שיעור מס' 7 - חיים בגדלות הבורא
חלק 1|27 פבר׳ 2020
כנס "קבלה לעם" העולמי 2020 – "חיבור למקור החיים"
25-27.02.2019
חיים בגדלות הבורא
שיעור 7
שיעור 27.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
כנס "קבלה לעם" העולמי 2020, "חיבור למקור החיים". שיעור 7, חיים בגדלות הבורא.
אנחנו צריכים להבין מה זאת אומרת "חיים בגדלות הבורא". האמת שלזה אנחנו צריכים להכין את עצמנו. מה חסר לנו? חסר לנו כלי להרגיש את השמחה, מילוי, נצחיות, שלמות, גדלות, להכיר את כול המציאות. כלי חסר, לכן אנחנו לא מגלים את הבורא, אפילו חלק קטן ממנו.
אנחנו כאלו אומללים, קטנים, פגועים שלא מסוגלים להתחיל להרגיש אותו. כל העבודה שלנו, איך להרחיב את הקליטה שלנו כך שנוכל להרגיש אפילו אחוז קטן מכל המציאות האמיתית שנקראת "רוחניות". לקראת זה אנחנו משתדלים להגיע. זאת אומרת הכלי שאנחנו צריכים לפתח, לפתוח בנו, פשוט לדעת איך לאהוב, איך להתחבר, איך למלאות את עצמנו, את זה אין לנו.
כותב בעל הסולם :"שיעור אהבת הבורא תלוי באדם." זאת אומרת עד כמה אנחנו נרגיש שהבורא אוהב אותנו, שכל העולם זה סך הכול הרגשת האהבה בלבד. ושום דבר לא שורה ולא נמצא יותר במציאות, למרות שאנחנו מרגישים אחרת בעולם שלנו המדומה. הוא אומר, שיעור אהבת הבורא תלוי באדם. "ויתאמץ לבוא למדרגה תמידית כזו, שמקבל תמיד אור בתענוג תמידי. שאז האהבה בטוחה לו, לפי חוק הטבע. באופן ששיעור האהבה הוא בהכשרתנו לקבל תענוג תמידי." הכול תלוי בהכשרת האדם לקבל תענוג תמידי. אנחנו חושבים שאנחנו כן מוכנים לקבל תענוג, רק אין לנו. אין לנו כלים לקבל תענוג. "וזהו תלוי בתיקון האמונה." כוח ההשפעה שיהיה בנו, "שאם זה, ודאי אור האהבה בא מאליו מהבורא."
(על פי בעל הסולם, אגרת נ"ה)
"שיעור אהבת הבורא תלוי באדם. ויתאמץ לבוא למדרגה תמידית כזו, שמקבל תמיד אור בתענוג תמידי. שאז האהבה בטוחה לו, לפי חוק הטבע. באופן ששיעור האהבה הוא בהכשרתנו לקבל תענוג תמידי. וזהו תלוי בתיקון האמונה. שאם זה, ודאי אור האהבה בא מאליו מהבורא."
(על פי בעל הסולם, אגרת נ"ה)
לכן אנחנו צריכים להבין את הכרחיות התנאי שיש לנו מאהבת הבריות לאהבת הבורא, מאהבת חברים לאהבת הבורא. סך הכול אנחנו צריכים על ידי התקשרויות בינינו, ולאט לאט איך שאנחנו מתקשרים ומתקרבים ומתקנים את הכלים שלנו, מתחילים להבין מה זה נקרא באמת לאהוב, להשפיע, להתחבר, על ידי זה אנחנו מתחילים להבין מה זה נקרא אהבה שעליה בעצם בנוי העולם. זה התקשרות בין כל חלקי הבריאה. ולכן אנחנו מתחילים הכול מהעולם השבור כדי ללמוד לאט לאט מה זה נקרא כלי להרגשת החיבור, להרגשת אהבה. ואז בצורה כזאת אנחנו משיגים את גדלות כוח החיבור, כוח האהבה שנקרא "בורא".
עד כמה שאנחנו נזדרז בינינו, למרות שלא רוצים ודוחים ויש לנו כל מיני סיבות לזה, עד כמה שאנחנו בכל זאת, למרות כל הקושיות כל הבעיות, אנחנו נתקרב זה לזה, אנחנו מתוך זה נלמד איך אפשר להתקרב לבורא, איך לפתח את הכלי להרגשת הבורא.
אנחנו בוכים שלא מרגישים אותו, מפני שאנחנו לא מכינים כלי של אהבה, של חיבור. נתחבר מכמה וכמה וכמה בני אדם שהפוכים מאיתנו, נבנה חיבור מעל השוני, אז אנחנו נדע מה זה נקרא כלי לגילוי הבורא וכך נגלה אותו. לכן אין לנו ברירה אלא בכל מיני שכנועים פנימיים, מחשבות, הוכחות למיניהן לבנות לעצמנו מערכת להסברה פנימית שאנחנו צריכים להגיע לכלי של חיבור, במידה הזאת נוכל להתחבר עם הבורא. ולכן העשירייה היא דבר הכרחי ובה תלוי כל הצלחת החיבור שלנו עם הבורא.
אז סך הכול יש לנו משימה פשוטה. ואני שוב חוזר על מילים האלה "שיעור אהבת הבורא תלוי באדם." ולא בבורא ו"יתאמץ" האדם "לבוא למדרגה תמידית כזו," שתמיד תהיה לו "שמקבל תמיד אור בתענוג תמידי." לזה אנחנו חייבים להגיע. תענוג תמידי, דבקות תמידית. "שאז האהבה בטוחה לו, לפי חוק הטבע." חוק העליון של הטבע זה חוק האהבה. "באופן ששיעור האהבה הוא בהכשרתנו לקבל תענוג תמידי" זאת אומרת עד כמה אנחנו מוכשרים לקבל תענוג, במידה הזאת אנחנו מוכנים כבר לגילוי הבורא. זאת אומרת הכול תלוי בנו. "באופן ששיעור האהבה הוא בהכשרתנו לקבל תענוג תמידי." עד כמה אני מוכן לקבל תענוג תמידי במידה הזאת אני מוכן לגילוי הבורא. שאז "שאם זה, ודאי אור האהבה בא מאליו מהבורא."
אנחנו נמצאים באור רק אנחנו לא יכולים לקבל אותו מפני שחסרה לנו אהבה. וזה מה שאנחנו צריכים להשיג בעשירייה.
סדנה
איך אנחנו משיגים איזו אהבה, אפילו חלקית, קטנה מזערית, ממש בינינו כדי שבמידה הזאת אנחנו נפתח את עצמנו לאהבת הבורא? איך נגיע לאהבה קטנה מאוד בינינו, אבל שיהיה כלי לגילוי הבורא.
*
איך אני מגיע לבורא עם כלי של אהבה? אני רוצה לגלות אותו, אני רוצה להתקשר אליו, אני צריך להביא בידיים שלי כלי של אהבה, איפה אני משיג את זה?
*
האם אנחנו יכולים למדוד את כוח האהבה שיש בינינו בקבוצה, שאז לפי זה אנחנו יכולים מראש כבר להרגיש לאיזה קשר, לאיזו מידה אנחנו מגיעים עם הבורא? לאיזו מידת קשר אנחנו מגיעים עם הבורא מתוך זה שאנחנו מודדים על פני מה אנחנו יכולים להתחבר בינינו בעשירייה ומתוך זה יכולים לגשת בקשר עם הבורא ואז אפילו למדוד מידת הקשר בינינו ומידת הקשר עם הבורא, שזה הינו הך?
*
"עיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות הבורא, ש"מלוא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו. שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, הוא בכדי להגיע לגילוי הבורא. ולא יתבלבל שהוא צריך להשיג משהו," חוץ מזה "אלא רק אמונה בבורא." הרגשה בבורא, השפעה לבורא נקראת "אמונה". "שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיזכה" להרגשת הבורא.
(על פי בעל הסולם, שמעתי, ד', "מהי סיבת הכבדות שהאדם מרגיש בביטול לה'")
הרגשת הבורא תלויה במידת האהבה שאנחנו מכינים מראש, אחרת אנחנו נרגיש רק את החושך. לכן נשבר הכלי דאדם הראשון, נשברה הנשמה כדי שאנחנו נכין אותה, נקשור את כל החלקים שלה יחד. במידה שאנחנו יכולים לקשור את החלקים האלה יחד, זאת אומרת במידה שאנחנו יכולים להשיג קשר ואהבה בין כל החלקים האלו, במידה הזאת אנחנו מוכנים גם לקשר ולאהבה עם הבורא. שבירת הכלים, שבירת הנשמה הייתה אך ורק כדי שאנחנו נבנה את הכלי של הקשר, כלי של אהבה.
וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, דבר מאוד פשוט. רק מתוך העשירייה, במידה שאנחנו בינינו מתקשרים עד כדי להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה, אחר כך שאנחנו אוהבים זה את זה, זאת אומרת קשורים, רוצים להשפיע, רוצים להתחבר, כל אחד מוכן לוותר על עצמו לעומת החבר. כל אלו הקשרים שיהיו בינינו מוכנים במקצת, אז נוכל לפנות לבורא. וההיפך, אנחנו נרגיש שהבורא מתלבש בקשר בינינו. מה זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה', מאהבת החברים לאהבת הבורא? במידה שאני משתדל לאהוב, זאת אומרת להתקשר איתם בצורה הדדית, הבורא עוזר עד שמתלבש ומתגלה בנו.
3. "האמונה צריכה להיות," כוח ההשפעה ההדדי "שירגיש שעומד תמיד בפני המלך." הבורא, שהוא נמצא לפני הבורא. "שאז בוודאי יש לו אהבה ויראה בשלמות." אם אני מרגיש שהבורא נמצא לפני. "ועד שלא הגיע לאמונה כזו," עד שמרגיש שהבורא נמצא לפניו, "לא צריך לנוח. ושום פיצויים לא ירצה לקבל." אלא רק שהבורא יתגלה לפניו. "והחסרון אמונה" היינו ההשפעה שלו לחברים "צריך שיהא כמו טבע שני." שהוא ירגיש שרק בזה הוא חי, בכוח ההשפעה לחברים. ובכוח הזה מתלבש ומתגלה הבורא.
)על פי בעל הסולם, שמעתי, רי"א, "כעומד בפני מלך")
סדנה
איך אני צריך לסדר את היחסים שלי עם החברים בעשירייה, כדי שבתוך היחסים האלה יתגלה הבורא?
*
איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו, לעת עתה את גדלות הבורא, כדי שנרגיש שאנחנו נמשכים אליו, שלפי ההרגשה הזאת אנחנו נמשכים אליו?
*
יש לנו כוח קבלה וכוח השפעה. כוח הקבלה הוא המושך, וכוח ההשפעה הוא דווקא הדוחה. כוח השפעה נקרא גם כוח אמונה. במידה שאני משפיע, במידה שאני דוחה ממני את הזולת, במידה הזאת אני יכול להרגיש את הכוח הרוחני שבעולם, את הבורא.
כתוב ב"שמעתי":
"האמונה צריכה להיות, שירגיש שעומד תמיד בפני המלך. שאז בוודאי יש לו אהבה ויראה בשלמות." אם הוא נמצא לפני הבורא. "ועד שלא הגיע לאמונה כזו," לכוח השפעה, שמתגלה לו בחזרה כאהבה מהבורא, "לא צריך לנוח. ושום פיצויים לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא כמו טבע שני." שכל הזמן יחסר לו כוח ההשפעה וירצה אותו יותר ויותר.
(על פי בעל הסולם, שמעתי, רי"א, "כעומד בפני מלך")
איך אנחנו בקבוצה, בעשירייה, עובדים בצורה כזאת שאנחנו מעוררים את החברים לרצות להגדיל את כוח ההשפעה בצורה קבועה, ושזה יהיה אצלנו ממש כדבר רגיל שבו אנחנו חיים? איך אנחנו בעשירייה משתדלים כל הזמן לחיות בהרגשת חוסר של כוח ההשפעה?
*
אנחנו כבר רגילים לזה שאנחנו נמצאים תמיד בירידות ועליות, ירידות ועליות. קודם ירידות ואחר כך עליות, "ויהי ערב ויהי בוקר"1 ושוב ערב ושוב בוקר. הכול מתחיל מחושך, מהרגשה לא כל כך טובה, לא נוחה, אין חיבור, אין משהו שמאיר, אלא ככה, מצב מינורי. ואחר כך לאט לאט על ידי ההשתתפות שלנו, ההתקשרות בינינו עם חומר הלימוד, שכתבו לנו המקובלים, בקשר עם החברים שסידרנו לפי איך שאמרו לנו לסדר וכך אנחנו מתעלים.
על זה כותב רב"ש "תמיד צריך להתחיל בקבלת מלכות שמיים," זאת אומרת, כל פעם מחדש. שעם כל מה שיש לי, אני צריך קודם כל להכתיר על זה את הבורא, שהבורא הוא שמייצב לי את המצב הזה. מה שבפנים מה שבחוץ, מכל הצדדים, מכל הכיוונים. במחשבה ובהרגשה, הרגשה שבלב, מחשבה שבמוח, הכול מסודר לי ממנו.
אז צריכים "להתחיל בקבלת מלכות שמיים," זאת אומרת, שאני משייך לו את מה שקורה לי. "שלא מספיק שהיה לו אתמול אמונה בבורא, אלא שממלא את החלק הריק ברצון לקבל שלו במלכות שמיים." זאת אומרת, איפה שאני רואה, ומרגיש בתוכי שאני עדיין נמצא באיזשהו מצב, שאני לא מלא בהרגשת הבורא, אני חייב לתאר לעצמי שאני מרגיש שם את הבורא. המאמצים האלו מקרבים אותנו להרגשה באמת. "נמצא, שבירר דבר חדש מהנשמה." זאת אומרת, שהיה לי איזה חלק ריק, והתאמצתי להרגיש שם את כוח ההשפעה, כוח האהבה. גם מצידי לכל העולם ולבורא, וגם מהבורא לכל העולם ואלי. "וזה נקרא, שהעלה מהחלל הפנוי ניצוץ חדש לתיקון." זאת אומרת, חלק שהיה שבור, שהתגלה כשבור וריק, עכשיו איכשהו מילאתי על ידי המאמצים שלי כאילו בנוכחות הבורא. ודאי שזה עדיין לא בורא, זה אני, אבל אני התאמצתי בזה. "וכך מכל ירידה בא להתחלה חדשה ולתיקון." ועל ידי כאלו פעולות אני מגיע למצב שאני מכין מקום לבורא להתגלות.
שוב.
"תמיד צריך להתחיל בקבלת מלכות שמיים," זאת אומרת, שהבורא ממלא את הכול. הוא המלך, אין עוד חוץ ממנו. "שלא מספיק שהיה לו אתמול אמונה בבורא", הרגשת הבורא נקראת אמונה, "אלא שממלא את החלק הריק ברצון לקבל שלו במלכות שמיים." ועכשיו אני מרגיש שיש בי חלק ריק, משהו. אני לא לגמרי מלא בהרגשת הבורא, הוא לא ממלא את כל הרצונות, את כל המחשבות שלי. אז אני משתדל למלאות את החלקים הריקניים האלו בנוכחות שלו. וכך "נמצא, שבירר דבר חדש מהנשמה. וזה נקרא, שהעלה מהחלל הפנוי" השבור, "ניצוץ חדש לתיקון." עוד ועוד חלקים, שאני מרגיש בהם ריק. לא מרגיש שאני נמצא בהשפעה, באהבה, מלא, הבורא מגולה, לא מרגיש. אני חייב בכוח לתאר לעצמי שהוא נמצא שם וממלא ומתגלה. וכך מכל ירידה בא להתחלה חדשה ולתיקון."
(על פי הרב"ש, מאמר 6, "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
איך אנחנו עוזרים בפועל אחד לשני בעשירייה, להיות כל הזמן במצבים כאלו, כך שנעשה מהר מהר את התיקונים הקטנים האלה והבורא ימלא אותם? הוא צריך רק מאמץ מצדנו, שאנחנו רוצים לגלות אותו בכלים השבורים, ואז אחרי המאמצים הוא מתגלה.
*
איזה מקומות ריקניים חדשים אני מגלה בי היום, ואיך אני קושר אותם להצלחת היום דאתמול? איך אני מרגיש היום חללים חדשים שמתגלים בי ברגש, בשכל, ואיך אני קושר אותם להצלחת יום אתמול?
*
כותב רב"ש, "עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חומרי דלק לעבודה, שחסרה לנו חשיבות המטרה, שאנחנו לא יודעים להעריך את השירות שלנו, שנדע למי אנחנו משפיעים. וחסרה לנו הידיעה של גדלות הבורא, שנדע, עד כמה אנחנו מאושרים, שיש לנו זכייה לשמש אותו ולהבין את גדלותו."
(על פי הרב"ש, מאמר 24, "עיקר מה שחסר לנו")
זה חסר, ברור, ותמיד יחסר, אבל זה יחסר כדי שאנחנו נתקדם. איך אנחנו על ידי הקבוצה יכולים להתקדם לחשיבות העבודה שלנו, דרך המערכת שאנחנו בונים, עד כדי כך שיהיה לנו חומר דלק לעבודה ונוכל להגיע להשפעה ללא שום גבולות? מה נעשה בינינו כדי להגיע למצב שיהיה לנו כוח לעבוד בעל מנת להשפיע?
*
כותב רב"ש, "כדי שיהיה חומר דלק לעבוד בעל מנת להשפיע ללא תמורה, שהעבודה בעצמה תהיה שכר," שזאת תהיה התמורה, העבודה עצמה, "אנו זקוקים להשיג את גדלות הבורא. ולזה צריכים לתת יגיעה. כי אדם שמרגיש את גדלות הבורא מוכן לעבוד בלי תמורה. אלא העבודה בעצמה היא השכר, שהבורא נותן לו רשות לשמשו. לכן צריכים לרכז את כל מחשבותינו, להרגיש את גדלות הבורא."
(על פי הרב"ש, מאמר 21, "מהו "שיכור אל יתפלל", בעבודה", 1989)
כי מזה נוכל אז להשפיע ללא שום הגבלה. זאת אומרת אנחנו צריכים להשיג את גדלות הבורא בעשירייה, בכל מחיר, מה שלא יהיה.
איך משיגים את גדלות הבורא? יחד? כל אחד לחוד? לא יודע. מה אתם חושבים? איך אתם הולכים להשיג את גדלות הבורא? זאת הבעיה שעומדת לפנינו, ובמידה שנפתור אותה, כך אנחנו מתקדמים.
*
האם אני באמת צריך להגיע להכרת גדלות הבורא או מספיק לי לשמוע את זה מהחברים? אולי זה יהיה מספיק כדי שאני אוכל להשתמש במה שאני שומע מההתפעלות שלהם? אם אני מתפעל ממה שהם מדברים, אולי זה מספיק כדי שאני כבר אוכל להשתמש בזה כבחומר דלק להשפעה? אם כך אנחנו לא צריכים לגלות שום דבר, אלא אנחנו צריכים רק לדבר בינינו, כן או לא? תנסו לחשוב. אני לא צריך שום דבר, רק שהחברים שיספרו לי על גדלות הבורא כל הזמן, שיכניסו לי לאוזן כל מיני שמועות ואני כבר מוכן ואני כבר לא צריך כלום, כן או לא? תנו תשובה.
אומר רב"ש, "אלו שרוצים ללכת בהשפעה, מרגישים את הריקנות שבהם, וזקוקים לגדלות הבורא." להרגיש את גדלות הבורא, "ואז הם יכולים למלאות את הריקות הזו עם רוממות." הבורא, שמרגישים, "ומבקשים מהבורא כוח, ללכת למעלה מהדעת, בכוח רוממות, שלמעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות הבורא, להכניע את עצמם ללא תנאי, רק בעזרה מה', למלאות ריקנות עם גדלות הבורא.
(על פי הרב"ש, מאמר 7, "מהו אדם ומהו בהמה בעבודה", 1991)
זאת אומרת, אני לא מקבל שום דבר, אני רק מבקש מהבורא שייתן לי כוח להיות למעלה מהרגשת הריקנות. נקרא שוב.
"אלו שרוצים ללכת בהשפעה, מרגישים את הריקנות שבהם, וזקוקים לגדלות הבורא. ואז הם יכולים למלאות את הריקנות הזו עם רוממות. ומבקשים מהבורא כוח, ללכת למעלה מהדעת," נגד הדעת, "בכוח רוממות, שלמעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות הבורא, להכניע את עצמם ללא תנאי, רק בעזרה מה', למלאות ריקנות עם גדלות הבורא.
(על פי הרב"ש, מאמר 7, "מהו אדם ומהו בהמה בעבודה", 1991)
בקיצור, בצורה יותר פשוטה, מבקשים מהבורא שיהיה לנו כוח ללכת למעלה מהדעת, אפילו אם אין לנו שום הוכחות, שום מטרה, שום דרך, כלום, אנחנו רק מבקשים כוח להתקדם אליו ודורשים את זה. אם אנחנו דורשים את זה מהעשירייה, שאנחנו מבטלים את עצמנו זה אל זה, אז הכלי שלנו מתאים לקבל את אור האמונה. "אור האמונה" זה נקרא כוח השפעה, ואז אנחנו כבר נמצאים בכוח השפעה. איך אנחנו עובדים עם כוח ההשפעה הזה? אנחנו יודעים לעבוד עם אור חכמה, לא עם אור אמונה. אור האמונה לא מאיר לרצון לקבל, הוא מאיר רק לרצון להשפיע.
*
שאלה קשה, איך אנחנו מתעלים מעל כלי דקבלה ועוברים לכלי דהשפעה ומבקשים מהבורא, "תן לנו כוח להשפיע. אנחנו לא רוצים לשחק עם הרצון לקבל שלנו, עם האור שמתגלה בתוך הרצון לקבל, עם אור החכמה. אנחנו רוצים להיות בכלי דהשפעה, בכוח אמונה ואור החסדים, את זה אנחנו רוצים וזה מה שאנחנו דורשים ממך". בבקשה.
*
אם אנחנו רוצים להשפיע, נניח ואנחנו נהיה מסוגלים להשפיע, אנחנו יכולים לעשות זאת רק בתנאי שתהיה לנו הרגשת גדלות הבורא, למי אנחנו משפיעים. אחרת אנחנו לא מסוגלים, זה ברור לכולם, אני לא איזו מכונה שעושה פעולה. אני עושה פעולה מהרגש והשכל שלי נגד הרצון האגואיסטי שלי, לפי הכרת המצב, לפי ראיית המטרה. אני אדם בריא מהעולם הזה, ככה הבורא סידר אותי.
לכן אני יכול להשפיע רק בתנאי שאני רואה את גדלות הפעולה, את הגדלות למי שאני עושה את זה. איך אני אקבל את הכרת הגדלות למי שאני הולך להשפיע? דרך העשירייה, אין לי דרך אחרת. איך אני מקבל בעשירייה את הכרת הגדלות הזאת, האם בזה שהם מדברים אלי, האם זה מספיק לי? בזה שאנחנו מתפללים יחד לבורא שייתן לנו את הכרת הגדלות שלו.
אם אנחנו נרגיש את גדלותו, לא אותו, לא נרגיש שום נעימות, כלום, רק גדלות, זה מספיק לנו כדי להכניע עם הגדלות הזאת, את האגו שלנו ולעשות למעלה פעולת השפעה במידה שנקבל את הכרת גדלות הבורא, אחרת אנחנו נמצאים בהכרת הגדלות של האגו שלנו. תסכמו בעשירייה, איך אתם עכשיו מבצעים את הפעולה הזאת. תעזרו אחד לשני, אל תדברו לפי התור, דברו יחד שאני אשמע.
*
בכל זאת, אני רוצה לקבל דוגמה מהעשירייה שאני עכשיו נמצא בה על גדלות הבורא, על גדלות העבודה, על גדלות המטרה, על גדלות השיטה שמביאה אותנו לזה. אני רוצה שהם ידברו אלי כך, שימלאו לי את האוזניים, ואת הראש, ואת הלב עם הגדלות. ואז, במידה הזאת שאקבל, אתרשם מהגדלות שהם מעבירים לי, ואז במידה הזאת אני אוכל להשפיע, לתת, לאהוב, לעשות כל מיני דברים, אחרת לא.
בואו נתחיל כולנו יחד, לא לפי התור, לדבר על גדלות המטרה, על גדלות על הבורא, על גדלות ההשפעה, על גדלות המשימה כך, שתוך כמה דקות שאנחנו מדברים, אנחנו נרגיש שאנחנו בזה מעלים את עצמנו, וזה נותן לנו חומר דלק להשפיע. וודאי שזה מלאכותי, וודאי שזה שקר, אבל זה ממלא אותנו להשפעה. ואז כשאנחנו מתחילים בפעולה הזאת של ההשפעה, אנחנו מתחילים לקבל כנגד זה אור השפעה, אור בינה. כי אנחנו בכוח רוצים להעלות את עצמנו לדרגת בינה, ממלכות לבינה, ואז נתחיל לקבל כוח השפעה, אור בינה, אור חסדים. וכשממשיכים באור חסדים נזמין שיתלבש בנו גם אור חכמה.
אז בבקשה, יחד, בלי לחכות בתור, מדברים על גדלות המטרה, על הבורא, על שיטת הקבלה, על הקבוצה, על החברים, על כל הדברים שאנחנו רואים אותם כהכרחיים להשגת המטרה. בבקשה, בלי לחכות לחברים, כל אחד שידבר, אבל שכולנו נתפעל.
מה זה נקרא "תפילת רבים" שרק היא מתקבלת למעלה? אנחנו עושים תפילת רבים? אנחנו, כל אחד חושב שמה שהוא עושה, זה מתחבר מעליו ככה עם האחרים? איך להגיע לתפילת רבים, לבקשה משותפת? לצעוק יחד שיהיה איזה מנצח שיפעיל אותנו, ואנחנו נעשה יחד? מה זה נקרא "תפילת רבים"? אני שומע שעכשיו כולם מדברים ומכל הלב, אבל זה לא מתחבר יחד. לבבות לא מתחברים. מה עושים? איך להגיע לבקשה שהיא תצא מהעשירייה כמו מאיש אחד?
*
כותב מוהר"ן, "צריך להיות עקשן גדול בעבודת הבורא, אף עם יעבור עליו מה." זאת אומרת, לא חשוב מה שעובר עלינו, "וזכור דבר זה היטב, כי יצטרך לזה מאוד. וכשתתחיל קצת בעבודה ה', כי צריך עקשנות גדול מאוד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו לעמוד על עמדתו אף אם מפילים אותו בכל פעם. ואם יניח עצמו, ייפול לגמרי, כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכשיוצא בזה, צריכים בהכרח לעבור בהם קודם שנכנסים לשער הקדושה", לגילוי הבורא. "וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה. ודע שאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל ועיקר שלא לפחד כלל".2
במה בדיוק הגשר הזה בין העולם הזה ובין העולם הרוחני שאנחנו צריכים לעבור, הוא צר? למה הוא נקרא "צר", "גשר צר מאוד"?
*
איך אנחנו היינו יכולים לסכם את השיעור הזה? איך אנחנו היינו יכולים לסכם את השיעור הזה בסך הכול? בכל זאת עברו שעתיים. וכתוצאה ממנו לעתיד? מה עברנו, ומה ניקח לעתיד?
*
קריין: טוב חברים, אנחנו מתקרבים לסיום השיעור המופלא הזה. היה באמת קשה לקטוע את האווירה המיוחדת שקורית כאן, ואנחנו מתקרבים לסיום שיעור מס' 7 "חיים בגדלות הבורא", ורצינו לספר לכם שיש עוד הזדמנות לחיות בגדלות הבורא.
בעוד כחודש וחצי, בשמונה באפריל יגיע חג הפסח. זה שבוע מיוחד, קסום, אווירה מאוד מאוד מיוחדת שקורית, ואנחנו היינו רוצים להזמין כל אחד ואחת מכם, מישראל ומרחבי העולם להירשם ולבוא לחוות את האווירה המיוחדת שבה אנחנו חוגגים את חג הפסח. אנחנו ביחס סועדים שלוש סעודות ביום, בוקר, צהריים וערב. אנחנו יושבים בשיעורי הבוקר, אנחנו יושבים בשיעורי הערב ביחד, ולומדים מהמקורות ועובדים בסדנאות כמו שעכשיו קורות. אנחנו עובדים ביחד, אנחנו נושמים ביחד, חיים ביחד, מייצרים בינינו אווירה של גדלות הבורא, ויוצאים ממצרים ביחד.
אז כל מי שרוצה ורוצָה לבוא לקראת החג הזה, מוזמנים להיכנס לאתר "סביבה טובה" שם נמצאים כל הפרטים, כל התשובות לכל השאלות שלכם, וכמובן גם טופס הרשמה. אנחנו מוכרחים לדעת מראש מי הולך להגיע, אז אתם מוזמנים להיכנס לאתר, שם יחכו לכם כל הפרטים וכל האפשרויות לרישום.
ועכשיו חברים ורב, יש לנו מתנה מיוחדת מצוות מערכת הקשר בינינו, בואו נצפה ביחד בקליף.
תלמיד: אנחנו שמענו כמה פעמים שסיפרת על איך היית כותב על היד, אם רב"ש היה אומר לך לשמור על הכוונה, ועד כמה זה חשוב לשמור על כוונה במשך היום. וגם אנחנו עושים הרבה תרגילים לשמור על הכוונה, ולשמור על סביבה נכונה כמה זה חשוב. אנחנו רוצים לבנות עכשיו אפליקציה שתשמור עלינו כל הזמן מחוברים לסביבה הנכונה.
אפליקציה שתשמור עליכם? זה רק מי שעוסק במחשבים, הוא יודע ככה להגיד. איך יכול להיות? זה רק בתוך הלב. דאגה בתוך לב מלב ללב היא עוברת, וכולם מתחילים לדאוג, ורק זה יכול לדחוף אותנו קדימה. אם אתה תדאג לא על עצמך, אלא על החברים, וכל אחד מהחברים לחברים, לחברים, תראה עד כמה שנהיה כולנו בדאגה כללית, ואז הבורא ירגיש את הדאגה, כי בתוך עמי אנוכי יושבת. כי הוא נמצא בינינו. אם אנחנו מוסרים את הדאגות האלו אחד לשני, הכוח העליון מיד יספוג את הדאגה הזאת, וייתן על זה מיד תשובה. כך צריכים לעשות.
זאת אומרת המחשב כאן לא יעזור, אני מצטער. אבל הוא יכול לזכור להזכיר לנו. כן. תעשה כך שלכל אחד בכל רגע יהיה צפצוף, צלצול, משהו.
תלמיד: זה יעבוד?
לא בטוח. אנחנו יודעים שאנחנו אחר כך מתרגלים ולא שומעים. אנחנו שומעים רק מה שבא מחברים, לזה אנחנו מאוד רגישים. האגו שלנו לא מן הסתם נקרא "עזר כנגדו", הוא פועל. אם אנחנו רוצים לסדר אותו נכון, הוא פועל, הוא עובד, הוא מאוד רגיש למה שאומרים אחרים. אם החברים ירצו שאני אשמע, הם יעשו כאלה דברים שאני רק את זה אשמע. אז נצטרך לחשוב, איך לעורר את לב החברים.
תלמיד: בעולם הזה אנחנו כל הזמן בתנועה. אני הדוגמה הגרועה ביותר, כי אני חי באיטליה, אני חי בניו יורק, אני חי בפתח תקווה, העשירייה שלי בפתח תקווה, ואני כל הזמן בטיסות. למדתי מהמורה שלנו שהמפתח הוא להישאר מחובר, ולהישאר במחשבה כל הזמן. לא יכול להגיד לכם כמה פעמים הייתי על מטוס או ברכב, ורב פותח ספר "שמעתי" או תהילים כל פעם שהייתי אתו, והוא כל הזמן במחשבה.
ואם יש לנו אפליקציה שמאפשרת לנו לשמור על החיבור בינינו כל הזמן, אנחנו מתייגעים דרך קבע להגיע אל החברים, ומאפשרים לחברים להגיע אלינו. האם סוג כזה של אפליקציה יעבוד טוב יותר בשבילנו, יעזור לנו?
צריכים לנסות את הכול, כי בכל זאת שום יגיעה לא עוברת סתם. אלא מה שעובר מלב ללב, זה עובד, וגם עם אפליקציות.
תלמיד: ברוחניות אין זמן וגם מרחב, ואנחנו מתקדמים קדימה יחד. הדרך שבה אנחנו מתקדמים יחד, היא שתמיד עלינו לעשות דברים בעצמנו. כשאנחנו בנינו את הבניין כולם תרמו לזה, בין אם הם עבדו, בין אם תרומה, עשו כל מה שהם יכלו כדי לעבוד יחד. וכשאנחנו מתקדמים ועושים את זה, זה גם אותו סוג של דבר, בין אם אתה עידו או גלעד, כולם תורמים כי לכולם יש חתיכה בזה, יש חלק בזה. כמו שרב אמר קודם, כולם חייבים לעשות מה שהם יכולים לעשות. אז כולנו קיבלנו המון, וכעת עלינו להחזיר.
לא רוצה להגיד משהו רע, אבל לדעתי הרבה אנשים לא נתנו. וזה לא משנה אם אתה נותן דולר אחד, העניין הוא הכוונה שבזה, הכול הוא הרי תלוי כוונה ולאן שאנחנו הולכים. אז אפשר ללכת לדוכן שם מאחור, אפשר ללכת ל kab1.com, אבל כולם צריכים להשתתף, מכיוון שזאת הכוונה, וההשתתפות הפעילה שמאפשרות לכול לעבוד. לכן קיבלנו כל כך הרבה.
זו עוד משוכה שאנחנו צריכים להתגבר עליה, כיוון שאם הייתי עכשיו באיטליה במקום כאן, יכול להיות שלא הייתי מסוגל להיות פה, איך הייתי יכול להישאר מחובר עם כל מה שמתרחש כרגע בעולם. זה הולך להיות יותר ויותר קשה לטוס ככל שהזמן חולף, וככל שהמשבר מחריף. אנחנו צריכים, חייבים להישאר יחד, ואפשר לעשות את זה בכל דרך אפשרית, ובכל דרך שרק תתאפשר לנו אנחנו חייבים להישאר מחוברים, וחייבים להישאר בקשר. לחיים בני ברוך.
אל תשכחו, שם מאחור בדוכן או KAB1.COM, אתם חייבים שיהיה לכם אחד כזה, ואז אפשר לראות אם נתתם, עזרתם או לא.
תודה לכולם, אוהב אתכם מאוד.
אני רוצה להגיד כמה מילים על הבחור הזה שעכשיו דיבר, הוא מאוד דואג למלא את הקופה, ולהמשיך לעבוד בזה. זה אדם שמאוד עזר לנו, גם בבניין שלנו. בזכותו אנחנו יכולנו לקנות את הבניין, ועד היום הוא מאוד מאוד פעיל בזה, ועוזר. תודה רבה. הוא לא מן הסתם אומר, בוא נשתתף במשהו.
(סוף השיעור)