שיעור הקבלה היומי30 жовт 2020 р.(בוקר)
שיעור בוקר 30.10.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
נושא: פרשת בראשית
פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהמקורות
אנחנו מסיימים כמעט את השבוע השני בפרשת "בראשית".
אנחנו רואים שהבורא, ההנהגה העליונה ממשיכה איתנו באותו הקו, מיום ליום המצבים נעשים רציניים יותר ויותר, האנושות כבר לא חושבת כל כך בקלות לחזור למה שהיה, היא מתרגלת למצבים שיכול להיות שבכלל לא תהיה חזרה לְמה שהיה, לאט לאט אנשים רואים לפניהם חיים אחרים, יחסים חדשים, תעשייה חדשה, הכול חדש.
מה יהיה עוד לא ידוע, אבל כבר מבינים שהזמן פועל כך כדי להפריד אותנו מכל אותם הסדרים שהיו בינינו בעבר ולבנות בינינו יחסים חדשים גם בחברה האנושית, גם אפילו במשפחות, במדינות, בין המדינות ובכלל בעולם. אנחנו כבר מתחילים לשמוע שאחרי הוירוס הזה מגיעות עוד מודיפיקציות שלו, עוד וירוסים חדשים מאותו הסוג. במה הם שונים עוד מעט נדע, מה ההבדל ביניהם, מה הם רוצים, לאן הם רוצים לשנות את החיים שלנו, מה להוסיף לְמה שאנחנו נמצאים בינינו.
מה שאין כן, האנשים מתחילים גם לשמוע, כמו שאנחנו מחויבים מצד הטבע להתרחק זה מזה, גם מרחק, גם במחיצות האלה על הפנים, אנחנו מתחילים לשמוע שהתועלת מהריחוק ומהמחיצות זה לא שאנחנו תופסים וירוסים מהשני, אלא אנחנו לא מעבירים את הוירוסים שלנו לזולת.
מעניין שהחוקרים מתחילים לדבר על זה, שזה מה שהם מגלים. זאת אומרת, סך הכול ודאי שזה נותן תועלת, אבל נותן תועלת בכיוון ההפוך, שאני לא מעביר את הוירוסים שיש לי לאחרים, ומה שאין כן כשמדברים אלי ואומרים, "אם אתה רוצה להיות בריא, אתה צריך להלביש את המסכה". זאת אומרת, אנחנו מדברים בצורה אגואיסטית כדי לממש פעולה אלטרואיסטית.
אתם שומעים איך הטבע מסדר לנו את הדברים, מעניין מאוד, ההיפך ממה שאנחנו חושבים. אם יגידו לי "אתה צריך ללכת עם מסכה, כי אם אתה חולה אתה לא תעביר את הנגיף לאחרים", אני לא אחשוב על זה כל כך, להעביר חיידקים לאחרים אם אני כן, אם אני לא. אבל כאן אומרים אחרת, כדי לא לתפוס את הוירוסים מאחרים, אתה צריך לשים מסכה, זאת אומרת, משקרים לי, אבל באמת זה כדי שאני, ובעיקר שממני לא יצאו חיידקים לאחרים. כך זה באמת בפנים, בתוך התהליך הזה עובדים הנגיפים והמסכות.
עכשיו האנושות עומדת לגלות את זה יותר ויותר, ואז נראה עד כמה הבורא משחק איתנו, זה נקרא "שברא א-לוהים לעשות", אנחנו נעשה פעולות כאילו אגואיסטיות כדי לשמור על עצמנו, אבל באמת זה לא כך. כמו עם ילדים, אנחנו אומרים להם לעשות משהו שכאילו לטובתם, כאילו שזה מתוק, כאילו שזה טוב, אבל באמת אנחנו רוצים ללמד אותם בזה משהו, נניח, להתייחס יפה לזולת וכן הלאה. דברים מאוד מעניינים, זה עדיין נמצא רק בלהתקרב אלינו, האנושות עדיין לא מעכלת את זה, אבל כבר מתחילים לדבר על זה. מאוד מאוד נעים לי לשמוע שכך כבר מתחילה להתגלות ההשגחה העליונה ואיך היא מלמדת אותנו.
המצב מתגבר, הוא נעשה יותר ויותר לחוץ, בהתאם לזה אנחנו צריכים להיות גמישים יותר ויותר בינינו, כדי שהלחץ שאנחנו מרגישים מצד הכוח העליון, מלמעלה, יתקבל בנו לחיבור פנימי בינינו. לא פיזי, אלא חיבור פנימי בינינו. ואז את כל הלחץ הזה, לא נרגיש אותו כלחץ, אלא כהזדמנות להתחברות פנימית, ואז נרגיש שבזה הבורא לא לוחץ עלינו, אלא מסביר לנו איך להיות יותר מחוברים למערכת האדם הראשון ולקבל חיים נצחיים ושלמים באותה המערכת.
קריין: אנחנו קוראים ממסמך המקורות בנושא "פרשת בראשית", "זוהר לעם", קטע מספר 48.
"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וירא אלקים, זה אלקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכל בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכל סוד אחד. סוד הוא לאלו שמסתכלים בסוד החכמה."
("זוהר לעם". יתרו, מאמר "וישמע יתרו", סעיף 32)
שוב, קטע מספר 48, "זוהר לעם".
"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וירא אלקים, זה אלקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכל בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכל סוד אחד. סוד הוא לאלו שמסתכלים בסוד החכמה."
("זוהר לעם". יתרו, מאמר "וישמע יתרו", סעיף 32)
הבורא ברא רצון לקבל. כדי לסדר את הרצון לקבל שיהיה דומה לו צריכים לסדר אותו כך, שהוא יוכל להרגיש את הבורא, להתאים את עצמו לבורא, להיות נצחי ושלם כמו הבורא. לכן חוץ מרצון לקבל שהוא הפוך לבורא, צריכים להוסיף לו משהו שיהיה דומה לבורא.
הרצון לקבל, לא יכול להיות שהוא יהיה דומה לבורא, אלא רק בשימוש של הרצון לקבל, בכוונה, בכוונה על מנת להשפיע הוא יכול להיות דומה לבורא. ועוד יותר מזה דומה לבורא, מפני שהוא הפוך מהבורא ברצון ויהיה דומה לבורא בכוונה, אז ממש הוא יגיע בכוחותיו לדבקות, להבנה, להרגשה, לחיבור עמוק עם הכוח עליון, וכך הם יוכלו להתקיים יחד.
ולכן הפעולה שהכוח העליון, האור העליון, עושה על הרצון לקבל נקרא "טוב מאוד", כי הוא פעמיים כי טוב, הוא מתקן את הרצון לקבל שיהיה הפוך מעצמו, שיהיה בעל מנת להשפיע. וזה נקרא "שמחה", שמשמח בזה את הכוח העליון, כביכול, זה אלגורי, כך מדובר, שהוא ברא רצון לקבל, והרצון לקבל בכוחותיו, בבקשה, בתפילה, דורש מהבורא שיעשה אותו בכוונה על מנת להשפיע. לכן יש שני כוחות בבריאה שנקראים שני מלאכים, מלאך החיים ומלאך המוות, "מלאך החיים", שהוא מחייה רק את הרצון לקבל, ו"מלאך המוות", שהוא הופך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע.
שאלה: מה הכוונה שהוא כותב "מאוד, קו שמאל", לָמה קו שמאל זה מאוד?
זה לא חשוב , שמאל, לא שמאל, העיקר שזה טוב מאוד, שהרצון לקבל מקבל צורה כמו הרצון להשפיע, ההיפך מעצמו.
שאלה: מה הבורא רוצה מהאנושות עכשיו, שהיא תגיע לדרגה של להשפיע על מנת לקבל?
מה הם אמורים להבין מאחורי כל המשחקים של המסכות וכולי?
שאנחנו נתחיל להרגיש את עניין ההשפעה, שגם זה יכול להיות לטובתנו. שאנחנו נתחיל להתרגל לפעולות השפעה, כי אין ברירה, אם אני צריך להיות בריא, אני צריך לחשוב על הזולת, שאני אהיה מבודד ממנו, שאני לא אעביר אליו את החיידקים שלי. אמנם אני חושב שאין לי חיידקים, זה לא חשוב, אבל אני חושב על זולת.
אתם זוכרים שדיברנו על זה, שאם היינו חושבים על הזולת, שאני כאילו חולה ולא רוצה להעביר את הווירוס הזה לאחרים, אז היינו כולנו בריאים, זאת אומרת, העיקר הכוונה שלנו לטובת הזולת. עכשיו אני כבר שומע את זה מכמה מקורות זרים, מרופאים, אתם עוד תשמעו את זה. הם מדברים פשוט, הם אומרים, כמו שאנחנו מגלים, המסכה לא עוזרת לתפוס את החיידקים מבחוץ, המסכה יותר עוזרת לא לפזר את החיידקים ממני החוצה.
אז מה אני שומר כדי לדאוג לאחרים? כן, בעצם בצורה כזאת משקרים לנו, ההשגחה העליונה כאילו משקרת לנו ואומרת, ''אתה רוצה להיות בריא תלביש מסכה''. ובאמת לאט לאט אחר כך אנחנו מגלים שהיא עוזרת לנו לא להעביר מאיתנו לזולת.
זאת אומרת, היא מלמדת אותנו בצורה מכאנית חיצונה שכדאי לי לחשוב על הזולת. אם אני בחזקת חולה אני לא רוצה להעביר לזולת את החיידקים שלי. זה כבר מעלה אותי לדרגה אחרת לגמרי כלפי בני אדם, כלפי הזולת, כלפי היחס שלי. אני כבר חושב על הכוונה שלי, והמעשה שלי כבר קשור לכוונה, המעשה שאני לובש את המסכה קשור לכוונה לטובת הזולת. יש בזה הרבה דברים כאלה.
רק שימו לב בעדינות איך הטבע רוצה לשנות אותנו בצורות כאלה, אנחנו נכנסים לתקופה מיוחדת שאנחנו נשתנה. בואו נלמד מהבורא איך הוא, על ידי כאלה פעולות, עושה מאיתנו משהו ואחר כך מגלה. כמו שאנחנו עם הילדים, אנחנו משקרים להם במשהו במשחק, אבל כשהם מתרגלים ומבינים ומרגישים, הם מקבלים מהמשחקים האלה מוסר השכל. כך אנחנו באותה צורת משחק.
תלמיד: אבל אם האדם ממשיך לשים מסכה כדי לדאוג לעצמו, זה עדיין מלמד אותו משהו או שצריך במקביל להוסיף לו עוד חינוך, או שהטבע מחנך?
עכשיו האנשים יגלו מצד כלי התקשורת נגיד, שמה שהם עשו בעצם לא עוזר בצורה ישירה כדי שאני לא אהיה חולה, אלא המסכה עוזרת יותר לא להעביר את מה שיש לך לאחרים, ובצורה כזאת אנחנו בטח שומרים, אבל בצורה הפוכה.
שאלה: מה אנחנו מחנכים, ומה הטבע מחנך? כאילו נראה שהטבע מחנך ועושה את הכול ונשאר רק להסתכל מהצד, להתבונן. מה התוספת שלמדנו ממך?
אתה חושב שמצפים ממך שתעשה פעולות על מנת להשפיע? לא, עושים עליך פעולות על מנת לקבל, ואחר כך אתה מגלה שכל הכוונה של הטבע היא שתלמד לאט לאט כוונה על מנת להשפיע. כן, ככה זה יהיה.
תלמיד: אני אומר שהקורונה עושה בית ספר לכל האנושות. מיום ליום היא מלמדת אותנו בדיוק את הכוונות הנכונות, את הפעולות הנכונות. מה התוספת שיש לנו בהסברה למעשה?
ללמוד מהטבע, אלא מה עוד אפשר לעשות? ללמוד מזה איך הטבע פועל. אתה בעצם רוצה להגיד כך, חשבתי שאני צריך להסביר לאנושות שאנחנו צריכים לחשוב לא איך לא לתפוס את הווירוסים, אלא איך לא לפזר את הווירוסים. כאילו שאני חולה, ואם אני רוצה לטובת הזולת, לכן אני לובש מסכה, לכן אני יושב בבית, לכן אני מתרחק מאחרים שני מטר וכן הלאה.
עכשיו אני מתחיל להבין שבעצם אני צריך לחשוב על הזולת, להתרחק ממנו, לא להעביר, כאילו את הרע שלי, אני לא רוצה להעביר לאחרים. זאת אומרת, שהכוונה היא כבר לטובת הזולת, והיא עכשיו מעמידה אותי בצורה כזאת שאני שומר על כל התנאים האלה.
השלב הבא יהיה, האם באמת כשאני אחשוב כך לטובת הזולת, שאני לא רוצה להעביר לו את הרע ממני, להפעיל עליו את יצר הרע בכל מיני צורות, האם אני יכול להוריד את המסכות? ודאי שכן. אני יכול להתקרב אליו? תתחבק עימו כמה שאתה רוצה. אני יכול בכלל להיות חופשי בחברה האנושית? ודאי.
אם אתה חושב לטובת הזולת אין שום הגבלות, ההיפך, אתם מתחילים להרגיש עד כמה שאתם אוספים את הכוחות שלכם, ומתחילים להידמות לבורא בהם. אני לא יודע, ולא רוצה לקבוע איזה צעדים יהיו הלאה, אבל את הדברים הקטנטנים האלו צריכים לזהות. אז אם אתם עוד לא שומעים, אני אומר לכם, תשמעו, תבדקו בכל המדיה ותראו שיש כבר דיבורים על זה שהמסכות עוזרות יותר לא להעביר מאחד לשני, מאשר לשמור לא לקבל מהשני.
תבדקו ,אתם יודעים איך לחפש, אני לא, רק שמעתי קצת על מה מדברים שם.
שאלה: מכיוון שהיום בעולם אין דרך אחרת לשמור, כי אין חיסון, אז רק יחס מסוג כזה יכול לשמור מהתפשטות?
אני חושב שכן, אבל אני לא יכול להגיד, כי יכול להיות שהפעולה בווירוסים הקודמים, בזמן הקודם, לפני "דור האחרון", החיסון הזה בכל זאת עזר לעצור את המגפות. ולא בגלל שאנחנו עשינו את הפעולות האלה ברמה הביולוגית, אלא בגלל שעשינו את זה בכמויות. בני אדם סבלו, בני אדם מתו, ובני האדם בעצמם עשו את החיסון.
אבל יכול להיות שכאן יספיק לנו לעשות פעולות כאלה של איחוד, של חיבור, של יחס יפה, הדדי, דאגה הדדית, וכבר נראה שעל ידי זה הווירוס נחלש, ובצורה כזאת יכול להיות שהבורא, הטבע, ילמד אותנו איך אנחנו צריכים להיכנס להבראה אמיתית, טבעית. וזה רק על ידי מחשבות, "הכול במחשבה יתבררו"1.
תלמיד: המחשבות האלה, איזו צורה הן צריכות לקבל? רק לא להזיק על ידי הווירוס, או עוד איזו הרגשה עמוקה של אהבה?
מה אתה מדבר? יש מכאן עד אינסוף. מה ההבדל? רק בכוונה יותר ויותר עמוקה, עד כמה שאני מתנתק מהעובי שלי. יש בתוכי כזה עובי של רצון לקבל, וכמה שאני מתנתק ומתנתק ממנו, ויותר נכלל מהרצון שלך, וחי בך כדי לעזור לך, כדי להטיב לך, עד כדי כך שלא נשאר לי כלום חוץ מדאגה לחיות בלבד. כשכולו כולו חיות, הוא יהיה כמו מלכות וט' ראשונות, ואז בכל הט' ראשונות אני משפיע לך. זה כל סולם המדרגות.
שאלה: אם אנחנו מדברים על כך שהעולם החיצון תואם בעצם לעבודה בינינו בעשיריות, אז איך באה לביטוי הכוונה לא להעביר ווירוסים בעשירייה בעבודה שלנו?
שאני רוצה, כמו ברוחניות, אני רוצה לדאוג לחברים שיהיה קשר בינינו, שעל ידי קשר בינינו אנחנו נגלה את כוח ההשפעה. כוח השפעה זה כוח הבינה, כוח הבינה זה כוח המתקן, המחטא, זה כוח שמרפא אותנו. בינה זה הכוח המרפא.
שאלה: אם הווירוס הזה הוא רק תוצאה של השנאה שקיימת ב-99% באנושות, אז האם אנחנו צריכים לגרום למחשבות שלהם להשתנות או שזה פשוט ימשיך כל עוד הם לא יבינו את זה?
אנחנו צריכים להשפיע במחשבות שלנו, ברצונות שלנו, על כל מה שקורה בעולם, שכולם יזוזו משנאה לקראת החיבור והאהבה, ואנחנו נראה תוצאות אמתיות מזה, תוצאות מזה בכל העולם. זה מה שאנחנו צריכים. סך הכול כולנו צריכים לזוז לכיוון החיבור, וחיבור שאנחנו נתחיל לגלות אותו במעגלים עם מרכז אחד. במעגלים הקונצנטריים האלו אנחנו נמצאים בפנים וכל האנושות מבחוץ, ואנחנו נתחיל להרגיש איך יותר ויותר כולם מתאחדים, נעלמות מלחמות, מהומות, בעיות, ודאי שגם ווירוסים וכל הדברים האלה. ואז לאט לאט מהרע נגיע לכאלה צורות קשר שבהן נתחיל לגלות כוח חיבור וכוח אהבה שהוא ברא את הכול, ומנהל את הכול, ואנחנו נרגיש איך שהוא מנהל את הכול וכבר לא בהסתרה. גם עכשיו הוא מנהל את הכול, אבל בהסתרה, דרך כוחות הרעים, כמו שעכשיו דיברנו על המסכות, שאומרים לי "תלבש ותהיה בריא", במקום להסביר לי בצורה נכונה ש"תלבש ואל תעביר לאחרים" וכך מלמדים אותי איך להתייחס לזולת בעצם, מרחוק. אז כך אנחנו נלמד לאט לאט את היחסים הטובים. אנחנו נכנסים לעולם חדש, כן.
שאלה: האם אנחנו יכולים לדמות את המסכה לסוג של איזה צמצום של הטבע של האנושות, או שזו דרך להכריח את ה"בהמה" לפתח רצון להשפיע?
ל"מסך". מסכה כמו מסך, שאני לא רוצה להעביר ממני רע לזולת אלא רק דברים טובים. אם אני לא רוצה להעביר רע לזולת, נגיד שזה נקרא דומה ל"להשפיע על מנת להשפיע", ואם אני רוצה, אפילו למעלה מזה לגרום לו טוב, אז זה כ"לקבל על מנת להשפיע". את זה עוד נלמד, זה כאילו דומה למסך.
שאלה: שמעתי ממך שהטבע לא יחכה שאנחנו נסביר לאנושות, אבל כדי לרומם קצת את מצב הרוח של החברים, אז האם זה נכון שנייחס את זה למאמץ שעושות העשיריות כדי להתחבר? האם בגלל זה קורה מה שקורה עכשיו בטבע?
זה שאתם עושים מאמץ להתחבר בעשיריות אתם עושים מאמץ רוחני, רק שאתם עדיין לא מבינים את זה. כמו עם ילדים קטנים שאנחנו אוספים אותם בקבוצות, מארגנים להם כל מיני משחקים, הם לא יודעים מה שהם עושים, בכמה הם מפתחים את עצמם, באיזו מידה הם מכינים את עצמם לחיים של מבוגרים, הם לא יודעים את זה. אנחנו מסדרים להם כאלה תרגילים.
אותו דבר עכשיו אנחנו עושים במאמצים שלנו בחיבור בינינו וגם בין העשיריות, כל זה כבר תנועות רוחניות, בפנים כבר פועל הכוח הרוחני, במיוחד כמה שאנחנו לא רוצים להתחבר, כמה שאנחנו מרגישים דחייה, כל אחד. ואנחנו בכל זאת משתדלים להשפיע זה על זה, לעורר זה את זה, למרות שלא רוצים, אבל כך, דרך זה שאני משפיע לאחרים אז אני גם משפיע לעצמי דרך אחרים וכך אנחנו מתקדמים למצבים רוחניים.
וכבר נמצאים בעולם הרוחני אבל לא מודעים לזה. כמו שאדם שנולד, מה הוא רואה? מה הוא מבין, מה הוא יודע? אדם שנולד לא שומע אפילו שום דבר. אתם ראיתם מה נולד? חתיכת בשר שכלום לא יודע לעשות, אולי לצעוק קצת, וזהו. ולא מבין איפה הוא ומה עמו, מנותק. לאט לאט אנחנו מטפלים בו ואז נעשה ממנו משהו יותר מפותח, שהוא יכול כבר להתייחס לאמא, אחר כך הוא ביכול להתייחס לאחרים, וכך אנחנו גדלים ברוחניות.
השלבים האלה זה בדיוק תואם ברוחניות, אנחנו נגיע לחלק נגיד י"א, י"ב של תלמוד עשר הספירות, חלק י' אפילו, ושם אנחנו נראה, נניח, עיבור של נשמה, קטנות של נשמה, גדלות של נשמה, ושם אנחנו נלמד את השלבים האלו. כך אנחנו גדלים, זה בדיוק בהתאם למה שיש לנו כאן בעולם הזה בגופים.
שאלה: לגבי העניין של המסכות והכוונות, יש נתון מעניין שיש מסכה שהיא עם פילטר ושומרת על האדם כביכול מאוד טוב אבל אסור לחבוש אותה כי היא מפזרת החוצה, דרך לחץ, את הטיפות מהאדם עצמו. אז אני לא יכול אפילו לשמור על עצמי יותר כי זה פוגע באחרים.
והשאלה היא באמת, כשאדם שם מסיכה במחשבה ש"אני חייב להגן על עצמי" אם הוא ישנה את הכוונה וישים את המסכה ויחשוב "אני חייב להגן על הזולת", האם אז הוא יגן על עצמו יותר טוב?
וודאי. בלי שום ספק. בלי שום ספק. אבל, אנחנו צריכים להבין כאן עוד דבר אחד. אם הוא חושב שמזה שהוא דואג לאחרים הוא דואג לעצמו, אז זה נקרא להשפיע על מנת לקבל, זה עדיין לא תיקון ממש, זאת אומרת, זה בכל זאת לא ישמור אותו מלהיות בריא.
שאלה: אבל זה לא מספיק לנו בשלב הזה, לאנושות?
זה בשלבים. כמו שאנחנו לומדים על ד' בחינות, ודאי שהם צריכים לעבור גם כאן. עוד נלמד את זה, זה יעבור על כולנו.
שאלה: אתה יכול לתאר איך אתה רואה את השינוי הכללי ברפואה, בגישה לרפואה? איך נכנס הגורם של יחס בין אנשים?
רפואה צריכה ללכת לפי מה שמתגלה בה, וזה מה שגם הרופאים גילו, שמסכה פועלת ב-60% נניח, כדי לא לפזר לאחרים מהאדם עצמו, מה שאין כן, נגיד שרק ב-40%, אפילו פחות, היא שומרת אותו לא לקבל מהזולת. ולכן עוד נראה מה הם יספרו לנו. אבל תקראו על זה בכל מיני מקומות בעיתונות, באינטרנט.
שאלה: אבל האם כדאי להמליץ לרופאים לקדם גם את שינוי כיוון המחשבה יחד עם עטיית המסכה?
לא, לא, לא. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים לכתוב על זה במאמרים כלליים שלנו, אבל לא שאנחנו נכנסים עם זה לרופאים ועושים דברים כאלה, את זה אנחנו עוד צריכים ללמוד, איך להתנהג עם הקהל הרחב והמומחים ולכולם. אתה צריך להרגיש את המערכת, עד כמה שאתה יכול להשפיע על המערכת הזאת דרך ההתנהגות הפנימית שלנו, החיבור בינינו והתפילה, לבין איך שאתה מעורר את האחרים, כדי שהם יעשו את זה.
זה עוד לא, עוד אין לכם את הרגשת המערכת הזאת, איך שהיא פועלת בצורה כזאת משני כיוונים, ולכן עכשיו אנחנו נתחיל לגלות, כמו שעכשיו מגלים לנו שיותר ממה שאתה מפחד לקבל, אתה בעצם לא נותן. זה עוד מעט, עוד מעט.
שאלה: דיברת על קשר, אז האם בכל פעם שאנחנו מתקשרים, אנחנו בונים את המצב העתידי ואין צורך להסתכל על המצב הנוכחי?
לא, אני לא חושב. יש כאן צורך בהרגשת המצב, המצב הנוכחי, וממנו אתה מתחיל לראות לאן זה מתפתח. כי לא ההשגחה העליונה מובנת, אלא מובן לך שהדברים האלה כאן בשטח שלנו צריכים להתקדם. צריכים להתקדם לכיוון החיבור, לכיוון השפעה הדדית, להכרה, להבנה של התהליך, ואז אתה מזהה איך זה קורה בכלי תקשורת, בין בני אדם, למה הבורא מוריד כאלה כוחות, למה בני אדם מקבלים על עצמם כל מיני חוקים כאלה ואחרים.
את זה לאט לאט נלמד. אני נגד הקפיצות, כי זה יביא אותנו לכל מיני תאוריות מוזרות מאוד. לא.
שאלה: רציתי רק לאמת את האינפורמציה שלך בקשר למה ששומעים עכשיו בגרמניה לגבי המסכות. אומרים שצריך לשים מסכה בשביל לגונן על האחרים מהווירוס שלך. באמת מספרים על זה בגרמניה, וכבר הרבה זמן מדברים על זה.
יופי, נעים לשמוע. תשלח לנו כתבה על זה, תלוי ממי אבל תשלח. זה טוב. תשלחו, יכול להיות שזה יעזור לכתבים.
שאלה: זה שאני שם את המסכה ולא מפיץ את הווירוס שלי, זה מובן. האם במחשבה הטובה שלי כלפי מי שלא מכבד את זה, אני יכול להוסיף להשפעה שלי לטובת הכלל?
יכול להיות שכן.
שאלה: האם אהבה ומחשבות טובות ירפאו?
ודאי שמחשבה היא הכול. כתוב, "הכול במחשבה יתבררו". במחשבה הכול נברא. מחשבה היא הכוח הכי נעלם אצלנו, בעולם שלנו, והכוח הכי גדול, גבוה. הוא נעלם, לכן אנחנו לא מיחסים לכוח המחשבה כוח פעולה. אבל באמת הכול במחשבה יתבררו, והכול נברא במחשבה ובכוונה.
כוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע משנה את המציאות. בגודל הכוונה על מנת להשפיע, אנחנו קובעים לעצמינו את הדרגות שלנו בעולם הרוחני. המחשבה שלנו על עצמינו ועל הסביבה מציירת לנו את הסביבה ואותנו, או שאנחנו מציירים לעצמינו שאנחנו בעולם הזה, או שאנחנו בעולם העליון, או בכלל בעולם אין סוף. הכול במחשבה, אין שום דבר חוץ ממחשבה. כל הפעולות שלנו, זה רק נדמה לנו שאנחנו עושים משהו. אם אין לנו מחשבה אז אנחנו עושים, או שהמעשה כאילו מראה לנו על הכוונה, על המחשבה. אבל באמת, הכול זה מחשבה, אין יותר מזה, ובכלל אין חוץ ממחשבה.
שאלה: אמרת שהמחשבה שלנו מייצרת את המציאות. זאת אומרת אם אנחנו נשתנה, גם המציאות שלנו תשתנה. באתר משרד הבריאות של אוסטריה יש קליפ שאומר שמסכה מצילה אותך בצורה בלתי ישירה, בזה שאתה לא משפיע לאחרים את הווירוס הלא טוב שלך, אנחנו שומרים אחד על השני. למה בחוץ לארץ ההבנה הזאת מגיעה בצורה טבעית והם מדברים על לשמור אחד על השני, ובישראל זה לא כל כך נמצא?
בישראל ודאי שלא, מי אגואיסטים יותר מישראל? אנחנו הכי אגואיסטים, אנחנו הכי מקולקלים. יש בנו קלקול לא רק ברצון לקבל אלא גם ברצון להשפיע, שהוא המנהל אותנו. האם מישהו מאומות העולם רוצה להזיק זה לזה ללא שום סיבה? רק בישראל זה יכול להיות. ולא שאני אנטישמי, אני ההיפך, אני אומר שזה מה שנמצא בנו כדי שאנחנו נתקן את זה, ועל ידי זה נתקן את העולם.
תלמיד: האם אפשר לקחת משהו מהחוכמה של אומות העולם, ומה אנחנו יכולים להוסיף כישראל לחוכמה שהם כבר מגלים לאט, לאט?
כן, כתוב "חוכמה בגויים תאמין", אתה יכול ללמוד מזה. אבל אם תביא את זה לישראל ותראה לישראלים עד כמה הם צריכים כך לחשוב, אני לא חושב שתצליח. אבל אנחנו צריכים ללמוד את זה. תביא את החומר הזה.
שאלה: כל העניין הזה שבעצם המכות באות ללמד אותנו ולהביא לנו כל מיני שינויים תפיסתיים, איך אפשר להבין את זה שאם אנחנו נעשה צעד לקראת השינוי התפיסתי שאמור לקרות בנו, לדוגמה שאני אבין שאני לא מזיק לזולת.
להקדים תרופה למכה.
תלמיד: כן, להקדים תרופה למכה. איפה יש דוגמאות לזה שאדם מקבל שכל, פועל ומשתנה לפני שהמכה משנה אותו?
זה נקרא מה שאנחנו רוצים בתפילה לעשות. שאנחנו מבקשים מהבורא לקדם אותנו, איפה? למעשה בקשר בינינו. לכן אנחנו בינינו בונים איזו דמות של היחסים הרוחניים, ורוצים להתקדם בזה לפי מה שהמקובלים אומרים לנו איך צריכים להתקדם, עד שעוזרים זה לזה, עד שנכללים זה מזה, עד שבונים בינינו רשת קשר שנקראת "שדה אשר ברכו ה'", עד שמגלים בתוך אותו השדה את הכוח העליון. על כל הדברים האלה אנחנו מפעילים דרישה ותפילה לפני שהם לוחצים עלינו, זה נקרא "אני מעורר את השחר, ולא השחר מעוררני".
תלמיד: אבל אם נפעל לקראת החיבור בינינו, למה הוא יביא לנו שכל לפני המכה?
אם אנחנו נפעיל חיבור בינינו כמו שחכמת הקבלה נותנת לנו להבין, אז ודאי שאנחנו נרוץ לפני הכוח המחייב. אנחנו נלך בדרך תורה ולא בדרך ייסורים, באחישנה ולא בעיתו. זה כל העניין בין שתי הדרכים, ורצוי ודאי שאנחנו בעצמנו נעורר את עצמנו מתוך אהבה, מתוך חיבור, מתוך רצון לזה, מתוך חיפוש איך עוד יותר להתקשר בינינו. ודאי שבזה אנחנו נשמור את כל המכות מאחורה. כאן גם השאלה, האם אנחנו נרוץ רק כדי לא לקבל מכות או כדי לעשות נחת רוח לבורא.
תלמיד: בשביל זה חייבים להבין שלמכות האלה יש תכלית.
כן, ודאי. זה הכול חכמת הקבלה, איך לקבל השגחה עליונה לאט לאט, בהדרגה, עד שמקבלים אותה בצורה השלמה ומממשים אותה.
שאלה: כשאנחנו מתקשרים בינינו ביחסים לא טובים, אנחנו כבר גורמים למעשה לשידור של מחשבות שליליות ולא טובות, ומעבירים וירוסים מאחד לשני. השאלה שלי, איך אנחנו עוברים, חוצים את המחסום הזה של המחשבות השליליות והלא טובות זה לזה, ואולי קצת מצמצמים את ההתפשטות של הווירוס?
רק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים לבצע את זה.
שאלה: אפשר להסביר מה זה "שנאת חינם" שקיימת בישראל?
"שנאת חינם" זה שאני לא רוצה לסבול אף אחד לידי, תחתיי אולי כן, אבל לא לידי ולא מעלי. והיא "חינם", רב"ש גם מסביר את זה, מפני שהיא מגיעה אלי מצד הטבע ואין לה שום הצדקה, אלא רק מצד הטבע. כלומר בזה שהשני קיים, הוא כבר מעורר בי כל מיני צורות דחייה אליו.
(סוף השיעור)
-
"הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר)↩