שיעור בוקר 12.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מהמקורות

כן, כמו הכותרת, "חורבן כהזדמנות לתיקון", שאם לא היה חורבן, לא היה מה לתקן, אם לא היה מה לתקן, הייתה ממש נשמטת מאיתנו כל האפשרות להרגיש את הבריאה. "כיתרון אור מתוך חושך" כך אנחנו משיגים בלבד, ולכן אם לא היה הבדל בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, בין אור לחושך בכל החושים שלנו, לא היינו בכלל מבינים ומרגישים את הבריאה איפה אנחנו נמצאים, ואם לא הרגשה אז לא הייתה מתפתחת בנו גם מערכת שכלית, הכרתית. וכך היינו נשארים ממש כאיזה רצון קטן פרימיטיבי מאוד מוגבל.

אלא כל העושר שיש לנו בהרגשה, בהבנה, בהבחנות למיניהן, הוא מגיע דווקא מתוך זה שיש ביסוד שלנו שני דברים מנוגדים. כוח אחד, כוח ההשפעה מגיע מהבורא, שזה טבעו, כוח הקבלה מגיע בצורה הפוכה בדיוק, בהעתקה הפוכה מהבורא. וכששני הכוחות האלה פועלים בנו, זה לא שאנחנו הורסים אחד על חשבון השני, או עושים איזה מין חיבור ביניהם שהורסים את זה על ידי זה. אלא אנחנו צריכים רק להעמיד אותם אחד כנגד השני כך שבין שני אלו אנחנו נמצאים בתפיסה, בראייה, בהרגשה בריאה, שדווקא לא בדבר אחד אנחנו יכולים לתפוס את הבריאה ולא בשני, אלא בין שניהם, דווקא יחד, שזה נקרא שפי תר"ך פעמים אנחנו משיגים את העוצמה והעושר שיש בבריאה.

לכן חורבן שיש לנו בתחילת הבריאה או חטא, חטא עץ הדעת, כל הדברים האלה הם הכרחיים שיקרו, כי בלי זה לא תהיה התערבות קדושה וקליפה, ולא יהיו אז הזדמנויות בהבחנות בין שתיהן, כי דווקא מתוך ההבחנות בין שתיהן אנחנו בונים את עצמנו. אנחנו זה לא בשר ודם, הגוף שלנו, ולא מה שיש לנו כרגע, אלא מה שאנחנו אוספים בבירורים בין טוב ורע, אור וחושך, קליפה וקדושה. ומה שיוצא מהם, ניצוצין מה שנקרא שיוצאים, אז מהם אנחנו מרכיבים את החסרונות, ההבחנות, מילויים נכונים לכלי שנקרא "נשמה". ואז על ידן, על ידי הבחנות האלה, הכלי הזה גדל, מתרחב, מתמלא, וכך אנחנו משיגים הבנה, הרגשה של הבורא בדבקות, בחיבור עימו.

לכן צריכים להבין שלא קורה שום דבר רע בבריאה, אלא רק הבירורים במה שהבורא ברא ומה שהוא רוצה לברר לנו, ללמד אותנו. הלימוד שלו הוא לא כמו שאנחנו רגילים ללמוד בבית ספר או בבית, בגן ילדים, בכל מיני מקומות יותר גבוהים, אלא הלימוד שלו זה שהוא מביא את ההתנגשות בנו של התכונות המנוגדות. ואנחנו מתוך התנגשותם בנו, שנמצאים בפירוד, בחיפוש, בכל מיני מצבים הפוכים, כך אנחנו בסופו של דבר משיגים את הבריאה, את עומק הבריאה, רוחב הבריאה ובזה אנחנו כך בונים את עצמנו. כל בנייה שאנחנו צריכים לבצע היא יוצאת כפועל יוצא מהבירורים, מההבחנות שיש לנו על ידי עליות, ירידות, שבירה, התנגשות בין האגו שלנו, הרצון לקבל, עם מה שכנגדו, רצון להשפיע.

בואו נלך לפסוקים ונלמד מהם מהו בדיוק החורבן, מהו הבירור שאנחנו צריכים לעשות מזה, ואיך אנחנו משתדלים לשלב את חלקי הכלים השבורים, שדווקא מתוך החלקים האלו אנחנו לומדים על עומק הבריאה, על הטבע שלו, שבסופו של דבר כך אנחנו משיגים את הבורא הפועל אחרי כל זה.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון", כותרת "שבירת הכלים", קטע מספר 1.

שבירת הכלים

"שבירת הכלים: ענין תיקון הבא ע"י הקדם השבירה הזאת, באופן שהשבירה עצמה היא תיקון גדול. ויש שפרשו שהוא קלקול ע"מ לתקן, אמנם הלשון אינו נכון, שיש להקשות על לשון זה, למה לו לקלקל ואח"כ לתקן? לא יקלקל ולא יהא צריך לתקן. אלא העניין הוא, אשר כל עיקר התיקון והריווח הגדול אשר חשב הבורא ית' בתחילת הבריאה, כל זה לא היה בא לעולם, זולת ע"י קלקול הכלים באופן הזה, ואשר כל תיקונם הוא בסוד אגלאי מלתא למפרע [שהתברר העניין מלכתחילה], שלא היו מקולקלים מעולם."

(בעל הסולם. "אור הבהיר". "שבירת הכלים")

בכל זאת צריכים להגיד שזה גילוי הקלקול על מנת לתקן. זאת אומרת, שהבורא צריך להראות לנו מה ההבדל, מה הפער בינו לבין הבריאה, בין שתי הצורות הללו, וזה אי אפשר אחרת אלא כמו שאנחנו לומדים, שמשיגים הכול מדבר והיפוכו. רק העניין הוא, איך אנחנו מתייחסים לדבר והיפוכו, כי אומנם המקובלים כותבים הרבה מילים של גנאי כביכול על הרצון לקבל על מנת לקבל, על הקליפות, עד כמה שהן מביאות לנו מוות וחטא וקושי, ויחד עם כל זה, אם אנחנו היינו מסתכלים על זה מהקומה הנכונה, אז לא היינו מגלים שום רע שבבריאה, אלא כל זה מכוסה באהבה חלוטה.

קשה לנו להבין את זה, גם לדבר על זה אנחנו לא כל כך יכולים, אנחנו נמנעים מזה, כי האנשים מחוצה לנו לא יכולים להבין את זה, להרגיש את זה ויגידו שאנחנו מזלזלים בכל הבריאה, שאנחנו לא מבינים, לא יכולים להזדהות עם כל אותו הסבל שהאנושות עוברת, ואם אנחנו היינו עוברים אותו הסבל, היינו גם שותקים ולא היינו יכולים לברך את הבורא בכל צעד ושעל. זה נכון, אבל צריכים להבדיל בין המציאות ובין האדם הקטן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות. והמקובלים שכבר עוברים את זה, אז הם כותבים שאין רע בעולם, יש רק טוב. וזה לא שהם לא הרגישו את הרע, הם הרגישו את כול הרע וגם מרגישים בזמן התיקון את כל הרע וכנגד את כוח הטוב, ובכל זאת הם קובעים שהרע הזה, הוא מה שנותן להם להתקיים כנברא ולהרגיש את הבורא כטוב. ובכל זאת זה יוצא מאוד חלש במילים וכמה שנדבר, אז "אין חכם כבעל ניסיון". נעבור, נרגיש, נשיג, ואז כל מי שמשיג, הוא משיג וכל מי שלא משיג, לא יעזור לו, עד שגם הוא יגיע להשגה.

שאלה: לא הבנתי למה שבירת הכלים היא תיקון?

כל דבר בעצם זה תיקון, מפני שהוא נמצא בדרך לגלות את גמר העבודה, גמר התיקון, המצב השלם שכבר קיים. לכן כל מה שאנחנו מגלים בבריאה, אפילו שזה קלקול, אבל הוא על מנת לתקן, ולכן אנחנו לא צריכים להתייחס כל כך לדברים הרעים שיש לפנינו, הקשיים, התיקונים, אלא אם אנחנו מבינים, שאת כל זה צריכים לעבור בכוונה על מנת להגיע לחיבור, לתיקון ולאהבה, לאיחוד עם הבורא, אז אין בזה שום דבר רע. אלא כל דבר שמתגלה הוא מתגלה כדי להדגיש לנו את הכוח הטוב שיש בחיבור בינינו לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין עליות וירידות רגילות לשבירה ותיקון?

עליות וירידות זה כשאני שולט בהן ואני יכול אפילו להפעיל אותן. ושבירה קורית על ידי גילוי הרצון לקבל שלא נמצא בשליטה שלי, ואני נמצא בשליטת הרצונות לקבל שהם יותר גדולים מהכוח שלי להחזיק את עצמי בכוונה הנכונה ולכן זה נקרא שבירה.

שאלה: המקובלים מתארים לנו את התהליך של השבירה, אנחנו לומדים את זה, אבל איפה יש דוגמה מנוגדת, הפוכה, מאיפה לקחת דוגמה כזאת?

אין לנו דבר מתוקן כדוגמה לפנינו, אין דבר כזה. אלא תעשה את זה לפי איך שאתה מבין הופכיות. במקום פירוד, חיבור, במקום שנאה, אהבה, דחייה, קירוב, וככה זה דבר והיפוכו, כך אנחנו משיגים, כך אנחנו בונים את עצמנו. לכן זו העבודה המיוחדת שלנו שאנחנו עושים.

תלמיד: אנחנו צריכים להמציא את הצורה ההפוכה לשבירה והיא לא קיימת?

אנחנו צריכים להרגיש את השבירה, לנסות להבין מה צריך להיות הדבר הנכון, הטוב, המתוקן, שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בעצמנו, ואנחנו לא צריכים לעשות את זה בעצמנו. אלא כל התיקונים האלה, זה לא תיקון של השבירה, זה על גבי השבירה, אנחנו מתקנים את הקשר שלנו עם הבורא, ולכן בזה נמצא התיקון.

אז אני לא צריך לדאוג לכלי השלם, הוא יהיה שלם, והוא כבר עומד שלם בנצחיות באין סוף. אלא אני צריך לדאוג לזה שאני על ידי גילוי החורבן, גילוי הרע, אתקשר לבורא ואצור אתו קשר ואגדיל אתו את הקשר כל פעם יותר ויותר. זאת אומרת, אני לא שם לב למצבים שאני עובר, אני שם לב לטיב הקשר שלי עם הבורא על פני כל המצבים שאני עובר.

שאלה: התיקון שנעשה בתוך האדם על ידי הבורא הוא תמידי?

לא. כתוב "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אף פעם אין לנו אותה שבירה והיא בכלל לא חוזרת, אלא מתקנים וגמרנו. יש לך הבחנות חדשות שעומדות בתור מקל לכבד שתתקן אותן.

שאלה: כשהתחילה הפנדמיה אמרת, "נגמרו סוג הקשרים שהיו לנו עד עכשיו ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל לבנות סוג קשר חדש". האם זה דוגמה לחורבן?

כן ודאי, קשר חדש זו מדרגה חדשה, זה למעליותא ולא לגריעותא. וכך אנחנו צריכים לראות, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".

תלמיד: זו דוגמה שהגיעה מלמעלה. איך אנחנו מייצרים מלמטה למעלה דוגמה של חורבן?

על ידי חיבור בינינו אנחנו מתקנים את כל הדברים. אין יותר מלחבר את כל החלקים שהתנפצו ועפו זה מזה ב"חטא עץ הדעת". כי חוץ מחטא עץ הדעת אין לנו יותר חורבנות. כל החורבנות האחרים שיש לנו בדרגות האחרות, החורבנות האלה הם בכל מצב ומצב שיש לך, בירידה ממלכות דאין סוף שהיתה מיוצבת על ידי הבורא, עד למצב שלנו, יש בכל שלב ושלב שהבריאה הייתה נופלת ממדרגה למדרגה, [על] הכול אפשר להגיד שכל דבר זה חורבן.

אבל אנחנו סופרים רק שני חורבנות, האחד זה ב"מוחין דחיה" זו הדרגה הגדולה והשני זה ב"מוחין דנשמה". זאת אומרת, כנגד זה יש לנו תיקון להשפיע על מנת להשפיע מלמטה למעלה ואחר כך אפילו לקבל בעל מנת להשפיע,

שתי הדרגות האלה הן דרגות עיקריות בתיקון הכלים, אין יותר, הכל נכלל בהן. זה נקרא להגיע למצב "צדיק שאינו גמור" להשפיע על מנת להשפיע, דרגת הבינה, ולהגיע למצב של לקבל על מנת להשפיע "צדיק גמור", דרגת הכתר.

קריין: קטע מספר 2.

""שבירה" ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.

"קדושה" נקראת "לשם שמים" וחוץ מלשם שמים נקרא "סטרא אחרא", שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת "להשפיע" וטומאה נקראת "לקבל". ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא אחרא."

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

שאלה: ברור למה לא מגולה הטוב, כדי שאנחנו נעבוד וניתן עבודה. אבל לא ברור למה לא מתגלה מספיק גם הרע?

למה לא מתגלה? הרע מתגלה בדיוק באותה מידה וצורה שאנחנו יכולים לסבול, כדי לא להישבר, אלא לגלות שזה רע, לגלות את הטיב של הרע, לגלות על ידי מה אנחנו יכולים לתקנו ולהגיע לתיקון. זאת אומרת, להתעלות מעליו, לראות אותו, לא להיות תחתיו ממש, כמו שהוא מתגלה ברגע הראשון, אלא להתעלות ולעבד אותו בצורה כזאת שאנחנו מעלים אותו לבורא ומבקשים תיקון. ובתיקון אנחנו לא מבקשים לתקן את הרע, אלא על פני הרע הזה להתקרב לבורא, לעשות לו בזה נחת רוח.

אנחנו לא צריכים למחוק את רע, לשבור את הרע, אין לנו לזה כוחות ואין בזה שום צורך, את זה הבורא ברא כדי שאנחנו על פני הרע הזה, דווקא נמצא קשר עימו. לכן אנחנו צריכים גם לכבד, כמו שכתוב "עתיד מלאך המוות להיות מלאך הקדוש", כשאנחנו מייחסים לכוח הרע חשיבות גם ככוח הטוב, "זה לעומת זה עשה אלוהים", וכך אנחנו מתקרבים לאמת.

תלמיד: איך פועלים בזה אקטיבית ולא רק מחכים שיגיע אלינו הגילוי של הרע?

כל דבר שמתגלה הוא מתגלה בכל הדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר שבנו, בכל צורות העביות שורש, א', ב', ג', ד'. אנחנו צריכים לברר את מהות הרע, שבסופו של דבר הרע הזה לא רע בגלל שהוא מקלקל לי כל מיני דברים גשמיים ששייכים לבהמה שלי, אלא עיקר הרע שהוא מקלקל לי את הקשר עם הבורא, הוא מפריד אותי ממנו, ואז כנגד זה אני כבר קם ודורש תיקון.

וזה מה שטוב ויפה, שאני מגלה כל פעם כמה שיש לי קלקול בחוסר אהבה, בחוסר נתינה לבורא, נטייה, חיבור, קשר, ואז כנגד זה אני מבקש תיקון. זה נקרא העלאת מ"ן, שאני לא מבקש גם על עצמי, שהבורא יתקן את המצב שלי, אלא אני מבקש שהבורא יעזור לי להתקרב אליו, כדי להשפיע לו, להיות בדביקות עימו, לעשות לו בזה נחת רוח.

אלו התיקונים שיש כאן כל פעם, העלאת דרגה בהבנה, הבחנה, וכך אנחנו מתקדמים.

קריין: קטע 3.

"ענין שבירת הכלים. שהיה התערבות הרצון לקבל לעצמו בקדושה, שמסיבה זו הכלים נשברו. והיה גם ענין חטא של עץ הדעת, שזה גרם, שניצוצין קדושים נפלו לתוך הקליפות. נמצא, ששבירת הכלים וחטא של עץ הדעת גרמו בזה, שהנבראים הבאים אחרי זה, שהרצון לקבל, מקבל חיותו מאבי"ע דקליפה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

אני רואה שהיום זה חומר כזה, או שלא מבינים או שהכול מובן, אין שאלות.

"ענין שבירת הכלים. שהיה התערבות הרצון לקבל לעצמו בקדושה," שנשברה המחיצה שביניהם, "שמסיבה זו הכלים נשברו." מה זה "נשברו"? שגם כלים שהיו בעל מנת להשפיע קיבלו עכשיו כוונה על מנת לקבל. "והיה גם ענין חטא של עץ הדעת, שזה גרם, שניצוצין קדושים נפלו לתוך הקליפות. נמצא, ששבירת הכלים וחטא של עץ הדעת גרמו בזה, שהנבראים הבאים אחרי זה, שהרצון לקבל, מקבל חיותו מאבי"ע דקליפה." שאנחנו ניזונים על ידי הקליפות.

שאלה: מה זה שהיתה התערבות הרצון לקבל לעצמו בקדושה?

שהייתה מחיצה, כמו שאנחנו עכשיו קוראים, בין הרצון לקבל על מנת לקבל לבין הרצון לקבל על מנת להשפיע, ועל ידי השבירה הם התערבבו יחד, הכול מדובר רק כלפי האדם, ולכן קשה לנו להבדיל איפה הרצון הזה נמצא, בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.

שאלה: הבנתי מדבריך שעל ידי הרע אנחנו מתעלים לקשר עם הבורא, אבל זה נראה משחק מכור מראש, כביכול הבורא רוצה לקדם אותנו לקשר איתו, רוצה שנאהב אותו.

ודאי שמצד הבורא אין כאן שום חידוש, אבל זה חידוש כלפינו, כמו שאנחנו משחקים עם הילדים. האם יש חידוש במשחק שלנו עם הילדים? אבל אנחנו עושים הכול כדי לפתח אותם, להעלות אותם.

שאלה: האם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו רק על ידי הרע?

אם הרע לא יתגלה לא יהיה לך מה לתקן. זאת אומרת לא תהיה לך אפשרות להגיד שאני נפרד מהבורא, לא תהיה לך אפשרות לגלות שהבורא נמצא ונפרד ממך. לא תהיה לך אפשרות להתקרב אליו, להידבק בו, זאת אומרת להתחיל להכיר אותו, לקבל את התכונות שלו ולהתקיים בדרגה שלו.

הרע הוא לא רע, זה גילוי החיסרון, מה חסר לך כדי להגיע לדרגת הבורא. זה נקרא "גילוי הרע".

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד בעשירייה כדי לזהות מחשבות של הרצון לקבל שגורמות לנו נזק או משתלטות עלינו?

אנחנו יכולים לזהות את זה רק בתנאי שאנחנו לומדים על ההשפעה, שאנחנו נמצאים בחברה שבה מכבדים את ההשפעה, שאנחנו משתדלים לבקש מהבורא שיאיר עלינו באור ההשפעה, ואז כנגד זה אנחנו רואים מה זה נקרא "קליפה" ומתחילים לשנוא אותה, להתרחק ממנה וכך אנחנו מתקדמים. כל ההתקדמות שלנו היא רק על ידי זה שאנחנו מבקשים יותר מאור המחזיר למוטב שמראה לנו עד כמה על מנת לקבל זה רע ועל מנת להשפיע זה טוב, וכך אנחנו מתקדמים.

כי להתרחק מהרע ולהתקרב לטוב זה נמצא בתוך הטבע שלנו, רק אנחנו צריכים כל פעם לגלות מה זה רע ומה זה טוב בדרגות יותר ויותר גבוהות, וכך אנחנו עולים ועולים בערכים שלנו. ערך הרע וערך הטוב קובעים לנו את העליות במדרגות, או ברגל ימין או ברגל שמאל, רגל שמאל, רגל ימין, כך אנחנו עולים ועולים במדרגות. תנסו להבין את העקרונות האלו ותראו עד כמה זה עומד לפנינו ואנחנו יכולים בזה להשתמש.

שאלה: מה פירוש, "ניצוצין קדושים"?

"ניצוצין קדושים" אלה חלקי הכלים שהיו בעל מנת להשפיע והם נופלים לרצון לקבל הכללי על מנת לקבל, ואז הם נותנים הבחנות לרצון לקבל בעל מנת לקבל עד כמה הוא נמצא בעל מנת לקבל הפוך מהבורא, היינו מהקדושה. אז ההבדל בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע הקטן ביותר נקרא "ניצוץ". הכול מגיע דרך הרגשת האדם, לא שזה קיים בעצמו אלא רק כלפי האדם המשיג.

שאלה: אם הניצוצות שנפלו לעולמות בי"ע כבר היו מעורבים, למה היו צריכים ליפול לקליפה ולגלות את הרצון הרע ולא ישר להיתקן עם תכונת הבינה?

הכול מדובר כלפי האדם, שהאדם צריך על ידי כל ההבחנות הללו להידמות לבורא. ולכן כל מה שקורה, קורה בתוך הרצון לקבל הכללי שהבורא ברא ועל ידי כל המצבים הללו למיניהם שעוברים על הרצון לקבל, הרצון לקבל על ידם משתכלל ומגיע להידמות לבורא. זאת אומרת הרצון לקבל נשאר ברצון לקבל, אבל בכוונה שלו הוא כל הזמן מעדכן את עצמו יותר ויותר בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, להשתמש בכל היוצרות שלו, בכל הרצונות ליהנות שלו, להפוך את הרצונות ליהנות, ממה הוא הולך ליהנות. במקום לשים לב על מצבו האישי, עד כמה אני מרגיש את עצמי שאני נהנה, הוא לאט לאט עובר למצב שהוא בודק אך ורק שהבורא נהנה, הזולת נהנה דרך הקבוצה, החברים, אבל בסופו של דבר לבורא, כי הבורא זה החלק הכי רחוק מאיתנו.

כך אנחנו לומדים, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", וזה בעצם תהליך התיקון שלנו. בזה אנחנו מזדהים עם הבורא, הוא כולו על מנת להשפיע, גם אנחנו רוכשים יחס שלנו למה שנעשה שהוא כולו על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו לומדים שכשנוצרו העולמות והייתה השבירה, הרצון לקבל כבר היה מעורבב ברצון להשפיע, נוצרו עולמות בי"ע דקדושה ועולמות בי"ע דקליפה. מה זו התוספת של רצון חדש לאדם שכבר מלכתחילה נברא משני העולמות האלה?

ההבדל בין אדם לבהמה, וכל שכן מהצומח והדומם, זה הבדל מהותי שבעולם שלנו אנחנו לא רואים. יש אדם ויש בהמה, אתה יכול לפנות לרופאים, הם יגידו לך שיש בין החיות הבדלים יותר גדולים ממה שבין אדם לפרה נגיד, זה לא הבדל כל כך גדול.

גם ההבדל בתפיסה, אנחנו עוד לא לומדים נכון ומספיק כדי להגיד שהחיות מתקיימות בצורה יותר פרימיטיבית משלנו, הן בונות הכול ועושות את הכול ומכינות לעצמן מה שהן צריכות לחיים, הן חיות בצורה הרבה יותר פונקציונלית, רציונלית מאיתנו. הן לא עושות שום דבר מיותר, אלא הכול לפי פקודות הטבע, הן מרגישות מה שהבורא דורש מהן והן עושות את זה בלי ביקורת על זה, בלי להסכים או משהו, אלא עושות את זה בצורה אוטומטית. זה נקרא "דרגת החי", זאת אומרת החי מקיימת במאה אחוז את רצון הבורא עליה.

אחר כך באה דרגת המדבר. המדבר נמצא באגו שלו, יש לו איזה ניתוק מהכוח עליון, ודאי שהניתוק הזה גם בא מהכוח עליון שעושה לו את זה בכוונה, והמדבר, דרגת האדם, מתחיל לעשות שטויות. זאת אומרת, לא בהסכמה עם הכוח עליון, לא ברצון הבורא, הבורא כאילו לא מפעיל אותו אלא הוא רוצה להיות יותר גדול מהבורא. אנחנו רוצים לבנות מקדש מעל השמיים, כמו שהיה בבבל, סמל כזה.

ובזה הוא מגיע למצבים מאוד מיוחדים, שמתחיל לגלות את הבריאה למעלה מדרגות דומם, צומח, חי. שהאגו שלו רוצה לשלוט בכל המציאות, האגו שלו לא מסכים עם הבורא ורוצה להיות למעלה מכל כוחות הטבע, וכך הוא רוצה להתקדם.

תלמיד: זאת אומרת, אפשר להגיד שהנשמות הן רק דרגת אדם, ועולמות זה דרגת דומם, צומח, חי?

בנשמות יש דרגות דומם, צומח, חי, מדבר אבל כולן נמצאות בתוך האדם. פשוט דרגות עוצמת השגת כוח ההשפעה זה נקרא "נשמה".

תלמיד: וזה בגלל הניצוצין שנפלו?

כן. כשמממשים את הניצוצין האלו כרשימות, אנחנו מגיעים לדרגות השפעה, שזה קובע את גודל הנשמה.

שאלה: אנחנו אומרים ששבירת הכלים זה האור שיצא מהכלים, האם תוכל להסביר את זה?

כן. כתוצאה מזה שהכלי לא דומה לאור, אז האור יוצא, לא יכול להתגלות בתוך כלי כזה כי יש ניגוד מהטבע של האור והטבע של הכלי, ולכן הוא לא יכול יותר להתקיים בתוך הכלי וכאילו הוא נעלם ממנו, יוצא ממנו. אתה יכול להגיד שהוא נשאר בתוך הכלי אבל לא מורגש, כי הוא מורגש בתוך הכלי אך ורק לפי מידת השתוות הצורה בין הכלי והאור.

שאלה: יש לי שאלה בנוגע לקטע שקראנו. כתוב שהרצון לקבל מקבל את החיות שלו מבי"ע דקליפה. אני לא מבין איך טומאה יכולה לתת משהו למשהו, אני לא מבין איך זה עובד.

אנחנו נמצאים תחת שליטה מלמעלה. או רצון אגואיסטי גדול, או רצון אלטרואיסטי גדול, שניהם פועלים עלינו ומפעילים אותנו. כמו שכתוב, "שניים אוחזים בטלית", "טלית" זה נקרא אדם, יצר טוב ויצר הרע, והם מביאים את האדם לתיקון. ואנחנו יכולים לראות את זה על עצמנו. פעם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו רוצים הכול לקבל ולהרגיש בתוכנו בניתוק מאחרים, ואם לא בניתוק אז כדי שאני אשלוט על אחרים ופעם אנחנו ההיפך, רוצים קצת בהשפעה, בחיבור. אלה כוחות שכך פועלים עלינו, שתי מערכות ואנחנו בין שניהם נמצאים.

תלמיד: לא לגמרי בסדר.

תמיד אתה צריך להשאיר משהו שעליו תחשוב. אלא מה תעשה במשך כל היום? לא יהיה לך על מה לחשוב. מה, תהיה עם ראש פנוי, ככה ריק? זה לא טוב.

תלמיד: אני רוצה להבין, כי אני לא מבין. אני מבין שאנחנו מתקדמים להשפעה, אבל איך אנחנו יכולים לקבל גם משהו מקבלה ומטומאה. בימים האחרונים אנחנו מדברים יותר ויותר על הקליפות ויש יותר ויותר קטעי קריאה מהקליפות שקשורים לאבי"ע דטומאה. אז כדי להבין מה קורה אני מנסה להבין האם אנחנו יכולים לגדול גם מתוך הרצון לקבל, וכאן הוא אומר שהוא מקבל את החיות שלו. אז האם יכול להיות שגם הרצון לקבל הוא יכול לתפקד? אני מנסה להבין איך כל הדבר הזה עובד.

אנחנו רק רצון לקבל. אין לנו שום דבר מהטבע של הבורא, רצון להשפיע, אלא אנחנו מקבלים השפעה מהבורא על הרצון לקבל שלנו וזה בונה בנו כוונה להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע. אבל אנחנו הרצון לקבל ותמיד נשארים ברצון לקבל, לא יכולים לצאת ממנו, רק אתה צריך להבדיל בין רצון לקבל וכוונה לקבל. זה שהחומר שלי רצון לקבל, נשאר לעולם ועד, לתמיד. בזה נקרא שאני נברא. וזה שאני רוצה שהרצון לקבל שלי יתפקד כאילו שהוא רצון להשפיע זה נקרא תיקון הבריאה, וזה מה שאני משתדל לעשות מעצמי עם עצמי.

אז כל הלימוד שלנו זה כדי להמשיך את המאור המחזיר למוטב, שיתן כוונה על מנת להשפיע לרצון לקבל שלי. זו כל התועלת מחכמת הקבלה וזה כל מה שאנחנו צריכים לעשות. וכדי להגיע לזה, אז אנחנו בונים קבוצות, לימוד, כל מיני אמצעים, אבל בסופו של דבר מה אנחנו רוצים, שהרצון לקבל שלנו הוא יקבל כוונה על מנת להשפיע. והרצון לקבל הוא כבר מסודר מלמעלה על ידי ירידת המדרגות מלמעלה למטה כך שהוא גדל בנו אך ורק במידה שאנחנו יכולים לחבר אליו, להדביק אליו, כוונה על מנת להשפיע.

זאת אומרת, אנחנו לא נגיע לדרגה הבאה בדרך אם לא יהיה לנו כוח לעלות על הדרגה שלנו בעל מנת להשפיע. יכולים לעשות את זה. זה כמו בבית הספר. כיתה א', ב', ג', כך אנחנו עוברים. אתה לא יכול לקפוץ. אתה חייב לעבור כיתה כיתה. אותו דבר כאן.

שאלה: מה מביא איתנו למשוך את המאור המחזיר למוטב? מה גורם לנו למשוך את המאור המחזיר למוטב?

למשוך המאור המחזיר למוטב בעיקר זה הצרות. רק הצרות יכולות להיות גופניות, אנושיות ורוחניות. אבל בכל זאת הצרות. שאני מרגיש את עצמי צר ורוצה להרחיב את המצב שלי כי צר לי, זה חונק אותי, לוחץ עלי, ואז אני מבקש תיקונים. מתחילים מזה שרע לי, אחר כך דרך זה שאני מחובר עם החברים ודרכם מתחיל לעשות חשבון עם הבורא, אז אני כבר מתחיל לבקש תיקונים יותר גבוהים, יותר מנותקים מהבהמה שלי וכך אני מגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל איך מלכתחילה מגיעים לכזאת נטייה של להרגיש את הצרה הרוחנית?

זה על ידי הרשימות שנפלו בנו בשבירת הכלים, בשבירת הנשמה. ואז אנחנו נמצאים במצב שאנחנו רוצים להרגיש איפה אנחנו קיימים ומתוך זה כבר מתקדמים.

תלמיד: מה, רק מזה שאדם כאילו נפל לתוך החברה אז כבר זה נשמע שרק זה יכול להוביל את האדם לשינוי המגמה הזאת בכלל, לשים לב לצרות רוחניות.

כן. "יש הרבה דרכים למקום" כמו שכתוב.

שאלה: אז כשהבורא נותן לנו איזו הפרעה שאנחנו מרגישים באגו שלנו ואנחנו עושים בחירה מודעת להיות מעל זה ומשתמשים במה שהוא נתן בהתאם לכוונה שלו כאמצעי לתיקון, האם זה נקרא שימוש ברצון לקבל עם כוונה על מנת להשפיע? האם זו הכוונה הנכונה?

אנחנו לאט לאט בצורה מאוד הדרגתית מגיעים לכוונה הנכונה שהיא רק בסוף. כל התיקון שלנו זה תיקון הכוונות. איך אנחנו משתמשים עם מה שיש לנו. מה יש לנו? רצון לקבל. איך אנחנו משתמשים עם הרצון לקבל זו כל הכוונה שלנו. וכך אנחנו מתקנים אותה יותר ויותר. הכול נמדד לפי הכוונה.

שאלה: אם אני מבין נכון, היצר הרע הוא בגלל שהנבראים מקבלים את הכוח שלהם מבי"ע דטומאה, והרצון להשפיע הוא מגיע מקדושה. איך זה מסתדר?

אני מבין שזה עוד לא מסתדר. עוד לא. כאילו מצד אחד זה רצון, מצד שני זו כוונה. איך הם בכלל הם מדביקים ביחד. הם דבוקים יחד כי הם נכללים ביחד באדם אחד, בנושא אחד. אנחנו רואים את זה גם אצלנו. אני משתמש ברצון שלי, אבל בשביל מה? למה? מה אני מתכוון? למה אני נמשך? איפה אני רוצה לראות את הסיכום, התוצאה מהפעולה שלי? זה נקרא כוונה. לשם מה אני פועל? אז יש רצון לקבל ולרצון לקבל יש הרבה מאוד כוונות.

ואנחנו לא דנים על הפעולה לפי הרצון עצמו ופעולת הרצון, אלא לפי הכוונה. אתה מביא ילד קטן לראות משהו והוא רואה נגיד שאדם אחד לוקח סכין ודוקר אותו בגופו של השני. אז ברור לילד או למי שלא מבין מה שקורה שכאן זה פשע. במקרה אחר אתה מביא אותו לחדש ניתוחים והוא רואה אותו דבר, שאחד דוקר את השני, מכניס לו סכין לתוך גופו ועוד מקבל על זה שכר וכולם מכבדים אותו.

אז מה קורה כאן? קורה פשוט, לשם מה הוא עושה את זה? לטובת מי הוא עושה את זה? או לטובת עצמו כדי להרגיע נגיד את הכעס שלו או כדי לרפאות את הזולת. לפי זה אנחנו אומרים. לכן אנחנו לא מתחשבים אף פעם בפעולה עצמה אלא רק בכוונה, בטיב הפעולה, לטובת מי היא מתקיימת? בעולם שלנו זה איכשהו אנחנו מבינים את זה ומרגישים, רגילים לזה, אבל ברוחניות זה הולך בצורה חדה מאוד רק לפי הכוונות. עולם הרוחני הוא כאילו מסנן לנו את הכול הפעולות הגשמיות ובכלל את כל הפעולות ונשארות רק כוונות. העולם הרוחני הוא כוונות. הכול נמדד לפי הכוונות ונשקל לפי הכוונות.

שאלה: מערכת הבי"ע של הקליפות מקבלת הזנה מהבורא בצורה ישירה או שגם האדם מוסיף כאן הזנה בפעולות שלו?

כן בטח. ישנה מערכת קליפה ומערכת קדושה שנמצאות באיזה יחס ביניהן, ואנחנו על ידי הפעולות שלנו גורמים בכל פעם יותר ויותר ליחס חדש ביניהן ורוצים שיותר כוחות יפעלו מצד הקדושה. אנחנו מעבירים כאילו מצד הקליפה לצד הקדושה את כל הניצוצין. יש לבעל הסולם כאלה דוגמאות, שבהן המלך רצה להעביר את האוצר שלו ממקום למקום.

תלמיד: מובן שאנחנו מנסים להעביר מטומאה לקדושה, אבל יכול להיות שאנחנו גורמים לגריעותה?

לא, אנחנו לא מסוגלים לקלקל את הבריאה. אנחנו מסוגלים רק ליפול בעצמנו, להרגיש עד כמה פעלנו לא נכון, וצריך להבין שגם זה נעשה בהסכמה עם הכוח העליון, שאנחנו חייבים לעבור את כל הדברים האלה. יש לנו הרבה דוגמאות כאלו בהיסטוריה, כמו הנביאים שידעו מראש על כל החורבנות שהיו צריכים לקרות, כמו יעקב שרצה לגלות לבניו במצרים על חורבן בית המקדש הראשון והשני וכו'. והמקובלים צפו בזה, ראו את הדברים האלה מראש. כמו רבי עקיבא שאמר, ידעתי שזה צריך לקרות, אבל עד שקרה החורבן הזה בבית השני שעכשיו אני עד לכל מה שקורה, היה לי בכל זאת איזה ספק, עכשיו אין לי שום ספק שיבוא הבית השלישי, היינו גמר התיקון של הכלי.

מצד אחד הכול מתוכנן, מצד שני, בכל זאת אנחנו צריכים לעבור זאת בצורת היגיעה שלנו. כמו שיש לפניך נגיד לימוד בבית ספר, אם אתה רוצה ללמוד, אז בשבילך כל עשר השנים האלה הן לטובה, קלות, יפות, טובות, אתה נהנה. אבל אם אתה לא רוצה, אתה סובל מכל יום ויום וסוחב את עצמך לכיתה. הכול תלוי ביחס שלנו, ואם יש לך קבוצה שבה מעוררים זה את זה. הכול תלוי בהתעוררות בין החברים, שום דבר חוץ מזה לא יכול לפעול, אפילו הבורא לא יכול, הקשר בינינו, ההתעוררות בינינו שאנחנו משפיעים אחד לשני, זה הרבה יותר ממה שהבורא יכול לפעול עלינו. הכול ניתן לאדם שבקבוצה.

שאלה: מה זה קבלה על מנת להשפיע בעשירייה, איך זה בא לידי ביטוי?

זה שאני מקבל הכול כדי להעביר את מה שאני מקבל מהבורא לעשירייה, ואני רוצה למלאות בזה את כל העשירייה ולהעלות אותה לדרגה הבאה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. בשביל זה אני צריך להתכלל עם כל החברים, וכשאני נכלל מהם אני צריך להרגיש את הרצונות, הכוונות, הנטיות שלהם, להתפעל מהחסרונות שלהם, ובהתכללות הזאת את מה שאני מקבל מהם אני מעלה לבורא. ואז יוצא שאני הראשון מהם, ואני סוחב אותם קדימה. וכך כל אחד ואחד מהעשירייה. הרב"ש כותב על זה במאמרי החברה.

שאלה: אנחנו מבקשים את המאור כדי שיתקן את הרצון לקבל, למה הבורא נזקק לעוד מערכת של הטומאה כדי להפעיל אותנו דרכה, מה הסיבה?

הסיבה היא פשוטה, אם אני עכשיו מכניס אותך לחדר שהוא מלא מלא אור, ואין בו שום דבר של צל, אז אתה לא רואה בחדר הזה שום דבר, אתה לא יכול לאבחן בו שום דבר איך תתקיים וההיפך, יש לך חיות כאלה שחיות בחושך טוטאלי בתוך האדמה נגיד או בכלל שאין להם ראייה, אז הן לא יודעות מה זה נקרא אור. אנחנו צריכים להבין שאור זה נקרא משהו שעוזר לנו להבחין בין בורא לנבראים, ואז אומנם שאנחנו הנבראים, אנחנו יכולים להשתמש בהבחן הזה כדי להעלות את עצמנו לדרגת הבורא, ולהתקיים בדרגת הבורא.

תלמיד: האם הכוונה היא שהוא יוצר בנו, בתפיסה שלנו את השבירה הזאת, שלמעשה אנחנו מתוקנים?

ודאי שעל ידי השבירה שהוא בורא בנו, זה נקרא "בראתי יצר הרע", אנחנו מגיעים להבחנות. אם אין הבחנות אז אתה כמו תינוק, כמו נניח לא מפותח שלא יכול להבחין בין זה לזה בשום דבר בחיים. אתם מבינים מה ההבדל בין מי שמבחין לבין מי שלא מבחין בין דבר והיפוכו? ההבדלים האלה הן בכל הדרגות, בכל הרמות, במכשירים שאנחנו בונים. בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים עוד ועוד, יותר ויותר להבחין מה בין דבר אחד לשני. כי בהבדל שביניהם, שם אנחנו מגלים את החכמה, ואז יכולים להשתמש בכל ההבדלים בין שניהם. פרוטונים, ניטרונים, בכוכבים, בקוורקים, לא חשוב מה, במה שלא תגיד. כמה טעמים באוכל יש לך, ההבחנות בין זה לזה, לזה. תראה מה יש לך, כל החיים שלנו כולם מורכבים מכל מיני הבחנות, אלפי הבחנות בכל מיני דברים, בכל חוש וחוש שלנו יש מלא הבחנות.

מי נקרא מומחה? מי שיש לו יותר הבחנות באיזה חוש. נגיד מוזיקאי, הוא יכול לספר לך על המוזיקה מיליון הבחנות. ואם אני לא מוזיקאי ולא מבין בזה, אז בשבילי יש רק שני תווים ושתי רמות. לכן בסך הכול מה שאנחנו עושים על ידי חכמת הקבלה, אנחנו רוכשים עדינות בתפיסת המציאות, הבחנות יותר עדינות, יותר מגוונות. ואז ביניהן, מתוכן, אנחנו מתחילים להרגיש מה זה על מנת להשפיע, שזה בכלל נעלם מאיתנו, יותר ויותר הבחנות בזה, עד שמתחילים להשיג את המהות של ההשפעה שזה הבורא.

שאלה: בהמשך לשאלה שחברים שאלו, לא ברור איך יכול להיות שאם הרצון לקבל מקבל את החיות שלו מאבי"ע דקליפה, מתפתחת מההבחנות האלה בכלל כוונה להשפיע. לא ברור איך זה קורה.

קודם כל אבי"ע דקליפה היא בעצמה נושאת קדושה בתוכה, כי הקדושה מחזיקה אותה. האור מחזיק את הקליפות, הן לא יכולות להתקיים בלי האור שנמצא בתוכן. כי הן קיימות רק כדי שנשיג כמה הן הפוכות מהאור, כי על ידן נבחין בכל מיני הבחנות, בכל מיני צורות שבאור. בלי קליפה אי אפשר להבחין בזה, מה אתה תראה, רק השפעה? לא יהיה לך טעם בהשפעה, כלום, אתה לא יכול, אתה חייב מלח, פלפל. אתה חייב כל דבר ודבר שיהיה בו משהו הפוך ממנו. כמו שנתתי הרבה פעמים דוגמאות, עושים עוגות ומוסיפים להן קוניאק, כי אתה חייב משהו כזה שישבור לך את הטעם.

תלמיד: אז אין ניתוק מוחלט? כלומר זה שהייתה שבירת הכלים וחטא עץ הדעת.

לא, אף פעם אין לך ניתוק מהקדושה. הוא אומר לך, אל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, אלא "אך טוב וחסד ירדפוני". זה הכול הבורא רודף אחריך, ומביא אותך דרך כל הניתוקים האלה למצב כאילו אתה כבר אבוד. ורק במקום שאתה רואה שירדת לכזה מצב שבו אתה אבוד ממש, ואין כלום שיכול לעזור לך, "טוב לי מותי מחיי", משם מתחילה העלייה. ככה זה בכל מצב ומצב, יותר או פחות אנחנו מרגישים אותו, אבל כך זה קורה, כי אדם לפי הנקודות האלה של ייאוש שהוא משיג, יכול להגיד שבאמת זו הייתה ירידה אמיתית שעוד לא הייתה כמוה. בפעם הבאה זה יהיה יותר. ככה זה.

זה היופי שיש בבריאה, כמה שנתייאש ובכל זאת נעבור את זה, נראה שישנן הבחנות עוד יותר ועוד יותר גדולות שאי אפשר לתאר אותן מראש, אבל זה מגיע והחורבן ממשיך. ועד שהוא לא מיצה את עצמו לגמרי על פני האדם, זה לא עובר, לא תיקנת אותו, אתה חייב להרגיש בנקודה התחתונה של השבירה שאתה מוכן לוותר על הכול, לוותר על החיים שלך, על הכול, ואין, אין מה ובשביל מה, ומתוך זה קמים. "אלף פעם ייפול צדיק וקם".

שאלה: נתת לנו דוגמה איך מקבלים בעל מנת להשפיע בעשירייה, שאני לוקח את רצון החבר ואת הכוונה ואני מעלה את זה לבורא. אבל מה אני מקבל באותם הכלים של החבר?

בכלים של החברים אתה מגלה את הבורא. אתה יודע מה זה פרצוף? זה מלכות ולפניה ט' ספירות ראשונות ואור עליון. אז ככול שמלכות יכולה לבטל את עצמה כלפי תשע הספירות הראשונות, אז היא מגלה בתשע הספירות הראשונות את האור העליון. אז תשע הספירות הראשונות זה החברים שלך, הקבוצה, ומלכות זה אתה, כך כלפי כל אחד ואחד מאיתנו. ואז בכך שאתה מבטל את עצמך כלפי החברים, אתה מגלה דווקא בהם את הבורא. זה נקרא שאחרי כל חבר נמצא בורא.

תלמיד: אני מבטל את עצמי בפני החברים, אני מתכלל בתוך החסרונות שלהם, אבל מה זה אומר שאני מעלה את החסרונות האלה לבורא? הרי לא מספיק שאני התכללתי.

שאתה רוצה לעזור להם בזה, שאתה רוצה לקרב אותם לבורא, שברור לך שאתה קיים אך ורק כדי להיות המקשר בינם לבורא, זה כל התפקיד שלך.

תלמיד: יש את ההרגשה שלי שאני מרגיש את החסרונות של החברים, ויש אנשים קונקרטיים אצלי בעשירייה, מה זה אומר שהבורא עונה לחסרונות האלה, צריכים להיות שינויים בתוך העשירייה או שאני פשוט מרגיש?

אני צריך להיות המקשר בינם לבורא, זהו. וכך כל פעם יותר ויותר על פני כל ההבחנות שמתגלות. ואני לא הולך לספור יותר ויותר מה קורה כי אני לא מבין. אחר כך אני אגיע בעתיד למצב שאני אדע וארגיש מה באמת אני גורם. אבל זה יהיה בתנאי שאני כבר אוכל לעבוד על זה למעלה מהדעת, על מנת להשפיע, אחרת זה יקלקל אותי אם אני אראה שאני באמת מקשר אותם עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר למעלה מהדעת, זה אומר שאני לא צריך שום הוכחות ואיכשהו להבין את זה?

לא, למעלה מהדעת זה נקרא על מנת להשפיע, שאני לא רוצה שזה ייכנס לכלים דקבלה שלי אלא רק שאני אגדל בכלים דהשפעה, בלהידמות לבורא. לידע אני בכלל לא דואג, שלא יהיה לי ידע, שאני לא אדע, תכלית הידיעה שלא תדע. אני רוצה להרגיש את כל הבריאה שהיא נמצאת בתוכי, בתוך הרצון לקבל שלי, ואז אני אשלוט בזה, אז אני אבין את זה, ארגיש את זה, זה יהיה שלי. מה שנכנס לרצון ומוח זה רק עוזר לרצון שלי איכשהו להתמצא בינתיים.

תלמיד: כשאני מרגיש אהבה כלפיי אותם הרצונות, אותם החברים, זה אומר שזה בתוך הדעת או למעלה מהדעת?

אהבה זה אור יותר עליון שהוא ממלא את הכלי בצורה השלמה, אור היחידה. שהוא נותן לי גם כן לא רק את הידיעה בעצמה אלא ידיעה עד כמה משלימים כל הכוחות וההבחנות זה את זה ומגיעים לשלמות האינטגרלית ביניהם, והתוצאה מזה נקראת אהבה. אהבה היא תוצאה מהשלמה, ככול שאפשר להסביר את זה במילים שלנו, בכל זאת אתה מבין את זה.

שאלה: אמרת לנו בשיעור שהכל זה עניין של כוונות, שזאת העבודה שלנו, וגם אמרת כמה פעמים שמוסיפים בקודש, אז תחבר לנו את שניהם ביחד בבקשה.

אין לי מה לחבר זה אותו דבר. מוסיפים בקודש ומוסיפים בכוונה על מנת להשפיע זה אותו דבר.

תלמיד: ותמיד לתת מקום לכוונה לפני כל פעולה.

כן.

שאלה: אנחנו מעמיקים בגילוי הרע בדרך אל הבורא, ואנחנו לא נמצאים עדיין בהשגה רוחנית, אנחנו נאבקים עבור החיבור בינינו. האם אנחנו כבר עובדים בגילוי הרע ומתקרבים לדבקות בבורא או אנחנו עדיין בשלב ההכנה?

אנחנו לא מודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים, מי מנהל אותנו, באיזו מערכת קיימים. זה כמו תינוק שנולד, או שהוא נולד במשפחה שהיא מאוד ענייה, זרוקה, או שהוא נולד אצל מלך ומלכה, התינוק לא יודע והוא לא יכול לעשות כאן איזה הבחנות. אלא על מה שהוא צריך הוא צועק גם כאן וגם שם, ומה שנותנים לו הוא מקבל ונהנה גם כאן וגם שם, בשתי המשפחות הללו. ולכן עכשיו כשאנחנו עדיין ממש כבר תינוק נגיד, אומנם עוד לא נולדנו אפילו ברוחניות אבל נגיד שאנחנו תינוק, אז אנחנו לא מבינים את המצב שלנו, את החשיבות שלנו, שאנחנו עומדים להיוולד כבני מלך, מלך העולם, מלך של כל המציאות הנצחית שנמצאת אצלו ואנחנו צריכים להיוולד בדרגה הזאת. שעכשיו הוא מכין אותנו, אנחנו כאילו נמצאים בירחי לידה, בהכנה להיוולד.

שאלה: האם שבירת הכלים והפגם שבעץ הדעת זה אותו הדבר.

כן זה אותו דבר, שבירת הכלים ועץ הדעת, ויש עוד כל מיני שבירות, זה הכול שייך לשבירה, לחטא עץ הדעת. לא היה יותר אלא חטא עץ הדעת, וכל יתר השבירות זה כתוצאה, שזה נשבר לעוד חלקים לעוד חלקים. בעולם שלנו יש הבדל ביניהם באלפי שנים יכול להיות, אבל זאת תוצאה מאותה השבירה, מחטא עץ הדעת שהיה חטא אחד. שרצו להשתמש בעל מנת לקבל ומזה כל החורבנות וכל השבירות, חטאים שבעולם.

שאלה: המהות של החטא היא קבלת תענוג בלי קשר לנותן? מה יש שם בחטא הזה, בשבירה?

הבורא מגלה לנו את הטבע שלנו, שהוא הפוך ממנו, שהוא רצון לקבל על מנת לקבל. העיקר זה על מנת לקבל. זה שזה רצון לקבל זה לא חשוב, רצון להשפיע זה הבורא, ואנחנו לא מבינים מה זה רצון להשפיע, אצלנו זה רק רצון לקבל שהוא פועל בכל מיני אופנים.

ולכן אין לנו גם כן מה לבדוק את הרצון לקבל, תמיד אנחנו נמצאים ברצון לקבל, אין בנו אף פעם רצון להשפיע, את זה יש רק בבורא. בנו רק רצון לקבל בלבד ותמיד, אבל הוא יכול להיות בכוונה משתנה, על מנת לקבל יותר, על מנת להשפיע יותר. ממאה אחוז על מנת לקבל עד אפס אחוז על מנת לקבל, ומאפס עד מאה אחוז על מנת להשפיע. אבל תמיד משתמשים ברצון לקבל, זה שיהיה ברור.

וכך אנחנו מתקנים את עצמנו, שרוצים לתקן את הכוונה על פני הרצון. אז מה הקשר, מה היחס בין כוונה לרצון? בכמה שהרצון לקבל יותר גדול, שאנחנו יכולים להשתמש בו בכוונה על מנת להשפיע, אז זאת נקראת פעולה יותר גדולה. אנחנו מודדים את פעולת ההשפעה לפי הרצון לקבל שמשתתף בהשפעה.

תלמיד: האם קבלת תענוג בעל מנת להשפיע מחזקת את הקשר עם הנותן ולעומת זה ההיפך?

וודאי.

תלמיד: אז זאת המהות של השבירה, שקבלת התענוג דוחה אותך מהקשר עם הנותן?

כן, נכון מאוד, כך כתוב. טוב שאתה עכשיו מבין את זה, זה טוב.

שאלה: האם אדם בעולם שלנו יכול לעלות לדרגת הבורא ואחרי זה שוב ליפול מזה?

כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", שקודם כל בדרך התיקון אנחנו נופלים ועולים, נופלים ועולים. והנפילות האלו באות לנו מלמעלה והעליות באות על ידי היגיעה שלנו. היגיעה שלנו זה לא כדי לתקן את העלייה, אלא כדי להתקשר לבורא ולדרוש ממנו תיקונים, כוחות התיקון, ולעלות.

אז כאן ההבדל גדול, הירידה מגיעה לנו מלמעלה על ידי גילוי הרשימו מהשבירה, שכבר הוכנה מראש כל שרשרת הרשימות עד גמר התיקון, והעלייה שלנו היא בזה שאנחנו מתחברים לעשירייה, מתחברים לבורא, מאתרים את התנאים לעלייה, ומייצבים בזה את המ"ן, את הפנייה שלנו לבורא, שהוא יעזור לנו ויעלה אותנו. הבורא עושה את העלייה לפי הבקשה, לפי המ"ן שלנו. וודאי שאין לנו כוחות לעלות, מאיפה יהיו לי? וכך אנחנו עושים.

שאלה: דיברת קודם לגבי הבחנות חדות, וכשאדם עובר כאלה הבחנות חדות איך הקבוצה משפיעה עליו?

היא משפיעה במידה שהוא קשור לעשירייה ורוצה להתקשר לבורא ומבין שזה אפשרי רק דרך העשירייה. עד שהוא מבין את זה לוקח כמה שנים, עד שהוא מתחיל להתקשר לבורא וברור לו שהוא מתקשר דרך עשירייה. ובמידה שהוא קשור לעשירייה, אך ורק במידה הזאת הוא יכול לקוות שיהיה קשור לבורא. כך הוא עולה.

שאלה: באמת לגבי הבחנות, אם אני מלמד ילד מוזיקה אז אני רוצה שהוא יבחין בין הצלילים, שהוא יהיה בהכרה מלאה ויעקוב אחרי מה שאני מלמד. מה עוזר מצב של חוסר יכולת להבחין בהבחנות רוחניות, איך נצליח ללמוד מהבורא?

גם אתה מלמד בדיוק לפי אותם הכללים. גם כשאתה לוקח ילד אין לו שום הבחנות בין דו, רה, מי, פה, סול, הוא לא מבחין ביניהם. הוא רק שומע, אבל לא מבין בדיוק מה קורה כאן. הוא לא מבדיל בדיוק מה הטיב של הצלילים האלו. עד שלאט לאט אתה מלמד אותו הבחנות יותר ויותר. מה ההבדל בין מי ששומע איזו מוזיקה פשוטה למי ששומע איזו סימפוניה מיוחדת גבוהה? יש הבדל.

כמה יצירות מוזיקליות יש לך ויש הבדל בין האיש שלומד את זה וזה שלא מלומד, שהוא פיתח את החוש שלו או לא. אתה לא יכול לקחת לפילהרמונית אדם שהוא לא נמצא בזה, ולא נכלל בזה ובכלל כל העסק שלו זה רק בכדורגל.

יש כאלה שנמשכים לזה, ויש כאלה שנמשכים לזה, אבל אם אתה רוצה לפתח באדם את החוש המיוחד הזה אתה חייב לעבוד עליו שנים, שנים רבות, במיוחד שרוחניות מבדילה בין הבורא לנבראים, בין סוגי ההבחנות בבורא, עד כמה שמתייחס אלינו שאנחנו נהיה ראויים להיות בקשר עימו, להיות שותפים.

זה דורש הרבה זמן, הרבה הבחנות, והעיקר, שאדם לא מתייאש. שבכל זאת הוא מבין שהוא נמצא בטיפול, מה שלא יהיה. אפילו אם רוצה למות הוא נמצא בטיפול וחייב לעבור את ההרגשות האלה ש"טוב לי מותי מחיי." כן. ככה זה. הכול כדי להיות מומחה בהבחנות בין האורות.

שאלה: האם הכוונה היא תמיד אחת וההבחנות שאני מקבל בכוונה הן רק פועל יוצא רצון מהרצון לקבל?

כן. הכול נובע מתוך פער בין אור לכלי וכל ההבחנות הן בזה. גם כל העולם הזה הקטן והכי הכי דליל מרגשות והבחנות, גם הוא נובע מתוך זה.

תלמיד: זאת אומרת, לא יכולות לי הבחנות לגבי הכוונה כשלעצמה, בעצם אני מדייק את הכוונה לפי הרצון בעצמו שאני מרגיש?

כן, כי בלי רצון איך הכוונה תהיה קיימת? היא רק תלויה ודבוקה ברצון ומסבירה לנו את הרצון.

שאלה: מה זה היצור הזה "אני משפיע"?

אני זה רצון לקבל והמשפיע זה אותה הכוונה שאני רכשתי שהיא מעל לרצון. שאני משתמש ברצון שלי בצורה הפוכה ממנו.

קריין: קטע מספר 4.

"אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו". נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה." 

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)

אבל מתוך זה שהקדושה נכנסה לקליפה על ידי שבירה, יש לנו בקליפה גם הרבה תענוגים כי הקליפה בצורה אגרסיבית נכנסת בנו ורוצה להראות לנו שיש הרבה תענוגים, מילויים בקליפה, וכדאי לנו לעסוק בקליפה כדי להשיג את התענוגים האלו. ואנשים רצים ורצים ורצים, "ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו", וכך אנחנו מבזבזים את החיים שלנו גלגול אחר גלגול, ובסופו של דבר זה מגיע למצב שמתייאשים ואז עוברים מהקליפה לקדושה.

שאלה: מה זה נקרא לעסוק בקליפה באמת? יש לך אילו דוגמאות?

שאני נמצא כמו דייג שתופס עם החכה שלו את הדגים, שאני ככה כל הזמן רוצה לתפוס תענוג מהחיים שלי. איפה אני יכול לתפוס תענוג? או שאני אשכב, או שאני אראה טלוויזיה, או שאני אשחק במשהו, או שאני אוכל, או שאני אשמע משהו, לא חשוב מה. אני כל הזמן מחפש איך אני ממלא את עצמי באיזה תענוג האפשרי, בכמה שפחות להשקיע וכמה שיותר ליהנות. כך הרצון לקבל מסדר אותי.

תלמיד: וזה נקרא "קליפה"?

וזה נקרא "קליפה". קליפות יש הרבה. יש עולמות של קליפות. וזה נקרא "קליפה" מפני שהיא מכסה את כל ההשפעה, התענוגים האמיתיים, הנצחיים, השלמים. אבל גם זה כבר קליפה.

תלמיד: לעומת זה מה זאת השפעה של קדושה?

קדושה זה שאני מחפש תענוג בהשפעה, שזה בדומה לבורא, שבמידה שאני נמצא בהשתוות הצורה עימו, אני מגלה את העולם העליון, עולם של השפעה. כל העולם שלנו זה עולם של קבלה.

שאלה: בעבודה בעשירייה יכול להיות שאני עובד ומשתמש בכוח של הקליפה?

למה לא? יש לך הרבה ארגונים בעולם כאלו שהקבלה, הטרור, כל מיני דברים כאלה זה אצלם כדבר גדול. זה שאתה נמצא בקבוצה זה לא אומר שאתה כבר בקדושה. דווקא בקבוצות יכולים להיות או כאלה מצבים קיצוניים הפוכים, או קליפה או קדושה.

תלמיד: איך לוודא שבעשירייה שלי אנחנו עובדים דווקא בקדושה?

לְמה אתם מכוונים? אתה לא מסתכל על הקבוצה עצמה, אלא הלאה, לאן היא מכוונת. על האדם, אתה שואל לאן הוא מכוון? ולקבוצה. בקבוצה אתה שואל, לאן היא מכוונת? לבורא.

תלמיד: את הקבוצה הכללית של "בני ברוך", יש לנו את הכיוון שאתה נותן לנו, אבל לעשירייה כעשירייה אני לא יודע להגיד אם יש כיוון מוגדר?

אנחנו צריכים לראות את הכיוון של "בני ברוך" לפי מה שאנחנו רואים מהכתבים של המקובלים, וגם הכיוון של כל עשירייה ועשירייה מהכתבים, במיוחד של רב"ש על העשירייה, [לפי] מה שהוא כותב, ויש לנו על זה הרבה חומר ואנחנו צריכים לאבחן אותו, אנחנו צריכים ללמוד אותו, וכמה שיותר שמבינים, מבקשים הסבר מלמעלה, מהבורא, שנבין יותר ויותר וכך נתקדם.

אני לא חושב שאתם צריכים לראות אותי כמוביל. אני מלמד, אני מראה לכם מקומות, מכיר לכם את המקורות שלנו, אבל הענקיים האלה שייסדו לנו את חכמת הקבלה, שגילוי לנו את הבורא, אנחנו צריכים להתקשר אליהם.

תלמיד: הכוונה של האדם לעשירייה, נראה לי שברור לכל הכלי העולמי, אנחנו ממש עובדים על זה מאוד מאוד חזק וברור. אני מרגיש שלא ברור מה זה שעשירייה כעשירייה מכוונת לבורא?

שכל הכיוונים שלנו, כל החיבורים שלנו, כל המעשים שבינינו, הם כולם כולם מלווים בכוונה שזה יביא אותנו יחד בחיבור בינינו, לבורא, ואנחנו מגלים אותו בחיבור בינינו.

אין לי יותר מה להגיד. תחזור על זה אלף פעם עד שתשמע, אבל ככה זה.

תלמיד: אני אחזור על זה, אבל אני רק מנסה להבין, אם אנחנו באמת נעבוד על זה, יהיו לנו הבחנות יותר ברורות בתוך הדבר הזה?

ודאי. איך יכול להיות שלא? תמיד כשאנחנו חוזרים על אותם הדברים יש לנו הבחנות יותר עמוקות.

תלמיד: אז כרגע חסרה עבודה שלנו על זה כדי להתקרב להבחנה מדויקת?

בדיוק. ואין לנו עוד יותר מה לעשות. רק להתאמץ להיות בהתכללות בינינו יותר ויותר עד שמוצאים שם את הבורא.

שאלה: מתי תענוג לעצמי הופך להיות קליפה, או איזו בעיה כלפי הרוחניות?

תענוג לעצמי זה תמיד קליפה. מה השאלה?

תלמיד: אם אני הולך לטייל, או הולך לשחות בים, או נהנה מארוחה טובה.

אתה אומר לי על הפעולות ולא על הכוונות. והבדל בין קליפה לבין קדושה זו לא הפעולה, אלא הכוונה. אתה יכול ללכת לים ולעשות בזה פעולה קדושה, כמו שהרב"ש טייל בים. אני הייתי לידו ואני אומר לך שזה היה מעשה מאוד קדוש.

אתה יכול לעשות כל מיני פעולות שאתה מפזר מיליארדי כסף בין כל מיני חולים בעולם וזה פעולת קליפה ולא קדושה, כי אתה רוצה על ידי זה להיות נשיא, נגיד.

תלמיד: מה זה להלביש כוונה נכונה על פעולה שאני נהנה ממנה, לחשוב שאם אני נהנה גם הבורא נהנה?

הסיבה. למה אתה עושה את זה.

תלמיד: נגיד שאני אוכל ארוחה טובה ובאמת נהנה מזה. אני צריך להלביש על זה כוונה?

מהי הסיבה שאתה עושה את זה?

תלמיד: אני יכול להגיד ש"כדי להשפיע נחת רוח לבורא שהוא ייהנה מזה שאני נהנה".

אל תגיד. מה אתה מרגיש בעשיית הפעולה?

תלמיד: בדרך כלל, אני מרגיש את עצמי, קודם כל לפני הכלל, לפני מה שנמצא מחוצה לי. ככה אני בנוי.

אז כל הפעולות הן על מנת לקבל.

תלמיד: איך משנים את המצב?

תתחיל לחשוב לפני כל פעולה איך אתה עושה אותה בכוונה אחרת, על מנת להשפיע. שאתה בזה תגרום נחת רוח דרך החברים לבורא. תחשוב שאתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא, ואחר כך תחשוב, אין ברירה, אם אתה רוצה באמת להיות מכוון לבורא אתה חייב להעביר את זה דרך החברים.

שאלה: הרגע דיברת על הקשר בעשירייה. ורציתי לעדכן אותך לגבי הפגישה שהייתה בצפון אמריקה היום בין כל העשיריות. הייתה לנו פגישה מדהימה. התחלנו עם כוונה טובה, דיברנו על העקרונות של רב"ש. הפגישה הייתה בנושא של הטמעת העקרונות של רב"ש. הייתה לנו כוונה מאוד טובה והרגשנו את המורה שלך, את רב"ש, הרגשנו אותו חזק מאוד היום בפגישה שלנו וזה העלה הרבה חסרונות בכל העשיריות, בקרב כל החברים. ויש לנו הודיה מאוד גדולה כלפי המורה שלך, הכתבים שלו ואנחנו הולכים ליישם אותם ותודה רבה.

יופי, אני מאוד שמח. נקווה שתתפתחו ונגיע למצב שאפילו נעשה כנס בצפון אמריקה. אני מזמן משתוקק לעשות כנס בצפון אמריקה, לעשות סיבוב בדרום אמריקה כמו שהייתי עושה פעם. אבל הכול תלוי בתפילה שלכם, אם תרצו זה יקרה. נגרש את הווירוס וניכנס לשטח נקי.

תלמיד: אנחנו מתפללים.

קריין: קטע מספר 5.

"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.

והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר)."

(הרב"ש. 179. "עיבור- א'")

שאלה: האם אנחנו חייבים לעבור דרך כל עולמות הטומאה?

כל אחד לפי שורש הנשמה שלו. ישנם כאלה ששייכים לרשימות עמוקות מאוד, ישנם כאלה ששייכים לרשימות פחות מהם, אבל כל אחד ואחד צריך לעבור את הדרך ממנו ועד המצב שלו בגמר התיקון שהוא מתקשר לכולם בצורה שכל הכוונות והפעולות משורש הנשמה שלו, ממה שהוא, יהיו בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, בכמה שאני נמצא בבריאה עם הרצונות, עם התכונות, עם מה שיש לי, אני חייב לממש את כול היוצרות שלי בעל מנת להשפיע. וודאי שאנחנו בזה אף אחד לא דומה לשני ורק אנחנו יכולים לסייע זה לזה מפני שאנחנו נמצאים במערכת אחת, אז כמה שאני מבצע מה שמוטל עלי ומה שאני יכול לבצע אני צריך לחשוב שאני בזה גם עוזר לאחרים.

שאלה: הניצוצים של הקדושה שבקליפות, איך משתלבים הכוחות של הקבלה והשפעה, איך זה יכול לקרות? לא ברור איך בכלל ניצוצות של קדושה יכולים להיאחז ולהיות בתוך הקליפות, למה הם לא פורצים מתוכם? איך הקליפות יש להם כוח להחזיק את הניצוצים?

שאלה מאוד מאוד עמוקה וטובה. מה מחזיק את הקדושה שתתקיים בקליפות? מטרת הבריאה. הם קשורים גם בתחילת הבריאה וגם בסוף הבריאה וכֹל התהליך שהבריאה עוברת זה כדי לקדש את כול היצר הרע שיהיה כיצר הטוב, שבעתיד מלאך המוות צריך להיות כמלאך הקדוש וזה מה שמחזיק את הקדושה בקליפה.

כי הקדושה זה כוח הבורא, אפילו שנמצא בקליפה. הקליפה זה גם כוח שהבורא מחייה ומחזיק. כמו שכתוב, ואתה מחייה את כולם. וכך הם מתקיימים יחד. מצד העליון אין הבדל בין קליפה לקדושה זה רק כלפינו, כלפי המקולקלים. אבל מצד העליון אין בכלל. ויש על זה הרבה פסוקים שאין רע בעולם אלא רק כלפי אותם שעוד לא תיקנו ובמידה שלא תיקנו את עצמם.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אותה הקדושה היא כפוטנציאל, כרשימה?

כן.

קריין: קטע מספר 6.

"ידוע, שע"י השבירה נפלו נצוצין דקדושה לבי"ע. ושם בבי"ע אין הם יכולים להתתקן. לכן צריכין להעלותם לאצילות. ועל ידי זה שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הנצוצין הללו לאצילות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"א. "ענין העלאת מ"ן")

אני שמח שאנחנו נכללים כאן יחד ואני מרגיש איך עובר עוד קצת תיקון, עוד קצת תיקון על כולם. טוב שאנחנו ככה משתתפים.

שאלה: האם בזמן שאנחנו תחת שליטת הקליפות, אנחנו סך הכול רודפים אחרי המילוי שדורש הרצון שמתגלה מתוך הרשימות, ובכך אנחנו רק מגבירים עוד ועוד את הרצון לקבל, האם זה נכון?

כן. הקליפות הן מחיות אותנו, הקליפות מטפלות בנו, אנחנו עדיין ניזונים מהקליפות כי אנחנו רשעים, זאת אומרת על מנת לקבל. אבל יחד עם זה, הקליפות הן מחנכות אותנו ומביאות אותנו לתיקונים. אנחנו מתפתחים על ידי הקליפה שהיא מושכת אותנו ומראה לנו כביכול את הדבר הטוב שבעל מנת לקבל, ואחר כך מראה לנו עד כמה זה לא נכון וזה רע בעל מנת לקבל. וכך אנחנו מתחנכים, כך אנחנו מתחילים להבין יותר את עומק הבריאה, אופני הבריאה.

שאלה: מה העניין הזה שצריך דווקא את הניצוצין להעלות? כי הוא כותב שהם "נצוצין דקדושה", למה דווקא אותם להעלות לאצילות?

כי אני רוצה לשייך את כל הקדושה שיש לי לאצילות, לדרגת הבורא. אצילות זה נקרא "אצלו". אני מעלה הכול לדרגת הבורא, זה נקרא "כי בו ישמח ליבנו", שאנחנו כולנו צריכים להתעלות אליו, להימשך אליו. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

תלמיד: אבל זה לא להעלות את הכלים שלא מתוקנים, אלא דווקא את הניצוצין להעלות?

כן, ודאי. ניצוצין זה אור חוזר. ולכן אותו אנחנו צריכים להעלות, זה הכוונות שלנו על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל אם הניצוצין קיימים בתוך הכלים אחרי שנשברו בבי"ע?

איפה הם יכולים עוד להתקיים? דווקא מתוך הקליפות, מתוך הכלים השבורים מתקיימים הניצוצין האלה, ואותם אני צריך לברר, להבדיל מהקליפה ולהעלות אותם לאצילות, עד כמה שאפשר. איך אני עושה את זה? מתוך זה שאני נגיד דוחה את החברים, שונא אותם, לא רוצה להתחבר איתם, אבל ביני לביני אנחנו בכל זאת מחפשים ומוצאים בינינו גם כאלה רצונות שאנחנו יכולים להתחבר, להתקשר, להתקרב.

תלמיד: וזה נקרא תיקון שאנחנו עושים?

כן. במילים שלנו, בדרגה שלנו, זה כבר תיקון.

שאלה: על מה צריך לברר את הכוונה, על איזה שטחים בחיים שלנו, רק בעשירייה, בהפצה, בכל פעולה שאני עושה בחיים?

העיקר זה בעשירייה, ודאי. בכל היתר כמה שאתה יכול, כי שם אתה לא חופשי כמו בעשירייה. כי בכל יתר השטחים שאתה עוסק, שם אתה חייב לבצע פעולות, ובהתאם לזה כוונה כמה שאתה יכול לשייך לזה. לכן, העיקר זה עבודה בעשירייה.

תלמיד: מה זה לברר את הכוונה שלי בעשירייה?

למה אני רוצה, למה אני עושה, זה כל העניין.

תלמד: למה אני רוצה, למה אני עושה מה?

למה אתה עושה פעולות בעשירייה, זה העיקר.

תלמיד: עיקר הפעולות בעשירייה הן פעולות פנימיות, אין הרבה פעולות פיזיות שאנחנו עושים בעשירייה.

בינתיים, עוד מעט יהיו אני מקווה, אנחנו נעשה גם חיבורים פיזיים בינינו, כנס. בכל זאת, גם אתמול היינו באיזו השתתפות בסעודה שלנו, זה בכל זאת חיבור גדול. בזמננו לעשות כזה דבר, כזה חיבור, זה לא פשוט. אני אומר לך, אנחנו לא יכולים להעריך את ההזדמנות שמגיעה אלינו מהשמיים להיות מחוברים על ידי הטכנולוגיה. הרצון האגואיסטי שלנו קובע שאנחנו לא יכולים להתקרב יותר זה לזה, והרצון להשפיע בכל זאת עוזר לנו להקים כזאת סעודה, חיבור בינינו, והתוצאה מזה היא גדולה מאוד.

תלמיד: במהלך היום, וכמובן שאנחנו לא תמיד ביחד, מה זה נקרא לברר כוונה בעשירייה כשאני לא פיזית נמצא איתם?

מה חשוב המרחק לכוונה? איפה יש בכלל קשר בין זה לזה? אם אני אוהב מישהו והוא נמצא בקצה העולם, זה מפריע לי לאהבה? אני חייב דווקא להרגיש אותו לידי? זו אהבה של בחור ובחורה? זו אהבה שהיא עוברת דרך הבורא, וזה שאנחנו רוצים להתקשר בו כולנו, וכך אנחנו פועלים.

תלמיד: אבל על איזה פעולות אני מלביש את הכוונה?

כמה שעל מנת להשפיע אנחנו יכולים. אבל בזה שאנחנו משתתפים יחד, אני מגיע לאספה, אתה מגיע לאספה, כולם, זו כבר השתתפות, זו כבר עזרה, זו כבר התכללות. אם הייתי יושב לבד מול מסך ריק, היה יוצא משהו? אבל ככה מגיעים כולם, כולם תומכים בכולם, וכולם מדברים על דבר אחד.

תלמיד: זה מובן, אבל זה כשאנחנו נפגשים. אני שואל מה חוץ מהמפגשים נקרא לברר כוונה בעשירייה?

אתם מתקשרים מידי יום עוד פעמיים שלוש, אתם נמצאים יחד בשיעור, לפני השיעור אתם מייצבים את עצמכם בכוונה. לפחות ככה אני רואה, כי אני כן עושה את זה איתכם. אם מישהו משתתף בזה או לא, זה כבר עינינו. לא כל כך עינינו, זה שייך לכולם. אבל כל אחד ואחד צריך לדאוג עד כמה הוא יכול לשתות ממש מתוך ההכנה לשיעור את הכוחות האלו של השפעה. זה מאוד חשוב.

אין לנו התעלות לפי כמות הידע, שתלמדו בעל פה תלמוד עשר הספירות. אני ראיתי כאלה אנשים, שממש אתה אומר לו מילה אחת, הוא ממשיך לך עוד דף אחד שלם מתע"ס, מה שכתוב שם. זה לא אומר שום דבר על ההשגה, המחשב יודע עוד יותר. אבל הכוונה, הכוונה.

תלמיד: חוץ מהפעולות האלה של ההתאספות, של השיעורים, של הסעודות, אנחנו לא יכולים להלביש כוונה במהלך היום כלפי העשירייה?

בבקשה, תעשה. אתה לא צריך בשביל זה להתקרב אליהם ולדבר איתם ולראות אותם. לא.

תלמיד: זה מה שאני שואל, על איזה פעולות?

אין פעולות, אפילו בלי פעולות.

תלמיד: אני יכול לעשות כוונה בלי פעולה?

כן, אם אין לך עכשיו איזו פעולה מעשית, אתה פשוט חושב על הפעולה שאתם מתקרבים זה לזה במודעות שלך, ועל זה אתה מלביש כוונה, בשביל מה אתה עושה את זה, איך אתה יכול לעורר אותם.

שאלה: האם עולמות בי"ע עולים לאצילות על ידי מעשים או פעולות?

עולמות בי"ע עולים לאצילות. באצילות יש לנו רק אורות נפש, רוח. כשעולה עולם הבריאה לעולם האצילות, באצילות מתווסף אור הנשמה. כשעולה עולם היצירה לעולם האצילות, בעולם האצילות מתווסף אור חיה. וכשעולה גם עולם העשיה לעולם האצילות, מתווסף בעולם האצילות אור יחידה. כל האורות האלה הם מתחברים יחד, ואז מהאח"פ הזה שעלה לאצילות, אם זה נעשה על כל הכלי, יש פעולה שנקראת ירידה, שהאח"פ הזה יורד למקומו, למצבו, ואז עימו מתקדש כל השטח הזה שנמצא תחת הפרסא, והאורות העליונים גם עוברים למטה מפרסא ונעשה גמר תיקון, עד העולם הזה מאירים כל האורות.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהנקודה הזאת שבה אנחנו מחליטים על כוונה על מנת להשפיע בכל הפעולות שלנו, זה מדד אם אנחנו נמצאים בפיגור או לא כלפי הרשימות שמתגלות?

יכול להיות, יכולים.

שאלה: כשאני עושה פעולה על מנת להשפיע בעשירייה, אני מרגיש איזו ריקנות בי ומילוי בחברים, בעשירייה. האם זו פעולה נכונה או שמשהו לא בסדר?

למה אתה מרגיש שאתה מתרוקן?

תלמיד: כאילו אני מעביר מעצמי לחברים.

זה בסדר גמור, זה טוב מאוד. העיקר שאתה מרגיש שאתה ממלא אותם, שהם מתמלאים, ובזה יש לך שמחה. אם אתה מתנתק מהכלי הפרטי שלך ונכלל בכלי הכללי, זה מצוין. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, כן.

שאלה: אנחנו קוראים בהמלצה שלך כל יום חצי שעה מאמר רב"ש ואמורים ליישם אותו. לפני הקריאה, יש חבר שיגיד "אנחנו קוראים בכוונה ליתר חיבור בינינו, בזה אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא", יש חבר שמרגיש שעצם ההתכללות בקריאה היא מה שאמרת לנו, וזה כבר מספיק, ולא צריך להגיד את המילים. האם אפשר לעשות כוונה בלב,, או שצריך להגיד אותה לפני הקריאה?

רצוי להגיד אותה לפני הקריאה.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כשיש גילויים גדולים של הקליפות, כשיש לנו תחושה של ייאוש, ואנחנו לא יכולים אפילו לקוות?

אתם צריכים להיות שמחים שהבורא נותן לכם כאלו הפרעות, כי דווקא על ידי ההתנגדות הזאת אתם יכולים לעשות עבודה גדולה ולהתקדם בצורה משמעותית. כמו במכניקה, כמו באלקטרוניקה, כמו בכל מצב, ככול שיש לך התנגדות שעלייה אתה יכול לעשות עבודה, יש לך יותר הספק, ותוצאה.

לכן אף פעם אל תבכה על זה שיש לך הרבה עבודה ועבודה קשה. רב"ש כותב על זה במאמרים שלו, על אבא שהשאיר לבן שלו מפעלים גדולים, עסק גדול והבן בוכה. למה הוא בוכה? הוא לא מרוצה מהירושה הזאת? הוא צריך לדעת איך לגשת לזה ולשמוח שיש לו ירושה כזו.

כי דווקא על ידי כוח ההתנגדות שיש לו, הוא מוציא הספק. זה מובן לכולם שכך מגיעים להצלחה גדולה. על זה כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", יצר זה מה שעוצר אותך, שנותן לך התנגדות. וככול שאתה מגלה שיש לפניך יצר יותר גדול, כך אתה יכול להגיע לדרגה יותר גדולה מכולם. ואתה יכול, אני אומר לך.

קריין: קטע מספר 7.

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"." 

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

זאת אומרת מהשבירה הרוחנית התפזרו כל הכלים בכל הרמות של הרצון לקבל, וכשאנחנו עובדים על הרצון לקבל עם כל מה שמזדמן לנו, אנחנו בסופו של דבר מעלים את הניצוצות האלו, את הכלים השבורים בחזרה, עד שיתחברו ויתגבשו לאותו כלי רוחני אחד, מתוקן.

קריין: קטע 8

"האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת.

והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום."

(הרב"ש. 867. "שליטת השלום")

צריכה להיות השלמה בין הכלים השבורים ובין כוחות התיקון.

קריין: קטע 9

"הכלי הזה, הנקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", הוא ממש ההפכי להכלי, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", שהכלי הזה אנו מיחסים להבורא, שהוא ברא את זה יש מאין. לכן, אם אנו רוצים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זוהי עבודה קשה, היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות, מה שאנו לומדים. לדוגמא, הסתלקות האורות, שבירת הכלים, קדושה, טומאה, ס"א וקליפות. וכל מיני השמות, שאנו רואים המבוארים בזה"ק ובספרי קבלה, הכל נמשך רק מבחינת תיקון הבריאה. וזהו מסיבת שהכלים דתיקון הבריאה אנו מיחסים להנבראים, כמו שכתוב ב"עץ חיים" בתחילתו. וכפי שמבאר בתע"ס, שהרצון לקבל הראשון, הנקרא "מלכות דאין סוף", היא אמרה, שאינה רוצה לקבל בעל מנת לקבל, אלא בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה" 1989)

שאלה: למה רב"ש כותב פה שהוא מייחס את הכלי שנקרא רצון לקבל לעצמו לבורא, ואת הכלי של התיקון לנברא? זה לא מובן.

יפה, זה לא מובן, גם אני לא מבין. הרצון לקבל שייך לבורא, עם כל הקלקולים, עם כל מה שהוא עשה. הבורא ברא את הכלי, שבר את הכלי, רצון זה, רצון אחר, כוונה זו, כוונה אחרת, את הכול. מי ברא את הרצון לקבל? הבורא. מי ברא את הרע? הבורא אומר "בראתי יצר הרע". אז מה אתה רוצה? הבורא ברא, על זה אין שאלה, שכל הרע מגיע מהבורא כי אין לך מקור אחר לרע חוץ מהרצון לקבל.

עכשיו הרצון להשפיע, הרצון להשפיע מגיע מהבורא? לא. הרצון להשפיע מגיע אך ורק לפי בקשת הנברא, יוצא שהבורא הוא רע והנברא זה טוב?

תלמיד: סליחה אבל הבורא הוא לא רצון להשפיע בעצמו?

הבורא הוא רצון להשפיע. אבל אני אומר כלפינו, איפה אתה רואה השפעה ממנו? אתה רואה ממנו רק רע.

שאלה: יוצא מזה שהבורא הוא רע, הבורא ברא את כל הרע, הוא עושה רע, והוא לא טוב?

הוא עושה הכול כדי להעביר אותנו דרך כל הפעולות, דרך כל המצבים להבחנות שאנחנו נרגיש את כל הבריאה. שנרגיש אותה מתחילתה ועד סופה בכל המצבים שיש בה. וכשאנחנו נרגיש אותה, אנחנו באמת נבין, נשיג ונשלוט.

הוא רוצה שאנחנו נקבל את זה ממנו, שנהיה כמו "בעלי הבתים" בכל הבריאה, כי בזה אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה שלו, של הבורא. רק אז אנחנו נבין שהוא טוב, אבל את הטוב משיגים בסוף.

ובינתיים אנחנו רק צריכים לשמוע מה אומרים המקובלים, ולעשות. אבל בכל עשייה ועשייה צריכה להיות כוונה נכונה, שאנחנו עושים את זה כדי לגלות את פעולות הבורא כשלם, כטוב.

שאלה: אז בסך הכול הרע שהוא עושה, זה פגם שלנו שזה נראה לנו רע, כי הוא עושה את זה רק כדי לקרב אותנו אליו?

כן ודאי.

תלמיד: אז זה כמו "על כל פשעים תכסה אהבה" עם חברים, אבל "על כל פשעים תכסה אהבה" עם הבורא?

נגיד, אין חכם כבעל ניסיון. תעשה, תרגיש, ותראה.

שאלה: רב"ש כותב במאמר שאם אנחנו רוצים לעבוד רק לתועלת הבורא זאת עבודה קשה, אבל רב"ש ובעל הסולם תמיד מסבירים לנו שאם אנחנו מרגישים כבדות בעבודה, זה בגלל שאנחנו עושים את העבודה הלא נכונה, אז איך זה מסתדר?

אנחנו רוצים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, לא מפני שאנחנו רוצים בזה, אלא כדי שהוא ייהנה מזה, ובזה אנחנו מקבלים אותו כשלם, ורוצים להידמות לשלם.

במידה שאתה עושה מאמצים כדי להידמות אליו זה נקרא שאתה עושה מצוות, פעולות השפעה, ובזה אתה כביכול אומר שמה שהוא לפי הטבע שלו, לפי הפעולות שלו, זה הדבר הנכון היחידי. תסדר את הכוונה שלך כך, ותצליח.

שאלה: זו לא שאלה זאת דאגה. תמיד צריך שיהיה לנו את הכוונה הנכונה, אבל בדרגה שלנו אין לנו שליטה כזאת של לכבות, להדליק את הכוונה, להפעיל אותה. לכן אני חושש שלא נוכל בכלל לבצע פעולה כי אנחנו כל הזמן מחכים לכוונה הנכונה, כי אני לא רוצה לפעול בלי כוונה נכונה, ואז אני מפחד שזה ימנע מאיתנו לבצע פעולות.

לא. אני חושב שאתה משקר לעצמך. אתה אומר כך "אני לא אעשה כלום, עד שלא תהיה לי כוונה נכונה", אתה תעשה ותבקש על זה כוונה.

תלמיד: זה דווקא מה שהוא שאל, הוא אמר אם אני אחכה אז אני באמת לא אעשה כלום.

זהו, כן. אז צריכים לעשות ולבקש על מה שאתה עושה כוונה נכונה, זה הכול. כוונה מגיעה מלמעלה, העשייה תלויה בך. תנסה בפועל להתקרב לחברים, לקבוצה, ותבקש על זה כוונה נכונה, "מלא לשמה באים לשמה".

שאלה: אנחנו לעיתים קרובות אומרים נגיד בהפצה, שיש רק שני כוחות שפועלים בעולם, אחד זה כוח שלילי של רצון לקבל עם כוונה על מנת לקבל, וכוח שני זה אותו כוח עם כוונה על מנת להשפיע או מה שקוראים כוח מעכב, כוח עליון שמגביל. איך נכון להגיד?

בכל מצב שבבריאה יש לנו שני כוחות מנוגדים, וכל הבריאה נמצאת בין שניהם ולא יכול להיות אחד ללא שני. זה מה שאנחנו מסבירים. בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, בזואולוגיה, לא חשוב איפה, בכל מקום יש לך את שני הכוחות האלה שפועלים. אנחנו מתקשים בזה ביחסים בינינו, תסתכל על העולם איך שהעולם מתנהג, האנשים נמצאים בבלבולים גדולים בין שני הכוחות האלה שמנהלים אותם, כוח השפעה, כוח קבלה, מה יותר מה פחות, מה לכל אחד, כל אחד שופט את עצמו ואת האחרים. לכן באה חכמת הקבלה, היא מחכה עד שהעולם ירגיש עד כמה הוא מבולבל ודורש בירור ותיקון, ואז היא מתחילה יותר ויותר להתגלות.

אנחנו הגענו למצב שמגיעים למבוי סתום. אין לנו שום הגבלה בכוחות שאנחנו יכולים לרכוש, אבל אנחנו צריכים לברר מה צריך להיות היחס בין הכוחות האלו, שזה נקרא כוונות לכוחות שלנו, איך אנחנו מסדרים את עצמנו בעולם הזה. עכשיו אנחנו נמצאים במצב קריטי מאוד, יש לנו בעיות. אנחנו עברנו את כול התהליכים ועכשיו אנחנו רואים ששום דבר מהם לא מוצלח, ואנחנו כבר רואים מראש עד כמה זה לא מוצלח ולא יכולה להיות הצלחה. עכשיו הזמן של גילוי חכמת הקבלה, שרק זה יעזור לנו לצאת מהמצב המאיים. לכן בואו נתחזק בהפצה ובקשר בינינו ונאיר את האור לעולמנו. אנחנו צריכים להיות בטוחים שזה אפשרי, ולא שאנחנו כאלה קטנים ואף אחד לא מכיר אותנו ולא מסכים איתנו. מי מסכים שם עם מי? כולם כך, כל העולם גולם.

תלמיד: השאלה הייתה בעצם, כוח שלילי ברור שזה הרצון לקבל שלנו. כוח חיובי זה כוח הגבלה מלמעלה, או כוח שאנחנו רוכשים כשאנחנו הופכים להשפעה?

אין כוחות שמגיעים מאיתנו, הכול מהבורא, רק או שמגיעים ללא הזמנה מצדנו או לפי התפילה שלנו. בואו נשתדל להפעיל יותר בקשה, כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". כל הזמן נבקש, נדרוש, נרצה להיות קשורים אליו, לא חשוב באיזה תפילות, באיזה בקשות, כמו תינוק שהוא כל הזמן רוצה ורוצה, ואז על ידי זה מתקשרים.

כל טוב לכולם, מחר נמשיך. תתחברו ביניכם ותנסו לברר עוד ועוד את העניין הזה של הבירורים שלנו, שחורבן, ירידה, ריחוק, שנאה, דחייה, הם דברים הכרחיים לגילוי התיקון והטוב.

(סוף השיעור)