שיעור בוקר 30.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - תשעה באב

קריין: ציטוט מס' 14, הקדמת מהרח"ו, שער ההקדמות.

"אמר הצעיר מֵעִיר. הַדַּל בְּאַלְפֵי, חיים ויטאל. בהיותי בן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, תָשָׁשׁ כֹּחִי, ישבתי משתומם. ומחשבותי תְּמֵהִים. כי עָבַר קָצִיר, כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ. רפואה לא עלתה לְמַחֲלָתֵינוּ. אין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. ולא עלתה אֲרוּכָה [מַרְפֵּא] לְמַכָּתֵינוּ, לְחֻרְבָּן בית מקדשינו. הנחרב זה היום 1504 שנים. אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם [נגמר היום], יום אחד של הקב"ה, שהוא אֶלֶף שָׁנִים, וגם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, שהם 504 שנים יותר מחצי היום השני. וְכַלּוּ כֹּל הַקִּצִין, ועדיין בן דָּוִד לא בא. ונודע את אשר אמרו רבותינו: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאלו נחרב בימיו. וָאֶתְּנָה את פָּנַי לחקור ולדעת מה זה, ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי. "

(הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות)

היינו כקבוצה בימי אברהם, ושאל אברהם "במה אדע כי אירשנה?", איך אנחנו יכולים להגיע לתיקון הכללי. והבורא אמר, רק על ידי גלות, "כי גר יהיה זרעך". בסדר. אברהם הבין שצריכים להתכלל ברצון לקבל אגואיסטי מאוד גדול שנקרא "גלות". נכללו בגלות שנקראת "גלות מצרים", "פרעה". כך זה נקרא, מדובר על המצב הפנימי שבתוך הקבוצה, שעברה גם מין חורבן. אמנם בדרגה שלהם עוד לא היה צריך להיות חורבן אבל המצרים שנכנסו, כי "מצרים" זה נקרא רצונות לקבל, מחשבות זדוניות למיניהן, לא לחיבור הכוונה, הם התחילו להבדיל ולהרחיק בין היהודים. "יהודי" זה מי שחושב על הייחוד, בינו עם האחרים ובין כולם עם הבורא, אז יוצא שספגו את כל המחשבות הזרות, הכוונות אל תוכם. זה נקרא שהגלות נכנסה בתוכם, ואז הם נעשו ראויים לגאולה.

זאת אומרת אין מה לעשות יותר ברצון לקבל, אלא נכללים ויוצאים לתקן. אז הגיע זמן, הגיע הקץ ויצאו בכוח. כבר לא רצו לצאת והיו בעיות והיו צריכים [לקבל] מכות, עד כדי לרצות לצאת מהאגו, כי האגו היה פתאום טוב, היו רוצים להישאר בו "כמו שאנחנו עכשיו, אז יבואו עשר מכות עלינו". "עלינו", הכוונה על פרעה שבתוכו, בתוך כל אדם ואדם ועל כולנו יחד, עד שאנחנו נקבל כאלה מכות שאנחנו נרצה לפטר, להוציא מעצמנו, מתוך קרבנו אותו הרצון לקבל האגואיסטי שמפריד בינינו שנקרא "פרעה".

ואז, כשעל ידי עשרת המכות אנחנו נגרש את הרצון לקבל בעל מנת לקבל, נוכל לעלות לשלב הבא של התיקון, שזה לקבל תורה. ואנחנו מתחייבים שנהיה בערבות, בחיבור ואנחנו רוצים לקבל כוח שמחבר בינינו, אנחנו רוצים את זה, שיחבר ושיבוא ויתקן. הכוח הזה בא, בינתיים אנחנו עושים את חטא העגל, מקבלים, לא מקבלים, שבירת הלוחות. בקיצור, עד שסוף סוף מקבלים את שיטת המאור המחזיר למוטב ומתחילים להשתמש בה.

כשמתחילים להשתמש בזה, עוברות ארבעים שנה עד שאנחנו מתקנים את עצמנו מהמדרגות האלה שנקראות "ארבעים שנה" בלהשפיע על מנת להשפיע. אחרי התיקון להשפיע על מנת להשפיע יש כבר תיקון בתוך הרצון, בלקבל על מנת להשפיע.

לקבל על מנת להשפיע זה נקרא כבר "ארץ", "ארץ ישראל", לא מדבר. מפני שזה הרצון, מתקנים כבר את הרצון שעל ידי פעולות שבו אנחנו יכולים לעשות פעולות בלקבל על מנת להשפיע. לקבל על מנת להשפיע זה כבר בנייה, אז אנחנו בזה בונים, נכנסים בכזה רצון ובונים את עצמנו בלקבל על מנת להשפיע. זה נקרא בניית בית המקדש הראשון, אחר כך השני וכן הלאה.

אחרי שנשברו שני המקדשים, כמו שאנחנו לומדים ב"עולם הנקודים", החיבור הראשון היה על ידי אבא ואמא, החיבור השני היה על ידי ישסו"ת, מלכי דחג"ת, מלכי תנהי"ם שנשבר, זהו. אחר כך היינו צריכים לחכות עד שכל הכלים האלה יפלו, יישברו, עד שהכול יתרחש ואז מגיע לנו סדר התיקון.

סדר התיקון צריך להתחיל לפי מה שהמקובלים גילו, זה מזמן האר"י והלאה. לכן התגלתה בעולם שלנו בזמנים ההם, במאה 16 נשמה כזאת גבוהה של האר"י, שהוא הביא לנו את השיטה. זה ממש כמו משה רבנו, שהביא לנו את שיטת התיקון ואנחנו צריכים להשתמש בה.

כל מה שלימד הרב חיים ויטאל שהוא תלמידו של האר"י, שדרכו הגיעו לנו כל כתבי האר"י, והוא אפילו לא כתב שום דבר, אלא חיים ויטאל כתב הכול, הוא יושב ובוכה. על מה הוא בוכה, ש"בהיותי בן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, תָשָׁשׁ כֹּחִי, ישבתי משתומם." וכן הלאה. עברו כל התאריכים כאלו שהיינו צריכים להגיע לתיקונים ועדיין אין תיקונים, בן דוד לא בא. ולמה זה לא בא? כי העם לא מוכן לזה, לא דורש את זה. לא יכול להיות, "אין כפייה ברוחניות", לא יכול להיות שעכשיו יבוא איזה אור עליון ויתחיל לעשות משהו, אלא חייב להיות הקדם של מ"ן. זה נקרא עבודה גדולה, מאמצים, גילוי חסרונות, תפילות, מעשים טובים, כי רוצים בעצמם להגיע לתיקונים ולא יכולים.

ואז מבינים שאנחנו צריכים לבקש, ומתוך המאמצים האלו מבינים מה לבקש, תפילות, מ"ן ומעשים טובים. אז אנחנו צריכים להגיע לזה. ולכן עדיין לא בא בן ישי.

שאלה: למה ההפסק הזה, מהמאה ה-16 עד המאה ה-20? בשביל מה ארבע מאות שנים האלה עברו? למה אי אפשר היה, מאה שנה, במאה ה-17 שמשהו יקרה ויתחיל התיקון? למה היה צריך לחכות ארבע מאות שנה?

בעל שם טוב שאל את המשיח, "מתי יבוא מר?", מתי אדון יבוא סוף סוף? המשיח אמר, "מתי שיתגלו מעייני חוצה".

את זה צריכים לעשות. איך יכול להיות שיבוא אור ויתחיל לתקן את הכלים אם הכלים לא רוצים? אם הם לא יודעים בשביל מה הם חיים? לא אכפת לך בשביל מה הם חיים. העיקר למלאות את היום מהבוקר עד הערב, ואת הערב עד הבוקר. חיים כבר מאה שנה, נמלא מאה שנה. מאתיים נחייה, מאתיים נמלא. בינתיים הורסים את כדור הארץ וזהו. חוץ מזה אין שום תוצאה מהקיום שלנו.

תלמיד: וזה נכון כבר ארבע מאות שנה. אז למה צריך לחכות ארבע מאות שנה? בשביל מה?

את מי אתה רוצה להאשים?

תלמיד: אני לא מאשים. אני אומר יש פה הלוא מערכת שעובדת.

כן. אז לפי המערכת שעובדת יש אתערותא דלעילא שכל הזוהר, כל חכמת הקבלה הכול היה צריך להיות נסתר עד זמן האר"י, ומזמן האר"י והלאה כבר צריכים להתעורר. אז ההתעוררות הגיעה אלינו על ידי בעל שם טוב שהפיץ את כול שיטת התיקון, כל חכמת הקבלה בצורה פרקטית וממנו זה מגיע לנו דרך כל מיני מקובלים שהיו בדורות האלו מהמאה 16 עד ימינו, אחרון זה בעל הסולם, הרב קוק ורב"ש.

שאלה: מה הרוויחה המערכת מזה שעברו ארבע מאות שנה מאותה תקופה של האר"י הקדוש, מה התקדם בעולם חוץ מקלקול שהולך ומחמיר מיום ליום? וזה מה שאנחנו רואים הלוא, ועכשיו זה פי מאה יותר מהר ממה שהיה לפני חמישים שנה.

האור נכנס לתוך הכלים רק הכלים לא מרגישים את זה. זה נקרא "דרך בעיתו", שבכל זאת הכלים עוברים תיקונים אבל תיקונים כאלה שהם על ידי מכות, זמן ממושך, לא בהסכמת התחתון ודאי, לא בהתעוררות מצד תחתון, אבל זה מה שקורה.

שאלה: זאת אומרת שהייתה אפשרות אחרי האר"י הקדוש שתהיה איזו התעוררות של התחתון והיינו מגיעים לגמר תיקון במאה 17 למשל? הייתה כזאת אפשרות ופספסנו אותה או משהו כזה?

כנראה שכן. כמו שבעל הסולם כותב באיזה מקום "בימי רבנן סבוראי.." וכן הלאה, גם היו כמה מקרים כאלה שממש כמעט והיה יכול להיות גמר התיקון. אבל אני לא מבין בזה. אני אומר לך בשיא הרצינות. אני לא מבין בזה ולא רואה מי שיכול להבין.

וגם רב"ש כך אמר שישנם כאלו, אולי לא רוצה להגיד, אני לא יודע, אבל זה מה ששמעתי, שהדברים האלה, קשה להבין אותם נכון ולכן הם לא מגולים. אין שום סודות חוץ ממצב כמו שאתה מסתיר מילד כל מיני דברים שיכולים להזיק לו בינתיים. שיגדל ויבין אז אתה תפתח לו את הכול.

שאלה: הנושא הזה זה מעורר המון שאלות. השאלה העיקרית התגלתה השיטה וכל מאות השנים האלה כאילו מחפשים איך לממש את השיטה?

אז מה? כן. אז תממש אותה. תפתח חוגים, תלמד שיטה בעצמך ותעביר אותה לאחרים.

תלמיד: אז למה לא הצליחו לממש את השיטה?

כי כנראה שאתה לא מצליח. כנראה שאתה לא מספיק רוצה. אתה שואל למה? אם יש חוקים, אנחנו נמצאים במערכת עגולה, כדור, בתוך הכדור הזה חוקים בלבד, חוקים שכולם קשורים יחד ובאים לנוסחה פשוטה ה-ו-י-ה. אין יותר. הכול סגור.

תנסה להיכנס לתוך זה ולעבוד. אבל לעבוד לפי החוק. לא לפי מה שבא לך. ואתה צריך אז ללמוד את החוקים האלה, להשתייך אליהם, להתכלל בהם ולראות איפה אתה יכול להוסיף משלך. לפחות בהפצה אתה בטוח יכול להוסיף.

חכמת הקבלה אתה לא תדע עד שאתה לא משיג. אנחנו לומדים רק כדי לעורר את המאורות, אבל להבין מה שאנחנו לומדים בפתיחה בתע"ס אני יכול לשאול אותך אלף שאלות בדף אחד, אי אפשר לענות עליהם כי זה יהיה מובן רק מתוך ההשגה.

זה נסתר. מה זה נסתר? שזה לא לפי השכל ולא לפי הרגש שלנו. זה לא לפי מה שאנחנו בנויים, אז איך אני יכול להבין מה קורה שם? עד שאני לא אשתנה בהתאם לעולם העליון אני לא אבין, אני לא ארגיש. לכן מה שנשאר לנו זה לעשות פעולות בקבוצה שהם יכולים לקרב אותנו בפועל לעולם הרוחני ולהפיץ את השיטה הזאת של קבוצה ולימוד בתוך קבוצה לכולם.

ואת זה אתה יכול לעשות. אפילו מי שמתחיל יכול לעשות. כי אתה לא צריך להיות בשביל זה בעל השגה. חושבים שכדי להפיץ את חכמת הקבלה אני צריך להיות בעל השגה. לא צריך. איך לארגן את הקבוצה כתוב. תלמד עוד פעם ועוד פעם, ותלמד את הדברים האלה לאחרים עוד פעם ועוד פעם.

וללמוד כדי להמשיך את המאור המחזיר למוטב. יש לך הכול. שני דברים סך הכול. עבודה בקבוצה ולימוד, גם זה וגם זה בקבוצה. אחר כך תשאל למה לא בא המשיח?

תלמיד: נניח את הדורות הקודמים אני לא מבין, אני מבין עכשיו יש שני חלקים, יש לימוד שיטה ויש מימוש שיטה והעיקר זה מימוש עכשיו.

כן. נכון. ותראה איזה תנאים נותנים לנו, איזה תנאים חיצוניים נותנים לנו. מיום ליום נעשה לחץ עלינו יותר ויותר וזה דווקא כי מתוך הלחץ אנחנו יכולים להתקדם. כמה שנתקדם היום יהיה לחץ מיוחד מחר שהוא יהיה יותר עוזר, יותר דוחף אותנו למטרה כי אנחנו נהיה יותר מעובדים על ידי הלימוד של היום. חייבים. חייבים את זה לבצע.

שאלה: אותו לחץ מורגש כסבל, אז איך לא להרגיש את זה כסבל אלא דווקא כהזדמנות עכשיו?

על ידי השתתפות בקבוצה. בזה קבוצה צריכה לעסוק.

תלמיד: בחיבור בקבוצה.

בחיבור בקבוצה כל הסבל הופך להיות למנוף.

קריין: קטע מספר 15 מתוך הרח"ו, שערי קדושה.

"אמרו חז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם," מוציאה מן העולם, הכוונה יותר למעלה. לא שממיתה אותה, דווקא עוזרת לו לעלות, שנאת הבריות. "והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בעון שנאת חינם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, אלא לסיבת שנאת חינם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם אלא בשעתם, אבל שנאת חינם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על, לא תשנא וביטול מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד, אלא שעל מצוה זו אמרו שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה. "

(הרח"ו. שערי קדושה, חלק ב', שער ד')

אם אנחנו משתוקקים לחיבור בינינו עד אהבה בכל עשירייה ועשירייה, אנחנו בזה באמת מקיימים את התורה ומשפיעים את האור הזה של אהבה שמייצרים בעשירייה בינינו לכל העולם.

שאלה: אני רואה כל הזמן בארץ, כל יום מה שכותבים, אלימות שהיא לא פרופורציונלית בכל הרמות.

זה עוד מוקדם לדבר על זה. תראה איזו אלימות עוד תהיה. כתוב "שונא אדם יושבי ביתו". עם מי שאתה חי באותה דירה, הם אלה שישנאו אותך.

כן, עד כדי כך. אנחנו לא יודעים מה זה האגו שלנו. האגו שלנו גדול הוא יכול להקפיץ אותך, לחמם אותך, להדליק אותך לשנאה כלפי האנשים הכי הכי קרובים אליך, שאתה תשנא אותם, שאתה תרצה להזיק להם. למה? האגו קובע. אין לזה תשובה, כי זה כוח בפנים שכך מכתיב לך מה לעשות. לכן כתוב, ש"שונא אדם יושבי ביתו". כתוב על אימהות שיבשלו את ילדיהן ויאכלו אותם. ועוד ועוד.

אני אומר לך שזו לא גוזמה, זה לא ש"כאילו" מדברים אלא מדברים שכך זה יכול להיות בפועל, ויכול להיות במהרה בימינו אם לא באמת נחשוב על התיקון האמיתי.

תלמיד: אז באמת זה מה שקורה, גם מתחיל מתינוקות ופשוט הורגים בחניות ובלי שום סיבה כאילו.

מה זה בלי שום סיבה, הרצון לקבל, פועל בכל אחד. סיבה ישנה, אל תגיד שאין.

תלמיד: אז מה זה אומר לנו?

מה הוא אומר? שאתה צריך לתקן את האדם. מה לעשות, כל אדם ואדם הוא זקוק לתיקון. צריכה להיות מערכת שהיא כולה מטפלת בכל אחד ואחד ועוזרת לו להבין מה הרע שבו ואיך צריך לתקן אותו, ושאין ברירה, ומה הוא מרוויח אם יתקן.

תלמיד: אז מההתחלה לפחות אנשים צריכים להבין מה צריך לעשות, איך לעצור את זה, כי זה כאילו כמו גל כזה שעולה כל יום.

יופי, אז עכשיו אתה יודע מה עליך לעשות.

תלמיד: מה?

מה? לעשות הכול כדי שאנשים יבינו מה לעשות כדי שזה לא יקרה להם.

תלמיד: איך להסביר?

אתה צריך לחשוב איך. מה אתה רוצה ממני? מה? אבל זה שאתה לא יודע, לא פוטר אותך מכך שאתה חייב לעשות. אתה חייב בכל שפה, בכל אפשרות, בכל מה שיהיה להסביר להם מה הסיבה לסבל שהם סובלים. זה כאילו טוב.

אתה רופא. מגיע אליך חולה והוא אומר, "אייי", ומחזיק בצד. אז מה אתה אומר לו? חכה, נעשה בדיקה, נראה מה קורה לך, מה כואב לך, נדע איך לרפאות. אז אתה צריך לעשות את כל הדברים האלה כרופא, גם רוחני. תעשה, זו עבודה. אתה מבין את העבודה הזאת בגשמיות, עכשיו ברוחניות תעשה.

תלמיד: מה המחלה? אתמול בדיוק היה לי אותו מקרה, שאדם, עובד ציבור, נתקל באלימות ממש בזמן העבודה בגן שהוא עבד, מישהו עם הכלב פשוט רצה להרביץ לו, בגלל כלום, והיו לו כאבים בחזה. אז מה הטיפול?

הגיע אליך עם כאבים בחזה.

תלמיד: כן, אחרי מקרה אלימות שהוא היה בעבודה, בגן בפתח תקווה.

מקרה אלימות. מה אתה הסברת לו משהו?

תלמיד: הרגעתי אותו.

להרגיע זה לא עניין, למה להרגיע? אתה צריך להסביר לו מה קורה.

תלמיד: אז מה היית מסביר? הוא בהלם, כולם בהלם ממה שקורה.

אתה מרגיש את זה באנשים שבאים אליך?

תלמיד: בטוח, כן. אבל ממש בהלם, אדם בן 40 נתקל באדם שהגיע עם הכלב, הוא אמר לו קצת לזוז, אני עושה את העבודה שלי, הוא רצה להרוג אותו במקום.

זה הרצון לקבל שלנו כבר כל כך בולט, זה ברוך ה' שרואים. צריך לקהל יותר להסביר מה קורה, זאת אומרת מה הסיבה, מי אשם. על זה כתוב, "לך לאומן שעשאני". תלמד אנשים איך לפנות לקבוצה ודרך הקבוצה לאותו כוח שנמצא בתוך הקבוצה, שיתקן אותנו.

תלמיד: אז זה הרצון לקבל שפשוט הגיע לדרגה כזאת שהוא לא סובל אף אחד ורוצה כאילו להרוג?

כן, מה זה לא סובל אף אחד, אפילו את הקרובים שלו בבית הוא לא יסבול. הוא לא יידע איך לברוח מעצמו, איך לצאת מעורו. לא קורה לך לפעמים שאתה כל כך בעצבים שאתה כבר לא יודע כבר מה לעשות אפילו עם עצמך, זה יהיה המצב הקבוע.

תלמיד: לפני יומיים כתבו שמטופל במיון של בית חולים "מאיר" נתן סטירה למנהל המיון שרצה פשוט להסביר לו מה קרה עם קרוב משפחה שלו, ואז פשוט בזמן ההסבר הוא שפך עליו קפה.

כן, אנשים לא יכולים להחזיק את עצמם. צריכים לבנות עוד כמה בתי סוהר. זה התיקון.

שאלה: מי שבא לרופא הוא בטוח שצריך איזו עזרה והרגעה, אבל מי שהיה עם כלב ואיים על השומר, לא בטוח שהוא מודע בכלל למה שעשה?

אני לא יודע. מחלקים כבר קנאביס או לא? כן? כבר חופשי?

כי יש לזה תקווה, אני שומע שיש.

תלמיד: הבעיה שפשוט יש חוסר, זה לא מספיק לכולם. כל החברות שקיימות לא מספיקות לספק לאנשים, כבר כמה חודשים חסר. חסר קנאביס לאלה שיש להם אישור.

זה לא אכפת לנו אישור או לא אישור, העיקר תביא כדי להרגיע. מה אכפת לי אישור? הממשלה עושה מזה משחקים. היא רוצה להראות שזה בידיים שלה, שהיא כאילו מבינה מה עושים. תן לאנשים להירגע וזהו, שיישבו בשקט. אתם הרופאים צריכים לצאת ולדרוש. יהיו לך עכשיו פי שניים שלושה חולים ביום העבודה, אתה מסוגל לזה? זה בלתי אפשרי. צריכים לעשות משהו.

אנחנו, אני מקווה שאתם גם יחד איתי חושבים, שרק חכמת הקבלה יכולה לעזור, רק הסבר, רק שיטת התיקון. אבל לפחות בינתיים אני אומר לך, אנחנו כבר נמצאים בפיגור, צריכים לחלק איזושהי הרגעה כי אדם לא מסוגל לשמוע. הוא צריך בשביל זה בכל זאת להיות באותו גל כמו ההסבר, למה? מאיפה? צריכה להיות איזושהי רגיעה בראש ובלב, כי "דברי חכמים בנחת נשמעים". אחרת זאת בעיה.

אבל הזמן הוא מאוד יפה. תראה מה שיהיה. התגלות הרע בצורה יפה מאוד, כזאת שלא נדע לאן לברוח, ויחד עם זה אתם תשבו כמו שעכשיו, שלא יודעים מה לעשות. אז מה יכול להיות?

שאלה: לא הבנתי למה להרגיע בקנאביס, זה לא מטשטש את התיקון או את הבעיה?

נכון לזמן הזה?

תלמיד: כן, למה לטשטש את זה? שהבעיה תתגלה עד הסוף.

אבל זה יותר קרוב להם, גם לממשלה וגם לעם.

תלמיד: לא, ביחס לתיקון מה יותר קרוב? שהבעיה תתגלה. שתהיה הכרת הרע.

עוד מעט יהיה חוק שבכל מזון שאתה קונה יהיה כתוב שיש 5% או אפילו 10% קנאביס. ואתה לא תצטרך לרוץ אחרי האבקה הזאת או הצמח, אתה תקבל את זה וזה ירגיע אותך.

תלמיד: אז אני אומר שיהיו 5% או 10% של טשטוש כביכול, של מרחק מהכרת הרע.

לממשלה אין אמצעים אחרים. גם לרופאים אין אמצעים אחרים, לכן כולם מסכימים. אלא מה אתה תעשה? תבנה עוד עשרה בתי סוהר? יהיו לך בתי משפט מלאים מהבוקר עד הלילה פי כמה ממה שעכשיו?

תלמיד: מצד חכמת הקבלה.

מצד חכמת הקבלה, אפילו עם חכמת הקבלה, עד שאתה מגיע לבני האדם הם בכאלו עצבים, בכאלו מתחים שהם לא יכולים, נראה לי שהיום הם אפילו לא כל כך יכולים לשמוע. רק חלק קטן, אחוז קטן מאוד מהם יכולים לשמוע מה קורה ואיך לצאת מזה. האחרים פשוט נמצאים בכאלו חרדות ורעדות. זה ממש ככה.

תלמיד: אבל החרדות האלה לא מתחילות לעורר יותר ויותר שאלות כמו מה קורה איתנו? עד מתי? לאן?

כן, אבל אתה לא מרגיש על עצמך שלפעמים אתה נמצא בלחצים כאלה שאתה לא מסוגל לשמוע? אתה צריך בכל זאת איזשהו מקום פנוי בראש, ללא לחץ, ששם אתה שומע, מבין, מרגיש, עושה השוואה בין זה לזה. אז אני אומר שרוב הקהל היום או עוד מעט, יהיה במצב כזה שהוא לא יהיה מסוגל לשמוע איך להפטר מזה. אני רואה שאני מדבר עם אנשים שמגיעים לשיחה איתי, לוקח הרבה יותר זמן מאשר קודם, ואלה אנשים משכילים, אנשים מיוחדים, כולם ממש עם השכלה גבוהה, רחבה וכן הלאה, לוקח די הרבה זמן לעומת קודם עד שהם תופסים את הגל שלי ויכולים לראות איך אני מסביר. לא מהשכל, אלא יותר מעצבים, יותר מלחץ. אפילו שהם לא מודעים לזה, זה לחץ כזה תת הכרתי.

תלמיד: והרוגע יעזור לכולם לשמוע יותר?

כן. אנחנו כולנו תלויים בכולם, אנחנו נמצאים כולנו במערכת אחת, כל באי עולם, ולכן זה משפיע על כולם.

תלמיד: והרוגע הזה, או זה שיסממו אותם, זה יעזור?

לא רוגע, אבל לפחות יכולת איכשהו לשמוע, להקשיב.

תלמיד: זה לא מטשטש את הבעיה?

אני לא יודע, אני לא מדבר דווקא על הקנאביס או על משהו. אלא אני מדבר על המתח הגדול שמתפשט עכשיו בכל העולם ועוד יתפרץ יותר ויותר, ומחודש לחודש אנחנו רואים יותר ויותר, ועכשיו הטבע מתחיל להיכנס לזה בצורה כזאת חזקה. לכן אני חושב, לא שזה יפריע לתיקון, ודאי שלא, אבל בכל זאת בעבודה שלנו אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. אם הייתם יושבים כאן עכשיו בלי מזגן, עד כמה הייתם פחות תופסים, או אם היו רעשים בחוץ. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שבני האדם נמצאים בסטרס.

תלמיד: ביום שישי הקרוב אנחנו מזמינים לכאן את כל החברים שלנו מהקבוצות ליום שישי מיוחד, שבו נלמד את פרשת השבוע אחר הצהרים ואחרי זה תהיה לנו סעודה חגיגית. מזמינים גם את הנשים וגם את הגברים להגיע אלינו לכאן לאולם הלימוד. רק דבר אחד אנחנו מבקשים, להירשם מראש כדי שנוכל להיערך גם עם כמויות האוכל וגם עם המקום וגם עם הכיסאות ועם הכול. זה באמת הולך להיות משהו מאוד מיוחד, זאת הפעם הראשונה פה, ואנחנו מזמינים את כולם, את כל החברים שלנו מהקבוצות בשישי הקרוב.

מהחורבן נקים את הדבר החדש.

(סוף השיעור)