בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 9.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי קכ"א, היתה כאניות סוחר*

1. המאמר בעצמו ברור, אבל הוא לא פשוט, כי הוא דורש מהאדם השתתפות רגשית..
   ממרחק תביא לחמה, היינו מההרחקות *שאדם רואה, מרגיש איך שהוא כל כך מרוחק מהבורא ומצטער. מבקש מהבורא שיקרבהו, ואמנם שגם רוצה וגם לא רוצה את ההתקרבות האמיתית. בכל בקשה שלו יש גם חלק ממנה שקרי, שהיה רוצה בתוצאה אבל לא במצב עצמו. זה נקרא ממרחק תביא לחמה*.
   
   לחם הוא סוד אמונה, אזי הוא זוכה לאמונה בקביעות, זאת אומרת לכוח השפעה בקביעות, לאט לאט, על ידי בקשות כאלה. *וודאי שהאדם מבצע זאת בקבוצה, עם החברים. כל אחד מהם גם משתדל כך לבקש, להתקרב לזה, להתפעל ולהתפלל, כי ה' עושה שיראו מלפניו, שהנבראים ירגישו שבלעדיו הם לא יכולים, לא לחשוב נכון, לא לכוון את עצמם נכון, לא לעשות שום פעולה בצורה נכונה. לכן הבורא מביא אותם למצב שבכל צעד ושעל הם יצטרכו ליווי שלו, עד כדי כך שאם הבורא לא יתלבש בהם, הם לא יצליחו*. כמו שכתוב, אם ה' לא בונה בית אז שוא כל עמליו בו, זאת אומרת שלא נצליח לבנות שום דבר.
   
   העבודה שלנו, כמו ילד קטן שסוחב את אבא לעזור לו, הגדולים בונים הכל אבל לפי רצון, צורך, דרישה של הקטנים. כל ההרחקות שהאדם מרגיש, הבורא מביא לו את המצבים האלו כדי שיהיה לו צורך לקבל עליו את יראת שמים. *האדם בעצמו לא מסוגל לכלום, ומצד שני כל דבר שהוא רוצה, הוא יכול לקבל מהבורא, אם זה בדרך התיקון*.

2. *כשאנחנו מרגישים שדוחים אותנו, דוחפים אותנו שוב, אנחנו חושבים לא על ההשפעה, לא על הרוחניות, אלא על הקבלה, על הגשמיות. אנחנו חושבים שהחיים הגשמיים מביאים לנו את המחשבות והטענות האלה. לא נכון. זאת אותה הקדושה, אותה התקרבות לבורא שאנחנו צריכים לבצע. משם מביאים לנו מצבים ההפוכים מהתקרבות, בלבולים*. אמנם שאנחנו קוראים לזה צד אחר, סטרא אחרא, אבל זה בכוונה, כי אי אפשר אחרת. אנחנו חייבים בצורה כזאת להתקרב, ימין שמאל, שמאל ימין, על 2 רגלים, וכל כיוון הוא כביכול הפוך מהשני, אבל אנחנו מתקרבים בקו האמצעי.

3. ההתקרבות באה גם בצורות אחרות, גם מהיציאות, היינו מההתרחקויות. האגו שלנו מתגלה על ידי הסטרא אחרא שמתלבשת בגוף האדם ואנחנו מרגישים מחשבות אגואיסטיות, חשבונות אגואיסטים והיא טוענת: כולה שלי, שכך צריכים לעבוד, כך צריכים להתייחס לחיים, ולא הרוחניות. להתייחס לחיים בצורה ממשית, כמו שהחיים דורשים. הטענה של הסיטרא אחרא צודקת לפי השכל ורגש שלנו, אבל על ידי התגברות בכאלו מצבים האדם בכל זאת מעדיף את כוחות ההשפעה, כוחות החיבור עם הקבוצה, ואז זוכה לאמונה בקביעות.
   
   *דווקא במצבים שהוא נמצא בהרגשת הקליפה שדורשת ממנו להתייחס לכל העולם, לכל המציאות בצורה הגיונית, ארצית, לחשוב דווקא בשכל ברגש שלו ולא למעלה מזה, אז במצבים האלה הוא מתגבר ואומר: אני רוצה לעלות למעלה מזה, דווקא שיש לי עכשיו איזושהי הרגשה גשמית, אני יודע בדיוק כנגד מה אני יכול לעלות לרוחניות*.

4. אין בעולם שלנו, בחיים שלנו, מצב כלשהו שלא בא מהבורא. אנחנו צריכים לייחד אותם דווקא, שכל ההתרחקות וכל ההתקרבות, כל החיים שלנו, אין מצבים אחרים. *כל מצב ומצב שלנו הוא רק התרחקות או התקרבות. אין באמצע. באמצע זה הרגע שבו האדם צריך להחליט*. אז הוא מבין שהכל בא מהבורא והבורא מנהל אותו בכל מצב ומצב. על ידי זה שהוא מייצב את עצמו נכון, שכל רגע ורגע בא מהבורא, או לצורך התרחקות כדי שהוא ירגיש כמה הוא רחוק ואחר כך יוכל להתקרב, או לצורך ההתקרבות ישר. אבל הכל זה לצורך ההתקרבות, או מיד או על ידי הרגשת הריחוק. האדם צריך לייחד הכל לבורא, היינו אפילו היציאות נמשכות מהבורא, וכשזוכה, אז הוא רואה שבין היציאות ובין הכניסות, הכל מ-ה'.

5. *בכל מדרגה האדם צריך להחזיק את השפלות. ברגע שהוא עוזב את השפלות, תיכף נאבדות ממנו כל המדרגות שכבר השיג. מהי השפלות הזאת? אני לא רוצה לקבוע שום דבר. זה התנאי הראשון. כל מה שבא, בא מהבורא, אין עוד מלבדו. לכן אני מסכים לקבל על עצמי כל מצב ומצב שבו אני נכנס, כי זה לא אני שנכנס, אלא הבורא מכניס אותי, מביא אותי למצב הזה. מה עליי לעשות? להסכים לזה. זאת הענווה, זה עניין השפלות*.
   
   *אני צריך להגיע למצב שמתוך זה שאני צריך בכוח להכניס את עצמי לשפלות, אני שמח. למה? כי בזה אני מרגיש את המגע הראשון שלי עם הבורא על ידי זה שאני מבטל את עצמי. זאת תחילת הצמצום*.

6. *ככל שאנחנו מתקדמים לרוחניות, אנחנו נעשים יותר ויותר רגישים, אבל זה במידה שאנחנו יכולים להעביר את הרגישות הזאת לצורה מטרתית*.
   
   *אני קושר את הרגישות עם המטרה, ואז אני מגיע למצב שאפילו אם באים אליי רגשות מאוד גדולות ובלתי נעימות, אבל אני אם אני קושר את זה עם המטרה, לא רק שאני סובל מהם, אלא אני יכול לשמוח מהם, כי אני רואה כמה הם מקרבים אותי למטרה. ההרגשה הזאת בעיני יותר חשובה ממצבי הכאב*. כך אדם שוקל בחיים שלו, אבל כאן אנחנו צריכים בעצמנו לנווט את עצמנו איך אנחנו מתייחסים לכוחות שמלווים אותנו, מכוונים אותנו.

7. אנחנו צריכים להבין שצריכים להיכנס לכל מיני מצבים שליליים של הרחקה, של כל מיני דברים, אבל הם דווקא הכרחיים כדי לבנות עליהם חיים אמיתיים, רוחניים. כמו שמערכת העיכול מוציאה פסולת מהגוף, בזה אנחנו כמו חיות צריכים לעשות את הדברים האלה, ומזה נבנים החיים, זה יסוד החיים הגשמיים. כך אנחנו צריכים להתייחס לעבודות האלה ברוחניות. *אנחנו חייבים את הפסולת, חייבים את הסיטרא אחרא, אבל אנחנו בונים דווקא על פני זה חיים רוחניים*.

8. אנחנו מתחילים לאט לאט לבנות מעצמנו את כוח ההשפעה. על ידי כוח השפעה הזה אנחנו מתחברים, עד שבונים את דרגת הבינה, ומדרגת הבינה אנחנו מגיעים לכתר. כך אנחנו מתקנים את עצמנו. כל החכמת הקבלה נמצאת בזה, אין לנו יותר על מה לדבר אלא רק לממש את הדברים האלה. אנחנו לא מוחקים, לא הורסים, לא עושים שום דבר עם הרצון לקבל. דווקא ההיפך, אנחנו דואגים שהוא נשאר ונכנס לתיקון בעזרת המאור המחזיר למוטב שמביא לנו הארה מלמעלה.

9. *כשאני מבצע איזושהי פעולה בקשר לרוחניות, אני מרגיש את התלבשות השמחה שלי, ממש התלבשות השמחה, התעוררות. כמו שכתוב, כל עצמותיי תאמרנה*. בכל הגוף שלי, בכל העצמות. לפעמים אנחנו יכולים להרגיש את זה. התפעלות הרוחנית עוברת על כל התאים, על כל העצבים, על כל חלקי הגוף. גם אם אנחנו מבינים ומרגישים אותם וגם אם לא, *ההתפעלות הזאת היא מאוד מאוד מיוחדת. אולי עוד לא הרגשנו את זה כל כך, אבל נגיע לזה*.
   
   *ההתפעלות הזאת מגיעה לנו במידה שאנחנו יכולים להשתמש בה נכון. שאדם לא פתאום יקפוץ וישתגע, יעשה פעולות לא רגילות, לא נורמליות. לכן צריכה להיות כאן גם מידה של שליטת האדם על עצמו*. זה מגיע לו מפני שהוא לומד איך הוא צריך להיות בהשגת הכוחות, בתפילה, להחזיק את עצמו ולהתחבר לחברים. כל הכוחות האלה עוזרים לו לבנות בתוכו מגן, כלי שבו הוא יכול להחזיק את כל התופעות הרוחניות. *הרוחניות דורשת מהאדם הרבה עצבים וסבלנות, להיות למעלה מכל מה שהגוף שלנו פתאום מרגיש ומתפרע*.
   
   *חשיבות המטרה, חשיבות הקבוצה, חשיבות הכוח עליון, שהכל בא ממנו ואנחנו צריכים הכל לייחס אליו, זה חייב להיות אצלנו דבר הראשון. אני לא הולך ומיד קופץ אחרי ההתפעלויות שלי כמו ילד קטן, אלא שאני מבקר את ההתפעלויות האלה וקובע כמה ואיך אני אתן תגובה על כל דבר ודבר. התגובה הזאת צריכה להיות לטובת החברה, העשירייה*. זה בטוח הצד הרוחני שאני יכול לעשות.

10. ש: איך לא לחשוש מגילוי שפלות שלנו?

ר: *על ידי תרגילים בקבוצה. אדם צריך להכניע את עצמו בקבוצה ולסדר לעצמו כל מיני תרגילים. רב"ש כותב על זה, שהאדם גם בפועל מכניע את עצמו כלפי הקבוצה ונותן להם להרגיש שהוא מקבל אותם כחזקים יותר, עליונים, יותר מתקדמים. הוא בעצמו ממש אפס, אבל לא שהוא משחק כך, אלא רצוי שיגיע לזה בהרגשה ממש פנימית. אלו התרגילים*.

*תראו מה שכותב רב"ש. מזמן לא קראתם את המאמרים שלו על החברה. בואו אנחנו היום כולנו במשך היום נקרא את מאמרי החברה של רב"ש. אלה מאמרים בדרך כלל לא ארוכים. אפשר לקרוא אותה תוך רבע שעה, 20 דקות. אתם תראו כמה שאתם תגלו שם נקודות חדשות*.

*חלק 2 - השלום בעולם, כותרת: תקוות השלום*

11. אנחנו לא יכולים להעריך את המאמר הזה, לשקול אותו, כמה הוא חשוב. אבל אם אתם במשך הזמן תרצו לחזור עליו, תראו כמה הוא מדבר על האקטואליה שלנו בעולם שלנו ואיך הוא מסביר לנו לאן העולם שלנו נע, לאיזה כיוון, למה, איזה שינויים צריכים להיות, ואם לא שינויים לפי תוכנית הבריאה, אז ככל שאנחנו סוטים מהם נצטרך לחזור עליהם על ידי מכות וכן הלאה.
    
    *זה מאמר מאוד מאוד אקטואלי. אני לא רואה במאמרים של בעל הסולם משהו יותר קרוב לזמננו. לכן כדאי לנו ללמוד אותו, להיות שקועים בזה, להרגיש ממש כמה שאנחנו נמצאים בזה. על כל דבר שאנחנו רואים מסביב, נראה דרך המאמר הזה ימין ושמאל, התקרבות והתרחקות, עמים וכל האנושות. בואו נראה מה שנמצא לפנינו*.

12. הבעיה במה שמבקשים המאסות, הם *צועקים שצריך להיות שוויון. הם לא יכולים להבין ששוויון לא יכול להיות, כי כל אחד אינו שווה לשני. לכן אתה לא מסוגל לחלק בצורה צודקת, לפי הטבע של כל אחד ואחד, לספק לו מה שהוא צריך. כלומר אין שוויון מצד הטבע. אלא אנחנו צריכים להגיע לטבע אחר, בעל מנת להשפיע ושם אתה יכול בהחלט למלא כל אחד ואחד לפי רצון שלו דלהשפיע, לתת לו אפשרות להשפיע ובזה הוא ימלא את עצמו. אבל בטבע שלנו, זה בלתי אפשרי*.
    
    ולכן נמצאים כולנו בשלי שלי ושלך שלך, כאילו רוצים להפריד אחד מהשני. אי אפשר, זה לא לפי חוקי הטבע. אבל הם חושבים שזה הצדק העליון, וכשמתחילים בפועל אז רואים שזה לא הולך אלא כל אחד בכל זאת מקבל, סוחב, מנצל אחרים לפי כמה שמסוגל.

13. אנחנו רואים בזמננו בכל העולם, איך כל העולם ממש כמו קדרה על האש, כולה בוערת, אין לה מנוחה ואין לה שום פתרון.

14. *אם אתה לא משתמש בכוח השפעה, אז כל מה שתעשה בכוח הקבלה רק יהרוס לך את החברה ואת האדם*. כל מערכת, אפילו מערכת פרטית גם קיימת מפני שיש לה כל מיני חלקי מערכות שנמצאים בקומוניקציה מיוחדת, בהתקשרויות שונות ביניהם, ורק בגלל ההתקשרויות השונות והנכונות ביניהם היא קיימת. השאלה האם אתה רוצה לבנות אפילו מהחלקים השבורים, לא שסתם לא שייכים זה לזה, אלא אפילו השבורים, האם אתה רוצה לעשות מהם, לבנות מהם מערכת? השאלה היא מה אתה מבין בזה? מה אתה עושה, איך אתה מגיע?

15. הם חושבים שהם מסוגלים להביא לשלמות, לשלום. שלום מהמילה שלמות. זה כבר מעורר בי תגובה מאוד פשוטה, החבר'ה האלה לא יודעים על מה מדברים. הם לא יודעים איפה הם נמצאים, הם לא מכירים חוקי העולם. לכן לבוא עכשיו אלינו ולהגיד: אני יודע מה צריך לעשות כדי להביא את עצמנו כולנו לטוב, על סמך מה? מי אתה? מאיפה אתה יודע?

ש: מה יש לך להגיד על רפואה, על הייטק שמתקדם. בלי זה?

ר: כל הדברים האלה מתקדמים בסופו של דבר כדי לעורר מצבים רעים בתוך החברה, כדי שהחברה על פניהם תגיע יותר מהר להכרת הרע, ובסופו של דבר תצא לכיוון הטוב.

ש: שום דבר לא יעזור חוץ מאשר..?..

ר: לא יכול להיות שמהאגו שלנו ייצא משהו טוב. רק הכרת הרע שיש באגו.

ש: אפילו התקדמות לא תעזור לנו מבחינה טכנולוגית ורפואית?

ר: כלום. זה יעזור לנו בכך שנראה עוד מעט שפירקנו את כדור הארץ מכל האוצרות שלו, מכל חומרי הגלם שלו, ואין לו יותר מה לעשות.

ש: איך לפי דעתך אפשר להציל את כל הסיפור הזה ?

ר: להבין למה כדור הארץ צריך להתגלגל, זה העיקר. מהו הסוף ואיך אנחנו מתקרבים לזה או לא. אם אנחנו לא מקבלים את הגלובליות של העולם, שהוא חייב להיות במערכת אחת, בהתחשבות בכל פרט ופרט יחד עם הכלל, שכלל ופרט שווים. זה אפשרי לעשות רק במערכת שכולה בעל מנת להשפיע זה לזה. זה נקרא להשפיע לבורא, זה אותו דבר. אם אנחנו לא הולכים לקראת זה, אז ודאי שאנחנו רק נכנסים להרס החברה שלנו יותר ויותר.

16. ש: לפי מה שאתה מרגיש אנחנו הולכים לכיוון הנכון?

ר: העולם הולך לאבדון

ש: איך מצילים את המצב?

ר: *קודם כל צריכים לחנך את עצמנו לזה שאנחנו נבין מה צריך להיות, מי זה האדם הנכון והעולם הנכון, ואז איך להגיע מהעולם הנוכחי לעולם הנכון*.
ש: יש סיכוי שזה יקרה?

ר: זה חייב להיות ובטוח שיהיה. השאלה היא רק מספר המכות שאנחנו צריכים לקבל כדי להתחנך, אבל ודאי שנגיע למצב הנכון. אין לי ספק בזה, כי זה כבר קיים.

ש: האם אתה תזכה, האם אני אזכה לראות את זה?

ר: אהה, יש לך מחשבות כאלה אגואיסטיות קטנות.

ש: ודאי אני רוצה לראות גמה״ת

ר: *איזה תיקון, איזה דבקות, אם אתה חושב על עצמך*?

ש: לא על עצמי. אני רוצה בשביל הילדים והנכדים שלי..

ר: זה לא לעצמך?

ש: יש סיכוי שבדור הזה נשיג את זה?

ר: תלוי איך אנחנו נתקדם..

ש: אתה רוצה שהילדים שלנו יסבלו גם?

ר: לא יסבלו, כן יסבלו, זה לא שייך. אלא כמה שהם יבינו מה צריך לעשות, כמה צריכים להיות זקוקים לחיבור ודרך החיבור להרגיש את הכוח העליון, ויחד עימו כמה אפשר, ואפשר יותר ויותר, אבל דרך מאמץ בחיבור, יותר ויותר כך להתקדם.

ש: הבורא עוזר לנו בתקופה זו?

ר: *הבורא לא יעזור לך יותר ממה שאתה עוזר לעצמך*.

17. ש: מידות אחרות לא פועלות נכון ?

ר: ודאי שלא פועלות. אתה לא יכול להכניס בכוח שיטה כלשהי חוץ משיטת הקבלה, זה לא יעבוד. אתה רואה איך העולם מסתובב ועבר כבר את כל הפורמציות, כל המערכות שינה ושום דבר לא עוזר. לא שלי שלו, ולא שלי שלי, שלך שלי, שום דבר. שום דבר לא עוזר, אלא חוץ מהתיקון שעליו חכמת הקבלה מדברת. זה תיקון כדי לקבל ללא הגבלה וכולנו יחד. אף אחד שלא יהיה נגד השני אלא דווקא יעזרו זה לזה.