שיעור בוקר 05.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 385, מאמר "מתן תורה",

אות א'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 385, מאמר "מתן תורה".

מתן תורה

"ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).

אות א'

"מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".

שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"

דיברנו על זה כל כך הרבה שקשה להוסיף עוד משהו, אבל זה שהוא אומר שזה כלל בתורה, אז הכלל הזה כל הזמן דורש להרחיב אותו, לראות אותו מכל הזוויות ושזה לא נגמר וכמו שהתורה כוללת בתוכה את כל הבריאה, כך הכלל הזה כולל בתוכו את כל מה שאפשר רק לשייך לאנשים, לחיבור ביניהם.

תלמיד: המושגים של "רעך" ו"כמוך" זה מושגים שקצת מטושטשים. מה זה אני, מה זה הזולת, איך מגיעים להבחנות האלה?

פחות או יותר לכל אחד באיזושהי צורה ברור מי הוא ומי הם האחרים לעומתו, כלפיו, ואיך שהוא צריך להתייחס אליהם.

תלמיד: כשמתעמקים באמת במושגים האלה של רעך, וכמוך, נולדות הרבה שאלות.

כן.

תלמיד: אז איך נכון לעבוד עם השאלות האלה? כי כמו שבעל הסולם שואל אחר כך "למי אני מהנה", ועולות הרבה מאוד שאלות ואז פתאום המילים האלה "ואהבת לרעך כמוך" הופכות להיות לבלתי מובנות.

כן זה גם נכון, אבל אין לנו ברירה, כל התורה באה אך ורק כדי להסביר איך לקיים את התנאי הזה "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: נגיד עכשיו אנחנו לקראת הכנס, איך לסדר את המושגים האלה, "רעך", "אני", ו"כמוך"?

לקראת הכנס אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל את כל החברים שבאים לכינוס, ואנחנו צריכים להרגיש אותם כמו שאני מרגיש את עצמי.

תלמיד: יכול להיות שהמושגים האלה כבר התערבבו אצלנו, הרעך עם הכמוך?

כן, אנחנו התעסקנו איתם בכל מיני צורות, אבל יחד עם זה המילה "כמוך", היא כאן מילה מאוד מאוד דורשת וגבוהה. שאדם צריך להתעלות מעל הטבע שלו ולהתחבר עם הטבע של הזולת. וזולת זה כל בני האדם שנמצאים מחוצה לו, ואז הוא נמצא בדרך לגלות מה זה תורה ומהי דורשת מבן האדם.

תלמיד: לא שהאדם פעם היה מצליח מאוד למלא את עצמו והרגיש את עצמו מאוד חזק ומוצלח. היום גם למלא את עצמי אין כל כך טעם, לא מורגש שזה מוביל לאנשהו ואז אולי החדות שיש במושגים האלה היא נעלמת. אז איך להרגיש את העוצמה שיש בכלל הזה?

העוצמה שיש בתנאי ואהבת לרעך כמוך, אנחנו לאט לאט מגלים מהמאמר עצמו. נמשיך ונצרף כל מה שאנחנו נגלה, שזה הכול נכלל בואהבת לרעך כמוך.

תלמיד: אמרת בתחילת הדברים שאנחנו צריכים להרחיב כל הזמן את הכלל הזה. איך אני לוקח את הדבר הזה ומרחיב אותו כל יום, מגדיל את זה בעבודה בינינו?

ככל שאנחנו מתפתחים כבני אדם ויכולים להרגיש את כל האנושות איתנו יחד, באותה הדרגה, באותו היחס, אנחנו צריכים לשייך את כל האנושות אלינו, וכך להשתדל לכלול את כולם בעם אחד ובקבוצה אחת, במערכת אחת, ולא חסר לנו כלום, אלא להרגיש את כל האנושות כאחת.

תלמיד: העשירייה היא מקום העבודה הפנימי שלנו שבו אנחנו מכינים את עצמנו למצב החדש, או אפילו לפני המצב החדש, להביא את המצב החדש אלינו כמה שיותר מהר. אנחנו אומרים לא פעם, "על כל פשעים תכסה אהבה". האם הנקודה הזאת על כל פשעים תכסה אהבה, הבורא כבר לא בנקודה הזאת, ובכל פעם מרחיב לנו את העניין הזה של הכלי, של הכלל הזה?

כן, כי אנחנו כל פעם משתנים והחיבור בינינו משתנה וגם כבר המטרה הסופית שאנחנו צריכים לגלות את האהבה הזאת. אז יוצא לנו שאנחנו צריכים לגלות אותה בכל הנבראים וזה שאני לא חושב עליהם, ובכלל לא מקבל אותם בחשבון, זה לא אומר שאני מסכים, אלא הטבע שלי לא רואה אותם, ולא שם לפניי את כל האנושות שמחכה לזה וצריכה את זה. לכן ואהבת לרעך כמוך מדובר לכל אחד ומדובר על כל האנושות.

תלמיד: מה המחשבה שצריכה להיות על החברים, שאני ארגיש כל יום שאני מגדיל את האהבה, שאני לא נותן לאגו שלי כל פעם למשוך אותי לצד השני, שאני באמת אגדיל את האהבה בינינו?

כל התורה וכל מטרת החיים הכול נמצא ב"ואהבת לרעך כמוך". ואם מחזיקים את זה כמו יסוד של כל האנושות, אז מבינים שככל שאנחנו מתקרבים לכלול את עצמנו עם כל הנבראים, לבנות כלי שלנו, רצון שלנו שמקיף את כל הנבראים, אז בזה אנחנו יותר ויותר נקיים "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: האם מבחינתי העשירייה, יכולה להיות כלי שאני יכול להגיד, ששם כל הנבראים ושם אני יכול לקיים את הכלל הזה?

כן ולא. אנחנו קיבלנו יחד עם הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך" עשירייה, ואנחנו צריכים לדאוג לקיים בהתחלה "ואהבת לרעך כמוך" בתוך העשירייה ואחרי זה אנחנו צריכים עוד לצאת ולהרחיב את היחס שלנו לעשירייה, ליחס שלנו לכל האנושות.

תלמיד: איך להרגיש את החבר לידי, או את כל האנושות כולה, תביא אותי להרגשת הבורא?

כל החוקים והתנאים שהתורה מעמידה לפנינו זה אך ורק כדי לפתוח לנו את כל החושים בצורה כזאת, שנוכל להרגיש את הבורא ולהיות כמה שיותר קרובים אליו.

תלמיד: איך ואהבת לרעך כמוך פותח את החוש להרגשת הבורא?

ואהבת לרעך כמוך, זה אומר לי שאני צריך לאהוב את כולם בצורה שאני אוהב את עצמי. גם התנאי הזה הוא סתום ולגמרי לא ברור, זה דבר אחד. דבר שני, איך אני בכלל יכול להתייחס לכל בני האדם שלא ראיתי אותם, אני לא מרגיש את אותם, מיליארדי אנשים שהבורא נתן להם חיים? אז הוא נתן להם חיים, הוא הבורא, אבל איך אני צריך להגיע למצב שאני אוהב אותם, שהאהבה שלי אליהם היא מקיפה אותם ומביאה אותם להיות יחד בחברה אחת, באנושות אחת, על ידי זה שאני עוטף אותם באהבה שלי.

תלמיד: בשביל מה אני צריך לאהוב את כל האנושות באהבה וחיבוק כזה עולמי?

בסך הכול בעל הסולם מסביר לנו על "ואהבת לרעך כמוך", שאני צריך להתייחס כך לכל באי עולם. 

תלמיד: איפה הבורא מתגלה ב"ואהבת לרעך כמוך"?

הוא לא מבטיח לנו שהוא מתגלה. 

תלמיד: אז מהו כל העיקרון הזה?

הבורא נתן לנו כנבראים את כל העיקרון הזה, את החוק הזה, את התנאי הזה, את הדרישה הזאת, שכך אנחנו חייבים להתקיים. 

תלמיד: אני כפי שאני מבין, כל העיקרון הזה הוא מפני שהבורא ציווה כך.

כן. 

תלמיד: זו מצווה.

ודאי.

תלמיד: ואני עושה את זה לא מטעם אהבה אלא מטעם שהבורא ציווה.

כן. 

תלמיד: אז מה הבורא רוצה ממני, שאני אתן את המאמץ? למה הוא מצפה ממני? לאהוב את העולם? 

הבורא רוצה שאני אגיע לאהבה לכולם. 

תלמיד: ואני מסוגל באמת להגיע לאהבה לכולם?

אם הבורא עשה אותך, אז הוא בטח נתן לך מה שאתה מסוגל לבצע לפי הטבע שלך. 

תלמיד: בעל הסולם מדבר כאן על ואהבת לרעך, כאילו שהבורא מצפה רק שאני אוהב את הזולת, את כל העולם כולו, את כל האנושות. ומה עם אהבת הבורא?

ודאי שזה גם כלפיו, כי בסופו של דבר כל האהבה שאני מפתח כלפי כל הבריות, חוזרת לבורא. 

תלמיד: גם במשפט "ואהבת לרעך כמוך" וגם במשפט "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", יש התייחסות לעצמי. אני מרגיש מכתבי רב"ש ומהעבודה שלנו, שאנחנו לא מתייחסים למה אני, מי אני, ולא כל כך מביאים את עצמנו בחשבון כשאנחנו מדברים על אהבה כלפי החברים. הכתוב פה מכריח אותי להתייחס, לעשות איזו השוואה בין איך שאני חושב ואוהב את עצמי לבין אהבת הזולת. אני צריך כל הזמן להסתכל על עצמי, ואילו אנחנו מדברים על איבוד הפרטיות, כשאנחנו מנסים להשפיע האדם צריך לאבד את עצמו לחלוטין. למה הכתוב אומר "כמוך", מהו היחס הזה?

זה נכון, השאלה היא במקום. "כמוך" מתבסס על אהבה אישית של האדם שאוהב את עצמו, ומתוך זה הוא יכול לקחת יסודות, מה נקרא לאהוב את הזולת ולא יותר מזה. זאת אומרת, במידה שהאדם מגלה את הכוח שלו באהבה עצמית, בצורה כזאת הוא יכול לאהוב את הזולת.

תלמיד: אז בעבודה צריך תמיד להתגלות היחס שהייתי מצפה לעצמי? אני אמור להתייחס לזה, זה אמור להתגלות לי?

כן.

תלמיד: ועל זה אני יכול להתעלות.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" שזה סכום של תרי"ג מצוות, בלי להרגיש בפירוש כל מצווה ומצווה מאותו הסכום?

אני לא יכול להגיד לך את זה.

תלמיד: האם יש מדרגות של ואהבת לרעך?

מדרגות ישנן, כמו בכל מצווה ומצווה יש מדרגות, אבל עד כמה המדרגות האלו קשורות להבנת המצווה, את זה עוד נלמד.

תלמיד: בכל מדרגה של ואהבת לרעך כמוך זה תמיד כל המצוות ביחד? האם אני יכול להגיד, תיאורטית, השגתי שתי מצוות מתרי"ג מצוות, וזה ואהבת לרעך כמוך שלי? או שתמיד כל המצוות ביחד?

אדם הולך ומתפתח על ידי המאור המחזיר למוטב, כך שהוא יותר ויותר מרגיש את המציאות שבה הוא נמצא ואיתה הוא צריך להתייחד. ולכן העבודה שלו בתורה ומצוות מביאה אותו לזה שהוא ירגיש מכל הרמ"ח איברים ושס"ה גידין שבו קשר עם הזולת, ובקשר הזה הוא חייב בסופו של דבר להיות באהבה כלפי הזולת הזה. "הזולת" זה כל באי עולם ואנחנו צריכים להיות בזה, לשרות בזה, לקבל את זה ולברר מה עוד הבורא רוצה מאיתנו.

תלמיד: האם יש טעם בעבודה שלנו להתעסק עם תרי"ב הפרטים האלה, או שזה פשוט מתגלה בעצמו אחר כך, ואנחנו צריכים להגיע לאהבה באופן כללי?

אם אנחנו משתוקקים ל"ואהבת לרעך כמוך", אז כל הפרטים מתגלים כפרטים של ואהבת לרעך כמוך.

תלמיד: כבר כתוצאה?

כן.

תלמיד: האהבה היא בכוונה או במעשה?

הכוונה זה המצב. כוונה זה המצב, שאם אני אוהב מישהו סימן שכל הרצונות שלי רוצים להתחבר עימו ולדאוג לו ולהבטיח לו עבר, הווה, עתיד.

תלמיד: הסיבה לשאלה היא כי היחס לעצמי הוא אהבה עצמית, רצון לקבל תענוגים ודברים כאלה, אבל הרבה פעמים זה לא מה שהכי טוב בשבילי, יש לי בטן גדולה, רצון לעשן וכן הלאה. איך לנתח מה הדבר הכי טוב לחבר שלי אם אני אפילו לא יודע מה הכי טוב בשבילי? וגם אם אני יודע מה הכי טוב בשבילי, אין לי כוח לעשות את זה, אני רוצה משהו שונה.

אתה צריך להשתוקק להגיע למצב שיהיה לך ברור הקשר שלך עם החבר, עם רעך, ובמידה שאתה אוהב את עצמך, עליך להגיע למצב שכך אתה גם אוהב את הזולת.

תלמיד: אם אני לא אוהב עצמי בצורה טובה, איך לאהוב את האחרים בצורה טובה?

את זה אנחנו צריכים ללמוד. ברור שבדרך הזאת אנחנו נדע מה נקרא אהבה עצמית, אהבה שהיא טובה ואהבה שהיא פסולה, את הכול נדע בקיום המצווה הזאת. כי בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ואהבת לרעך כמוך, וכל היתר זה תוספות, פרטים.

תלמיד: כן ולא. האם האהבה היא התוצאה מהיחס בין החבר וביני או שהיא המקור לפעולה שלי כלפי החבר?

אהבה היא תוצאה מכל היחסים שבינינו, שאני שוקל אותם ברצונות שלי ואני מגיע למצב שיש בינינו אהבה.

תלמיד: יש הבדל בין לטפל ולאהוב?

כן. לטפל זה במעשה ולאהוב זה כתוצאה.

תלמיד: אהבה עצמית זה כל מה שיש לאדם, אבל גם את עצמו הוא לא יודע לאהוב נכון, אז בטוח שהוא גם לא יודע לאהוב את האחרים.

כן.

תלמיד: אבל ממה הוא יוצא? האם הוא לומד לאהוב את האחרים ואחר כך את עצמו? יש כאלה שאומרים שקודם האדם צריך לאהוב את עצמו, ואחר כך הוא יוכל לאהוב את האחר. אבל כנראה שכאן זה אחרת, קודם הוא לומד לאהוב את החברים, אחר כך הוא מבין מה זה לאהוב את עצמו, ובכלל מה זה לאהוב.

הכול מתחיל מאהבה, אהבת עצמית, שהיא מובנת לכל אדם, אפילו לילדים קטנים, שבצורה אינסטינקטיבית הם אוהבים את עצמם. כלפי הזולת האהבה מתבררת בזה שאתה משתדל להיות בתשומת ליבך אליו ולקיים מה שהוא רוצה. כמו שאימא מתייחסת לתינוק, כך בין בני אדם.

תלמיד: האם צריכים להבדיל אם הוא רוצה את זה מהאגו, אם הוא רוצה את זה מרצון להגיע למטרה?

בכללות לא, לא צריכים לחלק את זה לאלף תנאים ודברים.

תלמיד: האם אנחנו נרגיש את הטבע של הזולת, ישירות ברגש או הרגשת הזולת היא איזו מטאפורה?

ככל שאנחנו נחשוב על הזולת אז אנחנו יותר ויותר נכון, נבנה בתוכנו את דמותו, ואז לפי הדמות הזאת שיש בי לזולת, אני אוכל יותר ויותר נכון, מדויק להתייחס אליו. אני לא מתייחס לזולת כמו שהוא נמצא מחוצה לי, אני לא רואה אותו מחוצה לי, אני רואה אותו בכל זאת באותה הצורה שיש לי ממנו, מהתפעלות, מהתרשמות, מהכרה שלו בי.

לכן התורה אומרת כך ש-ואהבת לרעך כמוך, כמו שאתה אוהב את עצמך תנסה בצורה כזאת לאהוב את הזולת. ההבדל הוא שאת עצמך אתה מקבל בצורה מסוימת מעצמך ואת הזולת אתה מקבל כבר דרך איזה פילטר, מסננת. כך אתה יכול לבנות את היחס שלך לאחרים.

תלמיד:, האם זה משנה שאותן הרצונות של הדמות שאני בונה בתוכי תואמת את החבר באמת או לא תואמת את החבר? אולי בניתי את הדמות של החבר, והוא לא צריך את הדמות של הזולת שאני בניתי בפנים?

אתה לא יודע. מה שאתה יכול לקוות, שהתורה מבטיחה לך, שעל ידי העבודה שלך אתה לאט לאט תתחיל להכיר את החבר כמו שאתה מכיר את הבורא. ואז יוצא לך ש"מאהבת לרעך כמוך" אתה לאט לאט מגיע לאהבת ה' אלוהיך.

תלמיד: איפה עובר הגבול הדק בין קשר ישיר עם הבורא לבין התיקון דרך הזולת?

במידה שאתה יודע להתקשר עם החבר שלך, על פני אותם התנאים שהבורא מעורר ביניכם, באותה מידה אתה יכול להיות קשור עם כל חבר ועם הבורא.

תלמיד: האם אני צריך איזו תוספת מעבר לרצות למלא את החבר או איכשהו להתכוון בצורה מיוחדת בשביל שיהיה קשר עם הבורא?

כן. במידה שאתה פתוח לקשר עם החבר, באותה המידה אתה פתוח לקשר עם הבורא.

תלמיד: כל אדם יכול לאהוב את הזולת במידה שזה עושה לו טוב. אז מה ההבדל בין מה שאני מרגיש את העשירייה באיזו צורה, אני אוהב אותם, לבין שאני מצליח לאהוב אותם, כי זה טוב לי. אז מה מכאן הלאה?

מכאן והלאה אנחנו צריכים להביא אותך למצב שאתה לא תשפוט מתוך הרצונות שלך, אלא אתה תגיע למצב שכל החברים שאתה רוצה להתאחד איתם, כביכול, יהיו במצב שכל אחד לעצמו. אז כשאתה משתדל להתקרב אליהם תצטרך לצאת מעצמך, ולהתחבר אליהם ובמצב כזה תצטרך למצוא את הנקודה המשותפת בינך ובינם.

תלמיד: מה מוביל אותי לצורה הנוספת של אהבה מעבר למה שאני מרגיש בעצמי שטוב לי לאהוב אותם?

כי זו אהבה עצמית.

תלמיד: מה גורם לי לרצות לאהוב את החלק בהם שלא פתוח לפני, מה מביא אותי בכלל להסתכל על זה?

יש בזה אפשרות להתחבר איתם, להתכלל בהם, בצורה שלא תלויה ברצון לקבל שלך.

תלמיד: כלפי מה אני מודד כמה אני יכול עוד להתקרב לחברים? עד הנקודה שאני מזהה בצורה האגואיסטית, הטבעית, אז אני יכול להשקיע ולרצות לאהוב אותם, כי אני מודד כלפי עצמי.

רק בעצמך. זאת אומרת, אתה עוד לא יצאת מעצמך.

תלמיד: אם אני זז עכשיו מהמקום, אני מודד כלפי המקום שבו הייתי. מהי המטרה שאליה אני מתקדם עכשיו? זה המקום החדש שאני רוצה להגיע אליו באהבת חברים, מהו המקום הזה?

המקום החדש שאתה רוצה להגיע אליו הוא להתכלל בבורא.

תלמיד: למה בעל הסולם לא כותב, "ואהבת לרעך כמוני"? כמו שהבורא אוהב את הזולת, כך אני צריך לאהוב את הזולת?

את זה הוא לא יכול לכתוב מכמה סיבות. איך אתה יכול להרגיש מה שמרגיש הבורא?

תלמיד: נכון, זו גם שאלה, כי מה שאני כן מרגיש זה בגדר אהבה עצמית ומה שאני לא מרגיש, אז גם כך אני לא מרגיש.

גם זה בגדר אהבה עצמית.

תלמיד: אז לאן מתקדמים? איך מתקדמים בכלל לתנאי הזה של "ואהבת.."?

זה שאתה יוצא מעצמך ורוצה להתחיל להרגיש את המציאות הכללית כמו הבורא, זה מביא אותך למצב שאתה לא תלוי בשום דבר. מהנקודה הזו אתה מתחיל לראות כל חבר, כל מצב בצורה חדשה, כי הנקודה הזו שהשגת, היא כביכול נקודה שתלויה באוויר. בצורה כזו אתה מודד כל דבר ומשייך כל דבר לאיזה משקל, לאיזו עוצמה, לאיזה מספר.

תלמיד: האם יש לנו הרגשה בסיסית שאנחנו יכולים להגיד שזו הרגשת הבורא ולפי זה אנחנו רוצים להתקדם באהבת חברים?

איפה יש לך את זה?

תלמיד: אז מה נותן לי את הכיוון הזה שאני אוכל ללכת אחריו?

הבורא עצמו.

תלמיד: אבל אם אני לא מרגיש אותו עדיין, איך אני יכול ללכת אחריו?

נצטרך שוב לחזור להתחלה ולקבוע.

תלמיד: נתת את הדוגמה של אימא שדואגת לתינוק שלה, כל המחשבות, הדאגות, כל הראש שלה בדאגה. אבל היא לא יצאה מעצמה, זה באופן טבעי חלק ממנה. מזה מתחילים. אז או שאני עובד על כך שאני רוצה להרגיש את החבר כחלק ממני, אני לא יוצא מעצמי, אני פשוט רוצה להרגיש "אנחנו", שאנחנו כלי אחד, הוא חלק ממני וזה יותר טבעי, לא יצאתי מעצמי. או שאם אני יוצא מעצמי, זה כבר לא כמוני, אני כבר שוכח מעצמי, אני חושב על מישהו אחר כל הזמן. איך יכול להיות שזה לא חלק ממני? שיצאתי מעצמי? אתה מבין את ההבדל?

לא.

תלמיד: איך לכוון את עצמי נכון? אני רוצה להתרחב לעוד זולת, עוד אנשים, או שאני צריך לצאת מעצמי?

אתה לא יכול לצאת מהעשירייה. אתה לא יכול.

תלמיד: אמרת לחבר ש"ואהבת לרעך כמוך", זה מצב שצריכים להגיע אליו. האם במצב הזה, "כמוני" נשאר? אני קיים, אני אוהב את עצמי?

עד כמה שאתה נשאר.

תלמיד: או שלא נשאר ממני כלום, אני כבר לא מרגיש שיש משהו שמבדיל אותי מאחרים?

יכול להיות.

תלמיד: לאגו יש גבולות, אני יכול לאהוב מישהו שהוא חלק ממני, את הילדים שלי, הם חלק ממני, אבל כנראה שזה לא ואהבת לרעך כמוך. בעל הסולם כותב שצריך לאהוב קודם את המשפחה, אחר כך את האנשים מסביבך, אחר כך את הכפר שלך, אתה מרחיב את גבולות האהבה, כמו שאתה אוהב את עצמך אתה צריך לאהוב את כולם, עד כל העולם. או שאני צריך לשכוח מעצמי, לצאת מהגבולות שלי ולתאר משהו שלא טבעי בשבילי?

לא.

תלמיד: אז איך נכון לכוון את עצמי?

התיאור הראשון הוא נכון, נגיד.

תלמיד: ואז המצוות שעושים עם כוונה, מביאות כוח שמשפיע עלינו, אנחנו משתנים, ואז יהיה מובן לנו על מה מדובר.

כן.

תלמיד: שמעתי קודם, שלטפל זה מעשה ואז אהבה נהיית התוצאה, אני יכול אפילו לטפל בעשירייה, לטפל בהפצה, מתוך זה אני רוכש אהבה? הטיפול מוליד אהבה?

כן.

תלמיד: נראה לי שטיפול אפשר לעשות אפילו בלי כוונה.

לא. לטובת המטופל.

תלמיד: כי בעניין הכוונה, אני רואה שהרבה פעמים אני יכול לעשות פעולות עם אקט של טיפול, שלא תמיד הלב נמצא שם, ולא תמיד הלב שלנו גם מכויל על אהבת חברים. האם אותן פעולות בונות באדם לאט לאט אותו היחס, כי אני מרגיש שאין לי גישה לשנות את עצמי לאותו יחס.

בינתיים אתה עושה פעולות בלי לב, מה שנקרא.

תלמיד: כשאדם רוצה לממש ואהבת לרעך כמוך, איך הוא צריך להגדיר את "האני" שלו כלפי הזולת? מה זה "אני" כלפי הזולת?

באיזה מצב הוא נמצא ב-ואהבת לרעך כמוך?

תלמיד: הוא רוצה לממש פעולה כזאת, של אהבת הזולת. איך הוא מגדיר את האני שלו כלפי הזולת?

שהוא יוצא מעצמו ורוצה לאהוב את הזולת, ומבקש מהבורא שייתן לו כוח להרגיש את הזולת, להתאחד עמו.

תלמיד: יש שתי אפשרויות, יש שאני יכול להגדיר את הזולת כמשהו נפרד ממני ואני אוהב אותו, שאני כאילו מעתיק את עצמי אליו, או שאני מגדיר את הזולת כ"אני", ואני אוהב אותו כמו שאני אוהב את עצמי.

מה עשית בזה?

תלמיד: זה לא עניין של "מה עשיתי בזה", העניין הוא איך אני מגדיר את הפעולה של ואהבת בצורה נכונה, שתהיה לה ממשות ולא משהו שהוא מחוץ למה שהבורא ברא.

מתי אתה יכול להגיד על הזולת שאתה ב-ואהבת עימו?

תלמיד: שאני קודם כל מבטל את האני שלי, ומחליף אותו ברצונות שלו, בכוונות, בו. ואם אני מתאר את פעולת האהבה אז אני צריך לתאר שהבורא נתן לי הדמיה איך אני אוהב את עצמי, אני צריך להשתמש בזה עכשיו כלפי העובדה שהחלפתי את האני שלי.

אבל זה בכל זאת לא לאהוב את הזולת.

תלמיד: לכן אני שואל איך להגדיר את הזולת ביחס לאני שלי?

אני לא אמצא בדיוק מילים, אבל באמת לאהוב את הזולת זה נקרא שאחרי הביטוי שלך כלפיו לא נשאר לך כלום.

תלמיד: עכשיו הבנו יותר שב-ואהבת לרעך כמוך, יש יחס כלפי החברים, מדובר פה על פעולה הקשורה ליחס של חבר כלפי חבר. הפעולה המרכזית בדרך של כולנו היא שיעור הבוקר. מה יש בפעולה הזאת שיכול לשנות את היחס שלי כלפי החברים?

אתם מתחברים בשיעור הבוקר, השאלה מה זה מתחברים? כי אתם שונים, אבל אתם עושים איזו פעולה משותפת ביניכם, ובנוסף כשאתם עובדים על פעולה אחת, אז לא יוצא לכם שזו דמות אחת, הרגשה אחת, נקודה אחת, לא יוצא. אלא כל פעם בכל אחד זה יהיה בכמה וכמה כאלה תמונות. לכן בינתיים, עד לאהוב את הזולת כמוני, אנחנו לא מגיעים. זה יבוא אולי עוד מעט, בטוח שהיום לא יצא.

תלמיד: כל אדם עושה חשבון לפני כל פעולה שהוא עושה. לפני הפעולה של שיעור בוקר, האם אדם צריך להכניס בחשבון שלו שהוא הולך לעשות את הפעולה הזו כדי להתקדם במושג הזה שנקרא היחס שלי לחברים?

למה לא? זו מצווה בפני עצמה, והיא גדולה ויכולה לכלול בתוכה המון נבראים, וכוללת בתוך זה גם את פעולות הבורא.

תלמיד: אז אפשר לראות בשיעור בוקר גם עוד כלי עזר עוצמתי להתקרב בינינו, כמו כנס נאמר, זה גם כלי עוצמתי להתקרב בינינו. זה נכון?

כן.

תלמיד: איך עם ישראל שאין לו שיעור בוקר, יכול להתקרב לדבר כזה? כי אנחנו יודעים שבסוף עם ישראל מחויב להתקדם ל"ואהבת לרעך כמוך".

כנראה שייפתח אליהם מה שאנחנו עוברים, מהמסגרת הקטנה שלנו זה יתרחב אל כל העם.

תלמיד: זה גם צריך להיות משהו פה בינינו, במסכים, הדאגה לעם?

אל תשאל אותי על המציאות שנגיע אליה, אני לא יודע, אבל ברור שזה צריך להיות בכל החושים.

תלמיד: היחס הזה של ואהבת לרעך כמוך, זה משהו שלא נולדים איתו, צריך ללמוד אותו, לרכוש אותו מתוך פעולות הדדיות. נכון?

כן.

תלמיד: והרבה פעמים רואים שנאמר אתה פונה לחבר, ואתה חושב שאתה פונה אליו בצורה שהוא אוהב, ואתה מגלה שזה ממש הפוך, הוא אפילו שונא את הדבר הזה שאתה עושה לו, ואז אתה מנסה אחרת, בכל מיני צורות. איך מקבלים את ההדרכה הנכונה לא לעשות טעויות, או באמת להגיע למצב שאתה עושה לחבר מה שהוא רוצה, ולא מה שנדמה לך שהוא רוצה.

זה הכול כדי לקיים "כמוך". המילה כמוך עוברת כאן מבחן, שהאדם צריך לדאוג לבצע בדיוק כמו שזה קיים בו, ובזה הוא כבר מתקרב לזולת.

תלמיד: לדוגמה, נאמר אני אוהב שמישהו נותן לי הערות, ומסביר לי משהו כדי שאני אעשה אותו טוב, והחבר לא סובל שמישהו מעיר לו, הוא רוצה שיקבלו אותו כמו שהוא, ולא יבלבלו אותו. אני אוהב לחייך לבן אדם ולהגיד לו שלום, והוא רואה את החיוך, ושונא אותי על זה שאני מחייך, אין גבול לשנאה שלו. איך אני יכול להבין באמת מה הוא רוצה, מה טוב לו? כי אם זה כמוני, אבל אנשים הם לא כמוני, אנשים הם כמו שהם. איפה הכמוך הזה פה?

עוד לא הגעת לזה, ב"ואהבת לרעך כמוך" אתה צריך לראות את החבר, שאתה מתייחס אליו באותם הרגשות שאתה יכול לדרוש מעצמך, ואז אתה והוא יכולים להיות במצב אחד, זה נקרא כמוך.

תלמיד: כמוני? נאמר, שאני אוהב שמכבדים אותי, אני אוהב שעושים לי טוב, אני אוהב שמלטפים אותי, והוא שונא שמלטפים אותו, הוא לא אוהב שנוגעים בו. אז איך אני יכול לדעת, כי כמו שאני אוהב, ברור לי שהוא לא אוהב את זה, איך עכשיו מתוך ניסוי וטעיה אני פעם מנסה לגעת בו, והוא יגיד לי, עזוב, לא נעים, אז אני לא אגע בו יותר, וכך אני אלמד מתוך ניסוי וטעיה מה הוא לא אוהב, ואני כן אוהב, שיש בינינו פער, אז זה לא כמוני, זה כמו שהוא.

כן, אבל כלפי פעולות הבורא אתם דומים, הוא אוהב מילוי, ואתה אוהב מילוי, הוא בורח מחושך, ואתה בורח מחושך, זאת אומרת זה אותו דבר.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך לחפש מה מזכיר לו את גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: זה החיפוש, ה"כמוך" זה לא כמוך לפי הטבע, אלא כמוך לפי המטרה המשותפת שלנו?

כן.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו מגיעים לשיעור בוקר, אנחנו שונים, עושים פעולה משותפת, אבל לא יוצאת לנו דמות אחת, הרגשה אחת, נקודה אחת, לכל אחד יש את התמונה שלו. איך אנחנו מרכיבים תמונה משותפת?

על ידי הפעולות שאתם עושים יחד כלפי הבורא, כי כל אחד מקבל מהבורא איזו התעוררות, אתם מתחברים בעשירייה, לומדים יחד איזה סיפור, איזה מצב רוחני, וכך כל אחד ואחד כלפי הסיפור הזה, רוצה לממש את עצמו. ויוצא שכל אחד שמממש את עצמו, מכניס את הפעולה שלו עם יתר הפעולות של העשירייה, ובסופו של דבר מגיע לנקודה המשותפת. בנקודה המשותפת הזאת, הבורא כבר מסדר לכם את מצב החיים.

תלמיד: מה הופך את כל התמונות באותו הסיפור, באותו מקרה, באותו מצב שאנחנו משתוקקים ומחפשים אותו, לתמונה אחת? מה שם הופך את זה לדבר אחד משותף, כשכולנו רואים את אותה תמונה?

כשכולם רואים אותה תמונה זה לא מגיע להם מיד, זה מגיע להם על ידי חיפוש. וכשהם יותר ויותר מתקדמים בחיפוש ביניהם, יוצא שכל אחד בזה מוותר על חלק מהמציאות שלו, ובצורה כזאת הם מתחילים להרגיש את עצמם כאיש אחד בלב אחד. שאותה הצורה שאליה הם מגיעים היא הצורה הכללית של כולם, אבל מה כל אחד מהם? על זה כבר נדבר בשיעור הבא.

תלמיד: קודם אמרת שאחרי ביטוי אהבה כלפי החבר, לא נשאר לך כלום. שזה מצב של אהבת הזולת, שלך לא נשאר כלום מזה. האם הביטוי של האהבה לחבר זה ביטוי פנימי או חיצוני?

תלוי איך שזה יוצא.

תלמיד: זה לא עניין של כוונה פנימית כלפי הזולת, שיהיה לו טוב במידה כמו שאתה רוצה שלך יהיה את הדבר הזה?

כן.

תלמיד: ואמרת שזה פשוט נעלם. יש איזה ביטוי פנימי או חיצוני והוא מיד נעלם, אבל זה צריך להיות משהו המשכי, לא? משהו שאתה כל הזמן נמצא בו כמו איזה צינור מעבר כל הזמן כלפי הזולת.

נכון, כן.

תלמיד: הזולת זה משהו גשמי, והבורא זה משהו מעבר לזה. זאת אומרת לא יכול להיות לי יחס חיצוני אליו, יכול להיות לי רק יחס פנימי באיזו השתוות צורה.

כן.

תלמיד: אז איך קורה המעבר הזה מהזולת לבורא שזה הדבר הזה, וששנינו יחד באותה השתוות הצורה אני והזולת? כי הזולת אמור לפעול כמוני בסופו של דבר.

אבל דמות הזולת, ודמות הבורא מתקרבות זו אל זו.

תלמיד: ואז מגיעה איזו נקודה שהזולת ואני נמצאים יחד בהשתוות מסוימת, ואז שנינו ביחד מרגישים את אותו הדבר?

גם זה יהיה.

תלמיד: דיברת על שני מושגים שהייתי שמח להתעמק בהם. אמרת שאדם יוצא מעצמו, האם יש קשר בין זה ו"במקום שאדם חושב שם הוא נמצא"? כשהוא חושב על החברים, חושב על טובתם, ובאופן כללי חושב על החברים?

הלאה.

תלמיד: וגם דיברת על לחפש נקודה משותפת מתוך זה שאדם מוותר על משהו מעצמו. אם אדם חושב על החברים או יוצא מעצמו, הוא מזהה כמובן שיש שם איזה אגו, גבול, יחס שונה בין חבר לחבר. כדי למצוא את הנקודה המשותפת הוא צריך פשוט לבקש את זה, הוא צריך לעשות מאמץ מעצמו, מה בדיוק?

עוד פעם בבקשה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאת עצמך אתה מקבל כמו שאתה, ואת הזולת אתה מקבל דרך איזה פילטר, מסננת. האם כדי להתחבר לזולת אני צריך בעצם להפוך, לקבל את הזולת כמו שהוא, ועל עצמי, על הרצון לקבל שלי לשים פילטר, מסננת? האם זו העבודה?

לא.

(סוף השיעור)