שיעור בוקר 16.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ פסח תשפ"ה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 2010, מאמר 815. "בא"

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2010, מאמר 815, "בא".

בא

""בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי את אותותי אלה בקרבו".

והקשו המפורשים על מה שכתוב "כי אני הכבדתי": כיון שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכבדת הלב, היינו שהקדוש ברוך הוא נטל ממנו כוח הבחירה, אם כן מה הוא אשם בזה.

וכמו כן הקשו על לשון "בא אל פרעה": לך אל פרעה היה צריך לומר, כי לשון בא משמע, שנלך ביחד, היינו שהקדוש ברוך הוא ילך ביחד עם משה.

ולהבין הנ"ל נקדים במה שכתוב, "תנו רבנן, לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קידושין דף מ' ע"ב).

ויש לשאול:

א. איך יכול האדם לומר, שהוא חציו וכו', בו בזמן שהוא יודע בעצמו, שיש לו יותר עבירות ממצוות.

ב. "עשה מצוה אחת", אמרו שהכריע את עצמו לכף זכות. והם אמרו "לעולם", משמע שאפילו לאחר שהכריע את עצמו לכף זכות, הוא צריך גם כן לראות את עצמו, כאילו הוא מחצה על מחצה. ואיך אפשר לומר דבר כזה, בזמן שכבר עשה מצוה אחת.

ג. אם הוא יודע בעצמו, שיש לו רוב זכיות ומיעוט עונות, איך חייב לומר, שהוא מחצה על מחצה.

והנה חז"ל אמרו, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נ"ב ע"א). ויש לשאול, מדוע מגיע לו כל כך עונש גדול, אם הוא גדול, שנותנים לו יצר הרע יותר רע מה שנותנים לאיש קטן.

והענין, שחז"ל באין להורות לנו את הדרך בעבודת ה', לתת עצות לאדם, איך לצאת מרשות היצר הרע.

לכן הם הורו לנו, שאל יאמר האדם, היות שיש לו מיעוט זכיות והרבה עונות, אם כן אין כבר בידי להכריע, שאקבל עלי ללכת מכאן להבא בדרך הטוב, מאחר שהוא רואה, שנמצא תחת שליטת הרע, היות שיש לו הרבה חובות ומיעוט זכיות, ועושה חשבון לעצמו, שכל זה נמשך מטעם שנולד במידות רעות, ואין לו עצה להיחלץ משליטת הרע.

כי ענין הבחירה, שניתן לאדם להכריע את הכף לזכות, שייך דווקא לגבי מי שכח הטוב והרע הם שווים, אזי יש יכולת להכריע לטוב. אבל למי שהרע יותר גדול מהטוב, אין כבר בידו להכריע.

ועל זה אמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב", היינו על דרך, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". מטעם שאם מי שנעשה גדול וישאר בהרע שמטרם שנעשה גדול, אז יש לו ריבוי טוב ומיעוט רע, ובאופן זה אי אפשר לעשות בחירה. כי כמו שאין שייך בחירה אם הרע יותר גדול מהטוב, כמו כן אין שייך בחירה, אם הטוב הוא יותר גדול מהרע.

לכן מי שהוא גדול, היינו שבחינת הטוב שלו הוא גדול, מוכרחין מן השמים להגדיל את הרע שלו, בכדי שיהיה בדיוק באותה מידה של הטוב. ואז כששניהם שווים - שייך בחינת בחירה.

נמצא לפי זה, שאם האדם רואה בעצמו, שהטוב שלו הוא בתכלית המיעוט, אזי הוא צריך לדעת, שגם הרע שלו הוא בתכלית המיעוט.

ואף על פי שיודע בעצמו, שכבר עשה הרבה עבירות, מכל מקום הוא צריך לדעת, שמן השמים הקטינו אצלו את הרע לבחינת מיעוט, מטעם שהטוב נתקטן אצלו. והוא מטעם, כדי שיהיה לו בחינת בחירה. ומה שעשה הרבה מעשים רעים, על זה יש תיקונים, היינו על ידי גיהינום, או על ידי תשובה מיראה, או מאהבה.

אבל לגבי עשיות, מכאן ולהבא יש תיקונים, שממעטים את הרע, שלא יהיה יותר גדול מהטוב, בכדי שיהיה לו כוח הבחירה.

נמצא לפי זה, שלעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה.

ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה' יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה.

נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה."

תלמיד: במצב של "מחצה על מחצה", באמצע, איך אדם מבצע בחירה? כי אם טוב לו, אין לו מקום לבחירה, אם רע לו, אין לו מקום לבחירה, יש נקודה באמצע שהיא מקום הבחירה.

כנראה שזה ביד ה'.

תלמיד: אז מה ביד האדם?

אז בידי האדם לבחור במה הוא רוצה להיות.

תלמיד: מכוח מה אדם בוחר?

מכוח מה שיש לו, מחצה על מחצה, מצד אחד. מצד שני יש לו חובה להחזיר הכול לטוב.

תלמיד: למה שהרצון לקבל יבחר בזה, בהשפעה?

הרצון לקבל יבחר בזה מפני שזה אמת והפוך מהבורא.

תלמיד: האם מחצה על מחצה זה מצב מאוזן?

תלוי כלפי מה בודקים. אם לפי סתם מתמטיקה, אז ודאי שכן, זה חצי טוב וחצי רע. אבל כלפי אדם שצריך לבחור ולעשות מטעם הבחירה פעולות, ולהרחיק בין יצר הטוב ויצר הרע, אז זה לא טוב.

תלמיד: מה הבחירה מוסיפה לאיזון?

הבחירה מוסיפה בכך, שאדם מקבל את כל כוחות הטבע ובוחר למה הוא רוצה להיות שייך.

תלמיד: אני חוזר לנקודה שנקראת "מחצה על מחצה". מהי בדיוק באדם? מה יש בה?

היא מחלקת את האדם לחצי חצי. אם הוא שייך לחצי הטוב, אז הוא עושה מעשים טובים, ואם לחצי הרע, אז ההיפך.

תלמיד: לא מובן, כי נשמע שהוא איזו נקודה אמצעית שהיא משוחררת, היא לא מלהשפיע ולא מלקבל.

זו כבר שאלה אחרת. זו כבר שאלה איך אדם עומד תחת השפעת הטוב והרע כשהם שווים. אדם צריך מתוך המעשים שלו למדוד את עצמו ולראות שהוא לא יכול להכריע לא לכאן ולא לכאן. ואז מה עליו לעשות? לפנות לבורא.

תלמיד: לא מובן לי עדיין.

זה מצב שהוא לא יודע לעשות את הבחירה מפני שחסרים לו כוחות, הבנות. אז הוא פונה לבורא וצועק שלא מספיק לו מה שהוא קיבל, שהוא צריך להמשיך בחקירה, ואז יידע עם מי הצדק.

תלמיד: אני לא שומע פה פעולה של בחירה מצד האדם. מביאים אותו לאיזו נקודת אמצע, הוא מגלה שאין לו כוחות בכלל לבחור במשהו, ואז הוא פונה לבורא.

אין לו כוחות, הוא לא נמצא תחת כוח מסוים מהטבע, אבל זה המצב שבו הוא יכול להיות כנקודה ניטרלית שלא שייכת לא לטוב ולא לרע.

תלמיד: מה זו הבחירה של הנקודה הניטרלית?

הבחירה היא לא בזה. הבחירה היא בזה שאדם רוצה לדעת מהי האמת, ומגלה שהאמת נמצאת בדיוק בין טוב ורע.

תלמיד: האם הנקודה הניטרלית היא המקום הרצוי?

כן, זה מקום של בחירה.

תלמיד: וצריך להיות בנקודה הזאת יותר ויותר?

כן.

תלמיד: איך מגיעים לנקודה הזאת?

בכך שאדם דואג שהנקודה הזאת יותר ויותר תגדל בו.

תלמיד: מצווה אחת, שהכול מתחיל ממנה, האם זאת מידת האמת?

מצווה אחת היא שאדם מברר מה נמצא לפניו, שבזה הוא חייב להיכנס ולבצע.

תלמיד: נמצא לפניו שהוא רוצה לעשות טוב לזולת ואולי גם לכוח העליון. האם זה נקרא שהוא לקראת מצווה אחת?

לא. מצווה אחת היא שהוא בוחר בבורא. לפני זה אלו בירורים, לא מצוות, אלא בירורים כדי להגיע למצווה אחת.

תלמיד: האם רק אחרי שהוא בוחר בבורא ורוצה לעשות מצווה כלפי הבורא, רק אז אנחנו מדברים על רע שיכול להתגלות?

כן.

תלמיד: מהי הפעולה האקטיבית שאדם עושה כלפי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח?

הוא כותב על זה במאמר, שצריכים לעשות כל מיני בירורים - מה זה בורא, אם הוא שייך לטוב או לרע, אם הפעולות שלו טובות או רעות. הקבוצה, הסביבה, אם שייכת לטוב או לרע. ומה קורה באדם, איפה הוא נמצא. ואז מכל התכונות האלה שהוא מגלה בעצמו, בחברים, בקבוצה, הוא צריך לפנות לבורא ולבקש תיקונים.

תלמיד: יש פה את זיהוי מצבו ביחס לקבוצה, לבורא. איך הבורא פועל עליו?

זה בסוף.

תלמיד: מה בהתחלה?

בהתחלה הוא לא יודע אם זה טוב או רע, הוא הולך לברר. כשהוא מברר את הכול, ברור לו שהוא נמצא במצב לא מתוקן, ואז הוא דורש תיקון.

תלמיד: איך זה עושה נחת רוח לבורא כשהוא דורש תיקון?

כי זה מלכתחילה התנאי, שאם אדם הולך יחד עם הבורא, אז הוא עובר לצד הטוב, הוא בוחר בכוח הטוב, בחיבור ובבחירה.

תלמיד: כשהוא בוחר, הוא יכול להרגיש את זה על עצמו, איך זה פועל עליו. אבל איך זה עושה נחת רוח לבורא? מלכתחילה הוא צריך לפעול כדי שתהיה נחת רוח לבורא. איך מתבררת הנקודה הזאת תוך כדי עבודה?

היא מתבררת מפני שהוא תמיד חייב להדביק את עצמו לחברה, וזו בעצם כל המטרה שלו במעשים.

תלמיד: כשהוא מדביק את עצמו לחברה, אז הוא רוצה לעשות טוב לחברה.

כן.

תלמיד: איך זה עושה נחת רוח לבורא, לא לחברה?

בזה הוא עושה נחת רוח לבורא.

תלמיד: איך הוא מזהה שזה עושה נחת רוח לבורא?

נקודת הדבקות שיש במקרה כזה בין אדם לבורא, מורגשת כנקודה מאוד גבוהה ומיוחדת. אז אדם מרגיש שהוא הגיע למטרתו.

תלמיד: זה לא משהו שאפשר להסביר אותו, זה משהו שצריך פשוט להיות בו.

אפשר להסביר, כי סך הכול יש לך אוסף כוחות ארציים, אוסף כוחות אנושיים למיניהם, והאדם יכול למיין אותם ולברר את מי הוא מעלה.

תלמיד: האם אז הוא מעלה את הכוח שנקרא הבורא בעיניו?

כן.

תלמיד: יש לי בלבול כל הפסח הזה. מה פתאום הבורא מתעסק בנתינת בחירה לפרעה? מה זה בכלל, מי עובר פה את התהליך? האם פרעה עובר את התהליך, עם ישראל עובר את התהליך, משה עובר את התהליך, מי עובר פה את התהליך?

האדם.

תלמיד: ומי הוא האדם בסיפור?

האדם שנמצא במרכז של כל הכוחות, והוא חייב לעשות בחירה.

תלמיד: לפי המאמרים הרבים שאנחנו קוראים על ה"בא" הזה, יוצא כאילו פרעה הוא זה שעושה את הבחירה לבסוף. הבורא מתעסק בנתינת בחירה לפרעה. איך זה קשור לתיקון של עם ישראל, ליציאה של עם ישראל ממצרים, מה פתאום להתעסק עם פרעה בכלל?

לא. אם עם ישראל רוצה לצאת ממצרים, הוא מגלה שהוא נמצא בכוחות הטבע הרעים, בעל מנת לקבל, וכנגד זה הוא מגלה שיש לו יכולת להיות תחת הכוח הטוב, והוא עושה מאמץ ומתקרב אליו.

תלמיד: אם כך, איפה התיקון של עם ישראל בסיפור הזה, איפה התיקון של ישראל בכך שפרעה חוטף מכות ובסוף הוא אומר "צאו ממצרים", מה התיקון של ישראל בכך?

פרעה חוטף מכות לא כדי שהוא יברח מהמכות, אלא הוא צריך לקבל את הכוח העליון, כוח הנתינה, החיבור, שהוא שולט יותר ממנו. שהכוח הזה גדול יותר מכוח הפרעה.

תלמיד: ואז כשפרעה מבין שכוח החיבור גדול יותר ממנו, מה אז, פרעה ייתקן כביכול, מי ייתקן פה?

לא צריכים לתקן, צריך רק להחליף כוח אחד עם הכוח השני, כי יש לנו כוח שפועל בטבע הרע, ויש לנו יכולת לדרוש שישלוט במקומו הכוח הטוב. וזה מה שאנחנו עושים.

תלמיד: יוצא שהאדם, ה"אני", הוא בעצם הפרעה הזה שאיתו אנחנו מתעסקים?

הוא המכריע. האדם הוא המכריע. מלכתחילה יש כוח רע וכוח טוב בטבע, ושניהם נמצאים כביכול בשוויון ובאיזון, והאדם צריך להיכנס לכך ולרצות להעלות את הכוח הטוב למעלה מהכול.

תלמיד: ובסיפור, מי הוא האדם הזה שמכריע?

אתה.

תלמיד: לא, בסיפור של יציאת מצרים אני מתכוון. אני מבין שזה אני בסוף, אבל בסיפור יש פה את משה, פרעה, בני ישראל, המצרים, מי הוא זה שמכריע בסוף?

בני ישראל.

תלמיד: אבל בני ישראל הם בכלל בארץ גושן, לא מקבלים את המכות. כשיש חושך, אצלם יש אור.

אלה הם התנאים לגלות את הטוב.

תלמיד: האם את פעולת יציאת ממצרים עושים לבסוף בני ישראל או פרעה, מי עושה את הפעולה של "אני רוצה לצאת מהרצון לקבל"?

ודאי שבני ישראל. ולכן בני ישראל יוצאים.

תלמיד: עדיין יש לי בלבול, כי אני לא מצליח להבין שאם פרעה חוטף מכות איך בני ישראל עושים את הפעולה? למה שבני ישראל יצאו ממצרים ויתקדמו לאיזה מקום, אם מי שחוטף את המכות ומבין כל מיני דברים, והבורא מכביד את ליבו, ואחר כך לא מכביד את ליבו, זה פרעה בסוף.

כן.

תלמיד: אז איך בני ישראל הם אלה שעושים את הפעולה ויוצאים ממצרים? זה הוא שאומר להם שיצאו ממצרים, ואז הם יוצאים.

לא, הוא רק משחרר אותם מהשליטה שלו.

תלמיד: אבל בלי זה, הם לא יכולים לצאת ממצרים.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, מי שפועל פה הוא הפרעה, זה מה שאני לא מצליח להבין. פתאום כל הפסח הזה, מי שמשחק פה את המשחק הוא פרעה, הם לא בני ישראל, עליהם בכלל לא מדברים בכל המאמרים, הם רק בסוף "ייאנחו".

כן.

תלמיד: אז מי באמת עושה את העבודה, פרעה או בני ישראל?

בני ישראל מחייבים את פרעה שיעזוב את השליטה שלו, ואז הם הולכים ויוצאים.

תלמיד: ולמה הבורא דואג שפרעה כל הזמן גם יהיה באיזון? כי על כך המאמר הזה, כשהבורא מגדיל את הרע שבפרעה הוא אומר כביכול שהבורא הוא טוב ואני ועמי הפושעים.

כן.

תלמיד: אז הבורא מכביד את ליבו. למה הבורא מתעסק עם פרעה שתהיה לו נקודת בחירה. מה עניין נקודת הבחירה של פרעה?

כי זה הלב של כל האנשים שנמצאים עכשיו במצרים, והם צריכים להחליט שאין להם ברירה, אלא לברוח ממצרים.

תלמיד: בהמשך למה שדיברנו עכשיו, בפסקה אחת לפני הסוף כתוב, "ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה," וכולי. יוצא פה שכביכול פרעה מכריע את עצמו, או כשהאדם מתעסק ברע, הוא צריך להרגיש שהוא פרעה. איך להבין את הדבר הזה?

האדם מגלה שהוא נמצא מצד הפרעה על פני כל אותם המצבים והפעולות שמתגלים במשך הוויכוח.

תלמיד: השאלה פה בכלל היא לבוא לפרעה, צריכים לבוא, להתעסק עם יצר הרע. כשהאדם מרגיש שיש בו קצת יצר רע, באופן טבעי הוא רוצה לברוח, וכמו שלמדנו, על קו ימין, חברה, לא להתעסק ברע. עכשיו פה כביכול הוא אומר "לא, בוא, אני אבוא איתך אבל אתה צריך לברר את הרע שיש." זו גישה אחרת בפסח, כי מה שבדרך כלל אנחנו אומרים הוא "לא, אל תתעסק ברע, תגדיל את הטוב."

נכון. פסח זה בדיוק הבירור של הרע ואחר כך בריחה ממנו, התנתקות מהרע.

תלמיד: כביכול אי אפשר לברוח מהרע אם אתה לא מברר אותו, אי אפשר סתם להרגיש קצת רע ולברוח?

לא, אי אפשר.

תלמיד: עד הסוף צריך לברר אותו?

כן.

תלמיד: האם חשוב יותר להשפיע לבורא, או שתהיה גדלות הבורא, או לבקש עזרה מהבורא?

חשוב יותר לבקש עזרה מהבורא ולפי העזרה לעלות במדרגות ההשפעה, ואחר כך, כשכבר נמצאים במדרגות ההשפעה, אז להשתדל להשפיע לבורא.

תלמיד: ואת בקשת העזרה, בשביל זה צריך חברה, כדי שיהיה על מי לבקש?

כן. בקשת העזרה נכללת מהרצון לקבל שמרגיש את החיסרון שלו בכך שהוא לא יכול להשפיע. בקיצור, צריך לבקש עזרה עד שמקבלים.

תלמיד: האם האבחנה של פרעה כלפי בקשת עזרה או כלפי עבודה נכונה בסביבה, בחברה היא שפרעה מונע מהאדם, להתכלל, לבקש?

מונע לבקש. כי זה הכוח שהבורא שולח. הוא מבטל את פרעה.

תלמיד: האם פרעה מונע מהאדם להתחבר לחברים ולבקש עבורם, או מונע לראות את גדלות הבורא ולכן אין בקשה, איזו פעולה בדיוק פרעה עושה על האדם?

הוא מעורר בו את מקום הפרעה ומקום הבורא והמקום של האדם עצמו.

תלמיד: כשאני רוצה עכשיו להתחבר עם החברים, עם העשירייה, איך להסתכל על זה נכון, מה פרעה מונע ממני לעשות כדי להגיע לבקשה הנכונה מהבורא, להתחבר?

להתחבר.

תלמיד: מה התירוץ שאני נותן לעצמי לא להתחבר עם העשירייה?

אתה לא רואה למה אתה מקרר את הדבר הזה?

תלמיד: לא מצליח לראות. אם אני צריך להגיד, "חשוב לי ואני רוצה", אבל אני לא רואה את הפעולה שאני עושה נגד חיבור עם החברים.

תגיד לי אם כך, מה אתה רוצה שיקרה?

תלמיד: רוצה שתהיה פנייה לבורא שיעזור במצב הזה.

יש לך עכשיו דרך פתוחה, תפנה לבורא.

תלמיד: אני צריך קודם חיסרון מהחברים אחרת סתם אני פונה לבורא. את החיסרון הזה אני לא מצליח להשיג מהחברים.

זה נכון, וכשתגיע לחיסרון?

תלמיד: אם אני אגיע לחיסרון נכון מהחברים, כי התחברתי איתם, אז תהיה דרישה נכונה לבורא שיבוא וישרה בתוך החיסרון הזה.

כן.

תלמיד: אבל לחיסרון הזה אני לא מצליח להגיע.

שהבורא יהיה בתוך החיסרון שלך לחברים?

תלמיד: גם. להרגיש את החיסרון מהחברים ושהבורא יהיה בתוכו זה אחרי זה. לא מצליח לאסוף חסרונות מהחברים כדי שעליהם אפשר יהיה לבקש מהבורא שיהיה בתוך החיסרון הזה.

כן, צריכים להמשיך.

תלמיד: מה להמשיך?

להמשיך בבקשה להיות קרוב לבורא כדי לעורר בו חיסרון נכון, לגלות את פרעה ולקרב את פרעה אליך ככל האפשר.

תלמיד: מה זה לברר את הרע?

לברר את הרע? לברר את הסיבה שמפריעה לכולם להיות בדבקות.

תלמיד: האם האדם עושה את זה עם עצמו, במחשבות שלו?

לברר את הרע שמפריע לאדם להגיע לדבקות בבורא ולהרגיש את עצמו במרכז של כל הבריאה.

תלמיד: לפעמים אדם מגלה את הרע ומזדהה עם הרע, הוא משייך את זה לעצמו, ולפעמים הוא לא מזדהה עם הרע הוא אומר שזה בא מהבורא, זה לא שייך אליי.

כן.

תלמיד: אז מה השוני בין שני הגילויים האלה?

צריך להמשיך.

תלמיד: גם את זה צריך לברר כל הזמן?

לא כל הזמן, אלא מתי שאתה רואה שזה צף למעלה מכולם, צריכים לברר את זה.

תלמיד: במצב של "מחצה על מחצה", מה זה אומר שהטוב והרע שווים?

ככה זה נראה לאדם.

תלמיד: אז איך הוא יכול לבחור במצב כזה?

במצב כזה הוא לא יכול לבחור, כי זה חצי חצי.

תלמיד: אז מתי הוא כן יכול לבחור?

שזה יותר מזה, לא חשוב איזה צד, אבל זה בעצמו בחירה.

תלמיד: אבל פה הוא כותב שהבחירה היא בזמן שיש מחצה על מחצה.

אז שום דבר לא מושך אותו, ואז הוא צריך לבחור לפי עקרונות יותר עליונים.

תלמיד: איך הוא מתחבר לעקרונות היותר עליונים, אם שום דבר לא מושך אותו?

צריך לברר לפי איזה קריטריונים הוא בוחר ובמה.

תלמיד: ברור שזה שהוא נמצא בחברה, בתוך העשירייה, זה נותן לו את האפשרות להגיע לקריטריונים האלה, אבל במצב שהוא נמצא, שהוא בכלל מתחבר לבירור הזה, חוץ מפשוט לשים את עצמו בחברה, איך הוא מתחיל את הבירור?

זה חצי נכון ובחצי השני, חוץ מלשים את עצמו בחברה, צריך להתחבר עם הכוחות שבטבע ולפעול עליהם, לעורר אותם.

תלמיד: איך הכוחות האלה מתגלים לו?

הכוחות האלה מתגלים בו מתוך זה שהם מרכיבים את נשמתו.

תלמיד: מההתחלה פרעה שולט באדם באופן טבעי. הרצון לקבל לעצמו, ליהנות לעצמו. יש את נקודת משה שהיא רוצה אמת, רוצה חיבור, או שזה אותו דבר?

נקודת המשה היא בינתיים נסתרת. מתגלה פרעה.

תלמיד: אז מה בא אל פרעה כל פעם? מה מושך מחוץ לפרעה, אותה נקודת משה, רק שהיא נסתרת? איך זה עובד?

השאלה, על ידי מה האדם נמשך קדימה?

תלמיד: קדימה ובאיזו צורה במשהו לפחות, מחוץ לאגו. לחיבור או לא רק לעצמו על חשבון הכול.

לא. עכשיו עדיין האדם נמצא במצרים, והוא מגלה את שליטת פרעה וזה מעמיד אותו נגד פרעה.

תלמיד: מה זה משה בנקודה הזאת?

עדיין משה לא מתגלה.

תלמיד: מה זה "בוא אל פרעה" שאומרים? הבורא אומר למשה, "בוא אל פרעה".

בסדר, אבל לא זה המצב.

תלמיד: וכשהוא כן מתגלה, זה ביציאת מצרים?

משה מתגלה במצב שהאדם מגלה את עצמו במצרים.

תלמיד: אדם מגלה את עצמו במצרים כשפרעה שולט עליו, והוא רוצה גם עוד משהו אחר.

כן.

תלמיד: שזו האמת באופן כללי, או משהו עלום, או שהוא רוצה חיבור?

לא. הוא עוד לא רוצה חיבור.הוא רוצה לברר מה עוד משפיע עליו.

תלמיד: בזה שאנחנו עובדים על החיבור, אנחנו מגלים את פרעה? את משה? אנחנו יכולים בכלל לעשות את העבודה הזאת?

כן.

תלמיד: יש באדם איזו נקודה ניטראלית שהיא לא זה ולא זה, היא מתגלה ביציאת מצרים? מתי היא מתגלה, או שזה אותו משה? מה זה נקודה שאדם עומד באמצע בין שני הכוחות? כמו שכתוב,"מחצה על מחצה"?

כאן מתגלה הנקודה ההפוכה משליטת הטוב.

תלמיד: זה פרעה.

עוד לא ידוע.

תלמיד: מה זה "כאן"? אנחנו מדברים על מצב שיש נקודה הפוכה משליטת הטוב, נקודה שמשתוקקת לצאת, ועם זה האדם מתחיל לעבוד על החיבור עם החברים כדי לפתוח את זה יותר ויותר?

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים לעבוד על החיבור כדי להתחיל לזהות את שתי הנקודות ההפוכות, נקודה לעצמי ונקודה לחיבור וכשזה יתבהר נוכל לבחור?

כן. תנסה ככה ללכת.

תלמיד: האם פעם ראשונה שהשפה העברית נתגלתה לנבראים זה ביציאת מצרים? האותיות, כי אני מבין שהכלים שהוציאו אותם ממצרים אלה בעצם האותיות שנוצרו שם. יכול להיות?

אפשר להגיד, אבל לא כתוב על זה בצורה ישירה.

תלמיד: אדם נמצא במרכז הכוחות. יש הרבה כוחות. פרעה, משה, ישראל, יותר ויותר. ובכל התהליך של פסח, של יציאת מצרים, אדם בסוף מגלה שיש רק כוח אחד?

כן.

תלמיד: הכוח הזה ה' ולא שליח, שהאדם מגלה, זה אותו כוח שאברהם גילה?

קשה להגיד. נגיד שכך. זה לא יכול להיות אותו דבר, כי כל אחד מגלה לפי נקודת הלב שלו. אבל בעצם, מגלים אותו דבר.

תלמיד: הוא נכנס למצרים, יוצא ממצרים, זה כל התהליך של עשר הספירות, שמגלים באדם עד שיגיע מכתר למלכות?

נגיד שכן.

תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על בירורים עצמיים, כל הזמן לבדוק את הכוונה. איך לא לאבד את עצמי למחשבות על עצמי מהבירורים האלו, הרי אנחנו צריכים להיות במחשבות על החברים? כל הבירורים של הכוונה הם על עצמי, זה כמו מלכודת, אני מתחיל לחשוב על עצמי, איפה אני, מה אני עושה, למה אני עושה את זה, מה המטרה, ובסוף אני לא חושב דקה אחת על החברים.

כן.

תלמיד: זה משהו ספציפי לחג הזה, איך לצאת מזה?

אם אתה נמצא במצב שאתה מצטער על כך שאתה לא נמצא עם הלב שלך בין החברים, זה טוב. הצער הזה, זה מה שמוציא אותך ממצרים.

תלמיד: "אם אין אני לי מי לי", זה מתאים לפעמים לתפילה?

כן.

תלמיד: מתי, ספציפית?

אם אין אני לי מי לי, זה קודם לתפילה לבורא.

תלמיד: זו לא התפילה? עניין התפילה הוא לא לתקן את עצמי?

גם לתקן את עצמך.

תלמיד: ולא לשים את זה בצורת תפילה עבור החברים?

תלוי מה תבקש.

תלמיד: אני כל הזמן בודק מסביב לשולחן ואם אני במקום טוב, החברים כבר בעבודת ה'. רק אני על הרצפה והם כל הזמן הולכים והולכים לחיבור. אז אני חוזר לנקודה הזאת כל הזמן בתוכי, מה הם צריכים ממני בתפילה? הם כבר הבורא עצמו.

הם צריכים גם כן להתקרב לבורא, להתחבר ביניהם ולהרגיש בכך התקרבות בבורא.

תלמיד: אז התיקון העצמי זה אותו דבר כמו תיקון הסביבה.

תלמיד: מה הבחירה האמתית של האדם? נולדתי ביצר הרע, לא בחרתי את זה. מכל הבירורים שעכשיו שמעתי בשיעור, מה הבחירה שלי באמת?

לגלות את היצר הטוב ולהתחבר אליו בכל מה שאפשר. לגלות את היצר הרע כנגדו ולהתנזר ממנו ככל האפשר.

תלמיד: ככל שאני מתקדם, יצר הרע מתגבר עליי יותר ויותר.

זה לא שהוא מתגבר, זה אתה מרגיש אותו ככה.

תלמיד: רב"ש אומר שיש פה שלושה סוגי תיקונים. תיקונים על ידי גיהינום, על ידי תשובה מיראה, או מאהבה. האם זו הבחירה שלי, איך אני הולך לעשות את התיקונים האלה?

אתה צריך להתקדם בדרך שלך מהמצב שבו אתה נמצא ועד גמר התיקון.

תלמיד: מה הדרך האידיאלית, שאתקדם בה ואהיה דבוק בבורא כל הזמן? הרי לבקש מהבורא אני אבקש כך או כך.

כל הזמן לזהות את עצמך שאתה נמצא בשליטת הכוח הטוב.

תלמיד: אבל מצד שני, הוא מראה לי כל הזמן יותר ויותר את היצר הרע, אחרת אני לא אוכל לבקש תיקון?

כדי שתבקש תיקונים, אז הוא מראה לך את היצר הרע.

תלמיד: מהם התיקונים שהוא מדבר עליהם, גיהינום, יראה או מאהבה?

תיקונים להיות תחת כוח הטוב, תחת כוח הרע, אלה התיקונים שאנחנו צריכים לעבור, שכל אחד צריך להרגיש עד כמה זה שולט עליו וזה שולט עליו, ואיך הוא בורח מהם, או מתחבר אליהם.

תלמיד: מה זה לברוח, לברוח ממה?

לברוח, זה לחפש את הכוחות שמרחיקים אותי ממה שאני בוחר, שלא צריך להיות.

תלמיד: השאיפה שלנו היא להגיע לתיקון מאהבה. איך אנחנו מגיעים לתיקון הזה?

אני צריך לברר לפניי את המטרה, לראות בה מה שאני אוהב, לזה להשתוקק ולחפש איך להתקרב.

תלמיד: לגבי המעבר של החסרונות, הרכישה של החסרונות. אם נסתכל בתוך העשירייה, איך אנחנו יכולים להזין אחד את השני עם חסרון, כדי שבכל חבר תתפרץ התפילה?

איך אתם צריכים לעשות את זה? לגלות חיסרון עד כדי כך גדול ובוער בעשירייה, שכל אחד יתלהב, ויתפלל, ויצעק שהבורא יציל אתכם מהאש הזאת. וגם שיחבר לעצמו, שאתם רוצים להתרחק מהאש, ולהיות יותר ויותר קרובים לבורא.

תלמיד: אנחנו לא מצליחים להגיע לזה. כל החברים בעשירייה כבר נמצאים במצב שמבינים או רוצים, ומסכימים להתחייב אחד לשני. אבל איפשהו אנחנו לא מצליחים לתת לכל חבר את הביטחון הזה לצעקה הזאת. איך אפשר לגרום לזה לקרות?

איך אפשר לגרום לזה לקרות? אתם חושבים יחד כולכם, ולא נותנים לאף אחד לברוח מהתפילה הזאת, ואז במשך הזמן אתם בודקים עד כמה אתם מתחזקים בתפילה, כמה היא עולה לבורא, ומושכת אתכם אליו.

תלמיד: במאמר הרב"ש מדבר, וגם שמענו ממך שאדם צריך להכריע. מה הפעולה הזאת להכריע, את מה להכריע?

להכריע זה אם יש לפניך פרשת דרכים, שתיים במקום אחת, הגעת לנקודת הפרשה, וכאן יוצאים מהמצב הזה שניים.

תלמיד: אז בין מה למה הוא מכריע?

הוא לא יודע במה להכריע, ימין, שמאל, ואין בזה שום סימנים. זה מה שהאדם לא יודע. זה כמו שתיקח אותו, תקשור לו את העיניים, תסובב אותו, ואז הוא לא יודע איפה ימין ואיפה שמאל, כי הכול יחסי. זה נקרא בחירת הדרך.

תלמיד: אז מה הוא אמור לעשות?

לפי מה הוא בוחר את הדרך נכונה? אך ורק על ידי תפילה, ודבקות בבורא.

תלמיד: אבל הוא לא יודע איפה הבורא, הוא בעיניים קשורות, הוא לא רואה.

הוא לא יודע, לכן יש כאן תפילה ודבקות.

תלמיד: אז התפילה היא להיות בדבקות עם הבורא?

כן.

תלמיד: אז הוא לא באמת מכריע, הוא מבקש, כי מכריע זה כשזה בידיים שלו לכאורה.

לא, הבחירה לא יכולה להיות בידיים של האדם.

תלמיד: זאת אומרת, ההכרעה היא בלבחור בתפילה לדבקות בבורא?

כן.

תלמיד: זאת ההכרעה בכל רגע ורגע?

כן.

תלמיד: וכל פעם יעוורו את האדם מחדש, יקשרו לו את העיניים, והוא לא ידע לאן ללכת?

לא, הספקות יתגלו לאט לאט, וגם הפתרונות יתגלו לאט.

תלמיד: ואיפה פה הסביבה, החברה בתוך התהליך הזה?

יחד עם זה, הסביבה צריכה להיות יחד עם האדם. האדם מגיע לנקודת הבחירה עם העשירייה.

תלמיד: משהו לא ברור לי, מצד אחד הוא כותב "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי", מצד שני אנחנו יודעים שאנחנו יורדים למצרים כדי לקבל כלים חדשים, להרגיש את כל הרע, ולפרוץ ממצרים בהרגשת כל הרע, אבל לפרוץ להשפעה. אז איך זה מתיישב עם זה? הם נשמעים דברים שסותרים אחד את השני.

שמצד אחד יורדים למצרים, ו..

תלמיד: מצד אחד יורדים למצרים כדי לרכוש כלים לגלות את כל הרע, מה שנקרא "בא אל פרעה", לגלות את כל הרע שהוא אמור לגלות כדי לצאת איתו להשפעה ולתקן, "למען שיתי אותותי אלה", זה מצד אחד.

מצד שני, נותנים לנו חז"ל הנחיה, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי", זו כאילו הנחיה לעמוד בין שני הדברים, בין הטוב לרע. זה נשמע סותר, עד כמה שאני תופס.

אדם צריך כל הזמן, כל רגע ורגע לבחור את עצמו לדרך הטובה. ולהשתדל להמשיך כך.

תלמיד: הוא רוצה להיות בדבקות.

כן.

תלמיד: הוא בחר בדרך הטוב, ואפילו מגלה איזשהו טוב.

כן.

תלמיד: אז הוא עדיין רוצה להיות בדבקות , ולכן חייב לרדת למצרים לגלות כלים חדשים. עד כאן הכול ברור, המטרה, והרצון שלו להיות בדבקות. אבל מה זה אומר לראות את עצמו חציו חייב, חציו זכאי? כי הרבה פעמים הרב"ש כותב שכשהוא עושה את הביקורת, ומחפש את האמת ואת הכלים, הוא צריך להיות מאה אחוז בזה. או כשהוא בטוב, הוא מאה אחוז בטוב, לפי מה שאני תופס. אז מה זה העניין של לחפש להיות בין זה לבין זה, כאילו מישהו אחר בא ומסתכל מהצד? אולי זה כדי לא לשייך את עצמו לא לזה ולא לזה?

עוד נברר.

תלמיד: שמעתי שאמרת לא לתת לאף חבר לברוח מהתפילה, מה זה אומר לא לתת לאף חבר לברוח מהתפילה?

לעורר את כולם, לעורר את כל העשירייה לתפילה.

תלמיד: אבל לפני כן אני צריך שהחברים יהיו נוכחים בחיבור, במאמץ לחיבור, בשביל להגיע לתפילה.

כן.

תלמיד: אז אני צריך לעורר אותם שכל הזמן נהיה ביחד צמודים אחד לשני?

כן.

תלמיד: אמרת שצריך לדאוג לנקודה הניטראלית, שהיא תגדל בתוך אדם. מה היא אותה נקודה ניטראלית באדם?

אני לא יודע כלפי מה אמרתי את זה. אבל נקודה ניטראלית זה כעיקרון אותה נקודה שהוא רוצה להדביק אותה בבורא. בינתיים אין לה שייכות, לא לטוב ולא לרע, אלא כלפי האדם, היא מזמינה את עצמה, שהאדם ידביק אותה לבורא.

תלמיד: איך דווקא בפסח מאבקי הכוחות מי ישלוט, פרעה או הבורא, יכולים לחזק באדם את אותה הנקודה?

איך האדם רוצה להגדיל נקודת הבורא בו? אולי כך לשאול. אז זה מתוך זה שהוא מחבר את עצמו עם כל החברים, ואז התוצאה מהחיבור תהיה נקודת הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: אז הטוב האמיתי, הבריחה לטוב היא בעצם תוצאה של אותה הדבקות, אותו מאמץ לדבקות עם הבורא ועם החברים, זה הטוב?

כן.

(סוף השיעור)