שיעור בוקר 17.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון",

חלק א', עמ' 815

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 815, "כתבי הדור האחרון", חלק א'.

חלק א'

"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה."

שאלה: איך בן אדם מוצא מה ההכרחיות שלו?

כאשר בלי זה הוא לא מסוגל.

תלמיד: זה לא משנה מה זה יהיה?

זה לגמרי לא חשוב, זאת ההכרחיות שלו.

שאלה: למה הוא קורא פה, "הגילוי הגדול שלא יתגלה רק בימות משיח"?

איך העולם צריך להתנהג ולסדר את עצמו כדי להיות בהתאמה לכוחות הטבע.

תלמיד: ההפרדה בין מה שהכרחי, ואת כל היתר לתת לזולתו, זה הגילוי הגדול שיתגלה רק בימות המשיח?

כן, כי זה הכול תלוי באדם, האדם הוא נזר הבריאה והוא המקלקל את הבריאה.

תלמיד: אז מה הגילוי הגדול פה, זה נשמע פשוט, למה הוא קורא לזה "הגילוי הגדול"?

זה נשמע לא פשוט מפני שהאדם צריך להרגיש עד כמה הוא החלק המזיק, המיותר בבריאה, אם אפשר כך להגיד, שבלעדיו כל הבריאה היא מערכת אחת והוא היחיד שמביא לבריאה קלקול גדול.

תלמיד: אני חושב שהאנשים מבינים כבר היום, שטבע האדם הוא לא טוב?

כן, אבל איך אנחנו יכולים לעשות כך, שאו שהטבע מוחק אותנו, הבורא, או שאנחנו לא מוחקים את עצמנו אלא מתקנים את עצמנו. ואנחנו לא מנקים את המציאות מהאדם, אלא מוסיפים למציאות כוח אדם טוב.

תלמיד: ואנחנו לא קרובים היום למצב הזה?

מאיפה? אין לנו באדם אפילו הכרת הרע, אז ודאי שאנחנו לא קרובים. ההיפך אנחנו כל הזמן מתרחקים מזה, ואנחנו עדיין לא מבינים ולא מרגישים, שדווקא אנחנו מקלקלים את כל המציאות.

תלמיד: אולי לא במישור הזה, אבל אנשים מבינים שכדור הארץ לא יכול לסבול יותר את ההתנהגות שלנו?

יחד עם זה הם ממשיכים.

תלמיד: אז מה חסר?

הכרת הרע, אין יותר.

שאלה: האם הגילוי הגדול הוא שנבין, שבזה שאנחנו לוקחים יותר מהמינימום, אנחנו פוגעים?

כן.

תלמיד: כי הבריאה היא מושלמת, וכולנו צריכים לקלוט את זה, לכן צריך את האחדות הזו.

כן.

שאלה: אם כולנו נצליח לקלוט שאם ניקח את המינימום, הבריאה תדאג לנו, וכל עוד אנחנו לא קולטים את זה, ולא בוטחים במערכת או ברעיון הזה, אנחנו פוגמים. וזה לא נתפס על ידנו שאנחנו פוגמים?

כן.

שאלה: מה יהיה הביטחון של האדם בעולם המתוקן, שיחליף את הביטחון של אדם שהיום רוכש בניינים, רוכש קניינים גשמיים כדי להבטיח לו את העתיד?

הוא יראה שהוא לא ירוויח שום דבר בזה שהוא רוכש כל מיני דברים שבעולם הזה, אלא שאת הביטחון שלו הוא יקבל מזה שהוא נמצא באיזון עם כוחות הטבע.

שאלה: כל אדם קובע לעצמו מהי ההכרחיות וזה משתנה ולא קבוע, בהתאם להתפתחות הרוחנית.

כן

תלמיד: ככל שהוא מתדבק במידותיו של הבורא זה גם משתנה.

כן.

תלמיד: אז יוצא שאסור לאף משטר לקבוע מהי ההכרחיות?

ודאי.

תלמיד: זה משהו שאדם קובע לעצמו וזהו?

כן.

תלמיד: זאת אומרת אין כפייה ולא יכול להיות בחברה צודקת שיש מישהו שקובע?

כן, הוא ידבר על זה בהמשך.

שאלה: הוא מתחיל את המאמר, "הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא". עכשיו יש פה מכשול מאוד מאוד גדול בין הטקסט ובין הכיוון שבעל הסולם רוצה להתוות, לבין חלק מאוד גדול בציבור שבכלל לא מכיר בדבר שנקרא בורא ולא חושב שיש דבר כזה. איך עושים את הקפיצה הזאת, איך מתגברים על זה ?

נקרא ונבין למה הוא מתכוון.

שאלה: הוא כותב שההכרחיות זה לא נחשב לשינוי צורה.

כן.

קריין: אנחנו ממשיכים בשורה "וכבר דברתי מזה".

"וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם."

"ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'.

ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת."

שאלה: איך לתאר נכון את הצורה שהוא כותב עליה כאן, שהמשיח מלמד את כל אומות העולם, איך הדבר הזה אמור להתממש?

משיח זה נקרא הגילוי שיבוא לבני האדם והם יבינו וירגישו בשביל מה הם מתפתחים, לאיזו מטרה ועל ידי מה, וכשהם יבינו את זה, הם יקבלו על עצמם סדר התפתחות חדש.

תלמיד: ואיך הגילוי הזה צריך לקרות?

יכול להיות שעל ידי כל מיני מעשים, אבל בסופו של דבר זה יהיה ברור לבני האדם שהם נמצאים בהתפתחות לא נכונה.

תלמיד: זה יגיע להם כתוצאה מהסברה או כתוצאה מאיזו התעוררות פנימית?

התעוררות פנימית קודם ואחר כך הסברה.

תלמיד: זה יבוא בתור גל שפתאום אנשים יתחילו להתעורר ממנו?

כן, האנשים יתחילו להבין שהם נמצאים בהתפתחות לא נכונה, מסוכנת, ואז הם יחפשו וידרשו שיהיה להם הסבר על המצב שהם נמצאים, במה הם מתפתחים ועל ידי מה, ולאיזו מטרה וכן הלאה. והם יראו שהדרך הזאת היא לא נכונה, ואז לתוך החיסרון שלהם כבר יבואו ההסברים החדשים, והם יוכלו לקלוט אותם.

תלמיד: אז אני מבין שצריך להיות קודם לגילוי הזה איזה גילוי רע מאוד גדול?

כן, סבל גדול.

תלמיד: זאת אומרת, צפוי להתגלות לאנושות סבל מאוד גדול שיביא אותם להכרת הרע?

כן.

תלמיד: איפה אנחנו בתמונה הזאת?

אנחנו בתחילת הכרת הרע.

תלמיד: ואיפה אנחנו בני ברוך כלפי האנושות לקראת המצב הנורא הזה שאמור להתגלות?

אנחנו מגלים שאנו נמצאים בתהליך של ההתפתחות הרוחנית שלנו, וגם של כל העולם אבל במידה אחרת. ואנחנו צריכים לגלות עד כמה הדרך הזאת צריכה להתגלות כסבל אם לא נשנה את צורת ההתפתחות שלנו, ואת סיבת ההתפתחות שלנו.

תלמיד: כלומר באיזה מצב הכרה אנחנו צריכים להיות עד שהרע הזה יתגלה?

אנחנו צריכים להרגיש שאנו נכנסים לתהליך מאוד מסוכן, ומאוד לא פשוט, שנוכל לגלות את עצמנו כנמצאים בתהליך שבו נאבד את כולם, את האנושות כולל אותנו.

תלמיד: כולל אותנו?

כולל אותנו.

תלמיד: ואיך יעבור עלינו גילוי הרע הזה?

מתוך זה שאנו סובלים, וסובלים לא מתוך זה שאנחנו נכללים יחד עם האנושות, אלא בגלל שאנחנו לא יכולים להציל אותם. אנחנו נרגיש שאנחנו אחראים לכך שאנחנו לא מספיקים לגלות לאנושות את סיבת הנפילה, ואז תהיה לנו הזדמנות להגיע לתיקון שלנו, שבו נספר לכולם שיש שיטה שכבר מוכנה לנו, ואנחנו צריכים להגיע לְמה שנקרא "ירושלים", וללמוד את השיטה הזאת.

שאלה: מה זה ירושלים?

ירושלים זה המקור הרוחני שממנו אנחנו מקבלים את הידיעה על ההתפתחות שלנו.

שאלה: מה זה "גוי" בטקסט?

"גוי" זה "עם". "ישראל" לפעמים נקראים "גוי", ולפעמים "גוי קדוש".

תלמיד: ואיך המשיח יכול ללמד את העם אם אין לו נטייה להשפעה?

אני לא יודע, נלמד לפי מה שהוא יכתוב בהמשך.

שאלה: אני לא מבין את ההגדרות בעתו ואחישנה, אם מקובל רואה שהאנושות מתדרדרת והוא יודע שהולכת להגיע מכה מאוד קשה?

המקובל יודע הרבה דברים. מה, הוא לא ידע על מלחמת העולם השנייה? הוא לא ידע על עוד כל מני דברים? ידע, אבל השאלה מה בכוחותיו לעשות?

תלמיד: כי ראינו שבעל הסולם הלך, כתב, עשה, אבל לא יצא מזה משהו. אולי כן, אני לא יודע, אבל ממה שאנחנו רואים, לא יצא. אז מה כן בכוחנו לעשות כרגע? כשיודעים שהולכת להגיע מכה, אני רואה שהילד הולך עוד רגע לחטוף מכה גדולה, מה אפשר לעשות פה?

אתה מזהיר אותו, אתה מטפל בו, אתה מראה לו כמה זה מסוכן, ושכדאי לו לעשות משהו אחר.

תלמיד: אבל הילד חרש, הוא לא שומע.

אז אין מה לעשות, ואתה בכל זאת משתדל לעשות כך שהנזק יהיה יותר קטן.

תלמיד: לכן לא ברור לי מה זה אחישנה, כי בעצם זה כמו בעתו, עד שהוא לא יחטוף מכה, הוא לא יפתח את האוזניים לשמוע.

לא, שאלה בכל זאת היא עד כמה אתה מפרסם את שיטת התיקון, עד כמה אתה מגלה את עצמך לעולם, כי אולי יצטרכו אותך.

תלמיד: זו מצידנו הפעולה, לפרסם מצידנו?

כן.

תלמיד: אבל הקהל לא מסוגל לשמוע, הוא לא שומע.

מה אתה יכול לעשות עם הילד? הילד מתנהג כמו ילד.

תלמיד: אז משהו כאן לא עובד.

בטוח שלא עובד, אבל אנחנו צריכים להמשיך ככל שאנחנו יכולים, כדי בכל זאת לצמצם את הפער בין התורה והעם.

תלמיד: מתי יהיה קשר, מתי תהיה הרמוניה בינינו, זאת אומרת אנחנו מסבירים, הציבור שומע, ועובדים ביחד? איפה זה קורה, והאם בכלל דבר כזה אמור לקרות? אנחנו צריכים לצפות לזה?

כן, זה חייב לקרות, אבל עד שנגיע לשם יש לפנינו עוד כמה שלבים.

תלמיד: ומה יקרה עד השלבים האלה, מה אנחנו צריכים לעשות? רק לפרסם באופן חד סטרי, ומי שישמע, ישמע?

כן, אנחנו צריכים לפרסם ולהסביר, בכל הצורות ובכל הדרכים שאנחנו מסוגלים, שאין ברירה, הדרך שלפנינו מביאה אותנו למצב כזה, ומה לעשות כדי שזה לא ייקרה.

שאלה: איך אפשר להסביר שהכול תלוי באדם הפרטי? כי אם זה לפי האומות, אז אני מחכה שהאומות יפסיקו את המלחמות, ולא ילחצו את האנשים.

לא. הכול מתחיל מהאדם הפרטי, והכול תלוי באדם הפרטי.

תלמיד: אבל איך אפשר לתפוס את זה?

אם תסתכל על כל המציאות, אתה תראה שלאורך כל ההיסטוריה הכול התחיל מאנשים פרטיים.

תלמיד: נכון, מאנשים פרטיים, אבל הוא כותב פה שאם מסבירים או מקריאים לאדם את זה, הוא אמור להבין שההחלטה שלו לקחת רק את ההכרחיות יכולה לשנות את כל המציאות.

כן.

תלמיד: איך זה פועל?

מה אתה שואל אותי? כנראה יש לנו עוד הרבה ללמוד, אבל הוא אומר שבלי זה לא ייצא שום דבר.

תלמיד: האם זה יכול להניע גם את האומות לפעול אחרת?

כן.

שאלה: בכל העולם יש מלחמות, כאוס, וכולם מרגישים את זה מתקרב. הם לא יבקשו לראות איזה מודל שהדבר הזה עובד, איזו חברה אידיאלית קטנה?

חברה אידיאלית? איפה ראית דבר כזה?

תלמיד: אולי אנחנו נצטרך לבנות מודל כזה, כדי שנוכל להגיד להם "תסתכלו, זה עובד"?

אני לא יודע. אני צריך להשתדל בכמה שאני מסוגל, בסביבה המוגבלת, הקונקרטית לבנות משהו, שמספר אנשים יידעו במה תלוי תיקון העולם, ואיך להגיע לגמר התיקון בצורה מהירה ומתקבלת על הדעת. זה הכול.

שאלה: איך זה יכול לעזור אם האדם יסתדר עם האומות העולם בתוכו? מדברים פה על תפיסת המציאות, כל המציאות היא בתוכי, ואם אני לא מסתדר עם אומות העולם בתוכי, אז מה יש לי לצפות מכל העולם?

לא יודע, נלמד, ונקרא מה הוא אומר לנו.

שאלה: למה הבורא עשה אותי כל כך עצלן, ואת שאר העולם כל כך מסוגל לרדוף אחר הרצונות המפחידים שלהם?

את מה שעושה הבורא, אנחנו לא הולכים לבקר, או לברר. עלינו לדעת לאיזה כיוון אנחנו צריכים להתפתח, ומה שהבורא עשה – עשה. אנחנו צריכים להבין שאחר כך אנחנו נגלה ש"כל מה שהוא עשה, והנה טוב מאוד"¹.

(סוף השיעור)

---

1. וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א', ל"א)↩