שיעור בוקר 03.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 259,

"הסתכלות פנימית", כרך א', חלק ד', דף רנ"ט, עמ' 259 "ספירות העקודים, כולל ו׳ פרקים". פרק ב׳, אותיות ט"ז – כ'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', דף רנ"ט, עמוד 259, "הסתכלות פנימית", "ספירות העקודים, כולל ו' פרקים". פרק ב' אות ט"ז.

אות ט"ז

"היוצא בזווג דהכאה בראש, אינו נבחן אלא בגוף.

ההתפשטות עד המלכות נבחנת מפה עד הטבור.

והדחיה ממלכות נבחנת מטבור ולמטה"

"וצריך שתבין כאן, כי אין לנו שום תפיסה בע"ס של ראש להיותן בחינת א"ס ב"ה, וכל מה שאנו מבחינים בע"ס של ראש, הוא רק מבחינת התפשטותן אל הגוף, ומתחתון ילמד העליון. ולפיכך מה שאנו אומרים, שהאור העליון התפשט עד המלכות, והמסך שבכלי מלכות הכה באור ולא נתנו לבא בכלי המלכות, והחזירו לאחוריו, שהאור החוזר הזה הלביש ע"ס דאו"י. הנה הלבשה זו, לט"ס הראשונות, ודחיה זו, מלהתפשט במלכות, הן נבחנות לנו, מטעם שמתפעלים כן בגוף על הטבור, שט"ס הראשונות הנמצאות מטבור ולמעלה, נמצאות מקובלות ומלובשות בתוך אוה"ח. והאור השייך לספירת מלכות, הוא נדחה ואינו מקובל במלכות דגוף, שהוא כל המקום שמטבור ולמטה. ומתוך שהמלכות הזאת היתה מלבשת בהיותה בבחינת א"ס ב"ה מטרם הצמצום, את כל עה"ס, כי על כן היה האור ממלא את כל המציאות, כמ"ש זה באורך בהסת"פ (ח"א פ"א ופ"ב עש"ה). ע"כ אנו מבחינים ג"כ במלכות שנצטמצמה, דהיינו במקום שמטבור ולמטה, שנשארו בה עשרה חללים, שנתרוקנו מאור שהיה להם, בהיותם בבחינת א"ס ב"ה, אשר עתה אין בתוכם אלא או"ח בלבד. ולפיכך אנו מבחינים במלכות דגוף, עשר ספירות בפני עצמן, להיותן נושאות כל החסרון שהופיע בסבת הצמצום. והבן היטב. ומטעם זה, נקרא אותו מקום שמן הטבור ולמטה בשם אחורים, מפאת חסרון אור ישר. והמקום שמטבור ולמעלה, נקרא בשם פנים דפרצוף, מפאת שהוא המקום של כל האור אשר בפרצוף, כמבואר."

אנחנו פשוט המשכנו ב"תלמוד עשר הספירות" מאותו מקום שהפסקנו עוד לפני הכנס, הרבה זמן לפני, אולי כבר חודש ימים שאנחנו לא לומדים "תלמוד עשר הספירות", ועכשיו אנחנו חזרנו פשוט לדעת מה קורה.

אין כאן שום דבר חדש, אנחנו עברנו הרבה פעמים על מה שהוא מספר לנו כאן. יש לנו ראש, תוך, סוף, בפרצוף הרוחני, שבראש נעשה מקום לזיווג דהכאה והחלטה כמה לקבל וכמה לא. כמה שמקבל, יש התפשטות בחלק מהגוף שלמטה מהראש, מפה עד הטבור. וכמה שלא יכול לקבל בעל מנת להשפיע אז נשאר מקום ריק מהאור, מטבור עד הסיום. והוא חוזר על זה בעצם, אין כאן שום דבר חדש. אם אתם רוצים לשאול בבקשה, אני לא רואה בכלל מה יש כאן לחדש.

קריין: אות י"ז.

אות י"ז

או"ח ז' הוא הנשאר בפרצוף אחר הסתלקות

אור הישר ממנו

"המין הז', הוא אוה"ח הנשאר למטה בגוף, אחר הסתלקותו של אור ישר משם. המובא בדברי הרב (פרק ב' אות י') כי בחזרת אור הישר למעלה לשורשו, אין אוה"ח עולה עמו, שהרי כל עיקרו של או"ח הוא אור הסתלקות, כמו שנתבאר לעיל אות ח', שהוא מבחינת הפרישה של בחי"ד, שאינה מקבלת האור, שזהו מכח הצמצום והמסך הרכוב עליה, הנבחן לעביות ודין לפי מוצאו, אלא בשעה שנעשה לכלי הממשיך והמלביש לאור העליון, הרי מתהפך העביות והדין הזה ונעשה לזכות ורחמים גמורים, עד שאינו ניכר כלל לשפל וכהה כלפי אור העליון המלובש בתוכו, כנ"ל באות י"ד. אמנם בשעת ההסתלקות, שאור העליון התפשט ממנו, ועלה לשורשו, הנה פקעה ממנו חשיבותו ולא נשאר ממנו יותר ממה שהוא לפי מהותו עצמו, דהיינו עביות וצמצום ודין, כנ"ל. ובזה מובן שבעת ההסתלקות, שחזר האו"י אל שורשו, לא יכול אוה"ח לעלות עמו למעלה, ואדרבה כי עתה נגלתה ירידתו למטה, דהיינו שנגלה הדין והעביות שבו, כמו שהוא לפי מהותו עצמו, כנ"ל. ומשום זה הוא נקרא אור עב. ומעתה נבחן ההפרש למפרע, בין הכלים שהלבישו את האור דהיינו או"ח, ובין האור המלובש בו, מה שלא היה ניכר כלל מטרם ההסתלקות, כנ"ל באות י"ג. וזהו שאומר הרב שם, אשר אור העב הזה הוא בחינת הכלים של הפרצוף."

אין בפרצוף מלכתחילה כלים, אלא הכלים האלה נולדים דווקא מדחייה ומהתחברות עם האור העליון שמגיע, ועל ידי הדחיות נולדים כלים חדשים שבונים את הפרצוף.

שאלה: מה ההבדל בין כלי שעושה צמצום לבין כלי שממשיך ומלביש?

זה המשך אחד מהשני. הוא עושה צמצום על על מנת לקבל שלו, על הכוונה על מנת לקבל, ובודק כמה הוא יכול להיות עם הכוונה על מנת להשפיע. כוונה היא העיקר אחרי צמצום א', שבמידת הכוונה אני פועל. אז יש כוונה על מנת לקבל פסולה, יש עליה צמצום, מתוך גישה עם האור העליון נולדת כוונה על מנת להשפיע. ולפי כוונה על מנת להשפיע מתחילים לשקול כמה יכולים לקבל על מנת להשפיע ומזה מגיעים להשפעה, כבר להזדהות עם הבורא. במידה הזאת הבורא מתגלה לפי הכלים המתוקנים בנברא.

שאלה: איך אנחנו מודדים כמה ניתן לקבל על מנת להשפיע?

אתה יושב מול בעל הבית, אתה עשית צמצום על הרצון לקבל שלך שאתה לא משתמש בו בצורה ישירה, ואז אתה יכול לשקול כמה אתה יכול לקבל מבעל הבית, מהכיבוד שלו על מנת להשפיע לו. אז אתה צריך להרגיש את בעל הבית, אתה צריך להרגיש את הרצון לקבל שלך, אתה צריך לשקול את שניהם יחד, כמה אתה רוצה להשתמש ברצון לקבל שלך ובגדלות בעל הבית כדי להשפיע לו מתוך הרצון לקבל שלך, ואז אתה בודק ומחליט. אם ההחלטה שלך היא נכונה, אתה מסדר את הראש. ואם ההחלטה שלך נכונה, אתה בראש, אחרי ההחלטה והפעולה בראש, שזה נקרא פעולה בכוח, אתה רואה שאתה כן יכול לקבל מבעל הבית איזושהי מנה, להתקרב אליו, וזה עדיין בראש, בכוח, ואז מהכוח אתה מכניס את זה בפועל לרצון שלך. בראש עדיין אין רצון, יש רק חשבון.

שאלה: כתוב "הרי מתהפך העביות והדין הזה ונעשה לזכות ורחמים גמורים, עד שאינו ניכר כלל לשפל וכהה כלפי אור העליון". האם יש קשר בין ההתכללות בינינו לבין זה שאנחנו יכולים להפוך את הדין לזכות ורחמים גמורים?

ודאי, כי בהתכללות כשאני משתדל להגיע אליו, אני כבר מוותר על עצמי, אני כבר נמצא בוויתור. לא שאני מבטל את האגו שלי, אבל אני רוצה להיות למעלה מהאגו שלי בדאגה לזולת, בדאגה לחברים, ואני מבקש מהבורא שיעשה לי את זה, שייתן לי כוח התגברות, שייתן לי כוח חיבור. ואת ההתכללות, שדיברנו עליה בכמה ימים האחרונים, אני עכשיו רוצה לממש.

תלמיד: כתוב פה על העביות והדין והם כאילו צרות. האם גם בגשמיות זה יכול להפוך לחסדים וזכות או שזה רק ברוחניות?

הכול. אתה מתחיל להרגיש שהבורא הוא שורה בהכול, אין לך מקום פנוי ממנו.

תלמיד: יש הרי דינים, יש פה הרבה חולים, חבר שלנו שוכב בבית חולים חצי מת. האם ניתן בעבודה שאנחנו עושים יום יום, אני מדבר פרקטית, יש סיכוי שהבורא ישמע אותנו, אפשר להפוך את זה לחסדים?

אם אתם תתפללו, אם אתם תבקשו באמת מהחיבור שלכם עבור החבר, ודאי שזה יקרה.

תלמיד: מה זה באמת?

מעומק הלב.

תלמיד: תאמין לי אנחנו הולכים לבקר אותו וכואב לנו, אנחנו מתים מזה. לא רק אצלנו, אצל הרבה קבוצות במיוחד לפני הכנס. האם בזה שאנחנו מתחברים בינינו יש סיכוי שבאמת נסיר את החולי והמחלות האלה מהחברים?

אין שום בעיה, הכול תלוי רק בעוצמת החיבור שלכם.

תלמיד: אנחנו לא עושים מספיק חיבור בגלל זה יש חולים?

עוד לא יכולים, אבל תשתדלו יותר ויותר, ואל תעזבו את התפילה. גם תגידו תודה לחבר, אמנם הוא חולה, אבל בזה הוא מזמין בכם חיבור ולכן אתם מתקדמים. וגם תביאו לנו את הידיעה על זה וגם אני ארצה להתכלל באותו החיבור עבור החולה שלנו, החבר שלנו, ודאי, זה הכול לטובתנו.

תלמיד: האם אתה רואה שהתקדמנו אחרי הכנס ואפשר לעשות את המעשים האלה?

מבחינת החיבור בינינו אנחנו עשינו צעד גדול קדימה. אמנם אני דיברתי כבר על תיקונים גדולים וכן הלאה, אבל אני לא התכוונתי למה שאנחנו עכשיו נמצאים, לא התכוונתי לזה, אני חשבתי שנגיע להרבה פחות ממה שיש. השגנו בכנס דווקא התקדמות מאוד גדולה. העיקר שברור לכולם וזה כבר נחרט בכל אחד ואחד, שהתקדמות יכולה להיות רק בחיבור, ורק במידת החיבור בינינו ההתקדמות נמדדת.

תלמיד: זה ברור, כי כולנו מרגישים אחרת לגמרי ממה שנכנסנו לכנס. אף אחד לא מזהה מה קורה פה, אנחנו ממש מבולבלים לגמרי אחרי הכנס הזה. פתאום כל אחד אומר שהוא נמצא במקום אחר. קרה משהו בכנס, מהו המשהו הזה?

ה"משהו" זה שהאור העליון פועל עלינו.

תלמיד: מה קורה לנו? אנחנו מרגישים אחרת לגמרי.

אנחנו מתקרבים, ועוד מעט נתחיל להרגיש בהתקרבות בינינו, בחיבור בינינו, פעולות רוחניות, שזה האור העליון, הבורא עושה.

תלמיד: ואז אתה חושב שיהיו פחות חולים?

יכול להיות, אמנם זה לא בדיוק נמצא בקו אחד, כי יש כאן עניין של חשבונות עם המשפחות ועם החברה הרחבה, עם כל האנושות, עם גמר התיקון. אני לא יודע. אלה דברים שאנחנו עוד צריכים לראות איך זה מתגלה. אבל בסופו של דבר זה הכיוון הנכון.

תלמיד: מה שנשאר לנו באמת, כמו שאתה אומר, להתפלל יחד ולהתחבר ביחד, ואז באמת יכול לקרות הנס הזה שיהיו פחות חולים.

כן.

קריין: אות י"ח בעמוד 260, ר"ס.

אות י"ח

או"ח ח' הוא או"ח הנ"ל, אחר שהשיג עביות

יתרה על עביותו

"המין הח' הוא, אור החוזר הנ"ל, מבחינת קבלתו עביות יתרה על עביותו שמעצמו, כבדברי הרב (פרק ו' אות ב'). כי מלבד העביות שנתגלתה בו, ממה שהוא לפי מהותו, הנה עוד נתוסף בו הרושם של דין חדש שהשיג מתוך ההסתלקות של עתה, שהשאיר אותו בחושך, שנמצא מחמת זה בהתעבות כפולה."

יש אור שזה אור חוזר בזמן שמופיע אור ישר, ויש אור שזה אור אחר אחרי שמסתלק אור ישר ואז זה חושך. ובכל זאת צריכה להיות השפעה מצד הכלי כלפי הבורא, אמנם לא מרגיש ולא מבין, לא מזהה שהוא נמצא בקשר עם הבורא, שזה אור הרבה יותר חשוב, יש בו עביות יתירה. עוד נדבר על זה.

קריין: אות י"ט.

אות י"ט

או"ח ט' הוא עולה מזווג דהכאה על המסך

במדרגות הזדככותו

המין הט', הוא אוה"ח העולה ע"י זווג דהכאה, הנעשה על המסך במדרגות של הזדככותו, אשר הקומות היוצאות בזווגים האלו, נחשבות בכללן לאו"ח, אפילו אוה"י שבהן, מטעם שאלו הזווגים יוצאים בזמן הדין, דהיינו בשעת הסתלקות האורות למאציל."

קריין: אות כ'.

אות כ'

"ואין להקשות, הרי יש בכל קומה וקומה התפשטות אור ישר ממעלה למטה לתוך הגוף, וכל הנמשך ממעלה למטה הוא רחמים, כנודע. והענין הוא, כי באמת אין כאן יותר, רק ענין הזדככות לבד, ואפילו אלו הזווגים הנעשים מאור העליון נכללים גם כן תחת בחינת הסתלקות האורות, משום שדרכה של הזדככות כך, כי הכרח הוא שיעבור ויבא בד' הבחינות בדרך הזדככותו, אשר אור העליון שאינו פוסק אפילו רגע, נמצא מזדווג עמו על דרכו. והרי זה דומה, לאדם היוצא מהבית לחוץ, אע"פ שהוא עושה, למשל, ד' פסיעות בדרך יציאתו מהבית, מ"מ אין אנו מתחשבים עמהם כמו שהיו ד' חניות באמצע הליכתו, וזה לא יעלה על הדעת כלל, שהרי אי אפשר לו לצאת מהבית זולת דרך פסיעות, כי דרך ההליכה בכך. כן הענין שלפנינו, אע"פ שבזמן ההסתלקות עובר המסך ד' בחינות, שאור העליון מזדווג עמו על דרכו, מ"מ אין זה נחשב לבחינת התפשטות של אור העליון לתוך הפרצוף, מבחינת רחמים, אלא שנחשב לבחינת דין, כי הזמן הוא זמן של הסתלקות, שהוא כולל ג"כ את ההתפשטויות שעל דרכו, מפני שכן דרכו הרגיל של ההסתלקות. וזכור זה."

בואו נסכם בינינו בעשיריות, כשאנחנו עוד נמצאים בתקופה הזאת אחרי הכנס, מעבר, כל מיני דברים, בואו נדבר בעשיריות איזה שלב חדש יש אצלנו, נדבר בינינו איך אנחנו צריכים להתכונן לכנס הבא. בעוד שלושה חודשים יהיה לנו את הכנס הבא, מה אנחנו חושבים, מה נראה לנו שצריך להיות הנושא שלו. איך אנחנו צרכים לעשות שינוים בקבוצות לפי מה שאנחנו למדנו. גמרנו היום את נושא ההתכללות, ומחר יהיה לנו את נושא הערבות, וכך נתקדם.

שאלה: כל האורות שאנחנו לומדים פה על העקודים, מדובר על גוף הפרצוף שזה הרצון לקבל שהבורא ברא. איזה אורות נמצאים בראש הפרצוף?

בראש הפרצוף יש לנו אור אין סוף מלכתחילה.

תלמיד: אז זה כלים דהשפעה?

לא כלים, אור זה אור. בראש הפרצוף יש לנו אור אין סוף. אחר כך על ידי המסך שעומד בפה דראש, הוא מעלה אור חוזר, מקבל את האור שמופיע בראש, עוטף אותו, מקבל אותו על מנת להשפיע, רוצה להכניס אותו בפנים כדי לעשות עליו פעולה בתוך הפרצוף בעל מנת להשפיע. זה כמו שאורח ובעל הבית, שהאורח עושה חשבון עם בעל הבית כמה הוא מסוגל לקבל ממנו כדי להשפיע נחת רוח לו ולא לעצמו, ואז כך מתקדם. אנחנו נדבר על זה, נתקדם לזה.

סדנה

בינתיים תדברו על מה שקורה לכם בעשירייה, עד כמה אתם משתדלים לקיים את המושג "התכללות". ובזה נסיים את הנושא של התכללות, זה נושא חשוב ביותר, בזה אנחנו בונים את עצמנו כפרצוף אחד, ונמשיך מחר לעניין "הערבות".

*

תלמיד: אנחנו מזכירים את המשימה שלנו. בתחילת כל יום אנחנו פותחים דף משותף ובו מסדרים פנייה חדשה לבורא. לנסות לשפוך שם את הלב של כל אחד, לממש ולחזור על התפילה הזו מספר פעמים יחד או לחוד. לראות בתפילה הנוכחית טיוטה לתפילה הבאה, ולשפר אותה מפעם לפעם.

(סוף השיעור)