שיעור בוקר 24.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

משנה, "פרקי אבות", פרק ב', אותיות א'-ז'

קריין: אנחנו קוראים מתוך פרקי אבות, פרק ב', אות א'.

"א. רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:"

שאלה: "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה," מה זו מצוה קלה ומה זו מצוה חמורה, איך מודדים מצוות?

כנראה שיש הבדל בין המצוות, ואפשר איכשהו למיין אותן, זאת קלה, זאת יותר חמורה, זאת עוד יותר, וכן הלאה.

תלמיד: בעבודה שלנו זה לפי עוצמת החיבור. אז איך בעבודה שלנו אני מודד מצווה כלפי העשירייה?

מצווה שוקלים לפי אור התורה שהיא מעוררת. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: אני יכול לדעת מה יביא עכשיו יותר אור לעשירייה? ברמה כזו, זה בטח מאוד מתקדם, אבל בשלב מתקדם יותר האדם יכול למדוד אם זה יביא יותר אור?

כן.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הפסקאות האלה זה מציף המון ידע, כמו מילון כזה, מין בנק של ידע שצברנו מכתבי רב"ש, מההסברים. למשל כשהחבר שאל על מצווה קלה כחמורה, יש כמה מאמרים על זה. האם נכון להתייחס כך, להוציא, לשלוף מהזיכרון כל מיני דברים, או שדווקא פשוט לשים את זה בצד, ולנסות להתחבר לטקסט עכשיו?

אני בעד להתחבר לטקסט.

תלמיד: כי אלה חוכמות שעולות?

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר להתחבר לטקסט עכשיו? כאור מקיף, כניסיון לתפוס את מצב העשירייה עכשיו?

לטקסט שיש לפניך.

תלמיד: לטקסט בתור מה?

איך אתה מבין אותו, כפשוטו.

תלמיד: אבל מבין, זו שוב חכמה.

אל תסתבך. תקבל את הטקסט כמו שהוא, ואתה רק רוצה לדעת למה התכוון הכותב, המחבר. זה מה שאני מבין.

שאלה: על איזה מצוות מדובר, על מצוות מעשיות שכתובות בתורה?

כן.

שאלה: כמו שאני מבין, כתוב פה שצריך להסתכל בשלושה דברים אם רוצים לא להגיע לעבירה. הדבר הראשון, גם על "לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:" נראה כאילו יש פה עצה, ולא ברור מה הדברים שיכולים למנוע מהאדם שמתייחס ככה מלהגיע לעבירה. כתוב "וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:" מה זה הדברים האלה?

אם אתה רוצה לברר אותם, זה עוזר לך לגלות מה יש למעלה ממך, ואיך מעשיך נכתבים בספר. "ספר" זה נקרא בזיכרון של המדרגה היותר עליונה.

תלמיד: איך להשתמש בזה כדי שזה ימנע מהאדם ללכת בדרך לא טובה?

תלוי עד כמה האדם מסתכל על זה, קורא את זה, רוצה להתכלל בזה, חוזר, וככה זה נמצא בסביבה שמקבלת את הדברים האלה בפועל.

שאלה: העצה הזאת מרגישה, כאילו יש איזה מפקח מעליי, שאומר תזהר לך, יש עין שרואה, אוזן שומעת, ואת הכול כותבים בספר.

מה חשבת, שאין?

תלמיד: צריך להרגיש בפחד כזה, שסוגרים עליי, שמישהו מרגל אחריי?

מי שכתב הרגיש כך.

תלמיד: והוא נותן עצה גם לאחרים?

כן.

תלמיד: אז איך נכון להרגיש את הבורא, כמשהו שכל הזמן בוחן אותי?

גם כן, ויחד עם זה הוא נותן לך כל מיני הזדמנויות, אפילו מבלבל אותך לפעמים, כמו שעושים עם ילדים.

תלמיד: צריך לפחד ממנו?

לא, צריכים לאהוב אותו.

שאלה: באותו עניין, למדנו את המאמר של רבי עקיבא, "הפנקס פתוח והיד רושמת" איך באמת מגיעים להרגשה הזאת?

שמה?

תלמיד: לפי מה שכתוב פה, שעל כל מעשה, ועל כל מחשבה האדם צריך לדעת שבודקים אותו, ולשקול אם לעשות, או לא לעשות, כן לחשוב את זה, לא לחשוב את זה, מה הדבר היותר נכון. פה הוא אומר "תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת" איך מגיעים למצב הזה?

אם היית בקבוצה, בסביבה, שחושבת על זה, דואגת לזה, מפחדת לגלות דברים כאלה, איך היית מרגיש? איך זה היה משפיע עליך?

תלמיד: נניח שאני בקבוצה של אלכוהוליסטים אנונימיים, או אנשים ששומרים על דיאטה מסוימת, ועכשיו הם גילו שאכלתי משהו שאסור לאכול. את זה אני מבין, שעוזרים אחד לשני לא לאכול או לא להשתכר. אבל פה מדובר על כל מעשה, כל מחשבה, ברמה הזאת. איך?

זה עניין של התרגילים שעושים.

תלמיד: גם בעשירייה אני לא מרגיש עד כדי כך שמירה עליי או על כל אחד מאיתנו, ממש על כל מעשה ומחשבה.

אולי אתה לא מרגיש, כמו תינוק, אבל המבוגרים שומרים עליו כל הזמן.

תלמיד: אני צריך להרגיש שהעשירייה כל הזמן בודקת אותי, ומשגיחה על כל דבר שאני עושה?

כן, וזה יעזור לך לשמור.

שאלה: אנחנו רואים שההתנהגות של אנשים כשיש סביבם מצלמות היא שונה. וזה אותו דבר, ברגע שאתה מבין שאתה קשור לבורא, ואתה תחת עינו ושמיעתו. אז גם ההתנהגות שלך שונה, והחשק שלך להתקרב אליו הוא אחר, וזה הרבה יותר קל. זה לא יותר קשה, זה יותר קל, כי זה טבעי.

בסדר, כן. זה בסדר.

שאלה: מה זה אומר "שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".?

אתה יודע?

תלמיד: אולי אני לא יודע, מה שאני לא יודע, ובגלל זה אני שואל.

זה מה שהוא כותב, שבאמת מה זה שכר המצווה האמיתי, אנחנו לא יודעים.

תלמיד: אם אנחנו לא יכולים לדעת, זאת אומרת שזה מעל הדעת?

אני לא יודע, מה שכתוב כתוב.

קריין: ב'.

"ב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:" 

שאלה: האם הוא אומר שבן אדם צריך לעבוד?

בעצם אפשר להגיד כך בכל מקום, כן.

תלמיד: האם ללמוד תורה בלי עבודה הוא גורם לעוון?

כן.

קריין: "ג. הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ":

שאלה: האם הכוונה כאן לממשלה, למי להתייחס כך?

מה עניין הרשות? אני חושב שמה שנמצא זה בידי שמים.

תלמיד: למי להתייחס כך, מי זו הרשות שצריך להתייחס אליה בצורה הזאת?

"הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. "ִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ:"

מה השאלה?

תלמיד: מי זו הרשות הזאת, אם מדובר על משהו חיצוני או על קליפות או מה?

כנראה שזו המערכת העליונה. אנחנו מקבלים ממנה את כל האור העליון בהתלבשות באיזה כוחות, ספירות, וכך אנחנו צריכים דרכם בכל זאת לקבל אותם נכון ולהתקרב לבורא.

תלמיד: אבל הוא דווקא אומר שאי אפשר לסמוך על הרשות הזאת, שהיא כאילו מקרבת אותנו בשביל ההנאה של עצמה ובשעה שצריכים אותה אי אפשר לסמוך עליה. כך כתוב.

נגיד.

קריין: "ד. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:"

שאלה: מה זה להגיע למקומו של חברך? אומר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

כאילו כול עוד אתה לא נמצא במקום שלו ובכוחות, בתנאים, בכל מה שיש לו, אז אתה לא יכול להגיד אם אתה לא מסכים או כן מסכים עימו.

תלמיד: ברור שאי אפשר לדון אותו עד שתגיע למקומו. יש דבר כזה להגיע למקומו של חברך בכלל?

אני חושב שלא.

תלמיד: אז אומרים "אל תדון את חברך".

כן.

שאלה: הוא כותב "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ." למה החלק הראשון של המשפט לא מספיק "עשה רצונו כרצונך", הרצון שלך זה לפי רצונו וזהו?

לא, אבל מה כלפיך? מה אתה צריך לעשות?

תלמיד: זה לא מספיק?

לא, זה על העליון, אבל עליך?

תלמיד: זאת אומרת יש איזה יישום מיוחד שאני צריך להמשיך פה משהו?

כן.

שאלה: מה הכוונה שכתוב "וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע."?

כן.

תלמיד: איזה דבר אפשר להגיד שאי אפשר לשמוע אותו?

אני לא יודע.

שאלה: למה הוא אומר "בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ"? זו מטרה לשלוט על אחרים?

לא, זו לא מטרה, זאת אומרת אז בצורה כזאת אתה דווקא לא תרצה לשלוט על אחרים.

תלמיד: הוא כותב משהו אחר, הוא כותב "כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ"?

מהו הרצון של אחרים בפני רצונך?

תלמיד: שהוא אומר כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, אני מבין שהרצון שלי יהיה יותר חזק מהרצונות של האחרים. כך אני מבין.

כך כולם חושבים?

שאלה: אפשר אולי לראות את זה באדם אחד, שאתה עושה את רצונך כרצון הבורא שהוא רצון אחד, וכל הקולות האחרים שיש בתוכך הם ייכנעו לרצון האחד הזה? "שלא יהיה לך א-ל זר".

זה יפה, אבל זה קצת משוך. בסדר, נעזוב, קראנו ונראה איך זה בסופו של דבר יעבוד בנו.

"ה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:"

שאלה: מה זה להיות איש?

איפה שאין בדרגה כזאת אנשים, תשתדל להיות איש.

שאלה: להשתדל להיות מה, מה זה איש? גם עכשיו אני איש, מה זה איש?

עכשיו? מי אמר לך?

תלמיד: אז אני שואל מה זה איש?

איש זה כבר מציאות בפני עצמה.

שאלה: למה "ולא הקפדן מלמד"?

כי כנראה שהוא שומר על מה שיש לו, מפחד להוציא את זה, לא רוצה להוציא מעצמו.

שאלה: דווקא הייתי שואל למה לא הביישן לומד? אנחנו אומרים שבושה זה לנשמות גבוהות.

לא, כאן מדובר על עניין אחר.

תלמיד: אז מה הפירוש "ולא הבישן למד"?

"לא הבישן למד" שאם הוא מתבייש אז הוא לא שואל ולא מתקדם בצורה נורמאלית. ככה זה פשוט, הפשט הוא פשט.

"ו. אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן ["על שהצפת הציפוך, וסופם של מציפיך לצוף"]:"

אתה יכול לתרגם לנו?

קריין: מילולית.

מילולית.

תלמיד: על שהצפת, הציפו אותך וסופם של מציפיך לצוף.

כן.

שאלה: זה כהכנה, זה אומר שזה כביכול מידה כנגד מידה, שאם מישהו הרג מישהו והגולגולת שלו צפה, אז שיידע שגם לו יקרה אותו דבר כמו שהוא עשה למישהו אחר. מין דוגמה כזאת של מידה כנגד מידה, זה הפרשנות המילולית של הדבר, לא מעבר.

בסדר.

"ז. הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:"

(סוף השיעור)