שיעור ערב 14.08.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ד', פרק ג', דף רכ"ט, עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

קריין: אנחנו קוראים מתוך "תלמוד עשר הספירות", חלק ד', פרק ג', דף רכ"ט עמוד 229 "עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים". נמשיך באור פנימי באות נ קטנה.

נתחיל באות י' למעלה דברי האר"י.

אות י'

מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה, נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות

"ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה. ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. ואלו הניצוצות הם אור רביעי שאמרנו."

תקרא שוב.

קריין: שוב אות י'.

אות י'

מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה, נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות

"ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה. ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. ואלו הניצוצות הם אור רביעי שאמרנו."

מה קורה כאן? יש כאן כמה דברים, אציין רק דבר אחד, כשעולים מרמה לרמה, ד', ג', ב', א', שורש. שורש זה פֵה וד' זה טבור (ראו שרטוט מס' 1). כשהם עולים, אנחנו אומרים שהבחינה האחרונה לא מניחה רשימו. אבל כשעולים הלאה ונכנסים באיזה זווג דהכאה, יש חזרה, אור שמאיר לרשימו שנשאר. ואז כשהוא מאיר מהרשימו שנשאר קורה כך, שמה שנשאר יוצא החוצה ומה שמגיע מלמעלה נכנס פנימה עד שהזיווג שנעשה עובר לדרגה יותר עליונה. ואז מדרגה יותר עליונה הוא מאיר לדרגה שלו, אבל לא לדרגה יותר תחתונה, כאן זה נפסק. ואז אותו הרשימו שיצא החוצה כתגין על אותיות נכנס חזרה (ראו שרטוט מס' 1).

התהליך הזה, הוא תהליך מאוד חשוב, כי הוא נותן לנו כל הזמן את ההבדלים בין זה לזה וזה לזה. לפי זה אנחנו גם עובדים כל הזמן בחיים שלנו לכאן או לכאן, יותר או פחות, בכל מיני כיוונים, בכל מיני הבחנות. זאת אומרת, הגיחות הקטנות של האור, הרשימו הוא גם אור, האור הנוכחי לעומת האור הקודם, ראו קודם ועכשווי בשרטוט מס' 1, וביניהם יש כל הזמן בטישות, כל הזמן חיכוכים ומתוך זה באה חכמה, כלים חדשים.

שרטוט מס' 1

קריין: אות נ קטנה מבארת את עניין "ויורד למטה להאיר".

פירוש אור פנימי לאות י'

"נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים (כנ"ל בדברי הרב פ"ב אות ג'.) ולפיכך בעת עליות האורות למאציל, בעת שנזדכך המסך דבחי"ד לבחי"ג, שנעשה אז הזווג בבחי"ג, והבחינה הד' נשארה ריקנית מאורה, הנה אז משפיע בחי"ג לבחי"ד מהארת הזווג שלה. וכן אחר זה, כשמזדככת הבחינה הג' לבחינה ב', שהזווג בבחי"ב, שאז גם בחי"ג נשארה ריקנית מאור, הנה אז בחי"ב משפיעה לבחי"ג מהארת הזווג שלה. וכו' עד"ז. ואע"פ שמצד המשכת האורות נחשבת בחי"ד לכתר ובחי"ג לחכמה. אמנם בערך הכלים לעצמם הוא בהיפך, אשר בחי"ג נחשבת לז"א ובחי"ד למלכות. וכיון שהבחי"ד ריקנית מאור, ע"כ אין להבחין כאן רק בערך כלים לפי עצמם. וכן כולם עד"ז.

וזה אמרו "בהיות אור הג' הנקרא או"ח נמשך ויורד למטה להאיר בספירה". אור הג' פירושו, האור של הקומות היוצאות בדרך זיכוכו כנ"ל, והנה האור ההוא נמשך ויורד גם למטה ממקום הזווג להאיר אל הספירה אשר מתחתיה, (דהיינו כנ"ל), אשר בעת שהזווג היא בבחי"ב הנה נמשך הארת הזווג להספירה שלמטה ממנה שהיא בחי"ג הריקנית מאור, ונודע, שהאורות השאירו רשימות בהספירות אחר הסתלקותם משם, וע"כ בשעה שנמשך הארת הזווג דבחי"ב לבחי"ג, פוגע שם באור הרשימה שלה.

וזה אמרו "ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה". דהיינו כמבואר, שאור הזווג שבבחינה העליונה, נמשך ויורד לבחינה התחתונה הריקנית מאור שלה, והוא פוגע שם ברשימו. ולהלן מכנה הרב לאותו האור היורד מהארת הזווג ולמטה בשם "או"ח היורד"."

כך אנחנו רואים גם בחיים שלנו, לא אכפת לי אם במשהו אני נזכר, אם יש עכשיו איזה תענוג יותר קטן, התענוג העכשווי יותר חשוב מזה שהיו לי פעם תענוגים גדולים. לכן כל הרשימות שנמצאות בכלי, כשמגיע אור שהוא ניצוץ מדרגה יותר עליונה שיורד ופוגע בכלי עם הרשימו, הרשימו מסתלק ובמקום זה בא אור עכשווי. אבל גם כשהמצב הנוכחי מסתלק, חוזר המצב הקודם במקומו, וכך אנחנו תמיד שומרים על העבר.

קריין: אות ס קטנה מבארת את עניין "חלוקים בטבעם".

"ס) פירוש, כי הרשימה היא מאו"י הנשארת מן התפשטות הראשונה, אשר קומתה עד הכתר, בהיות שהזווג דהכאה נעשה שם במסך דבחי"ד, והנה משום זה נחשב אצלו העביות דבחי"ד לבחינת פנים שלו, שהרי ממנה נמשך לו כל גובה קומתו, ועביות מבחי"ג ולמעלה נחשב לו לאחורים של הכלי שלו, ואינה מאירה אצלו.

והיפוכו הוא האו"ח היורד אליו מהארת הזווג דבחינה העליונה, למשל, כשיורד הארת הזווג דבחי"ב לספירה דבחי"ג שנתרוקנה מאורה, כנ"ל, הנה האו"ח היורד ההוא בא מזווג דהכאה שנעשה במסך דעביות דבחי"ב, שקומתו עד הבינה, ונחשב אצלו העביות דבחי"ב לבחינת הפנים שלו, דהיינו לתכלית גובה קומתו, והוא משאיר העביות דבחי' ג' ובחינה ד' לבחינת אחורים, דהיינו לשפלות וגרעון, כי מתוך שאינן מאירות אצלו, נמצא שמוריד ומשפיל אותן למטה, כלומר, ששינוי הצורה שבהן, נעשה למפריד על האור, דהיינו, להיפך מהרשימה שבה הבחינה הד' העבה יותר ממשכת ומתחברת עם האור הגדול יותר, כנ"ל.

וזה אמרו "והנה הם חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין". כי הרשימות הנשארות בכל הספירות הן באות מאו"י ורחמים, דהיינו מהתפשטות הראשונה שיצא הזווג על מסך דבחי"ד, שבו כל העב יותר הוא משובח יותר, שהוא כולו רחמים, אבל האו"ח היורד מהארת הזווגים היוצאים בשעת ההזדככות, הנה כל הקומות הללו נחשבות לאו"ח ודין, להיותן מסתלקות מן העביות, ומורידות ומשפילות את העביות לבחינת אחורים כנ"ל, וע"כ אור היורד מהן הוא בסתירה אל הרשימות, אשר בהן העב יותר חשוב יותר, כמבואר. ונמצא כי מה שנחשב לבחינת פנים כלפי הרשימה נחשב לבחינת אחורים כלפי האו"ח היורד, ומה שנחשב לבחינת פנים כלפי האו"ח היורד, נחשב לבחינת אחורים כלפי הרשימה. וע"כ הם מכים ומבטשים זה בזה."

זה צריך להיות ברור לנו כי אנחנו שוקלים את זה או לפי העביות או לפי הזכות, "ערך הפוך אורות וכלים".

קריין: אות ע קטנה מבארת את עניין "אור הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו".

"ע) כי להיותה חלק הנשאר מהתפ"א, שכבר נסתלקה ונעלמה למקורה, נמצא החשק והחפץ הזה טבוע גם בהרשימה, וז"א "ואע"פ שאינו בפועל כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועכ"ז חשקו ותאותו לעלות". כלומר ואע"פ שהרשימה מיוחדת להשאר בהכלי, והיא לא תעלה למקורה לעולם עכ"ז, יש בה החפץ לעלות משום שכח כללות האור נשאר טבוע בה בהכרח."

טבע האור לעלות למקורו, אמנם שהוא לא מסוגל אבל הוא כל הזמן נמשך. לכן הרשימות שבנו כל הזמן מושכות אותנו כלפי מעלה, אמנם הן לא יכולות לעלות, אלא רק עושות גירוי.

קריין: אות פ מבארת את עניין "אבל האור חוזר הנה הוא יורד למטה".

"פ) פי' שהוא בא ונמשך מהמאציל ע"י זווג מחדש, ויורד למטה להתלבשות בתוך הגוף, כי כל אלו הזווגים היוצאים במדרגות זיכוכו, הנה הם נעשים בראש ומשם נמשכים ממעלה למטה אל הגוף, אלא מטעם שיוצאים בשעת הזדככות ואינו עומד להתקיים הוא נבחן לאו"ח ודין כנ"ל.

וז"א "אבל האו"ח הוא יורד למטה" כלומר, אם להתחשב רק עם זמן של הזווג, הרי הוא נמצא שמתפשט ויורד לשעתו להתלבשות בגוף, משא"כ הרשימה, שיש בה החפץ להסתלק מהגוף ולעלות למקורה, כנ"ל.

ותדע, שמטעם זה נמצא האו"ח היורד מהארת הזווג נמצא מתגבר על אור הרשימה בשעת הכאתם וביטושם זה בזה," אמנם הרשימה היא במקום הקבוע שלה והאור חוזר הוא רק יורד מהזיווג בצורה זמנית "וע"כ נפרשו ניצוצים מן או"ח הזה, ומתלבשים בתוך הכלי הריקנית מאור, ונמצא אור הרשימה נדחה מתוכיותה ועלה ממעל לאותו הכלי בסוד תגין על האותיות. כמו שכתב הרב (לקמן פ"ד אות ד') כי אין שניהם יכולים להיות בכלי אחד להיותם הפכים זה לזה, (כנ"ל), ודע שהכאה וביטוש האמור, הוא נעשה ממעל להכלי הריקנית, כי הרשימה מכה באו"ח ואינו מניחו להתפשט, והאו"ח היורד מכה ברשימה כדי להתלבש ולהאיר בכלי, עד שנפרשו ניצוצין מהאו"ח ויורדין ובאין לתוך הכלי."

מזה בא לנו זיכרון, מחשבה, השוואה בין הדברים. כל זה דווקא מפני שיורדים אורות מלמעלה למטה, מרמה לרמה, ונפגשים עם הרשימות, מגרשים אותם, לזמן מה נכנסים, אחר כך זיווג למעלה כבר נפסק, האור נעלם והרשימו חוזר למקומו.

וככה זה כל פעם, לכן אנחנו כל פעם נמצאים בפעולות השוואתיות בין הרשימו שיורד לבין רשימו שיצא. הרשימו שחוזר, חוזר רשימו לדרגה עליונה, חוזר רשימו של הכלי שיצא. וכל פעם כך, בכאלו התנועות אנחנו מתוכן אנחנו מתחילים להרגיש את החכמה, מה יותר ומה פחות, הכול נעשה רק לפי חשבונות כאלה פשוטים כמו במחשב, אחד ואפס, אחד ואפס אין יותר, אבל פה, או יש או אין, או יש או אין. כך זה כאן.

אות י"א

התפשטות א' דעקודים נקראת טעמים. קומות האו"ח נקראות נקודות.

הרשימות נקראות תגין, והניצוצות נקראים אותיות

"ובזה תבין מה שאמרנו, כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינות, שהם: טעמים נקודות תגין אותיות. וזה ענינם, האור הראשון שבכלם הוא הנקרא טעמים, ואור השלישי הנקרא אור חוזר, הם הנקראים נקודות כנודע, כי הנקודות הם בחינת דין. והאור השני הנקרא רשימו, הוא הנקרא תגין. האור הרביעי הם הניצוצות הנופלות והם הנקראים אותיות."

קריין: שוב.

אות י"א

התפשטות א' דעקודים נקראת טעמים. קומות האו"ח נקראות נקודות.

הרשימות נקראות תגין, והניצוצות נקראים אותיות

"ובזה תבין מה שאמרנו, כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינות, שהם: טעמים נקודות תגין אותיות. וזה ענינם, האור הראשון שבכלם הוא הנקרא טעמים, ואור השלישי הנקרא אור חוזר, הם הנקראים נקודות כנודע, כי הנקודות הם בחינת דין. והאור השני הנקרא רשימו, הוא הנקרא תגין. האור הרביעי הם הניצוצות הנופלות והם הנקראים אותיות."

יש לנו אור שנכנס ואור שיוצא, ורשימו מאור שנכנס ורשימו מאור שיוצא. סך הכול שני אורות ושתי רשימות, טעמים, נקודות, תגין ואותיות.

.

אות י"ב

הניצוצות שנקראים אותיות הם הכלים שנקראים גוף

"והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות הנקראים אותיות, הם עצמם בחינת צ הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא. והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים."

קריין: שוב.

אות י"ב

הניצוצות שנקראים אותיות הם הכלים שנקראים גוף

"והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות הנקראים אותיות, הם עצמם בחינת צ הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא. והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים."

קריין: אות צ קטנה מבארת את עניין "בחינת הכלים".

פירוש אור פנימי לאות י"ב

"צ) שבהם חזר ונתפשט האור אח"כ התפשטות שניה בקומת חכמה, אשר כתר נשאר נעלם בפה, ואור חכמה התלבש בכלי דכתר ואור בינה בכלי דחכמה וכו' עד שמלכות נשארה בלי אור, כמ"ש לקמן. ותדע שאלו הניצוצות הוכנו לכלים לאורות הללו כמ"ש לעיל"

אות י"ג

הניצוצות רק נתערבו עם הכלים, ודומות לרפ"ח ניצוצין

שנשארו בכלים השבורים דנקודים

"ונלע"ד ונראה לעניות דעתי ששמעתי מפי מורי ז"ל שכבר מתחילה ק היו בהם בחינות כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם והיו בהם ר בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו וכו'."

שוב.

קריין: שוב.

אות י"ג

הניצוצות רק נתערבו עם הכלים, ודומות לרפ"ח ניצוצין

שנשארו בכלים השבורים דנקודים

"ונלע"ד ששמעתי מפי מורי ז"ל אתם רואים הוא לא בטוח אם הוא שמע את זה או לא שמע, אז הוא כותב, נראה לי ששמעתי, בעירבון מוגבל. "שכבר מתחילה ק היו בהם בחינות כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם והיו בהם ר בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו וכו'."

קריין: אות ק קטנה מבארת את עניין "שכבר מתחילה היו בהם בחינות כלים".

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"ק) כן כתב הרב בהדיא לעיל פ"ב אות י'. אשר אור העב הנשאר אחר הסתלקות האור דהתפ"א, הם בחינות הכלים עצמם של הפרצוף, שבהם באו ב' האורות הנ"ל, הנקראים: אור ב' רשימה ואור ד' ניצוצות הנופלים הנק' אותיות.

זאת אומרת, הוא משווה את הזדככות הפרצוף למה שנקרא שבירת הכלים. בהזדככות הפרצוף שיש לנו בטישות בין האור החוזר היורד והרשימו, אז הוא אומר שזה דומה לבניית הכלים שאחר כך יהיו בעולם הנקודים. אבל בעולם הנקודים אנחנו לומדים שזה על ידי שבירה ששם בכלל לא נשאר מהכלי חוץ מהרצון לקבל הגולמי ללא מסך. וכאן זה משהו אחר, זה רשימות בכל זאת כולן בקדושה. אבל הוא רוצה להגיד שגם כאן, בכל זאת יש לנו היווצרות כלים חדשים.

"וז"א. "שכבר מתחילה היו בהם בחינת כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם". פירוש, כי ב' בחינות כלים צריכים להיות מוכנים להתפשטות השניה, כי יש שם בכל ספירה דכר ונוקבא, כמ"ש הרב בע"ח (בשער ז' פ"ג) וע"כ מאותן בחינות הכלים שהיו בהם מתחילה דהיינו מאור העב הנ"ל, הנה נעשו מהם הכלים לאורות של הזכרים של התפ"ב. ומן הניצוצות שנפלו בהם ונתערבו עמהם, נעשו הכלים לאורות של הנקבות דהתפשטות הזו. ואמרו "ונתערבו" הוא להשמיענו שהבחינות אינן שוות זו לזו, כי ניצוצין דבחי"ג באו בבחי"ד, וכן ניצוצין דבחי"ב לכלי דבחי"ג, וניצוצין דבחי"א בכלי דבחי"ב וכו'. וע"כ נבחן החיבור הזה לעירוב. והבן זה."

כאן כבר דבר מאוד מעניין, כשבא רשימו מדרגה יותר גבוהה לדרגה יותר נמוכה, אז הדרגה היותר נמוכה היא יותר גדולה והרשימו הוא כאילו יותר קטן. נניח ורשימו בא מדרגה ב', יורד לרמה ג'. זאת אומרת יש כאן כלי יותר גדול מהאור שמגיע, האור החוזר יורד.

ואז יוצא שנשאר בכלי חיסרון, והחיסרון הזה הוא מאוד מיוחד, חיסרון ממה שהרצון של הכלי הזה, והרשימו, האור חוזר היורד שבא מקומה למעלה, לגמרי לא מסוגו. זאת אומרת יש כאן כבר ערבוביה בין הכלים ואורות מדרגות שונות, מטבע השונה שביניהם, ומתוך זה יש עוד הווצרות כלים חדשים. מתוך זה לומדים בכל אלו הבטישות ואורות שמגיעים לכלים לאור שלהם, התערבבות שביניהם, יש כאן ממש היווצרות מצבים חדשים, כלים חדשים.

זה מסביר איך אנחנו פועלים, איך המוח שלנו עובד, אך ורק לפי כך שאנחנו משנים את התנאים, "משנה מקום משנה מזל", לגרום לדברים החדשים כל הפעם כל פעם להופיע אצלנו, ואז מתוך זה נבנים כלים חדשים.

קריין: אות ר קטנה מבארת את עניין "בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין".

"ר) דבר גדול משמיענו בזה, כי נודע, שבחינת הרפ"ח ניצוצין, שנשארו בהכלים אחר שנשברו ומתו, היו הגורמים להחיות את הכלים, משום שהניצוצין האלו היו בסוד שיתוף רחמים בדין, כמ"ש במקומם. הנה כן הניצוצין שבכאן שנפלו מאו"ח היורד, גם המה הם מסוד שיתוף מדת הרחמים בדין אלא בסוד ההתחלה, כי כל בחינה עליונה, נחשבת למדת הרחמים כלפי בחינה שלמטה הימנה, וכיון שניצוצין דבחינה עליונה נפלו ונתערבו ונתחברו עם בחינה התחתונה, כנ"ל בדיבור הסמוך עש"ה, הרי זה נחשב לעירוב מדת הרחמים בדין, בשוה לרפ"ח ניצוצין הנ"ל.

ותדע שזה כל שבחה של הסתלקות דהתפ"א כי בסבתה ירדו ניצוצין הנז' ונעשה השורש לשיתוף מדת הרחמים בדין, וזה שמציין הרב לקמן על הסתלקות זו, שהיא בחינת קלקול על מנת לתקן, והיינו בדומה לשבירת הכלים אשר ג"כ היה על מנת להחיות. והיינו השיתוף של מדת הרחמים בדין שממנו התחיה וממנו כל תיקון העולם. והבן זה. ויתבאר עוד במקומו."

פרק ד'

מבאר ההכאה והביטוש שנעשה בעת הסתלקות האורות אל המאציל בין האור החוזר היורד ובין הרשימות אשר מהניצוצין שיצאו מחמת ההכאה נתהוו הכלים שהם האותיות. ומהרשימות הן התגין, ובו ח' ענינים :

אות א'

מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה

"* ודע כי כל הט' אורות כשחזרו ועלו השאירו רשימו במקומם, אבל המלכות עלתה כולה ולא הניחה במקומה שום רשימו. וז"ס מ"ש בספרי הזוהר והתיקונים, כי מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום. וכבר נתבאר ענין זה למעלה, בבחינת כלי המלכות, א שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה, אלא נשאר בכלי היסוד."

* שער הקדמות שער א' דרוש כיצד נעשו הכלים.

אות א' למטה.

קריין: אות א קטנה מבארת את עניין "שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) היינו בהתפשטות ב', שיצא הזווג רק בקומת חכמה, וע"כ נתחלפו האורות שבא אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה וכו', ואור המלכות, בכלי דיסוד ונשאר כלי המלכות בלי אור. כנ"ל. (באו"פ ח"ד פ"ב אות ח')."

זה בהתפשטות השנייה.

אות ב'

אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא,

מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה

"גם הוא באופן שני, כי בעלות אור שלה למעלה, לא הניח בה שום רשימו כלל, אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות."

קריין: שוב.

אות ב'

אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא,

מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה

"גם הוא באופן שני, כי בעלות אור שלה למעלה, לא הניח בה שום רשימו כלל, אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות.

אות ג'

זווג דהכאה בין או"ח היורד מן יסוד אל מלכות, ובין אור א' של מלכות העולה

"** וכשעלה אור המלכות אל היסוד היה היסוד מאיר ב בכלי של המלכות דרך אחורים שלו של היסוד, כנ"ל, בסוד אור חוזר, ואז אור חוזר היורד בכלי של המלכות, ג פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העולה למעלה, ובטש דא בדא, ד וירדו ניצוצין מן האו"ח היורד ה בכלי של המלכות."

** עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ה.

קריין: אות ב קטנה מבארת את עניין "בכלי של המלכות".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ב) כבר נתבאר, שכל הקומות היוצאות בדרך ההזדככות, הן נבחנות לאו"ח ודין, ואע"פ שיש בהן גם או"י, אלא כיון שנמשכות דרך אחורים, דהיינו בדרך הזדככות העביות שנקרא פנים כנ"ל, ע"כ גם האו"י נבחן לבחי' דין.

וזה אמרו, "היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחורים של היסוד" אשר כל הע"ס האלו האו"י והאו"ח יחד הן בחינת אחורים ודין. אמנם מלבד זה יש להבין, אשר כל האור היורד מהיסוד לכלי מלכות, הוא כולו או"ח ואין בו מאו"י כלום, כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד דהיינו בבחי"ג, הרי המסך הזה מעכב על האו"י, שלא יתפשט ממנו כלום מבחי"ג ולמטה, ונמצא שכל מה שיורד מהיסוד לכלי המלכות הוא רק או"ח ולא או"י, וזה שמוסיף הרב ומדייק "בסוד או"ח" כאמור."

זאת אומרת, חשובה לנו המגמה. זה לא חשוב שבא אור כאילו מלמעלה למטה, נניח אור חוזר יורד. תראו לפי השרטוט? (ראו שרטוט מס' 1) אם האור מגיע מלמעלה למטה, אמנם שהוא מגיע מלמעלה למטה, אבל מפני שכל המגמה היא להזדכך, אז הוא נקרא "אור חוזר יורד". ולא חשוב, הוא בכל זאת חוזר ויורד במדרגה הרבה יותר פחותה מהאורות שנמצאים כאורות אור ישר. אז יש אור ישר, אור פנימי ואור חוזר שיורד, ואמנם שהוא חזק, ראו בשרטוט מס' 1, רשימו ואור, אבל בכל זאת המגמה היא שמזדככים, היא זו שקובעת מה חשוב ממה.

קריין: אור ג באור פנימי מבארת את עניין "פוגע באור עצמו".

"ג) שאור זה הוא בקומת כתר, שהוא מחשיב את העביות הגדולה יותר לבחינת פנים, ואו"ח היורד משפיל העביות הגדולה דבחי"ד, ומעדיף לבחי"ג הזך ממנה שהוא בסתירה לאור המלכות העולה, וע"כ מבטשים זה בזה כנ"ל (ח"ד פ"ג אות ט' ע"ש) ויתבאר עוד בהסתכלות פנימית כאן."

שם הוא ידבר על זה במיוחד. כי מזה באה בניית הכלי, הכלים לפרצוף הבא באים דווקא מהבטישות הללו של האור החוזר היורד ברשימו.

קריין: אות ד קטנה. מבארת את עניין "וירדו ניצוצין מן האו"ח היורד".

"ד) ונקראו ניצוצין משום הדמיון אל הניצוצין היוצאים מתחת הפטיש דאתנהרו ואתדעכו לאלתר. כמ"ש בזוהר" נעלמים. "כמ"ש בזוהר אמנם אין המשל דומה לנמשל לגמרי, כי הניצוצין היוצאין תחת הפטיש מאירים כרגע ונאבדים תכף ולא נודע מקומם איה, משא"כ אלו ניצוצין שבכאן וכן הרפ"ח ניצוצין אע"פ, שנכבו תכף, מחמת הסתלקות הזווג לבחינה יותר עליונה, שהיא הבחי"ב, עכ"ז לא נאבדו משם, כי אין העדר ברוחני כנודע, ועצמותן וממשיותן נשארו שמה, אשר אח"כ חזרו לאיתנם בעת שהגיע לשם התפ"ב כמ"ש במקומו."

הם לא יכולים להיעלם, כי זה האור, אלה בכל זאת כל מיני חלקים שלו, אופנים שלו.

קריין: אות ה קטנה מבארת את עניין "בכלי של המלכות".

"ה) הוא אור העב הנשאר למטה אחר ההסתלקות דהתפ"א, שהוא עצם הכלים השייכים להתפ"א דעקודים, אשר שמה הניחו האורות את הרשימות שלהם, ושמה נפלו הניצוצין מהאו"ח היורד. כמ"ש הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות י' ע"ש ובאו"פ)."

שאלה: כהוא כותב "מניח רשימו", מה זה אומר, איפה זה נרשם? איפה זה נקבע? במסך?

בתוך הרצון, כן.

תלמיד: אז כאילו בקומה מסוימת של הרצון, זה משאיר איזו התרשמות במסך?

כן. במקום שבו הייתה עבודה ומאמץ שם נשאר רשימו מהמצב הקודם. זאת אומרת אפשר להגיד כך, המצב הקודם נשאר כמו שהוא, וזה נקרא "רשימו".

תלמיד: זה כשהוא כותב, מלכות משאירה את הרשימות, הכוונה למסך? מה זה "מלכות משאירה רשימו"?

זו הדרגה אחרונה של הכלי, זה לא מלכות עצמה, הרצון לקבל.

תלמיד: זה מה שחשבתי, זה לא נשמע המלכות עצמה.

רק הרצון לקבל עם צמצום, עם מסך, עם ההתגברות שלו כלפי האור העליון בהשתוות הצורה, רק כשמצב הזה עובר, הוא משאיר רשימו.

תלמיד: הוא כותב באות ב' גדולה הכותרת שלפניה, "אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה". אז מה זאת אומרת שמלכות לא השאירה את הרשימה, זה כאילו אחריות שלה?

היא האחרונה ולכן אין תחתיה משהו שאליו היא יכולה לרדת עם האור חוזר שלה.

קריין: אות ד' דברי האר"י.

אות ד'

כלי היסוד נעשה מן הניצוצין שנפלו מהכאת האור הבא דרך

אחוריו ברשימה. והתגין נעשו מהרשימה המאירה מרחוק

"וכשעלה יסוד הניח רשימו במקומו, וכשבא האור לו דרך אחוריו הכה בזה הרשימו, ונפלו ממנו ניצוצין, ו ונעשו מהם בחינת כלי של היסוד, ואז אותו הרשימו, היה מאיר בכלי זה מרחוק, ולא נכנס בתוכו, ז וה"ס התגין."

קריין: אות ו מבארת את עניין "ונעשו מהם בחינת כלי של היסוד".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ו) היינו להתפשטות ב', הבאה לאחר מכן שנקראת פרצוף ע"ב דא"ק, אבל כלי היסוד של העקודים שבכאן, הוא נעשה מאור העב הנשאר למטה אחר ההסתלקות דהתפ"א, כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: אות ז קטנה מבארת את עניין "והוא סוד התגין".

"ז) ודע כי אחר שנפסק הזווג בכלי העליון ועלה ממעל לו, אשר אז נפסק ג"כ הארת הזווג מכלי התחתון בהכרח, הנה אז נמצאים גם הניצוצין שירדו לשם שמתכבין, וע"כ יכולה שוב הרשימה, שהיתה ממעל לכלי," שעלתה בינתיים "לחזור ולהתלבש בכלי כבתחילה (עי' לעיל באו"פ פ"ג אות פ'). ועכ"ז אותה הארה מרחוק שנקראת תגין, לא פסקה מכלי גם לאחר זה, משום שאין העדר ברוחני כנודע, בסוד מעולם לא זזה שכינה וכו'."

קריין: אות ה' דברי האר"י.

אות ה'

ג' הבחנות בעשר הספירות: כתר. ושאר הספירות. ומלכות.

כתר הניח רשימה ולא כלי. שאר הספירות הניחו רשימות וכלים.

ומלכות הניחה כלי ולא רשימה

"וכן עשו כל הספירות, ח חוץ מכתר, שהניח הרשימו לצורך החכמה ט אבל לא עשה בחינת כלי, לפי שבשלמה שאר הספירות, בעלותם למעלה על ידי י הכאה במה שלמעלה מהם כ והכאה של הרשימו, ל היה נעשית בחינת הכלים, אך מ הכתר לא יש מי שיכה ברשימו שלו בעליתו," אין למעלה ממנו "לכן לא נגמר עדיין הכלי שלו. והרי כי הכתר הניח רשימו ולא כלי. ושאר הספירות הניחו רשימו וכלי והמלכות הניח כלי ולא רשימו."

למלכות וכתר כביכול יש בעיה.

קריין: אות ח קטנה מבארת את עניין "חוץ מכתר שהניח הרשימו לצורך החכמה".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ח) פירוש, שאותה הרשימה נעשתה לבחינת כלי של הזכר דאור החכמה, בכתר דהתפ"ב, הנקרא ע"ב דא"ק. וז"ש הרב, "מכתר שהניח הרשימו לצורך החכמה אבל לא עשה בחינת כלי". כלומר, שלא עשה בחינת כלי לצורך הנקבה של אור החכמה בכלי דכתר של התפשטות ב',"

קריין: אות ט קטנה מבארת את עניין "אבל לא עשה בחינת כלי".

"ט) כבר כתב הרב לעיל (פ"ב אות י') שעצם בחינת הכלים דעקודים נעשו מאור העב הנשאר מאור הסתלקות גופו, ע"ש. ומזה תבין שאין כאן המדובר מכלי דכתר גופו אלא הכוונה היא על הכלים דהתפ"ב, הבאה לאחר הסתלקות של עתה, אשר יש שם בכלי דכתר בחינת זכר ובחינת נקבה. וכן בכלי דחכמה ובינה ויסוד ומלכות, כמ"ש הרב לקמן (אות ו' ובע"ח בשער מול"מ פ"ג).

והנה הכלים של הזכרים משם, נעשו מן הרשימות הנשארות בכלים דעקודים. והכלים של הנקבות, נעשו מהניצוצין הנופלים מאו"ח היורד לתוך הכלים דעקודים שבכאן כמ"ש שם בדברי הרב.

וזה אמרו, "אשר הכתר הניח רשימו לצורך החכמה" דהיינו הכלי של הזכר דאור החכמה שבכלי דכתר דהתפ"ב. "אבל לא עשה בחינת כלי" פי' לצורך הנקבה אשר שם,".

זה בכתר.

קריין: אות י מבארת את עניין " על ידי הכאה במה שלמעלה מהם".

"י) כלומר על ידי זווג דהכאה בבחינה אשר למעלה מהכלי שנתרוקן מהאור, נמשך ויורד או"ח לכלי שנתרוקן, דהיינו אחר שנסתלק האור מכלי מלכות, שהוא משום שנזדכך המסך דבחינה ד' לבחי"ג שהיא יסוד, ונעשה הזווג בכלי של יסוד הנה אז יורד או"ח מהארת הזווג הזו, אל המלכות שנתרוקנה מהאור. וזה אמרו "על ידי הכאה במה שלמעלה מהם" נמשך האו"ח לכלי."

קריין: אות כ קטנה, מבארת את עניין "והכאה של הרשימו".

"כ) הרשימה שנשארה בכלי שנתרוקן, מכה באור חוזר היורד לכלי שלו, משום שהוא הופכי לאור חוזר היורד כנאמר לעיל, וע"י הכאה זו נולדו ונפרשו ניצוצין מאו"ח היורד ונופלים לתוך הכלי שנתרוקן, ומניצוצין הללו נעשו הכלים."

הם הופכים להיות כלים אחר כך. תראו כמה פעמים ואיזה דברים צריכים כאן להתרחש כדי לבנות את הכלי, שיידע מה ואיך לעשות עם האור, מה האור, בדיוק להבחין בו כל מיני הבחנות.

קריין: אות ל קטנה מבארת את עניין "היה נעשית בחינת הכלים".

"ל) היינו הכלים, לצורך הכלים של התפ"ב, אבל הכלים דעקודים דהתפ"א נעשו מאור העב,"

קריין: אות מ קטנה מבארת את עניין "אך הכתר לא יש מי שיכה ברשימו שלו בעליתו".

"מ) כי בהגיע המסך להזדככות הגמורה כבחינת המאציל, הנה אז כבר פסק כחו, ואין בו עוד שום זווג דהכאה, שיוריד או"ח בכלי דכתר אחר שנתרוקן מהאור, "לכן לא נגמר עדיין בחינת הכלי שלו" כי אין שם ניצוצין מאו"ח היורד, כמבואר."

(סוף השיעור)