שיעור בוקר 08.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נושא השיעור שלנו "פסח" - "טענות העם למשה". במסמך המקורות הגענו לקטע מספר 164.

אנחנו מתחילים לראות שלא פשוטים היחסים בין העם לבין המשה. אנחנו גם מרגישים את זה על עצמנו, כל אחד ואחד - איפה היציאה, איך אנחנו יוצאים, למה יש התנגדות מצד הטבע שלנו ולמה יש כל מיני הפרעות. בואו נלמד למה זה חייב להיות כך, למה דווקא כשרוצים לעשות משהו ביציאה ממצרים, שיש קצת התעוררות לחיבור, אז כביכול רואים שזו הדרך, אבל במידה הזאת רואים עד כמה בדרך יש כל מיני בעיות.

ואז כרגיל, מי שהולך בדרך נתקע בכל מיני הפרעות, בכל מיני אבנים בדרך הפנימית שלו, והוא נופל וקם וממשיך. וכאן "איש את-רעהו, יעזרו"¹, אנחנו צריכים להחזיק זה את זה, ובמיוחד לשים לב לחברים חדשים שהם עדיין אולי לא מבינים, מרגישים עד כמה אנחנו צריכים לשים לב דווקא להפרעות ולהתגבר עליהן, ללמוד מהן, לקבל מהן תגובה ולצרף לניסיון הקודם שלנו וכך נתקדם.

זו הדרך, וכול עוד לא נלמד את כל אותן התנועות בהתקדמות למטרת הבריאה, מה שאנחנו צריכים ללמוד בכל צעד, בכל קטע של הדרך, אנחנו לא נוכל לצאת, כי עם כל הדברים האלה אחר כך נצטרך לעבוד איתם ברוחניות, עכשיו זו רק ההכנה. לכן, אם אני רואה שאני לא גמרתי את הקשר שלי עם החברים, שאני לא מרגיש תמיכה הדדית בינינו, אז אנחנו עוד לא מוכנים ליציאה ממצרים.

כי סך הכול אנחנו צריכים להגיע למצב להיות "כאיש אחד בלב אחד", האם יש כבר איזו הרגשה כזאת איך להיות קשור ללבבות עם כולם, זאת אומרת עם הרצון לצאת מעל מנת לקבל ולהיכנס לרצון בעל מנת להשפיע אחד לשני וכתוצאה מזה להגיע להשפעה לבורא ובהתאם לזה להרגיש אילו הפרעות יש, ללמוד מה הן סוגי ההפרעות, שזה מגיע מהבורא כי כך הוא מלמד אותנו, כמו שאנחנו מלמדים את הילדים לעשות משהו בעצמם יותר ויותר, כי בזה הם מתחילים להיות מוכנים לעבודה עצמית, זה מאוד דומה לְמה שאנחנו עושים עם הילדים.

זו העבודה שלנו עכשיו, ברגע שאנחנו מוכנים לחיבור, אנחנו מתחילים להרגיש איך הבורא עובד איתנו, עד כמה הוא נותן לנו או לא נותן, כמה אנחנו שוכחים על הצורך להתחבר, ובהתאם לזה אנחנו מתקרבים לפתח, ליציאה ממצרים ובהתאם לזה יש טענות לעם, לקבוצות, לבורא.

הכוח שצריך לכוון אותם נקרא "משה", כל עשירייה ועשירייה צריכה להרגיש שיש לפניה כוח שמושך אותה ממצרים, כוח שמפריע להם להתחבר, ובעבודה עם זה הם צריכים לייצב את עצמם כך שהם יהיו מוכנים לעבור את היציאה. זה בינתיים הנושא.

קריין: טענות העם למשה, סעיף 164.

"יש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה, והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

הדרך מתחילה להיות הרבה יותר קשה עם הרבה הפרעות. אין כל כך כוחות כמו שהיו, לאט לאט אנחנו מרגישים עייפות, חוסר עניין, לא מובן, שכחה, כל מיני כאלה הפרעות במוח ובלב. לא בא, קשה, לא יודעים מה לענות לכוח הרע שבאדם שמחזיק אותו, שלא נותן לו להתגבר, כמו שכתוב, הגוף מואס בעבודה הזאת - כמה אפשר, מתי זה נגמר, לא רוצים להתקרב לעל מנת להשפיע.

זה קורה בדרך וזה כבר סימן של אמצע הדרך - בהתחלה יש רצון, אחר כך הכול מתקרר, מתחילים להיות בעיות, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו עובדים עם זה.

קריין: שוב, 164.

"יש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה, והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

הם מרגישים שמתייבשים בעבודה הזאת, שאין להם אותו מרץ, אותו כוח, אותה התלהבות, התרוממות, שמחה, אלא חלק מהעבודה שלהם נעשה מחוסר ברירה, וודאי היו מחליפים את העבודה שהם מצויים בה למשהו אחר.

אלה הסימנים שנמצאים באמצע הדרך, שכבר נכנסו לעבודה בהתקרבות ליציאה. אבל עדיין ודאי שלא יכולים להרגיש שהם מתקרבים ליציאה, מפני שהרצון שלהם כל הזמן נכבה יותר ויותר, הדברים נעשים רגילים ואי אפשר כבר להתפעל מהם, ועובר עוד יום ועוד יום והם לא כל כך בהתלהבות.

קריין: 165, כותב רב"ש, באותו מאמר.

"היתה להם תרעומת על ה', מדוע הם נעשו עכשיו יותר גרועים, משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה', שהוא רוצה להוציא אותם מהגלות, ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר בגלות, שפרעה שולט על הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו להבין בכל פעם עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה'."

הם רוצים להתקדם כמו שהם הבינו, ומשה הסביר להם שכל ההתקדמות היא רק באיחוד ביניהם, במידה שהם מתקרבים זה אל זה. במידת ההתקרבות הם מתנתקים מפּרעה, מתנתקים ממצרים, כאילו יוצאים ממנה. לא מדובר בהליכה בשטח, אלא על זה שהם נעשים יותר ויותר צמודים זה אל זה, שומרים זה על זה. וכאן הם מרגישים שהם לא יכולים לעבוד ביציאה ממצרים על ידי חיבור מתגבר ביניהם, אז מה עושים? כך אנחנו לא נצא.

"אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה'."

לפני שהם התחילו לצאת ממצרים, להתגבר על הפרעות של הרצון לקבל, להיות למעלה ממנו, הם הרגישו שהם מתקדמים. ועכשיו כשהם כבר נמצאים באיזה קשר ביניהם, זה עוצר אותם, זה ממש מפריע להם, בצורה כזאת לא יוצאים, אז מה לעשות? איך כתוב שעל ידי החיבור בינינו אנחנו נצא ממצרים, אם אנחנו לא יכולים להגביר את החיבור?

"אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט בשליטה גמורה על בני ישראל," שבהם. "כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, ומה היה, להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, כמו שכתוב, "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה", שהגוף היה אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.

והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו שבורחים מסרחון."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

במילים כאלו רב"ש מתאר לנו את ההרגשה שנמצאים ממש לקראת יציאת מצרים. שאנחנו מרגישים את כל העבודה הרוחנית, שרוצים להתחבר, להתקרב, להיות יותר צמודים זה אל זה, כי אנחנו צריכים לצאת בכוח שלנו, בכוח אחד מיוחד, ובמקום זה רואים שאין לנו כוחות כאלה, ועם החיבור בינינו הוא האמצעי כדי לצאת ממצרים אז האמצעי הזה כנראה שלא יעבוד, אנחנו לא נוכל לצאת.

אם קודם גיליתי שאני נמצא בשמחה בחיבור עם החבר, אז עכשיו אני רואה שאין לי שום כוח להתחבר עם החברים, וגם להם אין נטייה להתחבר איתי כדי להיות כאיש אחד בלב אחד ואז לצאת ממצרים. מה עושים?

זאת עבודת פרך, עבודה קשה, והיא ממש כנגד מה שהם חשבו ולמדו קודם, שהרגישו שיש להם את כל הכוחות וכל תוכנית העבודה כתובה לפניהם, וכאן מתברר להם יותר ויותר מצד לצד עד כמה הם לא מסוגלים ולא רוצים, ועד כמה זה לא עובד, אז מה לעשות? זאת הנקודה שמתגלה עכשיו בדרך.

שאלה: איך הם הסכימו ללכת אחרי משה בחושך, מה בדיוק קרה שם?

זה מה שאנחנו צריכים עכשיו ללמוד, איך ללכת אחרי משה על אף שלפניהם חושך, זאת אומרת, הם לא רואים איפה האמצעים שעל ידם הם יכולים להתקדם. להיות נגד פרעה, נגד הרצון לקבל שבהם שכל הזמן גדל ומראה את עצמו יותר מפחיד ושולט, ואיך הם יכולים להתחבר ביניהם כשיש כל כך הרבה התנגדות לחיבור. זאת השאלה, אבל השאלה הזאת עומדת עכשיו לפניהם בצורה הרבה יותר ברורה - הבעיה שלהם היא להשיג חיבור במצב הנוכחי. שאם הם לא יוכלו להתגבר על ההתקררות ביניהם, על ההתרחקות ביניהם, אז הם לא יוכלו לצאת ממצרים, הם ישארו במצרים ובמצב עוד יותר גרוע מקודם.

קודם הם לא הרגישו שהם עבדים, שפרעה מחזיק אותם ולא נותן להם לצאת, הם לא הרגישו קודם שהם מנוגדים לפרעה ולמצרים שבהם, שבתוך האדם, ועכשיו הם מרגישים שקשה להם להזיז את עצמם בכל מיני עבודות לקראת היציאה.

בעצם פרעה לא נותן להם שום עבודה קשה. אם אתם רוצים להישאר במצרים, בבקשה אני נותן לכם את הכול. אתם יכולים לחיות טוב, ליהנות מהחיים, נניח כמו אנשים חילוניים, כמו אנשים שמסתובבים ברחוב, ודווקא מי שרוצה לצאת משליטת פרעה, הוא מתחיל להרגיש איזו כבדות נופלת עליו, ועד כמה הוא לא מסוגל לעשות שום דבר, כל שכן לברוח משליטת פרעה.

תלמיד: אני לא מסוגל לשכנע את משה בתוכי נגד הפרעה, אז איך אני יכול להסתדר עם שני הכוחות שבתוכי?

בינתיים אני לא יודע איך, אנחנו רק לומדים את המצב, שכל אדם ואדם שרוצה לברוח מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא לצאת ממצרים לארץ ישראל "לישר אל", ארץ זה נקרא "רצון", ישראל זה נקרא "ישר אל", ישר לבורא, מי שרוצה באמת לעשות על עצמו פעולה כזאת, זאת פעולה לא פשוטה ומיד נראה איך בכל זאת עושים.

אבל בינתיים לפי המצב שאנחנו לומדים לעת עתה, יש טענות גדולות מכל העם למשה ולבורא, והם מרגישים את עצמם עצורים בתוך מצרים, ממש באזיקים.

שאלה: לפי קטע 164, האם בני ישראל מתלוננים שפרעה שונא אותם? כתוב "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה".

מי שרוצה לצאת ממצרים, ככול שהוא רוצה לצאת ומוכן לתת לזה כוחות כדי לברוח מעל מנת לקבל, מעבדות, אז הוא מרגיש עד כמה פרעה שנוא עליו, מפריע לו, והוא לא יודע מה לעשות, הוא נמצא במבוכה. יש לו טענות למשה, טענות לבורא, טענות לכל הבריאה. ומי שלא רוצה לברוח, לא מרגיש שום קושי. כך זה קורה בינתיים.

קריין: אנחנו עוברים לנושא "טענות משה לבורא", סעיף 166, כותב רב"ש.

"166. עם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם". ככול שהכוונות של האדם מכוונות יותר לעל מנת להשפיע, לחיבור, בהתאם לזה הוא מרגיש עד כמה קשה לו, וזה לגמרי לא הולך יחד עם הכוונה שלו. לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, להיות משפיע לזולת, זאת עבודה קשה, אם בכלל אפשרית, למצב כזה הם מגיעים. ואז נראה איך משה, הכוח שמושך אותם ממצרים, עד כמה הוא יכול לעזור להם.

"עם ישראל לאחר ששמעו מפי משה שצריכים לעבוד לשם שמים", רק על מנת להשפיע, שבפעולות כאלה הם יוכלו לצאת ממצרים, "התחילה אז ההתנגדות האמיתית של הרע שבאדם.", שאף אחד לא ירגיש שהוא רוצה לצאת, שהוא רוצה לברוח, שהוא רוצה על מנת להשפיע, כי עכשיו מתגלה ההתנגדות האמיתית לעל מנת להשפיע מצד הטבע, מצד פרעה. "וזה שכתוב, "וישב משה אל ה', ויאמר, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך", דווקא בשמך, "הרע לעם הזה"." זאת אומרת, מתי מרגישים רע, ומי מרגיש את הרע מאלה שנמצאים במצרים? מי שמגיע לפרעה ומבקש להשתחרר מהשליטה שלו, וודאי שפרעה מתנגד כי רוצים לצאת משליטתו.
היינו, שהגוף נקרא "פרעה," הגוף הנקרא פרעה, "התחיל להתנגד לעבודה." ומה אז לעשות?

שאלה: אני מרגישה שהבורא כל הזמן בוחן את ההסכמה שלנו להמשיך לעבוד אותו מעל כול המכשולים שהוא שולח לנו, הוא כביכול גורם כל הזמן לבלבול. איך לעבוד עם זה?

קודם כל אנחנו צריכים באמת לראות שככול שאנחנו מתקדמים, בכל צעד ושעל, כשאנחנו רוצים בכל זאת להתקדם על אף שפרעה מכביד עלינו עוד ועוד, אנחנו לא מקבלים עזרה, אלא אנחנו מקבלים עוד ועוד הכבדת לב, נעשה יותר ויותר קשה בכל צעד קדימה, כאילו שעולים על הר, וככול שעולים, כך יש התנגדות קשה יותר. ואז הם שואלים ועדיין לא מקבלים תשובה.

זה מה שכותב הרב"ש בפסוק 167.

קריין: 167.

""ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היו כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם.

מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה."

(הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")

הם מגיעים למצב כזה, שההתנגדות של הגוף, של הרצון הפנימי ללכת בעל מנת להשפיע, כל כך עוצר אותם. הם חושבים, אולי נישאר כמו שהיינו קודם, בעל מנת לקבל, וכך נמשיך ככול האפשר. אנחנו רואים שבאמת כדי לצאת ממצרים אנחנו לא מסוגלים להתקדם אף צעד קדימה. אולי אם יבוא הבורא וייקח אותנו ונעבור את גבול מצרים, הוא יעשה עלינו איזה נס, אז נוכל לעשות את זה. אנחנו מצפים מהבורא לזה, זאת לא העבודה שלנו". זה מה שהם חושבים.

יכול להיות שאנחנו נעשים גרועים יותר כשמתקדמים ורוצים לצאת ממצרים, יכול להיות שמגיעה מלמעלה הכבדת התנאים, אבל ביני לביני מה שקורה שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים. זאת הנקודה, שעם ישראל מוכן להתחבר, מוכן לעשות כל מיני פעולות שעשה קודם, בחיבור, בעזרה הדדית, אבל לא עד כדי כך שכולם מוכנים לתנאי של יציאת מצרים, אין דבר כזה שכל אחד וכולנו יחד נהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: כשהאדם זוכה להרגשה שצריך לעבוד לשם ה', ובמקביל מרגיש עוד יותר כמה שליטת פרעה לא מאפשרת לו, הוא מרגיש רע בשליטה שלו, האם זה נקרא שנכנסים לעבודה מלא לשמה ללשמה?

עדיין לא.

שאלה: איך להתמודד עם היצר הרע שאנחנו מגלים בדרך כשאנחנו מתקדמים בלימוד? ואיך להמשיך בדרך למרות הקושי?

את זה עוד לא למדנו, עכשיו אנחנו לומדים שמתגלה בהם חוסר כוח, הפרעות בקשר ביניהם ובקשר ביניהם לבורא, והם לא יודעים מה לעשות עם זה, איך להתקדם.

שאלה: גם משה וגם פרעה וגם בני ישראל, הכול בעדם, אז מה היא בכל זאת אותה נקודת משה שנמצאת בקשר עם הבורא ואומרת לו "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך"? האם האדם בכל זאת מרגיש קשר עם הכוח העליון במצב הקשה הזה?

ודאי, הוא לא מתנתק כמו אדם רגיל ברחוב, הוא בכל זאת מרגיש שהוא נמצא כאן באיזו משימה, באיזו עבודה רוחנית, רק שהוא לא מסוגל לבצע אותה לעת עתה.

תלמיד: החלק הזה של משה, מה הוא נותן לו? האם הוא נותן לו ביטחון?

ההיפך, הוא נותן לו הרגשת חולשה, האדם לא מסוגל להתקדם. אפילו שיש לפנינו את משה, אנחנו הולכים קדימה ומגלים עד כמה הדרך שלנו לא ידועה, אנחנו לא יכולים לבצע, הבורא דורש מאיתנו להתקדם ואנחנו לא יודעים עם אילו כוחות ולאיזה כיוון, וכן הלאה. הם נמצאים במצב כזה, במבוכה. זה כמו בכותרת של הקטעים האלה, "טענות משה לבורא".

שאלה: איך משתמשים בפרעה שיהיה כעזר ולא כהכבדה?

אתם שואלים כבר על מה שיהיה. אבל לפי מה שכתוב, אז אין לנו להתייחס לפרעה, אין לנו להתייחס לבורא, אין לנו להתייחס לשום דבר. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו רוצים לגלות מה קורה לנו ושאין מתוך זה שום יציאה.

תלמיד: מה עלינו לעשות במצב הזה עכשיו? מה העבודה שלנו?

להרגיש את המצב עצמו. להרגיש שאני נמצא בשליטת פרעה ואני לא יכול לעשות כלום, ואני מבין את כל הטענות של פרעה ואת כל הטענות של הבורא, וזאת הנקודה שאני נמצא בה וטוען.

שאלה: אחרי כל הניסים והנפלאות שהיו לעם ישראל ולאחר שמשה מראה להם את כוח הבורא שמוציא אותם ממצריים, האם המעמד שהם נבחרו על ידי הבורא זה מה שמעלה את האגו שלהם?

כן. אלו אנשים מיוחדים שיש להם אגו גדול ועל ידי שימוש בו הם רוצים להגיע לגילוי הבורא, להתקרב ולהתחבר אליו, יחד עם זאת הם מגלים עד כמה אין להם נתונים, אין להם כוחות כדי לעשות את הפעולה הזאת.

תלמיד: אבל בכל זאת הם מתחברים.

כמה שהם מסוגלים להתחבר, הם מתחברים.

תלמיד: אבל נוצר כוח כנגד הבורא, מצד אחד הם יצאו מצד אחר יש להם טענות.

הם עוד לא יצאו, הם נמצאים ביציאה, הם רוצים לצאת.

תלמיד: ההרגשה שהם נבחרו, זה מה שמפריע להם?

מפריע להם שהם לא יכולים להתנתק משליטת פרעה בהם.

שאלה: כשאנחנו מתקדמים לבורא ומרגישים את ההתנגדות של פרעה, האם זו רק הרגשה פנימית שלנו או שזה באמת פרעה שעומד ומתנגד?

מה ההבדל? פרעה הוא הכוח הפנימי שלנו. כתוב "אדם הוא עולם קטן", כלומר הוא כולל בתוכו את כל כוחות הטבע, גם את הבורא, הכול מתגלה בתוך האדם. אז ודאי שפרעה הוא גם הטבע שלנו, הטבע האגואיסטי שלנו.

שאלה: מה זה אומר להתנתק משליטת פרעה?

שהרצון לקבל יפסיק לבלבל אותי. אני לא רוצה לשמוע בקולו, אני לא רוצה להיות תחת ההשפעה שלו - במצב רוח טוב או במצב רוח רע, מי ישלוט עלי, מי ינהל אותי. אני לא רוצה להרגיש את זה, אני רוצה להיות למעלה מכל המחשבות והרצונות הללו, להיות מכוון רק לבורא, לפתוח ידיים עד שאני אדבק בבורא ואחזיק בו כמו ילד שמחזיק באימא.

תלמיד: הבלבול זו התסבוכת שבה אדם נזרק מכיוון לכיוון? לאן הוא בורח מתוך הבלבול הזה?

האדם רוצה לברוח מהמצב בו הוא לא יחשוב על עצמו אלא רק על חיבור הקבוצה, ובתוך חיבור הקבוצה הוא רוצה לגלות את הבורא. אבל כאן הוא רואה שהוא לא מסוגל לחשוב על זה ושכל המחשבות והרצונות שלו פועלים כאילו לטובתו, הוא לא יכול להיפטר מעל מנת לקבל.

תלמיד: אם כך התסבוכת והבלבול הם רק כדי לברוח ולא לבחור צד?

כן, לאט לאט אתם תבינו יותר.

שאלה: גילוי הפחד אצלי נובע מכך שאני אומר לעצמי, "טוב, אני אוותר", אבל אני לא רוצה לוותר. זה הפחד הכי גדול לקחת את הדברים כמובן מאליו וללכת טיפה אחורה, איך אני יכול לנצל את המצב של גילוי הפחד?

אנחנו נלמד בהמשך איך לנצל את המצב הזה. ודאי שכל מצב ומצב שמתגלה, מתגלה לטובת ההתקדמות שלנו למטרת הבריאה.

שאלה: מתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו עושים מאמצים משותפים בעשירייה כדיי לבצע יחד את העבודה עם לב פתוח?

אנחנו נלמד את זה. אתה כבר מדבר על פתרון - איך אנחנו בכל זאת עושים משהו. קודם נתקדם ונקרא עוד מספר פסוקים ונראה מה הוא אומר לנו.

שאלה: באופן כללי אני מרגיש שיש לי כוח לעשות את העבודה. כשאני נכנס לתוך העשירייה אני רואה את הפגמים ואת החסרונות של האחרים, אבל את אלה שלי אני לא רואה. האם כאן אני נחסם? האם פה זו נקודת ההתגברות? האם אנחנו נצליח לעשות את ההתגברות הזאת או שצריך להסכים עם זה ולחיות עם זה ככה?

אני לא רוצה לתת לך תשובות כי אתה צריך לחפש ולמצוא אותם לבד.

קריין: קטע 168

"שאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.

מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

אם מדברים בשם פרעה שרוצים להתגבר על רצון לקבל כזה גדול, אז ודאי שהעבודה נעשית יותר גדולה ויותר קשה.

שאלה: למה כשהאדם מבדיל את עצמו מהרע, זה דווקא מגדיל את הרגשת הרע?

הוא רוצה להבדיל את עצמו מהרע אבל בינתיים הוא לא יכול. בנוסף, כאשר הוא רוצה לצאת מהרע, אז מגלים לו עוד יותר את הרע כדי שהוא יתגבר על הרע האמיתי. מגלים לו את הרע עד לגובה שאם הוא יתגבר עליו, אז הוא יכנס במגע עם הבורא.

הרע הוא כמו מעלית שמעלה אותו עד לגובה של גילוי הבורא. יש עביות שורש, עביות א', עביות ב', הרע צריך להתגלות בכל מיני דרגות עביות, ואז האדם מתחיל להרגיש את העולם הרוחני, את הבורא ואת כולם בעולם הפנימי שלו בהתאם למדרגה אליה הוא מגיע. זה הצורך בכך שהרע יגדל.

שאלה: בקטעים האלה מורגש מצב של כבדות ואפילו איזו מידה של טרגיות, אבל אנחנו מתגברים על מצבים דומים ממש כל יום, כי אם לא היינו מתגברים, אז לא היינו יושבים כאן. בכל פעם מוסיפים לנו בדרך כוחות, וככל שקשה יותר, כך אנחנו חזקים יותר. כשנגיע למצב שמתואר כאן, צריכים להיות ברשותנו כאלו כוחות שלא צריכה להיות טרגיות כזו. מה הייחודית של המצב הזה?

אני לא כל כך מסכים איתך. כוח הרע, כוח האגו, מתגלה כל פעם בצורה יותר ויותר קשה, הוא מתגלה לפנינו כמו קיר שאנחנו לא יכולים לטפס עליו ואנחנו לא יודעים מה לעשות. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לים סוף, למים זדוניים שמגיעים ורוצים לבלוע אותנו ולנתק אותנו מהחיים. כך אנחנו מתחילים להתקדם ולהרגיש את כל כוחות הטבע. כשאנחנו עוברים עליהם, אז אנחנו נכללים מהם ונעשים יותר חכמים, יותר חזקים, וזו ההתקדמות שלנו.

שאלה: מה זה הרע האמיתי ואיך להתגבר עליו?

כאשר האדם מרגיש שזה באמת הרע שהוא כנגד הבורא וכנגד כל המצב שלו שנמשך לבורא.

שאלה: בקטע נראה שמדובר על כך שבעיני פרעה הכוח של משה נעשה נוכח, נעשה פעיל וחזק כנגד המכשולים בדעת ובלב, למה הכוונה? האם אנחנו מסוגלים לחבר את שני החלקים האלה, את השכל ואת הרגש?

אנחנו לא מסוגלים בינתיים לעשות כלום, עלינו רק להיוודע למה שכתוב בפסוקים, והאם אנחנו יכולים לגלות זאת בנו ולא יותר. לכן לא לרוץ אפילו צעד קדימה, אלא להשתדל להרגיש לעומק את המצב כמו שהוא מספר לנו עליו.

קריין: כותב בעל הסולם באיגרת י' סעיף 169.

"כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."

(בעל הסולם. אגרת י')

בכל זאת יש איזה פתח להתקדמות, השאלה האם ילכו דרכו או לא. איזה פתח זה? איזו אפשרות יש למי שרוצה להתקדם לצאת משליטת הקליפה?

כתוב, "מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי", במשה, "היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."

מה אתם יכולים להגיד על זה במילים שלכם?

תלמיד: רק כוח האמונה מעל המחשבות, הטרדות וכל ההפרעות שכוח משה מגלה, שהם לא היו צדיקים, שהם עבדו רק למען שכר, הוא שיכול להוציא אותם. ואם הם יתחזקו דווקא בכוח האמונה למעלה מהשכל, אז רק זה יכול להציל אותם בחיבור ביניהם.

שאלה: הם מנסים ללכת אחרי הצדיקים אבל הם לא מתכוונים לצאת ממצרים, ומשה מגיע כשליח ואומר להם שהם צריכים לעזוב את מצרים. האם זה מה שמגלה את הרע, האם אז מתגלה יצר הרע?

תעזרו לו.

תלמיד: מול כוח הערבות שהם עם אחד, ומי שמוכן לעבודה הזו גם אם פרעה והקליפה לא מאפשרים להם, הם יכולים לעשות את זה למען החברים שלהם.

אתה צודק. במתמטיקה מינוס ומינוס נותן פלוס, וכאן זה יכול לקרות. אם רובם רוצים לנסות את שליטת הבורא בעל מנת להשפיע, אז הם יכולים לחייב אותו למשוך אותם לזה. זה דומה מאוד לפעולה במתמטיקה, מינוס ומינוס נותן פלוס.

קריין: כותב רב"ש.

"170. אי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם. לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה. כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990) 

כתוב בכמה מקומות אצל הרב"ש ואצל בעל הסולם שמשמיים לא נותנים חצי דבר, "פלגי לא יביא". צריכים להגיע למידה שלימה ואז זה מתגלה. כך גם כאן, אי אפשר לתת חצי דבר אלא קודם צריכים לגלות את הרע, את כל הרע, ואחר כך מגיעה עזרה מלמעלה על הדבר השלם.

לכן אנחנו יכולים לא להיות מרוצים ועם טענות, אבל זה לא יקרה עד שלא נמלא את הסאה ביגיעה הנדרשת למצבנו, ואנחנו לא יודעים מה דרוש למצבנו אלא נמלא את הסאה, ורק בסוף כשאנחנו נמלא את הסאה עד המטבע האחרון של היגיעה ונשים אותו בסל שלנו, רק אז נגיע למטרה.

שאלה: אנחנו צריכים לשאול על השלב שבו אנחנו נמצאים ולא על השלב הבא, כלומר להיות בשלב הנוכחי ולהרגיש אותו, אבל ככל שאנחנו מנסים להתחבר, כך אנחנו מגלים יותר התנגדות, ויש פה איזה תהליך שנבנה. איך אנחנו עושים את זה? האם אנחנו צריכים להחזיק את המצב הזה, לברר אותו, לנסות להבין אותו? איך לעבוד עם הפלוס והמינוס במצב הזה?

בדרך כלל אנחנו לא יכולים להתגבר על מה שעומד לפנינו כך שנבין, נרגיש, נאתר את זה ונתקשר לזה. אלא אנחנו צריכים ללכת מהמצב שלנו למצב ההוא. כלומר אני לא קופץ עליו מיד וכאילו רוכש אותו, אוכל אותו, בולע והוא שלי. כך זה לא קורה, כי אנחנו צריכים להגיע מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מניתוק לחיבור. כדי להיות בחיבור, אנחנו צריכים לקבל בהדרגה אותן תכונות של המצב אליו אנחנו רוצים להתחבר, להידבק. לכן יש כאן עבודה, היא לא נעשית בקפיצה אחת.

תלמיד: אני מרגיש שיש פה תהליך שנבנה. אבל כתוב בקטע שמלמעלה לא מגיע חצי דבר, אתה צריך לגלות את הדבר השלם. איך אתה מגיע לדבר השלם לפני שאתה מתחיל לבקש עזרה? צריך כוח עצום. מאיפה בא הכוח הזה? האם צריך משמעת, סדר? איך מחזיקים בזה?

דבר שלם זה לא דבר גדול, הוא שלם, כלומר הוא סגור בעשר ספירות, בתופעה אחת, שהעשירייה מגיעה אליה ויכולה לגלות אותה לפי הכלים שלה. לכן זה לא משהו גדול בנפח, בכמות, אלא האיכות צריכה להיות מתאימה.

תלמיד: האם יש פה נקודת איזון, שווי משקל, לנסות לעבוד עם שני הכוחות האלה, להחזיק בהם, לפני שמגיעים לדבר השלם? צריך כוח דוחף ממקום כלשהו, מאיפה יבוא הכוח הדוחף הזה?

את הכוח הדוחף אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בגדלות הבורא, שזה מה שמושך אותי ואני לא רוצה כלום חוץ מלגלות את גדלות הבורא לכל העולם, לכולם. חוץ מזה אני לא רוצה לקבל כלום, וכך אני מתקדם בצורה נכונה.

תלמיד: איך לעבוד עם ההתנגדות שהולכת ונבנית? אני צריך לאזן אותה עם משהו. האם אני צריך לברר אותה? האם אני צריך להחליט בצורה כלשהי לבחור בטוב כדי שזה יהיה ברור?

במשך הניסיון שלך בעבודה אתה צריך לראות איך אתה מתקדם כך שיהיו לך שתי גישות, שתי ידיים, מוח ולב, ואתה מתקרב מהצד הזה או מהצד ההוא. כמו בכל דבר שאתה מגיע ללמוד יש לך אולי גישה מכאן או גישה משם, ואז איך אתה פותח אותו, מקבל אותו. נלמד את זה בצורה פרקטית, בקרוב ממש נכנס לזה.

תלמיד: האם אני צריך עוד סבלנות?

לא. אני חושב שיש לך. זה שאתה לפעמים מתפוצץ מבפנים ולפעמים מבחוץ, זה טבעי. אני אוהב את זה.

שאלה: אנחנו קוראים את הקטעים ואנחנו חייבים להיות יותר מרוכזים ויותר מפוקסים ומחויבים לתהליך. איך אנחנו יכולים לעשות את זה? איך לנצל את היתרון העצום בקטעים שאנחנו קוראים ולעשות בהם שימוש נכון בעבודה?

אני חושב שמה שאנחנו עושים הוא נכון, אנחנו לא יכולים להתקדם מהר יותר. ההתקדמות שלנו היא בהתאם לספיגה שלנו, ככל שאנחנו מסוגלים לקבל, לבלוע, לספוג את כל מה שאנחנו עוברים גם בידע והעיקר בצורה הפנימית. אנחנו צריכים לתת מקום לכלים שלנו, לרצונות, למחשבות, שישתנו מעט בכל פעם, מכל מילה ומילה. זה יקרה.

שאלה: ההרגשה מהקטעים היא שמשה נלחם נגד פרעה בשותפות עם הבורא, והעם לא רואה את המאבק הזה. איך להידלק ולהיות אלו שתומכים במשה והולכים אחריו?

זו בעצם המטרה. אנחנו צריכים להגיע להידבק בבורא ולפני זה אנחנו צריכים להידבק במשה. להאמין באמונה עיוורת ממש כשאנחנו הולכים אחרי משה, באמונה למעלה מהדעת. משה מעביר אותנו במדרגות האלה כל פעם יותר ויותר, זה מה שהוא עושה, ואנחנו נבנים הודות לזה.

תלמידה: אנחנו מדברים לפעמים על משה ולפעמים על עם ישראל. למי אנחנו צריכים לשייך את עצמנו, לכוח משה או לעם ישראל?

לעם ישראל. אבל עם ישראל הוא בדרך כלל מזדהה עם משה.

קריין: 171 כותב רב"ש.

"יש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

שאלה: כשאנחנו יוצאים משליטת פרעה ונכנסים לפעולות רוחניות, אבל עדיין אנחנו לא יכולים לעשות פעולת השפעה, האם מגיעים לארץ ישראל בכמות קטנה ועושים שם פעולות רוחניות, או הפעולה הרוחנית היא רק לכוון עצמנו לבורא?

פעולה רוחנית היא לכוון את עצמנו לבורא ולהשתדל להיות דבוקים בו, ומתוך הדבקות להבין מה הוא רוצה מאיתנו. כלומר לא שאנחנו מבינים אותו ומרגישים אותו ואחר כך אנחנו מגיעים לדבקות, אלא אנחנו משתדלים להיות בדבקות, ומתוך הדבקות להבין ולהרגיש אותו. כלומר לפני כן אנחנו צריכים להצטייד באור החסדים.

שאלה: כפי שאני מבין, בערבות יש שני תפקידים כלפי החברים. מצד אחד על רקע הקשר הזה אני מגלה את האגואיזם שלי, וככל שמתקדמים, כך אני מגלה אותו יותר לעומק. ומצד שני, הרי הבטחתי לחבר שלא לברוח מהעבודה, ולהמשיך לפעול בהשפעה, אז אני פשוט משתדל איכשהו להרגיש את השאלה הזאת. אז מצד אחד אני מרגיש את עומק הרצון לקבל ומצד שני, עם הדרישה לבורא?

ככל שאני יכול להשתמש באגו שלי, להיות מחובר מעליו עם החבר, אני מתחיל להתגאות בכך, להרגיש את העלייה, את ההתרוממות, את ההתקרבות לבורא. בעבודה שלי כלפי החבר, אני מרגיש עד כמה אני נעשה בכך קרוב יותר לבורא.

שאלה: בעבודה שלנו כלפי החברים, האם אנחנו צריכים להישאר עד המטבע האחרון, כפי שאמרת, "לתת את הכסף האחרון שיש לנו", האם זה נקרא לצאת משליטת פרעה?

אפשר להגיד שכן, אבל זה נעשה הרבה יותר קל אם אנחנו עובדים עם החברים, אז יוצא שבעבודה איתם אני מכסה את היכולת שלי להיות דבוק בקבוצה.

קריין: 172 כותב רב"ש.

"תערומות של ישראל הביא משה אל ה', ושאל משה, "למה זה שלחתני". והשיב ה' אל משה, כמו שכתוב, "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם"."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

שאלה: כשהאדם רוצה להיכנע ולהשתחרר מהעול, מה משה יכול לעשות עבורו, במה הוא יכול לעזור לו?

בחברים.

שאלה: אתמול אמרת בטיש וגם בתחילת השיעור, שאנחנו בנינו את הכוונה המשותפת עם החברים, ונכין את עצמנו לשיעורי שבת, בסדנאות ובתפילות, לצאת ממצרים, והכוונה הזאת הייתה חזקה מאוד. איך אנחנו יכולים להפוך את ההסכמה ההדדית הזאת לפעילויות בגשמיות, ואיזה כלי יש לנו כדי לעשות את המעבר?

ככל שאנחנו מתקדמים בעולם שלנו, בחיים שלנו, בטכנולוגיה, במדע, בכל דבר, אנחנו מתקדמים לא בעבודה פיזית, אלא במה שנקרא "עבודות עדינות". אנחנו לא צריכים מיליוני פועלים, כי יש לנו מכונות, אין צורך במיליוני אנשים שייחשבו חשבונות, כי יש לנו מחשבים וכן הלאה. זאת אומרת, העולם לא צריך כל כך הרבה אנשים. בעבודה הרוחנית שלנו, ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו נרגיש שאנחנו זקוקים עוד ועוד לאיכות היגיעה, ולא לכמות היגיעה, וכך אנחנו נלך קדימה.

שאלה: מה זה שמשה שואל, "למה זה שלחתני" האם גם למשה יש ספקות?

יש לו ספקות בתפקיד שלו, לא באמונה ולא בשליחות שלו שהוא צריך לעשות, אלא בכל זאת בתוך זה. מה הוא אומר?

"תערומות של ישראל הביא משה אל ה,'" זאת אומרת, שאלות, ספקות של ישראל, משה חייב להעביר את זה לבורא "ושאל משה, "למה זה שלחתני"." כי לפי זה הוא כנראה יידע תשובות להרבה שאלות שיש לו מישראל, מהעם. "והשיב ה' אל משה, כמו שכתוב, "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם"."

זאת אומרת שהבורא מעוניין להראות לאנשים האלו שרוצים לצאת משליטת הפרעה עד כמה הם נכנסים בכוח גדול כדי לצאת מפרעה. מצד אחד אתם יכולים להגיד שפרעה זה כוח כל כך גדול שכנגדו צריכים להביא המון כוחות, מצד שני אתם יכולים להגיד, "הבורא גדול כי הוא נותן לעם להיות בכוחות האלה כדי להילחם בפרעה".

אז באמת ודאי שפרעה הוא גם עובד ה' כמו משה והם עובדים אך ורק כדי לגלות את היכולת של כוחות הטבע, כוחות הבורא, לבנות את האדם בדרגת הבורא. יש בכך דברים רבים, והבורא מראה בזאת עד כמה אפשר לעשות מיצר הרע יצר טוב, עד כמה אין רע בעולם בכלל, והכול נעשה אך ורק כדי להביא לתוך האדם הבחנות בין טוב ורע, וביניהם, בין ההבחנות הללו שגם כל אדם ואדם יכול לגלות את הבורא, כי "יתרון האור מן החושך". אחרת הוא לא יידע איך לראות אור מתוך החושך, ולכן צריך שהאדם ירגיש בצורה כזאת את המציאות. אם לא זה, אז לא צריכים בכלל לא יצר רע ולא חושך.

שאלה: ומה זה במצב שלנו, בכל אחד, משה מפחד שהם לא יאמינו לו, שלא ילכו אחריו?

שלא יוכל להפעיל את כל הכוחות שהבורא סידר בתוך האדם, ושכל הכוחות האלה יתחברו ביניהם בצורה כזאת שהם יהיו מכוונים לגילוי הבורא. זו הבעיה של משה, איך הוא ייקח את כל הכוחות, שהבורא הכין בכל אדם ואדם, לעזור לגלות את הבורא.

שאלה: נראה כאילו שמשה לא מכיר את התהליך, הוא אומר, "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". אלה לא רק ספקות על איזה תפקיד, אלא כאילו "מה קורה להם, איך זה קורה להם. איך זה יכול להיות"?

הוא משחק איתם. משה הוא הדרגה הכי קרובה לבורא, אין לנו, אם אפשר להגיד, ילוד אישה שכל כך קרוב לכוח העליון.

שאלה: אם כך, הטענות האלה כלפי העם הם סוג של משחק? אלה לא טענות אמיתיות של משה אל הבורא?

למשה באמת אין טענות לבורא, הוא רעיא מהימנא מלכתחילה. אלא שכדי לשדך בין הבורא לעם הוא חייב להיות באמצע.

שאלה: כפי שהסברת קודם, מינוס ומינוס נותן פלוס, נראה שהיצר הרע בפרעה, הוא כוח שלילי לכאורה, ואנחנו צריכים להילחם בו. כמו שעושים כשנחש מכיש אותך, שמים קצת מהארס כדי להפוך אותו לתרופה. מה יהיה פה המינוס שיהפוך את המינוס לפלוס ולתרופה?

הכרת הרע. אנחנו לא צריכים יותר שום דבר חוץ מהכרת הרע, כי במידת הכרת הרע אנחנו יכולים לעלות לדרגת הבורא.

שאלה לסדנה: איזה אפשרויות יש לבורא כדי שבמצב שאיכשהו בררנו עכשיו, יוציא את עם ישראל ממצרים?

(סוף השיעור)

---

1. ישעיהו, מ”א, ו’.↩