שיעור בוקר 19.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 816, "כתבי הדור האחרון"

קריין: "כתבי הדור האחרון", המשך מחלק א', ד"ה: "ועתה אדבר לענין". ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 816.

"ועתה אדבר לענין. כי מטעם האמור, שהאלטרואיסטים מועטים הם בכל חברה, לפיכך הקומוניסטים הראשונים שהיו לפני זמנו של קרל מרקס, לא הצליחו במעשיהם, שתתפשט הקומוניזם בעולם, כפתגם העולם, שצפור אחת לא עושה קיץ. ולא עוד אלא שהיו מהם שייסדו אפילו מושבים שיתופיים, על דרך הקיבוצים שבארצנו, ולא הצליחו בהם, כי לא יכלו להתקיים ולהחזיק מעמד. והיה זה, מטעם, כי גם בני החברה השיתופית צריכים כולם להיות אידיאליסטים אלטרואיסטים, כמו המיסדים עצמם. וכיון שתשעים אחוזים מכל חברה, אפילו מחברה המפותחת ביותר, הם אגואיסטים, על כן לא יכלו לעמוד בסדרי החברה השיתופית, שהיא בטבעה רק אלטרואיסטית.

ונמשך זה עד זמן קרל מרקס, שהמציאו תכנית מוצלחת מאד להתפשטות הקומוניזם, דהיינו לשתוף המדוכאים עצמם במלחמת הקומוניזם, שילחמו עמהם ביחד עם משטר הקפיטליסטי הבורגני, ומתוך שהמדוכאים מעונינים במלחמה זו רק לטובת עצמם, דהיינו רק מטעמים אגואיסטיים, קבלו מיד את התכנית מהם, והקומוניזם נתפשט משום זה בכל שכבות הנחשלים והמדוכאים. ומתוך שהנחשלים הם רוב החברה אין פלא שהקומוניזם הצליח כהיום להקיף שליש העולם.

אבל זווג זה של הק' האלטרואיסטים עם הפרוליטריון האגואיסטים אע"פ שהיה מוצלח מאד להפיל משטר הרכושני השנוא על שניהם, עם כל זה, אין הזווג עולה יפה כלל לקיים משטר שתופי עם חלוקה צודקת, והוא מטעם פשוט מאד, כי אין אדם עושה איזה תנועה, אלא אם כן, שיש לו איזה מטרה שהיא, המחייבתו לעשות תנועה ההיא, אשר אותה המטרה משמשת לו לכח דוחף לעשיית התנועה, כמו דלק המשמש כח דוחף למכונה.

למשל, אין אדם מניע ידו ממקום למקום אלא מטעם שחושב שבמקום השני יהיה יותר נוח לו להניח שם את ידו, והמטרה הזאת, שמבקש מקום נוח יותר בשביל ידו, היא החמר דלק, הדוחף את ידו ממקום זה למקום ההוא. ואין צריך לומר הפועל העובד כל היום, שהוא מחויב לחמר דלק לתנועותיו הקשות שהוא עושה והיא התמורה שמקבל בעד עבודתו, שהתמורה שמקבל, הוא החמר דלק הדוחף אותו לעבודתו הקשה. באֹפן שאם לא יתנו לו תמורה בעד עבודתו, או שאין לו צורך לאותו התמורה, לא יוכל לעבוד, כי יהיה כמו מכונה שלא נתנו בה חמר דלק, שאין פתי בעולם, שיחשוב שהמכונה תזוז ממקומה.

לפיכך במשטר קומוניסטי מובהק, שהפועל יודע שלא יוסיפו לו אם יעבוד יותר, ולא יגרעו ממנו אם יעבוד פחות, ומכל שכן לפי הסיסמא המושלמת, "שכל אחד יעבוד כפי כחו ויקבל כפי צרכיו", נמצא שאין לו לפועל שום תמורה בעד חריצותו היתרה ואין לו פחד כלל מפני התרשלות שלו, אז אין לו חמר דלק שידחוף אותו לעבודה, ואז ירד פריון עבודתם של הפועלים עד לאפס, ועד שיחריבו את המשטר כולו. ושום חינוך שבעולם לא יועיל להפוך טבע האדם, שיוכל לעבוד בלי חמר דלק, דהיינו בלי תמורה. היוצא מכלל הזה הוא האידיאליסט האלטרואיסט מלידה, שבשבילו התמורה היותר יפה היא, טובת זולתו, שחמר דלק האלטרואיסטי הזה מספיק לו לגמרי לכח עבודה, כמו התמורה האגואיסטית לכל בני האדם. אכן אידיאליסטים הם מועטים, ומספרם אינו מספיק שהחברה תתבסס עליהם. והנך רואה שקומוניזם ואלטרואיזם היינו הך.

ויודע אנכי, שיש עצות להכריח את העובדים שישלימו חלק עבודתם, שיטילו עליהם המפקחים. דהיינו ע"י אותם המנהגים הנוהגים במשטר הרכושני, שכל אחד יקבל שכרו לפי פריון עבודתו. ועוד נוסף על זה, להטיל עונשים קשים ומרים על המתרשלים, כנוהג בארצות הסובייטים. אמנם אין זה קומוניזם כלל, ואין צריך לומר, שאין זה הגן עדן המקוה ממשטר הקומוניסטי, שיהיה כדאי למסור את הנפש בשבילו. ואדרבא שמשטר כזה, הוא גרוע לאין ערך יותר ויותר ממשטר הרכושני, מטעמים מובהקים כמו שאראה להלן."

שאלה: הוא מתייחס פה לקרל מרקס שכתב לפני כמעט מאתים שנה על עולם שיש בו מדכאים ומדוכאים ואנחנו בעולם מאוד שונה ממה שהיה באותה תקופה. האם אנחנו עדיין רואים שני סוגים כאלה של אוכלוסייה מדכאים ומדוכאים?

אני לא יודע שאם היית חי בזמנו של קרל מרקס, גם היית מזהה שההוא מדכא וההוא מדוכא, זה הכול יחסי.

תלמיד: הוא גם כותב שיש באוכלוסייה 10% אלטרואיסטים.

אני לא יכול לחלוק עליו.

תלמיד: זאת אומרת, זה משהו שעדיין הרב רואה קיים באוכלוסייה היום?

יכול להיות, אבל לא רואים אותם. הוא אומר שזה לפי הטבע, אז כנראה שיש לפי הטבע כ10% שלא מרגישים עליהם דחף אגואיסטי להצליח ולנהל את האחרים. זאת אומרת לשלוט על אחרים.

שאלה: אני מדבר לא מתוך תיאוריה אלא מתוך מעשים. עברתי את מה שכתוב פה.

בטח.

תלמיד: בעל הסולם אומר, שהמשטר הקומוניסטי גרוע יותר ממשטר הקפיטליסטי בעצם.

כן.

תלמיד: על זה הוא מדבר. והוא אומר ש"הסיסמא המושלמת, "שכל אחד יעבוד כפי כוחו ויקבל כפי צרכיו"". וזה בעצם תהיה פשיטת רגל, גם לא נעים להגיד, שבההסתדרות כל אחד עשה מה שהוא רוצה. באת בבוקר איך ידעו שאתה קיים שהאריה לא טרף אותך. אבל מה באמת בעל הסולם רוצה להגיד פה, שלא קומוניזם ולא קפיטליזם, אז מה נכון בעצם?

הנכון זה חברה חדשה שיתופית שהיא פועלת לפי חוקי הטבע האמיתיים.

תלמיד: אני צריך להבין בגלל שעברתי מספיק מהמורות. מה היית אומר אם היית מקים מוסד כזה שמגיע לארץ, איך היית פועל, מה היית אומר שצריכים לעשות בחברה מתוקנת, איך היא הייתה צריכה להתנהג?

אני לא יודע, ממה שיש עכשיו אי אפשר להקים שום דבר.

תלמיד: לא מה שיש עכשיו, תעזוב אנחנו יודעים שהכול רקוב. אני מדבר אם היית היום עולה לארץ מרוסיה. והיו אומרים לך, הרב מיכאל לייטמן, בוא נקים חברה טובה שיכולה להתקיים במדינה ולהקים את המדינה בצורה טובה. איך היית מציע היום לעשות את זה?

אין לי שום מושג איך אפשר להעביר את החברה הבורגנית של היום לחברה דמוקרטית וסוציאליסטית, בלתי אפשרי. לזה אתה צריך לחנך את האדם.

תלמיד: אולי נחזור אחורה להקים סוג של סנהדרין שיש שם רק אנשי רוח ותהיה שם פחות גשמיות יותר רוחניות. זה היה יותר טוב?

לא.

תלמיד: למה בתקופה שהיו מאה עשרים אנשי סנהדרין, זה לא החזיק מעמד והם נכשלו?

כי אנשים לא הבינו אותם. הוא אומר לנו את זה, ששלמה המלך הלך מפתח לפתח ואף אחד לא שמע.

תלמיד: בעצם אתה אומר, כל מה שתעשו גם דמוקרטיה, קפיטליזם, קומוניזם, תעשו מה שאתם רוצים, לא ילך לכם.

לא.

תלמיד: אז מה כן צריך לעשות? להיות רוחניים, להיות פתאום כולם בעלי השגה, מה לעשות כדי שתהיה חברה טובה?

שהבורא יתגלה.

תלמיד: אה זה הקטע, ועד אז?

אני אישית לא רואה דרך אחרת.

תלמיד: אבל אתה רואה שזה לא קורה בינתיים. אז מה נתדרדר מיום ליום?

זה שלא קרה, אז לא קרה. זה שלא יקרה, אני לא יכול להגיד.

תלמיד: לא יקרה בעתיד. מה בינתיים נתדרדר מיום ליום, זה מה שאתה אומר לי?

כן, אנחנו נמשיך להתדרדר.

שאלה: אז אוי ואבוי מה שיקרה. עוד שבוע יש כנס. ואתה אומר תעשו חיבור, תתאגדו, תתבטלו, תעשו מה שאתם רוצים אבל זה לא יעזור. זאת אומרת, לפי מה שאתה אומר עכשיו, חבל לכם על הזמן, תבואו לכנס אבל זה לא יעזור.

לא, פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

תלמיד: אז מה יקרה, פרוטה ופרוטה חשבון גדול, מה יקרה?

מה יקרה אני לא יודע, אני רוצה גם להוסיף את הפרוטה שלי לחשבון הכללי.

תלמיד: ואז יהיה יותר טוב במדינה, נתקדם?

לפי ההגדרות של המקובלים, כן.

תלמיד: אתה אומר יש סיכוי שישתנה משהו?

ודאי שישתנה. שינויים יהיו, רק השאלה עד כמה שהם יהיו שינויים הכרחיים, נכונים.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר, עלינו לחיות בתקווה שישתנה משהו לטובה, למרות מה שאנחנו שומעים פה?

אני חושב שכן. התקווה שלי, שאנחנו עברנו כל מיני צרות, מעשים, ניסיונות למיניהם ורואים ששום דבר לא יכול לעזור לנו ואז היום שעם ישראל נמצא בארץ ישראל צריך להיות גילוי.

תלמיד: צריך, אבל אנחנו רואים שהכול הפוך, עוד פעם שנאה, עוד פעם מדברים רע, עוד פעם הכול חוזר חזרה אחורה בלי שום דבר שמתקדם, אלא הפוך בדיוק, הולך אחורה.

זה כיתרון אור מתוך חושך.

שאלה: בדיוק. אז מה עכשיו, נראה גרוע ואחרי זה יצא מהחושך אור, זה מה שאתה אומר?

כן.

תלמיד: ממש ככה?

כן.

תלמיד: מה אני אגיד לך הצלחת לייאש אותי עוד יותר.

אבל החושך הוא אחר, החושך הוא יותר מובן, יותר מורגש, יותר מושג וכבר אנחנו לפי הסימנים אני רואה שאנחנו כן מתקרבים.

תלמיד: זאת אומרת, אתה רואה שמשהו יקרה לטובה בזמן הקרוב?

כן.

תלמיד: בעזרת ה' אני אלך איתך.

כן.

שאלה: נכון שעל פניו המצב לא נראה טוב. מה שכן, מניע אותנו דבר עיקרי שרק ישראל יכולים לעורר את הבורא, להעיר אותו שיעזור לנו. אי אפשר לצפות לכל המהלכים שהוא יעשה כדי לעזור לנו, אם אנחנו לא נתעורר. על פניו המצב נראה לא הכי טוב וצער גדול יש לי שאת הכלי העולמי לא נצליח לראות פה איתנו, כנראה שזה אחד מהדברים שהבורא רוצה לעורר בנו וזה באמת צער גדול. אני חושב שאצל כל החברים זה מורגש.

ומצד שני, אמרת השבוע דבר שמוסיף לנו, חברים חדשים מגיעים, והם נשמות חדשות, מדרגות חדשות. כנראה שאנחנו עדיין לא הגענו להשלמת הכלי ואנחנו צריכים לשאוף שהם יגיעו לפה ואם נתלונן הם לא יגיעו. אני מציע שנמשיך לעשות מאמצים כי זו האפשרות היחידה.

נשתדל, נשתדל.

תלמיד: נשתדל בעזרת ה'.

נעשה מה שמוטל עלינו.

תלמיד: זה מה שאפשר. יש כאן חיסרון ענק לתת יגיעה לפגוש את החברים, כי באמת הבורא מראה לנו רגעים של שמחה ואהבה כשאנחנו ביחד, נסתכל על הדברים האלה, זה מה שיש לנו בינתיים. תודה רבה רב, תודה על ההדרכה, תודה לכל החברים שנמצאים בכל העולם ואנחנו מרגישים את הגיבוי ואת הרוח שלהם ובטח החיסרון שלהם הרבה יותר גדול. תודה רבה לה'.

תודה.

(סוף השיעור)