עצמו, האור שבו, צריך לבנות אותנו.

תלמיד: אנחנו כעשירייה, האם העבודה שלנו היא יותר רגשית, להרגיש כמה אנחנו יותר מחוברים זה לזה?

כן.

שאלה: לימוד תע"ס הוא לימוד שפת הקבלה בעיקר. האם דווקא הלימוד הזה לא יכול להביא לאדם צורך בחיבור יותר מכל כתבים אחרים?

לא.

תלמיד: אבל האם הוא כן יכול לקדם את האדם?

כעיקרון כן. אבל אם אדם לא מעורב עם הקבוצה שלו יחד ועם עוד קבוצות בתוך הלימוד, לא בונה את עצמו בתוך עשירייה, ועשירייה בתוך יתר העשיריות, אז לא ייצא מזה הרבה.

תלמיד: אבל לא שאסור ללמוד תע"ס, שלא תהיה הרגשה כזאת.

אני לא מבין מאיפה אתה מגיע לזה.

שאלה: כשמסתכלים על שרשרת המקובלים, אנחנו רואים את ההשגות המופלאות של המורים הגדולים, של האר"י, של בעל הסולם, של הרב"ש. מה אנחנו כתלמידים יכולים לעשות כדי לתרום להשגות של המורה שלנו, לדרגה שלו? איך אנחנו יכולים לעזור לזה?

אנחנו צריכים להמשיך ולהשתדל להגיע להיות בקשר בינינו בדומה לבחינות, לספירות ולהבחנות למיניהן, עד שנתחיל להרגיש את אותם הכוחות המסודרים בצורה כזאת שמשפיעים עלינו. כך על ידי זה נבנה את עצמנו בהזדהות עם העולם העליון.

שאלה: כל המקובלים הגדולים עסקו בסידור, הם ממש נאבקו על כל אות, על הבהירות של כל מושג, ובעל הסולם כותב על זה שהוא הגיע לאיזו השגה מאוד גבוהה בשביל למסור את זה לדור האחרון. אנחנו עכשיו נמצאים בתחילת הדור האחרון, ואנחנו בעצמנו לא כל כך מבדילים וגם לא כל כך לומדים את הטקסטים האלה. איך זה באה לידי ביטוי בנו כל העבודה של המקובלים הגדולים, הנקיות של המושגים?

אנחנו ממשיכים באותה הדרך ולא סוטים ממנה. אני לא רואה שאנחנו נמצאים במצב גרוע יותר ממה שהיו הדורות הקודמים. וודאי שאנחנו צריכים להשקיע יותר בחיבור בינינו ובגילוי הקשרים שבינינו, וזה יביא אותנו לגילוי החכמה.

תלמיד: הסברת שתע"ס וספר הזוהר הם לתלמידים מתקדמים שכבר נמצאים בעשירייה. אבל אצלנו תלמוד עשר הספירות וזוהר לומדים בערב, אפילו בשעות העבודה, לעומת זאת כתבי רב"ש אנחנו לומדים בבוקר. למה זה לא הפוך?

אנחנו לומדים בשעות הבוקר את הגישה הכללית של האדם לקבוצה, לעולם, לבורא, לכל המציאות, להתפתחות שלו, כי אלו הדברים החשובים לו יותר. ואחר כך דברים פרטיים, שהוא מוסיף בשעות היום.

תלמיד: האם זו בעיה שתלמידים מתחילים מגיעים לשיעורי הערב של תלמוד עשר הספירות וזוהר, האם כדאי להם לראות את זה או לצפות שוב בשיעור הבוקר?

זה נכון.

שאלה: למה לא לומדים תלמוד עשר הספירות או פתיחה או משהו שעוסק במבנה העולמות העליונים במהלך שיעור הבוקר?

אני מוכן ורוצה גם עכשיו ללמד תע"ס, אבל ראיתי שרוב התלמידים נרדמים. גם האירועים שקורים לנו כאן בעולם הזה ובישראל במיוחד, מושכים אותנו לכך.

תלמיד: אז מה עתיד הלימוד של תלמוד עשר הספירות?

עד הכנס אני לא רוצה להתחיל עם זה, אבל אחרי הכנס נתחיל עם תע"ס.

שאלה: לפעמים קורה שמגיעים אלינו כל מיני כתבים שאומרים לנו שאלו כתבים של בעה"ס ורב"ש. איך צריך להתייחס לכתבים כאלו שמגיעים אלינו?

אני לא מתייחס. איזה דברים של רב"ש, איגרות?

שאלה: יכולות להיות אגרות, מאמרים, דברים שהוא כתב לעצמו, הכול מהכול מגיע, גם של בעל הסולם.

צריכים לראות, אני לא יודע. אבל תבינו שאם אדם צריך להגיע לאיזו ידיעה, אז הוא יגיע. לא חשוב אם אין לו איזה ספר מסוים.

שאלה: מה זו שיטת בעל הסולם?

מה שמלמדים אותו. נכנסים להסתכלות על המציאות הגשמית והרוחנית דרכו, זו נקראת שיטת בעל הסולם.

(סוף השיעור)