שיעור בוקר 15.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – קנאה

קנאה היא אמצעי מאוד מאוד חזק וחשוב בהתקדמות ברוחניות. גם בעולם הזה אנחנו מבינים שאי אפשר להתקדם בלי קנאה. אדם מסתכל על אחרים, ופעם אפילו כשהסתכל על הציפורים הוא רצה לעוף כמו ציפורים, הוא רצה ממש להיות כמו דגים בים. כל דבר ודבר אנחנו קודם כל צריכים לראות מחוצה לנו, ואז האגו שלנו רוצה שיהיו לו גם תכונות כאלו. ועד כמה שהאגו מפותח באדם, בעם, לפי זה אנחנו יותר ויותר בעלי קנאה, ויש לנו יותר אפשרויות להתפתח.

קנאה היא דבר מיוחד. זה לא שחסר לנו משהו אלא חסר לנו מה שאנחנו רואים באחרים. אנחנו צריכים לתאר לעצמנו עד כמה טוב אם יהיה לנו מה שיש לשני. ואז אני מקנא בשני שיש לו, והדבר הזה נעשה חסר לי. לכן בלי קנאה אי אפשר להתקדם. למה אנחנו בחרנו בנושא הזה עכשיו לפני הכנס? כי כדי להגדיל את הרצון לקבל, לחמם את עצמנו, להדליק את עצמנו, שעוד יותר ויותר נרצה להגיע למטרה הגבוהה שלנו, אנחנו צריכים לקנות אחד מהשני רצונות, כדי להתכלל בהם, כדי לחבר אותם יחד, ולזה אנחנו צריכים קנאה.

קנאה היא מתגלה במיוחד בבני אדם. בחיות, בדרגת חי כמעט ואין, בדרגת צומח עוד פחות, ובדרגת דומם בכלל לא. זאת אומרת בהתפתחות הרצון לקבל הוא מתחיל להרגיש מה שיש לזולת, ואפילו שאין לו צורך אישי בזה, אבל מפני שהזולת נהנה ממשהו גם הרצון לקבל רוצה לקבל את זה כדי ליהנות. לכן אנחנו רואים שקנאה לפי ההיסטוריה, לפי האבולוציה, היא התפתחה לאט לאט. ישנם עמים שהם נמצאים יותר בקנאה וישנם שפחות נמצאים בקנאה. בדרך כלל עד כמה שאנחנו יותר מתפתחים אנחנו בעלי קנאה יותר גדולים, וזה עוזר לנו להתפתח יותר ויותר.

אם אנחנו רואים שאין לנו מספיק רצון לקבל כדי להתקדם למטרת הבריאה, כדי לממש את מהות החיים, את תיקון הנשמה של כל אחד ואחד, אז יש לנו חברה. ו"איש את רעהו יעזורו" בזה שכל אחד יכול להראות לשני משהו שכדאי לשני לקנאות ולרכוש, וגם להתקדם ברצון שלו המוגבר, שכך הוא יגביר אותו, כדי לממש את עצמו. לכן כדאי כמה שיותר לקנאות. ואצלנו, בקבוצות שלנו, קנאה היא קנאה טובה ולא קנאה רעה. כי כל אחד צריך לעזור לשני לקנאות יותר, כי על ידי זה הרצון לקבל שלנו גדל ואנחנו בזה נוכל מהר יותר להגיע למטרה הגבוהה שלנו. בקבוצה אנחנו צריכים בצורה בריאה, מכוונת נכון, לגדול בקנאה זה לזה ובתיקון של הקנאה. כי על ידי הקנאה אני לא רוצה חס ושלום להוריד את השני שאני רואה בו משהו שאין לי, אלא אני שמח לקנות ממנו עוד רצונות, עוד פעולות וגם להצטייד בהם.

אנחנו צריכים גם להסביר את זה לאנושות, וללמד את האנושות אחרי שנלמד בעצמנו איך נכון להשתמש בקנאה. כי קנאה בדרך כלל הביאה את האנושות למלחמות, לבעיות, לכן אנחנו צריכים ללמוד בינינו איך נכון להשתמש בקנאה, ואחר כך איך שכל האנושות תשתמש בזה. במקום מלחמות אנחנו נלחם בזה שאנחנו נעלה למעלה מהקנאה, וכך נתקדם למטרה המשותפת.

אנחנו בצורה אינסטינקטיבית מבינים שקנאה היא דבר טוב וגורם להתפתחות. אנחנו גם אומרים לילד, "תסתכל איך הוא משחק, תראה מה הוא עושה, לך תשחק עימו, תסתכל ותעשה כמוהו", ואנחנו מבינים שקנאה היא דבר שמפתח ומקדם. זה בגשמיות. ברוחניות היא פי כמה וכמה, כי אנחנו לא יכולים לקנות רצון רוחני מאף אחד. רק אם נסתכל טוב טוב על החברים שלנו בעשירייה, ונרצה למסור זה לזה מה שיש לכל אחד, לא נחזיק בפנים אלא ההיפך "איש את רעהו יעזורו", כך אנחנו נתקדם על ידי קנאה, תאווה וכבוד, כמו שכתוב, מוציאים אדם מהעולם. התכונות האלו דווקא ברוחניות הן פועלות כדי להוציא אותנו לדרגה יותר גבוהה כל פעם. זה נקרא שמוציאים אדם מהעולם, מהמצב שהוא נמצא שזה נקרא "עולם", לעולם, למצב יותר גבוה.

אם אנחנו לא מתפתחים על ידי הקנאה, אנחנו לא מגלים שאנחנו צריכים משהו לתקן. אלא דווקא כשאנחנו נכללים זה מזה ומתחילים לרכוש כל מיני תכונות זה מזה, וזה טוב, כי אם אנחנו מגלים בעשירייה, כשאני מסתכל על החברים שלי בעשירייה ואני מקנא שיש באחד את זה ובאחר את זה, אני צריך עוד יותר, עוד יותר לא לתת לעצמי לנוח, איזה חופש ולהתקרר, אני צריך לחמם את עצמי כדי לרכוש את התכונות האלה שאני מקנא בהן בחברים, עד שגם הן יהיו בי או אבקש מהבורא שייתן לי אותן גם. ודווקא התכונות שאני רוכש מהחברים על ידי הקנאה, אותן התכונות אני אצטרך לתקן.

התיקון הראשון הוא בזה שאני רוצה לקנות את כל התכונות האלה, ולא בזה שאני רוצה שבחבר התכונות האלה ייעלמו. אני לא רוצה שהוא ירד, דווקא ההיפך, אני רוצה להיות בין חברים שהם חזקים, יותר גדולים, כמה שיותר, כי כך גם אני אוכל ללמוד מזה ולקבל מהם את התכונות הטובות. ואחר כך כשכבר יש בי את התכונות האלו, אני אוכל לפנות לבורא ולתקן אותן. זאת אומרת יש לנו כאן כמה דברים, הבורא הוא נסתר, אני לא יכול לקבל ממנו שום דבר חוץ מכוח התיקון, אבל מה לתקן, זה שאני מקבל מהחברה את הכוחות שלהם ומבקש מהבורא לתקן וכך אנחנו מתקדמים. וגם לבדוק את עצמנו האם יש לנו קנאה או לא, כי אך ורק במידה שיש בי קנאה לתכונות של החברים, במידה הזאת אני יכול להתקדם, אחרת אני נרדם.

זה בקצרה. אפשר לדבר על זה הרבה, כי זו תכונה שהיא כוללת את כל האנושות, את החילונים ואותנו שנמשכים לגילוי הבורא ולא נמשכים. ודאי שאלו שנמשכים לגילוי הבורא הם צריכים לדאוג איך על ידי קנאה כל אחד מהם רוכש רצון כל כך גדול שיוכל לגלות את הבורא, יוכל להשיג אותו. כך נקווה שנתקדם.

שאלה: מהו השורש הרוחני להרגשת התענוג כשאנחנו מגלים את השנאה בינינו?

לא, איזו שנאה? אנחנו מדברים עכשיו על קנאה, לא על שנאה. קנאה זו קנאה ושנאה זו שנאה, הן לא שייכות אחת לשנייה. בדרך כלל בעולם שלנו אם אני מקנא במישהו, יש לי כנגדו דחייה. ברוחניות כשאני מקנא במישהו, יש לי כנגדו משיכה, כי אם יש לו תכונה טובה, גדולה, אני גם רוצה אותה, ואני גם רוצה אותו בתור חבר.

שאלה: בשיעורים קודמים אמרת שיהיו עשיריות שישרתו את הבורא אבל הן לא צריכות להגיד לעשיריות האחרות. האם זה לא יגרום לקנאה חיובית כלפי עשיריות אחרות?

אני לא יודע על מה אתה מדבר.

תלמיד: יהיו עשיריות שיגרמו לקנאה אם הן ישתפו אחת את השנייה בזה שהן משרתות את הבורא.

למה? כל עשירייה רוצה לשרת את הבורא. כל עשירייה ועשירייה רוצה לשרת את הבורא. אז יש קנאה בין עשיריות, שכל אחת מהן משרתת את הבורא בצורה יותר טובה. יפה מאוד, טוב מאוד. ברוחניות קנאה היא דבר מאוד מאוד חיובי. בגשמיות קנאה היא כדי להיות יותר באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, לפתח יותר רצון לקבל. ברוחניות קנאה היא כדי לפתח רצון להשפיע, להתקדם לבורא.

שאלה: אני מאוד מקנא ברב"ש, על כך שהוא התבטל והגיע לרמה של הבורא. אני מאוד מקנא גם בך על כך שאתה כל כך מקדיש את עצמך לעבודה למען ה'. האם אני יכול לקנא גם בבורא, כי אני רוצה לרצות את כל העולם ?

אין שום בעיה, אתה יכול לקנא בבורא ולרצות להיות כמוהו, ובאמת להיות "אדם" זה נקרא להידמות לבורא ולבצע את כל הפעולות כלפי האנושות שהוא מבצע. יפה מאוד, יש לך רצון טוב.

שאלה: באיזה תכונות אני אמור לקנא בחברים ובאלו לא?

[אתה אמור לקנא] בזה שאתה רואה עד כמה יש בחברים תכונות שעל ידן הם מתחברים יחד, עד כמה שהם מכוונים את עצמם להשפעה הדדית ועד כמה שהם כל הזמן משתדלים להגיע להשפעה לבורא. כל התכונות שמכוונות למצב של גמר התיקון.

שאלה: האם יש קנאה חיובית שאנשים בעולם הגשמי יכולים להשתמש בה?

קנאה חיובית יכולה להיות במיוחד אצל ילדים, היא עוזרת להם להתפתח, גם אנחנו אומרים לילד שלנו, "תסתכל על הילדים האחרים, תעשה כמוהם, תראה איך הם עושים גם אתה תעשה", אנחנו מעוררים בו קנאה כי רוצים שהוא יתפתח. כך ההתקדמות, קנאה חיובית, כל קנאה שגורמת להתפתחות האדם היא קנאה חיובית. אבל אחרי כך אנחנו רק צריכים לראות עד כמה הקנאה הזו הופכת להיות שלילית, כי רוצים לא רק להתפתח אלא לדכא את האחרים, ממש להכניס אותם לפינה.

שאלה: כשקנאה שלילית מתבטאת באופן שלילי והרסני בעשירייה שלנו, בקשרים בינינו, איפה האחריות של העשירייה ואיפה האחריות של האדם?

כשאנחנו מכוונים לגילוי הנשמה, לתיקון הנשמה, היינו לתיקון העשירייה שבה יתגלה הבורא, זה נקרא "נשמה", עשירייה שמגיעה למילוי שהבורא מתגלה בה, אם אנחנו מכוונים לזה אני לא חושב על קלקולים, אפילו קלקולים שמגולים פה ושם, הם אך ורק כדי לכוון אותנו נכון. לכן לא כדאי לנו לחשוב על דברים שליליים, העיקר דווקא ההיפך, להגדיל את הקנאה כמה שיותר כי היא מגדילה לנו את הרצון לקבל שיהיה מכוון בעל מנת להשפיע. לא לפחד.

שאלה: אמרת לפני כן שכולנו צריכים לקנא. מהי קנאה חיובית וקנאה שלילית בעשירייה? האם זה תמיד ימשיך לעלות דרגה אחר דרגה, או שבאיזה שלב זה נעצר?

זה לא נעצר, כי אתה תקנא בחברים, אחר כך תקנא במקובלים הגדולים, אחר כך תקנא במלאכים, אחר כך תקנא בבורא, ממש כך. עוד יבואו המדרגות האלה, אבל בינתיים אנחנו צריכים תמיד לראות איך על ידי הקנאה אנחנו מחממים את עצמנו למטרה הרוחנית.

שאלה: אני רואה את התכונות של החברים, הם כל כך גדולים אני מקנא בהם, אבל מה זה אומר שאני מתקן אותם? כי אמרת שצריך לתקן את התכונות האלו.

אם אתה על ידי קנאה מגדיל את הרצון לקבל, אז אתה צריך להשתמש ברצון לקבל הזה בעל מנת להשפיע. זה בסך הכול.

תלמיד: איך להשתמש ברצונות האלו בעל מנת להשפיע?

אתה רוצה שהתכונות האלו יהיו גם בך, אז אתה מתקשר אליהם ויחד איתם עובד בעיגול, בעשירייה, כך אתה מתקן את הנטיות שלך שיהיו בעל מנת להשפיע, וכמה שאתה יותר מקבל מהם רצונות, כוונות, ומתקן אותם בשימוש הדדי איתם יחד לבורא, זו כל העבודה שלנו. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", כי כל מה שאתה מקבל להתקדמות הרוחנית, את רוב התכונות, הכוונות והכוחות אתה מקבל מהחברים.

תלמיד: נניח שהתכללנו בתכונות וברצונות האלה, מה זה אומר שאנחנו מתקנים אותם ביחס לבורא?

זה שאתה רוצה להפנות את התכונות האלה מביניכם לבורא, זה נקרא שאתם מתקנים אותן. אתם מתוך חיבור ביניכם עם כל מיני תכונות חדשות, כאלה שרכשתם זה מזה, רוצים להפנות אותן לבורא.

תלמיד: כדי שהוא יעשה איתן מה?

אנחנו רוצים שהוא יתקן ויסדר אותן.

שאלה: הכול מתחיל מקנאה, מתפתחים רצונות ואחר כך מה? מהן הפעולות המדויקות, ממש קונקרטיות שאנחנו יכולים לבצע כדי שבאופן מודע נקבל את התכונות, כמו נר מפני אבוקה?

אתם צריכים להשתדל להראות, כל אחד לשני עד כמה כול אחד רוצה להגיע להשפעה, לחיבור, לדבקות בבורא, כל אחד צריך להראות את זה בכל מיני צורות לחברים, ואז "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: יש לי התרשמות שקנאה היא תכונה גבוהה מאוד. יש שתי מורכבויות למימוש הקנאה, האחת לראות את החברים מעליי, והשנייה שתהיה לי חשיבות גדולה מאוד כלפי רוחניות, האם אני צריך לכוון את עצמי לזה?

כן. זה נכון.

שאלה: איך להגיע לגדלות כזאת, לאהבת חברים כזאת כדי שאראה רק את התכונות הגדולות, הטובות שמכוונות רק לבורא?

תסתכל עליהם איך הם מתייחסים זה לזה, עד כמה, ביניהם, הם מבינים ומתייחסים זה לזה יותר טוב ממה שאתה מתייחס אליהם. אתה תראה את זה. ועוד תהיה לך קנאה.

שאלה: איזה מעשים מעוררים קנאה בחברים?

בזה שאני מראה לחברים עד כמה אני מתייחס יפה, נכון לחברה, רוצה לעשות להם כל מה שהם רוצים רק שנלך יחד למטרה. לזה לא צריכים להיות חכמים גדולים, אלה דברים שאנחנו צריכים להבין מהעולם הזה.

שאלה: תאווה זו תכונה שבדרך כלל נחשבת שלילית, אז איך תאווה כתכונה שלילית בעולם הזה יכולה לשמש כתכונה חיובית ברוחניות?

אני לא יודע לבטא את זה במילים נכונות, יפות, אין לי מספיק שפה. אבל תחשוב ותקרא על זה, יש מספיק חומר כדי שתוכל למצוא הסבר.

שאלה: אני מרגיש שלמעשה אין לי קנאה בחיבור בין החברים, אבל במה שקשור לחכמה, לידע, אני כן מרגיש יותר קנאה. האם הקנאה הזאת מועילה לעשירייה שלי?

לא כל כך, גם טוב אבל לא כל כך. העיקר, אם אנחנו נקנא ביחס החם בין החברים, עד כמה כל אחד קרוב לשני.

שאלה: הבנתי שעל ידי קנאה בתכונות החברים, אני גם רוכש את התכונות האלו. האם אני רוכש רק את התכונות הטובות או כל מה שבא מהם?

במה שאתה מקנא, את זה אתה רוכש.

שאלה: רשמתי לי מתחילת השיעור שדרך הקנאה עלי לרצות להעביר מאחד לשני מה שיש בחברים. האם אני מבין נכון, שכדאי להשתמש בקנאה לא רק למען עצמי אלא לשם חיבור? האם זו קנאה מחברת?

נכון. אני צריך להשתמש בקנאה כדי לעורר את התכונות באחרים. קנאה בעצמה זו תכונה בתוך הרצון לקבל, היא לא תכונה שהרצון לקבל רוכש בתוכו. זאת אומרת, על ידי קנאה אני מרחיב את הרצון לקבל, אני משתמש בו בצורה מיוחדת, ולכן אנחנו כולנו צריכים לפתח אותה.

תלמיד: אם אני רואה תכונות טובות אצל החבר, אני רוצה שהתכונות האלה יגיעו לא רק אלי, אלא יעברו לכל החברים בעשירייה.

זה גם יכול להיות. אבל קודם כל מה שאני רואה טוב להתקדמות הרוחנית אני רוצה לרכוש. ואין בעיה, תעשה את זה כי זה עוזר לך להגיע להשפעה.

שאלה: רב זושא סיפר על רבי אלימלך האח שלו, שאחרי שהוא דיבר על הגדלות שלו הוא אמר אני לא אקבל מכות כי אני לא כמוהו. איך כשאנחנו מחנכים את עצמנו שבסופו של דבר הקנאה תעורר, אנחנו לא מכים את עצמנו אלא מוציאים מעצמנו את הנקודה הנכונה?

כי אנחנו רוצים על ידי הקנאה להגדיל את הרצון להשפיע. כשאנחנו מסתכלים על החברים, אנחנו מקנאים במידת השפעה שמתגלה לנו יותר גדולה באחרים, ואז זה מושך אותי, זה מכוון אותי לתיקון. ולכן "קנאת סופרים תרבה חכמה".

שאלה: אם אנחנו משתתפים בכל מיני פרויקטים בכלי העולמי, אנחנו יכולים בקלות לקנא בחברים שעובדים בהם. אבל כשחוזרים לעשירייה זה נורא קשה לבטל את עצמי בפני העשירייה הפרטית. האם זה נכון לקנא בחברים מחוץ לעשירייה ולא בחברים בעשירייה, ולא עובדים עם הקנאה הפנימית דווקא בעשירייה?

זה נכון מה שאתה אומר, אבל אני חושב שעיקר הקנאה צריכה להיות בתוך העשירייה. שאנחנו נקנא אחד בשני עד כמה השני נראה לי שהוא עוסק בעבודה הרוחנית, בהשפעה, בתפקידים שלו בעשירייה, בעוד כל מיני דברים, בצורה יותר טובה ממני. ואז על ידי זה אני אצטרך לעשות חשבון, "אז מה אני צריך לעשות? אין לי כלים לעשות את זה, רצונות, כוחות, איפה אני?". ואז אני דואג למימוש שלי על ידי הקנאה.

תלמיד: וכדי שאני אקנא בחבר, האם צריך להיות איזה כוח, צריך להיות משהו מיוחד?

כדי לקנא בעשירייה, אתה צריך להיות בתוך העשירייה, להשתדל לעבוד איתם, להיות קשור אליהם, ואז אתה מתחיל להבדיל בהם כוחות השפעה. ואתה תתחיל לראות בהם כוחות השפעה כאלה שהם לא מגלים בעצמם, ואתה תגלה בהם.

שאלה: אני מקנא בעשירייה, אבל אני נשאר רק עם ההתפעלות הזאת. מה אני עושה עם זה? יש איזו עבודה עם הקנאה או זה בסדר להישאר בהתפעלות של הקנאה? כי אני יכול להישאר ככה הרבה זמן, אבל לא לזוז. אני רואה כביכול סרט על קנאה וזהו.

אני מבין אותך, אבל זה מצב לא טוב. כי אתה מרגיש כאגואיסט שנוח לך להיות בין האנשים הטובים שדואגים להתקדמות הרוחנית, ואתה כביכול נמצא באותה העגלה כמו שהם, וזה לא טוב. אתה צריך להגיע לקנאה בהם.

תלמיד: אני מגיע לקנאה אבל מה אני עושה עם הקנאה הזאת? איזו עבודה הקנאה הזאת צריכה לדחוף אותי לעשות? מין הסתם זאת עבודת חיבור, אבל העניין הוא שאני יכול להרגיש קנאה ולהישאר בעגלה ולא לעשות עם זה כלום, ורק להנות מזה שכביכול זה אגואיסטי. אבל אני מרגיש שהקנאה צריכה לדחוף אותנו לאיזו עבודה, לא סתם מצב של קנאה, זה לא מצב לכלום.

אם אתה מקנא, אתה נשרף, אתה לא יכול להנות מהקנאה. הקנאה מחייבת אותך לעשות כל מיני פעולות כדי לממש את אש הקנאה. סימן שאתה לא מקנא, אלא טוב לך להיות בין אנשים טובים שמפעילים את העגלה, וגם אתה בתוך העגלה הזאת מתקדם למטרה. זה שקר, אתה לא מתקדם לשום דבר. ולצערי לפי מה שאני שומע, אתה לא מממש נכון את הזמן.

שאלה: עד עכשיו אני מקנא במעשים של החברים, אבל אני רואה שאני לא מצליח, אני לא יכול לעשות מה שהם עושים. אבל היום בשיעור אני מבין שאולי אני צריך לקנא בכוח שלהם, ברצון להשפיע שלהם. האם זה נכון?

כן, ודאי. אתה מסתכל על מה שהם עושים, שומע מה שהם עושים, רואה עד כמה הם מתחברים, כמה הם משפיעים, כמה הם מדברים על הגדלות שלהם ועל גדלות הבורא, ואתה נמצא כאילו מהצד. אז מה נעשה? אתה צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להיכנס ביניהם, ויחד איתם להגיע לאותו יחס לעבודה הרוחנית כמוהם, להתכלל באור המקיף שלהם.

שאלה: אם אני מצליח לזהות בכל חבר את הגדלות שלו, את הייחודיות שלו, את הצורה שהוא פועל למען החיבור, כמו לדוגמה חבר שנניח זרק את כל הגשמיות לטובת הרוחנית, האם אני לאט לאט רוכש את התכונות האלה, אני גם הופך להיות כזה?

אם אתה מקנא באמת, אתה רוכש את זה. אבל אני כאן שומע משהו אחר, "חבר אחד זרק את הגשמיות למען הרוחניות", מה זה נקרא, אני לא מבין.

תלמיד: עבר לחיים גשמיים מינימליים, וויתר על הדברים שמעבר להכרחיות.

צריכים לראות האם זה נכון, או שנעשה "צדיק". אולי בשלב הבא הוא ילך לשבת על איזו גבעה ולהראות לכולם שהוא לא עושה כלום ולא רוצה כלום.

שאלה: אז באמת יש כזאת תופעה מאוד רחבה ששמתי לב, שבין קנאה לזלזול המרחק הוא מאוד קטן. ואתה יכול לראות חבר שמתוך חשיבות המטרה ארגן את החיים שלו כדי שיהיה לו מקום להתפתחות רוחנית, ואז אתה יכול לראות את החשיבות שלו. מצד שני, אתה אומר "בטח שהוא ישקיע ברוחניות כי החיים שלו נוחים, נוח לו ויש לו זמן." איך עובדים עם זה?

צריכים לברר יותר ויותר מה זו בדיוק תכונת ההשפעה, ולא להיכנס לכל מיני תירוצים שהאגו שלנו מביא לנו ואז אנחנו נעשים "צדיקים" בגרשיים. צריכים מאוד להיזהר. כי בהרבה מקרים האדם יכול להיכנס לצדיקות, ולהראות לעצמו ולאחרים שהוא קדוש, שהוא עושה פעולות יפות כאלה וכן הלאה. אלא כאן דורשים מאיתנו בסך הכול להיכנס יותר לסביבה. אם אני רוצה להיות בטוח שאני מתקדם נכון, האם אני יותר נדבק לסביבה שלי, לעשירייה שלי, היום יותר מאתמול.

שאלה: מה לעשות אם אני מבין שעלי לקנא בחבר מסוים אבל אני נתקע בזה שאני לא יכול לקנא בו. מה זה אומר?

אתה לא חייב לגלות את הקנאה שלך, מי אומר לך שכך צריכים לעשות. אלא אם אתה רוצה לעזור לאיזה חבר, אז אתה מראה לו בצורה עדינה עד כמה אתה נכלל מהחברה, עד כמה אתה משתוקק להתחבר איתם. זה כדי לגרות אותו ולא יותר מזה.

תלמיד: לשחק בזה, כן?

גם שחק, כן.

שאלה: יש איזו סתירה שיוצאת מכל ההסבר. מצד אחד אנחנו משתוקקים לחיבור, לאיחוד, אבל הקנאה היא כביכול מדד לניכור, לניתוק, וההבדלים מביאים לשנאה בעצם, אז איך עובדים עם זה?

הכול יסתדר. פחות תשאל ויותר תקיים. תקיים ותקיים, יהיו לך יותר שאלות ענייניות ופשוטות של עבודה ואז נדבר על זה. בינתיים זה הכול תאורטי.

שאלה: האם נכון לרצות להיות קרובים לרב מאשר לשאר החברים, לגרום לחברים להיות יותר קרובים לרב?

יותר קרובים לרב זה נקרא להשתדל יותר ויותר לממש את מה שהוא מייעץ. כי אין כאן קרבה פיסית, אין קרבה בכלום, אלא רק לשמוע מה שהרב אומר ולהשתדל לבצע את זה. לא צריך להיות יותר קרוב לרב על חשבון הקבוצה, כי כל מה שהרב אומר אתה צריך לממש בקבוצה, בעשירייה, ולא אחרת.

שאלה: במה תלויה היכולת שלי לקנא?

בהתפתחות שלך הרוחנית. יש נגיד כאלו עמים פרימיטיביים שהם לא מקנאים במה שיש לנו, יש עמים יותר מפותחים שהם כבר מקנאים במה שיש בנו במשהו, וכן הלאה. זאת אומרת, עד כמה שעם יותר מתקדם בהתפתחות שלו הגשמית אז הוא מסתכל על עם אחר ומקנא בכל מיני דברים שישנם שם ואין לו. אז הכול תלוי במידת ההתפתחות של העם.

שאלה: הקשרים בין החברים ישנם רק אני לא רואה אותם, אז איך ללמוד לראות את הקשרים האלה בין החברים שהם ידליקו גם אותי? כי הקשר הזה בעיני לא ברור, לא נראה?

הקשר בין החברים יתגלה במידה שאתה רוצה להיות במידת ההשפעה ביניהם. תשתדל להיות בהשפעה ביניהם ואז הקשר הזה יתגלה.

שאלה: הקנאה בעשירייה מביאה אותי להתבייש במעשי הקטנים, האם כך אני מתקדם?

כן, זה בסדר גמור, נכון.

שאלה: האם יש קשר בין קנאה לגאווה?

כן. אם אני מקנא חזק בחברים אני יכול להתגאות בזה שאני מקנא. קנאה זה כוח התקדמות. עד כמה שאני מקנא יותר בדברים חדשים לצורך השגת המטרה הרוחנית אז אני יותר גדול, ואז אני יותר מקנא ויותר פותח את הקנאה שלי לאחרים ויותר מתגאה. מצד אחד אני נמצא בקנאה מצד שני אני נמצא בגאווה.

קריין: קטע מספר 1 מתוך כתבי בעל הסולם.

"מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות ולכל הזמנים, כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החיסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכוח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנישא והנעלה." 

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ג')

שאלה: אם אני מודע לקנאה שלילית האם אני יכול להשתמש בזה בצורה חיובית, איך זה יכול להיעשות?

נגיד שאני בא אליך הביתה ואני רואה שאתה קנית איזה דבר חדש, איזה מיקסר גדול או מכונת קפה מיוחדת, אז אני מקנא. יחד עם זה אני מודע שהקנאה הזאת היא קנאה לא מטרתית, ואז אני מתוכה מתחיל לחפש במה אני באמת צריך לקנא בך, כי בכל זאת אתה נמצא בפעולות שלך כלפי הבורא.

כל אחד מאיתנו הוא כולל רצונות ותכונות אחרים מהחברים, כל אחד מיוחד במשהו. אז אתה עושה משהו בעבודת ה', בחיבור בקבוצה, בנטייה לבורא, בכל מיני כאלה דברים, אתה עושה משהו שאני לא עושה מתוך הטבע שלך. אבל כשאני מסתכל עליך במה שאתה עושה ואני לא עושה, אז אני מקנא בתכונות האלו. ואז זה גורם להתכללות שלי ושלך ושלך ושלי, וכך אנחנו מתקדמים למטרה. זה אחד מהאמצעים, "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: שמעתי אותך אומר, שברגע שנשיג את הרצון מהחברים אנחנו פונים לבורא כדי שהוא יתקן ויסדר אותם. מה זה אומר לתקן ולסדר אותם?

שאם אני מקנא בחבר, ואני רואה שהתכונות והרצונות שמתעוררים בחבר הם טובים כדי שאני אתקדם לבורא, אז אני מבקש מהבורא שיעזור לי לקלוט נכון את התכונות והרצונות האלו, שאני על ידם אתקרב לבורא. וכבר יש לי שותפות עם החבר שממנו אני רוכש את זה, ויש לי קשר עם הבורא, אז כבר בצורה כזאת אנחנו נכללים זה מזה ומתקדמים.

ככה אנחנו מתקרבים, אנחנו מתקרבים לבורא לא מזה שאנחנו הולכים קדימה, אלא שאנחנו נכללים זה מזה. ההתקדמות לרוחניות זה שאנחנו כביכול עומדים במקום ורק יותר ויותר מתחברים זה עם זה.

שאלה: לפעמים הקנאה גורמת לנו לבושה, כשאנחנו רוצים משהו שיש לחבר. מה אפשר לעשות עם ההרגשה הזאת ולדאוג שאפשר יהיה לעבוד בעשירייה עם הקנאה?

אני לא חושב שקנאה צריכה לגלות בי או לעורר בי בושה. זה שאני רואה שהחבר שלי מוצלח באיזו תכונה שעל ידה הוא מתחבר לחברים, מתחבר לבורא, והולך קדימה יותר ויותר, אז ממה אני מתבייש, מהמצב שלי? זה בסדר, זה תמיד ככה, אבל המצב הזה שאני מתבייש מעורר אותי לבקש מהבורא כוחות כדי להתקדם גם כן. אז בושה כאן במקום הזה זאת בושה מועילה.

תלמיד: אבל לפעמים אין לנו את הכוח לבקש מהבורא, ולא ברור האם לבקש בשבילי, אני נכנס לאיזה בלבול, אז איך אני יכול לשנות את היחס לחבר?

שמע, תתחיל לעבוד עם מה שאנחנו עכשיו מדברים, זה אמצעי מאוד מאוד חזק להתקדמות רוחנית. תנסה להשתמש בקנאה, במה שאתה רואה טוב בחברים, שאתה רוצה גם כן, ותידבק בהם כדי לעשות איתם את אותן הפעולות וכך תתקדמו. תראו עד כמה שזה מועיל.

שאלה: סיפרת על מקרה שרב"ש לא הגיע לשיעור כי אף אחד לא אמר לו. איך הוא יכול היה להשתמש בקנאה במקרה כזה?

אין כאן קנאה טובה. זאת כאילו קנאה שלילית, כי איך זה שהם הלכו לשיעור ולא אמרו לו על זה? הם במיוחד עשו את זה, היה שם סכסוך וכך הם התייחסו אליו פעם אחת בגלל שהוא היה הבן של בעל הסולם, ולכן היה יכול להיכנס לבעל הסולם מתי שהוא רוצה, והם כולם קינאו בזה. ולכן לא ספרו לו על זה שיש שיעור.

זה מקרה שלא כל כך שייך לנו. אבל מה אפשר ללמוד מזה? שיש קנאה טובה וקנאה רעה, כמו שאנחנו רואים גם כן בעולם הזה.

תלמיד: המתחילים אומרים, "אנחנו מרגישים שקנאה עוזרת להתקדמות, אבל עדיף לא לקרוא לזה קנאה, לא להגדיר את זה כך". כי זה משהו מהילדות, איזה סטראוטיפ שזה רע.

אתם תתחילו לעבוד בזה ותראו איך על ידי קנאה אתם יכולים עוד יותר ויותר להתקדם לרוחניות. אם אתה לוקח כוחות כדי להגיע לעל מנת להשפיע, אז הכוחות האלה והקנאה הזאת היא קנאה חיובית, היא קנאה כדי לפתח רצון להשפיע.

כמו שבעולם הזה, אנחנו נולדים כמו חיות קטנות ואחר כך אנחנו מתפתחים מפני שאנחנו לומדים מאחרים. גם בבית ספר, גם בכל מקום, גם באוניברסיטה, גם בכל החיים, אנחנו לומדים, לומדים, לומדים מאחרים איך כדאי יותר ויותר לנצל את החיים.

אותו דבר ברוחניות. אני צריך לראות איך אני יותר ויותר משתמש בכל היוצרות שלי כדי להגיע להשפעה. ולכן קנאה כאן היא קנאה חיובית.

שאלה לגבי הצופה, המתבונן. אם נראה שיש איזושהי תכונה שהיא בלתי ניתנת להשגה והקנאה מתקררת, איך עובדים עם זה?

אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לראות כל מיני דברים כאלה בחברים שזה יחמם לנו את הרגשת הקנאה, ואז אנחנו נוכל להתקדם. אי אפשר להתקדם לבורא אלא מזה שקונים על ידי קנאה כל מיני תכונות השפעה מהחברים. אין מה לעשות. כל הסיבות, כל התופעות האלה הן תוצאה משבירת הכלים, זו תוצאה משבירת הכלי האחד להרבה חלקים. לכן אנחנו צריכים להשתמש בכל אותן התכונות וההבחנות שנוצרו על ידי השבירה כדי להחזיר את הכלי לקדמותו.

שאלה: באיזה שלב בהרכבת החיבור בעשירייה נכנסת הקנאה?

אתם צריכים לעורר אותה. אתם יכולים להמשיך בצורה כזאת מי יודע עוד כמה שנים, אלא רק לעורר את הקנאה. וזה לא שייך מי מכם יותר ותיק או צעיר, חדש, מי יודע יותר או יודע פחות, מי נמצא יותר ברוחניות או נמצא פחות ברוחניות. הקנאה היא מתעוררת בתוך האדם מתוך המאמץ שלו לראות מה שיש לחבר ומה שאין לו.

תלמיד: כשהעשירייה מחוברת, נכנסת לחיבור, גם שם יש קנאה?

ודאי, ועוד איך, עד גמר התיקון. איך בתלמידי רבי שמעון הייתה קנאה כזאת שהם רצו להרוג זה את זה?

תלמיד: כן, רק שכשהעשירייה מתחילה להתחבר אז מרגישים את החברים כתכונות, תכונות של השפעה, זה הופך להיות נכס של העשירייה. מה זו קנאה במצבים של חיבור?

מה שחסר לי. שחסרות לי כאלה תכונות.

שאלה: האם ההתפתחות של קנאה רוחנית דומה להתפתחות של הקנאה שהביאה להתפתחות של החברה האנושית?

אנחנו מדברים בינתיים רק על קנאה שבתוך עשירייה או בארגון "בני ברוך". כל יתר צורות הקנאה אנחנו לא מדברים עליהן, זה לא אכפת לנו עכשיו. אנחנו לא נוכל לקפוץ למדרגות יותר רחבות אם אנחנו לא מייצבים את עצמנו נכון במצב שלנו.

שאלה: אם אני רואה את גדלות החברים וזה מעורר בי בושה, והבושה הזאת היא מדכאה את תכונת הקנאה, איך לאזן את זה?

לעבוד על זה כל הזמן ואתה תראה. אני לא יכול להסביר לך דברים כאלה כי ברגע הבא זה יתהפך למשהו, עוד ועוד. אלא אדם שצריך לעבוד עם התכונות האלה, הוא מתחיל להיות מומחה לעצמו. ואל תחשוב שאתה יכול לקבל ממני הבחנות ועצות לכל רגע ורגע בחיים, זה בלתי אפשרי. לכן מי שלומד הוא נקרא "תלמיד חכם", מצד אחד הוא קצת תלמיד, מצד שני הוא חכם.

תלמיד: האם נכון לבקש את הקנאה מהבורא?

מהבורא אתה יכול לבקש כל הזמן ומה שאתה רוצה.

שאלה: הבנתי שהערצה מעוררת קנאה בתכונות הרוחניות הטובות של החברים שלי. האם בזה אני צריך לקנא?

כן, ודאי. אני צריך לקנאות בכל מה שיש בחברים שלי שעל ידם הם מתקדמים לדבקות בבורא. בתכונות האלה, ברצונות האלה, במחשבות האלה, בפעולות האלו אני מקנא ורוצה שגם לי יהיה.

איך אני יכול לגרום שאני אקבל גם כאן כאלה פעולות, רצונות מחשבות וכולי? אני פונה לבורא ומבקש ממנו שאני גם רוצה את זה. בדיוק כמו ילד קטן, כשהוא רואה איזה צעצוע אצל חבר שלו, הוא בא לאימא ובוכה שהוא גם רוצה. אדרבא, תעשו את זה ותראו איך הבורא לא חוסך, הוא ייתן לכם.

שאלה: האם אני מבין נכון, שאם ברגע נוכחי אני לא מרגיש את הקנאה, זה אומר שאני רדום, ועלי להודות בכך שזו ריקנות, ולהתחיל להתפלל לראות את יתרונות החברים כדי לקנא בהם?

כן. בעצם זה נכון.

שאלה: אני חושב שבתרבות שלנו לקנאה יש מטען שלילי רגשי. בצורה פסיכולוגית אני מבין את השאלות שעולות. האם זה תמיד הולך להיות איזו מעמסה נגטיבית? האם אפשר לתאר את הקנאה עצמה כמו גילוי הרע בתוך העשירייה?

הקנאה עצמה היא לא יכולה להיות אף פעם רעה, אפילו שהיא קנאה גשמית, כי היא תמיד מעוררת, היא תמיד מקפיצה. לכן אני לא מסתכל עליה אף פעם כמו על משהו רע, תמיד היא יכולה להביא אותנו לביקורת, לבירורים. לכן אני חושב שאין תכונה יותר טובה מקנאה. תוצאה ישירה משבירת הכלים זו הקנאה, שבכל אחד ואחד אז נטבע רצון לקבל, ומתוך זה שהוא היה קשור לאחרים לפני השבירה, ואחרי השבירה נעשה הקשר הזה שלילי, מזה בעצם התייצבה הקנאה.

קריין: קטע מספר 2, כותב בעל הסולם.

"הרצון לקבל שבמין "החי", החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה. משא"כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה, רוצה מאתים. וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו, הולכים ומתרבים, עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות, שבעולם כולו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ל"ח)

שאלה: האגו שלי גורם לי לראות את המומים של החברים. איך אני הופך את המומים לקנאה בהם?

אתה צריך לחשוב יותר איך ובמה אתה מתקדם למטרה, מה חסר לך למטרה? רצון. מאיפה אתה תיקח את הרצון? פעם היית כאדם הראשון עם רצון ענק, אחר כך הוא נשבר לחתיכות ויש לך רק חתיכה קטנה מאוד מסך הכול הכלי הזה הגדול שהיה במערכת אדם הראשון. איך אתה מהכלי הקטן הזה מגיע לאותו רצון גדול כמו שהיה לך פעם שהיית בכל המערכת? איך אתה מגיע? רק על ידי קנאה.

לא סתם אנחנו לקחנו את הנושא הזה עכשיו ללמוד לפני הכנס, נושא חשוב מאוד, כי על ידו אנחנו מגדילים את הרצונות שלנו, את הכלים שלנו, שבלי כלי מוגבר אנחנו לא נוכל להתקדם למטרה. הבורא כדי להתגלות הוא צריך כלי מסוים שנקרא "סאה", זאת אומרת, שהוא לא יכול להתגלות בלי כלי שיש לו גרם אחד יכולת לקבל מילוי, או עשרה גרם, או קילו, או עשרה קילו.

נגיד שההרגשה הרוחנית היא מתחילה מזה שאנחנו מקבלים עשרה קילו מילוי, שיש לנו חיסרון לעשרה קילו מילוי, אז אנחנו מתחילים להרגיש את החיסרון הזה כריק ואחר כך כמתמלא. ופחות מזה לא מרגישים. ככה זה גם בחושים שלנו, יש לנו כל מיני מכשירים שמגלים שאנחנו נמצאים באיזה גלי קול, גלי אור, כל מיני גלים כאלה שאנחנו עוד לא תופסים, אנחנו מתחילים לתפוס מאיזו מידה של איזו תופעה ועד איזו מידה, בטווח מסוים.

אז אותו דבר כאן. כדי להגיע למצב שאנחנו מתחילים לתפוס רוחניות, רוחניות לא גשמיות, אנחנו צריכים להגדיל את הרצון לקבל שלנו יותר ממה שקיבלנו על ידי שבירת הכלים. כשיש לי גרם אחד של רצון לקבל איך אני עושה ממנו, נגיד, עשרה גרם? זה רק על ידי זה שאני נכלל עם אחרים. איך אני נכלל עם רצונות האחרים, עם תכונות, עם כל מיני דברים, עם החיסרון שלהם. לכן יש כאן עניין שאנחנו נכללים יחד, מדברים יחד, לומדים יחד וכן הלאה וכל אחד הוא נכלל מהשני.

ומי שלא נכלל מהשני, אז אין לו שום סיכוי להגיע לגילוי הבורא, כי הבורא מתגלה בינינו, ברצון לקבל שלי שאני מגביר אותו על ידי חיבור עם החברים. לכן, בלי קנאה, בלי הרחבת הכלי אנחנו לא נתחיל לגלות את הבורא.

שאלה: אז מה הוא אומר "האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו." ?

כן.

תלמיד: לחיה אין את הקטעים האלה, למה אדם צריך לקבל את הקטעים האלה? זה גם יכול להיות רע מאוד.

אם אני מרגיש את הזולת, מה זה נקרא "מרגיש את הזולת"? מה שיש בהרגשה שלו רע ומה שיש בהרגשה שלו טוב זה נקרא שאני מרגיש את הזולת. ואז אני מתחבר לרגשות שלו עם הרגשות שלי וכבר אני מגדיל את הכלים שלי. ככה זה אפילו בעולם הזה קורה, בין האנשים שבעולם הזה.

תלמיד: אבל איך אני מבדיל בין הקטע הזה שאני נמשך אחרי החומר, הקנאה, שאני מקנא שיש לו רכב, שיש לו בית, לבין משהו שהוא רוחני? איך אני עושה את ההבדלה הזאת?

פשוט מאוד, לפי המטרה אם היא חשובה לך.

תלמיד: רק זה? רק המטרה?

כן, ודאי. אלא לפי מה עוד? רק לפי מטרת החיים.

תלמיד: באופן טבעי אני מקנא בצורה הזו שאני רואה אדם ואני מקנא בו מאוד, ואני לא כל כך שם לב לרוחניות שיש בו אלא באמת אני מקנא מה שיש לו. אז קשה לי קצת לראות איך אני מקנא ברוחניות שיש לו.

אז תעשה בירור על מה אתה מקנא ועל מה כדאי לקנא, כי על ידי קנאה אנחנו בונים את הכלי הרוחני, וכאן אנחנו נמצאים בפעולה הרוחנית ממש, ואני בזה שבונה את הכלי כבר נמצא בפעולה הרוחנית. אפילו שאין לי רוחניות, אפילו שאני לא יודע ולא מבין מה זה, אבל זה שאני נכלל מחברים כדי לקבל מהם אותם הכלים שהיו לי לפני חטא אדם הראשון, לפני השבירה, זה כבר פעולת התיקון. ואז, אני מתקן את הכלי שלי בלחבר אליו עוד רצונות, עוד רצונות הנכונים להשגת הבורא, וכך אני מתקדם, אפילו שאני עוד לא נמצא בהשגה.

תלמיד: הם שואלים שהבורא מקנא לאדם, מה זה הדבר הזה שהבורא מקנא דווקא?

כן, כאילו שכן. כי הבורא מקנא בנו מפני שיש בנו בחירה חופשית ואפשרות להיות למעלה מהרצון לקבל. אנחנו עוד נדבר על זה. זה נקרא "ניצחוני בניי".

שאלה: ביחס למה שאמרת לאותה התפשטות, ההתרחבות בתוך העשירייה, האם אפשר לקנא בתכונות הפנימיות של החבר ולהתפעל מזה, לפנות תפילה משותפת?

רצוי לקנא בחיסרון, ברצון שיש לחברים, שעל ידו הם הולכים קדימה להתחבר ביניהם ולהתחבר בבורא. ככה זה.

שאלה: איך לא לקרר את עצמי ולהוריד את החברים אלא לבעור ולקנא בהם יותר ויותר?

בזה שאני מקנא בהם סימן שיש בהם יותר ממני, זאת אומרת, הם יותר גדולים ממני. ואז שאני מגיע אליהם, אז אני רוצה להתכלל במה שגדול ממני. אז אני בזה רוכש את הכלים שלהם, אני דווקא מעלה אותם בזה. על ידי מה מעלה? כי אני נעשה כלפיהם כאח"פ כלפי גלגלתא ועיניים ואז אנחנו יכולים להיות כפרצוף קטן בתוך פרצוף הגדול.

תלמיד: אני רואה שהם גדולים יותר ממני, אני רואה שאני מסוגל לקנא בהם אבל אני מקרר את עצמי, אני כאילו דוחה את זה, את ההרגשה הזאת.

אוהה, זה לא טוב. מה אתה מרוויח מזה חוץ מזה שאתה נעשה יותר רגוע?

תלמיד: איך לא להרגיע את עצמי? איך לא לקרר את עצמי? איך לשמור על אש הקנאה הזאת שתאיץ קדימה?

אני צריך לשכנע את עצמי לזה. צריך לשכנע את עצמי. איך יכול להיות שאני אירגע אם זה ממש חותך אותי מלהתקדם לבורא?

שאלה: האם הקנאה היא הצורה המתוקנת של האגו, ואם כך, האם צריך להשתמש בזה כל הזמן? איך אנחנו יכולים להשפיע נחת רוח לבורא דרך הפעולה הזאת?

שאנחנו נשתדל להגדיל את הרצון לקבל שלנו על ידי קנאה, תאווה וכבוד, ולעלות למעלה מהדרגה שלנו לדרגה יותר גבוהה. בזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. זה לא חשוב כמה שאנחנו נצליח או לא. את ההצלחה הוא עושה. זה כמו ילד קטן עם אימא, והעיקר בשבילו זה איכשהו להשתתף, אבל אימא תעשה עבורו את הכול. ככה זה יקרה.

שאלה: מה ההבדל בין קנאה טובה, הערצה, ולהגדיל את החבר ואת הבורא?

קנאה טובה שאני רוצה שיהיה לי מה שיש לחבר, ואני מודה לחבר על זה שהוא מעורר בי את הקנאה הזאת, זאת אומרת, שבצורה כזאת הוא עוזר לי להגדיל את הכלים שלי. וקנאה רעה היא ההפך, מה שאני רואה בחבר שאין לי, אני רוצה שגם לו זה לא יהיה. זה נקרא "קנאה רעה". כמו שיש כזאת בדיחה שיהיה כפול לשני מה שנעשה לך, אז תדקרו לי עין אחת, אז לו תעשו בשתי העיניים. ככה זה.

קריין: ציטוט מספר 13 כותב הרב"ש.

"בעל ספר "ראשית חכמה" (בשער הענוה פ"ז) מביא משל: מעשה על החומד (היינו מי שחומד לכל דבר מה שהוא רואה) והקנאי (פירוש שתמיד הוא מתקנא בזה שיש לשני, אף על פי שהוא לא צריך להדבר, אבל מדוע יש דבר זה לשני).

הלכו יחדיו, בדרך פגע בהן המלך. אמר להם, אחד מכם ישאל ממני דבר ואתן לו, ואז אתן לשני כפלים על מה שנתתי לראשון. והחומד הוא מתאוה לשני חלקים, ולכן לא רצה לשאול תחילה. והשני גם כן לא רצה לשאול תחילה, כי הוא מתקנא בחבירו, אם יקח כפליים על מה שניתן לו.

לסוף דחק החומד את הקנאי לשאול תחילה. מה עשה הקנאי, אז שאל שינקרו לו עין אחת, כדי שלשני יתן המלך בכפלים וינקרו לו שתי עיניו.

וזהו ההבדל בין קנאה לתאוה."

(הרב"ש. 140. "הבדל בין קנאה לתאוה")

כן, ככה זה.

שאלה: יש תכונות של החברים שמאוד קשה להשיג אותן או שבכלל אי אפשר. אם לקנא בכאלה תכונות, אתה פשוט רוצה לשכוח מהקנאה הזאת, לעזוב אותה. מה נכון לעשות, לקנא ולבקש מהבורא?

לקנא ולבקש מהבורא. לקנא ולבקש מהבורא שיעזור לי לרכוש את התכונות האלה ולהתקדם לבורא על ידן.

שאלה: האם הקנאה חייבת להיות בתוך הדעת?

קנאה יכולה להיות בתוך הדעת, אבל אחר כך העבודה עם הקנאה יכולה להיות למעלה מהדעת.

שאלה: יש לי קנאה גדולה בחכמים וברב, איך יכולה להיות קנאה בחברים באותה מידה?

אני צריך לעבוד על זה. אם אני לא רואה כל חבר וחבר שהוא יותר גדול ממני, סימן שיש לי ליקויים בעבודה הרוחנית שלי. כי אין דבר כזה שנראה לך מישהו פחות ממך. יכול להיות שהוא באמת פחות ממך בידע, ב"תלמוד עשר הספירות", בכל מיני כאלה דברים, אבל לא שהוא פחות ממך במעמד, במאמץ, בצורה הפנימית, בנשמה שלו, ברוחניות. לכן אסור לבטל אף אחד, אלא ההפך, אם אתה לא יכול להעלות כל אחד ואחד לדרגת אין סוף, את כל החברים שלך, סימן שחסר לך עוד בעבודה הרוחנית שלך.

תלמיד: יש גם קנאה במאמצים שהחברים משקיעים, אבל לא בתכונות מסוימות אלא דווקא במאמצים שהם עושים.

יפה מאוד שאתה מקנא במאמץ שהם יכולים לעשות ואתה לא. זה יפה מאוד. כי לפחות לפי המאמץ אתה יכול להגיד שהם יותר גדולים. אבל אנחנו צריכים להגיע גם למצב שאנחנו מקנאים בכל החברים, בכולם, שאני מרגיש את עצמי פחות מכולם, שאני מרגיש את עצמי הכי הכי הכי קטן שבקושי מתקיים בין כל באי עולם, לזה אנחנו צריכים להגיע. אתם זוכרים מה שכותב בעל הסולם, וגם רב"ש במאמרים על החברה.

תלמיד: הקנאה צריכה לעורר את החיסרון, אם אני מבין נכון, לחפש תכונות טובות בחבר שיכולות לקדם אותי לחיבור.

כן. אני יכול לחפש בכל חבר וחבר תכונות שנראות לי טובות ולקנא בהן ולרצות להתכלל מהן מצד אחד, מצד שני אני גם צריך להבין שאם אני לא רואה במישהו את התכונות הטובות שלו, זה ליקוי בראייה שלי, ולא שזה באמת כך. אלא אדם צריך להביא את עצמו למצב שהוא באמת הכי פחות מכל הנבראים, אפילו כאלו שנמצאים בג'ונגל, לא חשוב איפה הם חיים ומה הם יודעים, אפילו מכל אלו, בסופו של דבר אני צריך לראות את עצמי שאני יותר גרוע מכולם. ואת זה לאט לאט משיגים ומרגישים, יש לנו על זה בטח פסוקים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להימנע מליפול לאיזה אזור של נוחות ולהישאר שם כי נוח שם וטוב? שאנחנו רואים את החברים גדולים וזהו.

אתם צריכים לעקוב אחד אחרי השני ולא לתת להירדם ולא לתת להיכנס לאדישות או לייאוש, אלא כל הזמן לרצות לחמם מקום במרכז הקבוצה שכולם ממש ירגישו שם את עצמם באש. אין מה לעשות. וכך להתקדם.

שאלה: אני מקנא הרבה במסירות ובהתמדה של החברים, האם זה נכון לנסות לגרום לחברים גם לקנא בי?

יכול להיות שכן. אם אתה עושה את זה בצורה נקייה, לא לכבוד ולא לאיזו טובת עצמך, אלא אך ורק כדי לדחוף אותם לרוחניות, לחיבור, תעשה את זה. רב"ש כותב את כל הדברים האלה באמרים שלו, אתם שואלים ממש על מה שכתוב שם בצורה גלויה, במאמרי החברה של הרב"ש. אני מקווה שעוד מעט נעבור על זה, אנחנו נספיק לעבור על זה עד הכנס.

שאלה: כשאני מקנא באחד החברים בעשירייה האם להגיד לו באיזה תכונות אני מקנא או לשמור את זה כעבודה פנימית?

לא צריך, זו עבודה שלך. אבל אם אתה חושב שזה יכול לעזור, תנסה. בכל מה שקורה לנו עם החברים אנחנו יכולים לנסות ולעזוב ושוב להגיע, הכול נמצא בהישג ידנו.

שאלה: מה זו קנאה למעלה מהדעת?

כמעט ואין דבר כזה, לפחות לענייננו. אצלנו זה קנאה, ממש קנאה, שאני מגלה בחברים כאלה תכונות שאני מקנא שאין לי אותן כי בטוח שאני יכול על ידן להתקדם לבורא.

סדנה

איזה תכונות אני צריך לחפש בחבר כדי לקנא בהן, שהקנאה הזאת תיקח אותי כמה שיותר מהר לבורא? איזה תכונות אני צריך לחפש ולמצוא בחבר כדי שעל ידן אני מהר מאוד אגיע להתקשרות עם הבורא?

*

איך אנחנו מעוררים בחברה שלנו את כוח הקנאה שייתן לנו רצון כוח ודחף, דחיפה להתקדם מהר מאוד למטרה? איך אנחנו מעוררים את הקנאה בכל חבר וחבר, בכל החברים? איזה עצות אתם יכולים לתת לנו? כי בלי לעורר את הקנאה ושיהיה לנו בכל אחד ואחד אש בוערת בפנים, שאנחנו נגדיל את ההתקרבות, התקדמות, קשר, אנחנו לא נגיע למטרה. קנאה כאן זה המפתח, מפתח ממש, נקודה עיקרית שעל ידה אנחנו מתקדמים, איך אנחנו מעוררים אותה קבוע וכמה שאפשר יותר?

*

קריין: ציטוט מספר 3 כותב הרב"ש.

"יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים."

(הרב"ש. מאמר 21 "עניין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: אמרת שהבורא מקנא. איזה סוג של קנאה זה?

לא. קנאה מצד הבורא זה אחרת לגמרי, זה "קנאת ה' צבאות", את זה אנחנו נלמד אחר כך, זה עוד לא עכשיו, זה יבלבל אותנו. אבל שאלה טובה, תרשמו "קנאת ה' צבאות".

שאלה: שאלתי פעם על קנאה וענית לי שאתה צריך לשאוף לחיבור והכל יצליח. האם הבנתי נכון שהקנאה היא תוצאה מזה שאני רוצה לעזור לחבר, ושאני כזה קטן נדבק אליו ואני יכול לעזור לו רק כשאני רוכש את התכונות שלו, וכשאני מצליח להתחבר אליו, אני עוזר לו, אנחנו יכולים להתחבר יותר, להיות בדבקות?

נכון. העניין הוא שהיינו כולנו מחוברים לפני חטא עץ הדעת, לפני שבירת הכלי של אדם הראשון, ובחיבור בינינו היינו כולנו נכללים בכולם בצורה אידיאלית. ואחר כך, על ידי השבירה, כל אחד התנתק מהשני, ואז יוצא שבכל אחד חסר מה שיש באחרים. לפני השבירה היינו כולנו נכללים כולם מכולם, ועכשיו יש בכל אחד רק את הנקודה שלו ואת כל התכונות האחרות אין לו, ובלי שהוא מחבר אותן לעצמו הוא לא יכול לגלות את הבורא בהן.

לכן גילוי הבורא זה תלוי עד כמה שאני נכלל עם התכונות של הזולת. זה מה שבעל הסולם אומר, ש"לא חסר לך, אלא לצאת לשדה אשר ברכו ה', וללקט את האיברים האלה שהתדלדלו מנשמתך"¹, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. זו העבודה שלנו, זה נקרא עבודת השדה, "שדה אשר ברכו ה'"², שאנחנו בשדה הזה מוציאים את כל הכלים השבורים שלנו ורוצים לחבר אותם, להתכלל מהם.

וזה הכול נעשה על ידי קנאה, ממש על ידי הקנאה. שאני מקנא בחברים שיש להם, כי אני נמצא עכשיו באגו שלי. אז אני רואה מה שיש בהם ואין לי, ואני מקנא ועל ידי זה אני מתקרב אליהם ונכלל מהם, וכך אני מגיע שוב לאותה ההתכללות השלמה שיש בכלי דאדם הראשון. זה עניין הקנאה. זה לא סתם לשחק בינינו, זה ממש לתקן את הכלי השבור שלנו שבזה אנחנו מתקרבים למטרת החיים, למטרת הבריאה.

שאלה: האם אדם יכול לשכנע את עצמו לקנא בחברים, או שזאת עבודת הסביבה עליו?

לא. הסביבה צריכה להשפיע על כל אחד ואחד. סתם לבוא ולקנא בחברים, לא. הרצון לקבל האגואיסטי שלנו לא ייתן לי לעשות את זה כי הוא רוצה להיות במנוחה. הוא רוצה מילוי ומנוחה ומוכן לוותר על המנוחה רק כדי להשיג מילוי. ובזה שהוא רואה את החברים שיש להם ואין לו, זה עוד לא מספיק כדי שיוותר על המנוחה.

תלמיד: זאת אומרת, אין לי טעם לנסות לשכנע, לחשוב איזה גדולים, כי אני לא רואה שזה עובד כל כך.

נכון. צריכים לסכם יחד בינינו בעשירייה ו"איש את רעהו יעזורו", כמו שכותב רב"ש במאמרי החברה.

שאלה: האם נכון להגיד שבלי לעורר בתוכי אפילו קצת את הרצון להשפיע לחברים, קנאה נכונה לא יכולה להתעורר בי לחברים?

יכול להיות, אם יש לך אפשרות כזאת.

תלמיד: כלומר, אם אין לי כוח בכלל לעורר בתוכי, איך אני יכול להתחיל לקנא?

תבקש. תגיד להם "חבר'ה, אני מת, אני לא יכול לעשות שום דבר, בבקשה תדברו אליי, תעוררו אותי באיזו צורה שרק אפשר, אני בעצמי מת." זהו. ואז תראה שאם תבקש מהם נכון, אז הם יתעוררו ויתנו לך את זה. ואז תתחיל לקום. כמו שאנחנו מקבלים מדוגמת בעל שם טוב, שהשמש אמר לו, "א', ב', ג'". ככה זה.

תלמיד: לרוב אני פשוט מפחד להציג את עצמי כך שלא לפגוע בחברים, אז אתה אומר שזה בסדר?

אל תפחד לפגוע בחברים. אם אתה חושב על המטרה הכללית של כולם אז תנסה להגיע אליהם ותראה שהם מבינים.

שאלה: החברים מדברים על קנאה בחבר שהוא דווקא אין ועקב בחברה, שהחבר נמצא בביטול מוחלט ונפרד מעצמו וזוהי התכונה לקנא בה. מצד שני את התכונה הזאת לא תמיד רואים בצורה גלויה. איך מפתחים את הרגישות לראות דווקא תכונות כמו ענווה וביטול כראויות לקנאה בחבר?

זה גם ראוי לשבח, אם יש לנו כאלו חברים. אבל בתנאי שאנחנו באמת מכוונים נכון לאתר תכונות כאלו ולהעריך אותם. צריכים לדבר על זה. יש כאלו מאמרים אצל רב"ש, בעל הסולם ובכלל בחכמת הקבלה ששם מדובר על הכנעה, עד כמה הכוח הזה גדול ומועיל לתיקון הרוחני.

שאלה: קנאה זה מכניזם אבולוציוני כדי לבנות מחדש את נשמת אדם הראשון על ידי רכישת תכונות החברים. איך אנחנו עוברים מזה שאנחנו רוכשים תכונות החברים דרך קנאה?

אתם בזה בונים את הכלי דאדם הראשון. כשאתם נכללים זה מזה ורוצים להיות ממש כלולים כמערכת שלמה זה בזה, זו בעצם בניית הכלי דאדם הראשון, הבנייה עצמה.

תלמיד: רק בגלל שאני מקנא בתכונה של החבר הראשון, שני, שלישי, מזה לא נבנית עדיין נשמת האדם הראשון?

אתה קודם כל רואה את הדברים האלה שאתה מקנא בהם. אתה מודה לבורא שהביא אותך לראייה שאתה רואה את החברים גדולים ושאתה יכול לקנא בהם. אתה מודה לבורא שאתה יכול להתכלל מהם וכך אתה תגדל איתם יחד. כי אתה נכלל מהתכונות שלהם ואתה מקווה שגם הם יתכללו מהתכונות שלך. זאת אומרת, כל התהליך הוא כבר תהליך החיבור ובניית כלי אחד, כללי לגילוי הבורא.

תלמיד: נניח וראיתי איזה תכונות בחבר שבהם אני מקנא, עד כמה עמוק אני צריך להתכלל בהם כדי לבנות נשמה משותפת?

אתה רוצה שהם יהיו שלך, שגם אתה תהיה כלול מהתכונות האלה. על ידי זה שיהיו לך תכונות שאתה נכלל מהחברים, בזה אתה כבר נכלל באיזו מערכת רוחנית. התכונות שיש לך מהלידה, זו הבהמה שלך, ותכונות שאתה רוכש מהחברים, זו הנשמה שלך. כך אתה צריך לראות אחד על השני.

שאלה: במשך הסדנה אנחנו הרגשנו שמחה מכל חבר, האם זה השדה המבורך שעליו עלינו לעבוד, זה השדה של השמחה ההדדית?

"שדה אשר ברכו ה'" נקרא, כל הרצונות של החברים שמכוונים למטרת הבריאה, ואני מקנא בהם ואני יכול גם להתחבר אליהם. או שאני לוקח אותם אלי ואני עובד איתם, או שאני נכלל בחברים ואני עובד בהם שם, אבל גם כך וגם כך אני מתחבר עם החברים. או שהחיבור כאילו נראה לי שזה בי, או שנראה בהם, אבל אחר כך אני מאתר אותו שזה חיבור ממש בינינו, וכך אני מגיע לכלי חדש משותף ששם הבורא מתגלה.

(סוף השיעור)

---

1. "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד." (כתבי בעל הסולם, אגרת ד')↩

2. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'." (בראשית, כ"ז, כ"ז)↩