שיעור בוקר 13.11.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

וכרגיל כל יום מתחיל מהערב, לא לשכוח את זה, אנחנו צריכים להתרגל לזה, ואת הערב הרוחני הזה מכין לנו הבורא, "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד"¹. אין ברוחניות שמש וירח וכל הדברים האלה, אלא זה מצב שבתוך האדם שהוא מרגיש את הערב והלילה, חושך, לא רואה, לא מרגיש את נוכחות הבורא בעולם הפנימי שלו. ודווקא מזה מתחיל להיות יום חדש, מהרגשה שאין לי הבנה, אין לי הרגשה, יש לי ספקות, הרגשת החושך, גם אין לי כיוון לאן אני צריך ללכת, ואני צריך להתרגל לזה שזו בדיוק ההכנה הנכונה שאני מקבל מלמעלה, מהבורא, שהוא מסדר לי את זה דווקא.

לכן, אני לא מקבל את זה בצורה לא טובה, לא מתרעם על זה. אני שמח שיש לי התחלה כזאת, שמח מזה שאני יודע מה לעשות עם זה, שיש בכל זאת איזו הארה מלמעלה חוץ מהארת החושך, שהיא נותנת לי הרגשה מה אני צריך לעשות עם זה, שזו תחילת ההרגשה הנכונה, המדרגה הנכונה, והמדרגה הזאת היא צריכה להיות גילוי למעלה מן החושך. את החושך הזה אני צריך כדי שהוא יישאר בכלים דקבלה שלי, אלא אני צריך להתחיל לגלות את היחס שלי לרוחניות ולבנות את המדרגה הרוחנית למעלה ממנו.

לכן המדרגה הזאת, הרגשת החושך, חוסר רצון, חוסר כיוון, חוסר התמצאות, את זה הכין לי הבורא, זו השפה שלו. וכאן צריכה להיות הענייה שלי, מה אני עונה לו. שאני מסכים למה שהוא עשה, ואני מקבל את זה בהבנה ובהרגשה נכונה, שזה מה שאני צריך כדי לבנות על זה מדרגה חדשה, יחס חדש אליו. לכן אני שמח שאין לי מצב רוח ברצון האגואיסטי שלי, שאין לי הרגשה מיוחדת שאני מתעורר שמח, מלא אויר, אלא כל מה שהכין לי הבורא זה דווקא הרגשת ריקנות שאני ממנה צריך להתחיל לעלות לאמונה למעלה מהדעת. אם אנחנו כך מתחילים את היום, מתחילים מחושך שמקבלים מהבורא ומקבלים אותו נכון, זה נקרא שמתחילים את הדרגה הרוחנית החדשה.

בוא נקרא מה בעל הסולם אומר לנו.

קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת", קטע מספר 12, מתוך "שמעתי" של בעל הסולם.

"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור"." כי אנשים בדרך כלל חושבים שיום ה' זה שהכול מאיר מסוף העולם ועד סופו, והכול ברור. לא, יום מתחיל מלילה. "והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת." יום זה נקרא "שמאירה האמונה למעלה מהדעת" שזו הרגשת החושך. "שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב." בזה שנותן הזדמנות לפתח כוח אמונה, כוח השפעה, אור החסדים, שבתוך אור החסדים אנחנו נגלה אותו לפי השתוות הצורה. "כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל." איפה שלא רואים, איפה שאנחנו מרגישים שנמצאים בחושך, בחוסר אונים, בחוסר התמצאות, כמו בלילה, שם דווקא אנחנו צריכים להבין שמקבלים תנאים נכונים להתקרב לאמונה, להתקרב להשפעה, להיות למעלה מכל הספקות והחושך. וזה שיישאר, כי בלי זה לא נוכל לבנות מדרגה רוחנית. היא נבנית, אנחנו בונים אותה תמיד על פני החושך, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, חוסר התמצאות, על פני זה בונים את דרגת האמונה, הדרגה הרוחנית. "והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת לא בטוח. בדעת של אדם, בכלים הרגילים שלו, כמו שבעולם שלנו, לא לראות, לא להרגיש, דווקא ההיפך, חושך, ספקות, הסתרה. ולמעלה מזה בונים יחס לבורא, לטוב ומטיב, ובונים כוח האמונה. אחרת אנחנו לא נוכל להגיע לתכונת הבורא שזאת אמונה. "אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת." לדרגה כזאת של אמונה אנחנו צריכים להגיע, שהיא תהיה לנו ממש במקום דעת בכל דבר. "היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'"."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

אם מגיעים להרגשה שכוח האמונה, זה שכתוב "תולה ארץ על בלימה"². זאת אומרת על פני החושך, על פני חוסר וודאות בכלים שלנו הרגילים, בדעת שלנו, ברגש שלנו, אם אנחנו בונים את היחס שלנו למעלה מהרגשת חוסר, ספקות, לא ידוע, לא מובן, אם למעלה מזה אנחנו בונים יחס לבורא, כביכול שהוא נמצא לפנינו, אנחנו אז מתחילים לגלות מצידנו כוח השפעה, ומכוח ההשפעה אנחנו מגלים את העולם הרוחני.

זה מאוד מאוד שונה ממה שאנחנו רגילים בעולם שלנו לעבוד עם כלים דקבלה שלנו, ולכן העבודה הזאת היא עבודה שצריכים להשקיע בה שכל, רגש, זמן, מאמץ.

תקרא שוב.

קריין: שוב קטע מספר 12 מתוך "שמעתי", "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה".

"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב." זה נקרא שכלים דקבלה נמצאים תחת הצמצום, ואני לא מרגיש בהם שום דבר, הם נשארים בחושך. ולמעלה מזה, למעלה מצמצום, אני בונה מסך, אור חוזר, ומשפיע בחזרה לבורא. רוצה דווקא כך להיות מקושר אליו, שיש לי חושך בכלים הרגילים שלי, ברצון לקבל, ולמעלה מזה אני פונה אליו, כי מה שאני מקבל כחושך זה ממנו, כי אין עוד מלבדו, ואליו אני כך פונה. ואז אני מתחיל להרגיש שאני נמצא באור, רק אור לא של ידיעה אלא אור של אמונה. אלו הדרגות הראשונות של הכניסה שלנו לעולם הרוחני, לעולם העליון. "כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'"."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

כך אדם מתחיל להרגיש, מתחיל לגלות מה זה נקרא "רוחניות". באיזו תפיסה, באיזו ראיה, באיזה יחס לעולם, לטבע, שהטבע זה בעצם הבורא, הוא צריך כך לייחס את עצמו, לכוון את עצמו, ואז הוא מתחיל לגלות את הבורא, שזה נקרא לגלות את העולם העליון.

אני מקווה שאתם תקראו כמה פעמים את הקטע הזה, ובכלל את כל הקטעים האלה עד שהם ממש ייכנסו לתוך ההרגשה, לתוך השכל, לתוך הרגש, לתוך ההרגלים, וכך תתחילו להתייחס לכל חושך שאתם מרגישים שזו הזמנה להגיע לאור, אבל לאור העליון, לאור הרוחני. שדווקא בהרגשת החושך בחיים שלנו אנחנו מקבלים הזמנה לאור, ליום הרוחני.

שאלה: מה זה היחס שבונים על פני הרגשת החושך, איך מתחילים לבנות אותו בכלל?

בעל הסולם אומר, כאילו שהבורא נמצא ומתגלה לפניך ואתה רוצה לעשות את כל הפעולות לקראתו, פעולות ההשפעה, פעולות החיבור, פעולות האהבה.

תלמיד: אבל מה בתוך ההרגשה של החושך מאפשר את זה?

חושך זה בכלים שלך, בהרגשה שלך, בהבנה שלך. שלפי הכלים הרגילים שאתה נמצא בעולם הזה אתה מרגיש שאין לך כלום, גם מצב רוח אין, גם התעוררות אין, כי לא מאיר לך בכלים דקבלה שלך הרגילים. ומצד שני, אתה מקבל איזו התעוררות, הארה קטנה, שדווקא מהמצב הזה אתה יכול להתחיל את המדרגה הרוחנית שלך. למה? מזה שאתה פותח את הקטעים האלה ומתחיל לקרוא והם מסדרים לך אותו יחס לחיים.

תלמיד: והמעשים לא מטשטשים את ההרגשה של החושך?

איזה מעשים?

תלמיד: כמו שאתה אומר, כלפי חיבור לבנות איזשהו יחס. זה שאני עושה מעשה מתוך ההרגשה הזאת של החושך זה לא מטשטש?

איזה מעשה אתה עושה מתוך הרגשת חושך?

תלמיד: אמרת, חיבור עם החברים.

אתה עושה את זה למעלה מהרגשת החושך. למרות שאני מרגיש את החושך ולא בא לי שום דבר לעשות, אני כן עושה פעולות השפעה, כביכול פעולות השפעה, וזה מביא אותי לדרגה הרוחנית הראשונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ואיך הפעולות האלה בונות את היחס לבורא?

כי אני עושה את זה מפני שאני רוצה להידמות לו.

שאלה: איפה בתוך כל זה יש לי את היכולת בכלל לתפוס מה זה להידמות לו, איך אני מפתח את זה?

זה מה שמקובלים אומרים, "תעשה רצונך כרצונו" וכן הלאה. אני עושה חיבור עם החברים ומתוך החיבור עם החברים אני מתחיל לפנות אליו, אני מתחיל לבקש, להתפלל שייתן גם לנו כוח השפעה. קודם כל שיהיה בינינו כוח השפעה כי בלי זה לא נוכל לפנות אליו, ואז אנחנו מבקשים, "תן לנו חיבור ותן לנו כוח השפעה הדדי בינינו שמתוך זה נוכל לפנות אליך, ואנחנו רוצים רק דבר אחד, להשפיע אליך". זה נקרא אמונה, כוח השפעה למעלה מהדעת, למעלה מהרצון לקבל.

תלמיד: וההשפעה של העשירייה לבורא מצריך קודם שכל אחד ישפיע לחברים או ירצה להשפיע לחברים?

לא שאני רוצה להשפיע לחברים. אבל אני לומד ואני מבין שבלי להשיג את כוח ההשפעה אני לא יכול להיות בשום מגע עם הבורא. אלא הוא מטפל בי מלמעלה, אבל אני לא יכול להיות במגע עימו בלי כוח השפעה, בלי שאני מפתח כוח השפעה. ואז אני מבין שאני צריך את החברים ורק איתם יחד אני יכול לפתח את כוח ההשפעה בינינו, ואז מתוך זה נוכל לפנות לבורא.

תלמיד: למה אחרי שכבר יש כוח השפעה בינינו צריך עוד לפנות לבורא?

לא מספיק שאנחנו מייצבים איזה כוח השפעה בינינו כי אנחנו צריכים גם לכוון אותו למקור, לבורא.

תלמיד: מה זה החיסרון שמתפתח כשכבר יש לנו כוח השפעה בעשירייה, עם איזה חיסרון אנחנו פונים לבורא?

דווקא כלפי העשירייה אין לי שום כוח, אין לי שום רצון שאני רוצה לפתח. יש לי רצון מהנקודה שבלב לגלות את הבורא, אבל כלפי החברים אין לי כזה רצון. אלא אני עוסק בחיבור עם החברים כדי להגיע ליחס כזה לבורא.

תלמיד: אם אני מתפלל לבורא שייתן כוח השפעה לנו בעשירייה אז זו ההשפעה לבורא, הבקשה ממנו?

אני לא כל כך מבין אותך. אני צריך להגיע לחיבור עם החברים. מכוח החיבור עם החברים שאנחנו מפתחים, אנחנו מתחילים להרגיש מה זה נקרא השפעה הדדית בינינו. באותו כוח השפעה אנחנו מכוונים לבורא, אנחנו רוצים להשפיע לו.

תלמיד: יש כוח השפעה בינינו שאנחנו ביקשנו מהבורא. ועכשיו אתה אומר שגם על פני זה אנחנו פונים אליו.

מכוח השפעה המיוחד שאנחנו עשינו יחד, אנחנו יכולים לפנות לבורא.

תלמיד: מה שם התוספת? זה נשמע שהכול כבר נסגר אם אנחנו משפיעים אחד לשני.

לא. כשאנחנו משפיעים אחד לשני, אנחנו, כל אחד מבקש עזרה שיהיה בינינו חיבור, אבל כוח השפעה עדיין אין. שייצבנו בינינו את כוח ההשפעה אז מתוכו בסך הכול, עם הכולל שבכוח הזה, אנחנו יכולים לפנות לבורא, רק יחד בתפילה בציבור. כל עשירייה מבקשת "כאיש אחד בלב אחד" במידת מה, פונה לבורא, מה לעשות? כדי שתהיה אפשרות לעשירייה להשפיע לו.

שאלה: האם האדם מוותר לגלות את הבורא בחמשת החושים הגשמיים שלו, כי הוא מבין שזה אי אפשר. ויחד עם זאת לא מוותר על גילוי הבורא כטוב ומטיב מתוך הנקודה שבלב, מתוך הסביבה, מהשתוות הצורה?

כן, נכון.

שאלה: איך אפשר לבדוק שמתוך מצב החושך והריקנות, אני לא פונה רק לתוך מצב לקבל שלי יותר נסתר, שאני אוכל לקבוע שאני באמת פונה להשפעה?

אני לאט לאט מתחיל להשיג שהחושך שאני מרגיש הוא לטובתי, כדי שאני לא אכנס לקליפות. שאני ארצה בתוך החושך לגלות את הבורא, את האור. אני רוצה מעל החושך, שהחושך יישאר בכלים דקבלה שלי ומעל הכלים דקבלה שלי, מעל החושך הזה אני בונה את היחס שלי לבורא שאז כולו בנוי מהרצון להשפיע, לא מהרצון לקבל.

תלמיד: האם אפשר להגיד שההסכמה המוחלטת שלי כלפי המצב שאני לא רוצה לשנות אותו בתוך הרצון לקבל שלי, מסכים איתו, וזו בדיקה שאני פונה לתכונת ההשפעה או משתדל לפנות?

נכון. אני לא רוצה לשנות את המצב שלי, אני רוצה לבנות למעלה מהמצב שלי יחס חדש לבורא.

שאלה: כשאני מעל כל מצב וחושך, בונה עם החברים קשר ופנייה לבורא, אנחנו עם החברים מרגישים בזה תענוג, נחת, מילוי. אז איך להפוך את זה גם להשפעה לבורא ולא שסתם נעים לנו מזה?

קודם כל, זה שאנחנו מרגישים טוב בהליכה שלנו הנכונה, הנכונה, אם אנחנו מרגישים בזה טוב, זו לא עבירה. אז שיהיה טוב, מה הבעיה? אבל אנחנו צריכים בדיוק לכוון את עצמנו נכון להבחנות האלו. הבחנה שאני מקבל בכלים דקבלה שלי, ואותה הבחנה שאני רוצה להשיג למעלה מהכלים דקבלה שלי, זה יחס חדש מהכלים דהשפעה שאני רוצה עכשיו לפתח בי או לתת לבורא שיפתח בי, זה לא חשוב. אני הולך לייחס את עצמי לחברים ולבורא למעלה מההרגשה שלי בכלים דקבלה. זה לא חשוב שאני מרגיש בהם חושך, חוסר אונים, חוסר ביטחון, דווקא על פני זה אני רוצה לייחס את עצמי לחברים ולבורא, שאין לי בכלים דקבלה שלי לזה שום יסוד.

שאלה: מהי תפילה משותפת, איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שזה מה שאנחנו עושים?

אנחנו עושים סדנה, מבררים את המצב שלנו, מדברים על זה בינינו, ובודקים האם אנחנו יכולים להגיע להסכמה, לעמק השווה, לתפיסת מציאות שווה לפי מה שקורה בנו, מה שמתרחש עכשיו בנו, ואיך אנחנו יחד בתוך זה, יכולים להתקשר ולפנות לבורא. הכול מגיע מתוך הסדנה.

שאלה: כתוב שהאדם לא משתוקק לגלות שהבורא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב כי זה בשכל, ואמונה נוגדת לשכל. עם זה אפשר להסכים ללכת לקבוצה, לשחק שם. אבל אם האדם מבין שנגיד הוא צריך לעסוק בהפצה, הוא לא יכול להסכים.

זה לא שייך להפצה. בזמן ההפצה אני מתייחס לתחתונים איך להסביר להם קצת. כמו שדיברתי איתך אולי כמה שנים ואתה לא הבנת בכלל איפה אתה נמצא. גם אני כך צריך להתייחס אליהם. כמו תינוק שנולד, מה הוא מבין? שום דבר. מה דורשים ממנו? כלום. שיחיה, שיגדל, עוד קילו בשר, עוד קילו בשר, וקצת שכל כדי להזיז את עצמו, לא יותר מזה. אם אתה הולך להפצה, אתה צריך גם להבין למי אתה הולך ואיך ללכת, אחרת אל תצא.

וחוץ מזה, למה כשאנחנו מדברים על דרגה רוחנית שאנחנו צריכים עכשיו להיכנס אליה, אתה מדבר על ההפצה שזה לגמרי הפוך? איך יכול להיות ששני הדברים האלה נמצאים אצלך יחד? איזה בלבול יש לך, תחשוב עליו. זה לא רק בשבילך אני אומר את זה, לעוד הרבה אנשים. ואני בכוונה עונה על זה בצורה נחרצת כדי שאתם תבינו שזה לגמרי לגמרי לא הולך יחד.

הפצה אנחנו עושים לעמךִַ, שם אנחנו לא מדברים על אמונה למעלה מהדעת. אנחנו מדברים איך לצאת מכל הבעיות שיש לנו בעולם הזה, שהתרופה לזה היא חיבור בינינו. ועוד נלמד על זה כל מיני דברים, במיוחד שלומדים עכשיו את מאמר "השלום בעולם". ומה שאנחנו בינינו הולכים לרכוש זה מהמצב שלנו ומעלה, ולא מהמצב שלנו ומטה.

שאלה: האם תוכל להסביר קצת יותר את העניין שלא יהיה הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל?

לא. אני עכשיו לא יכול את זה להסביר. זה לא שלא יהיה הבדל. שלא יהיה הבדל בכוח, שגם האמונה צריכה להיות לא פחות מידיעה, אבל באמת היא הרבה יותר מידיעה. כי כוח האמונה זה כוח השפעה, הוא כוח בלתי מוגבל. וכוח הידיעה היא ידיעה גשמית, היא מוגבלת בשכל שלנו שהוא מאוד קטן.

שאלה: אנחנו אומרים הרבה פעמים שאנחנו בשום אופן לא צריכים לרצות להחליף את המצב שלנו או רק לנצל אותו בשביל לבנות מדרגת אמונה למעלה מהדעת. לא ברור איך אנחנו לא משנים אבל כן מנצלים את המצב?

אני לא רוצה שמה שאני עכשיו מרגיש, שאני יודע שזה מה שאני מקבל מהבורא, אני לא מבקש את המצב הזה לשנות, אלא עליו לבנות מצב רוחני. כל מצב ומצב שאני נמצא בו בחיים שלי, אם הייתי מסוגל הייתי בונה למעלה מכל רגע ורגע גשמי מצב רוחני, כי כך זה יהיה בעתיד. כי לא ניתן לנו העולם הזה, כל הסיטואציה הזאת, כל התיאטרון הזה שכאילו אנחנו נמצאים בו והוא מתרחש לפנינו, כל הבמה הזאת של החיים שלנו, הכול ניתן אך ורק כדי לבנות מעליו, מכל סצנה וסצנה, מכל הרגשה והרגשה יחס נכון לבורא.

שאלה: מהי הדרך הטובה לממש כל מצב שבא אלינו כהזמנה למשוך את האור אל תוך הקבוצה?

בכל הרגשה והרגשה שלי קודם כל אני רוצה להצמיד את עצמי לעשירייה ולסדר קשר נכון בינינו ושאנחנו כולנו יחד מבטלים את עצמנו, בזה אנחנו כבר עולים לדרגת הבינה. אני צריך לבטל את עצמי כלפי כולם, אני צריך לחבר את עצמי לכולם, להשפיע לכולם, ואז אני כבר בקבוצה ובתוך העשירייה מעלה את עצמי כבר בהכנה לעלייה למעלה מהדעת. ואחר כך מתוך זה שכבר עשיתי את זה יחד עם הקבוצה, אני משתדל לעשות את זה כלפי הבורא. כך אנחנו עובדים.

שאלה: אנחנו מרגישים את ההזמנות של החושך בצורות חיצוניות, בעיות וכולי. האם באיזה שלב אנחנו נתחיל להרגיש את ההזמנה מהחושך כמשהו פנימי, כחיסרון פנימי יותר מאשר דברים חיצוניים?

כן. כשאנחנו נגיע לזה שהכיוון שלנו יהיה רוחני, לקראת אמונה למעלה מהדעת, אז גם המצבים של החושך יהיו הרבה יותר גרועים, יהיו הרבה יותר ממשיים, הרבה יותר חשוכים בניתוק מהרוחניות, יותר ויותר. כי אנחנו נוכל להחזיק את עצמנו למרות זאת, כי אנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, שהוא זה שמביא לנו.

שאלה: הייתי רוצה לחזור לשלבים שהסברת. שהגענו לאיזו מין השפעה בעשירייה ואחר כך לתפילה משותפת, האם כעזרה מלמעלה נותנים את הרגשת החושך המשותף לפני שאנחנו מגיעים לתפילה משותפת?

תלוי מהמצב שלנו.

תלמיד: אבל עזרה מלמעלה תמיד צריכה להיות הרגשת חושך?

תחילת המדרגה היא חושך, ממנה אנחנו מתחילים.

תלמיד: האם אפשר להגיד שכשהגענו להשפעה משותפת זה כניסה לעיבור וכשעושים תפילה משותפת בהרגשת חושך, מהרגשת החושך הבאה זה תהליך לידה רוחנית?

זה עוד רחוק אפילו מעיבור. אתה תמיד רוצה לקפוץ קדימה ולתת הגדרות מחכמת הקבלה למצבים שהם עדיין לא נמצאים בכלל ברוחניות, ולכן אני מאוד נגד זה, זה יוצר בלבול. זה עדיין לא רוחני, זו עדיין כניסה לרוחניות, אבל עדיין לא קביעת הכוחות הרוחניים שבתוך האדם.

שאלה: מצד אחד אמרת, שאנחנו לא צריכים לבקש לשנות את המצב אלא לבקש מהבורא להיות מעל המצב. מצד שני, לפני השיעור העלינו מ"ן, תפילה עבור כל החברים החולים שיבריאו במהרה, או לדוגמה כשסיפרת שאתה חלית, הרב"ש התעקש שתלמד ותשתדל להיות מעל המצב של הכאב. כשאנחנו אומרים להיות מעל מצב, לאיזה מצב הכוונה, המצב הגשמי או התפעלויות פנימיות שלי שקשורות לבורא ולעשירייה?

זה סך הכול אחד אצלנו בינתיים אצלנו, כי אנחנו לא כל כך יכולים להבדיל. אנחנו צריכים להשתדל בסך הכול לקבוע על כל המצבים שאנחנו מרגישים, אני לא אומר רוחניים, גשמיים, אלא שאנחנו מרגישים, להשתדל לבנות מעל זה, מקשר בינינו יחס לבורא, שהוא ייצב לנו את המצב. העיקר לא להתבלבל, אלא שיהיה כמה שיותר פשוט.

שאלה: האם בהרגשת בחושך יש מקום לעבודה עם ביקורת?

מאיפה יהיה לך ביקורת? על החושך? על הבורא? על עצמך?

תלמיד: על החברים.

על החברים, בסדר, זה בדרגה הגשמית. שאתם צריכים להשתדל להתקשר ביניכם ויחד לקרוא, ללמוד, לדבר על מה שאתם צריכים לעשות במצב הנוכחי. עכשיו מתחילה מדרגה חדשה, מתחיל יום חדש, זה נקרא שאתם רוצים להגיע למצב של השפעה הדדית ביניכם והשפעה מכם לבורא, זה נקרא יום חדש. והחושך נשאר, על פני החושך אתם בונים מצב של היום. ככה זה, זה הופך להיות מדרגות, חושך אור, חושך אור וכן הלאה. ימים ולילות, שנים.

שאלה: האם ככל שאני מוצא את עצמי יותר בחושך, כך אני יכול להיות בנתינה, בהשפעה לחברים?

לא, חושך לא אומר שאתה כבר יכול להיות בהשפעה. אבל עד כמה שחושך יותר, הסתרה יותר, סימן שיש לפניך הזדמנות לבנות מדרגה גדולה יותר למעלה מהדעת. נכון.

שאלה: איך לחבר נכון בעבודה רוחנית את התיאטרון של העולם הגשמי שלנו?

שעל פניו אתה צריך לבנות תיאטרון רוחני.

שאלה: אם אני רואה שהחברים לא מדברים נכון, זאת אומרת אני מרגיש את החיסרון אצלם, האם יהיה נכון לבקש מהבורא שישנה לי את הראייה כך, שאני אראה אותם גדולים ומתוקנים, האם נכון לבקש כך?

ודאי שכך כל הזמן אתה צריך לבקש. אתה צריך לקבל את העולם סביבך כעולם מושלם, ש"כל הפוסל במומו פוסל". יש על מה לשאול בכלל?

תלמיד: אני אומר שאנחנו כל הזמן מדברים על תפילת רבים, האם יש מקום גם לתפילה פרטית שלי, שאני לא ארגיש את החסרונות שלהם אלא רק את המעלות, ואני אבקש מהבורא שישנה לי את הראייה?

תבקש מהבורא, מה אתה רוצה ממני, מה אתה שואל? אם אתה מרגיש כך כלפי החברים, שאתה רואה בהם חסרונות תפנה לבורא ותבקש ממנו שישנה לך את היחס הזה.

שאלה: לא ברור אם תחילת מדרגה, ערב, זו רק הרגשה פרטית של האדם או הרגשה של העשירייה?

אנחנו נמצאים בכל מיני מצבים שונים, יכול להיות שבאמת כך מרגישים כולם ויכול להיות שלא, הכול כבר נקבע מלמעלה.

תלמיד: אבל אני צריך להביא את ההרגשה הפרטית שלי של החושך ולראות איך זה משתלב בתוך העשירייה?

אני לא צריך להשפיע עליהם בחושך שלי, לא. אלא כולנו צריכים לחזק את כולם שמה שאנחנו מקבלים, ולא חשוב מה כל אחד מקבל, אנחנו מקבלים את זה מהבורא כדי להתחבר בינינו בכל מיני מצבים שלנו, כי אנחנו כמו ספירות שונות בתוך הפרצוף. להתחבר בינינו בצורה כזאת שסך הכול הרצון שלנו מכוון לבורא שייתן לנו כוח השפעה, ושכוח ההשפעה ימלא את היחסים בינינו. ומה שאנחנו קיבלנו ממנו, במצב שאני מגיע לחברה אני מבקש רק דבר אחד, תן לנו להתחבר, תן לנו לבקש ממך כוח אמונה, כוח השפעה, כוח חיבור. בצורה כזאת אנחנו פונים.

שאלה: נניח ואני קורא קטע מתוך מאמר רב"ש שמסביר איך לעבוד עם החברים, האם לקחת את הקטע ולראות איך אני, האדם הפרטי, עושה פעולה כלפי העשירייה או רב"ש כותב מה צריך לעשות בינינו רק מהרגע שהגעתי לעשירייה?

קמתי ככה מהבוקר, עדיין כזה מעורפל, אין לי כלום, אין לי כיוון, אין לי שום דבר, אני ככה בצורה אוטומטית מגיע למצב פיסי עם העשירייה.

תלמיד: האם אני צריך עכשיו לקחת את מה שרב"ש או בעל הסולם כתבו ולראות איך אני עובד עם הקטע הזה ומגיע למגע ראשון עם העשירייה, או רק אחרי שהגעתי לאיזה חיבור עם העשירייה, לאיזו הרגשה, משם בעל הסולם ורב"ש כותבים לנו מה לעשות?

לא, אלא דברים שאי אפשר להגיד עליהם חד משמעי. תנסה כך וכך ותראה, שיש לך גם כאלו וגם כאלו מצבים. סך הכול אנחנו צריכים להשתדל להגיע לחיבור, וחיבור זה לא נקרא שאנחנו נמצאים כולנו מצב אחד או דומה, כי לכל אחד יש תפקיד משלו, יש לו שורש נשמה משלו. אבל בסך הכול אנחנו למרות זאת "על כל פשעים תכסה אהבה", על כל ההבדלים אנחנו רוצים שישלוט חיבור, כוח השפעה הדדי, ואותו אנחנו מייחסים לבורא.

שאלה: אם אדם מרגיש את החושך והריקנות כלפי הקבוצה, שהקבוצה בשפלות, זה נכון?

לא הבנתי מה זה שהקבוצה למטה מזה?

תלמיד: שיש דברים יותר חשובים, שהיחס כלפי העשירייה נהייה פחות חשוב מכל הריקנות ומה שהבורא מגלה.

זה לא בסדר. אני צריך להבין שכל ההתקדמות שלי, כל המנוע, כל המנוף, כל האינסטרומנט שאני על ידו מתקדם, זו הקבוצה. אם אני לא מחבר אותם יחד ולא הולך יחד איתם למצב הבא, אז אין מצב הבא. וזה יכול להיות פנייה לבורא, זה יכול להיות כל דבר ודבר שאני רוצה לשנות, לעשות משהו, להתמצא בו, הכול קודם כל מתוך חיבור בקבוצה. חיבור בקבוצה זו התחלה של כל פעולה רוחנית, וכל פעם אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לחיבור, ומתוך החיבור בקבוצה להתחיל פעולה רוחנית. איך אתה מתאר לעצמך פעולה רוחנית אם אין פרצוף? איך?

תלמיד: הבורא מגלה את החושך והריקנות ואני לוקח את זה ונכלל בעשירייה.

זה נכון, שאתה עם הריקנות שלך נכנס לקבוצה, בסדר. יכול להיות שדווקא הקבוצה צריכה את הריקנות הזאת, אבל אתה קודם כל נכלל בקבוצה ואז בקבוצה אתה מגיע לבורא, אחרת אין לך עם מה להגיע.

זו הבעיה שלנו, שאנחנו רוצים בעצמנו, כל אחד, להתקשר לכוח עליון בלי לייצב את החיבור בינינו, זאת אומרת כוח השפעה מינימלי בינינו שאנחנו רוצים לבנות, ומתוכו כבר תהיה לנו איזו השתוות הצורה עם הבורא ולפנות לבורא.

שאלה: כשאנחנו בסוף היום מתכנסים ועושים הכנה לפני שאנחנו נכנסים לישון, אנחנו מתפללים לבורא, אנחנו בעצם מודים לו. האם פה אנחנו כבר צריכים לעורר את החיסרון, האם פה אנחנו כבר צריכים להזמין את החושך, איך אנחנו בדיוק עושים את זה?

לא, חושך אנחנו לא מזמינים, זה לא טבעי שאני מזמין את החושך. אני יכול לעורר את החושך, אבל על ידי זה שאני משתוקק לאור, על ידי זה שאני מנצל את המצב שיש לי עכשיו מגע עם הבורא, התמצאות עם החברה, עם הסביבה, עם העשירייה ועם הבורא יחד, וכמה שאפשר אני צריך להוציא מזה תועלת, בירור, השפעה הדדית. וכשאני גומר את זה, אז מגיעה לי דרגת החושך בעצמה, זה כבר הבורא מסדר.

תלמיד: אנחנו מחפשים מהי הדרך הטובה ביותר להיכנס לישון כדי שנתעורר עם חיסרון גדול לשיעור, האם אנחנו צריכים לסיים את היום שלנו יחד בבקשה עבור המדרגה הבאה של החיבור?

אם אתם נמצאים בכאלו מצבים שאתם יכולים, אז כן. וזה לאו דווקא צריך להיות לילה ויום שלנו, שאנחנו גומרים את היום אנחנו גם גומרים מדרגה רוחנית ואז הולכים לישון וזה גם שינה רוחנית, וקמים זה גם בוקר רוחני, זה לאו דווקא צריך להיות כך. אלא אתה יכול במשך היום לעבור כמה שנים, הרבה ימים ולילות, כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים".

ולכן לא לחשוב שככה זה קורה, אבל יחד עם זאת נכון למצבנו, בדרך כלל אנשים שנמצאים בתחילת הסולם בלעלות לאמונה למעלה מהדעת, האנשים האלו מרגישים במיוחד שהם קמים, גם דיברנו על זה בשיעורים הקודמים, שהם קמים הם צריכים לבדוק את עצמם, איך אני קם, למה אני קם בצורה כזאת או אחרת, מאיפה מגיעה אלי ההרגשה הזאת, איך אני צריך להיות איתה, וכן הלאה. אבל לאו דווקא שאתם אומרים, יום אסטרונומי ויום רוחני זה אותו יום, או לילה זה אותו לילה.

קריין: קטע מס' 13 מתוך "שמעתי" של בעל הסולם.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זה נקרא "כניעה ללא תנאי". זאת אומרת, שכל מצב ומצב שמגיע אלי אני מקבל אותו בשמחה. אני צריך להביא את עצמי למצב, שלא חשוב לי איזו הרגשה אני מקבל מכל רגע ורגע, כי אם זה בא מהבורא זה טוב. זה טוב לא בגלל שזה בא לטובתי, שזה גם נכון, אלא זה טוב בגלל שזה בא מהבורא, לא צריך להיות יותר מזה. ולכן אני תמיד שמח וכל מצב אני מקבל בצורה של שמחה, ולא עושה על זה ביקורת, כי אני כל הזמן נמצא בשליטת הבורא.

ההבדל בין זה שאני נמצא בהרגשה שאני מקבל את זה מהבורא לבין זה שאדם רגיל מרגיש שהוא קשור לבורא הוא בזה, שאני מרגיש הסתרה, שהבורא נסתר, ושיחד עם זאת אני לא רוצה שהוא יתגלה. אלא ההיפך, אני צריך בעצמי אפילו לשמור על ההסתרה שלו, לעשות צמצום, מסך, לא לתת לו להתפשט בי בצורה גלויה, אני לא רוצה שהבורא יתגלה. אני רק רוצה לבקש ממנו להיות למעלה מכל ההפרעות, שיהיה לי כוח אמונה להיות למעלה מכל ההפרעות שהבורא עושה. אני אשתדל לחזור על זה. אולי תקרא קודם.

קריין: שוב קטע מספר 13.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זאת אומרת אם אני יודע שכל רגע ורגע אני מקבל מהבורא את החיים שלי, את המעמד שלי, את המצב שלי, את ההרגשה שלי, שהכול הוא מייצב בי, הוא בעצמו, אז מה שיהיה לי, לא חשוב מה, אלא רק זה שאני מקבל את הדבר ממנו, זה צריך כבר להביא לי את הרגשת השמחה ואת הייצוב הנכון בחיים. כך אני מייצב את היחס שלי לבורא.

העיקר בשבילי לא להיפרד מאמונה, מזה שאני לא מקבל ידיעה, הרגשה שבאמת זה מגיע לי מהבורא והבורא עושה לי את זה, אני לא רוצה את זה כידיעה, כעובדה, אני רוצה שזה יישאר אצלי בדרגת האמונה, שכך אני חושב. אני לא מבקש שהבורא יתגלה, כי כשהוא יתגלה, אני אאבד את כוח האמונה ואשאר בדרגת בהמה, חיה. בכל הדומם, הצומח והחי, הכוח העליון מתגלה ומכוון אותם בכל רגע ורגע בזמן קיומם. מה שאין כן אני רוצה רק את כוח האמונה, שלא יהיה לי ברור, שלא יהיה לי כעובדה, אלא שיהיה לי כהזדמנות מצידי לקשור את עצמי לבורא. כך אני מתחיל לרכוש אותו כוח השפעה, שהוא נקרא הכוח הרוחני, הכוח העליון. לאט לאט אני מתחיל בצורה כזאת להתאפס מהעולם הזה לעולם העליון, זאת אומרת לחיות בכוח השפעה ולא בכוח הידיעה כמו שבעולם שלנו. זה ההבדל בין שני העולמות.

אני משתדל איכשהו להסביר, למרות שאי אפשר כאן להסביר, אלא לכוון אתכם אולי יותר טוב, יותר נכון. ואתם תחשבו על זה יותר ויותר. לא חשוב אם אתם תתבלבלו, אבל בסך הכול אם אתם תקראו את כל הפסוקים האלה שיש לנו בעבודה למעלה מהדעת, אתם תראו שיש פסוקים שידברו אליכם, יש פסוקים שלא ידברו אליכם. אבל באמת יש כאן הרבה חומר כדי לסדר את התפיסה שלנו ואת הראיה שלנו לרוחניות.

שאלה: האם זה נכון שדווקא הרגשה של נכונות לוותר לגמרי על הידיעה ועל השליטה, נותנת לנו את הידיעה והשליטה הגבוהים ביותר?

יכול להיות. כן.

שאלה: איך אני יכול לשמור את הכלים דקבלה שלי, שהבורא לא יתגלה בהם? איך אני בכלל יכול להחזיק את זה?

הוא לא מתגלה. אתה שומר עליהם כדי לא לדרוש מהבורא גילוי. אתה רוצה להגיע להשפיע לו דרך הקבוצה, ולא שהוא ישפיע עליך, חוץ מכוח השפעה.

שאלה: כשאדם עוד לא נכנס לרוחניות, מהו המצב הזה של חושך או פחד מגילוי הבורא, איך אפשר להסביר את זה, או להרגיש מה שכרגע דיברת עליו?

אין לנו פחד לגלות את הבורא, בינתיים, אמנם יש, אבל עוד לא עכשיו. אין לנו פחד לגלות את הבורא, כי אנחנו מלכתחילה צריכים להבין שהוא מתגלה רק בתוך עשירייה. ואם אדם בעצמו רוצה לגלות, זו קליפה, זה הרצון לקבל שלו. אם זה גילוי הבורא, זה יכול להיות רק בתכונת השפעה, ותכונת ההשפעה לא יכולה להיות אחרת, אלא אם אנחנו פונים לבורא מתוך עשיריה. אחרת אנחנו לא נמצאים עימו בהשתוות הצורה, הוא לא מתגלה. לכן המצב הוא שמור.

נגיע לחיבור בינינו, להשפעה הדדית בינינו, ואז נוכל לפנות לבורא בצורה נכונה. בטוח שיהיו בדרך כל מיני בירורים, עליות, ירידות, נפילות וספיקות, אבל ככה זה מתייצב. בכל זאת אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לקבל תכונות מהעולם העליון שלא שייכות לעולם שלנו ובכלל לכל המציאות, לכל מה שיש לנו בכל היקום. בכל היקום אין לנו תכונות כאלה. אנחנו צריכים לייצב אותן לאט לאט בעצמנו, והעיקר מתוך החיבור בינינו.

שאלה: האם זה אומר שאנחנו לא משתוקקים לידיעה, ואפילו אם היא באה, אנחנו מתעלים מעליה?

אנחנו לא משתוקקים לידיעה כמו בעולם שלנו, אלא אנחנו משתוקקים לכוח השפעה בחיבור.

שאלה: למה אני צריך להיות בשמחה מגילוי מצב, הרי מלכתחילה אני לא רואה שזה בא להטיב לי, לנברא, אלא רק בדיעבד. אז ממה לשמוח בהתחלה?

זה שאני הולך עם החברים לקראת הבורא, להשתוות הצורה עימו, להתקרבות הרוחנית, זה צריך למלא אותי בשמחה.

קריין: קטע מספר 14, גם מתוך מאמרי "שמעתי" של בעל הסולם.

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זה מה שבדרך כלל אצלנו נעשה. אנחנו מגיעים למצב של ייאוש, שאין לי כלום, ואני לא יודע, לא מבין ולא מרגיש, לא שום דבר. ואחר כך אני אומר לעצמי, אז מה אם לא יהיה לי, אז אין ולא יהיה ואני לא צריך. אני צריך להגיע לרוחניות ולא למילוי עצמי. וכך ממצב החושך אני מגיע לאור. רק לא לאותו אור שהייתי משתוקק בזמן החושך, אלא לאור חדש, לאור של השפעה. אז הייתי משתוקק לאור החכמה ועכשיו אני משתוקק לאור דחסדים.

קריין: קטע 14.

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

(סוף השיעור)

---

1. בראשית פרק א', פסוק ה'.↩

2. "תֹּלֶה אֶרֶץ, עַל-בְּלִי-מָה". ספר איוב, פרק כו, פסוק ז'.↩