שיעור בוקר 05.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד', עמ' 213, דף רי"ג, הסתכלות פנימית", פרק א', אותיות ה' – ז'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמ' רי"ג, 213, אות ה', דברי האר"י.

אות ה'

קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,

"* ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה."

* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.

קריין: אור פנימי, אות ח' מבארת "קודם מציאות העקודים".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים בלבד."

קריין: אור פנימי, אות ט' מבארת "לא היה יכולת בכלים לסובלו,".

"ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, הנה אין שם כלים כלל (ועיין לעיל חלק ג' פרק ב' אור פנימי אות ג') שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה, וכל הלבשה שממטה למעלה מורה בחינת הסתלקות מקבלה. ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה. וז"ש הרב, שלא היה יכולת בכלים לסובלו. והבן זה."

שאלה: מה זה אומר שאור חוזר פועל נגד הסירוב לקבל?

זה אומר שכל הפעולות האלה מביאות את הכלי לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מהי "מציאות העקודים"?

יש עקודים, נקודים וברודים. עקודים זה כשיש מסך אחד שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע את כל האור שמגיע אליהם.

תלמיד: הוא גם כותב, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו,". מה הכוונה שהכלי לא יכול לסבול את אור העקודים?

אין כוונה על מנת להשפיע לכן הוא לא יכול לקבל את האור, כמו האורח אצל בעל הבית.

שאלה: למה יצא עולם העקודים? מה גרם לזה?

יש רצון לקבל, יש בבורא רצון להשפיע, יש באמצע מסך ויכולים לקבל לפי השתוות הצורה, ואז זה גורם לקבלת האור על מנת להשפיע, מזה מתחילה להיות קבלת האור בפרצופים.

קריין: אות י', אור פנימי מבארת "עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא".

"י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג'). וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים."

שאלה: הוא כותב שבהתחלה המלכות מעלה אור חוזר ולאחר מכן מתוך עשר ספירות דראש שיורדות לתוך נוצר כלי מלכות. מה זה אומר?

האור העליון מגיע מכתר למלכות, מלכות לא רוצה לקבל אותו ועושה צמצום ואור חוזר, האור החוזר עולה בחזרה, וכך הם בונים עשר ספירות דראש. אחר כך מהראש מחלקים את הרצון לקבל שלמטה מהראש לתוך ולסוף, כלומר עושים חשבון כבר על ידי המסך. במידה שיכולים להשוות את עצמם עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי", במידה שהוא יכול להשפיע בחזרה לבורא, אז הוא עושה את זה בתוך הפרצוף, ובמידה שהוא לא יכול להשפיע לבורא, אז הוא עושה את זה בסוף הפרצוף, סוגר את זה בצמצום.

תלמיד: מלכות היא זאת שמתחילה את התהליך.

ודאי שמלכות. זה מה שהבורא עשה, הוא רצה שמלכות, הנברא הוא יקבע את כול התהליך.

שאלה: מה זה עולם העקודים? איפה ראש, תוך, סוף שלו שם? למה זה נקרא "עולם"?

"עקודים" זה כשיש כלי אחד, מסך אחד, והוא מקבל אור אחד, לכן זה נקרא "עקודים". עקוד פירושו קשור. זה עוד יתגלה לנו. כשנתחיל ללמוד נקודים, אז יהיה לנו יותר ברור מה זה נקרא "עקודים".

עקודים זה מאוד פשוט. יש לי משהו בראש, אני מרגיש את בעל בית ומה הוא נותן לי, ואז אני מחליט מה אני רוצה לקבל ממנו על מנת להשפיע. אני מלביש חלק ממה שהוא רוצה לתת לי באור חוזר, ומה שאני מלביש באור חוזר אני לוקח מהראש לגוף, לתוכי. צורה כזאת נקראת "עקודים", שאני סוגר את זה בכוונה שלי על מנת להשפיע.

שאלה: מה הקשר בין עקודים ומלכות?

עקודים הם צורת קבלת האור העליון. מלכות - בכל מקום נמצאת מלכות.

קריין: אות כ' מבארת "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור".

"כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה."

קריין: אות ל', אור פנימי מבארת "מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה".

"ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע'). אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע.

אכן דברי הרב הללו עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב לחלק בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה לפעמים, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.

והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי כל ממטה למעלה פירושו שהאור פונה למאציל ולא למקבלים, אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה, למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף (כנ"ל ח"ג פ"ב או"פ אות ג'), להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה ומתפשטות ומתלבשות בתוכה.

והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל אינו, אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.

ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש בהן ע"ס "בכח ולא בפועל" כלומר שענין הלבשת האור בכלים בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.

וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום."

קריין: אות ו'. דברי האר"י.

אות ו'

כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ

ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס

"אמנם, תחילה היה האור כולו של החלקים המגיעים לאצילות, כולם נעלמים תוך כלי א' לבד, ואותו הכלי היה בו בחינת כלי של כתר עליון, אחר כך נתפשט האור יותר למטה מבחינה הנ"ל הנקרא עקודים, ואז נעשית יוד כלים."

קריין: אות ז'. דברי האר"י.

אות ז'

יש כח ע"ס באור העליון

"ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע, כי האור העליון, אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות, אשר יש בו כח היוד ספירות, אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד."

(סוף השיעור)