שיעור בוקר 23.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 121, מאמר "מי שחיזק לבו"

זהו מאמר מאוד מיוחד. פרעה הוא באמת כוח נגד הבורא, נגד הרוחניות, כולו גשמיות, שלוקח כוחות מרוחניות ומשתמש בהם בגשמיות. לכן אנחנו רואים מה הם עשו באותן התקופות ששלטו במצרים, הם בנו כל מיני דברים ובאמת היה להם קשר מסוים לרוחניות. נראה מה כותב לנו הרב"ש.

קריין: "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 121, "מי שחיזק לבו".

מי שחיזק לבו

תשמ"ה - מאמר כ'
1984/85 - מאמר 20

"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".

ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם היה שינאת ישראל. ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, טוב מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.

ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.

רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.

וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.

והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה. אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.

וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".

נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.

ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.

וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

שאלה: האם כל אדם חייב לעבור את השלב של טענת המרגלים שהם נגד כדאיות העבודה?

כן.

תלמיד: מה יכול להציל אותו מהמצב הזה כדי שלא ייפול מהעבודה?

הוא יודע שכבר יש לו מתנגדים, אז הוא עובד נגדם.

תלמיד: זה לעבוד נגד עצמך.

בסדר. אם אתה מחבר את המתנגדים האלה אליך וחושב שהם אתה ממש, אז יש לך בעיה.

תלמיד: כלומר יש מצב של חתך ביני לבין המתנגדים, וצריך לראות את החתך הזה.

נכון.

תלמיד: האם פה נכנסת התפילה?

כן.

שאלה: הוא נותן עצה, "אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם". איך לא מסתכלים או שומעים את כל הרעשים והטענות שמחלישים?

שומעים את הטענות, שומעים את הרעשים, שומעים גם עד כמה הם מדברים בצורה הגיונית, עד כמה הם נותנים דוגמאות לזה שאין לך כוחות וסיכוי לעלות למעלה מהדעת. אבל עם כל זה, אתה צריך ללכת למעלה. וכעבור כמה מאמצים כנראה שתגיע ללמעלה מהדעת.

תלמיד: לאורך הזמן יש דוגמאות בעשירייה של חברים שמרגישים שהם לא מוצלחים, ואז הם נמצאים במצב שהם פסיביים, "אני לא אדחוף", ויש את אלה שהם דוחפים ואקטיביים. איך עוזרים לחבר להרגיש שהוא כן מוצלח והוא כן יכול לעורר את העשירייה?

קודם כל, אין דבר כזה שאנשים לא יכולים. אלא הם חושבים שהם אקטיביים מפני שהם נותנים כוחות למעלה מהרצון שלהם, וחושבים שהם פסיביים מפני שהם לא יכולים להוסיף עוד קצת רצון אפילו שאין להם רצון. אבל מוסיפים, או בתפילה או במאמץ, וכך מתקדמים.

שאלה: האם את גדלות הבורא אפשר לקבל רק מהחברים?

אלא ממי?

תלמיד: אם זה רק מהחברים, אז אנחנו יודעים שהכוח שיכול להשפיע על האדם הוא של קנאה, תאווה וכבוד, הם מוציאים את האדם מן העולם.

כן.

תלמיד: לגבי הקנאה. יש מצבים שיש קנאה וההרגשה הזאת של הקנאה לא נוחה, ואז אתה מוריד את החבר כדי לא לקנא, אתה עושה את זה בתת מודע, ואז אתה לא סובל מהקנאה. יש מצבים בחוץ שאתה לא מצליח להוריד את אותו גורם של הקנאה והקנאה אוכלת אותך. איך מגיעים לקנאה שאוכלת אותך בתוך העשירייה?

זו קנאה אחרת, זו קנאה טובה. אתה אומר תודה לבורא שהוא נותן לך דוגמה כזאת בחבר, ואז יש לך אפשרות להתקדם.

תלמיד: יש את הדוגמאות, אני רואה שהן דוגמאות טובות מחברים, אבל הקנאה הזאת לא גורמת לי לתזוזה פנימית, היא לא מוציאה אותי מאזור הנוחות שלי עדיין.

זה מפני שאתה לוקח אותם לא בצורה נכונה.

תלמיד: איך לוקחים אותם בצורה נכונה?

כמו שאימא או אבא אומרים לילד הקטן, "תסתכל על החבר שלך, תראה כמה הוא גדול ואיך הוא לומד טוב בבית ספר, תלמד ממנו". זו קנאה טובה.

תלמיד: גם בזה אני תלוי בחברים.

אבל הם מראים לך את זה. זה שאתה מראש רוצה למחוק את הדברים האלה כי זה לא נעים, זה לא בסדר.

תלמיד: אני כן רוצה לקבל דוגמה שתגרום לי לקנא. אני רואה דוגמה טובה, אבל אני לא מרגיש שזה גורם לי לקנא.

אתה לא רוצה לקבל את הדוגמה, כי לא נעים לך.

שאלה: מה הוא צריך לשנות ביחס שלו כלפי החבר כדי שזה יעורר את הקנאה?

לאהוב את החבר ולכבד את החבר על זה שהוא נותן לו דוגמה טובה.

שאלה: רב"ש אומר שיש שתי בעיות, אבל הפתרון הוא אחד. הוא אומר, "אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם." אבל אם האדם עכשיו בתוך המצב, אז הוא לא יכול להתגבר. איך הפתרון הזה פותר לו את שתי הבעיות?

לאט לאט. הוא מתחיל קצת יותר מרחוק עד שמתחיל להתחבר לאותו חבר ולומד עימו כאילו שהם עובדים יחד.

תלמיד: אפשר לראות על כל חבר את המאמץ שלו, את השומשום הנוסף שהוא שם וזה יוצר התפעלות אדירה לראות איך בתוך הקושי הוא בכל זאת מתגבר. אבל כשהלב אטום, אז הלב אטום, לא רואים את זה, האדם לא שם.

אז להתפלל. אף אחד לא נותן לך פתרון מידי, רוצים שאתה תגיע לפתרון דרך כל מיני מצבים.

תלמיד: זאת אומרת, המגמה היא ללכת למעלה מהדעת, זה לא שאפשר להיות שם כל הזמן?

כן, ודאי. גם יש הרבה מדרגות בלמעלה מהדעת.

שאלה: לגבי שני המפריעים שמגיעים לאדם, לפעמים האדם נמצא במצב שהוא נזרק לגמרי מהדרך ולפעמים הוא במצב שיש לו מוטיבציה וכוחות בדרך, אבל אני לא יודע ממה נובע ההבדל בין המצבים, אלא האדם פשוט נופל למצבים האלו. איך לבדוק את עצמך במצב כזה, כדי שתמצא ממנו כוחות לעבודה ושהוא לא יזרוק אותך מהעבודה?

אתה צריך כל הזמן לבדוק את עצמך כלפי החברים המוצלחים.

תלמיד: מי הם החברים המוצלחים?

אלו שיכולים להתקדם למרות הקשיים.

תלמיד: אז תמיד הפתרון יהיה דבקות בחברים?

כן.

תלמיד: כשאנחנו הולכים למעלה מהדעת בכיוון הזה של להידבק בחברים, אני אמור פשוט להתעלם ממה שקורה לי במציאות או שאני אמור לפתח פה איזה רגש חדש כלפי החברים?

גם זה נכון וגם זה נכון.

שאלה: כתוב, "המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות". האדם רואה שזה נכון, אז מה לעשות?

מה לעשות? בכל זאת להמשיך ולהתפלל שהבורא יחזק את בחינת ישראל שבאדם.

שאלה: רב"ש כותב במאמר "אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית", ונותן דוגמה על חסיד שסוחב את המזוודה של הרב שלו. סיפוק נפשי זה גם שכר והשאלה אם באמונה למעלה מהדעת כבר אין גם את השכר הזה או שבכל מקרה יש את הסיפוק הנפשי באמונה למעלה מהדעת?

זה לא אותו סיפוק נפשי כמו שאנחנו יכולים לתאר, כי זה סיפוק נפשי, בנפש, בכלי הרוחני. יש לו תוספת כוח להתגבר על הקשיים ולהמשיך לעלות, לעשות משהו עבור הרב שלו.

תלמיד: כלומר זה כבר כלי רוחני, זה קשר עם הבורא?

כן.

שאלה: איך המפריעים האלה מתבטאים בעבודה בעשירייה?

בצורות שונות. אני לא יכול כרגע להסביר איך, אלא במגוון אפשרויות.

שאלה: האם יש קשר בין שתי הרמות של ההפרעות האלה ובין שאלות "מי" ו"מה"? אולי השאלה "מי" שייכת לפרעה והשאלה "מה" שייכת לסיחון ועוג?

כן, ככה זה. "מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם".

תלמיד: כלומר, שאלה אחת נוגעת לכוונה והאחרת לגוף עצמו.

כן.

שאלה: מה זה אומר לחזק את ישראל שבתוכנו?

שאת אותו רצון להתקרב לחברים ודרכם לבורא, אותו רצון אנחנו מחזקים כל הזמן.

שאלה: בעל הסולם כותב שיש מי שיגיע להשגה ויש מי שיביא אחרים להשגה. האם קולות כאלה בתוכי שמחזקים אותי להשקיע נגיד בחינוך ובהפצה, אלו קולות מחלישים או שזה בסדר להקשיב לקולות האלה?

אלו קולות שהם בסדר. בסופו של דבר הם גורמים לך ולאנשים אחרים להתקרב לאמת.

שאלה: כשהמפריעים מגיעים ומתחילים לתקוף כל אחד מהחברים, מהי ההגנה שיש לעשירייה כנגדם?

ההגנה היא שאנחנו מתקיפים אותם בחזרה. אנחנו לא רוצים לקבל כאלו התקפות נגד החיבור בינינו, וחיבור בינינו עם הבורא.

שאלה: לגבי המפריעים, האם יש איזשהו סדר במפריעים ואפשר לומר שהמפריע הראשון הוא פרעה, הוא מפריע כנגד גדלות המטרה, והמפריע השני שמגיע לאחר מכן כבר מתנגד לישראל, מתנגד לדרך ומפריע להגיע למטרה? האם אפשר לחלק את זה בצורה כזאת?

כן. פחות או יותר בינתיים אפשר לחלק כך. אחר כך זה קצת משתנה, אבל החלוקה הזאת היא נכונה.

תלמיד: האם יש איזשהו סדר, כלומר מגיע המפריע הראשון ולאחר מכן מגיע המפריע השני?

כן.

שאלה: מה זו התכונה של המרגלים בישראל? ישראל זה כבר אמונה למעלה מהדעת, הם כבר עברו מדבר וחוו דברים ופתאום מופיעה תכונה של מרגלים. מאיפה?

זוהי כבר הכניסה למצב של למעלה מהדעת.

תלמיד: האם עדיין הם לא נמצאים שם?

הם עדיין בהכנה.

תלמיד: כתוב בסוף שהכוח של האמונה למעלה מהדעת מבטל את כל שאר הכוחות בעולם. איך התכונה של אמונה למעלה מהדעת יכולה לבטל את כל הכוחות בעולם?

כי הכוח נובע מהבורא.

תלמיד: האם אמונה למעלה מהדעת זה השתוקקות ליתר השפעה?

זאת צורה של הידבקות בבורא, לא באמצעות דעת אלא באמצעות אמונה.

תלמיד: אם אני כבר דבוק בבורא, אז מה ההבדל אם אני דבוק באמונה או בידיעה?

אני לא יכול להסביר. אתה צריך לשאוף להבין את זה כדי שבתוכך ייווצרו איברים פנימיים שירגישו את זה.

שאלה: כתוב במאמר שאדם יכול לוותר על קבלה עצמית בכדי להשפיע משהו למישהו - אם זה נותן לו סיפוק נפשי. האם אני בונה את התענוגים הנפשיים או הבורא נותן לי את זה?

הבורא נותן לך.

שאלה: הרצון של קנאה שמגיע לאדם, הוא כאילו מגיע עם שתי ההפרעות האלה. מה אנחנו צריכים לראות ולקבל כדי להתגבר על כל זה ולראות בזה את גדלות הבורא?

בסופו של דבר רק חיבור בינינו מייצב אותנו בקו האמצעי ואז אנחנו מתקדמים נכון.

שאלה: אמרת קודם שצריכים לחזק את ישראל כל הזמן. איך עושים את זה?

כשאני קשורה לחברות ואנחנו עושות יחד קבוצה ועובדות מהכוח הכללי של הקבוצה. זו בעצם העבודה שלי.

תלמידה: זה ישראל שבתוכנו. אנחנו רואים שעכשיו יש כבדות גדולה בעם ישראל בגלל המלחמה. איך אפשר להתגבר עליה ומה יכול לחזק אותנו ולתת ביטחון?

רק חיבור בינינו. כמו שאנחנו למדנו מההיסטוריה - רק חיבור בינינו יכול להציל אותנו, וזה בסופו של דבר מביא אותנו להצלחה, לניצחון.

שאלה: האם אפשר לתאר שכל הכוחות בעולם הם כמו צליל אחד בודד והכוח שמנגן אותם ביחד זה רק הכוח - אחד, יחיד ומיוחד, הכוח העליון?

כן.

תלמידה: האם יכולים להפסיק את המלחמות?

כן.

שאלה: מה אנחנו מרוויחים בהתגברות למעלה מהדעת בין ההפרעה של פרעה לבין ההפרעה של סיחון ועוג?

אלה שתי מדרגות, שני דברים אחרים לגמרי. זה לא שאנחנו צריכים לזרוק לגמרי את המדרגה של סיחון ועוג, אלא אנחנו צריכים להיות גם בזה ואחר כך לעלות כנגד הפרעה. כל עלייה שלנו בכל מדרגה ומדרגה נקרא שאנחנו מתגברים על איזו הפרעה שזה הגובה של אותה המדרגה ועולים למדרגה שמעליה. עוד מדרגה, ועוד מדרגה, כמו שעולים במדרגות בבניין.

תלמיד: למה הוא פשוט לא מחליש כל פעם את הבורא בצורה מסוימת, מוריד את החשיבות של הבורא?

הוא מחליש. ודאי שהמדרגה הבאה הרבה יותר קשה מהמדרגה הקודמת.

תלמיד: אבל סיחון ועוג - הבורא לא נהייה פחות חשוב. אלא הוא כותב שהמטרה חשובה, רק ישראל שבתוכו נהייה פחות חשוב. למה הוא לא מתלבש רק על הבורא, למה פתאום צריך להוריד את החשיבות של בחינת ישראל?

כי אדם עבד בזה והשיג כוחות יותר גדולים ולכן היה יכול לעלות.

שאלה: רב"ש במאמר כותב ש"התורה מתשת את כוחו של אדם". זה לא צריך להיות להיפך?

לא. ודאי שאם אדם שמגיע ללמוד היה לו הרבה כוח, הוא רצה להשיג, להבין, להיות גדול, אז ככל שיותר לומד הוא מרגיש שהכוח שלו נעלם, נאבד. הוא לא כל כך חזק, הוא לא כל כך רוצה וזה טבעי. מה הוא צריך לעשות? הוא צריך להחליף את הכוח שהיה לו מלכתחילה, מהלידה, לכוח שהוא מקבל מהחברה. אז אם הוא שומע, הוא עובר ממקור כוח אישי למקור כוח חברתי.

תלמיד: האם כשהוא מתחבר לחברים שלו בעשירייה, זה לא הכוח של התורה שהוא מקבל מהכתבים?

זה לא שייך, העיקר מאיפה הוא מקבל.

שאלה: לגבי המפריע השני. הוא כותב שבזמן שהוא רואה שאדם מתגבר על טענותיו והולך למעלה מהדעת ולא מסתכל על מה שאומר לו, אז הוא בא בטענה נגד ישראל. כאילו הטענה שלו היא לא בדעת אלא היא דווקא כשעולים למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: במה זה שונה מפרעה?

אתה צריך לקרוא שוב את מה שהוא כותב.

שאלה: לגבי אמונה למעלה מהדעת. הוא כותב לבטוח בה' שהוא יכול לעזור. האם הפעולה העיקרית באמונה למעלה מהדעת, יותר מהרגשה שכביכול אנחנו מתגברים, היא לבטוח באמונה ללא שום תנאים? האם זה עיקר הפעולה באמונה למעלה מהדעת?

כן. זה עיקר הפעולה.

שאלה: איזה פעולות יכולות להציל אותנו מחיזוק הלב?

רק חיבור בלבבות בינינו, שלב יחזק לב. כך בין כל החברים אנחנו מגיעים למצב שהלב שלנו יהיה קשור בבורא בלבד, ואז לא נהיה מוגבלים בפעולות הרוחניות שלנו. רק זה.

שאלה: בסיפור שלנו, תמיד יש את אלה שהם נגד ישראל, פרעה, סיחון ועוג וכולי. האם יש התפתחות בלי האויבים האלה?

לא, אין דבר כזה, כי "ישראל" זה דבר רוחני. ישראל הגשמי שיש כאלה ששייכים לו, היהודים, לא על זה מדובר בתורה. בתורה מדובר שישראל זה ישר-אל, מי שמשתוקקים להגיע להשפיע ישר לבורא.

שאלה: "התורה מתשת כוחות של אדם". האם היא מתשת את הכוחות האגואיסטיים?

נניח שכן.

תלמיד: האם זה אומר שהרצון לקבל הוא נכנע ובזה הוא מתקרב לכוח הבורא?

כן.

שאלה: אני רוצה לשאול על שונאי ישראל בחיצוניות. האם יש תיקון לאדם שמילדות או אפילו מינקות מלמדים אותו לשנוא ולהשמיד מישהו אחר, ואם כן, אז מה הוא?

אין לו שום תקנה אם לא דרך התורה.

תלמיד: אם נצליח להתחבר בינינו, אז אפילו שנאה כזאת יכולה להפוך לאהבה?

בטח.

שאלה: איך לעזור לחברים לבנות איברים חדשים של השפעה?

רק על ידי התגברות החיבור בינינו נפתחות לנו עוד ועוד אפשרויות להשפיע זה לזה, ומתוך ההשפעה הכללית הזאת להשפיע לבורא. בכוונה כזאת מצידנו הבורא יתגלה לנו.

שאלה: אתה מכוון אותנו לזה שאנחנו רוכשים את הכוח והביטחון מתוך הקשר בינינו, נכון?

כן, כי הכלי צריך להגיע מאתנו.

תלמיד: איך אנחנו צוברים את האנרגיה הזאת כשאנחנו מראים דוגמאות זה לזה?

אני מראה לחבר שלי שאני מוכן להתחבר איתם כדי להתקרב לבורא, כדי לגלות בנו את הבורא.

תלמיד: זה מה שנותן לנו לצבור אנרגיה, כוחות ולקבל ביטחון.

כן. זה מאפשר לנו ליצור בתוכנו כזה כלי, כזה מקום, שבו יכול להופיע הבורא.

שאלה: אמרת שעליי למצוא כוחות בקבוצה. האם אפשר לעשות את זה בצורה הכרתית? ואיך אני מקבל כוחות מהקבוצה?

אני מנסה להתחבר איתם, להתחבר אליהם, וכשאני עושה את כל הניסיונות האלה, אז אני מתחיל להרגיש איך אני יכול לגשת אליהם, איך להיות קרוב יותר אליהם, איך להיות בעדם, ובצורה כזאת בהדרגה אני מתכלל בהם.

תלמיד: ואם פעם היה לי רצון כזה ולאחר מכן כבר אין לי רצון גדול, אז איך שוב לעורר את הרצון?

תשתדל. תתחיל היום מחדש לעבוד על זה.

שאלה: האם תפילה שאנחנו לא שמים עליה מחשבה למה היא ומה אנחנו רוצים ממנה מתקבלת ישירות, או שחייבים כל הזמן שתהיה את הכוונה לפני התפילה?

תפילה כמו שאמרת היא לא מתקבלת.

תלמיד: כלומר אם הייתי נמצא פה מאה שנה והייתי עושה את כל מה שאומרים לי אבל לא עשיתי כוונה, אז שום דבר לא נחשב.

כן.

שאלה: יש עכשיו הרגשת כבדות גדולה בגלל המלחמה, וגם אצלנו יש תחושת חוסר ביטחון וחוסר ודאות בעיקר אצל נשים בקהילה שלנו. איך אתה ממליץ לנו בבני ברוך להתנהג בינינו בתקופה הזו כדי לחזק את עצמנו ולתת ביטחון זה לזה?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים, במיוחד נשים, להיות ככל האפשר בחיבור הדדי בינינו, ולהבין שכל העבודה שלנו היא רק להיות אחד בתוך האחר בחיבור, ואז להיות בטוחים שהבורא גם נמצא בינינו. על אף שיש הרבה אסונות, בכל זאת להיות גם בשמחה, כי כל זה מגיע אלינו מהבורא בלבד, כי אין עוד מלבדו, ואנחנו רוצים רק להיות קשורים בינינו ודרכינו אליו. וקצת יותר להיות רגועים.

תלמידה: כל אחת מאתנו נמצאת בעשיריות וזה נותן לנו באמת את התפיסה הזו שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב ובאמת מחזק אותנו, אבל האם אנחנו צריכות לעשות עוד משהו בינינו כקהילה, כמשפחות? יש עוד משהו להוסיף או להמשיך את העבודה בחיבור בינינו?

להמשיך מתוך החיבור בינינו.

שאלה: כתוב "נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.". האם יש אילו תנאים איך לפתח כוח אמונה למעלה מהדעת כך שיבטל את כל הכוחות האחרים בעולם?

כמו שאנחנו לומדים, פשוט לעבוד באמונה למעלה מהדעת. בכל רגע ורגע להשתדל לחזור לאותה הפעולה להעלות את עצמי למעלה מהדעת.

שאלה: שאלה לגבי ההתחזקות בחיבור, אם אנחנו היום כל הכלי העולמי מבחינת התלמידים שיושבים בשיעור בוקר, נניח אלף, ואתמול היו שמונה מאות שישבו בשיעור, זה אומר שיש מאמץ גדול יותר להתחבר, להתחזק בחיבור?

כן.

תלמיד: אם כך כל עשירייה חייבת להרגיש אחריות שהחברים בעשירייה ישתתפו בשיעור בוקר?

רצוי.

שאלה: איך להישאר בכוונה נכונה?

אנחנו כל הזמן קוראים על זה. אני לא יכול שוב להסביר מחדש עשרה מאמרים.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לסמוך על זה שאין כוח שיכול להתגבר על כוח הבורא. האם הכוח הזה של הבורא יכול להתקיים רק בתוך העשירייה או שכל אחד יכול להתחבר לכוח הזה גם מחוץ לעשירייה?

יש ויש, אפשר להתחבר גם מחוץ לעשירייה אבל אם העשירייה מסכימה, זה צריך להיות כוח הדדי.

שאלה: מתוך המאמר אנחנו לומדים על שני כוחות, האם שני הכוחות האלה פרעה וסיחון ועוג מתייחסים למוחא וליבא?

לא מדויק לחלק אותם כך, מוחא וליבא זה משהו אחר. סיחון ועוג זה כוחות נפש פנימיים יותר. עוד נלמד את זה.

תלמיד: היכולת של עם ישראל לצאת מהמצב המיוחד שבו, אם אפשר להשליך איך שהחברים התבטאו לגבי הרגשות הקשים, זה למעשה פוגע בגוף. אנחנו בגוף מתמודדים באמת הודות לחיבור של העם, אבל אנחנו עדיין לא הגענו כנראה לחיבור הפנימי של כוחות הנפש שיכולים להוציא אותנו מהמצב הזה?

כן.

שאלה: יש לפעמים עבודה למעלה מהדעת שהיא ברמה פרטית, נניח של האדם בתוך העשירייה, ויש לפעמים צורך בעבודה בלמעלה מהדעת שהיא ברמה גם חיצונית וגם כללית, כמו לדוגמה המכה הגדולה שמקבל עם שלם או קבוצה שלמה. מה ההבדל בעבודה למעלה מהדעת בין זה לזה?

ההבדל הוא עד כמה הם מקבלים את זה יותר עמוק, זה כל העניין. יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות. גיבור בכמות אנחנו יכולים לספור בידיים, אבל גיבור באיכות אנחנו לא יכולים לצרף זה אל זה ולהגיד שזה יותר בצירוף וההוא פחות בצירוף, ולכן זו בעיה. אבל צריכים להשתדל להיות כאן גיבור בכמות וגם גיבור באיכות, יש תלות זה בזה.

תלמיד: אז איך עושים את העבודה הזו פעם בכמות, פעם באיכות?

משתדלים להיות בשניהם, גם בזה וגם בזה.

תלמיד: מה העבודה באיכות ומה העבודה בכמות?

עבודה בכמות זה ברור שזה בעשיריות שאנחנו מחברים, ולא צריכים יותר מעשיריות, כל אחת ואחת - עשירייה אחת. וגיבור באיכות זה כבר לא שייך לעשיריות, זה כבר שייך לתוך העשיריות, עד כמה שהחיבור ביניהן יהיה קורא לייחודו של הבורא.

תלמיד: זאת אומרת כשאנחנו מקבלים מכה כזאת כללית על כל הקבוצה או על כל העם, אז לא מספיקה האיכות אלא צריך פה גם כמות?

כן.

שאלה: איך מגייסים את הכמות הזאת? נניח שעכשיו אנחנו רוצים להצדיק את הבורא להיות בשמחה, להיות רגועים כמו שהצעת, והדבר הזה נשמע בגדר בלתי אפשרי, ממש עבודה למעלה מהדעת. להצדיק את הבורא שהוא טוב ומיטיב וכן הלאה. איך אנחנו מתגברים ומגיעים מתוך החיבור בינינו, בעבודה בכמות ובאיכות, להצדקה הזאת?

אני לא יודע איך להגיד לך. גיבור בכמות זה ברור לנו, גיבור באיכות ברור לנו, ומה אתה שואל?

תלמיד: כשאנחנו מקבלים מכה על כל העם, אני הבנתי שלא מספיק רק איכות, אנחנו צריכים גם כמות.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מגייסים את הכמות הזאת, מהי הכמות הזאת, מאיפה אנחנו מביאים אותה עכשיו כדי להגיע למצב שאנחנו מסוגלים להיות בעבודה בלמעלה מדעת כלפי המכה הזאת של כל העם?

אני לא יודע, אני חושב שיש לך נציגים בחברי הכנסת, אני לא שייך לזה, ואתם יכולים לעשות שם עבודה, וחייבים חיבור בכמות.

תלמיד: זאת אומרת שאם אנחנו רוצים לעלות למעלה מהדעת ולהצדיק את הבורא ולהיות בשמחה ובהרגשה שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומיטיב כלפי המצב הזה האיום והנורא שאנחנו כולנו חווים כעם, איך אנחנו מגייסים את הכמות הזאת?

אני לא יודע, זה לא עניין שלי, זה הפצה. אני חושב שצריכים פשוט לפרסם חומר מודפס על זה שאנחנו חייבים להתאחד, יש הרבה חומר על התגברות בכמות. זה באמת חסר לנו.

תלמיד: וזה יעזור לנו לעלות למעלה מהדעת ככלי עולמי ולהצדיק את הבורא ולהרגיש שהוא טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו בכל המצבים, גם הנוראיים ביותר?

כן.

תלמיד: זאת אומרת לא מספיק חיבור בתוך העשיריות, צריך פה גם הפצה.

הפצה כדי שיהיה חיבור ביתר העשיריות. אנחנו לא עשירייה אחת אלא הרבה עשיריות, וכדאי לנו שבכל העשיריות האלו אנחנו נעבוד על גיבור באיכות ובכמות. בכמות זה ברור, עשירייה, אבל באיכות שזה יהיה כאחד.

אנחנו נסיים בזה את השיעור, כל טוב לכם, ושיהיה לכם כל טוב. ביטחון, שמחה, ומה שיש לנו אנחנו צריכים לקבל מהבורא בשמחה, כי בדרכים כאלו הוא מקדם אותנו לתיקון. אז בהצלחה לכם.

(סוף השיעור)