שיעור בוקר 23.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א',

חלק ב', עמ' 59, דף נ"ט, "הסתכלות פנימית",

פרק ב', אותיות כ"א- כ"ב.

פרק ג', אותיות כ"ג – כ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 59, דף נ"ט, הסתכלות פנימית, פרק ב', אות כ"א.

אות כ"א

או"ח היה כלי הקבלה שבקו.

"עתה תבין את מה שהקשינו לעיל, איך אפשר לאור העליון, שיתפשט רק בג' בחינות, בעת שאין עוד כלי קבלה בג' הבחינות הללו, ע"ש. ומהמבואר, תבין היטב, שבחינת הקבלה לאותו האור, נובעת גם עתה רק מבחי"ד, אלא שבבחינת כלי הקבלה של האור החוזר העולה מזווג דהכאה שבבחי"ד, ואו"ח זה, הוא בחינת כלי קבלה, הנמצא בקו הנמשך מא"ס ב"ה לתוך החלל והוא ממש כמו בחי"ד בעצמה, שהיא בחינת קבלה שבא"ס ב"ה. באופן, שעתה לאחר הצמצום, החסר בבחי"ד, האוה"ח הנולד על ידי המסך שבה, בא במקומה, והבן היטב."

אחרי הצמצום אנחנו לא יכולים למדוד כלי קבלה לפי הרצון לקבל כי הוא נפסל. רק האור החוזר שעולה מהרצון לקבל ופועל כביכול בצורה הפוכה, אז בגלל שיש צמצום אותו אור חוזר הופך להיות לכלי קבלה במקום בחינה ד', והוא בונה את קבלת האור שנקרא "קו".

שאלה: מה אנחנו כנבראים מחזירים כאור חוזר?

קבלה מתוך הרצון לקבל, ומגלים את הרצון לקבל שלנו רק בעל מנת להשפיע. במידה שאנחנו מציגים את הרצון להשפיע שלנו, במידה הזאת אנחנו יכולים לקבל.

תלמיד: אנחנו נבראים שיש לנו רצון לקבל, מה זה אומר שאנחנו יכולים להחזיר איזשהו אור? איך בכלל זה קורה?

אני דוחה את הרצון לקבל שלי לאיזה תענוג, ובמקום זה אני רוצה לקבל את התענוג לא בשבילי אלא למעלה ממני למען הנותן.

תלמיד: האם אני צריך להתקשר עם הנותן בשביל זה?

זה מקשר אותי לנותן, ודאי.

תלמיד: איך בחינה ד' משתתפת פה?

בחינה ד' דוחה את התענוג שהיא מרגישה שמגיע אליה, היא לא רוצה לקבל אותו, ובמקום הדחייה היא רוצה על ידי זה להשפיע לנותן, רוצה להידמות לו.

תלמיד: בחינה ד' דוחה את התענוג, אבל איך היא יכולה לתת למשפיע אם היא לא מקבלת?

היא מקבלת רק לא באותו רצון. זה כמו בסיפור של האורח ובעל הבית, שאותו רצון לקבל, אותם הכלים דקבלה נפסלו מלהיות מקבלים בצורה ישירה ועכשיו הם פועלים בצורה הפוכה. אבל הם פועלים, כי בלי רצון לקבל אי אפשר לעשות כלום, לכן היא נקראת "חכמת הקבלה". היא לא נקראת חכמת ההשפעה כי אין כאן השפעה, יש כאן צורת קבלה מסוימת הפוכה. קבלה נשארת קבלה, רק הכוונה כאן כבר מתחברת לפעולה, וזאת כל החכמה.

תלמיד: באיזה כלים מקבלת בחינה ד' אם לא בכלים ההתחלתיים שלה?

אחרי שהיא עושה צמצום על הרצון לקבל שלה, ואחר כך פותחת את הרצון לקבל המצומצם שלה בכוונה על מנת להשפיע ככל שהיא מסוגלת, אז היא מקבלת בעל מנת להשפיע. איפה היא מקבלת? ודאי שברצון לקבל, וודאי שהיא צריכה ליהנות באותו רצון לקבל כי זו עכשיו צורת ההשפעה שלה - עד כמה היא נהנית ממה שבעל הבית נותן לה. היא מקבלת את הכיבוד שהוא הכין לה אבל עכשיו זו השפעה, כי היא עשתה צמצום, מסך, אור חוזר, וברור לה ולבעל הבית שהיא לא מקבלת לעצמה אלא רק כדי להשפיע לו.

תלמיד: האם יוצא שהיא מקבלת את התענוג הזה בדבקות עם הנותן?

היא מקבלת את הדברים האלה בניגוד לבעל הבית. היא מסרבת לקבל תענוג מבעל הבית בצורה ישירה ומעמידה לעצמה תנאי, "אני לא רוצה, אני עושה צמצום, אני עושה גבול בינינו, מחיצה בינינו, ביני לבין בעל הבית, ואני רוצה עכשיו לקבל רק בתנאי שזה יהיה לטובתו". הדבר הוא חמור, חמור מאוד, כי היא אולי יכולה לקבל עכשיו גרם אחד מאותו כיבוד שבעל הבית הכין לה, אבל היא קמה ואומרת שהיא רוצה דווקא בקבלה כזאת שהיא על מנת להשפיע.

אתה יכול להגיד שזה אגואיסטי, היא לא רוצה להיות פגועה, היא מרגישה עכשיו שהיא מתביישת ולכן היא לא רוצה, יכול להיות שהיא פשוט מגינה על האגו שלה, על הפגם שלה, על הבושה. ככל שתסובב את זה, הקבלה על מנת להשפיע נעשית בניגוד לרצון לקבל שבעל הבית ברא בנברא.

תלמיד: אני כל הזמן נזכר שסיפרת איך רב"ש היה אוכל בצורה מאוד כבדה, מורכבת. אם אני מבין נכון זה היה איזשהו תרגיל מאוד משמעותי בשבילו, לא סתם לקבל תענוג. אני רוצה להבין איך הוא עושה זאת, האם מקובל עושה את זה מתוך דבקות עם הבורא? במה המאמץ הפנימי שלו, הכיוון הפנימי שלו?

נכון. אי אפשר היה לראות את זה בצורה גלויה ברב"ש, אבל אני ראיתי. זה כן מכך שהוא מבטל את ההנאה הפשוטה הגשמית שלו ורוצה ליהנות רק בתנאי שהוא מרגיש שבזה הוא משפיע לבורא, שהוא עובד למעלה מהאגו שלו.

תלמיד: אם זה אוכל טעים, אז האם הוא לא הרגיש תענוג? או אולי הוא הרגיש את הבורא בתוך התענוג.

אנחנו נשתדל לאט לאט להתקרב לזה, אבל טוב שאנחנו מבינים שהדברים האלה הם לא כל כך פשוטים.

אות כ"ב

הכלים דע"ס דראש, אינם אלא שרשים לכלים.

"והנה נתבאר היטב, אשר הגם שיש ד' בחינות ברצון לקבל, מ"מ אין כל הבחינות נחשבות לכלי קבלה. אלא רק בחי"ד בלבד. גם נתבאר, שכלי הקבלה של הקו הזה, הנמשך מא"ס ב"ה לתוך החלל לאחר הצמצום, הוא בחינת האוה"ח העולה מהמסך שבבחי"ד, כי להיותו נולד מבחי"ד, נעשה על ידה מוכשר להיות כלי קבלה. ויתבאר במקומו, שהאור החוזר הזה אינו נגמר לתפקיד הקבלה לגמרי, עד שמתפשט ג"כ ממסך ולמטה ממנו, שבאופן זה, מתפשט שוב המסך לד' מדרגות, עד לבחי"ד. והם הכלים האמיתיים של הקו האמור. משא"כ ד' הבחינות הראשונות, שיצאו בכח זווג דהכאה ממסך ולמעלה עד השורש כנ"ל, הן נחשבות רק לשרשי כלים, מטעם שכח המסך אינו יכול לעלות עם האור החוזר הזה ממקומו ולמעלה, וע"כ אין שם אלא בחינת אור בלבד בלי שום עביות המסך, ולכן אין אלו כלים אמיתיים, אלא רק שורש לכלים. אלא אח"כ, כשהאור החוזר זה מתפשט למטה ממקום מסך, אז מוליך עמו עביות של המסך גם כן, ואז נעשה לבחינת כלים אמתיים ואכמ"ל."

על זה נדבר עוד הרבה, זה נמצא לפנינו. כלים דראש, כלים דתוך, כלים דסוף, שורשי כלים, כלים אמיתיים, את זה עוד נבדוק. אבל העיקר הוא שיש ראש שהוא שורשי כלים, שם הכוונות, ההחלטה, התכנית, והביצוע הוא כבר בגוף, מה שיש בראש מתפשט בגוף. אין בגוף שום דבר חדש שלא יורד אליו מהראש.

קריין: פרק ג'.

פרק ג'

מבאר: העצמות והחומר שבכלים. ובו ב' ענינים: א. ג' הבחנות שורשיות שבכלים: א. עצמות החומר שבהם. ב. כח הצמצום שבהם. ג. המסך שבהם. ב. בעצמות החומר שבכלים יש ב' בחינות: א. מלכות דעליון שנעשתה חומר ראשון בתחתון. ב. האור הנמשך בתוך אותו חומר ראשון נבחן לבחינת התחתון עצמו.

אות כ"ג

ביאור רחב לד' בחינות הרצון.

"עתה נפתח לנו המבוא, להבין את מה שהקשינו לעיל על סדר ספירות דיושר, אשר בהן כל העב יותר הוא גבוה יותר ויותר חשוב, שהוא ההיפך מהשכל, כי השכל נותן, שכל כלי הזך יותר מתלבש בו אור גבוה וחשוב יותר, והכלי העב מתלבש בו אור שפל ופחות, ע"ש. ומהאמור תבין זאת, אלא שצריכים קודם להרחיב המובן, בדבר ד' בחינות הרצון, שהן הכלים של עשר הספירות הנקראות: חכמה, בינה, זעיר אנפין, ומלכות, ושורשן שנקרא כתר (וז"א לבדו כולל שש ספירות חג"ת נה"י) שצריכות ביאור רחב."

אנחנו צריכים לברר את ד' הבחינות ברצון לקבל, עד כמה כל בחינה היא מיוחדת ויש לה אופי משלה, ועד כמה הן תומכות זו בזו ומתפתחות זו מזו.

אות כ"ד

"ג' הבחנות: חומר הכלי. כח הצמצום שבכלי.

המסך שבו."

זה קורה בכל אחד ואחד. כדאי שכל אחד ידביק את זה על עצמו.

"ויש כאן בכלים הללו, ג' הבחנות שורשיות: הא' היא, עצמות החומר של הכלי. הב' כח הצמצום שבה, שפירושו הסתלקות מהרצון הגדול לקבל, מבחירתו ורצונו עצמו, ולא משום שליטת העליון עליו. הג' היא בחינת המסך שבו, שפירושו הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, מכח שליטת העליון עליו, שהיא הסתלקות מהכרח, שלא מדעתו, ונבארם אחת לאחת."

כמו שהוא אומר, יש את חומר הכלי, צמצום שבכלי ומסך שבכלי, אותם אנחנו צריכים לברר, כי אלו שלושת המרכיבים שמציגים לנו את הכלי כולו.

אות כ"ה

ד' המדרגות של הרצון לקבל, הן חומר הכלי.

"והנה החומר של כל כלי, כבר ידעת שהוא ד' המדרגות זו למטה מזו, של הרצון לקבל, שהעליונה היא סבה וגורם, ליציאת התחתונה ממנה: שהשורש, הוא סבה לגילוי הרצון בשיעור של בחי"א. ובחי"א היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ב. ובחי"ב היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ג. ובחי"ג היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ד. וענין ההשתלשלות הזו, בהתחייבות האמורה של סבה ומסובב, כבר נתבאר היטב לעיל ח"א (באור פנימי פ"א אות נ' ד"ה וטעם עיין שם היטב כל ההמשך, שחס אני להכפיל כל האריכות ההיא ללא צורך, אמנם תחזור היטב על הדברים המובאים שם כי אני סומך עליהם בהמשך הביאור שאני מוסיף כאן)."

אני רוצה להזכיר על כוונת הלימוד, כי אני רואה שיש כאן איזו מין חולשה בכולם, ומה עם הכוונה? לא חשוב מה שאני לומד, אני לומד אמצעי להשגת הבורא, לקבלת השפע העליון, שהאור העליון ישפיע עליי, יתקן אותי, יפתח לי את הראש, זאת אומרת את המוח והלב להרגשת המערכת העליונה. אני רוצה לחיות בעולם העליון, אני רוצה להגיע לדבקות בבורא, אני רוצה להכיר את כל המציאות הזאת. זה אפשרי אך ורק על ידי השפעה מהלימוד ואת זה אסור לי לשכוח. אני מצפה שהלימוד ישפיע עליי ויפתח לי את הלב ואת המוח.

אות כ"ו

ב' הבחנות בכל בחינה: מה שיש בו מעליונו,

ומה שיש בו ממהותו עצמו.

"אמנם יש לדייק, שיש ב' הבחנות בכל בחינה ובחינה, מד' הבחינות האלו: הא' היא שיעור החומר שהגיע לו מהסבה שלו. הב' היא שיעור החומר שבמהותו עצמו, המתפעל מהאור המתלבש בו. ונודע, שבחינת הרצון שנמצא במדרגה, נקראת בשם המלכות של המדרגה. ואפילו במקום, שאין הכר כלי נבחן שם, דהיינו בא"ס ב"ה, אנו מכנים ג"כ את הרצון הנמצא שם, בשם מלכות דא"ס ב"ה, כנודע בסוד הוא ושמו אחד, ש"שם" הוא כינוי לספירת המלכות, "ושמו" עולה בגימטריא "רצון"."

אות כ"ז

מלכות דכתר, ירדה ונעשתה לבחינת חומר

בספירת החכמה.

"ועתה נבאר את ב' ההבחנות, שיש להבחין בכל בחינה מד' הבחינות. והנה השורש של המדרגה, שה"ס הבחן של השראת אור א"ס עליה, נקרא כתר של אותה המדרגה. ונודע שבאור העליון, אין שם רק בחינת הרצון להשפיע ולהיטיב לזולתו, דהיינו לכל המציאות שישנה בעולמות שברא, אמנם אין בו ח"ו מן "הרצון לקבל" ולא כלום. כמ"ש זה היטב, באורך, בהסת"פ בחלק הראשון ע"ש. והנה המלכות דכתר, היא הסבה לבחי"א, שהרי מה שהוא רצון בעליון, נעשה חיוב והכרח אצל התחתון ממנו. וע"כ הרצון להיטיב ולהשפיע, שהוא מלכות דכתר, נעשה לבחינת "רצון לקבל", אצל בחי"א שנק' חכמה. ונבחן בזה, שהמלכות דכתר עצמה, ירדה ונתלבשה ונעשתה, רצון לקבל של בחי"א, דהיינו לחומר שלו ממש: כי הרצון שבבחי"א הוא החומר שבבחינה הזאת, והאור העליון שנקרא "חיה", מתלבש בחומר הזה. וע"כ נבחן, שמלכות דכתר נעשתה לחומר הספירה שנק' חכמה. וזו היא ההבחנה הראשונה, שיש להבחין בחומר שבבחי"א."

אלה דברים מאוד מאוד מורכבים. איך יכול להיות שחלק מהמדרגה העליונה מתהפך והופך להיות לחלק מהמדרגה התחתונה, מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון? זה מאוד לא מובן אבל נברר את זה בהמשך.

שאלה: באופן כללי, איך יכול להיות שכתר ומלכות יהיו באותו פרצוף? הכתר זה חלק מהבורא שרוצה להשפיע ומלכות רוצה לקבל. איך הם בכלל נפגשים, איך הם חיים יחד?

אני חושב שאין כאן שום בעיה. גם על הכתר מדובר כמשהו שמתלבש בנברא ומציג את עצמו כלפי הנברא. מלכות וכתר וכל הספירות - הם התצוגה או הצגה או הופעה של הבורא בתוך הרצון לקבל. אם אנחנו מדברים על משהו שאנחנו משיגים, אז אנחנו משיגים בתוך הרצון לקבל בלבד, אין שום דבר אחר.

ואז יוצא שגם כתר וגם כל יתר הספירות כולם הם רצון לקבל, ולא יכול להיות שיש משהו אחר. לכן, אם אתה תלך מצורה כזאת לחקור את הדברים, אתה תראה שאנחנו מדברים על הרצון לקבל שנמצא יש מאין וזה הנברא. האור העליון הוא בעצם כוח הבורא שמופיע בו, ברצון לקבל. אז הרצון לקבל מקבל כל מיני צורות, כל מיני שינויים, והתוצאה היא מהאור העליון שמשפיע עליו.

שאלה: יוצא שכתר זה משהו שהמלכות משיגה?

ודאי שכל הדברים האלה שאנחנו מדברים ולומדים, אנחנו לומדים מהשגת הבורא, כן.

שאלה: האם העליון תמיד רוצה להרחיב את הכוונה כדי להחזיק את הרצון?

למה אתה מדבר על עליון? אתה צריך לדבר על התחתון. העליון תמיד נמצא בהשפעה בכל הצורות לטובת התחתון. זה העליון. בכל מקום שתראה, אחרת הוא לא היה קיים, הוא לא היה עליון. גם כשתגיע לדרגה שלו, אתה תגיע לדרגה שלו כשאתה תרצה ותוכל לקבל תכונות להשפיע לתחתון, אז אתה תגיע לדרגת העליון. רק בצורה כזאת.

שאלה: כתוב באות כ"א "בחינת הקבלה לאותו האור, נובעת גם עתה רק מבחי"ד, אלא שבבחינת כלי הקבלה של האור החוזר העולה מזווג דהכאה שבבחי"ד". האם לאור חוזר יש כלי קבלה, איך נוצרו כלי הקבלה באור חוזר?

אם אנחנו מרגישים את האורות, אור ישר, אור חוזר, אור מקיף, אור פנימי, אז אנחנו מרגישים אותם באיזה כלים, ללא כלים לא יכולים להרגיש. אתה צריך משהו כדי שיגלה לך את האור, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע להרגשת האור. הוא יתקבל באיזה כלי והכלי הזה יהיה מורגש ברצון לקבל שלנו ואז אנחנו מגלים אותו.

שאלה: האם האור חוזר רוכש תכונות של בחינה ד' בזמן זיווג דהכאה?

אור חוזר עובר דרך כל הבחינות, מתלבש בהם ועל ידם משתנה ואנחנו מודדים את האור החוזר. יש הרבה סוגים באור חוזר.

שאלה: האם האור החוזר מתפשט למטה מתחת למסך בעזרת לחץ של אור ישר או כתוצאה מהיחלשות של המסך?

האור חוזר עובר דרך כל הכלים והכלים מקבלים אותו במידה שיכולים להזדהות עמו. יותר מזה אני לא יכול להגיד. כל היתר אנחנו נלמד. זו ודאי תשובה מאוד כללית אבל אין לי ברירה חייב כך לענות.

שאלה: אור חוזר בעשירייה, האם זה רצון ממעמקי הלב לדאוג לחברות בלי מחשבות על עצמי?

כן. כשאני דואג לכל העשירייה בכללות, הדאגה הזאת היא להחזיק את כולם, לפתח את כולם, לטפח את כולם. לדאוג לכללות העשירייה נקרא, "אור חוזר".

שאלה: האם אור חוזר הוא האגו?

לא. אור חוזר זו תוצאה מהאגו שאני רוצה להיות באנטי אגו, למעלה מהאגו שלי.

שאלה: איפה אנחנו משתמשים במסך, צמצום, אור חוזר, זה קורה בקבוצה או בחיים היומיומיים שלנו?

איך אתה יכול להשתמש בעולם שלנו, בחיים שלנו - מסך, אור חוזר, צמצום ובכלל כל הדברים האלה. לכן חכמת הקבלה היא חכמת הנסתר. אף אחד לא יודע, לא מכיר אותה כי אנחנו לא צריכים אותה בחיים שלנו הגשמים. אם אנחנו נמצאים בדרגת חי אנחנו לא צריכים את חכמת הקבלה.

רק בתנאי שאנחנו מגיעים לדרגת המדבר, כשאנחנו צריכים להשפיע אחד לשני, רוצים להשפיע, משתוקקים להשפעה, מדברים על קשרים למעלה מהאגו שלנו אז אנחנו צריכים את חכמת הקבלה ואז אנחנו צריכים צמצום, מסך, אור חוזר, כוחות כדי לבצע את הפעולות האלו. אבל אם אנחנו לא רוצים לקבוע בינינו יחסים של השפעה אז אנחנו לא צריכים את חכמת הקבלה ולא צריכים כוחות רוחניים - כי הרוחניות כולה השפעה ואהבה. ואז אנחנו נמצאים בעולם הזה.

שאלה: אות כ"ז. בכותרת "מלכות דכתר, ירדה ונעשתה לבחינת חומר בספירות החכמה." ועוד כתוב - מלכות דכתר הופכת לרצון לקבל בבחינה א'. מה זה אומר בחינה א'?

מאיפה בא הרצון לקבל? מזה שיש רצון להשפיע לעליון - נולד הרצון לקבל בתחתון. בהשתלשלות מלמעלה למטה מתפתח רצון לקבל. מאיפה הוא מתפתח? מזה שמתגלה יותר ויותר הרצון להשפיע מצד העליון, כך הרצון לקבל מצד התחתון מתפתח. התיאבון בא עם האוכל. זאת אומרת, יש חוק שהשפע עצמו מגלה את הרצון ומגדל את הרצון. ולכן האור העליון שמתפשט מלמעלה, על ידי שמתפשט הוא בונה את הכלים על עצמו ואז הרצון לקבל גדל ובצורה כזאת הוא מתקדם. ככה זה בהשתלשלות.

שאלה: אנחנו אומרים שארבע בחינות דאור ישר הן התפתחות של הרצון, אבל אנחנו ממש מתארים את הרצון עצמו באותן ארבע בחינות. האם הרצון עצמו כל הזמן בהתפתחות פנימית כזאת?

כן ודאי. הרצונות כל הזמן מתפתחים ומתחלקים, ממש ללא מנוחה, כמו שרואים בחלקיקים אלמנטאריים באטומים ובמולקולות, הם כל הזמן בתנועה אינסופית.

תלמיד: כשאנחנו לומדים על ארבע הבחינות, כל הזמן יש מעין התחדשות במעבר מבחינה לבחינה, קבלת החלטה חדשה, מעין החלטה לבריאה ממש חדשה בכל פעם. כך זה חי בתוך הרצון כל הזמן?

כן. נכון. הרצון כל הזמן נמצא בתנועה בלתי פוסקת. כמו נניח חילוף החומרים בגופנו או בכלל בכל הבריאה, תתאר לעצמך את כל היקום כגרגיר אחד לעומת העולם הרוחני, אם בכלל אפשר כך להגיד, ותראה כמה שבו כל הזמן נמצאות פעולות שונות, מנוגדות, מגוונות וכן הלאה.

שאלה: למה באות כ"ד כתוב שצמצום זו בחירה פרטית, ומסך לא נעשה מתוך בחירה?

צמצום הוא תוצאה מהרגשת בושה, מהרגשת שוני בין המקבל למשפיע ולכן הוא מגיע מהתחתון. וכל יתר הפעולות הן תוצאה מהפעולה הזאת של הצמצום.

תלמיד: אבל צמצום הוא בחירה חופשית וגם הפעולה היא חופשית.

אני לא מבין בדיוק למה אתה מתכוון בפעולה חופשית ולא חופשית. אם אני מרגיש בושה ששורפת אותי ולא משאירה לי שום אפשרות לברוח ממנה, אז בהכרח אני עושה פעולה כדי להרגיע את הבושה, לתקן אותה. איפה ראית פעולה בנברא שנקראת "בחירה חופשית" כמו שאתה מתכוון? אין דבר כזה, גם בנו, בכל בן אדם ובן אדם, גדול, קטן, מקובל, פשוט, כל הפעולות שלנו הן הכרחיות ובחירה חופשית היא רק בתוך הכוונה. עוד נדבר על כך.

שאלה: אני עכשיו יוצא למהלך היום ויפעלו עליי כל מיני רצונות, כוחות שונים. חלק מאותם רצונות אסרב לקיים, לא אממש אותם, כדי לעבוד עם העשירייה, להתחבר איתם, ללמוד שוב את השיעור. האם מה שאנחנו לומדים על ארבע הבחינות והצמצום קשור בפעולות האלה שאנחנו עושים במהלך היום, שאנחנו מתנתקים מרצונות כלשהם כדי להתחבר עם העשירייה?

בצורה ישירה אם אני עושה חשבון שכדי להיות עם החברה הרוחנית שלי, ולא חשוב באיזו רמה רוחנית היא נמצאת, אני צריך לוותר על תענוג בהמי לעצמי, לגוף שלי, ומחליט שאני מעדיף להיות איתם, אז ודאי שאלו כבר פעולות רוחניות והן נחשבות ומתקבלות במלכות הכללית ולפי זה אקבל כבר הבחנות חדשות בהתפתחות הרוחנית שלי.

תלמיד: שלום לכל החברים והחברות, אנחנו רוצים לספר לכם על המאמצים הגדולים שעושים המון חברים לקראת הערב המאוד מיוחד שיגיע אלינו ביום ראשון הקרוב ב-29 למאי. נתחיל את השידור שלנו בשש בערב לפי שעון ישראל בהכנה מאוד מיוחדת, הערב עצמו יתחיל בשבע ויימשך עד תשע בערב. רצינו שוב להזכיר לכולם להירשם לקראת האירוע לפני שהמחיר יעלה. אנחנו בעשירייה כבר נרשמנו, בדקנו וראינו שכולם רשומים, שכולם מגיעים. הכנה מאוד מיוחדת צריכה להיות לפני ערב כזה מאוד מיוחד.

תלמיד: חברים יקרים אנחנו רוצים לספר לכם קצת על המחשבות שיש לצוות התוכן בהכנות לקראת הערב הזה. בערב הזה נשב מעורבבים, לא נשב בעשיריות שלנו, בין אם זה פיזית באולם ובין אם זה חיבור וירטואלי. השאלה שלנו היא, מה החשיבות של התכללות כזאת בערב כזה, שאנחנו בעצם יוצאים מתוך העשיריות שלנו ונפגשים עם חברים אחרים?

תראו יש לנו באמת הזדמנויות בגלל הטכנולוגיה, הטכניקה, ההתקשרויות שלנו, להיות ממש כאילו אחד, שההבדל הגשמי לא ישפיע עלינו, אנחנו רוצים לתאר שאנחנו ממש "כאיש אחד בלב אחד"¹, כך מקובלים אומרים שאנחנו חייבים להיות. אז בואו נעשה זאת. נעשה את עצמנו כאילו באמת אנחנו כך מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". ולמטרה הזאת נתאסף בסעודה, בשירה, בכל מיני דברים שנקבעו לנו. אני מאוד שמח שיש דבר כזה. בכל זאת רק חיבורים כאלה בעצם, בקפיצה אחת גדולה מקדמים אותנו בתהליך ההתפתחות הרוחנית.

תלמיד: כל אחד רגיל כבר לעבוד בתוך העשירייה שלו, יש מעין הרגשה ביתית.

נכון, אבל זה לא שייך. אנחנו צריכים בכל זאת להבין שלא נוכל לברוח מהאנושות כולה, מכול הכלי הגדול של אדם הראשון. כל אחד בונה לעצמו, כמו חיה קטנה הבונה לעצמה, איזה מקום להסתתר בו. ככה הקבוצות שלנו, העשיריות מתחילות לבנות מעין קן כמו ציפור ושם אנחנו רוצים, אוהבים להסתדר, זה נוח, זה טוב לנו, אנחנו נפגשים, מדברים. אבל בכל זאת מאוד מאוד חשוב אם נצא מתוך הקבוצה, העשירייה הקטנה שלנו, לעשירייה הגדולה. זו השפעה על הבורא, השפעה על הכלי הכללי, והיא מאוד משמעותית, מאוד. לכן אני ממליץ, ממש מבקש, שימו לב להזדמנות הזאת ותשתתפו בה, זה מאוד חשוב.

תלמיד: איך במהלך היום להכין את עצמי בתוך העשירייה להסבר המיוחד שנתת עכשיו?

קודם כל אני בודק האם נרשמתי, נראה לנו שהרשמה היא דבר פיקטיבי, לא חשוב, זה חשוב מאוד, זאת פעולה כללית, קבוצתית, ואני נכנס כבר לפעולה הקבוצתית הזאת, אם כולם נרשמים אני חייב להיות שם.

תלמיד: ואיך להכין את עצמי להתכללות הזאת, ליציאה מתוך העשירייה? כי בצוות התוכן דיברנו על כך שיש לפעמים מבוכה, קושי מאוד גדול כשנפגשים עם עוד חברים, השיח יכול להיות פתאום קצת פחות עמוק, יותר שטחי, ואנחנו רוצים להיכנס לעומק בערב האיחוד הזה?

אנחנו צריכים בכל זאת להתקרב, להתקדם לזה שאנחנו חייבים להיות, להימצא בזה. אסור לנו לתת לגוף, למוח, ללב שלנו להיות רגועים ללא נטייה לחיבור עם האחרים, ואפילו מחוצה לעשירייה. אתם רואים, אנחנו נמצאים עם העשירייה גם בזמן השיעור וגם אחר כך במשך היום, והתאספות כזאת אנחנו עושים פעם בשלושה חודשים, אני חושב שזה מאוד חשוב. וחוץ מזה תחשבו על האסיפה הזאת לא כמקום בו יושבים ומדברים, אלא כמקום תפילה, שבכל זמן ההימצאות שלי יחד עם כול הקבוצה, אני נמצא בתפילה לבורא יחד עם כולם, עם כל הקבוצות, עם כל העשיריות, גם גברים גם נשים, בכל מקום בעולם כולנו פונים לבורא ומבקשים ממנו, תחבר בינינו ותעלה אותנו אליך.

על זה אני חושב כשאני מדבר על אסיפה. זה לא שאנחנו נעשה לחיים, נאכל סנדוויץ' שכל אחד הכין שם לעצמו, לא, זו התפילה לבורא מאיתנו, זה מה שחשוב. ולכן רק תחשבו, אין לנו פעולה, לכל בני ברוך העולמי ובכלל בעולם הזה, יותר חמה, משמעותית, גדולה, חשובה, כמו אסיפה כזאת שכולנו יחד יכולים להתחבר ברצון אחד לבורא אחד.

(סוף השיעור)

---

1. רש"י על שמות י"ט, ב'.↩