שיעור 12.01.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך ד', עמ' 115, שמות - א, פרשת "וארא", 110

".110 אחת לשבעים שנה עושים לו כך, כי כשבא לסוף שבעים שנה, מלכות דמלכות שלו, נמצא חוזר ומתעורר כוח הדין שבזנב שלו. כדי שלא יקלקל המקומות של הרקיעים ועמודיהם, שלא יקלקל בנקודת הדין שלו את המיתוק של המקומות, המלכויות הממותקות בבינה, שממיתוק זה יוצאים הרקיעים, המסכים דצ"ב. ועמודיהם, הנה"י הנמשכים מהרקיעים האלו. ועליהם כולם מודים ומשבחים, כמ"ש, בואו נשתחווה ונכרָעה נִבְרְכה לפני ה' עושינו.

כי חזרת המדרגה מג"ר לו"ק מכונה כריעה והשתחוויה. ודאי שאין מדרגה שתשבח על חזרתה לו"ק. אלא בעת שמתגברים הדינים דמדה"ד שבתנין, הפוגם למדרגות של מעלה ושל מטה, ואין מי שיעמוד לפניו. נמצא, כששמים לו המוקש בפניו ע"י חזרת הבינה וכל המדרגות לבחינות קטנות, שע"י זה בא התנין לנקב תהום הגדול, ואובד שם הדינים דמלכות, המלכות שלו הבלתי ממותקת, שבזה נשבר כוחו של התנין. ואח"כ חוזרת הבינה וכל המדרגות לגדלותם, והתנין אינו יכול עוד להזיק.

נמצא, שעל הכריעה והשתחוויה הזו, כלומר, על חזרתם לו"ק בלי ראש, כדי לשים מוקש בפניו של התנין, כל המדרגות שמחות, ומודות לה' ואומרות, בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו. כי ע"י זה ניצלו מהתנין.

והנה התבאר היטב התנין דקליפות, שהוא חזרת מטֶה החרטומים להיות תנין. אבל מטה אהרון, שנעשה לתנין, הוא תנין דקדושה, הנמשך ממעיינות עליונים ונהרות עמוקים, הנמצאים באלף יאורים, היוצאים לארבעה צדדים.

.111 אבל התנינים העליונים, העומדים למעלה בקדושה, לווייתן ובת זוגו, הם שהתברכו. אלו שולטים על כל שאר הדגים, המדרגות הנמצאות ביאורים. כמ"ש, ומִלאו את המים ביַמים. ועל זה כתוב, מה רבּו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית."

משתדלים להיות יחד, ושהזוהר ישפיע על השתדלות החיבור בינינו עד שאנחנו באמת נתחבר, ואז יפתח.

להט החרב המתהפכת

".112 אשכול הכופר דודי לי. אשכול, אמא עילאה, בינה. כמו שאשכול, מתקשט בכמה עלים וזמורות לישראל, שאוכלים אותו. כך השכינה העליונה, בינה, מתקשטת, שמעלה מ"ן לחכמה, בכמה עדָיים של שמונה כלים, ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדנ"י, שהם זו"ן. מכמה קורבנות שישראל מקריבים, מכמה מיני תכשיטים שכיפרה לבניה, והיא עומדת בהם לפני המלך, חכמה, כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם, שמזדווג עימה. והבינה נותנת לנו מהבקשות שלה, ששאלה מחכמה בעדנו, ע"י אלו הברכות שתיקנו חכמים בתפילה, לבקש לפני המלך.

.113 בזמן זיווג חו"ב, כל הדינים של שכינה התחתונה, המלכות, הוה"י אדנ"י, מתהפכים לרחמים, י"ה ו"ה. לקיים הכתוב, אם יהיו חטאיכם כשָנים כשלג ילבינו. כלומר, י"ה ו"ה. וכתוב, אם יאדימו כתולָע, הוה"י, כצמר יהיו, י"ה ו"ה. כל הדינים של המלכות מתלבנים משכינה העליונה, מבינה.

.114 כתוב, להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. השכינה, הוה"י, נקראת להט החרב המתהפכת, משום שמתהפכת לפעמים לרחמים ולפעמים לדין, לפעמים אנשים ולפעמים נשים, לפעמים דין הוה"י, לפעמים רחמים י"ה ו"ה. כי היא מצד עה"ח. כלומר, אם השכינה מתחברת עם עה"ח, ז"א שעלה לבינה, כל הדינים שבה מתהפכים לרחמים. ומצד עצה"ד טו"ר, השכינה שאינה מחוברת עם עה"ח, כל הרחמים שבה מתהפכים לדין, לדון בהם העוברים על דברי תורה.

כשהמלכות בקטנות, דין, נבחן זיווגה עם ז"א בשם הוה"י אדנ"י. כי הוה"י, הוא הוי"ה למפרע, המאירה מלמטה למעלה. יוד בתחילה למטה, למעלה ממנה ה"ר, למעלה ממנה ו', ולמעלה בראש עומדת ה"ת. וזה מורה שז"א ו"ק בלי ראש, ומשפיע דינים לשם אדנ"י, המלכות, גם נקרא אור הו"ק דז"א, שמשפיע מלמטה למעלה, בשם אור נקבה, נשים.

וכשמזדווגת עם ז"א דגדלות, שעלה לבינה, נבחן הזיווג בשם י"ה ו"ה אדנ"י. כי הוי"ה בסדר ישר מורה שמשפיע ישר מלמעלה למטה. ואז נקרא ז"א עה"ח. שמקבל ג"ר וחיים מהבינה. ואור זה של ז"א נקרא אור זכר, אנשים.

לפיכך המלכות נקראת להט החרב המתהפכת. כי בחטא התחתונים יורדים זו"ן מהבינה למטה, ואז הזיווג הוה"י אדנ"י. וכשעושים תשובה, עולים זו"ן שוב לבינה, וכל הדינים שבה מתהפכים לרחמים, והזיווג הוא הוי"ה אדנ"י."

לא אכפת לי מה שכתוב, לעומת עד כמה שאני כל הזמן דואג לחיבור, ושמה שאני קורא ישפיע על החיבור בינינו עד שהבורא יתגלה בחיבור. זה [כתוב] כבר בצורה כל כך פשוטה.

".115 עה"ח עומד בעוה"ב, בינה, שכל שמות הדין מתהפכים בה לרחמים. ומשום זה העוה"ב, בינה, לא כמו העוה"ז, מלכות. העוה"ז, על בשורות טובות אומר, ברוך הטוב ומטיב, ועל בשורות רעות אומר, ברוך דיין האמת. ועוה"ב כולו טוב ומטיב, אין שם דין. משום זה, בינה היא להט החרב המתהפכת מדין לרחמים, לצדיקים, לתת להם שכר בעוה"ב. מלכות, היא להט החרב המתהפכת מרחמים לדין, לדון בהם הרשעים בעוה"ז.

.116 אבל מעצה"ד טו"ר, שהוא המטה הנהפך לנחש, שמתהפך לרע ממש, ולא מרחמים לדין, לפעמים מתהפכות הנשים לשֵׁדות, והאנשים לשדים. ומשום זה כתוב, ויַגֵד יעקב לרחל, ומשום זה אין לאדם לשמש עם אשתו עד שמֵשׂיח עימה, אולי הוחלפה אשתו בשֵדה. משום שהלהט, בעצה"ד טו"ר, מתהפכת מטוב לרע ממש. כמ"ש, ויעשו כן החרטומים בְּלָטֵיהם, שמכשפי פרעה היו מהפכים בלהט שלהם את המטות שלהם לנחשים. איך יכלו לעשות את זה? מצד אלו ההתהפכויות, שבעצה"ד טו"ר, הם יכולים להתהפך.

שדים ושדות הם הבריות שנבראו בערב שבת בין השמשות ולא נגמרו. וע"כ מגולה בהם מדה"ד הבלתי ממותקת, ואין בהם תיקון הגניזה, כמו במדרגות דקדושה. ולפיכך הם מזיקי עולם. כי בכל מקום שהם מתדבקים, מקלקלים שם תיקון הגניזה. ונקודת המלכות דמדה"ד הבלתי ממותקת, מתגלה שם. שמסיבתה מוכרחים האורות להסתלק, כי כוח הצמצום רובץ עליה.

וכל עוד ששולטים המוחין דקטנות באדם, הוא בבחינת התהפכות תמיד. ויש ב' מיני התהפכות, או מרחמים לדין ומדין לרחמים, או מטוב לרע ומרע לטוב. כי מתחילה הם מתהפכים על האדם, מרחמים דבינה לדין דשמאל, קיפאון האורות כולם. שהוא כדי לדון את הרשעים, הנמשכים אחרי המוחין האלו. ואז הזיווג העליון הוא הוה"י אדנ"י.

ואם מאריכים בחטאם, ואינם חוזרים בתשובה, מתהפכים עוד מטוב לרע, שמתגלה בהם מלכות דמדה"ד, שהייתה גנוזה בהם, שהוא רע, והאורות מסתלקים מהם, בעניין לא זכה הרי רע. וזה נבחן שהאנשים והנשים הללו, שהיה בהם תיקון הגניזה, התהפכו עתה לשדים ולשדות, שאין בהם תיקון הגניזה. כי המלכות דמדה"ד שאינה ממותקת התגלתה בהם, כמו בשדים ובשדות.

ונאמר, לפעמים מתהפכות הנשים לשדות, והאנשים לשדים. ומשום זה כתוב, ויגד יעקב לרחל. הגדה היא המשכת מוחין דגדלות, שיעקב, ז"א, המשיך מוחין דגדלות אל רחל, מלכות, כדי שלא תתחלף לשדה. כי כל עוד שהיא במוחין דקטנות, יש פחד שתתהפך לשדה, שתיקון הגניזה יתקלקל בה. ומשום זה אין לאדם לשמש עם אשתו עד שמשׂיח עימה, אולי הוחלפה אשתו בשדה.

וזה רומז על ז"א, שאינו משפיע אל המלכות בזיווג, מטרם שממשיך לה מוחין דגדלות, הנקראים סיפור, כמ"ש, השמיים מספרים. וכן נקראים דיבור. משום שכל עוד שהמלכות במוחין דקטנות, תוכל להתהפך לשדה, שתיקון הגניזה יתקלקל בה כמו בשדה.

ולפי זה, איך יכלו החרטומים להפוך המטות שלהם לנחשים? הרי מכיוון שתיקון הגניזה מקולקל בהם ומדה"ד מגולה, אינם ראויים לקבל אפילו בחינת חיים של נחש? מצד אלו ההתהפכויות, שבעצה"ד טו"ר, הם יכולים להתהפך.

כלומר, מצד התהפכות מטוב לרע ומרע לטוב, גם המכשפים יכולים להפוך לפי שעה את המטות שלהם לנחשים, להמשיך אורות דקליפת הנחש. כי לפי שעה, יכולים לגנוז את מדה"ד שלהם, ולדמות עצמם לאנשים ולנשים. אבל לא לזמן הרבה. וסופה לחזור ולהתגלות. ואז פורח רוח החיים שמשכו מנחש דקליפה, והנחש שלהם חוזר למטה."

מישהו מתפעל מהסיפור? מפחיד כן? לי אין מה להוסיף רק כוונות. דווקא יש כוח גדול בזה.

קח את מטך

".117 ואמרת אל אהרון קח את מטך. למה מטה אהרון, ולא מטה משה? מטה משה קדוש יותר, כי נחקק בו שם הקדוש בגן עדן העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, שהיה צריך לבלוע אותם, כמ"ש, ויבלע מטה אהרון את מטותם. ולא עוד, אלא כדי להכניע לכל אלו הבאים מצד שמאל, צריכים למטה אהרון, משום שאהרון בא מימין, שהוא כוהן, והשמאל נכנע אל הימין.

.118 הרי היה גלוי לפני הקב"ה, שאלו החרטומים יעשו נחשים. וא"כ, איזו חשיבות היא לעשות לפני פרעה נחשים? היא משום, שמשם התחלה אל העונשים, כלומר, נחש הקדמוני, שהכשיל את אדם וחוה. ומהתחלת הנחש מתחילה שליטתו של פרעה, מצד שמאל.

אז, כשראו התהפכות מטה אהרון לנחש, שמחו כל החרטומים, כי תחילת החכמה של הנחש שלהם הייתה כך. כי המוחין דקטנות דקדושה, הנמשכים משמאל, מכונים נחש. וכנגדו הנחש דטומאה, הנמשך משמאל, שמשם מושכים החרטומים את החכמה שלהם. וע"כ שמחו על מטה אהרון, שהפך לנחש. מיד חזר מטה אהרון לעץ יבש, ובלע אותם.

.119 ועל זה תמהו וידעו, שממשלה עליונה יש בארץ, שהם חשבו, שלמטה בארץ אין שליטה חוץ מהם. אז כתוב, ויבלע מטה אהרון את מטותם, שחזר הנחש לעץ ובלע אותם.

.120 ועל זה עשה אהרון שני אותות, אחד למעלה, שנחש העליון דקדושה שלט על נחשים שלהם. ואחד למטה, ששלט העץ על הנחשים שלהם, כי בלע אותם. ופרעה היה יותר חכם מכל חרטומיו, והסתכל שהממשלה העליונה שולטת על הארץ, למעלה ולמטה.

.121 הלוא כל מה שעושים המכשפים, עושים באחיזת עיניים? אינו כן, אלא משמיענו הכתוב, ויהיו לתנינים, כלומר שהם עשו התנינים בפועל.

.122 כתוב, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התַנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. מהתנין הגדול התחלת השליטה שלהם למטה, אבל החכמה שלהם נמשכת מתחת לכל המדרגות של התנין ויאוריו.

כי התנין ואלף יאוריו קרובים לקדושה. ובשעה שהתנין רובץ בהם, הם בשלמות. ובעת ששוחה ביאורים מתגלה הטומאה בזנבו, אחת לשבעים שנה." אנחנו רוצים להצטמצם יותר ויותר, ומצפים שמה שאנחנו שומעים, יכנס ככוח חיבור יתר שכל הזמן מחבר בינינו. אני מסתכל על החיבור וזה האמצעי, המבצע. "אבל מדרגות הטומאה שמתחת התנין הגדול ויאוריו, כבר הטומאה קדמה להם, ואינם ראויים להמשיך אור מהתנין ומיאוריו. ונאמר, שהתחלת השליטה היא מהתנין הגדול, וע"כ רק המלך שלהם מקבל ממנו, אבל חכמת מצרים עצמם היא ממדרגות התחתונות.

.123 החכמה שלהם היא במדרגות התחתונות, להכניע ולשעבד מדרגות אלו אל המדרגות העליונות, התנין הגדול ויאוריו, שייכללו בהן. ואז יכולים להמשיך אור גם למדרגות התחתונות. ראשי שלטונות שלהם ושורשם הוא למטה מהתנין הזה, ונאחזים בתנין, כי משם המדרגה העליונה שלהם, המלך, מקבל כוח. וע"כ דומה המלך שלהם לתנין הגדול הרובץ ביאוריו.

.124 הקב"ה ע"י הכול עושה שליחותו. וכמה שליחים יש אל הקב"ה, שעושה שליחותו ע"י דברים שיש בהם רוח חיים, וע"י דברים שאין בהם רוח חיים.

.125 כמה יש לו לאדם להיזהר מחטאיו, שלא יחטא לפני הקב"ה, ואבני ביתו וקורות ביתו מעידים עליו. ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו. מטה אהרון, עץ יבש, עשה בו הקב"ה ראשית הניסים. ושתי שליחויות נעשו בו:

א. עץ יבש שבלע התנינים שלהם,

ב. לשעתו קיבל רוח חיים ונעשה ברייה.

.126 תיפח רוחם של אותם האומרים, שהקב"ה אינו עתיד להחיות המתים, שאיך אפשר, שיעשה מהם ברייה חדשה. יבואו ויראו אלו הרשעים השוטים, הרחוקים מתורה ורחוקים מהקב"ה. שבידיו של אהרון היה מטה, עץ יבש, והקב"ה, החזיר אותו לפי שעה לברייה, שהשתנתה ברוח ובגוף.

אלו הגופים שכבר היו בהם רוחות ונשמות קדושות, ושמרו מצוות התורה, ועסקו בתורה ימים ולילות, והקב"ה הטמין אותם בעפר, הנה אח"כ, בעת שישמח העולם, אחר גמה"ת, על אחת כמה וכמה, שהקב"ה יעשה אותם ברייה חדשה.

.127 אותו גוף שהיה, יקום. כמ"ש, יִחיו מֵתיךָ, ולא כתוב, יברא. משמע, שהם כבר נבראו, אבל צריכים רק שיחיו. כי עצם אחד יישאר מהגוף מתחת לארץ, והעצם ההוא אינו נרקב ואינו נעדר בעפר לעולם. ובעת ההיא הקב"ה ירכך אותו, ויעשה אותו כשׂאור בבצק, ויעלה ויתפשט לארבע זוויות, וממנו ישתכלל הגוף וכל איבריו. ואח"כ נותן בו הקב"ה את הרוח."

תלמיד: ברור שאני לא מבין ולו מילה אחת, לא "יאורות" ולא "מטות".

ולא צריך. תגיד תודה רבה שאתה לא מבין. לא החכם למד. דווקא חכמים לא לומדים.

תלמיד: אבל מה שבטוח, אני עוקב מילה במילה אחרי מה שהקריין קורא.

ומה אתה רוצה?

שאלה: והרצון שלי הוא מאוד להתחבר והשאלה שלי היא איך ייצא מצב כזה שמהקריאה הזו, ומחוסר ההבנה יהיה לי חיבור?

דווקא מחוסר ההבנה, כי אתה לא רוצה הבנה אתה רוצה חיבור, אתה רוצה תכונה. אני רוצה רק דבר אחד להיות מחובר, זאת תכונת הבורא אני רוצה את זה. את זה הוא נתן לי כסגולה, כתוב "בסגולת תורה ומצוות", זאת סגולה.

איך יכולה להיות לך הבנה, אני לא מבין, איך? לפחות יש לך שכל לזה שאתה לא יכול להבין, אתה מבין? איך יכול להיות ש[תבין] דברים שלגמרי לא "תפורים" עליך? זה לא שאתה לא חכם אז אתה צריך קצת לפתח חכמה. זה לא שאתה לא מספיק רגיש, אז אתה צריך לפתח כלי הרגשה. אין לך אותם במאומה, אין. על מה יש כאן לדבר? זה כמו שאתה לוקח חיה מלמד אותה להיות בן אדם, וזו לא בעיה סופסוף כי שם זה רק להגדיל את הרצון. כאן זה לא להגדיל, כאן זה לתת לו תכונות חדשות שאין, אין בבריאה.

תלמיד: אבל את הרגשת החיבור אני חייב להרגיש.

אתה לא חייב להרגיש.

תלמיד: אלא איך?

אתה מצפה מאוד שאתה תגיע לזה ואז תרגיש. אתה לא יודע מה זה חיבור. אנחנו לא יודעים מה זה חיבור.

תלמיד: זאת אומרת, הבקשה הפנימית שלי צריכה להיות למשוך את האור המחזיר למוטב בינינו, זו צריכה להיות הבקשה?

כדי להתחבר. אבל מה זה נקרא להתחבר אנחנו לא יודעים. זה משהו חדש שיהיה לנו כהפתעה, זה כלי רוחני.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים הרי שאנחנו צריכים להתחבר.

נכון צריכים אבל זה לא אומר שאתה יודע מה זה.

תלמיד: אז איך יתגלה לנו?

תסביר לנו מה זה נקרא להתחבר? שאנחנו חושבים יחד, שאנחנו רוצים יחד, שאנחנו עובדים יחד, פועלים יחד? לא.

תלמיד: חיבור זה דבר חדש שיקרה ואני לא יודע מתי? זה החיבור בינינו?

לא, אתה לא יודע מתי זה יקרה ואתה לא יודע מה זה בכלל.

תלמיד: אז למה אני מצפה?

אתה מצפה לזה.

תלמיד: למה שאני לא יודע?

כן.

תלמיד: וזה יבוא?

זה יבוא. טעות לחשוב שאנחנו יודעים מה זה [חיבור[, לא. כי החיבור הזה זה חיבור רוחני, זה מה שקורה כש"נעשה עשרה כאחד", זו מציאות חדשה.

שאלה: אנחנו צוות ששולח בכל יום לפני שיעור זוהר קטעים שמכוונים מתוך שיעור הזוהר של אתמול. קטעים שיכולים לכוון כהכנה לשיעור הזוהר, אז תמיד מביאים מאתמול.

מה שאנחנו קוראים לפני הזוהר או מזוהר עצמו?

תלמיד: מהזוהר עצמו. לא לשלוח?

לא.

תלמיד: יש משהו כן לשלוח?

יש לנו קטעים שמדברים על כוונה, אבל זה לא משיעור הזוהר.

תלמיד: אנחנו מביאים מהדברים שאתה אומר, הכוונות שלך.

מילא, אבל יש לך לשבח שבחי הזוהר, יש לנו קטעים שמדברים שם על השבח של ספר הזוהר עצמו. אני ממליץ לשלוח אותם.

תלמיד: בכתוב?

כן בכתוב. יש לנו קובץ.

תלמיד: אז לא לשלוח כל מיני הכוונות לכוונות של שיעור זוהר מאתמול, או דברים כאלה?

אתם יכולים לשלוח את זה אבל לא מהזוהר עצמו, מילים שלנו אתה יכול לשלוח. אני ממליץ לשלוח [קטעים] בשבח הזוהר.

ושוב אני אומר, כל אחד חייב לחבר דף על החיבור, מטרת הלימוד, ממה שדברנו כלפי שיעור הבוקר. ואחר כך לתקן לעדכן את הדף הזה כל הזמן. ויראה עד כמה שנעשה לו יותר מובן, טקסט יותר עמוק, יותר פנימי.

תלמיד: עוד בקשר לשיעור בוקר. לאחר שיעור בוקר אנחנו לוקחים קטעים ממהלך השיעור ושולחים. להמשיך את זה או [לשנות] בגלל ההכנה שעליה דברנו?

אני אמרתי מה צריך לעשות. אתה בינתיים תשלח אבל אני מקווה שאנשים יתחילו לחבר מה שאמרתי.

שאלה: מה הזוהר מסביר בחיבור בינינו, מה הוא פותח?

אתה מקבל כלי רוחני. השפעת האור שהוא פועל על הרצון, ואתה מגלה תוצאה מזה. פעם ראשונה בחיים אתה מרגיש מה זה שהאור משפיע.

ויהיו דם

".128 ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקווה מימיהם, ויהיו דם. איך היה יכול ללכת לכל מימי מצרים, שבכל ארץ מצרים? הרי כתוב, ויימלֵא שבעת יָמים אחרי הַכּוֹת ה' את היאור, ולא כתוב, את כל מימי מצרים?

.129 אלא מימי מצרים הוא נילוס. ומשם מתמלאים כל שאר האגמים והיאורים והמעיינות וכל המימות שלהם. וע"כ אהרון נטה ידו להכות לנילוס בלבד. כמ"ש, ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. הרי שהיאור כולל כל מימי מצרים.

.130 מים תחתונים מתפשטים לכמה צדדים, לימין ולשמאל. ומים עליונים מתקבצים בבית קיבוץ המים, יסוד דז"א, כמ"ש, ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. וכתוב, ולמקווה המים קרא ימים. רקיע, שיש בו שמש, לבנה, כוכבים ומזלות, שהוא היסוד דז"א הכולל בתוכו כל האורות דז"א, זהו בית קיבוץ המים, המקבל כל המים, כל האורות, ומשקה לארץ, עולם התחתון, המלכות. כיוון שהארץ מקבלת מים, היא מפזרת אותם ומחלקת אותם לכל צד, ומשם יושקו הכול.

.131 כשהדין שורה, עולם התחתון, מלכות, אינו יונק מהרקיע, ויונק מצד שמאל שאינו נכלל בימין. ואז נקרא המלכות, כמ"ש, חרב לה' מָלאה דם. אוי לאותם שיונקים אז ממנה ומושְקים ממנה. כי בזמן ההוא הים, המלכות, היה יונק משני צדדים, מיסוד דז"א ומצד השמאל.

וע"כ נחלק לשני חלקים, לבן מצד היסוד, ואדום מצד השמאל. ואז זורק אל היאור חלקם של המצרים, האדום. ומכה בשורשם למעלה ולמטה. וע"כ שותים ישראל מים, להיותם דבוקים ביסוד דז"א, חלק הלבן שבמלכות. והמצרים שותים דם, חלק האדום שבמלכות.

.132 האם מכת הדם הייתה משום מיאוס בלבד? אלא שתו הדם ובא במֵעיהם ובקע ועלה. עד שישראל היו מוכרים להם מים בכסף, אז שתו מים. משום זה, הראשונה להכות אותם, הייתה מכת הדם.

.133 ארוממך אלקיי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. דוד, כנגד המדרגה שלו אמר, ארוממך. אלקיי, אלקיי שלי, המלכות, שהיא מדרגתו. כי רצה להעלות שבחה של המלכות ולהביא אותה לאור העליון, בינה, לערב אותם זה בזה, שיהיו המלכות והבינה הכול אחד. ועל כך אמר, ארוממך אלקיי המלך."

אנחנו ביחד נכון?

תלמידים: כן.

".134 כל ימיו דוד השתדל לתקן את הכיסא, המלכות, ולהאיר הפנים שלה באור הבינה, כדי שתגן עליה, והאיר תמיד את אור התחתון, מלכות, באור העליון, בינה, שתהיינה הכול אחד. שהמלכות תעלה לבינה, שאז הן אחד. וכשבא שלמה, מצא עולם שלם, המלכות, והלבנה שהתמלאה, שהיא המלכות. שכבר עלתה המלכות לבינה, ונשלמה והתמלאה שם בכל אורותיה, ולא היה צריך עוד לטרוח עליה להאיר אותה.

.135 בשעה שרוצה הקב"ה לעשות נקמה בעמים עובדי עבודה זרה, מתעורר צד השמאל ומתמלאת הלבנה, המלכות, דם מצד ההוא. ואז נובעים דם המעיינות והנחלים שלמטה, כל אלו שהם לצד שמאל. וע"כ הדין שלהם דם.

.136 כשהדם הזה מתעורר על איזה עם, הוא דם של הרוגים, כי יעורר עליהם עם אחר שיבוא ויהרוג אותם. אבל במצרים לא רצה הקב"ה להביא עליהם עם אחר, שיעורר עליהם דם, שיהרוג אותם, משום שישראל היו ביניהם, ולא יצטערו ישראל היושבים בארצם. אלא הקב"ה היכה אותם בדם, בנהרות שלהם, שלא היו יכולים לשתות."

(סוף השיעור)