מוצאי שבועות תשפ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 404, מאמר "השלום"

שיעור צהריים 05.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

השלום

(מחקר מדעי, על בסיס נסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת)

""וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נהג בם".

"והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו, אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש, ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים" (ישעיה י"א).

"אמר רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". (סוף מסכת עוקצין).

אחר שבארתי במאמרים הקודמים, את צורתה הכללית של עבודתו ית' וית', שכל מהותה איננה, לא פחות ולא יותר, מדבר אהבת זולתו. אשר, מבחינה המעשיית, ראוי להגדירה בשם "השפעה לזולתו". כלומר, בהתחשבות עם חלק המעשה, של אהבת זולתו, נמצאת, מצויירת לנו, רק בענין השפעות טובות לזולתו. לפיכך ראוי להגדיר "אהבת זולתו" בהשם של "השפעה לזולתו", המוכשר ביותר לתוכנה המכוון, להבטיח לנו, שלא לשכוח את הכוונה.

ואחרי שידענו, את צורת עבדותו ית' לנכון, יש לנו לחקור: אם העבודה הזאת, היא מקובלת עלינו רק באמונה, בלי שום בסיס מדעי נסיוני, או שיש לנו גם בסיס נסיוני לדבר זה? וזהו שאני רוצה להוכיח, בהמאמר שלפנינו.

והנה מתחילה, כמובן, צריך אני להוכיח היטב, את הנושא עצמו. כלומר, מי הוא המקבל את עבדותינו? אולם, מתוך שאינני מן אוהבי הפלוסופיא הצורתית, כי אני שונא לכל מיני מחקרים, הנבנים על בסיס עיוני. וכידוע, גם רוב בני דורי, מסכימים עמי בדבר זה. כי מנוסים אנו יותר מדאי, בבסיסים ממין הזה, שהמה יסודות רעועים, ונע היסוד ממקומו, נופל כל הבנין.

לפיכך, לא באתי כאן לדבר, אף מלה אחת, אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיונית: החל מן ההכרה הפשוטה, שאין עליה חולק הלך והוכח בדרך אנאליטי [אנאליטי: הפרדת הדבר לכל הבחינות שבו], עד שנבא אל קביעת הנושא העליון. ומבחינת המבחן הזה, נחזור ונבא בדרך סינתטי [סינתטי: האיחוד והקשר בין הדברים כמו ההקש והקל וחומר], איך עבדותו ית', מתאשרת ומתאמתת, מתוך ההכרה הפשוטה, מהבחינה המעשית."

שאלה: איזו גישה הוא פוסל פה ובמה הוא תומך, מה הוא אומר שהוא הולך לעשות?

הוא רוצה לברר מה יש לנו לעשות בעולם שלנו שבו אנחנו נמצאים, ושכל הבירור שלנו יהיה בצורה ריאלית לפי מה שאנחנו מקבלים מהטבע, לפי התכונות שלנו, ולפי מה שמתבאר לפנינו. אז יש אותנו ולפנינו הטבע, החברה, ואנחנו רוצים לחקור מה יש לנו לעשות בחברה, ובצורה יותר רחבה בעולם, ואיך מתוך זה אנחנו יכולים להבין איזה בעיות עומדות לפנינו ויעמדו לפנינו בעתיד, ואיך אנחנו צריכים להתייחס אליהן ולפתור אותן - מאוד פרקטי וקונקרטי. ושנדע מראש שאנחנו רוצים לסמוך רק על הדברים שיש עליהם בירור, ביקורת, בדיקה חוזרת, ושזה יהיה אמיתי, מדעי ככל האפשר. ולא שנסמוך על כך שאמרו וכך היה, אלא "איך לדיין אלא מה שעיניו רואות".

תלמיד: הוא גם מזהיר פה לא ליפול לפילוסופיה הצורתית, הוא ממש שונא אותה.

פילוסופיה היא דבר שאין לו הוכחות, אלא האחד חושב כך והאחר כך, ולכן טוב להתפלפל במשך שנים רבות מדור לדור, אבל משהו פרקטי לא יוצא מזה. והעיקר הוא שיכולים לטעות, והטעויות האלה כבר היו בעבר בהיסטוריה של האנושות, כך שחטפנו הרבה מכות וצרות כשבנינו לפי הדמיונות שלנו משהו שלא התקיים במציאות.

שאלה: בעל הסולם אומר פה שלא מספיק שתהיה אמונה כמו שאנחנו לומדים שהעבודה שלנו היא באמונה למעלה מהדעת, אלא הוא רוצה לתת בסיס שיהיה לנו בדעת.

כן, אנחנו צריכים את העבודה שלנו להעמיד על הביקורת ועל מה שיש לנו, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

שאלה: הוא כותב בפסקה השלישית "לפיכך, לא באתי כאן לדבר, אף מלה אחת, אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיונית:". איך אנחנו בעבודה שלנו צריכים להשתמש באותו עיקרון, שיטה? מה זאת בכלל הביקורת הזאת?

אנחנו רוצים להתייחס לכל המציאות בצורה בריאה, ללכת לפי ההבחנות שיש לנו ברגש ובשכל שקיבלנו מהטבע, לפי מה שאנחנו מקבלים מהמורים שלנו, ולסמוך על הניסיון שלהם, כי גם הם כך מתייחסים למציאות.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן "עבודת השם". יש לנו עבודה פיזית, עבודה שכלית, מה זה עבודת הבורא?

"עבודת השם" היא שהבורא מפעיל את כול הבריאה כולל האנושות כדי להביא את כולם לשלמות.

שאלה: אתה יכול להסביר את החקירה בצורה של אנליזה וסינתזה, איך אנחנו מתייחסים לבעיה כשאנחנו נתקלים בה ורוצים להתקדם בדרך?

אנחנו מתייחסים לכל החיים שלנו כמדענים שנמצאים במערכת, ורוצים לחקור ולדעת מה קורה אם האדם מתנהג במערכת הזאת בצורה זו או אחרת ולפי זה לומד. ודאי שיש לו שגיאות, טעויות, אבל הוא לומד מהן עד שמייצב את עצמו בצורה נכונה כלפי מערכת הטבע.

תלמיד: באיזו צורה?

בצורה מדעית ישרה.

הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה

"הנה, כל בר דעת, המסתכל בהמציאות הערוכה לעינינו, הוא מוצא בה ב' הפכים, מקצה אל הקצה: כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה, מבחינת מציאותה ועמידתה, הרי בולט לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא, בחכמה עמוקה וכשרון רב:

א. הן להתהוות חלקי המציאות,

ב. והן בהבטחת קיומו בדרך כללי.

וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאת מין האדם. והנה, האהבה והעונג של המולידים, מוכנה לו לסבה ראשונה, אשר היא בטוחה ונאמנה מאד לתפקידה. וכשהטפה היסודית, נעקרת ממוח האב, ההשגחה הזמינה בעדה מקום בטוח, מסודר בחכמה רבה, המכשרה לקבלת רוח חיים. ושמה ההשגחה מחלקת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, במדה מדויקת. גם מצעות נפלאות הכינה לו ההשגחה בבטן אמו, באופן שכל זר לא יזיק לו."

שאלה: כתוב שאנליטי זה לפרק ואסטטי זה לחבר, זה כאילו הפוך, על מה הוא מדבר?

אנליטי זה לחלק. אנליזה היא שאנחנו מבדילים בין דבר ודבר כשאנחנו חוקרים, ואז אנחנו יכולים לחקור כל פרט ופרט. כמו שאתה מחלק את המנוע לחלקים ובודק איך כל חלק וחלק מתפקד בפני עצמו, זה נקרא אנליזה. סינתזה זה ההיפך, אתה מחבר את כל החלקים האלה בחזרה ולומד איך הם עובדים בהתקשרות ביניהם. בצורה אנליטית אתה בודק כל חלק בפני עצמו, בצורה סינטטית אתה לומד את הקשר בין החלקים יחד.

תלמיד: ומה זה שאני קודם מפרק ואז מרכיב?

זו גישה מדעית שכך אנחנו עובדים עם המערכות.

תלמיד: מה אני לומד, את המושגים, את העשירייה?

אתה לומד כך את המערכות. אם אתה רוצה לדעת את המערכת, אז אתה צריך קודם כל לחלק אותה לחלקים, כי אתה רואה שכנראה כך המערכת מחולקת, ואז ללמוד כל חלק וחלק מה תפקידו ואיך הוא מבצע את התפקיד בפני עצמו. ואחר כך אתה לומד עד כמה כל החלקים האלה עובדים בצורה הדדית בתוך המערכת. כמו שאתה מפרק את המנוע, מוצא שם כל מיני פגמים, מתקן אותו ואחר מחבר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקיים את התנאי של "איש אחד בלב אחד" כנגד העולם כולו שבנוי על קפיטליזם ואימפריאליזם?

אנחנו עוד לא הגענו לזה. אני מבקש לשאול על מה שעכשיו קראנו.

שאלה: האם אנחנו כבר מוכנים לעבוד בשיטת האנלוגיה או שאנחנו עדיין צריכים לצבור ניסיונות?

אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על אנליזה וסינתזה של החברה האנושית, של הקבוצות שלנו מפני שאך ורק בצורה כזאת אנחנו נתקרב לתיקונים.

שאלה: דרך הסינתזה והאנליזה זה מאוד מזכיר את העניין של השבירה והתיקון.

אתה אומר נכון. אנחנו לומדים בינתיים איך אנחנו צריכים לגשת לעניין, איך ללמוד את מערכת הטבע, איך להתייחס אליה. אחר כך אנחנו נלמד איך אנחנו צריכים להתכלל בה, ואז על ידי זה שאנחנו נכללים שם גם בפירוק וגם בחיבור ולהבין על ידי מה הפירוק, על ידי מה החיבור בינינו, אנחנו נדע איך להביא את עצמנו למערכת השלמה.

תלמיד: מה היית יכול לייעץ לעשירייה שבאמת אין לה שום דרך אחרת בחיים חוץ מהדרך הרוחנית, והעשירייה מאוד רוצה להיות עשירייה, שרב מחשיב אותה כעשירייה?

ללמוד, ללמוד וללמוד, ומתוך הלימוד להשתדל - עשירייה חייבת לשאול את עצמה האם היא מממשת מה שהיא לומדת.

שאלה: הקטע, "מחלקת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו" האם זו ההכנה?

לא, זה מגיע לנו מלמעלה.

שאלה: אם אנחנו מדברים על חוקי הטבע ועל "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", איך להסביר את התיאור של "אריה עם גדי ירבץ"? כי לפי חוקי הטבע הם לא ירבצו יחדיו.

אנחנו נראה את זה בהמשך המאמר, את צודקת.

תלמידה: למה קיים ההיפוך שהשגחה נותנת לקטן שנולד את ההורים הדואגים, דואגת לו פשוט לכל צרכיו, ואחר כך הוא יוצא לעולם אגואיסט זר בהיפוך גמור, למה זה ככה בנוי?

היחס של ההורים כלפי הילדים הוא יחס שמוכנים לתת להם הכול. היחס של הילדים כלפי ההורים שמקבלים מה שמגיע להם כביכול, רואים שמגיע להם, מבינים שמגיע להם, בטוחים שזה מגיע להם ומנצלים את ההורים. זה הטבע של העליון לתת הכול והטבע של התחתון לקבל ולדרוש.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחיות עם שינוי המצבים שמתואר כאן שמעורר בנו לפעמים התפעלות, לפעמים פחד, ולמה שינוי המצבים כל כך גדול? זה מה שאנחנו רואים בעשירייה, בעולם.

אנחנו נצטרך ללמוד לאזן את הדברים האלה בינינו בקבוצה.

שאלה: כתוב, "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". מה זה העוז שהבורא צריך לתת לנו כדי שיהיה שלום?

כוח כדי שאנחנו ניישם את השלום. "ה' עוז לעמו יתן ה', ה' יברך את עמו בשלום".

גם על זה נלמד. אתם שואלים אחרי שלוש שורות של המאמר כבר על הסוף. צריכה להיות גישה קצת יותר נכונה ללימוד.

שאלה: מה זה אומר לממש את מה שאנחנו לומדים לפני שמבינים את מה שאנחנו לומדים?

אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו לומדים, בשביל מה אנחנו לומדים, מה אנחנו רוצים לקבל מהלימוד, כל הדברים האלה אנחנו גם כן צריכים לקבל מאותם המאמרים שלומדים.

שאלה: בקשר לגישה שאנחנו לומדים במאמרים של בעל הסולם לאחרונה. מורגש שהוא קושר בין המדע לבין חכמת הקבלה שמשם ההסברים שלו צומחים. אבל באנושות אפילו היום יש הפרדה מוחלטת בין אמונה לבין מדע, או בין הדת. וגם כשאנחנו מסבירים שחוכמת הקבלה היא מדע זה לא נקלט, לא שומעים.

אנחנו לא מדברים עכשיו על הפצה, אנחנו לומדים את המאמר עצמו. אז קצת יותר סבלנות, אנחנו נגיע גם לשאלות שלך.

שאלה: דיברתי על הקליטה שלנו, איך אנחנו מחברים בין הגישה המדעית לכל העבודה הפנימית שלנו, לכוח העליון, איך לעשות את החיבור נכון בגישה בלימוד של המאמרים האלה?

אנחנו צריכים פשוט לקרוא את המאמרים האלה וללמוד מהם כמו שהם כתובים בלי להוציא מהם משהו שלא כתוב בצורה ישירה. הוא רוצה להסביר לנו משהו, אנחנו עוד לא רואים מה הוא הולך להסביר. סך הכול קראנו כמה שורות. יכול להיות שנקרא כמה פעמים ואז נתחיל להבין יותר מה הוא רוצה להסביר, למה הוא קושר כך, למה הוא כותב בצורה כזאת את המאמר. המאמר הוא די ארוך.

שאלה: האם במצבים של אנליזה וסינתזה אלו התהליכים שמביאים אותנו ל"בוא וראה"? כי הוא ממשיך בקטע " עד שנבא אל קביעת הנושא העליון.", זה "בוא וראה"?

כן, בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שאנחנו פותחים את המציאות ומתחילים להבין אותה.

שאלה: האם המאמר הזה הוא המשך של שלשת המאמרים הקודמים, כך צריך לקבל את זה?

בעל הסולם כתב את זה בכל מיני מצבים שונים, בזמנים שונים. הוא לא כתב את זה כמאמר אחד והמשך של מאמר אחר. אנחנו קודם כל נלמד. אני רק מבין שכולם נמצאים במצב - כמה פעמים קראנו, דיברנו, דנו על כל המאמר ועכשיו כבר מתחילים דיון - אין דבר כזה, עוד לא יודעים מה קורה.

בואו נקרא לפחות פעם אחת מההתחלה עד הסוף, נשאל רק על הדברים שאנחנו לא מבינים בצורה טקסטואלית-מילולית ואחר כך נתחיל לעלות לעניין יותר פנימי.

קריין: אנחנו שורה "וכן מטפלת".

"וכן מטפלת עמו בכל צרכיו," מדובר על אמא כלפי הילד, "כמו אומנת מנוסית, לא תשכחהו רגע עד שירכוש לו חיל וכח, לצאת לאויר עולמינו. אשר אז, ההשגחה משאלת לו כח וגבורה על זמן קצר, באופן שיספיק לו, לשבור החומות המקיפות אותו. וכמו גבור מזוין, מנוסה ורגיל, הולך ופורץ לו פתח יציאה, ויוצא לאויר העולם. וגם אז, ההשגחה לא סרה מעליו, וכמו אם רחמניה, דואגת לו להביאהו לאוהבים נאמנים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שנקראים "אבא", "אמא", שיעזרוהו כל ימי חולשתו, עד שיגדל ויוכל לשמור על קיומו, בכחו עצמו. וכמו האדם, כן כל בעל חי, וכן הצומח והדומם, כולם מושגחים בתבונה וברחמים רבים, עד להבטיח את מציאותו עצמו, ולהשתלשלות מינו אחריו.

והמסתכלים אמנם, מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום, של אותה המציאות, הרי בולטים לעיניהם, אי סדרים ובלבולים גדולים, כמו שלא היה כאן שום מנהיג ושום השגחה, ואיש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד בונה על חורבנו של חברו, ורשעים השיגו חיל, וצדיקים נרמסים באין חמלה וכולי.

ותדע, אשר הפכיות הזה, הנמצא ערוך לעיני כל מרגיש ומשכיל, העסיקה את האנושיות עוד מימים קדמונים. ושיטות רבות היו להם, כדי לתרץ את ב' ההפכים האלו המתראה בהשגחה, אשר משמשים בעולם אחד."

יש את "הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה" - אנחנו מקבלים מהטבע, מהבורא כל טוב, הכול מוכן והכול יפה, יש הורים שמולידים אותנו ודואגים לנו לכול. לעומת זאת יש עולם די עוין שלא מתנהג איתנו בצורה יפה, טובה וידידותית, כך אנחנו רואים במשך הזמן עד שאנחנו מסתכלים על ימי ילדותינו ורואים כמה היה לנו טוב, ההורים דאגו לנו, העולם דאג. ילד יכול לעשות טעויות ורק מעירים לו שזה לא טוב, לא יפה, לא כדאי, ולא מיד באה משטרה או מרביצים לו או נותנים קנסות וכל מיני כאלה דברים, אלא כולם, גם הטבע, גם הקרובים וגם הרחוקים, מתייחסים אליו ברחמנות.

יש כאן עניינים שמאוד סותרים זה את זה, ממש שני הפכים שנראים בהשגחה. אומנם הבורא הוא טוב ומיטיב, אבל "טוב ומיטיב" עד גיל 10, 12, אולי 15, תלוי למי ואיך. אבל אחר כך הוא כבר מתחיל להרגיש שכל החיים, גם ההורים, גם כל החברה וגם הטבע מתחילים להתייחס לאדם בצורה כזאת שכבר דורשים ממנו ומתייחסים אליו ללא רחמנות.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על כך שהטבע נותן כוח להפריד, לעבור בין הקירות, והגיע הזמן כבר לצאת מתוך העולם הזה לעולם הרוחני, אבל אין כוח לעשות את זה. מאיפה לקחת את הכוחות?

כל הכוחות שאנחנו צריכים כדי להתעלות למעלה מהעולם הזה נמצאים בתוך החברה שלנו. אם אתם בונים קשר נכון ביניכם, אז זה נותן לכם הזדמנות, כוחות והדרכה איך לעלות מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.

שאלה: האם אפשר לחדד את ההבחנה בין "התהוות חלקי המציאות" ל"הבטחת קיומו בדרך כללי", מה ההבדל ביניהם?

הכול מגיע אלינו מלמעלה. "התהוות חלקי המציאות" מגיעה מלמעלה על ידי האור, כמו אור ישר שמתפשט מלמעלה למטה, וכל היתר תלוי בתגובה שלנו. מדומם, מצומח ומחי, לא דורשים תגובות מיוחדות. אדם שיש לו רצון לקבל בדרגת המדבר כבר מתחיל להרגיש כמה ההִתעלות שלו למעלה תלויה בחיבור שלו עם הסביבה.

תלמיד: אי הסדרים שהוא כותב בין השניים האלו, תקפים רק למין המדבר?

כן.

תלמיד: מתי זה עד כאן "התהוות", מפה והלאה "הבטחת קיומו"?

או שמתייחסים לדרגת חי או שמתייחסים לדרגת האדם, לכן כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'". אנחנו צריכים לראות איך מתייחסים לאנשים. יש אנשים שחיים טוב מאוד, מצליחים יותר, מצליחים פחות, אבל ההשגחה העליונה מתייחסת אליהם כמו אל חיות. לכן הם גם סובלים בדרגת חי, זאת אומרת לא כל כך, והצרות שהם מרגישים הן לא צרות של בני אדם אלא צרות של החיים הרגילים. צריכים לראות באיזה מצב האדם נמצא, לאן הטבע מקדם אותו. אתה יכול לראות בעולם צורות דומם, צומח, חי ומדבר במין האדם, ואז תראה איך כל אחד חי עם הגורל שלו.

תלמיד: החתך הזה פה שהוא מבדיל, למי הוא תקף, האם לאנשים שהם בדרגת חי או לאנשים שכבר התעוררה אצלם הנקודה שבלב ורוצים להיות בדרגת מדבר?

מה הם רוצים אני לא יודע, אלא יש להם נכונות להתפתח לדרגת המדבר.

תלמיד: האם רק עליהם חלה הסתירה?

הם מרגישים סתירות ובעיות בהנהגה. כל היתר, לא.

תלמיד: כל מי שבדרגת חי, כמו שאנחנו אומרים "כולם כבהמות נדמו", ואין להם שום נטייה להתפתחות לדרגת האדם, האם הם לא סובלים?

הם סובלים בדרגת חי, כמו כל החיות.

תלמיד: ועליהם לא חלה הסתירה הזו בין שני החלקים במציאות?

הם לא מרגישים את שני החלקים, הם לא מרגישים ניגוד.

שאלה: האם יוצא שאנשים אחרים בחברה הם כמו אותם ההורים שבמאמר, רק שואלים יותר מתוך המכות שמקבלים, אבל בסופו של דבר הם גם מושכים לבורא?

לא נכון. אנחנו צריכים להבין שכל המציאות הסביבתית היא רק כדי לתת לנו אפשרות להתקדם נכון בתוך קבוצת בני האדם.

קריין: "שיטה א' הוא - הטבע". זו הכותרת. "שיטה א' הוא - הטבע".

שיטה א' הוא - הטבע

"שיטה זו היא, שיטה קדמונית מאד. כי מתוך ב' הפכים אלו, שמצאו בולט לעיניהם, לבלי שום דרך ומבוא, איך לקרבם זה אל זה, באו לכלל הנחה, אשר הבורא והממציא את כל אלה, המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו, שלא יתבטל אף משהו הימנו, אינו כלל בעל שכל ומרגיש.

ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, עם כל זה, הוא עצמו חסר דעה, ושלא מדעת יעשה כל זאת. כי אם היה בו דעת והרגשה, ודאי שלא היה מניח קלקולים כאלה, בדרכי כלכלת המציאות, בלי שום חמלה ורחמים על המעונים.

ולפיכך, כנוהו בשם "טבע". כלומר, משגיח, החסר דעה והרגש. ולפיכך, אין כלל לדעתם, על מי להתרעם, או להתפלל, או להצטדק לפניו".

שאלה: מתחילת המאמר מדובר על כך שיש איזושהי השגחה ועכשיו בוחנים אותה אם היא טובה או רעה. עכשיו בעל הסולם אומר, אולי היא עשתה אותנו אבל היא לא מרגישה את הסבל והייסורים שלנו. אם האדם אומר, בכלל אין השגחה, מהי נקודת המוצא שלו פה?

אנחנו רואים שההשגחה נמצאת בכל דבר ודבר בטבע. זה לא שייך לבורא ולדת ולאלוהים וכן הלאה, אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו אומרים שבטבע יש חכמה, יש מטרה, יש כוח התפתחות. אנחנו רוצים לדעת, האם בתהליך הזה שהטבע מפעיל עלינו, יש איזושהי תוכנית, מטרה? האם זה נובע ממשהו, איך אנחנו יכולים לדעת מה יהיה איתנו, זה בכל זאת שייך לגורלנו? זה מה שאנחנו חוקרים.

בטח שאני יכול להגיד, אני לא רוצה לחשוב ולשמוע, אבל בכל זאת כשאנחנו רואים את המחזוריות שבטבע, אנחנו מבינים שיש כאן איזה תהליך. בתהליך הזה כבר אני יכול לשאול, על ידי מה התהליך הזה מתקיים וכן הלאה. אנחנו לא ניגשים לזה מבחינה דתית או מבחינה אחרת, מדעית אפילו. אני פשוט רוצה לדעת איפה אני נמצא, מה מפעיל אותי ומי נמצא מעליי? כוחות הטבע, לילה, יום, כוכבים, כל מיני דברים, אני רוצה לדעת מה הם הכוחות האלה שפועלים עליי כי אני תלוי בהם. רק מהמקום הזה אני מדבר.

תלמיד: אבל מדען לא חוקר את ההשגחה, הוא חוקר תופעות. הוא אומר, יש תופעה שמתגלגלת מא' לב' לג', ואני רוצה להבין אותה.

כן.

תלמיד: ופה נקודת המוצא היא, "יש השגחה ואני הולך לחקור אותה"?

זו כבר שאלה למעלה מזה - האם בטבע שמקדם אותנו יש תכנית ומי מפעיל אותה. אנחנו רואים שיש מחזוריות, לילה, יום, חורף, קיץ וכן הלאה, כל מיני תופעות בשמים ועל פני כדור הארץ שאנחנו תלויים בהן, הוריקנים, רוחות וכן הלאה, אני רוצה לדעת מה היא המערכת הזאת, מי מפעיל אותה? האם יש שם איזשהו מנוע שמפעיל?

כמו שאנחנו לומדים, יש רוחות, יש שינויים במזג האוויר, בין לילה ליום, יש בתוך האדם מערכות שגורמות לשינויים, אנשים נמצאים בכל מיני מצבים, הם רוצים לדעת מה קורה איתם. אני לא יכול סתם לזרוק את זה ולא להתעניין, אני חלק מהטבע שהוא מאוד חלש ומרגיש, ולכן כדאי לי לדעת מה משפיע עליי כדי שאתגונן מול ההשפעות הלא נעימות. אין לנו ברירה, לזה אנחנו נמשכים.

תלמיד: אז להבדיל ממדען רגיל בעל הסולם חוקר פה בעצם את התופעה הכוללת, את כל הטבע כולו?

אפילו לא את הטבע כולו, אבל זה לא חשוב, הגישה הזאת היא טבעית לאדם. היא התפתחה בצורה טבעית עם ההתפתחות האנושית. זה לא שבא מישהו דתי ואמר כך לעשות. אלא אנשים שמתפתחים בצורה טבעית על פני כדור הארץ התחילו לחקור, מתי יהיו דגים בים, מתי מופיעים השמש והירח, מתי יתחלפו עונות השנה, מתי תהיה תבואה וכן הלאה. אדם תלוי בדברים הללו, לכן הוא נמשך לדעת.

תלמיד: מה ההבדל בין צורת החקירה של מקובל כמו בעל הסולם לבין צורת החקירה של מדען שעכשיו חוקר תופעות בפיזיקה או בכימיה או בביולוגיה?

המטרה שונה. מדען שחוקר, זה מתוך הסקרנות. אני חוקר לא מתוך סקרנות, אלא מתוך זה שאני רוצה להיטיב לחיים שלי, וכך זה אצל כל אדם. כמה כאלה יש שרוצים לדעת את חוקי הפיזיקה? אבל יש לך מאה אחוז בני אדם שרוצים לדעת במה תלויה ההרגשה הטובה שלהם, היום, מחר וכן הלאה.

תלמיד: כמו שאמרת, מאה אחוז מהאנשים רוצים שיהיה להם יותר טוב בחיים ובכל זאת העולם מלא באנשים שאומרים שהכול מקרי והכול קורה במקרה, ואין שום השגחה. זאת אומרת, זה שאני רוצה להועיל לחיים שלי, לא אומר שיש השגחה.

אני לא נכנס לכל מיני ויכוחים. אנחנו רואים שמצד הטבע בכל זאת יש מחזוריות. אני לומד מהטבע שיש סיבה לכל דבר, רק לפעמים הסיבות האלה מובנות לי ולפעמים לא. אבל טוב אם אני יודע מה הסיבות, כי אז מראש אני יכול למנוע מעצמי להיכנס לכל מיני בעיות.

ודאי שיש כאלו אנשים וכאלו אנשים, אני לא אומר להם שהם לא צודקים או כן צודקים. כל אחד דורש מהחיים כל דבר שיכול להועיל לו. אז כדאי לנו לדעת מה אנחנו יכולים לקבל מהחיים שלנו, כדי שנצליח יותר.

תלמיד: אבל איך יכול להיות לנו בסיס לתקשורת עם אנשים שאומרים "אין השגחה בכלל"? איך ניגשים לבן אדם שאומר "אין השגחה"?

זה בסדר גמור, כי בהשגחה הוא מתכוון כנראה שיש איזשהו רצון יותר עליון מהטבע. זה שיש את הטבע עם המחזוריות שלו, עם כל החוקים שלו, זה ברור, על זה אנחנו לא מתווכחים. אנחנו נמצאים בתוך המנגנון הזה והוא פועל עלינו.

אבל על זה שיש אולי עוד רצון עוד יותר עליון, הוא אומר "לא מאמין". אז אני אומר לו שהוא צודק, כי "אלהים" בגימטרייה "הטבע", ואני מסכים עימו שחוץ מהטבע אין כלום. אין לי בעיה עימו.

תלמיד: זאת אומרת, לאדם כזה אנחנו אומרים "חוקי הטבע" זאת בעצם ההשגחה.

כן.

תלמיד: זאת ההשגחה.

כן. רק הבעיה היא שהוא מקבל כחוקי הטבע את כל הדברים שמתגלים לחמשת החושים הגופניים שלו בלבד, ולכן הוא לא רואה עוד משהו. נגיד כמו ילד קטן שרואה סביבו כל מיני דברים ואת זה הוא מקבל בחשבון, אבל משהו למעלה ממנו, שהוא לא תופס עדיין בתפיסה המוגבלת שלו, הוא לא מקבל בחשבון. כך אנחנו. אבל טוב לנו לדעת שיש בהשגחה העליונה של הטבע עלינו עוד הרבה כוחות שאנחנו לא מבינים ולא מרגישים, אבל כדאי לנו לחקור אותם.

שאלה: קצת התבלבלתי. הבורא והטבע הם מערכת מאוד מדויקת, אלגוריתם כלשהו שאנחנו צריכים לגלות. לחקור זה אומר לבדוק את זה לפי ניסוי וטעייה.

מצד שני, אנחנו גם שומעים שיש לנו כתבים, מקורות שאנחנו צריכים ללכת בדיוק לפי מה שכתוב שם. איך זה עובד? החוקר חוקר בצורה פרקטית דרך הפעולות שלו או כמו ילד קטן?

אם אתה לומד איתנו בצורה קבועה כל הזמן, אז אין לך בעיות, אתה נמצא בגישה הנכונה. אנחנו צריכים ללכת ולחקור בצורה עקבית - את מה שאנחנו מרגישים אנחנו צריכים לדעת, ואת השורש של כל פעולה, תופעה שיש לפנינו, אנחנו יכולים לחקור ולהשיג.

וזה מה שאנחנו משיגים על ידי זה שבונים ומפתחים בעצמנו, בתוך הטבע שלנו, בתוך התכונות שלנו, עוד תכונות כאלה שבהן, בתכונות האלה שהן למעלה מהטבע שלנו, אנחנו יכולים להרגיש עוד תופעות שיש בטבע הכללי.

לתופעות האלה אנחנו קוראים "תופעות רוחניות". למה זה רוחניות? כי הן לא מתלבשות בגוף הביולוגי, הבשרי שלנו, אלא הן שייכות כבר לתופעות יותר עליונות, שגם הן מתרחשות בנו, אבל בכל זאת התופעות האלה הן תופעות שאנחנו נצטרך לפתוח אותן.

שאלה: אז מה זה טבע, מה זה בורא, "אין עוד מלבדו"? למי אנחנו מתפללים?

אנחנו מתפללים לכוחות הטבע שמנהלים אותנו, ובתפילה שלנו אנחנו בעצם רוצים לבצע את היחס שלנו כלפי אותם הכוחות, מפני שהכוחות האלו הם כוחות של השפעה, חיבור, ואהבה.

לכן אנחנו מתייחסים אליהם כמו לכוח עליון מהטבע שלנו, שהוא כוח הקבלה, הכוח האגואיסטי. וכשאנו מתייחסים בצורה כזאת לכוח השפעה מתוך כוח הקבלה שלנו, אנחנו מעמידים את עצמנו למטה מכוחות הטבע העליונים.

תלמיד: כשאנחנו בונים את כוח הבורא בתוך העשירייה, הרי זה מה שאנחנו בונים, אנחנו מתפללים לכוח הזה או שאנחנו מתפללים לעליון?

אנחנו מתפללים לכוח ההשפעה, ורוצים שהכוח הזה יישרה בינינו.

שאלה: המדענים לומדים תופעות שנמצאות מחוצה להם, אבל מה קורה כשאנחנו, בני האדם, מרגישים שיש קשר בין התופעות שמחוצה לנו ובין מה שקורה בתוכנו? איך יגיע השלב הזה?

העניין הוא שאנחנו עדיין לא מתוקנים. ככל שנתקן את עצמנו יותר, אנחנו נרגיש את כל התופעות בתוכנו. בינתיים אנחנו קוראים על כל מיני תופעות שצריכות להתגלות בנו, אבל הן עדין נסתרות מאתנו, ולא מתגלות ברצון לקבל שלנו.

לכן אנחנו קוראים להן "תופעות נסתרות", "עולם הנסתר", "בורא הנסתר". ככל שנתקדם אנו נגלה אותן בצורה גלויה, כי זו בעצם מטרת הלימוד וההתפתחות שלנו, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

שאלה: איך אני יכול להרגיש את הבורא בתוכי? זה משנה את תפיסת המציאות שלי?

אם תתקן את תכונותיך מקבלה להשפעה, לפי המידה שבה תקים מערכות כאלו בך, אתה תתחיל להרגיש מה נפעל בתוך המערכות האלה, ולזה אתה תקרא "בורא", "כוח עליון".

שאלה: למה האנושות מחשיבה את הטבע ככוח עליון שחזק יותר מהאדם, אם ברוב הפעמים האדם מהנדס את מה שהוא תופס כטבע לשימוש שלו, ואפילו כאילו יכול להרוס את מה שהוא תופס כטבע?

כי בכל זאת, זה מעלינו לפי העוצמה ולפי זה שהוא תמיד הראשון.

קריין: "שיטה ב'".

שיטה ב' הוא - ב' רשויות

"יש שהחכימו יותר, כי היה קשה להם, לקבל את הנחה זאת, של השגחת הטבע. משום, שמתוך שראו, השגחת הויות המציאות, המובטחת לקיומה, בחכמה עמוקה למעלה מכל פסגה האנושית, לא יכלו להסכים, שהמשגיח על כל אלה, יהיה בעצמו חסר דעה. "כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו", ו"כלום יש לך מלמד ומחכים לחברו, בעוד שהוא עצמו טפש". ואיך אפשר לומר, על מי שמסדר לפנינו מעשים, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, שאינו יודע, מה הוא עושה, אלא במקרה הוא עושה כך, בעת שגלוי לכל, שאין המקרה יכול לסדר שום מעשה מסודרת בסדרי החכמה. ולא עוד, אלא גם להבטיח לו סדר קיומי נצחי.

ומשום זה, באו להנחה שניה, אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים: אחד בורא ומקיים את הטוב, ואחד בורא ומקיים את הרע. והרחיבו מאד שיטה זו, בראיות ומופתים על דרכם".

זה דבר ידוע. כך אנחנו רואים את המציאות, ואיך היא מתייחסת כלפינו, מתגלה כלפינו בטוב או ברע, ולפי זה אנחנו מחלקים את המציאות שלנו לבורא טוב, ובורא רע, לשני כוחות שיש ביניהם כל מיני יחסים.

בכל הדתות והאמונות השונות אנחנו רואים שיש הרבה סיפורים על כוח הטוב, וכוח הרע, איך הם מתווכחים, מתחברים, נכנסים למלחמות, למאבקים וכן הלאה. וכבר ברור לנו שכך האנושות רואה את התופעות, ומסדרת את ההסתכלות שלה על הטבע.

שאלה: מעבר למאור המחזיר למוטב, באיזו צורה אנחנו צריכים להתייחס למאמרים האלה? למי בעל הסולם כתב את המאמרים, ולמה הם משמשים?

הוא רוצה שנבין בסך הכול את הסתכלות האדם על העולם, ועד כמה האדם צריך לרכז את עצמו בפוקוס הנכון כדי לגלות את הכוח העליון.

שיטה ג' היא - ריבוי אלהיית

"שיטה זו נולדה, מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות. כי חלקו והפרידו את כל פעולה ופעולה, מפעולות הכלליות, לפי עצמה. דהיינו, הכח העושר, השליטה והנוי, הרעב, המות, והמהומות, וכדומה. ומינו על כל אחד מהם, ממציא ומשגיח מיוחד. והרחיבו הדבר לפי חפצם."

כלומר יש בטבע הרבה תופעות, וכל התופעות האלה נמצאות ביניהן בהפרדה וחיבור, ולפי זה התפתחה פנטזיה חופשיה מכל הגבולות. השיטה הזאת מאוד רחבה, היא קשורה לכל מיני סיפורים, וכך האנושות קיבלה מהגישה הזו הסתכלות על הטבע כריבוי כוחות, וריבוי אלהויות.

שיטה ד' לא נמצאת כאן, אני לא יודע למה בדיוק בעל הסולם התכוון.

שיטה ה' - עזב פעולתו

"לאחרונה, כאשר נתרבה החכמה, וראו את הקשר החזק, בין כל חלקי הויות הבריאה, הכירו את ענין ריבוי אלהית, לדבר נמנע לגמרי, ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות, המורגשה בהשגחה.

ומתוך זה עשו הנחה חדשה: אשר באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות, הוא חכם ומרגיש. אולם, מתוך רוממותו, שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו, כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו, בענינינו הקטנטנים. ולפיכך, נמצא כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה.

והנה, יחד עם השיטות הנ"ל, בזמן אחד, שלטו גם כן שיטות דתיות מבחינת אחדות האלקיית, שאין כאן המקום לעסוק בהם. כי רק רציתי לבאר, המקוריות שממנו התלקחו, כל מיני שיטות המקולקלות והנחות המתמיהות, שהיה להם שליטה והתפשטות גדול, בזמנים ומקומות שונים, כידוע.

ונמצינו למדים, הבסיס, שעליו נבנו כל השיטות האמורים, נולד ויצא מתוך הניגוד וסתירה, מבין ב' מיני השגחות, המורגשות בעולמינו, אשר כל השיטות הללו לא באו, אלא לאחה את הקרע הגדול הזה.

אולם, עדיין "עולם כמנהגו נוהג", והקרע הגדול והנורא הזה, לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו, לתהום נורא מאד, מבלי לראות ולקוות עוד, על איזה מוצא ומפלט ממנו.

ובהביטי על כל אלו הנסיונות, האמורים לעיל, שהשתמשו בהם האנושיות, כמה אלפי שנה עד הנה, ולא הועילו, הריני שואל: אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח, אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו?"

בסופו של דבר זה העיקר, בואו נפסיק לחקור בידי מי אנחנו נמצאים, מי משפיע עלינו, ובואו נבדוק האם אנו בעצמנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו. זאת אומרת, במקום לחיות בצורה פסיבית תחת שליטת הכוח העליון או כמה כוחות עליונים, בואו נתייחס לכל המציאות, לטבע בצורה אקטיבית, ואולי על ידי זה נוכל להכיר ולנהל את הטבע.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו?

שאולי על ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו ולהיות למעלה מכל הטבע, עד כדי כך, שאנחנו ננהל את הטבע הכללי אפילו שהוא נקרא "אלוהים", "בורא" וכן הלאה. כמו שכתוב "נצחוני בני"¹.

תלמיד: איך אפשר לבדוק, לראות את זה?

תעשה מעצמך כוח השפעה, ובכוח ההשפעה הזה תוכל להשפיע על הכוח העליון, על הטבע, עד כדי כך, שמה שאתה כביכול תגיד, הבורא יקיים. "נצחוני בני" - זה מה שהוא מצפה שיהיה.

תלמיד: מה זאת אומרת, שהבורא יעשה מה שאני רוצה?

כן בטח, אם אתה דורש להיות בכוח השפעה ורוצה לקבוע שכוח ההשפעה ישלוט בכל האנושות כמה שיותר, אז אתה תראה שהבורא לפי הדרישה שלך יבצע.

תלמיד: זאת אומרת הבורא לא מקיים את הכול, אלא רק מה שנכנס איתו לאותו גל.

כן ודאי, הוא יבצע את כל הדברים הטובים שאתה תבקש לכולם.

תלמיד: אז מה האדם צריך לעשות?

מטרת האדם לדרוש מהבורא שיתקן את כול הטבע ויתייחס יפה ונכון לכולם. כשהאדם דורש את זה, הבורא נהנה.

תלמיד: אמרת שאדם יכול להשפיע על הגורל שלו, כאילו שיש איזושהי תוכנית להתפתחות. ואז אני יכול להיכנס לאיזה מקום שבו אני יכול להיות מעל התוכנית?

אתה יכול להיות למעלה מכל תוכניות הטבע. אתה יכול לעלות למעלה מזה, זה נקרא "נצחוני בני". הבורא מנהל את הטבע על ידי ארבע בחינות שברצון לקבל, ואתה יכול לעלות למעלה מזה ולדרוש ממנו את כל השינויים לטובת הנבראים. ותראה בעצמך עד כמה שהכול ישתנה לפי רצונך, לפי הדרישה שלך.

תלמיד: אפשר קצת לפרט, אמרת שהוא מנהל את ארבע הבחינות של הרצון ואני מתעלה מעליהן. לאן אני עולה מעל הבחינות האלה?

אתה מגיע לעולם האצילות ונכלל במערכת האצילות, ואז אתה מנהל את כל המערכת שהיא פועלת עלינו.

תלמיד: האדם באמת עולה להנהגה הזאת?

כן ודאי, אם יש על הרצון לקבל שלו צמצום, מסך ואור חוזר, אז ככל שהרצון לקבל שלו הוא יותר גדול והוא עושה עליו תיקונים, כך הוא מעלה את עצמו יותר ונכלל במערכת ההשגחה וההנהגה.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מנהל מהגובה הזה?

הוא מזיז את כל המערכת, ועל ידה הוא מזיז את כל האנושות, כל העולם, את כל העולמות בעצם, לצורה יותר מיוצבת, מסודרת, לגמר תיקון.

שאלה: פעם אמרת, שהבורא שולט באדם עד שהוא רוכש מסך, ולאחר שהוא רוכש מסך הוא יכול לשלוט בבורא, לנהל אותו. אז השאלה, איך אני יכול להרגיש את הבורא? אני מגיע איתו לדבקות או שזה כוח נפרד?

מתי שתעשה את התכונות שלך כמו התכונות שלו, כולן על מנת להשפיע, אז תתחיל להכיר את המערכת.

תלמיד: בעל הסולם מביא במאמר כל מיני תיאוריות ואני בודק את זה כלפיי, ואני קופץ בין התיאוריות האלה במהלך היום. זה אומר שהמאמר הזה כתוב עלינו, על כל אחד מאיתנו?

ודאי.

שאלה: מהי המטרה של הסתירה בהשגחה?

המטרה בסתירה שנברר את ההשגחה, נראה בה כל מיני דברים שליליים וחיוביים ונפתח אותה לגמרי - ובזה אנחנו נשלוט בכל הטבע. הבורא רוצה שאנחנו נהיה העליונים ביותר.

שאלה: היום בעשירייה אנחנו רוצים לממש את המאמר, איך אנחנו צריכים לגשת לזה? איך אנחנו מממשים מה שהוא רצה, ולמי הוא רצה למסור את זה?

הוא מדבר אליך ורוצה שאתה תיקח את המאמר הזה ותיישם אותו.

שאלה: איך עם השכל שלנו שהוא הפוך לתכונות הבורא, נוכל להשיג את כוחות הטבע ולהגיע להשגחה טובה? איך אפשר לעשות את זה דרך עבודת העשירייה?

כשאתם מבטלים את האגו שלכם בהתקשרות ביניכם, אז אתם מתחילים להרגיש בקשר ביניכם מהן תכונות הבורא, ועם התכונות האלו כבר יכולים להתייחס לכל המציאות.

שאלה: כדי להשתתף בהשגחה, האם צריך לבטל את הרצון לשלוט ולקבל את שליטת הבורא? איך ליישם את זה?

אני לא רוצה לשלוט על שום דבר. אני רוצה להתקרב לבורא. כשאני מתקרב לבורא אני יכול לקבל ממנו, יכול להרגיש שיש לי חובה לתקן את העולם, ובזה אני עוזר לבורא. אני לא יכול להתקרב אליו אלא לאחר שאהיה במשהו כמוהו. הבורא רוצה שהתחברו כולם ואני פועל כדי שהתחברו. הבורא רוצה להשפיע לכולם כל טוב, אז אני משתתף בפעולה הזאת וכן הלאה.

תלמיד: אבל יש פה איזו סתירה, אם אין רצון לשלוט, אז יוצא שזה שם אותך בעמדה של השגחה.

אם אין רצון לנהל זה טוב מאוד, אבל יכול להיות שאחר כך זה יכול להיות רע מאוד, כי סך הכול אנחנו צריכים לגרום לכל העולם להתקדם לצורה השלמה. וכדי לדחוף את האנושות לצורה השלמה אני צריך כוחות גדולים, אני צריך להיות אכזר, אני צריך להיות חזק, אני צריך להיות אגואיסט גדול אבל מתוקן. זאת אומרת רצון לקבל גדול עם תיקונים גדולים, זה מה שצריך להיות בנו. ואנחנו נגיע לזה.

שאלה: עד כמה אני צריך להרגיש את עצמי מוגן על ידי הבורא וחזק על ידי החברים, למרות שהוא אומר שצריך להיות מאוד שפל וצנוע עם הבורא.

גם זה וגם זה. מהבחינות האגואיסטיות שלי, עלי ממש לשלוט עליהן ולהקטין אותן כמה שאפשר ומבחינות ההשפעה אני צריך לקחת את כל הבחינות האגואיסטיות שלי ולהפוך אותן לתכונות השפעה ואז יוצא, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ואם היית אכזר, אתה צריך לעשות צמצומים על האכזריות שלך, האגו שלך, ולהגיע למצב שאתה מתחיל להשתמש בכל זה להשפעה לזולת וכך להתקדם.

שאלה: במאמר כתוב כל עוד העולם הולך בדרכו הרגילה, הרי זה מדובר עלינו. איך כל הזמן להחזיק את הפוקוס על כך שהתנועה היא רק מעל הידיעה האנושית, מעל הכוח האנושי ולא לשחרר?

אלא מה הבעיה? אם אנחנו נמצאים בקבוצה, וכל אחד תלוי בחברים, אז אין לנו שום בעיה להיות כל הזמן במאמץ. הבורא מסדר את הכול מעלינו כך שאם אנחנו רוצים להיות מחוברים ומכוונים למטרת הבריאה, אז הוא מנהל אותנו בצורה כזאת שאנחנו לא נסטה מהדרך, וכל פעם נלך ונתקדם עוד ועוד.

שאלה: קודם גרמת לנו לטייל בהרגשה שלך וזה היה מדהים, האם זוהי הערבות ההדדית בינינו ולבורא?

בינתיים כן, יש עוד מדרגות.

שאלה: בעל הסולם מביא כמה גישות, ואז מראה שהן לא נכונות. מה הוא מנסה להראות בשלילת הגישות האלה? אלה מצבים שאנחנו צריכים לעבור בעצמינו? למה הוא מראה את הגישות האלה ואז שולל אותן?

את שואלת נכון, לאט לאט נבין, ונצטרך עוד לחשוב על זה.

שאלה: התפילה זו כנראה עבודה מאוד מרכזית בתיקון הגורל שלנו אפשר להגיד. תפילה לבורא, תפילה לטבע, מה שאנחנו קוראים לו תפילת רבים, תפילה עבור רבים. האם אפשר להגיד שתפילה זה חוק השתוות הצורה שהוא בעצם שפת הדרישה, שפת ההודיה, שפת הבקשה. דווקא שפה זאת תכונה?

כן, התפילה כוללת הכול, וחוץ מתפילה באמת אין כלום. זו העלאת מ"ן שכוללת בתוכה את כל הכלי שאנחנו צריכים להגיש לבורא. אתה צודק.

שאלה: מה מטרת ההתפתחות של התיאוריות השונות של האנושות? כי זה יותר דומה לבלבול של עולם הזה מאשר להתפתחות?

כדי שהעולם יגיע בכוחות עצמו לבחירה חופשית.

שאלה: אתה אומר שאם נתעלה מעל ארבעת העולמות לאצילות, הבורא יקשיב. אבל מה הרצון שיכול להיות לי, נפרד ממה שיש לי, איך אני מגיע לרצון לתת כמו שהוא רוצה לתת?

על ידי חיפוש. איך אתה יכול להתקרב אליו מתוך זה שאתה מתקרב לחברים בקבוצה? ואז יהיה לך ברור שהבורא נסתר בינינו בקבוצה, ורק על ידי זה שאני מחפש באיזו צורה אני יכול להיות בקשר עם החברים, רק בצורה כזאת אני מתקרב לבורא, מאתר אותו, וממש מתקרב לכיוון זה או לכיוון ההוא, אבל לבורא. אלה דברים מאוד לא פשוטים, כשאנחנו כבר יכולים לחפש את הבורא מבין החברים.

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית..

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי.

ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר.

ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה."

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

שאלה: יש הרגשה שגלוי הרוחניות זה לגלות את השגחת הבורא באותה מידה שאני מצליחה להסכים איתה. כלומר שאני צריכה להסכים עם השגחת הבורא?

כן.

שאלה: נראה שהאנשים מקלקלים כל רעיון טוב או כל דרך שמובילה לבורא. איך בדור שלנו אנחנו מקלקלים את הרעיונות של חכמת הקבלה ואיך למנוע את זה? יש פחד שלא נוכל למנוע את זה.

אנחנו צריכים להיות בטוחים שאם נתחבר בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, אנחנו נוכל לקיים שם את כל התנאים לחיבור עם הבורא. זה הכול, יותר לא צריך שום דבר. יש לנו עשיריות, יש לנו שיטה, היא ברורה, היא כתובה על ידי המקובלים הגדולים, ואם נממש אותה נגיע לסוף טוב. שלא יהיו לכם ספקות, הכול תלוי בעד כמה תתחברו בעשירייה.

תלמידה: מה הקשר בין זה שאנחנו לומדים את המאמר הזה דווקא לחג מתן תורה?

זה מאוד אקטואלי ובמקום. כי יש כאן הרבה כוחות שפועלים עלינו יחד עם הרצון שלנו שהמאמר הזה מעורר.

תלמידה: ענית לחבר בצורה מאוד יפה איך להגיע לעולם האצילות, ומיד עלה לי הרצון להגיע לשם. איך אני יכולה להבין את זה בהרגשה שלי ומה לעשות?

את צריכה "לקנות כרטיס" וכך לעלות לעולם האצילות.

שאלה: מאיזו סיבה אדם מתייחס לאנושות ולחיים ללא רגש?

מפני שהוא אגואיסט כמו כל אחד מאיתנו, ולא עובד על עצמו כדי קצת לרכך את האגו שלו ולהתחיל להבין יותר מה חכמת הקבלה אומרת לו, איך היא מזמינה אותו לעלות לדרגת ההשפעה. ואז הוא יתקשר לבורא ויראה את העולם כולו בצורה אמיתית, ולא כפי שאנחנו רואים דרך האגו שלנו. אנחנו נמצאים במצב שעל כל החושים שלנו יש לנו פילטרים של האגו שלנו, ואז אנחנו רואים הכול רק לפי האגו שלנו.

שאלה: לא ברור מהקטע איך יכול להיות שאדם ילך נגד חוקי הטבע אם אנחנו אומרים שבכל מה שאדם עושה, בעצם הבורא מכווין אותו ומפעיל אותו. אז איך הוא הולך נגד חוקי הטבע, איזהו ברירה יש לו?

יש לו ברירה להתחבר עם החברים ועל ידי זה להזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב שיתקן אותו מצורת הקבלה לצורת ההשפעה.

תלמיד: ואם האדם לא מודע לחוקים האלה, אז לא פועלים עליו כל העקרונות האלה?

אז לא פועל, אבל הוא סובל וסובל מדור לדור, מגלגול לגלגול, עד שבסופו של דבר האור העליון דוחף אותו למקום, לקבוצה, לחברה כמונו ושם הוא מתחיל לתקן את עצמו.

תלמיד: אז כל אדם בסופו של דבר יגיע לחברה כזאת?

לא, יש כאלה ששייכים לכלל ואז הם ילכו יחד עם הזרם.

שאלה: הכול תלוי בנו ובקבוצה שלנו, ואילו ההפצה זה פשוט ניסיון לעשות "ברוב עם הדרת מלך", נכון?

כן.

שאלה: בעל הסולם במאמר הזה מדבר על הכלל. מה זה הכלל, זה הקבוצות שלנו ב"בני ברוך" או כל האנושות? והאם את חוקי הקבלה וההשפעה אנחנו צריכים לקיים כל הזמן?

יש לך עשירייה? שם בתוך העשירייה תקיימי את החוקים שמסבירים לך, ובתוך העשירייה תתחילו לגלות את העולם הרוחני ואת הבורא. ואחר כך נדבר הלאה.

שאלה: איך לדעת מהו המצב הבא לפי הכוחות שפועלים עלינו?

אני לא צריך לדעת מצב הבא, עכשיו במצב הזה אני צריך להגיע להשפעה ולחיבור בתוך העשירייה, ודרך העשירייה יכול להיות שגם לקהל יותר רחב. אבל כל מה שיקרה לי אחר כך אני לא שואל, אני רוצה כאן לממש את פעולת ההשפעה ולהרגיש שאני נמצא בה.

שאלה: הבורא הוא כוח טוב בגלל שהוא כוח עבור כולם, ואנחנו נתקרב אליו אם אנחנו נכלול את כל החברות ביחד, בוא נאמר אם אנחנו נאחד את כל החברות. האם ככה אנחנו מתקנות את הגורל שלנו ואת הגורל של החברות? האם יש לנו את הכוח הזה?

ודאי. אם הבורא אסף אתכן לעשירייה, ודאי שיש לכן כוח בחיבור ביניכן כדי להגיע עד גמר התיקון, ממש.

שאלה: אם אנחנו עובדים בעשירייה והאגו שלנו גדל בצורה קיצונית, האם יכול להיות שהאגו ינצח ופשוט יזרוק אותנו מהעשירייה והבורא פשוט יוותר עלינו? ומה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה?

הבורא לא מתכוון לפזר את העשירייה אף פעם, הוא מתכוון שעל ידי כל כוחות ההתנגדויות שאתם מרגישים אתם תתחברו, תתפסו ככה זה את זה יותר ויותר, ורק לזה הוא מקווה. ואתם צריכים להבין שאתם נמצאים כאן במאבקים נגדו, שהוא מעורר סכסוך כדי שאתם תתחזקו ביניכם יותר. זו כל הסיבה לזה שהוא מסכסך ביניכם.

שאלה: מה בדיוק המשמעות של לתקן את העולם?

להביא לעולם שיטת החיבור.

שאלה: אנחנו לומדים עד כמה הסביבה חשובה, אם לא החשובה ביותר, איך אני כל פעם באמת בוחר את הסביבה הכי טובה?

משתדל להיות מחובר יותר ויותר בתוך הקבוצה שלך על פני כל ההפרעות, ולראות את ההפרעות האלה דווקא כבאות כדי לקרב אותך לבורא.

שאלה: הוא כותב פה שאדם שיוצא מהחברה, לא צריך לרחם עליו.

זה חסד מצד הבורא, שאם אדם מתרחק מהסביבה אז הבורא כבר לא מטפל בו, כי הבורא מטפל רק במי שנמצא בתוך הקבוצה.

תלמיד: מה זאת אומרת שהבורא דואג לאדם שנמצא בסביבה?

הוא דוחף אותו יותר קרוב לחברים, מסכסך ביניהם קצת כדי שירגישו שיש להם מה להוסיף בחיבור ביניהם וכן הלאה. כך עושה.

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא לא מעניש, ובעל הסולם משתמש פה הרבה במילה עונש. איך ליישב את זה?

עונש זה תמיד תיקון. אבל כדאי לנו להיות מוכנים בחברה, בסביבה, כך שאנחנו מהר מאוד נראה במקום עונש דווקא שכר, שזה הבורא שכביכול מעניש אותנו, מקדם אותנו על ידי זה.

שאלה: האם מדובר על הפצה או על כל החיים שלנו?

לא, זה מדובר אך ורק על הגישה למטרת החיים. יכול להיות שאדם יצליח בכל מיני דברים אחרים, אבל כלפי מטרת הבריאה הוא לא יתקדם.

תלמיד: לפעמים שואלים אותך שאלה על נושא מסוים ואתה עונה עליה, ואז זה יכול לצאת מהקשרו וזה קצת מבלבל. אני רוצה לתת דוגמה, אתמול נשאלת על איזשהו נושא והתשובה הייתה מאוד ברורה שאנחנו בעשירייה שעוסקים רק בחיבור. לא מדברים על שום דבר שיכול לפלג, לא עושים עסקים אחד עם האחר, לא מדברים על פוליטיקה ועל כל מיני דברים חיצוניים, כי מטרתנו היא להתחבר. זה בעשירייה. אבל עם כל זה יש כל מיני פרויקטים שתלמידים עושים שבהם הם רוצים לאחד את העם.

היו הרבה דברים כאלה, בעל הסולם כשהגיע מפולניה לישראל סחב איתו כל מיני מכונות לעיבוד עורות, הוא רצה לפתוח מפעל קטן לארבעה, חמישה אנשים שיעבדו בעיבוד העורות, שגם ילמדו וגם יעבדו יחד. אין בזה שום בעיה, אתם יכולים לשלב את כל הדברים האלה בתנאי שזה לא יפריע לחיבור הרוחני שבין החברים.

תלמיד: אם כך, כשאנחנו עושים פרויקטים שבהם אנחנו נדרשים לאחד כוחות ולהיות מרוכזים כדי להשיג מטרות, וזה לא קשור לעבודת העשירייה אלא זו עבודה שאנחנו עושים, אין שם פסול ללכת בכל הכוח לכיוון מסוים.

ודאי שאין פסול.

שאלה: האם אנחנו בחיבור בינינו יכולים לתקן את הגשמיות של החברה לפי בקשתה?

אני לא בטוח, אנחנו צריכים לדאוג לרוחניות של החברים וגם לגשמיות של החברים. לדאוג לגשמיות ההכרחית של החברים זה קודם לזה שדואגים לרוחניות. כלומר אם לחבר אין ממש ממה להתקיים, אז אנחנו קודם כול בזה צריכים לעזור ורק בתנאי שהוא לא מנצל אותנו, אחר כך לדאוג לרוחניות שלו.

שאלה: האם אנחנו עושים נזק לעבודה הרוחנית אם לא לכל אחד יש זמן לעסוק בכל מיני פרויקטים? למשל מישהו עוסק בהפצה, מישהו מעדיף להשתתף במפגש עשיריות משותף, האם אני לא עושה נזק לעשירייה בזה שאני בזמן הזה נמצאת בעבודה או בהפצה?

זה נקרא "הכרחי לא יגונה ולא ישובח". דברים הכרחיים שאנחנו חייבים לעשות הם מעלינו, זה כמו גורל שנופל עלינו ואנחנו חייבים כך להתקיים.

שאלה: בעל הסולם כותב "יענישהו הטבע" לגבי מי שעובר על חוקי הטבע. למה אנחנו לא רואים את העונשים האלה ולא מרגישים אותם?

אני לא מבין למה אתם חושבים שאנחנו לא מרגישים. אנחנו לא מרגישים קשר בין זה לזה, אבל מרגישים. תראו מה קורה היום עם בעיית המזון בעולם, זה עוד לא מורגש כל כך, אבל עוד חודשיים שלושה נראה מה שיהיה. אנחנו יכולים להרגיש הרבה מכות, לטבע יש כוחות להשפיע עלינו.

שאלה: איך נוכל לזמן לעצמנו את השליטה הטובה של איתני הטבע בכל העולם?

רק על ידי חיבור בינינו. אנחנו כבר למדנו על זה מספיק.

שאלה: מה זו הפעולה הפנימית של חיבור בעשירייה?

בכך שאני מבין שאני חייב להשתתף בגורל הרוחני של כל החברים שלי בעשירייה, אני רוצה לעזור להם בכל מיני צורות כדי שהבורא יעזור להם, אני מתפלל עבורם, מחבק אותם ורוצה להעלות אותם למעלה על הידיים שלי לקראת הבורא.

שאלה: הבורא ברא אותנו, לעומת זאת אנחנו בונים את הבורא, אבל גם נלחמים נגד הבורא. איך אפשר לאחד את כל אלה באותו מושג "בורא"?

כל היחסים האלה נמצאים ביחס בין החברים. לכן צריכים להשתדל להתחבר עד כדי כך שנגלה את הבורא בינינו בצורה שאליו אנחנו באים, מחבקים אותו ועל ידו עולים למעלה.

שאלה: בעניין מאמר "השלום", האם אפשר להסביר את התיאור הזה של חזון ישעיהו, "וגר זאב עם כבש"?

בסופו של דבר כשאנחנו מתקנים את האגו שלנו, אז כל התכונות הרעות שלנו הן גם יגיעו לתיקונים, ואנחנו נשתמש בכל התכונות שלנו טובות או רעות רק על מנת להשפיע. זה נקרא "גמר תיקון".

(סוף השיעור)

---

1. תלמוד בבלי, בבא מציעא, נט ב↩