שיעור בוקר 16.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 14.

כל יום ויום אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מתקרבים לאותו נושא, מבינים את המושגים, ושבאמת המושג הזה, אמונה למעלה מהדעת, נעשה יותר מובן, יותר קרוב ואנחנו רוצים שהוא ייכנס בנו, שאנחנו נחיה בו וניכנס לחיים כאלו שהם כבר בתוך המושג הזה, "אמונה למעלה מהדעת". זאת אומרת, נתינה לבורא הופכת להיות בשבילנו הדבר החשוב ביותר. דרך החברים שאנחנו מוכנים להתחבר איתם ומתוך זה נתינה לבורא, זה בעצם הכיוון שלנו לכניסה לעולם העליון.

קריין: קטע 14, כותב בעל הסולם:

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: איך לתאר את המלכות הזאת שאין לה שום דבר מעצמה, ולאחר מכן יוצא ממנה כתר?

זה אותו דבר. אם התחתון מגיע למצב שאין לו כלום לרצון לקבל שלו, אז הוא מוותר על הרצון לקבל שלו ורוצה להידבק למלכות של העליון. ואז הוא רואה שזה אותו דבר, שאלו לא שתי מדרגות אלא שני מצבים אבל הם תלויים בו, באדם. אז הוא רוצה להגיע למצב שאין לי כלום לעצמי ובכל מה שיש לי אני נעשה בנטייה לעליון, ומכתר דתחתון הוא הופך למלכות דעליון, שלא דורש לעצמו שום דבר, רק להיות מבוטל, מתבטל כלפי העליון.

הכול אותו דבר, אלו לא שתי מדרגות אלא שני מצבים, שתי צורות יחס מהתחתון לעליון. אני מסכים לזה שאין לי כלום ואני רק רוצה להיות מובטל, מתבטל, מצומצם כלפי העליון. שהעליון יעשה איתי מה שהוא רוצה, אני לא רוצה שום דבר מלבד להתבטל אליו.

תלמיד: אז מובן שההשתוקקות שלי כלפי העליון, הכתר של התחתון, הופכת אחר כך למלכות של החיבור שלנו, של הקשר שלנו?

כן.

תלמיד: ואחר כך אותה מלכות הופכת לכתר במדרגה הבאה.

כן. אני לא יודע מה זו מלכות ומה זה כתר, אני יודע רק דבר אחד, אם אנחנו מתחברים יחד ולא דורשים לעצמנו כלום, אז אנחנו נדבקים, נכללים בעליון, ובצורה כזאת העליון מתחיל לעבוד עלינו, ואז מכתר דמלכות אנחנו הופכים למלכות דכתר, דעליון.

אל תתבלבל בין השמות, כתר דמלכות, מלכות דכתר, אני פשוט מביא את עצמי למצב שאני מתבטל, ואז אני נכלל בעליון.

תלמיד: מה זה אומר לא לדרוש מהבורא כלום?

תנסה לחשוב מה זה נקרא שאתה לא דורש מהבורא כלום חוץ מביטול כלפיו. אתה מגיע לאיזו עבודה, לאיזשהו בעל הבית, ואתה לא רוצה ממנו שום דבר, רק שייתן לך כוח להתבטל כלפיו ולעשות כל דבר שהוא צריך.

שאלה: מלכות דעליון היא כשאנחנו בורחים מהמצב שנמצאים בו?

מלכות דעליון נקראת מלכות עליונה, פשוט מאוד.

שאלה: גם אני לא הבנתי טוב את התנאי הזה, לא ברור לי מה זה אומר שאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים.

זה כמו שאתם מגיעים לאיזו עבודה ואתם מתבטלים כלפי מנהל העבודה ולא חשוב מה הוא עושה ומה הוא דורש, אתם מוכנים לבצע. זה נקרא ביטול כלפי העליון.

עכשיו אני מתבטל כלפי הרצון לקבל שלי. אפילו בלי לשאול אותו, מה שהוא דורש ממני אני מקבל את זה אפריורי, מראש אני מוכן, וכך אני מתבטל. אבל עכשיו אני רוצה להתבטל כלפי דרגה יותר עליונה שהיא הבורא. לא להתבטל כלפי הרצון לקבל שלי אלא כלפי התנאים של הבורא.

שאלה: מהי השמחה בזה שאני נהפך לכלי דהשפעה?

כשאני מתבטל כלפי העליון ומבצע מה שהעליון עושה, והעליון, הבורא הגדול ממלא את הכול וקובע את הכול, אז אני צריך להיות בשמחה מכך שאני מתבטל כלפי העליון ולא מתבטל ולא מבוטל כלפי הרצון לקבל, כלפי האגו שלי, ששולט עלי ומכניס אותי לכל מיני מצבים שאני רק יכול להתבייש מהם.

תלמיד: אני יכול להגיד שהשמחה היא בעצם התגובה של הבורא ברגע שאני עושה מאמצים להרגיש את החברים?

זה יכול להיות כך אבל השמחה יכולה להיות גם מכך שאני מבין אצל מי אני נמצא, אצל מי אני עובד, כלפי מי אני מבוטל, מתבטל.

שאלה: למה כשהמצב של האדם שחור, כשהוא במצב התחתון שבעולם העליון, הוא הופך להיות לכלי דהשפעה, או איך זה קורה?

אם אני משייך את עצמי לדרגה התחתונה, ל"אני" שלי ואני נמצא באגו שלי, אז אני נמצא במצב שחור. אם אני מתאר לעצמי שאני מתבטל עכשיו כלפי העליון, אז אני כבר נעשה שמח ורואה את המצב שלי כמצב לבן.

תלמיד: מה מעלה את האדם ממצב שחור למצב לבן?

הכרה בגדלות, למי הוא מתבטל.

תלמיד: מה בדיוק מתבטל בתחתון כלפי העליון?

הרצון לקבל שלי, שאני מקבל עכשיו בשמחה את פקודות העליון, כי הוא העליון.

תלמיד: ומה זה כלי דכתר?

כלי דכתר זה כלי דהשפעה של העליון. לאט לאט, זה לוקח זמן, כי לא מקבלים את זה לפי השכל. ככל שתחשוב על זה, בכל זאת תתבלבל. מכאן אנחנו לומדים מה זו הבחנה רוחנית, שכל עוד היא לא מתגלה באדם הוא לא יכול להבין, לשמוע נכון.

תלמיד: אז איך מקבלים את זה?

שומעים ושומעים עד שלאט לאט זה מתחיל להתבהר. אתה רואה כמה חודשים אנחנו לומדים אמונה למעלה מהדעת, לפני שלושה, ארבעה חודשים, התחלנו ללמוד את זה ממש. גם לפני כן דיברנו על זה במשך שנים, אבל מדי פעם בלי לשים דגש על זה. צריכים בסבלנות להיכנס לזה, וידרשו אולי עוד כמה חודשים. אבל לאט לאט מתרגלים למילים, למושגים, ודווקא על ידי החיבור בינינו ההבחנות עוברות מאחד לאחר וכך נתקדם.

קריין: קטע 15. כותב הרב"ש:

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

שאלה: איזה מצבים יש לפני התפילה?

בשביל מי האדם עובד עכשיו, למי הוא שייך? לרצון לקבל שלו. אם כך איך הוא יכול לעבוד עבור הרצון להשפיע הכללי שישנו בטבע, שזה הבורא? ודאי שהוא לא יכול. אז איך הוא יכול להתקרב לזה לפחות, למושג הזה? וכאן הוא מבין, שהבורא ברא לא אדם אחד אלא חילק את המושג הזה של אדם אחד להרבה מאוד חלקים, ואז העבודה שלו היא להתחבר עם כל החלקים האלה למבנה שנקרא אדם הראשון וכך הוא מגלה שהוא שייך לרצון לקבל הכללי שהבורא ברא, וכנגד זה הוא יכול לתאר לעצמו ואחר כך לאתר את הרצון להשפיע של העליון.

העיקר להשתדל לתאר לעצמנו למי אנחנו שייכים, למי אנחנו עובדים - לרצון לקבל שלי או לבורא. למי מהשניים, "מלך זקן וכסיל" או "מלך מלכי המלכים", לזה או לזה.

שאלה: האם בתפילה הזאת על מנת לקבל אמונה למעלה מהדעת לא נמצא הרצון לקבל שאחר כך מתממש כשמחה?

ודאי שהרצון לקבל עומד אחרי כל הפעולות שלנו, אין לנו בינתיים אפשרות להתעלות למעלה ממנו ולהיות בהשפעה ממש, אבל בכל אני מתחיל להבדיל, האם אני עובד עם הרצון לקבל שלי עבור הבורא, עבור כלל האנושות, עבור החברים, כביכול מחוץ לי, או שאני עובד עבור הרצון לקבל שלי נטו בלבד. זה ההבדל בינתיים, ואחר כך לאט לאט נתקרב להבחנות אמיתיות יותר.

העניין הוא שאנחנו לא יכולים עכשיו לתאר לעצמנו הבחנות רוחניות, אלא לאט לאט על ידי זה שאנחנו עושים כאלו תרגילים אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו ונותן לנו אפשרות להתחיל להבדיל אם אנחנו עובדים עבור עצמנו או עובדים עבור הכלל, עבור החברים, או עבור הבורא. ואז אנחנו מקשרים את המדרגות האלה יחד, את המצב האגואיסטי שאני רק עם עצמי, עם מצב הביניים שאני עם החברים, ועם המצב שעם החברים אני מגיע לבורא.

שאלה: אני קצת מבולבל, כי כתוב במאמר שהאדם רוצה שהבורא יתן לו שמחה בללכת למעלה מהדעת. ובמאמר מאתמול מדובר על יום ה', שהם מחכים להיות באמונה למעלה מהדעת, כלומר שהם יראו בעיניים שלהם. מה ההבדל בין המצבים?

אני לא יודע מה קראנו אתמול, אני קורא מה שכולנו קוראים עכשיו, ועל זה השאלות שלי. אם אתה רוצה להשוות עם מה שלמדת אתמול אז תעשה את זה אחר כך לבד.

שאלה: אם אדם לא נמצא במצב של שמחה, איך הוא יכול להרגיש שהוא נמצא בשמחה, ואחרי המצב הזה איך הוא יכול לבקש עזרה מהבורא?

שמחה יכולה להיות רגשית ושכלית. אם אני חושב, למי מי אני קשור, לאיזו דרגה מעל כל האגו האנושי אני עכשיו מתעלה, ממש לשמיים, ויש לי תענוג גדול מזה שאני מגיע לדרגה יותר עליונה, זה צריך למלא אותי.

שאלה: לגבי הגדלות זה דומה לכך שיש איזו השלמה. מה הייחודיות של השמחה פה ומה אנחנו יכולים לעשות ללא קשר לרצון שלנו ליהנות? מה ההבדל בין זה שאני מבקש מהבורא להתגלות לבין זה שאני מבקש סתם שמחה?

אם אתה מתאר לעצמך שאתה קשור למדרגה יותר עליונה, ובמקום להיות קשור לעצמך, דרך הקשר עם החברים אתה מתקשר לבורא, אז תתאר לעצמך מה זה להיות קשור לבורא עוד יותר ועוד יותר, ואז תרגיש עד כמה הדברים האלה הם מיוחדים.

תלמיד: בקשר למאמר אם תוכל להסביר, או שאני מבקש את גדלות הבורא או שאני מבקש שמחה, שניהם אמורים להסב לי תענוג כדי שאעבוד. אז או שאני עובד מפני שהבורא גדול, או שהוא נותן לי איזושהי שמחה ללכת בלמעלה מהדעת.

זה אותו הדבר. אם אתה משייך את עצמך לבורא זה נקרא שאתה הולך באמונה למעלה מהדעת. תנסה להיכנס למושגים האלה. אני יודע שהם לא יתבררו היום, זה ייקח עוד חודש, חודשיים עד שזה יהיה לך יותר ברור ברגשות הפנימיים, במוח ובלב.

שאלה: אם כל העשירייה מקבלת על עצמה את הרצון של העליון, האם כל העשירייה עולה בדרגה או שזה יכול לקרות באופן אישי לחלק מהחברים?

זה יכול לקרות לאחד מהאנשים. תלוי כלפי מי ואיך האדם מצליח להתבטל.

שאלה: למה צריך לבקש שמחה, זה הרי דומה לקבלה ולא לביטול?

שמחה מזה שהוא מתבטל כלפי העליון נקראת שמחה של מצווה, כי יש ציווי מלמעלה שאנחנו נתבטל כלפי הבורא, בזה אנחנו נכללים בו, ואם יש לנו מזה שמחה היא נקראת "שמחה של מצווה".

שאלה: איזו פעולה או תרגיל בעשירייה, משפיע עלינו ביתר אור המחזיר למוטב?

התקרבות. חיבור נותן לנו את התנאי שבזכותו אנחנו יכולים להתקשר לבורא.

שאלה: כשמבקשים מהבורא למעלה מהדעת שמחה, על מי עליי להתפלל, על עצמי או על החברים, מה עדיף?

ודאי שלהתפלל על הדבקות של כולנו יחד, שכל העשירייה תהיה כאחד. אתה מתפלל על החיבור בין כולם, כי מתוך החיבור הזה תהיה לך הכנה למצב הבא, למדרגה הבאה, ואז אתה אז תגיע מאהבת החברים לאהבת הבורא.

קריין: נמשיך לקטע מס' 16. כותב בעל הסולם.

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש. 

כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה. 

ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הוודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול." 

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

שאלה: עד כמה ההשתוקקות חשובה לנו בעבודה כשמתחילים אותה כל יום מחדש?

ההשתוקקות חשובה מאוד, היא "השמנת" של הרצון. הרצון בדרגה העליונה, הנקייה, נקרא "השתוקקות".

תלמיד: כלומר, להימצא כל יום בחיפוש אחר העליון?

כן, יופי, זה נכון.

תלמיד: לא להתבסס על אתמול, על שום דבר, זאת השמחה?

השתוקקות ושמחה לא כל כך קשורים זה לזה, אבל כשאדם מחפש ומעריך את ההשתוקקות שהוא משיג, אז הוא בשמחה.

שאלה: בקטע כתוב שהוא אף פעם לא ייפול. האם כשמישהו לוקח על עצמו עול מלכות שמים, אז אפילו בירידה הוא לא מרגיש אותה כירידה כיוון שהוא לקח את העול הזה על עצמו?

כן. בדיוק. איזה יופי. טוב מאוד.

שאלה: לגבי קטע מס' 15, לא ברור, הרי השמחה מגיעה לאחר העבודה שבאמונה למעלה מהדעת ופה אתה צריך לבקש ישירות את השמחה ואתה מקבל תענוג, האם זאת עדיין עבודה?

כשאנחנו עובדים בשמחה, זה באמת המצב הטוב ביותר.

תלמיד: כתוב "וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת."

כן. אנחנו צריכים להגיע למצב כזה, שאין בעינינו הבדל. כמו שהייתה לנו פעם נטייה להגיע לדעת ואחר כך הגענו לאמונה למעלה מהדעת, שהיא מכסה לנו את חוסר הדעת. ואז אנחנו מקבלים את דעת העליון. אני נמצא בשתי מדרגות, מדרגה של התחתון, שאני לא רוצה לסמוך את עצמי על הדעת שמתגלה לי, אלא אני רוצה את הדעת של העליון.

שאלה: ללא גדלות הבורא, אנחנו לא מבינים מבפנים את המלכות הזאת, למי אנחנו משפיעים. האם עלינו קודם לקבל את תכונת ההשפעה דרך גדלות הבורא?

אני לא יכול להוסיף כאן. אם אדם מתחבר לחברים, הוא מתחיל לגלות את הבורא בקשר ביניהם ואז הוא מתחיל להבין איך זה בנוי, מדרגה אחר מדרגה.

תלמיד: כמה צעדים יש פה? קודם אנחנו מקבלים את גדלות הבורא ומשם נכנסים לכל מצב ומצב שבו אנחנו מבינים למי משפיעים?

בוא נגיד שכך.

שאלה: למה ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מאבדים את חשיבות הבורא דרך החברים?

בכל מדרגה ומדרגה אנחנו צריכים שוב ושוב לבנות את חשיבות הבורא, את חשיבות העליון, זה הפער בין המדרגות. אם אני עובר ממדרגה למדרגה הרשימו שלי נעלם, אם אני רוצה לעלות אז הוא מתחלף ברשימו יותר עליון ואז אני צריך לבנות את חשיבות העליון ממצב שלילי, כי אנחנו עולים בצורה כזאת שאנחנו יורדים ועולים, יורדים ועולים, כמו שכתוב על המלאכים שהם יורדים ועולים בסולם המדרגות.

שאלה: מהו מצב "פתי"?

פתי הוא מי שלא עובד עם החכמה שלו, אלא עובד עם כוח האמונה שלו. עבודה רוחנית לחלוטין לא דורשת מהאדם שיהיה חכם, אלא הוא צריך להיות כמה שיותר מסור. וכאן ענין הפתי, ככל שהוא עושה מעצמו אדם פשוט הוא יותר מצליח.

תלמיד: איך אני לא נופל למצב הפתי ולא סומך על עצמי אלא סומך על הקשר עם החברים ועם הבורא?

בדיוק כפי ששאלת, זה נכון. תנסה להתקשר לחברים ולבורא במקום להתקשר לעצמך, ואז אתה תראה מה חסר לך, על זה תבקש וכך תתקדם.

קריין: קטע ס' 17. רב"ש.

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי." 

(הרב"ש. 21 "קידוש החודש")

שוב.

קריין: שוב קטע מס' 17. כותב הרב"ש.

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר," זאת אומרת, אין לו שום הוכחות, אין לו שום יסודות, אלא הוא רוצה להגיע לזה. למה? לקבלת עול מלכות שמים, שהבורא, שכוח ההשפעה, הוא נמצא מעליו והוא מנהל אותו, זה מה שהוא רוצה שיקרה - כוח ההשפעה מנהל את האדם. "ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי." 

(הרב"ש. 21 "קידוש החודש")

שאלה: אמרת שאדם צריך להיות מסור ולא חכם, איך לעשות זאת?

להיות מסור ולא חכם, זה יבוא אליך עוד מעט.

שאלה: הרגשת השפלות היא כלפי זה שהאדם עובד או שהוא לא מרגיש מילוי?

הרגשת השפלות היא לא לזה ולא לזה - לא לזה שהוא עובד ולא לזה שיש לו איזה מילוי. הרגשת השפלות היא כלפי הבורא, כלפי מי הוא מתבטל ודווקא זה ממלא אותו. זאת אומרת, אם אדם מרגיש ריקנות ואין לו מילוי, זה מורגש בו כמילוי, כי הוא לא עובד כדי להתמלאות, אלא כדי לעבוד, לבצע עבודה עבור הבורא.

תלמיד: איך אפשר לדעת אם עובדים בצורה כזאת?

אם אתה עובר למצבים בעל מנת להשפיע בלי לקבל שום פרס, אז אתה מתחיל להרגיש למי אתה מתבטל.

תלמיד: וההרגשה הזאת היא המילוי, זה נותן את הכוח לעבוד?

כן. זה בדיוק, אור חסדים ואחר כך בא אור החכמה ומדרגות.

תלמיד: איך החברים עוזרים בסוג העבודה הזאת?

אתה לא יכול לעשות את העבודה הזאת מבלי שאתה מתחבר לחברים ומבלי שיחד איתם אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: מה הם נותנים, מה הם מוסיפים?

הם כולם מחוברים כדי לבנות כלי לגילוי הבורא, לתת לו מקום למילוי.

תלמיד: מה ההבדל אם אני מנסה ללכת לבד או מנסה ללכת עם החברים?

אתה לא יכול לעבוד לבד את הבורא, אתה חייב להרגיש שאתה נמצא בחברה.

תלמיד: למה? מה זה נותן?

זה נותן לך תמיכה, זה נותן לך את הרגשת הכלי. בלי זה אין לך כלי, אתה צריך להידמות לאיזה חלק מהכלי דאדם הראשון.

שאלה: בכל מצב אנחנו בורחים מהייסורים ורודפים אחר התענוג, אלא שדווקא הייסורים מכריחים אותנו להתבטל, האם כך?

תלוי מה אתה מגדיר כייסורים וכתענוגים, זה כבר תלוי בך.

תלמיד: יש לי הרבה בעיות, בסביבה החיצונית, הקרובה והרחוקה, וגם בעשירייה, ואני סובל. אני לא יכול להנות שמסביבי רע.

בעולם הזה ישנה דוגמה מאוד בולטת למצב שהייסורים, אומנם הם כואבים ולא כל כך מרגישים אותם כתענוג, אבל בכל זאת אנחנו מסכימים איתם. לדוגמא, תראה את הנשים, עד כמה הן סובלות מזה שהם לא יכולות להיכנס להריון, עד כמה הן שמחות מזה שהן נמצאות בהריון, הלידה עם כל הכאבים ואי הנוחות, כל זה לא עוצר אותן, אלא דווקא ההיפך, כולן רוצות להיות שוב במצב הזה אם זה אפשרי. וזו דוגמה שלמען לידת המדרגה הבאה בני האדם מסכימים לסבל ולכאב ולכל מיני המצבים האלה, זה מה שהבורא עשה.

לכן אם אנחנו הולכים להוליד את המדרגה הרוחנית הבאה, אנחנו צריכים לתאר אותה כדבר עליון, גבוה, כמו לידה, ועד כמה כואב לנו על כך שאנחנו לא יכולים לעלות אליה ולבצע את פעולת הבורא, את פקודת הבורא. תלמד מהנשים, עד כמה הן משתוקקות לזה, רוצות את זה, מצפות לזה, ואז תראה, שזה לא הוכן במין האנושי סתם, כך גם אצל הבהמות, החיות, אותו דבר.

בדרגות רוחניות, למרות שאנחנו הולכים בסבל, אבל אנחנו בזה מולידים את המדרגה הרוחנית הבאה, וכאן אנחנו צריכים להסכים עם מה שהאישה עוברת ולהשתדל להוליד את המדרגה הבאה.

שאלה: כיצד ניתן לנצל את ההרגשה, שהאדם עומד בין שמים לארץ?

להשתדל למרות שכל פעם אדם משיג את ההרגשה הזאת שהוא עומד בין שמים וארץ, שהוא רוצה לקשור בין שמים לבין הארץ ולעלות לכיוון השמים ויותר ויותר להדביק ארץ לשמים.

שאלה: איך קורה שאדם מאמין שהמצב שבו הוא נמצא בא מלמעלה?

צריכים לזה תשומת לב, לרכז את כל המחשבות ואת כל הרצונות ולבקש מהבורא שיגלה לו את זה. ולאט לאט, משך הרבה זמן האדם יעבור כל מיני מצבים, עד שהוא יגלה שהמצב הזה, תמיד, ובכלל כל מצב ומצב מגיע לו מלמעלה. לפעמים זה לוקח שנים, לא הרבה, אבל שנים.

שאלה: מדוע אם אנחנו לא משקיעים בעול מלכות שמים, אנחנו מרגישים יותר את גדלות הבורא? איזו תכונה זה מפתח בנו?

רגישות לגילוי הבורא, זו התכונה שמתפתחת בנו.

שאלה: כשהבורא שולח לחבר מצב שפלות, איזה מסר הוא נותן בזה לעשירייה, כי העשיריה צריכה עכשיו לעבוד עם החבר הזה, אז מה הבורא רוצה מהעשירייה?

שיעזרו לחבר. העיקר בשבילנו זה לא שכל אחד יחשוב על עצמו, אלא שיסתכל על האחרים, איך אני יכול לעזור לכולם, איך אני מושך את זה ואת זה למעלה? נראה לי שאני עוזר לחברים אבל בעצם אני עוזר לחלקים שלי שנמצאים כביכול בחברים. כשאני מסתכל על החבר אני מתאר את עצמי, זה חלק ממני שנמצא מחוץ לי, ואז אני יכול לאתר אותו בצורה יותר ברורה, במה לעזור לו ובמה לתקן אותו.

אין מחוץ לאדם שום דבר, רק הכוח העליון. ולכן כשאנחנו רוצים להתחבר לבורא, אז אנחנו צריכים ככול היותר לאסוף את עצמנו "כאיש אחד בלב אחד", תנסו לתאר את זה. לכן ככול שאנחנו בכל זאת בקבוצה מתקשרים בצורה יותר קרובה זה אל זה, וככול שאנחנו מחבקים זה את זה ובחיבוק הזה מתחילים לעלות, כך אנחנו באמת מעלים את עצמנו כלפי הבורא, זו העבודה. והחברים צריכים להבין את זה ולעשות את אותו דבר מצדם.

שאלה: אני מפחד מהסבל, מהייסורים שהבורא עלול לשלוח לי בעתיד, מה אני צריך לעשות?

הוא לא ישלח לך. אם אתה הולך בדרך התיקון, אז אתה הופך את הייסורים לתענוגים, והפחד יהפוך לביטחון.

שאלה: האם המדרגה הבאה תמיד קשורה לכאב, או שזה קורה רק כשאני מנותקת מהבורא?

תמיד זה דרך הסבל, אבל את הסבל אנחנו יכולים לנטרל ביחס חשיבות לאותו המצב. זה דומה לכך שמולידים ילדים, זה סבל? סבל, זה לא נעים? לא נעים. תראו מה שהבורא עשה, למה הוא עשה את זה בצורה כזאת? זה בדיוק מתאר לנו את כל המצבים הרוחניים שאנחנו צריכים לעבור בלידת הפרצוף הרוחני, אבל אנחנו עושים את זה, אנחנו הולכים על זה.

גברים עושים עבודה בגשמיות יותר וברוחניות יותר, והנשים הן ממש נמצאות בנושא הלידה. וכך אנחנו עוד נבין באיזו צורה אנחנו מתקשרים זה לזה, ואיזה כוחות וקליפות יש כאן. יש הרבה דברים ששייכים לכל המאמצים שלנו בנושא הלידה, וכך נתקדם ונתקן את הכול.

שאלה: בתהליך הלידה יש נקודה שבה האישה לחלוטין מתמסרת לתהליך, נכנעת לתהליך דרך הסבל והייסורים, דרך כל המצבים האלה כשמרגישים שהמאמץ לא נושא פרי. האם יש מצב של כניעה מוחלטת שמגיעים אליו כלפי הכוח העליון דרך העשירייה, וזה בעצם התהליך שדרכו מגיעים למסירות נפש?

כן, אני מסכים לכל דבר, כדי רק להוליד את המדרגה הבאה.

שאלה: האישה יודעת שהעובר הוא תוצאה של לידה ושל סבל. אבל בדרך הרוחנית אנחנו יודעים שכל פעם מגיע מצב חדש, ואז יש כאב וסבל, ואתה כאילו אף פעם לא משיג את המטרה, והכאב נשאר קבוע ופנימי.

הטבע הוא כך שאישה בעולם שלנו עוברת את המצבים האלה ושמחה בהם, אף על פי שהיא סובלת. זאת בשבילנו דוגמא, הבורא נותן כוח סבל לאישה, חשיבות, פסיכולוגיה, כל מה שצריך, ואז אנחנו עוברים את הדברים האלה, ואנחנו צריכים לכבד אותה, לעזור לה במצב שהיא עוברת.

ברוחניות זה משהו אחר. ברוחניות אדם, גבר, אישה, שעובר עיבור בעליון, לידה, יניקה, הוא מבין את זה מבחינת הדביקות בעליון, זה דוחף אותו לדביקות, ויותר ויותר כך הוא נכלל בעליון. נעבור את זה ואז יהיה לנו יותר ברור, עכשיו זה סתם מבלבל אותנו.

שאלה: בדרך כלל כשאדם נמצא במצב של חושך, מרגיש שהוא מנותק, שאין לו בסיס, שאין לו אחיזה, הנטייה היא דווקא לצעוק לבורא, לדרוש, לחפש אותו. וכאן בקטע כתוב שהוא צריך דווקא להיכנע ולשמוח במצב, אז מה המקום של הצעקה, של הדרישה?

מכניסים אותו למדרגה יותר עליונה ולכן הוא צריך להכניע את עצמו ולתת לכוח העליון, לאור העליון, לעבוד עליו ולפרמט אותו בדיוק שיהיה מותאם למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: אז האדם לא צריך להיות במצב של דרישה, צעקה ותפילה?

לא. הוא צריך להסכים עם כל מה שהעליון עושה עליו.

שאלה: האם מצב הירידה הוא חיוני כדי לקבל עול מלכות שמיים, והאם בלי המצב הזה הכלי לא עולה לגאולה?

נכון. כי עלייה זה נקרא שאני קיבלתי רצון לקבל יותר גדול, נוסף, ואני את הרצון לקבל הזה מעלה לתיקון, ואז נקרא שהוא הולך ומיתקן. ירידות ועליות, ירידות ועליות, בצורה כזאת אנחנו מעלים את עצמנו, מתקנים את עצמנו.

שאלה: כשאדם מבקש אמונה למעלה מהדעת הוא יכול לבקש את זה רק בצורה אגואיסטית לפני שהוא נמצא ברוחניות, וזה מה שהוא עושה. מתי קורה הסוויץ', שאף על פי שהוא מבקש בצורה אגואיסטית הבורא מוכן לתת לו את ההשפעה?

זה לא קורה כך שיש איזה סוויץ' והבורא נותן לו כוח השפעה, אלא אך ורק כשאדם כבר מגיע לזה. אנחנו חייבים להתחיל לדרוש את כוח ההשפעה, אנחנו חייבים להשתדל להתנהג כאילו שיש לנו כוח השפעה. מהכאילו הזה, כמו שילדים משחקים כאילו שהם גדולים, אם כך נעשה אז אנחנו נגיע להיות גדולים, כלומר נהיה בהשפעה.

תלמיד: הכאילו מצטבר להיות גדול מספיק?

כן.

שאלה: ענית שבמצב החושך אין לנו מה להתפלל, וזה לא ברור כי אנחנו אומרים הלוואי שיתפלל כל היום, וגם עכשיו ענית שצריך לדרוש, אז מה עושים כשאתה מנסה לעלות מעל הדעת ואתה מגלה שאתה לא מצליח?

ממשיכים. אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שהכוח העליון הוא עליון, ואליו אנחנו צריכים להתבטל. אנחנו צריכים לבקש שתהיה לנו אפשרות להתבטל, להבין שצריכים להתבטל כלפיי העליון, וכך נעלה.

תלמיד: אתמול ניסינו לממש את התרגיל שנתת לנו בעשיריות, לתת כוונה לכל פעולה שאנחנו עושים, לחבר את החברים לבורא. חלק אמרו שהצליח להם, הם התחילו להרגיש כל מיני הרגשות, חלק אמרו שלא הצליח להם, שהם ניסו ולא הצליחו. איך אנחנו עושים את זה ביחד, כי נראה שזאת עבודה פרטית של האדם שהוא מנסה לחבר את החברים?

כל אחד מתחיל לחוד. זה כמו ילדים קטנטנים עד גיל שנתיים, אולי יותר אפילו, הם לא יכולים לשחק יחד, אין להם עדיין הרגשת יחד, רק אחרי שנתיים הם מתחילים לשחק זה עם זה, יש להם עניין בחברה. כך גם אנחנו בעבודה הרוחנית, בזמן הראשון בעבודה הרוחנית אנחנו לא יכולים להתקשר בינינו ואחר כך כן, כבר יש לנו רגשות כאלה שאנחנו יכולים להרגיש אחרים, לתאר רגשות של הזולת בנו, ואז אנחנו מסוגלים להתחיל להתקשר.

תלמיד: וזה נכון לשתף את החברים בתוצאות של הנסיון?

לא. צריכים כבר ללמוד איך לעשות את זה כדי לא לפגוע בחברים.

שאלה: רב"ש כותב בקטע "היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם". למה דווקא לראות את המצב הכי שפל בעולם, מה זה טוב לאדם?

זה טוב לאדם כדי שיהיה לו כלפיי מה לבטל את עצמו, את האגו שלו. הוא חייב להיות מצד אחד אפס, ממה שהוא עצמו, ומצד אחר צריך להיות גדול כבורא ורוצה להתחבר ולהתבטל כלפיו. ולכן האדם בצורה כזאת כולל בתוכו את שני קצוות הבריאה, הכי נמוך והכי גבוה.

שאלה: אם אני מהמקום הכי נמוך מצליח לבטל את הרצון לקבל שלי לטובת השפעה אז אני חולק בו זמנית את המצב הגבוה ביותר ואת המצב הנמוך ביותר?

אם אתה מסוגל, אז כן.

תלמיד: זה בין שמיים וארץ?

כן. בין שמיים וארץ. המצבים האלה קרובים, כי אחד מדבר על האגו שלך והאחר מדבר על השגה, על היחס לבורא. במידה שאתה נמצא בתוך האגו הגדול, הנמוך, האכזרי, אתה יכול עם זה להרגיש את הקצה השני.

תלמיד: זה מה שאנחנו קוראים שני הפכים בנושא אחד, חשכה כאורה תאיר?

כן. נכון.

שאלה: רב"ש מתאר מצב הכי שפל שאין לו סמיכה להתבסס עליה. אבל אני מרגיש שהשכל שלי כן מוצא פה איזה יסוד. לפי ההמלצה של רב"ש הוא כאילו מתאר מצב שדווקא הכי שפל זאת ההזדמנות שלו לשייך לבורא את המצב הזה.

נכון.

תלמיד: השאלה אם זה כיוון נכון? כי אני מוצא שזה כאילו בתוך השכל, בתוך הדעת.

אם אתה יכול לבטל את עצמך אז כבר יש לך על מי לסמוך, על הביטול הזה.

תלמיד: אז לבטל את עצמי כלפיי מה שרב"ש מגדיר?

כן.

שאלה: כל בוקר אתה מעביר לנו גדלות וחשיבות למרות שאתה עובר בטח פי אלף יותר מצבים מאיתנו. איך להצליח להעביר כמוך לחברים גדלות בלי קשר למצבים לא נעימים שעוברים?

אין מצבים לא נעימים. כל מה שמגיע - מגיע מהבורא, מחושב אצלו, אין עוד מלבדו, ואני צריך לקבל ולברך על כל הרע כמו על הטוב. זו העבודה שלנו.

תלמיד: במה אני גורם שמחה לחברים?

בזה שאתה יכול לבטל את עצמך כלפיי כל דבר שעובר עלייך, כי זה עובר בטוח מהבורא בלבד.

תלמיד: מה החברים רואים עליי, מה אני מראה להם? הם מסתכלים עליי, אני צריך להיות להם דוגמה.

אתה תדאג איך אתה תגיב נכון על מה שעובר עלייך ותנסה להראות להם דוגמה נכונה. למרות שאולי קשה לך אבל אתה משתדל להתגבר. על ידי מה? על ידי שאתה נכלל מהם.

שאלה: לא ברור לי הקשר בין להסכים עם מה שהבורא עושה עליי לבין ההתאמצות שלי לחשוב על הזולת.

תשדלי לחבר את שני אלה יחד.

שאלה: איזה מין מצב זה כשהבורא מכניס לאדם שנאה כלפיי כל העשירייה?

טוב מאוד. ממש טוב. כלומר עכשיו יש לך מה לעשות. אתה יודע עכשיו מה לעשות. עלייך להתפלל לבורא שיחליף את שנאתך באהבה. ושהתפילה הזאת תהייה כל הזמן עד שהוא לא יחליף את זה. ולא לשים לב לחברים שמתחלפים או לא, אתה צריך להתחלף, להשתנות.

שאלה: מתחילת השיעור קיבלתי גילוי שעכשיו אני נמצאת ממש בהכנעה בפני הרצון לקבל שלי וזה גורם לי לכאב גדול, אני מאבחנת את זה בתוכי כייסורים, אבל עם זאת, אני מרגישה ממש שמחה מכך שזה סוף סוף התגלה לי ויש לי הודיה לרב ולבורא על המתנה הזאת.

עלייך להודות לבורא שהוא גילה לך את המצבים האלה.

תלמידה: איך עכשיו מכל הערבוב הזה אני יכולה להגיע ללידת המדרגה החדשה?

את רוצה מכל האגואיזם הזה שלך, להתעלות ולהידבק בתכונת ההשפעה והאהבה. להידבק בבורא, להידבק בחברים, ועם כל האגואיזם הזה, כל מה שיש בך, אין לך מה להסתיר מהם, את פשוט רוצה להיות איתם. ולא שום דבר מלבד זה. וכלפיי הבורא, המצב הזה מאוד מניב פירות.

שאלה: האם אנו משיגים מצבים רוחניים רק כאשר יש לנו אמונה מעל הדעת?

ודאי, כל הרוחניות היא באמונה למעלה מהדעת, אין מצב אחר. אמונה למעלה מהדעת זה התנאי להרגשת הרוחניות. כלומר כוח ההשפעה הוא למעלה מכוח הקבלה, הוא רוכב על כוח הקבלה, הוא מכסה אותו.

שאלה: אם ננסה יותר להתבטל אחת כלפי השנייה, האם המעבר לדרגה הבאה יהיה קל יותר?

בוודאי, כך נעבור לשם. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", כי אנחנו צריכים לעלות לדרגה הבאה וכך נעבור.

שאלה: ממה נהיה לאדם חושך, האם יש לו חושך מפני שאינו יכול להשפיע? ואם כן האם ההתבטלות במצב הזה מביאה אותו להשפעה?

חושך יכול לבוא מצד הרצון לקבל ומצד הרצון להשפיע, תלוי באיזה מצב האדם נמצא. לפעמים אני מרגיש חושך כשאני נמצא ברצון לקבל ואני לא יכול לממש אותו, זה החושך של העולם הזה, ולפעמים אני נמצא בחושך של העליון כשאני מתאר לעצמי או מתארים לי איזו השפעה ואני לא יכול לראות אותה כי זה החושך. כתוב " הוי המתאוים ליום ה', זה חושך ולא אור ",¹ זה נמצא במאמר על התרנגול והעטלף, שם הוא מסביר לנו את זה.

שאלה: איך להעביר לחברים את ההרגשה שהחושך הוא יהלומים שהבורא מחלק לנו כהזדמנויות. אין אפשרות לתת דוגמה לחברים מפני שהעבודה היא פנימית. איך להעביר להם?

להעביר לחברים בזה שאתם מדברים על כך כמו שמדבר רב"ש, כמו שאני להבדיל, מדבר אליכם, כדי שאנשים יקבלו מכל החברים דוגמאות והתרשמות ממה שאתם עוברים.

רק לא מתוך הלב, מפני שאסור לנו לגלות ממש את עומקי הלב, מה שנקרא מצפוני הלב אחד לחברו, אבל בכל זאת להראות קצת, ברמזים זה לזה, שכולנו נמצאים בחיפוש אחר הכניסה לרוחניות, זה נקרא "דופקים בתשובה".

תלמיד: אפשר להתפלל בתפילה משותפת שהחברים לא יפספסו את ההזדמנויות? כי ממש נראה שהבורא מפנק אותנו.

אנחנו כבר נמצאים שעה וחצי בשיעור, ועוד עשרים דקות לפני זה הייתם בהכנה ואנחנו מדברים רק על זה. אני מאוד מכבד אותך, אני רוצה לשמוע, מה אתה רוצה לתת לי כעצה, מה עוד חסר לי כדי לרומם, לעבוד, להעלות אתכם? אני כל בוקר מרגיש את עצמי חייב להעלות את כול הכלי הזה הגדול שנמצא לפניי ממש כמו הורים שמעלים את התינוק על הידיים, כך אני משתדל להעלות אתכם. תמליצו לי מה עוד לעשות? אני אשמח, אני אעשה הכול, זאת העבודה שלי, באמת מטרת החיים שלי, להביא אתכם למצב שאתם תיכנסו ללשמה.

תלמיד: החברים אומרים סדנה של כמה דקות במהלך השיעור.

סדנה

מה חסר לנו כדי להגיע ל"לשמה"?

*

מהי השאלה שהיינו מעלים כולנו לבורא? בעצם זאת העלאת מ"ן, אבל איך אנחנו מגדירים אותה? אני שואל אתכם ואתם תשאלו את עצמכם ותתנו תשובה, כל עשירייה ועשירייה.

*

(סוף השיעור)

---

1. "כתוב: ". (בעל הסולם, "שמעתי" ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")↩