שיעור בוקר 30.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 524,

מאמר י', "מהו, ברח דודי, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 524, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר י', "מהו, ברח דודי, בעבודה".

במסגרת החזרה על ספר "שמעתי" אנחנו עוברים על כל מאמרי בעל הסולם שרב"ש כתב בזמן ששמע, כך הוא כותב, "שמעתי", ואנחנו עוברים הלאה.

י'. מהו, ברח דודי, בעבודה

"יש לדעת, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך, שרוצה להגיע לעשות הכל לשם שמים, הוא בא למצבים של עליות וירידות. ויש לפעמים, שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח מתו"מ. כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה.

אז, האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך. היינו, שהקדושה בורחת ממנו. והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו. ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"."

אנחנו רואים את זה על החיים שלנו. לכל אחד ישנם כאלו מצבים, שרוצים לברוח, לעזוב, להתרחק, זה מה שמזמינים לנו ישירות מלמעלה כדי להראות לנו שאנחנו נלמד מהמצבים האלו. כמו שאנחנו מתרחקים מילד כדי שילמד ללכת, אנחנו שמים אותו לפנינו ומתרחקים ממנו, ואז הוא לא יודע מה לעשות, הוא בוכה, אבל מאין ברירה הוא חייב לעשות איזה צעד קדימה. כך הבורא עושה את זה, הוא רוצה שאנחנו נוכל לעמוד על שתי הרגליים להתקדם וללכת על שתי הרגליים. שגם על שמאל, שהיא דוחה, האדם יבין שזה לטובתו והוא יתקדם.

לכן כל הדחיות שאנחנו מרגישים בחיים שלנו, אין בהן שום דבר. אף פעם אנחנו לא מקבלים בחיים שלנו דחייה כדי לרדת מהדרך אלא אך ורק כדי להתקדם, ונדרש מאיתנו רק עוד יותר התגברות, עוד יותר תוספת כוח ולא לשכוח שכך הבורא מלמד אותנו ללכת. הקבוצה חייבת להיות כל הזמן כמעטפת, סביבה נכונה, כדי להחזיק את האדם שלא ישכח שבצורה כזאת דווקא, על שתי הרגליים, אנחנו מתקדמים, על רגל אחת בלתי אפשרי.

לכן הכול בא מלמעלה, והכול בא אך ורק כדי לקדם אותנו. יכול להיות שהמצבים נראים לנו הכי גרועים שיכולים להיות, אבל הם בכל זאת להתקדמות. ודאי שיש תמיד אפשרות מכל מצב ומצב לעשות מצב יותר טוב, יותר מתקדם. אם היינו בוחרים בכל המצבים האלה לא להיות במצבים יותר נעימים, אלא במצבים יותר מועילים כדי להתקדם למטרת הבריאה, אז היינו באמת רואים שתמיד לפי הכיוון הזה יש לנו אך ורק [אפשרות] להתקדם, תמיד. הבורא תמיד משאיר לנו את הדרך הזו, להתעלות למעלה מהאגו ולהתקדם למטרה.

שאלה: אם הבורא נותן לך מצבים שהם נוחים ונעימים לאגו, צריך להסכים גם עם זה?

להסכים או לא להסכים זו כבר החלטה שלך, אבל זה שהבורא נותן זה נכון, שהכול בא רק ממנו. אבל הוא יכול לתת לך את זה בצורה ישירה, או יכול להיות בזמן שמתרחק, "דומה דודי לצבי", ואז האדם צריך בדיוק לפענח את הדבר ולהבין מה רוצים ממנו. ואת הכול ודאי להשתדל להבין לא באגו שלו, ברצון לקבל, להנות לעצמו, אלא בצורה, כמה שאפשר, שהוא מתעלה מעל עצמו ומחליט בצורה שלא תלויה בו.

שאלה: למה בעל הסולם כותב שפוגם בקדושה, דווקא כשיש את ההרגשה של ההתרחקות או הירידה?

כי אין דבר כזה שאנחנו מתרחקים. זה שנראה לנו שאנחנו מתרחקים ומקבלים מה שנראה לנו כאמת, זו עבירה, כי מקדמים רק לתיקונים. "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", ואם מעלים את זה בצד שמאל, אז אנחנו צריכים להבין שדווקא על ידי זה הבורא עכשיו פותח לנו עוד קצת מהרצון לקבל שלנו ואנחנו מרגישים את עצמנו יותר כבדים, יותר נפולים, יותר לא מרוצים וכן הלאה, אבל זו התקדמות מצד שמאל כדי שנוכל להתגבר על זה מצד ימין, ואז כך אנחנו הולכים, בשתי הרגליים.

תלמיד: לזהות שהמצבים יותר כבדים והכול, אפשר להרגיש, אבל אמרת גם לפענח מה רוצים מהמצב הזה. איך אפשר לפענח נכון?

אני תמיד רוצה להתקדם, אני תמיד צריך לבחור שאני רוצה להתקדם לחיבור ולהשפעה. ואם עכשיו אני רואה שאני פחות רוצה את זה, בכלל לא רוצה את זה, דוחה את זה, אז סימן שהבורא בירר לי עוד קצת יותר מקו שמאל שלי ויש לי על מה לעבוד, על חשיבות ההשפעה, חשיבות החיבור. ואז אני צריך עוד יותר להתכלל בחברה ודרכה לקבל כוחות.

שאלה: מה נותן אותו מהפך מחשבתי, האמונה בכך שדווקא הקדושה בורחת מהאדם ולא האדם מהקדושה?

זו הבעיה, נראה לי שהקדושה בורחת ממני, ואני צריך להבין נכון שזה שהתגלה בי רצון אגואיסטי קצת יותר מקודם, אז אני כאילו נעשה יותר רחוק מהקדושה.

שאלה: כשחבר עוזב את הקבוצה, הוא מפסיק להתקדם והוא גורם לנפילה של החברים שלו?

כשחבר עוזב את הקבוצה, הוא עוזב מפני שהוא לא מרגיש קשר עם הקבוצה. יש לו טענות עלי ועל הקבוצה, על כל "בני ברוך", על כל העולם ועל הבורא, כי הוא האחד הצודק. זה ברור לנו, שהאגו בא והתלבש עליו בצורה כזו שהוא יכול היה לקבל מאיתנו כוחות אבל הוא לא רוצה, הוא מרגיש את עצמו יותר חכם, יותר גדול מאיתנו. הגאווה של האדם בדרך כלל הורסת אותו, עד כדי כך שהוא נקבר בתוך הרצון לקבל שלו ומת רוחנית. זה קורה עם הרבה אנשים, שבסך הכול כך הם עוזבים. אולי הם לא כל כך מודעים למה שקורה להם, אלא ההיפך, הם חושבים שהם צודקים וסוף סוף הם גילו את האמת ובכלל, איך הם יכלו להיכנס לכזו חברה שמדברת על כאלו דברים מופשטים, בקיצור כך זה קורה.

דיברתי על זה גם עם הרב"ש, כי היו כאלו מקרים, והוא אמר ודאי, בדרך כלל בכל הדתות והאמונות התלמידים מאוד מכבדים את המורה, מאוד מכבדים את הדרך, כי שם אין קו שמאל, אין ביקורת, אין העלאת האגו בכל צעד ושעל.

מה שאין כן בחכמת הקבלה, אנחנו מתקדמים על שתי רגליים, מפני שאנחנו רוצים כמו שכתוב, "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע". לכן רק בחכמת הקבלה קורה שתלמיד לא מסכים או אפילו שונא את המורה, לא מסכים, דוחה את הבורא וכן הלאה. כי בסך הכול מלמדים אותו להיות בגובה שהוא מתקדם ומתקרב לכוח העליון, צריך להכיר אותו, להבין, ובינתיים לא לכל אחד ואחד זה מתאים.

נופל אדם לקבוצה שלנו והוא בכלל לא מתאים לזה, הוא לא מתאים. הוא מתאים בינתיים להסתובב שם ברחוב עם כל מיני שיטות שברחוב, אבל לא שלנו, שאנחנו מגיעים להבנה, להכרה של הכוח העליון, איך הוא מתנהג איתנו, איך אנחנו מתנהגים עימו. זה כבר רק לאנשים מיוחדים, אבל אנשים רגילים הם לא מסוגלים לזה. הם צריכים פשוט ללמוד מה הם צריכים לקיים בצורה גשמית, בידיים, ברגליים, בפה, איך להתפלל, איך לעשות כל מיני דברים, ובזה לגמור את החיים.

לכן אנשים שנופלים אלינו, לקבוצה שלנו במקרה, ויש לנו כאלה הרבה כי אנחנו פתוחים לכולם, אז ישנם כאלו גם שמגלים אחרי זמן מה שזה לא מתאים להם. או שהם לא מתאימים לנו או שאנחנו לא מתאימים להם ועוזבים. וזה לא תלוי בשכל, הם יכולים להיות חכמים, אלא זה תלוי בהכנת הלב, בהכנת הנשמה.

אם הם מוכנים ללכת נגד האגו שלהם, להתעלות מעל שני כוחות הטבע כדי לחבר אותם יחד למקור אחד, לבורא, גם את הטוב וגם את הרע, אז הם יכולים להתקדם איתנו. אבל אם הם לא מסוגלים, אין להם סבלנות, אין להם שכל, אין להם רגש מתאים כדי לקשור יחד גם את הטוב וגם את הרע לכוח אחד, אז הם עוזבים. בדרך כלל מזה שהם לא מרוצים מאיתנו, שונאים אותי וכולי. זה טבעי, כי איך הם יכולים להסכים איתנו, עוד יותר לאהוב אותנו, כשאנחנו מראים להם רק שהדרך קשה וצריכים כל הזמן לבטל ולוותר על עצמו, אז איך הם יכולים לאהוב, איך הם יכולים להסכים?

לכן המקובלים כל הזמן, עד הזמן האחרון הסתירו את השיטה הזו כי היא לא מתאימה לקהל, לכלל גדול. גם אנחנו לא כל כך מפרסמים לכולם, אלא אפילו כשמפרסמים פה ושם אז אתם רואים, באים ממש יחידים ומאלו שבאים גם הרבה עוזבים.

זו בינתיים אותה כמות אנשים שיכולה לשמוע את האמת, והעיקר לממש אותה על עצמם.

מתרגם: האם החברים שנשארים בקבוצה, נפגעים מפעולת העזיבה של החבר?

לא, הם צריכים לדבר ביניהם כדי להתחזק וזה פועל לחיזוק. זאת אומרת, מי שעזב שיעזוב, שיצליח בחיים שלו הרגילים, אנחנו ממשיכים. ואני חושב שהעולם שלנו מיום ליום מראה לנו יותר ויותר שאין שם בעולם הזה לחפש משהו. מה מרוויח אדם שעוזב, אני לא יכול להגיד. לא מחכה לו שם לא כסף ולא כבוד ולא שליטה ולא כלום, פשוט הוא לא רוצה לאמץ מה שהטבע, היינו חכמת הקבלה, אומרת לו.

הטבע רוצה לפתוח לו אפשרויות והזדמנויות איך באמת לראות את הטבע בצורה נכונה, לקחת את שני כוחות הטבע, פלוס ומינוס ולשלב אותם לקו האמצעי, שזו בעצם שיטת הקבלה, ואנחנו נעשה את זה, אבל לא מחוצה לנו, אנחנו נעשה את זה בתוכנו. אנחנו בעצמנו נאפס את עצמנו, נסדר, נכייל את עצמנו בפנים, כמו כל הטבע בימין שמאל ואמצע, בג' קווים, כוח קבלה, כוח השפעה והשילוב הנכון ביניהם.

ואז האדם מגיע למצב שהוא רואה, מבין, מרגיש את כל המציאות למעלה מהזמן, תנועה, מקום, מכל ההגבלות של הקו האחד האגואיסטי. וגם למעלה מהקו האלטרואיסטי, שאין בו מדידות, כי הוא הכול נותן, פותח, משפיע. אלא חייב להיות כאן שילוב בין שני הקווים, כי רק על ידי שניים אנחנו עומדים בדרך, באמצע, עם שני קווים ויכולים להשפיע ולמדוד את צורת ההשפעה. וכך במדרגות יותר ויותר משיגים את הבורא.

שאלה: מה זה אומר שהאדם רוצה לגרום נזק לקדושה, במה אני מזיק לבורא?

יש כל מיני דברים שאנחנו כביכול לא רוצים, לא מסכימים. לא שאנחנו יכולים לפגום בקדושה, בכוח ההשפעה, זה לא אפשרי, כי הכול אנחנו מקבלים משם, האדם נפעל משם ב 100%. אלא שיש לו רצון משלו, כאילו הוא רוצה להזיק, הוא רוצה לפגום בבורא, אז יוצא שכך נראה לו שהוא יכול במשהו להתקשר בצורה כזו, ואם לא הצליח בדרך החיובית, אז בדרך השלילית בכל זאת יצליח. אני אומר שזה בלתי אפשרי, כי הקדושה היא קובעת את כול המצבים שלנו, וגם המצב הזה שהאדם רוצה לפגום בה, גם היא קובעת, וזה הכול רק כלפי האדם.

לכן מאוד חבל לי על אותם אנשים שהם עוזבים ומקללים אותנו ולא מרוצים מאיתנו. הם לא מודעים עד כמה הם עוד יותר מתרחקים מהדרך הזאת של התקרבות לבורא, שבכל זאת כולם ילכו בה והם יהיו האחרונים אם כך ימשיכו.

שאלה: איך אני יכול להתפלל בעשירייה לבורא, כשאני נופל והרצון נגמר?

אתה גם נכס גדול בחברה שלך בזה שאתה נופל, כי אתה עכשיו מהווה קו שמאל. אתה עכשיו מהווה רצון לקבל שהתגלה פעם ראשונה בך אחרי השבירה, ואם אתה תצטרף עם הרצון לקבל הזה לקבוצה, לאותו כיוון שכולם הולכים, אז אתה מוסיף להם חומר, והאור שהם יקבלו מלמעלה על פני החומר הזה, ייתן לכולם יכולת להתקדם. כי כל ההתקדמות שלנו היא על שתי רגליים, אז אתה עכשיו מפעיל את קו שמאל עם האגו שלך, עם הרצון לקבל הגדול החדש שהבורא גילה, והקבוצה עוזרת ומוסיפה לזה ימין. וכך כל אחד ואחד מביא לקבוצה את הרצון לקבל האגואיסטי שלו, והקבוצה עוזרת לו לאזן את הרצון הזה וכך כולם מתקדמים על שתי רגליים.

לכן אין מה להתבייש ואין מה להצטער על זה שמתגלה הרצון החדש, כמו שבעל הסולם כותב, "שמח אני ברשעים שמתגלים", באותם מחשבות ורצונות אגואיסטיים שמתגלים, דווקא צריך לשמוח כי זה היסוד להתקדמות.

שאלה: יש דבר כזה, נפל עלינו במקרה?

במקרה לא קורה שום דבר.

תלמיד: זאת השאלה.

במקרה זה נקרא, שאתה לא מבין את הסיבה והמסובב ולכן זה נראה לך מקרה.

תלמיד: אתה אמרת במקרה, לכן אני שואל.

כי כלפינו זה מקרה. "מקרה" זה נקרא שלא רואים את הסיבה, לכן זה נקרא מקרה.

שאלה: האדם מקבל ירידה ומבין שזה בא מהבורא, הוא נכנס לקבוצה, עושה פעולות, מבקש מהבורא לעלות מעל הירידה. למה הירידה מתחזקת, זה לא צריך להיות להיפך?

ודאי שלא. כמה שאנחנו עולים למטרת הבריאה, אנחנו יותר ויותר מצטיידים ברצונות לקבל יותר גדולים, אכזריים, כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואנחנו מתקנים את היצר הרע, הרצון הרע וכך אנחנו עולים. איך אנחנו יכולים לעלות אם לא על ההר, שזה כל אותם הרצונות השבורים שיש לנו מ"חטא עץ הדעת". זאת אומרת שנשברה המערכת, הבורא שבר את המערכת, ברא ושבר, ומאז יש לנו מקום לעבוד ולהיתקן.

תלמיד: אני מדבר על אותו מצב של ירידה, שקיבלתי את הירידה, אבל זה ממשיך להתחזק באותו מצב.

סימן שאתה לא מספיק לתקן אותה ואתה צריך יותר להתכלל בעשירייה עם אותה ירידה ולהשתדל יחד בהתכללות עם כולם, לעשות מאותה ירידה עלייה.

איך אנחנו מתקדמים? (ראו שרטוט מס' 1) נפלנו, ועלינו לאותו גובה, ועוד פעם נפלנו יותר עמוק ועלינו לעוד יותר גובה. וכך "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", עד שאנחנו עולים ככה לגמר התיקון.

שרטוט מס' 1

לכן אנחנו צריכים יותר ויותר להתחזק בקבוצה כדי שנוכל לעלות ולקבוע את הדרגות האלה של העלייה וכמה שפחות להישאר בזמן הירידה. כל העבודה שלנו היא צריכה להיות כך.

תלמיד: אדם מנסה לעשות כל מה שהוא יכול בירידה הזאת, אבל באמת הוא לא מצליח.

אם הוא עושה כל מה שהוא יכול, כמו שאתה אומר ואני לא בטוח, אבל אם הוא עשה ולא יכול, זה מצב שהבורא מראה לו שחסר כאן חוץ מהמאמצים של האדם להתקשר לחברים, גם תפילה לבורא.

יש כאן שני דברים (ראו שרטוט מס' 2), בזמן הירידה הוא צריך להגיע לקשר עם הקבוצה, אבל חוץ מקשר עם הקבוצה כדי לעלות, הוא צריך לקבל גם עזרה ממעלה. כדי לקבל עזרה מלמעלה הוא צריך בזמן הירידה להעלות מ"ן למעלה, כדי לקבל בחזרה מ"ד למטה ואז יהיו לו כוחות לעלות.

את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לבצע. אם אתם לא נמצאים בקבוצה, אם יחד עם הקבוצה אתם לא יכולים להעלות מ"ן אז לא תקבלו מ"ד ולא תוכלו לעלות, אז אתם יוצאים מהמצב הזה. זאת אומרת, אתם כאילו חוזרים למצבכם הקודם (ראו חץ שחור בשרטוט מס' 2) אבל לא שאתם עולים למצב הראוי, כי לא התקשרתם עם הקבוצה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אם חוסר הצלחה לא מביאה את האדם לתפילה, אלא דווקא מביאה אותו לעוד יותר תסכול, לטענות כלפי כולם.

כי הוא נשאר ברצון לקבל שלו, והוא לא מרוצה מהמצב שלו, והכול הוא שוקל באגו שלו ולא רוצה יותר כלום. "איפה מה שמגיע לי? למה אתה לא נותן לי"? ואז הוא מתרגז עלי ועל הקבוצה, ועל הבורא. ובמקום מה? במקום שיחשוב, שיעשה חשבון למה זה באמת קורה לו, כי הוא לא מבצע מה שצריך.

תלמיד: אז איך הוא הופך את המחשבה, כמו שכתוב, שהוא אומר שלא כולם רשעים?

כי הוא יוצא מהשיעור, ולא רוצה לזכור כלום מה שלמד, ולא רוצה לממש את זה, אלא מה ששמע שמע. זה כאילו לא שייך לו, אלא העיקר מה שאני, מה שיש לי. ולא מסוגל להעמיד את מה ששומע כנגד האגו שלו. וסוף סוף הוא צריך עכשיו לעבוד עם האגו שלו ויום יום צריך להוסיף בזה. אין לו את זה, הוא לא רוצה.

תלמיד: אז זה מה שאני שואל. איך ההיפוך המחשבתי הזה נעשה? כאילו ניסה הכול, ותפילה הוא לא מצליח להוציא, הוא מתוסכל.

ממה הוא מתוסכל?

תלמיד: שהוא מאשים את עצמו?

ממה הוא מתוסכל?

תלמיד: שהוא רוצה לעלות, הוא רוצה להתחבר.

הוא רוצה לעלות? שייכנס למעלית ושיעלה. אצלנו "מעלית" זה נקרא שאנחנו מתחברים לקבוצה ופונים לבורא. אתה צריך להיכנס למעלית. זה נקרא שאתה "נכנס לקבוצה" ושאתה פונה לבורא והוא מעלה, ולא אותך, אלא את כולם.

הקבלה היא חוקי הטבע. ולא יעזור לכם שאתם מסכימים או לא מסכימים. אלא החוקים האלה הם חוקים מוחלטים. אתם רוצים להתקדם, תלמדו ותקיימו. ואם לא לומדים אותם על מנת לקיים ממש את חוקי הטבע, אז זה לא יעזור. הבורא לא ישנה שום דבר.

אתם לא תוכלו לנצח אותו בזה שאתם לא רוצים לקיים מה שהוא קבע בטבע, והוא ישנה בגללכם את חוקי הטבע. זה לא קרה ולא יקרה דבר כזה. כי הבורא בעצמו זה הטבע.

שאלה: אנחנו יודעים שיש נפילות כאלה פשוטות ויש נפילות חזקות כשמתגלה גאווה ולפעמים אדם מרגיש את זה בתוכו בצורה מאוד בוהקת כזאת.

איך עשירייה יכולה לשמור על כל אדם וקצת אולי לרוץ לפניו? איך העשירייה יכולה להקדים כל חבר ולבנות כזה קשר כך שיוכל לרכך?

אפשר להקדים התפתחות לא בריאה ומועילה בקבוצה כשאדם יכול לעזוב אותה, להתנגד לה. לכן בגלל זה אנחנו צריכים לדבר מראש בקבוצה על אירועים אפשריים שכאלה. ואנחנו חייבים לדבר עליהם, לדון בהם.

אנחנו צריכים לדבר בקבוצה על מצבים כאלו, ואנחנו צריכים, על אחת כמה וכמה, לתת הסברה לכל אחד ואחד, "שזה יכול לקרות לנו, ובשביל מה לנו להיכנס לכאלו מצבים. בואו אנחנו עכשיו, עוד לפני שאנחנו יכולים להיכנס לכאלו מצבים נעשה כאילו שאנחנו נמצאים בהם ויוצאים מהם. העיקר, יוצאים מהם".

כמו שאנחנו עושים בחיים שלנו. רצוי לתאר לעצמנו עד כמה אנחנו יכולים להיות כאילו מנוגדים. בואו נדבר על זה בקבוצה. וגם כן כאן בקבוצה באותו זמן, באותו מקום, בואו אנחנו נדבר איך אנחנו יוצאים מהמצבים האלו.

אז כל הדברים האלה יעברו אצלנו בכוח ולא בפועל. זה עניין של לימוד. בבקשה. קדימה בואו נעשה. תעשו את זה ככה. לא להסתיר ולא כלום. יש הרבה מצבים כאלו שאתם לא רוצים לדבר על זה, שאתם לא חושבים שיש על מה לדבר בכלל.

לא. אתם צריכים לדבר על כל מיני מצבים רוחניים שיכולים להיות עם כל אחד ועם הקבוצה יחד. ואתם תוכלו להתקדם מהר. אז תנסו, תנסו הכול.

תלמיד: מה לדעתך, האם יש מקום לאיזו קשיחות בעשירייה כלפי החברים, ביד קשה? לפעמים נראה שזה עוזר. או שבכל זאת, אנחנו צריכים להשתוקק לאיזו רכות?

לא. צריכים להיות שניים. גם זה וגם זה. אנחנו מתקדמים בג' קווים, בכל דבר ודבר. ולכן גם כלפי כל חבר וחבר יש קו אחד רך, ימין, וקו שמאל שזה דין, חשבון ובסופו של דבר שייצא לנו קו האמצעי.

שאלה: לברוח מתורה ומצוות, האם זה תמיד שווה לשים תנאי לבורא על התפילה? אני שואל כי אני רוצה לצאת מהמצב הזה?

לברוח מתורה ומצוות, מה זה נקרא בכלל "תורה ומצוות". "מצוות" זה נקרא כל הפעולות שאנחנו עושים כדי להשיג כוח השפעה. שאני משתדל להתחבר עם החברים, נגיד, "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". שאם אני עושה את כל המאמצים, את כל הפעולות שלי לקראת החיבור עם האחרים אז זה כלל. זה כולל את כל התורה.

מה אני עושה על ידי זה? אני עושה מאמצים בחיבור כי זה בעצם מביא אותי לתיקון של הכלי דאדם הראשון, שזה כל החיים שלנו, כל ההיסטוריה שלנו, כל מה שאנחנו צריכים להשיג. אז על ידי זה שאני, שאני עושה את הפעולות האלו, אני מזמין את "המאור המחזיר למוטב", שנקרא "תורה". "כי המאור שבה מחזירה למוטב".

ואז על ידי כל מיני פעולות של השפעה שאני מעורר, אמנם שאני לא יכול לבצע אותם, אבל אני רוצה שיקרו, אז יש לי ככה. פעולה ברצון לקבל שלי, שאני כמו ילד רוצה לעשות משהו, אבל ודאי שאני לא מצליח, אבל אני משתדל.

כתוצאה מהשתדלות שלי מגיע לי כוח עליון שמתלבש במקצת בפעולה שלי של חיבור, של התקרבות לקבוצה. ואז פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, אנחנו יותר ויותר מתקרבים.

ואז יוצא שעל ידי תורה ומצוות, זאת אומרת על ידי המאמצים שלי לחיבור ועל ידי המאור המחזיר למוטב שמופיע על המאמצים שלי, אנחנו מגיעים לחיבור. זה נקרא "קיום תורה ומצוות". כי מה זה "כלל הגדול בתורה"? "כלל", כולל זה "ואהבת לרעך כמוך". שאנחנו מגיעים למצב כזה. זה הכול.

שאלה: יש הרגשה של איזה ענן שירד עלינו אחרי התקופה האחרונה, מרגיש שאפשר לבוא לקבוצה, לעשות פעולות, להרים חשיבות, לשנות מצב רוח, לבחור לעבור את המצב. איך לא רק עוברים את המצב אלא מנצלים אותו לעבודה רוחנית נכונה?

עבודה רוחנית נכונה אנחנו יכולים לבצע עכשיו, אחרי כל מה שעברנו בחודש האחרון וגם בכנס האחרון, בזה שאנחנו מבינים שיש לפנינו תקופה חדשה שהיא כבר ממש כניסה לעיבור בפועל.

אבל מה זו כניסה לעיבור בפועל? כניסה לחיבור בינינו בפועל, בכל עשירייה ועשירייה, שאנחנו נרגיש בחיבור בינינו כוח אחד שזה הבורא. נרגיש אותו בכוח הרצון שלנו, שאנחנו מוכנים לוותר כל אחד במשהו על ה"אני" שלו כדי להיות מחובר עם האחרים, ולהרגיש את הכוח שמאחד אותנו, הבורא, זה תחילת העיבור. כך אנחנו צריכים לראות את המצב לפנינו ועכשיו אנחנו צריכים ממש בפועל להתחיל לעסוק בזה.

שוב אני אומר, להתחבר בינינו כך שנהיה במשהו ברצון אחד שכולו מכוון לבורא, כמו לבעל הבית, שרוצים לקבל מבעל הבית את מה שבעל הבית רוצה לתת. והמנה הראשונה שאנחנו נקבל בצורה כזאת מבעל הבית, לא מפני שאנחנו רוצים, אלא מפני שאנחנו רוצים להנות לו. המנה הראשונה הזאת כבר נקראת השגת העולם הרוחני, המצב הרוחני, זאת עלינו לעשות עכשיו.

שאלה: אמרת קודם שלא צריכים מצבים נעימים אלא מצבים מועילים. מה זה נקרא מצב מועיל לעומת מצב יותר נעים?

אני מעמיד את עצמי, אני מכין את עצמי לפענח, לשקול, לדון, על כל מצב ומצב לפי כמה שהוא מקדם אותי למטרה ולא לפי כמה שהוא נעים לי ברגשות שלי עכשיו. ודאי שיש גבול כמה שאני יכול לסבול, כמה שהאגו שלי יכול לסבול, כמה שיכולה להיות פגיעה באגו שלי. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לראות את עצמנו כך ובצורה כזאת להתקדם.

שאלה: מה בדיוק מאפיין ירידה ומה בדיוק מאפיין עלייה? האם בכלל הירידה היא סתם רצון לקבל?

ירידה זה שאני לא מעריך כמו קודם את פעולות ההשפעה. ועלייה, שאני מעריך את פעולות ההשפעה יותר מפעולות קבלה שמזדמנות לי ואני מעדיף להיות בהן.

שאלה: איך לדייק, לכייל את הכוחות בינינו להשגה רוחנית?

רק על ידי כמה שאני יכול לצרף אותם לעשירייה עם החברים שלי, כי אז יש להם כיוון נכון ואפשרות נכונה לפעול ולהשיג תוצאה. אם אני נמצא מחוצה לקבוצה, לא מדובר [שאני מחוץ לקבוצה] פיזית, אלא לקבוצה כולה שהיא יכולה להיות יותר מאוחדת, אז אין לי סיכוי להצליח בשום דבר. אלא ההיפך, אני אגרום לעצמי נזק אם אני חושב על עצמי בצורה בדידה.

תלמיד: האם יש סימנים ברורים לעבודה נכונה בינינו?

מה יכול להיות יותר ברור מזה שאתה נמצא בתוך הקבוצה, ודאי שאין. רק בקבוצה אתה יכול לברר את הדברים, להתכופף כלפי הקבוצה, ממש להשתדל להתכלל [בחברים] בלי שום שכל ודעת, זו ההזדמנות שלך. ומי שנעשה יותר חכם, תראו מה שאומרים אנשים שיוצאים מבני ברוך, מזלזלים בעשירייה. מזה הכול מתחיל, זלזול במורה וזלזול בקבוצה, ואז זהו, יוצאים, נופלים.

שאלה: אם אתה מרגיש בעשירייה שלך שכל החברים בירידה, בעייפות, קשה להם, איך אתה יכול לנסות לעזור להם לצאת מהמצב הזה?

אין עייפות ברוחניות. אם יש לך התרוממות רוח, אם יש לך קשר עם המטרה, וזה יכול להיות דרך העשירייה, אז אין דבר כזה עייפות. לכן תפרש נכון מה זה נקרא שאתה עייף.

תלמיד: אנשים מרגישים בירידה, אתה רואה עליהם שקשה להם, שאין להם מצב רוח.

זה מפני שנפלו מהערכת גדלות הבורא, מהערכת גדלות הקבוצה. אני לא אומר שלא צריכים לנוח, אבל אחרי מנוחה קצרה צריכים לחזור לחומר שלנו ולהתחיל דרכו בהערכת הקבוצה מחדש.

שאלה: מה זה התכללות? מה זה לעשות פעולות של השפעה בקבוצה?

שאנחנו עוזרים אחד לשני לא ליפול מהערכת וחשיבות הרוחניות. שהרוחניות בעיני כל חבר וחבר תהיה חשובה ככל שאפשר.

תלמיד: מה זה רוחניות?

גדלות הבורא, גדלות הקבוצה, גדלות המורה, גדלות הכלי של בני ברוך. שאנחנו כולנו רואים את עצמנו חייבים להיות מקושרים ומובילים את כל האנושות למטרה, לדבקות בבורא.

תלמיד: יש בי הרבה רוחניות כמו שאמרת, אבל בכנס האחרון לא יכולתי בכלל לשמוע אותך, לא יכולתי בכלל להיות בקבוצה. תמיד בכנסים כשאנחנו נמצאים בזמן הווירטואלי, יש בי התנגדות כזו, שאני לא מסוגל להיות בכנסים האלה.

יפה, טוב מאוד שאתה אומר את זה ולפני כולם, אנחנו יכולים ללמוד מזה, יש הרבה אנשים שאולי גם מרגישים כמוך. קודם כל אתה עדיין לא מרגיש שיש לך הזדמנות להתכלל עם קהל גדול שנמשך למטרת הבריאה. חסרה לך הערכה לקהל הגדול הזה, שהם כולם כולם, בלי יוצא מן הכלל, חלקי הנשמה שלך. אתה שומע? חלקי הנשמה שלך.

והחלקים האלו, כל האנושות, כל הנשמות, כולם חלקי הנשמה שלך. אבל אלו שאתה רואה עכשיו לפניך בבני ברוך בזמן הכנס שרוצים להתחבר, הם החלקים שכבר מתקדמים מכל חלקי הנשמה שלך. כי אחרי חטא האדם הראשון אנחנו מעורבים כולנו יחד זה בזה, אבל על ידי המאור המחזיר למוטב עולות קודם לתיקון הנשמות היותר מיוחדות, היותר קרובות לאור.

לכן אתה צריך להעריך את אותם האנשים שמגיעים אלינו ונמצאים יחד איתנו, ושהם יחד איתך יכולים לעלות. כלפיך הם חלקים של הנשמה שלך, אתה בנשמה שלך הראשון ככתר, כל יתר החלקים הם כל יתר הספירות, אז בבקשה תכבד אותם. אתה צריך לאהוב אותם, כי על ידי אהבה אתה כביכול כולל אותם, מחבר אותם אליך, ואז אתה מרכיב את הנשמה שלך בחזרה בצורה מתוקנת.

תלמיד: תודה רבה.

תחשוב, חבל. וודאי שעוד יותר חבל שמי שלא עושה את זה, מבין את זה, נמשך לזה, בסופו של דבר נופל, יוצא החוצה.

תלמיד: האמת שהייתי כל כך קרוב לזה.

כן אני מבין, לכן אני עונה לך.

תלמיד: אבל האמת שהקבוצה, הרצון שלי להתכלל בחברים, משכו אותי עוד פעם לקבוצה.

זו עזרה מלמעלה ואתה צריך להודות לבורא שנתן לחברים גם אולי רצון להתייחס אליך יותר יפה. אתה צריך להודות לקבוצה וגם לבורא שאתה נשאר בדרך, אחרת היית יוצא וודאי שהיית מתרחק יותר ויותר.

שאלה: לפעמים יש הרגשה שבגלל שאני בירידה אני מזיק לחברה, אני מדבר ולא מעלה חשיבות. האם כדאי במצב הזה לעזוב לאיזו תקופה ולחזור כשארגע?

קודם כל הקבוצה חייבת להיות קבוצה לתמיד, ואנחנו צריכים לראות אותה כמערכת שלא מתפזרת ולא מתרחקת בחלקיה זה מזה, זה דבר אחד. דבר שני, כל אחד נמצא בעליות ובירידות, אנחנו רואים את זה בכל החומר של המקובלים, כמה שאנחנו לומדים את החומרים האלה. פעם אחד עושה חור בספינה, פעם השני עושה חור בספינה והראשון כבר תיקן את עצמו ואז מחזיר את עצמו שלא יעשה חור, וכן הלאה.

כל אחד עובר כל מיני מצבים, אנחנו צריכים גם לכלול איתנו את המצבים האלה כי, "אין חכם כבעל ניסיון" וכך להתקדם. אין דבר כזה שאדם יוצא, כתוב על זה "חוץ מצא", אתה יכול לעשות הכול "חוץ מצא". כי אם אתה יוצא, אתה יוצא שוב לחיים בהמיים, אתה יורד מהדרגה הרוחנית, כמה שהייתה לך, אבל כבר היית בה ואתה יורד מהעולם הרוחני לעולם הגשמי

שאלה: אם תלמיד אוחז באין עוד מלבדו, והוא כועס על הרב, כועס על הקבוצה ועל כל הכלי, אבל אומר לעצמו שאת המחשבה הזו נתן לו הבורא. אחד כזה לא הגיוני שהוא ייצא מהקבוצה אם הוא יודע שזה בא מהבורא.

כן אבל אתה מבין, אנחנו לא לוחצים על האדם אף פעם. בסופו של דבר אם הוא עוזב הוא אומר "אני רוצה לעזוב. אתם לא מתאימים לי, אני לא מתאים לכם", לא חשוב איזה תירוצים, האמת שזה לא חשוב, אז אנחנו לא עושים שום דבר נגד.

תלמיד: אם הוא נמצא בתוך הדעת, בכול מקום שהוא נמצא ולא מוצא חן בעיניו, אולי העבודה, אולי הלימודים אז הוא עוזב למקום אחר, אבל אם הוא מעל הדעת ואוחז במקור שנותן לו את המחשבות האלה, האם זו לא דרך יותר בטוחה להחזיק בזה ולהישאר?

תראה, אנחנו לא יכולים לחייב את האדם, בכל זאת אני אומר מה שאני אומר. אנחנו לא יכולים להבטיח לו שום דבר חוץ ממה שהוא בעצמו מרוויח ומצליח בתוך הקבוצה שלנו, הקבוצה עומדת על [עיקרון] פעולות רוחניות, על השגת כוח ההשפעה וחיבור שבזה אנחנו מגיעים לדבקות בבורא וזהו. הקבוצה עומדת על העיקרון שזה ניתן לכל בני האדם, לכל באי עולם, כמו שכותב בעל הסולם, מהגזע הצהוב, האדום, הלבן, השחור, לא חשוב מי, כולם יכולים להגיע לדבקות בבורא ולכן אנחנו פתוחים לכולם.

ויותר מזה אין לנו שום תנאים. מקבלים את כולם ומתקדמים יחד, אין לי מה להוסיף. ולכן אנחנו לא מגבילים אף אחד לא בפעולות גשמיות כלשהן, בשום דבר. רק הלב, כמה שאתה יכול לתקן את הלב שלך, בבקשה, אנחנו עושים את זה ומוכנים לעזור גם לך.

שאלה: אדם לומד קבלה נניח מספר חודשים ולאחר מכן מחליט לעזוב, זה ברור. אבל אם אדם לומד עשר שנים קבלה למשל, משתתף בשיעורים, בכנסים, בכל מיני פעולות, איך אפשר לעזוב אחרי עשר שנים של השקעה במאמצים בלימודים ובקבוצה?

על זה כתוב, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" עד שמת הרצון לקבל ואתה נכנס לעולם הרוחני אתה לא יכול להיות בטוח שאתה בכלל נמצא במגע עם האמת, כי אין לך עדיין אפילו את הכלי הראשון הרוחני שלך, ולכן אתה עוד יכול לברוח ואין לך מה שיחזיק אותך.

לכן כשאתה אומר, עשר שנים זה לא אומר כלום, כמו שבעל הסולם כותב, עשר, עשרים שנה אדם צריך עוד להתייגע ואז נכנס בו הכוח הרוחני. לכן זה לא פלא שזה קורה, ואל תגיעו למצב שאתם מסתכלים על מישהו שנמצא הרבה שנים בזה. שנים לא אומרות כלום. לא אומרות שום דבר.

שאלה: לא ברור לי בדיוק איפה נמצאת הנקודה הזאת שאדם מחליט לעזוב? אתה דיברת איתנו עכשיו על זה שהבורא עושה את כל הדברים האלה, אז איפה נקודת הבחירה של האדם?

הבחירה של האדם נמצאת, אבל מתי קורית לנו הבחירה? כשאנחנו נכללים בקבוצה ואם אני יוצא מהקבוצה אין לי בחירה. אני נמצא רק תחת רצון אחד אגואיסטי שלי ורק בתנאי שאני נכלל בקבוצה ומצד אחד יש לי את האגו שלי ומצד שני הקבוצה אז אני יכול בין שתי הנטיות האלה לדעת איפה אני רוצה להיות ועם מי ואיך, להתפלל לבורא שיעזור לי, שיאיר את דרכי.

תלמיד: נקודת הבחירה של האדם היא האם לבחור בין הקבוצה לבין האגו שלו כמו שאומר בעל הסולם?

לבחור בין זה לזה? ודאי שאנחנו נמצאים בבחירה הזאת כל הזמן, זה מה שהבורא מסדר לנו ואנחנו צריכים כל הזמן לבחור בלהידבק בקבוצה וכך אנחנו מחזירים את עצמנו למערכת אדם הראשון.

שאלה: יש יוזמה חדשה לקידום העשירייה. ישנם קולות בעד יוזמה שתקדם אותנו וזה כדאי וישנם קולות שחושבים שאין צורך ומספיק מה שיש.

איזו יוזמה חדשה? למה אתה מדבר בשם כולם? לא שמעתי על שום יוזמה חדשה.

תלמיד: למשל אתמול חשבנו לעשות חזון לעשירייה.

גם זה, אני לא יודע מה זה.

תלמיד: עסקנו במטרות, איפה העשירייה רוצה להיות. איך היא רוצה להתקדם. איך העשירייה רוצה להיות נניח בעוד חצי שנה. היוזמה היא איך להשתפר. אז יש קולות שאומרים שמספיק מה שיש היום, אין צורך להתעסק בעוד משהו ויש קולות שאומרים שזה רעיון טוב וכדאי לעשות את זה.

אני לא יכול לדון על זה. אני לא נמצא בזה. אני יודע רק דבר אחד, יש לי שיעור בוקר ובשיעור בוקר אני צריך לשחרר כל בוקר עוד ועוד מנה חדשה לתלמידים שלי. ומה שהם עושים אחר כך עם כל מיני פלפולים ביניהם אני לא אחראי.

תלמיד: השאלה היא במה העשירייה צריכה להתרכז אם היא רוצה לפעול באחישנה?

במה שאנחנו רואים במאמרים. אני רואה במאמרים האלה עומק כזה שאנחנו עוד לא התחלנו להגיע אליו במקצת אפילו. אתם חושבים שאתם כבר מבינים, שכבר שמעתם, "האוזן שלי רגילה לשמוע את המילים האלו", האוזן כן אבל הלב לא פועל לפי האוזן וזה מה שאנחנו צריכים לדאוג, איך הלב יפעל לפי מה שאנחנו שומעים או קוראים במאמרים של בעל הסולם ורב"ש. זו צריכה להיות בעצם המטרה וצורת ההתקדמות.

שאלה: יש סיטואציה אחרת שכתוצאה מהתגברות האגואיזם מתחילות להתעורר באדם כל מיני טענות כלפי העשירייה והוא מנסה לעבור לעשירייה אחרת שכביכול יהיה לו שם יותר נוח. מה היחס שצריך להיות לנו כלפי מצב כזה? האם נדרש לברר את הסיבות שלו?

אם אדם רוצה לעבור מעשירייה לעשירייה אנחנו לא מכבדים החלטה כזאת, כי הוא נמצא ברצון אגואיסטי, הוא לא יכול להחליט בצורה רוחנית, הגיונית מה לעשות. ואם הוא נמצא כבר בעשירייה, הוא צריך להישאר בה ודווקא מזה שמרגיש בה קושי להתקדם, הקושי הזה מגיע אליו מלמעלה, מהשמים, מהבורא, אז הוא צריך לקבל את כל הקושי הזה שעל פניו הוא צריך להגיע להתחברות איתם, ואז הוא יצליח בתיקון הנשמה שלו.

אין דבר כזה שהאדם בוחר בין העשירייה הזאת לעשירייה אחרת, כאילו הוא מבין מה יותר קרוב לשורש הנשמה שלו, לא. אלא הכול נמצא לפי מה שהבורא מסדר לו. נפלת לאיזו עשירייה, תהיה שם, אם הם מסכימים שאתה תהיה ביניהם, אתה חייב להיות ולתקן למרות הקושי, למרות שיש בעיות, דווקא בגלל הבעיות האלו תראה כמה אתה יותר תצליח בתיקון האגו שלך. אני לא מסכים לזה שאנשים עוברים מעשיריות לעשיריות, אלא במקרה מאוד מיוחד, נגיד שיש אחים, או אבא ובן באותה עשירייה וזה מפריע להם, אני מבין את זה ואנחנו צריכים לשנות זאת, כל מיני קרובים כאלה שבעולם שלנו זה נקרא "קרובים" אבל אם לא זה, אני לא חושב שיש סיבה מוצדקת.

שאלה: אנחנו רוצים לבקש ממך עצה, איך לבקש מהבורא את כוח החיבור ואיזו תפילה מועילה אפשר לעשות, כדי לעזור לחבר שרוצה להתרחק?

צריכים לדבר עימו, לברר מה הוא רוצה, למה הוא עוזב, ולראות האם אפשר לעזור לו או לא. יכול להיות שהטענות שלו הן כאלו, שאנחנו לא יכולים לעשות כלום. הוא פשוט אומר, איבדתי כל רצון להתקדמות רוחנית, אני רוצה לחיות כמו כל העולם, ולמות כמו כל העולם. כמו דרגת חי, שחי ומת, את זה אני רוצה, ולא רוצה שום דבר חוץ מזה.

צריכים להשתדל בכל זאת לעורר בו שוב את הניצוץ שהיה לו, כי עכשיו הניצוץ הזה לא נכבה, אלא נמצא תחת הרצון לקבל שגדל. גדל בכוונה, כדי שהאדם יעלה עכשיו למעלה את הניצוץ הזה. אני אצייר לכם.

קודם היה הר קטן (ראו שרטוט מס' 3), והאדם גילה שהוא רוצה יותר מזה, האדום זה הרצון שלו לבורא, וההר למטה זה העולם הזה. כדי להעלות את האדם לקראת הבורא מוסיפים לו רצון יותר גדול, והוא צריך מהמצב הזה לעלות למעלה. הרצון שלו לבורא צריך להיות יותר גדול מאשר קודם בהתאם למה שהוא קיבל. אז יש לו רצון לקבל יותר גדול, ואז הוא נמצא יותר קרוב לבורא, וכך כל פעם.

אנחנו לא יכולים להתקדם הלאה לבורא, אלא רק על ידי זה שהרצון האגואיסטי שלנו כל הזמן מתקדם בצורה כזאת. יותר, ועוד יותר, ועוד יותר. כך אנחנו גדלים מדרגת שורש, 1, 2, 3, 4. ויש לנו 125 מדרגות כאלו. כך אנו גדלים. ותמיד אנחנו צריכים להעלות את חשיבות הבורא, הרוחניות, הקבוצה, מעל חשיבות האגו שלנו. אין ברירה, זאת העבודה. לכן אנחנו צריכים להיות בהידברות בינינו, לקרוא, ללמוד, ולהסכים, זה חובה.

שרטוט מס' 3

ולשים לב, בפרט אחרי שהיינו בכנס, באיזו התחברות, אחרי פעולות כאלו במיוחד, אנו נמצאים במעבר. כי מעלים בנו רצון אגואיסטי חדש, כדי שאנחנו נתקדם יותר לקראת הבורא. נניח בכנס היינו במעמד של ההר הקטן, ועכשיו אנחנו נמצאים במעמד יותר גבוה. אז עלה רצון לקבל יותר גדול, ועכשיו בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את חשיבות הרוחניות, וכך כל פעם. זה דבר פשוט.

תלמיד: לחלק מהחברים יש בעיות בריאות. זו לא בעיה עם בני ברוך, אין להם שום דבר נגד בני ברוך, פשוט יש להם בעיות במשפחה, ובבריאות, ועכשיו זה מפריע להם להמשיך.

אני לא יודע מה לענות על זה. אני יודע רק דבר אחד, רב"ש בדרך כלל לא היה מקבל את כל הטענות האלו. בעיות במשפחה, בעיות בריאות, בעיות בעבודה, ועוד כל מיני דברים עם הילדים, האישה, זה הכול תירוצים.

זאת אומרת, האדם צריך להשתדל להיות קשור לקבוצה מכל מצב ומצב עד שהוא מגיע למטרת הבריאה. אין דבר כזה שהוא נפרד, ממה הוא נפרד מהנשמה שלו? הוא חוזר לבהמה שלו? אין דבר כזה. דווקא בגלל שיש לו כל מיני בעיות, הוא צריך עוד יותר לאחוז בכוח הרוחני, ואז הוא יראה כמה הכוח הרוחני שצריך להתפתח בו, הוא זה שקובע את המצבים האלו שהאדם עובר.

שאלה: למה אנחנו לא מרגישים שזה האגו שלנו שגדל בזמן הירידות?

כי אנחנו חושבים שאלה טענות צודקות, הגיוניות, ולכן ברגע זה אנו מסכימים איתן, וזה מה שצריך להיות. הבורא עושה את זה, הוא פותח לנו את אותו הרע שנמצא בנו, אבל היה בנסתר, ומגלה לנו אותו. מנה אחרי מנה, עוד קצת, שכבה אחרי שכבה, עוד קצת ועוד קצת. ובעצם אם אנחנו קשורים לקבוצה, ללימוד, למורה, אנו צריכים, להרגיש שמחה בזה שעכשיו נגלה לי יצר הרע יותר גבוה. זאת אומרת, אני עולה על הר ה', יותר קרוב לבורא, אבל בינתיים עולה על פני הרצון לקבל השבור. אבל איפה אני נפגש עם הבורא בכל ה 100% של הדבקות? על פני כל האגו הגדול שלנו.

שאלה: איך להרים את חשיבות הרוחניות והבורא אם אין לי קשר פיזי עם הקבוצה, ונניח במשך עשרה ימים אין לי שום קשר עם אף אחד, ויש לי רק ספר?

מה זה חשוב? אז יש לך ספרים. מה אתה חושב שהיה לאנשים לפני מאה, מאתיים שנה, היו להם את כל כלי התקשורת כמו שיש לכם? שום דבר לא היה. רב"ש היה עובד בסלילת כבישים רחוק מהבית ומבעל הסולם, מהמורה שלו, מאבא שלו, אז מה? הוא עבד בעבודה כזאת, סלילת כבישים, אתה מבין שזו עבודה הכי קשה ומלוכלכת, ועבדו מהבוקר עד הלילה. מתי שהיה אור בחוץ, הם עבדו, ומתי שהיה חושך, הלכו לישון, לא היה יותר כלום.

וכך הוא עבד כמה שנים, לא הייתה עבודה אחרת, לא היה במה להחזיק את המשפחה ולאכול. זה לא כמו היום. לכן אין מה להתלונן. צריכים לקבל את כל התנאים האלה כמו שהם, אם אתה יכול בקלות לשפר אותם, תשפר, אבל בעצם מצב התקשורת שיש לנו, זה מצב מצוין, מיוחד, אז תברך עליו. כל היתר תלוי בלב.

שאלה: לגבי הנקודה של מעבר בין עשיריות. הרבה פעמים מי שמבקש לעבור עשירייה אלה חברים שנמצאים כל יום בשיעור בוקר, והשותפים שלהם בעשירייה כמעט ולא מגיעים. חשוב להם שתהיה להם סביבה חזקה להתקדם, והם מרגישים שבעשירייה שלהם פשוט אין להם עם מי לעבוד. אנשים באים לרבע שיעור, חצי שיעור, לא כל יום. ואז חברים כאלה אחרי הרבה זמן שהם מנסים לעודד את החברים והכל, ועדיין המצב בעשירייה לא משתנה, מבקשים לעבור. האם במצב כזה מותר לאדם לבקש לעבור עשירייה?

אם אין ברירה, צריכים לדון בזה. צריכים לדון, זה לא פשוט, אני לא יכול עכשיו לתת על זה תשובה. לא יכול. רצוי בכל זאת להשתדל למשוך את כל הבטלנים האלו, אם אפשר כך להגיד עליהם, סליחה, שיתקשרו ויבואו לקבוצה.

שאלה: ב 15 שנים שאני לומד, ראיתי הרבה מצבים שונים, ויש חברים שבאמת כמו שאתה אומר רצו לפתור בעיות בחיים הגשמים שלהם, ועזבו את הדרך. מהניסיון שלי אף פעם לא ראיתי שהם הצליחו בזה. מצד שני, אותם החברים שבמצבים מורכבים שונים הצליחו בכל זאת להישאר ולהתגבר, היום אני רואה שבסופו של דבר הם כן הצליחו, גם בגשמיות. למה זה קורה ככה, מה ההסבר לזה?

כתוב על זה פשוט, "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם והרשעים יכשלו בם". מי שהולך לפי חוקי הטבע, בסופו של דבר מרוויח. רק הבעיה, האם הוא רואה שהוא מרוויח, כי זה כולל גם את עולם הזה, גם את העולם הבא, גם אחרי המוות, וגם לפני זה ברוחניות. זה קשה, אנחנו לא רואים את כל הפרספקטיבה הזאת. לכן אם יראו את זה לבן אדם, הוא ילך בדעת ולא באמונה, ואז זה לא תיקון, ולא רוחניות.

לכן אנחנו בכל זאת צריכים להשתדל להתחבר בינינו, ושמתוך זה אנשים יקבלו כוח. כי בחיבור בינינו הבורא מתגלה יותר, ואז כוח החיבור שלנו יכול לרפא את כל האנשים שמרגישים חוסר כוח רוחני.

(סוף השיעור)