שיעור ערב 12.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת", קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 39.

שוב ושוב צריכים להיכנס לזה. ודווקא כמה שיש כניסות כך יש הפסקות ויציאות. כתוב "מציון תצא תורה", ציון זה מהמילה יציאה, זאת אומרת שרוכשים את התורה, רוכשים את ארץ ציון, מיציאות, לא מכניסות. דווקא מיציאה, שאנחנו יודעים איך להשתמש בה נכון, אנחנו מתקדמים.

אז הייתה לנו קצת יציאה משיעור הבוקר ושוב נחזור לאותה העבודה שלנו, עבודה רוחנית, שנקראת עבודת ה', אמונה למעלה מהדעת.

קריין: מתוך בעל הסולם "שמעתי" מאמר ר', "הזדככות המסך".

"ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה. וזהו עיקר הכלי. כשנסתלק הכלי ההוא, אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך, זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע. וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ר'. "הזדככות המסך")

רואים אנחנו מכאן, שדווקא הסתלקות האור מתוך הכלי בונה את הכלי, בונה את החיסרון, בונה את המקום לזה שהאור יחזור ויתלבש בכלי בצורה נכונה, בדבקות עם הכלי, שבזה נעשה קשר הבורא עם הנברא. ולכן כתוב "מציון", מיציאות, "תצא תורה", תבוא תורה, האור שיתגלה בתוך הכלי כבר בצורה קבועה, בידיעה ובהרגשה בכל דרגות ההשגה.

קריין: שוב קטע 39.

"ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה. וזהו עיקר הכלי. כשנסתלק הכלי ההוא, אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך, זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע. וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ר'. "הזדככות המסך")

אנחנו דווקא צריכים לכבד את החסרונות, את המקומות הריקים, שלא יודעים, שלא מבינים, שחסר לנו, שאנחנו לא יכולים להתעלות מהמצב הזה, שאנחנו נמצאים במצב שחסר, אבל לא למעלה מהחסר. ומכל החיפושים האלה, מה בדיוק צריך להיות חסר לנו, בכאלו חיפושים אנחנו מוצאים את עצמנו בכלי של אמונה. שרק רוצים למלאות את עצמנו בהרגשת האמונה, שהכלי מהמילוי שלו שבצורה טבעית רצה להתמלאות, לא רוצה להתמלאות, הוא רוצה להישאר באותו מצב. אלא למרות שנמצא במצב הריק לפי הרצון שלו, לפי החיסרון שלו, למרות זאת הוא רוצה להיות כולו כולו בהשפעה לבורא, ואז בצורה כזאת הוא מגיע למילוי הנכון.

שאלה: בעל הסולם אומר פה ש"צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע.".

כן, כי השפע נפסק אם הנברא רוצה להתמלאות עם הידיעה. אבל אם הוא דואג לאמונה אז בתוך האמונה מגיע מילוי של ידיעה. אבל צריך שאמונה תהייה יותר מידיעה.

תלמיד: איך אפשר שכבר באה ידיעה שהאמונה תהיה יותר חשובה?

התגברות נוספת. להשפיע על מנת להשפיע זה האמונה, ולקבל על מנת להשפיע זה הידיעה. זה מסך נוסף על עביות ג' וד'.

תלמיד: ואיך אפשר להכין דבר כזה, להתכונן לזה?

הכול כרגיל כמו שאנחנו אומרים, זה על ידי היגיעה בקשר בין החברים, שאני משתדל להיות שם למעלה מדעתי, וכך הולך ומתגבר יותר ויותר, מעדיף להיות בהשפעה במקום בקבלה. כך מרגיל את עצמי לא להסתכל מה שיש לי בכלים דקבלה אלא עד כמה אני יכול להתייחס לסביבה, לעולם, לבורא, בכוח ההשפעה, בדאגה אליהם. אלה תרגילים פשוטים בינתיים, אבל אחר כך הם כבר יהיו אחרים, רציניים, עם מידות, שנוכל למדוד תמיד באיזו מידה נמצאים, באיזו צורה נמצאים, עד שנתחיל לגלות את המצבים הרוחניים, מדרגות.

שאלה: כשעוברים ממדרגה למדרגה, האם הכלי שמתגלה גדול יותר או שכושר ההבחנה מזהה אותו ככלי גדול יותר?

ודאי שהכול נמדד לפי ההבחנות שבתוך הכלי. כמו שמדברים על האור העליון. גם עכשיו אנחנו נמצאים בתוך הרוחניות, בתוך האור העליון, בתוך כל המצב הכי הכי גדול שיכול להיות, אבל מה אנחנו תופסים ממנו? הכול נמצא לפי הכנת הכלי.

תלמיד: אז הצורך להגביר את המסך הוא כי יש עכשיו מסך בעביות מסוימת, וכדי לעשות יותר נחת רוח לבורא אז צריך להגביר את המסך, לא כי מתגלה כלי גדול יותר?

כן, זה מה שאנחנו עושים. אולי לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: אני שואל, האם הכלי גדל או ההבחנה?

כלי זה המסך.

תלמיד: למה צריך להוסיף עכשיו מסך עם התגברות, מה מוביל לזה?

מסך והתגברות זה אותו הדבר. כלי במסך והתגברות זה אותו הדבר. עד כמה שאני מתגבר למעלה מהאגו שלי, למעלה מהרצון לקבל, למעלה מהחשבון לעצמי, בזה אני בונה את הכלי הרוחני.

תלמיד: החשבון לעצמי במדרגה מסוימת הוא מסך, ונגיד שיש התגברות עליו ועכשיו מתגלה משהו חדש, כמו שהוא אומר שמזדכך. מה קורה שם שצריך להוסיף בהתגברות, מתגלה עביות חדשה גדולה יותר?

כן, ודאי. הכול מתוך הרגשת העביות שהיא גדלה.

שאלה: מבחינת בניית הכלי, מבחינה תיאורטית זה מובן, כמו שכתוב, כל מקום שחסר נעשה מקום לאמונה. בפרקטיקה, אם מסתכלים על זה בעשירייה, ברגע שאנחנו עושים מאמץ להתקדמות זה מפזר את כולנו עוד פעם לתוך איזו דעת חדשה אחרת שמרחיקה אותנו בעצם אחד מהשני. אני שואל על השלב הזה בעשירייה מבחינת הבגרות של העשירייה, שהיא יכולה כאילו לשים על עצמה כמו איזה גומי כזה שתמיד מחזיר אותה למטרה. מה זה הגומי הזה, מה זה השלב הזה?

אתה הבנת משהו?

תלמיד: איך בעשירייה שומרים על אמונה למעלה מהדעת?

זה מה שאתה שואל?

תלמיד: כן, במילים אחרות. מה מחזיר אותנו חזרה? כי בגלל שיש התקדמות אז יש פיזור.

כשאנחנו נופלים נגיד, יוצאים מהמסלול, מה מחזיר אותנו למסלול?

תלמיד: כן.

אור מקיף. הוא דואג שכל הכלים יצטברו בחזרה ובסופו של דבר יגיעו לאור פנימי.

תלמיד: מה בדיוק בעבודת העשירייה מושך את האור הפנימי?

חיבור, רק חיבור, כי האור הפנימי תלוי בחיבור בין כולם.

תלמיד: חיבור או מאמצים לחיבור?

מאמצים לחיבור זה עדיין לא אור פנימי, אבל כן, נגיד מאמצים לחיבור.

תלמיד: איך להתעלם מהטעמים שמקבלים בעבודה הזאת? כי הטעמים זה מה שמסית אותנו מהדרך, איך להישאר ממוקדים ולא להיתפס לטעם הטוב או המר?

מי אומר לך להיות מחוצה לטעמים? תישאר בטעמים, רק תישאר באותו מסלול, באותו כיוון, באותה הערכה. למה לא? אנחנו צריכים בעצם לקבל כל מה שיהיה לנו בדרך, רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: מהו כוח הדחייה ומה עלינו לדחות?

אנחנו צריכים לדחוף מאיתנו את הרצונות לקבל שלנו שהם דוחפים אותנו מהמטרה.

שאלה: אמרת שהכלי הראשון זה כלי האמונה שאנחנו בונים מתוך חיסרון. ואחרי זה אנחנו מגלים כלי נוסף, כלי של ידיעה, ואמרת צריך שמירה יתרה עליו. אתה יכול להרחיב על זה?

רק שהכול יהיה במגמה על מנת להשפיע. אז עוברים מעביות שורש א' וב' אפילו לעביות ג' וד'. אז כלי של אמונה זה עם הרצון לקבל קטן. אחר כך יהיה רצון לקבל יותר גדול אז הוא הופך להיות לא רק אמונה, אלא ידיעה על מנת להשפיע .

שאלה: כמה מהר נוכל להבין שאנחנו כבר לא בהשתוקקות לאמונה, אלא כבר הגענו לדעת?

זה לא עכשיו, זה אחרי שיהיה לנו גילויים, הרגשת המדרגות. ובינתיים גם כל פעם ופעם אנחנו נכנסים למצב חדש. כל פעם תגיד שזו מדרגה חדשה.

שאלה: האם כל עוד אנחנו לא מעל הדעת אין לנו כלי?

אין לנו כלי.

תלמיד: אז מה בעצם חסר לנו?

להיות למעלה מהדעת.

תלמיד: ומה זה כלי אמיתי?

למעלה מהדעת.

שאלה: האם במקרה שלנו, המסך זה כאשר אנחנו מחזיקים בדביקות בינינו בעשירייה?

כן, את המסך אנחנו בונים מתוך החיבור בינינו. ואז על ידי ההתגברות בינינו, אנחנו גם משייכים אותו לבורא, להשפיע לבורא. מעדיפים קשר עם הבורא מעל להיות בתוך האגו שלנו.

תלמיד: הוא כותב כאן שהמסך זה כוח המעקב, המחזיק, ואתה אומר שמסך זה גם כשאני משפיע לבורא.

יש הרבה מדרגות במסך.

תלמיד: הוא כותב גם שטבע האור משפיע על המסך בכך שהוא מחליש את המסך. כלומר מגיע אלינו האור?

כן, בדיוק. ככה זה. האור מקלקל אותנו על מנת לעזור לנו לבנות כלי יותר גדול, יותר גדול, יותר גדול, עד שהכלי יהיה בצורה כזאת שהוא יכול בתוכו להחזיק את האור.

שאלה: האם יש הבדל בין תפילה מעל הדעת לבין תפילה בדעת?

ודאי, תפילה בתוך הדעת זו תפילה אגואיסטית, תפילה למעלה מהדעת זו תפילה כדי לבנות את הכלי דהשפעה.

שאלה: איך מישהו שנמצא באיזו ירידה יכול להתייחס עם כוח ההשפעה לעשירייה, לחברים?

הוא נדבק כמו קטן כלפי גדול, כמו תינוק לאמא. כך הוא נדבק לעשירייה, ואז על ידי זה הוא יוצא. אין לו שום אפשרות אחרת.

תלמיד: זה בעצם מבטא את ההשפעה שלו במצב הזה?

כן, ודאי.

שאלה: האם לתפילה צריכים להיות זמנים קבועים ביום?

לא, ההפך. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". לא בזמנים קבועים, אלא כל הזמן.

שאלה: אמרת שצריך לכבד כל חיסרון שמתגלה. איזה חיסרון אנחנו צריכים כדי להתחיל לעבוד באמונה למעלה מהדעת?

אתה תתקדם כמו שאתה עכשיו עוד ועוד, ככל האפשר בצורה אינטנסיבית במשך היום. ואתה תראה אחרי תקופה קצרה, שאתה כבר כן יכול להיכנס לאמונה למעלה מהדעת. העיקר שכל הזמן תעריך את הרוחניות יותר מהגשמיות.

שאלה: אני מבחין שבזמן העבודה אני כל הזמן מחפש הוכחות שהכול נכון, שאנחנו באמת נותנים נחת רוח לבורא. במצב של אמונה למעלה מהדעת, במה הרצון יכול לאשר כל דבר?

רק על אמונה, אמונה וזהו. אבל מצד שני ככל שאתה מתקדם יותר באמונה, אתה עוד מעט תתחיל להרגיש שיש לך גם יותר תוספת בידיעה. אבל רק בתנאי שאתה הולך מאמונה לאמונה יותר גדולה. לכן מי שהולך באמונה למעלה מהדעת, נעשה יותר חכם. ומי שהולך בצורה הרגילה, נעשה יותר טיפש, פנאטי, ככה זה.

שאלה: אני מבין שאנחנו לומדים רוחניות, שזה חומר הבריאה. איך אנחנו יכולים להגדיר את המסך כחומר לפי הפונקציה שלו?

למסך יש עביות וקשיות על הרצון לקבל שלנו. עד כמה שהוא עובד עם הרצון לקבל שלא נותן לאור העליון להיכנס לתוך רצון לקבל שלנו. הוא נותן לנו הגנה לא להשתמש ברצון לקבל, זה כוח הקשיות. וכמה שאנחנו אחרי זה נעבוד עם הרצון לקבל, עם המסך בעל מנת להשפיע, זה חומר העביות, זה העביות שבמסך. נגיע לזה.

שאלה: האם אני מבין נכון שעלי לצמצם את הרצון שלי ולחבר עם הרצון לקבל של החבר, והרצון להשפיע הוא רק בכוונה כלפי הבורא?

לא, לא נכון. כמו שאני מתייחס לחברים, אותו דבר אני מתייחס לבורא. אין בזה שום הבדל, ממש לא. כמו שלחברים גם לבורא.

שאלה: האם העביות החדשה שמתגלה נמדדת בגודל או באיכות, האם זה משהו יותר גדול שאני רוצה, או שזה דיוקים דווקא?

העביות מתגלה לפי התענוגים שמתגלים על ידה, זה נקרא "עביות". הרצון לקבל העבה, המושך, המסית, זה העביות.

שאלה: למה כשעולים מדעת ללמעלה מהדעת, יש צורך שהאור יעשה הזדככות?

מה זה הזדככות?

תלמיד: שיהיה זך יותר.

מי?

תלמיד: האור.

שהאור יהיה זך יותר? אני לא מבין את המשפט הזה.

תלמיד: המסך?

אתה אומר מילים נכונות, יש כאלה מילים, אבל איך שאתה מסדר אותן למשפט, המשפט הוא לא מובן. תחשוב.

קריין: קטע מספר 40 מתוך הרב"ש, מאמר 2, "ענין חשיבות הכרת הרע".

"עבודה, שהוא בבחינת ההכנה להכנס לרוחניות אמיתית. היינו, שבשעה שהוא מקבל על עצמו להאמין בחשיבות ה' למעלה מהדעת, אז הוא צריך לקבל על עצמו, שהוא רוצה ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת, אפילו שיתנו לו דעת איך לראות את גדלות ה' בתוך הדעת, הוא בוחר יותר באמונה למעלה מהדעת. מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר".

וזה נקרא, שהוא רוצה ללכת בלמעלה מהדעת. ודוקא אז הוא נעשה כלי מוכשר לקבל רוחניות, הואיל שאין הוא דואג לשום דבר עבור עצמו, אלא כל כוונותיו הוא רק להשפיע להבורא. ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה. הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית."

(הרב"ש, מאמר 2, "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)

שאלה: מה זה גילוי הרע?

גילוי הרע בכלל, זה כשאני מרגיש שהרצון לקבל שלי מפריע לי להשפיע, להתחבר לחברים, להתקרב, לחשוב על הבורא, וכן הלאה.

תלמיד: איך מתגברים על זה, הרי כל הזמן זה רודף וזה נהיה יותר ויותר גרוע?

הרע, הרצון לקבל נברא על ידי האור העליון, ורק האור העליון יכול להתמודד עם הרצון לקבל. אנחנו רק יכולים למשוך את האור העליון על הרצון לקבל, שהוא יסתדר איתו, שהוא יטפל בו, שהוא יתקן אותו. זה מה שאנחנו יכולים לעשות.

לכן זה שמתגלה הרע, זה לפי התוכנית מלמעלה. שכל הרע צריך להתגלות מאפס ועד אין סוף, עד המידה השלמה שלו. ואנחנו צריכים רק למשוך את המאור המחזיר למוטב, שיהפוך את הרע הזה כל פעם לטוב. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אבל פשוט עם הזמן זה נהיה יותר ויותר גרוע, ואין כבר כוח.

נכון. עם הזמן זה נעשה יותר ויותר קשה, מפני שהרצון לקבל נעשה אצלך יותר ויותר אכזרי, גדול, כי אתה לא כמו ילד קטן, אתה מקבל עכשיו גילוי של רצון לקבל גדול יותר, וכך זה יהיה יותר ויותר.

אל תחשוב שיהיה קל יותר, אבל אם אתה הולך לפי מה שכותבים לנו מקובלים, בחיבור עם החברים ובעקביות עם הלימוד ועם הכל, אתה עובר את הכל.

תלמיד: איך לזכך את הרצון לקבל?

רק על ידי אותו האור שמגיע לרצון לקבל והוא יודע מה לעשות עמו. אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה, אנחנו רק רוצים את המאור המחזיר למוטב. ולכן אנחנו צריכים ללמוד מה עלינו, אילו פעולות אני צריך לעשות כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב על הרצון לקבל שלי. זאת כל העבודה שלי. אז קודם כל זה על ידי חיבור לעשירייה, על ידי לימוד ועל ידי הפצה, זאת בעצם העבודה שלי.

תלמיד: אבל אני מרגיש התנגדויות בכל מה שאתה אומר, חיבור, הפצה.

ודאי שאתה מרגיש התנגדות, זה דווקא סימן טוב שאתה הולך בדרך.

תלמיד: זה מתנגד, איך להתגבר מעל זה?

זה לא מתנגד לדרך, אלא זה עוזר לך כדי שאתה תבקש עזרה. בלי זה לא היית מבקש עזרה.

תלמיד: זאת אומרת תפילה?

תפילה, עם החברים, עם כולם יחד, רצוי בזמן הלימוד, בזמן האספות. כן. זה יקרה, אל תדאג. תצליח.

שאלה: למה גדלות הבורא בתוך הדעת היא פסולה? זה מה שכתוב בקטע. לזה שאנחנו רוצים להגיע, אנחנו רוצים להשיג אותו, לא?

אנחנו רוצים לא להשיג את הבורא, אנחנו רוצים להשיג נחת רוח לבורא.

תלמיד: נחת רוח לבורא?

כן. אני לא רוצה את הבורא לגלות, אני עושה על זה מסך. אני רק רוצה להשפיע לו, ולהשפיע לו אחרי המסך שאני לא אראה אותו, אחרת אני אעשה על מנת לקבל.

תלמיד: לא, אנחנו יודעים שאנחנו כל פעם בונים את דעת העליון, זה מה שאני מנסה לברר. דעת העליון, כי זה בתוך הדעת. בכל זאת את דעת העליון אנחנו בונים כל פעם שלב אחרי שלב.

כן.

תלמיד: למה הוא כותב שגדלות הבורא הוא לא בתוך הדעת, אלא מעליו? זה מה שאני רוצה לדעת.

למעלה מדעתנו, למעלה מהרצון לקבל שלנו, למעלה מההבנה שלנו, כך אנחנו צריכים להתייחס לבורא.

שאלה: מה הקשר בין עביות המסך לבין רצון שהוא חומר הבריאה.

עביות ורצון זה אותו דבר.

שאלה: אם יש גדלות החברים, כבוד והערכה כלפי המאמצים שלהם, אבל אין שום הערכה וכבוד כלפי הבורא. האם ניתן להתקדם כך, או שצריך לחפש את גדלות הבורא?

תבקש מהקשר עם החברים, שאתה תתחיל לגלות גדלות הבורא. שהבורא צריך להתגלות בקשר בין החברים.

שאלה: השוני בין דעת הרוחני לדעת גשמי, הוא רק בכוונה איך אני משתמש בדעת הזה?

גם באופן השימוש, כן.

תלמיד: ומה חוץ מזה?

חוץ מזה אין. בשביל מה? אבל אין לך במקביל, זה לא שאתה יכול לעשות או ככה או ככה. אין דבר כזה. אין לך בעל מנת לקבל אותן צורות העבודה כמו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איפה חופש בחירה שלי?

לפני זה.

שאלה: רב, הוא כותב פה ב- 39 ששמים מסך על הידיעה, ואז לא נפסק ממנו השפע. אני לא מבין אף פעם מה זה, לשים מסך על הידיעה. איך אפשר למסך את הידיעה, מה זה אומר?

ששמים מסך על הידיעה, שהוא יכול ללכת בעיניים עצומות. אבל בתוך עיניים עצומות יש לו את כל הרצון לקבל, ושם הוא מקבל ידיעה למעלה מהדעת.

תלמיד: לא הבנתי.

תשתדל הלאה במאמצים שלך ותבין. אני לא יכול להסביר, אי אפשר להביע את זה.

תלמיד: כאילו שאני לא יודע את זה? אם אני יודע, אני יודע. אם מגיעה לי ידיעה, איך אני שם על זה מסך?

אתה לא רוצה לדעת מלכתחילה, אתה רוצה להשיג, אתה רוצה לעבוד רק מתוך האמונה לא מתוך הידיעה. כשאתה מקבל מעטפה אתה לא פותח אותה, אתה רוצה לקבל אותה ולהיות לפי מה שהחבר אומר לך מה שהוא מחזיר.

תלמיד: אם אני לא פותח אותה, אז זה למטה מהדעת. אם אני עבדתי למעלה מהדעת וקיבלתי איזו ידיעה, עכשיו היא אצלי, מה אני עושה איתה?

זה כבר סיפור סביב זה. אבל תכלס, אתה יכול לקבל מעטפה, ולהאמין שמה שהחבר אומר זה נכון וזה מה שנמצא במעטפה. גם זה למעלה מהדעת. אבל אתה לא יכול לקבוע לפי איזה למעלה, עד כמה, "עיניים להם ולא יראו", כי אין לך את ההבחנות האלה.

אם הוא אומר ששם יש אלף דולר ואתה מגלה דולר אחד, אבל מקבל את הדבר הזה כאלף, אז יש לך בזה מדידה ברורה בכמה למעלה מהדעת אתה נמצא. טוב, נעזוב את זה. אני רואה שהדוגמא הזו היא עדיין בעייתית מאוד, ומי יודע. בינתיים אנחנו עובדים לפי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

תלמיד: השאלה שלי, מה קודם למה הארה מלמעלה, ואז אפשר לעבוד למעלה מהדעת, או קודם יש לעבוד בלמעלה מהדעת, ואז תבוא ההארה.

קודם הארה מלמעלה. בלי הארה מלמעלה אין מה להתחיל, ככה זה עובד.

שאלה: יוצא ככה שהאור בונה את המסך, לא הכלי. כי אני כל הזמן חשבתי שהכלי עובד, אז זה שהאור נכנס לכלי ונותן לו כל מיני הבחנות, אז אנחנו ככה מתקדמים ובונים מסך.

כלי לא יכול לעשות שום דבר, אפילו רע להרגיש הוא לא יכול, אפילו את האגו שלו הוא לא יכול לגלות, אלא רק האור מנענע את הכלי ממינוס לפלוס ומפלוס למינוס, ועל ידי זה הוא בונה בכלי כל מיני הבחנות, עד כדי כך שכלי רוצה צמצום ומבקש מסך, וכל זה על ידי שהאור הקדים את הפעולות שלו, והוא עשה את החסרונות האלה בתוך הכלי.

תלמיד: זאת הסיבה שאנחנו חוץ מהתגברות וחיבור והתמדה לא צריכים שום דבר.

לא "חוץ מ", כל דבר ודבר שאנחנו רוצים, זה רק תוצאה שהאור השפיע כך עלינו, ולכן אנחנו כביכול רוצים. כביכול אנחנו, וכביכול רוצים. הכול עושה הבורא. אבל אנחנו צריכים לסייע לזה בכל מה שאפשר. וכאן אני כביכול פותח לבורא מקום להשפיע עלי, לממש את ההשפעה שלו, שיסדר לי את כל הדברים. אני צריך לרצות את זה מקודם כמה שאפשר, ולא לחכות עד שהוא מעורר בי רצון. זה נקרא "אני מעורר את השחר". וכן הלאה.

תלמיד: אבל בכל זאת ההרגשה ששום דבר לא תלוי בי בכלל.

תלוי בי לעורר את הבורא דרך קבוצה להשפיע עלינו וגם עלי, ובצורה כזאת להתקדם. ואם אתה חכם, אתה יכול לשבת ולא לעשות כלום, זה עניינך. המקובלים אומרים לך מה תלוי, ואל תעשה כאן את כל החוכמות.

שאלה: למה את גדלות הבורא אנחנו צריכים לראות למעלה מהדעת ואת גדלות החברים בתוך הדעת.

אתה לא יכול לראות גדלות הבורא בתוך הדעת, אתה רוצה ללכת אליו כל הזמן באור האמונה מאחורי המסך. מה שאין כן עם החברים, אתה רוצה להתחבר איתם ולראות אותם יחד "כאיש אחד בלב אחד" ולכן רצוי יותר לראות אותם בכוח הידיעה, בהרגשה חומרית כמה שיותר קרובה למציאות.

שאלה: כשאתה עונה לחברים עם אלו אוזניים להקשיב ככה שזה לא יהיה עם הדעת, איך עושים דבר כזה?

אם אתה נכלל עם החברים, זה יסתדר. אם אתה רוצה להתכלל בחברים, אז מלמעלה יכוונו אותך כבר בלמעלה מהדעת.

קריין: קטע מספר 41 מתוך הרב"ש "עניין למעלה מהדעת".

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת. ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: אני שואל אם כל מאמץ, יגיעה, פעולה שכל החברים עושים אחד לקראת השני ולקראת הבורא בדרך לרוחניות, האם הכול נשמר ונרשם ולא מתבטל שום דבר?

בטוח שכן. "אין העדר ברוחני"¹.

תלמיד: אז על פני מה אנחנו עובדים כל פעם?

כדי לאסוף, ש"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"² ואז נפתח. אנחנו מוסיפים, ומוסיפים, עד שיהיה כוח המסך שייך למדרגה ראשונה הרוחנית ואז זה מתגלה. ואחר כך עובדים על המסך של מדרגה השנייה הרוחנית ואז יתגלה. וככה זה כל הסולם.

תלמיד: למה הוא מתכוון בקטע שההארה בעצם נותנת הוכחה לאדם על צורת העבודה? שהוא משתמש בהארה כבאמת תירוץ להמשיך לעבוד בלמעלה מהדעת?

ההארה שאדם מקבל מלמעלה נותנת לו כוח להמשיך באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: הוא אומר שזה עדות. מה זה עדות?

עדות זו תמיכה בוא נגיד.

תלמיד: שזה תמיכה מתוך הדעת לעבוד למעלה מהדעת או שהעדות זה גם למעלה מהדעת?

אני לא יכול להסביר לך כי אם אין דעת איך להסביר לך מה זו תמיכה שאנחנו מקבלים מהקבוצה, מהמקיף. מקבלים תמיכה.

תלמיד: פשוט מנסה לברר איך באמת לקבל תמיכה כזאת שהיא לא בתוך הדעת אלא כמו שהוא אומר שזה מאפשר לנו להמשיך ללכת למעלה מהדעת ולא ליפול לתוך הדעת?

נותן לך הארה שאתה כן רוצה להמשיך עם הקבוצה במה שאתה נמצא. ומוכן לתמוך בהם ולהיות קשור איתם אפילו שאין לך מזה כביכול שום הוכחות. אבל איזו הארה אתה מקבל והיא מחזיקה אותך. אין לך לא שכל מזה, לא רגש מזה, לא כלום, אבל בכל זאת איזו הארה. כי זה מגיע מהאור המקיף, האור המקיף מאיר לך מרחוק הוא אומר לך על העתיד, הוא נותן לך בזה כאילו בטחון. ככה זה עובד. עד שאנחנו לא מגיעים למדרגה ברורה ראשונה לפחות הרוחנית אז קשה לנו אפילו לדבר על זה.

שאלה: האם עד שמגיעים למדרגה הראשונה אנחנו עובדים עם מסכים?

אנחנו לא עובדים עם מסכים. אין לנו מסכים. איזה מסכים יש לפני מדרגה ראשונה?

שאלה: אז איך בעצם מתבטא נגיד הצמצום?

אין לנו גם צמצום. על איזה צמצום אתה מדבר בכלל? אני מצטער. אתה כאילו לא עברת "הקדמות", "פתיחה", משהו. לא, זה ככה. אתה צריך להיכנס ללימוד סדרתי נכון. שאתה אומר צמצום, מסך, מדרגות, צריכים לברר מתי זה קורה. כל מה שאתה אמרת זה אומר שחסר לך קורס פתיחה, הקדמה, קורס הראשון, שני, אני לא יודע.

שאלה: הוא אומר "רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת." זו פעולה שהאדם בוחר בתחילת הדרך או שזה מתוקף זה שמאיר עליו?

זה אותו דבר. או שככל שמאיר עליו או שזה כמה שהוא בוחר. אין בזה שום הבדל.

תלמיד: אבל איך קורית הפעולה הזאת, הרי אם אני לא יודע מה זה אמונה למעלה מהדעת בתחילת הדרך, איך אני מסוגל לעשות את הפעולה הזאת בפעם הראשונה?

אם זה מתגלה לך אז אתה עושה, אם לא מתגלה אתה לא עושה. אתם מדברים כאילו שאתם יכולים לעשות כך או כך, איך שבא לכם. במידה שמאיר האור על האדם, במידה הזאת הוא קובע את המצב של האדם וזהו. השאלה איך אנחנו מושכים מאור יותר עלינו כדי שיקדם אותנו יותר? רק בזאת השאלה. בפעולה הזאת.

תלמיד: זה מה שהתכוונתי, איך אני גורם לזה שהאור יאיר, או שאני לא גורם, זה כאילו זה בא כאילו מתנה או לא יודע מה?

אתה שמעת על עבודה בקבוצה?

תלמיד: כן.

כן. אז יופי. אין לי יותר מה להגיד לך. תבין עד כמה אתה שואל דברים פשוטים ושטותיים. כי יש לך מה לעשות, תבצע. אין יותר. אני לא יכול לגלות לך איזה אמצעים יותר. אתם כולכם שואלים עכשיו שעה שלמה בעצם שואלים. איך אנחנו יכולים לעשות ככה וככה. ברור לכם מה לעשות. חיבור בקבוצה ותפילה לבורא. ושום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אני לא רוצה להישמע חוצפן אבל אני עושה כל מה שאני שומע ממך כל יום, עושה מאמצים בתוך העשירייה, אני לא יודע איפה אני צריך לעשות פעולה.

אם אתה חושב שעשית את הכול אז לך הביתה. תעזוב.

תלמיד: להפך. אני מנסה להבין ממך איפה לכוון את עצמי יותר, לרכז את המאמץ?

רק לכיוון חיבור עם החברים ולבורא. זה הכול. ותפילה גם כן לחיבור ביניכם ולבורא. אין יותר.

תלמיד: אני לא מצליח לפצח מה זה פעולה לכיוון החיבור?

אז אין לי מה להגיד.

תלמיד: כי כמו ילד קטן שעושה כל מיני פעולות בידיים ברגליים אבל לא מצליח להבין מה הפעולה אמיתית שנקראת חיבור.

אין לי בזה מה להגיד. יש בזה תרגילים, יש בזה מאמרים, אתה צריך לקרוא ולברר. ולשאול את החברים, לדבר איתם יחד. זה רק בקבוצה אפשר לברר.

שאלה: האם המצב האידיאלי זה לשנוא את החברים במאה אחוז ולאהוב אותם במאה אחוז או לעשות כניסה ויציאה, כניסה ויציאה משנאה לאהבה?

המצב האידיאלי שאני אוהב אותם כל פעם במאה אחוז החדשים. זאת התשובה. ובכלי הזה שאני בונה כלפיהם אז אני צריך לגלות כל פעם כוח העליון, כוח הבורא, גילוי הבורא יותר ויותר גדול.

תלמיד: אנחנו לא צריכים למחוק כלום, אז משהו צריך להישאר שם שזה אינו אהבה שעוזר לי להרגיש מהי אהבה.

אני תמיד משתוקק רק לאהבה. לא אכפת לי שום דבר חוץ מזה. אני רוצה חיבור, אני מבקש כוח החיבור עם העשירייה ובתוכה עם הבורא. אני לא שם לב על כל הקליפות וההפרעות וכל הדברים האלה, שיהיו, אני לא רוצה לקבל אותם בחשבון, אני רצה לקבל רק דבר אחד, אני והעשירייה והבורא כמטרה צריכים להיות יחד. נקודה. הנוסחה הזאת היא לא תשתנה. פשוט רק לזה. ולעשות כל מיני חשבונות מסביב זה רק כדי לבלבל את עצמו וגם את החברים בקבוצה. תראו כמה פסוקים אנחנו קראנו היום ודיברנו, והכול זה אותו דבר. אין בזה שום דבר מיוחד חדש. בכל זאת מדובר על החיבור בקבוצה ועם הבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "אין העדר ברוחניות" (מאמרי חז"ל(.↩

2. "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ח', ב').↩