שיעור בוקר 12.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 172, דף קע"ב.

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים".

פרק ו', אותיות ד' – ט'

קריין: תלמוד עשר הספירות, כרך א', דף קע"ב, אות ד'.

אות ד'

לענין התלבשות האורות בכלים,

כל הזך ביותר מתלבש בו אור יותר גדול

"ותדע, אשר אלו ה' הקומות, היוצאות בגוף על ידי הסתכלות ב', הנ"ל, הן יוצאות ממטה למעלה, שמתחילה יוצאת המלכות, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, ולמעלה מהכל הכתר. והטעם הוא, על פי מ"ש לעיל (באור פנימי פי"א אות ג' ובהסת"פ ח"ב ד"ה וזהו), אשר אע"פ, שלהשפעת הקומה החשובה יותר, צריכים לכלי עבה יותר, עם כל זה, האור הנמשך בסבת עביות ההיא, אינו יכול להתלבש שם, כי כל שהאור חשוב יותר, מתלבש בכלי זך יותר, עש"ה כל ההמשך. ונמצא לפי"ז, אשר הבחי"ד של כלי המלכות, אע"פ שממשיכה האור החשוב יותר, דהיינו קומת כתר, עכ"ז אין אור הכתר מתלבש בכלי מלכות ההוא דבחי"ד, אלא רק בבחינת כלי מלכות הזך לגמרי מכל עביות, דהיינו, אחר שנזדככה כבחינת השורש, וע"ז כולם."

הקשר בין כל הספירות כך הוא, שמלכות שהיא מממשת את עצמה עד הסוף היא בונה כתר. אם היא יכולה לבנות את עצמה פחות מזה, אז רק עד קומת חכמה וכן הלאה. אבל מלכות עושה את כל הקומות האלה ולכן הכול מתחבר ומתמלא לפי זַכות המלכות שהיא משיגה עד כמה שהיא מתאימה את עצמה יותר לאור העליון.

שאלה: מה זה אומר שמלכות מממשת את עצמה?

מלכות עושה צמצום, מלכות עושה אור חוזר, מלכות משתדלת בפעולה שלה להגיע להזדהות עם האור העליון עד כמה שהיא מסוגלת, ואז היא מתלבשת על האור העליון. לפי ההזדהות שלה, לפי כמה שהיא מסוגלת להיות באותה כוונה דלהשפיע כלפי אור העליון, לפי גובה הכוונה, כך היא מתלבשת על האור העליון, כך היא משיגה אותו.

תלמיד: היא מתלבשת באור העליון דרך הט' ראשונות?

היא בונה את תשע הספירות האלו. כי זה שאור מגיע אליה דרך תשע ספירות זה לא אומר כלום, השאלה אם היא עושה צמצום ומסך ואור חוזר ועד כמה באור חוזר שלה היא מגלה מה שהיא מקבלת מהבורא וגילוי זה רק בהזדהות, בהשתוות, אז נקרא שהיא מתלבשת על זה, על ט׳ ראשונות. עד כמה שמתלבשת, באיזו עוצמה, לפי זה היא מתחילה לגלות את היחס שלה לבורא שזה נרנח"י.

תלמיד: באיזה תכונות של הט' ראשונות היא מתלבשת?

רק השפעה. כמה שהיא מקבלת מתשע ספירות, היא מקבלת את יחס הבורא שהוא משפיע לה, והיא יכולה להשיג את זה בזה שהיא מתלבשת עליו. נגיד יש לפניך עשר מנות מבעל הבית ואתה הולך עכשיו לקבל אותן בעל מנת להשפיע, אז אתה מתחיל מהאור הקטן ביותר, מנפש, ואחר כך רוח נשמה חיה יחידה. במידה שאתה יכול בדיוק להזדהות עם בעל הבית "אני לדודי ודודי לי", כך יש התלבשות האור החוזר על האור הישר.

שאלה: אני מבולבל. כשיש את ההתלבשות הזאת זה אומר שיש ברוחב ספירות או גם בגובה זה קורה?

גם באלכסון. מה זה שייך ברוחב או בגובה?

תלמיד: כי זה סוג שונה.

זו כבר התכללות, זה לא חשוב לנו. חשוב לנו שמלכות משיגה חלק ממה שהבורא משפיע אליה, לפי האור חוזר שלה. כמה שהאור חוזר שלה יכול להלביש את האור הישר, כך היא משיגה. כמו שאתה, כמה שאתה יכול לשלם על חמש מנות שבעל הבית נותן לך, לפי זה אתה משיג מה שהוא נותן. יותר מזה אתה לא יכול להשיג, אתה לא יכול. אתה יכול לקבל רק לפי האור חוזר שלך. ולא חשוב לנו עכשיו אם זה ברוחב או בגובה, את זה בסך הכול אתה מקבל. בכמה שאתה הולך לגובה, אתה גם מתפשט ברוחב, כי יש בזה התכללות הספירות.

תלמיד: תודה.

אל תתבלבל.

שאלה: יוצא מזה שהעבודה מתחילה עם העביות הכי גדולה?

לא. העבודה מתחילה עם העביות הכי קטנה. נפש רוח נשמה חיה יחידה, כך אנחנו משיגים מלמטה למעלה. איך אתה יכול לקפוץ לאור הכי גדול? רק דרך זה שאתה מפתח, מרחיב את הכלי מלכות שלך יותר ויותר.

תלמיד: בעל הסולם כותב שאת בחינת שורש הוא משיג רק אחרי שהוא מזכך את הכלי עד הסוף.

על איזו בחינת שורש הוא מדבר? על עביות דשורש או על השורש של האורות או שורש של הכלים? תראה על מה הוא מדבר. כל פעולה מצד הנברא מתחילה מהאור הקטן ביותר, בכלל מתחילה מצמצום. צמצום, מסך, חשבון ואז מתחילה ההתלבשות. זה לא יכול להיות בצורה אחרת, אלא רק בצורה כזאת, עקבית מדויקת מאוד.

שאלה: התשלום שלי לאותו בעל הבית הוא בזה שאני מסרב לקבל ונאבק עד שאני ארגיש את הערך של מה שנותנים לי?

לא. אתה עושה צמצום עד שאתה יכול על ידי הקבלה להשפיע לבעל הבית, כמו שהוא רוצה להשפיע לך. אם אתה יכול להשפיע לו בזה שאתה מקבל את האורות האלה, אם אתה יכול להשפיע לו בחזרה את התענוג, אז אתה מקבל. כי כל הקבלה שלך צריכה להיות רק בעל מנת להשפיע כמו שהנתינה שלו היא בעל מנת להשפיע לך.

תלמיד: איך להגיע לזה?

על ידי זה שאתה מתאמץ בקבוצה לעשות אותו דבר עם החברים. תנסו לשחק בזה כמה שאפשר ותראו, מזה תקבלו כל מיני הבחנות, הבנה, הרגשה, איך לעשות את זה כלפי הבורא. לכן העולם שלנו נברא בצורה כזאת, לכן נשבר הכלי של אדם הראשון, כך שאנחנו ביחסים בינינו יכולים לתאר ולתכנת ולממש את הפעולות שלנו לבורא. לכן דרך זה שאתה משפיע לחברים אתה יכול להשפיע לבורא ולא אחרת. אם אתה לא משפיע קודם לחברים, זה לא מגיע לבורא. וזה תנאי מאוד קשה אבל אין ברירה, חייבים להסכים עם זה, כי כך בנויה המציאות. זה טבע, זה החוק.

שאלה: מה זה אומר להלביש?

להלביש זה נקרא להשיג. כמו שאתה מחבק, אתה מבין, אתה מרגיש, אתה מזדהה עם זה.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון שהוא אומר "כי כל שהאור חשוב יותך, מתלבש בכלי זך יותר"? איך אפשר להחשיב אור חשוב או פחות חשוב?

כלפינו. שכלפי המקובלים לפני שהוא מגיע למקובלים, למקבלים אותו הוא אור אחד פשוט, אבל כשהוא נכנס לכלים אז הוא מתלבש לפי הכלים. ואז כמה שהוא יותר גדול הוא צריך כלי יותר זך. זך זה נקרא יותר עבה עם צמצום ומסך יותר גדול.

תלמיד: אז ככל שהאור חשוב הוא מתלבש בכלי זך יותר. מה זה כלי זך יותר?

אמרתי לך. יותר עבה עם מסך יותר עבה, חזק, ועם אותו אור חוזר יותר חזק, ואז הוא יכול להלביש אור ישר יותר גדול.

תלמיד: זה עוצמות? עוצמה של האור?

עוצמה של העביות והאור. כן.

תלמיד: זאת אומרת של השפעה.

כן.

תלמיד: תודה.

את כל הדברים האלה אנחנו צריכים להתחיל עכשיו להרגיש. תנסו לממש את זה ממש. שלא נפספס את ההזדמנויות האלה שנותנים לנו, אתם הדור האחרון.

תלמיד: מה זאת אומרת שאני צריך להרגיש את זה? זה במילים, איך אני ארגיש?

לעשות מאמצים כדי להרגיש.

תלמיד: להרגיש בפנים?

כן. בבטן שלך ממש.

אות ה'

הכלים יצאו זה למעלה מזה, ממלכות עד כלי דכתר

"ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג, ונשאר כלי דבחינה ד' בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דמלכות, הראוי לאור השפל יותר, דהיינו שנקרא אור הנפש. ואח"ז שנזדככה מבחי"ג לבחי"ב, ונשאר גם כלי מלכות דבחי"ג בלי אור, נתרשם בזה כלי דז"א, הראוי לאור הרוח, המעולה במדרגה אחת מאור הנפש, ואח"ז, שנזדככה מבחי"ב לבחי"א, ונשארה גם הבחי"ב במלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דבינה, הראוי לאור הנשמה. ואח"ז שנזדככה מבחי"א, לבחינת שורש, ונשארה גם בחי"א של המלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דחכמה, הראוי לאור החיה. ובחינת השורש של המלכות, ראויה לאור הכתר שנקרא אור יחידה. ואחר שנתרשמו ה' הכלים האלו: כח"ב ז"א ומלכות, זה למעלה מזה, חזר האור העליון והתלבש בהם, כמ"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ו)."

שאלה: האור חוזר זה למעשה הזדככות?

אור חוזר זה לא הזדככות, זה אור שמלביש את האור הישר. אור שמגיע מהמסך, מעביות של הכלי ועולה. זה הרצון של האורח להשפיע לבעל הבית, זה אור חוזר. ויש בזה הרבה סוגים. יש גם אור חוזר המלביש שהוא כבר מוכן לקבל מבעל הבית, שהוא הופך להיות כלי.

שאלה: אז מה זאת אומרת שהוא כותב פה "ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג,"? מה בעצם התהליך?

שבחינה ד' הזדככה ונעשתה במסך רק בחינה ג' דעביות, אז כבר האור חוזר שלו התקטן במקום עד היחידה לחיה, ולפי זה הוא מסוגל לגלות, מרשה לעצמו לגלות מבעל הבית או מהבורא אור קטן יותר, אור החיה.

תלמיד: מה תוספת ההשפעה מצד המלכות בהזדככות המסך?

בהזדככות המסך המלכות יכולה להשפיע פחות. היא בעצם גורמת בעצמה להזדככות המסך כי היא מרגישה שהאור שפועל עליה מראה לה כמה שהיא לא מסוגלת יותר ולכן היא מזדככת ויוצאת מקשר עם בעל הבית, כמו בדוגמה של האורח ובעל הבית.

שאלה: יש הזדככות המסך שכל הקומות מתרשמות ויציאת האורות, ואחר כך האור חוזר ומתלבש בכלי מלכות. מה קורה בתהליך בשתי הפעולות האלה?

יש לך מסך בפה דראש, הוא עושה זיווג דהכאה, הוא מקבל את האור בצורת אור פנימי. מה שלא יכול לקבל נשאר כאור מקיף, אחר כך יש ביטוש פנים ומקיף על המסך דטבור, מזה המסך הזה מזדכך ומתחיל לעלות לפה דראש, יוצאים אורות בחזרה מהפרצוף וכך המסך מזדכך מהטבור עד הפה.

תלמיד: אחרי התהליך של ההתרשמות מכל הספירות הוא חוזר ומתלבש בכלי המלכות. החזרה של ההתלבשות זה כבר דרישה של התחתון בעצמו?

לא. העליון כל הזמן לוחץ והתחתון שמגיע לפה דראש, שם הוא נכנס שוב באור העליון בזיווג דהכאה, מקבל מהאור העליון שוב התעוררות שהוא חייב להשפיע לבעל הבית, להבורא, ושוב מתחילה הפעולה מחדש.

תלמיד: יש איזו תוספת כשהאור חוזר מתלבש?

ודאי. מה שיש בגלגלתא ולע"ב יש הבדלים גדולים במה שהם מתנהגים. גם מצד עביות גם מצד האורות.

שאלה: למה בסכמה הזאת אין הזדככות של בחינת שורש, מה מאפשר לכלי להיות ראוי לקבלת אור היחידה?

ודאי שהאור המזדכך יוצא מהכלי כולל בחינת שורש עד שמגיע ונכלל בפה דראש. זה מה שאנחנו למדנו בחלק ב' של "תלמוד עשר הספירות". הזדככות חייבת להיות על כולם. גם עביות דשורש בעצם מזדככת. אנחנו פחות מעביות דשורש. הלוואי לנו להגיע עכשיו לעביות דשורש, אז כבר היינו מתחילים להרגיש שהבורא ממלא את כול המציאות. אמנם שלא היו מגיעים במגע עם הבורא, אבל כבר היינו מרגישים שכבודו מלא עולם.

שאלה: מה מזדכך, המסך או עביות מבחינה ד'?

עביות אף פעם לא מזדככת. רק המסך מזדכך. כוח ההתנגדות לרצון לקבל דבחינה ד', נגיד, כדי לעבוד איתה בעל מנת להשפיע. נעלם כוח ההתנגדות הזה. נשאר רק כוח לעבוד עם בחינה ג' על מנת להשפיע. וככה המסך לאט לאט מזדכך. זה נקרא שהוא "עולה מטבור לפה".

שאלה: מתי נוכל ללחוץ ידיים שוב זה לזה, האם זה יהיה משהו שאסור לתמיד או שזה יחזור?

מה זה נקרא "ללחוץ ידיים זה לזה"?

תלמיד: קשר פיזי עם אחרים, עם אנשים זרים?

אני חושב שהקשר הפיזי יתאפשר לנו להיפגש כאשר אנחנו נגיע לקשר הפנימי. ולכן הניתוק הפיזי, היחסי שיש עכשיו ביננו, זה כדי שאנחנו באמת נעורר את הקשר הפנימי. לא להפריע לנו בקשר הפנימי. ליישם את הקשר הפנימי.

כשאנחנו ניישם את הקשר הפנימי בינינו אז אנחנו, כנראה נוכל לחזור לקשר הפיזי ותהיה לנו בעיה, תהיה לנו עבודה נוספת. כי הקשר הפיזי יפריע לנו. אבל מצד שני הוא גם יעורר אותנו להגדיל את הקשר הפנימי. שאלה טובה. תודה.

שאלה: האם הזדככות מקבילה להתקבצות?

לא. אנחנו נדבר על זה. הזדככות זה לא התקבצות. התקבצות זה כשאני הולך לפנות את הרצון שלי מעל מנת לקבל כדי להגיע אחר כך לעל מנת להשפיע. זה נקרא "התקבצות".

שאלה: למה המלכות תמיד מזדככת כדי להתעלות?

לוחץ עליה האור המקיף ואומר למלכות, "כמה קיבלת? גרם אחד על מנת להשפיע מבעל הבית. ומה עם היתר, את לא רוצה לקבל יותר? רוצה, אבל לא מסוגלת. אז מה יש לך מזה שאת רוצה?" היא משיגה גבול.

ברוחניות אם משיגים גבול להשפעה זה לא נקרא "השפעה". "יש לך עוד רצונות לקבל מאה אחוז מבעל הבית, ואת קיבלת גרם אחד. אז מה זה שווה"?

מלכות מרגישה שהיא לא מסוגלת לעמוד בזה כי זה כאילו שום דבר. תגיד לאשתך שאתה אוהב אותה שעתיים ביום, תגיד. בוא תראה איך היא תגיב לזה.

זאת אומרת לחיבור, לאהבה, להשפעה אין גבול. בכל הכוחות שלך. אם אתה לא יכול יותר זה משהו אחר, אבל אתה צריך לדעת. לכן הוא יודע שזה הגבול שלו והוא לא מסכים, כי באמת זה לא נכון, ולכן מזדכך, יוצא מהעסק הזה.

כשהוא יוצא מהעסק אז הוא מגלה שבעל הבית בכל זאת רוצה מאוד וממש עושה הכול כדי שהוא יקבל על מנת להשפיע, אז הוא מקבל מזה כוח נוסף. מסך שחזר לפה דראש, מקבל מזה כוח נוסף ומקבל מנה שנייה. זה כבר פרצוף ע"ב.

תלמיד: האם הוא עולה לפה, כדי שאותו המרחב המזוכך יתמלא באור אחרי זה?

לא. זה שהוא קיבל מפה עד הטבור, הוא כבר קיבל מבעל הבית על מנת להשפיע. וכשהוא עומד בטבור, אז האור המקיף מגיע אליו ואומר, "מה קיבלת? 1%, איפה עוד 99%?". ואז אין לו ברירה והוא מזדכך, כי הוא רואה את עצמו שכאילו לא פעל כלום, שיש גבול. כשיש גבול, אין אהבה, אין חיבור. תגיד לחבר שלך "אני חבר איתך רק עד מאה רובל", נגיד, זה כבר לא חבר. רוחניות היא חייבת להיות עד הסוף. ולכן כאן הוא כל הזמן משיג בעליות וירידות, בעליות וירידות בכל הפרצופים האלה, עד שנשבר בסוף אדם הראשון. הוא משיג עד כמה הוא לא מסוגל להנות לבעל הבית באותה עוצמה כמו בעל הבית אליו. ובאהבה לא יכול להיות ששניהם נמצאים לא במצב השווה, הם חייבים להיות אחד לשני באותה רמה. וזה מה שהוא משיג, הוא משיג את הגבול שלו, שבעצם לא מסוגל לכלום.

ואז כשהוא נשבר מתוך זה כאדם הראשון, בזה אחר כך הוא מוצא פתרון, מתוך השבירה. למה מתוך השבירה? כשכלים דהשפעה וכלים דקבלה נכללו זה מזה, אז אפשר לבנות תיקונים בצורה אחרת על ההתחברויות ביניהם, על התכללויות ביניהם. ואז אנחנו נמצאים באדם הראשון ומתקנים את עצמנו כמו שעכשיו עושים.

עוד נדבר על זה. אלה שלבים יותר פנימיים בתיקון הכלים. עוד לא כל כך דברנו על זה.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מה פה החבר מוסיף? נגיד שאני אומר שאנחנו חברים עד מאה דולר, אז אני אהיה חבר שלך בתשעים דולר, מה התוספת פה? מה הנברא יכול לתת יותר לבורא על ידי ההזדככות?

על ידי זה שאתה נשבר, ומתוך השבירה אתה יכול להתכלל עם החברים, עם רצונות זרים שמחוצה לך, ואתה יכול להתקשר אליהם, אמנם אתה לא יכול ולא רוצה, אבל אתה פונה לבעל הבית ומבקש ממנו שיתקן אותך, כי אחרת אתה לא יכול להגיע להשפעה אליו. ובעל הבית עונה לך על הבקשה שלך ומחבר אותך עם החלקים האחרים, כי הכלי שלך נשבר, זה החברים בעשירייה. אתה מבקש ממנו "תעשה. אני בלי זה לא יכול בכלל להשפיע אליך. אנחנו בכלל מנותקים זה מזה", אתה דורש את זה ממנו. אז הוא מתקן את הקשר שלך עם החברים, למרות האגו שלך, למרות השליטה שלך וכל הדברים האלה. אתה מוותר על הכול, אתה מוכן להיות אפס ממש, רק להתחבר איתם.

ובחיבור איתם, דווקא בתפר ביניכם, איפה שאתם מתחברים, בתפר הזה, דווקא בין החלקים האלה שהם מתחברים, בהם אתה מתחיל להרגיש את גילוי הבורא. שם איפה שאתם מנוגדים זה לזה, ויחד עם זה מעל הניגוד הזה אתם רוצים להתחבר זה עם זה. מצד אחד יש גם עביות, שאתם מנותקים, לא רוצים להתחבר. ומצד שני, מעבר לזה, אתם מחוברים, ואז "על כל פשעים תכסה אהבה.", לפי העוצמה ההדדית בין שבירה וחיבור אתם מגלים את כוח ההשפעה של הבורא. והכול בהכנה מלמעלה למטה, ואיך אנחנו עושים את זה ומעכלים ממטה למעלה. מעשה נפלא.

שאלה: אמרת שהאור המקיף לוחץ על המלכות. האם אפשר לומר שדווקא הלחץ של האור המקיף על המלכות הוא שמאלץ אותה ללכת על צמצום, מסך ואור חוזר?

הכול נכון. רק לחץ האור מלמעלה הוא שמחייב את הנברא לעשות את כל תיקונים בהדרגה.

שאלה: האור לוחץ על בחינה ד', האם לבחינה ד' יש את הציפיה לקבל את כל האור המקיף? היא מצפה לזה?

לבחינה ד' יש רצון לקבל את כל האור הזה שיש לפניה בעל מנת לקבל. והיא לאט לאט מעכלת אותו לקבל בעל מנת להשפיע. זה כמו האורח עם בעל הבית, אותה הדוגמה.

שאלה: מהו הגבול בין מצבים שהם מצבים בריאים לבין חוסר שפיות, מצבים לא נורמליים?

הגבול הוא שאתה מתחבר עם החברים ואז אתה לא רואה את הגבולות. כל הגבולות, כל הבעיות, כל ההפרעות, הם עד שאנחנו מתחברים לעשירייה.

קריין: אות ו'.

אות ו'

ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים.

שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר. ובהתלבשות, הזך יותר חשוב יותר

"והנך מוצא, אע"פ שזווג דהכאה על מסך דבחי"ד, מוציא ע"ס בקומת כתר, ובאור היחידה; וכן בשעה שמזדכך מהמלכות חלק עביות דבחי"ד, נמצא שנעלמה משם קומת כתר; עכ"ז, נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ד, רק בחינת כלי לאור המלכות, שהוא נפש. וכן חלק עביות דבחי"ג שבכלי מלכות, המוציא ע"י זווג דהכאה את קומת חכמה באור חיה, וכן בהזדכך ממלכות חלק עביות דבחי"ג זאת, נמצא שנעלמה קומת חכמה, עכ"ז נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ג, רק בחינת כלי לאור הז"א, שהוא רוח. וכן חלק עביות דבחי"ב, כלי לאור נשמה. וכן חלק עביות דבחי"א, כלי לאור חיה. וחלק שבה שנזדכך לבחינת שורש, נעשה כלי לאור יחידה."

גם כאן יש לנו ערך הפוך אורות וכלים, בהתלבשות אורות בתוך הכלים.

אות ז'

בהסתכלות ב' נעשו ה' כלים כח"ב תו"מ

"הרי שבהסתכלות ב' הנעשית בשעת הזדככות המסך, יוצאים ונעשים ה' כלים זה למעלה מזה, שמתחילה יצאת מלכות, ואח"כ ז"א, ואח"כ בינה, ואח"כ חכמה, וא"כ כתר. "

אות ח'

"וז"ש הרב "שעל ידי הסתכלות ב' ממטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את הז"ת". רצונו לומר, שע"י הסתכלות ב' בשעת זיכוך המסך, שהולך ועושה ד' זיווגי דהכא ממטה למעלה, נמצא הולך ועושה הע"ס, להלביש את הז"ת. כלומר, לאור דגוף הפרצוף, המכונה ז' תחתוניות, כמ"ש לפנינו."

אות ט'

הע"ס המתפשטות מפה לטבור, נקראות עקודים

והאור המתפשט לזווג דהכאה נקרה הסתכלות

"וזה אמרו ''שהם אור העקודים ואור העין". כי ה' חלקי המלכות הנ"ל, הנמצאים ממלכות של ראש עד למלכות דמלכות, מכונים "עקודים", מטעם היות כל האורות הללו, עקודים בכלי אחד, דהיינו במלכות, שהרי כולם רק חלקי המלכות המה, כנ"ל. והאור המתפשט להכאה בסוד הסתכלות ב' האמור, נקרא אור העין."

כל האורות שמתפשטים מלמעלה למטה, זה אור חכמה מלובש באור החסדים, וזה העיקר שמפה עד הטבור אנחנו מקבלים בתוך הפרצוף שלנו. זה נקרא "עקודים" מפני שזה עקוד באור חוזר שמעלה מתוך המלכות. לכן הוא נקרא גם "הסתכלות", כי מגיע מלמעלה למטה באור חוזר שלנו שאנחנו מעלים ממטה למעלה.

שאלה: האם השבירה הצילה את אדם הראשון מעמלק ונתנה לו אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע?

זו לא רק שבירה, אבל שבירה זו התחלת התיקון.

(סוף השיעור)