שיעור בוקר 30.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

אמונה למעלה מהדעת הכוונה שאנחנו מחליפים את ההסתכלות שלנו - אנחנו הכלים השבורים - להסתכלות על המציאות, על עצמנו, דרך תכונת ההשפעה שהיא למעלה מהתכונה שלנו שהיא תכונת הקבלה. עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבינים, מרגישים, חושבים כמו הכוח העליון, מתחילים לחיות בתכונת ההשפעה.

זה שינוי, טרנספורמציה מאוד מיוחדת. בעצם אין לנו מה לעשות מלבד לעבור את המחסום, להתחיל להרגיש את המציאות בכוח ההשפעה ולא בכוח הקבלה, ולעלות יותר בקליטה הזאת של כוח ההשפעה בכך שמעלים את כוח האמונה למעלה מכוח הדעת, ובהתאם כוח הדעת שלנו יגדל יותר. לכן מי שמתקדמים באמונה למעלה מהדעת יש להם גם דעת יותר גדולה ולכן הם נעשים יותר חכמים, אומנם הם הולכים כל פעם למעלה מהדעת, כי הכלים השבורים שלהם כל הזמן מתחדשים כדי לתת להם אפשרות לעלות כל פעם למעלה מהכלים השבורים לאמונה למעלה מהדעת. לכן הם רוכשים בתיקונים שלהם גם דעת יותר גדולה וגם אמונה יותר גדולה וכך מתקדמים.

שני הכוחות האלה הם מה שיש לנו בטבע - כוח האמונה זה כוח הבורא, כוח ההשפעה, וכוח הקבלה זה כוח הנברא. הנברא המתוקן צריך להיות מורכב משני הכוחות האלה, כוח קבלה וכוח השפעה זה על פני זה. כל השיטה לעלות מדרגת הנברא לדרגת הבורא, מקלקול לתיקון, משבירה לדבר שלם, היא עד כמה אנחנו מתעלים לכוח האמונה למעלה מכוח הדעת, ולא יכול להיות אחד ללא האחר כלפי הנבראים. כוח השפעה בלבד כלפינו זה הבורא, אבל אנחנו שבונים בנו את כוח ההשפעה אנחנו יכולים לבנות אותו רק על פני כוח הקבלה שזה הטבע שלנו, וכך אנחנו מתקדמים.

נמשיך בזה, יהיו שוב שאלות, שוב תשובות, אתם צריכים לעבור הרבה פעמים על כל פסוק ופסוק במשך היום. ככל שכל אחד מסוגל שייקרא את הפסוקים האלה, ינסה להבין את המהות הפנימית של הפסוק, וישתדל לראות דרך הפסוקים האלו הסתכלות חדשה שנקראת "הסתכלות פנימית" וכך נתקדם.

קריין: 56, כותב הרב"ש.

"היות שיש עניין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות. כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

כי בכוח האמונה אנחנו יכולים להבין על מה מדובר, זו תפיסת מציאות, רוחניות, חדשה. כך אנחנו נבין את הבורא, נוכל להבין את מהות הפעולות שלו ולא יהיו לנו שאלות. כי כשאנחנו מתחילים להתייחס לכל המציאות במקצת, לפחות במשהו כמו שהבורא מסתכל על כל המציאות, אז נעשה לנו ברור למה הוא מתכוון ומה הוא חושב, אם אפשר לדבר עליו כמו שאנחנו מדברים בדרך כלל על האדם, אבל מאין ברירה אנחנו כך צריכים לפחות לתאר לעצמנו כדי להתקדם. יוצא שרק כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת אנחנו מתאימים את עצמנו להיות כבורא, ומתחילים להרגיש ולהבין מה הוא רוצה בדיוק מאיתנו ואיך הוא מבין ומרגיש את הפעולות שלנו. אין כאן שפה נכונה אבל מאין ברירה כך נדבר בינתיים.

שאלה: לפי מה שאנחנו יכולים להבין את מהות פעולות הבורא, איך זה קורה באמונה למעלה מהדעת?

אם אנחנו משתדלים להתייחס לכל הבריאה בכוח השפעה ולא בכוח קבלה, ככל שניתן לנו, אז לפי זה אנחנו יכולים להידמות לבורא כביכול, בפעולה שלנו. אנחנו צריכים בשביל זה לעשות צמצום על הרצון לקבל שלנו, להשתדל להתנהג כאילו שאנחנו נמצאים ברצון להשפיע, להשתדל לראות איך אנחנו מקבלים את המציאות, קודם כל את החברים והקבוצה, לראות אם מסתכלים על כולם ברצון להשפיע, וכמה אוהבים, כמה מחוברים, כמה דואגים זה לזה בתוך העשירייה.

את כל זה משתדלים להעלות למעלה מהרצון לקבל של כל אחד, עד כדי כך שמרגישים שאנחנו ממש קיימים וכלולים זה בזה ברצון להשפיע אחד שעוטף אותנו ומעלה אותנו למעלה מכל הצורות האגואיסטיות שלנו שמתעוררות בכל אחד ובכולנו יחד, אנחנו רוצים להיות למעלה מהן. אנחנו לא מוחקים ולא זורקים את כל הנטיות האגואיסטיות שלנו לא בלב ולא במוח, אלא אנחנו דווקא רוצים להיות למעלה מהן. כי אם נבטל את הרצון לקבל שלנו בלב ובמוח, אז לא נדע איפה אנחנו נמצאים, לא יהיה לנו שום בסיס למדוד את עצמנו, לשקול את עצמנו.

אם אנחנו יודעים איפה נמצא האגו שלנו, הרצון לקבל, הדחייה זה מזה, ולמעלה מזה רוצים להיות קשורים בצורה הדדית, בחיבור הדדי, בתמיכה הדדית, בזה שאני לא חושב על עצמי אלא רק על החברים וכך כל אחד בקבוצה, אז אנחנו בונים לעצמנו רמת קשר חדשה. הרמה הזאת נקראת דרגת האמונה, דרגת הבינה, ושם אנחנו כבר יכולים להתחיל להרכיב את הקשר שלנו ולבנות את המציאות הרוחנית שלנו.

תלמיד: אמרת שבזכות העבודה הזאת אנחנו מתחילים להכיר את מהות הפעולות של הבורא.

אנחנו נבין את מהות הפעולות הבורא מ"ממעשיך הכרנוך", שאם אני אעשה פעולות חיבור נגד פעולות הפירוד שזה מה שאני רוצה בעצם באגו שלי, ואני ארצה לעבור לצד האחר, לצד הבורא, אז בצורה כזאת אני אתחיל להכיר את הבורא מהפעולות שלו. את הבורא בעצמו אנחנו לא משיגים, אנחנו משיגים רק את הפעולות שלו, את התוצאה שלו כלפינו. איך? על ידי זה שאנחנו מרכיבים את החיבור בינינו, כמו שאומרים לנו המקובלים, המורים שלנו מה אנחנו צריכים לעשות. ואז מתוך החיבור החדש בינינו שאנחנו רוצים לבצע נתחיל להבין את מהות החיבור. זו בעצם צורת ההשפעה שכך נלמד מהי, שהיא בעצם מסבירה לנו את מהות הבורא.

תלמיד: במצב האגואיסטי הגשמי החיים מבלבלים אותך מכל הצדדים, אתה מתעלה מעל זה לכיוון הקשר עם החברים ושם יש מרחב אחר, שם כאילו הכול מובן. הבלבול הזה שיש בחיים סביבך האם הוא יתבהר בזכות העבודה הזאת, או שהוא לא יתבהר אלא נמשיך להתמקד בעבודה שם?

יהיה לנו ברור הכול. מי שהולך למעלה מהדעת יש לו דעת יותר גדולה והוא נעשה יותר חכם. זה לא בדיוק בצורה שאנחנו רואים בעולם שלנו, הוא לא נעשה מדען בכל מיני תחומי מדע כמו בעולם שלנו, אבל הוא מבין את הבריאה מתוך הכוחות שפועלים בבריאה, שהם כוח השפעה, כוח קבלה, החיבור ביניהם, מה קורה בדומם, בצומח, בחי, בבני אדם. הוא לא לומד חכמות שהאנושות המציאה בגישה האגואיסטית כדי לחקור את המציאות, אבל הוא מבין אותה מבפנים, מתוך הכוח הפועל בנפעל, וכך מתקדם. כלומר העולם שלנו ברור לו יותר כשהוא מתגלה לו עוד ועוד, לא העולם החומרי אלא כל המכלול, עד הגבולות שנפתחים יותר ויותר, ואת זה הוא מרגיש ומבין. אבל זה קורה מפני שהוא הולך באמונה למעלה מהדעת, רוצה להסתכל על כל המציאות דרך כוח השפעה, זה נקרא שהולך כל פעם בדביקות עם הבורא.

שאלה: אני פונה לבורא תמיד ומבקש עבור העשירייה, האם אני יכול לפנות אליו ולדבר אתו באופן אישי כאל כוח שנמצא סביבי ולא דרך העשירייה? האם אני יכול לעשות כך או שזה אגואיסטי?

תמיד תדבר עם הבורא ואל תתנתק ממנו, זה בסדר גמור. רק שוב, הקשר שלך עימו יהיה דרך הרצון לקבל שלך. אם אתה רוצה שיהיה קשר נכון, אתה צריך להשתדל בהדרגה להיכנס לאמונה למעלה מהדעת, לכוח ההשפעה שיהיה למעלה מכוח הקבלה. אבל זה יקרה בהמשך, עוד חודש ועוד חודש, אני לא מבטיח שזה יקרה מהר.

ככל שהנשמה יותר גדולה, זאת אומרת יש לה רצון לקבל חזק, כי היא הייתה חלק חשוב במערכת אדם הראשון ונשברה, כך היא נופלת עמוק יותר ויש לה דרך יותר קשה וארוכה לעלות לתיקון ולהגיע למצב המתוקן שלה. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וכל הנשמות החשובות, הכבדות, מתגלות דווקא בסוף התיקונים.

תלמיד: אני מתכוון שאני מתייחס לבורא מחוץ לעשירייה כאל כוח שנמצא מסביבי, ורק איתו אני מדבר. אני חושב שאין בזה עניין אגואיסטי, אלא אני רואה רק את הבורא בכל דבר שאני עושה. האם זה נכון?

נכון, אבל אתה לא נכלל בבורא סתם, אלא אתה מתעלה מעל האגו שלך, מעל מה שאתה רואה ומרגיש במציאות שלך, למצב שאתה רוצה להבין, להרגיש, לחשוב כמו שהבורא מתייחס לאותה מציאות שאתה מרגיש ושבה אתה חושב ונמצא. ההסתכלות הזאת נקראת "הסתכלות פנימית" וכך אתה מתקדם. אתה לא עוזב את המצב שלך, אלא מסתכל ממנו על המצב שהוא למעלה מהדעת. צריכים להיות דעת, ולמעלה מהדעת.

ולכן כל מי שמתקדם למעלה מהדעת יש לו דעת יותר גדולה, צריכים להחליף לו, להוסיף לו עוד ועוד בדעת, ואז הוא חייב כל פעם להתחיל להתעלות למעלה מדעתו, ולהשתדל להגיע לדעתו של הבורא. דעתו של הבורא זו דעת של השפעה, ודעתנו זו דעת של קבלה, אז אנחנו צריכים כל פעם להיות בזה לעומת זה. לאט לאט, זה לוקח חודשים עד שהדברים האלה נקלטים בנו ואנחנו בונים את עצמנו בצורה כזאת.

בזה אנחנו גם מתקנים את הכלי השבור של אדם הראשון שכולו היה בהשפעה, אבל ללא בירור שלנו, ללא התערבות שלנו. שם הייתה השפעה על ידי ההשפעה הכללית של בינה על כל מערכת עשר הספירות של אדם הראשון, ואנחנו צריכים כל פעם להשליט גבירתה על שפחה. זאת אומרת, בכל פעם שאני מסתכל על משהו ומתייחס למשהו, אני צריך להשתדל לעבור לצד הבורא, לצד ההשפעה, ולברר איך אז הייתי מסתכל, מה הייתי עושה, וכך צעד אחר צעד נתקדם למחסום.

ואחר כך נוסיף כל פעם למידת ההשפעה, נתחיל להתפתח כעוּבר. נרגיש שאנחנו נמצאים בכוח ההשפעה שזה הבורא, שנמצאים בו ורוצים לבטל את עצמנו, לבטל ככל האפשר את הרצונות והמחשבות שמתעוררים בנו כמחשבות ורצונות אגואיסטים, ולהתעלות מהם לכוח השפעה, לכוח אמונה. ובמאמץ הזה כל פעם אנחנו גדלים לצורת עוּבר רוחני. עוד נדבר על זה, אבל טוב שהתחלנו לדבר, זה יבוא.

תלמיד: הזכרת את הצמצום של הרצון לקבל, עד כמה הפעולה הזאת היא פיזית, גשמית?

כשאנחנו אומרים צמצום על הרצון, זה לא צמצום על הרצון, זה צמצום על הכוונה. אמנם כך אנחנו אומרים, לצמצם את הרצון, אבל אם אני מצמצם את הרצון, אני מוריד את עצמי מדרגת אדם לדרגת ג'וק, לדרגת זבוב. לצמצם את הרצון זה נקרא לצמצם את הכוונה על מנת לקבל ובמקומה לאט לאט להרכיב את הכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: מכוח מה האדם משיג אמונה?

מכך שהוא מתאמץ להיות בכוח השפעה לחברים, ודרכם לבורא על כל צעד ושעל, ובכל מה שהוא מרגיש בחיים שלו. אם הוא עושה את זה בצורה כמה שיותר עקבית, לאט לאט מתקרב לזה, עושה, וכל הזמן רוצה לעשות את זה. זה אני, מה הייתי עושה, איך הייתי מסתכל אם הייתי בכוח האמונה למעלה מכוח הדעת שלי. כך הוא בונה את עצמו, מדבר והיפוכו, עוד ועוד בכל מיני מחשבות, בכל מיני רצונות, יכול להיות אפילו פעולות, וכך הוא מתקדם.

תנסו לחשוב בכיוון הזה, ותראו שמה שקורה כאן זו דרך מאוד אישית, מאוד פנימית של כל אחד. אתם ממש תתחילו להרגיש כך, ודאי שהבורא מסדר לכולנו יחד גישה כללית, אבל בתוכה בכל זאת יש לכל אחד ואחד גישה פנימית, אישית, כמו בחיים שלנו, אפילו בעולם האגואיסטי. כל אחד חי, ועובר כמעט את אותם השלבים, אבל בהתפעלות, בהתרגשות, במחשבה וברצון כל אחד עובר את החיים שלו. כך אנחנו גם באמונה למעלה מהדעת.

צריך כל פעם להשתדל להעמיד את עצמי בצורה הפוכה מעצמי. זה אני עכשיו, ואיך זה מצד הבורא? אני רוצה להיות מהצד שלו. אני רוצה להסתכל על הקבוצה, על העולם, על עצמי, על הכול מהצד של הבורא. אני רוצה להיות כקטן לידו, ולהסתכל עליו ככה, זה הוא, זה אני, ואני רוצה יחד עימו להסתכל על הדבר. כמו שאנחנו לוקחים ילד קטן מושיבים אותו על הברכיים שלנו ומסבירים לו, תסתכל על זה, תראה את זה, כך תעשה את זה. כך אנחנו רוצים שהבורא ילמד אותנו.

שאלה: אתה אומר שיש להסתכל על המצב מצד הבורא וכאילו להבין אותו. ברצון האגואיסטי שלי יש בלבול, הראש ממש מסתחרר, ואז אתה מתעלה בקשר עם החברים כמו שאנחנו אומרים באמונה למעלה מהדעת, ושם כביכול הכול מובן, כי אתה לגמרי מנותק מהרצון שלך לקבל. מה זה אומר להבין את הבורא, איפה להבין אותו רק פה למעלה? כי אם אתה מסתכל על הרצון לקבל אין לו שום כוח וכאילו הוא הופך להיות לא חשוב. זה בכלל רלוונטי?

קודם כל אנחנו לא מתנתקים מרצון לקבל שלנו. לא מתנתקים, כי אז לא יהיה לנו על מה לבנות את הרוחניות. אנחנו נשארים נבראים, ולא פתאום פורחים לשמיים ונעשים מלאכים. אנחנו בונים את הכול על אמונה למעלה מהדעת. קודם כל הדעת, אנחנו עומדים עם שתי הרגליים על הקרקע, ורק לעומת זה אנחנו בונים את הרוחניות שלנו. אחרת אנחנו הופכים לפילוסופים, לפסיכולוגים, למשהו לא מדעי, אנחנו צריכים להתעסק בחומר, ברצון לקבל שלנו, הכול נבנה עליו.

אז כשאנחנו מדברים על האמונה למעלה מהדעת, על הרוחניות, אנחנו בונים את הרוחניות ההיפך מהגשמיות. זה כמו שיש לך בגד ואתה הופך אותו, זה מה שקורה לנו. תראה את הפרצופים הרוחניים שאנו לומדים עליהם, אנחנו לא יכולים ללמוד על משהו מחוצה לפרצוף הרוחני. הפרצוף הרוחני עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז הופך את עצמו להשפעה, אבל מתוך כוח הקבלה, אחרת הוא לא יכול להתקיים. על מה הוא יתקיים? אנחנו עוסקים במדע, אנחנו עוסקים בחומר וצורה שנעשית מעל החומר, ההיפך מהחומר, אבל קשורה אליו כל הזמן.

לכן הבורא ברא את הרצון לקבל, שבר אותו, ואנחנו צריכים ללמוד גם את הצורה השבורה, וגם את הצורה המתוקנת. אנחנו נמצאים בין שתי הצורות הללו, ובונים את עצמנו משתיהן, גם מהחושך וגם מהאור, מדבר והיפוכו.

תלמיד: אז בסופו של דבר זה רלוונטי לבקש מהבורא להבין את מה שקורה בתוך הרצון לקבל שלך?

אל תרוץ, אתה שואל כמה שאלות במשפט אחד, זה לא טוב. שאלת "האם אנחנו יכולים להבין מה לשאול?" כן. "האם אנחנו יכולים להבין את תשובת הבורא?" כן. אבל אנחנו צריכים לחתוך את הדברים האלה, ולהשיג אותם במנות קטנות.

והאמת שאין צורך לדאוג לאף אחד, במוקדם או במאוחר, קצת יותר או קצת פחות, כל אחד יכנס לפי הזמן שלו לאמונה למעלה מהדעת, לדרגת השפעה, לכוחות השפעה שהם כוחות הבורא. וכל אחד ירגיש ויבין מה המציאות האמיתית. אבל המציאות האמיתית נבנית על פני המציאות שלנו, של הרצון לקבל, ואז הוא יראה עד כמה המציאות שלנו מדומה, ושהבורא ברא אותה בכוונה כדי שמעליה אנחנו נכיר אותו.

שאלה: שמעתי שבמידה שאנחנו עובדים למעלה מהדעת, הדעת שלנו מתפתחת. האם ההתפתחות של הדעת נמצאת בהופכיות ללמעלה מהדעת?

אפשר להגיד שזה בהפכיות, אבל הדעת מתפתחת רק בתנאי שאתה יכול לעבוד איתה בלמעלה מהדעת. הבורא בכוונה נותן לך גילוי של כוח הדעת, כדי שתהפוך את זה ותרגיש שבתוך הדעת אתה נמצא בחושך, ואתה רוצה להגיע לדעתו של הבורא שנקראת "אמונה", ואתה בונה את האמונה הזאת למעלה מהדעת.

תבינו, מה העניין כאן? אנחנו לא יכולים להיות כמו הכוח עליון, אנחנו לא יכולים להיות בכוח השפעה בלבד, כוח השפעה זה הבורא. אנחנו יכולים לבנות את כוח ההשפעה שלנו על פני כוח הקבלה שלנו, לכן הבורא נקרא "בורא" בוא-וראה, מפני שהוא ברא דווקא את הרצון לקבל, ההיפך מעצמו. ואז כשאנחנו מגלים את הרצון לקבל שלנו, אנחנו יכולים כל פעם, קצת ועוד קצת להפוך אותו לעל מנת להשפיע. לא לרצון להשפיע, רצון להשפיע זה הבורא, אבל כשאנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו כמו עם הרצון להשפיע, בכך אנחנו נעשים דומים לבורא, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

כשנעשה זאת אנחנו נהיה כלולים גם מרצון לקבל שבהדרגה יגדל בנו, וגם מרצון להשפיע שנרכוש בהדרגה, ואז נהיה כלולים בשני הכוחות ימין ושמאל. ובין ימין ושמאל, בין כוח הקבלה שהבורא ברא בנו, ומגלה לנו לאט לאט, ובכוח השפעה שאנחנו רוכשים לאט לאט בעבודה שלנו. ובין שני הכוחות האלו נתחיל להרגיש את הבורא, מתוך מצב הנברא, נתחיל להרגיש את מצב הבורא.

אנחנו לא מתנתקים מהרצון לקבל שלנו, הוא נשאר בנו, אחרת אנחנו לא קיימים, אבל הצורה שאנחנו בונים ממנו, זו צורת הרצון להשפיע, צורת הבורא, זה נקרא "ויהי שם ה' עליך". אנחנו מקבלים שם, "שם" זה נקרא כל ההתנהגות של הבורא עלינו, על הרצון לקבל. למרות שבפנים אנו נעשים יותר רצונות לקבל, אבל אנחנו רוכשים כוחות מהבורא ובונים מהרצון לקבל הזה, עוד ועוד צורות השפעה, עד שאנו מגיעים למצב שאנו דומים לבורא לחלוטין. רק הבורא, הוא כוח משפיע בלבד, אנחנו רצון לקבל שעשה צמצום על עצמו, מסך, אור חוזר, וכוח השפעה מעליו. לכן בצורה חיצונה אנחנו משתווים עם הבורא, זה נקרא "דביקות", זו בעצם כל הדרך שאנחנו צריכים לעבור.

תלמיד: איך נוכל לממש בצורה נכונה את הדברים שאמרת עכשיו?

להמשיך בשיעורים שלנו, זאת הדרך שאנחנו צריכים ללכת בה ולהגיע. אני מקווה שלפי מה שמתפתח עכשיו בכל הקבוצה העולמית שלנו זו דרכינו, צריכים לא להתבלבל, צריכים להיות דבוקים במה שאנחנו עוסקים. אתם יכולים לקרוא עוד כל מיני חומרים מרב"ש ובעל הסולם וכך נתקדם, רק צריכים קודם כל להיות בחומר של השיעורים.

אם יש לכם עוד זמן אז אנחנו נוכל אולי לקיים עוד שיעור באמצע יום, אהיה מסוגל לכל דבר ככול שאני מסוגל, אבל הכול תלוי במה שאתם רוצים. יכול להיות שאפשר לקיים שיעור במשך שעה שעתיים ביום עם שאלות ותשובות, או ההיפך לעשות שיעור על הקשר בין חכמת הקבלה לדברים נוספים.

גם הקריין שאתם רואים כאן על המסך נותן שיעורים יפים, ויש לנו צוות, כוח גדול שיכול לעשות את זה כולל אותי אם רוצים, השאלה עד כמה אתם מסוגלים. אבל שיעור בוקר זה שיעור בוקר על זה אין ויתור, כך אנחנו חייבים להמשיך, ועל זה אפשר להוסיף, הכול תלוי בכם.

שאלה: קראנו בקטע שיש ללכת בעיניים עצומות. מה ניתן לראות בהליכה בעיניים עצומות?

"בעיניים עצומות", כלומר שאני לא הולך אחרי הרצון לקבל שלי, זה נקרא בעיניים עצומות. "לא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", את מה שאומר לי הרצון לקבל אני לא הולך לעשות. יש דברים שאני חייב לקיים אותם אפילו שאין לי עדיין כוח על מנת להשפיע, שהם אוכל, מין, משפחה, או כלפי העבודה שלי בחברה, כסף, כבוד, מושכלות, במשהו אני חייב בכל הדברים האלה להשתמש. אבל במה שאני יכול לקבוע את החיים שלי, זה מקסימום חיבור עם החברים במימוש אמונה למעלה מהדעת, זאת הגישה שלנו להיוולד בעולם הרוחני בדרגת האמונה, לעלות מדרגת המלכות לדרגת הבינה.

אני אומר לכם מראש שזאת דרך ארוכה, והאמת שחוץ מזה אין לנו יותר כלום, כי ברגע שאנחנו משיגים את כוח האמונה למעלה מהדעת במלואו זה גמר התיקון. לכן אומנם אנחנו נמצאים בתחילת דרכנו אבל לא ממש בתחילה, אנחנו כבר מבינים, מסבירים, מדברים על הדרך שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו מבינים את התשובה של הבורא ושזה לא השכל שלנו?

תדברו ביניכם בקבוצה ומזה תגיעו להבנות נכונות, לאט לאט. אפילו שתטעו ביניכם זה בכל זאת עדיף יחד, עדיף להיות בטעות קבוצתית מאשר בהצלחה אישית כביכול.

שאלה: במה שונה אמונה למעלה מהדעת כפי שהיתה בדורות הקודמים לעומת הדור הזה, הדור האחרון?

שבדור הזה הדרך לאמונה למעלה מהדעת פתוחה לכולם, לכל באי עולם, כמו שאומר בעל הסולם, לבן, שחור, אדום, צהוב, כל ארבעת המינים שבמין האנושי שזה כנגד מלכות, זעיר אנפין, בינה, חכמה, א' ב' ג' ד' שברצון לקבל, כנגד זה יש כל מיני צורות חיצוניות, פנימיות שברצון לקבל, אז לכולם זה פתוח, לכולם.

אנחנו עדיין נמצאים בפתיחת הדרך, אנחנו הקבוצה הראשונה שכך מתנהגת, פותחת את עצמה לכולם, היא לא שואלת מי אתה, מה אתה. אם יש לאדם רצון, איזו נטייה להכיר את הנשמה שלו, את האמיתיות שבטבע, אז יש לו אפשרות להיכנס באותם התנאים כמו כולנו ולהשתתף בזה, זו הצורה של הדור האחרון ואנחנו הראשונים בזה.

ודאי שאנחנו לא מגבילים אף אחד בשום דבר, כל אחד יכול להישאר בדתו, אתה יכול להיות יהודי, אתה יכול להיות מוסלמי, אתה יכול להיות נוצרי, אתה יכול להיות בצורות האמונה של אסיה ואפריקה, זה לא חשוב לנו, זה לא שייך בכלל. כמו שבעל הסולם כותב שכל אחד יכול להישאר בדתו. וחוץ מזה אנחנו עובדים רק בהשגת הכוח העליון למעלה מכל האמונות, דתות, הרגלים כמו שרב"ש היה אומר, הוא לא שם לב לכל הצורות הגשמיות האלה שנמצאות בעולם שלנו.

תלמיד: יש תחושה שבזמן הזה החומר נעשה פחות חשוב, ויש הרגשה שבדור הזה לא יודעים איך להתנהל בצורה יום יומית.

אני מבין אותך כי גם אני הייתי מבולבל הרבה זמן, ולא ידעתי איך לגשת לאמונה למעלה מהדעת, איך לפרוץ את הגבול, את המחסום מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. העולם הגשמי זה מה שאני מרגיש בחמשת החושים הגשמיים שלי, ובהם אני מבין, מרגיש, למדתי הרבה ואיכשהו מתמצא בזה.

מה שאין כן בעולם הרוחני, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת? מה זה נקרא כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה? אבל כשאנחנו לומדים נגיד באותה פתיחה את כל הפעולות הרוחניות אז זה נקרא שלוקחים רצון לקבל עושים עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ונכנסים לעולם הרוחני, לפעולה רוחנית, זה מה שאנחנו בעצם לומדים בפועל.

אנחנו כל הזמן לומדים איך להגיע לאמונה למעלה מהדעת, איך להגיע לכוח השפעה. ואף על פי שאנחנו לא מרגישים את זה וזה בשבילנו מילים ריקות, אבל מתוך זה דווקא נבין שזאת הרוחניות, הרוחניות האמיתית, שעדיין אנחנו לא אוחזים בה אבל היא מתקרבת כל פעם עוד ועוד.

וככול שאנחנו עוסקים בזה ואפילו שלא מבינים את מה שלומדים, אבל לאט לאט על ידי זה שאנחנו מזכירים את השמות והפעולות הרוחניות, אז כמו שכותב בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר הספירות באות קנ"ה, שמזה אנחנו מקרבים אלינו את האורות העליונים, הם עובדים עלינו ולאט לאט מקרבים אותנו לפעולות השפעה.

תלמיד: אמרת קודם שהאמונה למעלה מהדעת צריכה להיבנות על החומר, וההרגשה היא שלדור הזה אין אחיזה בחומר, אפילו בצורה היום יומית של החומר.

אתה צודק. אנחנו נמצאים בתקופה כזאת שאנחנו גם לא יודעים מהו החומר, מה זאת אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה למעלה מכוח קבלה, מה זה רוח, אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו נמצאים במצב שכביכול כל האמונות, כל הגישות שלנו לחיים, המיסטיות, הטרנסצנדנטליות, מרקסיסטיות, כל הגישות האלה כולן הופכות להיות לאיזה מיקס ולא ברור לנו מה קורה.

אנחנו רואים את זה גם בכלי תקשורת, בכל הדברים, עד כמה האנושות מבולבלת ובכלל לא רוצה כבר אפילו לשמוע על זה. אנשים רוצים רק לדעת איך נחיה היום ואולי קצת מחר, ולא יותר מזה. גם לא מאמינים למה שמסבירים ומספרים להם.

לכן אנחנו צריכים לדעת שני דברים, איך נתפרנס יום יום בצורה פשוטה, ואיך על ידי החיבור הנכון בינינו מהר ככול האפשר נגיע לגילוי הבורא. הוא עומד, מחכה ומצפה, אז צריך להפטר מכל העסקים המדומים ולחיות בזה.

שאלה: הזכרת קודם שלא צריך להתנתק מהרצון לקבל, האם גם האמונה למעלה מהדעת יכולה להתגלות מתוך אמונה בתוך הדעת?

אנחנו מתחילים מתוך הדעת, כלומר "בתוך הדעת" זה נקרא ברצון לקבל. ורוצים להגיע לפעולות שלנו שיהיו למעלה מהרצון לקבל, ההפך מהרצון לקבל, ברצון להשפיע. איך אנחנו מגיעים לכאלה פעולות? במשחק שאנחנו עושים בינינו בקבוצה.

אנחנו מתייחסים אחד לשני בפעולות השפעה עד כדי כך שנרגיש בתוך הפעולות הללו על ידי המאור המחזיר למוטב שיש לנו איזו הרגשה בכוח השפעה. וכך נתחיל לכבוש את כוח ההשפעה, כך נתחיל לרכוש אותו, כך נתחיל לעבוד עם כוח ההשפעה, להעמיד אותו למעלה מכוח הקבלה.

וכשנהיה כלולים משני הכוחות האלה כוח קבלה וכוח השפעה, אז בין שניהם נתחיל לאתר את העולם הרוחני ונוכל להתחיל לעבוד בצורה ריאלית, להגביר את כוח הקבלה, מלכות, ובהתאם לזה בינה שלמעלה ממלכות, כוח השפעה, וכך אנחנו אז נתקדם.

על זה נלמד ואת זה נעשה, זאת כבר כניסה למציאות העליונה, ושם אנחנו נגלה כל מיני צורות השפעה על פני צורות הקבלה שעליהן מדובר במקורות הקבלה. זה לפנינו, אני מקווה שבקרוב.

שאלה: האם הערבות היא בלמעלה מהדעת ואיך לחזק אותה בינינו בזמן השיעור ובמשך היום?

ערבות יכולה להיות בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, תלוי על איזו קבוצה אתה מדבר. אם אתה מביא חברים שלך מהעבודה לבנק כדי שיחתמו לך על ערבות, אז זו ערבות בכלים דקבלה.

אם אתה רוצה להגיע לרוחניות, אז אתה חייב כלי, כלומר מספר אגואיסטים שרוצים להתעלות למעלה מהאגו שלהם ולהגיע ליסוד יותר עליון, שהוא על בסיס השפעה הדדית, ולכן הם צריכים להיות מקושרים בערבות רוחנית. יש ערבות גשמית ויש ערבות רוחנית.

תלמיד: איך אנחנו מחזקים את הערבות בזמן השיעור כך שזה ימשיך למשך היום?

תדברו על זה, תסכימו על זה ותנסו למצוא מקורות לזה. ערבות זה דבר מאוד חשוב כי רק על ידי תמיכה הדדית אנחנו מגיעים לכוח השפעה. אף אחד לא יכול להיות בכוח השפעה אלא רק כאשר אחרים עובדים עבורו, עבור כל אחד.

כשאני בא לבנק ואומר, "אני רוצה לקנות את הבניין". שואלים אותי "יש לך כסף?", "לא". "אז איך אתה מגיע?", "יש לי ערבים. הם אחראים שאני אשלם". ואז הבנק מאמין לערבים, אלו הרבה אנשים שיש להם על מה שיסמכו. כך גם אנחנו מגיעים לתיקון שלנו ברוחניות, רק על ידי תמיכה הדדית.

שאלה: שמענו שהאדם לא צריך לצמצם את הרצון לקבל שלו אלא להמיר אותו לרצון להשפיע. איך אנחנו יכולים לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע?

תחשוב כל הזמן, איך אתה יכול לעשות את זה. איך אתה יכול לשנות את הכוונה שלך מעל מנת לקבל שזה טבעי ותמיד נמצא בך בלי לשאול, בלי להבין, בלי להכיר ובלי לברר, אתה תמיד בעל מנת לקבל, זה נקרא "יצר הרע" שנולד קודם, איך מזה אתה מוליד את "יצר הטוב" שיבוא אחר כך.

איך אנחנו עושים זאת? על ידי כך שעובדים על יצר הרע. אם אנחנו מתעסקים זה עם זה יחד בערבות, ורוצים על ידי הערבות לבנות בכל אחד מאתנו את יצר הטוב, אז אנחנו פונים לבורא כמו לבנק ואומרים, "אנחנו רוצים לבנות בניין של השפעה". "מי אתם? מה אתם? לכל אחד מכם אין כלום". "אבל אנחנו נמצאים בערבות. אחרי עומדים עוד תשעה חברים שלי, והם יכולים לחתום שאני כן אהיה בהשפעה כי הם יחזיקו אותי. ואני בעל כורחי, רוצה או לא רוצה, נמצא בשליטה שלהם ואני אהיה בהשפעה".

כך אנחנו מגיעים לבורא וכל אחד חותם עבור האחרים. אף אחד לא יכול לחתום עבור עצמו כי אין לו כוחות, מאיפה יש לכל אחד כוחות? אבל הוא יכול לחתום עבור החבר, וכך אנחנו מגיעים לערבות הדדית, ואז הבורא מתחיל להשפיע לערבות הדדית הזאת שחתמנו עליה את הכוח העליון שלו. מה יש לנו בערבות הדדית? אין לאף אחד כלום ואף אחד לא יכול לשלם שום דבר על האחר, אבל בזה שאנחנו רוצים לעזור זה לזה, הערבות הזאת עוזרת לנו להתחיל לבנות בניין משותף.

בבניין המשותף הזה אף אחד הוא לא יסוד ואינו בעל הבית של הבניין, אלא רק על ידי זה שכל אחד מחזיק את האחר, על ידי ההחזקה ההדדית הזאת הבניין הזה עומד. זה המבנה הרוחני, שאין לו כלום מעצמו, אלא הוא עומד רק על ידי כך שאנחנו נמצאים בערבות ובכוונה לכוח העליון, ולכן הבניין הזה הוא בניין רוחני. עוד נרגיש את הדברים האלה, זה נפלא.

תלמיד: למה הרצונות הגשמיים מונעים מאתנו לעשות את העבודה שאתה מתאר?

לא הרצונות האגואיסטיים אלא הבורא בעצמו, "אין עוד מלבדו", הוא שמונע מאתנו להיות בחיבור, להיות בערבות. למה? כי על ידי זה שנרצה להיות בחיבור, נרצה להיות בערבות, ונראה שאנחנו לא מסוגלים, מאין ברירה נפנה אליו, ואז הוא יעשה זאת לפי הבקשה שלנו. כשנבקש טוב ונכון ממנו, שנרגיש שאנחנו לא רק צריכים שהוא יעזור לנו, וכביכול אם היינו יכולים בלעדיו אז היינו מסתדרים בלעדיו, אלא נרגיש שכל מה שאנחנו רוצים לבנות, זה לבנות מקום בשבילו, מה שנקרא "שכינה".

יוצא שבשבילו אנחנו עובדים, כדי לגלות אותו, כדי לבנות בית מקדש, בניין לבורא. לכן אנחנו לא מסוגלים לכך כל עוד לא מגיעים להבנה מהי "ערבות", וכל עוד לא מכוונים את הערבות שלנו בדיוק לבורא, לשם בניית צורת המלכות שמחוברת בבינה. שזה יהיה מקום שמצדנו הוא כמלכות וכלפי הבורא אנחנו מייצבים אותו כבינה, ואז זהו "בית", מלכות, "המקדש", הקדוש, שזה בינה, צורת השפעה, וכך אנחנו נותנים מקום לבורא. זו כל החכמת הקבלה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אמרת פעמים רבות שאנחנו צריכים להיות מורים. איך אנחנו יכולים להיות מורים אם בעצמנו עוד לא הגענו לאמונה למעלה מהדעת?

צריכים. אפילו בזמני הרב"ש, תלמידים שהיתה להם נטייה ללמד, היו מלמדים. לכן גם אתם יכולים להתחיל ללמד קבוצות של מתחילים, גברים, נשים, תנסו. יש שיעורים מוקלטים וגם תקבלו עזרה מאיתנו בכל דבר שתרצו.

אנחנו צריכים להרחיב את עצמנו עוד ועוד, כי בכך תלוי תיקון העולם. העולם נופל ומתגלגל מהר יותר ממה שאנחנו מתקנים אותו. בואו נעצור את ההתדרדרות ונשתדל להתחיל להרים אותו ממדרגה למדרגה.

תלמיד: אנחנו לא רוצים לצאת וללמד סתם כדי ללמד, אלא אנחנו רוצים להפיץ בצורה נכונה.

יש לכם למי לפנות. הארגון שלנו הוא ארגון מאוד חזק וותיק, יש הרבה אנשים שמבינים, שמרגישים ושנמצאים בזה, אז תפנו להנהלה ויעזרו לכם לבנות את זה. כך יהיה לנו מקום חזק באפריקה שיטפל בכל היבשת ועוד יותר. כל האנושות באה מאפריקה, אז גם חכמת הקבלה תבוא משם.

שאלה: אחרי כל הבירורים שאנחנו מקבלים ממך בכל יום, יש הרגשה שנהיה יותר ויותר קשה להגיע למסקנות משותפות ולהחזיק במימוש שלהן במשך היום. מה לעשות?

להמשיך. כל ההתקדמות שלנו היא על פני הקושיות, הבעיות, חוסר ההבנה, חוסר ההרגשה וכל מיני טענות שמתעוררות. אז מה? בכל זאת מגיעים לשיעור הבא וממשיכים, זה חובה, בלי זה לא יכולים להתקדם.

שאלה: אמרת שאחרי הרבה פעולות באמונה מעל הדעת מגיעים למצב של עובר שנמצא בידיים של הבורא. איך אני יכול רגשית לבדוק שאני נמצא ביחסים הנכונים בעשירייה וכלפי הבורא?

האם אתה מרגיש אותם, האם אתה מרגיש שאתה נמצא איתם בערבות, בעבודה משותפת ובנטייה כלפי הבורא? לפי זה.

תלמיד: האם זה אומר שצריך אהבה כלפי החברים?

ודאי שכן.

שאלה: כשהאדם מתפלל באמונה מעל הדעת עבור החבר, הוא צריך להגיע לתפילה הזאת בתוך הדעת או שזה לא חובה?

העיקר שיפנה לבורא דרך הקבוצה, בלי כל מיני בירורים כאלה, אחרת זו לא תפילה. שיפנה דרך הקבוצה כי הוא רוצה לקדם ולדחוף אותה יותר קרוב לבורא. זו תפילה אמיתית, כל היתר לא חשוב מה שיהיה, העיקר הנטייה הזאת.

שאלה: במהלך הלימוד הבורא מגלה לי עד כמה אני רחוק מהשפעה, ועד כמה האהבה שלי כלפי החברים פגומה. עם זאת, הוא מרחיק אותי ממנו, אז זה נותן את האפשרות להתעלות באמונה למעלה מהדעת כי כשאני מבין שזה כך, הרבה דברים קורים לי, זה כמו רחמים שאני מקבל מהבורא, הוא עומד לצידי מצד אחד.

נכון.

תלמיד: מהי בדיוק הפעולה של לעלות למעלה מהדעת? כי יש הודיה והכרת תודה לבורא, ואני גם רוצה לאהוב את החברים, אני רוצה להראות להם שאני אוהב אותם, אז זה לא שאני עולה מעל הדעת אלא אני באמת רוצה להראות להם שאני אוהב אותם.

אתה צריך לקבל את כל הדברים שקורים איתך שהם מגיעים ממקור אחד שהוא הבורא, והם רק לטובתך. כמו שאני חוזר על הדוגמה, כשמלמדים את הילד הקטן ללכת, מעמידים אותו לפנינו ומתרחקים ממנו, והוא צריך לעשות אלינו כמה צעדים. הוא בוכה, עומד ולא יודע מה לעשות. אנחנו לוקחים את הרגל שלו ושמים קדימה, רגל שנייה וכן הלאה, והוא בכל זאת עומד בוכה ולא יודע מה לעשות. כך עד שהוא זז עוד ועוד ומתחיל ללכת. כך בדיוק אנחנו מתקדמים ברוחניות, אז צריך להבין שהלימוד הזה כל הזמן עומד לפנינו.

תלמיד: האם החיסרון שהאדם מרגיש הוא אותו חסרון שהוא צריך לעלות למעלה כלפי אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו לא יכולים להגיד זאת בצורה מדויקת. אני גם לא רוצה לענות ולומר - כן או לא, כי אז תהיה דבוק לאיזו צורה ותחשוב שדווקא איתה אתה מצליח ועם צורות אחרות לא, אני לא יכול להגיד. אנחנו צריכים פשוט להתקדם והעיקר להיות בכוח החיבור, בכוח הערבות ולכוון אותו לבורא.

חכמת הקבלה היא לא דבר כל כך קשה, אלא כמו שכתוב, "כל המתיירא אותי ושומר דבר תורתי, כל החכמה בליבו", רק להשתדל בצורה עקבית לחזור על נקודת הדבקות בינינו ולבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש נכון בחסרון או במכות שמגיעות לנו מהבורא כדי לבנות את האמונה למעלה מהדעת?

כל המכות, כל מה שעובר עלינו, זה רק כדי לדחוף אותנו קדימה לכניסה לרוחניות. הכניסה ובכלל כל העלייה בדרגות רוחניות הם באמונה למעלה מהדעת. הדעת עולה כל פעם עוד ועוד, זו מלכות שגדלה ואנחנו צריכים לעלות בכוחות בינה, באמונה למעלה מהדעת. כך אנחנו נעשה.

שאלה: אם יש לי הרגשה שהחברות לא מחזיקות אותי, שאין להן אהבה כלפיי, האם עליי לדרוש ולבקש ערבות כלפיי בעשירייה או מספיק שאני אתן להן ערבות, שאני אחשוב עליהן?

השאלה מורכבת ולא כל כך נכונה. אני צריך לדעת רק דבר אחד, במידה שאני בוטח בחברים שלי, במידה הזו אני בונה ערבות. אני לא זקוק לכל חבר וחבר שיתייחס אליי בצורה שהוא באמת ערב לי, אני לא צריך לחכות שהוא יחתום על כתב ערבות, אלא זה שאני ערב להם, אפשר לומר שאני אפילו מחייב אותם להיות ערבים לי, כי הבורא עומד אחריהם והוא חותם, הוא ערב עבור כולם.

שאלה: כשמגיעות מחשבות שמדברות נגד עבודה רוחנית ואני מבטלת את עצמי כלפי העשירייה, איך לפעול באמונה למעלה מהדעת בצורה מעשית? וממה אנחנו בונים בשיעור אמונה למעלה מהדעת?

אני יודע שבכל צעד ושעל שלי ברוחניות אני מגיע למצב שכל מה שנראה לי קודם בסדר, נעשה שוב לא בסדר. כי לכל מה שהיה כביכול מתוקן התווסף רצון אגואיסטי, וזה נראה שוב מקולקל באותו מקום שהיה מתוקן.

לכן אני צריך כל הזמן להיות מוכן לזה שבמקום התיקון יהיה קלקול בכל הצורות שלו. אני צריך להיות מוכן לכל הדברים האלה שיתהפכו כל פעם מתיקון לקלקול. זה נותן לי כל פעם עבודה להרחיב את הערבות שלי, את התמיכה שלי, את ההקשר שלי עם החברים בצורה יותר גבוהה, גדולה.

אני צריך כל פעם להבין שהתמיכה שלי בהם תלויה רק בי ולא בהם, כי אחרי כל חבר, כמו שאנחנו לומדים, עומד הבורא. לכן בזה שאני חותם ערבות עם החברים, אני חותם עם הבורא. אחר כך אני אראה שהחברים הם בכלל לא חברים, אלא זו הצגת הבורא כלפיי כדי לטפל בכל התכונות שלי ולהביא אותי בהן לצורת השפעה טהורה.

שאלה: אמרת, "אני לא הולך לעשות את מה שהרצון לקבל אומר לי", ולפעמים אתה אומר: "אם שוברים את הרצון לקבל מקבלים כפול ממנו", איך לעבוד נכון עם הרצון לקבל?

אני צריך להחזיק אותו, אני צריך להתעלות מעליו, לרצות להיות ברצון להשפיע מעל הרצון לקבל, לסתום את הפה שלי, ככתוב: "סותם פיו בעת מריבה", וכך להתקדם.

שאלה: האם עלינו להבין שצורת הבורא זו לא צורה שאנחנו מבינים בכלל?

נכון, את צורת הבורא אנחנו לא מבינים. צורת הבורא היא צורת ההשפעה אנחנו יכולים להבין רק מתוך צורת הקבלה המתוקנת, לכן הבורא נקרא "בוא וראה", מכוח הקבלה לכוח ההשפעה.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את החברים, ובאיזה חלק בהרגשה שלנו אנחנו מרגישים את החברים?

אני מרגיש את החברים - הם נמצאים לפניי ואחריהם נמצא הבורא והעולם הרוחני. הכול נמצא אחריהם כך, שאם אני מתקשר לחברים ומתערבב יחד איתם עד שאני נמס, אני יכול לעבור לבורא שהוא אחד לכולם ומקור הבריאה, אחרת אני לא יכול. כך אנחנו צריכים להיות.

שאלה: כשאני מרגישה מושפלת ומוזנחת על ידי החברות שלי בעשירייה, איך אוכל לעשות צמצום על ההרגשה ולהתעלות מעל לזה?

מתוך כך שזה מגיע מהבורא. ביני לבין הבורא יש חברים ואני על ידי שינוי היחסים שלי, סידור היחסים שלי עם החברים אני מגיע לחיבור נכון עם הבורא.

שאלה: איך אדם יכול להיות בשלמות כשכל הדרך בנויה על ניגודים פנימיים עוד ועוד גדולים בין כוח הקבלה לכוח ההשפעה?

לא אכפת שיש ניגודים כאלו או כאלו, אני רוצה להיות דבוק בחברים, דבוק בבורא ובצורה כזו אני אתקדם. ככול שיש לי עוד ועוד כל מיני מצבים שונים אני דווקא מתקדם נכון.

שאלה: למה יותר קל לקבל את פעולות הבורא בעולם החומר, אבל בקבוצה קשה לקבל את פעולות הבורא, כאילו שוכחים שהכול ממנו, מה יעזור ברגע כזה להתחיל לפעול בהשפעה?

כי בקבוצה פעולות הבורא הן פעולות רוחניות ובעולם החומר כל מה שאנחנו רואים הכול פעולות חומריות, לכן אנחנו חייבים את הקבוצה ובה עלינו לעצב את עצמנו לעולם הרוחני.

(סוף השיעור)