ההתקדמות שלנו היא רק באור – כמה שאנו משתדלים לעשות כמוהו, אנו מזמינים התקרבות מאיתנו אליו, ואז אנו מגלים שאנו הפוכים ממנו ♦ ההתקדמות היא בכוונה – שאני רוצה להיות כמוהו, ואז מקבלים את התמונה האמיתית – שאתה לא ראוי, שאתה הפוך ♦ זו לא ירידה, זו האמת – גילוי הכלי; ועכשיו, על-פני הגילוי הזה, תשתוקק עוד הפעם, ותגיע לתיקון ♦ אין לאדם כוחות להתגבר על גילוי הכלי החדש מעצמו – החיזוק הוא רק מהחברה ♦ הכול נבנה מהירידות, מאותו החומר, שאם נתקן אותו, ממנו יבנה לנו הכלי הרוחני; כל ההרגשות שאנו חווים, אם אנו הופכים אותן ל"עליות", מזה אנו בונים את הנשמה ♦ על האדם לשמוח שהכלי שלו גדל; עליו לבדוק, מעל הרגש, אם בכל פעם מתגלה לו כלי חדש, חיובי או שלילי, מעל מה שהיה לו קודם לכן ♦ אנו פועלים על החברה והחברה פועלת עלינו ב-2 מישורים: 1 – אני צריך לתת חשיבות לסביבה ושפלות עצמי, וזה בא בזמן העלייה ממני; 2 – בחזרה, אני צריך לקבל מהסביבה את חשיבות ההשפעה ושפלות הקבלה, אותם אני מקבל בזמן הירידה. אם אני דואג לשניים הללו, יש לי כוח ♦ פעולות אלו מתקיימות עד גמר התיקון; זו הסיבה שהנשמה התחלקה כביכול לשניים – כדי שיהיה לי משהו חיצון כביכול לעבוד כלפיו ♦ קנה המידה לרמת הוויתור הנוכחית שאליה הגיע האדם – רמת ה"לא לשמה" שלו, הוא רק כלפי החברה.