שיעור בוקר 09.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" – קטעים נבחרים מהמקורות (המשך מקטע 6)

קריין: "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מס' 6. אומר הרב"ש.

"והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח שהאדם מוציא מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה לעבודה, ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו."

(הרב"ש. אגרת י"ד)

זאת אומרת תמיד אנחנו צריכים להשתדל להתגבר על כוחות הפירוד שמקררים אותנו, מרחיקים בינינו ועושים כל מיני הפרעות, נותנים לנו הרגשת כבדות כשאנחנו צריכים להתחבר ולהתקרב זה אל זה.

אנחנו צריכים להשתדל להתגבר כנגד הדחיה מהחיבור לכוח אחד, ללב אחד, למחשבה אחת, ובהתגברות הזאת יש לנו כל מיני חשבונות. ועוד לפני שהאדם מתחיל לחשוב על ההתגברות, היצר הרע שנברא לפני הכול - והכול נעשה ממנו, כי זה היסוד שלנו שבלעדיו לא היינו קיימים - הוא מיד תופס את האדם ומכוון אותו לכל מיני דברים שטובים לאגו של האדם.

"מה יש לי מזה? בשביל מה לי? יותר טוב לי כך". בקיצור, כל מיני טענות. ואם האדם משתדל בכל זאת להתגבר, אז כל כוח התגברות, אפילו אם הוא מצליח להיות בו שנייה אחת, הכוחות האלה, ההתגברויות האלה למעלה מהעצלות שלו, מהטבע שלו, מהחשבון האגואיסטי שלו, הם "מצטרפים לחשבון גדול" בכל שניה שהוא עושה את זה.

למה גדול? כי לכל אחד מאתנו יש חשבון, ואם האדם עושה את החשבון הזה של היגיעה, של המאמץ, והוא רוצה לעשות זאת לא לעצמו אלא לחיבור של כולם, ויחד עם זה לחיבור עם הבורא, אז הוא מרגיש מפעם לפעם, אולי פעם במאה פעמים, בחמש מאות, באלף פעמים כשהוא מתגבר - עד כמה הוא משתנה, עד כמה הוא מתקרב למאמץ הזה ולסיכומו. והוא רואה שהמאמצים שלו מתחברים לחשבון גדול. ואפילו שהוא נופל הוא שוב קם. כמו שכתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם". ודווקא על ידי הדברים האלה, כשהוא לא נלאה, והוא מבין שאין לו ברירה, כך זה מגיע לחשבון גדול.

ופתאום הוא רואה שלא רק היגיעות, אלא גם הנפילות שלו מצטרפות לזה. כי הבורא עשה את זה ולא שהאדם נפל והאדם עשה, אלא הפילו אותו מלמעלה. ולכן מכל הדברים האלה הוא נעשה יותר מנוסה.

ואפילו שלא יהיה לו חשק לעבודה ושוב ייפול, הוא הולך לעשות חשבונות לפי העליות והירידות, כי גם אלו וגם אלו "מצטרפים לחשבון גדול". כמו שאנחנו רואים בחיים שלנו וכמו שדיברנו על הגלגל שמסתובב, שחלק שלו הולך קדימה וחלק הולך אחורה.

אז אנחנו בכל זאת מתחשבים במה שהולך קדימה ונכנס לעוד ועוד קטע בדרך שלפנינו, וכך גם בעליות וירידות. את הירידות אנחנו אומנם לא מרגישים כהתקדמות והצלחה, אבל גם הן מצטרפות להתקדמות שלנו.

ובסופו של דבר, אנחנו מקבלים גם עליות וגם ירידות כחשבון אחד. זה מה שאנחנו צריכים להבין. ולכן אנחנו צריכים לספור את הפרוטות האלו שהן "מצטרפות לחשבון גדול". שאין יגיעה פחות מפרוטה, אבל דווקא היגיעות שלנו הן נשקלות בפרוטות.

ומה הוא אמר? "והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות," שצריכים לתת כוחות כל פעם "וכל כח וכח שהאדם מוציא" למעלה ממה שהוא היה רוצה בעצמו לעשות -כי אחרת זה לא נקרא "כוח". "כוח זה נגד האגו, נגד העצלות, נגד הרצון לקבל בכל מיני חשבונות שלו - ואז כל הכוחות האלה "מצטרפין לחשבון גדול."

למה מצטרפים? כי בין כוח לכוח יש נפילה, עצלות, אכזבה. ושוב האדם חוזר. "היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה לעבודה, ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו." וחייב לעשות את זה וצריכים להבין שאנחנו במאמצים האלה מצטרפים לכלי הכללי, ועושים תיקון בכלי הכללי הגדול.

שאלה: איך נכון להתייחס למשפט "והפילו אותו"?

שהוא עשה מאמץ ורוצה משהו ומרגיש שלא הולך לו, שמפילים אותו. הוא נופל, מתאכזב, שוב מגיעה מחשבה כזאת, רצון כזה, ש"אין מה לעשות, ולא כדאי, ולא יעזור ולא כלום". זה נקרא ש"מפילים אותו".

בשביל מה? כדי ששוב ושוב יתגבר ויעלה. ואנחנו צריכים להבין שהיצר הרע במיוחד עובד כאן ואומר, שהאדם צריך בעצמו לשבת ולהתגבר, להתחבר ולהתרכז במחשבות בעבודה שלו – אבל זה לא נכון, הוא לא יכול לעשות את זה.

ההתגברות והתקדמות היא רק על ידי חיבור חדש שהוא יכול להשיג עם החברים בקבוצה. ולכן אין מה לשבת ולצבור כאילו כוחות ולקום לבד. הכול זה האגו של האדם שכך דוחף אותו שיעשה - אלא העיקר מה שהוא יכול לקבל זה התרשמות מהחברים.

וכאן שוב בא היצר הרע, האגו שלו ואומר, "מה זה? אתה מקבל כוח מהאחרים, אז זה לא כוח שלך". ולא כך הדבר. צריכים להבין שלא יכול להיות לי אף פעם כוח משלי, אלא רק מה שאני מתרשם מהחברה ומהבורא.

ולכן כאן המקום שהאדם צריך דווקא מההתחברות עם האחרים, עם החברים להמציא לעצמו כוח חדש להתחברות איתם, כלומר, "התקדמות". ולא התקדמות בזה שאני מתפרץ למדרגה עליונה, ועולה, עולה ועולה, ההתקדמות שלי בעבודה הרוחנית, היא בזה שאני מתפרץ נגד המכשולים שיש בינינו בעשירייה, בין כולם. וכאן אני שובר את הגבולות והמחיצות ובזה אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מה ההבדל בין התגברות לנפילות שונות?

אני לא מבין בזה כל כך. יכול להיות שככה מפילים כך או כך, זה לא חשוב. זה כמו שילד קטן משחק עם המשחקים שההורים מביאים לו. הוא לא מבין למה, בשביל מה, ומה הצורך במשחקים האלה, אלא יש לו דחף לשחק והוא משחק. אבל יותר מזה הוא לא יודע, לא רואה, לא מבין, העיקר זה לשחק. זאת אומרת, להשתדל להתחבר על פני כל אותם התנאים שמופיעים לפנינו.

שאלה: איך אפשר להסביר או להבין שאחרי הרבה שנים של לימוד, חלק מהחברים עוזבים?

זה טבעי שעוזבים. כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" או "אחד מאלף מצאתי". וכן הלאה. זאת אומרת, אפילו שאתה אומר שחלק או חצי עוזבים, זה עוד לא הכל, האנשים שמתקדמים לכניסה לרוחניות הם ממש אחדים מאלפים.

ואנחנו צריכים להבין שככה זה, העולם לא צריך יותר. העולם צריך רק להגיע לאכזבה מהחיים שלהם ולנכונות לקצת חיבור - כי אז הם יכולים להינצל מחיים יותר גרועים ממוות ואנחנו כבר לוקחים את החסרונות שלהם ומעלים אותם לדרגת העולם העליון, זה הכול, ואז הם מקבלים כבר דרכנו התקדמות רוחנית.

לכן אל תחשבו שכל העולם צריך להגיע לדרגות רוחניות בזמן שהוא עוסק כאן בעולם הזה בחכמת הקבלה או בכלל. יש מיליארדי אנשים בעולם וכתוב "אתם מעטים מהעמים"¹, לכן אני לא יודע מה החשבון ומהי כמות האנשים שצריכה להגיע לדרגה הרוחנית בעודם נמצאים בעולם הזה, אבל זה ממש עשרות, אלפים, ולא כמויות. לכן על זה אנחנו לא מדברים. אנחנו צריכים לדבר על אלו שנשארים לעשות הפצה, ומי שנשאר איתנו נשאר, ואיתו אנחנו משתדלים להגיע לגילוי הבורא.

שאלה: למה ירידה של חבר בעשירייה זו הזדמנות לעלייה של העשירייה?

מי אמר לך את זה? אין דבר כזה, אנחנו צריכים תמיד לשאוף לעליה, להיות כמה שיותר קרוב ביננו, ומאיתנו לבורא, ולא להתחשב בירידות. יש ירידות, בסדר, אבל אנחנו כל הזמן נמשכים לעליה. חייבת להיות ירידה, חייבת, אבל אנחנו לא גורמים לה בעצמנו.

שאלה: כתוב שפרוטה לפרוטה מצטברת. בהתגברות שלנו בכל פעם, מה מצטבר? זו עוביות שמצטברת, או אולי איזה כוח משותף שגדל בעשירייה, על מה החשבון?

זו שאלה טובה. גם זה וגם זה. גם עליות, גם ירידות, גם נפילות, גם עביות, גם כוח זכות, גם חיבור, כל הדברים האלה מצטרפים. הם מצטרפים, ואז בהתכללות ביניהם, ובינתיים אנחנו לא בדיוק מבינים איך, אבל הם מתחברים יחד ומקדמים אותנו. יש בהתקדמות הזאת גם דברים טובים, גם דברים רעים, חולשות, ירידות, נפילות וגם עליות והתגברויות, הכול מצטבר ואנחנו הולכים קדימה.

תלמיד: איך בעבודת העשירייה אפשר להביא את זה באמת לחשבון כללי, זאת אומרת להוסיף את ההתגברות לחשבון הכללי. לא שאני אוסף לי את זה שם מתחת לכרית או מתחת לשמיכה, אלא כדי שזה באמת ייכנס לחשבון הכללי?

זה רק על ידי חיבור. יש לפנינו עשירייה, ואנחנו משתדלים בפנים, בתוך כל אחד ואחד, לעשות תיקונים, חיבורים בינינו. אנו מתארים את העשירייה הזאת כמחוברת, ואנחנו משתדלים להביא אותם לגוף אחד, לרצון אחד, להכרה אחת, וכך אנחנו מתגברים.

תלמיד: מה שאני מתאר לעצמי, העשירייה המחוברת הזאת, איך בכל זאת שהתיאור המשותף הזה בעשירייה ילך יגדל, ויתגבר ביחד?

על ידי המאמצים שלנו. אבל אפילו שאנחנו לא עושים מאמצים, הבורא עושה אותנו כעשירייה אחת, ובאחד מהשלבים אנחנו נתחיל לגלות שאנחנו באמת פועלים כעשירייה אחת. אבל זה בהתאם לכמה שאנחנו מצרפים את היגיעה שלנו לחיבור. לאט לאט זה מתחיל להיות יותר ויותר מורגש.

אפילו שאנחנו נמצאים בעולם הזה, ואפילו שאנחנו נמצאים במצב שכביכול מבפנים אנחנו בכל זאת נפרדים, ולא יכולים להרגיש שאנחנו בלב אחד, אבל לאט לאט הנטייה הזאת, בכל זאת קיימת. כי לומדים יחד, משתתפים יחד, מדברים על זה יחד, סועדים וכן הלאה. אז אנחנו נרגיש שאנחנו בכל זאת מקורבים ומחוברים איכשהו ויש לפנינו מקור אחד שמקרב אותנו. זה יבוא.

שאלה: התיקון שמתייחס לקרן הנשמה שלנו, שאותו אנחנו מעבירים לכללות, לאיזה שלב זה מתייחס להשפעה על מנת להשפיע, כי התיקון לא מסתיים בזה, נכון?

נכון.

תלמיד: וקבלה על מנת להשפיע, זה כבר אחרי התיקון?

זה קורה אחר כך

שאלה: בעניין המחשבות הזרות, כמעט אי אפשר לנצח עם הבורא. אתה שם מעשר, ואתה מרגיש שאתה עושה את זה בשביל לקבל משהו. הוא נותן לך כל הזמן את ההרגשות לכל מעשה ומעשה שאתה עושה, אפילו במעשים לקבוצה, פתאום מתגלה לך איזו שנאה, ואתה אומר לא. איך מנצחים את הבורא, אם הוא כל הזמן מנצח?

על ידי חיבור בקבוצה. אחרת אין לך שום סיכוי, כמו שאמרת עכשיו, במילים האלו, לא תצליח בכלום, כי דיברת בגוף יחיד.

תלמיד: לפני שהתחלנו את השיעור דיברנו על איך אנחנו עושים את כל הפעולות דווקא בשביל הקבוצה, בשביל שזה יחזק את הקבוצה. שזה יהיה מאמצע הקבוצה, אבל זה לא משנה מה שאני עושה, אני מרגיש כאילו אני עושה את זה כל הזמן לאגו שלי.

לאגו שלך, נכון, אבל השאלה היא עד כמה אתה מתנגד לזה, עד כמה אתה בודק את זה, ומתקן את זה.

תלמיד: איך מתקנים?

על ידי זה שאתה כל הזמן רוצה לשמור על מחשבה נקייה.

שאלה: במצב הנפילה מה ההבדל בין ההשפעה שלו אלי, או הגילוי שלי?

אתה תלוי בהשפעה הנכונה שלו אליך, וכך כל אחד ואחד. כי כל אחד מאיתנו הוא רצון לקבל, אבל כשהחבר משפיע עלי, הוא מעביר לי כבר רצון להשפיע, וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

במה הוא יכול לעזור לי? דווקא בזה שהוא מעביר לי את הרצון להשפיע, כי הוא רוצה לחבר אותי אליו או את עצמו אלי, הוא רוצה שכולנו נתחבר, שכולנו נעשה איזה חשבון. אז כשחבר משפיע עלי, הוא ממש מוסר לי כוח השפעה.

שאלה: דיברנו על זה שאני צריך כל הזמן להגביר בחיבור. אבל יש את איך שאני חושב שצריך להראות חיבור גדול יותר בעשירייה, ויש איך שכל חבר רואה יותר חיבור בעשירייה. איך אני צריך לפעול אם אני רוצה לחבר את כולם?

אתה צריך לעורר את כולם לחיבור כללי, להתעוררות כללית לחיבור.

תלמיד: לפי איך שאני רואה את החיבור?

ודאי שזה לפי איך שאתה רואה. מה, אתה יכול לראות במקום מישהו אחר? לא, אתה רואה בעיניים שלך.

תלמיד: אם אני רואה בעיניים שלי שצריך לעשות משהו ביחד, נניח פעולה מסוימת וזה יחבר את כל העשירייה, אבל לא כל העשירייה רואה שזה מחבר אותה, מה אז אני צריך לעשות?

לאט לאט, בעדינות, באהבה, לקרב את זה לעשירייה. אולי כדאי לנו לעשות כך או כך, ונראה איך זה פועל. אחרי כמה פעמים תראה שהם מקבלים את זה. יכול להיות שהם לא מקבלים מיד ובפועל, אבל לאט לאט זה פועל בהם, ואחר כך הם מסכימים, ואפילו בעצמם ממליצים.

שאלה: מה עלי לעשות כדי שבזמן הנפילה שלי, הקבוצה לא תפגע?

אל תדאג, היא לא תפגע. רק תחשוב עד כמה אתה יכול גם בזמן הנפילה להיות קשור אליהם. אתה צריך בזמן הנפילה להשתדל להידבק לעשירייה, ולהיות יחד איתם כמו תינוק כלפי הגדולים.

שאלה: מה היחס המיוחד שאני צריך לשמור עליו בין שורש נשמתי לבין הכלל כולו?

שאתה חלק מהכלל, ואתה יכול להביא לכלל את ההתעוררות שלך, כך שהכלל כולו יתפעל.

תלמיד: החשבון שעליו אני צריך להסתכל כל הזמן, זו בעצם העשירייה, הכלי הכללי הגדול?

בינתיים אתה לא יכול לראות את החשבון הכללי הזה, עד שלא תהיה קשור אליהם בצורה כזאת שאתם כגוף אחד. לכן עליך לעורר אותם ככל האפשר, וזה אפשרי בצורה גלויה ובצורה סמויה. אז תשתדל לעשות גם כך וגם כך, תשתדל לעורר אותם לחיבור.

והכי חשוב לנו, לא לשכוח מהחיבור, כי בו הכול נפתר.

קריין: שוב קטע מספר 7, אומר הרב"ש.

"אמרו חז"ל "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו". פירוש, שהאדם צריך להעריך אפילו נגיעה קטנה ברוחניות, לא חשוב באיזו צורה שהיא, והכל הבורא מקבל, ושם זה על חשבונו של אדם, ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. וכמו שמובא במאמר "סדר העבודה של בעל הסולם זצ"ל", כשמייחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתנו, ולא חשוב באיזו צורה נראית העבודה.

פירושו, שה' מתחשב עם כל אחד ואחד, אם הוא עושה משהו בעבודה. ולא חשוב על הכוונות שהאדם חושב אז, אלא הכל הקב"ה מקבל לחשבון. לכן גם האדם בוודאי צריך לחשוב על כל מה שהוא משהו בעבודת ה', ומהכל האדם צריך לקבל הנאה ושמחה, בזה שיש לו זכות על משהו לנגוע ברוחניות."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו 'שכור אל יתפלל', בעבודה" 1989)

שאלה: צריך להתייחס אליו במשהו כאילו זכה לגמר תיקון?

אני לא יודע מה זה גמר תיקון. מה אתה שואל על גמר תיקון? מי יודע מה זה? אנחנו שואלים לפי הדרגה שלנו.

שאלה: מה זה אומר ש"הולך ואינו עושה"?

שאין לו כוח לסיים את מה שהוא רוצה, אלא איכשהו נוגע וחוזר, נוגע וחוזר. יש לנו כל מיני מעשים שאנחנו לא מצליחים לממש אותם ממש.

שאלה: בקטע הזה מדובר על כך שאין חשיבות לכוונות של האדם אלא הבורא לוקח הכול בחשבון, ואילו אנחנו אומרים שהעיקר בעבודתנו זו הכוונה. יש כאן איזו סתירה, איך להתמודד עם הסתירה?

איזו סתירה?

תלמיד: הסתירה שאנחנו אומרים שהעיקר בעבודתנו היא הכוונה, ואילו כאן בקטע נאמר שהבורא מתחשב בכל אחד, בכל מה שהוא עושה בעבודה הרוחנית ולא חשובות הכוונות של האדם שחשב עליהן.

הכוונה היא שהוא לא מתחשב אם הכוונה בדיוק נכונה או לא, העיקר זה היגיעה שאדם רוצה להגיע. זה הכול. כמו שאנחנו רואים על התינוק, הוא משתדל להגיע למשהו? זה כבר מספיק מצידו.

קריין: קטע מס' 8, אומר הרבש".

"ע"י מצות האמונה יתקרב אצלו את העתיד לההוה, שפירושו, שהאור מקיף יהיה פנימי, שזה נקרא, שהאור מתלבש בהווה ממש, שזה נקרא "שעתיד המקיף להיות פנימי".

ומכאן, היינו מבחינת האמונה, שמאמין, שסוף כל סוף הוא יבוא להמטרה, ואף על פי שמצד הדעת הוא רואה כל פעם, איך שהוא מתרחק מהמטרה אחורה ולא קדימה, מכל מקום הוא מתגבר והולך למעלה מהדעת. אז האמונה בעצמה מצטרפת כל פעם בבחינת "פרוטה - פרוטה מצטרף לחשבון גדול". עד שיזכה לאמונה שלימה בקביעות, שהיא השגת אור דחסדים בהארת חכמה".

(הרב"ש. מאמר 9 "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד" 1987)

כאן אני לא רואה שיש איזו בעיה, אלא פשוט על ידי זה שהולכים למעלה עוד ועוד, אנחנו כביכול מושכים את האור המקיף שבכל זאת מאיר קצת לכל אחד ועל ידי המאמצים שלנו הוא הופך לאור הפנימי. וכך אנחנו מתקדמים. זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

קריין: קטע מס' 9, אומר הרב"ש.

"לפי האמונה, שהוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה. ויכול להצדיק את ההשגחה, ואומר את מה שהוא חושב, מדוע הוא לא קבל את מבוקשו, אין זה מטעם שאין הקב"ה שם לב לתפלותיו, אלא הוא מאמין, שהקב"ה עומד ומחכה לתפלותיו, וקובץ אותם על דרך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"".

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זה יפה מאוד. "לפי האמונה, שהוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה. ויכול להצדיק את ההשגחה, ואומר את מה שהוא חושב, מדוע הוא לא קבל את מבוקשו, אין זה מטעם שאין הקב"ה שם לב לתפלותיו, אלא הוא מאמין, שהקב"ה עומד ומחכה לתפלותיו, וקובץ אותם על דרך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"". ואז הוא עונה לאדם בבת אחת בזה שמעלה אותו לרוחניות.

שאלה: המבחנים שהבורא נותן לנו, האם מבחינתנו הם נפילה או עלייה, איך נכון להתייחס?

אנחנו תמיד נמצאים בעליות. אפילו אם נדמה לנו שאלה ירידות וכל מיני זמנים מתים, אנחנו תמיד נמצאים בעלייה. הבורא מתחשב עם כל דבר ודבר במה שהוא עושה ואצלו אין הבדל בין זה לזה, העיקר שאנחנו איכשהו מחזיקים בדרך.

שאלה: איך אני יכול להפוך את המחשבות הזרות כלפי החברים לפרוטה ופרוטה?

אני מצדיק את החברים ובזה אני כביכול מקבל את ההכבדות שלהם ומעלה אותם, מצדיק אותם כי הם בכל זאת עושים עבודה גדולה במה שעושים ואני רואה אותם תמיד בעלייה.

שאלה: האם צריך להוסיף איכות או שמספיקה כמות המצבים המצטברים?

כמות מילא, את העליות והירידות אנחנו צריכים לספור, כמו הגלגל שמסתובב, וכך אנחנו תמיד מתקדמים, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לדבר על האיכות. האיכות היא הקשר בינינו בלפתור את הבעיות בדרך, עד כמה אנחנו נמצאים כל פעם במצב רוח מרומם. זה חייב להיות בקבוצה כתוצאה הכללית המשותפת. תמיד, תמיד להיות ממש בשמחה.

שאלה: מה זה אומר להעריך כל מגע קטן עם רוחניות?

זה ברור שאפילו אם יש לי התקרבות קטנה מאוד דרך החברים ולבורא, שאני מרגיש שהוא נמצא במרכז הקשר בינינו, אז אני כבר מעריך את זה בצורה מיוחדת מאוד, גדולה, חשובה, ואז אני מתקרב. זה בעצם העניין של ההתקרבות, צורת ההתקרבות.

שאלה: כוח התגברות מגיע מהחברים, איך נכון לקבל מהם כוח התגברות ואיך נכון לתת כוח התגברות?

כוח ההתגברות מגיע מהבורא דרך החיבור בינינו, במידה שאנחנו מתחברים ומצפים לעזרת ה', כך אנחנו מקבלים.

שאלה: למה התפילות שלנו מצטרפות לחשבון גדול?

למה? זה לפי תוכנית הבריאה. כי בסך הכול אנחנו כלי אחד, רצון אחד, כוונה אחת, ואפילו שכלפיי ההשגה שלנו אנחנו שבורים, מרוחקים, מפוזרים, אבל באמת ברוחניות אנחנו נמצאים במקום אחד. ולכן בכל החיבורים שלנו, ואפילו בכלל ללא חיבורים, כלפיי העליון אנחנו תמיד מצורפים זה אל זה.

שאלה: כשאדם נזכר לרגע במטרה הוא מתפלל ויודע שזה עוד רגע יעלם ממנו, איך הוא מזמין את הרגע הבא?

על ידי החיבור. אין לנו השפעה אחרת על רוחניות אלא על ידי החיבור המתגבר בינינו.

תלמיד: אז הרגע הזה הוא רק התנעה, ואז צריך להיכנס לחיבור?

תנסו ותראו.

שאלה: אחרי תיקון מוצלח יש עוד דברים שמתווספים, יש שמחה, יש גאווה, גם אותם צריך לארוז ולשלוח לעבר החיבור?

כן. אנחנו צריכים לשמור עליהם.

שאלה: יש את המאמצים בהתגברות שאני עושה כל פעם מחדש, ויש את האמונה שהפרוטות מצטרפות לחשבון גדול, איך משפיעה עוצמת האמונה על ההתקדמות?

וודאי שהיא משפיעה, ועוד איך. לפי האמונה האדם מתקדם.

שאלה: מהי בדיוק הפרוטה שאותה אנחנו אוספים כל הזמן?

פרוטת היגיעה מצטרפת לחשבון גדול. אנחנו מתייגעים אף על פי שאולי לא רואים שום דבר קדימה, כי אני רוצה ביגיעה הזאת לעשות נחת רוח לבורא. אפילו שלא ייצא לי מזה כלום יוצא לי בורא.

תלמיד: במה בדיוק היגיעה?

בחיבור בינינו. לא צריכים שום דבר חוץ מלאסוף את הכלי השבור יחד. לא לשכוח את זה.

תלמיד: מהו בדיוק החשבון הגדול שלו אנחנו מצפים?

החשבון הגדול הוא שאנחנו נהייה כולנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אם יש צפייה לחשבון גדול, אז זאת לא צפייה שיהיה לנו שכר מהעבודה?

למה? קודם כל תלוי לאיזה שכר אני מצפה. אם אני רוצה לראות את עצמי יחד עם כל האנושות שוב ברצון אחד שהבורא ברא לפני השבירה, אז למה שאני לא אצפה לזה, על מה חכמת הקבלה מדברת? אני רוצה לחבר את כולם לרצון אחד כמו שהוא היה לפני שנשבר, על ידי מאמצים, על ידי תפילות, בקשות שלנו לבורא שיעשה את זה.

תלמיד: חשבתי שהשכר שלנו הוא עצם ההזדמנות ליגיעה, זה השכר שלנו.

כן, אבל יגיעה לשם מה, רק ליגיעה? היא חייבת להיות כדי לעשות נחת רוח לבורא. במה אתה עושה לו נחת רוח? בזה שאתה רוצה לחזור לאותו כלי שהוא ברא ולהידבק מכל הכלי אליו.

תלמיד: אז חייבת להיות הסיומת שזה כדי לעשות נחת רוח?

כן, וודאי.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בצורה כזאת, העבודה שלנו נקראת עבודה נקייה?

לעשות נחת רוח לבורא, וודאי שזה נקי.

שאלה: מתוך התפילה המשותפת שאנחנו מנסים ליצור בעשירייה, איך להגיע להרגשה שהבורא שומע את התפילה?

כשתגיע לזה, תגיע. אי אפשר לשמוע לפני שאנחנו מגיעים לחוש השמיעה, שזה אור החסדים.

שאלה: ההצטברות של המאמצים שמדובר עליהם זה נשמע כחשבון מצטבר שלי, מה לעשות כדי שהחשבון הזה יהיה הרכוש של העשירייה?

זה יהיה במידה שאתה מחובר לעשירייה.

שאלה: מי נותן את הפרוטה, ומתי יאסף כל אותו הסכום?

השבירה הייתה לפנינו, אנחנו תוצאות מהשבירה, כשכולנו נתחבר ברצון אחד שזה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", בזה יהיה גמר התיקון שלנו. ושוב נחזור למערכת אחת שכולנו כמו אדם אחד.

שאלה: האם לתת נחת רוח לבורא זאת פעולה של הרצון לקבל?

כדי לעשות נחת רוח לבורא יש לנו שני שלבים. שלב אחד, שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא, שזה נקרא להשפיע על מנת להשפיע. והשלב השני, שאנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא בפועל, שזה נקרא לקבל על מנת להשפיע. שאנחנו מקבלים ממנו, אבל כל הקבלה הזאת היא כדי להשפיע נחת רוח לו, כמו בדוגמת האורח ובעל הבית. אז צריכים לתקן את עצמנו עד לדרגה הזאת לקבל על מנת להשפיע, זה מאוד מאוד לא פשוט.

שאלה: האם המדרגה הבאה שצריכה להגיע אליי קשורה לאחריות שלקחתי על עצמי קודם לכן?

גם בזה היא תלויה. אבל יותר מזה היא תלויה בכמה אני מבטל את עצמי ונותן לבורא אפשרות לפעול, כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי".

שאלה: כשאני מקשיב למאמרים של רב"ש עם החברים זה נותן לי המון כוח ושמחה אפילו שאני לא מבין אותם, למה זה כך?

כי אתה מקבל כוחות מהתכללות עם האחרים, אפילו שאתה לא מבין מה שהם עושים, ועל מה הם מדברים. זה כמו תינוק שנמצא ביחד עם המבוגרים, הוא מסתכל עליהם והוא לא מבין מה שהם אומרים, אבל מזה שהוא רוצה מאוד לדעת על מה הם מדברים הוא סופג משהו מהם, וכך מתקדם.

קריין: קטע מספר 10, אומר הרב"ש.

"החסרון הזה שהאדם מתחיל להרגיש שאין הוא מסוגל לעבוד לתועלת ה' זה נקרא כלי, היינו צורך למי שיעזור לו, שכן יהיה לו רצון, לעבוד לתועלת ה'. והעזרה שהוא מקבל מלמעלה, הנקרא הקב"ה עזרו, זה נקרא אור. וב' אלה, מתגלים בזה אחר זה, ולא בפעם אחת כנ"ל. לכן אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום", כלומר שאינו נגמר האור וכלי ביום אחד, אלא זהו כמו שכתוב: "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", כלומר עד שהכלי מקבל שיעור שלם של חסרון, שיהא מתאים לקבל אור בשלימות".

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה" 1989)

שאלה: האם האדם צריך לקבל את דעת החבר כדי לעזור לו?

כדי לעזור לחבר אתה צריך להגיע למצב שלו, להבין אותו, להרגיש אותו, ואז עם הכוח שלך להשתדל להעלות אותו. אתה צריך להיות כעליון שיורד לתחתון כדי לעזור לו לעלות.

שאלה: מה התפילה הנכונה שאליה אנחנו צריכים להגיע. האם זו תפילה מסוימת או מצב ספציפי, או שעל פי הקטע הקודם הבורא אוסף את התפילות לאיזו כמות? מה התפילה נכונה שאנחנו צריכים לעשות? ואיך להגיע אליה?

אנחנו צריכים לעלות חיסרון שאנו רוצים להתחבר עם כולם, ולארגן את החיבור בינינו בצורה שהבורא יוכל להתחבר ולהתגלות בינינו, ואז נוכל להשפיע לו נחת רוח. אנחנו צריכים להשתדל להרגיש כמה שיותר את הצורה הזאת, שאנחנו מגיעים אליה, ורוצים שהיא תתגלה.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיע לתפילה הזאת בפעם אחת או בהדרגה?

בהדרגה.

שאלה: כתוב בקטע אם אני מבין נכון שיש לאדם רצון שהבורא יעזור וישפיע לו. וגם שהעזרה שהוא מקבל נקראת אור, ושהדברים האלה מתגלים אחד אחרי השני.

יש צורך, אחר כך עזרה, ובסוף ביצוע.

תלמיד: כתוב הלאה שעד שהכלי לא יקבל את כל האור בשלמות. האם האור הזה הוא הזדמנות להשפיע לבורא, זה נקרא אור?

ודאי. כן.

תלמיד: לא ברור מה זו ההזדמנות להשפיע לבורא?

להשפיע לו נחת רוח, אנחנו מדברים על זה כל הזמן. דרך החיבור בינינו אנחנו רוצים כמה שאפשר ביחד, להידמות לבורא, כי אנחנו רוצים בחיבור בינינו לייצב את בחינת ההשפעה בינינו, ושהיא תהיה דומה לבורא. אז אם אנחנו מתחברים, החיבור בינינו יכול להידמות לבורא, וזה נקרא "אתם עשיתם אותי".

בחיבור בינינו אנו כביכול בונים את המושג הזה בורא. בוא וראה. מה עשינו? מה קיבלנו? קיבלנו חיבור בינינו. ועם החיבור הזה אנחנו עובדים. מי זה הבורא? זה דבר שלא קיים. המושג הזה מתגלה רק בחיבור בינינו, ואז עם חיבור הזה אנו ממשיכים לעבוד. מהות החיבור זה הבורא.

לכן, אי אפשר להגיע לבורא אם אנחנו לא מתחברים, הוא לא נמצא. אין דבר כזה. רק בחיבור, רק כשאנחנו מתחברים נגד האגו שלנו, ומייצבים כוח רצון, איחוד, עד לאהבה בינינו, אז אנחנו מתחילים להשיג מה זה הבורא. זאת אומרת המצב שהשגנו על ידי ההתגברות בינינו, על ידי ההתחברות בינינו, הוא נקרא בורא. לכן כתוב "אין בורא ללא נברא".

תלמיד: פשוט אתה אומר שהחיבור בינינו מגלה את הבורא, והניסיון שלנו להשפיע לו. וכאן כתוב שהאפשרות הזאת להשפיע נקראת אור. זה קצת מבלבל, מה זה הכלי ומה זה האור?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי לגלות את הבורא, ומתוך זה נתחיל להבין איך אנחנו צריכים לעבוד כלפי כל האנושות

שאלה: איך האדם מבטא את החיסרון לבורא, לצורך שיעזור לו?

מבטא? עם מה שיש לו בלב. הבורא מרגיש את הרצון שבלב.

תלמיד: זה צריך להיות מבורר, זה צריך להיות ברור, או שזה מין כאב כזה?

ודאי שזה צריך להיות ברור. ככל שזה יותר ברור לאדם, הבורא יותר מבין את זה. העיקר שזה יהיה ברור לאדם.

שאלה: לא ברור מהקטע מה זה נקרא התגברות, המילה הזאת מטעה.

התגברות זה נקרא שיש לי כוחות דחייה מכולם, ואני מתגבר כנגדם, ורוצה להתחבר עם כולם.

תלמיד: אז בשביל מה התפילה?

כי אני רואה שאני לא מסוגל. אפילו לרצות את זה אני לא מסוגל, מכל שכן לבצע. לכן באה התפילה. התפילה לא יכולה לבוא אם אני מרגיש שאני מסוגל לעשות את זה לבד.

שאלה: איזה כוח יש בינינו עד שמגיעים למצב הזה שיש בורא בינינו, עד שהכוח הזה שנקרא אהבה בחיבור נבנה בינינו?

הבורא מחזיק אותנו, ואנחנו נמצאים כביכול בצורת עובר.

תלמיד: ומה מכניס אותנו למצב הזה שיש כוח בורא בינינו?

רשימות, יש רשימות משבירת כלי אדם הראשון שהיה לפנינו, והרשימות האלה לפי התוכנית צריכות להתחבר. לכן אנחנו נמשכים לאיזו התקרבות פיסית בינינו, עד שאנו מגיעים להתקרבות פנימית.

תלמיד: אפשר לומר שבינתיים המורה שומר על הקשר בינינו, עד שבקשר יתגלה הבורא?

לא. הבורא שומר, לא אני. לא אני. אני בסך הכול נמצא בצד. מלווה אתכם ככה, ונותן לכם עצות, את הכול עושה ה'.

שאלה: הוספת הפרוטה זו עבודה אישית של כל פרט או שהעשירייה יכולה לתת פרוטה ביחד?

הלוואי. ודאי שכל אחד ואחד יכול לתת פרוטה משלו ואחר כך יש פרוטה מהעשירייה כולה.

שאלה: כשאנחנו מקבלים את תכונת ההשפעה מהחיבור בינינו אנחנו מתקדמים אחרי זה בהתגברות, נהיה אפקטיבי יותר לעבוד בהתגברות?

נכון.

שאלה: אם אני מתאמצת, מתאמנת, מתאחדת אבל הנפילה חזקה מידי, זה בלתי נסבל ואין שמחה. מה לעשות?

ממשיכה, אין מה לעשות.

שאלה: איך לתפוס נכון את המכשול כך שהנפילה שלי לא תהיה פרטית אלא עבודה של הכלי המשותף של העשירייה?

על ידי מאמץ, מאמץ בחיבור.

שאלה: על מה אני בעצם מתגברת למען ההצלחה של החברות שלי?

על הדחייה שיש בינך לחברות.

שאלה: אמרת שתיקון צריך להיות על ידי זה שאדם כל הזמן רוצה לשמור על המחשבה הנקייה. מהן מחשבות נקיות בעבודה הרוחנית?

המחשבות הנקיות הן רק לחיבור למעלה מהאגו שלי.

שאלה: האם התוצאה הכוללת של העבודה הרוחנית של כל הקבוצה היא להיות בשמחה?

המטרה היא לא שמחה, אלא השמחה מלווה לפעולות הנכונות. שמחה היא סימן שאנחנו פועלים נכון בחיבור. אם חיבור מביא לנו שמחה סימן שהחיבור שלנו מוצלח.

שאלה: שמעתי בשיעור שלכל אחד יש מקום ותפקיד במערכת וטוב שאדם מבקש לגלות את מקומו ולמלא את תפקידו במערכת כולה. האם עשירייה צריכה לשאוף לממש את תפקידה בקבוצה או שזו כבר עבודה של הבורא?

אנחנו צריכים להשתדל לעשות את העבודה עד הסוף. אמנם אני אומר "ה' יגמור בעדי" אבל בכל זאת אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו משתדלים לסיים את כל העבודה.

שאלה: אני מבינה שיותר חיבור זה יותר אור מקיף. אם אני לא מתאמצת להוסיף את חצי השקל לסכום הגדול הזה, זה אומר שאני לא הופכת את האור הזה לתיקון פנימי?

כן, אם את לא מוסיפה את מה שמגיע לך להוסיף, אז את לא מביאה את האור לתיקון הפנימי.

תלמיד: ואם אני לא עושה את זה, אני פוגעת בכלל?

גם בכלל וגם בעצמך.

שאלה: מה זה אומר לעבוד למען הבורא?

זה לעבוד למען הקבוצה. אם אנחנו מגיעים לעבוד למען הקבוצה ומרגישים מה זה חיבור למען הקבוצה, מתוך זה אנחנו יכולים גם לתאר מה זה למען הבורא. שאנחנו נותנים לבורא אפשרות למלא את הכלי שבנינו כי עשינו את זה בשבילו, שהוא ימלא אותנו וישמח מאתנו, כמו שילדים טובים עושים כדי לשמח את אימא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן העבודה שלנו היא כדי לבנות את הכלי ולהגיש אותו לבורא ולראות עד כמה הוא ממלא אותנו ונהנה. זה נקרא שאנחנו מקבלים את האור העליון בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שלפי תכנית הבריאה אנחנו כלי אחד, רצון אחד, כוונה אחת. למה הכוונה להיות כלי אחד?

כדי שיחד נתחבר כדי לשמח את הבורא.

שאלה: במהלך היום ברגע שאני חייבת לעסוק בהכרחיות אני מיד מתנתקת מהמחשבות על העשירייה ועל הבורא אפילו אם השיעור ברקע. לא משנה כמה אני מבקשת את עזרת העשירייה ברגעים שאני כן בהכרה, עדיין הניתוקים מוחלטים והם שולטים, אני לא חושבת על רוחניות בכלל. מה עוד אפשר לעשות?

להשתדל להמשיך ולדעת שאפילו שאת חוזרת רק פעמים ספורות ביום לקשר עם הרוחניות, אבל זה שהיית מנותקת זה גם נכנס להתקדמות, כי אחר כך את מצטערת ומתחברת.

שאלה: אנחנו עוברות כל מיני מצבים בעשירייה ומתגברות על כל מיני מכשולים ונפילות. מתי נכון לעשות ברורים בעשירייה, האם כאשר מתעוררת שאלה, בקשה רק אצל חבר אחד או כאשר קיים צורך לבירור אצל שתיים או יותר מהחברות?

כעיקרון אנחנו צריכים להשתדל להתחבר תמיד בנינו כדי שהבורא ייהנה מהחיבור בינינו קודם כל, זו התחנה הראשונה, ואחר כך מתוך החיבור בינינו לקבל ממנו כל טוב שהוא נותן ובזה אנחנו כבר עושים לו נחת רוח ממש, וזה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".

שאלה: האם אפשר לקרוא לסכום הגדול חיבור והפרוטה הקטנה שעלי להוסיף היא בעבודה שלי לעורר את החיסרון הפנימי?

כן, בינתיים.

תודה רבה לנשים, שיהיה לכן כל טוב והצלחה גדולה.

(סוף השיעור)

---

1. "לא מרבכם מכל העמים חשק י-ה-ו-ה בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז', ז')↩