סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור צהריים 02.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מחלוקת לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: במסגרת ההכנה לכנס העולמי "פותחים את הלב" שיערך ב-30 לספטמבר, שיעור בנושא - "מחלוקת לשם שמיים", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.
למה אנחנו צריכים מחלוקת? זה פלא אבל אנחנו רואים שגם בחיים הגשמיים שלנו, במשפחות, בכל מקום ומקום, בין הילדים, אנחנו כל הזמן נמצאים במחלוקת. באדם עם עצמו, בין בני ביתו, בין השכנים, בין העמים, בין המדינות, יש כל הזמן מחלוקת יותר גדולה מאשר בין החיות. וזה באמת פלא, למה אנחנו צריכים מחלוקת? אנחנו רואים שככל שבני האדם מפותחים כך המחלוקת ביניהם נעשית יותר ויותר חיה, קיימת, קבועה ועניינית.
פעם היו חיים בכפר, בעיירות קטנות, לא היה נורא כל כך, היו איכשהו מסתדרים. אבל ככל שהאנושות מתפתחת, כך יש מחלוקת בין בני אדם, בין משפחות, בין עמים, בין מדינות, אנחנו כל הזמן נמצאים במחלוקת פנימית וחיצונית. ואנחנו רואים שגם אם נתפתח הלאה, ונהיה יותר מפותחים בטכניקה, בתרבות, בחינוך, בכל דבר, זה לא יעזור, מבפנים נימשך עוד יותר ועוד יותר למחלוקת וזו בעיה.
לכן צריכים לקבל שכך הטבע מגדל אותנו, ואנחנו צריכים להביא בחשבון את התכונות המנוגדות האלה. כל אדם ואדם נמצא תמיד בכל מיני מאבקים פנימיים אפילו עם עצמו, כל שכן עם בני ביתו, עם בני דורו, ואנחנו כנראה צריכים להבין מה סוד העניין כאן, מה התשתית לכל המחלוקת הרב גונית הזאת בכל הרמות. כנראה שהעבודה שלנו היא לדעת איך לסדר את עצמנו בכל מיני רמות וצורות של מחלוקות בינינו, ומתוך זה אנחנו צריכים ללמוד כנראה משהו יותר גבוה מהטבע שלנו.
לכן מאז שהמקובלים גילו את טבע האדם הם התחילו לכתוב על המחלוקת שיש באדם, שהוא נמצא בריב עם כולם, יותר או פחות, אבל בעצם זה כך. וכנראה שאנחנו צריכים ללמוד מהיחס שלנו, מהטבע שלנו, מהחיים שלנו, מה קורה. אבל כמו שאומרים, מרגע שהתחלנו ללמוד, להבין ולחקור את האנושות, רואים שלא הייתה אף תקופה שלא היו בה מחלוקות ומלחמות, ותמיד זה היה כך בין כולם פחות או יותר. זאת אומרת, תמיד היתה הרבה יותר נטייה למלחמה, למחלוקת, לריב מאשר למצבים אחרים.
מה העניין? כנראה שאנחנו צריכים ללמוד איך להיות ללא מריבות, ללא מלחמות, עד כדי כך שאנחנו אפילו הורגים זה את זה. על אף שאנחנו חיים במאה העשרים ואחת, וכולנו כבר מבינים למה זה יכול להגיע, ועד כמה אנחנו יכולים להרוג זה את זה ולשלוט זה בזה, ואף אחד בסופו של דבר לא מצליח ולא מאושר, בכל זאת יש מחלוקת.
בחכמת הקבלה אומרים לנו, שוודאי מהטבע שלנו אנחנו נמצאים במחלוקת, כל אחד עם עצמו, כל אחד עם אחרים, אבל אנחנו צריכים לא להרגיע, לא לכבות את המחלוקת הזאת, את זה אנחנו לא יכולים לבצע, אלא צריך לשנות אותה שהיא תהיה לשם שמיים. מה זה לשם שמיים אני לא יודע, אבל כנראה שזה רצוי. כי הבורא לא ברא שום דבר סתם ללא סיבה, ואם הוא ברא אותנו בטבע כזה שאנחנו נמצאים במחלוקת, כנראה רצוי שאנחנו נהפוך את המחלוקת הזאת למחלוקת לשם שמיים.
בואו נראה מה נקרא "מחלוקת לשם שמיים".
שאלה: ממה שהבנתי זה בטבע של האדם להיות במחלוקת.
יותר מכל הבריאה. כן.
תלמיד: מה זאת אומרת יותר מכל הבריאה?
שאתה לא תמצא מריבות כאלה אפילו בין החיות, אלא בין בני אדם זה קיים יותר מכולם.
תלמיד: ואפילו בצורה מודעת?
כן.
תלמיד: אז אם הטבע שלנו להיות במחלוקת כמו במלחמה, במאבק, מה זה אומר מחלוקת לשם שמיים? שמיים זה אהבה, שמיים זה השפעה, שמיים זה חיבוק, הפוך מהטבע הזה?
אני רק יכול להגיד בינתיים שמחלוקת לשם שמיים, זה כשאנחנו משתמשים במחלוקת שיש לנו מלכתחילה בין כולם, ואנחנו צריכים להפוך אותה למחלוקת לשם שמיים. זאת אומרת, לא כמו בכל מיני צורות ודרגות שיש באנושות, אלא להעביר אותה המחלוקת לסוג אחר, כי אנחנו נכנסים למלחמות, לשנאה, למאבקים ודווקא לשם שמיים.
מה זאת אומרת? אנחנו צריכים להשתמש באותו האופי, לא לברוח ממנו, אנחנו כבר צריכים להבין שלברוח ממחלוקת אי אפשר. אנחנו לא יכולים להגיע לשלום, לשלמות, אלא להבין ש"יצר האדם רע מנעוריו". שעוד לפני שאנחנו נולדנו נוצר היצר הרע בנו וסביבו כבר כל יתר האדם. ולכן אנחנו רק צריכים לדעת איך אנחנו משתמשים בתכונות האלו ששייכות ליצר הרע, למלחמה, להתקוטטות, לעניינים שהם נגד האחדות, נגד החיבור, נגד השלום, כי שלום זה מהמילה שלמות, ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עובדים עם התכונות האלה שהבורא ברא בנו, וודאי כדי להביא אותנו לתפקיד הנעלה.
שאלה: איך להיות במחלוקת מבלי לריב?
כנראה שאי אפשר, מתחילים ממחלוקת כמו חיות, כמו שהיינו פעם לפני אלפי שנים ביערות ובשדות, וכנראה שצריכים להגיע למצב של להסתכלות אחרת על המחלוקת, כמו שאנחנו לומדים עכשיו, ובמחלוקת כל דבר שיקרה, יקרה מסיבה טובה, גבוהה, נעלה, ואנחנו נגיע דווקא על ידי מחלוקת להבין, לדעת, ללמוד איך אנחנו נחייה בצורה עליונה.
תלמיד: זאת אומרת, אפשר להגיע למצב שנהיה במחלוקת עניינית, אידיאולוגית?
כן. מתוך מחלוקת בין בני אדם אנחנו נעלה למחלוקת עם הבורא, ומתוך זה אנחנו נעלה עוד יותר למעלה לשלום ושלמות.
תלמיד: מה זה מחלוקת עם הבורא?
מחלוקת עם הבורא, זאת אומרת ששם הבורא בכללי זה "שלום", ואנחנו נמצאים בהפכיות הצורה ממנו, ולכן לא רוצים שלום ולא רוצים ממש שום שלימות ביחסים בינינו, אלא בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שחשוב לנו רק להיות קרובים לבורא.
תלמיד: המחלוקת היא בין הנבראים לבורא או בין הנבראים עצמם?
הנבראים מפני שהם לא מרגישים את הבורא ואת הקשר עימו, לא יכולים להגיד באיזה מצב הם נמצאים עם הבורא, אבל מתוך ההרגשה המשותפת שיש ביניהם, הם נמצאים ממש במחלוקת ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ואז רק על ידי המחלוקות האלה אנחנו בכל זאת מתקדמים.
תלמיד: האם אנחנו צריכים להגיע לקירוב הדעות בינינו?
אני לא יודע, בוא נלמד, נראה האם הפתרון הוא בזה שאנחנו נהיה באותן הדעות. כמו שאנחנו לומדים מבעל הסולם אז ככל שהאנושות מתפתחת היא נמצאת בדעות יותר מנוגדות. את זה בעל הסולם כותב במאמר "הדור האחרון", בכל מיני פסוקים שאנחנו לומדים, שדווקא האנושות לא תגיע למצב שהיא תהיה בפשרה ושהיא תתחיל לגלות אהבה ואחדות ונוחות זה עם זה, לא, ההיפך ככל שאנחנו מתפתחים יש לנו יותר ויותר סיבות לשנוא ולהתנגד לאחר.
תלמיד: אז מה זה החיבור שאנחנו מדברים עליו?
אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו בכל זאת עושים חיבור בינינו, על מה אנחנו מוותרים, על מה אנחנו לא יכולים לוותר, ואיזו צורת קשר צריכה לקום בינינו שתיקרא צורה שמתאימה לדור האחרון.
תלמיד: במה החיבור צריך להיות אם הדעות הופכות מנוגדות יותר?
כנראה שאנחנו נבין שהדעות יהיו עוד יותר מנוגדות, רב גוניות ואנחנו צריכים ללמוד מזה שלמרות חילוקי הדעות אנחנו לא צריכים לטשטש ולמחוק אותם, להביא אותם למצב שאנחנו כמו ילדים קטנים רבים רק עבור איזה צעצוע, אלא כל אחד נמצא בתוך הרצון האגואיסטי העמוק שלו, עם כל הזיכרונות שלנו מההיסטוריה בינינו ועם כל הדעות שלנו ממדע, מחכמה, מתרבות, מחינוך, מכל דבר, אנחנו ממש נמצאים בניגוד בולט בין זה לזה. אבל יחד עם זה אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו משתמשים בדברים האלה לצורך גבוה דווקא.
תלמיד: יש לי עדיין סתירה, איך מצד אחד צריך לשמור על דעה של כל אחד ומצד אחר צריך לבטל את עצמי, לבטל את הדעה שלי, איך ליישב את זה?
אני לא צריך לבטל את הדעה שלי, אף אחד לא צריך לבטל אותה, אלא דווקא על ידי כך שאנחנו מגלים, כל אחד כלפי עצמו וגם כל אחד כלפי כולם עד כמה הוא שונה, על ידי זה יש חיבור למעלה מזה עוצמתי יותר "על כל פשעים תכסה אהבה", כי אם הפשעים גדולים אז האהבה גדולה וכך אנחנו מגיעים לגמר תיקון.
תלמיד: אם כך את מה האדם צריך לבטל?
את זה אנחנו צריכים ללמוד, בעיקר הוא צריך לבטל את הדעה שלו בזה שהוא צריך להיות למעלה מהשני, שהוא צריך להיות צודק, שאסור לו לקבל את דעתו של החבר ולהכניע את עצמו כביכול לפניו.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגיע להיות קרובים לבורא, מה זה המצב הזה להיות קרובים אליו?
להיות קרובים זה נקרא שאנחנו מגלים את הטבע שלנו - את הרצון לקבל ומתעלים מעליו ברצון להשפיע ומתחברים בינינו ברצון להשפיע עד שמגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד", ואז אנחנו מגיעים למצב שכולנו נהיה קרובים זה אל זה, חוזרים כביכול לאותו מצב כמו אדם וחווה. כך נרגיש, שכל הגברים כביכול נמצאים כאיש אחד בלב אחד וכל הנשים גם הן מגיעות למצב שכל אחת בלב אחד וכך מתחברים. מרגישים שזה כך.
תלמיד: המחלוקות בינינו רק גוברות, האם באמת המאמץ הזה שאנחנו כל הזמן רוצים להתעלות מעל כל זה הוא אפשרי בתקופה הקרובה?
כן, אבל לא באותה צורה כמו שאנחנו חושבים. כי אנחנו חושבים לעשות מלחמה או שלום, כל מיני צורות התקדמות שנעשה בכלים שלנו, שפשוט נתקרב ונעשה איזה חיבור, לא. זה יכול להיות אך ורק על ידי כך שאנחנו משתמשים בחכמת הקבלה ולומדים ממנה איך אנחנו יכולים להתחבר למעלה מהטבע שלנו, להתקרב זה אל זה גם למעלה מהטבע שלנו, וכך אנחנו נגיע לחיבור בינינו. לבנות אדם הדומה לבורא, שמבפנים כל אחד ואחד יהיה מלא רצונות רעים ו"על כל פשעים תכסה אהבה", שאנחנו נהיה באמת טובים זה אל זה למעלה מכך עד שכך אנחנו נגלה את עצמנו. יש לנו כבר אפשרות לדבר על המצב החדש שנקרא "דור האחרון".
שאלה: כשאני שומעת את המילה מחלוקת אני מרגישה שזה קשור לחלקים שונים שנמצאים בתוכי. האם זה נכון כשיש לי מחלוקת עם חברה בעשירייה, בשלב הראשון אני מרגישה כאילו יש מחלוקת בינינו ומתעוררת איזו שנאה בינינו, אבל מהר מאוד לא מכןחר אני מרגישה כאב שהכאב על עצמי הופך לכאב על פירוד בינינו, ואז אני ממש רוצה שהבורא יהפוך את זה ממחלוקת בינינו למחלוקת נגד הפירוד בינינו. האם זו דרך נכונה של הרגשה של חוויה?
גם זה נכון, אני אפילו אומר, בזה שאנחנו מבינים כבר שאנחנו לא יכולים למחוק את המחלוקת, שאנחנו לא יכולים לבטל את היצר הרע שלנו. אנחנו יכולים רק לעלות למעלה ממנו ולכסות אותו בתכונה שישתמש אפילו ברצון לקבל שלנו על מנת להשפיע.
כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה שיש לנו אפשרויות להתחבר בינינו בעביות קטנה, נגיד עביות א', עביות ב' אבל בעביות ג' וד', שם אנחנו כבר מתחילים לעבוד בצורה אחרת, בשיטה אחרת, בלקבל על מנת להשפיע ולא בלהשפיע על מנת להשפיע. כי שם כבר העבודה היא להשתמש ביצר הרע, וככל שהוא יותר גבוה, שהוא יתעלה ויתגלה יותר ויותר וכל אחד "גדול מחברו, יצרו גדול ממנו"1. ודווקא במי שהיצר הרע יותר גדול, הוא יכול להתעלות ע יותר מאחרים, בחיבור, באהבה.
תלמידה: אז זה עוזר שאני מרגישה שהמחלוקת בעצם מעוררת בי כל מיני חלקים בתוכי וזו לא החברה, אלא חלקים בתוכי שצריכים למצוא שלמות ורק הבורא יכול לעזור בזה.
כן ודאי.
תלמידה: מה זאת מחלוקת פנימית שמתקיימת בתוך האדם שהולך בדרך ועם מי הוא מקיים אותה, עם הבורא, עם היצר הרע או עם היצר הטוב?
עם עצמו.
תלמידה: זאת אומרת, יש פה משהו חופשי לאדם?
כשהוא לא מרוצה מעצמו, אז הוא נמצא בתוך מחלוקת פנימית.
תלמיד: וזה מועיל בדרך או שזה רק מפריע?
כן ולא, תלוי.
תלמידה: איך זה מפריע?
אני לא אכנס לזה עכשיו, אנחנו עוד נלמד את זה.
שאלה: האם מהותה של המחלוקת עם הבורא היא בעצם בזה שאנחנו לא מצדיקים את הבורא, שאנחנו מרשיעים אותו?
לא, מהות המחלוקת היא מלכתחילה, כמו שהבורא ברא את היצר הרע, הוא אמר "בראתי יצר הרע" ו"בראתי תורה תבלין". אבל התבלין הוא לא כדי למחוק, לשרוף את היצר הרע, אלא כדי להוסיף, כמו שמוסיפים תבלינים למאכל, כך אנחנו צריכים להבין את היצר הרע שלנו שמביא אותנו למחלוקת.
מחלוקת היא דווקא דבר חיובי, חיוני, ואנחנו בשימוש נכון במחלוקת לא מוחקים אותה. אנחנו כבר יודעים מניסיון שלנו בחיים שזה בלתי אפשרי למחוק ולתקן את המחלוקת, אלא רק לדעת איך להשתמש בה נכון. אנחנו עוד נלמד זאת, זה לא פשוט, אבל זה בעצם הסיכום של חכמת הקבלה, שאם אנחנו לוקחים את הטבע שלנו שמלכתחילה הבורא ברא ומביאים אותו לשימוש נכון, זה גמר תיקון.
שאלה: אמרת שצריך להשתמש במחלוקות לא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע, איך עושים זאת בפועל?
אלה דרגות גבוהות מאוד של השימוש ברצון לקבל שנקרא "לקבל על מנת להשפיע", לא מייד אפשר לעשות זאת.
תלמידה: מה הצעדים הראשונים שאדם יכול לעשות?
הוא לא יכול. לאט לאט לומדים מצעדים קטנים למתחילים. לאט לאט מתחילים, כמו תינוקות, ילדים, וכך גדלים. אבל אחרי כמה שנים כבר אפשר להתחיל לדבר גם על התיקון של היצר הרע, כמו שאת אומרת. קודם להתחיל מאפס, ככה זה, נדבר על זה בהמשך, עכשיו זה עדיין מוקדם.
תלמידה: כמה שנים? זה נורא.
זה לא קטסטרופה, וזה לא שאנחנו צריכים לחכות כמה שנים, אלא עלינו להבין עד כמה היצר הרע שלנו, הוא דבר גדול, עמוק, ערמומי, יסודי, ולכן אנחנו חייבים לטפל בו בצורה עקבית, יסודית, ורק כך נגיע להצלחה.
תלמידה: לבקש מהבורא שהוא יעשה את זה?
עכשיו אני לא יכול לתת עכשיו עצות, וגם אם אתן, אתם תחשבו שאתם כבר יכולים להשתמש בהן, ואחר כך תגלו שזה לא עובד.
תלמידה: אדם בכלל יכול להתנתק מהרע שבו?
לא. מהרע שלו האדם לא יכול להתנתק. וכאן השאלה, למה הבורא מעורר אותו כל כך מוקדם, בואן נגיד. גם את זה נלמד, ובינתיים תחשבו על זה.
תלמידה: זה כמו שאומרים לחולה סופני, "תחכה עוד קצת, אנחנו נלמד את זה".
לא. כי כשאנחנו מתחילים לדבר על זה עכשיו, זו כבר דרגה חשובה, וחדשה.
שאלה: אני מקמפוס ג', אנחנו פה בפעם הראשונה. אני חושבת שבאופן רוחני כבר ענית על השאלות שיש לי, אבל יש לי שאלה מעשית. איך בתכל'ס אנחנו מחדירים את כל הידע הזה לתוך הנשמה כשהיא עדיין טהורה? אני מתכוונת, לילדים, ולנערים, כי כשאנחנו כבר בוגרים, האישיות שלנו כבר כמעט נגמרה, תמיד אפשר לשנות.
"יצר האדם רע מנעוריו". 2
תלמידה: מנעוריו. אז למה לא שלא נתחיל קודם?
זו שאלה לא אליי.
תלמידה: לא?
בדורות הקודמים לא הירשו לנו לפתוח את חכמת הקבלה.
תלמידה: אבל היום החינוך כבר פתוח, והוא זקוק. הוא צריך.
לא, הוא עוד רחוק מזה. יש כאן אנשים שנמצאים במערכת החינוך, והם יגידו לך עד כמה מערכת החינוך היא דווקא המערכת הכי קונסרבטיבית, שמרנית.
תלמידה: אני באה מהחינוך, ובגלל זה אני אומרת, זה לא משנה מה שנעשה, כמה חומר נעביר, העיקר להגיע לנשמה, לנפש של הילדים.
אני מסכים איתך אבל בינתיים זה לא בכוחנו. ואני לא רוצה להתחיל כאן ויכוחים כאלה. פשוט אם הייתי במשרד החינוך, אולי הייתי חושב לשנות משהו. ניסיתי, כמה שאפשר מרחוק, וראיתי שזה בלתי אפשרי.
תלמידה: בשלב זה.
אני משאיר את זה לך.
תלמידה: בהחלט. יש לי רעיונות בכיוון.
יופי, אבל בבקשה לא כאן בשיעור.
שאלה: המלחמה בין הבריות, היא הרי לא על מחלוקת בדעות, זאת מלחמה על צדק, כל אחד בטוח שהוא צודק.
גם צדק זה דעות.
תלמידה: האם זו לא השכבה שמתחת לדעות? הרי אתה בעצמך אומר שיכולות להיות דעות רבות.
אני לא רוצה להתחיל לדבר כאן על כל הדברים האלה. אנחנו מדברים בצורה כללית.
תלמידה: אם לא הייתה לכולנו פה מטרה לגלות את הבורא, לא היה לנו סיכוי להתגבר מעל שום מחלוקת, וברור לכולנו שנצטרך את עזרת הבורא בשביל הכול. אז מה עושים בהפצה עם אנשים שאין להם בורא בחיים, ואין להם נחיצות לבורא? איך הם הולכים לפתור מחלוקת?
אני לא יודע. צריכים לראות איך אנחנו מתקדמים לעולם שיהיו בו רק מחלוקות לשם שמיים. עוד לא למדנו מה זה, אבל שתהיה שם מחלוקת נכונה. בלי מחלוקת אי אפשר, אז איך להעביר את כל המחלוקות למחלוקת הנכונה, זאת השאלה, ואת זה אנחנו עוד צריכים ללמוד.
תלמידה: ואחרי שנלמד את זה, נוכל ללמד גם אותם איך לעשות את זה?
אני מקווה מאוד, כן.
שאלה: אני מבינה שבעצם המחלוקת צריכה להיות בשכל, ובלב חיבור. אבל אני מסתכלת על עצמי ועל החברה הישראלית בכלל, יש הרגשה שבשנים האחרונות אין דבר כזה מחלוקת שהיא בדעות, ישר גם הלב מגיב ונגרר לשם .
אני לא רוצה לדבר על דברים כאלה. אני לא רוצה לרדת לכל מיני דברי שוק, אין לי בזה שום עניין. לכן אני לא עוסק בזה. אנחנו רוצים לברר כאן מה זו מחלוקת, מה זו מחלוקת לשם שמיים, מחלוקת לא לשם שמיים. איזו מחלוקת אנחנו צריכים להשאיר, ואפילו לפתח עוד ועוד, ואיזו מחלוקת צריך לעזוב, ולטפל בה כדי שהיא כאילו תעלם. יש כל מיני צורות. ובמה שקורה בחברה הישראלית, אני בכלל לא נוגע, כי זה עוד רחוק. עוד אין לנו כלים לגשת לחברה כזו, ולהתחיל להבין משהו, לחקור ולסדר.
שאלה: אז בעבודה בעשירייה, בחברה שלנו, איך מתחילים, איך מייצרים הפרדה בין השכל ללב?
אני לא יודע, ולא חשבתי על זה.
שאלה: אם כבר גילינו שיש לנו מחלוקת פנימית בצורה מתמדת, ואנחנו מוסיפים לה מחלוקת חיצונית, ובסופו של דבר גם מחלוקת עם הבורא. אם כל המרחב שלנו מכוסה במחלוקות, אז איפה נמצאת השלווה, המנוחה?
גם השלווה והמנוחה נמצאות בתוך מאבק, כי אנחנו יודעים שעל ידי המאבק הזה אנו מסדרים את הבריאה שהבורא הכין לנו בצורה יותר ויותר נכונה, ומביאים אותה לתיקון.
שאלה: מה לעשות כשבתוך העשירייה בזמן מחלוקת מישהו לוקח את הגישה של אדישות?
זה לא חשוב. בזמן שאנחנו נמצאים במחלוקת, ומבררים את המחלוקת, לא חשוב באיזו צורה נמצא כל אחד. לאט לאט עלינו להגיע למצב שכל אחד מבין מה מהות המחלוקת, ומה הצורה שאליה אנחנו צריכים להגיע.
שאלה: אני מרגיש קצת לא בטוח, לכן אשאל בזהירות. האם גילוי הבורא יכול להיות גם דבר שמורגש כלא טוב, ולא נעים?
אני לא חושב שיש דבר כזה.
תלמיד: הכוונה שלי שהבורא מגלה לי משהו שלא נעים לי, למשל אם חברים בעשירייה מתאחדים ביחד כדי להפטר מחבר בעשירייה שלא הולך איתם באותו קו, איך צריך להגיב לכזה מצב?
עכשיו אנחנו לא מדברים על פתרונות לבעיות שמתעוררות בקבוצה. תנו לנו קודם להבין מה זו מחלוקת, מחלוקת לשם שמיים, ומחלוקת לא לשם שמיים. קודם את זה.
אנחנו לומדים את חכמת הקבלה. לפי חכמת הקבלה יש שתי צורות של מחלוקת בין בני אדם, מחלוקת סתם, "לא לשם שמיים", כשנמצאים בכל מיני מחלוקות כמו ילדים, אבל זה יכול להיות גם מלחמות ודברים נוראיים, אבל ללא שום הכרת המצב, והסיבה. בקיצור, כמו שאנחנו רואים שכל העולם מתנהג. ויש "מחלוקת לשם שמיים", כשאנחנו בעצם נמצאים במחלוקת עם הבורא, ורוצים להגיע לחיבור עימו. מחלוקת כזו צריכה להיות, זו מחלוקת מבורכת, וכשנפתור אותה נגיע לדרגת הבורא, ונגיע לשלום ושלמות בין כולם לכולם.
שאלה: בתוך המחלוקת היא מחוצה לך, ובסוף המחלוקת מגיעה אליך פנימה ואז אתה מרגיש כאילו הבורא כופה עליך לאהוב בתוך המחלוקת הזאת. האם זאת מחלוקת לשם שמיים?
מחלוקת לשם שמיים זה כשאני רוצה להשתמש בכל הדברים שלא נמצאים בחיבור השלם כדי להיות בחיבור ביני לבין כל העולם, ודרכו עם הבורא. דרכו, לא סתם עם הבורא. ואז זו מחלוקת לשם שמיים, אם כך אני מכוון את עצמי.
תלמיד: זאת אומרת שאתה מכוון לכך שהאהבה תהיה יותר חזקה, שהחיבור יהיה יותר חזק מהפירוד?
כן, ודאי.
שאלה: כשלאחר המחלוקת מגיעה בושה על הפעולות שלי. מה המצב הזה?
אם אחרי המחלוקת אחד מהצדדים, או אפילו שניהם מתביישים, זה טוב. זאת אומרת שהם מוכנים לשנות את דעתם, ולהתקדם בצורה יותר נעלה.
שאלה: יש בתוכי מחלוקת פנימית, תעזור לי בבקשה. בשבילי מקובל מתוקן זה המורה שלי, כלומר אתה. ואת החברים שלי, אני עדיין לא רואה בדרגת תיקון כזאת. אני רוצה שהחברים שלי יהיו יותר דומים לך, ואני מתפלל על זה. יחד עם זאת אני מבין שאני צריך לתקן את החברים שלי בתוכי. מה העבודה שעליי לעשות כדי לראות את החברים שלי כמתוקנים?
אתה לעולם לא תוכל לתקן את העולם בדמותך. לעולם לא תגיע למצב שאנשים אחרים מבינים אותך, ומצדיקים אותך. אבל אתה יכול להבין את טבע הבריאה, את טבע הבורא, ולהסכים עם זה שכולם בהדרגה צריכים להגיע לחיבור ביניהם. לשם עלינו לשאוף.
תלמיד: ואז אני אראה את החברים כמתוקנים?
באותה מידה שאתה תהיה מתוקן, אתה תגלה שהחברים שלך מתוקנים.
שאלה: כתוב, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", ובתפילה "אלוהי נשמה" הוא אומר, "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה." מה ההבדל בין יצר הרע שהוא נתן לנו, והנשמה הטהורה שהוא נתן לנו?
יצר הרע ניתן לאדם מלכתחילה, ומתפתח בו במשך כל החיים. והנשמה שהבורא נותן היא אך ורק לפי יגיעה מיוחדת שהאדם נותן. יכול להיות שהוא בכלל לא ישיג את הנשמה שלו, ויכול להיות שהוא ישיג אותה במנות קטנות, וכך זה בדרך כלל.
תלמידה: הוא רע לכולם?
ודאי שלא לכולם, ואם הוא נותן למישהו יותר, או למישהו פחות. זה הכול לפי תכנית הבריאה.
תלמידה: ואת זה מגלים רק בגמר התיקון?
מגלים מתי שצריכים. אדם לא חי בשביל עצמו, אלא כדי לסגור את המעגל של כל הנשמות. לכן אם הוא פועל לחיבור הנשמות, בהתאם לזה הוא מקבל חלק מהנשמה שלו, וכל פעם יותר ויותר.
תלמידה: אז הכול תלוי ביגיעה שלנו?
כן.
שאלה: אצלנו בעשירייה יש תפיסה שונה, תשובות שונות, והרגשה שאנחנו שונות. ולפעמים בסדנה יש לנו ממש הרגשה של חיבור, דבקות בינינו. האם זו ההתקדמות?
זאת התקדמות מסוימת.
שאלה: איך בזמן הדיון בעשירייה עם דעות שונות, לראות את דעת הבורא שתחבר את כולם?
אם תתחברו ביניכן, אז תרגישו את הבורא, את החיבור שלו.
שאלה: האם ניתן לקחת מחלוקת שהיא לא לשם שמיים ולהפוך אותה לשם שמיים?
זה כבר תלוי באותה קבוצה של אנשים שמתכוונת לברר את הרצונות שלה ולתקן אותם.
תלמיד: למשל, יש לי מחלוקת עם איזה אדם בחיים, האם אני יכול לקחת את המחלוקת הזאת ולהפוך אותה לשם שמיים?
אני חושב שמתוך מאמרי רב"ש תוכל להבין מה לעשות עם עצמך.
שאלה: אמרת שבמידת התיקון שלך, כך תראה סביבך שהכול מתוקן. כעיקרון, מה בדיוק מיתקן בקשרים בינינו במקרה שכזה?
מה שמיתקן בינינו זה היצר הרע של כל אדם שאותו בכוונה ברא הבורא בינינו.
תלמיד: מה לעשות כשאדם מקבל מכה לאגו שלו מלמעלה? למשל, התקבלה החלטה בעשירייה ואני הייתי נגדה, נשארתי עם הדעה האישית שלי והרגשתי את המכה שזרקה אותי לכמה ימים. איך אני יכול לשמוע את מה שהעשירייה אומרת? אני מבין שזה ביטול, אבל האם יש פרמטר נוסף?
תבטל את עצמך, תתחבר עם העשירייה, ואז תוכל להבין ותוכל לשמוע.
שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב של מחלוקת, איך באופן פרקטי לעשות את המעבר מהעולם הגשמי לרוחני?
בדברים שאנחנו עכשיו מדברים אין עולם רוחני, יש רק עולם גשמי. על היחסים בינינו, איך אנחנו יכולים להסתדר עם כולם, זה מה שאנחנו לומדים. זו תחילת התיקון ביצר הרע של האדם.
שאלה: האם החברות בעשירייה שגורמות למחלוקות הן בעצם החכמות ביותר, או שהן דווקא האגואיסטיות ביותר?
הן האגואיסטיות ביותר.
תלמידה: מה זה אומר להיות חכמות במובן הרוחני?
אדם שעובד עם עצמו בתוכו, בתוך הלב שלו, הוא נקרא אדם "חכם".
שאלה: כעשירייה, אנחנו רוצות להתקדם, האם היציבות של העשירייה אומרת על עבודה לא נכונה?
כן.
שאלה: איך נוכל להפוך מחלוקות וסתירות בינינו לתועלת לעבודה?
ביחד. זה מה שנעשה.
שאלה: אם בעשירייה אין מחלוקות בין החברים, אלא יש דאגה סביב פעולות קיום המסגרת, דאגה להשפיע כעשירייה לאחרים דרך פעולות שונות, אבל בין חברי העשירייה יש שלום, אין מחלוקות. איך להתייחס לזה?
בכל זאת אלה מחלוקות. יש דעות חיצוניות שמעוררות את המחלוקות בינינו.
שאלה: המחלוקת הפנימית והחיצונית היא חלק מהתיקון האישי או גם מהעשירייה?
מתיקון העשירייה.
תלמידה: האם מחלוקת היא הדרך להשיג חיבור אמתי עם הבורא?
כן, בסופו של דבר זה חיבור עם הבורא.
שאלה: מה לעשות עם הדעה שלי? אני מבינה שאני לא יכולה להיכנס לעשירייה עם הדעה שאני צודקת, אבל אני שומעת ממך שאסור לי לשנות את דעתי, למחוק אותה. מהי התגובה הנכונה? האם להתאחד במטרה רוחנית, להיות בראש אחד? מה הכי חשוב לנו?
אנחנו צריכים לברר את המחלוקות שלנו, כי דווקא על ידי כך שנבשל אותן נתקדם. ואם לא יהיו מחלוקות, אז לא נוכל להתקדם. בעל הסולם כותב זאת במאמר "החרות", במאמר "השלום".
קריין: קטע 7 של בעל הסולם ממאמר "החרות".
"ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.
אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.
הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם."
(בעל הסולם. "החרות")
ואנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו צריכים להתנהג כלפי הגופים, בני האדם, ואיך אנחנו צריכים להתנהג כלפי הדעות שלהם, שהדעות ככול שהן יותר מנוגדות, כך זה טוב, זה מביא לנו הצלחה. ובגופים, ככול שאנחנו עובדים יחד, מבינים זה את זה, זה מביא לנו התקדמות והצלחה.
שאלה: מה ההבדל בין גופים ודעות?
שבגופים אנחנו צריכים להשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד", בגוף אחד כביכול, ואנחנו צריכים לדאוג זה לזה ולקבץ את עצמנו, אבל בדעות אנחנו, ככול שאנחנו מנוגדים, זה המפתח להצלחה.
תלמידה: מהי ההצלחה בעצם?
ככול שיש דעות שונות, ניגודים, זה כמו בין המדענים, הדעות שלהם, כך אנחנו נמצאים בזה לקראת ההצלחה.
תלמידה: אבל מהי ההצלחה? מה זה אומר שאנחנו הצלחנו?
שאנחנו חוקרים יותר עמוק, יותר לכל הכיוונים, וכך אנחנו מצליחים.
תלמידה: צריך להיות איזה כיוון לכל הדעות האלה?
ככול שיש כיוונים, אבל ודאי שהגישה לזה צריכה להיות גישה שאנחנו חייבים למצוא התקדמות שלנו בלקבל את כל הדעות ככול האפשר. אבל זה כלפי המדע, זה כלפי יחס ההתפתחות ולא כלפי החיים שלנו.
תלמידה: ומה הכוונה בזה בעשירייה?
בעשירייה אנחנו יכולים להיות בניגודים זה לזה, אך יחד עם זה גם להשתדל לגלות עד כמה אנחנו מנוגדים וכמה שאנחנו יחד עם זה רוצים להיות כלפי הגופים, כלפי הארגון שלנו מאוחדים.
תלמידה: קשה לי להבין מה זה דעות בעשירייה. כאילו יש לנו רצונות, זה הגופים כביכול שאנחנו רוצים לאחד אותם ללב אחד, לרצון אחד, לכיוון אחד?
כן.
תלמידה: אם קודם דיברנו על מחלוקת, שהדבר היחיד שהוא המחלוקת זה האגו שלי פה, שהוא מפריע לכל התקשרות. ואם אני בעצם מצמצמת אותו, לא מתייחסת אליו, מחשיבה את דעת החברות, בכל דבר הכי קטן אני רואה שיש לי מחלוקת איתם. אני חושבת שאני צודקת בכל התנהגות אפילו הכי קטנה שיש בינינו.
יופי.
תלמידה: אם אני שמה את עצמי בצד ומתחילה לחשוב איך אני אומרת להם שאני צודקת, אולי ככה זה יהיה טוב, מה יעשה טוב שיראה כאילו זה לחיבור. ואז אני מבינה שאין פה שום דבר טוב, אני צריכה לשים את עצמי בצד ולחשוב שהם עשו את זה כי להם הייתה דעה מאוד טובה למה הם עשו את זה, היה להם רצון מאוד טוב, הם רצו את זה למען החיבור. ואז אני בעצם מתחילה לראות שבביטול אני מקבלת את דעתם, איך שהן מתנהגות וזה כאילו מה שמחבר אותי. יש עוד משהו פה שצריך לעשות כדי לגרום ליתר חיבור, שזה יהיה יותר לשם שמיים?
רק לעשות ביקורת על עצמך.
תלמידה: וזה מספיק כדי להביא אותנו ליתר אהבה בינינו, לחיבוק כמו שאתה אומר לנו?
החיבור והאהבה זה "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת כאן ברור מה לעשות, אם רוצים להגיע לאהבה, אז "על כל פשעים תכסה אהבה". וככול שיש הבדל בין פשעים ואהבה אז זה הגובה של החברה, זה הגובה של האהבה שלך.
תלמידה: זה שכאילו אני מצדיקה את החברה על כל פעולה שהיא עושה שהיא הייתה בהתחלה נגד מה שאני חשבתי.
אפילו שאת לא מצדיקה אותה אבל את אוהבת אותה, וזה מה שצריך להיות.
תלמידה: נראה לי כאילו שאנחנו עובדים רק עם רצונות כל הזמן. איפה פה הדעות בתוך העשירייה?
כן, אבל הדעות והרצונות זה הכול מתבשל יחד.
שאלה: יש מחלוקות שהם מתוך חיבור, לא מתוך פירוד, כמו שהיו לחכמי התלמוד, שהם היו כולם בהשגה וכולם בחיבור ועדיין היו מחלוקות?
כן, בטח.
תלמיד: אז על מה היו המחלוקות מתוך חיבור?
שכל אחד היה בדעה אחרת מהשני והיו מחלוקות.
תלמיד: כאילו מעשיר את התלמוד שכל אחד יש לו דעה משלו.
כן, בית שמאי, ובית הלל. אי אפשר שיהיו השגות והתקדמות ללא מחלוקת.
תלמיד: שמעתי קודם שאדם חכם מדבר יותר עם עצמו.
כן, נגיד.
תלמיד: על מה הוא מדבר עם עצמו?
הוא בודק את עצמו איך הוא חושב, איך הוא מסתכל על החיים, על העולם, הוא נמצא אפילו במחלוקת עם עצמו.
תלמיד: על מה?
על מה אני לא יודע, אבל יש לו דעות, שהדעות האלה לפעמים הן מנוגדות והוא לא יכול להביא אותן לעמק השווה.
תלמיד: אז מה הוא עושה?
הוא נשאר בינתיים כך. מה הוא יכול לעשות, מה אתה ממליץ? שהיום הוא יהיה עם דעה אחת ומחר עם דעה שנייה ואחר כך שוב עם אחת? אין מה לעשות, זה טבעי לאדם.
תלמידה: החברה שסיפרה לפני ואני מבינה שאני כן אמורה להביע את דעתי אבל לא לרצות להיות הצודקת.
למה לא לרצות להיות צודקת? אז איזה דעה יש לך אם את לא רוצה להיות צודקת?
תלמידה: אני יכולה להביא את דעתי אבל לא לחשוב שאני זו שצודקת, לא בהכרח אני זו שצודקת.
זה סימן שאין לך דעה.
תלמידה: איך אני אמורה להתנהל?
או לכאן או לכאן. את חייבת להביע את הדעה שלך ולעמוד עליה.
תלמידה: כלומר אני מביעה את דעתי במפורט, אבל לא בידיעה שאני זו שבהכרח צודקת.
זה לא יכול להיות, כי אם אני קם לפני כולם ואומר את דעתי, אז אני בטוח שאני צודק. איך יכול להיות אחרת? אם את עוד לא יודעת אם זה כך או כך, אז שבי בשקט.
תלמידה: איפה הביטול העצמי פה?
אין כאן ביטול עצמי כלפי דעה של מישהו.
שאלה: מחלוקת היא חומר דלק להתקדמות רוחנית. האם ביקורת על עצמי זו גם התקדמות?
כן, גם זה צריך להיות.
שאלה: הרבה פעמים נוצרת מחלוקת בעשירייה כי כל חברה מבינה את דברי הרב בצורה שונה. איך במצב הזה לנהל מחלוקת שתהיה לשם שמיים?
אני לא יודע. מה זה שייך לרב? יש דעה אחת לאחד ודעה שונה לאחר.
תלמידה: האם כשאנחנו אומרות זו לזו "אבל רב אמר", זו בעצם הדעה שלי?
כן.
שאלה: הדעות שלנו תמיד יהיו שונות, כל אחד יביע את דעתו, וכל אחד יבין לפי תפיסת המציאות שלו. האם מה שיגרום לנו להיות "כאיש אחד בלב אחד" זה "על כל פשעים תכסה אהבה", לפתוח את הלבבות זה לזה?
כן.
שאלה: האם יש מקום למחלוקת בכל נושא ועניין? יש לנו חוקים ברורים של הארגון, כללים של חיבור בעשירייה והמבנה של העשירייה, האם גם שם יש מקום למחלוקת?
יש מקום למחלוקת בכל מקום ובכל נושא, אבל אנחנו צריכים לשקול עד כמה המחלוקת הזאת עניינית, רצינית ותלויה בקבוצה ובמטרה.
תלמידה: השאלה היא לגבי חוקים וכללים שהם כבר מוסכמים, מוחלטים וברורים, שכבר החליטו עליהם, בין אם לגבי ארגון ובין אם לגבי מבנה או כללים של עשירייה. האם גם שם יש מקום למחלוקת אחרי שכבר ברור מה החוק?
תמיד תהיה מחלוקת עד גמר התיקון, ובגמר התיקון "עד שיבוא אליהו".3
תלמידה: כלומר בעיקרון אפשר לפעול כמו בג'ונגל.
לא.
תלמידה: מה עושים אם תמיד יש מחלוקת כי אנחנו לא פועלים לפי החוקים?
עלינו לברר כל דעה, לרשום את כל חילוקי הדעות, להשאיר ולעבוד עם זה, ואולי בעוד זמן מה נוכל לפתור את הבעיה.
תלמידה: אתן דוגמה. יש מחלוקת לגבי חיבור עם העשירייה בזמן שעורי בוקר. חברה אחת מתחברת לחדר אחר וזה ממש מפריע, זה מביא למחשבות שליליות ולרגשות שליליים.
היא לא רוצה להיות יחד איתכם?
תלמידה: לא.
אז תמחקו אותה מהעשירייה.
תלמידה: מתי שנוח לה היא איתנו, מתי שלא נוח לה היא נכנסת לחדר הכללי ורוב הזמן היא נמצאת בו. זה ממש מפריע, לאחרונה זה ממש משגע אותי.
אפשר למחוק אותה, להתנות זאת "או שאת איתנו מאפס עד מאה אחוז או שלא".
תלמידה: לטענתה אין גופים, מתחברים בלבבות, וזה לא משנה באיזה חדר היא.
היא יכולה לטעון מה שהיא רוצה.
תלמידה: היא מרגישה מחויבת לחברות בחדר הכללי.
היא חייבת להיות בגוף ובנפש בתוך העשירייה שלה.
תלמידה: האם עליה להיות פיזית במערכת הערבות בחדר שלנו?
כן.
תלמידה: אני צריכה שהיא תשמע זאת כי אחרת אנחנו לא נצא מהמעגל הזה.
אני לא מבין למה נכנסתם לזה כי דיברנו על כך מלכתחילה.
תלמידה: בדיוק, קשה לה להתבטל בפני זה, היא לא מוכנה אפילו לשמוע.
תוציאו אותה מהעשירייה, היא מקלקלת לכם את כל העשירייה. אין לכם משהו אישי נגדה אלא זה חילוק רוחני.
תלמידה: זה לא אישי בכלל אלא זה ממש משהו לא שלם, משהו שממש מפריע להגיע למצב השלם.
שאלה: אם אנחנו אוהבים זה את זה אבל נמצאים במחלוקת, זה מביא לכאב ביחס ישיר לאהבה שיש בינינו.
אני לא מבין את מה שאת אומרת. במשפחה זה משהו אחד, אבל אם זה לא במשפחה אלא בקבוצה, זה משהו אחר. בקבוצה אני נמצא בדעתי כלפי החבר שאיתו אני מתחבק ויחד עם זאת אנחנו מנוגדים במספר דעות ומשאירים את הדברים האלה, "עד שיבוא אליהו" כמו שכתוב. הניגוד שלנו הוא ניגוד רוחני ולא גשמי. בגשמיות אני מחבק אותו, טוב לי איתו, זה כמו במשפחה, יחד עם זה שיש אש.
שאלה: מה לעשות אם אני מפחד מקונפליקטים?
אם אתה מפחד מקונפליקטים אסור לך להיות בקבוצה, כי אתה לא תיתן להם להתקדם ולא תתקדם איתם. צריכים לקרוא את מאמר "השלום" ואת מאמר "החירות" יש שם פסוקים המדברים על כך שבלי מחלוקת אי אפשר.
שאלה: מה יכול לאזן את הקשר שלנו כאשר יש דעות שונות, והדעה של מי תהיה החשובה בסופו של דבר?
הקשר נמצא בדרגה יותר גבוהה ממחלוקת. שמדברים על מחלוקת, אז יש את האחד ויש את השני ויש את המחלוקת ביניהם, אבל אם אנחנו צריכים להגיע לתיקונים, לגמר תיקון, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהמחלוקת ולהבין שבמחלוקת הזאת אנחנו לא נגיע לשום דבר. אנחנו צריכים להמשיך, זה כמו במשפחה, אחד אוהב מלוח והשני אוהב מתוק, מה לעשות? כל אחד עושה למען השני, הוא צריך להתלבש בשני.
שאלה: האם אני יכולה לשתף את בעלי בביקורת שיש לי כלפי חברות כדי שיעזור לי לפתח את היחס הנכון?
לא, את צריכה לבנות בעצמך את המערכות בעד ונגד שבך.
שאלה: אני מבין שיש שני רבדים - רובד אחד הוא הקשר בינינו ורובד שני הוא המחלוקת. ואתה אומר כמו במשפחה אחד אוהב מתוק השני אוהב מלוח, אז מרגישים משפחה, זה רובד ראשון. רובד שני, צריך להכריע, ליישב את המחלוקת מה אוכלים, מתוק או מלוח?
האחד אוכל מתוק והשני אוכל מלוח. זה קורה כך, נכון?
תלמיד: נכון זה קורה, אבל איפה החיבור אם כל אחד עם עצמו.
החיבור צריך להיות רק בחיך?
תלמיד: החיבור צריך להיות בלב.
החיבור צריך להיות למעלה מהמחלוקת.
תלמיד: אם יש נקודות חיכוך שהן לא העניין, אז כל אחד יאכל את הטעם שלו. אלא צריך להכריע על טעם אחד משותף לכולם. אם נכין סעודה עכשיו יחד, אנחנו לא נכין מנה לכל אחד.
ובכל זאת אתה שם על השולחן מלחייה וכדומה וכל אחד יכול להוסיף לעצמו את מה שהוא רוצה.
תלמיד: וזה המצב המתוקן, שכל אחד נשאר עם שלו?
כן, מתוקן בכל התרבויות, בין בני אדם.
תלמיד: אני לא מבין, מהו הציור הזה של גמר התיקון?
בגמר התיקון כולנו נאכל לוויתן וכולנו נהנה ממנו.
תלמיד: באיזה טעם?
אני לא יודע, עוד לא טעמתי. יכול להיות שבינתיים הוא מסריח מאוד.
שאלה: אתה כל הזמן אומר "עד שיבוא אליהו התשבי, יפתור את הבעיות והקושיות". מה המצב הזה? מהו הכוח שפתאום מגיע?
אני לא יודע, הוא עוד לא בא אליי. איך אתה שואל דברים כאלה שאנחנו עוד לא ביררנו אותם בינינו? אני לא יודע מה זה אומר, "תשבי יסדר את כול הבעיות".
תלמיד: בעשירייה זה לא מתוק, מלוח. גם אם ניקח את זה למשפחה, יש ילדים, צריך לחנך אותם, אני חושב שצריך לחנך אותם X, הגברת חושבת שצריך לחנך אותם Y. זה בדיוק כמו בעשירייה, אני חושב שלשם התקדמות העשירייה רצוי שניפגש פעמיים, נקרא מאמר, ויש חבר שחושב שלא רצוי שניפגש. גם אמרת עכשיו לחברה שהיא לא שייכת לעשירייה, למה היא לא שייכת? היא רוצה לראות שיעור. כלומר יש פה מחלוקת, היא חושבת שבעשירייה אחרת יותר טוב לה. אז יש דברים שהם מעל המחלוקת בעבודה הרוחנית שלנו, יש בסיס שהוא מעל המחלוקת, שעל פניו נבנות מחלוקות.
אם כל הקבוצה מחליטה שנפגשים באותה הקבוצה פעם או פעמיים בשבוע, אז אני שנמצא בקבוצה חייב להיות בזה. מה השאלה?
תלמיד: אין פה שאלה, אנחנו יושבים בתוך עשיריות ורוצים לדעת איך להשתמש במחלוקות, כי חברים יכולים להיעלב, חברים יכולים להיעלם, יש כל מיני מצבים בתוך עשיריות.
אז יש כללים שעליהם אנחנו מחליטים. אבל לא יכול להיות שחברה אחת מתוך עשר פתאום קובעת משהו, זה לא ייתכן.
תלמיד: אבל עדיין צריך לחכות.
למה לחכות?
תלמיד: שהיא תגדל, שהיא תבין שהיא צריכה את העשירייה שלה, לחבק אותה.
ובינתיים היא הולכת לקבוצה אחרת?
תלמיד: אני לוקח אותה כדוגמה, היא בינתיים לומדת בעשירייה אחרת. לא יודע.
מה זה לא יודע? לא יודע זו לא תשובה.
תלמיד: אנחנו קבענו שנפגשים בעשירייה מספר פעמים ביום, יש חברים שזה יותר מדי עבורם, לא מתאים להם.
יכול להיות שזה באמת לא מתאים להם כי הם עובדים, יש תנאים שבגללם הם לא מסוגלים.
תלמיד: בסדר, על זה שבן אדם יעשה חשבון עם עצמו. אבל יש בן אדם שאומר שהוא לא צריך את המפגשים האלה, מספיק לו מפגש אחד. האם לא נכיל אותו, לא נחכה שהוא פתאום ירגיש צורך במפגשים האלה?
תמיד היה לי קשה איתך, זו לא פעם ראשונה. תעזוב את זה, אני לא רוצה להמשיך, כי תמיד אתה תהיה צודק ואני אהיה צודק.
תלמיד: האם בסוף תהיה בינינו אהבה גדולה, זה סימן טוב?
אהבה אני לא בטוח, אבל משהו יהיה.
שאלה: האם המחלוקת נותנת לי הזדמנות לבירור?
כן.
תלמידה: אם אין מחלוקת, העשירייה שלי למשל היא עשירייה מדהימה, עשירייה מאפשרת, נותנת לכל אחד מקום, ואנחנו לא מגיעים למחלוקות, אז האם זה בסדר?
לא. גם במשפחה זה לא בסדר שאין מחלוקת.
תלמידה: הלוואי וזה היה קורה במשפחה, לא?
בכל רמה ורמה שהמחלוקת מתגלה, עלינו להבין איך לטפל בה כדי להתקדם.
תלמידה: היא יוצרת בירור. אני באתי למשל היום לשיעור ולא הייתה לי שום מחלוקת, ומהרגע שהתיישבנו התחילה אצלי מחלוקת. והבירורים שאפשרת לעשות מול החברות והשאלות הביאו אותי לבירור כל כך עמוק, כך שאני יוצאת מהשיעור הזה בהודיה חלוטה. כלומר יש פרי במחלוקת הזאת.
כן.
(סוף השיעור)