שיעור בוקר 15.12.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תנאים להגביה את עצמו מעל העיגול שלו –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 32, מתוך רב"ש ג' "ברח דודי".

 "אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום". לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."

(רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")

נושא לסדנה.

סדנה

אנחנו צריכים להגיע להשוואה עם הבורא בצורה מינימלית, בדרגה הראשונה. השאלה, מהם הכלים הכי נוחים כדי להגיע איתם להשפעה, שאני אתפלל שהם יהיו בהשתוות הצורה עם הבורא, שיתקרבו לבורא? אלה הכלים שנמצאים בי או הכלים שנמצאים בחברים שלי, בעולם, שהכול זה גם הכלי שלי?

אם אני מדבר על להפוך את הכלי מלקבל ללהשפיע, אז קל לי יותר לרצות להתפלל שהכלים שנמצאים בחברים נניח, או בעולם, שהם יהיו בהשתוות הצורה עם הבורא, שהם יתקרבו לבורא, אני לא מרגיש כל כך בהם את האגו שלי, אז מהבחינה הזאת קל לי יותר להתפלל עבור העולם, עבור הקבוצה. מה שאין כן, להתפלל עבור עצמי, שהכלים שלי יהיו דבוקים בבורא, שיהיו בהשפעה שלימה.

אם כך, אנחנו צריכים להתחיל את העבודה שלנו מלהתפלל עבור העשירייה, אולי אפילו עבור העולם ורק אחר כך אנחנו מגיעים לתפילה עבור עצמנו. כן או לא? סדר התיקונים הוא מהקל לכבד, איפה קל לי יותר להתפלל שיתוקנו הכלים ואיפה קשה יותר?

*

קריין: קטע מספר 33 מתוך נועם אלימלך "ליקוטי שושנה".

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים."

(נועם אלימלך. ליקוטי שושנה) 

בואו יחד בתוך העשירייה, בדיבור משותף כזה, מעורב, נרכיב תפילה "בעד חברו". מהי? תתחילו מפנייה, "הבורא.."

*

למה התפילה עבור החבר או עבור העולם כוללת בתוכה את כל העבודה הרוחנית? מהי כל כך כוללת שהיא כוללת בתוכה את כל העבודה הרוחנית?

*

קריין: קטע מספר 34 מתוך רבי מנחם מנדל מקוסוב "אהבת שלום".

"המתפלל על חברו הוא נענה תחילה. פירוש, כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע ובעל כורחו הוא נענה תחילה. ובזה יובן הפסוק "המברך מתברך", כי המברך נעשה צינור ההשפעה, וע״כ הוא מתברך."

(ר' מנחם מנדל מקוסוב. אהבת שלום) 

איך נעשה זאת שלא נשכח ונחזיק כל אחד את האחרים שכולם מתפללים עבור החברים, אף אחד עבור עצמו, כי מזה מיד נעשה נזק לחברה, וכך זוכים כולם? איך נארגן את זה? אבל בפועל, שאנחנו כבר מחליטים שעכשיו ובמשך היום מתחילים לממש.

*

קריין: קטע מספר 35 מתוך רב"ש ג' "חורבן דקדושה".

"אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."

(רב"ש - ג'. מאמר 106 "חורבן דקדושה")

איך החברה, בכל זאת, משפיעה על החבר, על כל חבר וחבר, שיקבל רושם שהוא נמצא במקום שכולו בהשפעה? איך החברה נותנת רושם לכל חבר שהוא נמצא במקום ההשפעה?

*

איזה פעולות פרקטיות, אחת אחת, אנחנו יכולים לעשות כדי שהבורא יתגלה בפעולות האלו בחברה? איזה פעולות פרקטיות בקשר בינינו, בהשוואה הדדית בינינו, אנחנו יכולים לגלות שהבורא יתגלה בפעולות האלו?

*

קריין: קטע מספר 36 מתוך "ליקוטי הלכות", "הלכות בית הכנסת".

"עיקר עליית הנפש ושלמותה, הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפילה, שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. וע"כ צריך לקבל עליו, קודם התפילה, מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך", שאי אפשר לדבר דיבורי התפילה, כי אם ע"י השלום, שנתחבר עם כל נפשות ישראל. וע"כ עיקר התפילה בציבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה היפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה ונעשים בחינת אחד."

(ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת)

מהן המחשבות של האדם שצריכות להיות לפני התפילה, בזמן התפילה ואחרי התפילה?

*

קריין: קטע מספר 37 מתוך "ליקוטי הלכות", "חושן משפט" "הלכות ערב".

"אי אפשר לקיים התורה כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו, כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ע"כ צריך כל אחד להיכלל בכלל ישראל באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בוודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה, צריכים תכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי להיכלל ברצון, ואזי בוודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד. ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקיים את התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

(ליקוטי הלכות. חשן משפט - הלכות עָרֵב)

אנחנו רואים עד כמה הכול תלוי בהשפעה מלמעלה.

(סוף השיעור)