שיעור בוקר 19.07.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 184, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

חזרה על אותיות צ"ב – ק"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 184, "פתיחה לחכמת הקבלה" אות צ"ב.

נחזור על החומר הזה. גם נחשוב בזמן הלימוד על החבר שלנו מסנט פטרבורג, שמצבו ממש דורש רחמים.

"פתיחה לחכמת הקבלה", "ענין העלאת מ"ן דז"ת דנקודים לאו"א ופירוש ספירת דעת", אות צ"ב.

אות צ"ב

"כבר נתבאר, שבסבת עלית ה"ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב', דהיינו לעת יציאת הקטנות דע"ס דנקודים, נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים במדרגה ונקראים משום זה כלים דפנים, ואזן חוטם פה, הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים. כנ"ל באות ע"ו, באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח"פ הנפולים דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו"א, ואח"פ הנפולים דאו"א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז"ת דנקודים, עש"ה".

יש לנו כתר דנקודים, גלגלתא עיניים ואח"פ. אח"פ של הכתר נמצאים נפולים בתוך גלגלתא עיניים דאבא ואימא, אח"פ דאדבא ואימא נפולים לתוך גלגלתא עיניים דזו"ן, זה המצב שנקרא "קטנות דעולם הנקודים". ודאי שזה לא עולם, זה פרצוף, אבל כך הוא נקרא, על שם העתיד. בגדלות הוא יבוא בהתפשטות שלו לכמה פרצופים ואז ייקרא "עולם".

תלמיד: אולי כדי שנבין איך הגענו לפה, תסביר בכמה מילים.

הגענו לכאן מד' בחינות דאור ישר, שמלכות דאין סוף הצטמצמה והתחילה לבנות מעצמה קבלה על מנת להשפיע. ובקבלה על מנת להשפיע יש לה ראש, תוך וסוף. ואז התפשט הפרצוף הראשון שלה שנקרא "גלגלתא", ועל ידי ביטוש ומקיף הזדכך, זה בדרגה ד'/ד'. ירד לדרגה יותר תחתונה, כי הרשימות הרי מתקטנות, מזדככות, ואז יש לנו את הפרצוף הבא שנקרא "ע"ב", בדרגה ד'/ג'. הוא גם התפשט, גם הזדכך, הגיע בחזרה לדרגה יותר נמוכה, ג'/ב'. כל אחד מתפשט מחזה של הפרצוף הקודם. התפשט ג'/ב', זה פרצוף ס"ג, הזדכך, והגיע למצב שכל הפרצוף שמזדכך בס"ג הוא כולו בינה. ואז הוא יורד כולו למטה מנה"י דא"ק. איפה שהאור העליון, אור חכמה לא יכול להתפשט, אור חסדים יכול להתפשט (ראו שרטוט מס' 1).

ולכן, אור חסדים יורד מתחת לטבור, הוא משפיע חסדים לנה"י דגלגלתא, ומקבל משם השפעת הד' שיש בנה"י דגלגלתא ומשפיע לשם ב'. מתוך שהוא השפיע ד' אז יש לו מזה ד' דעביות, והוא לא יכול כבר להשתמש בכלים האלה, כי אין לו מסך על זה, ואז הוא מגיע לצמצום. כי בכלים שעליהם שולטת בחינה ד' הוא לא יכול להשתמש, ואז זה נקרא "צמצום ב'".

הרשימות עולות בחזרה לפה דראש דס"ג. בגלל שהרשימות האלה כבר באות כפולות, מהחלק העליון של הפרצוף לחלק התחתון של הפרצוף, אז מהחלק העליון של הפרצוף אלו רשימות של ב'/א' צמצום ב', והרשימות מהחלק התחתון הן ד'/ג'.

יוצא לנו, אם כך, זיווג על רשימות ב'/א' צמצום ב', שזה גורם להעלאת מקום הזיווג לנקבי עיניים דראש דס"ג. נעשה זיווג על ב'/א' צמצום ב' והאור מהזיווג הזה יורד עד הפרסא, כי צמצום ב' שומר על צמצום ב', ומתפשט מטבור ולמטה.

בגלל שזה צמצום ב' יש מתחת לטבור גלגלתא עיניים ואח"פ דכתר, עליו מתלבשים גלגלתא עיניים ואח"פ דאבא ואימא, ועליו מתלבשים גלגלתא עיניים דזו"ן. ואח"פ דזו"ן הם נמצאים למטה מצומצמים. והפרצוף הזה הוא נקרא "קטנות דעולם הנקודים", זה כתר, אבא ואימא זו"ן.

שרטוט מס' 1

שאלה: הרשות לרדת מתחת לטבור ניתנה בנקודות דס"ג בגלל שזה היה חסדים טהורים.

כן.

תלמיד: אם יש ב'/א' צמצום ב', זה לא חסדים טהורים כבר, איך הם יורדים עוד פעם מטבור?

ב'/א' צמצום ב', זה עוד יותר מחסדים טהורים.

תלמיד: ויש א'.

יש את ס"ג, ס"ג זה ג'/ב'. טעמים דס"ג זה ג'/ב'. אבל נקודות דס"ג, אני אכתוב באדום, זה ב'/ב' (ראו שרטוט מס' 1). ואז הפרצוף הזה שמתפשט למטה הוא מתפשט מב'/ב' לב'/א', זאת אומרת, הוא יכול להתפשט, נקודות דס"ג. כשהוא מתפשט ומזדכך, כי הכול נעשה במגמה של עליית המסך מטבור דס"ג לפה, בזמן שהמסך עולה מטבור לפה, האורות יורדים למטה, מתערבבים, ונעשה צמצום ב', ואז הרשימות עולות למעלה. זו רוחניות, זה לא איזה תהליך גשמי. כל זה נעשה ממש ללא זמן בין התהליכים.

ואז אותו רשימו ב'/א' עולה אבל מצומצם. גם רשימו לא מצומצם עולה לשם, שלא יורדים אורות למטה. רשימות ג'/ב', כשעולים ב'/ב' ומגיעים לב'/א', לראש דס"ג, גם הם עולים. על ב'/א' יוצא אחר כך מ"ה עליון וב"ן עליון, אלה עוד פרצופים שמשלימים עולם אדם קדמון. אבל האורות האלה שיורדים למטה הם ממש חסדים. ורשימו שעולה ב'/א' צמצום ב' הוא ממש חסדים. הוא עוד יותר חסדים מקודם, כי הוא אומר, קטנות דחסדים.

אז למה רשימו ב'/א' צמצום ב' לא יכול להתפשט למטה מטבור?

תלמיד: איך א' יורד מתחת לטבור? יש שם ב'/א' צמצום ב'. ב'/ב' יכול, הוא טהור. אבל ב'/א', הוא כבר לא טהור.

אתה צודק. אבל הוא אומר "אני רוצה להיות רק בקטנות. אני לא רוצה להשתמש עם כלים דקבלה שלי בכלל". צמצום ב' זה העניין, זאת התשובה.

מה זה צמצום ב'? אני לא רוצה כלום, אני לא משתמש בשום כלים דקבלה שלי מה שלא יהיה. זה אפילו יותר מחסדים. כי בחסדים אני רוצה להשפיע, ואז אתה משפיע בכלים דקבלה שלך. זאת אומרת, אתה מפעיל כלים דקבלה שלך כדי להשפיע. אולי תיכשל בהשפעה? וההוא אומר, "אני בכלל לא רוצה להשתמש בכלים דקבלה". אין לי כאילו, קטן, כמו תינוק שאין לו רגליים, כאילו אין לו רגליים. לכן הוא יכול לרדת למטה מטבור.

תלמיד: אחר כך ד'/ג', ההתערבבות הייתה עם ב' וד'. מאיפה הגיע ג'?

כך זה נקרא, "ד'/ג'". זה מפני שבגלגלתא יש לנו ד'. אבל מפני שכל הגלגלתא הזדככה בעצם בחזרת המסך מטבור לפה, בפרצוף נקודות דגלגלתא, אז גם הזדכך מד' לד'/ג'. כל עביות ד' הזדככה, כי אין מקצת. חייב להיות גם למעלה וגם למטה מטבור, הראש מחליט.

תלמיד: נקודות דס"ג התערבבו לא עם נה"י דגלגלתא, אלא כבר עם התהליך של ההזדככות?

נקודות דס"ג שירדו הן נפגשות עם נה"י דגלגלתא שהזדככו. ודאי. ההזדככות הייתה עוד לפני שיצא ע"ב, כל שכן, ס"ג ונקודות דס"ג.

שאלה: למה יש פתאום ראשים מתחת הטבור, איך זה שיש פרצופים מתחת הטבור, מתוך איזה עיקרון זה נובע, זה תמיד היה מעל הטבור?

לא, אין בכלל טענה. כשיש לנו איזו השפעה, תמיד זה ראש תוך וסוף. כי רצון לקבל הוא עושה את עצמו, מתכנן וכך משפיע.

תלמיד: ראש זה החלטה, איך יש פתאום החלטות מתחת לטבור, זה תמיד היה מעל?

לא, הוא עושה זיווג למעלה מטבור, בעליון, ואחר כך יורד למטה, ומתחיל להפעיל את עצמו למטה.

תלמיד: ראש דבאבא ואמא, ראש דכתר, ראש דזו"ן, אלו לא ראשים שמבצעים החלטות, ההחלטות הן קורות מעל הטבור?

את זה אנחנו נלמד, כן ולא. ודאי שמה שהם עושים זה הכול מסוכם עם ס"ג.

תלמיד: טוב. נלמד. התייחסת לזה, אבל לא הצלחתי כנראה לתפוס?

לא, אני אומר את זה ברצינות, אל תגיד לנו, "נלמד". אני אמרתי שזה קשור לס"ג, זאת אומרת, ס"ג מחליט והם כענפי ס"ג.

תלמיד: למה הם אחד בתוך השני, הגלגלתא בתוך האח"פ של העליון, זה דבר שלא היה לפני? למה הפרצופים לא אחד מעל השני?

זה שאחד מעל השני, (ראו שרטוט מס' 2) זה סדר הפרצופים שהם פועלים בכל עשר הספירות שלהם. יש לנו כתר, חכמה ובינה, וזו"ן. אז אם יש עשר ספירות, יש כתר, חכמה ובינה, וזו"ן, עשר ספירות בכל אחד. ראש דהתלבשות, ראש דעביות. כתר וחכמה ובינה זה ראש, וזו"ן זה גוף. זה בצמצום א'.

בצמצום ב' לא עובדים עם כלים דקבלה. אז יש לנו חצי בכתר, וחצי באבא ואמא, רק בגלגלתא עיניים, וחצי בזו"ן. זה נקרא "קטנות".

האח"פ לא משתמשים בהם, אין מסך, אין כוח. כמו לקטן, הוא יכול לספק לעצמו מה שהוא רוצה? לא. העליון מספק לו. מה שהוא מקבל, מקבל מהעליון. בגלל שמתבטל לעליון, בגלל שהוא קטן, בגלל שהעליון רואה, מרגיש אותו שהקטן שייך לו, הוא מספק לו. מאיפה זה נובע? מהסדר העליון של הפרצופים. הכול בא מלמעלה,

אז במקרה כזה נמצאים בשימוש, רק כתר, גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, וגלגלתא עיניים דזו"ן, רק כלים דהשפעה. כלים דהשפעה זה נקרא כתר חכמה, וג"ר דבינה. ז"ת דבינה, זעיר אנפין מלכות, הם כלים דקבלה. אסור להשתמש בהם, כי אין מסך. ואז יוצא שלא משתמשים בכלים האלה, אח"פ של כתר, של חכמה ובינה, ושל זו"ן.

מה עושים? כאילו לא משתמשים. הגלגלתא עיניים דתחתון מתלבשים על אח"פ דעליון, ואז יוצא לנו שהם נמצאים כאילו בפנים. אח"פ דעליון נמצאים בפנים, בתוך גלגלתא עיניים דתחתון, או אפשר להגיד אחרת, אח"פ דעליון יורדים לדרגת גלגלתא עיניים דתחתון. ומזה יש לנו מבנה חדש.

שרטוט מס' 2

יש לנו (ראו שרטוט מס' 3) גלגלתא עיניים דכתר, מהחצי שלו, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, ומחצי שלו גלגלתא עיניים דזו"ן. החלקים האלה שהם האח"פים, הם לא בשימוש. אח"פ, אח"פ, ואח"פ. החלקים האלו גלגלתא ועיניים דזו"ן, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, וגלגלתא עיניים דכתר, הם כן בשימוש. אז יוצא לנו שיש לנו חלקים שהם לא נמצאים בשימוש, שהם האח"פ אחד בזו"ן, ואח"פ שני באו"א, ואח"פ השלישי בכתר. הם לא נמצאים בשימוש. אסור להשתמש בכלים דקבלה. אז גלגלתא ועיניים והאח"פים כאילו מקופלים. זה נקרא "קטנות", "קיפול רגליים". זה כמו שהתרנגולים יושבים בקיפול רגליים, כך גם האנשים. נלמד מאיפה זה מגיע, אבל ככה זה. זה נקרא קטנות, משתמשים רק בכלים דהשפעה. מה זה כלים דהשפעה? אין לי מה לתת. אני מוכן לקבל רק מה שחייב כדי להתקיים. זאת אומרת, לא משתמש בכלים דקבלה, אלא רק כדי להתקיים, זה נקרא ש[מקבל] מינימום לפי מה שהבורא ברא אותי, ככה אני יכול לקבל, לא יותר מזה. זה נקרא "קטן".

שרטוט מס' 3

תלמיד: וזה שאח"פ נגיד דכתר לא בשימוש, זה מיד הופך אותו להיות כמו מה?

לא כמו, הוא נמצא באותה דרגה כמו גלגלתא עיניים דאבא ואמא, אבל קבלת האורות מגיעה דרך האח"פ שלו לגלגלתא עיניים דאבא ואמא, ומגלגלתא עיניים דאבא ואמא לאח"פ דאבא ואמא, ומשם לגלגלתא עיניים דזו"ן, ומשם לאח"פ דזו"ן.

זה ממש התלבשות הפרצופים אלו באלו. שיש כתר (ראו שרטוט מס' 4) ואחר כך יש אבא ואמא, ואחר כך יש זו"ן.

שרטוט מס' 4

שאלה: גם השמות שלהם השתנו, מה הסיבה, אבא ואמא, זו"ן?

זה אחר כך אנחנו נראה. בינתיים לא ברור לנו מה התפקיד שלהם. זה כבר עם הכיוון לעולם התיקון.

שאלה: זה נקרא פרצוף שהוא בקטנות, בצורה כזאת, כן?

כן.

תלמיד: וזה קורה אחרי שיש צמצום ב'?

כן.

תלמיד: לפני זה כבר היה גלגלתא עיניים, אח"פ וכל השאר?

לפני זה היה צמצום א'.

תלמיד: אז לא דיברנו על גלגלתא עיניים, אח"פ, לא היה כזה דבר?

לא היה. כי רק צמצום ב' מחלק עשר ספירות לכלים דהשפעה, כלים דקבלה, לגלגלתא עיניים ולאח"פ.

תלמיד: מה ההבדל בין צורת ההשפעה של התחתון לעליון בצורה כזאת, ולפני זה?

אנחנו תכף נלמד.

אות צ"ג

"ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע"ב ס"ג דא"ק להמדרגה, המוריד בחזרה את הה"ת למקומה לפה, דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ"ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח"פ שלה, ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות, כנ"ל, נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח"פ דעליונה, עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה. כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח"פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח"פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו."

הדברים האלה הם מאוד חשובים, כי זה שייך לעבודה שלנו, איך אנחנו עולים ממדרגה למדרגה.

תסתכלו מה שקורה, אני בכוונה (ראו שרטוט מס' 5) רוצה לצייר יחד אתכם, שתסתכלו. הייתה מדרגה שמחולקת לגלגלתא עיניים ואח"פ. לא חשוב איזו מדרגה, או כתר, או אבא ואמא, ואחר כך כל המדרגות. זה לא חשוב. חצי חצי. אי אפשר היה להשתמש באח"פ. מגיע אור, שנקרא "אור ע"ב ס"ג", וזה נותן חכמה ובינה שהם נותנים כוח. ואז אפשר להפעיל את האח"פ, ואז אח"פ עולה ומצטרף לגלגלתא ועיניים. אז נעשים גלגלתא עיניים עם האח"פ יחד עשר ספירות שלמות. ומה קורה אחר כך, שוב יש צמצום ב', ואח"פ שוב יורד והמדרגה מתחלקת לגלגלתא עיניים ואח"פ, אבל אותו אח"פ שעלה למעלה הוא נשאר למעלה בכל זאת, ואפילו כשיורד למטה יש אח"פ למעלה ואח"פ למטה, יש קשר בין החלקים. וככה יש קשר בין הפרצופים.

זאת אומרת, אם אנחנו מתקשרים לעליון ונכללים בו, אפילו שאחר כך נופלים יש לנו שם קשר. לפי הדוגמה של הילד, התינוק, הוא נולד מאמא הוא היה בתוכה ואחר כך יצא ממנה, גדל, נעשה גדול זה לא חשוב, יש לו קשר עם אמא, החלק שהוא היה בה, מפני שהוא היה, זה נשאר בה, היא מרגישה אותו בפנים, ממש כך פסיכולוגית, פיזית אפילו, ממש מרגישה. אנחנו שומעים לפעמים שמשהו קורה עם הילד חס ושלום בקצה העולם איפה שהוא, היא מרגישה, זה ממש כך. כי האח"פ שעלו לגלגתא ועיניים והתבטלו לגלגלתא ועיניים אפילו שאחר כך יורדים בחזרה, הם נשארים. אין העדר ברוחני, וההיפך, גלגלתא עיניים של העליון שהם ירדו לאח"פ דתחתון וטיפלו בו אוחר כך עלו בחזרה, הם גם נשארים בתחתון. זאת אומרת, כל קשר שהיה פעם, הוא אף פעם לא נקרע, הוא נשאר ועומד ועושה את שלו, ועליו יש עוד פרצופים ועוד קשרים וכן הלאה.

מה הוא אמר לנו בצמצום ב', בסעיף צ"ג?

שרטוט מס' 5

אות צ"ג

"ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע"ב ס"ג דא"ק להמדרגה, המוריד בחזרה את הה"ת למקומה לפה, דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ"ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח"פ שלה," גם בכתר, גם באבא ואמא, גם בזו"ן, "ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות, כנ"ל, נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח"פ דעליונה, עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה. כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח"פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח"פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו."

זאת אומרת, גלגלתא עיניים דתחתון שדבוקים לאח"פ דעליון הם עולים לדרגת העליון ונעשים שם יחד (ראו שרטוט מס' 6). וזו העלאת מ"ן, וזה החיסרון שיש בעליון מהתחתון, וכך חלק מהתחתון כבר נמצא בעליון. ואחר כך אפילו כשתהיה ירידה, שבירה, לא חשוב מה, הוא נשאר שם, ויש כבר קשר, יש לו למי לפנות, לעליון. למה? כי הוא נמצא בעצמו בעליון, חלק שלו. תראו כמה תוצאות יש לנו מצמצום ב' וקטנות וגדלות שקורית שם בפרצופים.

שרטוט מס' 6

שאלה: חוץ מהקשר שנבנה יש איזו התרשמות מהעלייה והירידה הזאת?

נדבר עד גמר התיקון על זה. רק צריכים להבין, כבר יש קשר בין עליון לתחתון. אם לא צמצום ב', כל הפרצופים עומדים אחד על השני וכאילו אין קשר. וכאן יש ממש קשר אחד בתוך השני, שאם אני מתבטל כלפי העליון, אני מתקשר לאח"פ שלו כי האח"פ שלו מבוטל, כך הוא עשה אולי בכוונה. הוא מוריד את האח"פ שלו, עושה על עצמו קטנות צמצום ב' ומוריד את עצמו אלי ואז אני צריך להתלבש עליו.

איך זה קורה? פשוט מאוד, אני מרגיש את המצב שלי כמו שהרגשת, ככה משהו, איזה עליון? אין לי שום חשיבות בו, לא מאיר לי שום דבר, לא חשוב לי שום דבר, נמאס לי וכן הלאה. זה מפני שהעליון מוריד את האח"פ שלו אליך ולכן אתה לא מכבד אותו, אתה מרגיש שאין טעם בחיים, אין מטרת החיים, אין מהות החיים, בשביל מה כל הדברים, אין בהם שום טעם. זה דווקא מפני שהעליון מוריד לך את האח"פ שלו.

מה צריך לעשות בזמן הזה דווקא? באופן מלאכותי על ידי סביבה, השפעת הסביבה על האדם, לכבד את העליון למרות שאין במה, לפי הכלים שלך "איפה הוא ומה הוא ומי זה ואיזה הוא?" שום דבר, אתה צריך בכל זאת בצורה מלאכותית על ידי הסביבה, שאתה מחבר את הסביבה אליך ואז יש לך גם את האח"פים שלך וכן הלאה, להתחבר לעליון שאין לך שום טעם בו. אם אתה דווקא מגדיל את החשיבות שלו, של העליון, בזמן שאין לו שום חשיבות ממשית בעיניים שלך, בזה אתה מתקשר אליו בכוח, כאילו, וזה מספיק כדי שהעליון יתחיל אז להעלות את האח"פ שלו ואותך. כי נדבקת אליו, הוא נתן לך הזדמנות להידבק, ואז הוא מעלה אותך איתו יחד, ואז אתה עולה עם אח"פ דעליון לגלגלתא עיניים שלו. עלית מדרגה לדרגה, משלב לשלב של הסולם, ככה זה.

זאת אומרת, זה שאנחנו מרגישים שאין לנו טעם בחיים זה בגלל שהעליון בכוונה מרוקן את האח"פ שלו ומוריד אותו אלינו כדי לתת לנו הזדמנות בלמעלה מהדעת על ידי הסביבה להתקשר לאח"פ שלו ולעשות עלייה.

ממש לאט לאט כך אנחנו נלעס את ה"פתיחה", אתם תראו שכאן זו כל העבודה.

שאלה: בדרך כלל אתה אף פעם לא מערבב בלימוד הזה את העבודה הפנימית שלנו.

למה? ב"פתיחה" אני אומר את זה.

תלמיד: אבל לפני כמה ימים אמרת, זה סכום המאמצים שלנו כדי להתחבר בינינו לעלות לעליון.

כן.

תלמיד: גם רשמנו את המשפט וחזרנו עליו.

לאח"פ דעליון אנחנו לא יכולים להתקשר בצורה אישית, רק קבוצתית. עליון זה כבר עשירייה. אצלנו עשרה יחד שווה לעליון אחד. 10 = 1, 10 = 1, 10 = 1, כך זה ההבדל בין המדרגות.

תלמיד: למה כשאח"פ דעליון יורד לגלגלתא עיניים דתחתון זה מורגש אצל התחתון כחוסר חשיבות, כחוסר טעם?

כי האח"פ יורד ריק, הוא מרוקן את עצמו כדי לרדת לתחתון, ואז התחתון מרגיש שאין חשיבות בעליון, תיכף נקרא את עניין "שיתוף מידת הרחמים בדין", ואז יש לנו הזדמנות להתחבר. וזה קשה, כי עד שאדם מתחיל לסדר את עצמו, הוא נמצא בריקנות, בחוסר אונים, באין כלום, באיזה מצב, העולם ושום דבר לא מאיר, האם העליון קיים או לא קיים, ואם קיים אז מהו, מיהו ומה. כאן זה עניין הבחירה.

תלמיד: פעם היינו מסבירים שזה שיש קשר בין אח"פ דעליון לגלגלתא עיניים דתחתון, בזה שהאח"פ יורד הוא בעצם נותן לתחתון איזו הרגשה של רווח ברוחניות, הוא כאילו מפעיל אצלו את הרצון לקבל לרוחניות.

יש הרבה אפשרויות לעליון לעורר את התחתון. אנחנו מדברים על פן אחד, על התקשרות מצד זה שהעליון מראה ריקנות ברוחניות, היינו בדרגה העליונה בו. הבורא לא חשוב, זה מה שמרגיש התחתון.

תלמיד: יש עוד צורות של השפעה?

יש עוד אלף צורות, זה לא חשוב לי עכשיו.

שאלה: מרגע שיש את צמצום ב' ובעצם התחתון מחליט לא לקבל בכלל, ואז יש את המערכת הזאת של קשר בין גלגלתא עיניים ואח"פ, מה גורם למחשבה הזאת, לתהליך הזה לקרות, למה מתוך צמצום ב' הזה נגרם התהליך הזה של אח"פ בתוך גלגלתא עיניים?

צמצום ב' זה נקרא שאסור להשתמש בכלים דקבלה. כלים דקבלה זה נקרא מחצי פרצוף ומטה. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על חמישה חלקים, כתר, חכמה וג"ר דבינה, פרסא, ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, אז כתר חכמה וג"ר דבינה זה נקרא גלגלתא עיניים, כלים דהשפעה, וז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות זה נקרא אח"פ, כלים דקבלה (ראו שרטוט מס' 7).

בכתר חכמה וג"ר דבינה ניתן להשתמש כי הם כלים דהשפעה, אין שום בעיה, ובז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות אסור להשתמש כי הם כלים דקבלה. ואז החלוקה הזאת של הפרצוף נקראת "צמצום ב'" צמצום של כלים דקבלה שבפרצוף. אין עליהם מסך, יש רק מסך לא לקבל. לקבל על מנת להשפיע אין. ואם כך הכלים דקבלה הם לא פועלים, זה נקרא "קיפול" כמו קיפול רגליים, שאי אפשר ללכת, כמו תינוק, קטנות, לא יכול ללכת, אין לו כוח ברגליים.

זאת אומרת, הרגליים קיימות, הכלים האלה קיימים אבל להשתמש בהם לא יכול, לכן זה נקרא קטן, "קטנות". גם קטן בשכל שיש לו רק דברים קטנים איכשהו להחזיק את עצמו, אבל לחשוב, להבין, לעשות משהו לא יכול. לא יכול גם בראש לשלוט על הכלים דקבלה שלו, לא יכול [לשלוט] מראש על האח"פ. ולכן במה הוא משתמש? בחלק מהגוף.

ולכן יש לנו גלגלתא עיניים בראש (ראו שרטוט מס' 7), אח"פ דראש שהוא לא מפעיל אותו, ועל אח"פ דראש יש התלבשות גלגלתא עיניים דגוף ואח"פ דגוף. אז איזה כלים פועלים? גלגלתא עיניים דראש וגלגלתא עיניים דגוף. אח"פ דראש ואח"פ דגוף לא פועלים, אין כוחות. זה צמצום ב'.

שרטוט מס' 7

שאלה: הבנתי שיש את החלוקה בין כלים דהשפעה לבין כלים דקבלה, אבל ההתקשרות בין אח"פ לגלגלתא עיניים, איפה זה קורה?

מה זאת אומרת איפה זה קורה? זה גוף אחד. זה שאני לא יכול להפעיל את הרגלים כמו תינוק ואני רק יושב או שוכב, בכל זאת יש לי רגלים, הקשר קיים, רק קשר לא בהפעלה של כלים דקבלה אלא רק בחיות, זה נקרא "אורות נפש רוח שמתפשטים באח"פ", נותנים להם חיות אבל לא נותנים להם כוח לפעול.

תחשבו מה זה נקרא שיש כוח חיות בכל הכלים ודאי, הם קיימים, הכלים לא נעלמים, עשר ולא תשע לא אחת עשרה, ברור, אבל אנחנו מדברים על הפעלת הכלים, עד כמה הם מסוגלים להשפיע או לא. אז כלים דקבלה נמצאים בצמצום, אי אפשר להשתמש בהם.

שאלה: הוא כותב "שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו." מה זה אומר "כמוהו"?

אני לא חושב שאני יכול עכשיו להסביר את זה, כי בכל דבר יש הרבה עליות וירידות, יש כל מיני סוגים של עליות וירידות. זאת אומרת, שהתחתון עולה לעליון יש לו את כול מה שיש בעליון. השאלה היא, האם הוא מסוגל וכמה הוא מסוגל להשתמש באורות שהוא עכשיו נמצא בהם. נניח ומחזיקים תינוק על הידיים ואז הוא רואה את מה שיש בגובה שלנו, ואז הוא אומר, "אני רוצה את זה ואת זה", וככה הוא נמשך לכל דבר. זה מפני שהוא נמצא על הידיים שלך, אז הוא כבר מרגיש שעכשיו יש לו רגלים שיכולים להביא אותו לכל מצב, רגלים שלך לא שלו, אבל הוא כבר מסתכל מהגובה שלך.

זאת אומרת, יש כאן תוספת גדולה, אבל הביצוע הוא בכל זאת על העליון. התחתון מקבל מזה התעוררות ותוספת כלים, כלים דהשפעה לא כלים דקבלה, זאת אומרת, עוד נלמד איך, אבל העיקר הוא שיש קשר, בינתיים אנחנו לומדים שיש קשר. תחתון שעלה לעליון התקשר לעליון, זאת אומרת, כמו תינוק שהעלו אותו על הידיים, הוא כבר בא אליך ומבקש שאתה תעלה אותו, הוא רוצה על הידיים. למה על הידיים? הוא מרגיש את עצמו בצורה אינסטינקטיבית, ככה זה אצלנו, שהוא רוצה להיות גדול, ניראה לו שהוא גדול, הוא מנהל אותך לאן הוא רוצה שתיקח אותו ומה תעשה איתו, "את זה אני רוצה ואת זה אני רוצה", ואתה כאילו צריך לבצע. תלמד מהדברים האלה מה קורה ברוחניות.

תלמיד: הקשר בין העליון לתחתון מתחיל מהשלב שהעליון מוריד את האח"פ שלו?

כן. אם אנחנו יכולים בזמן ירידה, בזמן נפילה להתגבר נכון על ידי העשירייה ולהתקשר לעליון, אז העליון מעלה אותנו ואנחנו נמצאים כבר במדרגה שלו, ומזה מתחילים להיות חיים אחרים.

תלמיד: אבל שיש הרגשה של חוסר חיים מאיפה מתחיל הקשר?

זה כבר עניין של עבודה פנימית. הקשר הזה זה מתוך כך שאתה קובע ברית, התחייבות להיות בקבוצה, להיות בלימוד, בהפצה, בכל מיני דברים, "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך", כך אתה לא תברח. אתה רוצה לברוח בזמן הירידה כי אין לך כלום, אתה לא רוצה לבוא לשיעור, אבל עשית איזה התחייבות שאתה חייב לעשות, עשית לעצמך שוטר. אתה מזלזל בחברים, אתה לא רוצה להתקשר אליהם, אתה אפילו בורח מהם, אבל עשית לך איזה שומר, על ידי זה לא תברח. אבל צריך לעשות זאת מראש, בזמן שאתה נמצא עוד בהכרת החשיבות.

תלמיד: מה זה שהעליון מרוקן את האח"פ שלו? ממה הוא מרוקן אותם?

מההארה כלפי התחתון, והתחתון מרגיש שאין לו שום דבר בזה. התעסקתי בזה, אבל עכשיו אין. אם היית מצלם חבר בזמן השיעור היית רואה, שפעם הוא צוחק, מלא אורות, מלא כלים, מלא התפעלות, רוחניות, עולה לאצילות. ופתאום אתה מרגיש, זהו, הוא נפל, פנצ'ר, הוא ריק. ומה במצב הריק, איפה ההתפעלות שלו? אין.

לשחק איתנו מאוד פשוט, יש מפסק קטן, כן, לא –כן, לא, זהו. השאלה מה רוצים ממך במפסק הזה? בזמן שמפסק ב off- ואתה לא מקבל שום דבר מלמעלה, רוצים שאתה תגייס כוחות, גם לפני שמפסיקים לך וגם בזמן שהפסיקו מלמעלה, איך אתה יכול בעצמך להתחיל לגדול, להיות גדול, לעשות התגברות. זו כל העבודה והיא דווקא מההתקשרות דרך אח"פ דעליון, שהוא מעיר או לא מעיר.

תלמיד: במה התחתון מייצר קשר ברגע שאין לו הארה מאותו אח"פ דעליון? נראה שכל החיות שלו היא דרך אח"פ דעליון.

נכון.

תלמיד: ומה ברגע שאין ההארה?

זה הזמן שאני יכול לפַתח, לא אור, זה אני יכול, אני לא ספק של האור, אלא אני יכול לפַתח חיסרון. איך אני אעשה את זה? רק על ידי הסביבה. כי אני בעצמי ריק, מנותק וכלום אין. העליון משאיר לי קצה חוט, קשר עימו באיזו צורה שאני נזכר, הוא יכול גם את זה לנתק, שיש לי סביבה, שיש לי ספרים, שיש לי לימוד, אולי כך, וכך, וכך, ואז אני על ידי זה מגייס את הכוחות ברמה הגשמית. לכן חשיבות העולם הזה, שאנחנו יכולים להיות קשורים כך. אצלי זה היה אחרי שרב"ש נפטר, אני מיד התחלתי לכתוב, כל הזמן כתבתי, כל זמן פנוי.

שאלה: מה הצפייה של העליון מהתחתון כדי שהוא יעלה אותו שוב למקומו?

הציפייה של העליון היא, שהתחתון יגייס חיסרון אליו. אני מוריד את התינוק מהידיים שלי, עכשיו אני רוצה שהוא יבקש שאני אעלה אותו בחזרה, אבל שאני אעלה אותו לצורך גבוה. נניח והוא רוצה לדעת משהו, להתעניין במשהו, לעשות משהו כדי להיות בוגר. מה זאת אומרת בוגר? להידמות אלי, מ"ן דתחתון צריך לומר, "אני רוצה להיות דומה לך", ואז זה קורה.

שאלה: איך מתבטא הקשר בעת השפעת הקבוצה על היחיד בקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון לבין אח"פ דעליון?

יוצא כאילו שהקבוצה פעם כאח"פ לעומת גלגלתא ועיניים ופעם גלגלתא עיניים כנגד אח"פ, משחקים גם כך וגם כך. העיקר בלי להתבלבל בזה, אני צריך להתקשר לעשירייה, לקבל ממנה כוחות, חשיבות המטרה, חשיבות הבורא, חשיבות ההתקשרות, חשיבות הפנייה לבורא, ואז בחיסרון שקיבלתי מהם מתקשר כנציג של העשירייה, לא לבד, כי לעליון אי אפשר להתקשר לבד, זה לא נשמע, הוא לא שומע. וכך אני מתקשר ובונה בו, בעליון, פרצוף חדש, פרצוף שלם.

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח"פ שלהם. הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א, והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן ובהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א."

התחתון עולה לעליון ונעשה כמוהו, זאת אומרת הוא מקבל את אותו האור שיש באו"א. תסתכלו על השרטוט הדגשתי בבולד את ג"ע, אח"פ, (ראו שרטוט מס' 8), שאם אח"פ ואו"א היו נמצאים בקשר בזמן הקטנות, ברגע שמופיע מלמעלה אור ע"ב-ס"ג ויורד דרך אח"פ דאו"א ומעורר את גלגלתא עיניים דזו"ן, אז גלגלתא עיניים דזו"ן עלו עם אח"פ דאמא לדרגת או"א, הם כאילו נעשים אותו דבר. לא שיש כאן עליות וירידות פיזית, אלא הם נעשו יחד, התחברות יחד זה נקרא שהם עלו. אם אני מתחבר לעליון זה נקרא שעליתי.

שרטוט מס' 8

אות צ"ה

"ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה, ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א כנ"ל, נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם."

שזו"ן מתחברים לאו"א הם מחייבים את או"א להיות יחד. זה כמו תינוק שנולד במשפחה, הוא מחזק את הקשר בין הגבר והאישה, הם נעשים כבר יחד כי הוא שלהם. זה מה שקורה.

זאת אומרת, כאן זה כבר מ"ן, יש כאן מושג חדש שזה "מי נוקבין". נוקבין זה נקרא זו"ן, נוקבא, והמים זה בינה, חסדים. ואז מלכות עולה לבינה כדי לקבל ממנה כוחות, זה נקרא "מי נוקבין", מ"ן. (ראו שרטוט מס' 8)

שאלה: אם כל העלייה של גלגלתא עיניים ואח"פ לאו"א הסדר ביניהם נשאר אותו דבר, לא ברור איזה הבדל היא מרגישה?

פיזית שזה עולים?

תלמיד: לא, אני שואל מה זה באמת העלייה? מה ההבדל בעלייה שמורגשת בגלגלתא?

עליות וירידות זה אך ורק ברצונות, בכוונות, בחסרונות, לא יותר. אם אני מעלה את החיסרון שלי לעליון, אני כבר נמצא בעליון, שם אני, החיסרון שלי.

תלמיד: אבל זה הבדל רק כלפי המצב הקודם שלי, כלפי העליון יותר, למעלה ממני, לא?

לא, אם אני נכלל בו עם החיסרון שלי, אז אני נכנס בו. איך אנחנו נכנסים בתור עובר? אני נכנס לעליון, אני נמצא בו עם החיסרון שלי, אני נכלל בו, אני נעשה חלק עיקרי בו, אני מחייב אותו לטפל בי, הוא קיים כולו בשבילי.

תלמיד: אבל הוא לא מתעלה בזה שעכשיו הוא כביכול הופך להיות אבא או אמא?

זו בעיה שלו. על זה נדבר. זה נקרא שהוא עולה לדרגת ע"ב-ס"ג, מקבל משם אורות כדי לספק לי את שלבי הגדילה.

תלמיד: ההבדל הוא ביחס שלי במצב לפני למצב אחרי?

ההבדל הוא בהערכה של העליון בעיניי.

תלמיד: מה מעורר את זה?

שאני מקבל את העליון בכל מצב, מה שלא יהיה, הוא תמיד מטפל בי בנאמנות ואני צריך בכל מצב מה שלא יהיה להיות דבוק בו. בכל מיני צורות שהוא מזמין או מגיש לי. הוא מגיש לי מצב כזה, אני עושה דבקות כזאת. הוא מגיש לי מצב אחר, אני עושה דבקות אחרת, אני מוכן. שילמד אותי בצורה כזאת, שילווה אותי בצורה כזאת, שימשוך אותי, שידחוף אותי, אני מוכן. אני רק צריך להיות דבוק בכל מצב ומצב, וזה דרך הסביבה, דרך העשירייה, דרך מרכז העשירייה כי שם נמצא העליון.

תלמיד: מה ההבדל כשגלגלתא עיניים דזו"ן עולים למדרגת או"א ביחד עם האח"פ? יש איזו הארכה?

כשגלגלתא עיניים דזו"ן עולים לדרגת או"א ודבוקים באח"פ דאו"א, זה נקרא שהם מעלים את החיסרון שלהם לאו"א ואומרים לאו"א, "תביאו לנו אורות לגדול, אנחנו רוצים מסכים", זה נקרא "לגדול". ואז או"א מחויבים לזו"ן כי הם הולידו את זו"ן, אז הם עם החיסרון דזו"ן, עם מ"ן דזו"ן עולים למעלה לראש דס"ג ולע"ב, לגלגתא ולמלכות דאינסוף, מקבלים משם אורות, כוחות, יורדים למקומות שלהם ומתחילים להאכיל את זו"ן. מתחילים לתת לזו"ן מזון בואו נגיד, ומזה בזו"ן גדל המסך מעביות שורש לעביות א', ב', ג'.

תלמיד: אולי זה לא לפי הסדר, אבל כשהם עולים, יש עליה, ואז אנחנו אומרים שעוד פעם מתגלה חושך, ועוד פעם האח"פ יורד.

זה אחר כך. אחרי שזו"ן השתמשו במה שצריך להיות והם קיבלו איזו מנה והשתמשו בה, זה כמו בין ארוחה לארוחה, הם מרגישים שזהו, הם עשו את שלהם ועכשיו הם לא רוצים. זאת אומרת נגמר השימוש בעשר ספירות, באורות שקיבלו, הם עשו על ידי זה תיקון הכלים.

נניח שהילד אכל, ומזה הוא גדל בחמישה גרם במשקל שלו. עכשיו מגיע זמן שהוא ירצה יותר, אז אבא ואמא מעוררים אותו, זה נקרא שהוא מרגיש רעב, תיאבון, חיסרון, אז הוא בוכה. אמא מבינה וגם בלי הבכי שלו שהיא צריכה להאכיל אותו, היא מעלה אותו לחזה שלה, לחסדים ונותנת לו חלב, והוא גדל. וככה זה כל הזמן, הוא מעלה חיסרון לינוק והיא מרגישה חיסרון להניק. ואצלה החיסרון הוא הרבה יותר גדול. אצלה החיסרון הוא בגודל הפער בין המדרגות, אז כמה שהיא רוצה לעומת כמה שהוא רוצה זה נקרא "יותר ממה שהילד רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק".

תלמיד: ההבדל בין ארוחה לארוחה זה החיסרון החדש שמתגלה?

ההבדל בין ארוחה לארוחה, שהחלב הופך להיות בשר, הוא גדל. זה בגשמיות אבל אנחנו עוד נראה אחר כך איך זה קורה ברוחניות, למה זה מזמין אצלנו בדיוק את התהליכים האלו.

שאלה: מה ההבדל בין ז"ת, זו"ן ואח"פ?

אותו דבר, בוא נגיד. תלוי איפה משתמשים ובמה משתמשים.

תלמיד: קודם הוא אמר שז"ת וזו"ן זה אותו דבר, ואחר כך אומר, "בעת שז"ת נתעלו עם האח"פ".

ז"ת יש בכל מדרגה. אפילו בכתר יש ז"ת, גלגלתא עיניים ואח"פ. אז יש ג"ר וז"ת. יש חב"ד חג"ת, שזה גלגלתא עיניים ואח"פ, שזה נהי"מ. יש ויש, תלוי איך לחלק.

תלמיד: אבל מה ההבחן בזה שהוא אומר "בעת שהאח"פ עולים ביחד עם ז' תחתונים"?

איפה כתוב? תקרא.

אות צ"ה

"ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה, ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א כנ"ל," ז"ת, זה הכוונה זו"ן כאן. זו"ן זה לא ז"ת. גלגלתא עיניים דזו"ן עולים עם אח"פ דאבהא ואמא, בקיצור.

תלמיד: אבל מה הוא לא כותב בעת שאח"פ עלו?

אח"פ דאבא ואמא מעלים גלגלתא עיניים דזו"ן. כך הוא כותב. אתם צריכים להבין שהשפה היא מאוד קצרה. ישלך עשר ספירות, אין יותר. אבל יש אלפי סוגים והתקשרויות של עשר ספירות אלו באלו, בחלקים כאלו וכאלו. אתה תמיד צריך לראות לפי העניין.

"נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ," חכמה בונה דאבא ואמא הם נמצאים עכשיו בזיווג, "ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם."

שאלה: מה הנקודה הזאת בסיפור, יש כאילו איזה היפוך שהתחתון מתחיל להיות הגורם?

וודאי, זה כל העניין של צמצום ב'. כשהעליון עשה צמצום, והצמצום פועל כך שאח"פ דעליון נפל לתוך גלגלתא עיניים דתחתון, ומזה נעשתה הזדמנות לתחתון לעלות לעליון. אחרת התחתון היה תמיד חתוך מהעליון על ידי הפרסא ונמצא תמיד בחושך. זאת אומרת, היית חי בעולם זה כבהמה וזהו.

תלמיד: באות צ"ד הוא כותב, "ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג". קיבלו או ביקשו, מה יותר נכון להגיד?

תגיד ביקשו. ביקש זו"ן, אבא ואמא מביאים לפי הזו"ן. מה אתם רוצים מהשפה? אם אתה לא יודע, אתה לא יודע, אין לי מה להסביר. אתה צריך להיכנס לזה עם הבנה, עם רגש, עם הכול ולהוסיף. יש לכם טענות לבעל הסולם? בסדר. מה ההבדל בין בקשה לטענה? בין בקשה להעלאת מ"ן לכל מיני דברים? תרגיש את זה בעצמך.

תלמיד: אמרת שבזמן החושך התחתון צריך להגיע לבקשה לעליון "אני רוצה להיות כמוך" .

כן, וודאי. אלא מה עוד הוא יכול לבקש? איזה חסרונות עוד יכולים להיות לתחתון כלפי העליון? או לכלים דקבלה שלו, "תמלא לי, אני רוצה מילוי", או "תן לי כוחות להיות כמוך", אחד מהשניים.

תלמיד: זה ברור לבקש את הבקשה הזאת, אבל מאיפה הוא מקבל את ההתעוררות לבקש בקשה כזאת? בזמן שהוא בחושך ומרגיש את החושך של האח"פ דעליון ורע לו ולא טוב לו, מה פתאום שיבקש כזה דבר?

עניין השפעת הסביבה על האדם זה הכול. בצורה מלאכותית, כי אין לנו רצון להידמות לעליון. יש לי רצון להיות חזק כמו העליון, יש לי רצון לנהל את העולם כעליון, בקיצור, בכוח, בגודל, בלקבל. אין לי רצון להידמות לעליון מבחינת השפעה, אלא רק מבחינת קבלה.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות למעלה מהדעת הבהמית, האגואיסטית שלנו. ואת זה אנחנו יכולים לקבל רק כהתעוררות מהסביבה. הסביבה יכולה להשפיע עליי כך, שאני ארצה דברים שבצורה טבעית אף פעם לא הייתי יכול לרצות.

וזה נובע מתוך כך שאנחנו היינו פעם מערכת אחת, ושם היינו קשורים יחד, ולכן מאז נשאר לי רושם שאני חייב להיות טוב בעיניהם, גדול בעיניהם, מחובר אליהם בצורה טובה אגואיסטית, שזה ייתן לי ביטחון, שזה ייתן לי איזו חיות. אני מקבל מהם חיים, אני ממלא קנאה תאווה וכבוד על ידם, שזה מאוד חשוב לי, לפעמים יותר חשוב מהחיים. וזה הכול נובע מזה שפעם היינו במערכת אחת לפני השבירה והרשימות האלה נמצאות בי. ולכן אני צריך להשתמש בהן, אחרת אני אשאר בהמה. הבורא נותן התעוררות לכל אחד, אם משתמשים, מצליחים, אם לא, לא.

שאלה: אמרת שאבא ואמא מבקשים אור לזו"ן וזה משחרר את התהליך שבו המסך דזו"ן עולה. עד הנקודה הזאת אנחנו יודעים שכל המסכים היו בהתמעטות, אז איפה בדיוק התחיל השינוי הזה?

מעשירייה, או יכול להיות מלמעלה, אבל זה בדרך ייסורים, לא בדרך התורה. נניח שקיבלתי ירידה ו"טוב לי מותי מחיי", מה עושים הלאה? או שאני מתעורר בעצמי, שזה מאוד מאוד קשה. אבל יכול להיות שהכנתי כל מיני קשרים כאלה עם הסביבה, שאני מגיע אליהם ומקבל מהם כוחות. יכול להיות שאני הכנתי איתם כאלה כוחות שהם באים אליי. ויכול להיות שהבורא מוריד לי כאלו ייסורים, עוד יותר גדולים מהחושך, שאני כבר איכשהו מתאושש, אבל זה ארוך בזמן ובייסורים, זה דרך ייסורים ממש. אבל או על ידי הסביבה או על ידי העליון, שאז מכה ואומר לי "גְדל". וודאי שהכי חשוב ורצוי זה על ידי הסביבה, כי כך בצורה מערכתית אני מגיע מהר מאוד ליישום.

שאלה: כל פעם כשאנחנו חווים את הירידה הזאת כמו שאתה אומר, איזה מ"ן אנחנו צריכים להעלות כדי לא סתם לבקש שיטעינו לנו מחדש את הבטרייה, אלא באמת לבקש על איזו מדרגה חדשה שהעליון רוצה?

כדי באמת לבקש, אני צריך להגיע להודיה. תודה רבה שגילית לי עוד כלי שבור מנשמתי, שאני יכול עכשיו לתקן אותו על ידי זה שאני מתחבר עם החברה, עם העשירייה שלי, עם החיסרון החדש שגילית. אני אתקן את החיסרון האכזרי שלי, מרצון לקבל, מזה שאני מזלזל בכולם, מזה שאני שונא את כולם, דוחה את כל החברה, לזה שאני מקבל כוח ממך ויכול להתקשר אליהם דווקא בחיבור ובאהבה. אני אתהפך על ידי הכוח שלך אליהם ואני אתקשר אליהם, ובקשר חזק, חדש איתם אני אגלה קשר איתך ביני לבינם עוד יותר מקודם, כדי לעשות לך נחת רוח. ולעצמי, אני לא רוצה מזה ליהנות, רק ליהנות לא מזה שמגיע אור ומגיע מצב חדש, אלא שבאור ומצב החדש הזה אני עושה לך נחת רוח.

שאלה: אם זו"ן הופכים להיות כמו אבא ואמא, אז אפשר לקרוא להם כבר אבא ואמא, למה הם עדיין נקראים זו"ן?

הם נמצאים בדרגת אבא ואמא, אבל אף פעם לא יכולים להיות כמו אבא ואמא. זה עשר ספירות שעולות ומתחברות לעליון, והתחתון עולה לעליון ונעשה כמוהו, כמוהו ולא עליון, אף פעם. סולם המדרגות לא משתנה, תחתון נשאר תחתון אפילו שהוא עולה לעליון. אז הוא כמו עליון, עכשיו לפי הכוחות שלו, אבל הוא לא עליון.

אתה מקבל תפקידים חדשים, אבל לא שאתה הופך להיות משהו אחר, אתה נשאר אתה.

שאלה: כאשר האח"פ דעליון מתחבר לגלגלתא עיניים דתחתון ואנחנו מרגישים את החיסרון, איזה מילוי מקבלים? זה כמו איזו הבחנה חדשה, כוונה חדשה, רצון חדש לדבקות בבורא? מה זה בדיוק, מה קורה שם?

כשגלגלתא עיניים דתחתון מתחברים עם אח"פ דעליון בדרגה התחתונה, הם מעריכים את התחתון שנפול בתוכם שאין לו שום חשיבות לפי כלים דקבלה שלי. אני לא רואה שום חשיבות בעליון, הוא לא מאיר, לא שום דבר, אין חשיבות, מה אני אעשה? אני מוכן לישון, לעשות משהו, ללכת לכדורגל, אני לא יודע לאן, אבל אין לי שום יחס לעליון, הוא לא מאיר לכלים דקבלה שלי.

אבל אם אני רוצה לפתח כלים דהשפעה שלי ובהם להתקשר לעליון, זה ניתן. מאיפה אני לוקח כוח השפעה? מהסביבה. הסביבה צריכה להביא לי חשיבות של העליון בזמן שהוא לא מאיר. אתם שומעים איזה מצב נמצא? העליון לא מאיר. אני בכלל רוצה לעזוב את הכול, נמאס לי, אלו שטויות, נלך להרוויח, להצליח, לעשות חיים. מגיעה קבוצה ומתחילה לשטוף לי את המוח שהעליון חשוב. הם משתמשים בקנאה, בתאווה, בכבוד, הם מראים לי כאילו שיש להם משהו יותר, ואני נדלק.

אני מקבל מהם כוחות של קנאה, תאווה, כבוד רוחניים, כלפי רוחניות. ואז העליון, אפילו שלא מאיר לי, הוא נעשה לי חשוב מתוך שאת החשיבות של העליון מעוררת בי הסביבה, ואני כבר מתחיל להתקשר אליו במידת החשיבות שרכשתי מהם. זה נקרא שהם זורקים לי את החבל ומוציאים אותי מבית האסורים. על ידי זה אני מתחיל עם החבל הזה להתקשר עם העליון ועם החברה שזרקה לי את החבל, ומתחיל לצאת. ככה זה עובד. זאת אומרת יש כאן הכול, גלגלתא עיניים, אח"פ, כל הזמן עד גמר התיקון רק העיקרון הזה.

תלמיד: כל עוד אנחנו לא נבקש שהבקשה שלנו תהיה למען הבורא, עד אז זה יהיה פשוט להטעין מחדש את הכלים האגואיסטים שלנו. איך בכל זאת בהעלאת המ"ן שלנו להגיע לדרישה הזאת, שזה יהיה למען הבורא, שהוא ייהנה, לעשות לו נחת רוח? איך לעלות למדרגה הזאת כל פעם מהמצבים של הריקנות ולא סתם לקבל כוחות כל פעם?

הרצון שזה יהיה למען הבורא ולא למעני מתגלה דווקא בסוף הייאושים, שאני ביקשתי, שאני רוצה ,ורוצה, ואני רוצה לעצמי. אחר כך באה תקופה שאני מודה בזה, שאני מודע לזה שאני מבקש לעצמי, אבל אני לא יכול. אחר כך אני מגלה שאני לא יכול אחרת, שכל בקשה שלי בעל כורחה היא לעצמי. אני ממשיך ונמאס לי כבר מזה שאני מבקש לעצמי ואני לא יכול אחרת. זה הכול המאור שמוסיף קצת, ומוסיף עוד קצת, ועוד, וככה אני מתחיל מבירור לבירור להגיע למצב שאני כבר לא רוצה לעצמי.

גם התייאשתי מזה, וגם אחר כך מכל הייאושים אני מגיע למצב שאני לא רוצה, אני פשוט לא רוצה להיות בזה. אני רוצה להיות בזה שאני מתקן את העולם, מחוצה לי. אני רק גורם לזה שזה יקרה, שזה יהיה השכר שלי, זה מגיע בשרשרת עבודה, כך אנחנו מתקדמים.

יש בזה פעולות מוגדרות, הן יתגלו לכל אחד ואחד בסדר המדרגה. לא אתם מנהלים את הדברים, עלינו רק ללחוץ, ואז נתגלגל. נתגלגל למצב שאנחנו באמת נשנא את המחשבות על מנת לקבל, לא נוכל להיפטר מהן ונשנא אותן. והשנאה הזאת תרחיק אותנו מזה וכך נתקדם. זה יהיה, רק יותר אינטנסיביות בעבודה שלנו.

שאלה: מצד אחד, הקבוצה, הסביבה היא זו שמוציאה אותך. מצד שני, אני צריך לראות את החבל הזה, זאת העבודה שלי. מה העבודה של הקבוצה ומה העבודה שלי?

השאלה, אם אתה תופס את החבל, או שהם זורקים לך חבל, אלא שני דברים שונים. מצד אחד הם צריכים לזרוק לך את החבל ואתה צריך לתפוס אותו. הם צריכים להיות מוכנים ואתה צריך להרגיש שהם מוכנים לעמוד לעזרתך בכל עת. אבל מצד השני אתה צריך לאתר שאתה נמצא בבית סוהר ויש לך חברים שזורקים לך את החבל ומוכנים לעזור לך.

זו עבודה הדדית שלכם, אתה צריך לגלות שאתה נמצא בבית סוהר, אחרת אתה לא תתפוס את החבל, ויש כאן גם פעולה של הסביבה, שתגלה לך שאתה נמצא בבית סוהר. זאת אומרת, זה הכול בהדדיות.

העיקר חוץ מצא. חוץ מצא מהחברה, מהשיעורים, מכל מה שאתה בו נמצא כאן אסור לך לברוח. אלא אתה צריך כמה שיותר לקשור את עצמך לחברה, עוד איזו התחייבות בסביבה, בעבודה, בקבוצה, בלימוד, בהכנות ללימוד, כל מה שרק אפשר. אם תעשה את זה, אתה תראה כמה זה מועיל ומקצר את הדרך, כי בכל זאת כולם יגיעו לגמר התיקון. השאלה היא רק עוד כמה פעמים תתגלגל ומי יודע באיזה צורות, והצורות לא יהיו יותר טובות, זה בטוח. או שתתעלה עכשיו לקומה יותר עליונה ותמשיך משם הלאה. אני לא מדבר כלפי הרצון לקבל האגואיסטי, אני מדבר על הכול שזה טוב בעיני ה'.

אות צ"ו

"אמנם עלית הז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן, שהגם שהז"ת עלו לאו"א למ"ן כנ"ל, מ"מ נשארו ג"כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן".

כאן זה כלל פשוט, אין העדר ברוחניות. איפה שפעם היתה איזו הבחנה רוחנית, היא נשארת. מה שאין עוד ויש עוד באותה מדרגה ובאותה רמה, עוד אלפי פרצופים וכל מיני שינויים, גם היא נמצאת שם בכל זאת. קשה לנו לתאר זאת אולי, כי זה אין ספור פרצופים ושינויים שנמצאים, אבל זו רוחניות. עד שמפעולות בדידיות זה יהפוך להיות לאינטגרל שלם, למצב שזה יהיה ככדור, כעיגול.

לכן אח"פ דאבא ואמא שנפלו לגלגלתא עיניים דזו"ן ואחר כך עלו בחזרה, גם שהם עלו בחזרה הם נמצאים גם בגלגלתא עיניים דזו"ן, הם נשארים. גלגלתא עיניים דזו"ן שעלו עם אח"פ דאבא ואמא לדרגת אבא ואמא ואחר כך יורדים, גם נשארים בגלגלתא עיניים דאבא ואמא. ואז יש קשר הדדי בין אבא ואמא לזו"ן, חלק מעליון נמצא בתחתון, חלק מתחתון נמצא בעליון, ואז יש גשר. כך אנחנו בונים כל הזמן יותר ויותר גשר, קשר בינינו לבורא יותר ויותר, הוא בנו ואני בו, "אני לדודי ודודי לי". וכך כל הזמן ההתקשרות הזאת יותר ויותר רחבה. העיקרון הזה ברור?

שאלה: זה שעכשיו גלגלתא עיניים עולים לאבא ואמא, האורות עוברים דרך גלגלתא עיניים שנמצאים בשני המקומות האלה?

האורות תמיד עוברים מעליון לתחתון, דרך אח"פ דאבא ואמא לגלגלתא עיניים דזו"ן.

תלמיד: מה הם האורות שיש בגלגלתא ועיניים ונמצאים גם באבא ואמא? זה חיסרון שנמצא באבא ואמא?

זה החיסרון שנמצא באבא ואמא שנותן העמדה דאבא ואמא פנים בפנים, שהם מתקשרים ומעבירים את האור שלהם, אור ע"ב ס"ג, אור של אבא אמא, למטה לזו"ן.

תלמיד: וגלגלתא עיניים באבא ואמא עצמם, הם לא מתמלאים באור ע"ב ס"ג הזה?

ודאי שכן.

תלמיד: כלומר גם למעלה וגם למטה הם באותו אור?

ודאי. אמנם לא באותו אור, עוד נלמד את כל ההבחנות הקטנות האלה. עכשיו זה לא חשוב, זה לא עקרוני.

תלמיד: אז החשוב זה להבין שזה מעורר את התחתון?

החשוב, שכל עליון שנמצא בתחתון, אפילו שעלה למעלה נשאר בתחתון. כל תחתון שעלה לעליון, אפילו שירד ממנו, גם נשאר בעליון. "אין העדר ברוחני", נקרא שבצורה כזאת הם מתקשרים. וזה כלל מאוד חשוב. דווקא על ידו מגיעים לגמר התיקון. מתאספים, מתאספים מתאספים הבחנות תחתונות בעליון ושל העליון בתחתונים, וככה מגיע לכדור, לנשמת אדם הראשון השלמה.

שאלה: האם יש עשר ספירות בכל מדרגה?

אין מדרגה שאין בה עשר ספירות.

שאלה: אח"פ דעליון תמיד נמצא בתוך הגלגלתא עיניים דתחתון?

לא תמיד. אם הוא עושה על עצמו קטנות, במיוחד כדי להוריד את האח"פ שלו לתחתון, אז אח"פ שלו נמצא בתחתון. אני בא לילד קטן ואומר, "פוצי מוצי, מה נשמע, איך אתה מרגיש, בוא נשחק יחד". מה אני עושה מעצמי? קטן, יורד לדרגה שלו. אני עושה את זה בכוונה. יש לי פרצוף גדול, אני מבין שאני לא סנילי, לא נעשיתי קטן, אלא אני עושה את זה למען להתקשר לתחתון. עניין המורה, הוא צריך להקטין את עצמו לדרגת התלמיד כדי להעלות את התלמיד לדרגתו.

תלמיד: באותו זמן שהמורה מוריד את עצמו לתוך התחתון, אז יש התעוררות. הפוך.

איזה התעוררות?

תלמיד: בתחתון יש התעוררות.

יכול להיות שהוא מעורר אותו בצורה שלילית ולא חיובית. התעוררות, ישנה.

תלמיד: ופה אנחנו אומרים שאם האח"פ דעליון יורד לתחתון, אז נעלמת חשיבות הבורא.

הוא נותן לתחתון הזדמנות בזה, לפתח את החשיבות של הבורא בעיני התחתון. ודאי. איך זה אחרת? אבל אתה צריך לפתח את זה.

תלמיד: אבל תמיד נעלמת חשיבות הבורא?

תמיד, בטח. כמה שאתה נמצא יחד ליד אדם גדול, אתה מפסיק להחשיב אותו. ולמה? זה לא טבעי וזה לא שחיקה או משהו, זה בכוונה שאתה תפתח בכלים שלך את הגדלות שלו. כי אז תהיה לך אפשרות בכלים שלך לקבל מה שיש לו. אחרת לא יהיה לך כלי לקבל ממנו את הפנימיות. אחרת אתה תלמד רק חכמה, זה כל העניין.

תלמיד: ואז הסביבה נמצאת בגלגלתא עיניים איפה שאתה נמצא, הסביבה, החברים, העשירייה.

העשירייה נגיד שזה כמו גלגלתא עיניים שלך. זה לא נכון אבל שיהיה כך.

תלמיד: ובעשירייה היחסים בין החברים, נגיד החבר נמצא בהתעוררות ומעביר את ההתעוררות שלו לחברים. חייב להעביר אותה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, יש גם יחסים עליון ותחתון.

כן.

שאלה: לאחר צמצום ב', שאני מקפל את כלי הקבלה, מהו הכוח המניע שלי? אם הכוח המניע שלי שאני מכיר ויודע שזה כלי קבלה שלי, זה מה שמזיז אותי, אז מה מזיז אותי אחרי צמצום ב' לעשות את הפעולות?

צמצום ב' נותן לך אפשרות, בגלל שקרה צמצום ב', להוסיף כוחות לכלים דקבלה שאין בהם כבר מסך שיכול לקבל על מנת להשפיע. אתה יכול לעלות עם המלכות לבינה, לקבל מבינה כוחות השפעה ולרדת למקום שלך ולהשתמש בכוחות הבינה. וכך לעשות פעולות השפעה.

תלמיד: וכל זה בהתעוררות מלמעלה?

בהכנה מלמעלה והתעוררות שלך מלמטה. זאת אומרת, צמצום ב' נותן לך אפשרות להיות כבוכנה, שאתה מעלה את עצמך לבינה, מוריד בינה למלכות, מעלה לבינה, מוריד למלכות וכל הזמן אתה עובד עם כוחות בינה ומלכות, מלכות ובינה. אתה מצמצם את עצמך בעליית מלכות לבינה, ואחר כך עם כוחות הבינה אתה מרחיב קצת את אזור דקדושה, עושה גדלות. מקבל כוחות מעלייה לבינה, עם הכוחות האלה קצת מפעיל את המלכות. עוד מעלה את עצמך לבינה, עוד מפעיל כוחות דבינה במלכות.

ממש כזה פטנט, המצאה, אבל היא יוצאת מד' בחינות, כאילו צריך להיות כך. זה עוד מושרש בבחינה ב' בד' בחינות דאור ישר. היא החליטה שהיא רוצה לעסוק בלקבל על מנת להשפיע ובלהוליד את המלכות.

אות צ"ז

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה".

(ראו שרטוט מס' 9) זאת אומרת, יש לנו אבא ואימא שהם היו בתוך זו"ן, וגלגלתא עיניים דזו"ן, אבא ואימא, אח"פ דאבא ואימא נעשו כאחד. המצב הזה נקרא קטנות. אחר כך נעשה מה שנעשה, הם עלו למעלה.

זאת אומרת, החלק הזה, גלגלתא עיניים דתחתון עם אח"פ דעליון, זה עשר ספירות. הם מתקשרים אחד לשני כי אח"פ דעליון שנופלים לתחתון הם מוכנים לשרת לתחתון, הם מתבטלים כלפי התחתון. וגם גלגלתא עיניים דתחתון מבוטלים כי הם גלגלתא ועיניים, אז יש ביניהם עכשיו השתוות, הם יכולים להתקשר והם נעשים כעשר ספירות.

זה בזמן הקטנות. בזמן הגדלות מגיע אור ע"ב ס"ג, אור חכמה המלובש באור החסדים ונותן כוחות, מסכים לכל דבר. ואז אבא ואימא שרוצים להשפיע, אין שום בעיה שישפיעו, אז מגיע לכאן אור ע"ב ס"ג והוא נותן להם כוח והם עולים.

שרטוט מס' 9

ואז הם עולים ונעשים בצורה כזאת שיש לנו יחד גלגלתא עיניים דאבא ואימא, ואח"פ דאבא ואימא וגלגלתא עיניים דזו"ן ועוד למטה מהם שוב זו"ן. זאת אומרת, מה קרה? גלגלתא עיניים דזו"ן עלו לאבא ואימא עם אח"פ דאבא ואימא וגם נשארו למטה כמו שהם היו.

ואז גלגלתא עיניים אלה, שכל הזמן נמצאים באבא ואימא, נקראים מ"ן, דעת. והם נמצאים שם קבוע וזה לא משפיע על מה שקרה למטה. גם למטה יש זו"ן, גם למעלה יש זו"ן. רק למעלה עולים זו"ן בתור חיסרון כדי להשלים לאבא ואימא, זאת ואמרת להגיד לאבא ואימא בדיוק מה הם צריכים, שאבא ואימא יוכלו להזדווג ביניהם ולתת לזו"ן מה שצריך. אז יש לנו אם כך גלגלתא עיניים דזו"ן למעלה וגלגלתא עיניים ואח"פ דזו"ן למטה.

קריין: שוב צ"ז.

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה."

שאלה: אנחנו דיברנו כל השיעור על זו"ן כפרצוף ואבא ואימא כפרצוף, אבל הוא מספר פה גם על דברים שקורים בתוך אבא ואימא על איזו מערכת ביניהם.

עד כמה שזו"ן ואבא ואימא נעשים כעשר ספירות, זה מה שציירתי, עשר ספירות. זו"ן נעשו עם אח"פ דאבא ואימא כעשר ספירות, זו"ן זה גלגלתא ועיניים, ואבא ואימא זה אח"פ, אז הם נעשו כעשר ספירות.

תלמיד: אבל מה זה שאבא ואימא אחור באחור או פנים בפנים?

זה זו"ן שנותן להם מעמד כזה. אבא ואימא בעצמם לא צריכים לעצמם שום דבר, האח"פ שלהם זה רק לצורך זו"ן. אם זו"ן לא מבקשים אבא ואימא נמצאים אח באח בכלים שלהם. זאת אומרת לא מעבירים למטה אור החכמה. מה שאין כן אם זו"ן מבקשים, במידה שהם מבקשים אבא ואימא מזדווגים ומעבירים לזו"ן אור החכמה.

שאלה: לא מובן לי מה מחזיק אותם בדבקות כשהאח"פ של העליון עולה, ובמקרה הזה את גלגלתא ועיניים של התחתון יחד עם האח"פ של העליון.

הם עושים ביניהם חיבור כפרצוף אחד. כפרצוף אחד. לא פרצוף אחד. כפרצוף אחד. כי החלק התחתון נזקק לעליון והחלק העליון כדי להשפיע, נזקק לתחתון. שניהם נמצאים באהבה. אימא נותנת לתינוק והוא אוכל, עד כמה שהיא מקבלת תענוג, הוא נותן לה תענוג והיא נותנת לו תענוג. על ידי זה הם דבוקים, יש להם מטרה הדדית. כאן במקרה שלנו, ברוחניות, זה להשפיע נחת רוח לבורא, זה לשלישי, לכתר שלהם.

תלמיד: זה מתנהג הפוך מפרצוף רגיל, כי בפרצוף רגיל האור עובר מהגלגלתא עיניים לאח"פ, פה האור עובר כאילו הפוך, מאח"פ לגלגלתא עיניים.

כי זה גלגלתא עיניים דתחתון, אז סולם המדרגות לא משתנה. מאח"פ דעליון זה הולך לגלגלתא עיניים דתחתון.

תלמיד: זה כאילו הפוך מפרצוף רגיל, נכון?

זה שני פרצופים. אח"פ דעליון נותן לגלגלתא עיניים דתחתון, הם שניהם נעשים דבוקים זה בזה. החיסרון מגלגלתא עיניים דתחתון מצטרף לגלגלתא לאח"פ דעליון, ואז אח"פ דעליון יכול לקבל מגלגלתא עיניים שלו ולהעביר לתחתון.

תלמיד: מה מחזיק אותם ביחד גם כשאח"פ עולה?

להשפיע בצורה הדדית לכתר, לבורא.

תלמיד: מה זה נקרא להשפיע בצורה הדדית לבורא, מי רוצה להשפיע, שניהם?

שניהם. אתה צריך לחשוב יותר על מה שאנחנו לומדים ולא להתפלפל במחשבות שלך אלא במה שבעל הסולם כותב.

אני ממליץ לך, תקרא את זה עשר פעם, ממש, תקרא, תקרא, תקרא, ככה כל פעם אתה תראה עוד משהו, עוד משהו, עוד משהו חדש בין המילים, וזה ישנה לך את הליך המחשבה. אתה לא בדיוק "מסובב" לפי בעל הסולם. אם אתה לומד ממנו אתה צריך לסדר את השכל שלך בדיוק כמוהו, אז זה יהיה בכיוון אחד.

שאלה: לגבי החוק אין העדר ברוחניות, האם מ"ן הוא תוספת על הבריאה שלא הייתה מקודם?

אני לא יודע מה זה תוספת הבריאה, מ"ן זה חיסרון שנמצא בבריאה, והתחתון עכשיו מגלה אותו כשייך לו. ובמידה שהתחתון, אחרי השבירה עובד נגד הרצון לקבל שלו, נגד האגו שלו, אז הוא מכפיל את החיסרון הזה פי תר"ח פעמים.

תלמיד: אז הפי תר"ח פעמים זה חידוש?

זה ודאי חידוש, אבל החידוש הזה נמצא בבריאה, אתה רוצה לשאול האם אנחנו רואים כאן בריאה חדשה. כך אתה מסובב לי את השאלה. אז אני אומר לך, מכל הנסיבות שהבורא ברא, אתה יכול להוציא מזה, להגדיל את החיסרון שלך פי תר"ח פעמים, דווקא בגלל השבירה.

תלמיד: אז נעשית פה הגדלת החיסרון, לא נעשה משהו חדש, כי יש חיסרון בתחתון, טבעי, שהוא קיבל אותו מלמעלה ועכשיו שיש לו התקשרות עם האח"פ דעליון, אז נעשתה הגדלת החיסרון, או שנעשה חיסרון נוסף, חדש, שנקרא פי תר"ח פעמים? זאת אומרת, יש פה שני חסרונות עכשיו?

אתה שואל את זה לפני שבירת הכלים, לכן אני לא יכול להגיד, אין כאן חיסרון חדש ממש, לא. הוא ממציא ממה שיש מהמוכן.

תלמיד: לפני שבירת הכלים כי אין נשמות, כי אין מי שיעשה את זה, כי זאת המערכת עדיין?

לא, וגם אין שבירה, עוד לא מתגלים הכלים האמיתיים שמהם בא פי תר"ח.

שאלה יפה, בצורה כזאת ערמומית.

שאלה: בעל הסולם אומר "כל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד". לאיזו מין תוספת הוא מתכוון?

"מקום" זה חיסרון. או שלמטה או שלמעלה, או שאפילו ימינה, שמאלה, עוד מעט יהיה לנו. זה חיסרון. אז "משנה מקום משנה מזל". זאת אומרת, משנה חיסרון ומשנה גם אילו אורות מגיעים אליו מלמעלה.

תלמיד: הנברא יכול להיות לפי הקונספט של "אין העדר ברוחניות" בו זמנית, גם בשבירה וגם בתיקון?

ודאי. השבירה נעשתה פעם אחת. והתיקון אחר כך נעשה בצורה הדרגתית.

אות צ"ח

"ומכאן תבין סוד ספירת הדעת, שנתחדש בעולם הנקודים. כי בכל פרצופי א"ק עד הנקודים, אין שם כי אם ע"ס כח"ב זו"ן, ומעולם הנקודים ואילך כבר יש גם ספירת הדעת, ואנו חושבים כחב"ד זו"ן, והענין הוא כי כבר נתבאר לעיל באות ע"ט, שגם ענין עלית מ"ן לא היה בפרצופי א"ק, אלא רק ענין עלית המסך לפה דראש, ע"ש. ותדע, שספירת הדעת נמשך מעלית מ"ן דזו"ן אל או"א. כי נתבאר, שזו"ן שעלו שם למ"ן לחו"ב, המה נשארים שם גם אחר יציאתם משם למקומם למטה, בכדי ליתן קיום והעמדה להזווג דאו"א פב"פ, והזו"ן האלו הנשארים באו"א, נקראים ספירת הדעת. וע"כ יש עתה לחו"ב ספירת הדעת המקיים ומעמיד אותם בזווג פב"פ, שהם הזו"ן שעלו שמה למ"ן, ונשארו שמה גם אחר יציאת הזו"ן למקומם. וע"כ אנו חושבים מכאן ואילך את הע"ס בשמות כחב"ד זו"ן, אבל בפרצופי א"ק, שמקודם עולם הנקודים שעוד לא היה שם ענין עלית מ"ן, ע"כ לא היתה שם ספירת הדעת. גם תדע שספירת הדעת מכונה תמיד בשם ה' חסדים וה' גבורות. כי הז"א הנשאר שם הוא בחינת ה"ח, והנוקבא שנשארה שם היא בחינת ה"ג."

זאת אומרת, יש כאן עניין בביטול צמצום ב' שזו"ן עולים לאבא ואמא, לחכמה ובינה, ודורשים טיפול. למה אני אומר טיפול? צריכים לתת לזו"ן מסכים, צריכים לסדר אותם כמו שצריך. אחר כך צריכים לתת להם אורות. אולי ללמד אותם איך לקבל על מנת להשפיע?

כל הדברים שאנחנו רואים בעולם הזה בקטנים הם טיפולים שברוחניות נעשים בצורה הרבה יותר קפדנית, ברורה וממושכת, כי זה לא פשוט. כי שם כל דרגה היא למעלה מהדעת, נגד החיסרון הטבעי של הפרצוף אלא בעל מנת להשפיע. ולכן, יש פה תהליך ישר והפוך.

אז חשובה כאן ספירת דעת. מה זו ספירת דעת? החיסרון שיש מצד התחתון לעליון, סך הכול. זו לא ספירה, עשר, ולא תשע, ולא אחד עשרה, דעת היא לא ספירה, אלא חיסרון שעכשיו מגיע מהכלים דקבלה של הפרצוף לראש הפרצוף, ושראש הפרצוף יעשה חשבון לפי הכלים דקבלה שיש לו, שמוכנים להשתמש בעל מנת להשפיע, ולפי זה הראש יבין מה שיש לו. והבקשה הזאת מצד הכלים דקבלה לראש, שנקראת העלאת מ"ן, והמ"ן הזה שמעמידים את הראש במצב מסוים שבו מזדווגים חכמה ובינה, כלים דקבלה וכלים דהשפעה בראש, אורות דחכמה ואורות דחסדים, איך להשפיע למטה, לגוף, כל זה נקרא שבראש ישנה עכשיו "ספירת דעת".

אז לא להסתכל על ספירת דעת כעל ספירה אלא זה חיסרון, שעכשיו לפי החיסרון הזה הפרצוף פועל. לכן אנחנו בכל זאת מדגישים, כחב"ד, כתר חכמה בינה דעת, שכתר חכמה ובינה מתקשרים ביניהם לפי דעת, לפי החיסרון שקיבלו מלמטה. נעבוד על זה הרבה, אתם תתרגלו לזה, אבל העיקר לא להתפעל ולא להתבלבל, כי זו לא ספירה. יש כאן חיסרון שבא מלמטה כדי לדרוש מהראש לעשות דווקא פעולה כזאת וכזאת.

שאלה: זה סוג של מסך המ"ן הזה?

מסך זה לא מ"ן, מסך זה חיסרון. רוצה אני. מה רוצה? באיזו צורה? האם הרצון שלי הוא מבורר, באיזו דרגה וכן הלאה, איזה חיסרון צריך להיות כדי שיתקבל בראש הפרצוף? את כל זה אנחנו נראה, איך מעצבים את החיסרון, את המ"ן. אבל כשמ"ן מגיע לראש הוא הופך להיות דעת.

תלמיד: כאילו פתאום נעלם כל העניין הזה של מסך שעושה את החשבון.

לא, אחרי זה נעשה מסך וחשבון. אבל מאיפה הראש יודע מה התחתון רוצה? על ידי מ"ן שהתחתון מעלה לראש, המ"ן האלה מעמידים את הראש במצב מסוים, מעמידים את חכמה ובינה ביחס מסוים, והיחס הזה בין חכמה ובינה נקרא "דעת".

תלמיד: זה מעורר שאלה אחרת כי גם לפני זה, בהתחלה, בכל עולם א"ק, הביטוש של אור מקיף ואור פנימי הוא זה שהיה גורם להתפתחות. המסך היה מזדכך ואז מזה היה יוצא פרצוף חדש.

בכל הפרצופים עד כה שאנחנו לומדים, ההשתלשלות הייתה מלמעלה למטה בלבד. עכשיו פעם ראשונה אחרי צמצום ב' מלכות עולה לבינה והתחתון מתחיל לקבוע לעליון מה לעשות.

תלמיד: זה גם על ידי הזדככות מסך?

לא, איזה הזדככות מסך. ההיפך, התחתון מבקש תוספת מסך. התחתון היה בקטנות, ועכשיו מעלה מ"ן ואומר אני רוצה גדלות. איזו גדלות אתה רוצה? אני מכניס את החיסרון שלי לגדלות לאבא ואמא, זה נקרא דעת, תעשו כזה זיווג, תעשו כזה טיפול.

תלמיד: כאילו המגמה השתנתה עכשיו, זה מה שהשתנה?

המגמה מלמטה למעלה. אחרי עולם אדם קדמון מצד העליון אין יותר, זהו. לא יכולים יותר לעשות פרצופים. אם נקודות דס"ג לא היו יורדים למטה מטבור דא"ק וממלאים נה"י דגלגלתא ונעשה שם צמצום ב' וכל הדברים האלה עם עולם הנקודים, עם שבירת הנקודים, עם עולמות בי"ע שבאו במקום עולם הנקודים, אם לא היה דבר כזה, אם נקודות דס"ג לא היו יורדים למטה מטבור דא"ק, אז הכול היה נגמר בפרצופי גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. למעלה מטבור וזהו.

לכן זה שבינה יכולה להתערב עם מלכות, נקודות דס"ג עם הנה"י דא"ק, זה ממש פָתח שביל לתיקון של כל הרצון לקבל שהבורא ברא. זאת אומרת בתוספת כוח הבינה שהוזרק לתוך נה"י דא"ק. זה ממש כמו שמזריקים משהו, מכניסים לשם תוספת כלים דהשפעה, ואז יש אפשרות לקבל על מנת להשפיע, כבר מתחילים להתעורר הכלים האלו, כי אחרת הם כבולים ממש. יש עליהם צמצום א'.

תלמיד: מעכשיו לכל עשר ספירות שיש בהן מ"ן יש גם את ספירת דעת?

לא יודע. אני יודע כמו שהוא כותב כאן, אם חיסרון עולה לראש הפרצוף אז הוא נמצא שם וזה נקרא שיש שם ספירת דעת.

תלמיד: איפה ומתי עלה המ"ן? כשזה עלה לגדלות דנקודים?

כן, מקטנות לגדלות. כשגלגלתא עיניים דגוף דנקודים התחברו עם אח"פ דראש דנקודים, הנפולים בהם, ועלו יחד על ידי זיווג ע"ב ס"ג לראש, אז גלגלתא עיניים דגוף דנקודים שנמצאים בראש דנקודים הם נקראים "ספירת דעת".

שאלה: החיסרון שעולה והופך להיות ספירת דעת?

חיסרון שעולה הוא ספירת דעת בעצמו, הוא לא הופך להיות.

תלמיד': מה העניין שהוא נשאר שם לתמיד?

אין העדר ברוחני. הוא נשאר.

תלמיד: זו"ן שיורדים למקומם, זה כבר לא אותו זו"ן שעלו?

ודאי שלא. כל פעם יש שינויים.

שאלה: תודה על תקופה מאד מרתקת שאנחנו עוברים אתך ב"פתיחה" הזאת, זה פשוט מדהים. אבל אני רוצה להעלות חיסרון קטן.

אני לא יודע באיזו צורה אבל אולי אפשר להתחיל ללמד אפילו מתחילים, כבר בקורס הראשון את הדברים האלה, אבל בצורה יותר קלה, מתומצתת. כי מכאן לומדים גם על העבודה שלנו, את כל הדברים. אבל צריכים לחשוב איך לקצר ולעשות מזה איזה סיפור קל ויפה. אבל שוב, אם זו עוד שבירה ואחר כך אדם הראשון, אפשר אחר כך להדביק על זה את כל הדברים. אנחנו עוד נלמד, על כדור הארץ, הירח, השמש, כל המערכת.

תלמיד: אני חושב שכולם פה רק שותים ושותים את הדברים האלו בצורה מדהימה. אבל אני רוצה להעלות דווקא חיסרון של חברים שלא כל יום אתנו, ואז בשיעור כמו שהיה אתמול למשל וגם היום, שכבר שלוש שעות אנחנו מתעסקים רק עם זה, הם מאבדים קשר.

מה אתה ממליץ?

תלמיד: כמו שעשינו תמיד, לשלב. לפחות שהשעה האחרונה תהיה קצת על דברים כמו "האומה", דברים שאנחנו יותר מתחברים אליהם. אני רק מעלה חיסרון.

נקבל את החיסרון שלך כדעת, בסדר.

קריין: נעבור לאות ק'.

אות ק'

"ואין להקשות הרי איתא בספר יצירה, שהע"ס, הן עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. ולפי האמור שבעולם הנקודים נתחדש ספירת הדעת הרי יש אחד עשר ספירות: כחב"ד זו"ן. והתשובה היא, שאין זה הוספה של כלום על הע"ס, כי נתבאר, שספירת הדעת היא הזו"ן שעלו למ"ן ונשארו שם, וא"כ אין כאן הוספה אלא שיש ב' בחינות זו"ן: הא' הם הזו"ן שבמקומם למטה, שהם בחינת גוף, והב' הם הזו"ן שנשארו בראש באו"א, מטעם שכבר היו שם בעת עלית מ"ן ואין העדר ברוחני, הרי שאין כאן שום הוספה על הע"ס, כי סוף סוף אין כאן אלא ע"ס כח"ב זו"ן בלבד, ואם נשארו גם בחינת הזו"ן בראש באו"א, אין זה מוסיף כלום על בחינת הע"ס."

זה עוד מחזק.

אני אגיד לך, אין ברירה, אני לא יכול לקבל בחשבון אנשים שבאים פעם בשבוע, וכאלו שלפעמים כן ולפעמים לא, וכאלה שהם חלשים שלא יכולים להחזיק את עצמם בלימוד כמה שעות רצוף. בכל זאת אני מבין את הטענות שלכם, אבל אני לא יכול. אני אמרתי את זה הרבה פעמים, יש לפניי דמות של כמה מאות אנשים רציניים בכל העולם. אני לא זוכר אותם בשמות שלהם, כי בשמות כמו בשפות ומילים, אני מוגבל. ככה הבורא נתן לי. אבל אני מרגיש אותם, גם את הפרצופים, ואפילו לא את הפרצופים, אלא בפנים אני מרגיש אותם. אני נותן להם, אין לי ברירה. ולא נותן להם משהו שזה למעלה מכל השכל הרגיל האנושי. אבל לאנשים שהם ברצינות רוצים ללכת אתי ולרכוש את החכמה.

גם למדנו הרבה שנים על עבודת ה' ללא שום קשר לשרטוטים. אמנם בעבר נתתי עשרים פתיחות אולי עם כל השרטוטים, אתה יכול לראות את זה בארכיון. אבל התאפקתי ונתתי רק על העניין של העבודה הפנימית. עכשיו הגיע הזמן אחרי ניסיון שיש לנו בהבחנות פנימיות, לראות מאיפה זה נובע, שנוכל לקשור את זה עם זה. אני לא יכול לרדת, אני הולך בכל זאת. זה לא יעזור, הם יכולים לעשות, לצעוק, לבכות, אבל זה אני.

תלמיד: אני לא מתכוון לחברים שלנו שבאים יומיום, זה ברור וזה בסדר גמור.

אז לא אכפת מאלה שלא [באים] יומיום.

תלמיד: אני מדבר דווקא על חברים חדשים כמו אלה מהנקודה שבלב. דווקא יש חברים ששומעים כל יום את השיעורים.

אז תסבירו להם בנוסף לכל העניינים שאנחנו לומדים. והם צריכים לחזור עשר פעמים על כל סעיף וסעיף כאן בפתיחה ולחבר שאלות. ולפי השאלות האלו אני אשתדל לעסוק, ולענות עליהן בשמחה.

תלמיד: אז פרקטית למי עליהם לפנות, למורים?

הם יכולים לחבר את השאלות ונראה, או לפנות למורים או אפילו תקבצו אתם את כל השאלות האלה ואני אענה להם. לא להם, לכולם, זאת תהיה תוספת הסבר, אני מוכן. אני מוכן לעשות איזה ערב בשבוע במקום זוהר שאנחנו לומדים, שזאת תהיה חזרה כללית על מה שלמדנו השבוע עם השאלות שלהם. אבל זה בכל זאת דורש מהם השקעה. אני מוכן להשקיע כמה שתגידו.

תלמיד: יצא לי ללמד כמה פעמים את פתיחה לחכמת הקבלה למתחילים. לימדתי רק מושגים, שאלות ותשובות, רעיונות מרכזיים כמו שאמרת וזה לא עובד. לדעתי עד שאדם לא לומד את בעל הסולם עם רבי חנניה בן עקשיא, כל מילה ומילה, כל אות ואות ולועס את זה, רק אז זה יהיה מורגש, אחרת לא מתגלה מה שבעל הסולם הכניס כי זה בכלל לא המידע, הם מחסירים כל כך הרבה וכביכול יש חורים. זה שאנחנו מתפעלים, שלא נתבלבל לחשוב שזה בגלל שהדברים מתקשרים לנו. כל ניסיון להביא למתחילים משהו אחר לא עובד.

מסכים. צריכים ללמוד את האוריגינל ולהשתדל להתפעל ממנו.

תלמיד: אני חולק על מה שנאמר, כי הפעם למדנו פעם ראשונה איך לשלב את החומר עם עבודת ה'. עד היום לימדנו את התלמידים פתיחה בסמסטר ב' והסברנו להם שזה על הנשמה ועל החלקים שלה, והם לא ממש הרגישו. אבל הפעם יש כאן נקודת אחיזה שאפשר לשלב אולי משהו חדש.

אני לא חושב שזה ניתן, מפני שבסמסטר ב' הם עדיין לא נמצאים בעליות וירידות וכל מיני בירורים. לא נראה לי. אדם צריך לסבול מהמצבים שהוא עובר, והסבל הזה יראה לו דרכו כאן. ובלי סבל אי אפשר לקנות את זה. ככה זה.

תלמיד: אבל הרבה תלמידים מסמסטר ב' ממשיכים אחר כך.

זה שהם ממשיכים אחר כך זה לא חשוב, אני אומר לך, הם לא יוכלו לקלוט. בסדר, תנסה.

שאלה: אם נגיד אני מגיע פעם בשבוע, פעמיים בשבוע שזה מה שבכוחי?

אבל אנחנו עושים היום חזרה על מה שעברנו במשך שבוע ימים. עשינו חזרה, לא הלכנו קדימה, אז מה אתם רוצים? רק הלכנו יחד עם כולם, ואני תמיד נותן אפשרות לשאול, או לקבוצות או למי שנמצא כאן שמגיע. אדרבה, שיבואו לכאן מכל העולם פעם בשבוע ואני אתן להם הכול. מה הטענה? אנחנו עושים את זה במיוחד בשבילם, לכל האנשים האלה שיכולים להגיע אלינו בימי שישי דרך המסכים [ופיזית].

שאלה: אם יש חברים שמגיעים פעם בשבוע. מבחינתי בעולם שלנו זה יפה מאוד, זה גם אחישנה. אז השאלה שלי, איך עשירייה יודעת שהיא באמת עובדת באחישנה?

פעם בשבוע זה גם טוב מכלום. אבל להגיע לאחישנה מפעם בשבוע אני לא יודע איך. אנחנו צריכים לבוא למצב, שבמשך כל עשרים וארבע השעות ביממה כפול שבעה ימים, במוח הזה שנמצא מאחורי הראש, אתה כל הזמן חושב על ההתקדמות הרוחנית שלך. זה נקרא שאתה נמצא ב"התפתחות הרוחנית".

זה שאתה מגיע בגלל העבודה, או בגלל אני לא יודע מה, ומתקשר למחשב פעם בשבוע אז בסדר, אני מבין אותך. אבל הראש שלך בכל זאת נמצא כל הזמן גם בזה. זה נקרא אצלי אדם שנמצא ב"התפתחות הרוחנית". אז זה לא [נמדד] לפי השעות שאתה מתקשר שעתיים שלוש בשבוע, אלא אתה כביכול מקושר כל הזמן.

שאלה: אנחנו עוברים עכשיו על ה"פתיחה" בפרוטרוט, אבל דילגנו על החלק של חולם, שורוק, חיריק, זה פחות חשוב או יש סיבה אחרת?

בסדר גמור. "ביאור נקודות חולם שורוק.". אין בעיה. היום בשיעור הצהריים נלמד חולם, שורוק, חיריק. אין לי שום בעיה. בשבילי זה כמו המאמרים של בעל הסולם, אותו הדבר.

שאלה: מה קורה ברגע עליית המ"ן בין אבא אימא וכתר?

עוד נלמד.

אות ק"א

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק, והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה," זה שישנו אור ואבא ואימא זה נקרא "נקודת שורק", נקודה בתוך האותיות. "והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד)," כלים דפנים זה, גלגלתא ועיניים דז"ת שעלו עם אח"פ דאבא ואימא "ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ. זה נקרא שישנה ספירת דעת, ואבא ואימא נמצאים פנים בפנים ומעבירים את האור החכמה למטה. בסדר? מי לא מבין? אני רואה שאתה לא מבין. למה? חסר לך עוד שרטוט.

תלמיד: יש לי שאלה בקשר לאם אני לא מבין.

אם אתה לא מבין שב ותשמע. תשמע ותבין, לאט לאט, אלה דברים שבאמת לא נכנסים מיד, אני מבין את זה ומכיר את זה וזוכר את זה עצמי. אתה לא תאמין כמה שרטוטים כאלה ציירתי, אלפים, אם לא עשרות אלפים, עד שנעשה ברור ועד שיכולתי לדבר על זה. חקרתי דרך השרטוטים, אני מצייר ופתאום זה צריך להיות כך וזה צריך להיות אחרת, וכן הלאה. צריכים להשקיע ואז תבין, רק לפי השקעה.

יש בשרטוט כתר, בתוכו אבא ואימא, בתוכו זו"ן. נוסיף נקודים, פרסא, טבור, סיום. גלגלתא עיניים דכתר, אח"פ דכתר. גלגלתא עיניים דאבא ואמא, אח"פ דאבא ואמא. גלגלתא עיניים דזו"ן, אח"פ דזו"ן (ראו שרטוט מס' 10).

מה זה נקרא "מ"ן"? שגלגלתא עיניים דזו"ן מבקשים מאח"פ להעלות אותם לדרגת גלגלתא עיניים שלהם, של אח"פ דאבא ואמא. ראו בשרטוט או"א, כתר זו"ן. אז זו"ן מעלים את החיסרון שלהם לאו"א, או"א מתחילים לטפל בזו"ן. מעמד של או"א כדי לספק לזו"ן נקרא "ספירת דעת". אז יש כתר, חכמה, בינה ודעת. כחב"ד, שהדעת זה חיסרון שמעמיד אבא ואמא פנים בפנים כדי לספק לזו"ן מה שזו"ן צריכים (ראו שרטוט מס' 10).

שרטוט מס' 10

"ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה," מנקבי עיניים דאבא ואמא בפה, "ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד)," זה מה שאבא ואמא הזדווגו על קומת כתר בבחינה ד', כי כך זו"ן מבקשים, זו"ן רוצים להפעיל את האח"פ שלהם. כאן יש להם שאלה, איך אנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע. "ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן," ז"ת הכוונה אח"פ דזו"ן גם מתקשרים ומצטרפים לאותה ספירת דעת, לאותו חיסרון שדורשים מאבא ואמא, תנו לנו כוח לקבל על מנת להשפיע. לא שתביאו לנו אור, אלא תביאו לנו כוח לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע. כל מה שרוצה בעל הבית לתת לנו, אנחנו רוצים לקבל כדי להשפיע לו.

"שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א." כך הם רוצים לקבל. "וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה," זאת אומרת, העלאת מ"ן מזו"ן דרך גלגלתא עיניים דזו"ן, לאח"פ דאבא ואמא, לגלגלתא עיניים דאבא ואמא, והלאה לכתר והלאה לראש דס"ג ולמלכות דאין סוף, ומשם מגיע כוח חדש שרוצה לתת לאח"פ האלו כוח המסך, הם דורשים כוח המסך. "כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה." כמו בראש, "ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א," זאת אומרת מה שיהיה, שיקבלו מלמעלה את כל האור, נעשה זיווג בדרך ויבואו לאח"פ. "אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."

התפשטות מלמעלה למטה. אם זה היה מתקיים, היה גמר תיקון, ממש ככה גמר תיקון, לא חסר שום דבר. כי חוץ מב'/א' צמצום ב' יש כאן? ד'/ג' זה מה שהם מבקשים ד'/ג'. אתם מבינים שזה רשימו של גמר התיקון, אבל הם נשברו. ואז נלמד כבר אולי בפעם הבאה עד כמה שזה לטובתנו.

שאלה: בכל התהליך של מעבר מ"ן מאח"פ לגלגלתא עיניים, איפה נכנס מעבר האור והמימוש של הרשימו?

ציירת ד'/ג' זה מימוש של הרשימו. ב'/א', צמצום ב' זה מימוש של קטנות דעולם הנקודים, שקודם יצא קטנות הוא כאן מצויר לפנייך. ובחיצים של אדום וירוק מצויר איך תהיה העלאת מ"ן מלמטה למעלה. ועוד אני יכול להמשיך את זה לס"ג ולאין סוף, זה הכול העלאת מ"ן. ומאין סוף ולמטה אני יכול להמשיך ירידה שזה נקרא מ"ד. (ראו שרטוט מס' 10 )

שאלה: נראה שאם זו"ן רוצים לקבל בעל מנת להשפיע הם דורשים לבטל את צמצום ב'?

למה לא, זו הגבלה צמצום ב', מה יש קדוש בצמצום ב'? אם אני יכול לקבל על מנת להשפיע, אדרבא אני מבטל את צמצום ב', אני זורק אותו והולך לקבל מבעל הבית כל כיבוד שהוא הכין לי כדי להשפיע לו.

תלמיד: אז מה יש בצמצום הזה?

הצמצום רק מראה לי עד כמה הייתי מוגבל. אבל עכשיו, אם אני מבקש, קודם כל יש לי כוחות והבנות שאני יכול לבקש, והוא צודק שהוא מבקש. הוא אומר, אני מקבל מסך על כל הרצון לקבל שלי כדי לקבל על מנת להשפיע, והוא מקבל. אתה יכול להגיד, אם הוא נשבר אחר כך שלא יכול לקבל על מנת להשפיע, אז איך העליון נותן לו? אני נותן משהו לילד שזה יזיק לו? אנחנו צריכים להבין שהבורא פועל מ"סוף מעשה במחשבה תחילה", שהשבירה היא לטובתנו.

אנחנו עוד נלמד, והוא בכוונה כך מעמיד אותנו, שיישבר. על ידי השבירה נכנסים כלים דקבלה לכלים דהשפעה, לפני זה גלגלתא עיניים ואח"פ לא היו מעורבבים. על ידי השבירה גלגלתא עיניים ואח"פ מתערבבים ביניהם כך, שלא נשאר אף פירור שלא יהיה מחובר, וגלגלתא עיניים ואח"פ ממש יחד. זה כמו שבצורה טכנית עושים על ידי פיצוץ כניסה של חומר בחומר. יש פעולות כאלה בעיבוד החומרים שלא יכולים לערבב אותם זה בזה, יש כאלה נוזלים, אלא רק על ידי שבירת הגבולות ביניהם.

אז אנחנו צריכים לשבור את הגבולות בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, בין בינה לבין מלכות שיתערבבו עד כדי כך, שיהיה אפשר לתקן כל פירור של מלכות על ידי בינה. ואז לתת את זה לנבראים, "עכשיו אתם יכולים להיתקן". זאת אומרת עכשיו אנחנו עדיין לומדים רק את ההכנה לתיקון.

שאלה: בעניין לימוד פתיחה לחוכמת הקבלה, איך לשכנע את חברי הקבוצה לא להירדם בעת הלימוד?

אני לא יודע. היו אצלי כמה חברים בילדות. חלקם נעשו טכנאים, מהנדסים למיניהם, אחד צייר ואחד מוסיקאי, שונים מאוד לפי המקצוע. ישנם אנשים שלא סובלים, אחרים מסתכלים על השרטוט ונעשה להם רע מאוד, הם לא יכולים לסבול, הם לא מבינים, זה דוחה אותם.

תלמיד: אני קודם לא יכולתי לסבול את זה, עכשיו אני מסוגל קצת יותר.

זה קצת יותר התקרב אליך.

תלמיד: כן.

זה עניין של התקרבות, זה מה שאני רוצה להגיד. כאן זה לא הנדסה. אלא זה הנדסה של הנפש שלנו, ולכן זה יכול להיות קרוב לכל אחד, תלוי רק ביגיעה. זה לא שאני לומד על איזו מכונה שלא שייכת לי. אלא עד כמה שאני משקיע בה, אני יותר ויותר מרגיש תגובות ממני, מבפנים, מהנשמה שלי. פתאום אני מתחיל להרגיש איך שזה ככה וככה, זה מתחיל להיות בפנים, אני מקבל תגובות מבפנים, מתוך הלב, מתוך הנשמה, זה תלוי בהשקעה. נקווה שככה נשקיע ונצליח.

ולא לשכוח את החבר שלנו מפיטר, בכל זאת אנחנו רוצים שיבריא, כמה שיותר מהר.

(סוף השיעור)