שיעור בוקר 17.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 584, ע"א. "במסתרים תבכה נפשי"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 584, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ע"א, "במסתרים תבכה נפשי".

עא. במסתרים תבכה נפשי

שמעתי כ"ה סיון תש"ג

""במסתרים תבכה נפשי, מפני גאוה, מפני גאותן של ישראל". ומקשה: "והאיכא בכיה קמיה קוב"ה [והאם יש בכיה לפני הקב"ה], והלא "עוז וחדוה במקומו"?

וצריך להבין ענין בכיה למעלה. שענין בכיה הוא במקום, שאינו יכול לעזור לו בעצמו, אז בוכים, שהשני יעזור לו. וענין "במסתרים" פירושו ההסתרות. והסתירות, שמתגלה בעולם.

וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי": כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

ועל זה אמרו חז"ל: "בבתי גואי יש בכיה" [בבתים הפנימיים יש בכיה]. שפירוש, שבזמן שהאור מופיע רק בפנימיות ואין גלוי אור לחוץ, משום שחסר כלים לתחתונים, שיוכלו לקבל, אז יש בכיה. מה שאין כן בבתי בראי [בבתים החיצוניים], כשהאור יכול להתגלות לחוץ, כשנגלה להתחתונים התפשטות השפע למטה, אז "עוז וחדוה במקומו", רואים הכל. מה שאין כן כשאינו יכול להשפיע לתחתונים, זה נקרא בכיה, משום שצריך לכלים דתחתונים".

קריין: שוב מאמר ע"א, "במסתרים תבכה נפשי"

""במסתרים תבכה נפשי, מפני גאוה, מפני גאותן של ישראל"." מה הבעיה? שישנה גאווה בבני אדם ולכן הם לא יכולים לגלות את הבורא, את קשר הבורא איתם, מצד אחד. מצד אחר זה מביא אותם לבכי, והבכי בעצמו הוא כבר התחלת התיקון "ומקשה: "והאיכא בכיה קמיה קוב"ה [והאם יש בכיה לפני הקב"ה], והלא "עוז וחדוה במקומו"?

וצריך להבין ענין בכיה למעלה. שענין בכיה הוא במקום, שאינו יכול לעזור לו בעצמו, אז בוכים, שהשני יעזור לו. וענין "במסתרים" פירושו ההסתרות. והסתירות, שמתגלה בעולם.

וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי": כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

ועל זה אמרו חז"ל: "בבתי גואי יש בכיה" [בבתים הפנימיים יש בכיה]. שפירוש, שבזמן שהאור מופיע רק בפנימיות ואין גלוי אור לחוץ, משום שחסר כלים לתחתונים, שיוכלו לקבל, אז יש בכיה. מה שאין כן בבתי בראי [בבתים החיצוניים], כשהאור יכול להתגלות לחוץ, כשנגלה להתחתונים התפשטות השפע למטה, אז "עוז וחדוה במקומו", רואים הכל. מה שאין כן כשאינו יכול להשפיע לתחתונים, זה נקרא בכיה, משום שצריך לכלים דתחתונים".

אין לכם שאלות כי צריכים להרגיש את מה שהוא אומר. את הדברים האלה, נאומים כאלה של בעל הסולם הוא אומר כלפי מצב מסוים, מיוחד, ואם לא נמצאים במצב הזה אז כאילו לא נוגעים בזה.

מה הוא אומר ""במסתרים תבכה נפשי, מפני גאוה, מפני גאותן של ישראל"." מי שמשתוקק לבורא שנקרא "ישר אל", ישראל, הוא נכנס למצבים של גאווה, פתאום הרצון לקבל שלו גדל, ודווקא מתוך זה שנכנס לגאווה, לרצון לקבל גדול יותר, אז כבר אין לו קשר עם הבורא. זה נקרא הסתרה. ואז, כשהוא מרגיש ומבין שהוא נמצא בהסתרה בא לו הבכי על נמצא בהסתרה. וודאי שזה לא בכי כמו שבעולם שלנו שבוכים בדמעות, גם זה יכול להיות, אבל בכי זה סימן של קטנות "ומקשה:" בעל הסולם שואל ""והאיכא בכיה קמיה קוב"ה [והאם יש בכיה לפני הקב"ה], והלא "עוז וחדוה במקומו"?" איך יכול להיות שאני יעמוד בבכי לפני הבורא?

"וצריך להבין ענין בכיה למעלה. שענין בכיה הוא במקום, שאינו יכול לעזור לו בעצמו," לעצמו הוא לא יכול לעזור "אז בוכים, שהשני יעזור לו. וענין "במסתרים"" במסתרים תבכה נפשי, מה זאת אומרת במסתרים? "פירושו ההסתרות. והסתירות, שמתגלה בעולם." מסתירים ממני את הדרך, את הבורא, אני בעצמי לא מבין, לא מרגיש, אלא מגלה שאני מבולבל ולא יודע למה אני שייך, כמו ילד קטן.

"וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי": כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"." בזה אנחנו מגלים יראת שמיים. ממה זה מתחיל? מזה שאני מרגיש אבוד. כמו הילדים הקטנים שאז הם משתוקקים להיות ליד הגדולים, הילד רוצה להיכנס לתוך אמו שהיא תחבק אותו וזה בשבילו הדבר הכי נחוץ. כך גם אנחנו זקוקים לבורא.

"ועל זה אמרו חז"ל: "בבתי גואי יש בכיה" [בבתים הפנימיים יש בכיה]. שפירוש, שבזמן שהאור מופיע רק בפנימיות ואין גלוי אור לחוץ, משום שחסר כלים לתחתונים, שיוכלו לקבל, אז יש בכיה." חוסר הכלים "מה שאין כן בבתי בראי [בבתים החיצוניים], כשהאור יכול להתגלות לחוץ, כשנגלה להתחתונים התפשטות השפע למטה, אז "עוז וחדוה במקומו", רואים הכל. שאין כן כשאינו יכול להשפיע לתחתונים, זה נקרא בכיה, משום שצריך לכלים דתחתונים".

המאמר הוא פשוט. במסתורים תבכה נפשי זה שהבורא נסתר, אני לא יכול לגלות את תכונות ההשפעה ולכן מתגלה מצב של בכי, של קטנות. זה דווקא טוב, כי אז אני מרגיש שיש לי אפשרות להתקדם, ואני חייב להתקדם. וכמו הקטן שרץ לאימא, לגדולים, שיחבקו אותו, שיתנו לו תוספת ביטחון משלהם, כך אנחנו צריכים להתבטל כלפי הקבוצה, כלפי הבורא, כי רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לפתרון המצב, ואז הבורא יכול להתגלות אלינו במשהו.

שאלה: מה הקשר בין הגאווה לבין ההסתרה? נראה שבגלל שהאדם נמצא בגאווה הבורא מעניש אותו.

הבורא אף פעם לא מעניש, הוא תמיד מקדם, אלא אנחנו אומרים כך שהוא מעניש. זה דבר אחד. דבר שני, איך הוא יכול לקדם אותנו? רק על ידי זה שמגדל בנו עוד ועוד רצון לקבל. ואנחנו מגלים את עצמנו בצורה יותר ויותר אגואיסטית, רחוקה ממנו, הפוכה, במצב לא טוב, בוכים מכל מיני בחינות, או על מנת לקבל או אפילו שלא מסוגלים להיות בעל מנת להשפיע, ובצורה כזאת אנחנו מוצאים את עצמנו. על ידי הפיתולים האלה אנחנו מתחילים לראות איך הבורא מנהל אותנו בצורה מטרתית, אומנם לא בצורה ישירה למטרה, כי אנחנו לא מסוגלים להתקדם למטרה בצורה ישירה. המטרה היא הפוכה מאיתנו, אז איך אני יכול להתקדם למה שהפוך ממני, למה שאני שונא, ממה שאני מפחד, אני לא מסוגל להיות בזה. איך אני יכול להתקדם למטרה שהיא משהו נורא, שאני וודאי שלא רוצה אותה.

נניח שיש מטרה ואני רוצה להגיע אליה, איך אני יכול ללכת קדימה? בצורה ישירה בטוח שאני לא יכול. זו כל הבעיה.

תלמיד: למה אני לא יכול?

למה אתה לא יכול? מי אתה?

תלמיד: אני לא יודע.

אתה לא יודע אז אני אגיד לך. כאן נמצא האגו שלך, הרצון לקבל, וכאן זה הבורא, כולו רוצה להשפיע (ראו שרטוט מס' 1). איך אתה יכול להגיע, להתקרב אפילו במקצת לבורא, באיזה מידות? אין לך שום דבר. אלא מה אנחנו עושים? החבר שלנו יכול להסביר לך כי הוא היה רב חובל, הוא היה קפטן גדול, הייתה לו ספינת מלחמה והוא ניהל אותה, אז תשאלו אותו איך מתקדמים נגד הרצון, לכיוון המטרה. מתקדמים בזווית מול הרוח, כי ישירות אי אפשר, אי אפשר להתקדם בצורה ישירה, אבל במשהו כן אפשר להתקדם, קצת בלקבל, קצת בלהשפיע, וכך אנחנו מגיעים למטרה.

לכן עד שממש מגיעים, עד שנכנסים למטרה, אנחנו לא בטוחים שאנחנו נמצאים בצורה ישירה, נמצאים בכיוון הנכון, כי אף פעם הכיוון שלנו לא נכון. כי איך יכול להיות שהכיוונים הם נכונים, תמיד יש לנו שאלות. ובשלב האחרון כשאנחנו נכנסים למטרה, לא אנחנו נכנסים, זה כאילו שאנחנו נכנסים לכיוון הנכון, אבל אף פעם, עד הרגע האחרון כשנכנסים לדבקות השלימה בבורא, אנחנו לא יכולים לדעת שזה ככה, לא יכולים, מה שלפנינו לא ידוע, ופתאום זה נפתח ונכנסים.

שרטוט מס' 1

לכן זו העבודה שלנו, להאמין שאנחנו מתקדמים נכון. לפי איזה סימנים? לפי סימנים חיצוניים. אנחנו לא יכולים להפליג ישר למטרה, כלומר בעל מנת להשפיע לקראת הבורא, זה בלתי אפשרי, זה הפוך מאיתנו, אנחנו ממש המינוס הגדול והבורא הוא הפלוס הגדול, אנחנו לא יכולים לעשות זאת. אלא רק בצורה של להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, אבל בכל מיני צורות חלקיות, שורש, א', ב', ג', ד', 0, 1, 2, 3, 4 בעביות. וככה מקבלים יותר ויותר מילויים, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ובצורה כזאת, כל פעם בפרוסות, זו העבודה. לכן לא להיבהל מזה.

תלמיד: הגאווה שמדברים עליה פה, זו גאווה שאדם חושב שהוא בעצמו יכול ללכת ולהשיג את המטרה בלי החברים?

במיוחד זה כך. גאווה זה שאדם מבדיל את עצמו מהעשירייה וחושב שהוא בעצמו מתקדם או לא מתקדם. ואיך הוא יכול להתקדם בלי להביא בחשבון שכל ההתקדמות היא רק למרכז עשירייה, בחיבור ביניהם. וכל הזמן זה מטעה אותנו, כל הזמן אנחנו נמצאים בזה, כל פעם צריכים כביכול להתחיל מחדש.

שאלה: איך אנחנו מאיצים את התהליך?

רק על ידי עבודה בהתחברות בעשירייה, אין לי יותר מה להגיד. כל הזמן להיות יותר ויותר בצורה פנימית יחד. אני לא צריך להיות בחיבוק פיזי עם החברים, אבל אני צריך להרגיש שבנשמה, כי לנשמה אין מרחקים פיזיים, אין את העולם הזה, אנחנו כולנו יכולים להיות מחוברים. וכל התנאים החיצוניים שנותנים לנו הם כדי שעל ידי הביטול של התנאים החיצוניים האלה נתחבר בלב אחד, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: אנחנו עובדים ביחד בעשירייה, מתקדמים כולנו יחד, האם הבורא מתגלה ישר לכל העשירייה או לכל חבר באופן אישי?

ככל שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים הוא יכול לזכות לדבקות בבורא.

שאלה: אתה יכול להסביר על ההפלגה נגד הרוח? חשבתי שאי אפשר לעבוד ישירות נגד הרצון לקבל, נגד האגו, ופה כאילו נראה שאי אפשר להתקדם ישירות לכיוון השפעה?

על ידי מה אני הולך בכיוונים האלו? איך אני יכול ללכת בזוויות? בצורה ישירה ברור שאני לא יכול, להתקיף את הרצון להשפיע שאני חייב כביכול לרכוש אותו, לרכב עליו, אני לא יכול, אין לי עם מה. אבל אם אני הולך בצורה שאני משלב את הרצון לקבל שלי עם התכונות של החברים שבהם האיר הבורא, אז אני הולך כבר בזווית.

מה יש לי כאן שאני הולך בזווית נגד האגו שלי, איך זה כול להיות? אך ורק על ידי זה שאני משתתף עם החברים. ואין בהשתתפות שלי איתם שום דבר חוץ מביטול שיש לי ברצון לקבל שלי וחיבור עם החברים וככל האפשר פיזי. ואז על כל המאמצים האלה, לא שאני מצליח, אלא על ידי מאמצים, מאיר המאור המחזיר למוטב, אור מקיף. ואז אני הולך לא בצורה ישירה אלא בצורה עקיפה, ישר אני לא יכול ללכת (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

תלמיד: אבל מה זה אומר שאני יודע שאני צריך לעשות סיבוב, מה אני מרגיש?

אני מרגיש שאין לי ברירה, יש לי אמצעי אחד - לעלות מעל הטבע שלי בזה שאני אתבטל כלפי החברים. וגם בפעולה הזאת שאני מבטל את עצמי אין לי כלום. אלא ככל שאני אבטל את עצמי כלפיהם, אני אעורר עלי את ההשפעה העליונה, את האור העליון, והוא במקצת יסובב אותי מהאגו שלי, מהרצון לקבל, וכך אני יכול להתקדם.

תלמיד: לגבי הזווית הזאת. הרי אנחנו כן רוצים לחתור למטרה כמה שיותר מהר, הכי יעיל זה כאילו לעשות סטיות קטנות.

אנחנו צריכים לממש מה שנותנים לנו. הבורא מודד גם בעוצמה וגם באופן, כל הפרעה והפרעה, שעליה אנחנו בונים את ההתקדמות שלנו בזווית. וגם האדם בעצמו, יש לפניו אולי הזדמנויות כאלה אבל הוא לא מסוגל לבטל את עצמו, אפילו בצורה גשמית הוא לא מסוגל לבטל את עצמו, מה הוא יעשה. אז הוא עושה פשרה, איכשהו כל אחד ואחד. אבל בזה הוא קובע איך הוא בכל זאת עושה את ההתקדמות.

תלמיד: אנחנו גם אומרים שצריך ללכת מעל הדעת, כי אם אני מודד אז תמיד אני אחשוב שאני לא יכול או לא רוצה. איך נכנס פה העניין של מעל הדעת?

אין לך כאן עדיין למעלה מהדעת. אולי אתה קורא למעלה מהדעת לזה שאתה צריך לבטל את עצמך, לעשות ביטול, אבל בזה שתעשה ביטול אתה עדיין לא מוצא את עצמך. אתה צריך להזמין את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: בדוגמה של ההפלגה אני מבין איך למדוד מתי להסתובב, ופה לא מובן איך לממש את הדבר הזה.

לממש בעשירייה. הביטול שלך כלפי עשירייה הולך עם זה שהבורא מאיר לתוך העשירייה, כי העשירייה היא דבר שלם מצידו, הוא רואה אותה בגמר התיקון. יוצא כך, זה שאני רוצה להתקדם מנקודה 1 לנקודה 2, אז הבורא רואה אותנו בנקודה 2, ואנחנו נמצאים בנקודה 1. אז יש כאן ביטול מצידי, אני מוכן לבטל את עצמי לפי מה שהוא הציב לי, והוא אומר שהוא מתגלה בעשירייה ופועל עלי דרך העשירייה. ככל שאני מבצע את זה, אני מזמין עלי מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף, וכך אנחנו מתקדמים (ראו שרטוט מס' 3).

אחר כך אנחנו נלמד איך זה קורה בספירות, איך אנחנו עושים את זה ממש, כי זה מדע, זו חכמת הקבלה, זה לא שאתה צריך לעשות כאן פעולות מעל הטבע. זה טבע עליון, ואתה מפעיל כוחות שישנו לך את הטבע שלך.

שרטוט מס' 3

תלמיד: במשיכה של האור, זה אומר שיש שתי פעולות, ביטול ותפילה?

הכול יחד. פעולת הביטול היא כוללת בתוכה כמה פעולות. אבל העיקר זה להתכלל עם העשירייה כי אז גם הבורא מלמעלה פועל על העשירייה. אתה רוצה להיכנס תחת השפעת הבורא? תתכלל בעשירייה.

שאלה: האם ללכת נגד הרוח, נגד הרוחניות, זה בטבע שלנו?

זה לא בטבע ולא בשכל שלנו. זה לא לפי השכל. יש לפניך הר ואתה צריך להמשיך הלאה אחריו, מה אומרת החכמה? תעקוף את ההר ותמשיך הלאה, בשביל מה לך לטפס ולרדת. החכם לא יעלה על ההר וימשיך, אלא הוא יעקוף אותו וימשיך, כך אנחנו צריכים. אסור לנו לעבוד נגד האגו שלנו, נגד הרצון לקבל בצורה ישירה, אבל בתוך העשירייה, כשאנחנו עושים פעולות שמסוגלים לבצע, אנחנו בזה מחייבים את הבורא שהוא יבצע את פעולות התיקון, זה נקרא "נצחוני בניי".

שאלה: כשאני מבקש עזרה מהעשירייה האם אני פונה לבורא או שישנם עוד תנאים?

שאלה טובה, כשאני פונה לעשירייה אני פונה בכוונה שאני משפיע בזה לבורא ומבקש ממנו שהוא ישפיע על הביטול שלי בעשירייה. כשאני מבטל את עצמי כלפי העשירייה אז אני בטוח שבמידת הביטול שלי, הבורא משפיע עליי ומתקן אותי.

שאלה: כשאני מתקדם אני לא רואה את התמונה הגדולה, לפניי יש רק צד אחד שהוא תמיד ישר לפי המצב ששמים לי. המהפך הזה בשינוי הכיוון, הוא נקודות של הכרת הרע ותפילה שמאפשרת להתחיל את העבודה מחדש?

כן, כך עושה הבורא. אנחנו רק צריכים להיות מכוונים למרכז החברה ולהתבטל שם בלי שום שכל ודעת. ככל האפשר לאבד את עצמינו שם והיתר לא חשוב לנו כי בתוכו נמצא הבורא. "בתוך עמי אנוכי יושבת", זוהי ההצלה מכל מצב.

שאלה: מה זו "בכיה", מה זאת ההרגשה הזאת?

בכי זה סימן של קטנות, חוסר אונים, חוסר התמצאות, שלא יודע מה לעשות, שאין מול עיניי שום דבר. "בכי" זה שיש לי כוח, עוצמה ואני יודע למה אני רוצה להגיע אבל אין לי שום אפשרות להגיע לזה. אני לא רואה את הדרך ונמצא ללא כיוון, זו הבעיה, ואז אני נמצא בפרשת דרכים, בבכי.

יכול להיות מחוסר כוחות, מחוסר כיוון ויכול להיות מחוסר קבוצה. אני לא רואה כלפי מי אני יכול להתבטל כי אני לא יכול להתבטל כלפי הבורא, זה לא מושג בעיני, אלא רק כלפי החברים, לכן אני צריך להתבטל כלפיהם, וזה מאוד קשה למי שמגיע לחכמת הקבלה. לאלו שנמצאים בחוץ, ששומעים על דברים כאלה כאילו אין בעיה, אבל כלפי הקבוצה זה קשה.

שאלה: בסוף המאמר בעל הסולם מסביר על כלים פנימיים וחיצוניים. אתה יכול לתת דוגמה בעבודה שלנו בעשירייה מה זה כלי פנימי וכלי חיצון?

אל תתבלבלו, זה לא חשוב. זה לא מבורר, אנחנו נראה את זה בדרך אם צריך.

שאלה: כתוב במאמר "במסתרים", אבל הבורא שומע ורואה הכול, אז זה לא נשמע יותר מידיי סודי. על איזו סודיות מדובר כאן?

שאני מרגיש שהבורא נסתר וזה כנראה בגלל הגאווה שלי. אני מגלה התעניינות בדרך רוחנית ולכן הבורא נסתר ואז אני לא יכול לעשות שום דבר כי זה מה שיתגלה. אבל אם אני בוכה, מגלה חולשה כלפי זה, אז על ידי זה אני דווקא מציל את עצמי. אני מתבטל כלפי העליון והוא מראה לי את הדרך.

שאלה: הבכי מגיע אל האדם מלמעלה?

את הבכי מגלים כשרוצים להתבטל כלפי הקבוצה ולא מסוגלים, כי משהו עוצר. אתה יודע שאתה חייב לעשות את זה אבל לא מסוגל ואז אתה מתפרץ בבכי. השכל מבין אבל הרגש לא נותן.

שאלה: בעשירייה יש כאלה שיותר קל להם לנהל את האגו ויש כאלה שקשה להם מאוד. איך עובד "איש את רעהו יעזורו" בעניין הזה?

תפנה למאמרי הרב"ש על החברה ושם תמצא את התשובות. השאלה נכונה והתשובה נמצאת שם. כל חכמת הקבלה בעצם מדברת על התקשרות בין החברים מפני שזהו הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: לפי הסכמה שלך מהי המטרה הזאת בעשירייה?

ככל שנתקרב, שנתכלל, שנידבק בינינו ככל האפשר, באותה מידה נהיה קרובים לחיבור מבינינו לבורא והוא יתגלה בנו יותר ויותר בכל מדרגות הנרנח"י, עד גמר התיקון, שהוא ישלוט בנו וימלא אותנו בצורה הדדית מצדנו אליו ומצדו אלינו בצורה השלמה.

שאלה: איך להתמודד עם גאווה בעבודת ביטול עצמי?

צריכים להבין שבגאווה שלי אני לא מרוויח כלום אלא אני יורד מדרגת האדם, הדומה לבורא, המתקרב לבורא לדרגת הבהמה, ומזה אני באמת לא מרוויח שום דבר.

שאלה: מהי הדרך הטובה ביותר לחזור לבורא, באהבה או בפחד?

זה תלוי בדרגת האדם, בהתחלה זה יותר בפחד ואחר כך יותר באהבה.

שאלה: כתוב שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, האם זה אומר ששיפלות עצמי תוביל לבכי הדרוש?

נכון, אבל אנחנו לא עושים את זה בצורה מלאכותית אלא אנחנו רוצים חיבור ופועלים לחיבור ואז כתוצאה מזה משיגים עד כמה אנחנו לא רוצים אותו ולא מסוגלים ולא ראויים לו, וכך אנחנו סופסוף מגיעים למצב אנוש. ורק מתוך הירידה הגדולה הזאת, שאנחנו לא מיועדים לכלום ולא מוכנים ולא ראויים לכלום אנחנו מתחילים בצעקה אמיתית לבורא והוא מציל אותנו.

שאלה: לגבי הביטול בפועל שדיברנו עליו כל השיעור, ישנה כביכול סתירה בין ביטול בפועל שבא לידי ביטוי בפעולות חיצוניות לבין ביטול בפועל שבא לידי ביטוי בפעולות פנימיות.

בקבוצה זה מתבטא גם בצורה חיצונית, בקבוצה אפשר להגיד שאנחנו צריכים לגלות את הקשר בינינו גם בגוף וגם בנשמה. אם אני יכול לעזור לחברים בצורה פיזית אז אני עושה את זה ועוד יותר בכל התפילות כלפי הבורא שאני מתפלל עבורם.

תלמיד: מה זה עוד יותר, יש עדיפות, יש סדר עבודה ביניהם?

עדיפות לכך שאני אפנה לבורא עבור החברים, שהבורא יעזור לכל אחד ולכולם יחד להיות מחוברים בינינו, זה דבר החשוב ביותר. החיבור שאנחנו רוצים להשיג הוא כדי לעשות נחת רוח לבורא, כמו ילדים טובים שרוצים לשחק יפה כדי לעשות נחת רוח לאימא.

תלמיד: והפעולות הפיזיות?

אם אפשר אז לעשות גם פעולות פיזיות כמו סעודות, לעזור בלימוד ובקליטת השיעור.

תלמיד: יכול להיות מצב שיש לי הזדמנות לפעולה פיזית ואני מוותר עליה כי אני מעדיף פעולה פנימית?

אני לא חושב אבל זה צריך להיות יחד אם אפשר.

סדנה

איך מעכשיו והלאה אנחנו מממשים את החיבור בקבוצה ששם אנחנו נותנים מקום לבורא להתגלות? אלו בעצם שני המאמרים הקצרים של בעל הסולם. תראו כמה הם קטנים וכמה זה דבר גדול שפותח לנו דרך חור קטן ממש כניסה לעולם אינסוף.

איך דרך העבודה בקבוצה אנחנו מאפשרים לבורא, נותנים לו מקום להיכנס בנו?

*

(סוף השיעור)