שיעור צהריים 07.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מס' 66, כותב רב"ש.

"ידוע, שמלכות נקראת "ירושלים". לכן כשאנו אומרים "חורבן ירושלים", הפירוש יהיה על בית המקדש, שנחרבה. היינו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא"." למה הוא אומר שמלכות נקראת "ירושלים"? מפני שמלכות היא ספירה עשירית, היא כוללת את כל תשע הספירות שלפניה והיא עושה על עצמה צמצום, מסך ואור חוזר, ומעלה את האור חוזר בחזרה לתשע ספירות שלפניה, ואז בצורה כזאת היא פועלת איתם יחד למרות שהיא הפוכה מהם.

לכן אם מלכות מסוגלת לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, נקרא שהיא מלכות מתוקנת והיא נותנת כלי, בית, כלי קבלה לכל תשע הספירות וכך היא מקבלת אותם. ואם היא לא יכולה לעשות על עצמה צמצום, מסך ואור חוזר, לא נותנת אור חוזר, אז היא לא מסוגלת לקבל מהט' ראשונות, היינו מהבורא, מהכתר שום דבר, זה נקרא שהיא נמצאת בחורבנה.

קריין: שוב.

"ידוע, שמלכות נקראת "ירושלים". לכן כשאנו אומרים "חורבן ירושלים", הפירוש יהיה על בית המקדש, שנחרבה." על המלכות שלא יכולה לקבל אור מט' ראשונות בעל מנת להשפיע. "היינו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא"." מלכות נקראת שכינה. למה שכינה? זה המקום ששם שוכן האור העליון, הבורא. הוא נקרא "שוכן" והיא נקראת "שכינה". "כלומר, זה שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולהאמין שהקב"ה הוא מנהיג את העולם בהשגחה של בחינת טוב ומטיב. היות שזה נסתר מהאדם. [...]"

לכן צריכים אנחנו לעבוד על החיבור בינינו, שאנחנו נתחבר בינינו כך שהרצון לקבל שלנו המשותף יהיה כמו מלכות שיכול לקבל בעל מנת להשפיע מה שמגיע לנו מהבורא.

"לכן אם האדם מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות, אף על פי שלא רואה שום חשיבות, והוא מתאבל על זה, מדוע הוא כך, היינו למה כל כך נסתר מאתנו את חשיבותה של ירושלים," זה החשוב ביותר. אם יש לנו חשיבות אז אנחנו יכולים לעשות כל דבר, ואם אין לנו חשיבות אז אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר. לכן כל העניין בחשיבות מלכות שמים מה שנקרא, מלכות שמחוברת עם כתר, עם השמים. ולכן אנחנו מתפללים שיהיה לנו קשר שאנחנו נמצאים במלכות עם השמים שזה הכתר. "ומתפלל על זה, מדוע אין חשיבות למלכות, ומבקש מה', שיקים את ירושלים מעפר הזה, שהיא נמצאת בה, ובשיעור שהאדם מצטער על חורבנה, הוא זוכה, שהקב"ה ישמע את תפלתו.

והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהיא כן משפיע לו טוב ועונג."

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו 'כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה' בעבודה" 1990)

שאלה: למה הצער של הנברא הוא מדד להתקדמות שלו ובכמה הוא קרוב?

איך עוד אנחנו יכולים למדוד הכול? אם כל התיקון הוא ברצון של האדם, רצון של הקבוצה, רצון של האנושות אז איפה אנחנו יכולים למדוד את עצמנו? רק בתוך הרצון. מה יש בתוך הרצון? שתי תופעות עיקריות מנוגדות או שמחה או צער. לכן אנחנו צריכים לעשות את כל התיקונים כדי להגיע לשמחה שהבורא ממלא אותנו ובזה אנחנו משפיעים לו שמחה. לא שאנחנו שמחים, אנחנו שמחים מזה שאנחנו משמחים אותו או שאנחנו מצטערים מזה שלא יכולים לשמח אותו. זה הכול.

תלמיד: אז הצער בעצם מייצג את הכלי הנכון שהנברא ברא לעצמו?

כן.

שאלה: העשירייה שלנו התאספה עכשיו יחד. איפה לחפש את מלכות שמים?

היא נמצאת ביניכם, ביניכם ממש. כמה אתם שם 5, 6, 8, 10, ביניכם היא נמצאת. תתחברו ביניכם במעגל והמלכות נמצאת. נגיד אתם לוקחים איזה בד, עומדים במעגל ומותחים את הבד הזה ביניכם. אז הבד מסמל ביניכם את המלכות. אתם כולכם מחזיקים וכולכם רוצים לקבל שם את גילוי הבורא ולראות אותו שמח, תתאר לעצמך. חוץ מזה לא רוצים כלום רק להחזיק חזק את הבד בינינו - שאנחנו נמצאים בעיגול ולראות איך הבורא שמח מזה שאנחנו רוצים לקבל אותו. הבד הזה לא סתם בד, אנחנו מרגישים בתוכו איך הבורא נהנה מאיתנו.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מותחים את הבד הזה בינינו?

כל אחד צריך להיות אחראי על כולם. אנחנו נמצאים בערבות בינינו ואנחנו כולנו רוצים להחזיק חזק חזק, לחזק כל אחד את האחרים ורק שלא ניפול ולא נחל. זו הערבות וכך אנחנו מחזיקים, נותנים מקום לבורא להתגלות. אז אנחנו מתחילים לגלות בתוך הקשר הזה בינינו איך הבורא שמח מאיתנו ממש, כמה אנחנו יכולים לשמח אותו.

תלמיד: אז הבד המתוח זה הבורא או שהבורא זה איזה כוח שמחזיק אותנו?

לא, זה לא הבורא. הבורא מתגלה למעלה מזה. זה הכול העבודה שלנו בינתיים, אבל זה דבר מאוד חשוב.

תלמיד: זה מה שכתוב - ירושלים?

לא, ירושלים זה יראה. יראה, פחד שאנחנו לא יכולים אולי להחזיק את עצמנו יחד. אז אנחנו בונים את ירושלים, בונים את הפחד הזה כדי להיות מקושרים בינינו ושנוכל לסדר לו מקום איפה שהוא יכול להתגלות וליהנות מאיתנו. זה נקרא "ירושלים". וחוץ מזה זה נקרא "ארץ ציון", ציון מהמילה "יציאה". אנחנו נכנסים ויוצאים, נכנסים ויוצאים, וכל הזמן נמצאים בתהליכים כאלו.

יש כאן יציאה וכניסה, לכן נקרא "ארץ ציון". ונקרא "ירושלים" מזה שאנחנו משיגים יראה שלמה. גם פחד שלא נוכל להחזיק זה את זה וביחד להתקשר כך שהבורא יוכל להתגלות בינינו. המצב הזה נקרא "ארץ ציון וירושלים". זה לא גיאוגרפיה ולא היסטוריה ולא כלום, זה מצב בינינו.

תלמיד: מהו בית המקדש בתוך כל הסיפור הזה?

כשאנחנו מכינים לבורא מקום כזה לגילוי והוא מתגלה בו, אז אנחנו מתחילים לגלות שהוא נמצא בינינו. בגילוי שלו בינינו אנחנו מגלים שיש שם כבר בנייה בגובה, שהבורא מאיר, וזה נקרא שהבורא בעצם בונה את ירושלים ואת בית המקדש על ידי זה שמשפיע עלינו. אנחנו רק נותנים את הכוחות שלנו להתחבר ככל שיכולים, אבל בעצם מצידנו צריכה להיות רק הכנה שזה יקרה והבורא הוא גומר בעדנו.

שאלה: איך המלכות מגלה שיש לה קשר עם ט' ראשונות? איך להגיע להרגשה הראשונה של הקשר הזה?

מלכות מתגלה לאדם מתי שהאדם מוכן על פני האגו שלו להיות מחובר עם החברים ועם הבורא, ואז ביחס הזה של האדם לחברים ולבורא הבורא מתחיל להתגלות.

שאלה: אנחנו נמצאים כל הזמן בהודיה לבורא על החברים, על הרב, ובו זמנית מחזקים את החברים, את הקשר בקבוצה, האם בזה אנחנו מזמינים את הבורא להתגלות?

נכון.

שאלה: הוא כותב "לכן אם האדם מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות, אף על פי שלא רואה שום חשיבות, והוא מתאבל על זה," וכולי. איך האדם מתגבר על דבר שהוא לא רואה בו חשיבות, מאיפה הוא לוקח כוח לזה?

הוא מתפלל שתהיה לו חשיבות.

תלמיד: אף על פי שאין לו חשיבות.

אף על פי שאין, ותמיד זה חסר.

תלמיד: כלומר התפילה היא הפתרון היחידי, אין דרך אחרת.

נכון, אבל אתה צריך להגיע לתפילה עם משהו שאתה כבר מכין.

תלמיד: מה הפירוש, מה זה משהו שאני מכין?

אחרי שעשית כל מיני מאמצים, אחרת מה פתאום אתה מגיע ומבקש.

תלמיד: זו השאלה שלי, אם אין חשיבות, אז מאיפה אני לוקח את הכוח הזה?

לא דורשים ממך חשיבות, אלא שתנסה קצת בכל מיני מאמצים להשיג חשיבות אפילו שאין לך, תתפלל אף על פי שאתה לא רוצה וכן הלאה.

קריין: קטע 67.

"וזה שרמז המשורר ז"ל (תהלים קכב, ג) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", שגמר התיקון נקרא "ירושלים הבנויה", דהיינו שאין הנגאלים בונים אותה, אלא מתפלאים בהשגתם שכבר היא בנויה, ומעולם לא היה בה שום פגם, כי כל שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם, שזהו בעצמו רגעי הזמן שבגלות, כל אלו ההפכים נתחברו יחדיו, והוא פשיטות גמור, כמו הכלל שמתגלה בהתקבץ עליו כל חלקיו ופרטיו."

(בעל הסולם. לקוח מכתבי יד)

מה אנחנו מגלים? שהכול בנוי, הכול מוכן, וכולנו נמצאים האמת בגמר התיקון, רק אנחנו צריכים להשיג את המצבים האלה שבהם אנחנו מתקרבים לגמר התיקון בצורה הדרגתית בהתאם למאמצים שלנו.

שאלה: אתה אומר שהבורא מסיים הכול. איך לזהות את הגבול שבו אנחנו עובדות עם האגו ואת החלק השני שבו הבורא מסיים את העבודה כדי שלא נצדיק את האגו אלא נעבוד באמת? איך לעשות את החשבון הזה? איפה הגבול שבו הבורא מתחיל לעבוד?

אם תעבדו על החיבור ביניכן, אז תרגישו איך אתן מתקרבות זו לזו עד שיהיה ביניכן אותו מקום שנקרא "מלכות", באיזו צורה המלכות נמצאת, ותרגישו עד כמה אתן מתחברות ביניכן ובהתאם לזה המרחק ביניכן ייבנה נכון יותר. תוכלו למשוך את אותו בד שנמצא בינינו ולתת מקום בתוך הבד הזה שבו יתגלה הבורא. הכול יסתדר לפי המאמצים שלכן להיות מחוברות.

קריין: קטע 68.

"כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה.

והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו, כי כולם יֵדְעו אותי, למקטנם ועד גדולם". ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם כאמור. שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם. והבן מאד."

(בעל הסולם. "וזאת ליהודה")

קריין: שוב.

"כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם". היינו על הבורא. כלומר בגאולה הוא נמצא ובגולה הוא חסר, הוא לא נמצא, הוא נסתר. "והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה". אם אין בורא בעולמנו, זו בכל זאת הכנה לזה שיתגלה.

"והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו, כי כולם יֵדְעו אותי, למקטנם ועד גדולם"". בסופו של דבר הבורא חייב להתגלות, הוא יתגלה לפני כולם. הוא כבר נמצא אלא רק נסתר מאתנו. "ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת", מתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נמצאים בגולה? כשיש לנו רצון לגלות את הבורא אבל אנחנו לא יכולים לגלות אותו. לכן כל התלמידים, כל אלו שנכנסים לחכמת הקבלה, הם קודם כל מגלים את צורת הגולה. הם מאוד רוצים לגלות את הבורא ולא מסוגלים, וחייבים ממש לגלות את החיסרון הזה בצורה השלמה. "שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה", אל"ף זה נקרא שהבורא מגולה כ"אלופו של עולם". "שהיא הדביקות באלופו של עולם כאמור. שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם. והבן מאד."

(בעל הסולם. "וזאת ליהודה")

שאלה: לפי הטקסט לא ברור מה משמעות "שלילה של הויה" שהופכת להיות שלילת ההכרה בבורא, ואיך זה קשור לגלות?

המשמעות של שלילה היא שאנחנו לא מרגישים את הבורא, אנחנו מרגישים שאין לנו אותו, אנחנו מרגישים שאין לנו כוח להשפיע, אין לנו כוחות להתחבר עימו, לגלות אותו. הכול בצורת השלילה.

שאלה: ככל הנראה אנחנו נמצאים עכשיו בגלות, וגם היום, ביום כזה מיוחד. איך אנחנו מוסיפים את הא' למצב?

על ידי כך שמשתוקקים ועל ידי כך שבונים בינינו מקום שהבורא יוכל להתגלות בו, והמקום נקרא "ערבות". אם אנחנו לא נבנה את המקום הזה, אז הבורא לא יוכל להתגלות, לא יהיה לו מקום, הוא תלוי במקום הזה.

קריין: קטע 69, מתוך "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א.

"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מַתְחֶלֶת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "וּלְקָחוּם עמים, וֶהֱבִיאוּם אל מקומם, וְהִתְנַחֲלוּם בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניִך בחוצֶן, ובנותַיִך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]"."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א)

שאלה: מהקטע הזה אני מבין שמה שקורה בעולם מראה לנו שאנחנו צריכים לחזק את העבודה שלנו, את החיבור שלנו, בשביל להראות את האור לעולם.

נכון.

שאלה: למה ספר הזוהר הוא כל כך עקרוני בגאולה של כל העולם?

כי פעם ראשונה בהיסטוריה ובצורה מיוחדת מאוד ושלמה, חכם גדול מאוד, מקובל גדול מאוד, רבי שמעון בר יוחאי, גילה איך מתנהל העולם, גילה את מפת הקשר בין הבורא לנבראים. לכן כולם מדברים על ספר הזוהר.

תלמיד: למה המקובלים לא כל כך מתייחסים לספר התורה כמקור לכל המציאות, אלא תמיד מדברים על הזוהר?

כי בתורה המסר סתום מאוד, הוא כתוב בצורה מיוחדת, סגורה, ועל ספר הזוהר מקובלים כן יכולים לדבר, הם מבינים אותו, מרגישים אותו איכשהו. הזוהר הוא ספר שרק מקובלים מבינים מה כתוב שם, כל אחד לפי הדרגה שלו.

תלמיד: אנחנו זכינו בבעל הסולם שכתב את הפירוש של הסולם לספר הזוהר.

נכון.

שאלה: מה הוא בא להגיד לנו בקטע האחרון, בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר"?

הוא כותב לנו איך זה צריך להתגלות. אחרי שהיינו בגלות האחרונה, הנוראית, עכשיו הגיעה אלינו חכמת הקבלה שמתגלה לכולם שוב, לכל העולם, והיא יכולה לשחרר את כל בני העולם מהגלות, מזה שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו קיימים, איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו מופעלים, לא יודעים שום דבר. אנחנו יכולים לצאת מכל הדברים האלה ולהתחבר לכוח העליון שמנהל אותנו בכדי שהוא יתקן אותנו, שיחבר אותנו ויביא אותנו לדרגת השלמות, לנצחיות, זה מה שאנחנו יכולים לעשות. בזמנינו זה כבר מתגלה כאמצעי וכאפשרות.

שאלה: חסידי אומות העולם הם חלק מאומות העולם, איך הם קשורים לישראל?

בסופו של דבר כולם צריכים להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא בצורה השלמה, אבל בינתיים כל הכלים מתקרבים לזה בהדרגה. הכלים האלה כולם שבורים, אבל מי שנמצא במצב שקרוב לתיקון שנקרא ישראל, ישר-אל, יש לו נטייה לבורא, לכן במידה הזאת מתקרבים לזה.

כמו שאנחנו בבני ברוך, כך גם אנשים מכל העולם, כולם נמשכים לחיבור עם הבורא. כך זה הולך. זה לא תלוי במה שקורה כאן בעולם הזה, גם לא אם מדובר בגבר, באישה, ביהודי או בנוצרי, זה לא חשוב, הדבר תלוי רק עד כמה האדם משתוקק. ואם יש לו תחילת השתוקקות שנקראת נקודה שבלב, אז הוא יכול להיכנס ללימוד ולחיבור עם החברים ועל ידי זה להגביר את ההשתוקקות שלו לתיקון וכך להתקדם. לא חשוב מי הוא ומה הוא.

שאלה: איך לחזק את תכונת ישראל הפנימית שבנו בעת קריאת "הזוהר", ואיך לא לפתח את התכונות החיצוניות? כי גם בבית המקדש השני קראו תורה.

אין מה לפחד, אנחנו כן יכולים להגיע עד סוף התיקונים, עד המטרה האחרונה, העליונה. צריך רק להתקדם וזה תלוי בקשר שלך עם החברות וככל שאת משתתפת בלימוד שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים שקבלה היא השגה רגשית של המציאות הרוחנית. מהי הידיעה שמתגלה בינינו בכדי להגיע מגלות לגאולה?

שלא חסר לכם כלום, חוץ מקשר בתכונת ההשפעה ביניכם, ואז בקשר הזה אתם תגלו את הבורא. ככל שאני אהיה קשור עם החברים וארצה להשפיע להם, לפי זה אני מושך את הבורא שיתגלה בינינו.

שאלה: התפקיד של ישראל הוא גדול, ולכן הוא יוצר בי פחד לטעות. כי אני המקור לכל הרע בעולם, זה מפחיד אותי ומעורר בי רגשי אשם על כל מה שקורה בעולם. איך אני צריך להתנהג?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם העולם. אם אנחנו מבקשים חיבור בינינו, אז מתוך החיבור בינינו נוכל גם למשוך את כל העולם אחרינו. אפשר גם בצורה אחרת, למשוך את הבורא, את הכוח העליון שיתגלה בינינו. זה אותו דבר.

שאלה: יש פה משפט מאוד בומבסטי שאומר "שגמר התיקון נקרא "ירושלים הבנויה", דהיינו שאין הנגאלים בונים אותה, אלא מתפלאים בהשגתם שכבר היא בנויה, ומעולם לא היה בה שום פגם,". מה הקטע של החורבן, שאנשים יושבים על הרצפה, ומתאבלים, על מה, אם הכול זו אשליה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני יודע רק דבר אחד. אנחנו צריכים להתחבר בינינו וברגע שאנו מגלים עד כמה אנחנו רוצים להתחבר אבל לא מסוגלים, זה נקרא "ירושלים בחורבנה".

ככל שאנחנו משתדלים להתחבר, לא יודעים איך, רואים שלא מסוגלים, ובוכים ומבקשים מהבורא שיתן לנו את הקשר. על זה אנחנו בוכים, על זה שאנו לא מסוגלים להיות מחוברים ואולי לא מסוגלים לבכות על זה, וגם על זה שלא יכולים לבקש מהבורא להיות מחוברים.

ולא מספיק כמה שאנחנו בוכים, הבורא לא עונה לנו כי הבקשה שלנו לא נכונה, לא מתאימה, לא אמיתית. זה נקרא "בכי על ירושלים בחורבנה". אם כך אנחנו עוד ועוד מתקדמים ומתקרבים, אז בסופו של דבר אנו מתמלאים בבכי בצורה השלמה, המלאה, ואז הבורא מתקן את הקשר בינינו, מתגלה בתוכו, וזה נקרא שאנחנו כבר מגיעים לגאולה.

תלמיד: על מה מדובר, שהחורבן הוא בתוכנו, שלא היה שום בית המקדש שנחרב?

שהחורבן הוא בחוסר הקשר בינינו.

תלמיד: ולמה מזכירים את חורבן בית ראשון ובית שני?

כי בצורה כזאת היינו מחוברים בינינו, מדובר על הצורה הפנימית, בחיצוניות לא היה כלום. זו רק אשליה שהייתה ירושלים, העיר ירושלים, וארץ ישראל, ואנחנו היינו ככה וככה. זה רק נדמה לנו שהיינו בזה, הכול מתרחש רק בצורה פנימית.

תלמיד: זה פנטסטי מה שאתה אומר, אף פעם לא שמעתי את הסבר כזה. שבעצם כל החורבן הזה הוא אשליה?

היום אתה יכול לשמוע את זה אפילו מהמדענים.

תלמיד: גם הם אומרים שהכול אשליה? אז מה זה אומר?

כן. דיברנו על זה לפני שיעור או שניים, בעל הסולם מסביר שכל מה שאנחנו רואים, ונדמה לנו שזה לפנינו, הכול נמצא בנו, באחורית המוח שלנו.

שאלה: ואיך נתקן את החורבן הזה, בצורה אשלייתית כמו שאתה אומר, אז אין חורבן?

אנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל שלנו. אם אנחנו מתחברים ברצון לקבל שלנו, אנחנו כבר מתחילים לראות עולם מתוקן, לא שבור ואין חורבן.

תלמיד: מה מונע מאיתנו שבאמת לא נראה את החורבן?

אנחנו צריכים להתייחס נכון וברצינות למה שקורה, שהכול קורה בתוך בני האדם בלבד.

שאלה: האם יש אפשרות להקדיש בשיעור צהרים לפחות 20 דקות, לקריאת בספר הזוהר, כדי שנוכל להזמין עלינו את זיהרא עילאה, שישפיע עלינו?

אין שום בעיה, אתה יכול לקחת את "ספר הזוהר" ולקרוא לבד. או אתה יכול לקרוא אותו יחד עם החברים, יש תרגום לספר זוהר בכמה שפות. תתארגנו ותקראו, תבקשו מהעשירייה האידיאולוגית שיסדרו לכם מורה, כדי שהוא יקרא יחד אתכם את "ספר הזוהר". יש לנו מומחים בזה, אנשים שכבר מזמן מלמדים את הזהר, ולא שנה ראשונה.

לי אין כוח. אני כבר זקן, עייף וממש חוסר כוחות, ואני צריך לשבת ולבכות במקומכם על חורבן ירושלים, שהבורא יבוא, שיהיה לו מקום להיכנס ולהתגלות בינינו.

תלמיד: הכוונה היא בשיעור צהרים.

בשיעור הצהרים אני לא חושב שאנחנו יכולים להקדיש לזה זמן. קודם כל לפי התוכנית שלי אנחנו צריכים לעבור על כל כתבי בעל הסולם, ואפילו על חלק הארי מכתבי רב"ש.

שאלה: רציתי לדעת האם ההשפעה של "ספר הזוהר" עלינו, מחייבת לחדש בכל כמה דקות את הכוונה. או שספר הזוהר משפיע בכל מקרה?

"ספר הזוהר" משפיע בכל ולכל מקרה, אפילו כשאין לך מה להגיד וללמוד את יכולה לפתוח את "ספר הזוהר" ולקרוא. בכל מקום שתפתחי אותו יהיה לעניין, ויהיה לטובתך.

בהצלחה לך.

שאלה: כתוב בטקסט ש"דין פוגע בטובים מבני ישראל". למה?

כי הם האשמים בזה, כי הם לא מחזיקים את הכלל בצורה יותר גבוהה.

שאלה: אני מרגיש את המאמר הזה כמו מצבים פנימיים שלי, ולא חיצוניים. האם התיקון שאני עומד לעשות, כדי לא להרוס את בחינת ישראל, האם זה תיקון? כלומר אני לא יכול להרוס את מי שמחריב ולהפוך אותו לטוב. את הרצון שלי לקבל אני לא יכול לתקן בעצמי. אבל אני יכול רק..

אתה יכול רק לבקש מהבורא שיתקן אותו.

תלמיד: האם אני תמיד ארגיש את השנאה?

העיקר שתבקש קרבה לבורא, קודם כל דרך החברים, וכמה שיהיו יותר חברים, כך יותר ויותר תתקרב לבורא. יש לנו הרבה עשיריות חזקות מאוד, אם תבקש עם הקבוצה שלך להיות קשור לכל האנשים שלומדים את חכמת הקבלה זאת אומרת, איך להתקרב לבורא. ותבקש להתכלל איתם, זה יהיה בסדר. באמת תשתדל, ותצליח.

שאלה: הקבוצה עברה עבודה מאוד אינטנסיבית בשלושת השבועות האלו. והיום זה תשעה באב הכי מיוחד שעברנו, ואנחנו מלאות הודיה על הכול. איזו תקופה צריכה להגיע אחרי "ימי בין המצרים"?

הגאולה.

שאלה: בעבודת החיבור שאנחנו עושות בעשירייה, אנחנו מרגישות שהפנימיות שלנו מתערבבת עם זו של החברות, גם במחשבות וגם ברגשות. האם דרך זה אנחנו מעלות את החסרונות ואת התפילות שלנו לבורא?

כן. ככל שאתן מתערבבות יחד עם החברות, ויחד איתן כולכן רוצות לפתוח כלי גדול לגילוי הבורא, ככה זה עובד.

שאלה: לגבי הציור הפנימי שאנחנו בונים לעצמנו של השכינה, של מקום גילוי הבורא. האם חשוב צייר לעצמנו את כל הכלי העולמי, תמונה כמה שיותר גדולה, או שיותר כדאי לצייר את העשירייה שלנו, או לשלב בין השניים, איך לעשות את זה נכון?

החשוב ביותר זאת העשירייה. אני נכלל בעשירייה, ויחד איתם אני מחזיק שאנחנו האמת נמצאים במרכז של כל המציאות, ורוצים להיות שם עם הבורא. בעצם זה חייב להיות המאמץ שלי. לא אני, אלא אני בתוך העשירייה שלי, והעשירייה שלי עם הבורא. כך אני מתאר זאת לעצמי, ולזה אני נמשך. אחר כך נדבר איך לצרף לזה את כל האנושות.

שאלה : הבד הזה שעליו דיברנו, מה זה? מה המהות שלו? זו כוונה? זאת תפילה?

אלה כוחות, מאמצים וכוונות שלנו, שמחברים בינינו עד כדי כך שהם הופכים להיות כמו בד או יסוד שעליו אנחנו מגלים את הבורא. הבורא נקרא "בוא וראה", אנחנו צריכים לבנות בשבילו תנאי שכלים מנוגדים, שנמצאים בדחייה, בשנאה, בריחוק ביניהם, בכל זאת יכולים להיות ביניהם בנטייה לחיבור, הם בונים את התכונה, ונדחים זה מזה, ובכל זאת למעלה מזה רוצים להיות בחיבור ביניהם.

ביסוד כזה שכלול משתי שכבות, שכבה תחתונה בה דוחים זה את זה, לא רוצים להתחבר בשום פנים ואופן, ושכבה עליונה שבה כן בונים נטייה זה לזה, ומחוברים זה לזה, ממש למעלה מהכוחות שלהם. אם בונים כזה מצב, הם בונים מקום לגילוי הבורא. כי הבורא הוא כוח שמתגלה ב"בוא וראה". אנחנו צריכים לבוא עם הכוחות השליליים, ולגלות אותו בכוחות החיוביים שלנו.

תלמידה: ממה אנחנו מתחילות בעבודה הזו? להיכנס לחברות, להרגיש את החיסרון, או לבטל את עצמי?

להתחבר, אין מילה אחרת, להתחבר. חיבור על ידי וויתור, כשכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים.

שאלה: יש הרגשה חזקה, ברורה, שמשהו חשוב ואמיתי קורה רק בשיעורים והמפגשים עם החברים, ושאר העולם נעלם בפני זה. מה זאת ההרגשה הזאת?

כך צריך להיות.

שאלה: יש בזמן האחרון הרבה חברים שמשתוקקים ללמוד זוהר.

בבקשה תפנו עשירייה אידיאולוגית. סגרתי איתם שהם יטפלו בכל הדברים האלה במקומי. לי אין כוח, אני בקושי עכשיו מדבר. אם אני אדבר יותר לא יהיה לי כוח מחר לשיעור הבקר. יפה מאוד שאתם מבקשים, זה נעים לי לשמוע. אבל זה שאתם לא רוצים להתחשב בי, זה לא נעים לי.

(סוף השיעור)