שיעור ערב 18.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה (תרגום סימולטאני מרוסית)

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020 - שיעור 3: ערבות הדדית

הבנתי שהחלטתם פשוט ללכת לפי מאמר "הערבות", אז אנחנו נקרא אותו ביחד ונלך לפי זה או אם יש לכם שאלות מקדימות שצברתם במשך היום שקשורות לנושא, אז אפשר להתחיל מזה, בבקשה.

שאלה: במשך היום עבדנו, השתתפנו בהפצה, ניסינו להחזיק את הנושא של שיעור הבוקר בערבות. אם ההשפעה מבחוץ מנסה להוציא אותנו, איך נחזיק וניכנס לתוך השיעור עם רצון עוד יותר גדול, כי צריך להוסיף?

בעצם אין משהו שמוציא אותנו, ההיפך, צריך להסתכל על כל הפעולות האלה שמעיפות, מוציאות אותנו מהכוונה, כעזר, כי רק מוסיפים לנו אגו, ונראה שהוא מרחיק אותנו אבל זה רק בשביל שאנחנו עוד יותר נתחבר מעליו בינינו ועם מטרת הבריאה, עם הבורא. לכן אי אפשר לראות כל מה שקורה איתנו כהפרעות, אלא כהפרעות שאנחנו מתעלים מעליהן, זאת אומרת המשימות האלה ניתנות לנו כדי שאנחנו נתעלה מעליהן, כמו משימות שקיבלנו בבית ספר.

כמובן צריך להתאמץ, צריך לפתור את הבעיות האלה, צריך להיתפס בדברים האלה שמפרידים בינינו, מרחיקים בינינו, אבל בכל זאת להסתכל על זה בצורה חיובית, אז תהיה לנו שאיפה משותפת קדימה, ותמיד נהיה בשמחה למרות כל הבעיות שמופיעות.

תלמיד: זאת אומרת ההתחזקות הזאת, שנהיה יותר חזקים משיעור הבוקר עכשיו, זה היה דווקא מועיל?

מעל מה עוד הייתם מתעלים אם לא מעל ההפרעות האלה? בגלל זה, מי שהבורא רוצה לקרב אותו מהר, הוא נותן לו הפרעות יותר גדולות, זה מדויק.

שאלה: כשאתה חושב על החברים, מנסה להיכנס בהם, להתחבר איתם, ואז אתה קולט את העולם ומרגיש אחרת, מה המצב הזה?

לא יודע על מה אתה מדבר, אני לא יכול להיכנס למצבך, ואף אחד לא יכול, אז אתה צריך בעצמך להבין את זה. אם אתה לא יכול לתאר במדויק את המצב, אף אחד לא יכול לעזור לך, רק אתה בהדרגה.

שאלה: איך כל הזמן להיתפס אם כל הזמן דוחפים אותך?

אתה נתפס במקום הישן, אבל אתה לא במקום הישן, אתה עולה כל הזמן.

תלמיד: אבל מה צריך לעשות, איזה פעולות בדיוק?

פעולות פנימיות, לא להתרחק מהחברים, מהקבוצה, מהנושא, זאת אומרת תמיד להרגיש שאתם יחד. כי כל המשימה שלנו היא לגלות את עצמנו בקשר אחד, בשדה אחד, במערכת אחת שנקראת "נשמה".

קריין: בעל הסולם, מאמר "הערבות".

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."

צריך לפתור פה הרבה שאלות. שאלה ראשונה בקשר ל"כל ישראל ערבים זה בזה". דבר ראשון, אין עם כזה, אין אומה כזאת. העם הזה נהיה כתוצאה מזה שהתאספו אנשים שרצו להתעלות מעל האגו שלהם כי הבינו שבתוכו אי אפשר להתקיים, זה היה בבבל העתיקה לפני 3000 או 2000 שנה, והם קלטו שאם אנחנו נמשיך לפעול בתוך האגו הזה אנחנו נהרוג את עצמנו, פשוט נהרוס אחד את השני.

היו המון אנשים שם, בשנאה הדדית, הם לא ידעו איך להתקדם וכתוצאה מזה אברהם, אחד הכוהנים של עובדי האלילים, שאביו תרח היה הכהן הראשי, כבן אחרי האב הלך אחריו. וכשהתחיל לראות מה קורה בבבל העתיקה, הוא התחיל לראות איך האנשים מתחילים להתפתח בצורה אגואיסטית, התחילו בעיות, ויכוחים, חיכוכים ביניהם, זאת אומרת בעיות גדולות.

ואז הוא התחיל לחקור את המצב הזה, וראה שהוא נובע מזה שהאגו גדל בכל אדם, יחסית למה שהיה בדור הקודם או אפילו בדור הזה, לפני שנה, שנתיים, שלוש, או חמש, הוא גדל, ואז הוא הבין שצריך לעשות עם זה משהו. אבל מה לעשות? הוא התחיל לחקור והבין שהפתרון היחיד שיכול להיות זה להתעלות מעל האגו הזה, בצורה כלשהי לאזן אותו.

על הרעיון הזה הוא התחיל לדבר בין הבבלים העתיקים, "אנחנו צריכים להתחבר, צריך ההיפך, להתעלות מעל האגו שלנו, ובצורה הזאת אנחנו נוכל להגיע לחברה נכונה, להבנה משותפת, לא נהרוג אחד את השני, ונביא את עצמנו למצב נורמלי".

תרח אביו היה בעד זה אבל המלך של בבל, נמרוד, היה נגד, היה נראה לו שהוא יאבד את שלטון בגלל זה, כי כשאנשים מתקרבים אחד לשני הם פחות תוקפניים, אגרסיביים, הם יותר טובים, ולא אכפת להם מהשלטון, וכשהם קשים זה לזה, אז המלך יכול לבוא ביניהם ולשלוט בהם, זה דבר ידוע.

זאת אומרת לא נשאר לאברהם משהו אחר לעשות אלא רק לקרוא לאלה שמוכנים לפי הרעיון שלו להתקרב ולא להתרחק. הוא קרא לאנשים האלה, והוליך אותם החוצה מבבל והביא אותם לארץ כנען, שעכשיו זו ישראל.

בגלל זה היא נקראה "ארץ מיוחדת", כי הגיעו לפה הבבלים האלה שאברהם אסף, שהוא בעצמו היה עובד אלילים בבבל, והם התחילו להיקרא "ישראל", מהמילה ישר א-ל, לפי כיוון ההתפתחות שלהם. אז הקבוצה הזאת שהוא אסף נבנתה לפי כלל אחד, האם כל אחד מוכן להגיע למצב שהוא יוכל להיות מחובר עם האחרים לפי החוק "ואהבת לרעך כמוך". זה ידוע, זה כתוב בתורה בעוד מקורות שהופיעו מאז, זה החוק הראשון של האנושות, המצווה הראשית של האנושות.

זה היה אמור להיות לכל האנושות אבל אנחנו רואים שהם לא הצליחו לבצע את הדבר הזה, והיום השאלה מופיעה שוב בצורה חדה לפנינו. כתוב אצל מקובלים שאנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון, שהוא צריך לבצע את הרעיון הזה, אנחנו מגיעים למצב שיש אפשרות לכך, ואותה השיטה שאברהם גילה אז, עכשיו נפתחת מול כל האנושות, ואנחנו כמבצעים של הרעיון הזה.

אז הרעיון הוא כזה, אנחנו צריכים עוד פעם להתאסף יחד, לאחד שלם בהרגשות שלנו, לא בגופים שלנו. זאת אומרת העולם הגשמי לא קשור לזה אלא ההשתוקקות של האדם היא כזאת שהיא מכוונת אותו להתקרבות עם האחרים, ובמקרה כזה אנחנו נגיע למצב הזה של ואהבת לרעך כמוך, למטרה הזאת אנחנו צריכים להגיע.

ברגע שאנחנו מגיעים לדרגה הכי נמוכה של הקשר בינינו, מיד אנחנו מתחילים להרגיש דרך הקשר הזה את העולם העליון, מצב אחר, טבע אחר, טבע עליון. הטבע שלנו מורגש אצלנו בתוך חמשת החושים הארציים, הגופניים שלנו, ואנחנו מתחילים חוץ מזה להרגיש טבע עליון דרך הקשר בינינו. ברמה שנוכל להתקשר בינינו, ברמה כזאת אנחנו נרגיש מציאות אחרת לגמרי, עולם אחר לגמרי, טבע אחר שהוא בנוי לא לפי תכונת קבלה כמו הטבע הארצי שלנו אלא לפי תכונת השפעה.

זאת אומרת הטבע הארצי שלנו נחשב כמינוס, כי הוא מושך לעצמו בצורה שלילית יחסית לאחרים, והטבע העליון בנוי לפי עקרון אחר, פלוס, וכך אנחנו מתחילים להרגיש אותו. ההרגשה של הטבע החיובי הזה, ההרגשה הזאת היא לא דומה בכלל למה שאנחנו מרגישים כרגע, אנחנו מתחילים להרגיש כוחות עליונים, חיים מחוץ להגבלות של זמן, מרחק, תנועה, מרגישים נצחיות, מצב נצחי. לזה מביא אותנו השימוש הנכון באגו שלנו, אנחנו חייבים אותו ואנחנו מתעלים מעליו.

שאלה: אנחנו קוראים על תכונת אברהם כהיסטוריה או כתכונה?

גם זה וגם זה. ברור שהדמויות האלה היו בעולם שלנו, הן התקיימו במצב כמונו כאנשים, ובו זמנית אנחנו מתחשבים בתכונות שלהן, כ"תרח" או "אברהם" ברמה רוחנית. כשאנחנו מגיעים לדרגה רוחנית מסוימת, אנחנו מרגישים שבדרגה הזאת נמצא אברהם, עם ההשגות והתכונות שלו גם כרגע, גם עכשיו.

שאלה: האם זו אותה קבוצה מתאספת או שהיא חדשה? זאת אומרת אותן נשמות נמצאות פה היום או אלה נשמות חדשות שמתעוררות? כי אנחנו הרי יודעים שכל אדם צריך להגיע.

הנשמה זה רצון שמכוון להשגת תכונת ההשפעה, לקשר עם אחרים, וכל פעם היא חדשה, כל פעם היא עוברת כל מיני שינויים. לכן אי אפשר להגיד, "אותה נשמה שהייתה לפני זה", אין בכלל מושג כזה. כי להגיע לאותה רמה, אם תגיע לדרגה שהייתה באברהם, אתה תרגיש מה שהוא הרגיש, זאת אומרת הכול, זה להיכנס בתוכו, להתגורר בו. אבל זאת לא אותה נשמה, זה נקרא "עיבור נשמות", כניסה של נשמות אחת בשנייה.

שאלה: אם אנשים מתעוררים בבני ברוך העולמי, חייב להיות בהם רשימו מהמצב הקודם או שזאת התעוררות חדשה?

אין שום דבר חדש, שום צורה ואף פעם. נבראה נשמה אחת שנקראת "אדם" כי היא דומה לבורא, מהמילה "דומה", והנשמה הזאת נשברה להמון חלקים. כל חלק זאת נשמה פרטית שנמצאת בכל אחד מאתנו, ובכלל בכל האנשים, בכל הדורות.

שאלה: יש נשמות שונות, כמו בבני ברוך העולמי שהבורא מעורר אותם והם צריכים לעורר אחרים, ויש כאלה שהם צריכים להתעורר דרכינו. נראה לי שהקבוצה הזאת, "בני ברוך" משתווה, דומה למה שהיה בבבל העתיקה. זה חדש או שזה אותו דבר?

אל תיכנס לזה, אתה לא תבין את זה גם כך, אתה לא תוכל ללמוד את זה בצורה פרקטית כי אתם לא רואים, לא משיגים את הנשמות האלה ברמה שהן היו, זה חסר תועלת, אתה רק מבלבל את עצמך. זה לא נכון, ההשערות האלה לא נכונות, זה יעבור לך. זה לא קשור לנשמות האלה שהיו לפני זה, הן סיימו את המעשים שלהן, הן ממשיכות ברמות אחרות, בעולם שלנו נמצאים רק אלה שאף פעם לא עברו תיקון.

אנחנו היום מתחילים את התיקון שלנו. פעם היינו כאילו בזמן, אמנם זמן לא קיים, אבל נניח, היינו מתישהו פעם בנשמה הכללית של אדם, נפלנו לדרגת העולם הזה, והיום אנחנו מתחילים להתעלות. לא לבלבל אותנו עם זמן אברהם, אחר כך אתה תגלה בעצמך אבל כשזה יתגלה לך, ולא לפי המחשבות שלך.

שאלה: (שאלה לא מובנת).

אתם לא יכולים להבין שום דבר אז אנחנו לומדים מההתחלה. אתם מקבלים התעוררות וצריך להבין מה לעשות עם ההתעוררות הזאת, להתחבר אחד עם השני, למשוך אור עליון. כמה שתהיו ביניכם יותר קרובים, אתם תתחילו לגלות תכונות חדשות, בתכונות האלה אתם תשיגו מצבים חדשים, עד שתגיעו עד המצבים העליונים האלה איפה שהיו נמצאות או גם עכשיו נמצאות הנשמות האלה שדיברנו עליהן, נניח אברהם, תרח, דרגות גבוהות.

שאלה: אני מבינה שנשים לא יכולות להתחבר בצורה ישירה, והגברים יכולים. אז איך אנחנו נרגיש את החיבור בינינו הנשים, דרך הגברים, לא ישירות אחת עם השנייה?

אתן תרגישו את החיבור ביניכן ועם הגברים ברמה שאתן תוכלו לבצע התקרבות ביניכן. אין שום הבדל בין חיבור גברים או נשים, החיבור של נשים זה לא כזה נורא, לא כזה מפחיד. כשנשים מתחילות לחשוב על המטרה העליונה אז האגו הארצי שלהן הוא לא כל כך מפריע להן.

שאלה: שאלה על ההפרעות הרוחניות. אני מרגישה גלים כאלה, פעם יש לי זמן פנוי, הייתי רוצה ללמוד קבלה 24/7 ופתאום יש עומס בעבודה, בעיות כלכליות, ונראה שהבורא דוחה אותי, אני לא יכולה ללמוד את חכמת הקבלה, ואז זה עובר ועוד פעם יש לי זמן פנוי, ואני עוד פעם מתחילה להתחזק. האם כך האגו גדל? אלה הפרעות מיוחדות ששולחים לי?

שולחים לך הפרעות מיוחדות ובעזרתן את מתקדמת. אם הן לא היו נשלחות לך, לא היה לך רצון כזה גדול, פחד שאת יכולה ליפול מהדרך וכולי.

עוד פעם, כל עם ישראל התחילו להיות ערבים זה לזה, כי התורה, האור העליון, ניתן להם רק אחרי שכל אחד נשאל, האם הוא מוכן לקבל על עצמו את מצוות ואהבת לרעך כמוך. שכל אחד ייקח על עצמו דאגה לאחרים, וידאג למלא את הצרכים של כולם, זאת אומרת כל אחד ואחד, לא פחות ממה שהטבע נתן לו לדאוג לעצמו.

זאת אומרת מה צריך להיות פה? ברור שאנחנו צריכים כל הזמן למדוד, להשוות את הדאגה לעצמי ואת הדאגה לזולת, כמה שונה השאיפה שלי למען עצמי ולמען האחרים, כמה יש הבדל ביניהן, האם אנחנו יכולים איכשהו לדמות את הרצון לדאוג לאחרים כמו שאני דואג לעצמי. זאת אומרת זאת משימה ברורה ומאוד קונקרטית, אנחנו יכולים לזהות את זה בקלות, אבל לבצע את זה כמעט בלתי אפשרי. זאת פסקה ראשונה.

הערבות כמו שכתוב פה זו פנטזיה. אנחנו מבינים שזה לא ניתן להשגה, זה לא נמצא בשדה היכולות של האדם. אני לא יכול לחשוב על כולם בעולם כמו על עצמי, אני לא יכול לדמיין לעצמי, אפילו האנשים שקרובים אלי בעיר שלי או כאלה, זה בלתי אפשרי. זאת אומרת העבודה בצורה פרקטית, המשימה שמולנו לא ניתנת לביצוע. אז על מה מדובר?

קריין: המשך המאמר.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת." זאת אומרת מספיק שאנחנו נבין שהמשימה הזאת מולנו ואין לנו מוצא אחר, ולא צריך, כי זאת המטרה הכי גבוהה שיכולה להיות בעולם הנבזה התחתון שלנו. אם אנחנו נסכים להגיע למצב הזה, מצב של קיום כזה, אז אנחנו נוכל למשוך על עצמנו כוחות עליונים שיביאו אותנו למצב הזה.

אף אחד לא אומר שאנחנו צריכים להפוך לאלטרואיסטים כאלה, וטובים כמו לא הגיוניים כאלה שאוהבים את כולם, לאהוב אחרים, להתחבר עם אחרים, זה לא רציני. אנחנו צריכים להבין את הטבע הנוכחי שלנו ואת המצב שאנחנו צריכים להגיע אליו, כי כל הטבע דוחף אותנו לשם, תראו מה קורה בעולם.

הטבע דוחף אותנו לחיבור שלם, אנחנו אולי עוד לא מבינים את זה אבל זה נמצא כבר מולנו, אם אנחנו רוצים להישאר בחיים על כדור הארץ קטן הזה, אנחנו צריכים להפוך לאחד שלם לגמרי, אחרת לא נוכל לשרוד. איך עושים את זה? מה הוא כותב שם בהמשך? אם אנחנו קולטים את זה אז אנחנו מתאימים לקבלת האור העליון, תורה, שישנה אותנו, ישנה את הטבע שלנו והוא ידחוף אותנו לחיבור משותף.

תראו מה קורה היום בעולם, תראו איך כל יום ויום הוא עובר שבירה יותר ויותר גדולה, התרחקות, חוסר הבנה איפה הוא קיים, בשביל מה, איך, האנושות פשוט מרגישה את האגו הזה שהוא משחק עם האדם מבפנים והוא פועל לפי האגו העיוור הזה, האגואיזם העיוור הזה שנמצא בתוכו ושום דבר אחר.

הרי הערבות ההדדית הזאת שאנחנו צריכים לקבל על עצמינו היתה משחררת כל אחד מדאגה עצמית, מרצונות של הגוף לעצמו, והוא יוכל לקיים את המצווה "אהבת לרעך כמוך" ולתת את כל מה שיש לו לכל מי שצריך, כי יודע ובטוח הוא שלא צריך לדאוג לגופו עצמו. זה נחשב כשש מאות אלף, אבל זה לא חשוב, זה מספר קבלי, אוהביו נמצאים לידו ומוכנים לעשות כל דבר בשבילו בכל רגע.

זאת אומרת שאם מגיע המצב הזה של ערבות הדדית, אז אנחנו נמצאים כולנו ביחד כמו תאים בגוף בריא כשעובדים לגמרי בשביל הגוף המשותף שלנו, אף אחד לא עובד בשביל עצמו, זה נקרא חוק של קשר אינטגרלי. אם אנחנו לוקחים כל מערכת אינטגרלית, מערכת אנלוגית, אז בתוכה ככה זה עובד, שכל חלק ממנה עובד רק בשביל להחזיק את המערכת הכללית בסדר, וככה המערכת נמצאת בקשר שלם, בערבות שלמה, הדדית, במצב יציב כזה.

מה שלא יקרה, כל חלק דואג להחזיק את המערכת, ובגלל זה היא תמיד נמצאת באיזון הקבוע. זה איזון דינמי, משתנה, אבל הוא תמיד מתקיים כי כל אלמנט, כל חלק, מרגיש את כולם, וכולל בתוך עצמו את הרגשות של שאר החלקים ורק דואג שהם יתקיימו ככה. אף אחד לא לעצמו ואז כל המערכת עובדת בצורה מסודרת, זה חוק של מערכת אינטגרלית וכל הטבע קיים לפי העיקרון הזה חוץ מאתנו האנשים.

שאלה: איך בעבודת הערבות לא להתקרב לגבול הזה שאליו התקרבו תלמידי רבי עקיבא?

אנחנו עוד נדבר על זה. שאלה נכונה, אל תדאג, אתה לא תתקרב לזה. זאת מערכת שעובדת לפי תכנית מסוימת, לפי התכנית הזאת הבנייה וההריסה של בית מקדש ראשון היה צריך לקרות. זו רמה רוחנית מסוימת, מוחין ד'חיה, בית מקדש ראשון ואז ירידה בת אלפי שנים, ושבירה עד בית מקדש שני, מוחין ד'נשמה, הם היו חייבים לעבור את כל המצבים האלה, בגלל זה כל זה היה ידוע מראש ומתוכנן.

כל זה היה ברור עוד מהמצב ההתחלתי, כשהקבוצה רק התחילה להיבנות בבבל העתיקה ואנחנו לא יכולים להגיע למצב הזה. לפנינו יש רק דבר אחד, לעלות למצב השלישי, מה שנקרא "בית מקדש שלישי", מוחין ד'יחידה, אור של דרגת היחידה שהוא צריך למלא לגמרי את הבריאה המתוקנת, זאת אומרת חיבור של כל הנשמות. זה מה שלפנינו, ואני מקווה שאנחנו יכולים להשיג את זה, לפחות יש אפשרות כזאת.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים בצורה פרקטית לבצע את זה באופן פשוט, לבנות איזה קיבוץ, למה אנחנו לא עושים את זה?

אין לנו אפשרות רוחנית כזאת, המטרה שלנו היא לא לבנות איזה בניינים, אנחנו לא צריכים לעשות את זה, אפילו בעולם הזה אנחנו לא צריכים לבנות כלום מחדש. אנחנו צריכים לבנות מחדש את עצמינו, את היחסים בינינו ולפי זה הכל ישתנה.

שאלה: אז למה אנחנו לא יכולים לקחת איזו קבוצת גברים ולעבוד רק איתם, למה לא להתרכז בקבוצה אחת?

בעקרון זה מה שאנחנו עושים אבל מגיעים עוד אנשים נוספים. הייתה לנו קבוצה קטנה לפני שלושים שנה, לא רחוק מפה, במקום אחר, ולא חשבנו אפילו להתרחב עד שבמקרה מצאו אותנו כמה אנשים מרוסיה והתחילו להגיע. בנו איזה סניף במוסקבה ובעוד כל מיני מקומות וכן הלאה, וכל זה התפרס.

אני חשבתי שתהיה לי קבוצה קטנה של שלושים עד שישים אנשים, ואת השאר אני אעביר דרך האינטרנט. עוד בשנת 1994 כבר התחלתי לבנות אתר באינטרנט, אתר קבלה שלי, אז עוד אלה היו דברים חדשים, חשבתי שככה אני אמשיך, אבל אדם חושב והחיים חושבים אחרת.

ופתאום התחילו להגיע אנשים, להופיע אנשים, היה לנו עוד בית קטן כזה ששכרנו ושם למדנו, ואז כשהגיעו אלינו כמות של אנשים, עברנו משם למקום אחר, למי שמכיר וזוכר ברחוב ז'בוטינסקי, היינו שם הרבה שנים ובערך לפני עשר שנים, בערך, עברנו לפה.

היה לנו מעט מקום שם ואנחנו קנינו את הבניין הזה. הבניין קנוי בכסף שלנו והוא שייך לארגון בני ברוך. אבל בעקרון אנחנו לא צריכים לבנות שום דבר, רק את עצמנו והקשר בינינו, אך ורק. אני מבין שבהתחלה כשאדם מגיע ללמוד, נראה לו שבידיים וברגליים הוא יכול לפעול, לתקן משהו, לעשות, אבל זה לא ככה, כל העבודה שלנו זה רק ההתכללות שלנו, החיבור בינינו, רק בזה.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים לבחור עשרה אנשים לשים אותם באיזה אקווריום ואחרים פשוט ידאגו להם, יעבדו בשבילם?

אני לא מבין, מה זאת אומרת אחרים ידאגו להם?

שאלה: זאת הערבות שאנחנו מדברים עליה, אנחנו נבחר אנשים ונדאג להם והם רק יישבו וילמדו, אנחנו פשוט נדאג להם.

אנחנו לא צריכים לדאוג להם, אם הם ידאגו אחד לשני זה משהו אחר. העניין הוא שאם הבורא נותן לנו היום לא עשרה אנשים אלא עשרת אלפים, מה נעשה? היום רוצים להשיג ערבות כשיטת השגת העולם העליון, באים ושואפים לזה עשרות אלפי אנשים.

לאן שאני מגיע מזהים אותי שם. היינו ביוון לא מזמן, לפני חודש או חודשיים, שכרתי שם כמה חדרים בבניין ובעלת הבית אומרת "אני מכירה אותך". מגיעים לקישינייב לבית מלון קטן, בזמן שהיה לנו כנס, ובעלת המקום אמרה "לא ידעתי, זה אתה?" ככה זה בכל מקום. מתברר שמכירים אותנו הרבה, מיליונים. אני הולך ברחוב בחו"ל ובטוח יעצרו אותי ויגידו שלום, ישאלו משהו, בכל מקום בעולם, אנחנו מאוד ידועים.

אנחנו לא יכולים להסתפק בעשרה אנשים, זה לא ייתן שום דבר. הנשמה הקטנה הזאת שבאמת הייתה בנויה מכמות קטנה של נשמות, למה הם נשברו? כדי שבחיבור ביניהם יותר קל יהיה לתקן, להיתקן. הרי אם אתה שובר אגו גדול לחלקים קטנים, אז יותר קל לתקן כל חלק קטן. ככה אנחנו פותרים גם בעיות בעולם שלנו, שוברים לכמה בעיות קטנות, פותרים כל אחת מהן ואז אוספים יחד.

לא, זה בלתי אפשרי בצורה אחרת. וגם אתה לא יכול לעשות שום דבר אלא רק ממה שמתגלה לך מלמעלה, מתגלים התנאים האלה, בהם אתה צריך לפעול. ניתנת לכם שיטת התיקון ומה לתקן, זה מתגלה מלמעלה. הנה, העולם הזה, הבעיות האלה, המשבר הזה שקורה, כל אלה ניתנים לכם כנתונים התחלתיים, תעבדו עם זה ואנחנו צריכים להבין שכנראה זה דבר הכי טוב והכי נכון.

שאלה: אנחנו צריכים עשירייה אחת שתצליח או שכל העשיריות שיצליחו?

כמובן רצוי שכולם יצליחו אבל אפשרי שגם רק חלק, אנחנו שואפים, אני שואף לתת לכולם כל מה שהם חושבים שצריכים לתיקון והלאה זה כבר מאמצים אישיים של כל אחד.

שאלה: בהפצה אנחנו מסבירים לאנשים שהעולם הוא מערכת אינטגראלית, זה מתקיים כגוף של האדם. הרבה מהמאמרים האלה מוצלחים ואנשים קולטים את זה, מסכימים שאנחנו כגוף אחד אינטגראלי אבל הם לא מבינים מה הפעולה הבאה, מה הצעד הבא, מה אנחנו מסבירים להם?

להפוך למערכת כזאת אינטגראלית.

תלמיד: כן, הם מסכימים שצריכים להתחבר למערכת אינטגראלית, הם שואלים מה לעשות, להביא אותם ללמוד קבלה או לתת להם משהו?

אנחנו צריכים להסביר להם איך אנחנו הופכים למערכת אינטגראלית. אנחנו יכולים להפוך למערכת אינטגראלית לא בכוחות עצמנו אלא רק אם ישפיע עלינו כוח מיוחד עליון שהוא מסוגל לחבר בינינו, לא אנחנו בכוחות עצמינו אלא כוח עליון. איך להזמין על עצמינו השפעת הכוח העליון הזה שיכול לחבר אותנו, את הרצונות האגואיסטים שלנו יחד, לחבר אותנו כך שאנחנו נשלים אחד את השני כתאים בגוף, כאיברים בגוף, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בכוחות עצמינו.

כל אחד מאיתנו הוא אגואיסט אחד סגור, נעול על עצמו ויש כוח חיובי מחוצה לנו שיכול לעשות את זה, איך להזמין השפעתו עלינו, זה מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה, איך להתאסף, לנסות להתחבר, איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות, זאת אומרת לעשות כל דבר בשביל שהכוח העליון הזה יתחיל לפעול עלינו, להשפיע עלינו.

זאת המשימה, זה מה שאנחנו צריכים להסביר לאנשים, ללמוד בעצמינו איך להשתמש בכוח העליון הזה וללמד, להראות לאחרים.

שאלה: גוף האדם הוא מערכת אינטגראלית של הטבע, איפה שכל תא פועל להשפעה ודאגה לגוף הכללי, מה הקשר בין גוף האדם והנשמה של האדם כחלק אינטגראלי?

אין שום קשר ולא צריך להמציא קשר, פשוט לא קיים הקשר הזה. אני לא רוצה עכשיו לבלבל אתכם אבל גם הגוף לא קיים, זאת אומרת לא צריך להתעמק בזה, זה ניתן לנו כביכול כדי להרגיש השתקפות של הנשמה שלנו שנוכל קצת להבין עם מה אנחנו מתעסקים, אבל בכללי אנחנו לא עוסקים בגוף בשום צורה, יש לך בעיה עם הגוף, לך לרופא. הנשמה היא לבדה, בעצמה.

שאלה: אתה עכשיו הסברת איך משנת 1995 התחלתם מקבוצה קטנה וניסיתם לחבר, אני הגעתי לפה וקל מאוד להיות פה קטן כי כל חבר פה מזכיר לי על הבורא, ולפי הכרונולוגיה שהסברת, למה הבניין לא נהיה עוד יותר גדול, עברו עשר שנים, אנחנו צריכים למצוא בניין יותר ויותר גדול, למה הוא לא גדל?

אפילו לא חשבתי על זה, אני אגיד לך עוד יותר, תמשיך ללמוד חכמת הקבלה ותראה שאין לך שאלות בנושא הזה כי אתה נמצא בשליטת הבורא, כי הכוח העליון, מה שהוא נותן לך קח ובגבולות מה שהוא נותן לך תתקן ולא יותר מזה, אם לא יגיע אפילו עוד אדם אחד נוסף, אפילו אם אני אשאר עם חמישים איש במקום אלף אני לא חושב שאני אהיה מודאג מזה כי זה ניתן מלמעלה, זאת לא החלטה שלי, זה לא רצון שלי. כי יש אנשים שבאים והולכים, אני אף פעם לא עושה שום תנועה בשביל לעצור אותם, אף פעם ובשום צורה, אתה הולך? בהצלחה, זהו.

למה אתה דואג לזה, מה, אתה דואג מתי נתקן את כל העולם?

תלמיד: האם אני צריך למצוא בעצמי את נקודת הביקורת הזאת, למצוא בעיות, חסרונות כאלה, נקודה לגדילה?

אני לא מחפש שום חסרונות, שום בעיות, אני מחפש רק בצורה נכונה, טובה להתחבר עם חברים, לתת להם, לקבל מהם, להיות איתם, בשביל מה למצוא תקלות? זה קיים מה שאתה מדבר עליו, יחס כזה, יחס לעולם, לכול, אבל הקבלה לא מכבדת את זה. בשביל מה? אתה עובד רק על חיבור, שום דבר אחר, חוץ מחיבור לא אמור להדאיג אותך שום דבר.

כתוב "שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלמה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל." מה הוא רוצה להגיד? כשיצאנו מבבל היו שלוש תקופות, ככה הם נקראו, "אברהם", "יצחק" ו"יעקב", קו ימין שמאל ואמצעי של עבודה בינינו אבל לא חייבים לדעת את זה כרגע.

מה שהכי חשוב שקרה זה שהייתה תקופה כזאת, תקופה שבה פתאום הם הרגישו אגואיזם ענק, הם התחילו להתחבר בבבל, להתקרב ביניהם הקבוצה הזאת שיצאה מבבל כי שם פעל עליהם אגו נורא שקרע אותם, כשהם התחילו להתחבר אחרי שיצאו מבבל הם גילו שהם גם נמצאים בשליטת האגו, התקופה הזאת נקראת "גלות מצרים".

זאת אומרת בהתחלה הם עלו בשלוש דרגות כאלה רוחניות "אברהם", "יצחק", "יעקב" ואז נפלו לגלות מצרים, זאת אומרת התחיל לגדול בהם האגואיזם. זה היה הכרחי בשביל להתקדם הלאה כי בלי התכונות שליליות של האגו אנחנו לא יכולים להתקדם, אין לנו על מה להתעלות, על מה לעבוד בינינו. בגלל זה התקופות הן תמיד כאלה, עלייה נפילה, עלייה, נפילה.

אבל הנפילות אלה הן לא מצבים חדשים, זה מאותו המצב של הנשמה השבורה, כל הזמן בכל אחד מאיתנו ובינינו מופיעים יחסים שליליים, תכונות שליליות שאנחנו מרגישים אותן כנפילות, ככה אנחנו מתקדמים. זאת אומרת אם אדם צובר אנרגיה נכונה, אם יש לו קבוצה, לימודים סיסטמתיים, שיטתיים, הוא צריך להתקדם, הוא בהכרח ייפול, בהכרח ירגיש כל מיני מצבים לא נעימים אבל דווקא בעזרת זה שהוא מתגבר עליהם הוא זז, מתקדם.

שאלה: האם אפשר לשאול מזה שנשאל כל אחד או שזאת שאלה שלא שואלים?

זאת שאלה, פשוט יש לך אותה בנשמה.

תלמיד: בגלל זה יש לי אותה?

כל יום אתה צריך לענות על השאלה הזאת אם אתה מוכן להתקדם.

תלמיד: האם זאת דינאמיקה כזאת?

זאת שאלה קבועה כזאת, פעם ביום היא מופיעה באדם והוא חייב לענות עליה, אדם עם השאלה הזאת הוא מתקדם , "מה אני, בשביל מה אני, לאיזו מטרה, בעזרת מה, מה אני צריך לעשות, במה כל צעד שלי", זאת אומרת כל מה שמארגן אותו בתנועה לכיוון תכונת ההשפעה, התכונה הרוחנית, זה הדבר הרי הכי חשוב שאנחנו נשיג התכונה הרוחנית הראשונה, זה אומר שמרגישים עולם רוחני.

שאלה: כבר יומיים שאתה אומר לנו צריך להתעסק בחיבור, מה זה? התוצאה של המשימה היפה הזאת היא שזה מכניס אותך לחוסר הבנה, מה לעשות עם זה. המצב ה הוא פשוט, הולכים להתחבר. מה שכחנו? את הבורא, זאת אומרת כרגיל הגעתי להתחבר בעצמי, שכחתי, חזרתי לבורא, עכשיו אני לא צריך את החברים, איך לחבר את שני דברים האלה, זאת אומרת לקחת בורא, להביא אותו שהוא יחבר בשבילנו?

לחבר אותך עם חברים בעזרת הבורא.

תלמיד: אני גם מסביר את זה בקלות לכולם.

עם שלוש אצבעות, לא שתי אצבעות, שלוש, אז מה אתה שואל, הכול ברור עכשיו?

תלמיד: ברור כאילו.

עשירייה זה דבר הכי פשוט שיכול להיות, ואנחנו בנויים כך שאנחנו יכולים להבין אותה, עשרה אנשים יחד. הנה יש לי עשר אצבעות, זאת אומרת עשרה אנשים יחד יכולים להתאסף ואני אחד מהעשרה האלה, וכולנו יחד יכולים לבקש מהבורא שיחבר אותנו, יאסוף אותנו, יקשור בינינו וכן הלאה. למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה, למה זה כל כך קשה?

תלמיד: שיסתדר עוד קצת בפנים, יש כן וכן, הכול נכון. אתה אמרת לפני שתי דקות, "האדם חושב אבל החיים חושבים אחרת, תקבל מה שנותנים לך ותחיה ותעבוד עם זה", מעשית זה נכון.

אחרי שיוצאים ממצרים כבר מתחילה התפתחות רצינית של הקבוצה הקבלית. ולפני זה כמעט לא הייתה התפתחות, זה הכול סיפורים. למה? כי דבר הכי חשוב שמופיע בתקופה הזאת נקרא "מצרים", כולם עוברים את זה, זה גידול האגו. אחרי זה כבר אפשר לדבר על תיקון. תיקון של משהו. כי קבלנו, עכשיו יש בנו אגואיזם. אנחנו מתחילים להרגיש שלא פשוט להתחבר עם חברים. אנחנו לא כל כך מוכנים להיות קשורים איתם. ובגלל זה אנחנו צריכים כוח עליון שיחבר אותנו מעל לאגו הזה. הכוח העליון הוא הבורא שמחבר אותנו מעל לאגו, שנקרא "פרעה", "מצרים", לא חשוב איך. ופה מתחילה העבודה שלנו כבר.

כתוב הלאה, "באותו זמן שעוד היינו בין המצרים והיו מעורבבים איתם, חלק מהדאגה העצמית היו חייבים למסור למצרים האלה שאהבו את עצמם, האגואיסטים, ואז לא היה מובטח לכל העם מילוי".

מה הוא רוצה להגיד? כול עוד אנחנו נמצאים באגו אנחנו לא יכולים להגיע לקשר שלם בינינו. כי המצרים נמצאים כאילו בינינו, הרצונות האגואיסטיים שלנו. "כול עוד אפילו אחד דואג לעצמו כל העם לא יכול להתחיל לבצע מצוות ואהבת לרעך כמוך." זאת אומרת, הצורה הרוחנית היא שלמה, מושלמת. היא לא יכולה להיות חלקית, חלק עובד, חלק לא עובד. כי התכללות אינטגראלית של כולם בכולם קובעת את התנאים שכולם צריכים להיות לגמרי מתוקנים.

זאת אומרת, כל אחד צריך להרגיש את כולם. התכללות של כולם בתוכו. ויוצא שחוץ מהחלקיק הקטן של מלכות בתוכנו, שאר הדברים שיש בתוכי זה מאחרים, מכולם כולם. ורק הנקודה בתוכי של מלכות, היא שלי. בגלל זה היא יכולה לעבוד רק למען לחבר את כולם בתוכי. ובתוכך, נקודת המלכות היא גם בשביל לחבר את כולם בתוכך וכן הלאה.

השיטה האינטגראלית מדברת על חיבור מאוד פשוט בין חלקיה. כל חלק בנוי רק מהנקודה שלו, שמתבטלת לגמרי, עובדת למען ההשפעה. ובמה יש לה לתת, להשפיע? מה שהיא תקבל מהבורא. ולמי לתת? לכל הנקודות האלה שיש בתוכה מכל החלקים. הכול פשוט מאוד.

אז לאף אחד אין שום דבר משלו חוץ ממה שמקבל מהבורא ונותן לאחרים. ומי הוא? שום דבר, אפס. אבל ככה הוא עושה את עצמו. מקבל הכול מהבורא מצד אחד, ונותן לכולם מצד שני. והוא בעצמו בעצם המעבר מהבורא לאחרים. זאת עבודה של כל חלק במערכת אינטגראלית ולזה אנחנו צריכים להגיע. ואז אין לנו ממה לפחד, על מה לחשוב.

פשוט להיות מעבר מאחד לאחרים. מהבורא לנבראים, מהנבראים לבורא. זה מצב מאוד יפה. כל אחד חופשי לגמרי ושלם לגמרי. יש בו הכול מכל הבריאה. הוא מגיע להרגשה שלמה, מלאה של הבורא בתוכו, והרגשה שלמה של כל העולם בתוכו, כל הנשמות בתוכו.

זאת אומרת, מצד אחד, הוא שווה לאדם, לנשמה המשותפת. ומצד שני הוא לגמרי נמצא במילוי של הנשמה הזאת. כל אחד מאתנו כולל בתוכו גם בריאה וגם בורא יחד למרות שהוא רק נקודה אחת.

שאלה: למה הבורא שם אדם במצב כזה שהוא צריך להרגיש חוסר כוחות?

זה חוסר כוחות של האגו שלך שלא יכול להתמודד עם שום דבר. הוא לא יכול להבין שום דבר. הוא לא מסוגל להכיל בתוך עצמו שיטה אמיתית, צורת הנשמה.

תלמיד: בתהליך הזה אני המעבר. למה אני לא יכול לפעול כמעבר? נראה שהבורא סתם עושה לי בעיות שאני לא אוכל להיות מעבר נורמאלי בין הבריאה לבין הבורא. למה, מה הוא רוצה ממני?

שאתה קצת תרצה להתנתק מהאגו שלך. זה הכול.

תלמיד: אגואיזם שלי זה מה שמפריע לי להתכלל בתהליך הזה?

הוא לא מפריע. צריך ללמוד לעבוד בצורה נכונה עם האגו. אנחנו לא צריכים להרוס אותו, למחוק, לבטל. צריכים ללמוד לעבוד אתו בצורה נכונה. אם אני משתמש באגו בשביל לקבל הכול מהבורא ולמסור הכול לשאר הבריות, אז האגו שלי עוזר לי. אלא בעזרת מה אני אקבל מהבורא, לתת לבריות, איך אני אעשה את זה?

תלמיד: אז מה האגו מועיל?

ומה אתה בלעדיו, לאן תקבל, לתוך מה תקבל?

תלמיד: אבל אני אמסור. אני רק מעבר.

אבל בשביל לקבל מהבורא ולמסור לבריות אתה חייב את האגו שלך. על ידי מה תתחבר עם הבריות ועל ידי מה תקבל מהבורא? בשביל מה הוא נברא? תחשוב איך אתה תממש אותו. אתה תראה שאתה חייב אותו. בשביל זה הבורא בנה את האגו. חוץ ממנו הוא לא צריך שום דבר אחר. בשביל לבנות, לברוא את הבריאה ולהביא אותו למצב, רק אגו.

שאלה: מה אני מקבל מהבורא ומה אני מעביר לאחרים, זה אהבה?

מהבורא אתה מקבל מילוי ואת המילוי הזה אתה מוסר לאחרים.

תלמיד: מה זה מילוי?

מילוי זה למלא רצונות של אחרים בדרגה, ברמה שהם רוצים להיות מחוברים.

תלמיד: זה לא קשור לרצונות, זה רצון אחר, זה מילוי של רצון אחר?

בקבלה אנחנו מדברים רק על מילוי הרצון להשפיע. כשאתה רוצה לתת, להשפיע לאחרים, אז אתה מתמלא בעצמך, דווקא ממה שאתה נותן, שאתה דומה לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אני ממלא את הרצון להשפיע?

אתה ממלא את רצונך לתת. אתה לוקח מהבורא, ממלא רצונך להשפיע, וממנו מתחיל להשפיע לאחרים, לתת לאחרים.

שאלה: האם יש טעם לנסות למצוא בקבוצה איך לתקן דרכה את העולם?

אני לא יודע מה להגיד לך. מה אתה יכול לעשות עם הבעיות העולמיות האלה?

תלמיד: אם הבעיה היא לידי, אני יכול לעשות איתה משהו. אבל איפשהו שם בעולם, לא יכול לעשות כלום.

איזה בעיה עולמית יש לידך?

תלמיד: בקשרים בינינו יש בצורה מכאנית בעיות דומות כמו איזה וירוס או סרטן, מלחמות, ואני בקבוצה מרגיש אותן פעילויות פנימיות לא נכונות.

מה איכפת לך איך אתה קורא לבעיות האלה? הן כולן משימוש לא נכון אגואיסטי.

תלמיד: אבל אם זו השתקפות, אז אני יכול ישר לעבוד עם אותה הבעיה ולא לעצום עיניים.

אתה לא תוכל לזהות איזשהו וירוס שהוא מתפשט בין האנושות לפי איזשהו אגו מסוים שממנו הוא יוצא, אתה לא תוכל לדעת. אנחנו עוד נדבר על זה, אני לא יודע אפילו איך אפשר להסביר את זה.

שאלה: אנחנו עכשיו נמצאים במרכז בחיבור בכנס, ואני חושב על מצב שאנחנו כבר נעזוב, איך נישאר בעלייה, לא להיות בנפילות, להיות בחיבור הזה קבוע, לעבוד ככה גם חזק, אקטיבי?

זאת בעיה. איך אפשר להישאר באותו קצב עבודה כמו פה, ועוד במיוחד בכנס שאתה תהיה שם ימים טבול בנושאים האלה, אני לא יכול לדמיין איך אפשר לשמור על הקצב הזה, קצב של מחשבות, רגשות, פניות לבורא, קשר עם חברים כמו שיש לך פה ואולי באמת עוד יותר. להיות בשיעורים שלנו, שיעורי בוקר, שיעורי ערב, להיכנס לארכיון, להשתמש בכל החומרים, לא יודע איך עוד. אני אישית תמיד עובד עם ספרים, זה מה שאני יכול להגיד.

יש לכם ספריה ענקית בכל השפות, אתה תמיד יכול להיות בה, אתה יכול גם לארגן קבוצות, סדנאות, עשיריות וכן הלאה. זאת אומרת, בעיקרון יש לך הכול בשביל להעסיק את עצמך 24 שעות ביום. כל מה שנבנה בשלושים שנים אחרונות, איזה עושר שבאינטרנט, נראה לי שאין שאלה כזאת, לא יכול להציע לך משהו אחר. אתה יכול להיות קשור אלינו, לקבוצות אחרות בעולם, יש לפניכם הכול.

פיסקה הבאה, "הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום והן מצד השלילה, כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות עד שכל אחד דואג וממלא כל מחסורי חבריו, הנה נמצאים משום זה שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות." זאת אומרת שפה כזאת, שבא לי לסגור את הספר ולא להסתכל עליו.

מה בעל הסולם רוצה להגיד? שהחוק הזה שאנחנו לגמרי מחוברים במערכת אינטגרלית, מחייב אותנו גם לקבל מכולם וגם לתת לכולם, והתלות האינטגרלית הזאת גם לנתינה וגם לקבלה זה שייך לכל אחד מאיתנו. קבלה מכולם ונתינה לכולם, דווקא בפעולות אלה ואלה, בזה אנחנו מזמינים תענוג לבורא, ואנחנו מרגישים את זה באור שמיד הוא ממלא אותנו באור הזה.

שאלה: שאלה מחברה, כשאנחנו מגיעים למצב יאוש, לצעקה, יוצא שהאגו כבר לא יכול לעבוד, איך אחר כך לעלות מעל המצב הזה ולגדול?

הנה החברה שלך נמצאת במצב הזה, את בשבילה, אז תעבדי ככה.

תלמידה: איך לדעת שאני מבצעת את הרצון של הבורא ולא פנטזיות שלי ושל האגו שלי?

בשביל זה את צריכה למלא רצונות של אחרים. שיהיה לך ברור, את שואלת שתי שאלות מאוד טובות, איזה רצונות אנחנו צריכים לממש. דבר ראשון, לא שלי. דבר שני, רק מה שחבר צריך בשביל לתמוך בו בקבוצה.

תלמידה: בעבודה בקבוצה יוצא ככה הרבה פעמים שגברים מדברים לא יפה אחד על השני מול נשים, איך אישה צריכה להתנהל במצב כזה?

אני לא יכול לדמיין איך גברים יכולים להתנהג בצורה גסה, להגיד איזה מילים גסות, שפוגעות בנשים, איפה ראית גברים כאלה?

תלמידה: זאת שאלה מחברה, אצלנו בקבוצה אין כאלה.

אז צריך לחנך אותם, תשבו איתם ותדברו כמו עם ילדים קטנים. אני ברצינות אומר לך, הגבר כשהוא מתחיל ללמוד קבלה הוא עובר הרבה מצבים, וגם יש כאלה כבדים, קריטיים, קיצוניים. אבל מה לעשות, לפעמים הוא מתפרץ באיזה מילים לא יפות, זה יעבור אחר כך. אני ראיתי גם בתלמידים שלי שכבר לומדים הרבה שנים אצלי, וכל זה עובר, חולף, בסוף לא נשאר מקום למילים גסות. אני לא מדמיין לעצמי, אין דבר כזה. אז צריך עוד קצת סבלנות.

תסלחו להם, גברים הם כמו ילדים. הגבר הוא לא מוליד, ומי שלא מוליד אין לו הרגשה בכלל של מה שקורה בטבע, בלידה, את ההרגשה הזאת אין לגבר ואז הוא נשאר כמו ילד. הוא גדל נגיד עשרים שלושים, חמישים שנה, אבל הוא ילד, אין לו את הלידה מחדש, הרגשת לידה מחדש שיש לאישה שהיא מולידה, בגלל זה יש בעיה איתם, הם לא דומים בזה לבורא, כמה שזה מוזר, ודווקא בגלל זה גברים צריכים לממש ראשונים את המערכת של התיקון.

שאלה: אם אין שאלות, ואם הם מופיעות השאלות אז יש תשובה בפנים, כמה זה נכון לקבל תשובות מבפנים? האם יש אפשרות להתבלבל? כמה זה חשוב לכולם לשאול שאלות? זו שאלה מהכלי הנשי מאלמאטי.

בעצם בעיקרון נשים לא שואלות אותי שאלות. יש לי פגישה עם נשים פעם בלא יודע כמה זמן, חודשיים, שלושה, מתאספת קבוצה גדולה נשית, שלוש מאות, ארבע מאות נשים, ואז יש לי איתן כזה ערב של שאלות ותשובות. אבל זה לא באמת שאלות תשובות, זה ערב של סדנה, לא סדנה, זה כמו שיעור נשים אבל אני שואל שאלות והן עונות נגיד סדנה בכל זאת, הן שם בעשיריות ביניהן מדברות על זה, אבל אין להן הרבה שאלות אלי, כי שיעורי בוקר אם את שומעת אותם אז יש לך תשובות, והן מדברות על זה גם ביניהן, מבררות. אז אני לא יודע מה עוד.

האישה כשלומדת בצורה שיטתית בשיעורי בוקר כמו גברים, אז אין להן שאלות אלי והן מבינות את החומר הרבה יותר רך, רגוע מגברים. הייתי אפילו אומר שהוא מתקבל בנשים בצורה יותר טבעית מהגברים, נספג, ואתם יודעים שהחלק הנשי אצלנו הוא פי שלוש יותר גדול מהחלק גברי, 30% גברים 70% נשים בקבוצת "בני ברוך", ואני שמח מזה מאוד כי זה חלק רציני, רגוע, הוא מסור ועוזר.

אז אתן הנשים צריכות להתנהג בצורה יפה, מסודרת, דאגנית כזאת. אם אתן תדאגו עליהם כמו שגבר דואג למשפחה, אתן תקבלו מהם השפעה כזאת שבלי זה אתם לא תוכלו להגיע לרוחניות. אז בקשר לזה אתן צריכות להיות כמו גברים, בקטע הטוב של המילה.

טוב ממשיכים. ומהצד השלילי אומרים "ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מעטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה העצמית מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המעטים מטרידים לכל יחיד מישראל לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המעטים לא יחמלו עליו כלל, וממילא נמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם כנ"ל, באופן אשר אותם פורקי העול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתם באהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות ואהבת לרעך כמוך, ולהשתלם באהבת זולתם בלי עזרתם, כאמור.", מצד השלילי אומרים, שאם חלק מהאומה לא ירצה לקיים ערבות ויישארו באהבה עצמית, אז הם יכריחו גם אחרים להישאר בלכלוך הזה בלי שום יכולת לצאת מהמצב המכוער הזה. מה בעל הסולם רוצה להגיד? הוא רוצה להגיד דבר אחד, זה שאנחנו נמצאים בקשר אינטגרלי בינינו, זה עושה שתי בעיות חיובית ושלילית, החלק החיובי שאנחנו עוזרים אחד לשני, משלימים אחד את השני, והשלילי בזה שאם מישהו חסר לו משהו בקבוצה האינטגרלית, אז מזה כולם סובלים. זה שהטבע עשה אותנו קשורים בצורה אינטגרלית זה גם טוב וגם רע. טוב כי אנחנו מוסיפים מכל אחד לכלי המשותף, ומה שרע זה כשאנחנו לא נותנים אז אנחנו גונבים מהכלי הכללי מכל אחד, אז אנחנו צריכים להבין שהכלי הרוחני האינטגרלי, הוא מגיב בצורה מאוד רגשית לשינוי של כל אחד לפלוס או למינוס.

שאלה: לגבי ערבות בשיעור. אנחנו יושבים, שומעים אותך, כולנו מרוכזים, אבל אני אפילו לא זוכר עם מי ישבתי, והשיעורים התחלפו.

לא, תדברו ביניכם בסדנאות.

תלמיד: אבל אם אנחנו לא בסדנאות?

איזה מין שיעור זה שהוא בלי סדנה? זה רק עכשיו, אבל בכלל השיעורים שלנו פרקטיים. לפעמים יש נושא כזה שאין לנו זמן לסדנה, צריכים לברר את הנושא, אז אני לא רוצה לתת לדבר על איזשהו נושא, כי אם אני אתן לדבר עליו, אנשים יתבלבלו. לכן חשוב לי להוביל אותם לפי דרך כזאת מדויקת קדימה, קו ברור כזה, ואז אני לא נותן לדבר כדי שהם לא יתחילו כל מיני דיבורים ביניהם, סטיות. אבל בדרך כלל אם אנחנו בנושא רגיל, אני נותן להם לברר, לדבר.

רק עכשיו לפני הכנס יוצאת איזושהי אוירה אחרת כזאת. צריך להביא הרבה חומר, להחיות את הקהל, אני חושב איך אנשים יקבלו את זה, איך יקבלו את זה בחו"ל במרחקים. זאת בעיה. כי כשאנשים יושבים לפניי ומדברים בעשיריות, אולי בחו"ל אין עשיריות, יש שם שניים שלושה אנשים ואין להם איזה לחץ, דחף לדבר, לפתוח משהו. אז הרבה פעמים בגלל זה אני לא נותן הרבה סדנאות, דיבורים בעשירייה, כי מה הם יעשו בזמן הזה, ישבו ויחכו עשר דקות עד שזה יגמר?

שאלה: בשני השיעורים האחרונים היו מעט סדנאות ודווקא דיברנו על הנושא.

בשיעורים שלנו? אל תיקח את השיעורים שלנו כשיעורים רגילים, הם בשבילכם, הישראלים מגיעים רק בשביל לבנות אוירה, אבל הם כולם מכוונים אליכם.

תלמיד: אז השאלה, איך להקשיב לרב ולהחזיק בעשירייה הזאת שאתה יושב איתה כרגע, מהי העבודה המקבילה גם לקלוט הכול וגם להישאר בעבודה בעשירייה?

שאלה טובה אבל אין תשובה לזה, כי אני לא מכוון לעשיריות. אני רק רציתי לקדם אתכם עם החומר, ואתם במשך היום, ככה אני מקווה, תדברו על זה ביניכם בעשירייה, תראו את השיעור עוד פעם ואז זה יכנס לעשירייה. זה היה הכיוון שלי, רציתי להשתמש בזמן בצורה מכסימלית.

שאלה: למה כל כך קשה לנו לתמוך אחד בשני?

אנחנו לא מרגישים קשר בינינו. הקבלה מסבירה לנו, אתם קשורים, אתם אינטגרליים, נמצאים במערכת אחת וכן הלאה. תראה באיזו דרך מלמדות אותנו כל הצרות שיורדות על האנושות. מה חסר לאנשים היום? יש לנו מדע, טכנולוגיה, מה שבא לך, הדבר היחיד שחסר לנו זה קשר טוב בינינו. זה טמטום כזה, טיפשות, ככה האנושות, במה אנשים מתעסקים, יש להם הכול, חוץ ממה? חוץ מהבנה איך לעשות את החיים שלהם נורמאליים, אפילו פחות לסבול, אני לא מדבר על זה שאנחנו יכולים להגיע לכל דבר. אותו דבר בעשיריות שלנו.

אבל בעשיריות, למה? הרי אנחנו יודעים מה צריך לעשות בשביל להיות קשורים בצורה נכונה אינטגרלית, כדי שאני אוכל לגלות עולם עליון בעשירייה, שהעשירייה שלי תהפוך לעשר ספירות, שאני אוכל להשיג בכל 125 מדרגות. כמו באיזו חלילית כזאת לעלות לכל מדרגה, לעזוב את העולם הזה, פשוט להסתכל על הטבע הזה כמו על כלום. אז למה שלא נעשה את זה? הכול נמצא, אתה יודע הכול, מבין הכול, יש מקום, יש זמן, יש כוחות, יש הכול, צעירים.

¹בגלל זה החכמים השוו את הערבות, דימו את זה לשני אנשים באותה סירה שאחד קודח מתחתיו, וכשהשני שואל למה אתה עושה את זה, הוא אומר לו "מה אכפת לך אני קודח מתחתי ולא מתחתך". אז השני ענה "טיפש, אנחנו נמצאים באותה ספינה ונטבע ביחד".

אז אלה שנמצאים באהבה עצמית, בזה הם בונים מחיצת ברזל שלא מאפשרת ללומדי קבלה לממש אותה אפילו במידה הכי קטנה של ואהבת לרעך כמוך. זאת אומרת יש בינינו כאלה שבעצם מפריעים להתחיל לבצע את חכמת קבלה ב"אהבת לרעך כמוך", שזה הסולם לבורא. וכמה היו צודקים חכמים בדוגמה הזאת שאמר, "שוטה כולנו נטבע ביחד עם העולם שלנו." בגלל זה אנחנו בדור שלנו צריכים כמה שיותר מהר להיפטר מהדבר הזה, זאת אומרת להבין איך להיתקן.

²בגלל זה רבי אלעזר, שזה הבן של רשב"י שכתב את ספר הזוהר, הוא המשיך הלאה בנושא הערבות ואמר, שלא רק עם ישראל, לא רק הקבוצה הזאת שפעם קיבלה את מערכת אברהם, אחריות הדדית, אלא כל אומות העולם. זאת אומרת, כל אומות העולם גם נמצאים תחת תנאי ערבות הדדית. בגלל זה אנחנו צריכים להסביר את זה לכולם ולמשוך את כולם לזה.

שאלה: אנחנו מדברים על רצונות, אני צריך לברר בתוך עצמי רצונות לנתינה, רצונות שאני יכול לעבוד איתם, לא יכול לעבוד איתם. אז איך יוצא שכל רצון צריך להיות מתוקן ורק אז נוכל להגיע לערבות?

כן ולא. אתה יכול להגיע לערבות בעשירייה אחת.

תלמיד: אני מבין, אבל אפילו בעשירייה אחת צריך שכל הרצון יהיה מתוקן.

אבל לא במאה אחוז, רק ברמה שאתם נמצאים. כל הכלי הוא מיליוני, מיליארדי אנשים, מדובר רק לממש בעשירייה. עשירייה נכנסת לרוחניות ומתחילה לעלות ב-125 דרגות של רוחניות. בכל מדרגה יש עיבור, יניקה, מוחין ועוד מדרגות ועוד מדרגות, כל זה מאוד מדויק, מדורג, ואתם יכולים בכל רגע נתון להתאסף עוד יותר ועוד יותר יחד, לעלות ולהרגיש איך אתם עולים. אתם מתקרבים ביניכם, במידת ההתקרבות ביניכם מופיע בכם מצב רוחני חדש, ובו אתם מרגישים עוד יותר גילוי הבורא.

שאלה: איך להבין שהחבר עושה חור בספינה והכול בסדר?

זה שהוא מעיר אתכם בכל מיני דברים שליליים, אפשר להגיד שזה טוב באיזשהו שלב מסוים, אבל בעיקרון זאת לא ההתעוררות שצריכה להיות. אנחנו צריכים להתעורר מזה שאנחנו מחפשים ומוצאים, מחפשים ומוצאים תכונות, דברים בשביל להתחבר בינינו. וזה שהוא מעורר אותנו במעשים שליליים שלו, באיזשהו שלב זה יכול להיות טוב אבל כעיקרון זאת לא שיטת התקדמות.

אנחנו חייבים לנסות לגלות בינינו יותר ויותר כלים שחסרים. הם מתגלים מההתעוררות שלנו ליתר חיבור. תתחילו יותר להתחבר ביניכם ואתם תראו איך מופיעים ביניכם כל מיני ריבים, יחסים לא טובים וכן הלאה. זה מה שצריך לעורר לאט לאט, בצורה מושכלת, שבהתחברות יותר ויותר אנחנו שוב מגיעים לבעיות. כאילו מתרחקים נהיה יותר קל, מתקרבים נהיה יותר גרוע. הרי רואים את זה בכל מקום. אנחנו רואים איך אנחנו חיים עם השכנים או עם קרובים או יותר רחוקים. אנחנו רואים פה איך אנחנו צריכים בקבוצה כל הזמן לעורר את עצמנו ביתר התקרבות בינינו, ולברר איך כשאנחנו מתקרבים יותר, מופיעות בנו תכונות שליליות, דחייה ואז יש לנו לאן לזוז, להתקדם. זה לא נקרא לעשות חור בספינה, זה נקרא לבדוק את הספינה, לראות איפה יכול שיהיה בה כאילו חור.

שאלה: אם אדם לא נכלל בתהליך כללי, אתה אמרת שהוא לא יכול להרע. ופה אתה אומר שאם אדם חושב על עצמו, בונה את מחיצת הברזל הזאת, עושה חור בספינה. האם מדובר פה על עבודה מתקדמת בקבוצה, לא מדובר על כנס?

זה לא קשור לכנס. בכנס אנחנו מנסים מכל הכוח איכשהו להתחבר בינינו, לחדש תנועה רוחנית אחד כלפי השני, לנסות למצוא איך אנחנו יכולים להתחבר, להתקרב, להרגיש את האחר שהוא לא ברור לי, לא ידוע לי האדם הזה, איך אני יכול למצוא איתו איזה קשר שעליו יפעל כוח עליון.

בכנס הזה אנחנו יכולים להשיג הרבה יותר מהעשירייה הקבועה שלי. יכול להיות שאני מגיע מאיזו עשירייה ושם אני מאוד קשור אליהם. אבל כשפה בכנס אני נכלל בעשירייה אחרת, דבר ראשון אין לנו עבר. נגיד שאני יושב בין אנשים שאף פעם לא עבדתי איתם בצורה רוחנית, זה יותר קל לי. אני יכול לפתוח את עצמי לקשר אליהם, בלי כל מיני הרגשות מהעבר. צריך לנסות לעשות את זה, אתם תראו שפתאום, וככה זה אמור להיות ברוחניות, וגם עם העשירייה הישנה שלכם, אתם יכולים להיות לגמרי פתוחים. ודווקא האגו שלנו מאפשר לנו במקרים כאלה להיות יותר פתוחים, יותר קרובים אחד לשני.

זאת עשירייה שמחר כבר לא תהיה לי וגם אתמול היא לא הייתה, בגלל זה אני נמצא איתה במצב פתוח כזה. תחשבו על זה. אתם תרגישו שפה ובכלל בכנס נפתחות הרבה אפשרויות. אם אתם תחפשו איך אני יכול להרגיש את החיבור שלי הנפשי עם עשירייה, פשוט עשירייה מקרית לגמרי, אתם תוכלו לעשות את זה. אם אין לכם שום זיכרונות מהם, שום התחייבויות אליהם, זה מה שקורה ברוחניות תמיד, כל דקה אתם נמצאים במצב חדש. כל אדם, כל רגע חדש. עוד רגע, עוד פעם חדש. וכך אתם יכולים לא להיות חייבים שום דבר, שום דבר חוץ מהחיבור של הרגע הזה עם הבורא.

שאלה: עכשיו סיפרת לנו על הרגשות שנעבור בכנס. אבל חברים שכבר עברו את המצבים האלה בכנסים, ועכשיו באמת סובלים שהם לא יכולים להגיע לכנס, איך לעזור להם, לתת להם כוחות, מה לעשות?

אני לא יודע מה לעשות. אנחנו מנסים לעשות כל מה שאפשר, הלפ חבר פועל. פה אנחנו מפנים מקום לשינה, גם אצל חברים בבית. עושים כל מה שאפשר לעשות, מה עוד, איך עוד אני לא יודע. למה הם לא יכולים להגיע בגלל כסף?

תלמידה: כל מיני בעיות. כסף, עבודה, איזו מחלה. הבעיה פה שקשה להם להצדיק את הבורא בגלל זה, זה מה שיוצא. מה להגיד להם בצורה פשוטה אנושית?

אני אגיד לך בצורה לא אנושית, דווקא לא בצורה אנושית. מה שהבורא עושה להם זה מה שהוא מוכרח לעשות להם והם חייבים לקבל את זה רגוע. כי דווקא מהמצב הזה הם צריכים להתקדם לחיבור ולבורא. לא להמציא לעצמם איזה מצבים שיכולים להיות יותר טובים.

אתן לך דוגמה, חבר שלנו נמצא בכלא הרבה שנים וצריך עוד להישאר הרבה שנים, והיחס שלו הנכון ממש מקדם אותו קדימה. לכן לא צריך להתעצבן על הגורל, זה מה שהבורא עושה, שם אותנו בתנאים כאלה. ואחרי שתקבל את התנאים האלה ותתחיל לעבוד בהם, אתה תראה שהם אופטימאליים בשבילך, הכי טובים.

תלמידה: זאת לא שאלה אליך אולי אלא לכולם. בשיעור בוקר אמרת שבכוונה אתה לא נותן לנו סדנאות כי אנחנו יכולים לעשות את זה במשך היום. ובמשך היום היו פה איזה עשר, חמש עשרה איש, זאת אומרת מעט מאד, הרבה פחות מעכשיו. ברור שהפורמט הזה לא מתאים לנו כנראה, לא מעורר אותנו. בוא נברר איך אנחנו רואים את ההכנה הזאת. אולי אנחנו ככה נפסיד סתם גם את מחר.

כמה נשאר לנו, מחר ומחרתיים, יומיים. מה אתם עושים במשך היום? אני לא שואל אותך אישית, בכללי?

תלמיד: יש הכנה מאוד גדולה. אני רוצה להצדיק את החברים שלי, אנחנו העמסנו דברים לכנס, אני אישית השתתפתי באיזה חמש שש סדנאות.

ומה קורה עם נשים?

תלמיד: נשים היו באולם לימוד ולא נתנו לנו להיכנס.

בצדק לא נותנים להיכנס. אם יתנו לכם להיכנס, יהיו וירוסים אחר כך.

תלמיד: חברים עשו עבודה גדולה, היו הרבה שאלות, בירורים.

אם אתם באמת לא יכולים להתאסף ביחד אז אנחנו נדאג שיארגנו לכם סדנה.

שאלה: השאלה הכי כואבת זה מה יקרה אחרי הערבה, איך אנחנו ניכנס לכנס הבא איפה שכל מיני חיצוניים יתחברו, נשים יצטרפו?

מה אתה מפחד?

תלמיד: אנחנו לא מפחדים. יש שאלות עד רמת איך להתנהג, איך לעשות סדנה ולא להגיד משהו מיותר.

כמו שאתם במדבר תישארו במדבר, רק יהיו ביניכם עוד איזה כמה אלפי נשים וגברים. הרוב נשים. מה אכפת לכם? אתם באים, חוזרים, שומרים על כל ההכנה שלכם ונכללים בכנס המשותף הזה ואתם לא רואים שום הבדל מהמדבר. דווקא בגלל שיש עוד סביבה כזאת טובה, לוחצת בצורה טובה עליכם. תרגישו שאתם נמצאים בעולם כזה שהוא מוכן, מסכים להתקדמות הרוחנית שלכם ויאללה קדימה.

אז אתם צריכים את כל זה בכנס הגדול החדש שלכם, כאילו חזרתם לעולם מהמדבר שלכם ועכשיו אתם צריכים למסור את כל זה, לבטא את כל הכוח הזה של החיבור שלכם, שארגנתם שם במדבר. אז אל תדאג.

שאלה: כמה זה חשוב ואולי אפשרי לברר את המערכת הזאת של העשירייה? הרי אמרת שכל אחד צריך להרגיש את המקום, את התפקיד שלו בפרצוף הזה, במערכת הזאת.

זה מגיע בהדרגתיות. לא כרגע.

תלמיד: אז זאת אומרת בערבה?

לא נראה לי שאנחנו נצליח להגדיר את זה אפילו בכנס הגדול. זה עוד קדימה. אל תדאג, זה עוד יגיע, הכול מגיע. בנו תלוי רק ההשתוקקות לפתוח את עצמנו והשאר מגיע מלמעלה, מהעליון.

שאלה: איך להתקרב בעשירייה אחד לשני ולא לפחד מהבעיות?

מה יש לפחד? אני נמצא בעשירייה, אני לא חייב להם שום דבר, הם לא חייבים לי שום דבר ארצי, אנחנו התרחקנו מכל דבר ארצי, עלינו מעל הארציות. מה יש לנו? אוכל נותנים לנו, נותנים לנו לישון, יש בגדים, הכול בסדר. מה עוד נשאר לנו? רק חיבור. אני לא רוצה לחשוב על משהו אחר. אז הכול פשוט.

תלמיד: אמרת שהכי טוב זה כמו ילד, לפתוח את הפה ועיניים ולהסתכל על המבוגרים בכנס. ככה ביטול כזה.

אני רוצה להתכלל בהם, להיספג בהם, הם כוח גדול. אם אני אנסה כל הזמן להמס ביניהם, יש שם כמובן כל מיני אנשים, אבל אתם תוכלו להרגיש כוח גדול.

תלמיד: נגיד שאנחנו נקבל משימות ברורות ממך וברור מה לעשות, אבל יש רגעים שאדם לא יודע איך לבטא את עצמו, הוא מרגיש אי נוחות.

בעשירייה?

שאלה: לא. במשך היום, אולי בפעולות משותפות. נגיד אדם מגיע קצת לפני ולא יודע איך לעשות, איך להכין שאלות לשיעור. אתה יכול לתת עצה, המלצה, איך להביע את עצמו בצורה בטוחה ולעשות את הנתינה, ההשפעה הזאת?

אני לא יודע. זה כל כך תלוי באדם הספציפי המסוים. אתם כולכם מאוד שונים פה ואתה שואל אותי, איך אני יכול להתנהג במצב ארצי כזה, קיום ארצי? תתנהג בצורה טבעית. תראה מה יש בכל רגע איזה סדנאות, שיעורים ותנסה להתחבר לזה. אני לא יודע מה עוד להוסיף. הכול יסתדר. אז אני מבסוט, שמח שלגברים יש סדנאות. אני לא מבין למה לנשים אין, או אולי זה רק לאישה הזאת הנחמדה. צריך לעשות עם זה משהו, צריך לברר אם יש סדנאות.

תלמידה: אומרים שאין.

למה אין? מי מארגן שם? תוציאו אותו מההסתרה שלו. איזה צדיק נסתר ושיעשה לכם סדנאות. תמצאו אולי עוד נשים מתרגמות ותעשו סדנאות במשך היום. חייבים.

(סוף השיעור)

---

1. י"ח) ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.

   והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!"↩

2. יט) ורבי אלעזר בנו של רשב"י מפליג עוד יותר בדבר הערבות, ולא די לו שכל ישראל ערבים זה לזה אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות.↩