בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 1.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי ס"ח, קשר האדם אל הספירות*

1. מאמר קשה, לא פשוט. בכל זאת מפני שאנחנו עוברים על כל מאמרי שמעתי כי זה יסוד לעבודה הרוחנית שלנו, אז צריכים לעבור גם אותו. כמה שנבין, כמה שנשמע, לאט לאט זה יתיישב. אני ממליץ אח"כ לקרוא עוד כמה פעמים במשך היום, ומתי שהאדם יראה לנכון, לחזור עליו. לאט לאט כך ממאמץ שלו הוא יוכל לקלוט אותו ולהרגיש שנקלט לא במוח אלא במידה שהוא מרגיש שמה שכתוב שם, קרוב אליו.

2. גם עכשיו נמצאים באור העליון אבל הוא עד כדי כך נסתר מאיתנו שאנחנו מרגישים את עצמנו בצורות הפוכות ממנו. אנחנו לא מרגישים הפוכים מהאור העליון, מהבורא. כאן הוא מסביר לנו בשלבים איך אנחנו יכולים לצאת מדרגת הניתוק מהאור העליון, מהבורא, ולהתחיל להתקרב אליו, להרגיש אותו, להתקרב אליו. ע"י מה מתקרבים? איך בונים את הכלים? איך כלים האלה במקום להרגיש את החושך, שגם זה מדרגה כי אנחנו לא מרגישים חושך, ואם מרגישים אז אנחנו בורחים ממנו, איך אנחנו מגיעים לאט לאט למדרגות שנכנסים אח"כ למדרגות של השגת הבורא, שזה נר"ן דעשייה דיצירה דבריאה ודאצילות? כך אנחנו מגיעים להכרה, להרגשה, להבנה, לגילוי של המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים אבל לא מרגישים ומשיגים. איך אנחנו מתחילים להשיג אותה?

3. עוסק בתורה ומצוות כלומר שרוצה לחבר כל החלקים האלה למרות האגו שהתגלה. רוצה לחבר אותם יחד ועושה מאמצים, מבקש עזרה, האור מאיר ואז החלקים האלה חוזרים להיות כגוף אחד. הוא מחזיר את הגוף הזה שנשבר לחלקים, שיהיה כולו טוב במידה שחלקים מתקרבים זה אל זה. הגוף של עור הנחש מתפרד ממנו, כלומר כל הקליפות, כל הכוונות ע"מ לקבל, ואז הוא זוכה לנר"ן דקדושה. לפי מעשיו, האור העליון, לפי כוונות שלו, מתחיל למלא את הכלי, אותם הרצונות שיכולים להתחבר ביניהם. כך הוא מתחיל להכיר את הבורא מתוך זה שמתחיל להרכיב את החלקים שלו יחד. זה מה שהבורא אומר, אתם עשיתם אותי, בזה אנחנו מכירים את האור העליון שממלא ומחבר את הכלים השבורים.

4. לא מדובר כאן עלינו, אלא על איך מלמעלה למטה נעשתה השבירה. האור שהיה בתוך אדם הראשון הסתלק ממנו, נשארו חלקים נפרדים והם מתחילים להתחבר. במידה שהם מתחברים הם מתחברים ע"י מאור המחזיר למוטב. כשהם מתייצבים ביניהם, מתחברים ביניהם, אז אותו האור שפרח מהם בזמן השבירה חוזר וממלא אותם בהדרגה. לכן התיקונים האלה שהם מתקנים את עצמם, מחברים את עצמם, והאור שממלא ומתקן אותם כדי שהם יתחברו, ואח"כ אור שממלא אותם אחרי שהם מתחברים, זה הכל מדרגות, מצבים שהולכים ומתייצבים.

5. כשהוא מתגבר ע"י התעסקותו בתורה ומצוות, כלומר כשהוא מתחבר לאחרים ולומד שזאת הסגולה היחידה אם הוא מכוון בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. זה גם חובה להזכיר בשביל מה אנחנו עושים את התיקונים האלה...

6. כשעושה את הפעולה הזאת שנקראת תורה ומצוות, לומד ועושה את כל מה שצריך, להיות בקבוצה ובצורה כזאת רוצה להתקדם ולגלות את העולם האמיתי שבו הוא נמצא. מרגיש שהחושך לוחץ עליו וממש דוחה אותו לצאת מהחושך לאור, להבין את החיים, מהות החיים, נצחיות שבטבע וכן הלאה, אז עושה מה שצריך. זה מה שהוא אומר, וכשהוא מתגבר ע"י התעסקותו בתורה ומצוות, שזהו סגולה היחידה, אז הוא מכוון בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. אם יכוון להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז התורה ומצוות מזככים את גופו, את הרצון לקבל שלו.

7. הקליפה מחייבת אותו, ולא היה שום עצה לחשוב מחשבות ולכוון כוונות, רק מה שנתיישב על ליבו, כלומר לעצמו בלבד, לא לחברים ולא לבורא.. לכן יוצא שזוכה ע"י התעסקותו בתורה ומצוות, זאת אומר בכל המעשים ע"מ להשפיע, בחיבורים ובמשיכת המאור המחזיר למוטב, אפילו שלא לשמה, אלא שהוא דורש ומבקש מהבורא שיעזור לו. ע"י התעסקות בתורה ומצוות בכל אשר בידך ובכוחך לעשות, עשה, ומצפה לרחמי שמיים, שהבורא יעזור לו להגיע ע"י זה לשמה, כלומר שכל המחשבות שלו יהיו בע"מ להשפיע לא לעצמו, אלא מעצמו לזולת. הזולת זה בעצם בסופו של דבר הבורא. כל השכר שהוא דורש מהבורא עבור עבודתו הוא שיזכה לעשות בע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, כמו שכתוב המאור שבה מחזירו למוטב. כך שזה קורה.

8. *אדם תמיד חושב, מרגיש, מבין, עושה אך ורק מתוך מה שממלא אותו. כלומר הבחירה החופשית שלנו היא לא מה שנחשוב ונעשה, אלא באיזו דרגה אנחנו רוצים להיות. כשנהיה באיזה דרגה, היא קובעת כל מה שיש בי. אני לא יכול לחשוב, לעשות ולדמיין שום דבר חוץ מהמצב שבו אני נמצא, מה שממלא אותי, זה מה שאני*.

9. צריכים לדעת שהתחלת העבודה מתחלת דווקא בבחינת עושה דברו, כלומר לעשות, אבל אין זה שלימות משום שאין הוא יכול לתאר את מחשבותיו במצב הזה, כי אינו יכול להינצל מהרהורי עבירה.
   
   *לא להצטער שאנחנו רשעים, נופלים, לא יכולים לעמוד, אין לנו כוחות. אין בעיה, זה הכל דווקא טבעי לדרגה שלנו, כי אינו יכול להינצל מהרהורי עבירה. תמיד יש לנו עוד ועוד מחשבות למיניהן לא למטרה, מטעם שליבו הוא מגופו של נחש, מגוף של קליפה, ואין אדם חושב אלא מתוך הרהורי ליבו*.
   
   *אנחנו לא אשמים שאנחנו לא משתוקקים מספיק להיות יותר גדולים. אלא רק המאור שבתורה מחזירו למוטב*. הגוף חוצץ מפריד בינו לבין הבורא, במידה שמפריד בינו לבין החברים, ואז הגוף החוצץ מתפרד ממנו והגוף הפנימי, שהוא קליפת נוגה, שהיה חצי רע, נעשה לכולו טוב. נמצא שהתורה מביאה לידי מעשה שע"י עשייתו בניין חדש, וזה נקרא מעשה.

10. *מאמר בפנים עם עומק גדול מאוד. יכולים להתחיל לברר אותו. אני ממליץ לקרוא אותו לפחות 20-10 פעם ואז תראו. תעשו קשקושים שהטקסט יהיה קרוב, אולי יש כאן קיצורים, או הפוך יש כאן חזרות. כל אחד שיעשה מהטקסט הזה מה שיותר נוח. לא חשוב שמתבלבלים. העבודה עצמה על הטקסט, שאתם רוצים להבין אותו להתקשר אליו, היא בעצמה מאוד מאוד מעוררת אורות המקיפים, דווקא הם מתקנים אתכם. אתם תתחילו להבין מתוך האורות שמתלבשים בכם, תבינו על מה מדובר*.

11. עור של נחש זה אותו הכוח שדוחה אותי מחברים, אם אני מזהה אותו. יכול להיות שאני לא מזהה שהוא עור של נחש, אבל זה הטבע, ככה אני.

12. ש: איך נדע שאנחנו מתקרבים לזה?

ר: ברצון, ברצון בלבד. השכל ועוד משהו, אני לא יודע איפה אתה מוצא שם משהו, הם רק עוזרים לרצון. *חוץ מרצון אין לנו שום דבר. אנחנו צריכים את הרצון לקבל הזה לסובב כך שהוא ירצה לעשות כל מה שטוב לבורא. אבל איך אני יודע? תעשה כל מה שטוב לעשירייה. דרך זה תבין איך אתה יכול לכוון את זה לבורא, אפילו שבינתיים אתה לא חושב עליו, אתה לא יכול וזה רחוק, הוא נעלם, אבל מה שטוב לחברים, על בטוח אם אתה מכוון אליהם, אפילו קצת, אתה עושה את זה גם כן לכיוון הבורא. בטוח שאחרי כל החברים נמצא הבורא*.

ש: הלב הוא גס?

ר: אתה מספר לי? *אתה לא יכול להכריח אותו, הלב לא בידיים שלך. כל הלבבות דורש ה'. הלב נמצא בידיים של הבורא, רק הבורא יכול לעשות זאת. לכן אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר לקרב את הלבבות. אז נגלה שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה ופונים לבורא שיעשה*.

*מתי אנחנו יכולים לפנות לבורא? כשאנחנו מתייאשים מכל המאמצים שלנו. זו בסה"כ החכמה. בעצמה היא פשוטה, רק הרצון שלנו מתנגד לזה*.

13. איך להגיע למצב שליבו יהיה ביושר כלפי הבורא?
    ר: דרך החברים. במידה שעם החברים אתה רוצה להתחבר ללב אחד, ופונים כולם לבורא, *כשמבקשים ממנו, הבורא לא יכול לעמוד נגד זה, לא יכול. הוא לא עונה מפני שאתם עדיין לא הגעתם לאותה עוצמת הבקשה שהוא יענה עליה. יש כאן מדרגה, צריכה להיות בקשה, צעקה אמיתית*, לא חזקה.
    
    הצעקה עצמה, בקשה לבורא, אבל קצת אמיתית, יותר ואמיתית, היא לא יכולה להיות מאף אחד מאיתנו, אבל *כשאנחנו מתחברים יחד ופונים, אפילו שפונים לבורא בצעקה שקרית, הוא שומע. הוא לא שומע שזה שקר או לא שקר, ברור שזה שקר. אבל מפני שאנחנו התחברנו יחד בינינו, במישור שלנו התחברנו יחד כדי לבקש ממנו את השקר הזה, אז הוא לא שומע את השקר, הוא שומע שאנחנו התחברנו ולכן עונה*. זה הבחן מאוד מאוד חשוב, שיחד פועל.
    
    *כמה שהלב נקי, הבורא יודע מה הלב שלך. הוא עושה אותו, הוא מחזיק אותו, אבל כשאתה מעל זה הולך להתחבר לזולת, זה נמצא בידיים שלך, ואתה פועל בחיבור נגד מה שהוא עשה, נגד השבירה שהוא עשה, זה משפיע עליו. לכן תפילה בציבור, כלומר בקשה מכל העשירייה, פועלת*, פועלת כשאנחנו יחד.

14. *תתחילו לברר תפילה שתהיה מקובלת על כל הכלי העולמי. צריכים לפתוח דף שיהיה כתוב שם בשפה שמובנת לכולם, לארגן כזאת מערכת שכולנו כולנו נתכתב. בכל השפות, גברים נשים, גברים לחוד ונשים לחוד, לא לערבב זה עם זה. בואו כך נעשה. נברר בזה גם את הקשר בינינו, גם התכללות המחשבות, רצונות, כוונות, נבין את הכלי שלנו יותר וכך כולנו נגיע לאיזשהו קו משותף, רמה משותפת. זה מאוד מאוד חשוב. אנחנו ננצח בזה בטוח בזמן הקרוב. בואו נעשה את זה*.
    
    *אני חושב שהגיע זמן שנפתח כזה דף חדש. צריכה להיות ממש קבוצה שמטפלת בזה. תחשבו איך לעשות, אבל מחשבה לכיוון הזה, לתפילה המשותפת, לברר איך פונים לבורא יחד כדי לקבל ממנו, באמת יחד, ומתוך הרצון שלנו. לא מה שכתוב בכל מיני ספרים, מאמרים, זה מאוד חשוב. כך נשתדל מיום ליום מיום ליום לא לעזוב את זה, ותראו איך שזה מקדם אותנו. בזה בעצם תלויה ההצלחה*.

15. ש: לקחת תפילה שכבר מבוררת בעשירייה ויחד כל הכלי לעשות מ"ן אחד?
    ר: רעיון טוב. בכל זאת בזה שאתם מבררים ביניכם בקבוצה איך אתם רוצים, *זה מה שחשוב. העבודה חשובה, היגיעה חשובה. הבורא לא מתחשב בתוצאה הסופית. אנחנו חושבים למה אנחנו לא יכולים לקפוץ לגמר תיקון. לא זה מה שחשוב אלא שאנחנו על כל פרט ופרט ניתן יגיעה. צריך לאהוב את היגיעה ולהעריך אותה. להיות קשורים אליה וליהנות ממנה*.
    
    *קראנו שהאומן האמיתי נהנה מעבודה ולא ממה שיצא בסוף. אפילו שלא יצא יפה, אבל התהליך עצמו, הוא נמצא בתהליך הזה ונהנה מעבודה. זה נקרא אומן. בואו נהיה אומנים, שעבודת ה' כמה שהיא לא חשובה, באיזה מדרגה, קטנה גדולה, זה לא חשוב, היא תהיה בשבילנו תענוג מכך שאנחנו נמצאים בתהליך לקראתו. מזה יש לנו כל המילוי מהחיים*.

*אני יכול להיות בדרגה קטנה מאוד, אבל אם אני אוהב את העבודה הזאת, אז אני לא צריך שום דבר יותר. אני נמצא בשלמות*. לשלמות אין דרגות, אנחנו חושבים סוף הסולם, איפה כל המדרגות. לא נכון, *אני יכול להיות בדרגה קטנה, אבל אם אני נמצא שם בכל הלב ונפש שלי, זה עולם אינסוף*. רק כך אנחנו מדרגים את כל הדברים האלה לסולמות, למדרגות, אבל העיקר זה להיות מסור דרך קבוצה לחיבור, לבורא, ואפילו לא לדאוג לגדלות. אלא *באשר אתה נמצא, אם אתה נמצא שם במסירות, אתה ברוחניות*.

16. כל פעם יותר ויותר לתת מאמץ להוציא את עצמנו מתוך האגו שלנו. ע"י מה? ע"י הקבוצה, ע"י הסביבה. *אני בא לשיעור בוקר ובודק כמה הסביבה יכולה לעזור לי להתעלות. זה מתחיל מרבע שעה לפני השיעור. אני מתחיל להרגיש את האנשים שנמצאים במסכים, אני רואה אותם לפניי, זה כוח שמחייה. בלי זה אי אפשר לעשות שום דבר*. לכן כך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. המאור המחזיר למוטב נמצא בתוך הקבוצה. אתה בא, אתה נכלל והם עוזרים לך.

17. ש: איך להגיע לדרגת נפש דעשיה?

ר: זה שאנחנו מבטלים את עצמנו. יותר אנחנו לא מסוגלים, אבל מבטלים את עצמנו כלפי העשירייה. בזה אנחנו מגיעים לנפש דעשייה. נפש דעשיה זה לא כ״כ בעיה גדולה. נפש דעשיה זה רק לבטל את עצמנו כלפי הקבוצה, מפני שאין ברירה וזו הדרך היחידה להיכנס לרוחניות למעלה מהעולם שלנו. *בואו נשתדל את זה לעשות. אנחנו נמצאים בפוטנציאל שמסוגלים לזה כולנו, אבל כולנו. אם רוצים לחשוב לא על עצמנו, לא כל אדם ואדם על עצמו אלא על עצמנו, אז בטוח נוכל את זה לבצע*.

18. אנחנו *צריכים לחיות, להשתדל לחיות כל הזמן כך שאני מדבר עם הבורא דרך החברים. חברים הם כמו מכשיר שדרכו אני מדבר עם הבורא*. אני פונה דרך חיבור עם החברים, זה כמו מכשיר שמקשר אותי עם הבורא. *כך אני פונה, אבל לא לבד ולא לבורא, אלא עם החברים יחד, כמה שאני מסוגל*. אני לא חייב לדבר אליהם, אלא בהרגשה שלי כך לסדר את הקשר.

*חלק 2 - מאמר החירות. המשך מכותרת: לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות*

19. בכמה שורות בעל הסולם כותב לנו איזו חברה צריכה להיות, איזה משטר צריך להיות, איזה סדר בחברה. ודאי שאחרי רבים להטות זה החוק הכללי, העליון. אבל בחיים הפרטיים אדם יכול לקבוע לעצמו מה שהוא רוצה, זו זכותו. אם זה לא נוגע לחירותה של החברה, אז יש לזה מקום לחירותו של היחיד.

20. מה זה אחרי רבים להטות? יש גם בתוך החברה קבוצות...

ר: אני לא מדבר עכשיו על איך לסדר את הדברים, אנחנו עוד רחוקים מזה. אני מדבר על המגמה. הרבים בחברה זה נקרא שאתה צריך לדאוג בכל הרמות להתפתחות החברה בכללות, שהיא תהיה כמה שיותר מאוזנת, כמה שיותר חברה אחידה. ודאי שבכל זאת עדיין יש רמות, יש חלקים לפי הגובה, לפי הרוחב, לפי פרוסות, כמו עוגה שאתה חותך. זה ברור, אבל בכל זאת אפילו בתוך החברות האלה הקטנות שהחברה הכללית מחולקת להן, אנחנו צריכים לראות שאחרי רבים אנחנו צריכים להטות..

21. אחרי רבים להטות, בכל חברה וחברה, בכל שכבה ושכבה, כמו בגוף שלנו. כל איבר עובד לפי החוק שלו, ולפעמים החוקים האלה הם אפילו מנוגדים זה לזה בתוך האיבר, כבד, כליות, לב, ריאות, אבל יש התקשרות הדדית ביניהם כדי לחזק ולטפל זה בזה. זה העניין, כך אנחנו גם צריכים לבנות האדם הראשון. הוא כלול מהרבה מערכות.. אבל כל פרט ופרט בזה שסוגר את עצמו ודואג לעצמו בצורה פרטית פנימית, גם דואג לכל הגוף בזה שמספק לגוף מה שהגוף צריך בצורה כללית. בלי זה אי אפשר לחיות. אנחנו מתקרבים לזה, רוצים או לא רוצים, הטבע מקדם אותנו להיות כגוף אחד..

22. ש: איך מגדירים את הגבולות….?

ר: לאט לאט. *אנחנו צריכים לקרב את החברה לצורה אחידה. זה הכל ע"י חינוך. זה לא שאנחנו נקבע מלמעלה כאלה חוקים שכולנו נהיה שווים. אתה לא יכול לקבוע את זה מלמעלה. אחרי רבים להטות זה נקרא שאתה מחנך את הרבים, עד שהם יודעים בעצמם לקבוע מהי צורת החברה המקובלת עליהם. זה נקרא אחרי רבים*.

23. טובת הכלל חייבת להיות מטרה לכל ממשלת העולם. זה הכל טובת הכלל, להבין את טובת הכלל. אנחנו צריכים קצת להתעלות מעל האגו שלנו ואז נרגיש את זה. אני מדבר על דברים גופניים, זה לא צריך להיות רוחניות, *אני מדבר על הגשמיות בלבד. כי ברוחניות יש חוק אחר, שם אנחנו הולכים אחרי משה, אחרי מישהו שהוא הגדול, הוא המשיג, הוא הקרוב לבורא מכולם. אותו אנחנו צריכים לשאול, הוא יכוון אותנו ויגיד לנו: אחריי*. אבל לא אחרי רבים, כי הרוב מסוגל ללכת רק אחרי אחד, במקרה הטוב.

24. אם לחברה יש עניין שאחרי רבים להטות, חייבים להיות חוקים בחברה שהם מובנים ועונים לחברה, ולא שהיחיד קובע והם כמו צאן. לחברה הרוחנית יש לנו חוק אחרי יחיד להטות. שמאין ברירה ואח"כ גם מהסכמה החברה הולכת ע"י היחיד, כי היחידים הם המפותחים, ככה זה בטבע בכל דבר ודבר, בצורת פירמידה יש לנו התפתחות...

25. המאמר הזה כתוב לכולם. אנחנו צריכים לבחור מכל המאסה אותם אנשים שיותר ויותר נמצאים יותר קרובים לבורא, ואחריהם ללכת. פעם זה היה *סנהדרין*, קבוצות של חכמים משיגים, מקובלים שיודעים על מה מדובר והיו מרגישים מה קורה, אמנם שעמך פחות ופחות שמעו בקולם, עד שהגיעו לשבירה. *צריכים להרכיב כזה מנגנון, כמו שפעם היה סנהדרין. אין לנו משהו דומה לזה. הם צריכים להיות המקובלים חדשים שבאמת קשורים לכוח העליון*. לא שהם אומרים שהם קשורים לכוח העליון, אלא שבאמת יהיו קשורים.

26. ש: בעשירייה אחרי רבים להטות זה אומר שהרוב קובע..

ר: עבורנו זה נכון. בתוך קבוצת בני ברוך על זה אנחנו צריכים עוד לדון. אם מדברים על קבוצת בני ברוך צריכים עוד לדון, אבל כל עשירייה ועשירייה יחד קובעת את ההתנהגות שלה, מקום שלה ומטרה שלה, אבל בהתאם למה שאנחנו לומדים מהמאמרים. אתם חייבים לקחת את התורה הזאת שאנחנו נמצאים בזה, ולהראות שאתם פועלים לפי מה שכותב לנו רב״ש. לפי זה נקבל את מה שאתם מדברים. גם אני אשמח לקבל את הכיוון שמבוסס על כל דברי רב״ש. אין לי שום בעיה, זה לא אני זה רב"ש. אין לי בעיה לקבל את זה.